194
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו כו' עבר על לא־תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום־הכפורים מכפר כו' עבר על כריתות ומיתות בית־דין ועשה תשובה תשובה ויום־הכפורים תולין ויסורין ממרקין כו' אבל מי שיש חילול השם בידו אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביום־הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת כו'".
שואלים על כך המפרשים: הרי גם ר' אלעזר בן עזריה מונה ארבעה חלוקי כפרה, ומדוע אומר ש"שלשה הן"?
נאמרו על כך שני ביאורים:
א) המהרש"א16 מפרש (וכך נאמר בפירוש בירושלמי17), אשר תשובה עצמה, מכיוון שהיא צריכה להיות "עם כל אחד ואחד", אין היא נחשבת כאחד החילוקים בכפרה18; "חילוקי כפרה" הם רק שלושה: יום־הכפורים, יסורים ומיתה.
ב) פירושו של ה"עקידה"19 – שב"חילוקי כפרה" נמנים רק אלה אשר "האדם יתכפר בהם בחייו" (לפי ש"אין המתים נכנסים למנין חלוקי כפרה אלא בעלי־תשובה שהם חיים"20); ולכן אין חילול השם נמנה בחשבון ה"חילוקי כפרה"21, כי חילול השם הוא דבר ש"לא יכופר עד ימותון".
אחד הקשיים22 בפירוש המהרש"א
הערות
- 16. חדא"ג שם. וכ"ה בפסקי הרי"ד יומא שם.
- 17. שם ("ג' הם חוץ מן התשובה").
- 18. כפשטות לשון הגמרא "ג' הן ותשובה עם כל אחד", וכפרש"י ד"ה א"ל יומא שם (כמ"ש בחדא"ג שם) – "אבל תשובה אינה מן החלוקין שהיא צריכה לכולן". וראה שוה"ג הג' להערה 21.
- 19. פרשתנו שער סג ד"ה ועתה ראה. הובא בתוספות יוהכ"פ (למהר"ם חביב) יומא שם ד"ה שאל (ושם, שכן מפרש בכס"מ הל' תשובה ספ"א, עיי"ש). וכן מוכח דעת מנורת המאור בהקדמה לנר ה'.
- 20. תוספות יוהכ"פ שם.
- 21. ואף שתשובה "צריכה לכולן" (לשו רש"י שם) – מ"מ אפשר למנותה בה"חלוקי כפרה"*, כי: (א) מכיון דבמ"ע צריך רק תשובה, הרי זה דתשובה לבד מכפרת הוי חלוקה בפ"ע. וראה גם פסקי הרי"ד שם. (ב) בפרט את"ל דבכל אחד מהחלוקי כפרה צ"ל התשובה באופן אחר (בעבירות חמורות – תשובה חזקה יותר וכו')**, הרי ודאי דזה שבמ"ע תשובה לבד מכפרת הוי חלוקה בפ"ע (מכיון שאינה דומה תשובה זו להתשובה שצ"ל בשאר חלוקי כפרה). (ג) ודוחק קצת – "חלוקי כפרה" פירושו (לא דברים המכפרים, כ"א) חלוקי העבירות*** בנוגע (לא לעונש שלהם, קרבנם וכו' – כ"א) לכפרתם, שהם ד'.
- 22. נוסף ע"ז שרק לפירוש העקידה מודגש בלשון ראב"ע גופא מה הם הג' חלוקים – כי תיכף לאחרי אמרו "ג' הן כו'" מונה הג' חלוקים "עבר על עשה כו' ל"ת כו' כריתות ומיתות ב"ד כו'", ואח"כ מסיים "אבל (המורה על ענין חדש שלפעמים אינו במשך להקודמו. וראה גם תוס' יוהכ"פ שם) מי שיש חילול השם בידו כו'": משא"כ לפירוש המהרש"א נמצא, ש"ג' הן" קאי – לא על הבבא שבאה תיכף לאח"ז, כ"א מתחיל מהבבא "עבר על ל"ת כו'" (ומפסיקה ביניהם הבבא "עבר על עשה כו'")! [ואף שגם בירושלמי הלשון – (א) "ג' הם כו'" ולא קאי על הבבא שלאח"ז "עבר על מ"ע כו'" (כנ"ל בפנים והערה 17), (ב) גבי חילול השם "אבל מי *) ובלאה"כ מוכרח לפרש כן בתוספתא (ומכילתא) שם שמונה ארבעה חלוקי כפרה כו' (גם) עבר על עשה כו'. **) עיין תניא ח"א פי"א: אם שב בתשובה הראוי' כו' בשלשה חלוקי כפרה כו'. ***) וכן משמע בפרש"י שם ד"ה חלוקי כפרה ("שחלוקין בכפרתן"). ד"ה א"ל ("שיש עבירה שהיא צריכה לזה ואינה צריכה לזה"). אבל ראה הערה 18. שנתחלל בו ש"ש כו'", הרי שם מפורש "חוץ מן התשובה" ואין מקום לטעות ד"עבר על מ"ע כו'" נכלל ב"ג' הם"*: משא"כ בבבלי, אם כוונתו כן הול"ל (לא "תשובה עם כל אחד", כ"א) "חוץ מן התשובה" (כבירושלמי)].
משנה תורה, הלכות תשובה א׳ - הטקסט מספריא
כל מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר: "איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ו-ז), זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה.כיצד מתודין? אומר: 'אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'. וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה, הרי זה משובח.וכן בעלי חטאות ואשמות, בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן, אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים, שנאמר: "והתודה אשר חטא עליה" (ויקרא ה, ה).וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות, אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו.וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו, אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר: "מכל חטאות האדם" (במדבר ה, ו).
שעיר המשתלח, לפי שהוא כפרה על כל ישראל, כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר: "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל" (ויקרא טז, כא).שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון, בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו, בין שלא הודע לו, הכל מתכפר בשעיר המשתלח.והוא שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה, אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות.ומה הן הקלות ומה הן החמורות? החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת, ושבועת שוא ושקר, אף על פי שאין בהן כרת, הרי הן מן החמורות. ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת הם הקלות.
בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח כפרה, אין שם אלא תשובה.התשובה מכפרת על כל העבירות. אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר: "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו" (יחזקאל לג, יב)ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז, ל).
אע"פ שהתשובה מכפרת על הכל, ועצמו של יוה"כ מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן, ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כיצד?* עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו. ובאלו נאמר: "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם" (ירמיהו ג, כב).* עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ובאלו נאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז, ל).* עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויוה"כ תולין, ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה. ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין. ובאלו נאמר: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם" (תהלים פט, לג).* במה דברים אמורים? בשלא חילל את השם בשעה שעבר. אבל המחלל את השם, אע"פ שעשה תשובה, והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות. אלא תשובה, יוה"כ ויסורין - שלשתן תולין, ומיתה מכפרת, שנאמר: "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" (ישעיהו כב, יד).
מצוטט ב־4 עמודים
תורת מנחם 3
- נה - שנת תשכ"ט - חלק שני ‹ שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"ז ע' 194
- נה - שנת תשכ"ט - חלק שני ‹ שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"ז ע' 194
- נה - שנת תשכ"ט - חלק שני ‹ שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, אדר"ח טבת, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"ז ע' 194
מאמרים מלוקטים 1
- חלק א ‹ בס"ד. ש"פ האזינו, שבת שובה ה'תשמ"א לקו"ש חי"ז ע' 194
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

