על הפרק
אגרות קודש כרך ג תצה
מקור מפורש
בפרק זה
ומה שהעיר במש"כ בתניא ספ"ח:
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ג תקנ
מקור מפורש
בפרק זה
- ובכל אופן צ"ע הטעם דגם עם הארץ שאינו יכול ללמוד מיפטר בברכת ת"ת שחרית גם על אחר שאמר ק"ש דערבית, אף ש"דברים בטלים (שלו) בהיתר" (תניא פ"ח).
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ח ב'שלה
מקור מפורש
בפרק זה
ז) בענין מצוה הבאה בעבירה, הנה ציינתי במ"ש בתניא פרק ח':
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך י ג'רלח
מקור מפורש
בפרק זה
ומובן בפשיטות דברי רבנו הזקן בתניא רפ"ח.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך יד ה'כז
מקור מפורש
בפרק זה
במענה על מכתבו, בו מעיר על השאלה (שנדפסה בהתמים חוברת ה' עמוד עח אות ב') בתניא פרק ח', ותוכנה, דבמאכלות אסורות כשמתפלל או לומד אח"כ בכח האכילה ההיא, איך אפשר שהחיות שבה לא יעלה לקדושה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לג י"ז תמוז שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
48 כתובות קד, א. וראה תניא פ"ח.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה הוספות נח
מקור מפורש
בפרק זה
11 תניא ספ"ח.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו משפטים שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
48 ראה תניא פ"ח (יב, סע"ב) ש"כח המתאוה לדברים האסורים הוא שד משדין נוכראין שהוא יצר הרע של אומות העולם".
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לח חג השבועות חג השבועות
מקור מפורש
בפרק זה
29 ראה שו"ת צפע"נ (ירושלים תשכ"ה) סל"ג ובהנסמן במפענח צפונות קונטרס "מאה סברות" בתחלתו. אתוון דאורייתא כלל יו"ד. וראה תניא פ"ח. — נתבאר בארוכה בשיחות אחש"פ והתוועדויות שלאח"ז תשל"ו.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג ויקרא שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
27 וגם בבינוני שנפש החיונית שבו היא היא האדם עצמו (תניא פכ"ט), מ"מ הרי גם נה"ב שבישראל (מצד עצמה, כשלא הורידה, ע"י תאות היתר, בגקה"ט) היא בחי' קליפת נוגה, ומתאוה רק לדברים המותרים (תניא פ"ח).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג מצורע שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
5 תניא פ"ח.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ג ל"ג בעומר שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
22 ראה תניא פ"ח "דברים בטלים בהיתר כגון ע"ה". וצ"ע למה לא יחוייב בתושב"כ באמירתה (ראה הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב). ואכ"מ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד פרקי אבות שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
64 יומא יט, ב. תניא פ"ח. שו"ע אדה"ז סקנ"ו, סט"ז. וראה הל' ת"ת פ"ג, ס"ז; פ"ד סי"א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה נד
מקור מפורש
בפרק זה
שחרית גם על אחר שאמר ק"ש (תניא פ"ח).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה נה
מקור מפורש
בפרק זה
שחרית גם על אחר שאמר ק"ש (תניא פ"ח).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה וישב שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
23 וה"ז היפך ממש"נ (וירא כ, ו) "ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי". ונאמר "לא יאונה לצדיק כל און" (משלי יב, כא) ובפרש"י שם: "לא תזדמן לו עבירה בלי דעת". ואף שלפי שיטת התוספות (גיטין ז, א. וש"נ) הוא דוקא במידי דאכילה [ויש להטעים זה עפ"י המבואר בתניא פ"ח אשר "מכל מאכל ומשקה נעשה תיכף דם ובשר מבשרו". וע"פ המבואר בתניא (פ"ז וח') שמאכלות אסורות הן בגקה"ט – יומתק מ"ש בתוס' שם שיש הפרש אם האיסור הוא בהמאכל עצמו או שהוא רק בשעת האיסור] הרי (א) מלשון רש"י (משלי שם) "עבירה" סתם (וגם מפשטות לשון הכתוב "כל און") משמע שכ"ה גם בכל האיסורים. ולהעיר מפי' רש"י בש"ס (יבמות צט, ב. כתובות כח, ב) שגורס "השתא בהמתן כו'" דלא כבתוס'. ולהעיר גם מלקו"ד (ח"א) לט, ריש ע"ב. (ב) גם לשיטת התוספות – הרי בנדו"ד מלמעלה גרמו לזה – "ממני ומאתי יצאו הדברים כו'".
