על הפרק
אגרות קודש כרך ו א'תקפז
מקור מפורש
בפרק זה
ב) באגה"ק סי' ט"ו, בענין חלוק הערך דבין מדת אה"ר של אאע"ה לבחינת אהבה דלמע' בספירות העליונות, שכותב שם, וסד"א כו' רק שהיא גדולה ונפלאה ממדת אאע"ה עד אין קץ ותכלית כו' אבל שמ"מ הן מעין וסוג מדות העליונות, ולז"א ואנכי עפר ואפר, שהוא רק ערך ודמיון מהות העפר שנעשה אפר אל מהות העץ שהי' בתחלה, וקשה לו שהרי ריחוק הערך בין בל"ג וגבול ה"ה גדול יותר מההפלאה שבין דמיון מהות העפר למהות העץ נחמד למראה, וא"כ מה מוסיף בזה:
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה תולדות שיחה ג
מקור מפורש
בפרק זה
32 אגה"ק סי' טו (קכא, ב).
פתיחה בהקשר
אור התורה במדבר כרך ד פרשת פינחס עולת תמיד
מקור מפורש
בפרק זה
ב) ואיתא בספר יצירה המליך אות ו' בהרהור, וצר שור בעולם ואייר בשנה וכוליא ימין בנפש, ונודע כי כליות יועצות ונודע פעולתן בגשמיות לבשל הזרע שיהי' יורה כחץ וכנגדו ברוחניות לייעץ איך יהי' ענין המחשבה (הג"ה, עיין מזה באגה"ק סי' ט"ו, ובבה"ז פ' שלח סד"ה והי' ביום ההוא יצאו מים חיים, ובמא"א אות כ' סעיף מ"א כליות נק' נ"ה פנימיים והם יועצות כי אימא עצה ומתפשט בנו"ה עכ"ל, ועיין בזח"ג ס"פ צו דל"ה ע"ב ע"פ עצות מרחוק דהיינו שבחי' עצה הנ"ל נמשך ממקום גבוה שנק' מרחוק כענין אחכמה והיא רחוקה ממני, ועמ"ש מזה בביאור דאלה מסעי בענין שנו"ה נמשכים ממקום גבוה ע"ד אל עליון גומל חסדים טובים, ובמא"א אות יו"ד סעיף י"ט יועץ נק' הבינה כי היא העצה ומתפשט בנו"ה וממנה כליות יועצות עכ"ל, והי"נ הביא שכ"כ בז"ח[ג] פ' צו דל"א א' יועץ דא הוא נהר עילאה דנגיד ונפיק ולא פסקא כו', ואפשר להעיר מהפסוק לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה במשלי סי' ח' י"ד) ועל ידן נמשך המחשבה כהוגן (הג"ה א"כ לכאורה זהו נו"ה דאבא שההשפעה במחשבה נמשך מחכמה, וזהו ענין משה ואהרן שהם נו"ה דאבא, אך י"ל שהמחשבה מקבלת מהמדות ג"כ, וא"כ הם נו"ה דז"א, ולקמן מפרש בהדיא דהיינו נו"ה דאבא עכ"ה), לכן נק' ווי העמודים ו' לשון המשכה (הג"ה במא"א אות ו' סעיף ב' ווי העמודים נק' נ"ה בכל מקום, ווין היוצאין מת"ת ו' גדולה ונק' כן בבחי' נו"ה דאימא שבהם עכ"ל, והי"נ הביא ממ"ש בזהר ח"ב פקודי דף רכ"ו ע"ב ואלין ווין הוו קיימין על עמודין כו' דאינון רזא
פתיחה בהקשר
אור התורה במדבר כרך ד פרשת מסעי [ויסעו מעציון גבר]
מקור מפורש
בפרק זה
ר"נ ע"א שמות י"ח ב' בשלח ס' ב' יתרו ס"ז ב' ובפי' הרמ"ז שם תרומה קמ"ב א' ויקהל דר"ד סע"ב וע"ש, פקודי דרס"ב סע"א וע"ש, אחרי ד"ס א' קדושים פ"ו ב' ובפי' הרמ"ז שם אמור ד"צ ע"א ובמק"מ והרמ"ז שם פי' טרף בע"א גבוה מאד, בהר דק"י ע"א פנחס דרמ"ט ע"א וע"ש בבה"ז וע' עוד בהרמ"ז ר"פ צו מענין ותתן טרף, והענין כי הנה ידוע דבחי' יסוד דמל' דאצי' הוא המשפיע בנבראים כמ"ש זה השער לה', והוא כמבואר במ"א ע"פ בידך אפקיד רוחי ר"ת באר עליית הנשמה לבחי' מקורה ושרשה בחי' ה' תתאה ואתה נפחת בי עמ"ש בד"ה האזינו השמים כמשל הולדת הולד מרחם האשה שיוצא לגילוי מן ההעלם שבבטנה והוא יסוד דנוק' הנק' באר ולשם עליית הנשמה בלילה בידך אפקיד רוחי כנ"ל, והנה צ"ל הלא עיקר בחי' יסוד דנוק' היינו שהוא המקבל השפע (ועמ"ש