שיחה ב

134שיחה ב

א. בטעם קריאת שם "זבולון" נאמר¹ "ותאמר לאה גו' הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבולון", ופרש"י "לשון בית זבול². . בית מדור, מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו".

והנה אף ששם "זבולון" ("לשון בית זבול") בפשטות מורה על ענין הנפעל בלאה, "יזבלני אישי" — מ"מ, ע"פ הידוע שהשם שנקרא בו אדם שייך לנפשו ומהותו

[כמבואר בספרים³ ששמות בני אדם "אינם⁴ דרך מקרה או רצון האב ואם לקרותו כך", אלא "הקב"ה⁴ הוא הנותן שכל חכמה ודעת בלב אביו ואמו לקרותו בשם שהוא משורש נשמתו של הבן"; ועאכו"כ השמות שניתנו על ידי האמהות שנביאות היו⁵, שודאי הכירו (בנבואתן ורוח קדשן) מהות נשמות בניהן ובהתאם לזה קראו להם שמות],

נ"ל שהתוכן דשם "זבולון" שייך למהותו של זבולון עצמו, שהרי הוא הנקרא בשם זה. ואין זה סתירה למש"נ "הפעם יזבלני אישי" (דקאי על לאה) — כי י"ל דהא בהא תליא⁶: זה גופא שבלידת זבולון צ"ל "עיקר דירתו" של יעקב באהל לאה, אינו רק מפני שבו נשלם מספר "ששה בנים", אלא זה שייך גם לענינו ומעלתו של זבולון (שנתוסף אז ב"אהל לאה").

ולפי זה מקום לתמוה: ענינו של יעקב הוא — לימוד התורה, כמש"נ⁷ "ויעקב איש תם יושב אהלים", "אהלו של שם ואהלו של עבר"⁸, ואילו ענינו של זבולון הוא (כברכת יעקב לזבולון⁹) "זבולון לחוף ימים ישכון גו'", "שהי' זבולון עוסק בפרקמטיא"¹⁰ — וא"כ, כיצד אפשר לומר, שדוקא ענינו של "זבולון" הוא הקובע "עיקר דירתו" של יעקב?

ב. לכאורה הי' אפשר לבאר זה ע"פ מחז"ל¹¹ עה"פ¹² "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך" — "זבולון¹³ ויששכר עשו שותפות, זבולון. . יוצא לפרקמטיא 135בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר והם יושבים ועוסקים בתורה לפיכך הקדים זבולון ליששכר כו'" — והרי מובן שקדימה בתורה היא קדימה במעלה, והיינו שבזה שזבולון עוסק בתמיכת התורה יש בו מעלה על יששכר¹⁴.

אבל קשה לומר שמעלה זו (של תמכין דאורייתא) תכריע בקביעת מקום דירתו של יעקב, שעיקר המעלה והחשיבות אצלו הוא ענין התורה — דאיך תהי' "דירתו" של יעקב תלוי' ב"מקום" העוסק בפרקמטיא (לו יהא שכוונת העסק היא רק בשביל תמיכת התורה) ולא במקום אהלה של תורה עצמו¹⁵?

ובפרט ע"פ דיוק לשונו של רש"י "עיקר דירתו" (כיון שהוא "בית זבול") — שי"ל שזהו החידוש ב"בית זבול" לגבי "דירה": סתם דירה יש במשמעה גם דירת עראי, משא"כ "זבול" מורה על בית קבוע¹⁵ [וע"ד הלשון "בית זבול" בנוגע לבית המקדש — "בנה² בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים", שנקרא "בית זבול" להיותו דירת קבע של הקב"ה, באופן של "מכון לשבתך עולמים", דירה נצחית] — כלומר: חשיבות ענינו של זבולון אינה רק כדירה סתם, דירת עראי וכו', אלא היא קשורה עם "עיקר דירתו", דירת קבע של יעקב¹⁶.

ג. אמנם, מצינו דוגמת ענין זה גם בחיי יעקב עצמו:

בפרשתנו מסופר בארוכה על דבר שהייתו של יעקב בבית לבן כ' שנה, שבמשך זמן זה לכאורה, לא הי' נמצא באהלה של תורה, אלא הי' עסוק במרעה צאן של לבן, ומתאים לדיני התורה הי' עסוק באופן של "בכל כחי עבדתי גו' ביום גו' בלילה"¹⁷ [שלמדים מהנהגת יעקב בבית לבן כיצד צריכה להיות עבודת הפועל, כמבואר ברמב"ם וכו'¹⁸].

