שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לג י"ב י"ג תמוז בלק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
שאינו לפי סדרן בפרשיות התורה (שתחלה נאמר פ' תפלין (בפ' בא), אח"כ פ' ציצית (בפ' שלח) ולבסוף (ולאחרי פרשתנו) פ' ק"ש (בפ' ואתחנן)); וכן לא כפי סדר עשייתן ע"י האדם, דאף שהמנהג הוא שלובשים ציצית בבוקר תיכף לאחרי נט"י, ולאח"ז קורין ק"ש, הרי ק"ש באה לאחרי הנחת תפילין , וכדאיתא בגמ' "כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו כו'" (וכמובא במפרשי רש"י כאן)?
29 ברכות יד, סע"ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א ויצא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט, כה
היוצא אל העולם ורוצה שלא יושפע ממנו צריך תחלה להתקשר בקבלת עול מלכות שמים שלימה, "אבנים".
8 ברכות יד, סע"ב. שו"ע אדה"ז ס"ב, ס"ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז תרומה שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
כלומר, להבדילו (קדושה מלשון הבדלה) ולהגבהו משפלותו, ורק אז הוא נעשה ראוי להקרבה על מזבח ה'].
26 ראה לקו"ת שלח ד"ה בפ' נסכים (ועוד) בביאור מחז"ל (ברכות יד, סע"ב) כל הקורא ק"ש בלא תפלין כאילו הקריב כו' בלא נסכים – דקרבנות הן דוגמת ק"ש – העלאה מלמטה למעלה, וצ"ל תפילין (ובקרבנות – מנחה ונסכים ), כלל כל התורה והמצות מעשיות, להמשיך דירתו ית' בתחתונים. עיי"ש באורך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויצא, ט' כסלו ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, כה
והענין בזה – שכדי שהיציאה לעולם לא תפעל עליו , לא מספיק שכל ורגש, אלא צריך קבלת עול מלכות שמים שלימה, ענין הביטול, שמרגיש את עצמו כאבן דומם, כמ"ש "אם לא שויתי ודוממתי", "ונפשי כעפר לכל תהי'".
564 ראה ברכות יד, סע"ב. שו"ע אדה"ז או"ח ס"ב ס"ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ובזה יובן גם מה שארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים , והקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר , ונמצא לפי זה, דקרבנות בלי נסכים הוא כמו עדות שקר .
28 ברכות יד, סע"ב. וראה מקומות שצויינו בהערה 4. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' תקמ. תרמ"ד ע' רסו ואילך. תרנ"ד ע' כ. תרח"ץ ע' נו ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
מההנהגה בנוגע לקריאת שמע ותפילין , שהם בדוגמת זבח ונסכים , כמובן ממארז"ל "כל הקורא ק"ש בלא תפילין .
72 ברכות יד, סע"ב. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, שושן-פורים קטן, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
אלא שהקורא ק"ש בלא תפילין כו', שבחי' יראה ואהבה צ"ל דוקא בתפילין , שאםאין מצות אין מה להעלות.
66 ברכות יד, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ובפרטיות הו"ע ק"ש ותפלין, כמבואר בפירוש מארז"ל כל הקורא קריאת שמע בלא תפלין כו',שק"ש הו"ע ההעלאה למסור נפשו באחד, ותפלין (שהוקשה כל התורה לתפלין) הו"ע ההמשכה.
39 ברכות יד, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
וההפרש בין ניסוך לשירה יובן מענין ההפרש בין כהנים ללויים, כידוע שעבודת הכהנים היא המשכה מלמעלה למטה, וכמ"ש בזהר דכהני בחשאי וברעותא דלבא, ועבודת הלויים היא העלאה מלמטה למעלה, ובאופן שהוא היפך ענין החשאי, וכמו"כ יובן גם ההפרש בין כהנים ולויים בעבודתם בענין היין, שעבודת הכהנים היא בניסוך היין שענינו המשכה מלמעלה למטה, כידוע בענין כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים , דק"ש הו"ע העלאה מלמטלמ"ע, ותפילין הו"ע המשכה מלמעלמ"ט, וכן הוא גם בענין עולה ונסכים , שעולה היא העלאה מלמטלמ"ע, כמ"ש כליל תקטר, ונסכיםענינם המשכה מלמעלמ"ט.
18 ברכות יד, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויגש, ז' טבת, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
כל ישראל, והמשכן והמקדש הם בחלקו, ולכן עסק בתיקונם ובנינם, ע"י ק"ש, שנחשבת כאילו הקריב קרבן , שזהו ענינו של ביהמ"ק.
406 ברכות יד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, מבה"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
וכמובן גם מהמובא בהמאמר מה שאמרו רז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים , לפי שק"ש הו"ע העלאה ותפילין הו"ע ההמשכה, וזהו גם החילוק שבין עולה וזבח שהו"ע העלאה, למנחה ונסכים שהו"ע ההמשכה, ומזה מובן, שאע"פ שגם בקרבנות ישנו ענין ההמשכה ע"י הנסכים , מ"מ, עיקר ענין הקרבנות הוא הזבח (העלאה), ולא הנסכים (המשכה).
156 ברכות יד, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, מבה"ח וער"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ע"פ מאמר רז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים .
131 ברכות יד, סע"ב. נתבאר גם בלקו"ת שלח מ, סע"א ואילך. מב, א ואילך. סה"מ תרח"ץ ע' נו. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
איתא בגמרא "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו" , והיינו, שתפילין קשור עם הענין דקריאת שמע (תפלה).
365 ברכות יד, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
והענין בזה , שהתמידין חלוקים מכל הקרבנות, שכל הקרבנות ענינם הוא העלאה, וכנ"ל שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, אלא שההעלאה היא בשביל ההמשכה, לפי שתכלית הכוונה היא בענין ההמשכה דוקא, שזהו"ע חסד חפצתי ולא זבח (כנ"ל), אבל ענין ההמשכה שבקרבנות נעשה ע"י מנחה ונסכים (בעולה ע"י מנחה ובזבח ע"י נסכים ) , ולא ע"י הקרבנות (זבח ) עצמם, משא"כ בתמידין נעשה ענין ההמשכה ע"י התמידין (קרבנות) עצמם, שזהו שע"י התמידין נעשה ענין הפרנסה, רעיתי מפרנסתי, שהו"ע המשכת האור למטה דוקא.
1825 ראה ברכות יד, סע"ב. לקו"ת שלח מ, סע"א ואילך. מב, א ואילך. ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שופטים, ב' אלול, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
"אטו ק"ש מילתא זוטרתי היא, ונ"ל שהעיקר הוא על התפילין שבראש, כי הקורא ק"ש מסתמא אינו קורא כ"א ע"י תפילין , שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו , וע"י תפילין שבראשו תפול אימתה ופחד על האויבים, כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ואמרו רז"ל אלו תפילין שבראש, ולדבר זה היו צריכין במלחמה, שיראו השונאים וייראו מהם".
2106 ברכות יד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
[השייכות לקו העבודה (נוסף על הענין ד"כל הקורא ק"ש בלא תפילין כו' כאילו הקריב כו'" ), כי מעיקרי מצוה זו הוא – כפס"ד השו"ע – לשעבד הלב והמוח .
