141
שיחה ג
א. עה"פ1 "ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים" מעתיק רש"י "את בניו ואת נשיו" ומפרש "הקדים זכרים לנקבות ועשו הקדים נקבות לזכרים שנאמר2 ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו'".
משטחיות לשון רש"י נראה, שבפירושו זה כוונתו לבאר השינוי שבין שני הכתובים — שביעקב נאמר "את בניו (ואח"כ) ואת נשיו", ובעשו להיפך — "את נשיו (ואח"כ) ואת בניו".
אבל, כמדובר כמ"פ: כאשר ישנה איזו קושיא וסתירה בפשש"מ מכתוב אחד לשני, אין רש"י בפירושו עומד עלי' לתרצה בפסוק הראשון, מכיון שאין קושיא עדיין, אלא בפסוק השני, במקום שמתעוררת השאלה. ועפ"ז אינו מובן בנדו"ד, מהי הקושיא בכתוב כאן שיש צורך בפירוש וביאור, ואשר בגללה הוזקק רש"י להביא כאן ע"ד הנהגת עשו המסופרת לקמן בפ' וישלח?
[מקורו של רש"י הוא אמנם מהמדרש עה"פ כאן3, אבל פרש"י הרי ענינו, לכל לראש, הוא פשוטו של מקרא, ואין דרכו להעתיק אלא מדרשים המוכרחים בפשש"מ4].
ב. גם צריך להבין:
לכאורה אין בדברי רש"י הסברה בטעם השינוי בין הכתובים הנ"ל; רש"י רק מדגיש במה הוא השינוי, שיעקב הקדים זכרים לנקבות ועשו הקדים נקבות לזכרים, אבל אינו מבאר תוכנן של הנהגות אלו, למעליותא או לגריעותא.
מפרשי רש"י5 מבארים, "כי עשו. . הי' מקדים נשיו6 קודם בנים דנשיו היו עיקר דעתו רק כי הבנים יצאו ממנו בסבת תאות נשיו7 אבל יעקב לא נשא נשיו רק בשביל להעמיד תולדות שנים עשר שבטים ובניו היו גורמים לישא אשה לכך בניו קודמים שהם הסיבה לנשיו ועשו הנשים הם סיבה לבניו כו'".
ועפ"ז אתי שפיר הא דלא ביאר רש"י ענין זה בפירושו כאן, כי כבר נתפרש הבדל זה בין הנהגות יעקב ועשו בפירוש רש"י לפנ"ז: הן אודות הנהגת עשו בתאוות נשים, ש"כל מ' שנה הי' עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם"8 (שמזה מובן גם בנוגע להנהגתו לאחר נישואיו); והן בנוגע להנהגתו ההפכית של יעקב, ש"לא נשא נשיו רק בשביל להעמיד תולדות" — מפורש כבר לעיל, דלא נשא אשה עד היותו בן פ"ד שנה כאשר "מלאו ימי" ואמר "אימתי אעמיד
הערות
- 1. פרשתנו לא, יז.
- 2. וישלח לו, ו.
- 3. ב"ר פרשתנו (פע"ד, ה. וראה מת"כ שם).
- 4. ולהעיר שבמדרש הובא דרש זה עוה"פ עה"כ דפ' וישלח (ב"ר פפ"ב, יג), משא"כ בפרש"י שם.
- 5. גו"א (וראה גם רא"ם) כאן. ועד"ז הוא בפירוש ר"א בן הרמב"ם כאן. ומסיים: וזה דרש נעים.
- 6. וראה גם מדרש שכל טוב פרשתנו עה"פ: אבל עשיו ויקח את נשיו תחלה לזנות ואח"כ את בניו.
- 7. ולהעיר מפרש"י בראשית ד, יט: כך הי' דרכן של דור המבול כו'.
- 8. פרש"י תולדות כו, לד.
בראשית רבה פ״ב:י״ג - הטקסט מספריא
וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו (בראשית לו, ו), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (קהלת י, ב): לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, זֶה יַעֲקֹב, דִּכְתִיב (בראשית לא, יז): וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו, וְאַחַר כָּךְ (בראשית לא, יז): אֶת נָשָׁיו, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, זֶה עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו, וְאַחַר כָּךְ אֶת בָּנָיו. וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר מִפְּנֵי שְׁטַר חוֹב, (בראשית טו, יג): כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה.
רש"י על בראשית רבה פ״ב:י״ג - הטקסט מספריא
לב חכם לימינו. ישרו של דבר דכתיב וישא את בניו תחלה:
רש"י על בראשית כ״ו:ל״ד - הטקסט מספריא
בן ארבעים שנה. עֵשָׂו הָיָה נִמְשָׁל לַחֲזִיר, שֶׁנֶּאֱמַר יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהילים פ'), הַחֲזִיר הַזֶּה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב, פּוֹשֵׁט טְלָפָיו, לוֹמַר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר; כָּךְ אֵלּוּ גּוֹזְלִים וְחוֹמְסִים וּמַרְאִים עַצְמָם כְּשֵׁרִים; כָּל מ' שָׁנָה הָיָה עֵשָׂו צָד נָשִׁים מִתַּחַת בַּעֲלֵיהֶן וּמְעַנֶּה אוֹתָם, כְּשֶׁהָיָה בֶּן מ' אָמַר אַבָּא בֶּן מ' שָׁנָה נָשָׂא אִשָּׁה, אַף אֲנִי כֵן:
בן ארבעים שנה [AND ESAU WAS] FORTY YEARS OLD —Esau is compared to a boar, as it is said, (Psalms 80:14) “The boar from the wood doth ravage it”. The boar when it lies down stretches forth its cloven hoof as much as to say, “See, I am a clean animal” (whilst really cloven hoofs are a feature of clean animals only in conjunction with another that is lacking in the swine). In the same way these dukes of Esau rob and extort and pretend to be honorable (Genesis Rabbah 65:1). For the whole forty years Esau enticed women from their husbands and ill-treated them; when he reached the age of forty he said, “My father took a wife when he was forty and I shall do the same” (Gen. R. 65).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.