ומ"מ, לא זו בלבד שדוקא בעת הזאת זכה ל"ויפרוץ האיש מאד מאד"¹⁹, הצלחה למעלה ממדידה והגבלה (ב' פעמים "מאד"²⁰) — ומובן, שזה כולל גם (ואדרבה — בעיקר) הצלחה רוחנית²¹ (ובפרט שהמדובר בהאבות, שהיו "מרכבה" לרצון העליון כל ימיהם²², ובמכש"כ משאר הצדיקים, שחייהם אינם חיים בשריים אלא חיים רוחניים²³) — אלא עוד זאת, שדוקא בבית לבן העמיד יעקב את שבטי ישראל (לבד מבנימין), ויסד את 136ביתו, בית ישראל, שכאו"א מהם יש לו נשמה קדושה²⁴ וכלולה בנשמת יעקב²⁵ — שזוהי מעלתו של יעקב²⁶, בחיר האבות שהיתה "מטתו שלימה"²⁷, דלא כאברהם ויצחק ש"יצאו מהם" ישמעאל ועשו²⁸.

שאינו מובן: איך זה שלהצלחה הרוחנית הגיע יעקב (לא בזמן עסקו בתורה כו' אלא) דוקא בהיותו פועל ובבית לבן!

ד. ויש לומר נקודת הביאור בזה:

אמרו חז"ל²⁹ "צדיקים. . דומין לבוראן", דמזה מובן, שהסברת ענין "עיקר דירתו" של יעקב היא בהתאם להמבואר בענין "דירתו" של הקב"ה³⁰.

והנה ידוע מה שאמרו חז"ל³¹ "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", כלומר, "דירתו" של הקב"ה אינה בעולמות עליונים, שהם עולמות רוחניים, אלא דוקא בעולם הזה הגשמי התחתון, ועד, כמ"ש רבינו הזקן³², ש"הוא התחתון במדריגה שאין תחתון למטה ממנו".

וזוהי הכוונה והמטרה של עבודת בנ"י בכלל, ובפרט בכל משך זמן הגלות, שע"י עבודתם בבירור וזיכוך העולם (בעשיית מצוות בדברים גשמיים, וכן עשיית "כל מעשיך לשם שמים" — שעי"ז מקדשים דברים הגשמיים שבהם עובדים את השם) נעשה העולם כלי הראוי לקדושה העליונה, ובגמר עבודה זו (בביאת המשיח) יהי' כל העולם כולו "דירה" להקב"ה³³.

ובזה מובן הקשר בין שני הענינים שב"זבולון" — (א) השם זבולון, מלשון "בית זבול", דירת קבע, (ב) ענינו של זבולון: בעל עסק (ולא יושב אהל) — כי המשכת הקדושה בגשמיות העולם היא בעיקר ע"י עבודתם של בעלי עסקים³⁴, שע"י שעוסקים בענינים גשמיים של העולם לש"ש ומקיימים בהם מצות כו', עושים את העולם הזה הגשמי "דירה" להקב"ה; בעבודת זבולון נעשה ה"בית זבול" — דירה לו ית'.

וזהו הטעם של הקדמת זבולון (בעלי עסק) ליששכר (יושבי אהל) — "שמח זבולון בצאתך (ואח"כ) ויששכר באהלך" (כנ"ל ס"ב) — לפי שבענין עשיית דירה להקב"ה, שזהו "בתחתונים" דוקא, בגשמיות העולם "שאין תחתון למטה ממנו" — 137יש יתרון בעבודת זבולון על עבודת יששכר, כנ"ל.

וי"ל שזהו הטעם שאנו רואים כי עד בוא הזמן שמלאכתם נעשית ע"י אחרים — לאחרי ביאת משיח³⁵ — רוב בנ"י הם בעלי עסק ולא יושבי אהל, ובלשון חז"ל³⁵ "הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידן כרשב"י ולא עלתה בידן" והתורה על הרוב תדבר³⁶ — כי להשלים מטרה זו — לעשות העולם הזה התחתון דירה לו ית', זה נעשה בעיקר על ידי "זבולון" דוקא, כנ"ל.

וע"פ כל הנ"ל יובן גם בנוגע ליעקב: (א) מכיון שדירתו של הקב"ה היא בתחתונים דוקא, לכן גם קביעת "עיקר דירתו" של יעקב (שצדיקים דומין לבוראן כנ"ל) קשורה דוקא בענינו של "זבולון"³⁷ — עבודה בגשמיות העולם; (ב) פעולתו בהעמדת השבטים — שזה הי' יסודו של עם ישראל כנ"ל — היתה דוקא ב"חרן", "חרון אף של מקום (בעולם)"³⁸, במקום ש"אין תחתון למטה ממנו", ובזמן כאשר אופן עבודתו של יעקב עצמו הי' בדומה לעבודתו של "זבולון" — לא יושב אהל, אלא פועל בבית לבן.

