אם בחוקותי תלכו

תלזבס"ד

אם בחוקותי¹ תלכו² כו' וארז"ל הלואי בחוקותי תלכו³ כו'. הנה להבין ענין בחוקותי שהוא ל' חקיקה⁴ יש להבין מאמר הזה"ק פ' אמור⁵ ת"ח אורייתא סתים וגלייא⁶ וישראל סתים וגלייא כמו דשמא קדישא סתים וגלייא. והנה ביאור סתים וגלייא דתורה היינו מה שניתנה התורה בבחי' חרות על הלוחות עשרת הדברים [... כי עשרת הדברות כוללי' כל התורה⁷ כו'. ..] שהוא בבחי' חקיקה ועוד ניתנה בבחי' כתיבה בס"ת ע"י משה שזהו בחי' גלייא [... וזהו בד"כ אך בד"פ יש בזה ששה מדריגות, כי הנה התורה היא בבחי' חכמה למע' מאותיות ויש בחכ' שתי מדריגות סתים וגלייא [ע"ד שכל הנעלם מכל רעיון⁸ שהיא עצמי' כח השכל ומה שבכחו לבוא לידי גילוי] ואח"כ כשניתנה בבחי' אותיות ניתנה מתחילה בבחי' חקיקה שזהו ענין סתים בד"כ אבל בד"פ יש בזה סתים וגלייא שהוא ענין שתי לוחות לוח הא' בבחי' סתים והשני בבחי' גלייא [וע"ד הקבלה שני לוחות הוא בחי' לאה ורחל אותיות המח'⁹ ואותיות הדיבור¹⁰ ושרשן בפנימי' הכתר וחיצונית הכתר כמשי"ת] ואח"כ כשניתנה בבחי' כתיבה שהוא ענין גלייא בד"כ כנ"ל אבל בפרט יש בזה סתים וגלייא, כי תושב"כ נחשב לסתים כי נעלם המכוון באותיות עד שלא יוכלו להורות כלל מזה אם לא ע"י תושבע"פ דייקא שממנה הוראה יוצאה איך להורות הלכה למעשה שזהו עיקר הגלייא בסוף כל המדריגות, ונעוץ תחילתן בסופן¹¹ שהוא ענין סתים דתורה דחכ' שלמעלה מאותיות בסופן שהוא ענין גילוי דתשבע"פ, כי מי שיודע עומק המכוון דייקא יוכל לפרש ולבאר הדבר היטיב, לכן חכמים מקור דתושבע"פ ידעו לפרש ולבאר את התורה מצד עומק הביטול שלהם בפנימי' ועצמי' א"ס כמ"ש מלובש בתו' הפנימי' שהוא ענין סתים דחכ' כנ"ל וכמשי"ת בענין לבו דואג בקרבו.

תלחועד"ז יש ששה מדריגות בישראל כי ישראל מתקשראן באורייתא¹² ואותי' התורה המה שרשים לנש"י¹³ ולכן מושרשים המה בכל פרט ופרט מששה מדריגות דתו' הנ"ל רק שההפרש הוא דתורה היא בחי' חסד¹⁴ דא"ס כח הירידה שבו ממהו"ע עד שנעשה מקור בקירוב להתהוות העולמות מאין ליש [שזהו ע"י ששה מדריגו' דתו' כו' כמשי"ת וזהו באורייתא ברא קוב"ה עלמא¹⁵ ולכן נק' התורה תורת חסד על לשונה¹⁶ כו' וד"ל]. אבל נש"י הוא בחי' גבורה היינו שאחר התהוות העולמות ע"י התורה מאין ליש המה פועלים ביטול העולמות מאין ליש ולמע' מע' עד אין האמיתי שהוא בחי' עצמי' אוא"ס ב"ה כמשי"ת וזהו הי' עיקר המכוון בראשית ההשתלשלות ענין התגלות אא"ס בחיצוני' העולמות שזהו דייקא ע"י ביטולם מיש לאין, ושלימות הגילוי הזה יהי' לעתיד דכתיב וימלא כבוד ה'¹⁷ את כל הארץ שהוא התגלות שם הוי' דייקא בחיצוני' העולמות הנק' ארץ כו' וכמ"ש וראו כל בשר יחדיו¹⁸ כי פי הוי' דיב"ר התגלות¹⁹ הוי' בדיבור שהמה אותיות שנבראו בהם שו"א חיצונית העולמות ולא כעכשיו שמקבלים חיותם משם אלקים שהוא ענין הצמצום²⁰ וההסתר, וזהו דייקא ע"י ישראל שמקיימי' את התורה בששה מדריגו' הנ"ל כמשי"ת מחדשי' אור התורה ממקורא דכולא²¹ עד שנעשית תורה אור להאיר בהשתלשלות בגילוי דייקא ולכן נאמר בשביל התורה ובשביל ישראל²², כי פנימי' המכווון של הבריאה הי' בשביל שניהם ביחד דייקא שהמה יקיימו את התורה [וכמ"ש ע"פ שניים עדים יקום דבר²³ שהקימה לדבר שהמה צירופי אותיות שנבראו בהם שו"א הוא בחי' התגלו' אוא"ס בחיצוני' העולמות כנ"ל הוא ע"פ שניים עדים דייקא אורייתא וישראל בחי' חסדים וגבורות כו', שניים עדים דייקא מגלים האמת בלי ספק, וכן למע' אורייתא וישראל שניהם ביחד דייקא המה מגלים אמת ה' לעולם²⁴ כו' וד"ל] אבל באורייתא ברא קוב"ה עלמא, באורייתא בלבד, כי התהוות העולמות בבחי' העלם והסתר אא"ס הוא ע"י אורייתא הנק' תורת חסד בלבד כו' וד"ל. ..].

וזהו פי' מאמר הזה"ק כמו דשמא קדישא סתים וגלייא כי שמא קדישא הוא קוב"ה כמשי"ת הוא סתים בבחי' סדכ"ס²⁵ פי' שהוא סתים ונעלם אפי' מבחי' סתים דחכ' דאורייתא שלמע' מאותיות כמ"ש עושה פלא²⁶, שבחי' פלאות חכ'²⁷ כעשי' תלטיחשב לגבי, והגליא שבו הוא ענין הגילוי שלו בחיצוני' העולמות מאין ליש [שזהו ג"כ גלייא דקוב"ה דייקא כי הוא לבדו בכחו ויכולתו לברוא מאין ליש בלתי עילה אחרת קודמת ליש הזה כמבואר באגה"ק²⁸ בענין איהו וחיוהי חד], ולא יוכל להיות ירידת הגלייא מסתים שבו שהמה רחוקים בערך אם לא ע"י ששה מדריגות דתורה שזהו כמו אמצעי לחבר סתים דקוב"ה להיות יורד ונמשך בבחי' גלייא דחיצוני' העולמות ולכן נצרך להיות התורה כלול משני מדריגות כדרך כל ממוצע המחבר שמוכרח להיות כלול משני דברים²⁹ המתחברים כו', וכן ישראל שהמה מחברים בחי' הגלייא שכבר נגלה למקורו ושרשו שהוא בחי' סתים בדרך העלאה שעי"ז נעשה התגלות אא"ס כנ"ל מוכרח להיות ג"כ שיהי' בהם משני המדריגו' דסתים וגלייא, וזהו מאמר הזה"ק כמו דשמא קדישא סתים וגלייא פי' זהו נתינת טעם למה אורייתא וישראל המה סתים וגלייא מצד שהמה מחברים בחי' סתים וגליא דשמא קדישא בב' אופנים דירידה ועלי' כנ"ל לכן מוכרח להיות בהם ג"כ משני בחי' הנ"ל כו' וד"ל. ..].

ולהבין כל הנ"ל ע"פ משלים איך שלא הי' יכול להיות התגלות אוא"ס בחיצוני' העולמו' אם לא ע"י ששה מדריגו' דתו' הנ"ל דייקא, הנה יש להבין מתחילה ההפרש בד"כ בין אותיות הכתובי' לאותיות החקוקי' כי הנה אותיות הכתובים בקלף המה מדבר נבדל מהקלף שהוא הדיו רק אעפ"כ מתאחדים בקלף כאלו הם דבר א' מתחילת הוויתם כי אין ממשות באותיות הכתובים רק ציור בלבד, אך אע"פ שהם מתאחדים בתכלית מ"מ מצד שמהותם הוא מדבר נבדל מסתירים המה על עצם הציור שיהי' נגלה באופן אחר ולא כמו שהי' כלול הציור הזה בתחילה בכח היולי דלבנונית הקלף, אך אותיות החקוקי' באבן הנה נגלה הציור שהי' כלול בתחילה בחומר האבן בבחי' היולי עתה בא להתגלות כמ"ש מצד שהציור לא נעשה מדבר נבדל רק מיני' ובי', והנה עד"מ גשמי הזה יובן ג"כ עוד משל רוחני יותר מבחי' הנפש שיש בה ב' מיני אותיות בד"כ חקוקי' וכתובים [ובפרט יש כמה מדריגו' באותיות הנפש כמשי"ת בעז"ה] ומבשרי אחזה³⁰ ומזה יובן למעלה אמיתית אלקות בענין סתים וגליא דתו' כו' כמשי"ת.

