מד איסור שינה בתפילין
מד איסור שינה בתפילין
ובו ב' סעיפים
א כל זמן שתפילין בראשו או בזרועו אסור לישן בהן, אפילו שינת עראי1614, מפני שגנאי הוא לתפילין כשישן בהן והן מגולין1615. ואם פרס סודר עליהן ואין עמו אשה1616, ישן בהם שינת עראי, אבל לא שינת קבע, שמא יפיח בהן 1617 . כיצד הוא עושה שלא ירדם בשינה וישן שינת קבע, יניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן1618.
ואין בשינה משום היסח הדעת, לפי שהיסח הדעת הוא כשעומד בשחוק או קלות ראש (או שמטריד דעתו בצרכי הגוף הרבה), כמו שנתבאר בסי' כ"ח1619, וכשישן הוא שוכח כל הבלי עולם1620.
אבל אם יש אשה עמו במטה, לא ישן בהם כלל, שמא ישכח וישמש מטתו 1621 .
אבל אם אינן בראשו וזרועו, אלא כרוכין בידו, מותר לישן בהם אפילו שינת קבע1622. ויש אוסרין1623 לישן שינת קבע אצל התפילין אפילו כשהן מונחים על השלחן, עד שיפרוס סודר עליהן, גזירה שמא יפיח. והעיקר כסברא הא'1624, שלא חששו להפחה אלא כשהן עליו, שהן צריכין גוף נקי1625. ואם אוחזן בידו ואינן כרוכין בידו, אסור לישן בהם אפילו שינת עראי, שמא יפלו מידו1626.
במה דברים אמורים, כשאוחזן בלא נרתקן. אבל כשהן בנרתקן, מותר אפילו שינת קבע לדברי הכל, שאין לחוש כל כך אם יפלו 1627 , וגם אין לחוש כלל להפחה אף לסברא האחרונה 1628 :
ב נהגו העולם להתענות כשנופל תפילין מידו על הארץ בלא נרתקן, והוא הדין אם נפל ספר תורה אפילו בנרתקו1629:
הערות
- 1614. ברייתא וגמרא סוכה כו , א (תני חדא ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע, ותניא אידך בין קבע בין עראי, ותניא אידך לא קבע ולא עראי. לא קשיא הא דנקיט להו בידיה, הא דמנחי ברישיה, הא דפריס סודרא עלויה), לפירוש הרמב"ם הל' תפילין פ"ד הט"ו (כל זמן שהם עליו ... אסור לישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי. אלא אם הניח עליהן סודר ולא היתה עמו אשה, ישן בהם שינת עראי), והט"ז (היו תפיליו כרוכין בידו, מותר לישן בהם אפילו שינת קבע). ופירש בכ"מ שם ובב"י כאן ( ומתוך דבריו נראה שהוא מפרש, הא דאוקימנא הנך תלת ברייתות חדא בדנקיט להו בידיה, וחדא בדפריס סודרא עלייהו וחדא בדמנחי ברישיה, דהיינו הא דקתני ישן בהם בין קבע בין עראי, בדנקיט להו בידיה ... והא דקתני לא קבע ולא עראי, בדמנחי ברישיה. והא דקתני ישן בהם שינת עראי אבל לא שינת קבע, בדמנחי ברישיה ופריס סודרא). טור ושו"ע (כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו, אסור לישן בהם אפילו שינת עראי, אלא אם הניח עליהם סודר ולא היתה עמו אשה, ישן בהם שינת עראי .... היו תפילין כרוכין בידו, מותר לישן בהם אפילו שינת קבע). והאמור בגמרא " דמנחי ברישיה ", מפרשים דלאו דוקא בראשו, אלא אף בזרועו. ראה גם לעיל סי' מג ס"א (בתפילין שבראשו או בזרועו).
- 1615. פרישה סוף אות א (דכל שאינן מכוסין, אסור לעשות בהם שום תשמיש מבוזה כגון שינה או כיוצא בו, משום בזיון הקדושה). לבוש סעיף א (ואפילו שינת ארעי אסור, דהוה ליה בזיון). וראה דברי נחמי' סה, ב (והנראה, דמשום הכי כתב מוח"ז רבינו ז"ל בטעם איסור עראי במגולה דגנאי כו', וכלומר דבאמת לשמא יפיח לא חיישינן בעראי, ומשום הכי שרי בפריס סודרא).
- 1616. כנסמן לקמן (הערה ח ).
- 1617. שאיסורו נתבאר לעיל סי' לז ס"ב (שצריכין גוף נקי, שלא יפיח בהן).
