ל"ג בעומר
251ל"ג בעומר
ב"ה*, יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב1,
ברוקלין, נ.י.
אל כל ילדי ישראל
השם עליהם יחיו
שלום וברכה!
ודאי ידוע לכם כי כל דבר חשוב שצריכים לעשותו דורש שיתכוננו5 לכך בעוד מועד, כדי שהדבר ייעשה כראוי6.
אנו עומדים בערב חודש אייר, החודש שבו ישנו יום חשוב ביותר, לג בעומר74, היום השמונה עשרה (ח"י) באייר8, שבו גם הונהגו מנהגים מיוחדים לילדים9, 252וגם להשפיע על אחרים שגם הם יעשו כן, בהתאם לציוויו של הקב"ה "ואהבת לרעך כמוך11",
לכן מן הראוי שכל אחד ואחת מכם יתכונן לכך, על ידי כך שתתחילו ללמוד מן ההוראות האמורות והמעשים הטובים,
וביום ל"ג בעומר, היום של "שמחתו"12, כפי שכינה רבי שמעון בן יוחאי את היום הזה, תקיימו כינוס לכבודו ותעשו כל האמור כולכם יחד13, וכן תערכו תהלוכה במקום מגוריכם, כדי לפרסם עוד יותר את הקשר שלכם עם התורה באמצעות רבי שמעון בן יוחאי, שאצלו היתה "תורתו-אומנתו14" (התורה היתה התעסקותו העיקרית),
ותבקשו את הוריכם ומחנכיכם שיחיו לעזור לכם בכל זה, כפי ציווי התורה שעומדים לקרוא ערב לג בעומר בכל בתי הכנסת שבכל מקום: "אמור גו' ואמרת"15, כפי שרבותינו זכרונם לברכה מפרשים: "להזהיר גדולים על הקטנים"16.
וגדולה זכותו של רבי שמעון17 בן יוחאי — להצליח לכל אחד מכם בלמוד התורה ובקיום המצוות, וכל זה בשמחה18, כולל כל האמור לעיל,
ולזכות בקרוב ממש לראות "עושה נפלאות אתה אלוקים"19 — אראנו נפלאות20 253בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
בברכת ראש חודש
ולהצלחה רבה
מקום החתימה
ב"ה, יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב,
ערב ראש חודש אייר, ה'תשמ"ז.
ברוקלין, נ.י.
אל כל ההורים היהודיים
ואל כל המחנכים והמחנכות היהודיים
השם עליהם יחיו
שלום וברכה!
בהתבסס על ציווי התורה "אין מזרזין אלא למזורזין"1, וכפי שידועה מעלת הזריזות2 ונחיצותה, בכל עניני היהדות,
ובמיוחד בביצוע הציווי התלת-פעמי של התורה3 "להזהיר גדולים על הקטנים" — היסוד של החינוך האמיתי,
כולל גם התוכן של המכתב המצורף "אל כל ילדי ישראל" שליט"א
המכתב יחד עם בקשה נפשית לסייע, לעודד ולזרז בכל עניני המכתב ובמיוחד בקיום הכינוס ועריכת התהלוכה,
ובוודאי יוסיף הדבר עוד יותר בברכת הקב"ה — לרוות מכל אחד מן הילדים נחת-תורה אמיתי, חדור בפנימיות התורה כפי המבואר בזוהר4 "חיבורא דילך" של רבי שמעון בן יוחאי בעל השמחה של לג בעומר.
ויהי רצון שכל זה יחיש עוד יותר את ההבטחה בזוהר: "בהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזוהר כו' יפקון בי' מן גלותא ברחמים", במהרה בימינו ממש.
בכבוד ובברכת
הצלחה רבה בכל זה
ובברכת חודש טוב
מקום החתימה 254ב"ה, יום א' פ' בחוקותי1,
תפארת שבהוד,
תשמ"ט. ברוקלין, נ.י.
אל כל בני ובנות ישראל
בכל מקום שהם
ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
בעמדנו בתקופה דשבע שבתות תמימות2, ובה עצמה בהשבת דל"ג בעומר3, ובתוך ותחלת שלשת הימים4 דיום סגולה זה,
אשר בודאי כל אחד ואחת17 מתעורר לתוספת בתומ"צ במיוחד בקשר ליום זה
ובפרט שבשנה זו הקביעות שלו היא ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב5, טוב לשמים וטוב לבריות6
הנני לעורר ע"ד הצעת רבים והחלטתם לעשות כן במעשה בפועל, והמעשה הוא העיקר7,
להוסיף בתורה עבודה וגמ"ח — עליהם העולם עומד8
והרי רשב"י9 עליו נאמר וצדיק יסוד עולם10 255נתינה לצדקה במספר ח"י — והרי ל"ג בעומר הוא ח"י באייר11 (ר"ת
אברהם יצחק יעקב רחל12 — שכוללת כל ד' האמהות)
בעבודה — מזמור ל"ג בתהלים, ספר תפילות13 דוד בן ישי בתור נעים זמירות כל בני ישראל14
בתורה — בפרשת השבוע, ובפרט בחלקו המיוחד ליום זה15, יום השלישי:
ואכלתם גו' ונתתי משכני בתוככם (בתוך כל אחד ואחת) גו' ואולך אתכם18 קוממיות16.
ויקויים היעוד תבוא לפניך תפילתי הטה אזנך לרינתי19
אשר השם, שכמאמר רשב"י20 — הוא תמיד עם כאו"א בכ"מ שהוא נמצא
יקיים תומ"י היעודים: מצאתי דוד עבדי21, ונתתי משכני בתוככם זה ביהמ"ק22 השלישי, מקדש אד' כוננו ידיך23
והודיעה תורתנו, תורת חיים, הוראה24 בחיי כל יום ויום: כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק25 — הגלות26, ומיד הן נגאלין27.