דהנה אותיות הדיבור בנפש נק' אותיות הכתובים להיות שמבואר למעלה בענין אותיות הכתובים שהמה מדבר נבדל המתאחד ולא יחוד בעצם מתחילת הוויתו כ"ה באותיות הדיבור כשמגלי' איזה שכל או איזה מדה הנה מקורם הוא מהבל הלב³¹ שזהו נה"ט החיונית שבאדם בחי' חי שבמדבר ושכל ומדות מקורם מנפש השכלי' [... כי מה שמבואר בלק"א³² נפש הטבעיות הוא כלול משתי נפשות תמנפש השכלי' ונה"ט כמבואר בתורה דאם בחוקתי³³ מאדמו"ר הזקן נבג"מ] ונמצא שהמה נמשכות משני מקורים נבדלים, אך אעפ"כ מתאחדים בתכלית כי הדיבור מתאחד הוא עם השכל בעת שמדבר דברי שכל ונעשה כמו חומר לגבי' שהוא מעין צורת השכל, אך מ"מ כיון שהמה נבדלים בעצם מתחילת הוויתם לכן המה מסתירים על אור השכל עד שלא נגלה למקבל רק חיצוני' שבו שהוא הגשמת רוחני' אור השכל כו' ולכן לא קאים אדעתי' דרבי'³⁴ כו', וכן אנו מוצאים באותיות המח' אעפ"י שהמה אותיות נעלמי' בלתי התגלות לזולתו [ונק' לבוש מחובר³⁵ בל' אדמו"ר שליט"א³⁶ ] והמה רוחניי' יותר מאותיות הדיבור מ"מ המה בחי' אותיות כתובים לגבי אור השכל, כידוע שעמקות השכל הוא בבחי' הברקה באותיו' קצרים על המוח בלתי התיישבות בחומר המוח ומה שנגלה ונתרחב ההברקה בהשגה שעי"ז נעשה התיישבות בכלי המוח הגם שהמה מגלי' את השכל בחומר המוח מ"מ המה מסתירים את העומק של השכל כי העומק לא יוכל להתיישב וע"י העלמו והסתרו דייקא נעשה הגילוי בכלי המוח שהוא הארה בעלמא העלם³⁷ מעצם עמקו ותמציתו כמ"ש, והיינו מפני שהמח' חיצוני' נבדלת בעצם מהשכל ואין מקורה מהשכל [... כי אם הי' מקור המח' מהשכל לא הי' יכול לחשוב מח' בטילה רק מחשבת שכל כו'. ..] ולכן היא מסתרת על אור השכל ונק' אותיו' כתובים.

אך יש עוד בחי' מח' הנק' מח' עיוני' והיינו האותיות של השכל בעצמו שבהם נתפס הברקת השכל ולכאורה המה אותיו' חקוקי' כי המה עם השכל בבחי' יחוד מתחילת הוויתו היינו בעת המשכתו ממקורו מכח המשכיל לא יוכל להתפס בבחי' מציאות דבר מה בלעדי האותיות ונמצא שיש בהם צד חקיקה, אך באמת גם המה נק' אותיות הכתובים לגבי עצם הנפש [... הגם שנק' אותיו' חקוקי' לגבי המשכת הנפש בכלי' שהוא חומר המוח וכן המשכתו בלב פועל אותיות המדות שהמה אותיות חקוקי' נחשבים לגבי אור וחיות הנמשך בהם כו'. ..], כי שכל הפרטי הוא הסתר והעלם עצמו' הנפש השכלי' המשכלת כל מיני שכל ושכל זה הפרטי הוא הארה בעלמא בלבד מעצם הנפש. ונמצא מובן מזה שאפי' שרש האותיות של השכל שנתפס בהם שמקורם בכח המשכיל למע' מן השכל כי המה הממשיכים אותן מהעלם אל הגילוי ומוכרח לומר ששרשם קדום בעצם כח המשכיל מהשכל הפרטי והמה מקורו אך אח"כ כשבאים לידי גילוי נעשים כלי אלי' [וכידוע דשרש הכלים קדם³⁸ וכ"ה בכל פרט דשכל ומדות כו'], מ"מ במקורם ושרשם בכח עצם הנפש השכלי' אותיו' כתובים יחשבו להיות שהמה מסתירים עצם אור הנפש שלא יתגלה כמ"ש כ"א הי' מתגלה כמ"ש לא הי' מציאות התהוות שכל פרטי כו' וד"ל. ..].

תמאאך אמיתת אותיות החקוקי' בנפש עצמם יובן עפ"י הקדמה להבין בשרש אותיות הדיבור מה עניינם שאינו כמו שנראה לכאורה שהמה נמשכים מהקול המתחלק במוצאות הפה אחה"ע³⁹ כו' ונמצא לפ"ז שמקורם הכללי הוא הקול ומקור הפרטי דכל אות הוא הגרון או השפתיים כו' שא"כ הי' צריך להיות הבהמה יכולה לדבר וכן התינוק כיון שיש להם המוצאות, ועוד איך הי' יכול להיות התחלקות שתי אותיות ממוצא אח"ד כו' וד"ל. ועוד ראי' ברורה שא"כ הי' צריך להיות רצון הנפש בעת שנצרך לדבר אות ב' להניע השפתיים באופן שיתגלה אות הנ"ל וכן בכל האותיות, וע"ד הכאת העץ בכינור⁴⁰ ותנועת האצבעות שהמה מקורי' לקולות הנולדים מהם, אנו רואים שהנפש מכוונת ברצונה לתנועת האצבעות והכאת העץ והקולות מתהוווין ממילא, אבל באותיות הדיבור אנו רואי' שאינו כן שאין הנפש מכוון כלל איך להניע המוצאות ואינו יודע כלל אופן תנועתם רק הוא מכוון לדבר האותיות והאותיות נמשכים ממילא ומתלבשים במוצאות להניע אותם כפי הצורך, ומכ"ז הוא ראי' ברורה שהתהוות האותיות הוא קדום למוצאות הפה והבל הלב, וא"א לומר שמקורם מהשכל להיות שאנו רואים בתינוק אעפ"י שאין בו שכל יוכל לדבר וע"כ לומר ששרשם למע' מהשכל בעצם הנפש וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללא⁴¹, אך א"כ למה לא יוכל התינוק לדבר בתחילת לידתו כיון שיש בו נפש המדברת, אך הענין שיש למציאות האותיות בנפש⁴² מ"מ לא יוכלו לבוא לידי גילוי רק ע"י כח החכ' הכלולה בעצם הנפש הנק' קדמות השכל⁴³ שנק' מצרף לחכ'⁴⁴ והוא אינו בא לידי גילוי רק בתשלום היניקה שאז נעשה בתינוק שלימות המוחין להיות שורה בו מציאות כח קדמות השכל בדרך השראה בלבד ולא בגילוי ולא לא⁴⁵ יוכל להשכיל מאומה ואעפ"כ הוא יכול לדבר כו' וד"ל.

וזהו בחי' אמיתת אותיות החקוקי' שהוא בחי' שרש אותיות הדיבור הקבועי' בנפש עצמה [... ומה שמבואר למע' שאותיות הדיבור הוא אותיות הכתובים היינו חומר האותיות שהוא הקול דהבל הלב שבו מתלבשים האותיות להיות נשמעי' ע"י במורגש ואעפי"כ לא יוכלו להתקבל בנפש השומע אם לא ע"י התחלקות במוצאות הפה כו' אבל צורת האותיות היינו עצמי' האותיות קבועי' בנפש עצמה למע' תמבמאותיות השכל אפי' מכמו שהם בשרשם בנפש שאינם רק בחי' חיצוני' הנפש ולכן אינם פועלים רק גילוי הנפש במציאות שכל פרטי ולא התגלותו כמ"ש אבל אותיות הדיבור חקוקי' המה בעצמי' הנפש ובכחם לפעול התגלות הנפש כמ"ש, וראי' שהמה בדומה לפשיטות ועצמי' הנפש שהוא מקור לכל הפרטים דשכל ומדות ואפי' לשני הפכיים כמו מדות דחו"ג וזה מורה על פשיטותו וכ"ה באותיות הדיבור אע"פ שהמה כלים המקבלים התגלות הכחות דשכל ומדות בתוכם מ"מ המה כלים פשוטים לקבל כל מיני כחות דשכל ומדות ואפי' מדות הפכים, כי אין הפרש בין אותיות שמדבר דברים⁴⁶ אה' לאותיות שמדבר דברי שנאה או שכל, וע"כ לומר שזהו גילוי הנפש בעצמו כמ"ש שמשנה בגדי' ממהות משפיע להעשות כלי מקבל לגלות כל הכחות לזולתו כו' וד"ל. ..]. ולכן הפגם דברית הלשון⁴⁷ שוה לפגם דברית המעור⁴⁸ ששניהם פוגמים בכלל כל הנפש ולא באבר פרטי כשאר עשה ול"ת שהמה נק' אברי הנפש בלבד כו' וד"ל [... והנה עד"ז יובן באותיות המח' חיצוני' הל' שאעפ"י שהוא לבוש לבד אפי' לגבי אותיות עצמי' דשכל הנ"ל שנק' מח' עיונית מ"מ בשרשם המה מפנימי' ועצמי' הנפש כמו אותיו' הדיבור הנ"ל בבחי' חקיקה בנפש כי גם בהם נמצא הכח לגלות כל הכחות לעצמו כמו גילוי השכל בכלי המוח או מדות הפכי' דאה' ושנאה תיכף עולה אל המוח להרהר בהם מזה נראה שהמה אותיות פשוטי' נמשכי' מפשיטות ועצמי' הנפש וכנ"ל באותיות הדיבור, אך יש בהם כח יותר עמוק מאותיות הדיבור והוא במה שאנו רואים שהרצון לא יוכל למשול בהם כלל אבל בדיבור יוכל למשול הרצון בהם למנוע א"ע שלא לדבר אבל לא יוכל להפשיט א"ע ממח' כלל, ומוכרח לומר שבפנימי' ועצמי' הנפש יש בו שני כחות הא' כח הגילוי ונק' רצון וכמשי"ת והוא מה שיכול להתגלות כמ"ש ושם הוא שרש אותיות הדיבור ושרש כח המוליד ולכן מוליד נפש שלימה אך אעפ"כ אינו נתפס בזה עד שלא יוכל להתפס במ"א וראי' שיוכל להוליד כמה נפשות, אבל כח הב' הוא כח ההעלם שמלביש ומעלים כל עצמי' הנפש עד שלא יוכל להתפס במ"א וזהו למע' מרצון שבנפש שאינו רק מרוצת הנפש כח הגילוי שבו וזהו שרש אותיות המחשבה ולכן לא יוכל להפשיט א"ע ממח' כי לא יוכל למשול ברצונו עליהם מצד שהמה בפנימי' הנפש למע' מרצון שבנפש כו', ולכן הרהורי עבירה קשי' מעבירה⁴⁹ להיותם מלבישים כל הנפש עד שלא יוכל להפשיט א"ע מהם לדבק א"ע באלקות כו', ולכן אמרו בשם הבעש"ט נבג"ם שבכל מקום שמחשבתו⁵⁰ של אדם מתפשטת שם הוא בעצמו כו' וד"ל. וזהו ענין שרש לאה ורחל ע"ד הקבלה ששרשם בקו האמצעי וכמבואר ברמ"ז פ' בחוקתי בתחילת הסדרה, ואפ"ל ששרשם בפנימי' הכתר וחיצוני' וכנ"ל וד"ל. ..].

