שיחה ד

268שיחה ד

268 לקוטי 269(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

270(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

271.. . בהיות שהגיעו אלי כמה שאלות ו,טענות" בנוגע לההתעוררות דמבצע תפלין, ובהיות אשר טענות אלו יכו" לים לפעול ח"ו חלישות באלו העוסקים בזה, לכן אף שאין דרכי להכנס בויכוחים, הנני בזה להשיב על הד שאלות.

שאלה א:

א) בתחילת ההתעוררות עד"ז הדגשתי בפירוש שהטעם לההתעוד ררות במיוחד ע"ד מצות הנחת תפלין מיוסד הוא על דברי רז"ל (ברכות ו א. וש"נ) ,וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך כן" אלו תפלין שבראש". ומכיון. אשר דרישת השעה אז (בתחילת הזמן דד מבצע תפלין) הייתה במיוחד שתפול עליהם אימתה ופחד כו', יראת עמי הארץ מפני בנ"י, שלא ירעו ח"ו לישראל, לכן עוררתי אודות מצוה זו. וכאמור, נימוק זה הדגשתי בפירוש מיד בתחילת ההתעוררות, ובמילא, לפלא, השאלה עד"ז

וליותר ביאור :

כל מצוה ומצוה, נוסף על עיקר ענינה שהיא ציווי הקב"ה (וצריך לקיימה מצד קבלת עול מלכות שמים, וכנוסח ברכת המצות ברוך כו' מלך העולם כו' וציוונו כו'), יש בה גם סגולה מיוחדת. וכאשר אדם זקוק לאיזה ענין במיוחד, מחפש הוא ומשתדל הוא ביותר באותה המצוה שיש בה סגולה זו הזקוקה לו.

ואת"ל, הרי מפורש הוא בחז'ל (פסחים ח, סע"א. וש"נ): האומר. סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני כו' הרי זה צדיק גמור. ולכאורה למה פרט במחז"ל זה -- המצוה והול"ל האומר אקיים מצוה זו בשביל כו', ולמה נקט מצות צדקה דוקא! -- [אין לומר שרק במצות צדקה האומר בשביל כן? ה"ז צד"ג (כיון שלהעני אין נפק'"מ) -- כדמוכח ברש"י ותוס' שמשווה זה לכל המצות].

אלא מכיון שרוצה הוא ,שיח בני", משתדל הוא באותה המצוה שיש בה סגולה זו, שבמצות צדקה אמרו רז"ל (תנחומא משפטים טו): אמר הקב"ה, נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרנסה והחיית אותו כו' למחר בנך או בתך באין לידי חולי ולידי מיתה כו' ומציל אני אותם מן חמיתה כו', ולכן כשרוצה שיחי' בנו, בחר בקיום מצות הצדקה.

וכ"ה בנדו"ד, מכיון שהוזקקו במד יוחד לפעול על עמי הארץ שייראו מישראל, לכן בקשתי ועוררתי ועוררתי עוה"פ ועוה"פ על ההשתדלות לזכות את ישראל במצות תפלין, כי הובטחנו שע"י קיום מצוה זו יה" ,ויראו ממך".

ומכיון שכל ישראל ערבים זה בזה (בנוגע לעונש, ומכ"ש -- בנוגע לשכר, כי מרובה מדה טובה ממדת פורעניות. וראה לקמן שאלה ב), לכן הכרזתי על ההשתדלות לקיום מצוה זו, לא רק בין בנ"י הנמצאים באה"ק תובב"א' הזקוקים במיוחד ל;ויראו ממך", אלא גם בין בנ"י הנמצאים 272272 לקוטי בחו"ל, כי קיום מצות תפלין של כל אחד מישראל, בכל מקום שהוא, בכחה לפעול ,ויראו ממך" בנוגע לכל ישראל.

ובפרט בנדו"ד -- שיראת או"ה שהתנכלו לאה"ק -- תלוי' הייתה בהיראה מפני בנ"י של או"ה שבמדינות אחרות. וק"ל.

ב) זמנה של המלחמה, שאז הייתה ההתעוררות דמבצע תפלין, היתה ימים אחדים: לפני זמן מ"ת. ובהיות אשר בכל שנה ושנה, כל הענינים חוזרים וניעורים מעין שהיו בפעם הראשונה, הרי מובן אשר גם בשנה זו, בהימים הסמוכים לזמן מ"ת, צ"ל מתעורר במיוחד הענין והחיוב דלימוד התורה. ובמצות תפלין אמרו רז"ל (מדרש תהלים בתחלתו) ,קיימו מצות תפלין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יומם ולילה".