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח במדבר שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
51 לשון אדה"ז בתניא פ"ח. בתניא שם, שהוא כח המתאווה לדברים המותרים, אבל כח המתאווה לדברים האסורים הוא "שד משדין נוכראין" [ומה שגם איש הישראלי מתאווה לפעמים לדברים האסורים, הוא מצד שהחיות שבדברים המותרים כשאוכל למלאות תאוותו "נכלל לפי שעה ברע גמור שבשלש קליפות הטמאות" (שם פ"ז), והרי המאכל נעשה דם ובשר מבשרו – לכן נטמאה נפשו הבהמית בטומאת "שד משדין נוכראין"], אבל בכ"ז, גם אז אינו שייך (גם מצד נה"ב) לטומאת ע"ז ח"ו. ובלשון התניא (פי"ד) שנדמה לו שעודנו ביהדותו (משא"כ ע"י ששרוי בין העמים). כן י"ל בדא"פ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ח נשא שיחה ג
מקור מפורש
בפרק זה
38 ראה שו"ת צפע"נ (ירושלים תשכ"ה) סל"ג ובהנסמן ב"מפענח צפונות" קונטרס "מאה סברות" בתחלתו. וראה תניא רפ"ח. אתוון דאורייתא כלל יו"ד. ואכ"מ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט
מקור מפורש
בפרק זה
ובודאי למותר לעוררו על גודל הענין דההשגחה שיהיו המאכלים כשרים כדין וכדת, ובפרט שנוסף על היותה אחת מהמצות העיקריות, הנה מבואר אשר מאכלים בלתי כשרים מטמטמים הלב והמוח ובמילא מפחיתים כשרון האדם ויכולתו לקלוט עניני תורה ומצות, ואפילו מצות שהשכל האנושי מודה עליהם, וכנרמז עד"ז ג'כ בתניא רפ"ח, ובטח יכול לנצל תפקיד זה לבאר ג"כ לאלו שנפגש עמהם גודל הענין דזהירות במאכלים כשרים דוקא.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יד
מקור מפורש
בפרק זה
ומה שהעיר במש"כ בתניא ספ"ח:
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז מצורע שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
24 ראה תניא פ"ח.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז מצורע שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
* ראה תניא פ"ח.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ו
מקור מפורש
בפרק זה
37 לשון התניא רפ"ח. וראה שם פ"ז; פל"ז (מז, א).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא פ' זכור שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
48 ראה שו"ת צפע"נ (ירושלים תשכ"ה) סל"ג ובהנסמן במפענח צפונות קונטרס "מאה סברות" בתחלתו אתוון דאורייתא כלל יו"ד. וראה תניא פ"ח. ובארוכה שיחות אחש"פ והתועדויות שלאח"ז תשל"ו.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד תבא שיחה א
מקור מפורש
בפרק זה
57 ראה תניא רפ"ח.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט שופטים שיחה ב
מקור מפורש
בפרק זה
21 וצע"ג איך ליישב עפ"ז מש"כ בתניא רפ"ח "ואפילו הוא איסור דרבנן". ועד"ז בכ"מ. – וראה שיחות אחש"פ (ושלאח"ז) תשל"ו. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ו
מקור מפורש
בפרק זה
55 ראה תניא ספ"ח, וב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" לשם (ע' עא ואילך). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם משיחת ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז ה'תשט"ו
מקור מפורש
בפרק זה
16 תניא ספ"ח.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשט"ז
מקור מפורש
בפרק זה
113 ראה רמב"ם הל' ת"ת פ"ג ה"י. וראה גם תניא ספ"ח, ובהנסמן ב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" לשם (ע' עב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ז
מקור מפורש
בפרק זה
172 ראה תניא ספ"ח, ובהנסמן ב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" לשם (ע' עב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר ה'תשי"ט
מקור מפורש
בפרק זה
57 יומא יט, ב. תניא פ"ח. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו סט"ז. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ה"ז; פ"ד הי"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, פרשת שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשי"ב
מקור מפורש
בפרק זה
59 תניא פ"ח (יג, רע"א). מזח"ג רנג, א. רעז, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בפרק זה
663 תניא פ"ח (יג, א). מזח"ג רנג, א. רעז, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בפרק זה
638 ראה תניא ספ"ח, וב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" לשם (ס"ע עב). וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בפרק זה
1587 ראה תניא ספ"ח.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'תשכ"ג
מקור מפורש
בפרק זה
358 ובפרטיות יותר – שהאפשרות להנהגה באופן ד"סתר מעשיו של הקב"ה" היא מפני "שהחביא דבריו של הקב"ה":
ובהקדמה – שאף שמצד הקב"ה ש"עשה עצמו מך" ניתנת לאדם בחירה חפשית, עדיין אינו מובן איך יתכן מצד האדם עצמו שיבחר ברע, הן מצד הנשמה ש"טהורה היא", גם בירידתה למטה לאחרי ריבוי הצמצומים והשתלשלות המדריגות, והן מצד הגוף, שהרי גם גופו של איש ישראל קדוש הוא (כפי שמבאר רבינו הזקן בשו"ע בדיני נט"י – או"ח מהדו"ת סוס"ד); ואפילו מצד הענין ד"שד משדין יהודאין" (תניא פ"ח) – הרי זה יכול להיות רק בענין ששייך לקליפת נוגה, אבל לא לג' קליפות הטמאות. וא"כ, איך שייך שיהודי יעבור עבירה ח"ו?