בביאור ע"פ שמני כחותם בענין חותם שוקע) ואיך המקבל יעשה משפיע (לכאורה לק"מ דהא האשה יולדת שהוא ענין השפעה וצ"ל דודאי מבחי' לידה לק"מ אך לידה זהו ענין שהנוק' מולדת נשמות ומלאכים לבי"ע, אמנם בחי' מזון ותתן טרף זהו ענין אחר לבד הלידה כמבואר בזוהר פנחס דרמ"ט ע"א וכמש"ש בבה"ז וא"כ בחי' המזון וההשפעה ע"ז הוא הקושי' איך המקבל יהי' משפיע, ועמ"ש מזה גבי בהמ"ז בענין הזכרת ברית ותורה בברכת הארץ בענין אתתא כמאן דמהילא דמיא ע"ש), אך הענין שמדת היסוד יש בו שני דברים הקבלה וההשפעה ושניהם ענין אחד ולכן חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו כו' שאז הוא בחי' מקבל ולא משפיע וכמארז"ל פ"ו דערובין דס"ג ע"א בענין דוד כתוב א' אומר בלבי צפנתי אמרתך וכתוב א' אומר בשרתי צדק בקהל רב ל"ק כאן בזמן שעירא היעירי קיים כאן בזמן שאין עירא היעירי קיים עכ"ל הרי ענין הקבלה וההשפעה שניהם ענין אחד (ע' באגה"ק סי' ט"ו ד"ה להבין משל ומליצה כו' בענין הספירות מ"ש ובחי' יסוד הוא כו' ע"ש ויובן משם ג"כ דבחי' זו שייך בין בהשפעה בין בקבלת השפע), ויובן זה באדם התחתון דאנו רואים שיש חכם מופלא שלא יוכל להשפיע ולהסביר השכל שהוא משיג לזולתו הקטן ממנו ויש חכם קטן הימנו שיוכל להסביר ולהשפיע בטוב הלשון וההסבר עד שיבינה וישיגנה זולתו הקטן ממנו (עמ"ש בד"ה לך לך וסד"ה מראיהם ומעשיהם) וסיבת זאת לא מצד גודל ורוב החכ' שיש בהמשפיע כ"א מפני שלהיות שפע השכל לזולתו צ"ל צמצום ואותיות בפ"ע לא כמו שהשכל בעצמותו ולכן אם המשפיע יהי' טרוד בהשגתו העצמיות לא יוכל לצמצם ולהבדיל ולהפריד חלק קטן משכלו להשיגה לזולתו, ונמצא שצריך להניח עצמותו על הצד ולצמצם כל עצמותו רק בדבר קטן הוא שפע השכל שרוצה לגלות ולהסביר לזולתו, והנה כח הצמצום הזה לצמצם א"ע כ"כ בדבר מצומצם ולא להעלות בשכלו דבר אחר באותו העת זהו מדת היסוד (ולכן בינה רק עד הוד אתפשטת ויסוד נק' יתום מאמו כ"א יסוד אבא ארוך ומגיע עד יסוד ז"א כי בינה היא בחי' מקבל מהחכ' שנק' אימא ובחי' מקבל איידי דטריד למיבלע לא פליט כנ"ל שאם המשפיע יהי' טרוד בהשגתו כו' לא יוכל כו' אלא החכ' שהיא בחי' משפיע וגם חכ' בחי' מה ביטול ע"כ משם נמשך כח הצמצום שיניח א"ע על הצד בכדי להשפיע לזולתו, ועמ"ש מענין יסוד
פתיחה בהקשר
אגרות קודש ספק למי אגרת ד
מקור מפורש
בפרק זה
1015 להבין דבר מתוך דבר: ראה שבת לא, א. אגרת הקודש סי' טו.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט וידבר כו' זאת חקת כו'
מקור מפורש
בפרק זה
32 נודע שכל דבר כלול מארמ"ע והנה ע"י האש יוצא ג' חלקי אמ"ר : ראה בכ"ז אגה"ק סי' טו (קכא, ב). לקו"ת חקת שם נו, ג. נח, סע"ג. ס, ב. סה"מ תרכ"ט ע' קסג. וראה גם המשך תער"ב ח"ג ע' א'תמב. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט וידבר גו' זאת חוקת
מקור מפורש
בפרק זה
24 והנה אש רוח מים יוצאים בעשן : ראה אגה"ק סי' טו (קכא, ב). לקו"ת חוקת שם נו, ג. נח, ג. ס, ב. סה"מ תרכ"ט ע' קסג. וראה גם המשך תער"ב ח"ג ע' א'תמב. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [מפני שיבה תקום] וביאור כו' בן ס' לזקנה כו'
מקור מפורש
בפרק זה