ג) בזמן מ"ת -- נצטוו בכל המצות וקבלום עליהם בהקדמת נעשה לנשמע -- ובמצות תפלין אמרו רז"ל (קדושין לה, א) ,הוקשה כל התורה כולה לתפלין" (שהכוונה הוא למצות התורה, עייייש), ועד שילפינן מהיקש זה הלכות ודינים בכמה וכמה מצות. (ואף שגם בעוד מצות מצינו עד"ז וכמו במצות ציצית, שאמרו רז"ל (מגחות מג, ב) שקולה היא כנגד כל המצות בולן, וכן בצדקה, שבת וכו' -- הרי אינו דומה שקולה להוקשה. ואינו דומה, כשכנ"ל, מההיקש למדין הלכה למעשה כבמצות תפלין).

שאלה ב:

מהו גודל התועלת כשיצליח המשתדל ויהודי אחד יניח תפלין פעם אחת, והכי בשביל הנחת תפלין פעם אחת, כדאי להשתדל בהשתדלות גדולה ?

מענה : א) אדרבא -- ישתדל עם רבים מבנ"י ורבות פעמים.

ב) פסק דין מפורש ברמבים (הלי תשובה פ"ג ה"ד) צריך כל אדם שיראה עצמו כו' כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב כו', עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה כו'. ומי שמקבל עליו פס'ד הרמב"ם בזה -- בטח ישתדל באופן המתאים לפעולה המכריעה את כל העולם כולו לכף זכות וגורמת תשועה והצלה כו'.

ג) קרקפתא דלא מנח תפלין, יש לו דין מיוחד (ר"ה יז, א) ופס"ד ברור ברמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ת), דהיינו שלא הניח מעולם. ז א. שע"י שמניח תפלין פעם אחת, יוצא הוא מסוג זה. ואף שבכמה ראשונים הלשון קרקפתא דלא מנח תפלין (סתם - בלי תיבת מעולם) ומפרשים באופן אחר, הרי כנ"ל -- בנוגע לדינא - פס"ד ברור הוא ברמב"ם -- ,מעולם". (וכנראה שכן הוא גירסתו בש"ס). וכן הוא בר"ח, רי"ף (אבל ראה שם ברא"ש), בעיטור בשם תשובות הגאו" נים, ועוד.

ד) דבר משנה הוא (אבות פ"ד מיב) מצוה גוררת מצוה. וע"י שפועלים שיהודי יניח תפלין פעם אחת, הרי מצוה זו גוררת עוד מצוה וכו'. וכל הטועה בדבר משנה אין כאן דין כלל (ואפילו הם רבים ומומחים -- טושו"ע חו"מ רסכ"ה).

שאלה ג:

לכאורה אסור להשתדל עם החפשים להניח תפלין כיון שתפלין צ"ל גוף 273נקי ויזהר מהרהורים כו' (שו"ע או"ח סל'יח) ואמרו רזל (ב"ב קסד, ב) שלש עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום הרהורי עבירה כו'?

א) אין שום יסוד לומר ולחשוש אשר אלו הרחוקים לע"ע מקיום התומ"צ, וכשמציעים להם ומבקשים אותם מניחים תפלין -- הנה דוקא ברגעים אלו יהרהרו כו'.

ב) אפילו באם הי' איזה מקום לחשוש עד"ז הרי פירש המג"א, ואדמוה'ז הביאו לפסק הלכה (שם סעיף ד') ,והוא שידוע לו בודאי שא"א שלא יהרהר, אבל מספק לא ימנע ממצות תפלין".

ג) אמרו חז"ל אשר מטבע האדם שדבר חדש הכל רצין לקראתו (ספרי ואתחנן ו, ו) ופוק מאי עמא דבר. שמזה מובן שכשרואה אדם חידוש, ובפרט כשבעצמו עושה דבר אשר חידוש הוא אצלו -- בעת מעשה עכ"פ כל מחשבתו הוא בהחידוש. ואלו שאין רגילים במצות תפלין, פשוט הוא אשר מחשבתם בעת מעשה היא עיד התפלין.

