שיחה ג

141שיחה ג

א. עה"פ¹ "ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים" מעתיק רש"י "את בניו ואת נשיו" ומפרש "הקדים זכרים לנקבות ועשו הקדים נקבות לזכרים שנאמר² ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו'".

משטחיות לשון רש"י נראה, שבפירושו זה כוונתו לבאר השינוי שבין שני הכתובים — שביעקב נאמר "את בניו (ואח"כ) ואת נשיו", ובעשו להיפך — "את נשיו (ואח"כ) ואת בניו".

אבל, כמדובר כמ"פ: כאשר ישנה איזו קושיא וסתירה בפשש"מ מכתוב אחד לשני, אין רש"י בפירושו עומד עלי' לתרצה בפסוק הראשון, מכיון שאין קושיא עדיין, אלא בפסוק השני, במקום שמתעוררת השאלה. ועפ"ז אינו מובן בנדו"ד, מהי הקושיא בכתוב כאן שיש צורך בפירוש וביאור, ואשר בגללה הוזקק רש"י להביא כאן ע"ד הנהגת עשו המסופרת לקמן בפ' וישלח?

[מקורו של רש"י הוא אמנם מהמדרש עה"פ כאן³, אבל פרש"י הרי ענינו, לכל לראש, הוא פשוטו של מקרא, ואין דרכו להעתיק אלא מדרשים המוכרחים בפשש"מ⁴].

ב. גם צריך להבין:

לכאורה אין בדברי רש"י הסברה בטעם השינוי בין הכתובים הנ"ל; רש"י רק מדגיש במה הוא השינוי, שיעקב הקדים זכרים לנקבות ועשו הקדים נקבות לזכרים, אבל אינו מבאר תוכנן של הנהגות אלו, למעליותא או לגריעותא.

מפרשי רש"י⁵ מבארים, "כי עשו. . הי' מקדים נשיו⁶ קודם בנים דנשיו היו עיקר דעתו רק כי הבנים יצאו ממנו בסבת תאות נשיו⁷ אבל יעקב לא נשא נשיו רק בשביל להעמיד תולדות שנים עשר שבטים ובניו היו גורמים לישא אשה לכך בניו קודמים שהם הסיבה לנשיו ועשו הנשים הם סיבה לבניו כו'".

ועפ"ז אתי שפיר הא דלא ביאר רש"י ענין זה בפירושו כאן, כי כבר נתפרש הבדל זה בין הנהגות יעקב ועשו בפירוש רש"י לפנ"ז: הן אודות הנהגת עשו בתאוות נשים, ש"כל מ' שנה הי' עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם"⁸ (שמזה מובן גם בנוגע להנהגתו לאחר נישואיו); והן בנוגע להנהגתו ההפכית של יעקב, ש"לא נשא נשיו רק בשביל להעמיד תולדות" — מפורש כבר לעיל, דלא נשא אשה עד היותו בן פ"ד שנה כאשר "מלאו ימי" ואמר "אימתי אעמיד 142י"ב שבטים"⁹ (ועד אז עסק בתורה¹⁰, ובאופן ש"לא שכב בלילה"¹¹), וזו היתה כוונתו באמרו ללבן "הבה את אשתי גו'"¹², שרק "להוליד תולדות אמר כך"¹³.

אבל עפ"ז אינו גלאַטיק לאידך גיסא: מה מחדש רש"י בפירושו זה? הרי ההבדל התוכני שבין שני אופני הקדימה אין הוא מבאר בפירושו כאן אלא סומך על המובן ממה שפירש כבר לפנ"ז; ובנוגע לעצם השינוי בקדימה אין צורך בהערת רש"י, כי הוא דבר המפורש בהכתוב עצמו (שביעקב נאמר "בניו" קודם ל"נשיו" ובעשו נאמר להיפך).

ג. עוד צריך להבין (כמו שהאריכו במפרשים¹⁴): גם ביעקב נאמר¹⁵ "ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו", הרי מפורש שגם יעקב הקדים נשיו לילדיו, ורש"י אינו מעיר ע"ז כלום!

עד"ז מצינו לעיל¹⁶ שכשאמר יעקב ללבן "שלחני ואלכה גו'" הקדים נשיו לילדיו — "תנה את נשי ואת ילדי"¹⁶; וכן לקמן גבי משה נאמר¹⁷ "ויקח משה את אשתו ואת בניו".

