142
י"ב שבטים"9 (ועד אז עסק בתורה10, ובאופן ש"לא שכב בלילה"11), וזו היתה כוונתו באמרו ללבן "הבה את אשתי גו'"12, שרק "להוליד תולדות אמר כך"13.
אבל עפ"ז אינו גלאַטיק לאידך גיסא: מה מחדש רש"י בפירושו זה? הרי ההבדל התוכני שבין שני אופני הקדימה אין הוא מבאר בפירושו כאן אלא סומך על המובן ממה שפירש כבר לפנ"ז; ובנוגע לעצם השינוי בקדימה אין צורך בהערת רש"י, כי הוא דבר המפורש בהכתוב עצמו (שביעקב נאמר "בניו" קודם ל"נשיו" ובעשו נאמר להיפך).
ג. עוד צריך להבין (כמו שהאריכו במפרשים14): גם ביעקב נאמר15 "ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו", הרי מפורש שגם יעקב הקדים נשיו לילדיו, ורש"י אינו מעיר ע"ז כלום!
עד"ז מצינו לעיל16 שכשאמר יעקב ללבן "שלחני ואלכה גו'" הקדים נשיו לילדיו — "תנה את נשי ואת ילדי"16; וכן לקמן גבי משה נאמר17 "ויקח משה את אשתו ואת בניו".
ואף שבמפרשים14 האריכו בטעמי החילוקים שבין כתובים אלו להנאמר בכתוב זה — מ"מ, עדיין אינו מובן: לאחרי שרש"י כותב באופן סתמי שיעקב "הקדים זכרים לנקבות", דהיינו שזוהי ההנהגה המתאימה לאיש צדיק — איך יתכן שרש"י יסתום בכל מקומות הללו ולא יפרש במה שונים הם להיות יוצאים מן הכלל שכלל רש"י שיעקב "הקדים זכרים לנקבות"?
[וכמדובר כמ"פ, שזה גופא שמצינו שקו"ט ארוכה במפרשי רש"י, זה מתרץ בכה וזה בכה כו', מכריח לומר שישנה הסברה פשוטה ביותר השוללת מעיקרא כל אריכות השקו"ט; שהרי לא מסתבר לומר שרש"י סותם וסומך שהבן חמש למקרא יעמוד על תירוצי המפרשים — כאשר במפרשים עצמם יש שקו"ט דזה בונה וזה סותר].
ד. ויש לומר, שרש"י מתרץ כל זה בדיוק לשונו "הקדים זכרים לנקבות ועשו הקדים נקבות לזכרים" — דלכאורה אינו מובן, מדוע לא נקט רש"י לישנא דקרא: "בניו. . נשיו", "נשיו. . בניו"?
אלא שכוונתו בזה להדגיש, דזה שיעקב הקדים לקיחת בניו הוא לא משום שבתור בניו (זרעו) החשיבם יותר מנשיו
— שהרי אדרבה: הסדר הרגיל והמתאים הוא — שאדם מקדים אשתו לילדיו, הן מפני שאשתו ה"ה אמם, ובאה לפני בניו (ומפני כבוד אשתו18), והן19 —
הערות
- 9. פרשתנו כט, כא ובפרש"י. וראה גם פרש"י (ורש"י ישן) ס"פ תולדות.
- 10. כמ"ש (תולדות כה, כז) ויעקב איש תם יושב אהלים, אהלו של שם ואהלו של עבר (רש"י שם). וראה גם רש"י (ורש"י ישן) ס"פ תולדות הנ"ל. פרש"י ריש פרשתנו (כח, יא ד"ה וישכב). רש"י וישלח לה, כט.
- 11. פרש"י ריש פרשתנו שם.
- 12. פרשתנו כט, כא.
- 13. פרש"י שם.
- 14. גו"א. לבוש. דברי דוד (להט"ז). וכ"ה בביאורי מהרא"י (לבעל תרומת הדשן) וישלח (לב, כג). מלאכת הקודש על פרש"י כאן. ועוד.