ד) כתב הסמ"ג (מ"ע ג') ,אין לך רשע שלא יהא ראוי לתפלין, ק"ו מס"ת שהוא מקודש יותר כו' והכל אוחזין בס"ת בשעת תפלה שהכל יכולין להתנהג בטהרה בשעת תפלה". ואין לפרש שהסמ"ג מדבר בנוגע לרשע בענינים מיוחדים, שהרי מפרש ש,אין לך רשע שלא כו'". וכן מוכח בלשונו שם לקמן עיי"ש. כן ברורה כוונתו מהראי' שמביא ק"ו מס"ת כו שהכל אוחזין בה כו' -- והאומנם ימצא מי שיאסור למי שהוא מבנ"י -- הרוצה בזה -- לאחוז בס"ת 1!

נוגע במיוחד לעניננו מש"כ הסמ"ג -- עפ"י הכלל בדין ובהלכה למעשה -- אשר מעשה רב, מעשה הסמ"ג בעצמו אשר דרש והוכיח ודיבר ;בגליות ישראל" ,בספרד ובשאר אר" צות" ולפני כאלו שרק ע"י דבריו קבלו מצות תפלין מזוזות וציצית.

בעת שהכרזתי ע"ד מבצע תפלין, לא רציתי להביא דברי הסמ"ג בכלל, וכן לא מש"כ שם ,יותר חפץ הקב"ה באדם רשע שיניח תפלין מאדם צדיק. ועיקר תפלין נצטוו להיות זכרון לרשעים וליישרם דרך טובה כו'" -- כי אין זה שייך כ"כ לנדו"ד, כי בד זמננו, רובס ככולם של אלו הרחוקים לע"ע מתומ"צ הם בסוג וגדר תינוק שנשבה כו'.

ה) כתב החינוך מצוה תכא: המחמירים בקדושת המצוה (דתפלין) ומניאין לב ההמון בדבריהם מהתעסק בה אולי כוונתם לטובה אבל כו' היא רעה רבה ואם ידעת כי יסמכו כו' על מעשה שנזכר בירושלמי כו' לא כן ביתי כו' מצוה גוררת מצוה כו, עיי"ש,

שאלה ד:

כתב העט"ז (או"ח ר"ס כה) לאחר שביאר כוונת מצות תפלין כמש"כ בשו"ע שם ובזהר ;אם אינו יודע הכוונה, נמצא התפלין במוח ובזרוע כמו אבנים ח"ו". וא"כ מה תועלת להשתדל בהנחת תפלין ע"י אלה שאין יודעים הכוונה ?

א) מפורש בשו"ע (או"ח ס"ס סיד וראה שם ס"ה. וסט''ג ס"ה. ושו"ע אדמו"ר הזקן שם. ועוד) דהא דמצות

צריכות כוונה ואם לאו לא יצא היינו כוונה לצאת ידי חובתו בעשיית אותה 27424 לקוטי מצוה. ותו לא. ופשיטא שאין העטיז חולק על כהנ"ל (והרי מוכרח הוא בסוגיות הש"ס ומפורש ברש"י וכו') וח"ו לומר דאשתמיטתי' כ"ז.

וכוונתו -- דכיון שאינו יודע הכוונה (שהיא תוכן הכתוב בפרשיות תפלין והרמזים שבהם וכו'), הרי זה (בנוגע אליו) כאילו היתה מצות תפלין כאבנים ח"ו. [ועד"ז במש"כ בבאר מים חיים פ' שופטים דמי שאינו מכוון במחשבתו ה"ה כמונחים על הכותל והגג -- כי אז (בלי מחשבת האדם) היד והראש הם בדוגמת כותל וגג. ולא הוה קיום מצוה בשלימות]. אבל, כנ"ל, פשיטא שאין כוונתם לומר שמי שאינו יודע הכוונה אינו מחוייב במצות תפלין. ובודאי ובודאי ששכרו גדול, כי מצווה הוא עושה.

