שיחה א

הערות

עמוד 48

1. 1. ר"ה כט, ב.
2. 2. וכ"ה גם בסוכה מב, ב. מגילה ד, ב.
3. 3. שואל ומשיב מהדורא ד' ח"א ס"ה. העמק שאלה לשאלתות שאלתא סז סכ"א.
4. 4. רש"י סוכה שם סע"ב.
5. 5. העמק שאלה שם.
6. 6. ראה רי"ף סוף מס' פסחים. טור או"ח סתפ"ד.
7. 7. עוד תירוץ בהעמק שאלה שם, שבלילה אין דרך לצאת כ"כ, ומשום הכי לא גזרו במצה וכו' שהם בלילה (וע"פ סברא זו רוצה לחדש שגם במגילה הי' מותר בעצם לקרות בליל שבת, ועיקר הגזירה היא מצד הקריאה שביום, עיי"ש). אבל קשה לומר כן, כי – בכדי לצאת י"ח מצה וכו' בודאי ילך לבקי גם בלילה. ובפרט שהוא ליל שימורים.

עמוד 49

1. 8. חמדת ישראל (להר' מאיר דן פלאצקי) בהקדמה.
2. 9. מנחות קי, א. ובפרט לפי דעת רבא במנחות שם (שלא רק כאילו הקריב, אלא) ש"אינו צריך לא עולה כו'".
3. 10. פסחים מג, ב – בנוגע למצה. וראה שו"ע אדה"ז הל' פסח סתע"ב סכ"ה ש"כל המצות הנוהגות בלילה זה אין חילוק בין אנשים לנשים".
4. 11. קידושין כט, ב. הל' ת"ת לאדה"ז ספ"א. ואף שחייבות ללמוד הלכות הצריכות להן (הל' "ת שם) – הרי באם יפטרון ממצוות אלו בפסח, שוב אין צריכות להן הלכות אלו עד לשנה הבאה. ויתירה מזו י"ל (גם באם ילמדו ההלכות), דמכיון שהלימוד שלהן הוא רק בכדי לידע את המעשה, היינו שהוא טפל מעין הכשר מצוה – אין זה פוטר מהמצוה עצמה (משא"כ באנשים). אבל צ"ע בזה. כי מזה שמברכות ברכות התורה לפי שחייבות ללמוד מצות הצריכות להן (שו"ע אדה"ז או"ח סוסמ"ז), משמע שלימוד זה, אף שהוא רק בכדי לידע איך לקיים את המצות, הו"ע של תורה*. ולהעיר גם ממ"ש בסוסמ"ז שם "ובקריאת פ' התמיד הן שוות לאנשים", ושם רסמ"ח: כאילו הקריבו כו'. וראה לקו"ש חי"ד ע' 37 ואילך.
5. . וכן מוכח גם ממחז"ל (סנה' נט, א) עכו"ם שעסק בתורה ה"ה ככה"ג – שזהו מצד המעלה דתורה – אף שהלימוד שלו הוא רק בשבע מצות דידהו, בכדי לידע איך לקיימם.