256בכבוד ובברכה, וכדרישת רשב"י — להשתתף בשמחתו רבה29 דל"ג בעומר28 — דבחד קטירא30 אתקטרנא בי' בקוב"ה בי' אחידא בי' להיטא בי' אתדבקת — ובאופן דנר להאיר — השפעה בזה בכל סביבתו, אנשים נשים וטף
מקום החתימה
נ. ב. מובן ופשוט שגם לאחר ל"ג בעומר יש לעשות ולהשלים כל הנ"ל, כלימוד פסח שני31 דמיני' אזלינן: ניטאָ קיין פאַרפאַלן32, ובכפליים לתושי'33.
הערות
עמוד 251
- *. תרגום מאידיש. וכן מכתב שלאח"ז. המו"ל.
- 1. יום. . שהוכפל בו כי טוב : פרש"י בראשית א, ז (מב"ר פ"ד, ו). ובאוה"ת (בראשית לג, ב. משפטים ע' א'קנז. ועוד) מקשר זה עם טוב לשמים וטוב לבריות (קידושין מ, א).
- 2. ערב ראש חודש : שנקרא "יום כפור קטן" — ראה פר"ח לאו"ח סתי"ז (מהרמ"ק). נ"כ השו"ע שם. של"ה קכ, ב. קעט, א. ועוד. סידור יעב"ץ. ועוד. אוה"ת בא ע' רנג.
- 3. חודש אייר : ראה לקו"ש ח"א ע' 263 ואילך. ועוד. ולהעיר מכתבי האריז"ל (סידור האריז"ל כוונת ר"ח. משנת חסידים מס' אייר וסיון בתחילתה), אשר צירוף שם הוי' דחודש אייר הוא בראשי התיבות "יתהלל המתהלל השכל וידוע" (ירמי' ט, כג). — נתבאר בהתוועדות ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר ה'תשמ"ה. ור"ת שלו אברהם יצחק יעקב רחל (מאו"א א, פד. בית שמואל לאה"ע סקכ"ו סק"כ). — נתבאר בלקו"ש ח"ז ע' 300 ואילך. והוא ג"כ ר"ת "אני הוי' רופאך" (בשלח טו, כו. חידושי חת"ס לשבת קמז, ב. שער יששכר מאמר חודש אייר ס"ג (פח, אב)). — נתבאר בהתוועדות ש"פ קדושים, מבה"ח אייר ה'תשד"מ. ש"פ שמיני, מבה"ח אייר שנה זו .
- 5. כל דבר חשוב. . דורש שיתכוננו : ראה ביצה ב, ב בפרש"י ד"ה והכינו, וד"ה ואין. וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך הכנה. וש"נ.
- 6. כראוי : ראה כתובות סז, רע"א.
- 7. לג בעומר : יום הילולא דרשב"י. עניניו וטעמיו מפורשים בפוסקים ע"ד הנגלה (טושו"ע — ודאדה"ז — או"ח סתצ"ג), וכן ע"ד הסוד (שער הכוונות ענין ספה"ע דרוש י"ב. פע"ח שער ספה"ע (שכ"ב) פ"ז. ועוד), וע"ד החסידות (סידור — עם דא"ח — שער הל"ג בעומר, המשך והחרים תרל"א ס"ע נד ואילך, דרושים שבהערה דלהלן ד"ה "שמחתו", ועוד).
- 4. אייר. . לג בעומר : ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' תד.
- 8. לג בעומר. . (ח"י) באייר : ראה לקו"ש חכ"ב ע' 141.
- 9. מנהגים מיוחדים לילדים : ראה שער הכוונות ופע"ח ופע"ח שם. בני יששכר מאמרי חודש אייר מאמר ג ס"דה. ספר "בין פסח לשבועות" (להרר"צ שי' כהן. אה"ק, תשד"מ) פי"ח סל"גד. פי"ט ס"חט. וש"נ. וראה שיחת ל"ג בעומר ה'תשי"א. ולהעיר מ"היום יום" לג בעומר: אצל אדמו"ר האמצעי הי' לג בעומר מיו"ט המצויינים. . מען האָט דאַמאָלט געזען אַ סך מופתים. דאָס רוב מופתים איז געווען בנוגע קינדער כו'. וראה שיחת ל"ג בעומר ה'תש"מ. וראה עוד ע"ד הנהגת רבותינו נשיאינו בל"ג בעומר — לקו"ד ח"ג תקיט, א ואילך. שם תקכג, א. ח"ד תרג, א ואילך. סה"ש ה'תש"ד ע' 119.
- . נדפס לעיל ע' 72 ואילך. המו"ל.
עמוד 252
- 11. ואהבת לרעך כמוך : קדושים יט, יח. ובתו"כ (הובא בפרש"י) עה"פ; ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד: ר' עקיבא (רבו של רשב"י) אומר זה כלל גדול בתורה [ולהעיר שרשב"י אמר לתלמידיו "בניי, שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של ר' עקיבא" (גיטין סז, א. וראה סה"ש ה'ש"ת ע' 107)]. וראה ד"ה להבין ענין ל"ג בעומר בס' מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקצא ואילך.
- 12. "שמחתו" : ראה שער הכוונות ופע"ח שם. מ"ח מס' אייר וסיון פ"ו מ"ו. ושם מ"ז: שמחה גדולה. וראה ד"ה להבין ענין הילולא דרשב"י בסה"מ תקס"ד (ע' קא ואילך, ועם הגהות — באוה"ת ענינים ע' ריח ואילך); במאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב (ע' תרסו ואילך), ובסה"מ תרנ"ד (ע' רסא ואילך), ועוד — בטעם שעושין שמחה ביום ההילולא דרשב"י אף שנקבע תענית של מיתת צדיקים. וראה לקו"ש ח"ז ע' 343 בהערה. וש"נ.