- 15. וישלח לב, כג.
- 16. פרשתנו ל, כהו.
- 16. אבל בזה י"ל בפשטות, כי שם ההדגשה (כהמשך דבריו) "אשר עבדתי אותך בהן", ובזה נשיו העיקר.
- 17. שמות ד, כ.
- 18. להעיר ד"צוו חכמים שיהי' אדם מכבד את אשתו יותר מגופו" (רמב"ם הל' אישות פט"ו הי"ט. שו"ע אדה"ז חו"מ סוף הל' אונאה. וש"נ).
- 19. להעיר מפרש"י וישלח לג, ז.
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ז - הטקסט מספריא
ויגדלו … ויהי עשו. כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ קְטַנִּים, לֹא הָיוּ נִכָּרִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְאֵין אָדָם מְדַקְדֵּק בָּהֶם מַה טִּיבָם; כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְנֵי שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, זֶה פֵּרֵשׁ לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְזֶה פֵּרֵשׁ לַעֲ"זָ:
ידע ציד. לָצוּד וּלְרַמּוֹת אֶת אָבִיו בְּפִיו וְשׁוֹאֲלוֹ אַבָּא, הַאֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַתֶּבֶן? כַּסָּבוּר אָבִיו שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת (תנחומא):
איש שדה. כְּמַשְׁמָעוֹ, אָדָם בָּטֵל וְצוֹדֶה בְקַשְׁתּוֹ חַיּוֹת וְעוֹפוֹת:
תם. אֵינוֹ בָקִי בְכָל אֵלֶּה, כְּלִבּוֹ כֵּן פִּיו, מִי שֶׁאֵינוֹ חָרִיף לְרַמּוֹת קָרוּי תָּם:
ישב אהלים. אָהֳלוֹ שֶׁל שֵׁם וְאָהֳלוֹ שֶׁל עֵבֶר:
ויגדלו… ויהי עשו AND THEY GREW … AND ESAU WAS — So long as they were young they could not be distinguished by what they did and no one paid much attention to their characters, but when they reached the age of thirteen, one went his way to the houses of learning and the other went his way to the idolatrous temples (Genesis Rabbah 63:10).
יודע ציד A CUNNING HUNTER literally, understanding hunting — understanding how to entrap and deceive his father with his mouth. He would ask him, “Father how should salt and straw be tithed”? (Genesis Rabbah 63:10) (although he knew full well that these are not subject to the law of tithe). Consequently his father believed him to be very punctilious in observing the divine ordinances.
איש שדה A MAN OF THE FIELD — Explain it literally (i.e., not in a Midrashic manner): a man without regular occupation, hunting beasts and birds with his bow.
תם A PLAIN MAN — not expert in all these things: as his heart was his mouth (his thoughts and his words tallied). One who is not ingenious in deceiving people is called תם plain, simple.
יושב אהלים DWELLING IN TENTS — the tent of Shem and the tent of Eber (Genesis Rabbah 63:10).
