אר"א צדקת פרזונו

113א"ר אושעיא מאי דכתיב (שופטים ה' י"א) צדקת פרזונו בישראל וגו', צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות, ופרש"י שאין יכולין לכלותם יחד (פסחים דפ"ז ע"ב), והיינו דכאשר ישראל מפוזרים בכמה מדינות ובקצות הארץ ואיים רחוקים הנה אז אם במדינה א' ח"ו דוחקים ולוחצים את בני ישראל היושבים במדינה 114ההיא שאינם נותנים להם ללמוד ולקיים את המצות הנה בני ישראל הנמצאים במדינה אחרת העוסקים בתורה ומצות, הנה מלבד זה שהם עוסקים בתורה ומקיימים את המצות הנה עוד זאת אשר בזה הם נותנים כח ועוז גם לאלו היושבים בגזירה ר"ל שיוכלו להתקיים, וזהו צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן שיהיו קיימין לעד, דהנה תורה היא נצחית בכל עת וזמן ובכל מקום והמצות הם נצחיים בכל עת ובכל מקום בכל ישראל בשוה (לבד מצות פרטים התלוים בארץ ובאנשים פרטים כמו כהן מלך וכו'), וישראל הם נצחים בכל עת וזמן ובכל מקום, וזהו צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן שיהיו התורה המצות וישראל קיימין בנצחיותם לעד, דהנה בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והיינו שעומדים עלינו שונאים מבחוץ וגם שונאים מבפנים כמ"ש מהרסיך ומחרביך כו' להציר ולהעיק אותנו, מאכין אונז איינג און שלעכט למנוע אותנו מלהתעסק בתורה וקיום המצות, והקב"ה מצילנו מידם בכלל, כאשר אנו רואים במוחש בכל דור ודור שהרבה שלוחים טובים למקום להציל את ישראל עמו משיני האריות, ובפרט ע"י חיזוק לימוד התורה וקיום המצות בשארי המקומות, והיינו דעל ידי זה דכללות ישראל שנמצאים בכל העולם כולו, עוסקים בלימוד התורה וקיום המצות בעבודה ובמסירת נפש, הנה זה נותן כח ועוז רוחני גם לאלו אשר נמצאים ר"ל בהמקום אשר שם מונעים אותם מלימוד התורה וקיום המצות ר"ל, כי יתעוררו בהתעוררות גדולה לעמוד על נפשם ועל נפש בניהם ובני בניהם במסירת נפש, שלא לשמוע בקול המנגד על לימוד התורה וקיום המצות, ואיש את רעהו יעזרו ללמוד תורה ולהתעסק בקיום המצות בתוקף גדול, כי הנה תוקף זה נתן הקב"ה בישראל שהם יכולים לעמוד במסירת נפש ממש נגד כל מונעם ומעכבם מלהתעסק בתורה ומצות וכדאיתא בזהר (בראשית דל"ב ע"א) מקול מחצצים דא קול יעקב דהנה כתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו, ואיתא בילקוט במקומו בשעה שיעקב מצפצף בקולו אין ידי עשו שולטות, לא עמדו פלוסופים באומות העולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, אבנימוס הגרדי נתכנסו כל אומות העולם אצלו, אמרו לו, תאמר שאנו יכולים להזדווג באומה זו, כלומר האם אפשר להם לנצח את ישראל בנצחון רוחני, וכמו במלחמת יון דכל רצונם היה להשכיח ח"ו את ישראל אשר התורה היא תורת הוי', היינו דעל השכלים שבתורה הסכימו, רק רצו לעקור האלקות שבתורה די געטליכקייט ואס אין תורה, דזהו שרצו להשכיחם תורתך 115כלומר שהיא תורת הוי', (ועל דרך הנוהגים בזמן הזה בהאותיות שבהם נתנה התורה ומדברים בה כל עניני חול, ובפרט דברים האסורים שהם אינם חפצים בקדושת האותיות), וכן הוא בענין התורה שהם רצו לעקור ח"ו האלקות שבתורה, דעל השכלי' שבתורה הסכימו, רק על האלקות שבתורה על זה לחמו עם ישראל, דזהו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, דעל מצות שיש להם טעם בשכל אנושי הסכימו גם כן, רק על תורת הוי' ועל החוקים שבתורה על זה לא הסכימו.

