ענין העבודה דיוה"כ

קצגענין העבודה דיוה"כ¹ שצריך לזה ד' תנאים הא' עיצומו של יום² זה דייקא כי ביום אחר לא יפעול העובד מה שפועל ביום זה, הב' שהעבודה צ"ל בכה"ג³ דייקא ולא בכהן אחר, הג' צ"ל הכ"ג מלובש בד' בגדים⁴ שהם בגדי פשתן דייקא ויהיו לבנים דייקא, הד' עיקר העבודה היא עבודת הקטורת הנעשית לפני ולפנים⁵ בהיכל ק"ק כו'. והענין יובן ע"פ הידוע בענין ההפרש שבין יחיד לאחד⁶ כי אחד הוא התאחדות דברים מחולקים בלה"ק ויש ב' אופנים בזה, הא' התאחדות אחרי ההתחלקות, והב' יחודם קודם התחלקותם כו', ועד"ז למעלה כשעלה ברצוה"פ להטיב⁷ או מח' דאנא אמלוך⁸ שזהו בחי' חסד ומל' דא"ס שלפני הצמצום נק' אחד להיותם מקור להתפשטות רק מצד שכח ההתפשטות הוא בלי שיעור כי כל יכול להאציל ספי' עד אין קץ ומספר ולא עשר בלבד לכן נק' בשם א"ס כי א"ס להתפשטותו כו' ונק' אחד ע"ד הב' בחי' יחוד שקודם ההתחלקות ונק' אחה"פ להיותו מקור להתחלקיות לאין שיעור [משא"כ מחה"ק שלאחר הצמצום שכוללת רק ע"ס דאבי"ע ולא יותר נק' סתם אחד], משא"כ בחי' יחיד הוא בחי' העצמו' כמו שהוא לבדו שנבדל מגדר גילוי והתפשטות לגמרי עד שגם בשם א"ס לא יתכן לקרותו ולכן גם שהוא כל יכול כו' מ"מ היכולת הוא בהעלם ג"כ ואינה בגדר גילוי כמו העצמו' [ולכן למעלה גילוי היכולת להיות מקור להשפעה הוא ע"י רצון דייקא שהוא בחי' ירידת העצמו' שזהו הרצון להטיב ולא בחיוב והכרח ח"ו כו'] כי אין היכולת נבדלת מן העצמו' רק היכולת הוא העצמו' והעצמו' הוא היכולת ולא שהיכולת היא מתאחדת בעצם ולכן נק' בשם יחיד שאין שני לו שיתכן לומר שמתאחד בו כו' [וזהו ענין י"ס שבבחי' יחיד היינו היכולת להאציל י"ס שאינה נבדלת מן העצם כנ"ל ועיין בשער היחוד סי' י' וי"א].

והנה בחי' הרצון הפשוט להיטיב ולהיות מלך על עם כו' יתכן לקרותו בשם ראשית להיותו מקור האמיתי דהשפעה והתפשטות, ועל זה נאמר המגיד מראשית אחרית⁹ שהוא ההמשכה מרצה"פ הנק' ראשית עד מל' דאצי' שנק' אחרית קצדבבחי' אצי' או עד מל' דמל' דעשי' שנק' אחרית לכל המדריגות משא"כ בחי' קדם הוא בחי' העצמו' שאינו מקור להשפעה והתפשטות כלל, ועם זה יובן ענין עיצומו של יום שהוא יום מימי קדם ולכן נתגלה בו בחי' חסד הפשוט שבעצמו' שלמעלה מבחי' הרצון להיטיב והוא בחי' חסד שבבחי' יחיד שלמעלה מאחד והוא בחי' טבע הטוב שממנו נמשך הרצון להיטיב¹⁰ כו'. משא"כ ימי כל השנה אפי' שבתות וימים טובים לא נגלה בהם רק בחי' ימות עולם שמקבלים מבחי' חסד עולם שהוא הרצון להיטיב שהוא מקור האמיתי דבחי' עולם כו', ולכן העבודה בכה"ג דייקא ששרשו ג"כ הוא בחי' חסד דלגיו שנק' רב חסד¹¹, שהוא חסד הפשוט שבעצמו' בחי' יחיד כו' משא"כ כהן הדיוט הוא בחי' חסד¹² עולם כו'. ולכן העבודה בבגדי פשתן ולבנים דייקא כי ידוע בענין הפשתן שנק' בד מצד שעולה בד בבד¹³ כי הנה כל הזרעים מגרעין אחד צומח כמה גבעולים נמצא שהגבעולים מתחלקין רק בשרשן שהוא גרעין הנזרע מתאחדים המה, משא"כ בפשתן גרעין הנזרע צומח רק גבעול אחד ונמצא שהוא אחד בעצם ולא מתאחד עם זולתו. והנה ידוע בענין הבגדים הגם שהם נפרדים מן האדם מ"מ היא הנותנת שישרה בהם מבחי' המקיפים¹⁴, ויובן מרב המשפיע שכל לתלמידו שמצמצם עצמי' שכלו רק נקודה אחת בלבד נשארת בבחי' גילוי לצורך המקבל והיא המתגלית למקבל אח"כ בדיבור משא"כ עצמי' שכל הרב נשאר בבחי' העלם אך אעפ"כ הוא מלובש באותיות הדיבור רק התלבשותו בבחי' העלם ומקיף בבחי' חיצוני' האותיות [ולכן אחר מ' שנין קאי' אדעתי' דרבי'¹⁵ כו'] דייקא משא"כ פנימי' האותיות הם כלים לגילוי הנקודה בלבד כו' וד"ל.

ובזה יובן הטעם שהעבודה צ"ל בבגדי פשתן להיות שביום זה ההמשכה הוא מבחי' יחיד דייקא לכן גם המקיפים הנמשכים על אדם העובד שהוא כה"ג דייקא הם מקיפים שנמשכים מבחי' יחיד שלמעלה מאחד כו', ולכן צ"ל בגדי בד שהוא ג"כ בבחי' יחיד בעצם מתחילת הוויתו כו', ולכן צריכים להיות לבנים דייקא כי לבן הוא גוון עצמי¹⁶, משא"כ כל הגוונין הם רק מורכבים, נמצא שהלובן מורה קצהעל גילוי העצמי' שלמעלה מבחי' מקור להתפשטות [והגם שבבחי' קוין יש בחי' קו הימין שהוא בחי' גוון לבן היינו בחי' לובן המוגבל בבחי' קו כמו הלובן שבתוך חלל האותיות שהשחור מגבילו אבל עצם הלובן אינו מוגבל כמו הלבן המקיף ולכן כל אות שאין גויל מקיפה¹⁷ כו', אך גם לובן המוגבל בבחי' קו שרשו בבחי' העצמו' ולכן הימין מתגבר לעולם על השמאל¹⁸ ולכן מחמת זה לא תמה זכות אבות¹⁹ מחמת אברהם ששרשו בקו הימין ושורש קו הימין הוא בחי' חסד הפשוט כנ"ל וד"ל], והוא בחי' הגילוי דיחיד כנ"ל.

והנה להבין ענין הבגדים בפרט שהם ד' כתונות ומכנסיים ואבנט ומצנפת כו', כי הנה הגם שמבואר למעלה שכללות ענין הבגדים אילו הם בחי' מקיפים מבחי' יחיד [ובנפש הוא גילוי מקיפים דיחידה כו'] מ"מ ידוע שגם בבחי' יחידה כלול וגנוז בהעלם בחי' נרנ"ח נמצא שיש ב' בחי' עצמות היחידה ובחי' נרנ"ח הגנוזים בה [וכן למעלה מבחי'²⁰ העצמות הנק' יחיד גנוז בחי' י"ס כנ"ל], והנה ג' לבושים המצנפת והכתונת ומכנסיים הם לבושים ומקיפים לחב"ד חג"ת נה"י המצנפת הוא לבוש הראש הוא המקיף לחב"ד ונמשך מבחי' חב"ד הגנוז בבחי' יחיד, הכתונת לבוש הגוף הוא המקיף לחג"ת ונמשך מבחי' חג"ת שבבחי' יחיד, המכנסיים לבוש הרגל הוא המקיף לנה"י ונמשך מבחי' נה"י שבבחי' יחיד, אך לבוש הד' הוא האבנט אינו נצרך ללבוש כלל כי כבר הגוף לבוש מראשו עד רגלו רק נעשה לדבק המקיפים עם הפנימים כמו שבגשמיות פעולתו הוא לדבק הלבושים שיהי' צמודים ומדובקים בגוף.

וביאור ענין חיבור המקיף בפנימי' יש להבין ענין המשכת המקיפים ע"י לבישת הבגדים כנ"ל [או מה שמבואר תמיד שע"י עשיות המצות עושין לבושין וממשיכים בחי' מקיפים בלבושים] צ"ל מהו, הלא בלא"ה את השמים ואת הארץ אני מלא²¹ בבחי' העלם כידוע, אך הענין הוא דמה שהוא ית'²² סוכ"ע הוא בהעלם גמור ואינו מאיר כלל [ואעפ"כ הוא פועל קיום ההשתלשלות בכאו"א שיתקיים במציאותו כמו שנאצל ונברא ע"פ קו המדה בתחילת ההשתלשלות], משא"כ בחי' אורות מקיפים הנמשכים ע"י לבישת הבגדים [או ע"י קיום המצות] היינו כאשר נמשכים בבחי' גילוי קצת רק שאינם נתפסים בכלי המקבל בדרך או"פ ולכן מוכרח להיות איזה כלי שיהי' נתפס בו גילוי המקיפים כמו לבישת הבגדים [או עשיות המצות ופעולתם הוא שמירת המקבל שלא יפול ממדריגתו כמו לעולם ידור אדם במקום רבו²³ שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה כו' נמצא שמקום רבו הוא שומר קצועליו, וכן שומר מצוה לא ידע דבר רע²⁴ והיינו כאשר נזדמן לו דבר עבירה שלא הי' יכול לכבוש תאוותו מצד עצמו רק מצד שעשה מצוה מכבר והמשיך בחי' מקיף על נפשו אינו מניחו לעשות העבירה ואינו יודע בעצמו מי אינו מניחו והוא הכאת המקיף בפנימי כמשל הדוחף לחברו מאחוריו²⁵ [כמו אם בשבט הכהו²⁶ כו'] [משא"כ מצד בחי' הסובב הוא רק קיום הטבעת הנברא וזה הוטבע בהשתלשלות בחי' נפילה כמו שהי' בעולם התוהו כו'], אך ענין חיבור ודיבוק המקיף בפנימי הוא כשהמקיף עושה רושם בבחי' הפנימי ואעפ"כ אינו מאיר בדרך או"פ ממש והיינו ע"ד דברים היוצאים מן הלב²⁷ נכנסים ללב כמו תפלת צדיק²⁸ שעושה רושם ממש בלב השומע והוא קבוע בתמידות בלב השומע עד שמעורר אותו לפרקים לתשובה או לעשיות מצות [משא"כ שמירה הנ"ל הוא מרחוק ואינו רק לסור מרע כנ"ל], זהו בחי' דיבוק וחיבור המקיף בפנימי וזהו פעולת האבנט כנ"ל וד"ל.

אך עוד ענין אחד פועל האבנט ויובן בהקדם ענין מדות המצנפת והאבנט שהמצנפת מידתה הי' שש עשרה אמה והאבנט הי' מדתו ל"ב אמה²⁹ בכופל מהמצנפת כו', והענין הוא כי יש ד' מוחין חו"ב ומוח הדעת שכולל בתוכו שני מוחין ולכן נחלק לחו"ג³⁰ ובכל מוח יש בו ח' חדרים והוא כנגד שמונה אותיות דהוי' אדני כו' ולכן כללות מספרם הוא שלשים ושנים כנגד ל"ב שבילין³¹ כידוע דאית חכמתא עילאה סתימאה כו' ואית חכמתא דמתפתחא לל"ב שבילין כו', וטעם התחלקות המוחין כאו"א לח' כנגד ח' אותיות הנ"ל, הנה ידוע דמקור עולמות הנבראים מאין ליש הוא שתי שמות דהוי' אדני, כי הוי' הוא בחי' צמצום והתפשטות³² המשכה והתפשטות [שזהו ע"י המידות דאצי' שהם התחלת המשכה להיות מקור לעולמות כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה³³ כו'] עד שמתלבש בלבוש מלכות [שזהו בחי' אדני³⁴ אנת אשתמודע אדון על כולא³⁵ ] להיות מלך על קצזעם הנבראים בפ"מ כו', והנה ידוע דעצמות אא"ס לאו מכל אינון מדות כלל³⁶ לכן כאשר צריך להתלבש במדות הוא ע"י אמצעית המוחין וידוע שכל ממוצע צ"ל להיות³⁸ כלול משני הבחי'³⁷ המתחברים על ידו ולכן המוחין מצד הפנימי' שלהם מתלבש בהם בחי' א"ס כו' ומצד החיצוני' שלהם כוללים בתוכם ח' חדרים שהם שרש בחי' הוי' אדני כו' וד"ל], והנה ידוע דעצם המוחין הם שנים³⁹ שהם בחי' חו"ב ומוח הג' שהוא בחי' הדעת הנחלק לחו"ג עיקר פעולתו לחבר המוחין שבמוח אל הלב כו' ונמצא שבלב מתקבץ כל הד' בחי' כי עצמותו הוא בחי' מדות וכל המדות נכללים בשני מדות הראשונים שהם חו"ג שהם עיקריים וכל המדות הם ענפים כמ"ש בלק"א ח"א פ"ג אך גם המוחין נמשכים בו בדרך התלבשות בפנימיותו נמצא שיש בו ד' בחי' כ"א כלול מח' ולכן נק' בשם ל"ב ע"ש קיבוץ הל"ב בחי'⁴⁰ שמתקבצים כולם בו, ולכן הי' מדות המצנפת ט"ז אמה להיותה רק לבוש ומקיף אל עצם המוחין שהם חו"ב שיש בהם רק ששה עשר בחי' משא"כ מדת האבנט הי' ל"ב מצד שחגירתו הי' כנגד הלב⁴¹ שזהו שליש העליון שבגוף מקום חיבור המוחין עם המדות ושם מתקבצין כל הל"ב בחי' יחד כנ"ל וד"ל, וא"כ זה יורה על פעולת האבנט שהוא ג"כ לחבר ולייחד המוחין עם המדות מלבד פעולתו לייחד המקיף בפנימי כו' וד"ל [ויובן ע"פ הקדמה הידועה בענין שרש הדעת שהוא למעלה מבחי' חו"ב רק שרשו בבחי' הכתר⁴² וכן עד"ז האבנט למטה בכה"ג הוא בבחי' הדעת לייחד המוחין במדות ושרשו במקיף דיחידה לכן פועל לחבר המקיף בפנימי כנ"ל].