ה. אבל לכאורה עדיין חסר ביאור: סו"ס הרי ענינו של יעקב הוא תורה כנ"ל, וכידוע³⁹ בענין ג' העמודים שעליהם העולם עומד, תורה עבודה וגמ"ח⁴⁰, שהם כנגד ג' האבות, ויעקב הוא כנגד קו התורה — וא"כ אף שיש יתרון מעלה בזבולון, מ"מ אין זה טעם, לכאורה, שמעלה זו תכריע בקביעת עיקר מקום דירתו של יעקב — ומהו הקשר והשייכות דמעלה זו שבזבולון לענינו של יעקב — תורה?

ויובן זה בהקדם תוס' ביאור במעלת עבודת זבולון, שדוקא על ידי עבודה זו נעשה העולם דירה לו ית'. דלכאורה: מעלת ענינו של זבולון היא רק בעת העבודה — כאשר עסוקים (עדיין) בבירור וזיכוך של עניני העולם לעשותם כלים לקדושה עד וקודם שכל העולם כולו ייהפך לדירה לו ית'; אבל לאחרי גמר העבודה, ויקויים היעוד⁴¹ "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" — הרי אז, אין צורך לכאורה לעבודתו של זבולון ובלשון חז"ל³⁵ מלאכתן נעשית ע"י אחרים [ולהעיר ממ"ש אדמו"ר הזקן⁴² יתירה מזה שלעת"ל לא תהי' העבודה לברר טוב מן הרע אלא רק עליות בקדושה גופא]; ויתירה מזה הרי בבוא משיח צדקנו יהי' (בלשון הרמב"ם⁴³) "עסק כל העולם. . לדעת את ה' בלבד", "תורתו אומנתו"⁴⁴.

ונמצא, לכאורה, שעבודת זבולון היא ענין עראי, ואין בה ענין הנצחיות; וכיצד מתאים שדוקא ע"י עבודת זבולון יהי' ענין ה"דירה"⁴⁵, "בית זבול", דירת קבע (כביכול) של הקב"ה?

138והי' מסתבר לומר שדירת קבע של הקב"ה תהי' ע"י ובענין תורה⁴⁶, שהתורה היא נצחית ולא תהי' מוחלפת⁴⁶, "עומדת לעולם ולעולמי עולמים"⁴⁷.

ו. ויש לומר הביאור בזה:

"דירה" באופן של קבע ונצחיות אמנם לא יתכן אלא בדבר שהוא נצחי, כישראל⁴⁸ ותורה, שלהיותם דבוקים בה' הם נצחיים⁴⁹; ומה שה"דירה" נעשית דוקא על ידי עבודת זבולון, הוא (לא מצד עצם פעולת הזיכוך ובירור של העולם, שזהו רק ענין עראי, כנ"ל, אלא) מפני שעל ידי עבודה זו בא לידי גילוי התוקף והנצחיות שבישראל ותורה.

ובהקדם תוכן הכתוב⁵⁰ "מנסה ה"א אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה"א גו'", שע"י נסיונות בא לידי גילוי — תוקף האהבה לה'.

וע"ד המבואר במ"א⁵¹ בביאור דברי הרמב"ם⁵² בענין בעל תשובה ש"טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו" ומעלתו על צדיקים "שלא חטאו מעולם" — דמי שלא טעם טעם חטא אינו מובטח שהוא יעמוד בצדקתו בכל המצבים, גם אם יהי' בנסיונות שאינו רגיל בהם כו', ובמילא לא בא לפועל וגם לא לגילוי תוקפו הדרוש לעמידה בנסיונות אלה;

משא"כ בעל תשובה ש"טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו", הרי נתגלה ובא לפועל תוקפו ולא יכשל עוד הפעם (ובלשון הרמב"ם⁵³ "יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב כו' לעולם").

וכן בעניננו: כל זמן שאין לבנ"י מו"מ בעניני העולם לבררם ולזככם, אף שעוסקים בתורה ועבודת ה' — בכ"ז הרי התוקף והנצחיות שבנשמתם לא בא עדיין לידי גילוי ועאכו"כ לא לידי פועל בעבודתם, ולכן אין זו עבודה שתעשה בפועל דירה להקב"ה.

דוקא בעבודת זבולון, שעוסק ב"תחתונים" — "שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית'"⁵⁴ — ומ"מ עוסקים בתורה ומקיימים מצוות וכו', ה"ז מגלה וכו' את התוקף⁵⁵, להיותם דבוקים 139בתכלית עם השם. ובזה נעשים "דירה" לשכינה באופן קבוע ונצחי⁵⁶.

וזהו הקשר בין ענין ה"דירה" העתידה להיות בגמר העבודה (דכל משך זמן הגלות), עם זה שאז "לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. . יהיו ישראל חכמים גדולים כו'", לימוד התורה באופן של תורתו אומנתו — כי ענין ה"דירה", "דירת קבע" של הקב"ה, מתגלה בעסק התורה של ישראל, אלא כדי שעסק זה יהי' בתכלית השלימות ה"ז לאחרי העבודה כל משך זמן הגלות.