835 ברכות יד, סע"ב. נתבאר בלקו"ת שלח מא, ג ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
עד שעי"ז אתה עמי, עמי במחיצתי , הוא כמ"ש כי חסד חפצתי ולא זבח , דהגם שגם הקרבנות (זבח ) הם רצונו ית' [כמובן גם מזה שישנם כו"כ ציוויים להקריב קרבנות], מ"מ, כיון שענין הקרבנות הוא העלאה מלמטה למעלה, ותכלית הכוונה הוא שיהי' המשכת גילוי אלקות למטה, דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים , לכן, הרצון בקרבנות הוא (לא בהקרבנות מצד עצמם, אלא) בשביל ההמשכה שתהי' אח"כ ע"י הנסכים [כדאיתא בגמרא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים , דמזה משמע שכשהקריב זבח בלא נסכים אין קרבנו כלום , ומבואר בלקו"ת שזהו לפי שההעלאה דקרבנות היא בשביל ההמשכה שאח"כ ע"י הנסכים ], ולכן, הרצון בקרבנות הוא (כמו ) חיצוניות הרצון [ ע"ד אדם שרוצה לנסוע לאיזה מקום לקנות סחורה, שהרצון שלו בהנסיעה הוא רק בשביל הריוח שיהי' לו עי"ז], ופנימיות הרצון הוא בהמשכה למטה.
1023 ברכות יד, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ומבואר בזה , ע"פ דברי הגמרא דבר אל בנ"י לא הוי התחלה , ואמרת אליהם הוי התחלה , שיש לפרש זאת ע"פ מ"ש בבחיי כאן , דבר אל בנ"י – מצות ציצית בכלל, ואמרת אליהם – פרטי המצוה.
2726 ברכות יד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ה) ויובן זה בהקדים מ"ש (בפרשתנו) אם כסף תלוה את עמי, ואיתא במדרש אמר הקב"ה אם כסף תלוה את עמי (עמי בחירי"ק תחת העי"ן), ומבואר בהדרושים, דזה שמעלת הגמ"ח היא גדולה כ"כ עד שעי"ז אתה עמי, עמי במחיצתי, הוא כמ"ש כי חסד חפצתי ולא זבח , דהגם שגם הקרבנות (זבח ) הם רצונו ית' [כמובן גם מזה שישנם כו"כ ציוויים להקריב קרבנות], מ"מ, כיון שענין הקרבנות הוא העלאה מלמטה למעלה, ותכלית הכוונה הוא שיהי' המשכת גילוי אלקות למטה, דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, לכן, הרצון בקרבנות הוא (לא בהקרבנות מצד עצמם, אלא) בשביל ההמשכה שתהי' אח"כ ע"י הנסכים [כדאיתא בגמרא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים , דמזה משמע שכשהקריב זבח בלא נסכים אין קרבנו כלום, ומבואר בלקו"ת שזהו לפי שההעלאה דקרבנות היא בשביל ההמשכה שאח"כ ע"י הנסכים ], ולכן, הרצון בקרבנות הוא (כמו) חיצוניות הרצון [ ע"ד אדם שרוצה לנסוע לאיזהמקום לקנות סחורה, שהרצון שלו בהנסיעה הוא רק בשביל הריוח שיהי' לו עי"ז], ופנימיות הרצון הוא בהמשכה למטה.
22 ברכות יד, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו ועתה יגדל נא כח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
עליך שהוא ענין קבלת מ"ש שבכל מצוה שזהו למעלה מן ההשגה והטעם ומדרג' השנית הוא הכונה בבחי' רצון העליון אשר במעשה המצות והא בהא תליא דאם יש לו קבלת מ"ש בתחלה רק לעשות רצונו בלא טעם אזי יוכל לבא למדרגה הב' בטעם וכונה כי הוא ית' מצד עצמו נק' מלך המרומם כו' וכדי שיומשך בבחי' רצון ע"י כונה שבמצוה צריך תחלה קבלת מ"ש כי א"א לעורר בחי' המלך המרומם לבדו כו' כ"א רק בקבלת מ"ש בלבד שהוא בחי' ביטול העצמו' מכל וכל כו' וזהו שאנו או' בברכות המצות בא"י אלקינו מלך העולם, פי' מלך העולם היינו קבלת מ"ש הנק' מצות המלך וזהו בא דרך המשכה מלמעלה למטה באמרו ברוך אתה כו' וכמ"ש שום תשים עליך בבחי' ירידת אור אלקי עליך כו' ואח"כ אשר קדשנו במצוותיו מלמטה למעלה לעורר הכונה לבחי' רצון העליון שמלובש במצוה שע"ז אמרו מצות צריכות כונה והיינו אשר קדשנ"ו במצוותיו בחי' קדש הוא בחי' מובדל בערך ומרומם לבדו כמ"ש בזוהר בפי' קדש שהוא מלה בגרמיה כלומר מובדל בפ"ע להיות כי בחי' קדש העליון הוא בחי' אור מקיף דרצון העליון והוא ענין כונו' המצות באמרו אשר קדשנו במצוותיו וד"ל.
33 קבלת מ"ש שבכל מצוה : ראה ברכות יד, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ענין מארז"ל כל הקורא ק"ש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ענין מארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים , מה ענין זה לזה, יש להקדים תחלה כל עיקר הקרבנות והנסכים מהו.
2 כל הקורא ק"ש בלא תפילין : ברכות יד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: כה דיני תפילין בפרטות א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
א ואחר שלבש טלית מצוייצת יניח תפילין מיד כדי שיהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר על עצמו שהוא אומר וקשרתם לאות וכו' ואינו מקיים:
ה ברכות יד, ב. טור.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: כה דיני תפילין בפרטות יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
יא יכוין בהנחת התפילין שצונו הקב"ה לכתוב ד' פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים ולהניחן על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח וגם תאות ומחשבות לבו לעבודתו יתברך וע"י הנחת תפילין יזכור את הבורא יתברך וימעיט הנאותיו:
מד תלמידי רבינו יונה ברכות יד, ב (ד"ה הרוצה). שו"ע שם. וראה העו"ב רטז ע' כ. רכ ע' יב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ז כותבי סת"ם בשעה שעוסקין במלאכתן וכן תגריהם ותגרי תגריהם שהם לוקחין כדי להוציאן למוכרן למי שצריך להם ואין כוונתם כדי להשתכר וכן כל העוסקים במלאכת שמים פטורין מהנחת תפילין כל היום זולת בשעת קריאת שמע ותפלה כדי לקבל [עליו] עול מלכות שמים שלימה וגם שלא יעידו עדות שקר בעצמם במה דברים אמורים כשאינם עוסקים במלאכתם בשעת קריאת שמע אבל אם הם עוסקים א"צ להפסיק משום קריאת שמע ותפלה אפילו אם יעבור זמנם אלא שלכתחלה אסורים להתחיל משהגיע סמוך לזמן קריאת שמע (עיין סי' ע"ב) אבל אם התחילו קודם לכן או אפילו התחילו באיסור אין צריך להפסיק לקריאת שמע אף על פי שיש להם שהות לעסוק במלאכתם אחר קריאת שמע וקריאת שמע היא מצוה עוברת אף על פי כן כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אפילו אפשר לו לקיים שתיהן לפי שכל שעוסק במלאכתו של מקום לא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצות אחרות אף על פי שאפשר לו ולכן המשמר את המת פטור מתפילין ומקריאת שמע ומתפלה ומכל המצות אע"פ שיכול לקיים כל המצות וכן החופר קבר למת פטור מכולם אע"פ שנח מעט שגם בשעת נוחו נקרא עדיין עוסק במצוה שעל ידי כך יתחזק כחו לחזור ולחפור ולכן הוא פטור אז אע"פ שיכול אבל מי שלבוש בתפילין אע"פ שמקיים מצוה אינו נקרא עוסק במצוה להפטר מכל המצות אלא בשעה שלובשן אבל לא אח"כ כשהולך בהן כל היום וכן מי שמצא אבידתו של חבירו ומשמרה בתיבתו אע"פ שמקיים מצוה אינו נקרא עוסק במצוה להפטר מכל המצות כל זמן היותה בתוך תיבתו וכן כל כיוצא בזה ואפילו כשעוסק במצוה אחת ונזדמנה לו מצוה אחרת ויכול לעשות שתיהן כאחת בלא שום טורח מהיות טוב אל תקרא רע ויצא ידי שתיהן ולא אמרו שכל העוסק במצוה פטור מן המצוה אלא כשצריך לטרוח טירחא בעשיה האחרת טורח אחר אבל לא כשטורח אחד לשתיהן וכדרכו במצוה הראשונה יכול לצאת ידי שתיהן:
נ ברכות יד, סוף ע"ב. רבינו יונה ברכות שם (הובא בב"י ריש סי' כה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ג אם שכח להניח ציצית ותפילין יש אומרים שיכול להפסיק בין הפרקים להניחן ולברך עליהן ויש אומרים שתפילין מפני שחובה לקרות ולהתפלל בהן כדי לקבל מלכות שמים שלימה מפסיק להניחן ויברך ג"כ אבל ציצית אינה חובת הגוף שאם אין עליו טלית פטור מציצית ויכול לקרות ואינו כמעיד עדות שקר כיון שאין עליו טלית החייבת בציצית לפיכך אסור להפסיק בברכתן אפילו בין הפרקים של קריאת שמע וברכותיה אלא לובשן בלא ברכה ולאחר התפלה ימשמש בהן ויברך וכן יש לנהוג הלכה למעשה:
כה הרב רבינו יונה ברכות טו, א ד"ה והורה (שכותב חילוק זה גבי בין ק"ש לתפלה, כדלקמן סי"א, ומלשונו משמע שכ"ה בכל ברכות ק"ש, גם קודם ק"ש. וכ"מ בתוס' ברכות יד, ב ד"ה ומנח, ובהגהות מיימוניות פ"ג מהל' ק"ש אות ב, שחילוק זה הוא גם קודם ק"ש). רא"ש ברכות פ"ב סי' י (שמבאר טעמי החילוק, אף דמיירי בין ק"ש לתפלה) ובתשו' כלל ד סי' א (לברך על התפילין בין אהבה לק"ש, כדלקמן סי' פ ס"ג). ארחות חיים הלכות תפילין סי' יא בשם גאון (כנ"ל). דרכי משה ס"ק א בשם מוהר"א מפראג ובסי' נד ס"ק א בשם אור זרוע (כת"י) בשם תשובת הגאונים (שלא לברך על הציצית בברכות ראשונות של ק"ש).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ח אם פסק מפני היראה או הכבוד אחר שאמר אמת וכן אם סיים ה' אלהיכם אמת קודם הש"ץ וממתין על הש"ץ שיאמר עמו ברכת אמת ויציב אינו חוזר ואומר אמת אלא מתחיל מויציב או ממקום שפסק:
עז הרב רבינו יונה ברכות יד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
יא מי שאין לו תפילין והצבור מתפללים מוטב שיתעכב עד אחר תפלת הצבור לשאול לו תפילין מחבירו כדי שיקרא קריאת שמע ויתפלל בתפילין ויקבל עליו מלכות שמים שלימה ממה שיתפלל עם הצבור בלא תפילין ויעיד עדות שקר בעצמו .
צח גמרא ברכות יד, סע"ב וטו רע"א. הרב רבינו יונה שם ד"ה הרוצה. וראה גם לעיל ס"ג. סי' לח ס"ז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז, כא, כד
ואם באו לידו בין קריאת שמע לתפלה (ב) יש אומרים שאין מפסיקין לברך עליהן אלא בין הפרקים אבל לא באמצע הפרק לפיכך מויאמר ואילך יניחן בלא ברכה ואחר התפלה ימשמש בהם ויברך (ג) ויש אומרים אפילו באמצע הפרק יכול לברך עליהן אבל לא בין גאולה לתפלה שהרי דינו כמו באמצע התפלה ממש אפילו לענות קדיש או קדושה שהיא מצוה עוברת וכל שכן בברכת התפילין שיכול לברך אחר כך וכן יש לנהוג.
קב ר"מ מקוצי בתוס' ברכות יד, ב ד"ה מנח . ב"י ד"ה ומ"ש רק אם. עי' קונטרס אחרון.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סז דין ספק אם קרא קריאת שמע א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ואם אמר איזה פסוק של יציאת מצרים או איזה הלכה שנזכר בה יציאת מצרים יצא ידי חובתו מן התורה ונעשית ברכת אמת ויציב ספק דברי סופרים ולהקל (ב) ויש מי שאומר שמכל שכן אם אומר שירת הים שיצא מן התורה:
טז מ"א מגמרא ברכות יד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע עא אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ה וכן החופר קבר למת פטור מכולן אפילו בשעת נוחו כמו ש(י)[נ]תבאר שם היו חופרים שנים או יותר כל הצריכים לצרכי החפירה בבת אחת פטורין ואם יש נוספין נשמטין וקורין וחוזרין אלו הנוספים ומתעסקים והאחרים נשמטין כמספר הנוספין וקורין וחוזרין להתעסק ונשמטים אחרים עד שנמצא שקראו כולם ולא נתבטל שום דבר מעסק הקבר כלל (אפילו רגע):
לז ברייתא ברכות יד, ב. טור ושו"ע ס"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן סו (ד)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
וכוונת המ"א צ"ע, דהא מדינא אין צריך לחזור ולקרות כמו שנתבאר בסי' ס' בסעיף ב', וא"כ הפסיק בין ה' לאמת (וגם את"ל דחייא בר רב דף י"ד, איך קרא כך תחלה).
כח ברכות יד, ב: אמר אני ה' אלהיכם צריך לומר אמת לא אמר אני ה' אלהיכם אינו צ"ל אמת .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
חדא ועוד קאמינא , כי אם עבר עליהם רוח קנאה לקנאות לה' ולתורתו, ולגדור פרצות בישראל , היה להם למחול על כבודם הרמה ולעבור בעצמם ובכבודם משער לשער במחנה אשר אנ"ש חונים שם, ולעיין בעינא פקיחא על כל דרכנו היש משכיל דורש אלקים , ויצא כאור צדקנו , כי אז עין בעין יראו וידעו כי באמת תורת ה' אתנו, וכנים אנחנו ועליה אנחנו מומתים.
550 חדא ועוד קאמינא: ע"פ ברכות יד, ב ובכ"מ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
באתי כמזכיר ומעורר ישנים בתרדמת הבלי הבלים, ולפקוח עיני העורים יביטו לראות , להיות כל ישעם וחפצם ומגמתם לכל בהם חיי רוחם במקור מים חיים חיי החיים כל ימי חייהם מנפש ועד בשר , דהיינו כל מילי דעלמא ועסקי פרנסה לא יהיה כאלו דעבדין לגרמייהו , ולא יהיה בית ישראל ככל הגוים דזנין ומפרנסין ומוקרין לנשייהו ובנייהו מאהבה, כי מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כתיב , דהיינו שגם בעניני ארץ לא יפרידו מאחד האמת ח"ו להעיד עדות שקר ח"ו בק"ש ערב ובוקר בעינים סגורות ה' אחד בד' רוחות ובשמים ממעל ובארץ מתחת , ובפקוח עיני העורים התעיף עיניך בו ואיננו ח"ו.
935 עדות שקר ח"ו בק"ש: להעיר מברכות יד, ב: "כל הקורא ק"ש כו' עדות שקר" .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית ח הלכות ציצית ועטיפתו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כב
כ אם רוצה ללבוש הטלית קטן מיד בקומו, כדי שלא ילך ד' אמות בלא ציצית, והרי עדיין אין ידיו נקיות ולא יכול לברך , יכול ללובשו בלא ברכה , ולכשינקה ידיו, ימשמש בציציותיו ויברך, דהמשמוש הוא כאילו לובשו עכשיו .
