1139
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
נצבים
א. ידועה1 אמרתו של אדמו"ר הזקן, ששמע מ(רבו) המגיד ממעזריטש בשם הבעש"ט נ"ע (טעם לכך שאין מברכים את חודש תשרי בשבת שלפניו, כמו שמברכים בכל חדשי השנה), וזו לשונו: "החדש השביעי שהוא החדש הראשון לחדשי השנה2, הקב"ה בעצמו מברכו בשבת מברכים, שהוא השבת האחרון דחדש אלול, ובכח זה מברכים ישראל את החדשים3 י"א פעמים בשנה. כתיב אתם נצבים היום, דהיום קאי על ר"ה4 שהוא יום הדין, וכמ"ש5 ויהי היום וגו' ותרגם: והוה יום דינא רבא; ואתם נצבים – קיימים ועומדים6, והיינו שזוכים בדין. ובשבת שלפני ר"ה שהוא השבת האחרון דחדש אלול קורין אז פרשת אתם נצבים7, דזהו ברכתו של הקב"ה, בשבת מברכים חדש השביעי שהוא המושבע והמשביע8 ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה".
מפרשי התורה מפרשים את הפסוקים "אתם נצבים גו' לעברך בברית גו'", שמשה רבינו הביא את בני ישראל לידי ערבות, שיהודי אחד יהיה ערב ואחראי עבור יהודי שני – "כל ישראל ערבים זה בזה". צריך להבין א) מה הקשר בין פירוש זה לפירוש הבעש"ט9. ב) מצינו10, שאף שהערבות באה על ידי כריתת הברית שעשה אז משה רבינו עם בני ישראל, הערבות בפועל ממש (בכמה פרטים) החלה רק בכניסתם לארץ ישראל. מדוע לא החלה הערבות בפועל, כבר מיד בכריתת הברית?
ב. כדי להבין זאת צריכים לבאר תחילה ענין כללי בקשר לערבות שבין יהודי אחד לשני.
על פי שכל ענין הערבות הוא שהגדול (בנוגע לאותו פרט עבורו
הערות
- 1. קובץ מכתבים א, נדפס בסו"ס תהלים אהל יוסף יצחק ע' 193. "היום יום" כה אלול.
- 2. לשון הכתוב (שמות יב, ב). אבל הפירוש משתנה, כי כאן ההדגשה בתיבת השנה, כמובן, ובכ"מ מצינו לשון אחד בכוונות מתחלפות – ראה תוד"ה אדם (חולין סח, א. וצע"ק בתוד"ה אלימא קדושין מח, א) ובמקומות שהובאו ביד מלאכי כלל שעד. שדי חמד כללים ל', צח.
- 3. ענין זה אשר הכח לברכת החדש ע"י ישראל הוא בא מברכת החדש של הקב"ה מרומז (ככל הענינים דפנימיות התורה) גם בנגלה והוא בפסיקתא דר"כ פ"ה: "עד שלא יצאו ישראל ממצרים, הי' הקב"ה יושב ומחשב חשבונות.. ומחדש את החדשים כיון שיצאו ישראל ממצרים מסרן להם.. מכאן ואילך הרי הם מסורים לכם". דלשון "מסרן" "מסורים" משמע שמוסר להם את הכח של קידוש החדשים, שהי' הקב"ה מקדשם. וראה במג"א (שו"ע או"ח סתי"ז, סק"א) שברכת החדש דעכשיו שייכת לקידוש החדש דב"ד.
- 4. ראה פענח רזא ס"פ נצבים. לקו"ת ר"פ נצבים.
- 5. איוב ב, א.
- 6. ראה תנחומא ר"פ נצבים.
- 7. תוד"ה קללות שבת"כ מגילה לא, ב. שו"ע או"ח סתכ"ח, ס"ד. לקו"ת ר"פ נצבים.
- 8. ראה ויק"ר פכ"ט, ח. הערות לתניא ע' נח.
- 9. ראה לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 35 סעי' ב.
- 10. סנהדרין מג, ב.
הטקסט של שולחן ערוך אורח חיים תיז קא אינו זמין בספריא.
