144
העמיד פנים כאיש המתנהג בכבוד ובנימוס, וכפי שדייק בכיבוד אב, שלא לצער את אביו24, ואדרבה, השתדל לגרום לו נח"ר25 וכבוד כו'. וכן בעניננו, שכאשר לקח משפחתו עמו, התנהג בנימוס ובדרך ארץ והקדים את נשיו לבניו ובנותיו.
וזהו שרש"י מחדש — שהטעם שעשו לקח נשיו תחלה הי' (לא מצד הנהגתו בדרך ארץ ובנימוס, כ"א) מפני ש"הקדים נקבות לזכרים"25.
[ועפ"ז יומתק עוד דיוק בפירש"י זה, שבהביאו את הכתוב בנוגע לעשו מדייק לכתוב "ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו'"26, שתיבת "וגו'" מכוונת להמשך הכתוב "ואת בנותיו" — ומ"מ לא העתיקו בפירוש.
והיינו, מכיון שלפי פירש"י לא היתה הקדמת נשיו לבניו אלא רק משום "שהקדים נקבות לזכרים", הרי מעתה אין מקום להביא סיומו של הכתוב "ואת בנותיו", כי הוא כעין ראי' לסתור (ש(בנוגע לזרעו,) גם עשו הקדים בניו לבנותיו27)].
ו. מיינה של תורה בפרש"י:
הטעם הפנימי לכך שרש"י מביא ע"ד הנהגת עשו — "ועשו הקדים נקבות לזכרים", בפסוק המדבר אודות יעקב — יש לומר, בהקדים:
אע"פ שע"פ סדר התורה קדימה לזכרים, ובלשון הכתוב28 "והוא ימשל בך" — מ"מ מצינו לפעמים גם קדימה לנקבות, וכמפורש29 לפני זה בנוגע לראשון שבאבות אברהם. ואדרבה — אחד מהיעודים דלעתיד הוא שאז "נקבה תסובב גבר"30 (וכמבואר בזה31, שאז תתגלה מעלת הנשים).
ועפ"ז י"ל שזהו הרמז במה שהביא רש"י כאן ענין זה דהקדמת נקבות לזכרים (בעשו) — כי גם ביעקב, סדר דקדושה, ישנה הנהגה כזו, אלא שזהו לא בעבודת יעקב מצ"ע, אלא "עבודת עשו" שביעקב.
והענין: נת' במ"א32 שגם עשו, להיותו בנו של יצחק, נולד עם כחות ויכולת לעבוד את השם33 לפי דרכו המיוחדת בהתאם לטבעו ותכונות נפשו34, ויתירה
הערות
- 24. ראה פרש"י תולדות כז, מא. ועוד.
- 25. ראה תולדות כה, כח ובפרש"י. וראה גם פרש"י כח, ז. ריש פרשתנו.
- 25. וגם שם אצל עשו מדובר בלקיחתם ע"מ לילך להתשייב במק"א — ראה לעיל הערה *23.
- 26. כ"ה בדפוסי רש"י שלפנינו ובכמה כת"י רש"י (שתח"י). אבל בדפוס ראשון ודפוס שני וכמה כת"י רש"י (שתח"י) ליתא "וגו'".
- 27. אלא שע"פ הביאור הנ"ל בתוכן הענין מובן שאין זו קושיא, כי מה שהקדים עשו נקבות לזכרים הוא מפני תאוותו — ודבר זה לא מצינו בעשו (עצמו*) ביחס לבנותיו (ע"ד שמצינו אצל לוט — וירא יט, לג ואילך. וראה רש"י שם, לג). ולכן כתב רש"י "וגו'" (לכמה גירסאות), לעורר ולהדגיש שלמרות המשך הכתוב "ואת בנותיו" — אין מזה סתירה לפירושו.
- 28. בראשית ג, טז.
- 29. וירא כא, יב ובפרש"י. וראה פרש"י פרשתנו כט, לד.
- 30. ירמי' לא, כא. וראה מפרשים שם.
- 31. ראה לקו"ת שה"ש טו, ג. ובכ"מ.
- 32. ראה לקו"ש ח"כ ע' 114. וש"נ. לעיל ע' 114.
- 33. להעיר מהציווי: ואהבת גו' בכל לבבך בשני יצריך (פרש"י ואתחנן ו, ה).
- 34. ראה בארוכה לקו"ש שם ע' 108 ואילך, ולעיל שם (ושם, דזה שעשו הי' "מתרוצץ" במעי אמו לע"ז, היינו מפני שעבודתו היתה צ"ל באופן ד"כובש את יצרו" (רמב"ם שמונה פרקים פ"ו). ע"ש באורך).
רש"י על בראשית כ״ז:מ״א - הטקסט מספריא
יקרבו ימי אבל אבי. כְּמִשְׁמָעוֹ, שֶׁלֹּא אֲצָעֵר אֶת אַבָּא, וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה לְכַמָּה פָנִים יֵשׁ:
יקרבו ימי אבל אבי THE DAYS OF MOURNING FOR MY FATHER APPROACH — Explain it according to the evident meaning of the words — (I will wait to kill him until my father is dead), that I may not cause grief to my father. There are Midrashic explanations of various kinds.