ואף שבמפרשים¹⁴ האריכו בטעמי החילוקים שבין כתובים אלו להנאמר בכתוב זה — מ"מ, עדיין אינו מובן: לאחרי שרש"י כותב באופן סתמי שיעקב "הקדים זכרים לנקבות", דהיינו שזוהי ההנהגה המתאימה לאיש צדיק — איך יתכן שרש"י יסתום בכל מקומות הללו ולא יפרש במה שונים הם להיות יוצאים מן הכלל שכלל רש"י שיעקב "הקדים זכרים לנקבות"?

[וכמדובר כמ"פ, שזה גופא שמצינו שקו"ט ארוכה במפרשי רש"י, זה מתרץ בכה וזה בכה כו', מכריח לומר שישנה הסברה פשוטה ביותר השוללת מעיקרא כל אריכות השקו"ט; שהרי לא מסתבר לומר שרש"י סותם וסומך שהבן חמש למקרא יעמוד על תירוצי המפרשים — כאשר במפרשים עצמם יש שקו"ט דזה בונה וזה סותר].

ד. ויש לומר, שרש"י מתרץ כל זה בדיוק לשונו "הקדים זכרים לנקבות ועשו הקדים נקבות לזכרים" — דלכאורה אינו מובן, מדוע לא נקט רש"י לישנא דקרא: "בניו. . נשיו", "נשיו. . בניו"?

אלא שכוונתו בזה להדגיש, דזה שיעקב הקדים לקיחת בניו הוא לא משום שבתור בניו (זרעו) החשיבם יותר מנשיו

— שהרי אדרבה: הסדר הרגיל והמתאים הוא — שאדם מקדים אשתו לילדיו, הן מפני שאשתו ה"ה אמם, ובאה לפני בניו (ומפני כבוד אשתו¹⁸), והן¹⁹ — 143שאם יקדים אותם לפני אשתו, ה"ז היפך ההדרכה בהנהגה של כיבוד אם —

אלא מפני שהקדים זכרים לנקבות²⁰, כי בחיי (והתעסקותו של) יעקב הזכרים הם העיקר, כמובן בפשטות.

וזהו הטעם שבכל הכתובים (גם גבי יעקב) שמצינו בהם קדימת הנשים להילדים לא פרש"י מאומה, כי אין בהם שאלה, שהרי זוהי ההנהגה המתאימה (להקדים האם להילדים);

השאלה מתעוררת דוקא בפסוק דילן "וישא את בניו ואת נשיו" — שהקדים בניו לנשיו, היפך סדר הבריאה²¹ וכיבוד אם (והיפך כבוד אשתו)? [וכמובן שאין התמי' (מצד כיבוד אם) על בני יעקב עצמם — איך עלו על הגמלים לפני אמותיהם, כי פשוט שלא יכלו לסרב ולהתנגד לרצון יעקב אביהם²², אלא השאלה היא בנוגע להנהגת יעקב, כיצד הורה להם לעלות על הגמלים לפני אמותיהם, הרי הנהגה זו היא היפך כהנ"ל?]²³.

ולכן מבאר רש"י "הקדים זכרים לנקבות" — ומשנה מלשון הכתוב "בניו. . נשיו" — דהקדמת "זכרים לנקבות" מכריחה וקובעת אפילו כשהמדובר (כבקרא זה) — קדימת בניו לנשיו (שהם אמותיהם)²³.

ה. אבל רש"י אינו מסתפק בזה לחוד — כי אין בהנהגה זו של יעקב (שאצלו היו הזכרים העיקר) חידוש, לכאורה²⁴.

ולכן ממשיך רש"י "ועשו הקדים נקבות לזכרים שנאמר ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו'"; שינוי והדגשה זו בפרש"י באה להדגיש את ההבדל וההפרש שבין הנהגת יעקב והנהגת עשו (גם בענין זה), כי "עשו הקדים נקבות לזכרים".

כלומר:

כשלומדים אודות הנהגת עשו "ויקח. . את נשיו ואת בניו ואת בנותיו", הי' מקום לומר, שהטעם שהקדים עשו נשיו לבניו ובנותיו הוא מפני שכלפי חוץ 144העמיד פנים כאיש המתנהג בכבוד ובנימוס, וכפי שדייק בכיבוד אב, שלא לצער את אביו²⁴, ואדרבה, השתדל לגרום לו נח"ר²⁵ וכבוד כו'. וכן בעניננו, שכאשר לקח משפחתו עמו, התנהג בנימוס ובדרך ארץ והקדים את נשיו לבניו ובנותיו.

