כי ביום הזה יכפר

קפארשימה מה ששמעתי מאדמו"ר שליט"א בליבאויטש פסח שני תקצ"ח

כי ביום הזה² יכפר¹ כו'. וי"ל למה אמר יכפר סתם והל"ל יכפר הוי' או אכפר כו'. וגם י"ל מש"א בזוהר פ' אחרי היום הזה מבע"ל³. ולכאורה אינו מובן קושייתו וכי היום הוא המכפר הלא הקב"ה הוא המכפר ביום הזה וא"כ יותר טוב לכתוב ביום הזה. אך ביאור הדברים יובן בהקדם ענין התשובה שפירושו ענין השבת הנפש למקורה ושרשה, כי ידוע שהנשמה שרשה בפנימיות העולמות כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים⁴ מאן דנפח מתוכי' נפח⁵, אך ירדה בסתר המדריגה ע"י מאמר נעשה אדם⁶ ונתלבשה בחיצוניות העולמות הנמשכים מדבר ה' ורוח פיו עד שנתלבשה בחומר הגוף הגשמי ולזה הוא ענין התשובה להשיבה למקורה ושרשה שתהא⁷ צרורה את ה' ממש כמו בתחלה קודם בואה לגוף כו'. אך י"ל למה עשה ה' כזאת להורידה בירידה עצומה כ"כ והלואי שתוכל להשיב השבה מעליותא כי כל הדרכים בחזקת סכנה⁸, ואפי' אם תשוב השבה מעלייתא אין שום יתרון בזה כיון שהשבתה הוא למקורה ושרשה בלבד כו' ועכ"ל⁹ דירידה זאת צורך עלי'¹⁰ כו'.

קפבוענין העלי' יובן ע"פ מ"ש כל הנק' בשמי¹¹ דקאי על נש"י שנקראים בשמו של הקב"ה להיותם חלק אלוה ממעל ממש¹² לכבודי בראתיו כו' פי' מה שנבראו שם¹³ הנשמות מאין ליש וירדו למטה עד עשי' גשמי' כמ"ש אף עשיתיו הוא הכל לכבודו כענין ר"י קארי למאני' מכבדותא¹⁴ שהוא לעשות לבושי' לבחי' דבר הוי' המחי' ומהוה כל העולמות, להיות ידוע דדבר ה' הוא בחי' גבורה ורשפי אש וכמ"ש הלא דברי כאש¹⁵, ומבשרי אחזה¹⁶ שהדיבור יוצא ע"י ה' מוצאות הפה ומקורו הוא הבל הלב אשר שם משכן יסוד האש¹⁷ [... רק קצת מתערב בהבל הזה בעברו דרך הריאה והקנה ממים והלחלוחיות שבריאה. ..], וראי' לדבר שהדיבור פועל באדם התלהבות ורשפי אש הן כשמדבר בענין אהבה ותשוקה לדבר מה הן כשמדבר בעניני קפידא וכעס, וכעד"ז בתפילה ותורה הקול יעורר בו אהבה והתפעלות רשפי אש בחיות רב יותר. והנה אנו רואים בטבע האש אשר טבעו להסתלק במקורו¹⁸ אם לא שנאחז בפתילה ועצים שאז יתקיים זמן מה לפ"ע הפתילה והעצים, כך למעלה בחי' דבר ה' ורוח פיו המחי' את כל העולמות הוא כטבע האש להסתלק במקורו וא"כ היו העולמות מסתלקים במקורם והיו לאין ואפס, ולזה צריך ענין הלבושים דתומ"צ ותפלה לפעול בבחי' דבר ה' ב' דברים, הא' התגלות הדיבור מהעלמו שזהו ענין התפשטותו להוות עולמות עד לאין קץ ושיעור וקיומו בבחי' נצחי' ושלא יחזור למקורו כטבע האש בכדי שלא יחזרו העולמות להיות אין ואפס כבתחלה, והב' השפלת הדיבור להוות עולמות נבראים מאין ליש מוגבלים ומחודשים כמ"ש עכשיו כי מצד עצם התגלותו הוא בערך א"ס והי' מתהווה ממנו עולמות ג"כ בבחי' א"ס ומה שמתהווה ממנו עולמות בערך שהם עכשיו מחודשים ומוגבלים הוא השפלה וירידה גדולה לבחי' דבר ה' לאשתעי מילין דהדיוטא דלאו אורחא דמלכא¹⁹ כו'. וכמו ההפרש באדם התחתון בין כשמדבר דברי תורה ותפלה ובין כשמדבר עניני ביתו שזהו בחי' השפלת הדיבור ומכ"ש כשמשיח שיחה בטילה שזהו ירידה גדולה לבחי' דבורו להתלבש בשיחה בטילה או²⁰ כמו המלך שיש לו אוצרות כסף וזהב ומשפיל א"ע לדבר בעניני קיבוץ שברי חרסי אדמה כו' כן יותר מכן²¹ לאין קץ כבי' למעלה ההפרש בין התגלות דבר ה' להיות מתפלל או יושב ועוסק בתורה כבי' לבחי' דבר ה' להוות עולמות ומכ"ש עולמות בגדר שהן עכשיו מחודשים מאין ליש ומוגבלים שזהו כמשל שיחה בטילה דלאו אורחא כו', כי המשל אינו דומה לנמשל קפגכלל כי באמת כסף וזהב המה ג"כ עפר ודומם כמו חרסי אדמה רק שנזדככו עד שנעשו דבר יקר וכן במשל האדם כשמדבר דברי חכמה או עניני שיחה שיש להם ערך זע"ז אבל למעלה כבי' אין ערוך מבלתי בע"ג לבע"ג, אך לזה הוא ענין הלבושי' דתומ"צ לפעול ב' בחי' הנ"ל הא' התגלות הדיבור ממקורו וקיומו בבחי' נצחי' והב' השפלתו בג' עולמות דבי"ע כו'.