אך הענין הוא – שההתחלה היא מזה ש"החביא דבריו של הקב"ה":
כאשר יהודי יודע ומכיר בכך שמציאותו של כל דבר שבעולם היא דבר הוי', אזי מאבד את התענוג ("געשמאַק") שבדברים הגשמיים, ולדוגמא: כשאוכל פרוסת לחם, הנה בידעו שמציאותו האמיתית של הלחם הוא הניצוץ האלקי שבו, אזי לא נוח לו ("עס ווערט אים ניט באַקוועם") לאכול לתיאבון וליהנות מהטעם הגשמי. ועד"ז בנוגע לשאר עניני העולם, שכולם נעשים באופן ד"על כרחך אתה חי" (אבות ספ"ד); אבל כאשר "החביא דבריו של הקב"ה", היינו, שדבר הוי' שבכל עניני העולם הוא בהעלם והסתר, שאינו נרגש ומאיר אצלו, ובמילא נרגשת אצלו ה"מציאות" של כל עניני העולם – אזי העסק בעניני העולם הוא באופן של תאוה , אם כי תאוות היתר בלבד (ובלשון המדינה: "האָבן אַ גוט טיים"...), באופן שחסר אצלו הענין ד"בכל דרכיך דעהו" "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (משלי ג, ו. אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג).
אמנם, אף שלעת-עתה ה"ה רק מחביא דבריו של הקב"ה – דבריו דייקא, ולא מעשיו, היינו, שבענין המעשה אין אצלו חסרון, אלא שאינו רוצה להרגיש את האור האלקי – הנה מזה יכול לבוא גם למעמד ומצב שסותר מעשיו של הקב"ה.
ויש להוסיף ולהעיר בזה ע"ד הקבלה: דיבור – קאי על ספירת המלכות, דלית לה מגרמה כלום, אלא מקבלת מז"א, מדות. אבל כאשר יש פרסא בין ז"א למלכות, היינו, שהמדות הם בהעלם ("פיסע על מדותיו של הקב"ה") ואינם מאירים בהדיבור, אזי נעשה ירידה בבחי' המלכות – ש"רגלי' יורדות מות" (משלי ה, ה. וראה אוה"ת נ"ך עה"פ (ע' תקסד ואילך)).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות ב), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
בפרק זה
247 תניא פ"ח (יב, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בפרק זה
1345 תניא ספ"ח.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
בפרק זה
938 תניא ספ"ח.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
בפרק זה
1625 ראה תניא פ"ח "דברים בטלים בהיתר כגון ע"ה". וצ"ע למה לא יחוייב בתושב"כ באמירתה (ראה הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב). ואכ"מ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בפרק זה
490 משנה סנהדרין פח, ב. תניא רפ"ח. אגה"ת פ"ט. וראה עירובין כא, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשל"ג
מקור מפורש
בפרק זה
379 ראה תניא ספ"ח. סה"מ אעת"ר ע' קסה. ד"ה בראשית ברא תש"כ (תו"מ חכ"ז ע' 115).
