ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ד

274

הסריקה השיחה כולה מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

24 לקוטי מצוה. ותו לא. ופשיטא שאין העטיז חולק על כהנ"ל (והרי מוכרח הוא בסוגיות הש"ס ומפורש ברש"י וכו') וח"ו לומר דאשתמיטתי' כ"ז.

וכוונתו -- דכיון שאינו יודע הכוונה (שהיא תוכן הכתוב בפרשיות תפלין והרמזים שבהם וכו'), הרי זה (בנוגע אליו) כאילו היתה מצות תפלין כאבנים ח"ו. [ועד"ז במש"כ בבאר מים חיים פ' שופטים דמי שאינו מכוון במחשבתו ה"ה כמונחים על הכותל והגג -- כי אז (בלי מחשבת האדם) היד והראש הם בדוגמת כותל וגג. ולא הוה קיום מצוה בשלימות]. אבל, כנ"ל, פשיטא שאין כוונתם לומר שמי שאינו יודע הכוונה אינו מחוייב במצות תפלין. ובודאי ובודאי ששכרו גדול, כי מצווה הוא עושה.

ואל תתמה על הלשון דעט"ז וכו כי גדולה מזה מצינו בכ"מ, מלשון המשנה (פסחים פ"י מ"ה) לא יצא יד'ח (עיי"ש בר"), ועד ללשון אדמו"ר האמצעי ,ולא די במעשה הטבילה (במקוה) עצמה בלתי כוונה בביטול רוחני דהיינו במסנ"פ" (דרוש כוונת המקוה -- השני -- בסופ), אף שמשנה מפורשת היא דנדה שאנסה חברתה וטבלה טהורה ובתרומה נמי אכלה (נדה יג, ב. חולין לב, סע"ב).

ב) מדייק המג"א (סתפ"ט סק"ח) בדברי השו"ע שם והביאו אדמו"ר הזקן לפס"ד דלחומרא אמרינן מצות אין צריכות כווגה. ועפי"ז, אפילו באם הייתה מציאות שידעו ברור שגם הכוונה בללית לעשיית מצוה לא יתכווןי מחוייבים להשתדל שיניח תפליך ומכש"כ וק"ו מצוה שבמעשה מספה"ע (דבי' קעסיק המג"א) שהיא בדיבור.

ג) באו"ח (סצ'"ח סעיף א) ישנו

פסיד הלכה למעשה בנוגע לתפלה, שצריך לחשוב ,כאילו שכינה כנגדו כו' ויחשוב קודם התפלה מרוממות הא-ל יתעלה ובשפלות האדם. ויסיר כל תענוגי האדם מלבו". [ובעוה"ר אין איש מרעיש ואפילו לא מעורר עד"ז, ורק אנשים מעטים עושים כן גיפ בכל יום קודם תפלת שחרית מנחה וערבית]. והכי יעלה על לב מי שהוא למנוע בשביל כך מהשתדלות במצות התפלה ח"ו ?! אף שפסיד הנ"ל מקורו המשנה ולשונה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש (דלאו לכתחילה משמע -- ראה תוד"ה מתני' מנחות פג, ב).

עד כאן התשובות על הטענות שקבלתי. ובנוגע לעצם הענין, הרי כל טענות הנ"ל הרי הם בגדר חשש, וא'א לדחות משום חשש מצות עשה של תורה (הוכח תוכיח את עמיתך) שספקה לחומרא. ומצוה זו הרי כל אחד מישראל מחוייב בה, ואפילו מאה פעמים באיש אחד, להשתדל אשר גם הוא ילמוד תורה ויקיים מצות. ואמרו רז"ל כל ישראל ערבים זה בזה.

ואלו הטוענים ומתנצלים על העדר הפעולה בהנ"ל, כי לדעתם ספק אם תועיל השתדלותם -- כמה תשובות בדבר :

א) המצוה דהוכח תוכיח את עמיתך ענינה הוא -- עצם ההוכחה וההשתדלות שיקיים תומ"צ. וגם אם לא תפעול ההשתדלות שלו, הרי בעצם מעשה ההוכחה קיים את המצוה. (וע''ד בדיקת חמץ, אשר גם כשאינו מוצא חמץ, יצא מצות הבדיקה). וכשאינו משתדל -- ביטל מ"ע של תורה. ולא

הערות

1. הוספות / בא

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

כט - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. ר"ד בעת הסעודה דמוצאי יום הכיפורים, ה'תשכ"א לקו"ש ח"ו ע' 274

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 50 עמודים.