- 1618. ר' יוחנן שם (ליחוש שמא ירדם ... אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, במניח ראשו בין ברכיו עסקינן). רמב"ם ושו"ע שם (וכיצד הוא עושה, מניח ראשו בין ברכיו, והוא יושב וישן). עוד בגמרא שם (במוסר שינתו לאחרים (אומר לחברו אם ארדם העירני, רש"י). מתקיף ליה רב משרשיא ערביך ערבא צריך (שמא אף הוא ישכב וישן, רש"י)). הובא לקמן סי' תלא בקונטרס אחרון ס"ק ב (הא דאמרינן בפ"ב דסוכה, דלא מהני מוסר שינתו לאחרים, משום דערבך ערבא צריך)
- 1619. סעיף א (ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בשחוק או בקלות ראש (או שמטריד דעתו כל כך לצרכי הגוף עד שלבבו פונה מיראת שמים מחמת טרדתו). אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק במלאכתו ובאומנתו ואין דעתו על התפילין ממש, אין זה נקרא היסח הדעת. שאם לא כן איך יכול כל אדם לילך בתפילין כל היום), ושם נסמן (הערות ג - ד ).
- 1620. הרב רבינו יונה ברכות יד, ב (ויש לשאול דאפילו שינת עראי היאך מותר, והלא אסור להסיח דעתו מהם, ובשעה שמתנמנם נמצא שמסיח דעתו מהם. ואומר מורי הרב נר"ו, דמתוך דברי ר"מ ז"ל למדנו תירוץ לדבר זה, דודאי היסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק, אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק באומנותו ובצרכיו ואין דעתו עליהם ממש לא נקרא זה היסח הדעת. דאי לא תימא הכי, היאך יוכל האדם להניח תפילין כל היום. והכי נמי כשמתנמנם ליכא היסח הדעת, דאדרבה באותה שעה עומד יותר דרך מורא ושוכח הבלי העולם, ולפיכך מותר לישן בהם שינת עראי). הובא ב רא"ש פ"ג דברכות סי' כח, ובהל' תפילין סי' כא, ובטור. והוא מהאמור ברמב"ם פ"ד הי"ג (מצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו, פטור מן התפילין, שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן).
- 1621. גמרא שם (הא דפריס סודרא עלויה). רמב"ם ושו"ע שם ( אם הניח עליהם סודר, ולא היתה עמו אשה ). מ"א ס"ק א (אבל אם אשתו עמו, אסור גזירה שמא ישמש בהן (גמרא פ"ב דסוכה)). והוא כדאמרינן בסוכה כו, ב (רבי יוסי אומר הילדים לעולם חולצין ואינן מניחין ... אמר אביי בילדים ונשותיהן עמהן עסקינן, שמא יבואו לידי הרגל דבר). והובאו בזה ב' דעות לעיל סי' מ ס"ח (אשתו עמו ואינו רוצה לשמש, נקרא אין אשתו עמו. ויש מי שאוסר להיות אשתו עמו במטה עד שיניח התפילין והספרים שבחדר כלי בתוך כלי, שמא ישכח עליהן וישמש). וכאן מיירי (א) שפרס סודר עליהן. (ב) מניח ראשו בין ברכיו ויושב וישן. וגם זה לא התירו אלא כשאין אשתו עמו.
- 1622. גמרא שם (הא דנקיט להו בידיה). וברייתא שם מא, ב (לא יאחז אדם תפילין בידו ... ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי), ופירש"י (שמא יפלו מידו). רמב"ם פ"ד הט"ז (היו תפיליו כרוכין בידו, מותר לישן בהם אפילו שינת קבע). כ"מ שם (ולשמא יפלו מידו לא חיישינן, שהרי כרוכין הם בידו. ולא דמי להא דתניא לא יאחוז אדם תפילין בידו ויתפלל ולא יישן בהם שינת קבע ולא שינת עראי. דההיא אחיזה בעלמא בלא כריכה)
- 1623. משמעות רש"י סוכה כו, א ד"ה דפריס סודרא עלייהו (הניחם אצל מראשותיו), וד"ה רבא אמר (וגבי תפילין דטעמא שמא יפיח בהם ... בניים פורתא לא אתי לידי הפחה). והיינו שחוששין להפחה גם בשינת עראי, ולא התירו אלא בהניחם אצל מראשותיו ופריס סודרא עלייהו. השגת ראב"ד הל' תפילין פ"ד הט"ו, מועתק בכסף משנה שם (אינו כן, אלא כל זמן שהם בידו לא יישן בהם כלל, שמא יפלו מידו). והיינו שגם בכרוכין בידו, שהרמב"ם התיר בו, יש לאסור בו.
