208
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ו. לפי זה מובן ההסבר להבדל בין רש"י לבין המדרש
לפי זה ניתן לבאר ההבדל בין פירוש רש"י לבין המדרש: האיסור להוצאת קרבן עולה אל מחוץ לקלעים ו"אם יצאת... היא נפסלת" איננו מפני הקדושה, שאסור להוציאו למקום שקדושתו נמוכה יותר, אלא כיוון שיצא "חוץ למחיצתו".
קיים דין כללי55 לגבי כל בשר ש"יצא חוץ למחיצתו", הנלמד56 מן הפסוק57 "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו", שבו אין מדובר בבשר קדש. "כיוון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר", כי לכל סוג בשר יש מחיצה משלו, הקובעת לו מקום מסויים. ולכן בשר קדשי קדשים שיצא חוץ לחומת העזרה ובשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים"58 או "בשר הפסח שיצא חוץ לחבורתו"59 או "עובר שהוציא ידו"60 הם "נפסל ונאסר לעולם"61 שהרי "כיוון שיצא בשר חוץ ב למחיצתו62 נעשה כטרפה63. "
לפי המדרש, אמירתו של הקדוש־ברוך־הוא היא מעשה, וארץ ישראל שייכת לאבות כבר מברית בין הבתרים. לפיכך קבעה הוראתו של הקב"ה להקריב את יצחק לעולה תמימה, את ארץ ישראל למקומו64 ומחיצתו (כשם שע"י הקרבת העולה נקבעת העזרה למקומה ומחיצתה65)
הערות
- 55. ראה תוד"ה ולילקי מכות יח, א.
- 56. מכות שם. זבחים פב, ב. חולין סח, א.
- 57. משפטים כב, ל.
- 58. רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פי"א ה"ו.
- 59. רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ט ה"ב.
- 60. חולין שם. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ה ה"ט.
- 61. לשון הרמב"ם הל' מעה"ק שם לענין ק"ק וקק"ל. ובגמרא (ועד"ז ברמב"ם הל' ק"פ והל' מאכלות אסורות שם) "נאסר".
- 62. ראה גם לשון רש"י חולין שם ד"ה ובשר. שם ע"ב ד"ה הכל.
- 63. רמב"ם הל' מעה"ק שם. ועד"ז בספר המצות שלו מל"ת קפא.
- 64. להעיר גם ממשנ"ת (לקו"ש חי"ח ע' 399 ואילך) בדעת הרמב"ם (הל' מלכים ספ"ה) שבאיסור יציאה מהארץ י"ל שיש גם (מלבד מצד ענין הקדושה) הענין דבחירת הקב"ה שבחר בא"י ונתנה לישראל שזהו מקומם בזמן של גאולה, עיי"ש בארוכה.
- 65. ולהעיר דבנוגע לק"ק מצינו גם דדרשינן פסול יוצא מ"הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה", או מ"בקדש" (ראה רש"י ד"ה שמא תוד"ה בקדש – פסחים פב, סע"א. רש"י ד"ה בשדה תוד"ה כיון – זבחים שם. רש"י זבחים כו, א ד"ה פרכסה. ועוד), "לפני ה'" (מנחות מח, רע"א ברש"י ותוס' שם). ולפי דרשות אלו שקאי רק בק"ק משמע קצת (א) שהוא מצד קדושתם, (ב) נוגע החיוב, שיהיו פנים בקודש, ופסול יוצא הוא לפי שאינם פנימה" (או "בקדש", "לפני ה'"). משא"כ להדרשה "ובשר בשדה טרפה" "כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו", (א) הוא דין כללי, (ב) משמעו שהפסול הוא מצד היציאה. אלא שגם בזה י"ל בב' אופנים, אם הפסול הוא מצד עצם היציאה, או מכיון שהוא נמצא בחוץ, וכלשון הרמב"ם הל' מאכ"א שם "כיון שיצא למקום שהוא לו כשדה" [וראה צפע"נ למכות יח, א בתוד"ה איסורא. ובארוכה הל' איסורי ביאה פ"ה ה"ב דיש דברים הצריכים פנים ויש דברים שפסולים בחוץ, ע"ש. ומתרץ עפ"ז שינוי הלשונות ברמב"ם הל' מעה"ק שם ה"ה וה"ו*].
- . וראה בארוכה צפע"נ השלמה יט, א ואילך. ואולי זה החילוק בין ק"ק לשאר פסולי יוצא, ולכן הביא הרמב"ם לשון הנ"ל דוקא בהל' מאכ"א (אבל להעיר שכ"כ גם לענין ק"ק בפיה"מ זבחים ספ"ח. ועד"ז הוא בפרש"י מכות שם). ובכל אופן בב"ר מדייק "חוץ לקלעים"** (ולא חוץ לעזרה – כברא"ם) שמדגיש יותר שהוא מצד גדר (מקום ו)מחיצות (ראה צפע"נ שם). ואכ"מ.