937 תוס' ברכות יד, ב ד"ה ומנח (מותר להתעטף בטלית בעת שידיו מטונפות, ואחר שיטול ידיו ימשמש בטליתו ומברך). טור ו שו"ע סעיף י (אם לובש טלית קטן בעוד שאין ידיו נקיות, ילבשנו בלא ברכה, וכשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברך עליו).
וראה משולחן הארי.
סיכום תוכן ההלכה:
(א) מדין התלמוד אפשר ללבוש הציצית ולברך עליה גם קודם נטילת ידים, כמו שאר ברכות השחר, כדלקמן סי' מו ס"ב (ברכות השחר נתקנו לברך כל אחת בשעה שנתחייב בה, דהיינו כשיעיר משנתו ... וכשנוטל ידיו יברך על נטילת ידים). והטעם הוא כדלעיל סי' א מהדורא בתרא ס"ז (ומי שישן במלבושיו, מאחר שיכול להיות שלא נגעו ידיו במקומות מטונפים שבגופו, הרי סתם ידים אלו כשרות להזכיר השם בברכות ולדבר דברי תורה, מדין התלמוד והפוסקים). ואפילו ישן ערום, שודאי נגע במקומות המטונפים, כדלעיל שם ס"ו (אם ישן על מטתו ערום, ומסתמא נגעו ידיו במקומות מטונפים שבגופו), יכול לנקות ידיו בכל מידי דמנקי ולברך , כדלעיל שם סי' ד ס"א (לתלמוד תורה ולהזכרת השם ... אין צריך לחזר אחר מים, אלא די לנקות ידיו בכל דבר שמנקה).
(ב) הגאונים תקנו שלא לברך ברכות השחר עד אחר נטילת ידים, כדלקמן סי' מו ס"ג (עכשיו מפני שאין הידים נקיות ... נהגו לסדרן בבית הכנסת). ועל זה מבואר כאן (ללבוש הטלית קטן מיד בקומו ... בלא ברכה), ולברך אחר נטילת ידים.
(ג) אמנם לפי הזהר גם זה אסור, כדלעיל סי' א מהדורא בתרא ס"ז (אך בזוהר החמירו מאד שלא לברך ולא ללמוד, וכן שלא ליגע במלבושיו ... בעוד רוח הטומאה שורה על הידים, קודם נטילת ידים שחרית). ולכן יעשה כדלעיל ס"א (תיכף ומיד אחר נטילת ידים, שידיו נקיות ויכול לברך , יתעטף בציצית), ועדיף לעשות כאמור בפסקי הסדור (והמדקדקים נוהגין לישן בטלית קטן ... לא יצטרך ללבשו קודם נטילת ידים, לעבור על קדושת הזהר).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין כה דיני תפילין בפרטות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
א ואחר שלבש טלית מצוייצת יניח תפילין מיד, כדי שיהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה , שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר על עצמו , שהוא אומר וקשרתם לאות וכו' ואינו מקיים :
4 ברכות יד, ב (כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו ). תלמידי רבינו יונה שם ח, א (דכיון שהוא קורא וקשרתם לאות על ידכה והיו לטוטפות בין עיניך ואינו מניחן, נמצא שמעיד עדות שקר על עצמו , שמה שאומר אינו אמת). טור ולבוש ס"א. וראה הערות וביאורים תשפב ע' 70. שו"ע אדה"ז המבואר.
ולכאורה מיירי הכא כשאחר התפלה יניח תפילין בלא קריאת שמע , וכדלקמן סי' סו סי"א (שיתפלל עם הצבור בלא תפילין ויעיד עדות שקר בעצמו ... וכשיבואו תפילין לידו אחר כך, יניחן במנחה או יניחן באמצע היום ויאמר בהם איזה מזמור). אבל אם יקרא אחר כך קריאת שמע בתפלין, אין בזה משום מעיד עדות שקר , כדלקמן סי' לד ס"ה (ואם לבו נוקפו, שקרא קריאת שמע בלא תפילין לר"ת וסייעתו, והעיד עדות שקר בעצמו . יחזור ויקרא קריאת שמע אחר התפלה).
אמנם באגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"י אגרת ג'שב (בודאי המה נזהרים בקריאת שמע קטנה בתפילין , ואז אפשר לטעום מיני מזונות). ובתורת מנחם ח"ו ע' 15 ואילך (מצינו אצל חסידים ואנשי מעשה לקרות קריאת שמע קטנה ללא תפילין ... כיצד קורין קריאת שמע בלא תפילין , היפך מארז"ל "כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו" ? וכבר שקו"ט בזה כו"כ , ומסקנת דבריהם שהפירוש ד"הקורא קריאת שמע בלא תפילין" (שחשיב כעדות שקר ) הוא למי שאינו מניח תפילין כלל, אבל הא שאינו מניח תפילין בשעת קריאת שמע (אלא לאחרי זה) ודאי לא חשיב עדות שקר ח"ו).
*
כאן נתבאר טעם הקדמת הנחת התפילין לפני קריאת שמע . ואילו טעם הקדמת הנחת התפילין לפני תפלה, יתבאר לקמן סי' לח סעי' ז (בשעת קריאת שמע ותפלה, כדי לקבל [עליו] עול מלכות שמים שלימה, וגם שלא יעידו עדות שקר בעצמם), וס"ט (בשעת קריאת שמע ותפלה כדי לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה), וסי' סו סעי' ג (שחובה לקרות ולהתפלל בהן כדי לקבל מלכות שמים שלימה), וסי"א (שיקרא קריאת שמע ויתפלל בתפילין ויקבל עליו מלכות שמים שלימה).
ולענין ציצית ראה לעיל רס"י ח (כל הקורא קריאת שמע בלא ציצית מעיד עדות שקר בעצמו ), ובהערות שם. לקמן סי' סו ס"ג (אם שכח להניח ציצית ותפילין , יש אומרים שיכול להפסיק בין הפרקים להניחן ולברך עליהן, ויש אומרים שתפילין מפני שחובה לקרות ולהתפלל בהן כדי לקבל מלכות שמים שלימה, מפסיק להניחן ויברך גם כן. אבל ציצית אינה חובת הגוף, שאם אין עליו טלית, פטור מציצית, ויכול לקרות ואינו כמעיד עדות שקר , כיון שאין עליו טלית החייבת בציצית, לפיכך אסור להפסיק בברכתן אפילו בין הפרקים של קריאת שמע וברכותיה, אלא לובשן בלא ברכה, ולאחר התפלה ימשמש בהן ויברך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין כח דין חליצת התפילין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בשחוק או בקלות ראש (או שמטריד דעתו כל כך לצרכי הגוף עד שלבבו פונה מיראת שמים מחמת טרדתו).
227 הרב רבינו יונה ברכות יד, ב (דודאי היסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק, אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק באומנותו ובצרכיו ואין דעתו עליהם ממש, לא נקרא זה היסח הדעת. דאם לא תימא הכי, היאך יוכל האדם להניח תפילין כל היום). רא"ש ברכות פ"ג סי' כח (והיה אומר ר' יונה ז"ל ... דודאי היסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק, אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהן ממש, אין זה נקרא היסח הדעת. דאי לא תימא הכי, איך יוכל אדם להניח תפילין כל היום), ובהלכות תפילין סי' כא. טור סי' מד. מ"א סי' מד ס"ק ב (ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק או בקלות ראש (טור)).