ושרש הענין יובן ע"פ מה שנבין מה שבפ' ויגש בביאת בנ"י למצרים נא' יעקב ובניו , ובפ' שמות אמר את יעקב שמשמע שיעקב בפ"ע כו', והענין יובן ע"פ הנ"ל שיש ישראל סבא וישראל זוטא כו' פי' כי ישראל לי ראש הוא בחי' חכמה, אך עצמיות ח"ע חכים ולא בחכ' ידיעא א"א להשיג כי הוא כמו שהוא ית' לבדו הוא גם אלו לא ברא את העולמות, רק בחי' נה"י דאבא מאירים להיות מקור לעולמות ונעשים מוחין לז"א , וענין בחי' נה"י הוא עד"מ כליות יועצות איך להשפיע, ע' באגה"ק סי' ט"ו בד"ה להבין משל ומליצה , ובחי' נה"י דאבא נק' ישראל סבא, וא"כ פי' בנ"י הבאים מצרימה היינו המשכות מבחי' חכמה הנ"ל שנק' ישראל סבא באותיות המחשבה, ולכן יעקב שהוא מבחי' אחוריים דאבא המתלבש בתבונה נק' בן לישראל זה, שהוא יש"ס נה"י דאבא, וז"ש בפ' ויגש ואלה שמות בנ"י כו' יעקב ובניו שיעקב עצמו בכלל בנ"י יכונה משום דהתם מיירי בענין ההמשכה מבחי' ישראל סבא הנמשך באותיות המח', וע"כ לגבי בחי' יש"ס נקרא יעקב בני ישראל כו', והיא הירידה הראשונה דמצרימה היינו בבחי' אותיות המח' שנקראים ג"כ מצרימה שהם בחי' אותיות וכלים המגבילים האור כו'.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"א צעקו וד' שומע כו'
מקור מפורש
בפרק זה
21 ע"פ שכלו יהולל איש. . שלפי ערך השכל כן הם המדות : בהבא לקמן ראה אגה"ק סי' טו (קכג, א).
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"א זכור כו' עמלק כו'
מקור מפורש
בפרק זה
26 נה"י. . כמשל הירכין. . ובהם הכליות : ראה בכ"ז אגה"ק סי' טו (קכב, ב). לקו"ת שה"ש כז, ג-ד. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"א וידבר כו' זאת חקת כו'
מקור מפורש
בפרק זה
38 ג' יסודות. . יוצאים בעשן ולא נשאר רק יסוד העפר : ראה בכ"ז אגה"ק סי' טו (קכא, ב). ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"א [כל הנחלים הולכים]
מקור מפורש
בפרק זה
26 באגה"ק סי' ט"ו מה ששמע ממורו : דף קכא, סע"א ואילך. והבא לקמן (עד התיבות: במשל ומליצה) הוא לשון האגה"ק שם בשינויים. וראה בכ"ז סה"מ תר"ל ע' נו-ז. וראה גם ליקוט פירושים ומ"מ (להר"א שי' חיטריק) לאגה"ק שם.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"א [כל הנחלים הולכים]
מקור מפורש
בפרק זה
[מד)] וביאור הענין הוא כמשנת"ל שבכדי שיתהוה בחי' בריאה יש מאין, עד"מ מחנה מיכאל דבריאה באהבה מבחי' החסד דאצי', א"א כ"א ע"י ממוצע ביניהם מחמת ריחוק הערך שביניהם, וכמ"ש באברהם ואנכי עפר ואפר ונת' מזה באגה"ק סי' ט"ו מה ששמע ממורו ע"פ ואנכי עפר ואפר שאמר אברהם אבינו ע"ה על הארת נשמתו המאירה בגופו מאור חסד עליון, והיא מדתו מדת אהבה רבה של אאע"ה שהי' אוהב להקב"ה אהבה גדולה ועליונה כ"כ עד שנעשה מרכבה להקב"ה, וסד"א שבחי' חסד ואהבה שלמעלה בספירות היא מעין וסוג מדת אהבה רבה של אאע"ה רק שהיא גדולה ונפלאה ממנה למעלה מעלה עד אין קץ ותכלית, כנודע ממדות עליונות שאין להם סוף ותכלית מצד עצמן כי אוא"ס ב"ה מאיר ומתלבש בתוכן ממש ואיהו וגרמוהי חד, משא"כ בנשמת האדם המלובש בחומר שיש למדותיה קץ וגבול, אבל מ"מ סד"א שמדותיה הם מעין וסוג מדות עליונות, ולזה אמר ואנכי עפר ואפר דכמו שהאפר הוא מהות עצמותו של העץ הנשרף שהוא מורכב מד"י ארמ"ע, וג"י אמ"ר חלפו וכלו בעשן המתהוה מהרכבתן כנודע, ויסוד הד' שהי' בעץ שהוא העפר שבו היורד למטה ואין האש שולטת בו הוא הנשאר קיים והוא האפר, והנה כל מהות העץ וממשו וחומרו וצורתו באורך ורוחב ועובי שהי'