- 13. כולכם יחד : להעיר מתו"כ (הובא בפרש"י) עה"פ בחוקותי כו, ח. קונטרס החלצו, תרנ"ט פ"י, וראה גם שם פ"ז (סה"מ תרנ"ט ע' סא. שם ע' נחנט).
- 14. תורתואומנתו : שבת יא, א. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"דה. וראה ירושלמי ברכות פ"א סוף ה"ב. שבת פ"א סוף ה"ב.
- 15. "אמור גו' ואמרת" : ר"פ אמור.
- 16. "להזהיר גדולים על הקטנים" : תו"כ (הובא בפרש"י) עה"פ. יבמות קיד, סע"א. וש"נ. וראה לקו"א להה"מ (הוצאת קה"ת) סכ"ג (ח, א). או"ת ר"פ אמור (מב, א. בהוצאת קה"ת ה'תש"מ ואילך — סקי"ט). ובצוואת הריב"ש (הוצאת קה"ת) בתחילתו: פי' זהיר מלשון והמשכילים יזהירו, ר"ל הנשמה תזהיר ותאיר כו'. ועד"ז בסה"מ תרפ"ח ע' קנד ואילך. אגרותקודש לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"ג ע' קכט ואילך. וראה לקו"ש ח"ז ע' 2151.
- 17. זכותו של רבי שמעון : להעיר ממאמר רשב"י (סוכה מה, ב): יכול אני לפטור את כל העולם כולו כו'.
- 18. בשמחה : ראה זח"ג נו, א. רמב"ם סוף הל' לולב. ד"ה עבדו את ה' בשמחה תרצ"ט (סה"מ תרצ"ט ס"ע 94 ואילך).
- 19. "עושה נפלאות אתה אלוקים" : תהלים פו, יו"ד.
- 20. אראנו נפלאות : מיכה ז, טו. וראה ד"ה כימי צאתך די"א ניסן ה'תשמ"ב (סה"מ מלוקט ח"ב ע' לז). וש"נ.
עמוד 253
- 1. "אין מזרזין אלא למזורזין" : ספרי נשא בתחילתו. במדב"ר פ"ז, ו. וראה מכות כג, א. וראה מכתב ער"ח טבת תש"ג .
- 2. מעלת הזריזות : ראה אגה"ק סכ"א.
- 3. הציווי התלתפעמי של התורה : ראה יבמות קיד, סע"א ואילך. וראה מכ' ח' אייר תשג"ה, ג' וי"א אייר תש"ד . לקו"ש ח"ז ע' 147 ואילך.
- 4. בזוהר : ח"ג קכד, ב (ברע"מ). הובא ונתבאר באגה"ק סכ"ו.
- . נדפס באגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א (קה"ת, תשמ"ז) ע' סח. המו"ל.
- . נדפסו באגרותקודש שם ע' קיטכ. ע' רפג ואילך. המו"ל.
עמוד 254
- 1. פ' בחוקותי : ראה או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) ר"פ בחוקותי. כש"ט (הוצאת קה"ת) סו"ס רז (כז, א).
- 2. דשבע שבתות תמימות : אמור כג, טו.
- 3. דל"ג בעומר : יום הילולא דרשב"י. עניניו וטעמיו מפורשים בפוסקים ע"ד הנגלה (טושו"ע — ודאדה"ז — או"ח סתצ"ג), וכן ע"ד הסוד (שער הכוונות ענין ספה"ע דרוש י"ב. פע"ח שער ספה"ע (שכ"ב) פ"ז. ועוד), וע"ד החסידות (סידור — עם דא"ח — שער הל"ג בעומר, המשך והחרים תרל"א ס"ע נד ואילך, דרושים שבהערה דלהלן ד"ה "וכדרישת רשב"י", ועוד).
- 4. ובתוך. . שלשת הימים : ראה פסחים קו, סע"א. גיטין עז, א. וראה רמב"ם הל' שבת פכ"ט ה"ד. הל' גירושין פ"ט הכ"ג. שו"ע אה"ע סקמ"ג ס"ו. ובשו"ע אדה"ז או"ח הל' שבת סרצ"ט ס"ח: שג' ימים הראשונים של השבוע נקראים ימים שאחר השבת. ועיין ג"כ שו"ע אדה"ז שם סרפ"ה ס"ה. ולהעיר גם מהדין (רמב"ם הל' שבת פ"ט ה"ח. ובכ"מ) שכל פחות משלשה כלבוד דמי.
- 17. בתוך כל אחד ואחת : ע"ד מארז"ל עה"פ (תרומה כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם — בתוך כאו"א — ראה לקו"ש חכ"ו ע' 414. וש"נ.
- 5. ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב : פרש"י בראשית א, ז (מב"ר פ"ד, ו).
- 6. טוב לשמים וטוב לבריות : ראה קידושין מ, א. ובאוה"ת (בראשית לג, ב. משפטים ע' א'קנז. ועוד) ובמכתב כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע (נדפס בסה"מ ה'תש"ט ע' 19 (השני) ואילך. אגרותקודש שלו ח"א ע' קלה ואילך) מקשר זה עם יום שלישי שהוכפל בו כי טוב.
- 7. והמעשה הוא העיקר : אבות פ"א מי"ז. תקו"ז תנ"ב (פז, סע"א). ת"ס (צג, ב). ת"ע (קלג, ב. קלד, א).
- 8. תורה עבודה וגמ"ח — עליהם העולם עומד : אבות פ"א מ"ב. וראה לקו"ת שלח מט, ב. ד"ה על שלשה דברים ה'ש"ת (סה"מ ה'ש"ת ע' 160 ואילך).