מכות י״ח א - הטקסט מספריא
אֶלָּא קְרָא יַתִּירָא הוּא, מִכְּדֵי כְּתִיב ״וְהֵבֵאתָ שָׁם וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם וְגוֹ׳״, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לֹא תוּכַל לְאוֹכְלָם״, מִיהְדָּר מְפָרֵשׁ בְּהוּ רַחֲמָנָא לְמָה לִי?
אֶלָּא לְיַחוֹדֵי לְהוּ לָאוֵי לְכׇל חַד וְחַד.
גּוּפָא, אָמַר רָבָא: זָר שֶׁאָכַל מִן הָעוֹלָה לִפְנֵי זְרִיקָה חוּץ לַחוֹמָה – לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לוֹקֶה חָמֵשׁ. וְלִילְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם: ״וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם״! הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דִּלְכֹהֲנִים חֲזֵי, הָכָא דִּלְכֹהֲנִים נָמֵי לָא חֲזֵי.
וְלִילְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם ״וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ״, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא בָּשָׂר חוּץ לִמְחִיצָתוֹ – נֶאֱסָר! הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּבִפְנִים חֲזֵי, הָכָא דִּבְפָנִים נָמֵי לָא חֲזֵי.
וְלִילְקֵי נָמֵי כִּדְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: ״לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא״,
Rather, the derivation is that the entire verse beginning: “You may not eat within your gates the tithe of your grain” (Deuteronomy 12:17) is a superfluous verse. After all, it is already written: “And there you shall bring your burnt-offerings, and your sacrifices, and your tithes, and the donation of your hand, and your vows, and your gift offerings, and the firstborn of your herd and of your flock, and there you shall eat before the Lord your God” (Deuteronomy 12:6–7); all the items that must be eaten within the walls of Jerusalem are enumerated. Let the Merciful One write simply: You may not eat them, in general terms, which would constitute a prohibition for which one would be liable to receive lashes for each of the cases enumerated. Why do I need the Merciful One to again specifically enumerate and detail each of them?
Rather, this repetition serves to designate additional prohibitions for each and every one of the cases enumerated in the later verse (Deuteronomy 12:17). The prohibition is derived not by means of an a fortiori inference; rather, it is derived from the superfluous verse. Rabbi Shimon derives by means of the a fortiori inferences the additional prohibition that is in effect in each of these cases.
§ With regard to the matter itself, Rava says: With regard to a non-priest who ate the flesh of a burnt-offering before sprinkling its blood, outside the walls, according to Rabbi Shimon he is flogged with five sets of lashes. The Gemara suggests: And let him also be flogged for violating the prohibition: “And a non-priest may not eat, as they are sacred” (Exodus 29:33). The Gemara explains: This matter prohibiting a non-priest from eating consecrated food applies only in a case where the food is fit for consumption by priests. Here, where the food is not fit for consumption by priests either, as it is not permitted for anyone to partake of a burnt-offering, there is no specific prohibition that applies to a non-priest.
The Gemara suggests: And let him also be flogged for violating the prohibition: “And any flesh torn of animals in the field you shall not eat” (Exodus 22:30). From the term “in the field,” a general halakha is derived: Once the flesh emerged outside its partition and is in the field, e.g., sacrificial meat that was taken outside the Tabernacle curtains that demarcate the courtyard, there is a prohibition, and the flesh is forbidden. The Gemara explains: This matter, the prohibition against eating sacrificial flesh outside the partition of the Temple courtyard, applies only in a case where the flesh is fit for consumption inside the courtyard. Here, in the case of a burnt-offering, where the flesh is not fit for consumption inside the courtyard either, as it is not permitted for anyone to partake of a burnt-offering, there is no specific prohibition that applies to a non-priest partaking of the flesh outside the courtyard.