רש"י על בראשית כ״ט:ל״ד - הטקסט מספריא
הפעם ילוה אישי. לְפִי שֶׁהָאִמָּהוֹת נְבִיאוֹת הָיוּ, וְיוֹדְעוֹת שֶׁי"ב שְׁבָטִים יוֹצְאִים מִיַּעֲקֹב וְד' נָשִׁים יִשָּׂא, אָמְרָה, מֵעַתָּה אֵין לוֹ פִתְחוֹן פֶּה עָלַי, שֶׁהֲרֵי נָטַלְתִּי כָּל חֶלְקִי בַּבָּנִים (ברבות ס'):
על כן. כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ עַל כֵּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוֹסִין, חוּץ מִלֵּוִי שֶׁהָאָרוֹן הָיָה מְכַלֶּה בָּהֶם:
קרא שמו לוי. בְּכֻלָּם כְּתִיב וַתִּקְרָא, וְזֶה כָתַב בּוֹ קָרָא, וְיֵשׁ מִ"אַ בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה שֶׁשָּׁלַח הַקָּבָּ"ה גַּבְרִיאֵל וֶהֱבִיאוֹ לְפָנָיו וְקָרָא לוֹ שֵׁם זֶה, וְנָתַן לוֹ כ"ד מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, וְעַל שֵׁם שֶׁלִּוָּהוּ בְמַתָּנוֹת קְרָאוֹ לֵוִי:
הפעם ילוה אישי THIS TIME WILL MY HUSBAND BECOME ATTACHED TO ME — Because the Matriarchs were prophetesses and knew that twelve tribes would issue from Jacob and that he would have four wives, she said, “From now he will have no fault to find with me, for I have assumed my full share in giving him children” (Midrash Tanchuma, Vayetzei 9).
על כן THEREFORE — Wherever in the case of the names given to Jacob’s sons the word “therefore” is used, that tribe had a numerous population (Genesis Rabbah 71:4), Levi forming an exception, because the Ark decimated them.
קרא שמו לוי [THEREFORE] WAS HIS NAME CALLED LEVI (literally, he called his name) — Of all of them (the sons) it is written “And she called”, but of this one Scripture writes “he called!” There is a Midrashic statement in Deuteronomy Rabbah that the Holy One, blessed be He, sent Gabriel who brought him (Levi) into His presence. He called him by this name and gave him the twenty-four perquisites with which the priesthood was favoured, and because He gave him these perquisites as an accompaniment (לוהו) He called him Levi (accompanied).
רש"י על דברים ו׳:ה׳ - הטקסט מספריא
ואהבת. עֲשֵׂה דְּבָרָיו מֵאַהֲבָה, אֵינוֹ דוֹמֶה הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה לָעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה, הָעוֹשֶׂה אֵצֶל רַבּוֹ מִיִּרְאָה, כְּשֶׁהוּא מַטְרִיחַ עָלָיו מַנִּיחוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ (שם):
בכל לבבך. בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ (ספרי; ברכות נ"ד); דָּבָר אַחֵר בכל לבבך שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִבְּךָ חָלוּק עַל הַמָּקוֹם (ספרי):
ובכל נפשך. אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ (ספרי; ברכות נ"ד):
ובכל מאדך. בְּכָל מָמוֹנְךָ, יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ (בראשית נ"ז), לְכָךְ נֶאֱמַר בְּכָל מְאֹדֶךָ. דָּ"אַ — ובכל מאדך בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁמּוֹדֵד לְךָ, בֵּין בְּמִדָּה טוֹבָה בֵּין בְּמִדַּת פֻּרְעָנוּת, וְכֵן דָּוִד הוּא אוֹמֵר (תהלים קט"ז) כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וְגוֹ' (ע' ספרי):
ואהבת AND THOU SHALT LOVE [THE LORD] — Fulfil His commands out of love, for one who acts out of love is not like him (is on a higher plane than one) who acts out of fear. He who serves his master out of fear, if he (the master) troubles him overmuch, leaves him and goes away (Sifrei Devarim 32:1).
בכל לבבך [THOU SHALT LOVE THE LORD] WITH ALL THY HEART — The form of the noun with two ב instead of the usual form לבך suggests: Love Him with thy two inclinations (the יצר הטוב and the יצר הרע) (Sifrei Devarim 32:3; Berakhot 54a). Another explanation of בכל לבבך, with all thy heart, is that thy heart should not be at variance (i.e. divided, not whole) with the Omnipresent God (Sifrei Devarim 32:4).
ובכל נפשך AND WITH ALL THY SOUL — even though He take thy soul (even though you have to suffer martyrdom to show your love of God) (Sifrei Devarim 32:5; Berakhot 54a, Berakhot 61b).
ובכל מאדך AND WITH ALL THY MIGHT, i.e. with all thy property. You have people whose property is dearer to them than their bodies (life), and it is on this account that there is added, “and with all thy property" (Sifrei Devarim 32:6). — Another explanation of ובכל מאדך is: — Thou shalt love Him whatever measure (מדה) it may be that He metes out to thee, whether it be the measure of good or the measure of calamity. Thus also did David say, (Psalms 116:13 and 3) "If I lift up the cup of salvation, [I will call upon the name of the Lord]; If I find trouble and sorrow, [I will call upon the name of the Lord]”.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.