והנה כללות הלבושי' הגורמים קיום העולמות המה שלשה לבושי' כמאמר על שלשה דברים העולם עומד²² תורה ועבודה וגמ"ח, וג' לבושי' אלו גורמים השפלת דבר ה' בג' עולמות בי"ע הנק' בראתיו יצרתיו אף עשיתיו²³, כי הנה ג' עולמות הנ"ל עולם הבריאה הוא עולם המחשבה כמשל המחשבה באדם שמתאחדת עמו ואינה נבדלת ממנו בבחי' פירוד וגילוי לזולתו אבל הדיבור מתגלה בבחי' פירוד קצת ממנו אבל מ"מ הוא סמוך לו אבל אותיות המעשה כמו אותיות הכתב המה נפרדים לגמרי ממנו ויוכלו להתקיים אפי' כשמסלק ידיו מהם, משא"כ הדיבור כשפוסק מלדבר נפסק ומתבטל, כך הוא²⁴ למעלה עולם הבריאה שהוא בחי' נשמות ומלאכים דבריאה המה בתכלית הביטול והיחוד בבחי' אלקות ואינם נפרדים כלל ממנו כדוגמת המחשבה באדם, ועולם היצירה שהוא בחי' נשמות ומלאכים דיצירה המה נפרדים קצת בבחי' יש אבל מ"מ המה קרובים לבחי' אלקות המחי' אותם וזהו ענין יוצר אור ובורא חושך²⁵ שהבריאה היא בבחי' ההעלם אבל היצירה הוא גילוי ההעלם אבל נשמות ומלאכים דעשי' מרחוק ה' נראה עליהם²⁶ אע"פ שהמה ג"כ בטלים בביטול גמור לבחי' אלקות כי אפי' גלגל היותר חיצוני נאמר עליהם וצבא השמים לך משתחוים²⁷ מ"מ ביטול זה הוא מצד האור האלקי החופף עליהם בבחי' מקיף ויאיר בהם בבחי' הודאה מרחוק בלבד. ונמצא שיש בבחי' דבר ה' וכח האלקי המחי' ומהווה אותם ג' צמצומים כללים וג' מיני ירידות והשפלות שונות הנק' בד"כ ג' עולמות בי"ע.

וזהו הטעם דעל שלשה דברים העולם עומד, שהמה ג' לבושים דתורה ועבודה וגמ"ח שזהו גורם ג' בחי' ירידות אור האלקי להחיות ג' עולמות בי"ע, כי העבודה הם הקרבנות שזהו לבוש המחשבה כי עיקר עבודת הקרבנות תלוי במחשבה²⁸ שהוא בחי' הכהן המקריב שהי' מקריב אותו ברעותא דלבא ובביטול רצון כי עבודת הכהנים בחשאי²⁹ [... משא"כ הלוים עבודתם לארמא קלא³⁰ כו'. ..], ואע"פ קפדשההקרבה הוא במעשה בפועל ממש מ"מ עיקר ההקרבה תלוי במחשבה ולכן נפסל במחשבה לאכול חוץ לזמנו³¹ כו'. והנה עכשיו תפלה במקום קרבן³² עיקרה ג"כ במחשבה שהוא בחי' מס"נ באחד³³ ואהוי"ר שזהו מצות התלוי' במחשבה, ולכן אפי' לדעת הפוסקים בשאר מצות דלא בעי כוונה³⁴ מ"מ בק"ש בפסוק ראשון הכל מודים דבעי כוונה³⁵ בלב דוקא, ואע"פ שמוכרח להיות ג"כ קריאה בפה³⁶ מ"מ העיקר הוא כוונת הלב, ונמצא שהעבודה וכן³⁷ התפלה³⁸ במקום קרבן היא כנגד לבוש המחשבה וע"י לבוש המחשבה הוא ממשיך תוס' גילוי אור מדבר ה' המחי' ומהוה בעולם הבריאה ולהיות קיום בבחי' נצחי' כענין לעולם ה' דברך נצב בשמים³⁹ כו' כנ"ל, ולבוש השני הוא בחי' התורה שהוא כנגד לבוש הדיבור ועיקר מצות לימוד התורה הוא בדיבור⁴⁰ כמאמר ודברת בם⁴¹ וכן וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור⁴² ועי"ז ממשיך אור דבר ה' להחיות עולם היצירה כו', ולבוש הג' הוא לבוש המעשה שזהו ענין הצדקה וגמ"ח וכללות המצות שבמעשה בפו"מ נק' בשם צדקה וגמ"ח ועי"ז ממשיך אור דבר ה' בעולם העשי' כו'.

