141

ויצא בשלום"²³: מסירות הנפש וה"רצוא" שלו היתה מלכתחילה, כאשר "נכנס", באופן של "בשלום" – באופן שהגיע לאחר מכן לידי "יצא בשלום", "שוב". רצונו להתעלות אל הקדוש־ברוך־הוא בכלות הנפש ללא שום הגבלה הביא אותו לידי תוספת של חיות עד כדי שלימות, בעבודה של המשכת אלקות למטה.

ה. ל"ג בעומר – ח"י באייר

ויש לומר בדרך הרמז, שזהו ההסבר לכך של"ג בעומר חל בח"י באייר:

ידוע המאמר של רבותינו נשיאינו²⁴ לגבי ח"י אלול, שזהו היום אשר "מעניק חיות" לעבודה של "אלול". ובדומה לכך ניתן לומר בעניננו, שח"י באייר – ל"ג בעומר – "מעניק חיות" לעבודה הרוחנית של חודש אייר.

ההסבר לכך הוא: אודות החדשים ניסן ואייר ידוע²⁵, שניסן – החודש הראשון – הוא כנגד מדת החסד, ואייר – החודש השני – הוא כנגד מדת הגבורה.

שזהו אחד ההסברים לקשר שבין פטירת תלמידי רבי עקיבא לימי הספירה, שעיקרם בחודש אייר²⁶ – כי עבודת חודש אייר היא בקו הגבורה, העלאה ממטה למעלה, רצוא.

בא ל"ג בעומר ו"מעניק חיות" בעבודה זו, שה"רצוא" וההעלאה לא יהיו באופן המביא לידי "למות" ו"עולם שמם", אלא אדרבה – הוא מביא חיות בעבודה זו, שהיא תביא לידי עבודה של "שוב"²⁷ – "נכנס בשלום ויצא בשלום".

ו. רבי שמעון בר יוחאי – "רצוא" ו"שוב"

אופן זה של עבודה נמצא בגלוי אצל רבי שמעון בר יוחאי²⁸:

בשלש עשרה שנות שהותו במערה, היה רבי שמעון בר יוחאי מבודד מן העולם, עד כדי כך שלא היה באפשרותו לקיים כמה מצוות מעשיות, והוא קיימן רק במשמעותן הרוחנית²⁹. וזהו "רצוא".

אך זה עצמו הביאו לידי כך³⁰,