ואל תתמה על הלשון דעט"ז וכו כי גדולה מזה מצינו בכ"מ, מלשון המשנה (פסחים פ"י מ"ה) לא יצא יד'ח (עיי"ש בר"), ועד ללשון אדמו"ר האמצעי ,ולא די במעשה הטבילה (במקוה) עצמה בלתי כוונה בביטול רוחני דהיינו במסנ"פ" (דרוש כוונת המקוה -- השני -- בסופ), אף שמשנה מפורשת היא דנדה שאנסה חברתה וטבלה טהורה ובתרומה נמי אכלה (נדה יג, ב. חולין לב, סע"ב).

ב) מדייק המג"א (סתפ"ט סק"ח) בדברי השו"ע שם והביאו אדמו"ר הזקן לפס"ד דלחומרא אמרינן מצות אין צריכות כווגה. ועפי"ז, אפילו באם הייתה מציאות שידעו ברור שגם הכוונה בללית לעשיית מצוה לא יתכווןי מחוייבים להשתדל שיניח תפליך ומכש"כ וק"ו מצוה שבמעשה מספה"ע (דבי' קעסיק המג"א) שהיא בדיבור.

ג) באו"ח (סצ'"ח סעיף א) ישנו

פסיד הלכה למעשה בנוגע לתפלה, שצריך לחשוב ,כאילו שכינה כנגדו כו' ויחשוב קודם התפלה מרוממות הא-ל יתעלה ובשפלות האדם. ויסיר כל תענוגי האדם מלבו". [ובעוה"ר אין איש מרעיש ואפילו לא מעורר עד"ז, ורק אנשים מעטים עושים כן גיפ בכל יום קודם תפלת שחרית מנחה וערבית]. והכי יעלה על לב מי שהוא למנוע בשביל כך מהשתדלות במצות התפלה ח"ו ?! אף שפסיד הנ"ל מקורו המשנה ולשונה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש (דלאו לכתחילה משמע -- ראה תוד"ה מתני' מנחות פג, ב).

עד כאן התשובות על הטענות שקבלתי. ובנוגע לעצם הענין, הרי כל טענות הנ"ל הרי הם בגדר חשש, וא'א לדחות משום חשש מצות עשה של תורה (הוכח תוכיח את עמיתך) שספקה לחומרא. ומצוה זו הרי כל אחד מישראל מחוייב בה, ואפילו מאה פעמים באיש אחד, להשתדל אשר גם הוא ילמוד תורה ויקיים מצות. ואמרו רז"ל כל ישראל ערבים זה בזה.

ואלו הטוענים ומתנצלים על העדר הפעולה בהנ"ל, כי לדעתם ספק אם תועיל השתדלותם -- כמה תשובות בדבר :

א) המצוה דהוכח תוכיח את עמיתך ענינה הוא -- עצם ההוכחה וההשתדלות שיקיים תומ"צ. וגם אם לא תפעול ההשתדלות שלו, הרי בעצם מעשה ההוכחה קיים את המצוה. (וע''ד בדיקת חמץ, אשר גם כשאינו מוצא חמץ, יצא מצות הבדיקה). וכשאינו משתדל -- ביטל מ"ע של תורה. ולא 275עוד אלא שהמצוה היא אפילו כשבודאי יודע שלא ישמע לו (שו"ע או"ח סתר"ח. ובשו"ע אדה"ז שם. ועוד).

ב) אפילו באם ענינה של ההוכחה היתה רק כשמצליח ע"י הוכחתו (ראה הגמי"י הל' דעות פ"ו ה"), מ"מי הרי אינו ודאי שלא יצליח, ואפשר שע"י השתדלותו יצליח, ומכיון שהוכח תוכיח את עמיתך היא מ"ע מדאו" רייתא, הרי ספיקא דאורייתא לחומרא.

ג) כל טענה זו היתה לה מקום רק עד תחלת ההשתדלות במצות תפלין. אבל כשעבר יום הראשון דד פעולה זו וראו במוחש אשר מאות אנשים שדברו אתם שיניחו תפלין נענו כולם למצוה זו, ורק מתי מעט סירבו, הרי יצא הענין מגדר ספק.

[אפילו את"ל דמצות הוכח תוכיח הוא רק בנוגע לעמיתך שאתך בתומ"צי ולא רק בנוגע לאונאתו תנאי הוא (וצע"ג בזה -- וראה רמב"ם הל' דעות פ"ו. שו"ע או"ח סתר"ח. חו"מ סרכ"ח. שו"ע אדה"ז או"ח שם והל' אונאה. הגהות הצ"צ לתניא פליב. ועוד. ואכ"מ),

הרי מפורש בשבת (נה א), דאפילו צדיקים גמורים מחוייבים למחות (תו"

כחה -- פירש"י) ברשעים גמורים. ועד כדי כך -- שנתפסים כו' באם לא מיחו].