וכן הוא לקמן רס"י מד (שהיסח הדעת הוא כשעומד בשחוק או קלות ראש (או שמטריד דעתו בצרכי הגוף הרבה), כמו שנתבאר בסי' כ"ח). סי' רנב סי"ט (שאסור להסיח דעת מתפילין לנהוג קלות ראש). פסקי הסדור שם ( ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בקלות ראש או שחוק ושיחה בטילה, שהרי זה מפיר יראה, אבל אם מתעסק בצרכיו, ויראת ה' היא תקועה בלבו להזהר מכל חטא ועון בעסקיו שלא למרות עיני כבודו ח"ו, לא נקרא היסח הדעת, אע"פ שאין דעתו ממש על התפילין . ולכן מצות תפילין להיות לבוש בהן כל היום כולו ).
וההוספה שבפסקי הסדור היא, שיש ליזהר גם מ"שיחה בטילה" בתפילין , כמבואר ברמב"ם פ"ד הכ"ה (שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה).
וראה לקוטי שיחות חי"ד ע' 151 ואילך. רשימת שיעורים (שבת) ע' רמב ואילך. סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' ע. שו"ע אדה"ז המבואר.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כה
זולת בשעת קריאת שמע ותפלה , כדי לקבל עול מלכות שמים שלימה , וגם שלא יעידו עדות שקר בעצמם.
1281 כדאמרינן ברכות יד, סוף ע"ב (הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה ... ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה ). ופירש רבינו יונה שם ח, א (טעם הדבר, מפני שבתפילין שבראש אדם משעבד לבורא יתברך הנשמה שהיא במוח, ובתפילין שבזרוע אדם משעבד גופו, ומפני כך צוו להשים אותם כנגד הלב, שהלב היא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו ... וכשקורא קריאת שמע ומתפלל בענין שמשעבד לו נשמתו וגופו, זו היא מלכות שמים שלימה . ומדאמר ומתפלל משמע שגם בתפלה צריך שיתפלל ותפילין בראשו ).
וכן הוא לקמן ס"ט (בשעת קריאת שמע ותפלה, כדי לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה), וסי' סו סעי' ג (שחובה לקרות ולהתפלל בהן, כדי לקבל מלכות שמים שלימה), וסי"א (שיקרא קריאת שמע ויתפלל בתפילין, ויקבל עליו מלכות שמים שלימה). וראה גם לעיל סי' כה ס"ה ( שהתפילין יש בהם קדושה יתירה וקיבול עול מלכות שמים ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין מא דין הנושא משאוי איך ינהוג בתפילין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
אבל דבר שדרכה להיות על הראש, כגון כובע ומצנפת, מותר אפילו אם מונח על התפילין .
1466 רמב"ם שם (אבל צונף הוא מצנפתו על תפיליו). הרב רבינו יונה ברכות יד, ב (ורבינו משה ז"ל כתב שמותר לשום המצנפת בראש ואפילו בשעה שמניח התפילין . נראה מדבריו שלא אסרו אלא מטפחת שנראה ביזוי, כדכתבינן, אבל דבר שדרך לשום אותו כל היום בראשו, כגון מצנפת וגלימא וכיוצא בהן, מותר). רא"ש ברכות פ"ג סי' לא, והל' תפילין סי' יט. טור ושו"ע (אבל דבר שדרכו ליתן בראשו, כגון כובע או מצנפת, מותר ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין מג דין איך להתנהג בתפילין בהכנסו לבית הכסא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
ג אבל אם משתין מיושב או בעפר תיחוח, שאין ניצוצות נופלין על רגליו, מותר להשתין בהן אפילו כשהן מגולין בידו.
1547 הרב רבינו יונה ברכות יד, ב (דכי אמרינן דליכא ניצוצות הני מילי מיושב, דאין מי רגלים כלים אלא מיושב). רא"ש שם (עושה צרכיו מיושב, וכלין מי רגלים, וליכא ניצוצות). רמ"א סעיף א (אם משתין מיושב או עפר תיחוח דליכא ניצוצות). ו כדלעיל סי' ג מהדו"ק ס"כ (ישתין לתוך עפר תיחוח, או יעמוד במקום גבוה וישתין למקום נמוך, או ישתין מיושב, דבכל הני גווני ליכא למיחש לניצוצות).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סא דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ואחר כך מתחילין ויציב, ואינן חוזרין ואומרין אמת , שכל האומר אמת אמת בלי הפסק תיבה אחרת בינתיים כאילו אומר שמע שמע, שמשתיקין אותו אם לא שהה כלל בינתיים, כמו שיתבאר.
1088 ברכות יד, ב ) חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת . א"ר אבהו א"ר יוחנן , חוזר ואומר אמת , רבה אמר אינו חוזר ואומר אמת . ההוא דנחית קמיה דרבה , שמעיה רבה דאמר אמת אמת תרי זימני , אמר רבה כל אמת אמת תפסיה להאי ), ופירש"י (ריהטא של אמת תפסתו לזה). רבינו יונה ח, א (כגון שסיים קריאת שמע קודם החזן, וסמך אני ה' אלהיכם עם אמת ... והלכתא שאין צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת , אלא מתחיל מויציב ואילך). רבינו ירוחם נתיב ג ח"ב (ובזה טועים כמה אנשים שאומרים בצבור כשקורין קריאת שמע בלחש עד אמת , וכשש"צ אומר אמת ויציב, חוזרין ואומרים אמת פעם אחרת, וטעות הוא בידם, כי כשלא שהה פשיטא דאין אומרים ב' פעמים, כמו שאין אומרים מודים מודים ב' פעמי[ם]). הובא ב דרכי משה ס"ק ב. טור ושו"ע סי' סו ס"ו (סיים קודם החזן, וסמך ה' אלהיכם עם אמת , וממתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו – אינו צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת ).
וכן הוא לקמן סי' סו ס"ח (אם סיים ה' אלהיכם אמת קודם הש"ץ, וממתין על הש"ץ שיאמר עמו ברכת אמת ויציב, אינו חוזר ואומר אמת אלא מתחיל מויציב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
טור , מגמרא.
1407 ברכות יד, ב (רב משי ידיה וקרא קריאת שמע ואנח תפילין וצלי (שהקדים קריאת שמע לתפילין , רש"י) ... שלוחא הוא דעוית (השליח קלקל, שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא, והגיע זמן קריאת שמע והוזקק לקרות כדי שלא יעבור הזמן , וכי מטי שלוחא דתפילין אנחינהו, רש"י)). והוכחת הפוסקים דמיירי בברכה יתבאר בסמוך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
דהא מדינא אין צריך לחזור ולקרות, כמו שנתבאר בסי' ס' בסעיף ב' , ואם כן הפסיק בין ה' לאמת (וגם אם תמצי לומר [כ]חייא בר רב דף י"ד, איך קרא כך תחלה ).
1424 ברכות יד, ב (אמר אני ה' אלהיכם , צריך לומר אמת (כדכתיב וה' אלהים אמת , רש"י). לא אמר אני ה' אלהיכם , אינו צריך לומר אמת ), הרי שחייבים להסמיך ה' אלקיכם לאמת ויציב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט, כה
וה' הרועה אותו מעודו , ימלא חפצו הטהור בכללות אנ"ש, ויערה עליהם רוח ממרום , לקבל עול מלכות שמים שלימה , באור התורה ועבודה אמיתי אכי"ר.
