ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ז חג הפסח שיחה א

51

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

בשבת, יקראו את המגילה ביום חול¹⁷,

הרי בנוסף לכך: אף לדעת רש"י¹⁸, שמלכתחילה "י"ד הוקבע לפרזים" (אפילו כשחל בשבת), ו"חכמי ישראל שאחר כנסת הגדולה" תיקנו שכאשר חל פורים בשבת יקראו ביום חול,

הרי כיון שמקרא מגילה היא מצוה מדרבנן בלבד, יש בכוחם של חכמים לעקור את המצוה לגמרי¹⁹, כי "הם אמרו והם אמרו"²⁰. לעומת זאת, מצוות שופר ולולב הן מדאורייתא, ואם לא תהיה אפשרות לקיימן לפחות על ידי עיסוק בתורת שופר ולולב, הרי לא יעקרו אותן חכמים. ולכן לא גזרו חכמים גזירה זו לגבי אכילת מצה, שהיא מצות עשה מן התורה²¹, כיון שהיא חלה גם על נשים, כדלעיל, ואם תחול לגביה תקנה זו, תיעקר בכך לחלוטין מצות עשה מן התורה.

אך עדיין נותרה בעינה השאלה, כדלעיל בסעיף ג': מכך שאין נאמר שבראש השנה ובסוכות שחלים בשבת קיימת חובה מיוחדת ללמוד הלכות שופר ולולב, הכרחי, לכאורה, שמפני החשש "שמא יעבירנו..." נעקרה מצות עשה מן התורה. ואם כך, מדוע לא נקבעה תקנה זו גם בקשר לאכילת מצה וכדומה בפסח שחל בשבת?

ה. בשבת אין צורך בתקיעת שופר

להבנת הדברים בדרך החסידות, יש להקדים ולבאר שאלה המובאת בכמה מאמרי חסידות על כך שאין תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת: כיצד

הערות

17. ועפ"ז תובן קושיית הש"ס (מגילה ד, ב) "וסבר רבי עיירות לא דחינן ליום הכניסה והתניא חל להיות בשבת .. הואיל ונדחו עיירות ממקומן ידחו ליום הכניסה" –דלכאורה: הרי בברייתא זו עצמה אומר "הואיל ונדחו כו'", ומהיכי תיתי לומר שגם כשחל פורים בערב שבת ידחו עיירות ממקומן? – כי מכיון שהתקנה דמקרא מגילה היתה מלכתחלה כשחל בשבת יקראו בזמן אחר, לכן ס"ל להמקשן שכוונת רבי ב"הואיל ונדחו כו' ממקומן" היא – דחי' שנדחו מזמנם שבכל שנה ושנה. ומכיון שס"ל לרבי שהיכא שנדחו מזמנם שבכל שנה נדחין ליום הכניסה, לכן מקשה שגם כשחל פורים בערב שבת ידחו ליום הכניסה בכדי שיהיו עיירות קודמין למוקפין, כי כשיקראו שניהם באותו היום – הוא שינוי מזמנם שבכל שנה (דוגמת "נדחו ממקומן"). וע"ז מחדש התרצן "התם זמנם שבת הוא כו'", שפירוש "הואיל ונדחו כו'" הוא (לא מזמנם שבכל שנה, כ"א) מעיקר התקנה, כי לדעת רבי, התקנה מצד עצמה היא לקרוא בי"ד בכל שנה, כבהערה הקודמת.
18. מגילה ה, א.
19. ובפרט שלא עקרו את המצוה לגמרי, ורק דחו אותה לזמן אחר.
20. וכמו שמתרץ בחמדת ישראל – במפתחות והוספות בתחלתם.
21. ובמילא לא כזרו גם על שתיית ד' כוסות, כי אין תיקון ע"י אי שתיית ד' כוסות – שהרי גם אז ילך אצל הבקי ללמוד בנוגע למצה וכו'. ולחשוש להבקי במצה ואינו בקי בד' כוסות – לא שכיחא. ואדרבה, שהרי באכילת מצה ישנם כו"כ דינים ועד לפלוגתת חכמים והלל.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.