קיצור. צדקה עשה הקב"ה שפזרן שאין יכולין לכלותן, דבכל דור ודור עומדים עלינו שונאינו מבפנים ומבחוץ לכלותנו שאין נותנים לנו ללמוד תורה ולקיים המצות, ועל ידי זה דישראל שנמצאים במדינת החופש לומדים תורה זה נותן כח גם בישראל היושבים בתוך הגזירה להתחזק ללמוד תורה ולקיים מצות ד' בתוקף של מס"נ דישנו בכל אחד ואחד מישראל, השובר את כל מונע ומעכב.

ב) והנה המלחמה הלזו של היונים היא מלחמה רוחנית וכמאמר כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, וכהא דהמן הרשע ימ"ש שבקש להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, דכל ענין תשוקתו של המן הרשע ימ"ש הי' להשמיד את היהודים, שרצה לעקור את היהדות ר"ל מקרב ישראל, דהנה המן הרשע ימ"ש ראה כי כל ישראל נער וזקן טף ונשים כולם מאמינים באמונה שלמה בא-ל אחד, דזהו ענין מה ששם שמים שגור בפי כל, אלע גלויבין אין דעם אייבערשטין ב"ה באמונה פשוטה ואס העכער ויא יעדער פארשטאנד, און דאס האט המן הרשע ימ"ש ניט גיקאנט צונעמען ובקש להשמיד כו' את כל היהודים, ער, המן ימ"ש האט גיואלט אויסרייסין יהדות בא אידן, דזהו מה שבקש להשמיד כו' ביום אחד, יום הוא גילוי הוא בקש לאבד הגילוי דאחד, ער ימ"ש האט גיואלט ח"ו אויסרייסין דעם נקודת היהדות, וכן מלחמת היונים הרי כל עיקר כוונתם היה להשכיח ח"ו את ישראל תורת הוי' וחוקי רצונו ית', דהנה תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל מתקשרין באורייתא, ואורייתא בקוב"ה, וכמו שאנו רואין במוחש דאלקות ותורה הם קבועים בלב כל איש ישראל, יעדער איד ואו ער זאהל ניט זיין, און ויא ער זאהל ניט זיין, איז געטליכקאייט און 116קדושת התורה איין גיבאקין אים אין הארצין, ולכן אנו רואים דגם במי שהוא ח"ו ור"ל גם חפשי מקיום המצות, ומ"מ לבבו נאמן עם ה' ותורתו, והוא פלא נפלא מה שישנו בישראל דוקא, ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, ואופן הכליון הוא שבאים להזדווג לישראל להיות לעם א' ולהתבולל אתם, ועם זה גופא ח"ו הם רוצים לכלותנו היל"ת, וזהו ששאלו את אבנימוס תאמר שאנו יכולים להזדווג באומה זו, להתבולל עמהם בכדי לנצח אותם בנצחון רוחני, א"ל אבנימוס, לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהן, אם מצאתם שם תנוקות מצפצפים בקולם, אי אתם יכולים להם, ואם לאו אתם יכולים להם, כי ההתחזקות והתוקף בלימוד התורה בטהרתה דוחה ושובר כל מונע ומעכב, והעיקר הוא לימוד תינוקות של בית רבן, הבל שאין בו חטא, והלימוד צריך להיות ביראת שמים שידע קדושת האותיות וידעו כי תמונת האותיות וטעמם וקריאתם ניתן לנו מסיני, וזהו דיוק הלשון אם מצאתם שם תנוקות מצפצפים בקולם, כלומר אם הלימוד הוא בבית הכנסת ובבית המדרש, דלכאורה אינו מובן מהו השייכות דלימוד תינוקות של בית רבן לבתי כנסיות ובתי מדרשים, דהלא העיקר הוא הלימוד ומאי נפקא מינה באיזה מקום הם לומדים אם בבתי כנסיות או בביתם. אך הענין הוא, דכשם שהאומר אין לי אלא תורה ואינו עוסק בהעבודה דתפלה וקיום המצות הרי גם תורה אין לו הנה כמו כן הלימוד עם תשב"ר צריך להיות ביראת שמים דוקא, שידעו קדושת האותיות ואז מתחזק ומשתרש אצלם הנקודה פנימית שהיא נקודת היהדות ולבם יהיה נאמן עם ד' ותורתו לעד.

