ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כז אמור שיחה ב

168

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שהרי, לכאורה: כאשר יהודי מקיים את "מסור את עצמך וקדש שמי", הרי אין הוא עושה זאת בתנאי שהקדוש־ברוך־הוא יצילהו על ידי נס, שהרי אז אין זה כלל "מסור את עצמך", להיפך, זוהי קביעת תנאי⁹ "על מנת" קיום עצמו!

אלא, משמעות הדברים היא: ב"תורת כהנים" מוסיפים כאן, כדלעיל, שבאופן זה נעשית פעולת "ונקדשתי" בשלמות: כאשר יהודי מוסר את עצמו "שלא לעשות לו נס", הרי אז "עושין לו נס", וכך נגרם הענין של "ונקדשתי" בשלמות, שהקדוש־ברוך־הוא עושה נס ומציל את מי שמוסר עצמו.

ג. יכולת ה' להציל – קידוש שם שמים

לפי זה יובן מדוע מפורטות ב"תורת כהנים" שתי הוכחות – של חנניה מישאל ועזריה ושל "וכשתפס מריינוס...", וכך נאמר שם, בהוכחה הראשונה:

"שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה, שאמרו לנבוכדנצר¹⁰, לא חשחין אנחנא על דנא פתגם להתבותך (=לא חוששין אנו על זאת ליטול עצה מה להשיבך, כי המענה מוכן ושגור בפינו – דברי רש"י על הפסוק). הן איתי אלקנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מן אתון נורא יקידתא ומן ידך מלכא ישיזיב (=הן האלקים שאותו אנו עובדים יכול להצילנו מאש יוקדת זו, ויצילנו מידך המלך). והן לא, ידיע ליהוי לך מלכא דלאלקך לית אנן פלחין ולצלם דדהב דהקמת לא סגדין (=ואף אם לא יצילנו, יהי ידוע לך המלך, שלאלקיך אין אנו עובדים ולצלם הזהב שהקמת איננו משתחוים)".

בתורת כהנים מובאים באריכות כל דבריהם של חנניה מישאל ועזריה אל נבוכדנצר, אין מצוטטים כאן רק סוף הדברים "והן לא (ישיזיב¹¹), ידיע ליהוי לך מלכא...", אלא גם דבריהם על האפשרות שהקדוש־ברוך־הוא יכול להצילם מכבשן האש, כי יש לכך חשיבות לגבי מצות קידוש השם: כאשר יהודי מוסר נפשו על קידוש השם (לקדש שמו יתברך), עליו לדעת שהקדוש־ברוך־הוא יכול להצילו, והצלה זו היא ענין נוסף בקידוש שם שמים¹².

הערות

9. כמרז"ל בעל מנת – עירובין טו, ב. וש"נ. ובכ"מ עד"ז. רמב"ם הל' אישות פ"ז (מהשיעורים דש"ק זה (תשמ"ו)). טושו"ע אה"ע סי' לח. סי' קמג. ועוד.
10. דניאל ג, טז ואילך. ושם בשינוי ל' קצת.
11. כן הוא בזוהר – הובא לקמן הערה 25.
12. עפ"ז יש לומר שזוהי גם הכוונה במדרש תהלים מזמור כח: ומה פרע להם שכל הצפרדעים מתו ואותם שירדו לתנור לא מתו מפני שמסרו עצמן לשריפה כדי לקיים גזירתו של הקב"ה. אמר תודוס איש רומי מכאן אמרו מה אם הצפרדעים כו' ע"י שנתנו עצמן ומסרו נפשם על קדושת השם לא מתו אנו על אכו"כ שאנו בני כו' ונצטוינו על קדושת השם על אחת כו"כ – שאין הכוונה כפי שמשמע משטחיות הלשון שמסרו עצמם ע"מ הנס*, [וכפשטות הלשון בהפירוש שהובא בס' הישר לר"ת (חלק החידושים סשנ"ד) ובראשונים לפסחים נג, ב (תוס' הרשב"א. חידושי רבינו דוד בונפיד. וראה גם הרי"ף לע"י שם. פתח עינים להחיד"א שם – השקו"ט בזה)] כ"א לזה שדייקו ואמרו שהקב"ה יכול להצילם (ראה בראשונים הנ"ל שהובא בדברי ר"מ מה שאמרו חנני' כו' "אלקנא .. יכיל לשיזבותנא"), ובזה יתקדש שמו ביותר. וכפי שהי' בפועל שדוקא עי"ז נעשה קדה"ש ביותר, כמסופר בדניאל שם, כד ואילך. וראה ב"ר ספנ"ו ובמפרשים שם. שמו"ר (פ"ט, א בסופו) ובמפרשים. וש"נ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 23 עמודים.