שיחה א

98שיחה א

א. בפרש"י ריש פרשתנו: שופטים ושוטרים שופטים דיינים הפוסקים את הדין, ושוטרים¹ הרודין את העם אחר מצותן² שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט.

וכתבו במפרשים³, ד"מה שהוסיף [רש"י, ששופטים הם דיינים] הפוסקים את הדין אע"ג דידוע שכל דיין פוסק את הדין כדי לבאר לך למה הוצרך לומר עוד שוטרים ולפיכך פירש שזה הדיין אינו עושה רק פסק הדין ותו לא דאינו כופה אותו, ושוטר הוא שכופה ורודהו לקיים מצות השופט".

אבל צ"ב⁴: גם ענינו של "שוטר" — ואפילו בשייכות למשפט — כבר ידוע⁵ לעיל בפ' דברים⁶ "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים גו' ושוטרים לשבטיכם", והיינו שנוסף על מינוי ה"שופטים" ("אנשים חכמים גו'"), נתמנו גם "שוטרים לשבטיכם"⁷, וכפרש"י שם "ושוטרים מניתי עליכם לשבטיכם, אלו הכופתין והמכין ברצועה ע"פ הדיינין" — ומה טעם הוזקק רש"י לפרשו כאן עוד פעם?

וביותר תמוה — שדוקא כאן, בפעם השני', מאריך רש"י יותר מבפירושו בפ' דברים: שם כ' בקיצור "אלו הכופתין והמכין ברצועה ע"פ הדיינין", וכאן מוסיף: א) בתחילת הפירוש — "הרודין⁸ את העם" (שבפשטות כוונתו לפרש שתיבת "שוטר" כאן היא מלשון רדי'⁹). ב) ובסוף הפירוש — "עד שיקבל עליו את דין השופט".

גם יש כמה שינויים בלשון רש"י: (א) בפ' דברים כתב "ע"פ הדיינין", וכאן "אחר מצותן"¹⁰. (ב) בפ' דברים כתב "הכופתין והמכין", וכאן מהפך הסדר — 99"שמכין וכופתין"¹¹. (ג) בפ' דברים נקט רק "ברצועה", וכאן מוסיף "במקל וברצועה"¹².

ב. ולכן נראה לומר, דלפרש"י ה"שוטרים" דהכא וה"שוטרים" דפ' דברים לאו היינו הך, אלא הם שני סוגי שוטרים:

בפ' דברים קאי ב"שוטרים" שהם המוציאים בפועל את הוראת הב"ד, שהשופטים פוסקים מהו העונש, והשוטרים הם המענישים בפועל.

ובפרשתנו קאי בשוטרים שענינם לאיים על הנדון שיקבל עליו את דין השופט. היינו לא ביצוע הוראת הב"ד, אלא לכפות את הנדון שהוא יקבל על עצמו לקיים הוראת הב"ד (כגון מי שפסקו הב"ד שחייב לשלם ממון לחבירו ואינו רוצה לשלם, שהשוטרים כופים אותו לשלם הממון)¹³.

ובזה מבוארים חילוקי הלשונות בין שני פירושי רש"י הנ"ל:

בפ' דברים כותב שהשוטרים הם "הכופתין והמכין כו' על פי הדיינין", היינו, שהם מקיימים בפועל את הוראות פי הדיינין, ולכן כתב "אלו הכופתין והמכין ברצועה" — בהתאם לסדרו של עונש מלקות, שבתחילה כופתין את הנלקה¹⁴, ואח"כ מכים אותו ברצועה.

משא"כ בפרשתנו כותב רש"י שהשוטרים הם "הרודין את העם. . עד שיקבל עליו את דין השופט", שזהו האופן השני שבשוטרים — שכופים את בעל הדין ("רודין את העם"), "עד שיקבל עליו את דין השופט". ולכן לא כתב כאן "על פי הדיינין" אלא "אחר מצותן", היינו שאין ענינם (רק) לבצע הוראת הב"ד ("פי הדיינין") אלא לכפות את הנדון לקבל עליו ציווי¹⁵ (ומרות) השופטים (בכלל), ואם אינו רוצה לקבל עליו את ציווי השופט — הרי השוטרים "מכין וכופתין כו' עד שיקבל עליו את דין השופט".

