134
שיחה ב
א. בטעם קריאת שם "זבולון" נאמר1 "ותאמר לאה גו' הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבולון", ופרש"י "לשון בית זבול2. . בית מדור, מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו".
והנה אף ששם "זבולון" ("לשון בית זבול") בפשטות מורה על ענין הנפעל בלאה, "יזבלני אישי" — מ"מ, ע"פ הידוע שהשם שנקרא בו אדם שייך לנפשו ומהותו
[כמבואר בספרים3 ששמות בני אדם "אינם4 דרך מקרה או רצון האב ואם לקרותו כך", אלא "הקב"ה4 הוא הנותן שכל חכמה ודעת בלב אביו ואמו לקרותו בשם שהוא משורש נשמתו של הבן"; ועאכו"כ השמות שניתנו על ידי האמהות שנביאות היו5, שודאי הכירו (בנבואתן ורוח קדשן) מהות נשמות בניהן ובהתאם לזה קראו להם שמות],
נ"ל שהתוכן דשם "זבולון" שייך למהותו של זבולון עצמו, שהרי הוא הנקרא בשם זה. ואין זה סתירה למש"נ "הפעם יזבלני אישי" (דקאי על לאה) — כי י"ל דהא בהא תליא6: זה גופא שבלידת זבולון צ"ל "עיקר דירתו" של יעקב באהל לאה, אינו רק מפני שבו נשלם מספר "ששה בנים", אלא זה שייך גם לענינו ומעלתו של זבולון (שנתוסף אז ב"אהל לאה").
ולפי זה מקום לתמוה: ענינו של יעקב הוא — לימוד התורה, כמש"נ7 "ויעקב איש תם יושב אהלים", "אהלו של שם ואהלו של עבר"8, ואילו ענינו של זבולון הוא (כברכת יעקב לזבולון9) "זבולון לחוף ימים ישכון גו'", "שהי' זבולון עוסק בפרקמטיא"10 — וא"כ, כיצד אפשר לומר, שדוקא ענינו של "זבולון" הוא הקובע "עיקר דירתו" של יעקב?
ב. לכאורה הי' אפשר לבאר זה ע"פ מחז"ל11 עה"פ12 "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך" — "זבולון13 ויששכר עשו שותפות, זבולון. . יוצא לפרקמטיא
הערות
- 1. פרשתנו ל, כ.
- 2. מ"א ח, יג.
- 3. ש' הגלגולים הקדמה כג. ש' מרז"ל בסופו. עמה"מ ש"א ספ"ד. או"ת להה"מ פ' בראשית (ד, ד). וראה ג"כ חפץ ה' לברכות (יג, א). אוה"ח וישלח לה, י. ר"פ וילך. ועוד. ס' חסידים סרמ"ד.
- 4. ל' האו"ת שם.
- 5. רש"י פרשתנו כט, לד (וראה גם רש"י ל, כד). ב"ר פרשתנו (ספע"ב).
- 6. וראה או"ת (שם, סע"ג), "ראשונים קראו בניהם ע"ש המאורע. . כי שורש נשמת הבן הוא מעין שורש דבר המאורע".
- 7. תולדות כה, כז.
- 8. רש"י שם, מב"ר עה"פ (פס"ג, י). וראה גם פרש"י פרשתנו כח, יא ד"ה וישכב. — וראה לקמן בפנים רס"ה.
- 9. ויחי מט, יג. — וכן בברכת משה (ברכה לג, יח) "שמח זבולון בצאתך".
- 10. רש"י ויחי שם (מב"ר פצ"ט, ט. וכן בב"ר שבהערה הבאה). ועד"ז בפ' ברכה שם.
- 11. ב"ר פרשתנו (פע"ב, ה). תנחומא ויחי יא. ועוד. פרש"י ברכה שם. וראה ויק"ר פכ"ה, ב (הובא להלכה בהל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ס"ד).
- 12. ברכה שם.
- 13. ל' רש"י ברכה שם. וראה גם רש"י ויחי שם.
