193
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
אחרי
א. האומר "חטאתי" – יצא חובת וידוי
בנוגע לוידוי הכהן הגדול על השעיר המשתלח נאמר בפסוק1: "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם". מפסוק זה לומד רבי מאיר2 אשר סדר הוידוי הוא "(כיצד מתודה) עויתי פשעתי וחטאתי". חכמים2 חולקים על רבי מאיר – בנימוק כי "עונות אלו הזדונות", "פשעים אלו המרדים" ו"חטאתם אלו השגגות", ו"מאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות? (בתמיה)"; ולכן לדעת חכמים סדר הוידוי הוא "חטאתי ועויתי ופשעתי".
ביחס לוידוי אשר מחוייב כל אחד לומר בעת שהוא עושה תשובה, פוסק הרמב"ם3: כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חזור לדבר זה וזהו עיקרו של וידוי.
אך4 בהמשך הדברים מביא הרמב"ם (בנוגע לוידוי בו חייב כל אחד ביום־הכפורים) "הוידוי שנהגו בו כל ישראל אבל אנחנו חטאנו (כולנו) והוא עיקר
ג הוידוי". וכך גם נפסק בטור5 וברמ"א6, ובלשון אדמו"ר הזקן בשולחנו7: אם .. אמר סתם חטאתי יצא ידי מצות וידוי.
צריך להבין: מסתימת לשון הנ"ל משמע שהוידוי בלשון "חטאתי" לבד (מבלי לומר "עויתי ופשעתי") מספיק על כל העבירות, אפילו על "זדונות" ו"מרדים"8 – ולכאורה: מדוע יספיק הוידוי "חטאתי" (שמשמעותו שהוא עבר בשוגג) גם על מרדים וזדונות9?
ב. שלימות הוידוי
אף על פי ש"עיקר הוידוי" הוא אמירת "חטאתי" ובזה יוצא ידי חובת "מצות וידוי" – אמנם לכתחילה, כדי לקיים בשלימות את מצות הוידוי, צריך לומר (כנזכר לעיל מהרמב"ם)
הערות
- 1. פרשתנו טז, כא.
- 2. יומא לו, ב.
- 3. הל' תשובה פ"א ה"א.
- 4. שם פ"ב ה"ח. ע"פ יומא פז, ב.
- 5. או"ח סתר"ז.
- 6. שם ס"ג (אבל להעיר משל"ה הובא במג"א שם).
- 7. שם סעיף ד.
- 8. בלח"מ הל' תשובה פ"ב שם כתב שצריך לומר גם עוינו פשענו אלא שהרמב"ם סמך על מה שמפרש לעיל רפ"א*. וראה גם פר"ח או"ח שם סק"ג (בסופו). פרמ"ג שם א"א סק"ה. מנ"ח מצוה שסד. אבל בשו"ע אדה"ז (וכן בטור ורמ"א שם) מוכרח שכוונתו רק ל"חטאתי" (שהרי אינו מזכיר כלל עויתי פשעתי בעיקר הוידוי). וראה ג"כ כד הקמח ע' וידוי מדרז"ל.
- 9. אבל להעיר מראב"ע פשרתנו (טז, ל): חטאת שם כלל ע"כ תמצא על השגגה ועל הזדון. *) ובפרט שבכו"כ דפוסים וכת"י (נסמנו ב"ספר המדע" לרמב"ם ירושלים תשכ"ד) הגירסא "אבל אנחנו חטאנו כול' (או: וגומ')".
משנה תורה, הלכות תשובה א׳:א׳ - הטקסט מספריא
כל מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר: "איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ו-ז), זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה.כיצד מתודין? אומר: 'אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'. וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה, הרי זה משובח.וכן בעלי חטאות ואשמות, בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן, אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים, שנאמר: "והתודה אשר חטא עליה" (ויקרא ה, ה).וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות, אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו.וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו, אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר: "מכל חטאות האדם" (במדבר ה, ו).
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳ - הטקסט מספריא
אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך" (קהלת יב, א). ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עונותיו נמחלין, שנאמר: "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם" (קהלת יב, ב) שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות, נסלח לו.
ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה, ז). וכן יתנחם על שעבר, שנאמר: "כי אחרי שובי נחמתי" (ירמיהו לא, יט), ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" (הושע יד, ד). וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו.
כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר: "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח, יג). וצריך לפרוט את החטא, שנאמר: "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב" (שמות לב, לא).
מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו. ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים, ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח.