ובזה מובן גם הטעם לשאר השינויים בלשון רש"י:

א) בפרשתנו כ' "מכין וכופתין" (ולא כבפ' דברים — "הכופתין והמכין") — כי כאן הכוונה לכפיית הנדון לקבל עליו את הדין, ולכן מונה רש"י שני אופני הכפי' מן הקל אל הכבד "מכין (ואם אין זה מועיל —) וכופתין" (היינו שאוסרים אותו כו').

ב) בפ' דברים נקט רק "רצועה" ולא 100"מקל" — כי עונש מלקות הוא ברצועה¹⁶ ולא הכאה במקל¹⁷; משא"כ בפרשתנו שהכוונה לשוטרים "הרודין את העם" שייראו מהשופט ויקבלו עליהם את דין השופט, צריכים (לפעמים) גם מקל. ואדרבה — רש"י מקדים "מקל" כי זהו סימן של "רדי'"¹⁸.

— אלא שע"פ כהנ"ל יש להבין בגופו של ענין: מהו ההכרח (בפשש"מ) דצ"ל שני סוגי שוטרים: (המסופר בפ' דברים) "אלו הכופתין כו' על פי הדיינין" ושוטרים (דפרשתנו) "הרודין את העם. . עד שיקבל עליו את דין השופט"¹⁹?

ג. ויש לומר הביאור בזה:

"שופט" בתורה (בדרך הפשט) אינו רק דיין הפוסק את הדין, אלא גם זה המבצע את הדין בפועל²⁰, וכמפורש לעיל בסוף פ' בלק²¹, שאמר משה "אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו". ומפורש ברש"י שם "הרגו איש אנשיו — כל אחד ואחד מדייני ישראל הי' הורג שנים כו'". וכן לקמן בעונש מלקות מפורש בקרא²² "והפילו השופט והכהו וגו'".

ועפ"ז מובן שא"א לפרש ש"שוטרים" כאן הם המבצעים את גזר הדין בפועל (כבפ' דברים) — שהרי זה נכלל בהציווי ד"שופטים. . תתן לך".

ואינו דומה ל"ושוטרים לשבטיכם" דפ' דברים, שפרש"י שהי' מינוי בפ"ע²³ על "הכופתין והמכין. . על פי הדיינין" — כי בכתוב שם לא נקראו הדיינים בשם "שופטים"²⁴ (כ"א כנאמר "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים גו'"), ומובן דמש"נ אח"כ "ושוטרים לשבטיכם" יכול להתפרש על אלה המוציאים בפועל את הוראות הדיינים²⁵ (ושניהם בשם "שופטים" יקראו — וכולם נכללו במש"נ בכתוב שלאח"ז²⁶ "ואצוה את שופטיכם בעת ההיא גו' ושפטתם צדק גו'").

משא"כ בפרשתנו שנאמר "שופטים ושוטרים תתן לך", הרי שה"שוטרים" אינם בכלל "שופטים" — 101ולכן פרש"י כאן²⁷ שהכוונה לאלו "הרודין את העם אחר מצותן (של השופטים). . עד שיקבל עליו את דין השופט" — שרודים אלה אינם שייכים לעצם המשפט (לא לההוראה וגם לא להוצאת המשפט בפועל), אלא לרדיית העם שיפחדו מהשופטים ויקבלו עליהם את דינם, כנ"ל בארוכה.

ד. אלא שעדיין צריך ביאור — לאידך גיסא:

כיון שאפשר לפרש ש"שוטרים" הם "הרודין את העם" — מנ"ל לרש"י לפרש בפ' דברים ש"שוטרים" שם היינו "אלו הכופתין והמכין. . על פי הדיינין"? ובפרט שמצינו בכמה מקומות (כנ"ל) שהשופטים עצמם עושים את הדין בפועל, ומנ"ל לרש"י שהי' מינוי מיוחד על שוטרים כאלו?

ויש לומר, שרש"י מרמז ההכרח לפירושו, ביתור לשונו שם "ושוטרים — מניתי עליכם לשבטיכם אלו הכופתין כו'", דלכאורה, החידוש בפרש"י שם הוא²³ שהשוטרים הם מינוי בפ"ע (ולא שהדיינים שנתן "ראשים עליכם" הם הם השוטרים), והול"ל "ושוטרים — מניתי לשבטיכם", ומהי כוונתו בתיבת "עליכם" — והרי פשוט שהמינוי הוא על בנ"י?

אלא שבזה מרמז רש"י ההכרח להמשך פירושו "אלו הכופתין כו' על פי הדיינין":

אם ה"שוטרים" הם "הרודין את העם. . עד שיקבל עליו את דין השופט", הרי אין תוכן מינוי זה — שררה על בנ"י²⁸, כ"א סיוע להשופטים [דהיות שהמדובר בבעל דין שאינו מציית אליו, זקוק הוא לשוטרים שיאיימו על הבעל דין שיקבל את דין השופט] — וא"כ הול"ל בפסוק "ושוטרים ל(סייע) שופטיכם"?

ולכן פרש"י שהכוונה ל"אלו הכופתין והמכין. . על פי הדיינין" — שעפ"ז מובן שזהו מינוי על בנ"י ("עליכם"), כי הם שני חלקים במינוי השופטים (על בנ"י): א) אנשים חכמים גו' — שמורים לבנ"י את הדין, ב) השוטרים שמוציאים ועושים את הדין בפועל²⁸.

ויש לבאר הטעם שבימי משה רבינו לא מצינו שימנו "שוטרים" לרדות את העם שיקבלו עליהם את דין השופט — כי (ע"ד הפשט²⁹) בימי משה ממנה השופטים, לא הוצרכו לזה, לפי שבנ"י היו יראים מן השופטים ולא היו צריכים לשוטרים לאיים עליהם כו'; משא"כ בפרשתנו, שהוא ציווי לדורות, בכל מצב שיהי', לכן נצטוו למנות "שוטרים" — "הרודין את העם. . עד שיקבל עליו את דין השופט" (שיהיו מוכנים אם המצב דורש הנהגה של כפי').

102ה. ע"פ כהנ"ל יש לבאר סוגיית הגמ' במס' סנהדרין³⁰:

(ואלה המשפטים) אשר תשים³¹ אשר תלמדם מיבעי' לי' (אלא). . אלו כלי הדיינין, רב הונא כי הוה נפק לדינא אמר הכי אפיקו לי מאני חנותאי מקל ורצועה ושופרא (לשמתא ונידוי. רש"י) וסנדלא (לחליצה. רש"י), ואצוה את שופטיכם בעת ההיא²⁶ אמר ר' יוחנן כנגד מקל ורצועה תהא זריז (שיהו מטילין אימה על הציבור לשם שמים. רש"י).

וצריך ביאור — למה הזכיר ר' יוחנן רק "מקל ורצועה" והשמיט שאר כלי הדיינים שנזכרו לפנ"ז — "שופרא וסנדלא"?

בנוגע ל"סנדלא" שהוא לחליצה יש לתרץ, כי אינו שייך להטלת אימה על הציבור — אבל אינו מובן למה השמיט "שופרא"³².

וע"פ משנת"ל (בביאור שיטת רש"י עה"ת) יש לומר, דב' המימרות בגמ' איירי בשני ענינים שונים:

הפירוש ב"כלי הדיינין", היינו הכלים הנצרכים לפעולות ב"ד: סנדל לחליצה — בב"ד דוקא, (ובפרש"י בש"ס שם) "רצועה, למלקות. מקל, למכת מרדות כו'³³. שופר, לשמתא ונידוי";

משא"כ הא ד"כנגד מקל ורצועה תהא זריז", הכוונה להשוטרים³⁴, שענינם להטיל אימה על הציבור (בל' רש"י פרשתנו — "הרודין את העם. . במקל וברצועה. . עד שיקבל עליו את דין השופט"), ולכן לא נקט כאן "שופר" לנידוי ושמתא, שאינם פעולות השוטרים, אלא דהדיינים.

[ועד"ז היא גם דעת הרמב"ם, שענינם של ה"שוטרים" (דפרשתנו) הוא שהעם יקבלו עליהם את הדין, וז"ל³⁵: "שוטרים אלו בעלי מקל ורצועה והם עומדים לפני הדיינין המסבבים בשווקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים כו' ולהכות (נ"א ולתקן) כל מעוות. . וכל שיראו בו עוות דבר מביאין אותו לב"ד ודנין אותו כפי רשעו" — הרי שהשוטרים האלה אינם אלו המבצעים את פסק השופטים, אלא הם "בעלי מקל ורצועה³⁶. . המסבבין בשווקים וברחובות" 103לתקן הנהגת העם ולהביא "עוות דבר" לפני ב"ד (והב"ד "דנין אותו כפי רשעו"³⁷)].

ו. ובדרך זו מתורצת בפשיטות עוד שאלה במצות מינוי "שופטים ושוטרים":

כל מוני המצות מנו מינוי שופטים ושוטרים במצוה אחת, אף שלכאורה הם שני מעשים נפרדים, מינוי שופטים ומינוי שוטרים (וכמודגש בלשון הברייתא³⁸ "מנין שמעמידין שופטים לישראל ת"ל שופטים תתן, שוטרים לישראל מנין ת"ל שוטרים תתן") — ואמאי לא נמנו כשתי מצות?

י"מ³⁹ ששופטים ושוטרים מעכבים זא"ז⁴⁰, ולכן נמנו כמצוה אחת (כמ"ש הרמב"ם⁴¹ דאם חלקי המצוה מעכבים זא"ז נמנין במצוה אחת), והביאו ראי' ממה שאמרו בספרי⁴² "אם יש שוטרים יש שופטים אם אין שוטרים אין שופטים", ובתנחומא⁴³ "אם אין שוטר אין שופט, כיצד, כיון שנתחייב אדם בב"ד לחבירו אם אין שוטר שיוציא ממנו כיון שפורש מן הדיין אין ספוק ביד הדיין לעשות לו כלום אא"כ מוסר ביד השוטר", ונמצא ש"על ידי אלו ואלו יחד המשפט נגמר".

אבל דוחק לתרץ כן, שהרי להלכה למעשה לא נזכר ברמב"ם ששופטים ושוטרים מעכבים זא"ז, ובפשטות גם אם אין יכולים (מאיזו סיבה שתהי') למנות שוטרים, חייבים במינוי שופטים⁴⁴.

[ובפשטות, גם כוונת הספרי (והתנחומא) אינה לדינא ש"אם אין שוטרים אין שופטים", אלא רק לתועלת הדבר, שבלי שוטרים יתכן שענין המשפט לא יבוא לידי פועל — אבל למעשה חייבים במינוי שופטים גם בלי שוטרים⁴⁵. ויתכן שענין המשפט יבוא לידי פועל גם בלי (איום ד)שוטרים⁴⁶. ועוד ועיקר יש צורך והכרח ב"שופטים" להורות בכל עניני התורה (שרובם אינם קשורים עם עונש וכיו"ב)].

לכאורה י"ל ע"פ דברי הרמב"ם⁴¹ (לענין תכלת ולבן שנמנו כמצוה אחת, אף שאינן מעכבין זא"ז) "שאפילו החלקים שאינן מעכבין זא"ז פעמים יהיו 104מצוה אחת כשיהי' הענין אחד" — והרי גם בנדו"ד (בלשון המפרשים הנ"ל³⁹) "ודאי שופטים ושוטרים ענינם אחד הוא".

אבל עדיין יש לדון בזה, כי הכלל הנ"ל שברמב"ם לא נאמר וקיים בכל מקום, וכמו שהאריכו במפרשים⁴⁷ להקשות עליו ומהם — מהא דתפילין של יד ושל ראש נמנו בשתי מצות, ו"הרי התפילין יחשבו יותר ענין אחד (מתכלת ולבן)" — ותירצו שבתפלין הם "שני מעשים" (שתי לבישות)⁴⁸, וכן "סידורן ותמונתן אינן אחד אך יש בהן שינוי רב ועל הכל שינוי מקומם אלו בראש ואלו ביד"⁴⁹,

ועפ"ז גם בנדו"ד — הרי מינוי השופטים ומינוי השוטרים הם "שני מעשים", וכן בתוכנם "יש בהם שינוי רב" — והדרא קושיא לדוכתא, מדוע לא נמנו כשתי מצות?

וע"פ משנת"ל בגדר השוטרים — מתורץ הענין בפשיטות:

אם ענינם של השוטרים הוא לקיים ולבצע את פסק השופטים בפועל, ו"שופטים" היינו רק אלה המורים ופוסקים את הדין — הרי נמצא שענין המשפט נחלק (בתורה) לשני חלקים שונים — הוראת ההלכה (ע"י השופטים), וביצוע הפסק (ע"י השוטרים); ואזי יש מקום למנות את מינוי השוטרים כמצוה בפ"ע⁵⁰, כי אע"פ שענינם אחד (משפט) הרי הם "שני מעשים", שני מינויים (כנ"ל ס"ד);

אבל ע"פ הנ"ל שתפקידם של השופטים כולל (לא רק הוראה, אלא) גם ביצוע הדין, וכל ענין השוטרים אינו אלא סיוע להשופטים, דאם אין השופט יכול להוציא את משפטו לפועל, אזי צריך להשתמש ב"בעלי מקל וזרוע" שהם יכריחו את הבע"ד "שיקבל עליו את הדין" — פשוט מדוע לא נמנה מינוי השוטרים כמצוה בפ"ע, כי (א) זהו פרט בענין של הוצאת המשפט בפועל ע"י השופטים⁵¹. (ב) ועיקר: אינו ענין הכרחי כלל לתוכן ענין המשפט, שהרי אפשר להוציא המשפט לאור (גם בפועל) בלי שוטרים.

ז. מיינה של תורה שבפירוש רש"י:

ידועים דברי הש"ך עה"ת⁵², ש"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" קאי נמי על "שערי הגוף", העינים והאזנים וכו', "ללמד לאדם שיהי' לו שוטר ומושל על כל אחד ואחד מאלו האיברים כו'".

והנה בפשטות, החילוק בין "שופטים" ל"שוטרים" בענין זה הוא, שמינוי "שופטים" (דיינים) מתקיים ע"י לימוד הלכות התורה, לדעת את המעשה אשר יעשון ואלה אשר לא תעשינה; ומינוי "שוטרים" מתקיים ע"י קיום הלכות התורה במעשה בפועל.

אבל ע"פ משנת"ל מובן, שגם עניני ה"מעשה" נכללים במינוי "שופטים" גופא 105(כמו "שופטים" בפשטות שתפקידם גם להוציא לפועל משפטם, כנ"ל). והטעם י"ל, כי "תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים"⁵³, ואם אין התלמוד מביא לידי מעשה, חסר (לא רק במעשה, אלא) גם בהתלמוד עצמו, כמשנ"ת במק"א⁵⁴.

ולפירוש זה צ"ל, שענין ה"שוטרים" הוא⁵⁵ כאשר יצרו של אדם מתגבר עליו ויש צורך לבטש אותו שלא יבלבלו מתורה ועבודה, שאז צריך ל"שוטר" — להרגיז יצרו הטוב על יצרו הרע⁵⁶, ו"להכותו" (בהכאת דברים) "לומר לו אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול כו'"⁵⁷, שעי"ז מתבטלת שליטת היצר כו'.

ועפ"ז מובן לשון היעוד "ואשיבה שופטיך כבראשונה גו'"⁵⁸ — ולא נזכר "שוטרים" — כי אז יתבטל הרע ולא יהי' צורך ב"שוטרים", כי אם רק "שופטים" — לימוד התורה וקיום המצות, "ילכו מחיל אל חיל" בקדושה גופא⁵⁹.

(משיחת ש"פ שופטים תשכ"ה)