תמגוהנה ע"ד המבואר באותיות הדיבור והמח' שמצד חומר שלהם המה בבחי' כתיבה ומצד צורתם המה בבחי' חקיקה כ"ה בנקודות, ויובן דוגמא זאת בשני נקודות הראשונים דקמץ ופתח שהמה שרש כל הנקודות, דהנה מה שנק' קמץ ע"ש שנע' ע"י קמיצת השפתיים ופתח הוא מחמת שנעשה ע"י פתיחת השפתיים אך באמת המה שני כחות רוחני' בעצמי' הנפש כי קמץ הוא בכתר⁵¹ ולכן בברכות ולמלשינים צריך לכוון בהוי' בניקוד קמץ⁵² מצד שהפגם שלהם מגיע בעצמו' הכתר וכמאמ' הפושעים בי בגופא דמלכא⁵³ ור"ת קמץ הוא קדמון מצוחצח צח⁵⁵ כו' שהמה ג' אורות שבכתר וכמבואר בפרד"ס⁵⁶ שער הצחצחו'⁵⁴ וד"ל. ופתח הוא בחכמה⁵⁷ וכמאמר פיה פתחה, בחכמה⁵⁸ ולכן בברכות אתה חונן צריך לכוון בשם הוי' בניקוד פתח⁵⁹ כו', אך שמתלבשים המה בלבד בקמיצת השפתיים ופתיחת השפתיים בכדי להשמע במורגש ולהתקבל בכלי המקבל וכנ"ל באותיו' כו' וד"ל. [... ופי' הדברי' דהנה אנו רואים באותיות הכתב שלא יוכל להיות התחלתם בלתי ציור הנקודה בתחילה כי הנקודה התחלת השטח דאותיו' עד שבלעדי הנקודה לא יוכלו לעשות שום ציור שטחי כלל, וכ"ה באותיו' הדיבור לא יוכל להתגלו' שום אות ממוצאות הפה בלתי הנקודות וכמבואר בזהר דאתוין לקבל נקודין⁶⁰ כגופא לקבל רוחא כי הנקודות המה חיות האותיות, וע"כ לומר שגם באותיו' החקוקי' שבפנימי' ועצמי' הנפש אפי' באותיו' המח' דשם שהתחלת ציורם בנפש מתהווה ע"י נקודות והיינו ע"י קמץ ופתח כנ"ל, כי הנפש הוא פשוט לגמרי מבחי' ציור אותיו' אך שנתעלם וחוזר ונפתח מהעלמו להתלבש בציור אותיות בעצמו, וההעלם הוא בחי' קמץ והוא שרש אותיו' המח' החקוקי' והפתח הוא שרש ציור אותיו' הדיבור הקבועי' בנפש כו', ולהיות ההעלם מעלים כל עצמי' הנפש כמשי"ת לכן לא יוכל לפשוט א"ע ממח' כו' וכנ"ל. ונמצא שיש כאן ששה מדריגות בנפש עצמה היינו אותיות עצמי' דשכל ואותיות עצמי' דמדות שהמה חקוקי' לגבי החיות המלובש בהם וכתובים יחשבו לגבי עצמו' הנפש, ועוד שני בחי' אותיות החקוקי' בנפש עצמה והיינו שרש אותיו' תמדהדיבור ואותיות המח' שבנפש, ועוד שני בחי' נקודות החקוקי' בנפש עצמה שהמה מקור האותיות דמחו"ד שבעצמי' הנפש והיינו קמץ ופתח כנ"ל, וכ"ז הוא מלבד אותיות המח' ואותיות הדיבור כמ"ש מלובשים בחומר שהמה אינם נחשבים מעצמי' הנפש רק לבושי הנפש כו' וד"ל. ..].

והנמשל יובן למעלה דהנה א' בזה"ק בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטה"ע⁶¹ וידוע בסה"ק דטה"ע הוא בחי' הרשימו הנשאר אחר הצמצום⁶², והצמצום הוא רק במדריגה אחרונה דאא"ס שנק' מל' דא"ס⁶³ וזהו ותחת רגליו⁶⁴ כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר, ותחת רגליו הוא בחי' ומדריגה דאא"ס כביכול שנעשה מקור לטוהר טה"ע שהוא בחי' הרשימו ואח"כ גליף גליפו הוא בחי' פנימי' הכתר וחיצוני' הכתר [כי ידוע שיש מחלוקת במקובלים⁶⁵ אם הכתר הוא הא"ס או שנחשב במנין הספי', והאריז"ל מזכי שטרא לגבי תרי⁶⁶ שמצד פנימיותו הוא הא"ס ומצד חיצוני' שלו הוא נעשה שרש וראש לנאצלים וזהו ענין שתי גליפות הנ"ל כו' וד"ל].

ולהבין ביאור כל הנ"ל הנה מתחילה יש להבין פי' בחי' אחרונה דאא"ס מה ענינו והאיך שייך לומר מדרי' באא"ס שהוא אחד פשוט בתכלית כו' ויש להקדים המשל לזה מאור השמש המאיר לארץ שעצם השמש הוא מהות בריאה שיש בו בהירות והבריאה של השמש נק' מאור⁶⁷ והבהירות שבו נק' אור עצמו ומה שהוא מאיר לארץ ולדרים זהו רק זיו בלבד כי מחמת שהוא דבר בהיר בעצם הוא מבהיק מזיוו לאחרים והזיו אינו שייך רק כשיש כלי לקבל הזיו אבל אם היינו יכולים לצייר שאין שום כלי לקבל הזיו לא הי' הזיו מתפשט כלל רק הי' ניכלל ובטל באורו העצמי, רק אעפ"כ יש לזיו הזה במציאותו בשלימות בעצם האור אפי' כשלא הי' כלי לקבל וביתרון שלימות⁶⁸ מהתפשטותו למטה כי ביכולתו להאיר כשהי'⁶⁹ כלי לקבל תמהאותו כו'. וכן עד"ז יובן באור רוחני שהוא מציאות השכל הנק' אור וכמו מאיר עיני חכמים⁷⁰ כי השכל הוא מאיר שע"י יוכל לראות דבר הנעלם דהיינו מה שעתיד להיות כמו איזהו חכם הרואה את הנולד⁷¹ ולהיפך הכסיל בחושך הולך⁷² ולכן נק' השכל בשם אור כי כשנמשך בכלי המוח הוא מאיר כל דבר נעלם כמו כשמכניסין נר בבית שרואה ע"י כל שבבית שהי' מתחילה בהעלם בעת החושך, ונמצא שעצם השכל הוא כח הרוחני המשכלל⁷³ כל שכל שיש בו בהירות בעצם להשכיל השכלות שונות, ומה שמאיר אור שמש⁷⁴ פרטי זהו זיוו בלבד.

והנה עם הנ"ל יובן ענין בחי' אחרונה דאא"ס כי הנה אנו אומרים אתה קדוש ושמך קדוש⁷⁵ פי' לפי שאתה קדוש בעצם ומובדל מגדר המשכה פרטי' ואפי' מגדר ומקור למקור להמשכה פרטי' או כללי' כמשי"ת לכן שמך קדוש כי אין שם אחר שיכיליהו, כי א"א לקרותו חכים כיון שאינו מקור לחכ' בלבד, וגם א"א לקרותו בשם כללי המכיל לכל ע"ס כי אינו מקור בלבד לע"ס רק מצדו הי' ביכולתו להאציל ריבוא רבבות ספי'⁷⁶ ועולמות לאין קץ, ומה שלא האציל רק מספר ע"ס בד' עולמות היינו מצד שעלה ברצונו כך ולא מצד העדר היכולת ח"ו כו', לכן כשאנו שואלים מהות א"ס מהו לא נוכל לו' רק שהוא קדוש ובשם אחר לא נוכל לקרותו כו' [ולכן כינו לו חז"ל בשם הקב"ה⁷⁷ ], רק שאעפ"י שהוא קדוש בעצם אין הכוונה שהוא מושלל מגדר השפעה עד שלא יוכל להיות ממנו השפעה וגילוי כלל [כי זהו דעת אוה"ע אשר לא יבינו פעולת הוי' ולכן הוא מרומם אצלם מגדר גילוי וכמ"ש רם על כל גוים הוי'⁷⁸, ואפי' אומות האחרונים ששבו והאמינו בחידוש העולם אינם מאמינים רק בהתהוות ממנו עולם שזה נק' השפעה מרחוק אבל אינם מאמינים בבחי' הגילוי שהוא ההתגלות שלו בעולם, ואפי' חסידי אוה"ע המאמינים בגילוי שלו בעולם היינו גילוי מציאותו בלבד עד שמצד זה נמצא בהם הביטול מצד השכל אבל מהותו הוא מרומם ומובדל אצלם עד שלא יתכן בו הגילוי, זולת לעם ה' המאמינים בתו' ומצות שהמה למעלה באצי' כלים רוחני' [כי כל התומ"צ נכללי' בע"ס דאצי' כו'] המכלים⁷⁹ תמופנימי' ועצמו' אא"ס להביאו לידי גילוי בעולמות בי"ע בדרך מעבר, ועיקר הקביעות של דירה שלו הוא למטה בנפש שבגוף ע"י כלי המצוות בגשמי' ועי"ז נמשך בחי' הביטול בנפשם בקביעות לעצמו' ומהות אא"ס שלמעלה מהשתלשלות לגמרי וכענין אנכי⁸⁰ כו' ועיין בשער חג המצות⁸¹, ולזה אנו קורים בשם גילוי אמיתי, ואפי' גילוי כזה אינו מושלל ממנו ויוכל להתגלות כמ"ש בנשמות המוגבלים מאין ליש בגופים גשמי' שזה מורה על עומק יכולתו שהוא בבחי' א"ס פי' שיוכל להתגלות בבחי' א"ס ובמוגבל דייקא כו' וד"ל] רק אדרבה מצד שהוא קדוש בעצם יוכל להתהוות ממנו כל מיני גילוי אפי' גילוי עצמו' בעולמות וכנ"ל [כי השלילה מדבר מורה על גדרי⁸² ולכן הוא מושלל מדבר אחר אבל כיון שהוא קדוש בעצם ואינו בסוג וגדר כלל אינו מושלל משום דבר ויוכל להתהוות ממנו כל מיני השפעות וגילוי'].

וזהו מש"א וכל מאמיני' שהוא כל יכול⁸³ וכמ"ש⁸⁴ לבדו הוא, כי הא בהא תליא מחמת שהוא לבדו לכן הוא כל יכול, וכענין מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי⁸⁵ כו'. והנה ב' בחי' אלו נק' בשם אור העצמי' וזיו העצם שהוא מה שביכולת אור העצמי להתגלות בהשתלשלות [שזה נק' זיו] וזהו המורה על קדושתו ביותר עד שאינו בסוג וגדר כלל ולכן יכול להיות נמצא ממנו הכל ומהות א"ס הנושא וסובל ב' גילוי' אלו עד שאינם הפכיים בו כלל [ואין הכוונה שאינם הפכיי' רק מתאחדי', אלא שהמה דבר אחד ממש שהוא קדושתו העצמי, רק בבחי' הגילוי נבחן לשני בחי' במקבלי' כו' וד"ל]. וזהו ענין שם הקב"ה שקראו לו חז"ל, כי קדוש הוא אורו העצמי וברוך הוא בחי' הזיו שבאור שהוא מה שביכולתו להתגלות כנ"ל והוא הוא מציאות המאור הנושא וסובל שני גילויי' אלו שהמה בו גילוי'⁸⁶ א' ממש וכנ"ל וד"ל]. וזהו מה שקראו המקובלים בחי' אחרונה דא"ס שהוא כח ההתגלות שלו שאינו שייך לעצמו וע"ד שם האדם כו' וזהו נק' מל' דא"ס, ואוא"ס הוא גילוי של העצמי' הנק' מאור [רק שבכאן הוא שם א"ס בדרך השאלה בעלמא מצד שא"א לקרותו באופן אחר אבל באמת לא יתכן בכאן שם א"ס רק בבחי' הרשימו שאחר הצמצום וכמשי"ת כו'].

ומעתה יש להבין ענין הרשימו שנשאר אחר הצמצום שזהו בבחי' אחרונה דייקא וכמ"ש המקובלים ונק' טה"ע, וביאור הדברים יובן ע"פ משל מהשפעת שכל הרב לתלמידו⁸⁷ שבתחילה מוכרח שיתעורר בעצמו לבוא לכלל גילוי שפע במקבל במה שיפיע⁸⁸ שכלו העמוק אלי', והתעוררות זאת נק' בשם רצון להשפיע, תמזוענין הרצון הזה הוא גילוי כח ההתפשטות שבשכל, והיינו מה שבטבע כל בר שכל וביכולתו להסביר שכלו לזולתו שזהו זיו שבאור השכל שדומה לאור העצמי שלו, כי כל כח שכלו יוכל להביאו לידי גילוי רק שכח ההתפשטות הוא בטל ונכלל בעצם האור של השכל, וכאן בא לידי גילוי מצד כשרון כלי המקבל הפועל נתינת עצמותו בהתפשטות דייקא, והוא הנותן כח בהתפשטות להיות נגלה היפך טבעה ליבטל וליכלל באור העצמי' כו'. וסיבת התעוררות הזה שהוא פניי'⁸⁹ וסיבת הרצון הוא כשרון כלי המקבל, דהיינו מצד שמרגיש כלי המקבל שהוא כלי מוכן לקבל כל כח שכלו ונמצא שהוא ממצה כח עצמו במקבל, ומחמת זה יוכשר המקבל אצלו מאד עד שהוא מתקשר בעצמותו, וקשר זה נק' יחוד עצם המקבל עם עצם המשפיע בדרך עלי' [פי' במקום המשפיע כו'], וקשר ויחוד זה הוא מביא התעוררות של המשפיע ברצון להשפיע בכדי שיהי' נגלה יחוד וקשר זה של עצם המשפיע בעצם המקבל במקום המקבל כו'. ונמצא יש כאן ב' בחי', חיצוני' הרצון שהוא מקור האמיתי של ההשפעה כמשי"ת, ופנימי' הרצון שהוא הסיבה לחיצוני' הרצון שאינו רצון להשפעה כלל רק להתייחד עם המקבל כו'.

והנה הרצון להשפיע אע"פ שהוא המקור להשפיע מ"מ עדיין אינו מוגבל בו איכות ההשפעה ואופנה איך תהי', ויוכל להיות אופן סדר השפע בכמה אופנים שונים, ולכן צ"ל עוד התעוררות חדשה בעצם המשפיע להביא הרצון לידי פ"מ שזה לא יוכל להיות אם לא ע"י הגבלתו באופן א' בלבד ובאופן אחר לא תוכל להתקבל השפע, והתעוררות זאת פועלת העלם כל כח גילוי אור שכלו כמ"ש לעצמו עד שלא יתגלה רק נקודה פרטית לצורך השפעות המקבל, ופי' נקודה פרטי' אין הכוונה שכל הפרטים נעדרים ממנה, רק שהמה נמצאי' כולם בהעלם בנקודה פרטי' הזאת. ונמצא מה שאנו קורי' לה נקודה פרטי' הוא רק ע"ש גילוי' באופן פרטי אבל באמת נכלל בהעלם נקודה זאת כל הרחבת אור שכל הרב כמ"ש אצלו ממש ולא יחסר דבר ולא חצי דבר כלל וע"ד דוגמא כמו ששנו חכמים בלשון המשנה⁹⁰ שלא נחסר מקיצור המשנה כל האריכות שבתלמוד כו' וד"ל [יעויין בבז"ק פ' אחרי⁹¹ ]. ונמצא שיש כאן שני בחי', הא' בחי' גילוי האור של השכל שיש בו העלם וגילוי, דהיינו שנתעלם כל האור של הרחבת השכל עד שלא נגלה רק אופן פרטי [וזהו ענין קוש"י ויוד עצמה וכמבואר בשם הרה"מ נ"ע⁹² שיש שם הוי' בהשפעת הרב לתלמיד כו' וד"ל], והב' עצם השכל המתעלם באופן פרטי הזה שהוא עצמות השכל שנתעלם בהעלם אחר העלם הוא הוא עצמו הנגלה בנקודה להיות מקור לשפע דייקא ונמצא שעצם השכל הנמשך הוא הכולל העלם וגילוי כא' כו' וד"ל.

תמחוהנה אחר המדידה של צורך השפעת המקבל כשמתחיל להשפיע צריך מתחילה לסדר במחשבתו איך להרחיב נקודה זאת בכמה אופנים והסברים שונים כי בלעדי ההסבר לא יוכל לגלות תמצית הנקודה הנמדדת לצורך המקבל, כי כל מתמצית⁹³ לא יוכל להתגלות בדיבור רק ע"י ההסבר נתגלה אח"כ תמצית השפע [לאחר מ' שנין דקאי' אדעתי' דרבי' כו'], ונמצא שזה נק' ה' ראשונה דשם הוי' והיוד כלול בה בהעלם בסוד וחכם בבינה⁹⁴ והיינו תמצית המכוון כמ"ש מלובש בכל פרטי ההסבר, אבל עצם החכ' שלמע' מבחי' בינה היינו בחי' תמצית השפע הנמדדת מתחי' לצורך השפעת המקבל בלתי התלבשות באו"ר⁹⁵ כו' וד"ל, ואח"כ כשמשפיע בקול ודיבור בפ"מ זהו בחי' ו"ה דשם הוי' כו' וד"ל.

והנמשל מכל הנ"ל יובן למעלה כללי' סדר ההשתלשלות בדרך קצרה מראשית עליות הרצה"פ בעצמו' אא"ס עד סופא דכל דרגין שזהו במל'⁹⁶ דאצילות בבי"ע התהוות מאין ליש בפ"מ ויובן מאמר הזה"ק הנ"ל דהנה מה שא' בריש הורמנותא דמלכא הנה מלכא הוא בחי' מדת המל' דאצילות אשר אין מלך בלא עם⁹⁷ דייקא ובחי' עם היינו כאשר המה נפרדים ורחוקי' ממעלת המלך ואעפ"כ המה בטלים כמו העבדים ע"ז יתפשט דייקא מדת המלוכה ולא על בנים⁹⁸ המתאחדים עמו ואפי' על שרים לא יתכן כ"כ מדת המלוכה רק עיקר מדת המלוכה היא על עבדים הנק'⁹⁹ דייקא, וכך הוא למע' מדת המלוכה עליונה אינו שייך כ"א כאשר יתהווה הנבראים מאין ליש שהמה נפרדים לגמרי מאלקות וגם בהם יתפשט בחי' הביטול זהו עיקר מדת המלוכה, אשר לזה הי' הכוונה ורצה"פ מתחילה דייקא שהוא לבחי' המל' סופא דכל דרגין ונק' מח' דאנא אמלוך¹⁰⁰ כו' וזהו סוף מע' עלה במח' תחילה¹⁰¹ כו'. וזהו ג"כ ל' המקובלים כשעלה ברצה"פ להטיב לברואי'¹⁰² דייקא שיכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה להדבק בו ית' שזהו ענין הביטול בנבראים דייקא הנק' מרכבה שזה הי' תכלית הכוונה הנעלמה ברצה"פ, וזהו בריש הורמנותא דמלכא דהיינו בראשית עליות הרצה"פ בעצמו' הנק' הורמנותא דמלכא פי' שעיקר הרצון הוא למלוכה כו'.

והנה ברצון הזה נעשה שרש ומקור לבחי' המל' סופא דכל דרגין שתהי' נמשכת מאין ליש בבי"ע בשתי בחי' הא' להוות מאין ליש בבחי' נפרד [כי בזה אין תמטהנמשל דומה למשל דמדת המלוכה למטה שהעבדים המה נתהווים מאנשים אחרים שהולידו אותם אבל למע' מדת המלוכה הוא מקור להתהוותם מאין ליש כו'], והב' בחי' הביטול הנמשך בהם מצד מדת המלוכה שזהו מיש שלהם לאין. והנה שני בחי' ההמשכה הנ"ל דמדת המלוכה לכ"ז¹⁰³ נעשה שרש ומקור ברצה"פ הנ"ל, כי כאשר עלה במח' וכוונה הנ"ל להיות מלך על עם שזהו הביטול דנפרדים דייקא בזה נעשה מקור להתהוות שלהם בבחי' הפירוד ושיהי' בטלים מבחי' הפירוד ונכללי' באלקות כו', וזהו שתי בחי' סתי' דאורייתא וסתים דישראל ירידה ועלי' חו"ג בעצמו' רצה"פ, והנה כוונה ורצון הנ"ל נק' צמצום ופי' צמצום אין הכוונה הסתלקות והעדר ח"ו רק הוא ע"ד צמצם שכינתו¹⁰⁴ כו' היינו להיות כל עצמותו שורה במקדש הוי' שהוא הביטול דנבראים, וזהו ג"כ ענין הכוונה שהוא נתינת עצמות המשפיע להיות נמצא בסומ"ע כו', והנה מחמת זה הצמצום נשאר בחי' הרשימו.

ויובן ע"ד הנ"ל במשל הרב לתלמיד שנעשה רצון להשפיע מצד כשרון כלי המקבל שענינו הוא גילוי כח ההתפשטות של השפע הנק' זיו של השכל שמתחילה לא הי' בסוג וגדר התפשטות כלל מצד ביטולו בעצם אור השכל, כך יובן למעלה שצמצום הזה הוא ירידת ונתינת עצם המאור שמחמת זה ניתן כח כביכול בבחי' יכולתו לבוא לידי גילוי והתפשטות הי' נכלל כח ויכולת הנ"ל בבחי' אור העצמי שהוא ענין התכללות הזיו בעצם האור כו' וזהו ענין השארת הרשימו שבכאן נדרש שם א"ס באמת [כידוע בשם הרה"מ ז"ל נ"ע לתרץ קושי' המקובלי' למה לא נק' בשם אין תחילה¹⁰⁵ ותירץ כי באמת על העצם לא שייך לומר לא אין תחילה ולא א"ס, כיון שאינו מגדר וסוג התפשטות כלל כי ל' תחילה וסוף לא יפול רק על דבר שהוא בגדר התפשטות רק על בחי' מל' דא"ס יתכן לו' שם א"ס להיות כי בחי' המל' היא בחי' כח ההתפשטות רק שא"ס להתפשטותו כו' וד"ל, ולא יתכן לו' אין תחילה כי התחילה התהוותו מן העצמו' כו' וד"ל. והנה כוונתו אפשר הוא על מל' דא"ס אחר הצמצום שהוא ענין הרשימו הנ"ל, אבל בחי' מל' דא"ס שקודם הצמצום הנק' מדרי' אחרונה שבאא"ס שהוא בחי' הזיו אינו שייך עדיין לו' שם א"ס כיון שאינו בגדר התפשטות עדיין מצד ביטולו בעצם האור וכנ"ל וד"ל].

והנה מצד הרשימו הנ"ל לא הי' יכול להיות נמשך בחי' עולמות כמ"ש עכשיו בבחי' מספר ובבחי' גבול והכוונה הי' שיהי' נמצא ונמשך בחי' הביטול דא"ס בנשמות שבגופים המוגבלים מאין ליש ובבחי' מספר [והיינו שיהי' נמצא כח הבב"ג בבחי' הגבול ע"י ביטולו לבחי' בב"ג כו'] ולזה הי' צריך להיות העולמות כולם הממוצעי' ג"כ בבחי' המספר שזהו עשר ספירות עשר ולא תשע¹⁰⁶ כו' וגם תנהמה בבחי' כחות מוגבלי' [פי' שהמה עושים הגבול בבי"ע אבל לא ח"ו שהמה בבחי' גבול בעצם כו'], אשר לזאת נתברר כח הרשימו הנ"ל ונמדד על איזה אופן שיהי' גילוי' באופן מוגבל דייקא, וזהו ענין גליף גליפו שהוא ענין פנימי' הכתר וחיצוניותו, ופנימי' הכתר הוא הא"ס פי' העלם כל עצם כח הא"ס להיות נתפס בהעלם ולא בגילוי, ומה שנגלה כחו העצמי להמצא באופן מוגבל זהו חיצוניותו ונק' חכ' שבכתר בחי' בוצינא דקרדוניתא קו המדה¹⁰⁷ כו' וזהו שרש וראש לנאצלים כו' [והוא ע"ד הנ"ל במשל הב' ענין העלם אור השכל להיות נמצא צורך השפעת המקבל, ובמשל הא' הוא בחי' שרש אותיות המח' ואותיות הדיבור כמ"ש חקוקי' בעצם הנפש והיינו אופן הציור בנפש על איזה אופן יהי' נמשך ונתגלה בגוף שמוכרח להיות ע"י העלם כל אור הנפש [כי מצד עצם התפשטותו יכול להחיות כמה גופים באופנים אחרים כו' וד"ל] ולהתגלות באופן פרטי שזהו נמשך מצד הרגשת הנפש שלימות ותועלת שיקבל מירידתו בגוף דייקא שזהו המביאו לידי התפשטות אור שזהו ענין שתי הנקודות דקמץ ופתח כו' וד"ל. ..].

והנה שתי החקיקות הנ"ל שנק' גליף גליפו נק' אותיות החקוקי' כי אפי' בחי' חיצוני' הכתר הנק' חכ' שבכתר היינו מה שנמדד כח העצם על איזה אופן יתגלה, אך מה שבא אח"כ לידי גילוי בחכ' ובינה להיות נק' חכים ומבין שזהו להעשות מקור לנבראי' כו' וכמאמר אנת הוא דאפיקת¹⁰⁸ עשר תיקונין זהו בחי' אותיות הכתובים ונק' ס"ת כי תורה הוא בחי' חכ' וספר הוא בחי' התגלות החכ' בבינה שזהו יחוד חו"ב שנמשך מבחי' הכתר ע"י שערות וזהו הכל תלוי במזל¹⁰⁹ כו'. והנה מבחי' חו"ב הנ"ל לא הי' יכול עדיין להתהוות השתלשלות עד שנתצמצם מחו"ב למדו' דייקא וכמאמר ששת ימים עשה ה'¹¹⁰ שית יומין עילאין דבהון דייקא עביד קוב"ה שמיא וארעא. והנה ע"ס דאצילות המה כמשל אותיות הכתובים שהמה נבדלי' ומתאחדי', כך למעל' ע"ס דאצילות המה בריחוק נבדל מן העצמו' ובבחי' דילוג הערך לגבי עצמו' רק אעפי"כ מתאחד כח העצמו' בהם בתכלי' להוות ע"י נבראי' מאין ליש [יעוין באגה"ק בענין איהו וחיוהי¹¹¹ כי הוא לבדו כל יכול להוות בחי' יש מאין ואפס המוחלט בלתי עילה אחרת קודמת ליש הזה כו'], וזהו מ"ש הרמב"ם הוא היודע והוא המדע¹¹² כו', וזהו ענין יחיד ואחד כי יחיד הוא בבחי' הכתר ואחד הוא בע"ס דאצי' מחכ' ולמטה וכנ"ל [... ולכן נמשלים ג"כ לבחי' אותיו' השכל והמדות שיש בהם צד חקיקה מצד חיות הנפש הנמשך בהם רק למע'¹¹³ בבחי' תנאאא"ס המתצמצם בע"ס דאצי' נאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד¹¹⁴ בתכלית אבל לא למע' מהאצי' יעויין בלק"א בהג"ה פ"ב. ..].

והנה מצד המדות דאצי' ג"כ לא הי' יכול להיות נמשך ההשתלשלות בבחי' הפירוד אעפ"י שהמה כח האמיתי דהשתלשלות, לכן נמשך אא"ס ונתלבש בבחי' לבוש המל' בכדי להוות מאין ליש בבחי' נפרד [וג' לבושים¹¹⁵ המל' היינו אותיות מח' ואותיות הדיבור ואותיות המעשה מקור עלמין סתימין ועלמין דאתגליין שהוא בריאה ויצי' ועשי' כו']. [... ובזה יובן ענין ששה מדרי' דתו' כי בחי' סתים דחכ' דתורה הוא בחי' הצמצום שהוא ענין עליות הרצה"פ הנק' הורמניתא דמלכא בחי' כוונה נעלמה דהשתלשלות ובמשל המשכות חיות הנפש בגוף הוא בחי' נקודת קמץ החקוק בנפש ובמשל דרב לתלמיד הוא בחי' עליות כשרון כלי המקבל שגורם ירידת עצמו' שכל הרב ברצון להשפיע כו', ובחי' גליא דתורה הוא בחי' הרשימו שנגלה אחר הצמצום שהוא גילוי כח ההתפשטות דא"ס הנק' מל' דא"ס והוא נק' טה"ע בלשון הזהר ובמשל המשכת חיות הנפש בגוף הוא בחי' נקודת הפתח שבנפש ובמשל הרב לתלמיד הוא בחי' רצון להשפיע שנגלה מצד עליות כשרון כלי המקבל כו', ובחי' שתי לוחות שבתו' שזהו ענין ירידת חכ' שבתורה בבחי' אותיו' רק שהמה אותיות חקוקי' עדיין שזהו מה שנמדד כח ההתפשטות דא"ס להיות נמשך באופן פרטי דעשר ולא תשע וזהו מוכרח להיות ע"י העלם וגילוי וכנ"ל באריכות, שזהו ענין פנימי' הכתר וחיצוני' שבו ונק' גליף גליפו בל' הזהר וע"ש דוגמא במשל חיות הנפש בגוף הוא ענין שרש אותיו' המח' ושרש אותיות הדיבור כמו שהמה חקוקי' בנפש שזהו מה שנמדד בעצמי' הנפש על איזה אופן יחי' בגוף זה וכנ"ל ובמשל הרב לתלמיד הוא מה שמוצא נקודה פרטי' בשכלו צורך השפע' המקבל שיש בזה שתי' בחי' העלם וגילוי וכנ"ל כו'.

וזהו ענין שתי לוחות שזהו ענין ירידת אא"ס בפנימי' הכתר וחיצוניותו ואח"כ אותיות הכתובים דתו' שזהו ענין ירידת אא"ס בבחי' חכ' הגלוי' ובינה ואח"כ הירידה במדות הוא ענין תושבע"פ שזהו גמר המשכת מקור התהוות העולמות, וכענין הנאמר בשם הרה"מ נ"ע דברו חכמים בהוה¹¹⁵ שמה שדברו במציאות הנבראי' בתושבע"פ כמו החיטי' והזוני'¹¹⁶ כו' זהו עיקר התהוותן וע"ד דוגמא במשל חיות הנפש בגוף הוא בחי' אותיות עצמי' דשכל ומדות ובמשל הרב לתלמיד הוא כאשר נתרחב ונתחלק נקודה פרטי' שהיא צורך השפעת המקבל בפרטי' שוני' בהסברי' ומשלים שוני' שמזה נעשה ונמשך עיקר השפע למקבל בקול ודיבור כנ"ל ואח"כ תנבאותיו' המח' ודיבור דמל' שזהו למטה מבחי' התו' רק מקור ההשתלשלות דבחי' הפירוד שלהם וזהו ענין ב' מיני מאמר מאמר סתום ומאמר פתוח¹¹⁷ וע"ד דוגמא בנפש אותיו' הכתובים דחומר המח' והדיבור ובמשל הרב לתלמיד הוא השפעתו בקול ודיבור כו' וד"ל. ..]. והנה כ"ז הוא ירידת והמשכת אא"ס ממדריגה למדריגה מראשית עלי' הרצה"פ עד סופא דכל דרגין במל' דאצי' שזהו ענין חיבור סתים וגליא דקוב"ה בדרך ירידה והעלם שהוא ענין בחי' הא' במל' להתהוות הנבראים בבחי' גילוי ופירוד שזהו ע"י עד אחד דתורה בלבד הנק' תורת חסד כו' אך פנימי' הכוונה הי' שיהי' ביטול הנבראים מיש לאין ושיהי' ביטולם לבחי' העצמו' דייקא שזהו ענין נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים¹¹⁸ לו בעצמו שזהו דייקא ע"י שנים עדים שהמה י"ש¹¹⁹ שמקיימין את התו' שמזה נעשה בחי' השני' דמדת המל' שהוא התפשטות לעשות ביטול הנבראים שזהו ע"ד מדת המלוכה למטה וכנ"ל.

והנה בחי' ישראל שמקיימין התורה יש בהם ג"כ שתי מדריגות דסתים וגליא בד"כ, ובחי' סתים שבהם הוא מה שבכח כאו"א מישראל להיות בטל לבחי' אא"ס למע' מן הטעם ודעת לגמרי שזהו מצד שרשם בבחי' מדות שבכתר הנק' טורי חשוכא שלמע' מחכ' דאצילות עד"מ הרים הגבוהים שאין אור השמש מאיר עליהם, ובחי' גליא שבהם הוא מה שיש בחוש הנפש שלהם להרגיש ביטול לאלקים חיים מצד הטעם ודעת שזהו מצד שרשם במדות דאצילות הנק' טורי נהורא¹²⁰ שלמטה מחכ' כו'. וזהו מש"א כה א' ה' בעבר הנהר¹²¹ ישבו אבותיכם וא' בזהר שם ההוא נהר דאשתמודע פי' שהוא בחי' בינה דאצי' והודיעם שרש נשמותיהם שהוא למע' מנהר דבינה¹²² מבחי' הכתר בבחי' המדות שבו הנק' טורי חשוכא וכנ"ל וד"ל [... וזהו עד השני דישראל שהמה בחי' גבו' והעלאה מלמטה למע' שהמה הגורמים ביטול דעולמו' מיש לאין עד אין האמיתי, וכ"ז מצד שיש בהם משני הבחי' ביחד שהוא סתים שבהם שרשם בסתים דקוב"ה וגליא שבהם מלובש בחיצוני' העולמו' הנק' גליא דקוב"ה וכ"ז ע"י ביטולם לרצה"ע המלובש בתורה דייקא, וזהו עפ"י שניים עדים שהמה ממוצעי' לחבר סתים וגליא בבחי' גילוי ולא בהעלם כמו ע"י ע"א דתורה בלבד כו' וד"ל.

אך להבין בתוס' ביאור יש להבין ענין ששה מדריגו' בפרט בישראל ג"כ כנ"ל מצד שהמה מושרשים בתורה. ויש להקדים ענין ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך¹²³ כו' כי הנה באה' דבכל לבבך יש שני מדריגות הא' בחי' לבבך והיינו מה תנגשנתפעל בלבו מצד ההתבוננות שמתבונן באיכות גדולת והתפשטות אלקות להחיות עולמות לאין שיעור וכל ריבוי עולמות המה ריבוי צמצומים והעלמות שונים בירידה אחר ירידה בכדי להחיות נשמתו בגופו [כי כל אדם חייב לומר בשבילי נברא העולם¹²⁴ כו' וד"ל] וכ"ז מורה על תוקף אה' ה' אלינו אזי כמים הפנים אל פנים¹²⁵ יתעורר אהבתו בלבו לדבקה בו ית' ויסתעף מזה ההילוך בדרכי ה' כל היום בתו' ומצוות בבחי' חיות רב שהוא השמחה וטוב לבב והיינו להיות אהבתו אליו יתב' לכן ממילא יאהוב כל דבר שיש בו התפשטות והתגלות עצם אלקו' ית' שהוא ענין התומ"צ. והנה הגם שאה' זאת נמשכת מצד ההתבוננות בשכל אנושי וההתפעלות ג"כ אנושי' בנה"ט היינו מצד שרש הנשמה בבחי' בבי"ע¹²⁶ בבחי' לבושי' הפנימי' דמל' שמצד זה יש בכח הנשמה להשיג גדולת הוי' ולהתפעל ולהיות נמשך במעשה כו' שזהו בחי' נר"נ שאינם עצם הנשמה רק לבושי הנשמה [כי ענין הלבוש הוא דבר זר שהוא ענין פעולת הגילוי לזולתו שהוא הנה"ט וכמאמר מבשרי אחזה שהכוונה להראות לנה"ט בחי' התגלות אלקות וזהו ענין חלק האם שבנשמה [כידוע בענין שלשה שותפין באדם¹²⁷ שהוא הנשמה כו'] שזהו מצד שרשם במל' דאצילות¹²⁸ שמדת המל' היא ג"כ לפעול התגלות אלקות בעולמות והנשמה בדומה אליה מצד שממנה לוקח, אך חלק האב שבנשמה הוא חוש הטבעי ועצמי שבנשמה להיות נדבק אחרי כח האלקי המלובש בהשתלשלות העולמות שהוא החיות שבעולמות ולא אחרי היש וכמאמר שאו מרום עיניכם¹²⁹ וראו מי ברא כו', ובזה עיקר ההפרש בין ישראל לעמים שהמה תופסים היש לעיקר והיינו מצד שרשם בחיצוני' הדיבור שהוא חיצוני' לבושי המל' אחרי הפרסא אבל שרש נשמות ישראל לפני הפרסא בבחי' אצילו' בבחי' המדות דאצילות שהוא ענין שרשם בתושבע"פ אשר מחמת זה בטבעם לדבוק אחרי אלקות וחיות שבעולמות ומזה מסתעף ההתבוננות דמח' ודיבור ומע' הנ"ל שהוא להראות לנה"ט ג"כ גילוי אלקות כו'.

והנה אה' זאת הטבעי' הוא מלובש בכלי הלב ונק' כסף הקדשים בלק"א¹³⁰ וזהו בחי' בכל לבבך, אך יש עוד אה' שהוא בבחי' מעלת הזהב על הכסף והוא מצד ההתבוננות במקור כח האלקי עצמו המחי' כל העולמות שהוא בחי' מדות דאצילות כנ"ל המה ג"כ בטלי' למקורם שהוא בחי' חו"ב דאצילות שמובדלים בערך עדיין מבחי' התהוות מאין ליש בפ"מ [וכנראה בחוש באדם התחתון שמשכלו לא יסתעף עדיין המעשה עד שיתפעל בלבו מחמת השכל שזהו ענין צמצום שני כו'] תנדוכמשל ביטול המדות בשכל וזהו איך דכולא קמי' כלא חשיב¹³¹ [אבל התבוננות הראשון הוא איך שהוא עיקרא ושרשא דכולהו עלמין¹³² כו'] שמצד זה תתפשט האה' מלבושי' לא לחפוץ בשום דבר גשמי ורוחני רק להיות נכלל בבחי' עצמו' אלקות כטבע הניצוץ ליכלל בשלהבת וזהו בחי' רצוא וכמבואר בלק"א¹³³, והנה חוש הזה שיש בנש"י להרגיש בחי' מקור דחו"ב שמובדלי' בערך מהיות מקור להשתלשלות בפ"מ רק מקור למקור יחשבו, הוא מצד ששרש נש"י הוא בתושב"כ שהוא בחי' ס"ת בחי' חו"ב כנ"ל וד"ל. וזהו בחי' בכל לבבך כי כיון שהאה' אינה מוגבלת בכלי אזי נמשך כל כח הנפש שבאה' זאת להיות נכלל ובטל באחדות הוי' כו' משא"כ כשהיא מוגבלת בכלי אזי לא נעשה המשכת כל כח האה' זאת ליכלל באלקו' וממילא מעורב כח לחפוץ ג"כ עניני העולם כו'.

והנה כ"ז הוא אה' דבכל לבבך אבל אה' דבכל נפשך יש בה ג"כ ב' בחי', נפשך ובכל נפשך. והענין הוא להיות אנו רואים שבטבע כל איש ישראל להיות סו"מ במצות ל"ת וע"ט במ"ע בבחי' טבעי' ועצמי' כאלו הוא דבר שא"א לעבור על רצון ה', וזה יש אפי' בנש"י ועמי הארץ שאינם יודעי' כלל מהתבוננות רק הרצון שלהם הוא למע' מן הטעם ודעת לגמרי, והנה כל רצון יש בו תענוג פנימי המקור אלי' אך מה שאנו רואי' שעושין בקרירות היינו מצד התעלמות היחידה בהם ולכן לא נגלה העונג רק הרצון כאלו נראה שאינו רק בדרך עקשות אבל באמת יש בזה עונג נעלם [וזהו כי עם קשה עורף למעליותא¹³⁴ כו']. והנה בגדולי ישראל שפעלי'¹³⁵ התגלות היחידה בנפשם נתגלה בהם בחי' העונג וזהו בצדיק וטוב כמו רשב"י שהי' מיח"ס ולכן א' בחד קטירא אתקטרנא¹³⁶ כו'. והנה ב' בחי' אלו נק' נפשך ובכל נפשך, כי הרצון שלמעלה מן הטעם שבכללו' י"ש¹³⁷ שאינו נוגע רק למעשה בלבד הוא רק חלק וענף מן העונג הנעלם שבקרבם להתענג על הוי' על דייקא כו', משא"כ בגדולי ישראל שנגלה העונג הפשוט בעצמו נק' בכל נפשך כו' וד"ל. והנה זהו מצד שרשם בלוחות בחי' אותיות החקוקי' בחי' פנימי' הכתר וחיצוני' הכתר הנק' רצון ותענוג כו' וד"ל, והוא ענין בעבר הנהר.

והנה יש עוד בחי' בכל מאודך שהוא בחי' אחת כי העצם בלתי מתחלק¹³⁸, והענין יובן ע"ד אין מוסרין ס"ת¹³⁹ אלא למי שלבו דואג בקרבו שזה הי' מן הסתם תנהאפי' ברשב"י אעפ"י שהי' מתענג בעצמו' אלקות בבחי' עונג פשוט בגילוי מ"מ התקשרות עצמי' ופנימי' נפשו בבחי' עצמו' אא"ס ממש זה לא נגלה בנפשו רק בבחי' קו ההפכי שהוא ענין הדאגה עמוקה [וע"ד בע"ת שגבוהי' מצד"ג¹⁴⁰ להיות שהמרירות שלהם על ריחוקם עמוק יותר מהעונג של צד"ג כו'], והיינו מצד שרש נש"י בבחי' סתים דחכ' דתורה שהוא ענין סמ"ע שעלה במח' תחילה היינו בבחי' ראשית עלי' רצה"פ שהוא בחי' הצמצום פנימי' הרשימו כנ"ל באריכות ועכשיו אינו מלובש רק בדאגה ולעתיד יתגלה והוא בחי' עונג הנעלם שאינו בא במורגש כלל. והנה עם זה יתפרש ענין אם בחוקתי תלכו, שבקשת הקב"ה מכנ"י הלוואי בחוקתי תלכו אתם מלמטה למע' שהוא ענין ב' חקיקות חקיקה ראשונה הוא בחי' אה' שמצד הטעם בבחי' מעלת הזהב על הכסף וחקיקה השני' הוא בחי' ביטול רצון למע' מן הטעם ואפי' למע' מן העונג שמזה נמשך קיום החוקי' דייקא שבלא טעם לגמרי שע"י זה דייקא תתעלו לבחי' העצמי' דקוב"ה ע"י סתים דתורה ותוכלו להמשיך בחי' סתים דקוב"ה בבחי' גליא דחיצוני' העולמות שזה הי' עיקר המכוון כו' וד"ל.

אך להבין ענין תלכו שהוא ענין ההילוך ממקום למקום והיינו למקום עליון ביותר למעלה ממקורו ושרשו הקדום ובאם לאו אינו נק' הילוך כלל, ויובן זה עם מה שית' אח"כ שפי' ואקח את אביכם מעה"נ ואולך אותו כו'. ..] אך לכאורה לפי הנ"ל מה זה שא' ואקח את אביכם מעבר הנהר¹⁴¹ שהוא ענין טורי חשוכא מדות שבכתר ואולך אותו בכל ארץ כנען שהיא ההתלבשות של הנשמה במל'¹⁴² דאצילות ועי"ז נמשכה בבי"ע עד שנתלבשה בגוף ואיזה טובה יש בכאן לנשמה הלא מתחילה היתה מיוחדת בתכלית היחוד ואח"כ ירדה ירידה גדולה כ"כ [ובשלמא לפי פשוטו הטובה היא שלקח אותם מעבר הנהר ונתן להם ארץ נחלה אבל לפי שנתפרש למעלה ע"ד הסוד אינו מובן לכאורה. אך הענין הוא דכנען הוא ל' סוחר¹⁴³ וכמו הסוחר המפזר רכושו בריבוי מו"מ אך המכוון הוא בשביל תוס' הרווחה שלא לפ"ע כלל, כך הוא בענין ירידת הנשמה הכללי' במל' דאצילות עד שנתלבשה למטה בגוף שזהו ענין פיזור הנפש ברצונות רבים וזרים דנה"ט, וכל עיקר המכוון דירידה זאת הוא לצורך עלי'¹⁴⁴ שתתעלה עי"ז הנשמה בעא"ע¹⁴⁵ עד אין שיעור שזהו תוס' הרווחה הבאה לנשמה ע"י ירידתה והתלבשותה בגוף וכמשי"ת כו'. ולהבין זה גם להבין ענין מה שאנו אומרים אתה בחרתנו מכל העמים¹⁴⁶ מה רבותא יש בזה הלא אנו מובדלי' מהם תנומצד שרש נשמותיהם, כי שרש נש"י הם בבחי' מח' הפנימי' ועצמי' [... עד רום המעלות בראשית עליות הרצון הפנימי' בעצמי' אא"ס כנ"ל במדריגה השישית דסתים דישראל כו'. ..] אבל שרש אוה"ע הם בבחי' החיצוני'¹⁴⁷ לגמרי אחר ההמשכה ע"י ריבוי צמצומים ומסכים וא"כ איזה רבותא יש בזה במה שבחר בנו.