וזהו שרש"י מחדש — שהטעם שעשו לקח נשיו תחלה הי' (לא מצד הנהגתו בדרך ארץ ובנימוס, כ"א) מפני ש"הקדים נקבות לזכרים"²⁵.

[ועפ"ז יומתק עוד דיוק בפירש"י זה, שבהביאו את הכתוב בנוגע לעשו מדייק לכתוב "ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו'"²⁶, שתיבת "וגו'" מכוונת להמשך הכתוב "ואת בנותיו" — ומ"מ לא העתיקו בפירוש.

והיינו, מכיון שלפי פירש"י לא היתה הקדמת נשיו לבניו אלא רק משום "שהקדים נקבות לזכרים", הרי מעתה אין מקום להביא סיומו של הכתוב "ואת בנותיו", כי הוא כעין ראי' לסתור (ש(בנוגע לזרעו,) גם עשו הקדים בניו לבנותיו²⁷)].

ו. מיינה של תורה בפרש"י:

הטעם הפנימי לכך שרש"י מביא ע"ד הנהגת עשו — "ועשו הקדים נקבות לזכרים", בפסוק המדבר אודות יעקב — יש לומר, בהקדים:

אע"פ שע"פ סדר התורה קדימה לזכרים, ובלשון הכתוב²⁸ "והוא ימשל בך" — מ"מ מצינו לפעמים גם קדימה לנקבות, וכמפורש²⁹ לפני זה בנוגע לראשון שבאבות אברהם. ואדרבה — אחד מהיעודים דלעתיד הוא שאז "נקבה תסובב גבר"³⁰ (וכמבואר בזה³¹, שאז תתגלה מעלת הנשים).

ועפ"ז י"ל שזהו הרמז במה שהביא רש"י כאן ענין זה דהקדמת נקבות לזכרים (בעשו) — כי גם ביעקב, סדר דקדושה, ישנה הנהגה כזו, אלא שזהו לא בעבודת יעקב מצ"ע, אלא "עבודת עשו" שביעקב.

והענין: נת' במ"א³² שגם עשו, להיותו בנו של יצחק, נולד עם כחות ויכולת לעבוד את השם³³ לפי דרכו המיוחדת בהתאם לטבעו ותכונות נפשו³⁴, ויתירה 145מזה הי' בכור לעבודה להקב"ה³⁵.

אלא שבבחירתו החפשית "יצא" ונפרד³⁶ מקדושת יצחק.

וזהו הרמז בלשון רש"י³⁷ — "ואלה תולדות יצחק, יעקב ועשו האמורים בפרשה": זה שעשו הוא אחד מ"תולדות יצחק" (מתייחס אליו כבנו), הוא (רק) עשו ה"אמור בפרשה", היינו עשו כפי שהיתה צ"ל עבודתו והנהגתו ע"פ תורה.

ומכיון שעשו נפרד מקדושת יצחק, הרי גם עבודת עשו הייתה צריכה להעשות ע"י יעקב — נוסף על עבודת יעקב מצד עצמו, עליו לעשות גם העבודה — בקדושה — שמתחילה נועדה לעשו.

ועד"ז י"ל בעניננו: זה שהנהגת עשו בקדימת נקבות לזכרים היא הנהגה גרועה ושפלה כו' — הוא כפי שעשו יצא ונפרד מקדושת יצחק; אבל הנהגה זו יש בה ג"כ אופן למעליותא כפי שעשו (ועבודתו) "אמור בפרשה"³⁸.

ז. ההסברה בזה:

זכר ונקבה — איש ואשה — מורים גם על שני אופנים בעבודת השם, עבודת המוח ועבודת הלב. וע"ד החילוק בזה בין איש ואשה, שעיקר ענין המוחין (והלימוד) הוא בהאיש³⁹, וייחודה של האשה (לגבי האיש) הוא בענין הרגש והמדות.

ומעלה בכל אחד:

מעלת המוחין והשכל היא — שהאדם רואה ותופס בעין שכלו אמיתית הדבר כמו שהוא (בלי תערובת "שוחד" ונטיות טבע האדם); משא"כ רגש האדם ומדותיו "תופסים" הדבר בהתאם לנטיות ורצונות האדם;

ולאידך יש מעלה במדות על השכל, כי טבע השכל הוא ענין הקרירות, בלי התפעלות, ובמילא במדידה והגבלה; משא"כ כשיש לאדם רגש באיזה ענין, הרי מצד החמימות וההתפעלות בזה התקשרותו והתעסקותו בהענין היא בתוקף גדול.