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט ח"ב ולא אבה כו'
מקור מפורש
בפרק זה
7 וכמ"ש אברהם ואנכי עפר ואפר . . לגבי מדות דאצי' : ראה בכ"ז אגה"ק סי' טו (קכא, סע"א ואילך). סה"מ תר"ל ע' נו ואילך. תש"ב ע' 84. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט ח"ב ולא אבה (ש"פ תצא)
מקור מפורש
בפרק זה
6 אך הנה כתי' ואנכי עפר ואפר : ראה אגה"ק סי' טו (קכא, א ואילך). סה"מ תר"ל ע' נו ואילך. תש"ב ע' 84. ועוד.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק ראשון ש"פ מטות, תער"ג
מקור מפורש
בפרק זה
קנח) אך לכאורה צ"ל והלא כל ההמשכות והגילוים שבעולמות הכל הוא ע"פ קו המדה, דאא"ל שום המשכה וגילוי בעולמות כ"א ע"י המדידה כו', דגם אורות מקיפים הם בבחי' מדידה כו', וכמ"ש ושקל בפלס הרים, דהרים הן הרים הגבוהים ליעלים בחי' מדות דא"א ה"ה ג"כ במשקל כו' וכמ"ש במ"א, ומכ"ש או"פ שהם בבחי' משקל ומדידה כו', והמדידה הוא באופן המשכת האור ובאופן שיתקבל בעולמות כו' (ידוע במשל דמשפיע ומקבל שלאחר שמעלים המשפיע אור שכלו העצמי שנמצא בו אור השכל השייך אל המקבל, ה"ה נמצא תחלה בבחי' נקודה ואח"כ מפרט הפרטים בעצמו מה שיכול להתגלות אל המקבל, וזה עדיין לפי ערך שכלו של המשפיע ולמעלה עדיין מגילוי אל המקבל, וצ"ל עוד צמצום שיהי' אור השכל לפי ערך כלי המקבל שיתקבל בכלים וחושים של המקבל כו', וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו בענין כליות יועצות שלא יומשך כמו שהוא שכל דק מאד במוחו ושכלו רק ישתנה קצת מדקות שכלו ויתהווה שכל שאינו דק כ"כ כדי שיוכל הבן לקבל כו' עכ"ל, וזהו שהנקודה והפרטים לעצמו הוא המדידה בהמשכת האור והגילוי,
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק ראשון ש"פ בהעלותך, תרד"ע
מקור מפורש
בפרק זה
שהי' כו', רק שקודם היתה המדה ברע וע"י העבודה תהי' הטבע הזאת בטוב וכמו הכעס על ההיפך ורשפי אש בהתפעלות יתירה כו' (ובאמת הכעס על ההיפך אין זה עדיין תכלית הטוב כי מדת הכעס א"צ להיות גם הכעס על הרע רק מה שצר לו מזה שנמצא הרע כו' וכמ"ש במ"א, הנה זה שצר לו (דער ניט גוט) ה"ז ג"כ מדת הגבו', וגם דמי שהוא במדת הגבו' הצער מההיפך הוא בתוקף ביותר כו'), וגם ע"י התשובה שמשנה המהות מ"מ נשאר עצם הטבע רק שבא בציור אחר, וכמו מי שהוא בטבע הגבו' הוא יותר בטבע מרירות ומרה שחורה, וטבע מדת החסד הוא בשמחה ומרה לבנה כו', וכן המדות דנה"א בבחי' חו"ג כמ"ש באגה"ק סי' ט"ו דמדת החסד הוא שמאהבת ה' ומרוב חפצו לדבקה בו הוא חפץ חסד כדי לדבוק במדותיו כו', ומדת הגבו' הוא להפרע מן הרשעים ולענשם בעונשי התורה וכן להתגבר על יצרו ולקדש א"ע במותר לו ולעשות גדר וסיג לתורה כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ ויצא, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