-- נוסף לקיום מצות הוכח תוכיח את עמיתך, הענין דערבות. מצות ואהבת לרעך כמוך (שאינו דוקא במי שאתך בתומ"צ -- עיין תניא פליב), הענין דיראה את העולם כולו שקול ומצוה אחת תכריע לכף זכות ותביא תשועה והצלה כנ"ל פס"ד הרמב"ם, הרי כמאמר רז"ל יותר ממה שבעה"ב עושה עִם העני העני עושה עם בעה"ב, ראו במוחש אשר ההשתדלות לזכות בנ*י במצות תפלין, הוסיפה חיות ואור באלו שהשתדלו בחביבות מצוה וטרחתה בכלל ובמצות תפלין בפרט.

ויהי רצון אשר מהם יראו וכן יעשו רבים וגם שלמים, אשר כאו"א ישתתף במבצע תפלין, ובכל פעם שעוד אחד מבנ"י יניח תפלין יכריע עייז את כל העולם כולו לכף זכות, ויקרב קץ גלותינו ויחיש גאולתנו,

(ראה מדרש תהלים [ומובן עפ"י זח'ג רלח, א. רפג, א] עה"פ ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבו" תימו, שקאי על תפלין ש"י ותפלין שר -- כי כאשר רגשו גוים ולאומים יהגו ריק -- צריכים התחזקות יתירח במצות תפלין),

גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש.

276. . . להערתו בנוגע ל,מבצע תפילין" ממש"כ הרמב"ם ע"ד השמירה דמזוזה (פ"ה ה"ד) -- הנה פנייתי בזה לכל מי שיש בידו לעשות בזה (ואפילו בגדר ספק (ראה שבת נה, א) וכללות ענין זה -- מיוסדים הם על המבואר בכ"מ ומהם:

פסייד מפורש ברמב"ם גופא בהל' ע"ז (פי"א היייב בסופה) דמותר. ובנדו"ד מפורש שם הל' תשובה (פ"י ה"ה בסופה) -- שזהו חיוב. ולא עוד אלא -- דמי שאינו מנצל אפשריות זו ככל הדרוש -- עובר על מ"ע מה"ת דהוכח תוכיח גו', ונתפש בעון אלו שלא הביאם להמעשה דהנחת תפילין (הל' דעות פ"ו ה"ז). וראה באריכות בפהמ"ש ר"פ חלק. ושם ד,מזרזיץ אותם (שלא השיגו האמת עד שיהיו כמו אברהם אבינו ע"ה) ע"ז (שיעשו המצוה מפני שכרה) ומחזקים כוונתם". ועוד וג'ז עיקר: בכל יום ופעם שמניח תפלין מברך עליהן עובר לעשייתן אשר קדשנו במצותיו וצוונו כו" ועי"ז הרי ברור (ולא רק דאמרינן כן) דעושה לשמה, אלא שמתכוון אף להנאת עצמו, והרי זה צדיק גמור בדבר זה (פסחים ח, ב וברש"י ותוס' שם).

וממש"כ הרמב"ם במזוזה, הרי שם ,בטלו המצוה" (ומש"כ והוסיף ,אלא שעשו כו'" -- עכצ"ל שזה בא לשופרי דמילתא. ומשכ בכס"מ שם - הוא לתרץ מש"כ הרמב"ם כאילו הוא כו'). ועוד להעיר: ברמב"ם במזוזה -- המדובר בעושה המצוה ובנדו"ד -- ע'ד המשתדל שאחר יניח תפלין. ואכמ"ל בכ"ז*.

ולההערה בהנאמר דגדולה מצות תפלין מפני כו' מהי השייכות דגדלות

מצוה לזה -- הוא ע"פ מרז"ל גדולה תשובה שמארכת כו' (יומא פו, ב).