והנה לא ראי זה כראי זה שיש יתרון ומעלה בת"ת ובמצות מעשיות⁴³ מבתפלה במה שהאור מאיר ע"י בריבוי ובהתפשטות יותר עד שמאיר למקום רחוק יותר כמו בעלמא דאתגלי' שהוא בחי' יצי' ועשי' כמו המשל דאבוקה שמאיר יותר מאור הנר מצד ריבוי העצים שנאחז בהם האור יותר אבל מ"מ יש יתרון ומעלה באור הנר אשר האור שלו צלול ביותר, וכן אנו מוצאים ב' אופנים אלו בכה"ח⁴⁴ הא' אשר בריבוי הכלים הוא ריבוי האור יותר והב' הוא אשר ריבוי האור במיעוט הכלי דוקא כמו אור השכל שנתפס בכלי המוח דייקא שהוא כלי קטנה והרגל שהוא כלי⁴⁵ יותר גדולה והחיות שבו במיעוט יותר. והענין הוא ששניהם אמת כי ריבוי והתפשטות האור הוא תלוי בריבוי הכלים דייקא כמו משל האבוקה הנ"ל שכל מה שמתרבה בעצם⁴⁶ האבוקה יותר גדולה ומאירה למרחוק יותר אבל זיכוך וצלילת קפההאור ורוחניותו בעומק יותר בעא"ע הוא במיעוט הכלים דייקא, וכן הוא בתפלה ותומ"צ שע"י התומ"צ נעשה ריבוי האור בהתפשטות למרחוק יותר משא"כ עומק צלילותו של האור בבחי' הרגשת הביטול בתכלית תלוי בענין העבודה שבתפלה, ולכן בודקין החמץ לאור הנר⁴⁷ דוקא כי פירוד והבדלת תערובת יש הוא נפרד ונבדל ע"י הרגשת אלקות במחשבה דייקא הנק' אור הנר, וכל מה שמייגע בנפשו בעבודת התפלה להרגיש חיות אלקות בנפשו יותר נפרד ונבדל כל מיני תערובות יש אפי' תכלית הדקות שבו⁴⁸ כו' וד"ל.

והנה להבין מאין יש כח בג' לבושי' אלו שהמה מחודו"מ שבנפש האדם שכ"ז הוא בבחי' אותיות הנבראים מאין ליש ואיך בכחם לחבר דבר ה' שיהי' נשפל בג' עולמות הנבראים להחיותם הלא דבר ה' הוא בחי' כח אלקי בלתי מוגבל כלל, אך הענין הוא שכמו שיש ג' לבושי' מחדו"מ בג' עולמות דבי"ע כך יש ג' לבושי' אלו למעלה בבחי' האצי' שזהו בחי' בי"ע דאצי'⁴⁹ והוא בחי' ג' כלים פנימי ואמצעי וחיצון⁵⁰ ובד"כ הוא בחי' בינה ז"א ומל', והנה בחי' כלים הפנימי' נעשים נשמה לעשר ספירות דבריאה והוא בחי' לבוש המחשבה דאצילות וכלים האמצעי' הוא בחי' נשמה לעולם היצירה לי"ס שבו והוא בחי' לבוש הדיבור דאצי' וכלים החיצוני' הוא בחי' נשמה לי"ס דעשי' והוא בחי' לבוש המעשה דאצילות. והנה ג' לבושים אלו הוא מעצמות האצילות דשם איהו וחיוהי וגרמוהי חד⁵¹ והמה למעלה מבחי' דבר ה' שהוא מקור עולמות הנבראים כמ"ש כלול בבחי' אצילות [... הנק' כבוד נברא⁵² כתר מל' דבוק בחזה דז"א⁵³ כמשל התכללות הדיבור בהבל הלב משא"כ ג' לבושים אלו המה בבחי' בינה ומדות ומל' דז"א עצמו הנק' כבוד נאצל⁵⁴ כו'. ..].