49 לקבל עול מלכות שמים שלימה: ע"פ ברכות יד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אור התורה במדבר כרך ב פרשת שלח דבר אל בנ"י ואמרת אליהם ועשו להם ציצית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
א) דבר אל בנ"י ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורתם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת פ"ב דברכות דף י"ד ע"ב אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב דבר אל בנ"י לא הוי התחלה , ואמרת אליהם הוי התחלה , נראה ע"פ מ"ש בבחיי כאן ס"פ שלח וז"ל דבר אל בנ"י מצות ציצית בכלל, ואמרת אליהם פרטי המצוה, וכן הדין בכל הפרשיות שבשאר מצות שיאמר בהן דבר אל בנ"י ואמרת אליהם שפירושו כן, כי כל מצוה יש לה כלל ופרט וכבר הזכרתי זה בראש סדר ויקרא עכ"ל, ושם בפ' ויקרא ע"פ דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אדם כי יקריב כ' הדבור על כלל המצוה, והאמירה על פרטיה וכן דבר אל בנ"י שבמצות ציצית שיודיעם תחלה מצות ציצית בכלל ואמרת אליהם בפרט, והפרט הוא מה שבא בקבלה שמונה חוטין בכל כנף שהם ל"ב על ארבעת רבעיו לכוונה ידוע, וחמשה קשרים גם כן זה נכלל במה שאמר ואמרת אליהם כי פרטי המצוה לא יתבארו מהכתובים בכלל עכ"ל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח על ג"ד העולם עומד כו' אופן היתר עיסקא כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ועפ"ז יובן מארז"ל (ר"ה די"ח א' יבמות דק"ה א') ע"פ אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמ"ח רבה דעסיק בתורה חי מ' שנין אביי דעסיק בתו' ובגמ"ח חי שיתין שנין והיינו מפני כי חסד חפצתי המשכות אלקות מלמעלמ"ט ולא זבח העלאות לבד, (וצ"ל מ"ש מנחה היינו קרבן מנחה , דאילו מנחה שבעולה דכתי' ועשירית האיפה (במדבר ך"ח ) יתבאר לקמן שזהו בחי' המשכה, ולכן גם בקרבנות הי' ג"כ בחי' המשכה, וזהו שארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים , ולכאו' מ"ע דמיונם זל"ז אך לפי הנ"ל יתורץ היטיב דהנה הקרבנות הם בחי' זבח העלאה מלמטלמ"ע שהוא אש כנ"ל אבל נסכים ומנחה שהם יין ומנחת סולת שבעולה הם בחי' צומח שהם נגד יסוד המים כנ"ל, ומים יורדין מגבוה לנמוך שז"ע המשכת אלקות מלמעלמ"ט, ולכן דימו ק"ש ותפילין להם שק"ש היא בחי' העלאה רצוא בכל לבבך בשני יצריך לזבוח את יצרו, ותפילין הם המשכת מוחין לז"א שה"ע המשכת אלקות מלמעלמ"ט, והוקשה כל התורה
146 כל הקורא ק"ש בלא תפילין : ברכות יד, סע"ב. ראה לקו"ת שלח מב, א. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ס"ע א'רא ואילך. אוה"ת על מארז"ל ע' יא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ושאבתם מים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
הנסכים מהו, הנה ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים , והענין דבד"כ נסכים הם בחי' המשכה למטה והם היו מג' מינים שמן יין וסולת שרומזי' לג' בחי' חב"ד, שמן בחי' חכ' ויין הוא בחי' בינה כנודע וסולת הוא בחי' דעת וכמשארז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן כו', ולכן הקורא ק"ש כו', דהנה העולה היא בחי' העלאה מלמטלמ"ע (שהיא כולה כליל ) ועי"ז נמשך בחי' מנחה שהיא בחי' המשכה כנודע וע' בת"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה בענין מ"ן ח' ה', וזבח הוא קרבן שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע, ועי"ז נמשך נסכים שהם בחי' המשכה מלמעלמ"ט, ולכן דימה הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה כו', כי ק"ש הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע שז"ע ואהבת כו' בכל מאדך בבחי' רצוא ליכלל וליבטל באה"ע ואה"ר, ועי"ז נמשך ההמשכה ע"י התפילין , והקורא ק"ש בלא תפילין הוא דומה ממש למקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים כו'.
10 כל הקורא ק"ש בלא תפילין : ברכות יד, סע"ב. ראה (ולהבא בסמוך בפנים) לקו"ת שלח מב, א. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ס"ע א'רא ואילך. אוה"ת על מארז"ל ע' יא. סה"מ תרל"ח ע' מ ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ושאבתם מים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ולהבין זה צ"ל בכלל ענין הנסכים הנה ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים , וענין הנסכים הוא בכלל המשכות, ובנסכים הי' ג' דברים שמן יין וסולת, שמן הוא חכ' יין הוא בינה וסולת הו"ע דעת כמארז"ל אין התינוק יודע לקרוא אבא עד שיטעום טעם דגן ומאחר שמפעיל דעת ה"ה בעצמו דעת, ובכלל הוא המשכות חב"ד, וע"כ כל הקורא כו' עולה בלא מנחה עולה הוא העלייה ממטלמ"ע שעולה כולה כליל ומנחה הוא מ"נ ח"ה שע"י העליות מ"ן ממשיכים מחכ' בה' בהבראם בה' בראם, או למעלה יותר ח' הוא ממזל שמיני ונוצר ממשיכים בה' בראם, וזבח הוא מלמטלמ"ע בלא נסכים המשכה מלמעלמ"ט ובנסכים הי' ב' מד' נה"י ונה"מ.
14 כל הקורא ק"ש בלא תפילין : ברכות יד, סע"ב. ראה (ולהבא בסמוך בפנים) לקו"ת שלח מב, א. מאמרי אדה"א במדבר ח"ג ס"ע א'רא ואילך. אוה"ת על מארז"ל ע' יא. סה"מ תרל"ח ע' מ ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וברך את לחמך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ג"כ במדות דמובן מענין הנדרים דבינה היא חיי המדות, דחו"ב הם תרדל"מ, ובכלל חיוהי הוא מוחין ומשם נמשך בבחי' גרמוהי וה"ז כמו עד"מ הנשמה שמחי' את הגוף עיקר משכנה במוחין ומשם מתפשטת בכל האברים כמו"כ עיקר השראת אוא"ס במוחין ומשם נמשך במדות, וכן התורה היא לחם למטה לנה"א להתקשר באלקות דישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה, וכן היא לחם לנה"ב כמ"ש אם רעב שונאך האכילהו לחם, שלמה קרא להיצה"ר שונא והאכילהו לחם לחמה של תורה , או כמו שפירש"י מלחמתה של תורה הטריחהו בדברי תורה דכשיטריחו בד"ת לא יהי' לו זמן להסית, ובסיום הפסוק כתי' וה' ישלם לך ואמרז"ל ישלימנו עמך, שהנה"ב יהי' לו ג"כ אהבה לה', וזהו שתורה נק' לחמך, וברך לחמך שהלחם צריך ברכה.
21 הנשמה . . עיקר משכנה במוחין : ראה רבינו יונה לברכות יד, סע"ב ד"ה הרוצה. שו"ע הל' תפילין סכ"ה, ס"ה. ובשו"ע אדה"ז שם סי"א. תניא פנ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתסו. וש"נ. שמות ח"ב ע' תקמג ואילך. ש"א י, ב הערה 31.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות ער"ה
מקור מפורש
בדף זה
בנוגע צו עניני דין אין תורה — וואָס איז ספּעציעל גילטיק אין די איצטיקע טעג וועלכע ווערן אָנגערופן ימי הדין, (אָנהויבנדיק פון דעם יום הדין פון ראש השנה) — איז אַ פסקדין פון דעם אויבערשטן אין תורה, אַז דער דין דאַרף זיין אין אַן אופן פון "(ושפטו העדה גו') והצילו העדה", ד.ה.