אור החיים על בראשית ל״ה:י׳ - הטקסט מספריא
לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ וְגוֹ׳ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל. צָרִיךְ לָדַעַת מַה נִשְׁתַּנָּה יַעֲקֹב מֵאַבְרָהָם, כִּי הַקּוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה (ברכות יג.), אֲבָל הַקּוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב אֵינוֹ עוֹבֵר. וַהֲגַם שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) אָמְרוּ כִּי יַעֲקֹב אַהְדְּרֵיהּ קְרָא, וְלָמָּה לֹא נִלְמַד מִמַּה דְּאַהְדְּרֵיהּ לְיַעֲקֹב הֲגַם שֶׁאָמַר בּוֹ ״לֹא יִקָּרֵא״ וְאַהְדְּרֵיהּ כְּמוֹ כֵן בְּאַבְרָהָם?
וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁשִּׁנָּה ה׳ דְּבָרוֹ הַטּוֹב הָאָמוּר בְּיַעֲקֹב מֵהָאָמוּר בְּאַבְרָהָם, בְּמַה שֶׁאָמַר ״שִׁמְךָ יַעֲקֹב״, כִּי לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, כִּי מַה חִדֵּשׁ בָּזֶה בְּאָמְרוֹ ״שִׁמְךָ יַעֲקֹב״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֵׁם קָבוּעַ הוּא לְךָ. אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת טַעְמוֹ שֶׁל הקב״ה לָמָּה בְּאַבְרָהָם הִקְפִּיד עַל אַבְרָם, וְעַל יַעֲקֹב לֹא הִקְפִּיד. וְיֵרָאֶה כִּי יֵשׁ טַעַם נָכוֹן, וְהוּא לְמַה שֶׁקָּדַם לָנוּ כִּי שְׁמוֹת בְּנֵי הָאָדָם הֵם שְׁמוֹת נַפְשׁוֹתָם, וַה׳ שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ וְדָרְשׁוּ זַ״ל (ברכות ז.) וְכוּ׳. וְהִנֵּה יַעֲקֹב יִהְיֶה שֵׁם נֶפֶשׁ שֶׁהָיְתָה לוֹ, וְלָזֶה הֲגַם שֶׁנִּתּוֹסֵף בּוֹ רוּחַ אֱלֹהִים הַנִּקְרָא יִשְׂרָאֵל, לֹא מִפְּנֵי זֶה אָבַד הָרִאשׁוֹן, וַהֲרֵי יֶשְׁנָם לְרִאשׁוֹן גַּם שֵׁנִי וְיָכוֹל הוּא לִקָּרֵא יַעֲקֹב וְאֵין רָאוּי שֶׁיֵּעָקֵר שְׁמוֹ הָרִאשׁוֹן לַחֲלוּטִין. מַה שֶׁאֵין כֵּן אַבְרָהָם, כִּי גַּם אַחַר שִׁנּוּי שְׁמוֹ לְעִלּוּי לֹא נֶעֱקַר שֵׁם הָרִאשׁוֹן, כִּי יֵשׁ בִּכְלַל אַבְרָהָם אַבְרָם, וְלָזֶה יְצַו הָאֵל לִקְרוֹת לוֹ בִּתְמִידוּת אַבְרָהָם, וְאֵין עֲקִירָה לָרִאשׁוֹן כִּי בִּכְלַל אַבְרָהָם אַבְרָם. וְאוּלַי כִּי זֶה רָמַז הַכָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א׳ א:כו) ״אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם״. וּכְפִי זֶה אָמְרוֹ לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ לְבַד אֶלָּא גַּם יִשְׂרָאֵל. גַּם דִּיֵּק בְּאָמְרוֹ ״לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד״ וְלֹא אָמַר ״לֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית יז:ה), וְהָבֵן:
רש"י על בראשית כ״ט:ל״ד - הטקסט מספריא
הפעם ילוה אישי. לְפִי שֶׁהָאִמָּהוֹת נְבִיאוֹת הָיוּ, וְיוֹדְעוֹת שֶׁי"ב שְׁבָטִים יוֹצְאִים מִיַּעֲקֹב וְד' נָשִׁים יִשָּׂא, אָמְרָה, מֵעַתָּה אֵין לוֹ פִתְחוֹן פֶּה עָלַי, שֶׁהֲרֵי נָטַלְתִּי כָּל חֶלְקִי בַּבָּנִים (ברבות ס'):
על כן. כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ עַל כֵּן מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוֹסִין, חוּץ מִלֵּוִי שֶׁהָאָרוֹן הָיָה מְכַלֶּה בָּהֶם:
קרא שמו לוי. בְּכֻלָּם כְּתִיב וַתִּקְרָא, וְזֶה כָתַב בּוֹ קָרָא, וְיֵשׁ מִ"אַ בְּאֵלֶּה הַדְּבָרִים רַבָּה שֶׁשָּׁלַח הַקָּבָּ"ה גַּבְרִיאֵל וֶהֱבִיאוֹ לְפָנָיו וְקָרָא לוֹ שֵׁם זֶה, וְנָתַן לוֹ כ"ד מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, וְעַל שֵׁם שֶׁלִּוָּהוּ בְמַתָּנוֹת קְרָאוֹ לֵוִי:
הפעם ילוה אישי THIS TIME WILL MY HUSBAND BECOME ATTACHED TO ME — Because the Matriarchs were prophetesses and knew that twelve tribes would issue from Jacob and that he would have four wives, she said, “From now he will have no fault to find with me, for I have assumed my full share in giving him children” (Midrash Tanchuma, Vayetzei 9).
על כן THEREFORE — Wherever in the case of the names given to Jacob’s sons the word “therefore” is used, that tribe had a numerous population (Genesis Rabbah 71:4), Levi forming an exception, because the Ark decimated them.
קרא שמו לוי [THEREFORE] WAS HIS NAME CALLED LEVI (literally, he called his name) — Of all of them (the sons) it is written “And she called”, but of this one Scripture writes “he called!” There is a Midrashic statement in Deuteronomy Rabbah that the Holy One, blessed be He, sent Gabriel who brought him (Levi) into His presence. He called him by this name and gave him the twenty-four perquisites with which the priesthood was favoured, and because He gave him these perquisites as an accompaniment (לוהו) He called him Levi (accompanied).
רש"י על בראשית כ״ח:י״א - הטקסט מספריא
ויפגע במקום. לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֶלָּא בַּמָּקוֹם – הַנִּזְכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר, הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:
ויפגע. כְּמוֹ וּפָגַע בִּירִיחוֹ וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת (יהושע ט"ז וי"ט) וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ לְשׁוֹן תְּפִלָּה (ברכות כ"ו), כְּמוֹ וְאַל תִּפְגַּע בִּי (ירמיהו ז'), וְלָמַדְנוּ שֶׁתִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית. וְשִׁנָּה הַכָּתוּב וְלֹא כָּתַב וַיִּתְפַּלֵּל, לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּפְצָה לוֹ הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפֶרֶק גִּיד הַנָּשֶׁה (חולין צ"א):
כי בא השמש. הָיָה לוֹ לִכְתֹּב וַיָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁמַע שֶׁשָּׁקְעָה לוֹ חַמָּה פִּתְאוֹם, שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ, כְּדֵי שֶׁיָּלִין שָׁם:
וישם מראשותיו. עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב סָבִיב לְרֹאשׁוֹ, שֶׁיָּרֵא מִפְּנֵי חַיּוֹת רָעוֹת; הִתְחִילוּ מְרִיבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, זֹאת אוֹמֶרֶת עָלַי יָנִיחַ צַדִּיק אֶת רֹאשׁוֹ וְזֹאת אוֹמֶרֶת עָלַי יָנִיחַ; מִיָּד עֲשָׂאָן הַקָּבָּ"ה אֶבֶן אַחַת, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו:
וישכב במקום ההוא. לְשׁוֹן מִעוּט; בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שָׁכַב אֲבָל י"ד שָׁנִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכַב בַּלַּיְלָה, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה:
ויפגע במקום AND HE LIGHTED UPON THE PLACE — Scripture does not mention which place, but by writing בַּמָקוֹם the place it refers to the place mentioned already in another passage, viz., Mount Moriah of which it is stated (Genesis 22:4) “And he saw the place (המקום) afar off”.