והנה ידוע דעיקר עבודת האדם בתפלה ותומ"צ הוא רק בבחי' ביטול רצון כמו בתפלה העיקר הוא הכוונה ורצון אליו ולא למדותיו⁵⁵ שזהו ענין למס"נ באחד בבחי' מי לי בשמים⁵⁶ ועמך לא חפצתי כו' וכן בתורה העיקר הוא בחי' הביטול לדבר ה' המלובש באורייתא דמחכ"ע נפקת⁵⁷ והוא וחכמתו א'⁵⁸ וזהו עיקר קפועסק התורה להמשיך בה אוא"ס ב"ה שזהו ענין לשמה לשם התורה עצמה⁵⁹ לקשרה באוא"ס. וכן במעשה המצות לא נתנו אלא לצרף בהם את הבריות⁶⁰ שהוא ביטול הרצון לקיים רצון ה' המלובש בהם. והנה ביטול הרצון הוא למעלה אפי' מאותיות המחשבה כי הרצון אין בו אותיות עדיין רק הוא מקור האותיות כי מה שרוצה הוא מחשב ולכן ע"י ביטול הרצון מגיע לבחי' אוא"ס שלמעלה אפי' מבחי' כלים דאצי' כי אפי' ח"ע דאצי' מקור התורה הוא ג"כ בחי' כלי ומאין תמצא ליש אבל אוא"ס הוא למעלה מבחי' ח"ע ולכן לית מחשבה תפיסא בי' כלל⁶¹ רק ביטול הרצון מעורר אוא"ס להמשיכו מחדש בכלים דאצילות, ועי"ז פועל ג"כ התקשרות והתחברות דג' כלים אלו שבאצי' פנימי ואמצעי וחיצון להתחבר במחשבה דיבור ומעשה דבי"ע עד שמתלבשים בנפש האדם ממש במחדו"מ שלו כמו כל הקורא ושונה⁶² הקב"ה שונה כו' שמתלבש דבר ה' שהוא בחי' הדיבור דאצי' בדיבור שבשרש נפש האדם בעולם היצי' עד שיורד ומתלבש בדיבור שבנה"א⁶³ בגופו כמו אני המשנה המדברת בפיך⁶⁴ כו' שדבר ה' מדבר בפיו ממש וכעד"ז במצות מעשיות מתלבשים מצות עליונות במצות שעושה אותם האדם רק שהוא בהעלם כו'.

והנה עתה יובן ענין הנ"ל איך שביכולת ג' לבושים אלו בתפלה ותומ"צ שבנפש האדם לחבר ולהמשיך דבר ה' בג' עולמות דבי"ע ולהתקיים בקיום נצחי שזהו מצד שרשם בלבושים עליונים דאצילות המלובשים בהם שהמה למעלה מבחי' דבר ה' המקור לבי'ע שהוא בחי' הארה בעלמא מעצם אור האצי' משא"כ שרש הלבושים אלו הוא בעצמו' האצי' וזהו כמשל אור הנר הנאחז בפתילה שהוא ע"י השמן כי השמן הוא מקור האור [... והראי' כי צלילות האור הוא לפי"ע צלילת השמן כו'. ..] ולכן ביכולתו לפעול אחיזת האור בפתילה וקיומו עד כלות השמן כך למעלה יובן למשכיל בג' לבושים אלו שהמה בבחי' אצילות שהמה מקור דבר ה' המחי' ומהוה כו' ולכן ביכולתם לפעול אחיזת אור האלקי בעולמות וקיומו כענין לעולם ה' דברך נצב בשמים כו'.

ובזה יובן ענין ח"י ברכאן דצלותא⁶⁵ וח"י ברכות השחר⁶⁶ כי הברכה הוא המשכת אוא"ס שבכלים ולבושים דאבי"ע ולכן אומרים ברוך אתה כי אתה לנוכח קפזהוא ביטול הרצון אליו ולא למדותיו ועי"ז ממשיך גילוי אלקות בבחי' הוי' אלקינו שהוא בחי' כלים דאצי' שרשי עצם הנשמות ואז נעשה התחברות ג"כ כלים דאצי' בלבושי' דבי"ע וממילא נעשה מלך העולם שהוא בחי' אחיזת האור האלקי דדבר ה' בעולמות להחיותם כו', ולכן יש ח"י ברכות להיות שבחי' ג' כלים כל א' כלול מג' כמו כלי הפנימי שהוא בחי' שכל כלול מג' בחי' חב"ד וכלי אמצעי חג"ת וכלי החיצון נה"י ויש ט' בחי' מלמעלה למטה שהוא בחי'⁶⁷ כלים דאצילות וט' בחי' מלמטה למעלה שזהו בחי' ח"י ברכאן, רק ח"י ברכאן דצלותא הוא בבחי' פנימי' האצי' שזהו המשכה פנימי' לנשמות וח"י ברכאן דברכות השחר הוא בעולם היצי' שהוא בחי' המשכה חיצוני' למלאכים כמבואר במ"א בענין רוכב על כרוב קל⁶⁸ כו'. אך כללות ח"י ברכאן הוא בחי' המשכת אוא"ס עצמו שלמעלה אפי' מכלים דאצי' בכל בחי' הכלים דאצי' ודבי"ע ולכן המה במספר ח"י דוקא כו' וד"ל. ולכן מברכים אותם בכל יום כי המחדש בטובו בכ"י⁶⁹ וצריך להמשיך המשכה חדשה בכל יום בבחי' כלים דבי"ע⁷⁰ כו' וד"ל [... ובזה אפשר להבין קצת ענין ירידת הנשמה בגוף לצורך עלי' כי ידוע דחלק הנשמה היורדת בגוף שרשה בהבל לב אדה"ע כמו כל העולמות רק ששרשה בפנימי' ההבל וכמ"ש ויפח באפיו מאן דנפח מתוכי' נפח והוא ע"ד ירידת פנימי' המל' בבי"ע שהוא בחי' נשמה הכללית בכדי לברר כל העולמות ולהפכם מחושך לאור כ"ה בנשמה בפרט שיורדת ומתלבשת בגוף בכדי להפכו מחושך לאור ועז"נ טהורה היא אתה בראתה⁷¹ כו' ואתה נפחת כו' אבל שרש עצם הנשמה בכלים דאצי' עצמם אינו יורדת ומתלבשת בגוף שזהו בחי' ישראל עלה במחשבה⁷² עצם המחשבה [... ולא בחי' דיבור שבמחשבה הנק' הרהור בלבד שזהו בחי' שרש הנשמה בבחי' פנימי' המל' שהוא המתלבש בגוף כו'. ..], וזהו ג"כ מה דמתקשראן באורייתא⁷³ כי אורייתא וישראל הוא בחי' אורות וכלים דאצי' ומתקשראן זב"ז וכמבואר בענין עולת תמיד כו', ונמצא שיש עלי' לנשמה ששרשה בבחי' פנימי' ההבל ע"י התלבשותה בגוף ומהפכת בחי' נה"ט בבחי' ביטול רצון וע"י ביטול רצון הזה עוסקת בתפלה ותומ"צ ממשכת ע"ע לבושי' עליוני' אשר שרשם בכלים דאצי' עצמם ונמשכו בנשמה בבחי' מקיפים ופנימי' משא"כ כמ"ש בשרשה לא תוכל לקבל מבחי' הכלים דאצי' כ"א הארה בעלמא כו' וד"ל. ..], אך עיקר העלי' הוא ע"י התשובה כמשי"ת⁷⁴.