רש"י על בראשית ל״ה:כ״ט - הטקסט מספריא
ויגוע יצחק. אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה; מְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף קָדְמָה לְמִיתָתוֹ שֶׁל יִצְחָק י"ב שָׁנָה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנּוֹלַד יַעֲקֹב הָיָה יִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְגוֹ', וְיִצְחָק מֵת בִּשְׁנַת ק"כ לְיַעֲקֹב – אִם תּוֹצִיא שִׁשִּׁים מִמֵּאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה נִשְׁאֲרוּ ק"כ – וְיוֹסֵף נִמְכַּר בֶּן י"ז שָׁנָה, וְאוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנַת מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה לְיַעֲקֹב, כֵּיצַד? בֶּן שִׁשִּׁים וְשָׁלוֹשׁ נִתְבָּרֵךְ, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה נִטְמַן בְּבֵית עֵבֶר, הֲרֵי שִׁבְעִים וְשֶׁבַע, וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה עָבַד בְּאִשָּׁה, וּבְסוֹף אַרְבַּע עֶשְׂרֵה נוֹלַד יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וְגוֹ', הֲרֵי תִּשְׁעִים וְאַחַת, וְי"ז עַד שֶׁלֹּא נִמְכַּר יוֹסֵף, הֲרֵי מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה (עוֹד מְפֹרָשׁ מִן הַמִּקְרָא מִשֶּׁנִּמְכַּר יוֹסֵף עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב מִצְרַיִמָה כ"ב שָׁנָה שֶׁנֶּ', וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְגוֹ', וְז' שָׁנִים שָׂבָע וּשְׁנָתַיִם רָעָב, הֲרֵי כ"ב, וּכְתִיב יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, נִמְצָא יַעֲקֹב בִּמְכִירָתוֹ ק"ח):
ויגוע יצחק AND ISAAC EXPIRED — There is no such thing as “earlier’’ or “later” (chronological order) in the narratives of the Torah (Pesachim 6b), and the sale of Joseph preceded Isaac’s death by twelve years. Thus: at Jacob’s birth Isaac was sixty years old — as it is said (25:26) “And Isaac was sixty years old [when he bore them]” (Esau and Jacob). Isaac died when Jacob was 120, for if you deduct 60 from 180 (Isaac’s age when he died), you have left 120. Joseph was 17 years old when he was sold, and that year was the one hundred and eighth of Jacob’s life. How is this? Jacob was 63 when he received the blessing of his father; 14 years he hid himself in Eber’s School — making 77 — and 14 years “he served for his wives” (Rashi borrows a phrase from Hosea 12:13 “And Israel served for a wife”; but he means for both wives), and at the expiration of these 14 years Joseph was born as it is said (30:25) “and it came to pass when Rachel had born Joseph” (that Jacob wished to return home and he would not have desired to do this if his fourteen years of service were not completed) making 91. Add to this the seventeen years of Joseph’s life before he was sold, and you have 108. This may also be derived more directly from Scripture thus: from the time when Joseph was sold until the time when Jacob came to Egypt was 22 years, for it is said (41:46) “And Joseph was 30 years old [when he stood before Pharaoh]” (and therefore he had been in Egypt 13 years, as he was 17 when he was sold) and the seven years of plenty and two of famine had elapsed before Jacob came to Egypt (cf. 45:6), making 22 years. And as it is written (47:9) that Jacob on his arrival in Egypt said to Pharaoh “The days of the years of my sojournings are a hundred and thirty years”, it follows that at the time when Joseph was sold Jacob was one hundred and eight years old.
רש"י על בראשית כ״ט:כ״א - הטקסט מספריא
מלאו ימי. שֶׁאָמְרָה לִי אִמִּי, וְעוֹד מָלְאוּ יָמַי, שֶׁהֲרֵי אֲנִי בֶן פ"ד שָׁנָה וְאֵימָתַי אַעֲמִיד י"ב שְׁבָטִים? וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ, וְהֲלֹא קַל שֶׁבַּקַּלִּים אֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן? אֶלָּא לְהוֹלִיד תּוֹלָדוֹת אָמַר כֵּן:
מלאו ימי MY DAYS ARE FULFILLED — which my mother told me to remain with you. And another explanation is: MY DAYS ARE FULFILLED for I am now eighty-four years old and when shall I beget twelve tribes? That is what he meant by adding “that I may go in unto her”; for surely even the commonest of people would not use such an expression. But he said this because his mind was intent upon having issue (to fulfil his mission of rearing children who would carry on the religious traditions of his fathers) (Genesis Rabbah 70:18).
משנה תורה, הלכות אישות ט״ו:י״ט - הטקסט מספריא
וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.