ושבח גדול לשב שיתודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים ואומר, להם: 'אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך והריני היום שב ומתנחם'. וכל המתגאה ואינו מודיע, אלא מכסה פשעיו, אין תשובתו גמורה, שנאמר: "מכסה פשעיו לא יצליח" (משלי כח, יג). במה דברים אמורים? בעבירות שבין אדם לחבירו. אבל בעבירות שבין אדם למקום, אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם. אלא שב לפני האל ברוך הוא, ופורט חטאיו לפניו, ומתודה עליהם לפני רבים, סתם. וטובה היא לו שלא נתגלה עונו, שנאמר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים לב, א).
אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד, שנאמר: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיהו נה, ו). במה דברים אמורים? ביחיד. אבל צבור, כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר: "כה' אלהינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז).
יוה"כ הוא זמן תשובה לכל, ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל. לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים.ומצות וידוי יום הכפורים, שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה. ואף על פי שהתודה קודם שיאכל, חוזר ומתודה בלילי יוה"כ ערבית, וחוזר ומתודה בשחרית, ובמוסף, ובמנחה, ובנעילה.והיכן מתודה? יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית.
הוידוי שנהגו בו כל ישראל, "אבל אנחנו חטאנו", והוא עיקר הוידוי.עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה, חוזר ומתודה עליהן ביוה"כ אחר, אע"פ שהוא עומד בתשובתו, שנאמר: "כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד" (תהלים נא, ה).
אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן.אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם, עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו.אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו. אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים, צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו.לא רצה חבירו למחול לו, מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן, מביא לו שניה ושלישית. לא רצה, מניחו והולך לו וזה שלא מחל, הוא החוטא. ואם היה רבו, הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו.
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור.וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן, אלא "ועברתן שמרה נצח" (עמוס א, יא). וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא, ב).
החוטא לחבירו, ומת חבירו קודם שיבקש מחילה, מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם: "חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו".ואם היה חייב לו ממון, יחזירו ליורשים. לא היה יודע לו יורשין, יניחנו בבית דין ויתודה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 36 עמודים.
- אגרות קודש כרך כה ט'שפו יומא פז, א
- אגרות קודש כרך ח ב'תקב יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות יוהכ"פ - סוכות מאותו ספר יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך ז ויקרא שיחה ב מאותו ספר יומא פז, א
- לקוטי שיחות כרך יא שמות שיחה א מאותו ספר יומא פז, א
- לקוטי שיחות כרך יד ואתחנן שיחה א מאותו ספר יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך כד תבא שיחה ב מאותו ספר יומא פז, ב
- לקוטי שיחות כרך כז אחרי שיחה ב מאותו ספר יומא פז, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ב מאותו ספר יומא פז, ב
- תורת מנחם תשכ"א שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי יומא פז, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ב יומא פז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קי דין היוצא לדרך ופועלים מה יתפללו וסדר תפלת הדרך ובית המדרש א יומא פז, ב
- ספר השיחות ליל שמחת תורה תרצ"א יומא פז, א
- רשימות מנורה טעם חלוק ב"נ המזר' משאר הנרות וסדר ההטבה יומא פז, ב
- תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשל"ג יומא פז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ג יומא פז, א
- לקוטי שיחות כרך לג קרח שיחה ג מאותו ספר יומא לו, ב
- לקוטי שיחות כרך א בא שיחה א מאותו ספר יומא לו, ב
- לקוטי שיחות כרך א יו"ד שבט שיחה א מאותו ספר יומא לו, ב
- לקוטי שיחות כרך ג יתרו שיחה א מאותו ספר יומא לו, ב
- לקוטי שיחות כרך ז ויקרא שיחה ב מאותו ספר יומא לו, ב
- תורת מנחם מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו, ה'תשי"ז יומא לו, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ז יומא לו, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ויק"פ, פ' החודש, מבה"ח ניסן ה'תשי"ב יומא לו, ב
- תורת מנחם ש"פ קדושים, ו' אייר (מאמר ב), ה'תשכ"ה יומא לו, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, ט"ז אדר-שני, ה'תשכ"ה יומא לו, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"א יומא לו, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ד יומא לו, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ב יומא לו, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח וער"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ב יומא לו, ב
- תורת שמואל תרל"ח אנכי אנכי כו' יומא לו, ב
- נר מצוה ותורה אור שער היחוד קיד, א יומא לו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קיח חתימת ברכת השיבה ב יומא לו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות ראש השנה תקפד סדר קריאת התורה בראש השנה ג יומא לו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תשרי הלכות ראש השנה (סי' תקפב-תרג) תקפד סדר קריאת התורה בראש השנה יומא לו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית א דין השכמת הבוקר יומא לו, א