- 9. רשב"י : ראה ד"ה להבין ענין רשב"י ה'תשמ"ה — סה"מ מלוקט ח"ב ע' שא ואילך. וש"נ.
- 10. רשב"י עליו נאמר וצדיק יסוד עולם : משלי י, כה. זהר ח"א (בהשמטות) רנה, סע"א. ז"ח ר"פ וירא.
עמוד 255
- 11. ל"ג בעומר הוא ח"י באייר : ראה לקו"ש חכ"ב שיחה לל"ג בעומר ס"ה (ע' 141).
- 12. אייר (ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל : מאורי אור מערכת א' אות פד. ב"ש לאה"ע סקכ"ו ס"כ. מגלה עמוקות אופן קכא.
- 13. בעבודה. . תפילות : שהתפלה במקום קרבנות תיקנוה (ברכות כו, אב. זח"ב כ, ב), ונקראת עבודה (תענית ב, א. רמב"ם הל' תפלה בתחלתן. סהמ"צ מ"ע ה. רבינו יונה באבות שם).
- 14. נעים זמירות כל בני ישראל : ראה שמואלב כג, א: נעים זמירות ישראל. וראה שהש"ר פ"ד, (בתחילתה) — שאמר ה"זמירות (בשם כל) ישראל".
- 15. ובפרט בחלקו המיוחד ליום זה : ראה "היום יום" יט טבת, מסה"ש ה'תש"ב ע' 27. וראה "היום יום" ב חשון (מסה"ש שם ס"ע 29 ואילך): מע באַדאַרף לעבן מיט דער צייט. . מיט דער פרשת השבוע און פרשת היום פון דער סדרה פון דער וואָך.
- 18. ואולך אתכם קוממיות : ראה תו"כ עה"פ: ר"ש אומר כו'. וראה לקו"ש ח"ז ע' 344 הערה ד"ה זה.
- 16. ואכלתם גו' ונתתי משכני בתוככם. . גו' ואולך אתכם קוממיות : פרשתנו (בחוקותי) כו, ייא. שם, יג.
- 19. תבוא. . לרינתי : תהלים פח, ג. וראה קונטרס משיחות שבת הגדול, ערב י"א ניסן שנה זו ס"ט (סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 393 ואילך). וש"נ.
- 20. שכמאמר רשב"י : מגילה כט, א. ירושלמי תענית פ"א ה"א (קרוב לסופה).
- 21. מצאתי דוד עבדי : תהלים פט, כא. וראה סנהדרין צז, סע"א.
- 22. ונתתי משכני בתוככם זה ביהמ"ק : תו"כ הובא בפרש"י עה"פ.
- 23. מקדש אד' כוננו ידיך : בשלח טו, יז ובפרש"י. וראה פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. תוד"ה אין — שבועות טו, ריש ע"ב. ועוד.
- 24. תורתנו. . הוראה : ראה זח"ג נג, ב. רד"ק לתהלים יט, ח. גו"א ר"פ בראשית.
- 25. כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק : ברכות ט, א. וש"נ.
- 26. בשעת הדחק — הגלות : ע"ד הרמז, הובא ג"כ בשער יששכר סוף המאמר לל"ג בעומר.
- 27. ומיד הן נגאלין : ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.
עמוד 256
- 29. בשמחתו רבה : ראה משנת חסידים שם מ"ז: שמחה גדולה. וראה זח"ג (אדרא זוטא) רפז, ב. שם רצא, סע"א: קם ר"ש ויתיב וחייך וחדי כו' והוי חדי כו' קוב"ה וכל הני זכאי קשוט דהכא כו' חדאן בהאי הילולא דילי.
- 28. וכדרישת רשב"י — להשתתף בשמחתו רבה דל"ג בעומר : ראה פע"ח שער ספה"ע (שכ"ב) פ"ז (וראה עט"ז לשו"ע או"ח סתצ"ג). משנת חסידים מס' אייר וסיון פ"א מ"ו. ובשו"ע אדה"ז או"ח סתצ"ג ס"ה: נוהגין קצת להרבות בשמחה ביום זה. וראה רמ"א שם ס"ב. וראה אגרותקודש אדמו"ר הזקן ריש ע' קיז: ואי לזאת שישו ושמחו בה' בכל לב ונפש ולעשות יום משתה ושמחה בח"י אייר הבע"ל לטובה יומא דהלולא דרשב"י כו'. וראה ד"ה להבין ענין הילולא דרשב"י בסה"מ תקס"ד (ע' קא ואילך, ועם הגהות — באוה"ת ענינים ע' ריח ואילך); מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"ב (ע' תרסו ואילך); סה"מ תרנ"ד (ע' רסא ואילך), ועוד — בטעם שעושין שמחה ביום ההילולא דרשב"י אף שנקבע תענית על מיתת צדיקים. וראה לקו"ש ח"ז ע' 343 בהערה. וש"נ.
- 30. דבחד קטירא כו' : ראה זהר שם רפח, א. רצב, א. וראה לקוטי לוי"צ לזח"ג שם (רצב, א) — ע' תסב ואילך. ד"ה פתח ר"ש דש"פ אמור, י"ט אייר ה'תשל"ד (סה"מ מלוקט ח"ג ע' קנא).
- 31. ל"ג בעומר. . פסח שני : ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' תד.
- 32. כלימוד פסח שני. . ניטאָ קיין פאַרפאַלן : "היום יום" יד אייר, פסח שני (משיחת פסח שני ה'תש"א ס"ה — סה"ש ה'תש"א ע' 115).
- 33. ובכפליים לתושי' : לשון הכתוב — איוב יא, ו. וראה שמו"ר רפמ"ו.