- 1624. שו"ע (היו תפילין כרוכין בידו, מותר לישן בהם אפילו שינת קבע).
- 1625. רמב"ם פ"ד הט"ו (תפילין צריכין גוף נקי, שיזהר שלא תצא ממנו רוח מלמטה כל זמן שהם עליו).
- 1626. שו"ע (ואם אוחזן בידו ואינם כרוכים בידו, אסור לישן בהם אפילו שינת עראי). מ"א ס"ק ד (דחיישינן שמא יפלו מידו).
- 1627. כי גם אם יפלו בנרתקן אין זה גנאי כל כך, כדלקמן סעיף הבא.
- 1628. בעל העיטור הלכות תפילין ח"ו ס, ג (והא דאמרינן שלא יפיח בהן, דווקא כשהן בראשו, אבל כשהן מונחין בנרתקן לא קאמר). רמ"א (ודוקא כשאוחזן בלא נרתקן, אבל בנרתקן בכל ענין שרי). מ"א ס"ק ה (העיטור לא כתב אלא דלא חיישינן להפחה כשהן בנרתקן, ורמ"א חידש דלשמא יפלו נמי לא חיישינן בנרתקן).
- 1629. משפטי שמואל סי' יב (סמך למה שאומרים העולם, שמי שנופלים לו תפילין שצריך להתענות ... שהם כספר תורה, וכי יסתפק אדם שמי שנפל ספר תורה מידו לא יתענה). מ"א שם (במשפטי שמואל כתוב קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ, והוא הדין כשנפל ספר תורה, עיי"ש. וצריך לומר דמיירי בלא נרתיקן. אבל בספר תורה אפילו בנרתיקן עיין סי' מ'). והוא האמור לעיל שם ס"ב (כשהן בכיסן מותר לתלותן, אבל ספר תורה אסור לתלותה אפילו בכיסה).
משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד׳:ט״ו - הטקסט מספריא
תפילין צריכין גוף נקי שיזהר שלא תצא ממנו רוח מלמטה כל זמן שהם עליו לפיכך אסור לישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי אלא אם הניח עליהן סודר ולא היתה עמו אשה ישן בהם שינת עראי וכיצד הוא עושה מניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן.
סוכה כ״ו ב - הטקסט מספריא
וְאֵינוֹ אוֹחֵז בַּקְּצִיצָה, דִּבְרֵי רַבִּי יַעֲקֹב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יָשֵׁן אָדָם בִּתְפִילִּין שֵׁינַת עֲרַאי, אֲבָל לֹא שֵׁינַת קֶבַע. וְכַמָּה שֵׁינַת עֲרַאי — כְּדֵי הִילּוּךְ מֵאָה אַמָּה.
אָמַר רַב: אָסוּר לָאָדָם לִישַׁן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשֵּׁינַת הַסּוּס. וְכַמָּה שֵׁינַת הַסּוּס — שִׁיתִּין נִשְׁמֵי.
אָמַר אַבָּיֵי: שִׁנְתֵּיהּ דְּמָר כִּדְרַב, וּדְרַב כִּדְרַבִּי, וּדְרַבִּי כִּדְדָוִד, וּדְדָוִד כִּדְסוּסְיָא, וּדְסוּסְיָא שִׁיתִּין נִשְׁמֵי.
אַבָּיֵי הֲוָה נָיֵים כְּדִמְעַיֵּיל מִפּוּמְבְּדִיתָא לְבֵי כוּבֵּי. קָרֵי עֲלֵיהּ רַב יוֹסֵף: ״עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ״.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּכְנָס לִישַׁן בַּיּוֹם, רָצָה — חוֹלֵץ, רָצָה — מַנִּיחַ. בַּלַּיְלָה — חוֹלֵץ וְאֵינוֹ מַנִּיחַ, דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַיְּלָדִים, לְעוֹלָם חוֹלְצִין וְאֵינָן מַנִּיחִין, מִפְּנֵי שֶׁרְגִילִין בְּטוּמְאָה.
לֵימָא קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי בַּעַל קֶרִי אָסוּר לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין? אָמַר אַבָּיֵי: בִּילָדִים וּנְשׁוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן עָסְקִינַן, שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לִידֵי הֶרְגֵּל דָּבָר.
תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁכַח וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּתְפִילִּין — אֵינוֹ אוֹחֵז לֹא בָּרְצוּעָה וְלֹא בַּקְּצִיצָה עַד שֶׁיִּטּוֹל יָדָיו וְיִטְּלֵם, מִפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת הֵן.