וע"פ הנ"ל מובן שאין סתירה בין שני הענינים שביעקב — (א) שענינו הוא תורה, כנ"ל, (ב) שלימות הצלחתו באופן ד"ויפרוץ האיש מאד מאד" והעמדת שבטי ישראל כו' באו דוקא בעת וע"י עבודתו בבית לבן — כי: כדי שהתורה תהי' אצל יעקב בקביעות ולתמיד בלי כל הגבלה ("מאד מאד") — ה"ז בא עי"ז שיעקב הי' ב"חרון אף של מקום (בעולם)", ושם הי' רועה צאן (פועלו של לבן), שאז נמשך ונתגלה בתורתו ועבודתו של יעקב שיהי' "ויפרוץ האיש מאד מאד", למעלה מכל מדידה והגבלה.

ז. מענין האמור — שהעילוי הנפעל על ידי עבודת "זבולון" בבירור וזיכוך העולם יבא לידי גילוי בלימוד התורה של ימות המשיח — יש גם נפק"מ במעשה בפועל בעבודתנו עתה:

אף שבכמות רוב זמנו של "זבולון" הוא בהתעסקות בעניני העולם (לשם שמים כו') — מ"מ, הוא מחוייב לקבוע עתים לתורה, וכן לעסוק בעבודת התפלה.

וע"פ המבואר לעיל מובן, שאין הפירוש בזה שגם בעלי עסק מחוייבים בלימוד התורה ועבודת התפלה, אלא — שלימות העילוי שבזבולון לגבי יששכר (זה שעל ידי עבודתם עושים דירה להקב"ה, דירת קבע ונצחי) מתגלה בהם בעבודתם בתורה ותפלה⁵⁷. וי"ל דהבחינה שבהיותו עסוק בעובדין דחול — עבד עבודתו כדבעי ועשה ה"דירה", וכ"ז מאיר באופן קבוע, היא כאשר לימודו ועבודתו ביום השבת (שאז פנוי מפרקמטיא) היא באופן נעלה ביותר, גם מעבודת יושבי אהל.

ויש לומר, שזוהי כוונת רבינו הזקן באגרתו הידועה⁵⁸, ש"בשבתות וימים טובים שגם כל בעלי עסקים יש להם פנאי ושעת הכושר להאריך בתפלתם בכוונת לבם ונפשם לה' ואדרבה עליהם 140מוטל ביתר שאת ויתר עז" — די"ל שכוונתו אינה רק בנוגע להחיוב, שחל עליהם ביתר שאת ויתר עז (מיושבי אהל שיש להם פנאי להאריך בתפלה גם בימות החול), אלא שעבודת התפלה שלהם היא "ביתר שאת ויתר עז" מתפלת יושבי אהל.

וכמו שביאר אדה"ז במק"א⁵⁹, ש"זהו טעות הבעלי עסקים שבדעתם שאין יכולים להתפלל כ"כ כמו היושבי אוהלים כי אדרבה נהפוך הוא שהם יכולים להתפלל יותר כי יתרון האור הוא מתוך החושך דוקא", וכמו שמבאר שם, שדוקא משום שבימי החול טרודים בעניני פרנסה כו', הנה אח"כ בעת התפלה יכולים לעורר בעצמם אהבה בלתי מוגבלת ("בכל מאדך").

ועד"ז הוא בנוגע לקביעות עתים בתורה — שיש יתרון מעלה בקביעות עתים לתורה של הבעלי עסק מפני "שהוא בחי' אתכפייא יותר מביושבי אוהלים"⁶⁰, שזה שהבעל עסק כופה את עצמו כו' (נגד טרדותיו בעניני העולם) לעסוק בתורה, פועל שלימוד התורה שלו הוא באופן נעלה יותר מיושבי אהל.

וזוהי ההוראה במעשה בפועל לרובם של בנ"י — שאופן עבודתם הוא ע"ד העבודה דבעלי עסקים (וגם עוסקים בצרכי ציבור הם בכלל זה): לכל לראש צריכים להוסיף בקביעות עתים לתורה, והקביעות צריכה להיות באופן דקביעות בנפש, וביום השבת צריכים גם לעסוק בעבודת התפלה באריכות,

ואין זה דבר נוסף על שליחותם העיקרית לעשות את העולם "בית זבול" לו ית', אלא קשורים זב"ז: העילוי של "בית זבול" הנעשה על ידי עבודתם בא לידי גילוי אצלם בלימוד תורתם ובעבודתם בתפלה ובפרט בהאריכות ביום השבת.

ועל ידי זה מקרבים עוד יותר בוא יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, במהרה בימינו ממש.

(משיחות ש"פ ויקרא תשמ"ב, ליל ה' דסוכות תשמ"ג)