רש"י על בראשית א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
ויעש אלהים את הרקיע. תִּקְּנוֹ עַל עָמְדוֹ, וְהִיא עֲשִׂיָּתוֹ, כְּמוֹ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ (דברים כ"א):
מעל לרקיע. עַל הָרָקִיעַ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא מֵעַל לָרָקִיעַ, לְפִי שֶׁהֵן תְּלוּיִין בָּאֲוִיר. וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר כִּי טוֹב בְּיוֹם שֵׁנִי? לְפִי שֶׁלֹא הָיָה נִגְמָר מְלֶאכֶת הַמַּיִם עַד יוֹם שְׁלִישִׁי, וַהֲרֵי הִתְחִיל בָּהּ בְּשֵׁנִי, וְדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמַר אֵינוֹ בִּמְלוֹאוֹ וְטוּבוֹ; וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁנִּגְמַר מְלֶאכֶת הַמַּיִם וְהִתְחִיל וְגָמַר מְלָאכָה אֲחֶרֶת, כָּפַל בּוֹ כִּי טוֹב שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַשֵּׁנִי וְאַחַת לִגְמַר מְלֶאכֶת הַיּוֹם:
ויעש אלהים את הרקיע AND GOD MADE THE EXPANSE — He put it in proper condition in its place: this is the meaning of “making” it. Similarly (Deuteronomy 21:12) ועשתה את צפרניה “And she shall let grow (literally, make) her nails”.
מעל לרקיע ABOVE THE EXPANSE — It is not said here על הרקיע “upon the firmament״, but מעל “hanging from above”, because they (the waters) were suspended in space (Genesis Rabbah 4:3). Why is it not stated in reference to the work of the second day “that it was good”? Because the work associated with water was not completed until the third day — He only began it on the second — and anything that is not completed is not in a state of perfection and at its best (and so cannot be termed “good”). Therefore on the third day when He completed the work associated with water and another work was commenced and finished, the words כי טוב are repeated, once in reference to the completion of the work of the second day, and again in reference to the completion of the work of that day (Genesis Rabbah 4:10).
בראשית רבה ד׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַיַּעַשׂ, אֶתְמְהָא, וַהֲלוֹא בְּמַאֲמָר הֵן, הֱוֵי (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, רַבִּי יוֹחָנָן תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא, שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶתְמוֹל וְאֵין בּוֹ שִׁלְשׁוֹם. רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחְלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. אָמַר רַבִּי טַבְיוֹמֵי אִם מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ, אֵין בָּהּ כִּי טוֹב. מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְעִרְבּוּבוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי כִּי טוֹב שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם, וְאֶחָד לִמְלַאכְתּוֹ שֶׁל יוֹם. שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, אָמַר לָהּ אַף עַל פִּי כֵן חָזַר וּכְלָלוֹ כֻּלּוֹ בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, אָמְרָה לֵיהּ מָשָׁל שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם בָּאִין אֶצְלְךָ וְאַתְּ נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנֶה, וּלְאֶחָד אֵין אַתְּ נוֹתֵן מָנֶה, וְאַתְּ חוֹזֵר וְנוֹתֵן לְכֻלָּם מָנֶה אֶחָד, לֹא נִמְצָא בְּיַד כָּל אֶחָד מָנֶה וּשְׁתוּת וּבְיַד אֶחָד שְׁתּוּת, אֶתְמָהָא. חָזַר וְאָמַר לָהּ כְּהַהוּא דְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כְּתִיב בַּשְּׁלִישִׁי שְׁתֵּי פְּעָמִים כִּי טוֹב, אַחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאַחַת לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי אָמַר, כְּתִיב (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה קָרוּי טוֹב (שמות ב, ב), וְעָתִיד לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם, לְפִיכָךְ לֹא כָּתוּב בָּהֶם כִּי טוֹב. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לִגְיוֹן קָשֶׁה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה קָשֶׁה אַל יִכָּתֵב שְׁמִי עָלָיו. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְהַמַּיִם הַלָּלוּ לָקוּ בָּהֶם דּוֹר הַמַּבּוּל, וְדוֹר אֱנוֹשׁ, וְדוֹר הַפְלָגָה, לְפִיכָךְ אַל יִכָּתֵב בָּהֶן כִּי טוֹב.
תלמוד ירושלמי נדרים ט׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי מֵאִיר פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאוֹמְרִים לוֹ אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל לֹא תִקּוֹם וְעַל לֹא תִטּוֹר וְעַל לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ שֶׁמָּא יַעֲנִי וְאֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
הלכה: כְּתִיב לֹא תִקּוֹם וְלֹא תִטּוֹר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ. הֵיךְ עֲבִידָה. הֲוָה מְקַטֵּעַ קוֹפָּד וּמְחַת סַכִּינָא לְיָדוֹי. תַּחֲזוֹר וְתִמְחֵי לְיָדֵיהּ.
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם זֶה כְּלָל גָּדוֹל מִזֶּה.
שֶׁמָּא יַעֲנִי. לֹא כְּנוֹלָד הוּא. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. עֲנִיּוּת מְצוּיָה. כְּהָדָא. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה בַּעַל דִּינֵיהּ עָתִיר. אֲתָא בָּעֵי מֵידוֹן קוֹמֵי רַב. שְׁלַח רַב בַּתְרֵיהּ אֲמַר. עִם הַהוּא אֲנָא בְעִי מֵייתֵי מֵידוֹן. כָּךְ אִין אַתְיָין כָּל גָּמָלַיָיא דַּעֲרַבִיָיא לָא טְעִנִין קוֹרֻקָסַּיָיא דְּאֻפּוֹתֵיקִים דִּידִי. שָׁמַע וָמַר. מַהוּ מִתְגָּאֶה דְּלֹא לֵיהּ. תְּהֵא פְחָתָה בָהּ. מִן יַד נָפְקָת קֶלֶוְוסִיס מִן מַלְכוּתָא דְּיֵיעוֹל הוּא וּמִדְּלֵיהּ לְטִימְיוֹן. אֲתָא גַּבֵּי רַב. אֲמַר לֵיהּ. צְלִי עָלַי דּוּ נַפְשִׁי תַחֲזוֹר. צְלֵי עֲלוֹי וְחָזַר עֲלָהּ.