(ממכתב סיון תשכ"ז) 277ב"ה, ועש"ק ואתחנן, ה'תשמ"ט

... ועל של עתה באתי, אשר שאלוני חוות דעתי בקשר עם ;מבצע תפלין",

האם גם עתה צ"ל השתדלות מיוחדת בזה ובכל התוקף ובכל החוגים,

השתדלות -- ובכל הדרכים המתאימות -- לחזק קיום מצות תפלין והפצתה בכל מקום שיד אדם, אתם קרוים אדם, מגעת,

אף כי כמובן, בכל חוג וחוג ע"פ דרכו הוא, אבל כל הדרכים והגישות יסודתן בהררי קודש, הוא צד השווה שבכל החוגים, בלשון חכמינו ז"ל ,אני ישנה (אבל) ולבי ער לעשותם (המצות) כו' להקב"ה שיגאלני (מן הגלות)", ובפרט מצות תפלין שהוקשה כל התורה כולה לתפלין,

וכאשר ידבר המשתדל בדברים היוצאים מן הלב הנה הובטת ;כי כל דבר שיצא מן הלב יכנס בלב", וכיון שכל האברים תלוין בלב, הרי סוף סוף יפעול פעולתו --

של עתה: ומשיעור היום בפ' השבוע : וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך.

לחוק : ראה שבת (קל, א): מוחזקת כו' מרופה כו'. ודתענית (יז, סע"ב) ועשו סייג לתורה, היינו הרחקה (כפיה"מ שם. ראה אדר"ג רפ"ב, שבת יג, סע"א. וברמב"ם הלי ממרים פיב ה"ד ,לחזק הדת ולעשות סייג". וראה שם פ"א ה"ב. ואכ"מ). והברכות (לב, ב), היינו שיהי' תמיר בכל כחו (פרש"י שם), או אף שלא הצלית יחזור עוה"פ (כ"מ באגה"ק דאדה"ז (בית רבי ע' קנ וי"ל דהוכחתו ממאמר הסמוך לו: אם ראה כו" שנאמר קוה כו).

אתם קרוים אדם : יבמות סא, רע"א.

278ודעתי ברורה אשר ההתעוררות והבקשה והדרישה ע"ד ,מבצע תפלין", שמדובר בהן זה שנתים ימים ויותר -- בתקפן עומדות גם עתה, ואדרבה ביתר שאת וביתר עז, כי המצב בהוה הוא שזקוקים כעת לא רק לזה אשר ,כל עמי הארץ . . יראו ממך" -- יראה הבאה ע"י מצות תפלין -- אלא גם -- לתוכן ההלכה הידועה -- כמ"ש הרא"ש (הל' קטנות -- הלי תפלין סט"ו) וז"ל :

. . מפני קיום מצות תפלין ותיקונן יתקיים באנשי המלחמה וטרף זרוע אף קרקד.

וע"פ האמור מובן גודל המצוה והזכות לפרסם הלכה זו בין כל אנשי המלחמה וקרוביהם וידידיהם וכל בג"י -- שליט"א -- בכל מקום שהם.

ויהי רצון אשר בקרוב ממש נזכה -- בתוככי כל אחב"י -- לאמר אשר מצב זה הי' ביום אתמול, כי ישלוט השלום בעולם ובפרט בארץ הקודש עלי: נאמר: ונתתי שלום בארץ,

ויוסיפו כאו"א מבנ"י בתורה ומצותי' מתוך שלום השקט ובטח.

כל עמי.. תפלין: ברכות (ו א) ושם ,אלו תפלין שבראש". אבל הרי צ'ל כל זמן שבין עיניך יהו שתים (מנחות לו, א). וראה צפע"ג (להגאון הרגוצבי) על הרמב"ם הלי תפלין (פ"ר ה"ד) דתשייי מוסיפה בתשיר. ולכאורה פשוט אשר גם תשיר בפ"ע דיים לפעול ,ויראו" (ראה תוס'. וצעיג רש"י מנחות לה, ב)

הרא"ש : וראה ג"כ בחיי מטות לב, לב.

מפני . . ותיקונן : נ"א : ע"ש קיום מצות תפלין שתקנו.

וטרף זרוע: תש"י גם בפ"ע -- (לא רק שמוסיפה בתש"ר כדלעיל (ובפרט לפרש"י הנג"ל) - כי שם הפעולה ,ויראו" היא באחרים -- ותש"י לא לאחרים לאות (מנחות לז, ב), משא"כ) ,וטרף"".

