61
שיחה ג
א. בפסוק "והי' כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים גו'" (שבסוף פרשתנו1) מעתיק רש"י את התיבות "כי ישאלך בנך מחר" ומפרש: יש מחר שהוא עכשיו ויש מחר שהוא לאחר זמן כגון זה וכגון מחר יאמרו בניכם לבנינו דבני גד ובני ראובן [הנאמר בספר יהושע2, כשחזרו לעבר הירדן לאחרי כיבוש וחלוקת3 הארץ].
מקורו של פרש"י זה הוא (לכאורה) במכילתא כאן4, וז"ל: יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן, מה זאת הרי מחר לאחר זמן, מחר יהי' האות הזה [הנאמר לעיל5 במכת ערוב] הרי מחר עכשיו, מחר יאמרו בניכם לבנינו הרי מחר לאחר זמן.
והנה הטעם שהשמיט רש"י הראי' ש"יש מחר עכשיו" מן הכתוב "למחר יהי' האות הזה", לכאורה הוא (כמ"ש במפרשים6) מפני שאין רש"י זקוק לראי' שיש מחר שהוא עכשיו, שהרי זהו הפירוש הפשוט של "מחר" בכל מקום, ועוד, ש"עיקר6 הכוונה לפרש כאן מחר שהוא לאחר זמן".
אבל עפ"ז צ"ע — מדוע מביא רש"י הקדמה זו ("יש מחר שהוא עכשיו") כל עיקר? הרי בהקדמה זו אין חידוש, והול"ל בקיצור "יש מחר שהוא לאחר זמן כגון זה וכגון כו'"?
ולהעיר שלקמן בפ' ואתחנן7 עה"פ "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות גו'", כתב רש"י בקיצור "כי ישאלך בנך מחר, יש מחר שהוא אחר8 זמן", מבלי להקדים "יש מחר שהוא עכשיו". אלא שי"ל ששם החידוש הוא להיפך — שיש מחר שהוא בריחוק זמן רב, לאחר כמה דורות, עד שנשכח ענין יצי"מ9 ושואלים "מה העדות גו'".
ב. גם יש לדייק בלשונו של רש"י בהראי' שמביא ש"יש מחר שהוא לאחר זמן" — "וכגון מחר יאמרו בניכם לבנינו דבני גד ובני ראובן" — דלכאורה:
א) ברובם המכריע של הראיות שמביא רש"י לדבריו מפסוק בתנ"ך, אין דרכו לכתוב באיזה המשך (או באיזה ענין) נאמר הפסוק אלא רק מעתיק לשון הכתוב; ומדוע מדגיש רש"י כאן שכתוב
הערות
- 1. יג, יד.
- 2. כב, כד. וראה שם, כזכח. — ולהעיר שבדפוס א' וב' וכת"י רש"י (שתח"י) הועתק הכתוב דיהושע בערבוב לשונות פסוקים הנ"ל.
- 3. פרש"י מטות לב, כד.
- 4. וכן בתנחומא פרשתנו יג.
- 5. וארא ח, יט (ושם "למחר"). ולהעיר שבתנחומא (וכן ביל"ש כאן. וראה מכילתא מהדורת האראוויץ) מביא עוד ראי' מ"מחר אנכי נצב על ראש הגבעה" (בשלח יז, ט). ועד"ז במדרש לקח טוב (ובלקח טוב שם משמיט הראי' על "מחר לאחר זמן"!). וצ"ע הטעם שמובאים כתובים אלו דוקא. ואכ"מ.
- 6. נחלת יעקב כאן.
- 7. ו, כ.
- 8. כ"ה בדפוס א' ודפוסי רש"י שלפנינו (ולא "לאחר", כפרש"י (וכן במכילתא) פרשתנו כאן). ובדפוס ב' וכמה כת"י רש"י (שתח"י) "לאחר".
- 9. אבל ראה לקמן הערה 28. וראה לקמן סעיף ו והערה 41.
רש"י על במדבר ל״ב:כ״ד - הטקסט מספריא
לצנאכם. תֵּבָה זוֹ מִגִּזְרַת "צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם" (תהלים ח') שֶׁאֵין בּוֹ אָלֶ"ף מַפְסִיק בֵּין נוּ"ן לַצָּדִ"י, וְאָלֶ"ף שֶׁבָּא כָאן אַחַר הַנּוּ"ן בִּמְקוֹם הֵ"א שֶׁל צֹנֶה הוּא; מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַ' מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לָמַדְתִּי כֵן:
והיצא מפיכם תעשו. לְגָבוֹהַּ, שֶׁקִּבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם לַעֲבֹר לַמִּלְחָמָה עַד כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק, שֶׁמֹּשֶׁה לֹא בִּקֵּשׁ מֵהֶם אֶלָּא "וְנִכְבְּשָׁה … וְאַחַר תָּשׁוּבוּ" וְהֵם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם "עַד הִתְנַחֵל", הֲרֵי הוֹסִיפוּ לְהִתְעַכֵּב שֶׁבַע שֶׁחָלְקוּ, וְכֵן עָשׂוּ:
לצנאכם FOR YOUR SHEEP — This word is from the noun form which is found in (Psalms 8:8): “Sheep (צנה) and oxen, all of them”, where, too, there is no א intervening between the נ and the צ. The א which here comes after the נ is in place of the ה of צנה (and לצנאכם is not the same form as לצאנכם with an inversion of the א and נ). I learned this from the work of R. Moses the Preacher.
והיצא מפיכם תעשו AND DO THAT WHICH HATH GONE OUT FROM YOUR MOUTH, as a vow to the Most High God (cf. Numbers 30:3), because you have taken it upon yourselves to pass over for war until the end of the subjugation and division of the land; — for Moses asked of them only, (v. 22): “Let [the land] be subdued and afterwards ye may return”, but they undertook, (v. 18): “[we will not return to our houses] until [the children of Israel] have inherited”, so you see that they made an additional promise, to stay on the western side the seven years during which they were dividing the land. And so, indeed, they did (cf. Joshua XXII.).
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ו ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ד ‹ 268 לקו"ש חל"א ע' 61
תורת מנחם 1
- נט - שנת תש"ל - חלק שני ‹ שיחת ש"פ בא, יו"ד שבט, ה'תש"ל לקו"ש חל"א ע' 61
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.