דזהו ההפרש בין אהבה עצמיות לשאינו עצמיות דאהבה עצמיות היא שישנה תמיד גם כשאינה בהתגלות וכמו אהבת האב אל הבן או הבן אל האב הרי ישנה תמיד, הגם שאינה בהתגלות מ"מ ישנה להאהבה תמיד והתעוררות האהבה ה"ז רק התגלות לבד כו', אבל אהבה שאינה עצמיות הרי כשאינו מתעורר באהבה לא ישנה להאהבה כלל, כי מדת האהבה היא רק כח האהבה אבל בפועל לא ישנה להאהבה ונעשית האהבה ע"י ההתבוננות עם היות שאינו התחדשות כו', וגם כאשר מתעורר באהבה ע"י ההתבוננות אין זה שהוא רוצה בעצם מצ"ע רק מצד ההשגה וההתבוננות כו', ולכן כשנפסק ההתבוננות מסתלק האהבה כו', וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו ד"ה להבין משל ומליצה כי בהיסח הדעת כרגע מהשגה זו מסתלקת ג"כ המדה כו' אל ההעלם להיות בה בכח ולא בפועל עכ"ל, והיינו דהמדה היא רק כח האהבה ולא יש אהבה בפועל, ופועל האהבה הוא שנעשה ע"י התבוננות והיינו שגם אז אין זה שרוצה בעצם (כמו באהבה עצמיות) רק מצד חיוב השכל כו', וע"כ כשמסיח
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ תרומה, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
בעבודה שבלב שהשכל הוא ההתבוננות באיזה ענין אלקי בהשגת הענין שבזה בא הטוב והעילוי דאלקות בעצמו (דיא התבוננות טראגט ארויס א רייכקייט אין אלקות) ומתפעל בשכלו על הטוב והעילוי דאלקו' כו', ומזה בא הבכן איך שקרבת אלקי' לו טוב ומתעורר באהבה ותשוקה גדולה לאלקות כו', והרי ההתפעלות שכלי הוא בעצם הטוב דאלקו' והבכן הוא מה שלו טוב שאין זה מהות השכל כ"א הוא מהות מדה בבחי' הרגש עצמי רק שזהו הטעם של המדה כו', הרי נעשה מהות שכל ונהפך למהות מדה כו' (ובד"כ בחי' חב"ד שבמדה הוא האהבה ועצם המדה הוא החסד כו', וברוחני' הוא כמ"ש באגה"ק סי' ט"ו דמחמת אהבת ה' ומרוב חפצו לדבקה בו הוא חפץ חסד כו' היינו לעשות גמ"ח בגופו ובנפשו כו', ואפשר בכלל זה הוא ג"כ המשכת נפשו לעניני אלקות כמו בעסק התורה ומעהמ"צ במ"ע בפרט כו'), וזהו ההמשכה מן המוחין אל המדות שבאים במדות באופן אחר מכמו שהן במוחין כו' (וזהו בבחי' חיצוני' המוחין וכידוע דזה שהמדות באים ע"י הבכן הוא בחיצוני' המוחין כו', ופנימי' המוחין הרי באים בלב כמו שהן במוחין כו',
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ דברים, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
כו', ולא שהוא במציאות ח"ו כמו חסד דבי"ע, וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו בענין שא' אאע"ה ואנכי עפר ואפר שא' זה על מדריגתו בחי' החסד ומדת האה' דשרשו מבחי' חסד דאצי', שלא נא' שיש לו איזה ערך ודמיון לגבי חסד דאצי', וכמו עו"ע שהן בערך זל"ז דגם העילה היותר עליונה יש לה ערך עם העלול היותר אחרון כו', עז"א ואנכי עפר ואפר כמו שהאפר אין לו ערך ודמיון כלל אל מהות העץ כמו"כ הוא באין ערוך לגבי בחי' חסד דאצי' כו', ומ"מ ה"ז בחי' חסד בבחי' אור וכלי וכמא' חסד דרועא ימינא כו', ויש הגבלה למדת החסד דעד פה תבא בכדי שיוכל להיות אצי' מדת הגבו', וכן יש הגבלה למדת הגבו' וכה"ג לכל המדות יש להם גדר וגבול בעצם מהותם ובהתפשטות שלהם כו', והיינו בהאיכות והכמות של הספי' איך ומה היא הספי' ובכמות התפשטותה כו', והן בבחי' מעומ"ט ובבחי' קדימה ואיחור כו', וכ"ז הוא ע"פ מא' קו המדה כו' וכמ"ש במ"א באורך ונת"ל ג"כ (ד"ה אלה הדברים), שכל זה הוא הגבלה רוחני' כו' (ועמשנת"ל ד"ה ביום השמע"צ דמ"מ ע"ס דאצי' אינם בבחי' התחלקות כו').