The Gemara suggests: And let him also be flogged in accordance with the statement of Rabbi Eliezer. As Rabbi Eliezer says that when it is stated with regard to leftover flesh and loaves from the inauguration offerings: “It shall not be eaten because it is sacred” (Exodus 29:34),
משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות י״א:ו׳ - הטקסט מספריא
בשר קדשי קדשים שיצא חוץ לחומת העזרה ובשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים נפסל ונאסר לעולם ואף על פי שחזר למקומו אסור לאוכלו והאוכל ממנו כזית לוקה שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נעשה כטריפה כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות:
משנה תורה, הלכות קרבן פסח ט׳:ב׳ - הטקסט מספריא
בשר הפסח שיצא חוץ לחבורתו בין בזדון בין בשגגה נאסר באכילה והרי הוא כבשר קדשי קדשים שיצא חוץ לעזרה או בשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומות ירושלים שהכל כטריפה ולוקין על אכילתו כמו שביארנו במעשה הקרבנות אבר שיצא מקצתו חותך הבשר ויורד עד שמגיע לעצם וקולף את הבשר כל שבפנים יאכל וכל שבחוץ ישרף כשהוא מגיע לעצם חותך בקופיץ אם היה שאר קדשים ואם היה פסח שאסור לשבור בו עצם קולף עד הפרק ומפרק האבר שיצא מקצתו מן הפרק ומשליכו לחוץ:
משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות ה׳:ט׳ - הטקסט מספריא
המושיט ידו למעי הבהמה וחתך מן הטחול ומן הכליות וכיוצא בהן והניח החתיכות בתוך מעיה ואח"כ שחטה הרי אותן החתיכות אסורות משום אבר מן החי ואף על פי שהוא בתוך מעיה אבל אם חתך מן העובר שבמעיה ולא הוציאו ואחר כך שחטה הרי חתיכת העובר או אברו מותר הואיל ולא יצא עובר שהוציא ידו או רגלו נאסר אותו אבר לעולם בין שחתכו קודם שתשחט אמו בין שחתכו אחר שנשחטה אמו ואפילו החזיר אותו אבר למעי אמו ואח"כ נשחט או נולד הולד וחיה כמה שנים הרי אותו האבר אסור משום טריפה שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו נאסר כבשר שפרש מן החי שנאמר ובשר בשדה טרפה כיון שיצא למקום שהוא לו כשדה נעשה טריפה כמו שביארנו.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה׳ - הטקסט מספריא
אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין אלא יוצא מעצמו בכל עת וכופה העם לצאת אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו ודרך המלך אין לה שיעור אלא כפי מה שהוא צריך אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדהו של זה אלא הולך בשוה ועושה מלחמתו.
מצות עשה להחרים שבעה עממין שנאמר החרם תחרימם וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו עובר בלא תעשה שנאמר לא תחיה כל נשמה וכבר אבד זכרם.
וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.
כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר והוא שכבשו אחר כבוש כל ארץ ישראל האמורה בתורה.
ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתישב בה בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים שנאמר לא תוסיפין לשוב בדרך הזה עוד לא תוסיף עוד לראותה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ואלכסנדריאה בכלל האיסור.
מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש ארצות אחרות ואין אסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על פי בית דין שהיא מותרת ולא הזהירה אלא לשוב לה יחידים או לשכון בה והיא ביד עכו"ם מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות שנאמר כמעשה ארץ מצרים.
אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס יצא לכל מקום שימצא בו ריוח ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.
גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.
אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא וכן הקבור בה נתכפר לו וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה שנאמר וכפר אדמתו עמו ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק.
לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו.
משנה תורה, הלכות איסורי ביאה ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
כל הנשים מתטמאות בבית החיצון ואף על פי שלא יצא הדם לחוץ אלא נעקר מן הרחם ולא שתת הואיל ויצא מבין השינים ה"ז טמאה ואע"פ שעדיין הדם בבשרה שנאמר דם יהיה זובה בבשרה ועד היכן הוא בין השינים עד מקום שיגיע אליו האבר בשעת גמר ביאה ובין השינים עצמו כלפנים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לב ערב פסח ערב פסח מאותו ספר מכות יח, א · חולין סח, ב
- אגרות קודש כרך כז י'שצא פסחים פב, ב
- לקוטי שיחות כרך יט תבא-ח"י אלול שיחה א מאותו ספר זבחים כו, סע"א
- לקוטי שיחות כרך ו תצוה שיחה ב מאותו ספר מכות יח, רע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשכ"ה מכות יח, ב
- לקוטי שיחות כרך ג צו שיחה א מאותו ספר מנחות מח, א
- לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ו מאותו ספר מנחות מח, א
- לקוטי שיחות כרך כב ימים אחרונים דחג הפסח שיחה א מאותו ספר שם מח, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, ערב חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ו מנחות מח, א
- מאמרים מלוקטים חלק ב י"ט כסלו ה'תשכ"ו מנחות מח, א
- פלח הרמון אמור וספרתם לכם מנחות מח, ב
- כתר שם טוב הוספות מא חולין סח, א
- אגרות קודש כרך כא ז'תשנט חולין סח, ב
- לקוטי שיחות כרך ד נצבים שיחה א מאותו ספר חולין סח, א
- לקוטי שיחות כרך ט נצבים שיחה ב מאותו ספר חולין סח, א
- לקוטי שיחות כרך כ חיי שרה שיחה ג מאותו ספר חולין סח, א ואילך
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן קפג (ג) חולין סח, א