והנה את זה לעומת זה עשה האלקים⁷⁵ כי כמו שיש בחי' דבר ה' שהוא בחי' מל' דקדושה המחי' ומהוה כל העולמות ושרשה מבחי' אש בבחי' טבע קפחהסתלקות וע"י הלבושים דתורה ומצות ותפלה עושים בנין המל' שתהי' בפרצוף שלם להשפיע בבי"ע ולא תסתלק ח"ו למעלה, ועז"נ כבוד חכמים ינחלו⁷⁶ שבחי' מל' הנק' חכמה תתאה נוחלת בחי' לבושי' הנק' כבוד להיות שרשם בל"ב נתיבות החכ"ע⁷⁷ בתורה הנק' כבוד, כן יש זלעו"ז בחי' מל' דקליפה הנק' אש זרה ונבנית ג"כ ע"י הלבושים דמח' ודיבור ומעשה שעז"נ וכסיל מרים קלון⁷⁸ שנעשה הרמה לבחי' קלון שהוא בחי' המל' דקליפה כי אין לה קיום ג"כ רק ע"י הלבושים והיינו ע"י המחשבות והדיבורים וכל המעשים אשר לא לה' המה וכאשר האדם נמשך ח"ו בג' לבושי' הנ"ל אזי נזרק ונתרחק בריחוק אחר ריחוק מבחי' הקדושה וכמ"ש ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע⁷⁹ כי כף הקלע הוא בחי' המחשבה אשר לא לה' המה המלבישים את הנפש מראשה ועד רגלה ועי"ז נזרק למרחוק יותר בבחי' פירוד מאלקות ח"ו. והנה גם בג' לבושים אלו⁸⁰ שבזלע"ז לא ראי זה כראי זה⁸¹ כי ידוע דהרהורי עבירה קשים מעבירה⁸² ואעפ"כ אין עונשין אלא על המעשה, הענין הוא כי כמו שבסט' דקדושה עיקר הביטול לבחי' אלקות הוא במח' דייקא כך להיפוך ח"ו עיקר הריחוק הוא בבחי' המחשבה, אך אעפ"כ העונש שהוא מניעת ההתפשטות שפע אור האלקי בנפשו אינו אלא דייקא ע"י המעשה [... ויובן ע"ד מ"ש בביאורי זוהר במאמר כשושנה בענין כי על אפי⁸³ כו' שיכול להיות סילוק פנימי' הרצון ואעפ"כ בחיצוני' יכול להיות כל היחודים עליונים כו' יעו"ש, כן גם בכאן עיקר הריחוק שהוא מצד סילוק רצונו ית' ממנו הוא ע"י הרהורי עבירה אך אעפ"כ יכול להיות המשכת אלקות בנפשו בחיצוני' והעונש של מניעת השפע אינו רק מצד המעשה כו' וד"ל. ..]. והנה כאשר כבר נמשך בג' לבושים דאת זה לעומת זה ח"ו אין תקנה כ"א ע"י התשובה שזהו בחי' חילא יתיר⁸⁴ וכמו ראב"ד שיצתה נשמתו בבכי'⁸⁵ ואמר רבי עליו יש קונה עולמו כו'.