מדרש תנחומא, נצבים א׳ - הטקסט מספריא
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד (משלי יב, ז). כָּל זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים וּמְהַפֵּךְ בָּהֶם, אֵין לָהֶם תְּקוּמָה. הָפַךְ בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל, לֹא הָיְתָה לָהֶם תְּקוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם (בראשית ז, כג). הָפַךְ בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי סְדוֹם, וְלֹא הָיְתָה בָהֶן תְּקוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל (שם יט, כה). הָפַךְ בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל מִצְרִים, וְלֹא הָיְתָה לָהֶן תְּקוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד (שמות יד, כח). הָפַךְ בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל בָּבֶל וְלֹא הָיְתָה לָהּ תְּקוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד (ישעיה יד, כב). וְעַל כֻּלָּם אָמַר דָּוִד, שָׁם נָפְלוּ פּוֹעֲלֵי אָוֶן וְגוֹ' (תהלים לו, יג). אֲבָל יִשְׂרָאֵל, נוֹפְלִין וְעוֹמְדִין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אַל תִּשְׂמְחִי אוֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי וְגוֹ' (מיכה ז, ח). כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי וְגוֹ' (מלאכי ג, ו), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵעוֹלָם לֹא הִכֵּיתִי אֻמָּה וְשָׁנִיתִי לָהּ. אֲבָל אַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם (מלאכי ג, ו), שֶׁנֶּאֱמַר: חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם (דברים לב, כג), חִצַּי כָּלִין וְהֵן אֵינָן כָּלִים. וְכָךְ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי וְגוֹ' (איכה ג, יב). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְגִבּוֹר שֶׁהֶעֱמִיד אֶת הַקּוֹרָה וְהָיָה זוֹרֵק בּוֹ אֶת הַחִצִּים. חִצָּיו כָּלִין וְהַקּוֹרָה בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. אַף יִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן שֶׁהַיִּסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶן, הַיִּסּוּרִין כָּלִין וְהֵם בִּמְקוֹמָן עוֹמְדִין וְאֵינָן כָּלִין. לְכָךְ נֶאֱמַר: הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם. אָמַר חִזְקִיָּה בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא, לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשָׁה זוֹ לְפָרָשַׁת קְלָלוֹת. לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאָה קְלָלוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ חוּץ מֵאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, מִיָּד הוֹרִיקוּ פְּנֵיהֶם וְאָמְרוּ, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּאֵלּוּ. מִיָּד קָרָא אוֹתָן מֹשֶׁה וְהָיָה מְפַיְּסָן. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגוֹ', הַמַּסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְגוֹ', וַתָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְגוֹ'. וְאַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי וַאֲמַרְתֶּם לְפָנַי דְּבָרִים שֶׁאַתֶּם חַיָּבִין עֲלֵיהֶם כְּלָיָה וְלֹא עָשִׂיתִי אֶתְכֶם כְּלָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם לֹא הִשְׂכִּילוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ וְגוֹ' (תהלים קו, ז). וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲמַרְתֶּם לָעֵגֶל, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות לב, ד). וְאִם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה הַגּוֹיִם נִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה וְאָנוּ קַיָּמִין. לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶן יִסּוּרִין, מְבַעֲטִים בָּהֶן וְאֵינָם מַזְכִּירִין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְגוֹ' (תהלים עט, ו). אֲבָל יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהַיִּסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶן, הֵן נִכְנָעִין וּמִתְפַּלְּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וְגוֹ' (שם קטז, ג-ד). לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁקְּלָלוֹת הַלָּלוּ בָּאוֹת עֲלֵיכֶם, הֵן מַעֲמִידוֹת אֶתְכֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ וְגוֹ' (דברים ח, טז). וְכָךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהַיִּסּוּרִין הַלָּלוּ בָּאִין עֲלֵיכֶם, יֵשׁ לָכֶם עֲמִידָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי מָה עֲשָׂאָן מֹשֶׁה מַצֵּבָה. מִפְּנֵי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין מִדַּעַת לְדַעַת. מִדַּעַת מֹשֶׁה לְדַעַת יְהוֹשֻׁעַ. מִדַּעַת יְהוֹשֻׁעַ לְדַעַת הַזְּקֵנִים. וְאַף יְהוֹשֻׁעַ עֲשָׂאָן מַצֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וְגוֹ' (יהושע כד, א). וְאַף שְׁמוּאֵל שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין מִדַּעְתּוֹ לְדַעַת מְלָכִים, עֲשָׂאָן מַצֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאֶשְׁפְּטָהּ אֶתְכֶם (ש״א יב, ז). דָּבָר אַחֵר, אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם, מָה הַיּוֹם מֵאִיר פְּעָמִים וּמַאֲפִיל פְּעָמִים, אַף אַתֶּם כְּשֶׁאֲפֵלָה לָכֶם, עָתִיד לְהָאִיר לָכֶם אוֹר עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לְךָ ה' לְאוֹר עוֹלָם (ישעיה ס, יט). אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁתִּהְיוּ כֻּלְּכֶם אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד). בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אִם נוֹטֵל אָדָם אֲגֻדָּה שֶׁל קָנִים, שֶׁמָּא יָכֹל לְשָׁבְרָם בְּבַת אַחַת. וְאִלּוּ נוֹטֵל אַחַת אַחַת, אֲפִלּוּ תִּינוֹק מְשַׁבְּרָן. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאֲלִין עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן אֲגֻדָּה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם ה' יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְגוֹ' (ירמיה נ, ד). כְּשֶׁהֵן אֲגוּדִים, מְקַבְּלִין פְּנֵי שְׁכִינָה.
שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ח:ד׳ - הטקסט מספריא
לְעוֹלָם קוֹרִין צַו אֶת אַהֲרֹן קֹדֶם פֶּסַח בַּפְּשׁוּטָה, וּמְצֹרָע בַּמְּעֻבֶּרֶת, חוּץ מבה "ח מְעֻבֶּרֶת וְה"ש מְעֻבֶּרֶת שֶׁקּוֹרִין אַחֲרֵי מוֹת קֹדֶם הַפֶּסַח. וּלְעוֹלָם קוֹרִין פָּרָשַׁת בְּמִּדְבָּר סִינַי קֹדֶם עֲצֶרֶת, תִּשְׁעָה בְּאָב קֹדֶם וָאֶתְחַנַּן, אַתֶּם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְלָכֵן כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ב"ג, שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְסֻכּוֹת, צְרִיכִים לְחַלֵּק נִצָּבִים וַיֵלֶךְ כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ וַיֵּלֶךְ בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְצוֹם כִּפּוּר, וְהַאֲזִינוּ בֵּין צוֹם כִּפּוּר לְסֻכּוֹת; וְסִימָן: בַּ"ג הַמֶּלֶךְ (דָּנִיּאֵל א, ה) פַּת וַיֵּלֶךְ. אֲבָל כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ה "ז, אָז אֵין בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְסֻכּוֹת אֶלָּא שַׁבָּת אַחַת שֶׁקּוֹרִין בָּהּ הַאֲזִינוּ, אָז וַיֵּלֶךְ עִם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְסִימָן לִפְשׁוּטָה: פִּקְדוּ וּפִסְחוּ, וְלִמְעֻבֶּרֶת: סִגְרוּ וּפִסְחוּ, מְנוּ וְעִצְרוּ, צוּמוּ וּצְלוּ, קוּמוּ וְתִקְעוּ.
ויקרא רבה כ״ט:ח׳ - הטקסט מספריא
רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח (תהלים סב, י): אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים אִישׁ פְּלוֹנִי נוֹשֵׂא פְּלוֹנִית, אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם, פְּלוֹנִית תִּנָשֵׂא לִפְלוֹנִי, כָּזָב בְּנֵי אִישׁ הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד. אָמַר רַבִּי חִיָּא עַד שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין הֶבֶל בְּתוֹךְ מְעֵי אִמָּן הֵם יָחַד. אָמַר רַב נַחְמָן כָּל הֲבָלִים וּכְזָבִים שֶׁבְּנֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ עוֹשִׂים בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדַאי הוּא לְכַפֵּר בְּעַד כֻּלָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בַּעֲנָקִים. בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת, בְּמֹאזְנַיִם הוּא מִתְכַּפֵּר לָהֶם, בְּחֹדֶשׁ שֶׁמַּזָּלוֹ מֹאזְנַיִם, וְאֵיזֶה זֶה חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, תִּשְׁרֵי וְתִשְׁבּוֹק וּתְכַפֵּר עַל חוֹבֵי עַמָּךְ, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, דָּבָר אַחֵר, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁהוּא מְשֻׂבָּע בַּכֹּל, גִּתּוֹת בְּתוֹכוֹ, בְּרָכוֹת בְּתוֹכוֹ, כִּפּוּר בְּתוֹכוֹ, סֻכָּה בְּתוֹכוֹ, לוּלָּב וַעֲרָבָה בְּתוֹכוֹ.
מצוטט ב־5 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כט ‹ הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה ‹ שיחה ב ‹ 521 לקו"ש ח"ד ע' 1139
תורת מנחם 2
- כג - שנת תשח"י - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשח"י. לקו"ש ח"ד ע' 1139
- נז - שנת תשכ"ט - חלק רביעי ‹ ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"ד ע' 1139
כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 2
- הוספות ‹ מא לקוטי שיחות ח"ד ע' 1139
- הוספות ‹ שנה לקוטי שיחות ח"ד ע' 1139
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- כתר שם טוב הוספות מא קדושין מח, א · חולין סח, א
- לקוטי שיחות כרך ט נצבים שיחה ב מאותו ספר קדושין מח, א · חולין סח, א
- לקוטי שיחות כרך יז אחרי שיחה ב מאותו ספר קדושין מח, ב
- תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות קידושין מח, ב
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' עוברי דרכים (ה) קדושין דף מ"ח ע"א
- אגרות קודש כרך כא ז'תשנט חולין סח, ב
- לקוטי שיחות כרך לב ערב פסח ערב פסח מאותו ספר חולין סח, ב
- לקוטי שיחות כרך טו תולדות שיחה ב מאותו ספר חולין סח, א
- לקוטי שיחות כרך כ חיי שרה שיחה ג מאותו ספר חולין סח, א ואילך
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן קפג (ג) חולין סח, א