1 ולכן אומרים בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ "המלך המשפט" (ברכות יד, ב. טושו"ע ושו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תקפב) "לפי שבימים הללו הקב"ה מראה מלכותו לשפוט את העולם" (שו"ע אדה"ז שם. מרש"י ברכות שם ד"ה המלך).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ג
מקור מפורש
בדף זה
0) ברכות יד, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשט"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
בדף זה
איתא בגמרא:
97 ברכות יד, סע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב ענין קרי"ס
מקור מפורש
בדף זה
וז"ש הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, הרי על ענין קרי"ס אמר הפך ים ל' עבר ועל ענין העברת הנהר לעתיד א' בנהר יעברו ברגל ושם נשמחה לעתיד ולהבא, כמ"ש כימי צאתך מארמ"צ אראנו נפלאות לעתיד וגם גזרו אומר שמזכירים יצי"מ לע"ל כמ"ש למען תזכור את יום צאתך מארמ"צ כל ימי חייך להביא לימות המשיח ועוה"ב, ולכאורה ממ"ש שם נשמחה בו משמע שם דוקא נשמחה בו ולא תזכור עוד אז יצי"מ וקי"ס כו'.
11 למען תזכור את יום צאתך . . להביא לימות המשיח : פ' ראה טז, ג. ברכות יד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית ח הלכות ציצית ועטיפתו כ
מקור מפורש
בדף זה
כ אם רוצה ללבוש הטלית קטן מיד בקומו כדי שלא ילך ד' אמות בלא ציצית והרי עדיין אין ידיו נקיות ולא יכול לברך יכול ללובשו בלא ברכה ולכשינקה ידיו ימשמש בציציותיו ויברך דהמשמוש הוא כאילו לובשו עכשיו ואם בדעתו להתעטף בטלית אחרת מיד שינקה ידיו א"צ למשמש ב[זו] ולברך עליה רק יברך על הטלית שלובש אח"כ ויכוין במחשבתו לפטור גם את זאת שלבש כבר:
עט תוספות ברכות יד, ב ד"ה ומנח. טור ושו"ע. לבוש שם. ובסדור לא כתב עצה זו, כ"א עצה הב' לברך על ט"ג ולפטור הט"ק. וראה ס' המנהגים - חב"ד ע' 3: אם אסור לברך אזי קודם התפלה - אם אינו לובש ט"ג - ימשמש בד' ציציותיו ויברך אז. וראה בנסמן לעיל סעיף ז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן סו (ב)
מקור מפורש
בדף זה
ר"מ מקוצי ותוספות וב"י ובדרכי משה שפירש הכל לפני קודם גאל ישראל, ולא קשה מידי כל מה שכתוב באבן העוזר.
ח הובא בתוס' ברכות יד, ב ד"ה ומנח, ובמרדכי רמז נג, ובהגהות מיימוניות פ"ג מהל' ק"ש אות ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן סו (ג)
מקור מפורש
בדף זה
טור מגמרא.
טו ברכות יד, ב - לפירוש רבי יצחק ברבי יהודה וסייעתו (שבקו"א הקודם) דמיירי בברכה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין מג דין איך להתנהג בתפילין בהכנסו לבית הכסא
מקור מפורש
בדף זה
אבל הנכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו מיושב, אין לו ליתנן לחבירו, שכיון שהתירו לו חכמים להכניסן לבית הכסא בבגדו בידו, יש להכניסן עמו כדי שישמרוהו מן המזיקים , וגם מצוה לשמרן בעצמו.
1569 הרב רבינו יונה ברכות יד, ב (ויש ספרים שגורסין אותו לנטרן, כלומר ישמרו אותו מן המזיקין. ויש מפרשים אשמור אותם אני בעצמי). הובא בב"י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין מד איסור שינה בתפילין
מקור מפורש
בדף זה
ואין בשינה משום היסח הדעת, לפי שהיסח הדעת הוא כשעומד בשחוק או קלות ראש (או שמטריד דעתו בצרכי הגוף הרבה), כמו שנתבאר בסי' כ"ח, וכשישן הוא שוכח כל הבלי עולם.
1620 הרב רבינו יונה ברכות יד, ב (ויש לשאול דאפילו שינת עראי היאך מותר, והלא אסור להסיח דעתו מהם, ובשעה שמתנמנם נמצא שמסיח דעתו מהם. ואומר מורי הרב נר"ו, דמתוך דברי ר"מ ז"ל למדנו תירוץ לדבר זה, דודאי היסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק, אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק באומנותו ובצרכיו ואין דעתו עליהם ממש לא נקרא זה היסח הדעת. דאי לא תימא הכי, היאך יוכל האדם להניח תפילין כל היום. והכי נמי כשמתנמנם ליכא היסח הדעת, דאדרבה באותה שעה עומד יותר דרך מורא ושוכח הבלי העולם, ולפיכך מותר לישן בהם שינת עראי). הובא ב רא"ש פ"ג דברכות סי' כח, ובהל' תפילין סי' כא, ובטור. והוא מהאמור ברמב"ם פ"ד הי"ג (מצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו, פטור מן התפילין, שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדמו"ר האמצעי דרושי חתונה ח"ב קול מצהלות
מקור מפורש
בדף זה
כו', אלא אדרבה יתחיל מלמעלה למטה והוא שיתבונן בגדולת הבורא בפרטו' ויעמיק דעתו ולבו לה' להאיר נפשו בבחי' גילוי אלקות ממש עד שיקבע האור הזה במוחו ולבו בתוך ופנימיות נפשו ולבו ואז ממילא יפול כל רע שבלב במדות וחומריות גופו עד שיזדכך מעט מעט בהרגל עבודתו זו יום ולילה בג' תפלות ובתו"מ כל היום, וכנ"ל דמעט מן האור דוחה הרבה מן החושך כי כהמס דונג כו' לפי שאין מקום לרע במקום שמאיר האור האלקי דקדושה, וזהו מ"ש ואמרת כו' על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות שהן הקליפות דכל טומא' מחשבה רעה ומדות רעות, דמשמע מזה שאם הי' אלק"י בקרב"י במוח ולב אין מקום לרע כלל וזהו כי רע ומר עזבך ה' כו', ולהיפך בהאיר אור האלקי בנשמתו שבמוחו ולבו בשמחת ההתבוננות כו' יתפשט ההארה האלקי' הזאת גם בחלק הגשמי שבדם הוא הנה"ט שהוא חלל השמאלי שיטה כל לבו לה' ולא יהי' לו רק לב אחד לאביו שבשמים וזהו בכל לבבך בשני יצריך כו', וזהו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו פי' שקודם התפלה שלא האיר אור אלקי בנשמתו עדיין הנשמה באפ"ו ואחר התפלה הרי הארה האלקי' מתפשט בכל חלקי הגוף לזכך חומריות שלו וכנראה בחוש לכל טועם טעם בעבודה שבמוח ולב בתפלה.
