193
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"אנא השם חטאתי עויתי פשעתי כו' והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה". יתירה מזו: בספר המצות10 אומר הרמב"ם, שבוידוי כולל גם בקשת כפרה ("ויבקש כפרה"11).
נמצא איפוא, שבוידוי יש שני עניינים: א) "עיקר הוידוי" (או "מצות הוידוי") שלזה מספיק לומר סתם "חטאתי". ב) שלימות הוידוי, שבזה נכללים עוד כמה פרטים (כנ"ל).
בדומה לכך מוצאים גם בנוגע לכללות מצות התשובה: היא כוללת את מצות התשובה, ושלימות במצות התשובה (כדלקמן סעיף ה' ואילך בארוכה);
ויש לומר, כי מאחר ועניין הוידוי הוא (לא פרט צדדי בתשובה, אלא) – שהתשובה שבלב צריכה להיאמר בדיבור12 – לכן בהכרח שגם בוידוי יהיו שני ענינים אלו: א) "עיקר הוידוי" המבטא את עיקר התשובה (או בלשון אדמו"ר הזקן באגרת התשובה13: מצות התשובה); ב) שלימות14 הוידוי, בו מתבטאת שלימות14 התשובה – ובזה נדרשים כל הפרטים הנ"ל בוידוי.
ג. "חלוקי כפרה" – שלשה או ארבעה
כדי להבין זה, יש להקדים ולבאר את מחלוקת התנאים15 אודות "חילוקי כפרה":
"שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש. אמר שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד.
הערות
- 10. מ"ע עג. וכ"ה בחינוך מצוה שסד. יראים סי' שסג (בוידוי בעת הבאת חטאת). ובחובת הלבבות שער התשובה רפ"ד ב"גדרי התשובה": שיתודה בהם ויבקש המחילה עליהם. ועד"ז בחבור התשובה להמאירי (מאמר א' פ"ח) בארבעה "תנאי התשובה". וברס"ג (בס' האמונות והדעות מ"ה פ"ה) בד' "עניני התשובה" הזכיר רק "בקשת כפרה" (ולא – וידוי*). ולהעיר מאגה"ת לאדה"ז פ"א: "לא הזכירו הרמב"ם והסמ"ג כו' רק הוידוי ובקשת מחילה"**. ובסהמ"צ להצ"צ מצות וידוי ותשובה רפ"א: הוידוי הנק' בקשת מחילה כדאי' ברמב"ם פ"א כו'***.
- 11. כ"ה בהוצאת קאפח. ובדפוסים לפנינו: ויבקש המחילה. *) ולא מנה וידוי במנין המצות שלו (ראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג פרשה מב). **) ב"בקשת מחילה" לכאורה כוונתו רק להרמב"ם (בסהמ"צ) ולא להסמ"ג, שהרי בסמ"ג (מ"ע טז) לא נזכר (בפירוש) בקשת מחילה. וראה שוה"ג שלאח"ז. ***) וצע"ק שהרי ברמב"ם שם לא נזכר "בקשת מחילה". ואולי הכוונה ל"אנא (השם)" שברמב"ם (ועד"ז בסמ"ג) שם. ולהעיר ממנ"ח שם (ע"ד אמירת "אנא השם").
- 12. ועד שרק מצות וידוי נמנה במנין המצות להרמב"ם, כמשנ"ת בארוכה במ"א [לקו"ש חל"ח ע' 18 ואילך. חידושים וביאורים בש"ס סי"ח. – נדפס גם בלקו"ב לתניא ח"ב ע' מב ואילך. ועיי"ש (ולקו"ב ס"ע מא ואילך) שזהו הביאור במ"ש הרמב"ם (שם פ"ב ה"ג) ד"כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב ה"ז דומה לטובל ושרץ בידו כו'" – כי ע"י דוגמא זו מובן איך שוידוי ענינו ביטוי התשובה שבלב בדיבור, עייש].
- 13. פ"א.
- 14. להעיר מהמבואר (לקו"ד ח"א נ, סע"א ואילך. סה"מ תש"ד ע' 30) בענין יתודה בלחש בעת תקיעת שופר.
- 15. יומא פו, א. וראה ירושלמי סוף יומא (וש"נ) – בשינוי (כדלקמן בפנים והערה 17). אבות דר"נ פכ"ט, ה. מדרש משלי פ"י. וראה תוספתא יומא פ"ד, ט. מכילתא יתרו כ, ז.
מצוטט ב־3 עמודים
תורת מנחם 1
- נד - שנת תשכ"ט - חלק ראשון ‹ ר"ד בעת הסעודות דראש השנה, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"ז ע' 193
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- הלכות תשרי ‹ הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) ‹ תרז סדר הווידוי במנחה בערב יום הכיפורים לקוטי שיחות חי"ז ע' 193
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.