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ תצא, העת"ר
מקור מפורש
בפרק זה
וכן הוא בשפע רוחני' כמו בהשפעת השכל שעיקר שלימות התענוג בההשפעה הוא דוקא כשרואה שנתקבל בטוב בכלי המקבל וכמו שאמר רהמ"ס לרשב"י זכאה מאן דמליל על אודנין דשמעין כו' (וגם ההשפעה מתרבה עי"ז, ולהיפך כאשר אין כלי המקבל כלי קיבול אינו יכול להשפיע כו', והוא כי ריבוי השפע תלוי בהתענוג וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו ד"ה להבין משל ומליצה), הרי שבקבלת השפע בכלי המקבל יש בזה תענוג גדול הרבה יותר מהתענוג שבהשפע עצמה כו'.
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שני ש"פ בראשית, עתר"ו
מקור מפורש
בפרק זה
באומרו דע את אלקי אביך הוא בחי' ההכרה וההרגשה שהענין האלקי יהי' אצלו בבחי' הכרה והרגשה (וזה אינו בבחי' אולפנא ולימוד כו', דהלימוד יכול להיות רק בהשגת הדבר ללמדו היטב בהשגת הענין איך ומה ולהעמידו על בוריו כו', ועי"ז יכול לבא לידי הכרת הענין (וגם עי"ז נלמד איך להשיג ענין שכלי כו'), אבל עצם ענין ההכרה אינו שייך בזה לימוד כו' וכמ"ש במ"א), ועי"ז דוקא הוא גילוי האור אלקי בנפשו להיות העבודה עבודה האמיתי' כו', וכמו בהתעוררות אהוי"ר בלב הנה ע"י השגה והתבוננות לבד לא יהיו אהוי"ר אמיתי' כ"א ע"י הדעת דוקא, וכמ"ש בסש"ב ח"א ספ"ג שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק כו', כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת א"ס ב"ה הנה אם לא יקשר דעתו כו' לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתי' כ"א דמיונות שוא כו' וע"כ הדעת הוא קיום המדות כו', וכ"ה באגה"ק סי' ט"ו ובכולן צריך להיות מלובש בהם בחי' הדעת שהוא בחי' התקשרות הנפש כו' בהשגה זו כו' שממנה נולדה בה איזה מדה מהמדות כו', והיינו שע"י הדעת דוקא נמשך האור והגילוי בלב להיות התעוררות הלב
פתיחה בהקשר
המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר
מקור מפורש
בפרק זה
וע"כ מבחי' חסד דאצי' שהוא בבחי' א"ס א"א שיתהווה ממנו בחי' חסד דברי' שהוא בבחי' גבול, וכמו מחנה מיכאל באהבה שהן נבראים בע"ג כו', וכמו"כ בחי' כלי החסד דעולם הברי' והאורות דרו"נ הן בחי' נברא בע"ג כמ"ש באגה"ק סי' כ', ואין ערוך כלל לגבי בחי' חסד דאצי', וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו בענין ואנכי עפר ואפר דבחי' אברהם דעולם הברי' באין ערוך כלל לגבי בחי' החסד דאצי' כו'.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב רצ"ב
מקור מפורש
בפרק זה
הרצון והצמצום ע"ד המיצוע, ונו"ה הם כליות יועצות איך להשפיע וצריך להיות התקשרות המשפיע בהמקבל, והיינו דלבד זאת שצ"ל האהבה והרצון להשפיע הרי צ"ל התקשרות המשפיע אל מקבל זה וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו בענין לימוד האב עם בנו ואז דוקא הרי באה ההשפעה בסדר מסודר ומתקבלת בכי טוב, וכמו"כ הוא בכל השפעה שצ"ל ע"י עשר בחי' אלו דוקא, וכן הוא בבריאת והתהוות העולם הי' צ"ל ג"כ עשר מדרי' אלו שהם ע"ס, אך בענין העשר בחי' אלו גופא יש חילוקי מדרי', כי הרי כל מדה כלולה מעשר, ועז"א והלא במאמר א' יכול להבראות היינו בחי' מל' שהוא בחי' דבר מלך שלטון שהיא כלולה ג"כ מע"ס ובפרט לפמ"ש הפרד"ס בשער כ"ג פי"ז בערך פרט דכתר כלל ת"ת פרט ומל' כלל, וז"ע כלל ופרט וכלל, א"כ הרי הכלל דספי' המל' הוא הכלל שכולל כל הע"ס ע"ד כל הנחלים הולכים אל הים , א"כ הי' יכול להבראות במאמר א' שהוא ספי' המל' שהרי