וביאור ענין דמשכין לי' בחילא יתיר הנה ידוע דאית רצון ואית רצון⁸⁶, שיש רצון הנולד ע"פ טעם ושכל וכן יש רצון שלמעלה מן הטעם אבל מ"מ הוא מקור לטעם ושכל וכמ"ש רואים בענין הרצון שהוא למעלה מן המח' ושכל אך אעפ"כ נולדו ממנו מחשבה ושכל לחשוב ולהשכיל מה שהוא רוצה [... והנה גם קפטהרצון שלמעלה מטעם ושכל רק שהוא מקור לטעם ושכל נק' ג"כ רצון הנולד ע"פ הטעם והיינו שהולידתו הוא מצד הטעם כמוס ולכן נעשה מקור לשכל וטעם הנולד⁸⁷ במחשבה כו' וד"ל. ..], אבל אית רצון שהוא למעלה מן הטעם לגמרי ואינו נעשה מקור לשכל וטעם כלל [... והיינו מצד שהוא למעלה מטעם הכמוס כו'. ..]. והנה ע"י התשובה מעומקא דליבא וע"י מרירות על ריחוקו מה' עי"ז נתגלה עצם הרצון הפשוט שבנפש שלמעלה מן הטעם לגמרי עד שמואס בחייו ומוסר נפשו לגמרי וכמו ראב"ד אשר יצתה נשמתו כו', והנה זהו בחי' חילא יתיר שהוא בחי' נקודת הרצה"פ שבנפש שנתגלה בבע"ת האמיתים כמו ראב"ד ולכן אמר רבי עליו יש קונה עולמו בשעה א' כו' כי צדיקים גמורים⁸⁸ ממשיכים אלקות בנפשם ע"י תפלה ותומ"צ התלויים בזמן ומקום ואם חסר מצוה א' האור נעדר וכן כשעבר על ל"ת נעשה פגם בנפשו וא"א לתקן זה ע"י תומ"צ שיעשה מחדש כי מה מועיל זה למה שכבר עבר משא"כ כח התשובה המגיע בעצם נקודת הרצון הוא משלים כל החסרונות והפגמים [... ושרש הדברים הנה ידוע דגם החכמה מאין תמצא⁸⁹ והוא ג"כ בחי' כלי ולכן בחי' ג' כלים הוא בחי' חב"ד חג"ת נה"י נמצא שהתחלת הכלים הוא מחכמה (... והגם שפנימיות החכמה הוא בחי' אור שזהו בחי' תורה ששרשה בבחי' אורות כנ"ל מ"מ הוא בחי' אורות המלובשים בכלים כו'. ..) אבל הרצון הוא בחי' האור שלמעלה מבחי' הכלים אבל הוא מקור האורות המלובשים בכלים ולכן ע"י תומ"צ התלויים בזמן ומקום⁹⁰ ממשיכים מבחי' מקור האורות להתלבש בכלים אבל כשחסר איזה מצוה לא יוכל להשלים מבחי' הרצון מקור האורות שהוא ג"כ בבחי' זמן רק שהזמן שם בהעלם אבל מבחי' הרצון העצמי שלמעלה מבחי' מקור האורות שהוא למעלה מן הזמן לגמרי יוכל להשלים כל פגם וחסרון הבא בזמן ומקום כו' וד"ל. ..].

והנה ראב"ד בכחו הי' להגיע לנקודת הרצון בתשובה שלימה מעצמו עד שיצתה נשמתו, אבל אנחנו שאין בכח שלנו לעשות תשובה מעצמינו לזה ניתן לנו יוהכ"פ שהוא יום התשובה להיות שבו מאיר מקור הרחמים מלמעלה מצ"ע בלתי אתעדל"ת כלל ועי"ז מעורר כללות נש"י שיחזרו בתשובה שלימה שהוא ענין בקשת הרחמים, וזהו מה שאנו או' השיבנו ה' אליך⁹¹ ונשובה והיינו ע"י חדש ימינו כקדם פי' הדברים שיש בחי' ימות עולם כמאמר המתנשא מימות עולם⁹² והוא בחי' אתעדל"ע המתעורר ונמשך ע"י אתעדל"ת [... מבחי' עולם שנה נפש ולכן נק' ימות עולם שבאים ונמשכים ע"י התעוררות דעולם כו'. ..] ויש בחי' ימי קדם שזהו בחי' אתעדל"ע המתעורר מעצמו ואין מעה"ת⁹³ מגיע לשם כלל לכן נק' קדם שזהו קודם ההשתלשלות, וכן הי' בתחלת ההשתלשלות הי' בחי' ההתעוררות מעצמו בלי קצאתעדל"ת כלל רק מצד⁹⁵ כי חפץ חסד הוא⁹⁴ ע"כ עלה ברצונו להיטיב כו'. והנה יוהכ"פ הוא יום המאיר בו מימי קדם ולכן אז זמן התעוררות רח"ר הבאים מלמעלה על כללות נש"י לעוררם בתשובה שלימה, שזהו ההתעוררות רח"ר שמעוררים ע"ע מצד עומקא דליבא המתגלה בהם מצד הרגשת הריחוק דייקא הנק' חילא יתיר, וזהו שאנו מבקשים חדש ימינו כקדם, להיות שמעצמינו אין בנו כח כמו ראב"ד לעורר גילוי נקודת הלב שהוא הרצון שלמעלה מן הטעם לגמרי כו' לכן אנו⁹⁶ מבקשים שיאיר מבחי' קדם שהוא כח המתעורר מעצמו בלי אתעדל"ת ועי"ז יומשך בנו כח ועוז לעורר נקודת הלב כנ"ל וזהו השיבנו כו' כנ"ל, אך עיקר סליחת ומחילת כל העונות זהו בא אח"כ כשמתעוררים בתשובה מלמטה למעלה, והיינו כשמעורר רח"ר על נפשו מצד שמתבונן עוצם הירידה דעולמות עד שכל העולמות אינם רק מחשבה א' מן העצמי' כמאמר צופה ומביט עד סוף כו' בסקירה א'⁹⁷ נמצא זהו ירידה עצומה לגבי העצמות, ואח"כ מתבונן בעוצם ירידת נפשו שירדה ממדריגה למדריגה עד שנתלבשה בתחתית המדריגות דכל העולמות שהוא חומר מאסר הגוף המסתיר על אור האלקי ומצד זה מבקש מעומקא דליבא אלקי עולם ברחמיך הרבים⁹⁸ רחם עלינו כו' [... ובחי' תשובה זאת שמצד הריחוק שייך גם במי שלא עבר עבירה, שמרגיש הריחוק מצד עצם חומר הגוף המסתיר ומכש"כ במי שעבר עבירה כו', וזהו העלי' שמצד הירידה שמתעלית לבחי' עצם הרצה"פ שלמעלה משרש הנשמה כמשי"ת. ..]. ועי"ז מעורר למעלה מקור הרחמים עליונים שנק' אב הרחמים, וממילא נמשכים י"ג מדה"ר להיות נושא עון ועובר על פשע⁹⁹ כו'.