ונתתי שלום בארץ : להעיר ממרזיל כל הנותן בעין יפה נותן, ובפרש"י -- ביב עאו א ז"ה אבל - מוסיף : יותר מדאי. ולהעיר מפרש"י ר"פ השבוע : ואתחנן כ מתגת חנם אעפ"י כו

שלום השקט ובטח: להעיר מאגה"ק ס"ב. ד"ה אתה אחד לאדמו"ר האמצעי"".

אוה"ת לאדמו"ר הצ"צ (וכן מפ' ואתחנן ע' שכז - ושם מביא משל"ה מס' חולין ר"פ תו"א, קטז, א) עה"פ ונתתי שלום***.

₪." 279(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

281. .. ע'ד התחלת הנחת תפלין של בנו שי', ומובן שטוב עשה בנו בהתחלתו עתה הנחת התפלין, שהרי בפירוש שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר (הועתק היום יום ב' מנ"א) הוראה לרבים להתחיל בהנחת תפלין שני חדשים לפני יום הבר מצוה (הדיוק הל' לרבים, כי בבית הרב היו מתחילים זמן רב מקודם לזה ופעם סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר שהוא התחיל להניח תפלין בשנת הי"ב).

והנה לא נעלמה ממני דעת איזה מהאחרונים (הובאו בנ"כ שו"ע או"ח סוסל"ז) שכיון שהתפילין צריכים גוף נקי אין להקדים בהנחתם, ובפרט בדורותינו אלה. עכ"ז כיון שבפירוש הורו כנ"ל, מצוה לקיים דברי חכמים בתראי ובפרט שהורו לפרסם דעתם בזה (וכלשון האמור לרבים).

ונראה לי הטעם דההוראה שהוא ע"ד השתדלות והיגיעה להפיץ תורת החסידות בחוגים הכי רחבים ומבלי להציג תנאים מוקדמים לתורה זו אף שבדורות הראשונים (לפני התגלות הבעש"ט, תלמידו הרב המגיד ותלמידיו ומהם רבנו הזקן) הקפידו על הנהגה כזו, וידוע המשל מרבינו הזקן, מאבן טוב שבכתר המלך שכשנחלה בנו יחידו של המלך וגדלה הסכנה ר"ל, מצוה המלך -- אפילו על ספק וס"ס -- ליקח אבן טוב מכתרו ולנסות לרפאות בו בנו יחידו, וכהלשון שכדאי לשפוך כמה וכמה בחוץ בשביל ספק שיגיעו איזה טפות להבן מלך ויחלים ויתרפא, והנמשל מובן.

ונראה גם במוחש בשנים האחרונות, איך שהפצת החסידות רבים הצילה מכמה נסיונות ומכשולים ומפורסמות הן לכל אלו שהיו במדינת רוסיא

ועמדו בנסיונות שם וכו ... ₪7 282ב"ה, ר"ח תמוז, חדש הגאולה, ה'תשב"א

האברכים הנעלים מקבלי עול מלכות שמים ועול תומ"צ, ולכל לראש -- הנחת תפילין, שהוקשה כל התורה כולה לתפלין

. . . בעונג רב קבלתי הידיעה על דבר החגיגה בקשר עם התחלתם להניח תפלין,

אשר הודיעונו חז"ל: תא חזי כל מאן דאנח תפלין על רישי' ועל דרועי' קלא סליק בכל יומא לכל חיוון מרכבות ואופנים ושרפים ומלאכים דממנן על צלותין הבו יקר לדיוקנא דמלכא דאיהו מאן דאנח תפלין.

ויהי רצון שתקבלו עליכם עול התורה ועול המצות בשמחה ובטוב לבב.

כי אף שקיום התומ"צ צריך להיות בקבלת עול דוקא, וכמו שהיי בעת שהגיע כללות עמנו בני ישראל לעול תורה ומצות, במעמד הר סיני, שהקדימו נעשה לנשמע, אבל יחד עם זה עול נעים וטוב הוא, כי אין טוב אלא תורה, ולימוד התורה הרי מביא לידי מעשה, קיום המצות, מעשים טובים.

ומתאים למה שנאמר בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו גו' ונתתי גוי בככל הברכות המנויות בפרשה, יהי רצון שתתנהגו בהתאם להאמור ככל הדרוש, וימלא השי"ת הבטחתו שתתברכו בכל המצטרך בגשם וברוח גם יחד ...