כוללת כל שפע הע"ס, ומ"מ נבה"ע בע"מ דהיינו בע"ס עצמן וכמ"ש ד' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה ובדעתו תהומות נבקעו שהם בחי' חב"ד, וכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, ואמרז"ל (חגיג' די"ב ע"א) בעשרה דברים נבה"ע בחכ' ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה כו' והיינו ע"ס העליונות , דמ"ש ד' בחכ' יסד ארץ הרי אין הכוונה על בחי' חכ' שבמל' כ"א ספי' החכ' שהיא בחי' ח"ע דאצי', כי חכ' שבמל' היא בחי' חכ' תתאה, ולכן אמר ד' בחכ' להורות שבחי' חכ' זו היא בחי' ח"ע, והכוונה הי' בכדי שיהי' גילוי אלקות בעולם, כי אם הי' ההתהוות מבחי' מל' לבד לא הי' מאיר גילוי אלקות בעולם, דמה שהמל' כוללת כל המדרי' בתוכה ה"ה בבחי' העלם היינו שמעלמת ומסתרת על האורות וגילוי' המאירי' בה, וטעם הדבר הוא לפי שספי' המל' חלוקה מכל הספירות בזה, דכל הספירות כולם הם בבחי' השפעה בקירוב, משא"כ ספי' המל' היא בחי' השפעה בריחוק שהוא בחי' ההבדלה והרוממות שבבחי' מל' שבזה היא מעלמת על בחי' האורות שבה , וגם אותיות הדיבור דבחי' מל' ה"ה אותיות בבחי' יש שמעלימים ומסתירים על האור , משא"כ כשהי' ההתהוות ע"י הע"ס עצמן הרי נמשך בחי' גילוי אלקות בעולמות, שהרי בהע"ס מאיר בחי' גילוי אור יותר מכמו שהוא מאיר בספי' המל', וגם הם בבחי' השפעה בקירוב, ולכן ע"י נמשך בחי' גילוי אלקות.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרפ"ט הוי' יחתו מריביו
מקור מפורש
בפרק זה
הרי שנמשך ע"י הצנורות המשכת אוא"ס גם בבי"ע ובזה יש צנורות פרטים רבים מאד בההמשכה לכל ספי' וספי' בפרט, וגם יש חילוקים בכל ספי' באופן ההמשכה אל הספי' ההיא וכמ"ש הפרד"ס שער הצנורות פ"ה שהצנורות ישתנו לפי הבחי' לאלפים כו', לפעמים יאירו בדרך בחי' הכתר שבכל הספי' ולפעמים מבחי' החכ' ומאיר מבחי' חכ' שבכתר שיש מעלות זו למע' מזו בבחי' הארת הצנורות, ומביא בפרדס שם בשם ספר הצנורות (ספר כ"י נמצא בפאסו) דיש מספר ת"ר אלף צנורות, ובס' קה"י או' דהמספר ת"ר אלף צנורות היא בכל הע"ס, וא"כ הרי כל ההמשכות הוא ע"י הצנורות המסתעפים מן הקו עד רגלי עשי', וכמו"כ הוא גם בההמשכות שבעולמות הא"ס שלפני האצי' הוא ע"י צנורות פרטים הנמשכים מן הקו רק שלמע' מאצי' המשכת הצנורות הן מהקו עצמו ובאצי' הוא מהארת הקו, ובמאו"א אות צ' סעיף ל' כ' צנור הוא יסוד וצנור אותיות רצון, דיסוד הוא בחי' רצון וחשק המשפיע להשפיע, והו"ע ההתקשרות דיסוד וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו, והקו שנק' צנור שרשו מבחי' יסוד הנעלם.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק א
מקור מפורש
בפרק זה
56 בדרוש פרה אדומה: לקו"ת חקת ס, ב "שכל דבר מורכב מד' יסודות אש רוח מים עפר, ועיקר התהוות הגשמי הוא מיסוד העפר וג' היסודות מורכבים בו". וראה במאמרי אדה"א פ' חקת ע' א'שצא "שכל דבר יש בו הרכבה שהורכב בו ממקום אחר, ויש בו גם כן החומר הפשוט היינו עצמות מהותו של אותו הדבר כמו שהי' קודם שהורכב, וכן העץ יש בו הרכבה מאש רוח מים, אבל אינם מעצמו ומהותו של העץ, כי גם אם יתוסף בו האויר ויתעבה או המים ויתפח או האש ויכווץ אין זה שינוי בגוף של עץ, אמנם האפר שנשאר בו אחר השריפה הוא החומר הפשוט שבו שהוא עצם ומהות של העץ בלתי הרכבה, ולכך כל היסודות הולכים וכלים בשריפה, אבל העפר שבו לא יכלה בשריפה כי כח הוא עצם פשוט שבו והשריפה לא תכלה כי אם ההרכבה שבו להיות מפרדת חלק ההרכבה שהורכב בה וכמ"ש בס' הטבע".