ויפגע AND HE LIGHTED — similar are (Joshua 16:7) “and it reached (ופגע) unto Jericho”, and (Joshua 19:11) “and reached (ופגע) to Dabesheth”. Our Rabbis explained it in the sense of “praying”, just as (Jeremiah 7:16) “Neither make intercession (תפגע) to me”. Thus we may learn that Jacob originated the custom of Evening Prayer. Scripture purposely changed the usual word for “praying”, not writing יתפלל, “And he prayed” (which would have been the more appropriate word, but ויפגע which means to hit upon a place unexpectedly), to teach you also that the ground shrunk before him (the journey was miraculously shortened) as it is explained in the Chapter גיד הנשה (Chullin 91b).
כי בא השמש BECAUSE THE SUN WAS SET — It should have written, “The sun set and he tarried there all night”, but the words “he tarried there all night because the sun set”, imply that the sun set unexpectedly — not at its proper time — just in order that he should tarry there over night).
וישם מראשתיו AND PUT THEM FOR A RESTING PLACE FOR HIS HEAD — He arranged them in the form of a drain-pipe around his head for he was afraid of wild beasts (Genesis Rabbah 68:11). They (the stones) began quarrelling with one another. One said, “Upon me let this righteous man rest his head”, and another said “Upon me let him rest it”. Whereupon the Holy One, blessed be He, straightway made them into one stone! This explains what is written (Genesis 28:18), “And he took the stone that he had put under his head” (Chullin 91b).
וישכב במקום ההוא AND [HE] LAY DOWN IN THAT PLACE —The word ההוא, that, has a limitative force: in that place he lay down to sleep, but during the previous fourteen years when he sat under his teachers in the School of Eber he never slept at night for he was incessantly engaged in the study of the Torah (Genesis Rabbah 68:11).
בראשית רבה צ״ט:ט׳ - הטקסט מספריא
זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן (בראשית מט, יג), הֲרֵי זְבוּלוּן קָדַם לְיִשָׂשׂכָר שֶׁכֵּן מְיַחֲסָן יִשָׂשׂכָר זְבוּלוּן, וְלָמָּה כֵן, אֶלָּא שֶׁהָיָה זְבוּלוּן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וְיִשָׂשׂכָר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וּזְבוּלוּן בָּא וּמַאֲכִילוֹ, לְפִיכָךְ קָדְמוֹ, עָלָיו אָמַר הַכָּתוּב (משלי ג, יח): עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. יִשָׂשׂכָר כּוֹנֵס וּזְבוּלוּן מֵבִיא בָּאֳנִיּוֹת וּמוֹכֵר וּמֵבִיא לוֹ כָּל צָרְכּוֹ, וְכֵן משֶׁה אוֹמֵר (דברים לג, יח): שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ, לָמָּה שֶׁיִּשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ שֶׁלְּךָ הֵן שֶׁאַתְּ מְסַיְּעוֹ לֵישֵׁב בָּהֶן.
מדרש תנחומא, ויחי י״א - הטקסט מספריא
זְבוּלֵן לְחוֹף יַמִּים. קָדָם זְבוּלֻן לְיִשָּׂשׂכָר. וְלָמָּה, שֶׁזְּבוּלֻן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָה, וְיִשָּׂשׂכָר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. עָשׂוּ שֻׁתָּפוּת בֵּינֵיהֶם שֶׁיְּהֵא פְּרַקְמַטְיָה שֶׁל זְבוּלֻן לְיִשָּׂשׂכָר, שֶׁכֵּן מֹשֶׁה בֵּרֲכָן, שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ (דברים לג, יח), שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתְךָ לִפְרַקְמַטְיָא מִשּׁוּם דְּיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה. לָמָּה, עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ (משלי ג, יח). לְפִיכָךְ הִקְדִּים זְבוּלֻן לְיִשָּׂשׂכָר, שֶׁאִלְמָלֵא זְבוּלֻן, לֹא עָסַק יִשָּׂשׂכָר בַּתּוֹרָה. וּמִתּוֹךְ שֶׁנִּתְיַחֵד יִשָּׂשׂכָר בַּתּוֹרָה וְלֹא עָסַק בִּפְרַקְמַטְיָא וְלֹא הָיָה לוֹ עָמַל בְּדָבָר אַחֵר, לְפִיכָךְ כָּתוּב בּוֹ, וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים (דה״א יב, לג).
יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם, יִשָּׂשׂכָר נוֹתֵן עַצְמוֹ עַל הַתּוֹרָה כַּחֲמוֹר לְמַשּׂוי, וּזְבוּלֻן מֵבִיא בָאֳנִיּוֹת הַסְּחוֹרָה. רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם, אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים שֶׁלּוֹ שֶׁמַּרְבִּיצִין תּוֹרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְגוֹ' (תהלים סח, יד). וַיַּרְא מְנֻחָה, זוֹ תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי וּמְנוּחָה לֹא מָצָאתִי (ירמיה מה, ג). כִּי טוֹב, זוֹ תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם (משלי ד, ב). וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. וַיְהִי לְמַס עֹבֵד. מַס, זוֹ הֲלָכָה. כְּשֶׁהָיוּ טוֹעִין, הָיוּ שׁוֹאֲלִין וּמְבַקְשִׁין מִיָּדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׂרַי בְּיִשָׂשׂכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשׂכָר כֵּן בָּרָק, בָּעֵמֶק (שופטים ה, טו), בְּעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה, שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו.
ויקרא רבה כ״ה:ב׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה אָמְרוּ בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת צֵל וְחֻפּוֹת לְבַעֲלֵי הַמִּצְווֹת אֵצֶל בְּנֵי תוֹרָה בְּגַן עֵדֶן, וְאִית לֵיהּ תְּלָתָא קְרָיָן, חָדָא (קהלת ז, יב): כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף. ב', (ישעיה נו, ב): אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹאת. וְהָדֵין, עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. שִׁמְעוֹן אַחִי עֲזַרְיָה אָמַר מִשְׁמוֹ, וַהֲלוֹא שִׁמְעוֹן הָיָה גָּדוֹל מֵעֲזַרְיָה, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה עֲזַרְיָה עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וְנוֹתֵן בְּפִיו שֶׁל שִׁמְעוֹן, לְפִיכָךְ נִקְרֵאת הֲלָכָה עַל שְׁמוֹ, וְדִכְוָתַהּ (דברים לג, יח): וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ, וַהֲלוֹא יִשָּׂשכָר גָּדוֹל הָיָה מִזְּבוּלוּן, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה זְבוּלוּן מְפָרֵשׁ מִיִּשׁוּב וְעוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וּבָא וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל יִשָּׂשכָר, נוֹתֵן לוֹ שָׂכָר בַּעֲמָלוֹ, לְפִיכָךְ נִקְרָא הַפָּסוּק עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא כָּל מִי שֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְאֵינוֹ מְכַוֵּן לִבּוֹ לַמִּלְחָמָה, סוֹף שֶׁהוּא נוֹפֵל בַּמִּלְחָמָה, אֲבָל שִׁבְטוֹ שֶׁל זְבוּלוּן בֵּין מִתְכַּוֵּן בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹצְחִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א יב, לד): מִזְּבֻלּוּן יוֹצְאֵי צָבָא עֹרְכֵי מִלְחָמָה, וְלַעֲדֹר בְּלֹא לֵב וָלֵב, מַהוּ בְּלֹא לֵב וָלֵב, אֶלָּא בֵּין מִתְכַּוְּנִין בֵּין שֶׁאֵינָן מִתְכַּוְּנִין הֵם יוֹצְאִים וּמְנַצְחִין. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי, מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא יָכֹלְתָּ לַעֲמֹד עַל צִוּוּיְךָ שָׁעָה אֶחָת, וַהֲרֵי בָּנֶיךָ מַמְתִּינִין לְעָרְלָה שָׁלשׁ שָׁנִים. אָמַר רַב הוּנָא כַּד שָׁמַע בַּר קַפָּרָא כָּךְ, אָמַר יָפֶה דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן אֲחוֹתִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא יט, כג): וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.