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יום ב' פ' יתרו, ט"ו בשבט, ה'תשל"ח
מקור מפורש
בפרק זה
22 ראה תניא ספ"ח.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יום ב' פ' יתרו, ט"ו בשבט, ה'תשל"ח
מקור מפורש
בפרק זה
29 מי ששייך לזה, אבל מי שאין ביכלתו לברר, הרי אדרבא נמשך אחריהם ח"ו (ד"ה ויאמר משה הנ"ל פ"ה – סה"מ שם ע' 56). וראה תניא ספ"ח, הובא בד"ה הנ"ל שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שלישי
מקור מפורש
בפרק זה
קכז ראה רש"י ברכות שם ד"ה מיושבי. תניא פ"ח וספ"ל. לעיל או"ח סי' קנה ס"ב. לקו"ש ח"ג ע' 1005 הערה 22.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שלישי ז
מקור מפורש
בפרק זה
קל שו"ת הרשב"א ח"א סי' תיד. שו"ת הריב"ש סי' מה. רמ"א סי' רמו ס"ד. וראה תניא ספ"ח (שהוא בכלל דברים בטלים לענין ביטול תורה, וחמור יותר מדברים בטלים לענין טומאת הנפש).
פתיחה בהקשר
לקוטי תורה פרשה במדבר ז א
מקור מפורש
בפרק זה
והוא משום שהאדם ניזון ממאכלים גשמיים שמק"נ ואף שהאדם באכילתו מברר אותן עכ"ז אין הבירור בשלימות גמור עדיין ובהכרח נשאר מעט מטומאת ק"נ [וע' בתניא פ"ח] ולכך המאכל מגשם את האדם האוכלו שמוריד את נפשו להמשיך אחר גשמיות העולם, ואפילו הצדיק שמכוין באכילתו רק לשם שמים ואוכל רק לשובע נפשו שהיא השכינה (כמ"ש בזהר פ' ויחי דף ר"מ סע"א) מ"מ כיון שעדיין לא הגיע הזמן שתצא ק"נ לגמרי מחלאתה וטומאתה ותעלה לקדושה עד עת קץ הימין (כמ"ש בבינונים פל"ז) לכן בהכרח שהמאכל מגשם קצת כו'.
פתיחה בהקשר
שו"ת אבן העזר ספק למי סימן ח
מקור מפורש
בפרק זה
והרי הרמב"ם והרמב"ן ז"ל התפרנסו מרפואה כמ"ש בתניא ספ"ח:
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ואלא עלמא אמאי קאים
מקור מפורש
בפרק זה
44 חכמות חיצוניות. . מטמאה חב"ד שבנפשו : ראה תניא ספ"ח. וראה מ"מ הגהות והע"ק שם.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב צב"ר
מקור מפורש
בפרק זה
31 ראה תניא פ"ח (יג, א). לקו"ת פינחס עה, ג. סהמ"צ להצ"צ קמב, א ואילך. ספר המאמרים תרל"ה ח"ב ע' שעג. וראה גם לעיל ע' ט.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב סעודת פורים צב"ר בישיבת תו"ת דריגא
מקור מפורש
בפרק זה
181 ראה תניא פ"ח (יג, א). לקו"ת פינחס עה, ג. סהמ"צ להצ"צ קמב, א ואילך. ספר המאמרים תרל"ה ח"ב ע' שעג. וראה גם לעיל ע' ט.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים יום א' דר"ה תרצ"ב, אָטואָצק
מקור מפורש
בפרק זה
48 ראה תניא פ"ח (יג, א).
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים ד' ו' אלול תרצ"ב וילנא · ביהכ"נ קירזנער
מקור מפורש
בפרק זה
61 תניא פ"ח (יג, א).
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא שימחוביץ, אלטר ליקוטי אמרים פרק ח
מקור מפורש
בפרק זה
בענין מ"ש כאן ולכן צריך הגוף לחיבוט הקבר לנקותו ולטהרו מטומאתו שקיבל בהנאת עוה"ז ותענוגיו מטומאת ק"נ כו ' אא"כ מי שלא נהנה כו ' כרבינו הקדוש ע"ז ציינתי לד"ה דוהי' מספר 1 וזלה"ק שם אף שהאדם באכילתו מברר אותם עכ"ז אין הבירור בשלימות גמור עדיין ובהכרח נשאר מעט מטומאת ק"נ (וע' בתניא פ"ח) עכלה"ק (אולי מפני שנשאר קצת הרגש התאוה גם כשמזדכך המעשה העשי'.
פתיחה בהקשר