תלמוד ירושלמי ברכות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
משנה: מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית מִשֶּׁיַכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בֵּין תְּכֵלֶת לְכָרָתָן. (וְגוֹמְרָהּ) עַד הֵנֵץ הַחַמָּה. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ (בְּנֵי) מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכַּאן וָאֵילַךְ לֹא הִפְסִיד כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה.
הלכה: [כֵּינִי] מַתְנִיתָא בֵּין תְּכֵלֶת שֶׁבָּהּ לְלָבָן שֶׁבָּהּ. וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנָן וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ מִן הַסָּמוּךְ לוֹ. וּמַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִיכָּר בֵּין הַצְּבוּעִין.
תַּנִּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר וּרְאִיתֶם אוֹתָהּ אֵין כְּתִיב כַּאן אֶלָּא וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ. מַגִּיד שֶׁכָּל הַמְּקַיֵּים מִצְוַת צִיצִית כְּאִילּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. מַגִּיד שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לְיָם. וְהַיָּם דּוֹמֶה לַעֲשָׂבִים. וְעֲשָׂבִים דּוֹמִין לָרָקִיעַ. וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. וְהַכִּסֵּא דּוֹמֶה לְסַפִּיר דִּכְתִיב וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה עַל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרוּב כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא.
אֲחֵרִים אוֹמְרִים וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם רָחוֹק מֵחֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ. רַב חִסְדָּא אָמַר כַּהֲדָא דַאֲחֵרִים. מַה אֲנָן קַיָּימִין אִם רָגִיל אֲפִילוּ רָחִיק כַּמָּן חַכִּים לֵיהּ. וְאִם בִּשְׁאֵינוֹ רָגִיל אֲפִילוּ קָרוֹב לֵיהּ לָא חַכִּים לֵיהּ. אֶלָּא כַּן אֲנָן קַיָּימִין בְּרָגִיל וּשְׁאֵינוֹ רָגִיל. בְּהַהוּא דְאָזִיל לֵיהּ לְאַכְסַנְיָא וְאָתֵי לְקִיצִּין.
אִית תְּנָיֵי תַּנִּי בֵּין זְאֵב לְכֶלֶב בֵּין חֲמוֹר לַעֲרוֹד. וְאִית תְּנָיֵי תַּנִּי כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם רָחוֹק מֵחֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ. הֲוָא בָּעֵי מֵימַר מָן דָּמַר בֵּין זְאֵב לְכֶלֶב בֵּין חֲמוֹר לַעֲרוֹד כְּמָן דָּמַר בֵּין תְּכֵלֶת לְכָרָתָן. וּמָן דָּמַר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם רָחוֹק מֵחֲבֵירוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַכִּירוֹ. כְּמָן דָּמַר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. אֲבָל אָמְרוּ מִצְוָותָהּ עִם הֵנֵץ הַחַמָּה כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאוּלָּה לִתְפִילָּה וְנִמְצָא מִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וַאֲנָּא אָמְרִית טַעֲמָא יִרָאוּךָ עִם שֶׁמֶשׁ. אָמַר מַר עוּקְבָּא הַוָּותִיקִין הָיוּ מַשְׁכִּימִין וְקוֹרִין אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ לָהּ תְּפִילָּתָן עִם הֵנֵץ הַחַמָּה.
תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָה מַעֲשֶׂה שֶׁהָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אַחֲרֵי רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאַחֲרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְהָיוּ עֲסוּקִין בְּמִצְוֹת וְהִגִּיעַ עוֹנַת קִרְיַת שְׁמַע וְהָיִיתִי סָבוּר שֶׁמָּא נִתְיַיאֲשׁוּ מִקִּרְיַת שְׁמַע וְקָרִיתִי וְשָׁנִיתִי וְאַחַר כַּךְ הִתְחִילוּ הֵם. וּכְבָר הָיְתָה הַחַמָּה עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים.
עַד הֵנֵץ הַחַמָּה. רִבִּי זְבַדְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַחַמָּה מְטַפְטֶפֶת עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. רִבִּי אִידִי וְרַב הַמְנוּנָא וְרַב אַדָּא בַּר [אַחֲוָא] בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשׁוֹכֵחַ. רִבִּי הוּנָא אָמַר תְּרֵין אַמּוֹרָאִין חַד אָמַר בְּשׁוֹכֵחַ. מֵגִיב לֵיהּ חַבְרֵיהּ וְכִי יֵשׁ הֲלָכָה בְשׁוֹכֵחַ. כַּךְ הִיא הֲלָכָה. וְלָמָּה אָמְרוּ בְשׁוֹכֵחַ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מְזָרֵז בְּעַצְמוֹ לִקְרוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ.
תַּמָּן תַּנִּינָן מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה. אָמַר רִבִּי אָחָא קִרְיַת שְׁמַע דְּבַר תּוֹרָה. תְּפִילָּה אֵינָהּ דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי בָּא קִרְיַת שְׁמַע זְמַנָּהּ קָבוּעַ. תְּפִילָּה אֵין זְמַנָּהּ קָבוּעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַוָּנָה. תְּפִילָּה צְרִיכָה כַוָּונָה. אָמַר רִבִּי מָנִי קַשְׁיִיתָהּ קוֹמוֹי רִבִּי יוֹסֵי וַאֲפִילוּ תֵימַר קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַוָּונָה שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִין הָרִאשׁוֹנִים צְרִיכִין כַּוָּונָה. מִן גַּו דְּאִינּוּן צִבְחַר מִיכַוֵּין.
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְּגוֹן אָנוּ שֶׁעוֹסְקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אֲפִילוּ לְקִרְיַת שְׁמַע אֵין אָנוּ מַפְסִיקִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמְרָהּ עַל גַּרְמֵיהּ כְּגוֹן אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ עֲסוּקִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וַאֲפִילוּ לִתְפִילָּה אָנוּ מַפְסִיקִין. דֵּין כְּדַעֲתֵיהּ וְדֵין כְּדַעֲתֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן כְּדַעֲתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר וּולְוַאִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם. לָמָּה שֶׁאֵין תְּפִילָּה מַפְסֶדֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כְדַעֲתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי אָמַר אִילּוּ הֲוֵינָא קָאִים עַל טוּרָא דְסִינַי בְּשַעְתָּא דְאִיתְיָהִיבַת תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הֲוִינָא מִתְבָּעֵי קוֹמוֹי רַחֲמָנָא דְּיִתְבְּרֵי לְבַר נָשָׁא תְּרֵין פּוּמִין חַד דַּהֲוָה לָעֵי בְאוֹרָיְתָא וְחַד דְּעָבִיד לֵיהּ כָּל צוֹרְכֵיהּ. חָזַר וָמַר וּמַה אִין חַד הוּא לֵית עָלְמָא יָכִיל קָאִים בֵּיהּ מִן דֵּילַטוֹרִיָּא דִילֵיהּ. אִילּוּ הַוּוּ תְּרֵין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קוֹמוֹי רִבִּי יִרְמְיָה אַתְיָא דְרִבִּי יוֹחָנָן כְּרִבִּי חֲנִינָא בֶן עֲקַבְיָה דְּתַנִּי כּוֹתְבֵי סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה. רִבִּי חֲנִינָא בֶן עֲקַבְיָה אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁמַּפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע כַּךְ מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה וְלִתְפִילִּין וְלִשְׁאָר כָּל מִצְווֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי שֶׁמַּפְסִיקִין לַעֲשׂוֹת סוּכָּה וְלַעֲשׂוֹת לוּלָב. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי הַלֹּמֵד עַל מְנַת לַעֲשׂוֹת וְלֹא הַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת. שֶׁהַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַלֹּמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ אִילּוּ נֶהֶפְכָה שִׁילְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לָעוֹלָם. טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי זֶהוּ שִׁינּוּן וְזֶה שִׁינּוּן וְאֵין מְבַטֵּל שִׁינּוּן מִפְּנֵי שִׁינּוּן. וְהָא תַנִּינָן הַקּוֹרֵא מִיכַּן וָאֵילַךְ לֹא הִפְסִיד כְּאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה. הָא בְעוֹנָתָהּ חֲבִיבָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה. הִיא הִיא. אָמַר רִבִּי יוּדָן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי עַל יְדֵי שֶׁהָיָה תָדִיר בְּדִבְרֵי תוֹרָה לְפִיכָךְ אֵינָהּ חֲבִיבָה יוֹתֵר מִדִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי לֹא תַנִּינָן אֶלָּא כְאָדָם שֶׁהוּא קוֹרֵא בַתּוֹרָה. הָא בְעוֹנָתָהּ כְּמִשְׁנָה הִיא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי כְדַעֲתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר הָעוֹסֵק בְּמִקְרָא מִדָּה שֶׁאֵינָהּ מִדָּה. וְרַבָּנָן עָבְדֵי מִקְרָא כְמִשְׁנָה.
במדבר רבה ז׳:ו׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי (ספרי נשא א): בֹּא וּרְאֵה מַה כֹּחַ עֲבֵרָה קָשֶׁה, שֶׁעַד שֶׁלֹא פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּעֲבֵרָה לֹא הָיוּ בָּהֶן זָבִין וּמְצֹרָעִים, מִשֶּׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּעֲבֵרָה הָיוּ בָּהֶן זָבִין וּמְצֹרָעִין. לְפִי דַּרְכֵּנוּ לָמַדְנוּ שֶׁשְׁלשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ אֵרְעוּ בּוֹ בַּיּוֹם.
משנה תורה, הלכות שבת כ״ט:ד׳ - הטקסט מספריא
עיקר הקידוש בלילה. אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו. ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי. אבל אינו מברך על האור אלא בליל מוצאי שבת בלבד.
משנה תורה, הלכות גירושין ט׳:כ״ג - הטקסט מספריא
אמר להן כתבו ותנו לאשתי גט אחר השבוע. אין כותבין אלא עד שנה אחר השבוע. אמר להן לאחר שנה אין כותבין [אלא] עד לאחר חדש משנה שניה. אמר להן לאחר החדש (אין) כותבין עד לאחר השבת מחדש שני. אמר לאחר שבת (אין) כותבין לאחר השבת עד סוף יום שלישי. אמר להן כתבו ותנו לה קודם השבת כותבין מיום ד' ועד סוף יום ו' ונותנין לה.