מַתְנִי׳ מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁנֵי כּוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם. וְאָמְרוּ: הַעֲלוּם לַסּוּכָּה.
וּכְשֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אוֹכֶל פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה, נְטָלוֹ בַּמַּפָּה, וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה, וְלֹא בֵּירַךְ אַחֲרָיו.
גְּמָ׳ מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר?! חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: אִם בָּא לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ — מַחְמִיר, וְלֵית בֵּיהּ מִשּׁוּם יוּהֲרָא. וּמַעֲשֶׂה נָמֵי וְהֵבִיאוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל, וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם,
and does not grip the box of the phylacteries, which he may not touch while impure. This is the statement of Rabbi Ya’akov. And the Rabbis say: A person may take a brief nap with his phylacteries, but substantial sleep is not permitted, and he will thereby avoid a seminal emission while donning phylacteries. And how long is the duration of a brief nap? It is equivalent to the time required for walking one hundred cubits.
Apropos the duration of a brief nap, the Gemara cites that Rav said: It is prohibited for a person to sleep during the day longer than the duration of the sleep of a horse. One who sleeps for longer is derelict in the study of Torah. And how long is the duration of the sleep of a horse? It is sixty breaths long.
Abaye said: The sleep of the Master, Rabba, is like that of Rav, and that of Rav is like the sleep of Rabbi Yehuda HaNasi. And that of Rabbi Yehuda HaNasi is like that of King David, and that of King David is like that of a horse. And that of a horse is sixty breaths.
The Gemara relates: Abaye would sleep during the day for a period equivalent to the time it takes to enter from Pumbedita to Bei Kuvei. Rav Yosef read the following verse as pertaining to Abaye: “How long will you sleep, sluggard? When will you arise from your sleep?” (Proverbs 6:9). Rav Yosef considered this dereliction in the study of Torah.
The Sages taught in a baraita: With regard to one who enters his bed to sleep during the day, if he wishes, he may remove his phylacteries, and if he wishes, he may leave them in place. One who enters to sleep at night removes his phylacteries and may not leave them in place. This is the statement of Rabbi Natan. Rabbi Yosei says: The young men must always remove them and not leave them in place while sleeping because they are accustomed to impurity, as they are more likely to experience a seminal emission.
The Gemara asks: Let us say that Rabbi Yosei holds that it is prohibited for one who experienced a seminal emission to don phylacteries. Abaye said: This is not so; rather, we are dealing with young men whose wives are with them, and the concern is lest they overlook the fact that they are donning phylacteries and inadvertently come to engage in matters to which they are accustomed, i.e., relations with their wives, which is certainly demeaning to the phylacteries.
The Sages taught in a baraita: If one forgot that he was donning phylacteries and engaged in relations with his phylacteries in place, he may grip neither the strap nor the box until he washes his hands, and only then may he remove the phylacteries. This is because the hands are active and tend to inadvertently touch parts of the body that are unclean.
MISHNA: Apropos eating in the sukka, which is discussed in the previous mishna, this mishna relates: An incident occurred where they brought a cooked dish to Rabban Yoḥanan ben Zakkai for him to taste, and to Rabban Gamliel they brought two dates and a bucket of water. And they each said: Take them up to the sukka and we will eat them there.
In contrast, the mishna relates: And when they gave Rabbi Tzadok less than an egg-bulk of food, he took the food in a cloth for cleanliness; he did not wash his hands because in his opinion, one is not required to wash his hands before eating less than an egg-bulk. And he ate it outside the sukka and did not recite a blessing after eating it. He holds that one is not required to recite a blessing after eating less than an egg-bulk, as it is not satisfying, and it is written: “And you shall eat and be satisfied and bless the Lord your God” (Deuteronomy 8:10). The Gemara will explain the halakhic rationale for each of these actions described.
GEMARA: The Gemara wonders: Is the mishna citing an incident to contradict the halakha cited in the previous mishna that one may eat or drink in the context of a casual meal outside the sukka? The incident involving Rabban Yoḥanan ben Zakkai and Rabban Gamliel indicates that one may eat nothing outside the sukka. The Gemara answers: The mishna is incomplete, as it is lacking a significant element, and it teaches the following: If one seeks to impose a stringency upon himself and eat nothing outside the sukka, he may be stringent, and there is no element of presumptuousness in adopting that stringency. And there was also an incident supporting that ruling: They brought a cooked dish to Rabban Yoḥanan ben Zakkai for him to taste, and to Rabban Gamliel they brought two dates and a bucket of water,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.