שיחה ב

הערות

עמוד 106

1. 1. הל' סנהדרין ספי"ח.
2. 2. ל' הכתוב — פרשתנו יז, ו.
3. 3. גיטין מ, ב. וש"נ.
4. 4. ברמב"ם שם ממשיך בטעם "שמא נטרפה דעתו כו' מן העמלין מרי נפש הוא כו'", אבל הרי מסיים "וכללו של דבר גזירת מלך היא". וראה רדב"ז ד"הטעם שכתב רבינו לא שייך גבי מלקות ולפיכך כתב וכללו של דבר גזירת מלך היא". ולהעיר מרש"י יבמות (כה, ב ד"ה ואין), דלא אמרינן הודאת בע"ד כו' "לקנסא ולעונש מלקות וליפסל" כי אין אדם משים עצמו רשע. ואכ"מ.
5. 5. ראה גם רמב"ם הל' רוצח פ"א ה"ד.
6. 6. יחזקאל יח, ד.
7. 6. כ"ה בדפוס ווארשאווילנא (וצילום ממנו) — שם נדפס פי' הרדב"ז לראשונה. ולכאורה צ"ל "פלגי", או "פלגא" וכיו"ב.
8. 7. תהלים כד, א. וראה ברכות לה, סע"א (ולקמן בפנים סעיף ג).
9. 8. מצוה שכח. ועד"ז בכמה מצות.
10. 9. חגי ב, ח. וראה מפרשים שם.
11. 10. בפשטות יש לחלק, שע"י העברת ממון מרשות אדם אחד לשני אין זה היזק רכושו של הקב"ה (כי באיזה רשות שיהי' הממון, כל היכא דאיתא הוא ברשותו ית'), משא"כ ע"י מיתה או מלקות גורמים היזק בקניינו של הקב"ה. אבל מפשטות ל' הרדב"ז משמע, שיש חילוק בין נפשות וממון בבעלות האדם, ד"נפשו של אדם. . קנין הקב"ה. . אבל ממונו הוא שלו".
12. 11. חלק חו"מ הל' נזקי גוף ונפש ס"ד.
13. 12. דלכאורה הול"ל בקיצור "כי אסור לאדם להכות את גופו כו'", ומאריכות לשונו כי "אין לאדם רשות על גופו כלל להכותו כו'" מוכח, שזהו מפני שאין לו רשות ובעלות על גופו, כבפנים.

עמוד 107

1. 13. תהלים קטו, טז. אבל ראה לקמן סעיף ג (והערה 37).
2. 14. ל' אדה"ז — שו"ע שם הל' שמירת גו"נ ובל תשחית סי"ד.
3. 15. להעיר מהתחלת ל' אדה"ז שם "כשם שצריך להזהר בגופו כו' כך צריך להזהר במאודו כו'", דמשמע ששווים הם. אבל י"ל שההשוואה היא רק בנוגע לאופן הזהירות. וראה לקו"ש חי"ח ע' 466 (חידושים וביאורים ברמב"ם הל' בית הבחירה ע' קד).
4. 16. אף שי"ל שטעם האיסור הוא מפני הבעלות הכללית שבו — ראה לקמן בפנים.
5. 17. ראה ראב"ע תהלים שם.
6. 18. כלשון הרד"ק חגי שם "וברשותו היא לנטלו מזה ולתתו לזה". וראה גם רש"י ברכות (לה, ריש ע"ב ד"ה בזמן).
7. 19. בראשית א, א.
8. 20. ראה לקו"ש ח"ה ע' 5 הערה 22.
9. 21. ולהעיר מבעלות המלך על מדינתו, דאף שכל הארץ היא ברשות המלך (ראה רמב"ם הל' מלכים ספ"ד. הל' עבדים פ"ט ה"ד. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' הפקר ס"ג), ועד שבאופנים מסויימים מותר לו ליטול מרכושם של בני המדינה [ראה רמב"ם הל' גזילה ואבידה פ"ה הי"א ואילך (ובסיום הפרק שם, שצ"ל מלך "שהסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם כו'". וראה קו"א בשו"ע אדה"ז שם). הל' מלכים פ"ד] — מ"מ, אין בעלות (הכללית ד)המלך שוללת בעלותו הפרטית של כאו"א מבני המדינה על רכושו הפרטי. וראה לקו"ש ח"ל ע' 85.
10. 22. ברכות לה, סע"א.
11. 23. רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ב. טאו"ח סמ"ו. שו"ע אדה"ז או"ח סקס"ז ס"א. סדר ברכת הנהנין לאדה"ז בתחלתו [ולהעיר, שהרמב"ם (והטור) מביא "מעל", ואדה"ז — "כאילו נהנה מקדשי שמים". וראה רש"י ברכות שם ד"ה מעל. צל"ח שם (הובא גם בעץ יוסף לע"י שם). לקו"ש חכ"ד ע' 67 הערה 8. ואכ"מ].
12. 24. תהלים כד, א.
13. 25. תוד"ה אין (פסחים נג, ב). וראה רמב"ן ברכות רפ"ח "שלא תקנו ברכה בהנאות שאינן נכנסות לגוף. . וריח נמי דבר הנכנס לגוף וסועד הוא וכאכילה ושתי' דמי". ועד"ז במג"א סרט"ז סק"א. וראה לקו"ש חי"ד ע' 149 הערה *8.

עמוד 108

1. 26. ואף שחייב אדם לברך על כל טובה שהגיעה לו (ברכות נט, ב. רמב"ם הל' ברכות פ"י ה"ז. סדר ברה"נ לאדה"ז רפי"ב: כל שמחת לבב כו') — הרי אין זו ברכת הנאה, להתיר לו הנאה זו, אלא רק מברכות הודאה "דרך שבח והודי' להקב"ה" (רמב"ם שם בריש הפרק. וראה שם פ"א ה"גד). וצע"ק בס' כד הקמח להבחיי (אות זיי"ן), דמשמע דגם ברכות הראי' כו' הן מטעם דאסור ליהנות מן העוה"ז בלא ברכה. ע"ש. וראה לקמן הערה 64.
2. 27. בפשטות י"ל הטעם שתיקנו ברכה רק על אכו"ש, מפני דכעין דאורייתא תיקנו — ברכת המזון (וראה ל' הרמב"ם ול' אדה"ז (בשו"ע וסדר ברה"נ) דלעיל הערה 23).
3. *. תשמ"ז — שנת הדפסת השיחה. המו"ל.
4. 28. ל' החינוך מצוה שכח (ועד"ז בעוד מצות השייכות לשמיטה).
5. 29. ל' החינוך מצוה יח (בכור).
6. 30. וראה לקו"ש חי"ז ע' 230 ואילך. חי"ח ס"ע 221 ואילך.
7. 31. ראה ברכות שם בתחלת הסוגיא: אסור. . שיטעום כלום. רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ב. טאו"ח ר"ס רי. סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פ"ח ס"י.
8. 32. ראה רמב"ן ומג"א שבהערה 25, שההנאה צ"ל "דבר הנכנס לגוף".
9. 22. ברכות לה, סע"א.
10. 33. תהלים קטו, טז.
11. 34. רש"י ברכות שם (לה, סע"א). וראה בהערה 37.
12. 35. ברכות נ, א (וראה סוטה י, ריש ע"ב. ועוד). וראה חינוך שבהערה 37. עיון יעקב לע"י ברכות שם. ומ"ש בירושלמי (ברכות רפ"ו) שע"י הברכה "כביכול כאילו משלך אכלת" (ובפי' מבעל ס' חרדים שם "שקנית אותה בברכתך") — הרי מדייק "כביכול כאילו" [אלא שביל"ש תהלים (רמז תרסז — ממדרש ילמדנו) "משלך אכלת" — בלי "כביכול כאילו"].

עמוד 109

1. 36. ולהעיר גם מירושלמי שם "הנהנה כו' מעל עד שיתירו לו המצות" (וראה פני משה שם), "העולם כולו ומלואו עשוי ככרם ומהו פדיונו ברכה" (וראה פירוש מבעל ס' חרדים שם).
2. 37. וי"ל שזוהי כוונת רש"י שם ד"ה לאחר ברכה "הרי היא לבני אדם" — דלכאו' מאי קמ"ל, ומה מוסיף על ל' הש"ס? — אלא הדיוק, שאין הכוונה שע"י הברכה ניתן הדבר לבעלותו של האדם, אלא שע"י הברכה "הרי היא לבני אדם" — שמותרים ליהנות ממנו. וראה חינוך מצוה תל "עשו הברכה עד"מ כנטילת רשות מן בעה"ב לאכול מן הנמצא בביתו".
3. 38. ההדגשה כאן הוא לא ענין של בעלות, כ"א שהקב"ה נותנם שיהא שלו — בדוגמא שהאדון נותן להעבד מנכסי האדון לאבד (או להעשות דם ובשר העבד).
4. 39. שנפשו היא "חלק אלקה ממעל ממש" (תניא רפ"ב).
5. 40. שזה תלוי בגמר כניסת נפש הקדושה בגוף (עיין שו"ע אדה"ז חאו"ח מהד"ת סוס"ד). והיינו, שחיוב התומ"צ הוא לא מצד דגופם קדוש (ראה הערה הבאה), הקדושה שבהגוף מצ"ע [שמפני קדושה זו דהגוף גם תינוק מישראל (משא"כ גוי), מיד כשנולד מקבל טומאה כו' (רמב"ם הל' טומאת מת פ"א הי"ד). ועוד], כ"א מפני שהגוף הוא "כלי של קדש" (ל' אדה"ז בשו"ע שם) — כלי שנכנס בו קודש (נפש הקדושה). לאידך י"ל דתלוי בהסברת פטור הקטן מתו"מ — אם זהו מפני תורה לדרדקי בתמי' — שלא ניתנה לקטן מעיקרא (ומושבע ועומד כו' מצד הנשמה, כמו שמשביעין אותו תהא צדיק כו' מלמדין אותו את כל התורה כולה כו') או שגם קודם המילה יש לו שייכות וקשר לתומ"צ. ולהעיר מדיני הנולד לאחרי שכלו לו חדשיו קודם מילתו ועוד. וכבר האריכו באחרונים. ואכ"מ.
6. 41. וכמ"ש בזח"ג (ע, ריש ע"ב) "גופא דילהון קדישא". וראה שבת (פו, ב) החילוק בדין בין גופי ישראל וגופי אוה"ע. ובכ"מ.

עמוד 110

1. 42. ובפרט ע"פ המבואר בתניא (ספמ"ט) ד"ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי".
2. 43. דאל"כ לא הי' ענין של בחירה. ותורה ניתנה בארץ דוקא ש"יצה"ר יש ביניכם" (כבהערה הבאה).
3. 44. ראה שבת (פט, רע"א) "משא ומתן. . קנאה. . יצר הרע יש ביניכם".
4. 45. סנהדרין ב, סע"ב ואילך (וש"נ). רמב"ם הל' עדות רפ"ג.
5. 46. רש"י סנהדרין ג, רע"א ד"ה שלא תנעול.
6. 47. רמב"ם הל' קדוה"ח פ"ב ה"ח (וראה נו"כ שם). השגות הראב"ד הל' גירושין פ"י הי"ט. ובכ"מ. וראה אנציקלופדי' תלמודית בערכו. וראה רמב"ם הל' גירושין ספ"ב.
7. 48. באופן ד"עשה האלקים את האדם ישר" (קהלת ז, כט).
8. 49. אף שהבחירה נתונה לכל אדם כו', ולכן אמרה תורה דיני גניבה וגזילה וכו'.
9. 50. ב"מ כח, ב.
10. 51. ראה לקו"ת (דרושים לר"ה נז, ג) "שרוב הגזירות והחומרות והסייגים היו בזמן בית שני". וראה אוה"ת בראשית (כרך ג' תקנא, א ואילך. תקעג, א) בנוגע למאה ברכות שהתקין דוד (במדב"ר פי"ח, כא). ועוד.
11. 52. שבת קיב, ב.

עמוד 111

1. 53. אבות פ"א מי"ב.
2. 54. סה"מ קונטרסים ח"א (קיט, א). וראה טור יו"ד ריש הל' צדקה.
3. 55. כ"ה בהנדפס. ולכאורה צ"ל "אינו" (או: אין זה).
4. 56. ע"ד ציווי התורה (פ' ראה טו, ט ואילך) "השמר לך פן. . ולא תתן לו. . נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו" (אף שחושש שלא יקבל את ממונו בחזרה).
5. 57. פי' הא' בתוד"ה שלא — סנהדרין שם. וכ"כ הר"ן שם. וראה בפרטיות אנציקלופדי' תלמודית ערך דרישה וחקירה (ע' תרנג) וש"נ.
6. 58. ל' התוס' שם.
7. 59. ראה ר"ן שם.

עמוד 112

1. 60. ישעי' מג, י. שם, יב. וראה זח"ג פו, א. ביאוה"ז בהוספות (קלט, א ואילך). אוה"ת שמות ע' לט ואילך. ס' הליקוטיםדא"ח צ"צ ערך עדות. וראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 190 ואילך.
2. 61. ראה בכ"ז לקו"ת פקודי ד, סע"א ואילך. ד"ה ויקם עדות ה'ש"ת פ"א (סה"מ ה'ש"ת ע' 51 ואילך).
3. 62. ר"ה כב, ב. וש"נ.
4. 63. לקו"ת במדבר ה, ג (ע"פ קה"ר פ"ג, יא (ג)). שלח לז, ד. ועוד. וראה תקו"ז תמ"ב. ס' הבהיר ס"י (ח) (הובא בשל"ה מס' שבועות קפה, סע"ב). ובביאוה"ז להצ"צ ע' שנה: עולם ל' העלם כמארז"ל (פסחים נ, א) ע"פ (שמות ג, טו) זה שמי לעלם (לשון העלם ש)לא כמו שנכתב כו'.
5. 64. ולהעיר מתנחומא (ס"פ ברכה) "הצדיקים מברכין על כל דבר ודבר שאוכלין ושותין ושרואין וששומעין" (ובתנחומא באבער שם סתם "על כל דבר ודבר"). וי"ל שזהו מפני שמרגישים שהכל הוא בבעלותו של הקב"ה, וע"ד הנ"ל (סוס"ו) בפירוש "דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות כו'".
6. 65. רמב"ם ריש הל' יסוה"ת.
7. 66. ואתחנן ד, לה. וראה בארוכה תניא ח"ב פ"ג.
8. 67. נוסף על הביאור שע"פ תורה צ"ל (שבת לא, סע"א) נשאת ונתת באמונה (בפשטות — הנהג בהם מנהג ד"א — ברכות לה, ב) אלא שהסה"כ והמסקנא צ"ל — (בכל דרכיך) דעהו וע"ד: שש שנים תזרע גו' ובשביעית — הסה"כ — שבת לה'.

עמוד 113

1. 65. רמב"ם ריש הל' יסוה"ת.
2. 68. וזהו החידוש שבסיפור זה אודות ר"ב קלעצקער, לגבי המסופר אודותו במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (אגרות קודש שלו ח"ו ע' שלג), שבאמצע עסקיו עמד כשבע שעות תפוס ברעיונותיו כו'. ע"ש.
3. 69. והיינו שהסךהכל של "חשבון" המסחר הוא — ש"אין עוד מלבדו".
4. 70. ישעי' מ, ה.