320 חדלו לכם. . שקודם התפלה : ישעי' ב, כב. ברכות יד, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח ויהי בשלח פרעה
מקור מפורש
בדף זה
דהנה מבואר למעלה בענין הזריעה בעפר שגורם הצמיחה בכפליי' לאין שיעור כו' מטעם רקבון החטה כו', וכך הוא בענין הזריעה דנש"י בגופים להיות משועבדים תחת ממשלת ע"ס דנוגה דעשי' שמקורם הכללי הוא במדבר שנק' מדבר העמים כידוע ומבואר במ"א שהן המזלות שע"י עובר השפע חיי גופני בפרנסה כו' כנ"ל, ועי"ז נעשה רקבון הניצוץ אלקי אחר שיזכור על ה' שהוא מקור האמיתי כו' כנ"ל יבא לכלל מרירות והכנעה עצומה קודם התפלה שהוא ענין כובד ראש שלפני התפלה (וז"ש הרוצה לקבל עליו עומ"ש שלימה יפנה כו' לנקות א"ע מהתקשרות בהבלי עוה"ז שהן בחי' פסולת דפסולת שנפלו מלמעלה כו' וכמ"ש במ"א ע"פ ונשב בגיא מול בית פעור כו', וזהו יפנה כו') ע"י ההכנעה והמרירות במה שנפרד מיחודו ית' ברוח נשברה מאד שבזה יפול התקשרות נפשו בגסות וחומריות החיות הגופני ויוכל לקבל עליו עומ"ש כו', דהיינו להיות לו רק לב א' לאביו שבשמים ויקבל עומ"ש ברצון שלם שלא יהי' עבד לאדונים זרים זולתו רק מ"ש לבד כו' שזהו נק' מ"ש שלימה וכנ"ל.
250 הרוצה לקבל עליו עומ"ש : ברכות יד, סע"ב ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א קדש ישראל לה'
מקור מפורש
בדף זה
ענין אומרו המקום הזה קאי על בהמ"ק כמ"ש הת"א לית דין אתר הדיוט, פי' שאינו רק כמו כל בחי' מציאות מקום שנברא מע"מ שנק' בשם מילין דהדיוטא, כ"א שמקום זה שהי' מקום שנבנה אח"כ הבהמ"ק, והיינו שבבהמ"ק הי' גילוי השכינה וכמ"ש וכבוד הוי' מלא את המשכן, ובמקדש היו קורין את השם ככתבו, ולכאו' ג"ז אינו מובן שהרי מכה"כ ולית אתר פנוי מיני', אך הענין הוא דמה שמכה"כ היינו שהוא רק בחי' המתלבשת בנבראים להחיותם ואתה מחי' את כולם ע"י בחי' אתה ך"ב אותיות, אבל אינו מאיר אלקו' בעולם בבחי' גילוי ואף שנא' את השמים ואת הארץ אני מלא הוא רק בהעלם, משא"כ בבהמ"ק הי' גילוי השכינה וכמשארז"ל צמצם שכינתו בין ב' בדי הארון והיינו שהי' מאיר שם בגילוי כו', וזהו ע"ד שארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, והנה אנו רואים בחיות הנפש שמאיר בגוף שאם היות שהחיות מתלבש בכל אברי הגוף ואפי' בצפורני הרגל, וכ"ש ברגל עצמו, ואעפ"כ הנה נודע ונראה שעיקר השראת הנפש הוא במוח שבראש, והיינו ששם נמשך בחי' גילוי הנפש ועד"ז הי' בבהמ"ק גילוי השכינה כו', היינו ע"ד שמאיר חיות הנפש במוח שבראש ששם מאיר בבחי' גילוי כו', וממוצא דבר נשמע שאף שבבהמ"ק הי' גילוי שכינה מ"מ אינו נק' עדיין דירה בתחתוני', לפי שמה שהי' מאיר בבהמ"ק בחי' גילוי זהו רק מבחי' ממכ"ע וע"ד כמו הנשמה שמאירה בגוף שמאירה במוח בבחי' גילוי זהו רק מבחי' הנשמה שמתלבשת בגוף שבשאר אברים היא מאירה בבחי' העלם ובמוח שבראש היא מאירה בגילוי כו', אבל בחי' מקיף שבנשמה אינה מאירה אפי' במוח שבראש, וכך מה שהי' השראת השכינה בבהמ"ק זהו מבחי' ממכ"ע, אבל בחי' סוכ"ע לא הי' מאיר עדיין כו', שלכן במדינה היו קורין את השם בכינויו, ונתאוה הקב"ה להיות לו
91 שעיקר . . במוח שבראש : ראה רבינו יונה לברכות יד, סע"ב ד"ה הרוצה. שו"ע הל' תפילין סכ"ה, ס"ה. ובשו"ע אדה"ז שם סי"א. תניא פנ"א ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתסו. וש"נ. שמות ח"ב ע' תקמג ואילך. ש"א י, ב הערה 31.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א קדש ישראל לה'
מקור מפורש
בדף זה
והענין דהנה יעקב כשהי' במקום המקדש א' מה נורא המקום הזה ות"א לית דין אתר הדיוט, ומשמע דשארי מקומות הם אתר הדיוט, דמקור העולמות הם ע"מ שנק' מילין דהדיוטא (בפ"א וכמו עד"מ מלך שיש לו ריבוי זהב ומשבחים אותו בחרסין כמו"כ ע"מ לגבי א"ס הם מילין דהדיוטא), אך מקום המקדש לית דין אתר הדיוט וכמ"ש אכן יש ה' במקום הזה, הגם דאת השמים ואת הארץ אני מלא הרי כתי' ואתה מחי' את כלם שהם אותיות מא' ועד ת' שהם חילופי' ותמורות שהו"ע העלמות והסתרים ובמקדש מאיר גילוי אלקות, אף דצמצם שכינתו בין שני בדי ארון אך הצמצום הוא סיבת הגילוי, וזהו במקדש קורין את ה' ככתבו ובמדינה בכינויו, ואמרז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא כל העולם והנה הנפש שמחי' את הגוף אף שהוא בכל הגוף ה"ז רק בהתפשטות אבל עיקר הנשמה הוא במוח שבראש לכן כל כאב אפי' שברגל מרגיש בו, כמו"כ עיקר הגילוי הי' במקדש.
85 עיקר הנשמה הוא במוח שבראש : ראה רבינו יונה לברכות יד, סע"ב ד"ה הרוצה. לקמן הנחה ד"ה וברך את לחמך הערה 21.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון תזריע הנה להבין המדרש והצרוע זה בהמ"ק
מקור מפורש
בדף זה
והנה כאשר הנשמה מתבוננת בהתבוננות זאת דביטול ההשתלשלות במקורו אזי ממילא נעשה ג"כ בחי' ביטול בנפשו הטבעי' עד שלא תוכל להסתיר על אור הנשמה ואז נתגלה מדת המלוכה דנה"א שהוא ואהבת היינו להיות מי לי בשמים כלה שארי ולבבי כו' [והטעם ידוע דמשכן הנשמה במוח ולכן אצל כל איש ישראל אין הסתר כלל במוחו ויודע האמת אם לא שפגם ח"ו אז נעשה טמטום המוח וכמ"ש עוונותי עברו ראשי, אבל המדות שבנה"א מתפשטים בלב בחלל הימיני ויש שם בחי' אזלעו"ז מדות דנה"ט בחלל השמאלי להסתיר, והנה בנשמה שבמוח יש ג' בחי' הא' בחי' כתר שבה שהוא הרצון והתקשרות טבעי לעצמות אא"ס מצד ששרשה משם, והב' החכמה ראי' בבחי' ביטול ההשתלשלות איך דכולא קמי' כלא חשיב וזאת הראי' הוא בעצמותה בלתי תצטרך להתבוננות, אך בחי' הג' הוא בחי' הבינה שהוא בחי' גבורות לדחות יניקת החיצונים גם מבחי' המדות ועי"ז יבואו מהעלם אל הגילוי כו' וד"ל].
37 דמשכן הנשמה במוח : ראה רבינו יונה לברכות יד, סע"ב ד"ה הרוצה. תניא פנ"א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתסו. וש"נ. שמות ח"ב ע' תקמג ואילך. קונטרסים ע' שכא. וש"נ. לקמן מאמר ד"ה אם בחוקותי הא' על יד הערה 79.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר