מנין שקושרין לשון של זהורית

קצחהנחה בד"א ואין להשען ע"ז כלל

מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים² כשלג ילבינו (משנה במס' שבת דפ"ו ע"א). ובגמרא שם דפ"ט ע"ב)³ כשנים כשני מבע"ל א"ר יצחק אמר להם הקב"ה לישראל אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות משי"ב ועד עכשיו כשלג ילבינו. ובירושלמי (שבת פ"ט ה"ג ויומא פ"ו ה"ה) ר' אליעזר אומר אם יהיו חטאיכם כשנים שבין שמים לארץ כשלג ילבינו יותר מכן כצמר יהיו, ר' יהושע אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות כשלג ילבינו יותר מכן כצמר יהיו. והנה⁴ ע"ד הפשוט⁵ הפי' כשני אבות הם כימי השמים על הארץ כי שני האבות הם תק"ב⁶ וב' שנים הראשונים דאברהם אינם בחשבון כמ"ד בן ג' שנים הכיר את בוראו⁷, והפי' כשני האבות כמה שהיו עובדים את ה' והיו מרכבה להכי לא קחשיב הב' שנים קודם שהכיר [ואולי⁸ ב' שנים קודם שהכיר הם ב' מקיפים דחי' ויחידה קודם ההכרה דחכ'], נמצא לא נחשבו שני האבות רק ת"ק שנים והוא כמו מן הארץ עד לרקיע מהלך ת"ק שנה, וא"כ צריך להבין הפלוגתא שבין ר"א לר"י שבירושלמי. וגם למה מדד ר"י החטאים בשני האבות שהיו עובדי ה' והיו מרכבה⁹. וגם צ"ל פי' הגמ' כשנים הללו שהם סדורות ובאות מששת ימי בראשית כו'. ומה בין הגמ' להירושלמי. עוד צ"ל דהלא התלמוד והירושלמי מפרשים הפסוק אם יהיו חטאיכם כשנים כו', ונמצא לדברי כולם אם יהיו חטאיכם רק כשנים הללו שהן סדורות ובאות משימ"ב כו' לפי' הגמ' או להירושלמי אם יהיו חטאיכם רק כשנים שבין שמים לארץ כו' לדברי ר"א, או יהיו חטאיכם רק כשני האבות לדברי ר"י, אז כשלג ילבינו. יותר מכן זהו פי' אם יאדימו כתולע¹⁰ כצמר יהיו, והפי' הפשוט שאם החטאים יתירים על כשנים לכל השיטות הנ"ל והיינו אם יאדימו כתולע אז אפי' ע"י תשובה לא יהיו קצטלבנים כשלג רק כצמר שנמוך במראה הלבנונית מן השלג כדתנן במראות נגעים בהרת עזה כשלג¹¹ כו' שאת כצמר לבן כו', ולהיפוך אפשר לפרש למעליותא שמה שאמר כצמר יהיו קאי על מדריגת התשובה שצ"ל בעומק יותר לעורר למעלה בחי' צמר שאף שאינו לבן כמו שלג עכ"ז הוא¹² בחי' גבוה יותר מבחי' שלג כמ"ש לבושי' כתלג חיור¹³ ושער רישי' כעמר נקא, נמצא שבחי' השלג הוא רק לבושי' אבל הצמר נק' שער רישי' שהוא נחשב עצמי' לגבי לבושים כדמצינו בענין הטבילה (כי התשובה נמשל למקוה כמ"ש מקוה ישראל¹⁴ כו' שהובא על מה שארז"ל אשריכם ישראל כו' ומי מטהר אתכם¹⁵ כו') טבל את גופו ולא טבל את בגדיו עלתה לו טבילה אבל טבל כו' ולא טבל את שערו¹⁶ ואפי' מקצת שערו לא עלתה לו טבילה¹⁷, מכלל שהם נחשבים מכלל עצמי' האדם, וכן מפרש בסידור ע"פ הנותן שלג כצמר¹⁸, שבשלג שהוא בחי' ח"ס דא"א מאיר בחי' צמר שהוא בחי' גלגלתא שמאיר בו חסד דע"י והוא שבחו של מקום כמבואר שם באריכות. והנה לפ"ז יתפרש הכתוב אם יהיו חטאיכם רק כשנים לכל הפי' הנ"ל¹⁹, אז אפי' כשלג ג"כ ילבינו, היינו שאם יעורר בתשובתו למע' רק בחי' שלג שהוא י"ג מדות דא"א יומשך משם ג"כ הסליחה, אבל אם יאדימו כתולע שהוא יותר מכן אז אין מספיק התשו' כשלג היינו²⁰ מבחי' יג"מ דא"א אא"כ כצמר יהיו דהיינו שיעורר למעלה בחי' צמר שהוא בחי' ע"י אזי משם יוכל להמשיך לו הסליחה²¹. והנה להבין כל הנ"ל יש להקדים שלשה חילוקי כפרה שהי' רי"ש דורש²², עבר על מ"ע ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו עבר על מל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר, עבר על רכריתות ומב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם²³ כו', ולהבין למה הוא כן²⁴.

ב) הנה איתא בת"ז (בהקדמה דף ד' סע"ב ודף ה' ע"א) שמי עם י"ה²⁵ שס"ה ל"ת זכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע²⁶. ולהבין זה מפני מה מ"ע שרשם בו"ה ומל"ת בי"ה. דהנה אנו רואים בנפש האדם שלעשות מ"ע אין מספיק שיעורר המוחין שלו רק צריך דוקא לעורר המדות, כאשר אנו רואים בחוש שכמה בני אדם שמכירים ויודעים בשכלם שראוי ונכון לעשות מ"ע וכן ללמוד ולהתפלל מ"מ כ"ז שאין לו חשק בלב לא יזדרז לעשות מצות וכן ללמוד ולהתפלל, וכמבואר בתניא שהלב חומרי וגשמי²⁷ וקרוב לאברי המעשה, והטעם ע"ז הוא מחמת שהשכל הוא ראשית הגילוי מן הנפש והוא עדיין קרוב למקור²⁸ ולכן הוא רחוק עדיין מאברי המעשה, ולכן ציור הגוף שהוא מכוון בדוגמת ציור הנפש הראש שבו משכן השכל הוא ממעל לאברי הגוף והלב משכנו בתוך הגוף, והשכל שבמוח נק' אור המאיר לעצמו, וביכלתו להשכיל השכלות שאינם שייכים כלל לזולת ולפועל, משא"כ המדות שבלב נק' אור המאיר לזולתו, ולכן לא יתכן גילוי מדה בלב אם לא שיתגלה ממנה איזה תנועה בפועל, ולכן כלי המוח הוא קר ולח, וכלי הלב הוא חם, ולכן גידי הדם שמן הלב ממשיכים חום הטבעי בכל האברים, וגידי המוח מצננים דוקא, וכן מי שהוא בעל מדות הוא איש נלבב ומחומם²⁹ אבל מי שהוא בעל מוחי' הוא מיושב ומצונן, וא"כ כדי לקיים מ"ע בזריזות שצריך לזה זירוז ותנועה קלה אין זה כ"א ע"י שיעורר מדות שבלב דוקא, כידוע שתנועת החי הוא מהחום הטבעי כדרך האש להתנענע, ולכן מי שמרובה בדמים הוא זריז, כמ"ש ע"פ והוא אדמוני כו' גבי דוד³⁰, ודבר זה ידוע שעשר כוחות שבנפש הם דוגמא לעשר ספירות³¹ עליונות שנשתלשלו מהם המרומזים בשם הוי'³², ולכן כשם שע"י מ"ע מעורר ו"ה שבנפשו כן למעלה ויעורר עי"ז בחי' ו"ה שהוא מדות עליונות (שהם מקור העולמות כמשי"ת) וע"ז אמר זכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע, אבל לענין מל"ת שאין שייך התפעלות וזריזות בדבר שאינו שייך כ"א בשב ואל תעשה, אדרבה שם העיקר צריך לעורר ולחזק את המוחין שיהי' מוח שליט על הלב³³, שאף שהלב שלו מלא התפעלות אל ההיפוך ר"ל ויצרו בוער כו' מ"מ צריך למשול ולהתאפק על רוח תאוותו ולצנן את רתיחת הדמים מהלב ע"י ראהמוחין שפעולתם לקרר דוקא ולכן גם למעלה מעורר עי"ז בחי' י"ה שהוא המוחין עליונים ולכן שמי עם י"ה שס"ה ל"ת.

ג) והנה כ"ז הוא כשמקיים מ"ע מעורר בחי' ו"ה וע"י ל"ת בחי' י"ה כנ"ל, וממילא מובן שאם עבר על מ"ע (אבל מל"ת לא עבר ח"ו מעולם) פגם עי"ז למעלה בחי' מדות עליונות ובנפשו ניכר שלא האיר את מדות שבנה"א, ויש אצלו טמטום הלב³⁴, כי המוחין לא פגם, והראי' שלא עבר על מל"ת מעולם, שניכר שמוח שליט על לבו שלא לעשות רע בפועל מפני פחד ה', וא"כ למה מטעם זה לא נזדרז לעשות מ"ע ג"כ, אע"כ הטעם כנ"ל כי המוחין מרוממים ומנושאים עדיין מלנענע אברי המעשה הן מצד האור הן מצד הכלי כנ"ל באריכות. וע"כ התיקון לזה הוא תשו' שהוא בינה³⁵ כמ"ש המקובלים³⁶, וכמ"ש במד"ר מנין לתשו' שקדמה לעולם³⁷ שנאמר בטרם הרים יולדו³⁸ מאותה שעה תשב אנוש³⁹ כו', ואין הכוונה קדימה זמנית כי קודם שנבה"ע לא הי' מי שיחטא ומי שישוב, אע"כ הכוונה היא קדימה במעלה, כי עולם הוא מדות כמ"ש עולם חסד יבנה⁴⁰ שהמדות הוא מקור העולמות כמו שנת' באדם שהמדות הם מקור לפועל והמוחין מרוממים מן הפעולה עדיין כנ"ל, כ"ה למעלה כי עצמי' אא"ס⁴¹ הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואינו מקור עדיין לעולמות, אמרו⁴² אנת הוא דאפיקת עשר תקונין⁴³ והע"ס נאצלו מלמעלה למטה כסדרן, עד"מ באדם שמתחלה מתבונן בשכלו ואח"כ מתפעל בלבו וכשנאצלו ג"ר לא הי' עדיין מקור לעלמין דאתגליי' (שנק' עולם בלשון הכתוב ע"ש שהוא מעלים⁴⁴ ומסתיר על כח אלקי המהווהו), כמו עד"מ באדם שהמוחין אינם רק אור המאיר לעצמו, ומתרוממים מן המעשה עדיין⁴⁵, רק א"א לומר שמן המוחין שנאצלו רבלא נתהווה עדיין כלום כמו באדם שלמטה שהרי כתי' כולם בחכמה עשית⁴⁶, ועז"נ כי לא מחשבותי מחשבותיכם⁴⁷ שמן המוחין שהם ג"ר נתהוו עלמין דאתכסיין, אבל⁴⁸ עדיין הם בתכלית היחוד וההתכללות, אבל ע"י מדות יצאו לגילוי מן ההעלם שיהי' נק' בשם זולת, כי המדות נק' אור המאיר לזולתו, כי המדה לעצמו אין לה התגלות (והראי' מאהבת עצמו שאינה מורגשת) אם לא לזולתו כמו החסד שהוא להטיב לזולתו (רק למטה באדם לא מהמדה יתהווה הזולת אדרבה מהזולת יתהווה המדה אם להטיב או כו'⁴⁹, אבל למעלה מאחר שהאציל מציאות החסד שהוא להטיב לזולתו ומחייב שיהי' זולת, מזה גופא נתהווה הזולת, רק⁵⁰ שלא היו עדיין נפרדים מחמת השפעת המדות בקירוב הערך, לכן האציל מדת המל' שהוא רוממות והתנשאות ועי"ז נראים כאלו הם נפרדים⁵¹ כמ"ש במ"א).

וזהו פי' הכתוב כי אמרתי עולם חסד יבנה שמקור העולמות הוא מהמדות דוקא כנ"ל, וע"ז אמר שתשו' קדמה במעלה מן המדות שהתשובה היא בבינה שהוא מקור המדות, ולמדו מזה הפסוק בטרם הרים שהם מדות⁵² (כי המדות הוא בליטה מן הנפש) כמ"ש לא כאברהם שקראו הר⁵³, ואברהם הוא מדת החסד⁵⁴, מאותה שעה תשב אנוש כו', כי מחמת שע"י העדר מ"ע פגם במדות שבנפש כנ"ל, העצה לזה שיעמיק בהתבוננות עד שיוליד מדות מחדש, כי הבינה נק' אם הבנים⁵⁵ שמוליד את המדות, היינו שאם לא הי' פוגם במ"ע שנוגע הפגם בו"ה שבנפשו היו מאירים המדות שבנה"א אצלו ולא הי' צריך לריבוי העמקת הדעת רק תומ"י כשיזכור שהקב"ה עומד עליו כו' מיד יגיע אליו היראה⁵⁶ וכן האה', אבל מי שיש לו רגטמטום הלב צריך יגיעת המוח והתבוננות שעה גדולה עד שיוליד ממילא מחדש את המדות.

ועוד זאת יתבאר בענין תשו' שקדמה לעולם שצריך שיהי' ההתבוננו'⁵⁷ בבחי' אני הוי' לא שניתי⁵⁸ דהיינו בבחי' ומדריגה שלמעלה ממקור העולמות, דהנה המדות בחיצוניותם נגררים אחר השכל שמה שהשכל מכיר שהוא חיי נפשו נמשך אח"ז, כמו שאנו רואים במדות דנה"ט שנגררי' ג"כ אחר המוחין, שהרי אפי' בבע"ח המדות שלהם נגררים אחר כח המדמה שלהם ולכן בורח מן דבר המזיק ונמשך אחר דבר המצוייר לו שהוא חיי נפשו כמו המזון רק שאין להם שכל המברר את כח המדמה ולכן יוכלו להובילו לטבח ע"י המזון, כי אין לו שכל לברר בין מה שהוא באמת חיים או חיים מדומין, וכ"ה גם בנפש הטבעי' שמי שהעוורון של כח המדמה מגביר עליו נדמה לו מציאת היש של העולם שהוא החיים והטוב ונמשך אחריו, ובורח מן ההפסד החיים המדומה הזה, אבל כשמגביר כח השכל של הנה"א ומתלבש בשכל של הנה"ט להעביר את העוורון דכח המדמה ורואה שכל החיים המדומה אינו אלא מות ורע כי כל מציאת היש הוא הוה ונפסד (ואין ההפסד שלו בפ"א רק שהוא מתקרב בכל שעה אל ההפסד נמצא חיותו הוא הפסדו), ומה הוא החיים האמיתי' אין זה כ"א כח אלקי המחי' כמאמר ואולם חי אני⁵⁹ כו' כי הוא חייך⁶⁰ כו'⁶¹, וע"ז נאמר ובחרת בחיים⁶², ומאחר שנצטייר ונתאמת במוחו שתכלית החיים והטוב הוא אלקות ממילא נגררו המדות אח"ז כמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך, ומחמת שא"א לדבקה בו כ"א ע"י תומ"צ ממילא רודף אחר התומ"צ כמו שרודף האדם אחר המזון או אחר ריוח הממון מחמת שהוא כלי לחיי נפשו⁶³.

נמצא שכשם שאנו רואים בנה"ט הרודף אחר ההרווחה וכדומה הלא לא יצטרך להתבונן בכל שעה ולעורר א"ע לזה איך שהוא כלי לחיי נפשו עד שיעורר את לבו להתפעל ולהזדרז לזה, כי מספיק לו הכרה הכללית המצויירת בשכלו שכל ענינים הגשמיי' הוא כלי לחיי נפשו, כן בנה"א מי שמאירים אצלו המדות דנה"א לא יצטרך להתבונן בהעמקת הדעת לזרז א"ע לעשות מצות, כי הכרה הכללי' שהתומ"צ הם אמיתי' החיות שלו שהוא כלי לא"ס שהוא חיי החיים⁶⁴ כנ"ל, הי' מספיק לו לעורר את המדות שבלב ולהיות זריז במ"ע, אבל מאחר שעבר על מ"ע נמצא שלא נתאמת במוחו בדרך הכרה כללי' שתכלית החיים והטוב הוא אלקו' באופן שיומשכו המדות שבלב אחר הכרת השכל (והגם שהמוחי' לא נפגמו אצלו, והראי' שלא עבר על ל"ת כנ"ל אבל הם מרוממי' עדיין בדרך אור המאיר לעצמו ולא שיתלבשו בתוך רדהמדות להעירם ולהאירם⁶⁵), ולכן עצתו הוא תשובה שקדמה לעולם, דהנה בכדי להפוך לבו מן הקצה אל הקצה בשעה א' דהיינו שיתחיל להרגיש חיות במה שלא הרגיש עד עתה אחר שמדותיו פגומין, הוא דבר קשה, ורק עצתו שיתבונן בהעמקת הדעת ברוממות הא"ס איך שהוא מופשט ומושלל מערך מקור העולמות עד שכללות חיי העולמות אינם נחשבים אצלו לגמרי, שאז עי"ז יוכל לפעול בעצמו שיעשה המצות בזירוז גדול הגם שאין לו שום חיות בזה עדיין, וזהו תיקונו כמו במעיין נרפש ומקור משחת שהתקנה הוא לחפור בעומק יותר ועי"ז יתמלא המעיין, ולכן א' עבר על מ"ע ושב אינו זז משם עד שמוחלים לו כנ"ל, כי גם למעלה ע"י שהוא מעורר בחי' בינה עילאה יתוקן הפגם שפגם במדות עליונות ע"י העדר מ"ע כנ"ל.

ד) עבר על מל"ת ושב תשובה תולה ויוהכ"פ מכפר, כי מחמת שלא הי' מוח שליט על הלב, נפעל שיש לו טמטום המוח⁶⁶, אין מספיק לו תשו' שהוא בינה, כי כמו מי שיש לו טמטום המוח לא יוכל להעמיק דעתו שעה גדולה כי מטמטמין אותו ומטרידין אותו במח"ז, וגם אם יתחזק ויגרש את המח"ז אבל לא יתאמת במוחו כ"כ אמיתי' אחדות אלקות שיודבק היטיב במוחו רק בדרך מח' קרה כמו שחושב בדבר זר שאין נוגע לעצמו וזהו עונש מלמעלה. לכן א' ע"ז שתקנתו הוא יוהכ"פ, כי הנה בסידור איתא (בשם המגיד זי"ע) שיום כפורים⁶⁷ פי' כמו פורים, והיינו שכמו בפורים⁶⁸ כ' הפיל פור הוא הגורל⁶⁹ כן ביוהכ"פ ונתן אהרן על שני השעירים גורלות⁷⁰, וצריך להבין ענין הדמיון גורל דכה"ג לגורל דהמן, וכן גם בענין גורל דכה"ג גופא צ"ל מפני מה נשתנה יום זה דיוהכ"פ דוקא שבו הי' צריך להיות גורל על עצם הקרבן משא"כ בכל השנה (הגם שהיו פייסות בכל יום⁷¹ הוא רק מי שיזכה להקריב אבל לא בגוף הקרבן), וגם צ"ל מארז"ל שני השעירים מצותן שיהיו שוין בקומה ובמראה⁷² כו'. והלא גורל א' לה' וגורל אחד לעזאזל הוא ע"ש לשעירים כמ"ש בא"ע⁷³ וכמבואר בזוה"ק שהוא ליתן חלק לסט"א⁷⁴, ומהו ענין ההשתוות הזאת הלא רחוקים הם מאד זמ"ז מן הקצה אל הקצה. ולהבין כ"ז צ"ל רהבענין פורים מארז"ל חייב אינש לבסומי בפוריא⁷⁵ עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, וזה פלא גדול, הלא כל עיקר שמחת פורים בשביל הנס, ואיך חייבו חכמים לבסומי עד שישכח כל עיקר הנס, ומה תועלת יש בבלבול השכל, וגם מ"ש המפרשים⁷⁶ שלא יוכל לחשוב⁷⁷ הגימט' בין ארור המן לברוך מרדכי, ג"כ אינו מובן כיון שחושבני' דדין כחושבנא דדין, מהו לחשוב, והנה מספר שנות האבות הם תק"ב כנ"ל כמספר ברוך מרדכי או ארור המן.

והנה להבין כל הנ"ל צריך להבין ענין הגורל בעבודת ה', דהנה כתיב ישמחו השמים ותגל הארץ⁷⁸, ומרומז בר"ת שם הוי', י'שמחו ה'שמים מרומז אותיות י"ה שהו"ע חו"ב, ו'תגל ה'ארץ מרומז אותיות ו"ה שהוא מדות ומל', כי המוחין נק' מקיפים והמדות ומל' פנימי', כי כמו שהשמים מקיפים את הארץ וכל מה שבארץ כל פרטי דצח"מ יש להם שרש ומקור בשמים כמאמר אין לך עשב⁷⁹ כו' רק שבשמים הם בהעלם ובדרך כלל, הגם שכל צמח יש לו מזל מיוחד עכ"ז אינם מחולקים ומפורדים כמו למטה בגשמי' והארץ היא מוציאם מההעלם אל הגילוי ומחלקם לפרטים מחולקים וכן המוחין לגבי המדות, דהנה שרש המדות ישנם בשכל כמו מדות שבשכל רק ששם אינם מורגשים עדיין למהות מדה כמו בלב, והראי' שסברא אחת המטה כלפי דין תוכל להתהפך כלפי חסד, כידוע ע"פ כי יצר לב האדם⁸⁰ כו', שקודם המבול היתה מטה סברא זאת כלפי דין כו', ואח"כ וירח ה' כו' ויאמר לא אוסיף⁸¹ לקלל כו' ג"כ מטעם כי יצר לב האדם כו' ובפרט במדת המל' ששם נעשו נגלים ומחולקים בפועל ממש, ולכן המדות ומל' שהוא ו"ה מרומז בתיבות ותגל הארץ והמוחין מרומזים בתיבות ישמחו השמים, ולכן ארז"ל שמן הארץ עד לרקיע⁸² מהלך ת"ק שנה, כי הנה ע"ס הם חמש כנגד חמש כדאיתא בס"י⁸³ וכ"א כלול מעשר ועשר מעשר, וזהו שמן המל' עד החכ' יש ת"ק מדריגות, ולכן שנות האבות הם כימי השמים על הארץ, כי כל עבודת האבות הי' להוסיף אורות בע"ס דאצי', ולכן הי' ג' אבות כנגד ג' קוין, ואברהם הי' מרכבה לקו הימין חח"ן שהוא עמוד גמ"ח כמ"ש בס' הבהיר אמרה מדת החסד⁸⁴ כו', ויצחק מרכבה לקו השמאל בג"ה שהוא עמוד העבודה ולכן הי' עולה, ויעקב מרכבה לקו האמצעי דת"י שהוא עמוד התורה כמ"ש ויקם עדות כו' ותו' שם בישראל⁸⁵, ולכן חיו רות"ק שנים (לבד הב' שנים קודם שהכיר) כי בכל שנה המשיכו תוס' אורות בבחי' ומדריגה א' מת"ק מדריגות שמן החכ' עד המל' כנ"ל. והנה בבחי' זו יש לעו"ז כי כמו שיש שמים וארץ בקדושה כן יש שמים וארץ בלעו"ז כמ"ש כי שמים כעשן נמלחו והארץ כו' דמפרש בת"ז⁸⁶ דקאי על ס"מ ובת זוגי', כי כמו שיש ע"ס בקדושה כן יש עשר כתרין דמסאבותא⁸⁷ ונחלקים ג"כ בכלל למוחין ומדות שהם שמים וארץ, ובפרט לג' קוין ובפרטי פרטיות לת"ק מדריגות שמן הארץ עד לרקיע.

והנה בקדושה נק' מדריגות* הללו בשם ברוך מרדכי שהוא בגימט' תק"ב עם ב' מדריגות שקודם שהכיר (שהוא ענין חי' ויחידה כנ"ל), כי כל ההמשכות שניתוסף אורות בע"ס ע"י מעשה המצות שע"י שמירת ל"ת ממשיכים בחי' י"ה וע"י מ"ע בחי' ו"ה הם נמשכים ע"י החכמה שהוא בחי' מרדכי כדמתרגמינן מירא דכיא⁸⁸, ובלעו"ז כל הת"ק מדריגות נק' בשם ארור המן כי כללות הכתרין נק' ארורים כידוע, והמן הוא בחי' חכ' דקליפה שהוא תכלית הגסות, לנגד בחי' חכ' דקדושה שהוא תכלית הביטול, ולכן ע"י פגם מל"ת נעשה תוס' יניקה במוחי' דלעו"ז וע"י העדר מ"ע במדות דלעו"ז, והנה עז"נ והיתה נפש אדוני צרורה⁸⁹ בצרור החיים את הוי', שע"י מ"ע ומל"ת שמזכך שם הוי' שבנפשו מעורר עי"ז ג"כ שם הוי' למעלה שהוא בחי' ע"ס כנ"ל, ונפש אויביך ע"י פגמיו בעשה ול"ת יקלענה כו', אבל למעלה מע"ס שם אין שום מנגד בלעו"ז.

כי הנה כתי' והי' על מצחו תמיד לרצון⁹⁰ כו', ופי' בשל"ה⁹¹ המרוצה תמיד בכל פעם, והכוונה שאין שם נגד הרצון, כי הנה אנו רואים שהרצון הוא המנהיג באדם ושליט על כל כחותיו רק שהרצון הפרטי יש כנגדו שלילת הרצון לפ"ע תוקף הרצון בדבר פרטי לפ"ע זה הוא המיאון וסלידת הרצון⁹² לאחוריו מדבר שהוא נגד רצונו, ולכן אנו רואים שהרצון באדם הנמדד ע"פ השכל הוא מוגבל הן מצד המשפיע, הן מצד המקבל, דהיינו לבד מה שישלם לעושי רצונו ויעניש לעוברי רצונו, הנה בעושי רצונו גופא יש הבדל בהשכר עבור מילוי הרצון לפ"ע תוקף הרצון שיש לו בהדבר, וכן בעונש לפ"ע תוקף שכנגד הרצון, ולכן כל הנהגות האדם מוגבלים הן מצד המשפיע לוותר לפי כחו ויכולתו, והן מצד המקבל לפ"ע פעולת המקבל וזיכוכו, והנה כ"ז הוא כשמתנהג ע"פ רצון הפרטי המלובש בתוך השכל ונגבל ע"פ השכל שמדדו, אבל כשמאיר באדם הרצון פשוט כמו בעת שמחת בנו יחידו, אזי יסולקו כל המדידות וההגבלות עד שיוותר יותר מכפי כחו ויכולתו, וגם רזלמי שאינו ראוי והגון, ולכן יוכל לקרב ולעשות שלום גם עם השונא שע"פ שכלו לא הי' מתקרב עמו בשום אופן, וזה נק' עת רצון, כי בשעה שהמלך מלובש באיזה רצון פרטי אז אין השעה מוכשרת לבקש ממנו שום דבר, כי זהו בלבול ונגד לרצונו, ורק עת רצון נק' בשעה שהוא פנוי מכל הרצונות הפרטים (בל"א ער⁹³ איז און גוטין ווילין), ואז הוא עלול להשפעת כל טוב לכל מי שידרוש ממנו, וכמארז"ל חזי' דהוה קא בדח טובא ואי הוו שאלי מיני' כל חללי דעלמא⁹⁴ כו', שהוא נק' בלשון הקבלה רעדכ"ר⁹⁵ שהוא רצון של כל הרצונות, והיינו עדיין קודם שנגבל לפרטי רצונות, דאלו אחר שנגבל כשישאל ממנו שום שכל אז יהי' מוגבל רצונו להשפעה זאת, ויהי' גם שכל אחר מותר⁹⁶ ומבלבל לזה, כמ"ש כי קאי רבי בהא מסכת⁹⁷ לא תשיילי' במס' אחריתא, רק מחמת שמאיר אצלו רצה"פ הנה אח"כ כשיסיים שכל זה מלגלות ישוב לפשיטות אורו ויוכל שוב להמשיך לשכליות אחרים או לשארי השפעות כנ"ל.

ה) והנה כמו שאנו רואים בנפש האדם כ"ה למעלה כי כ"ז שהנהגת העולמות הוא ע"פ רצה"ע המלובש בחכמה שבתורה, אז שייך שכר לעושי רצונו ועונש כו', וכמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה כו', וכן בעושי רצונו גופא יש חילוק בין שמירת ל"ת ובין קיום מ"ע כנ"ל ובמ"ע גופא יש חילוקי מדריגות, וכן יש חילוק בהשכר לפ"ע היגיעה כמארז"ל⁹⁸ לפום צערא אגרא⁹⁹, אבל כשמאיר מלמעלה בחי' רצה"פ שהוא בחי' רעדכ"ר משם יוכל להיות נמשך סליחת עוונות כמ"ש ונשא אהרן¹⁰⁰ וכנ"ל במשל האדם, ולכן כתיב אם חטאת מה תפעל בו¹⁰¹ כו' ואם צדקת¹⁰² כו'¹⁰³, אבל איך ממשיכים בחי' רעדכ"ר שיומשך ויתגלה בעולמות מאחר שרצונו העצמי הי' שיהי' הנהגת העולמות ע"פ הרצון הפרטי המלובש בח"ע דתו' וע"פ מדותיו ית', כמאמר אנת הוא דאפיקת כו' לאחזאה ולאנהגא בהון דוקא עלמין, ובחי' רעדכ"ר הוא דבוק ונעלם בעצמות אא"ס ואינו מאיר בגילוי בעולמות, דאל"כ לא הי' שכר ועונש מאחר שמעשה התחתונים אין תופסים מקום שם (דבשלמא באדם התחתון הגם שגם בו אין מאיר בתמידות כחות הפשוטים כמו תענוג הפשוט ורצון הפשוט מצד שהם דבוקים ונעלמים בעצמי' הנפש, דאל"כ לא הי' מרגיש לעולם שום צער מדבר הפרטי שמנגד לרצון הפרטי כי הי' התענוג מעצמו' נפשו מכריע כי די שהוא חי, אך מ"מ יש ענינים וסיבות שמעוררים את עצם הנפש לבא¹⁰⁴ לידי גילוי רחאור כמו בשמחת בנו יחידו, או כשניצול מן הסכנה וכדומה, או שמזכין אותו מלמעלה בשמחה של מצוה כמו לא הוה פסק חוכא מפומי'¹⁰⁵ כו', אבל למעלה אינו מובן מאחר שנתינת עצמותו הי' באופן שלא יתגלה בעולמות רק רצון הפרטי המלובש בע"ס, איך ובמה פועלים שיאיר בחי' רעדכ"ר).

אך הנה ע"ז נאמר גם את העולם נתן בלבו של אדם¹⁰⁶, שע"י שהאדם מעורר בעצמו כחות הנעלמים והפשוטים יעורר למעלה ג"כ בחי' רצה"פ שיאיר בעולמות ומשם יומשך סליחת עוונות, ולזה צוה השי"ת שביום המיוחד לסליחת עוונות יפיל הכה"ג גורל על הקרבן, דהנה הגורל בנפש האדם הוא נתינת עצמותו למעלה מן הטו"ד, רק התעוררות רצון הפשוט, דהלא בדבר שהשכל מחייב לעשות באופן זה דוקא, או שהמדות שבלב מטין לצד א' דוקא לא יפיל הגורל, אם לא בדבר שהוא מסופק ואין לו שום הכרע לא בשכלו ולא במדותיו איך לבחור, אז מטיל הגורל, והרי בשעה שיוטל הגורל יש לו רצון פשוט בהשתוות על שני הצדדים דבר והיפוכו בהשוואה, והוא נותן א"ע שכשם שיצא ע"פ הגורל כן יטה רצונו בהחלט, נמצא שהטלת הגורל הוא התעוררות רצה"פ ונתינת עצמותו למעלה מן הטו"ד, ובפרט שהגורל של כה"ג הי' נוגע לחיות הכללי של נש"י ברוחניות וגשמיות, כי אם הי' הגורל של שם עולה בשמאל ח"ו הוא סימן רע ח"ו, וכמארז"ל שבמ' שנים האחרונים¹⁰⁷ הי' עולה גורל של שם בשמאל כו' ואמרו מקדש מקדש יודעים אנו בך שסופך ליחרב, משא"כ בכל השנים הי' גורל של שם עולה בימין¹⁰⁸, ועכ"ז לא הי' רשאי הכה"ג ליטול בבחירתו הגורל של שם בימין, או איזה תחבולה בכדי שיעלה הגורל של שם בימין רק אדרבה טרף בקלפי¹⁰⁹ והעלה ב' גורלות כו', נמצא שהי' מבטל רצונו לגמרי ומעורר בנפשו רצה"פ שיהי' שוה אצלו חיות של כללות נש"י והיפוכו ח"ו בהשוואה ע"ד אם כה יאמר לא חפצתי¹¹⁰ כו', והוא הי' שלוחן של כל ישראל כמאמר קהל עדתנו עליך יסמוכו¹¹¹, נמצא שכשם שע"י הגורל הי' מוצא בנפשו רצה"פ ע"ד מס"נ ממש, כן הי' מעורר אצל כל ישראל המצפים לסליחה ג"כ רצה"פ ומס"נ כזה, ולכן עי"ז מעוררים למעלה ג"כ בחי' רצה"פ רעדכ"ר ששם אין מעשה התחתונים תופס מקום כלל, וכחשיכה כאורה¹¹² ממש, ולכן מצותן שיהיו שוין כו' לרמז על בחי' זאת שלהוי' שהוא ע"ס דקדושה ולעזאזל שהוא עשר כתרין דמסאבותא שוין ממש.

רטולכן מצינו בהמן שהגביה א"ע כנשר שדרך הנשר בשמים¹¹³ לקבל דוקא מבחי' רוממות הא"ס שלמעלה מהתלבשות בע"ס ושם¹¹⁴ כחשיכה כאורה שוין כדי שיוכל למשול על ישראל, ולכן כדי לעורר למעלה בחי' זו עשה דוגמת הכה"ג ביוהכ"פ והפיל פור הוא הגורל לפני המן, היינו למעלה ממדריגת המן מן התורה¹¹⁵ שהוא חכ' דקליפה, והוא רצה לעורר בחי' כתר וגם פעל כן, ולכן יצאה הגזירה ונחתם הגז"ד, אך מחמת שהגזירה יצאה על המכונה בשם יהודי, והם מסרו נפשם בפועל עי"ז התעורר בנפשם נקודת עצם היחידה (ולכן בכל מגילת אסתר נק' בשם יהודים ע"ש נקודת יהדות שלהם), שהוא בחי' עתיקא דעתיקין¹¹⁶ שלמעלה מבחי' רעדכ"ר, עי"ז פעלו שיהי' ונהפוך הוא¹¹⁷ כו' ומשם דוקא אורידך¹¹⁸ כו', דהנה לכאורה אינו מובן מאחר שע"י שנהנו מסעודת אחשורוש¹¹⁹ עי"ז נחתם הגז"ד, הגם שנמחל להם החטא ע"י תשובה ותענית, אבל מאין נמשך להם הכח שישלטו בשונאיהם, אך הענין הוא כמו שמצינו בחותם דנעילה שלאחר עבודת היום מתפלל תפלת נעילה והוא זמן חתימה כמו שאנו מבקשים חתמינו כו'. ולהבין ענין נעילה וחתימה, אך הנה ידוע שמאחר שע"י גורל הכה"ג מעוררים למעלה בחי' רעדכ"ר כנ"ל ומשם יומשך הסליחה מחמת ששם כחשיכה כאורה כנ"ל, הנה לפ"ז יוכל לימשך ג"כ יניקת החיצוני' מטעם זה ששם הכל שוין כמאמ' מצותן שיהיו שוין כנ"ל, לכן צריך אח"כ להתפלל תפלת נעילה לנעול ולחתום ההשפעה שיהי' נמשך דוקא לישראל ולא לע' שרים¹²⁰, והוא כמשל החותם שעל האגרת שלא יקראנה זר, אפי' השליח אינו יודע מה שכתוב בו רק מי שנשתלח אליו, כ"ה ענין הנעילה ואפי' בזה"ג שההשפעה הוא על ידי מעבר ע' שרים¹²¹ מ"מ לא יגיע פנימי' ההשפעה רק לישראל לבדם כמ"ש יבחר לנו את נחלתנו (וכמבואר בסידור שער יוהכ"פ¹²² ).

אך באמת אינו מובן זה גופא דממ"נ אם מאיר מלמעלה בחי' רעדכ"ר ששם כחשיכה כאורה עד שעי"ז נמשך הסליחה כענין נושא עון מחמת ששם אין תופס מקום מעשה התחתונים והוא בחי' א"א שמאריך אף אף לעוברי רצונו, איך יוגבל ההשפעה לישראל דוקא מאחר ששם הכל שוין ממש כנ"ל בענין מצותן שיהיו שוין, ואם שיוגבל ההשפעה ע"פ חכ' דוקא ולכן יומדד שיהי' לישראל דוקא, א"כ ריאיך יהי' נמשך סליחת עוונות, הלא ע"פ חכ' נמשך עונש לעוברי רצונו כידוע בענין שאלו לחכ'¹²³ כו', ולמה לישראל נמשך הויתור, שזהו לכאורה דבר¹²⁴ והיפוכו שמציירים הגבול בבל"ג. אך הענין יובן ע"ד דוגמא במי שבדח טובא ע"י שמחת בנו יחידו כנ"ל והוא מוותר וסולח לשאינו ראוי ולחוטא כנ"ל ע"י גילוי אור הנפש הפשוט שהנפש נתמלא במילוי ולכן אז מסולקים כל המדידות וההגבלות הן מצד המשפיע והן מצד המקבל כנ"ל, ועכ"ז אם בשעת מעשה יעדר בן יחידו ח"ו, הנה עי"ז יסתלק כל מילוי אור הנפש הפשוט הגם שהוא דבר פרטי ג"כ אבל מאחר שהוא הסיבה לכל מילוי אור הנפש בתענוג הפשוט מחמת שהוא עצם א' עמו ונוגע לעצם העלם המאור ע"כ בהעדרו יוכל לסלק כל אור הנפש הפשוט ולהעלימו, נמצא הגם שאור הנפש הוא פשוט הוא רק שפשיטותו הוא מהגבלת כלי מוחו ולבו שאינם מגבילים אבל העונג הנעלם בעצמותו המקור לתענוג הפשוט הנגלה הגם שהוא פרטי, כחו חזק להגביל את פשיטת האור אחרי שהוא מקורו.

וכן בדוגמא זו ע"י שבתפלת נעילה שהוא זמן התשובה היותר נעלה שאז הוא העלי' לבחי' ה"ג דעתיקא ומצד כי פנה יום שהוא גמרו של תענוג שאז נתעורר נעיצת התחלה שהוא הסיבה שהביאה לכלל תענוג הפשוט הנגלה, ועוד זאת שהוא מצד השלילה, כמו באדם בהפרדו מבנו שאז נגלה העונג העצמי שאין לו שום כלי בדרך קירוב כמו השמחה שהוא תוס' אור בכלי, רק אדרבה אז יבכה שהוא בקיעת הכלי דוקא (הגם שמתענג מהפירוד כמו בגמר החתונה) ואז ממילא יתעורר בכאו"א מישראל נקודת עצם יהדותם שהוא ממש כמו מס"נ בפו"מ, ומעוררים למעלה בחי' עתיקא דעתיקין שלמעלה מבחי' רעדכ"ר שמעוררים בתחלה ע"י הגורל דכה"ג, שע"ז אמרו מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, שהוא אפי' לאור השעשועים שרש התורה, ולכן ביכולתם לעשות הגבלה בבחי' אור פשוט שבלי גבול דהיינו שיהי' ההשפעה בדרך וויתור עד שיומשך סליחת עוונות ועכ"ז דוקא לישראל מאחר שמעורר עצם העלם המאור שהוא ענין עונג הנעלם בעצמותו שהוא מנש"י דוקא.

ועכ"ז בכל השנה ההנהגה גם עם ישראל ע"פ ח"ע שבתורה דוקא, ושייך שכר ועונש אע"פ שמחשבתן של ישראל קדמה כו' ושרשן בעונג הנעלם שבעצמותו אבל רצונו העצמי הי' שלא יאירו למטה כל אורות הפשוטים כמו הרצון הפשוט ותענוג הפשוט, רק תהי' ההנהגה ע"פ התורה דוקא, בלתי אם יעוררו נש"י מלמטה ע"י הגורל ומס"נ בפועל בנעילה, כמאמר אנת הוא כו' לאחזאה ולאנהגא בהון דוקא עלמין, אבל ביוהכ"פ שמעוררים הרצה"פ ע"י הגורל ועונג הנעלם ע"י נעילה אזי נמשך הוויתור וההגבלה לישראל דוקא והוא ענין החתימה כנ"ל, ועד"ז הי' הנס בפורים דהגם שע"י גורל דהמן נתעלה לינק מבחי' כמה ארך אפים שהו"ע רצה"פ ששם שוין הכל בהשוואה אמיתית אפי' לעזאזל כנ"ל ולכן הי' ביכולתו לשלוט על ישראל, אבל מאחר שע"י גזירתו נגע ריאבבת עינו של הקב"ה¹²⁵, וכנ"י בכל משך זמן הגזירה עמדו במס"נ¹²⁶ בפועל, נתעורר עצם שרשן למעלה בעונג הנעלם המקור לכל מיני גילוי אור אפי' תענוג הפשוט ורצון הפשוט כנ"ל בענין מחשבתן של ישראל קדמה כו' כנ"ל ולכן נעשה ההגבלה בלתי בע"ג, ולכן נמחל לישראל אותו עון, והי' ההשפעה בדרך ויתור, והוא נדחה לגמרי, כמאמר הכתוב משם אורידך כנ"ל.

וא"ו) וע"ז רמזו לנו חז"ל חייב אינש לבסומי שהוא גילוי אור תענוג הפשוט ורצון הפשוט (הנעשה ע"י נכנס יין יצא סוד¹²⁷ ) עד דלא ידעי בין ארור המן כו', פי' ששם אין ניכר ההבדל בין ארור המן שהוא גימט' תק"ב שהוא בעשר כתרין דמסאבותא כימי השמים על הארץ בשמים וארץ דקליפה, ובין ברוך מרדכי שהוא ג"כ תק"ב שבע"ס שהוא בשמים וארץ דקדושה הנעשה ע"י קיום מ"ע ושמירת ל"ת כנ"ל בשני האבות, מאחר ששם כחשיכה כאורה שוין כנ"ל, להורות על הפלגת הנס שאפי' מבחי' זו נמדד הוויתור לישראל דוקא והדחי' בלעו"ז כנ"ל. והנה לפ"ז יתפרש ענין עד דלא ידעי ע"ד אם לא תדע לך היפה בנשים¹²⁸ שמבואר במ"א שהיפה בנשים גימט' תק"ב¹²⁹, דהנה יש ב' מיני יופי יפ"ת ויפ"מ¹³⁰, וידוע כי תואר הוא ציור האברים ומראה הוא קלסתר פנים, ובנפש* אברים הם המדות שהז"א בעל ט"ס וטפ"ט עולה רמ"ג וה"ח המגדילים עולה רמ"ח¹³¹, ומראה נק' המוחין¹³¹*, והפסוק אם לא תדעי כו' הוא תשובה על השאלה הגידה לי¹³² כו' איכה תרעה איכה תרביץ ב"פ איכה כנגד חורבן ראשון וחורבן שני, שהוא בנפש ענין טמטום הלב והמוח שאז חסר ב' מיני יופי הנ"ל שכללות שניהם נק' היפה בנשים, ולכן הוא גימט' תק"ב שהוא כימי השמים על הארץ שכולל שו"א שהם מוחין ומדות כנ"ל, וע"ז משיב רוה"ק ואומר אם לא תדעי לך היפה בנשים, שהעצה הוא לעורר ע"י גורל שבנפש שהוא בחי' מס"נ בכח, את בחי' רצון הפשוט שלמעלה ששם אין ניכר כלל כללות היופי דיפ"ת ויפ"מ המרומז בתיבת היפה בנשים (בל"א וואש דארטין איז ניט קענטיג דער גאנצער היפה בנשים), מפני ששם כחשיכה כאורה בשני כפי"ן לרמז שאף האור אינו תופס מקום¹³³ כידוע.

ריבועכ"ז יתפרש ענין הנ"ל עבר על מצות ל"ת שכבר פגם גם המוחי' שאין המוח שליט על הלב ויש לו טמטום המוח ג"כ אזי התשובה שהוא בינה תולה כי ההתחלה צ"ל ע"י התבוננות אבל גמר הכפרה אינו מספיק לו בתשובה מאחר שפגם המוחין ג"כ ואין לו תקנה רק שיעורר בחי' יוהכ"פ שהוא הגורל שהוא הרצה"פ לאלקי' כמו מס"נ בכח כנ"ל שהוא בחי' מקיף דחיה וממילא יעורר למעלה ג"כ בחי' רצה"פ שהוא רעדכ"ר ומשם יומשך סליחת עוונות כנ"ל, וכן בכ"י יש בחי' בעבודה שהוא מעין יוהכ"פ שהוא הגורל, והו"ע קבעומ"ש שקדם לעול מצות שהוא הנחת עצמותו לגמרי, והוא ביטול הרצון שמסלק ומניח גם בעל הרצון שלו מפני מקור הרצון שלמעלה וכמבואר באריכות ע"פ והתגדלתי¹³³.

ז) עבר על כריתות ומב"ד תשובה ויוהכ"פ תולין ויסורין ממרקין, דהנה אף שלכאורה גם בכאן הוא פגם רק במוחי' שלא הי' מוח שליט על הלב ומדוע לא יועיל לו יוהכ"פ כנ"ל בעבר על ל"ת, אך באמת על ל"ת החמורים שיש בהם חיוב כרת ומב"ד לא לבד שפגם המוחי' אף גם הרצה"פ שבנפשו פגם ג"כ, ולכן איתא שע"י עריות הפגם בקוש"י שהוא בחי' כתר¹³⁴ (כי אדרבה על עוונת החמורים כ"כ לא הי' צריך כ"כ להשתמש במוחי' שלו¹³⁵ לכבוש את המדות כי אין שייך רק בעבירות שאפשר להרוח שטות דקליפה לכסות ולהקל בו שבעבירה זו עודנו ביהדותו ואינו נפרד עדיין ע"ז צריך העמקת הדעת להעביר את הרוח שטות דקליפה ולהתבונן איך שמאחר שהוא נגד רצה"ע אפי' איסור קל של דקדוקי סופרים הוא גרוע יותר מע"ז עצמה כמ"ש בתניא באריכות¹³⁶, אבל על דבר שהוא חמור בעיני ההמון מאחר שעונשו חמור והוא דבר שבדל ממנו מנעוריו כמו עוונות חמורות כאלה, הנה ע"ז לא יתכן שיצטרך להתבוננות עד¹³⁷ שיכלא את הרוח שטות שבלבו, אדרבה החוש מעיד שאפי' בדבר שיש עונג בעצם רק מפני שהדבר נפלא ממנו מפני חשש סכנת נפש, לא יתעוררו המדות שבלב לחשוק זאת עד שיצטרך בשכלו לכבות את רשפי אש התשוקה, אע"כ לומר שמאחר שחשק את העבירה זאת ולא מנעוהו סכנת העונש החמור, הנה הוא הוראה או שאינו מאמין בשכר ועונש, והו"ע האפיקורסות שהפגם הוא בבחי' כתר שהו"ע הפר"ע שהוא כתר דקליפה כמבואר במ"א ע"פ והתגדלתי, או שהפקיר א"ע בדרך עבדא בהפקירא ניחא לי'¹³⁸ עד שעורר את הרצה"פ דקליפה שבנפשו כעין גורל דהמן עד שאינו חושש אפי' אם יענש, בדרך יעבר עלי מה¹³⁹, ובמא' והתגדלתי הנ"ל מבואר איך שגם האפיקורסות אינו רק הפקר ופר"ע ולא שיבוש בדיעות כמבואר שם באריכות.

ריגוהנה ע"ז נא' והי' בשמעו את דברי האלה דהיינו כל הצ"ח קללות¹⁴¹ הכתובים לעיל, והתברך¹⁴⁰ שהוא מקור כל הברכות שהו"ע כתר דקליפה לאמר שלום יהי' לי מפני שאינו מאמין בעונש, וזהו רק בדבור אומר כן כדרך כל המפקירים א"ע שמתפאר בלשונו לאמר שלום כו', אבל בלבבו עושה הסכם גם על הצד השני, ולכן נא' ע"ז לא יאבה הוי' סלוח לו¹⁴² דהיינו שהכתוב מפליג עד היכן הפגם שלו שפוגם ברצה"פ שבנפשו וממילא לא יעורר למעלה בחי' רעדכ"ר שמשם יומשך סליחת עוונות ביוה"כ עכ"י¹⁴³ אפי' לפגם ל"ת שהוא המוחין אבל מ"מ מאחר שע"י גורל שהוא מס"נ ובעבודה הוא קבעומ"ש מעורר בנפשו בחי' רצה"פ וכן למעלה מעורר את בחי' רצה"פ שהוא לפני הוי' שהוא התלבשות א"ס בע"ס ולכן משם תטהרו. אבל זה שפורק עומ"ש בהפקירות הלא פוגם הוא גם את רצה"פ שבנפשו וא"כ לא יהי' רצון למעלה לסליחת עוונות כנ"ל. וזהו לא יאבה ה' סלוח לו, ומ"מ לא כתיב לא יסלח לו ה' כי באמת אין לך דבר שעומד בפני התשו'¹⁴⁴ ואפי' הפר"ע הנ"ל רק שצריך לעורר תשו' עמוקה יותר דהיינו בחי' עתיקא דעתיקין שלמעלה מבחי' רעדכ"ר כמו ע"י תשובת ראב"ד שא' שמים וארץ בקשו עלי רחמים¹⁴⁵, דהפי' שהלך בין שני הרים גדולים להיות ממארי דחושבנא¹⁴⁶ ולפשפש כחות נפשו אולי נשארו אצלו כחות בלתי פגומים שלא השתמש בהם באיזה עבירה וממילא לא פגם למעלה באיזה ספי' עליונה, וידוע בשם הבעש"ט ז"ל שכשאני תופס בקצה מן האחדות¹⁴⁷ הריני תופס בכולו, א"כ יוכל מעתה לעורר בנפשו אותו הכח שלא פגם עדיין ויתדבק לאותה הספי' למעלה וממילא יתוקן הכל כנ"ל.

וזהו שמים וארץ שהם נו"ה, חמה ולבנה ת"ת ומל'¹⁴⁸ שלכולם אמר בקשו עלי רחמים דהיינו כמו שמפרש בח"א¹⁴⁹ שאמר לעצמו והשיב לעצמו דהיינו שבדק ופשפש בעצמו בכל העשר כחות שלו שהם כדוגמת ע"ס עליונות אולי נשאר אצלו איזה כח שלא פגם עדיין, והשיב לעצמו מקראות המורים על פגם הספי' המכוונים כנגד כחות נפשו שנשתלשלו משם כמו כי שמים כעשן נמלחו כו', שמפרש בת"ז שקאי על זו"נ דקליפה, דהיינו שנתן תוס' יניקה לשמים וארץ של ההיפוך, עד שאמר א"כ אין הדבר תלוי אלא בי, דהיינו שלאחר שמצא שכל ציור קומת נפשו מכף רגלו ועד כו' אין בו מתום¹⁵⁰, אמר א"כ לא נשתייר בו אלא נקודת רידעצם הנפש שהוא עצם היחידה שעז"נ נשמה שנתת בי דייקא טהורה היא¹⁵¹, שאף שקודם השינה אומר אם פגמתי¹⁵² בכל ד' אותיות הוי' שבנפשו מ"מ נשמה שנתת בי דייקא שהוא עצם היחידה טהורה היא שאין שייך בה שום פגם, כי ע"ז אינו בעל בחירה כלל כמו שאמרו אע"פ שחטא ישראל הוא¹⁵³ אפי' ישראל מומר, כי הבחירה לא ניתנה רק על גילויי הנשמה שאפשר לתקנם או לפגום אותם ח"ו, אבל עצם הנשמה עז"נ וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח¹⁵⁴, כי סוף כל סוף עתידה להתברר בגלגול זו או בגלגול אחר, ועז"נ והשיב את הגזילה¹⁵⁵ בע"כ, ולכן ע"ד הפשוט הכוונה אלא בי ממש (בל"א אין מיר „ליין) שהוא נקודת עצם הנפש כי על כל גילויי הנפש דרך האדם לומר שהוא שלו כמו שכלו ומדותיו ורצונו, ומכ"ש לבושיו ואבריו, ומי הוא העצם שהכל שלו הוא העלם עצם המאור.

ולכן מאחר שאין לו עצה אחרת רק לעורר עצם נקודת העלם המאור שאין שייך בו שום כלי וא"א לעורר אותה רק על ידי ההעדר, ע"ד כידוע מהבעש"ט נ"ע שהוא לאו שקודם להן¹⁵⁶, כי כשהאדם חושק לאיזה דבר אין זה רק גילוי והתפשטות מהנפש ולכן¹⁵⁷ יוכל להיות שאוהב את האדם, וגם את מנגדו ושונאו, אבל מה שא"א לו לסבול ההיפוך הוא נוגע לעצם הנפש, וכן עד"ז בעבודת הצדיקים שיש לו אהבה לאלקות או אפי' תענוג אין זה רק גילוי הנפש האלקי' אבל ע"י שמצער על ריחוקו שא"א לו לסבול המנגד עי"ז מעורר עצם העלם המאור, ולכן הכניס ראשו בין ברכיו שהוא כמו הולד בעודו בבטן אמו שאז הוא מקופל ומונח מפני שאז אין מאיר בו עדיין ציור אדם הפנימי, מחמת שאין החומר מוכשר עדיין לקבל צורת אור הנפש בפנימיותו רק מקיף כללי שהוא בחי' עיגולים שבנפש, ולכן גשמי' החומר שהוא כדוגמת הנפש השורה בו הוא ג"כ ראשו בין ברכיו כעיגול להורות על ההשתוות שהראש עם שהוא נעלה במזיגתו לא יתקרב יותר לעצם השראת המקיף ושוה להרגל שהוא היותר נמוך בציור האדם ושניהם אינם מוכשרים לקבל אור הנפש הפשוט בדרך כלי לאור פנימי, ובדרך השראה ומקיף גם הרגל אינו נמנע להיות מקום להשראה זו, וגעה בבכי' בצער עמוק על הריחוק עד שנגע לעצם העלם היחידה עד שיצאה נשמתו¹⁵⁸.

רטוועז"א שאם עבר על כריתות כו' שפגם בחי' הרצה"פ שבנפש שעז"א לא יאבה ה', וא"כ אין יוהכ"פ שהוא הגורל שבנפש מועיל כנ"ל אז יסורין ממרקין שהו"ע תיסרך רעתך כו'¹⁵⁹ ודעי כי רע ומר עזבך¹⁶⁰ כו', דהיינו טעימת מרירות בנפשו לעורר בחי' עתיקא דעתיקין שהו"ע היחידה שישנה אפי' בקל שבקלים¹⁶¹, ועכ"ז לא נאמר מכפרין רק ממרקין שיש בזה ב' פירושים, א' לשון גמר¹⁶² כמו ומירק אחר על ידו¹⁶³, והב' לשון מריקה ושטיפה כמו ומורק ושוטף במים¹⁶⁴, כי מלבד שהיסורים שהוא טעימת החטא¹⁶⁵ גומר כפרתו כנ"ל, עכ"ז עדיין עוד צריך לביטושים למרק ולטהר ולזכך את מוחו ולבו להיות כולם מוכשרים אח"כ לתו' ומעש"ט, כי מאחר שכבר פרק עומ"ש לגמרי כענין והתברך כנ"ל ולא הורגל לקבל עליו עול במוח ולב, הנה אם גם שע"י המרירות יכנע לבו בשעת מעשה, עכ"ז צריך עדיין לביטושים עד שיתרכך לבו להיות כלי מוכשר לקבלת עול תורה ועבודה בקביעות (כי אין זה דומה לב' מיני תשו' הקודמי' כנ"ל בענין עבר על מ"ע שהפגם במדות והתיקון ע"י תשו' לעורר המוחי' ולתקן¹⁶⁶ המדות מחדש, או בעבר על ל"ת שהפגם במוחי' והתיקון ע"י יוהכ"פ שהוא הרצה"פ כנ"ל שעי"ז נטהר המוח והלב, כי כ"ז הם גילויי הנפש שמאירין בדרך אור וכלי וכשמעורר אור היותר גבוה הרי ממילא נתקן הבחי' התחתונה, אבל ע"י היסורים שמעורר יחידה שבנפש שאין לה שום כלי בדרך קבלה בפנימי' הנה לא תוכל להאיר בקביעות כ"א או שהנפש יסתלק כמו אצל ראב"ד או שהמרירות תסתלק, וע"כ יוכל ליפול ח"ו) וע"כ צריך עדיין לביטושים ושפלות¹⁶⁷ עד שיכנע לבבו הערל לגמרי וירחץ מטומאתו ואז יוכל לקבל עול תורה ועבודה כנ"ל.

ח) והנה אחר שנת' היטיב ענין ג' חילוקי כפרה הנ"ל, יבואר ג"כ הפלוגתא שבין הבבלי להירושלמי, ובירושלמי גופא ההפרש בין ר"א לר' יהושע בענין כשנים, דהנה השני הוא חוט הלבן הצבוע בגוון אדום שגוון האדום מורה על החטא כמ"ש עשו הוא אדום¹⁶⁸, או מדוע אדום ללבושיך¹⁶⁹, והתולע הוא עצם הרע, שהוא עצם האדמימות שבו צובעין¹⁷⁰, והנה לפי הבבלי הגוון אדום מורה על פגם המדות (שהמדות הם גווני הנפש כמבואר בענין ססגונא ששש בגוונין¹⁷¹ ), והמוחין נק' עצם לגבי המדות, ולכן מפרש שאם יהיו חטאיכם רק כשנים שהעצם הוא לבן רק הגוון רטזהוא אדום, דהיינו כענין עבר על מ"ע הנ"ל שהפגם רק במדות, אזי כשלג ילבינו ע"י תשו' שמעורר מוחין שהם העצם והוא לבן, כידוע שגוון לבן הוא גוון עצמי כמבואר בעט"ר¹⁷² בענין בגדי כה"ג, ולכן ארי"צ אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שהן סדורות משימ"ב שהוא ו' מדות מקור העולמות כידוע ע"פ ששת ימים עשה¹⁷³ ולא נא' בששת אלין שית יומין דבהון עבד קוב"ה כו', ולכן דקדק בלשון סדורות ובאות שהפגם הוא בסדר זמנים כידוע במד"ר מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן¹⁷⁴, כידוע שהזמן הוא במל'¹⁷⁵ מלך מלך וימלוך¹⁷⁶ וסדר זמנים בז"א¹⁷⁷ ומקור הזמן בבינה¹⁷⁸ כו', ולפי שיטת הבבלי מוכרח לפרש אם יאדימו שקאי על פגם המוחין שהם מקור המדות, שהוא ע"י עברו על מל"ת, ויצטרך לפרש ענין כצמר יהיו ע"י תשו' דיוהכ"פ.

אבל הירושלמי מפרש באופן אחר שבאמת כל העשר כוחות שבנפש אפי' המוחין אינם רק גווני הנפש אך בזה גופא¹⁷⁹ יש הפרש, כי אפי' מי שפגם גם במוחין עכ"ז אפשר שיעורר מוחי' היותר עליונים ובהם יושלם הפגם, כמבואר במ"א שגם בחכ' יש ב' בחי', ויש בפי' והחכ' מאין תמצא¹⁸⁰ ב' פירושים, א' שהחכ' מאין¹⁸¹ תמצא ליש, ופי' הב' שהחכ' עצמה הוא בחי' אין, וזו היא מדריגה גבוה בחכ' עצמה, נמצא אפי' מי שפגם במוחי' עצמ' (כמדריגת תשו' שקדמה לעולם כנ"ל) אפשר להשלים הפגם ע"י המוחי' היותר עליונים וזה הי' מדריגת האבות שהי' עבודתם להוסיף אורות באצי' אפי' במוחין עצמם, וזהו פי' דברי' ר' אליעזר בירושלמי, אם יהיו¹⁸² חטאיכם כשנים שבין שמים לארץ שהוא ת"ק שנה שהוא מן החכ' עד המל' כנ"ל, כשלג ילבינו ריזע"י המשכת מוחי' היותר עליונים כעבודת האבות, ואז יושלם הפגם, יתר מכן דהיינו אם פגם אפי' במדריגת האבות שהם המוחי' היותר עליוני', והוא פי' על אם יאדימו כתולע, אזי נצרך לעורר הרצה"פ שהוא ע"י גורל דיוה"כ, אבל ר' יהושע שבירושלמי מפרש אם יהיו חטאיכם כשנים שהוא כשני האבות, שהם ג"כ ת"ק (לבד הב' שנים כנ"ל) והוא ג"כ מן החכ' עד המל' כנ"ל אבל הם פנימי' המוחי' והעולמות ע"כ בכחם ע"י עבודתם להוסיף אורות באצי', ואם גם בזה פגמו, אזי כשלג ילבינו ע"י גורל דיוה"כ שמעורר רצה"פ כנ"ל. יתר מכן דהיינו שעבר על כריתות ומב"ד ג"כ שאז אין מועיל לו גם התשו' דיוהכ"פ כנ"ל בענין לא יאבה ה' כו', וזהו אם יאדימו ל' מפעיל שמאדים אחרים, כי כמו שהקבעומ"ש שהוא ענין גורל שבנפש הוא מקור לקבעומ"צ שאח"כ כמארז"ל בתחלה יקבל עליו עומ"ש¹⁸³ ואח"כ יקבל עליו עומ"צ, ולכן נק' דרך הוי'¹⁸⁴ שהוא דרך ומבוא לבחי' הוי', כן פריקת עומ"ש הוא מקור לכל מיני רע כמ"ש והתברך כו' ואח"כ כי בשרירות לבי אלך כו', ולכן נק' אוילים מדרך פשעם¹⁸⁵ שהוא דרך ומבוא לפשעים אלו המורדים, וכן נק' דרך רשעים¹⁸⁶, ולכן אין התיקון לזה כ"א ע"י המרירות כנ"ל בענין תיסרך רעתך, ואז כצמר יהיו שהוא בחי' עתיקא כמבואר בסידור וכנ"ל, ושני הפי' אמת שצריך לעורר בחי' יותר עמוק בנפש שהוא ע"י היחידה כנ"ל בענין תשובת ראב"ד, ועכ"ז כצמר יהיו שאין לבנינותו בהירה כ"כ כי עדיין צריך מירוק וכנ"ל בענין יסורין ממרקין¹⁸⁷.

ט) ועכ"ז יש עצה לזה להגן מן היסורים, כי הנה יש בחי' תולע גם בקדושה, כי עולת תמיד¹⁸⁸ עולת אותיות תולע¹⁸⁹, ותמיד סובל¹⁹⁰ ב' פירושים לשון רציפות והתמדה, ולשון קביעות הזמן, וקאי על תורה ותפלה, כי בתורה נאמר והגית יומם ולילה¹⁹¹, ותפלה כנגד תמידים תקנום¹⁹², ולא שהכוונה שהמוחין דהשגת התורה והמדות דהתפעלות אהוי"ר שבתפלה הוא התיקון לזה, כי מאחר דקיימינן באותו שכבר פגם את הרצה"פ שבנפשו ג"כ א"כ כבר המוח והלב שלו פגומים ומטומטמים, ולא יהי' לו אהוי"ר בתפלה, ולא יתאמת לו השגת התורה, רק דוקא אותיו' התורה והתפלה וכן אותיות סידור שבחו של מקום כי עלינו לשבח ג"כ גימט' תולע¹⁹³, כי הנה מבואר במדרש ע"פ אל תיראי תולעת יעקב¹⁹⁴ כו' למה נמשלו ריחכנס"י לתולעת מה התולעת הזה אין כחו אלא בפיו שמכה ארזים בפיו, כך כנס"י אין כחם אלא בפיהם, ופי' ארזים היינו הגסות כמארז"ל מי שהגביה א"ע כארז¹⁹⁵ מה תקנתו ישפיל א"ע כאזוב, כי הפר"ע עיקרו בא מצד הגסות שהוא מקור כל מיני רע, ותקנתו להכות הארזים הוא בפיו דהיינו ע"י אותיות התו' והתפלה, כי ארז"ל שמט"ט קושר כתרים¹⁹⁶ לקונו מתפלותיהם של ישראל, כמו שאנ"ר שכל הנמצאים נחלקים דרך כלל לד' סוגים כוללים דצח"מ, והדומם למטה מכולם והמדבר הוא למעלה מכולם, והם כנגד ד' יסודות¹⁹⁷ ארמ"ע¹⁹⁸ ואנו רואים שהכתר הוא מאבנים שהוא דומם היותר אחרון במדריגה ונעשית¹⁹⁹ כתר על מין היותר גבוה דהיינו על ראשו של מלך שהוא הגבוה ומשובח שבמין המדבר ועי"ז נעשה מלך דוקא, אך באמת לא מכל הדוממין עושין כן כ"א דוקא מאבנים טובות שהן בהירות ומאירות דוקא, כי זהו דבר פלא שהדומם שעיקרו יסוד העפר יהי' מבהיק כאש שהוא היסוד היותר נעלה ויהי' מנוקה כ"כ מהעפרורית, ולכן הוא יותר משובח מהמדבר בעצם, ולכן עושין מזה דוקא כתר ועטרה, וכן בנפש האדם יש בחי'²⁰⁰ אלו, הדומם הוא האותיות והצומח הם המדות שצומחים מקטנות לגדלות, והחי הוא השכל שמתנענע ממקום למקום, היינו מחסדים לגבו', והמדבר הוא עצם החכ', ולעשות כתר הוא שינוי רצון למי שפגם בכח הרצון שבנפשו, וכן למעלה פגם בבחי' הרצה"פ כנ"ל בענין לא יאבה כו', ולעשות רצון מחדש כמו יהי רצון הוא דוקא ע"י אותיות התורה והתפלה וסידור שבחיו של מקום שמעורר את אותיות עצמיי' שבנפש, כי הנפש מליאה אותיות²⁰¹, ודוקא כשהם מנוקים מעפרורית והגשמה ומבהיקים כאש, דהיינו שהם בתכלית הביטול והשפלות וההכנעה כפי' הפשוט של תולע כמ"ש ואנכי²⁰³ תולעת²⁰² כו', וכמו ואלה שמות הגבורים כו' הוא עדינו העצני וארז"ל שהי' מעדן עצמו כתולעת²⁰⁴, ועי"ז יוכל לתקן בחי' תולע שבלעו"ז ויגן מן היסורים ויוליד רצון מחדש למעלה לתקן נפשו ולעורר עליו ר"ר ממקור הרחמים, ויטהר נפשו באזוב כמארז"ל מה תקנתו ישפיל א"ע כאזוב כו', ועי"ז תכבסני באזוב ואטהר²⁰⁵ כו'.