169

ואת זאת אמרו חנניה מישאל ועזריה לנבוכדנצר: הם יודעים שהקדוש־ברוך־הוא "יכיל לשיזבותנא", אך אפילו "הן לא", הרי בשום אופן הם לא ישתחוו ל"צלם", והם מוכנים למסור נפשם על קידוש השם.

ד. שלמות של "ונקדשתי" – זכות

לאחר מכן מובאת בתורת כהנים הוכחה שניה: "וכשתפס מריינוס את פפוס ואת לוליינוס אחיו בלודקיא אמר להם: אם אתם מעמן של חנניה מישאל ועזריה, יבוא אלקיכם ויציל אתכם מידי, ואמרו לו: חנניה מישאל ועזריה כשרים היו, ונבוכדנצר היה הגון שיעשה נס על ידו, אבל אתה מלך רשע אתה, ואין אתה הגון שיעשה נס על ידך, ואנו מחוייבי מיתה לשמים, ואם אין אתה הורגינו, הרבה מזיקים לפני המקום, הרבה דובים... אלא סוף שהמקום עתיד לתבוע דמינו מידך. אמרו: לא נסע משם עד שבאו עליו דיופלי מרומי והוציאו את מוחו בבקעיות".

כלומר: כהמשך וכתוספת להוכחה הראשונה, שהשלמות של "ונקדשתי" היא כאשר הקדוש־ברוך־הוא עושה נס ומציל את המוסר עצמו, מודגש בתורת כהנים, מצד שני, שכאשר הקדוש־ברוך־הוא איננו מציל את המוסר עצמו, הרי זה משום שאין הוא זוכה לכך ששם ה' יתקדש כל כך על ידו¹³.

ולפי זה יובן, ואף יותר מכך – הכרחי, גם ההמשך המופיע בתורת כהנים, שלמעשה הם, פפוס ולוליינוס, זכו לשלמות של "ונקדשתי"¹⁴, כי התרחש נס – "לא נסע משם עד שבאו... והוציאו את מוחו בבקעיות".