והנה להבין שרש ענין אב הרחמים מהו הנה יש להקדים הנאמר במשה בעת שקרא והמשיך י"ג מדה"ר כמאמר ויקרא ה' ה' אל רחום¹⁰⁰ כו' נאמר לו אז מקודם מפי הקב"ה הנה מקום אתי ונצבת¹⁰¹ כו' והי' בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור¹⁰². ביאור הדברים הנה כתי' אין קדוש כהוי'¹⁰³ ואין צור כאלקינו, כי הנה בחי' המשכות אורות בכלים דאצי' נק' הוי', וכן המשכות אורות בכלים דבי"ע נק' אלקיך, והוא כמו האש הנאחז בפתילה ועצים שמאיר בגילוי אור לכן נאמר כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא¹⁰⁴. והנה המשכת אורות בכלים באצי' הוא בחי' ירידת והמשכת אוא"ס להתלבש בכלים דאבי"ע ונק' בחי' זאת קדוש בוי"ו שהוא ירידת קדושת העצמו' שעז"נ אין קדוש כהוי', וזהו מה שאומרים ג"פ קדוש עד שנעשה מכה"כ¹⁰⁵ שהוא בחי' כבוד דתורה אור שנמשך למטה מטה בג' מיני כלים דאצילות ובג' לבושים דמחשבה דבור ומעשה דבי"ע עד שאפי' ארץ הגשמי האירה מכבודו¹⁰⁶ קצאכבוד דתורה [... ויש בחי' שם הוי' הנעלם המקור לגילוי שם הוי' הזה שהוא ע"ד דוגמא התכללות האש במקורו כשלהבת הקשורה בגחלת¹⁰⁷ שזהו בחי' אורות שלמעלה מבחי' כלים אבל הוא בחי' מקור ושרש להתלבש בכלים, והוא ע"ד הקבלה בבחי' חיצוניות הכתר שהוא שרש וראש לנאצלים¹⁰⁸ וכנ"ל בענין הרצון שלמעלה מן הטעם אבל הוא מקור לבחי' טעם דחכמה כו' וגם זה נק' קדוש בוא"ו כו' וד"ל. ..], אבל מש"א אין צור כאלקינו [דאלקים הוא שרש היותר ראשון דנש"י כמו שהן בפנימי' ועצמות רצון הנעלם שלמעלה מן הטעם לגמרי שעז"נ כי רוצה הוי' בעמו¹⁰⁹ והוא בחי' מחשבתן של ישראל קדמה לכל¹¹⁰ כו'] בחי' צור הוא מקור מוצא האש, שכאשר צריכין להוציא אש מחדש לגמרי שלא הי' מעולם בגדר אש מוציאין אותו ע"י הכאה בצור [... משא"כ שלהבת הקשורה בגחלת הוא בגדר אש רק שהוא אש נעלם. ..], ולכן כאשר נכבה האור לגמרי מדליקין אותו מחדש ע"י הכאה באבן החלמיש כו', ולמעלה זהו בחי' אור הנעלם בעצמי' שאינו עדיין בגדר מקור ושרש להתגלות אורות בכלים, ומשם יוכל להיות מילוי כל החסרונות וטהרת כל הפגמים עד שיוכל להיות שזדונות נעשו כזכיות¹¹¹, וזהו בחי' מקור י"ג מדה"ר ששרשם ומקורם במקור מוצא האש.