שולחן ערוך, אבן העזר קמ״ג:ו׳ - הטקסט מספריא
אָמַר לָהּ: עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי כְּלִי פְּלוֹנִי אוֹ בֶּגֶד פְּלוֹנִי, וְאָבַד אוֹתוֹ כְּלִי אוֹ אוֹתוֹ בֶּגֶד, אוֹ נִגְנַב, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתְנָה לוֹ אֶלֶף זוּז בְּדָמָיו, אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁתִּתֵּן אוֹתוֹ כְּלִי אוֹ אוֹתוֹ בֶּגֶד עַצְמוֹ, אוֹ שֶׁיֹּאמַר לָהּ: לֶהֱוֵי גִּטָּא בְּלֹא שׁוּם תְּנַאי. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם הוּא מִתְרַצֶּה בְּקַבָּלַת הַדָּמִים, הָוֵי גֵּט:
משנה תורה, הלכות שבת ט׳:ח׳ - הטקסט מספריא
הנוטל צפרניו או שערו או שפמו או זקנו הרי זה תולדת גוזז וחייב. והוא שיטול בכלי. אבל אם נטלן בידו בין לו בין לאחר פטור. וכן החותך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי פטור בין לו בין לאחר. ומותר לחתוך יבלת במקדש ביד אבל לא בכלי. ואם היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה.
משנה אבות א׳:י״ז - הטקסט מספריא
שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא:
משנה אבות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
ספר המצוות, מצוות עשה ה׳ - הטקסט מספריא
הוא שצונו לעבדו, וכבר נכפל זה הצווי פעמים באמרו ועבדתם את ה' אלהיכם, ואמר ואותו תעבודו. ואע"פ שזה הצווי הוא גם כן מהצוויים הכוללים כמו שביארנו בשורש ד', הנה יש בו יחוד אחר שהוא צווי לתפלה. ולשון ספרי ולעבדו זו תפלה. ואמרו גם כן ולעבדו זו תלמוד, ובמשנתו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמרו מנין לעיקר תפלה מצוה מהכא את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, ואמרו עבדוהו בתורתו ועבדוהו במקדשו, רוצה לומר הכוון אליו להתפלל שם כמו שבאר שלמה ע"ה. (בפרשת ואלה המשפטים, אהבה הלכות תפלה וברכת כהנים פ"א):
משנה תורה, הלכות תשובה ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך.
שולחן ערוך, אורח חיים תצ״ג - הטקסט מספריא
נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לִשָּׂא אִשָּׁה בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת עַד ל"ג לָעֹמֶר, מִפְּנֵי שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן מֵתוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא; אֲבָל לְאָרֵס וּלְקַדֵּשׁ, שַׁפִּיר דָּמִי, וְנִשּׂוּאִין נָמֵי, מִי שֶׁקָּפַץ וְכָנַס אֵין עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ. הַגָּה: מִיהוּ מִלַּ"ג בָּעֹמֶר וָאֵילָךְ הַכֹּל שָׁרֵי (אַבּוּדַרְהַם וּבֵית יוֹסֵף וּמִנְהָגִים).
נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּר עַד ל"ג לָעֹמֶר, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאָז פָּסְקוּ מִלָּמוּת, וְאֵין לְהִסְתַּפֵּר עַד יוֹם ל"ד בַּבֹּקֶר אֶלָּא אִם כֵּן חָל יוֹם ל"ג עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁאָז מִסְתַּפְּרִין בּוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. הַגָּה: וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין נוֹהֲגִין כִּדְבָרָיו, אֶלָּא מִסְתַּפְּרִין בְּיוֹם ל"ג וּמַרְבִּים בּוֹ קְצָת שִׂמְחָה וְאֵין אוֹמְרִים בּוֹ תַּחֲנוּן (מַהֲרִי"ל וּמִנְהָגִים). וְאֵין לְהִסְתַּפֵּר עַד ל"ג בְּעַצְמוֹ וְלֹא מִבָּעֶרֶב (מַהֲרִי"ל). מִיהוּ אִם חָל בְּיוֹם רִאשׁוֹן, נוֹהֲגִין לְהִסְתַּפֵּר בְּיוֹם ו' לִכְבוֹד שַׁבָּת (מַהֲרִי"וּ). מִי שֶׁהוּא בַּעַל בְּרִית אוֹ מָל בְּנוֹ, מֻתָּר לְהִסְתַּפֵּר בַּסְּפִירָה לִכְבוֹד הַמִּילָה. (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים).
יֵשׁ נוֹהֲגִים לְהִסְתַּפֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר, וְטָעוּת הוּא בְּיָדָם. הַגָּה: מִיהוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִים לְהִסְתַּפֵּר עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר, וְאוֹתָן לֹא יִסְתַּפְּרוּ מִלַּ"ג בָּעֹמֶר וָאֵילָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהִסְתַּפֵּר בְּלַ"ג בָּעֹמֶר בְּעַצְמוֹ. וְאוֹתָן מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לְהִסְתַּפֵּר מִלַּ"ג בָּעֹמֶר וָאֵילָךְ, לֹא יִסְתַּפְּרוּ כְּלָל אַחַר פֶּסַח עַד ל"ג בָּעֹמֶר. וְלֹא יִנְהֲגוּ בְּעִיר אַחַת מִקְצָת מִנְהָג זֶה וּמִקְצָת מִנְהָג זֶה, מִשּׁוּם לֹא תִתְגֹּדֲדוּ (דְּבָרִים יד, א) וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לִנְהֹג הֶתֵּר בִּשְׁתֵּיהֶן. (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).
נָהֲגוּ הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת, מִשְּׁקִיעַת הַחַמָּה וָאֵילָךְ.
מצוטט ב־3 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כב ‹ ח'תרכ לקו"ש חל"ב ע' 251
תורת מנחם 2
- א - שנת ה'שי"ת ‹ בס"ד. שיחת ליל ל"ג בעומר ה'שי"ת לקו"ש חל"ב ע' 256
- יג - שנת תשט"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשט"ו. לקו"ש חל"ב ע' 256