אך כל הענין הנ"ל יובן בהקדים ענין התהו והתיקון מה ענינם דהנה מבואר בפרד"ס שאפי' בחי' ע"ס הגנוזות¹⁴⁹ בהעלם העצמות המה ג"כ בחי' כלים¹⁴⁸, וע"ד דוגמא אותיות החקוקי' גורמי' ג"כ חשכות קצת בעצם החומר אעפ"י שאינם נפרדים ממנו אבל בחי' אא"ס הוא למע' מבחי' כלים ואינו בגדר תפיסא אפי' בבחי' ע"ס הגנוזות הנ"ל שהמה כלי' עצמי' אבל בחי' אא"ס הוא למע' מגדר כלי לגמרי ולכן נאמר בו אני הוי' לא שניתי¹⁵⁰, כי ענין אני הוא בחי' התגלות והיינו הגילוי שלו בבחי' אור ואעפ"כ אפי' הגילוי הוא ג"כ מובדל מגדר כלי ולכן יכול להיות אחליפו דוכתייהו¹⁵¹ שיהי' אור החסד מאיר בכלי הגבורה ואור הגבורה מאיר בכלי החסד, והנה בד"כ זהו ענין תהו ותיקון כי ענין התהו הוא בחי' אורות בלי כלים וכמבואר בכתבי האריז"ל שבעולם התהו הי' בחי' ריבוי האור ומיעוט הכלים¹⁵² וכיון שהכלי הוא בבחי' מיעוט ממילא הוא בבחי' ביטול והתכללות באור ונמצא שאין שם אלא בחי' אור אבל בעולם התיקון הי' בחי' מיעוט האורות וריבוי הכלים¹⁵³ ונמצא שהכלי מעלים את האור והיא עקרי' ולכן נק' בשם כלי לבד, ונמצא שבחי' תוהו ותיקון הוא בחי' אורות וכלים והוא בחי' למעלה מהשתלשלות, וזהו מ"ש בע"ח הלשון לא יוכל הכלי לסבול את האור¹⁵⁴ פי' מצד שהאור הוא בבחי' רוממות והבדלה עד שהכלי הוא בו בתכלית הביטול וההתכללות שזהו ענין מיעוט הכלי לכן לא הי' יכול להיות מבחי' אורות דתהו שום גילוי בדרך השתלשלות רק בדרך נפילה שהוא ענין שבירת הכלים, וענין הנפילה היינו ההתהוות בבחי' ריחוק הערך עד שנעשה שרש ומקור ליש נפרד שהוא ענין הרע דנוגה ששרשו הוא בבחי' התוהו תנזומזה נתהווה שרש נה"ט להיות בבחי' יש נפרד, ונמצא שע"י התלבשות נה"א בנה"ט לבררה ולהעלותה תתעלה לשרשה בבחי' אורות דתוהו ועי"ז יגרום תוס' אור בבחי' נה"א שהוא ענין תשו"ע דבכל מאודך שהוא ענין ההילוך בנשמה בעא"ע בבחי' עצמו' אא"ס בלי שיעור וזהו בחי' מאוד שהוא ענין כליון ותשוקה שלא יכילנה הכלי [משא"כ בכל נפשך שזהו מס"נ מצד עצם הנה"א שיכילנה הכלי למס"נ זאת] שזהו דייקא מצד התלבשותה בגוף דייקא ובזה מובן ענין ירידה צורך עלי' הנ"ל. ויובן ג"כ ענין ונתתי לך מהלכים¹⁵⁵ בין העומדים האלה.

אך הנה ידוע דעיקר המכוון לא הי' בחי' התעוררות אורות דתוהו בלבד אלא פנימי' המכוון הי' שיאירו אורות דתוהו בבחי' כלים דתיקון והיינו ריבוי האורות בריבוי הכלים, וזהו נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים כי לו הכוונה לו בעצמו שהוא בחי' אורו והתגלותו כמ"ש למע' מהשתלשלות שהוא בחי' אורות דתוהו כנ"ל ושיהי' גילוי זה בבחי' ההשתלשלות דייקא שהוא בחי' כלים דתיקון וזהו דירה בתחתונים, והנה המשכה זאת נמשך ע"י התורה ומצות שאחר התשובה דבכל מאודך וזהו ענין יפה שעה אחת¹⁵⁶ בתשובה ומע"ט דייקא כו', ולכן אחרי בכל מאדך נאמר והי' הדברים האלה¹⁵⁷ אשר אנכי כו' ושננתם¹⁵⁸ וקשרתם¹⁵⁹ כו', ועם זה יובן ענין אתה בחרתנו כו' שהרבותא הוא שנבחרו ישראל שיאירו בהם אורות דתוהו שלמע' [אעפ"י שמצד אורות דתוהו יכולין להאיר אפי' באוה"ע ואדרבה עיקר שרשם הוא משם וכמבואר במ"א בענין כמה ארך אפיים לפניו¹⁶⁰ ומה שישראל המה בבחי' פנימי' היינו מצד כלי' דתיקון ששרשם בבחי' חקיקה שהוא פנימי' ההשתלשלו' ואוה"ע המה בבחי' חיצוני' אבל מצד אורות דתוהו יכולים לקבל השפעה ביותר ולמשול על ישראל וכענין רם על כל גויים ה' כו'] מהשתלשלות ויאירו אורות אלו בכלים דתיקון ואז יקבלו אותם ישראל דייקא ולאוה"ע לא יאיר רק כפי מדתם עד עת קץ אשר שם לחשך¹⁶¹, וזהו ענין אתה בחרתנו להאיר בנו מבחי' אורות דתוהו כו' וד"ל.

ועם כל הנ"ל יובן ענין תקעו בחודש שופר¹⁶², כי הנה תקיעת שופר הוא קול פשוט בצעקה פנימי' מנקודת הלב ומלובשת בשופר של איל¹⁶³ דייקא שבזה מעוררי' מבחי' אורות דתוהו ע"י שני דברים אלו דייקא, כי ע"י שופר של איל שהוא בחי' חי ששרשו בבחי' התוהו שקדם לתיקון¹⁶⁴ מעוררי' אורות מבחי' יותר תנחעליונה, [... כי בחי' החי בעולם התוהו שרשו יותר נעלה ממדבר¹⁶⁵ דשם, כי בחי' התוהו ההשתלשלות הוא מדומם לצומח עד שבחי' מדבר הוא בחי' יותר אחרונה וכמ"ש אחור וקדם¹⁶⁶ כו' אחור למע"ב¹⁶⁷ כו', ולכן מצד צעקת הנפש בתשובה מעומקא דליבא בלבד לא הי' מעורר רק בחי' מדבר דשם כו'. ..] ודייקא ע"י תשובה מעומקא דליבא כי עי"ז מתעלה לשרשו ולכן צריכין לזה בר"ה שהוא בחי' תחילת מעשיך¹⁶⁸ ממש שהוא בחי' המשכה חדשה ממקורא דכולא להיות נמשך חיות חדש על כל השנה הן ברוחני' דחיי הנשמות באור תורתם ועבודתם והן בחיות גשמי' שלהם עד שנמשך חיצוני' החיות להחיות אוה"ע ג"כ [וכידוע בפי' אמרו לפני מלכיות¹⁶⁹ שתמליכוני עליכם שזהו ענין ישראל שמקבלי' ממלך הקדוש ואח"כ מלך אלקי' על גויים¹⁷⁰ כו'] וזהו כמו בתחילת ההשתלשלות ממש שהי' התחדשו' גמור מאין ליש לזה צריך לעורר בבחי' הפנימי' והעצמי' דאא"ס למע' מכל עיקר מקור ההשתלשלות [שהוא בחי' הרצון ומח' דאנא אמלוך וכמבואר למע' בענין בריש הורמנותא כו'] ואז יומשך חיות חדש בהשתלשלות, וזהו כי חוק לישראל¹⁷¹ כו' חוק לישנא דמזונא¹⁷³ וכמ"ש הטריפני לחם חוקי¹⁷⁴ והוא ענין תוס' אור וחיות בשרש הנשמה¹⁷⁵ כמ"ש בבחי' אותיות החקוקי' הנק' ישראל ואח"כ משפט לאלקי יעקב שהוא ענין חלק הנשמה שבגוף¹⁷² הנק' יעקב י' עקב¹⁷⁶ כו'.