ראה אגה"ק סי' טו ובהנסמן בליקוט פירוש ומ"מ לתניא – חיטריק לשם.
מענין ד' יסודות ראה ספר החקירה להצ"צ דף ו, ב ואילך.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ג
מקור מפורש
בפרק זה
(אולי ר"ל בחכמה ובינה) וע' באגה"ק סי' ט"ו יש התבוננות כו', ועל פי המבואר שם לא יקשה כאן מהמבואר לקמן פמ"ג לענין יראה עילאה.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ג
מקור מפורש
בפרק זה
שהרי אין קרוב כו' וכ"ש אהבה כו', נמצא כך היא המדה בכל דעת והתבוננות לבא תחלה לבחי' איזה יראה (רק שבפרט יש התבוננות שמיוחדת יותר לאהבה כו' ויש ליראה כמ"ש באגה"ק סי' ט"ו ע"ש, ומדה האחרת אז טפל אלי' כמ"ש בתניא פמ"ג בסופו), לכן ודאי אף מהתבוננות הנ"ל תוקדם לה בחי' יראה.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ג
מקור מפורש
בפרק זה
וזהו ענין מה שנכתב כאן שהדעת הוא קיום המדות וחיותן קיום המדות מצד הפנימיות שבהם כו', וחיותן הוא מצד המשכת פנימי' המוחין שנקרא חיות (או י"ל להיפך), וע' באגה"ק סימן ט"ו בענין הדעת עד והוא מתלבש בהן להחיותן ולקיימן כו', וע' בלק"ת ואתחנן ביאור הא' לד"ה וידעת הא' פ"ב 42 עי"ש.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק י"ח
מקור מפורש
בפרק זה
ובזה יובן מ"ש כ"פ בתניא ובכמה דוכתי על אהבה מסותרת שלמטה ממסירות נפש גם כן לשון ירושה מאבותינו, אף ששרשן בעצם הנר"ן והיינו כנ"ל, וע' אגה"ק סי' ט"ו ואפילו נפש דעשי' כו' וע"כ גם בנשמת האדם מאיר אוא"ס ב"ה מלובש וגנוז באור החכמה שבה, וע' עוד בלק"ת ביאור לא תשבית פ"א 12 ובאגה"ק סי' ל"ה שמובן משם שהארת אוא"ס בחכמה שבנפש הוא מצד הנפש בעצמה אף ששרשה מזו"נ דעשי' ולא שרק האבות המשיכו כנ"ל, וכ"מ הלשון בתניא פ"ז דענין ירושה והמשכת האבות אינו שייך כי אם להגופים והנפש הבהמית של בניהם אחריהם עד סוף כל הדורות, שיומשך ויתלבש בתוכם נר"ן מי’ ספירות דקדושה היא כלולה מכולם כו', אבל שיהי' פעולת ירושת האבות גם להנפש האלקית ונר"ן שהוא בחי' הארת אוא"ס הנ"ל זה לא משמע כאן, מדפירוש בלשונו ואעפ"כ מאחר שה י א מע" ס קדושות היא כלולה מכולן גם מ חכמה דעשי ' שבתוכה כו ' , נמצא תלה טעם התלבשות אוא"ס בנפש בהתכללות הי’ ספירות דקדושה ולא בירושת האבות, אלא דטעם מציאות הנר"ן כו' בכאו"א מישראל זה תלה בירושת האבות שהם שזכו להמשיך כו', אבל בודאי גם זה אמת מ"ש לעיל שעל ידי האבות יש תוס' הארה רבה ועצומה בנש"י מהארת אוא"ס וכנ"ל וכנזכר בלק"ת בחקותי הנ"ל.
פתיחה בהקשר
ביאורי תניא שימחוביץ, אלטר ליקוטי אמרים פרק ג
מקור מפורש
בפרק זה
באגה"ק סי' טו דף קכג א לפי שכל האדם כך הן מדותיו כנראה בחוש שהקטן שהחב"ד שלו הן בבחי' קטנות כך כל מדותיו הן בדברי' קטני הערך וגם בגדולי' לפי שכלו כו' כי לפי רוב חכמתו כך הוא רוב אהבתו כו' והעיקר הוא הדעת שבו הנמשך מבחי' החו"ב שבו כנר' בחוש כי לפי שינוי דעות בנ"א זמ"ז כך הוא שינוי מדותיהם.
פתיחה בהקשר