עמוד 50

1. 12. בנוגע לשופר, י"ל (בדוחק גדול עכ"פ) שזה נעשה ע"י אמירת פסוקי שופרות. " ואף שהלשון במנחות שם הוא "כל העוסק כו'", צ"ל שהעוסק לאו דוקא – ראה תענית כז, ב: בזמן שקוראין כו'. (ובפרט שבב"י (או"ח סוס"א) הביא ב' מרז"ל אלו ביחד). וכן מוכח מזה שאומרים פרשת העולה כו' קודם התפלה מטעם כל העוסק כו' כאילו הקריב (או"ח שם) – אף שלימוד התורה שקודם התפלה אינו בדרך התעסקות*. ועפ"ז יומתק מה שאדה"ז (במהדו"ב סוס"א) מוסיף שדרשת כל העוסק כו' היא ע"פ זאת התורה לעולה גו' (דלכאורה, למאי נפק"מ) – שהוא לתרץ ולהכריח ש"עוסק" לאו דוקא, כ"א שתהי' "התורה לעולה". – ולהעיר מהל' ת"ת לאדה"ז פ"ב הי"א.
2. 13. מגילה ד, א. או"ח ר"ס תרפט.
3. 14. ראה טורי אבן (מגילה ה, א), שלדעת רב יוסף (ד, ב) שהטעם דאין קוראין מגילה בשבת הוא "מפני שעיניהם של עניים כו'", מוכרח לומר שכן היתה התקנה מלכתחלה. כי מטעם ש"עיניהם כו'" לא היו רבנן בתראי יכולין לבטל זמן מקרא מגילה שציוו חכמים שלפניהם. עיי"ש. ועפ"ז י"ל, שכ"ה גם לדעת רבה (ודלא כמ"ש בטו"א שם), כי דוחק לומר* שרבה ור"י חולקים בזמן תקנת הקדמת קריאת המגילה.
4. 15. ברש"י (הובא לקמן בפנים. וראה גם תשב"ץ ח"ג סי' חצר) שתקנת הקדימה היתה מחכמי ישראל שאחר כנסת הגדולה, אבל במדרש שכל טוב וירא (כב, יח): גזרו אנשי כנסת הגדולה על השופר ועל הלולב ועל המגילה. ולהעיר מלקו"ת ר"ה נז, ג. ולהעיר מסמ"ג מ"ע רכד, שהשבות דהזאה משום גזירה דרבה (פסחים סט, א) היתה בימי משה.
5. 16. וכפשטות המשמעות דלשון הש"ס (מגילה ה, א) "דערב שבת זמנם הוא"*. ומה שס"ל לרבי הואיל ונדחו כו'" (אף שאין סברא לומר שחולקים בזה מתי תיקנו שלא לקרוא בשבת), י"ל שפלוגתת רבי ורבנן היא, שרבי סובר שהתקנה דמקרא מגילה (מצד עצמה) היא שבכל שנה יקראו פרזים בי"ד ומוקפין בט"ו, אלא שמצד גזירה דרבה דחו (באותו זמן עצמו) תקנה זו. ורבנן ס"ל שמצד גזירה דרבה היתה התקנה דמקרא מגילה, ששכשיחול בשבת יקדימו את קריאתה. וראה הערה הבאה.
6. . ולהעיר שעיקר זמן ת"ת (עיין בשו"ע אדה"ז או"ח ר"ס קנה) ומעלת לימוד התורה הוא לאחרי התפלה, כידוע בענין שתהא תפלתי סמוכה למטתי (לקו"ת ברכה צו, ב).
7. . להעיר גם ממ"ש התוס' (ד"ה ורב יוסף) "דאיכא נפקותא מיהא במקדש כו'", ואילו להטו"א הרי יש נפקותא בכל משך הזמן עד שהיתה גזירה דרבה. – אף שי"ל, שהתוס' נקטו נפקותא שישנה תמיד, וכיו"ב.
8. . ומה שמקשה שם "ערב שבת זמנם והא שבת זמנם הוא" – יש לומר: א) שהמקשה סבר שהא דנקט "זמנם" הוא ע"פ לשון הכתוב (מג"א ט, כז). והרי בפסוק שם קאי "זמנם" (משא"כ "בזמניהם" שם, ל – ראה מגילה ב, א) רק על "שני הימים האלה". ב) שהמקשה סבר, שגם לדעת רבנן, מה שמקדימים את קריאת המגילה (כשחל פורים בשבת) הוא בדרך דחי', כמו לרבי (ורק שלא ס"ל הטעם ד"הואיל ונדחו כו' ידחו ליום הכניסה", ולכן דוחין רק ליום אחד), ומשו"ז מקשה "והא שבת זמנם הוא". ועל זה מחדש התרצן "לאפוקי מדרבי .. הא קמ"ל דערב שבת זמנם הוא", היינו שלדעת רבנן, אי"ז בגדר דחי', כבפנים ההערה.

עמוד 51

1. 17. ועפ"ז תובן קושיית הש"ס (מגילה ד, ב) "וסבר רבי עיירות לא דחינן ליום הכניסה והתניא חל להיות בשבת .. הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה" –דלכאורה: הרי בברייתא זו עצמה אומר "הואיל ונדחו כו'", ומהיכי תיתי לומר שגם כשחל פורים בערב שבת ידחו עיירות ממקומן? – כי מכיון שהתקנה דמקרא מגילה היתה מלכתחלה כשחל בשבת יקראו בזמן אחר, לכן ס"ל להמקשן שכוונת רבי ב"הואיל ונדחו כו' ממקומן" היא – דחי' שנדחו מזמנם שבכל שנה ושנה. ומכיון שס"ל לרבי שהיכא שנדחו מזמנם שבכל שנה נדחין ליום הכניסה, לכן מקשה שגם כשחל פורים בערב שבת ידחו ליום הכניסה בכדי שיהיו עיירות קודמין למוקפין, כי כשיקראו שניהם באותו היום – הוא שינוי מזמנם שבכל שנה (דוגמת "נדחו ממקומן"). וע"ז מחדש התרצן "התם זמנם שבת הוא כו'", שפירוש "הואיל ונדחו כו'" הוא (לא מזמנם שבכל שנה, כ"א) מעיקר התקנה, כי לדעת רבי, התקנה מצד עצמה היא לקרוא בי"ד בכל שנה, כבהערה הקודמת.
2. 18. מגילה ה, א.
3. 19. ובפרט שלא עקרו את המצוה לגמרי, ורק דחו אותה לזמן אחר.
4. 20. וכמו שמתרץ בחמדת ישראל – במפתחות והוספות בתחלתם.
5. 21. ובמילא לא כזרו גם על שתיית ד' כוסות, כי אין תיקון ע"י אי שתיית ד' כוסות – שהרי גם אז ילך אצל הבקי ללמוד בנוגע למצה וכו'. ולחשוש להבקי במצה ואינו בקי בד' כוסות – לא שכיחא. ואדרבה, שהרי באכילת מצה ישנם כו"כ דינים ועד לפלוגתת חכמים והלל.

עמוד 52

1. 22. תוד"ה וחותם – ברכות טז, א. ובכ"מ.
2. 23. רד"ה יו"ט של ר"ה דשנת תרנ"ט, תרס"ה, תש"ג, ועוד.
3. 24. סידור רמ, ג.
4. 25. בלקו"ת ר"ה נו, א ובהמשך ר"ה תרס"ו בתחלתו, הלשון הוא: "מה ראו כו' והלא החשש – הוא להדיוטים וקלי הדעת כו'". (ועפ"ז הי' אפ"ל, שהקושיא היא למה עקרו את המצוה מאלו שאין לחשוש בהן שיעבירו ד"א – בשביל ההדיוטים כו' א (וע"ד שאין אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכה חבירך)). אבל בסדור שם ועוד – אינו מסיים "והלא החשש הוא להדיוטים כו'", ומזה משמע שהקושיא היא גם על מה שביטלו את המצוה מאלו שיש עליהם חשש זה. ומ" שבלקו"ת ובתרס"ו "והלא החשש הוא כו'" – היינו רק בכדי לחזק את הקושיא. ובהמשך ר"ה תש"ג בתחלתו, מפורש: ועוד זאת כו'.
5. 26. שעהיוה"א בתחלתו.
6. 27. נסמן בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 159 הערה 62.
7. 28. ולהעיר ג"כ שדוחים ר"ה מלחול בימי אד"ו ולא דחו מלחול בשבת (עכ"פ – בכדי שלא לדחות לפעמים לארבעה ימים (ראה שו"ת רש"י דלהלן) במקום יום א' או וא"ו) מפני שופר ולולב [ראה ירושלמי סוכה פ"ד סוף ה"א (ובפרט לתוס' רי"ד (מהדו"ק) למגילה (ד, ב) ולמהרש"א פסחים (עא, ד"ה ליל) דהדחי' מיום א' מפני ערבה – תקנוה לאחר זמן); אבל ראה תוד"ה לא (סוכה מג, ב) פרדס לרש"י שו"ת סקנ"ג (ובהוצאת עהרנרייך – סוף הל' חוה"מ). שו"ת רש"י סקי"ח]. ועוד ועיקר דאנו אין לנו למסקנא אלא דברי הרמב"ם (הל' קדה"ח פ"ז ה"ז) דהדחיות הם בכדי לפגוע ביום קיבוץ האמתי, ולכן גם צ"ל ג' ימים דחויים ובהפסק (יום) ביניהם. ו(כדברי הלבוש או"ח סתכ"ז) בחרו בימי אד"ו – מפני ערבה מתייא וירקא. ועפ"ז שתי השגות הראב"ד על הרמב"ם שם מתורצות זב"ז. הדעות בהנ"ל ושקו"ט וכו' – ראה תורה שלימה חי"ג (בא). ואכ"מ.

עמוד 53

1. 29. ראה עד"ז תו"א צח, ג.
2. 30. ועפ"ז תתורץ גם קושיית התוס' (מגילה ד, ב ד"ה ויעבירנה) בנוגע למילה. ולהעיר שמילה ופסח שייכים זל"ז (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 121 ואילך. מכתב כללי לפסח – תש"ל – נדפס בהגש"פ (קה"ת תשמ"ו ושלאח"ז) ע' תרכו. ועוד). (משיחת ליל ב' דחג הפסח ואחש"פ תשכ"ה)
3. 31. ואולי י"ל שג"ז שייך להענין דליל שימורים.
4. 32. אגה"ק סו"ס כח.
5. 33. ראה לקו"ת צו יד, א: "דאין ביכולתו להחמיץ כלל מפני עוצם הגילוי דבחי' ממה"מ שנגלה עליהם". ואף שגילוי זה הוא אחר חצות – הרי מבואר בלקו"ת שם ד"לאחר שקיבלו ישראל תומ"צ .. גם במצה זו שאנו אוכלים קודם חצות יכולים אנו לקבל .. מבחי' שנגלה .. אחר חצות", עיי"ש.
6. 34. ראה לקו"ת שם יג, ג ובהנסמן שם.
7. 35. לשון אדה"ז בלקו"ת (נעתק לעיל הערה 25).
8. 36. משלי יב, כא.
9. 37. ראה תוד"ה השתא – גיטין ז, א. וש"נ. אבל ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 187 הערה 23.