ועד"ז החילוק בין שני הסדרים — הקדים זכרים לנקבות, או נקבות לזכרים:

סדר הבריאה בכלל הוא באופן ד"הוא ימשל בך" (זכרים קודם לנקבות) — כי הסדר הרצוי הוא, אשר המוח ישלוט על הלב⁴⁰, כלומר, המדות צריכות להיות (אבל צ"ל) מונהגות ע"י השכל. כי אם ילך האדם אחרי נטיות לבו, עלול הדבר להזיק לא רק למוח שבראש אלא גם לרגש שבלב עצמו; ורק כאשר המדות מונהגות ומודרכות ע"י 146השכל שבמוח, אזי חמדת הלב (ובמילא הנהגת האדם) היא כדבעי.

אמנם לפעמים ישנו מצב שהאדם מוכרח לעבוד את קונו למעלה מכפי הסדר דטעם ודעת, והוא כאשר רבו ההעלמות וההסתרים ומנגדים לעבודת השם, שאז אינו מספיק לעבוד את ה' באופן מדוד ומוגבל ע"פ טעם ודעת, אלא זקוקים לעבודה נעלית יותר, שלמעלה מהגבלת השכל. וזה מתגלה בעבודת הלב דוקא (וכידוע⁴¹ שעצם הנפש מתגלה בלב דוקא, ולא במוח).

וזהו הרמז בפרש"י שיעקב "הקדים זכרים לנקבות ועשו הקדים נקבות לזכרים": עבודתו של יעקב, "איש תם יושב אהלים"⁴², היא עבודה ע"פ סדר, זכרים לפני נקבות, תחילה עבודת המוח ועי"ז בא לעבודת הלב (והלב משפיע על שאר חלקי הגוף);

אבל בעבודת עשו — "איש שדה"⁴³, עבודה במקום של העלמות והסתרים⁴⁴ — הסדר הוא להיפך, נקבות לפני הזכרים, כי בעבודה זו אי אפשר להסתפק בעבודה שבמדידה והגבלה ע"פ הסדר, אלא צ"ל עבודה שלמעלה מסדר, שלמעלה ממדידה והגבלה, כנ"ל.

וי"ל שזהו גם אחד הביאורים בזה שלעתיד לבוא "נקבה תסובב גבר" — כי, כל⁴⁵ הגילויים דלעתיד לבא תלויים "במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות", והיינו שאז יתגלו כל העילויים שנעשו על ידי עבודתנו בזמן הגלות. ואחד מהעילויים העיקריים בהעבודה בזמן הגלות — ובפרט בגלותנו זה האחרון (גלות עשו, אדום) שרבו בו ההעלמות וההסתרים וכו' — היא העבודה דמסירת נפש⁴⁶, שלמעלה מטעם ודעת, המתגלית בעיקר בלב.

ח. עפ"ז יש לבאר גם הטעם הפנימי שענין זה — ש"עשו הקדים נקבות לזכרים" — הובא ברש"י בקשר לסיפור בריחת יעקב מלבן והכנתו לפגוש את עשו:

מבואר בכ"מ⁴⁷ הטעם ששלח יעקב מלאכים לעשו (כמסופר בפ' הסמוכה, וישלח⁴⁸), כי יעקב הי' כבר מוכן אז להמצב דלעתיד, שאז יהי' "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"⁴⁹, אלא שאח"כ הודיעו המלאכים ליעקב שעשו הוא עדיין במדריגה תחתונה ביותר, ואדרבה, "הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו"⁵⁰ — היינו שהוא במצב הפכי לגמרי, ובמילא עדיין צריכים לעבור את גלות עשו (אדום), ושלימות הבירור יהי' בימי המשיח, כמו שפירש"י בפ' וישלח⁵¹.

וזהו הרמז בפרש"י כאן, גבי בריחת יעקב מלבן: כאשר נגמרה גלותו של יעקב אצל לבן (דהיינו, שיעקב גמר עבודתו אצלו ונגמר בירורו של לבן) והותחלו הכנותיו של יעקב לעבודתו עם 147עשו, הרי כפי שראה יעקב את עשו — ראהו כפי שהוא בשרשו ("אמור בפרשה" —), דהיינו כפי שהוא אחר הבירור והזיכוך כבשרשו ומוכן להגאולה, שאז תהי' הקדמת "נקבות לזכרים" למעליותא, "נקבה תסובב גבר",

כן תהי' לנו בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(משיחות ש"פ ויצא, וישלח תשמ"ב, ש"פ נשא תשד"מ)