ועם זה יתפרש הנה מקום אתי שזהו התכללות אורות בכלים כמ"ש כלולים בעצמותו ממש שאינו בגדר מקור ושרש להתהוות אורות בכלים בגילוי כו', והי' בעבור כבודי מצד מניעת מעשה התחתונים ושמתיך בנקרת הצור להמשיך משם י"ג מדה"ר להיות נושא עון ועובר על פשע כו'. וזהו ענין ברוך כבוד הוי' ממקומו¹¹², שכאשר אין כבוד הוי' שהוא כבוד דתורה מאיר בגילוי מצד חסרון ומניעת הכשר מעשה התחתונים, אזי ממשיכים כבוד הוי' ממקומו העצמי שהוא בחי' הנה מקום אתי כו'. ולכן אופנים אומרים ברוך¹¹³, להיות שהתפעלותם ברעש מצד המנגד שהוא החומר שלהם המסתיר על אור ה' וכאשר יוצאי' מן הכלי המנגדת ומסתרת אזי יוכלו להגיע לעורר המשכת כבוד הוי' ממקומו העצמי שהוא בחי' צור וזהו ע"ד התשובה בנפש האדם כו' וד"ל.

וזהו כי ביום הזה וא' בזוהר היום הזה מבע"ל, כי לכאורה יוהכ"פ ששרשו בבינה¹¹⁴ שלמעלה ממקור התומ"צ [... כי מקור התומ"צ הוא בחי' ז"א ומל'¹¹⁵ דאצי' אבל בחי' בינה למעלה מהם כו'. ..] והוא המשלים כל החסרונות, אבל באמת אינו כן רק הוא המעורר מקור הרחמים להיות נמשך לנש"י לעוררם בתשובה מצד קצבשמאיר בו מבחי' ימי קדם, אבל עיקר הסליחות הוא מבחי' מקור הרחמים שנמשך אחר התשובה להיות נושא עוון ועובר על פשע שזהו מבחי' סתימא דכל סתימין¹¹⁶ שנק' בחי' צור שבא ונמשך בבחי' גילוי ממש לנש"י ביום הזה ולכן א' יכפר סתם¹¹⁷ להיות ידוע דשם הוי' הוא משמות שאינם נמחקים¹¹⁸ והטעם הוא מצד שהוא בחי' כלי לאוא"ס השוכן בתוכו ונמצא שאינו שורה בו רק מבחי' האור המקור להתלבשות אורות בכלים כנ"ל אבל בחי' אנכי אינו משמות שאינם נמחקים ואעפ"כ הוא מורה על בחי' סדכ"ס שלמעלה מבחי' מקור האורות המתלבשים בכלים, והטעם הוא כי שם אנכי אינו בחי' כלי לאור רק הוא הוראה בעלמא על העצמו', כי להיות אור נעלם לא יוכל להתלבש בבחי' האותיות בהלבשה ממש רק בא ומאיר באותיות בהעלם עד שאינם רק מורים בהוראה בלבד על עצמות, וזהו בחי' רדל"א¹¹⁹ בלשון הקבלה, ולכן א' יכפר סתם, וזהו בחי' לפני הוי' שהוא למעלה משם הוי'¹²⁰, וזהו תטהרו כי תטהרו בגימט' תר"ך¹²¹ כי תר"ך עמודי אור¹²² הוא בחי' רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת וז' מצות דרבנן¹²³ שהמה כלים ולבושים להמשכת האור בהם כנ"ל בענין אש אוכלה אבל ע"י העדר מעה"ת נעשה הסתלקות האור ח"ו כטבע האש כנ"ל, אך ע"י התשובה נמשך כלים חדשים שהוא בחי' הזדונות שנעשה כזכיות ממש ונעשו כלים להמשכות האור כו' וד"ל [... וטעם הדברים להיות שהם בחי' הריחוק שגרמו בחי' חילא יתיר כמבואר בלק"א¹²⁴ ולכן נעשה מהן לבושים וכלים להמשכת האור הנעלם שבא ע"י התשובה כו' וד"ל. ..] ולכן כה"ג דייקא הוא האומר תטהרו וכמאמר ואף הוא הי' מתכוין¹²⁵ כו' [... וטעם הדברים אפשר ע"פ המבואר למעלה שהכהן הוא ביטול הרצון שעבודתו בחשאי ברעותא דליבא והנה כהן סתם הוא בחי' ביטול הרצון המורכב שנעשה מקור לטעם ודעת אבל בחי' גילוי נקודת הלב שהוא בחי' ביטול הרצון הפשוט שלמעלה מן הטעם לגמרי שאין נעשה אפי' בחי' מקור לטעם ודעת זהו בחי' כה"ג ומשם יוכל להיות דייקא סליחת עוונות עד שזדונות נעשו כזכיות ולכן הוא האומר תטהרו בגימט' תר"ך שזהו בחי' התהפכות הזדונות שנעשו כזכיות בבחי' עמודי אור כו' וד"ל. ..].