קיצור. מלחמת היונים היא רוחניות שרצו לעקור את האלקות שבתורה וזהו להשכיחם תורתך ולהעבירם על חוקי רצונך, דכן הי' רצון המן הרשע ימ"ש לאבד את היהדות דבאמת הרי אלקות ותורה קבועים בלב כל איש מישראל, ואופן הכליון ר"ל הוא על ידי קירוב והתבוללות, והשיב להם אבנימוס דהכל תלוי בתשב"ר אם הם לומדים תורה בקדושת האותיות (ולא כאותן המפרידים הקדושה מהאותיות) שבתורה אז אי אפשר לכלות את ישראל, וכל הלומד את בנו תורה בקדושת האותיות והטעמים אז מתחזק אצלו נקודת היהדות.

ג) וזהו מקול מחצצים בין משאבים ואיתא בתנא דבי אליהו דקול מחצצים הם קול העוסקים בתורה שאומרים על טמא טמא ועל טהור טהור, הלכות שבת חגיגות ומעילות ודיני חצצים, בין משאבים שלומדים ושואבים דברי תורה, 117ודורש מחצצים לשון חציצה שעושים חציצה והבדלה בין טמא לטהור, וזהו שמזכיר תחלה שאומרים על טמא טמא ועל טהור טהור ואחר כך מזכיר הלכות שבת חגיגה ומעילה, דבהלכות שבת הוא שצריכים מחיצות להתיר המבוי, דהנה הד' רשויות דשבת רשות הרבים הוא עולם העשי' טורא דפרודא, ורשות היחיד עולם האצילות דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד, דהעבודה דשבת הוא להוסיף מחול על הקדש בערב שבת ולהוסיף מקדש אל החול במוצאי שבת קדש, דהכוונה הוא לעשות ולהפך מטורא דפרודא ליחוד גמור באלקות, וזהו מה שאיתא במדרש רבה משל על שבת כזאב שטורף מלפניו ומלאחריו, דשבת הוא מקור הברכות וכדאי' בזהר דמיני' מתברכין כולהו יומין, והוא דמי שטרח בערב שבת בעבודת הבירורים ומוסיף מחול אל הקדש אז יאכל בשבת שמוסיף מקדש אל החול, וזהו מחצצים לשון מחיצה לברר את הניצוץ ולהכניסו לרשות היחיד, ואחר כך דיני חגיגה ומעילה שצריך האדם לחצוץ בין קדש לחול שלא ימעול, דאין חול מתערב בקדש ולא קדש בחול, והם א' מדרכי העבודה אשר האדם צריך להיות זהיר בזה מאד וכמאמר ועל בינתך אל תשען, כי יש כמה ענינים שהם חול ממש וחפץ ורוצה להקדישם מדעת עצמו והוא היפך האמת, וכן להיפך ענינים של דרכי התורה ומכניס בהם עניני חול, ועבודת האדם האמיתי הוא לחצוץ בין קדש לחול בכדי שלא ימעול, דיהי' איך שיהי' בין שמכניס חול בקדש לומר שהשכל האנושי שבתורה הוא שכל פשוט, ואם כן גם סברתו היא סברא ובין שמכניס קדש בחול לומר אשר הנהגתו על פי שכלו ותבונתו טובה היא, שניהם כאחד מעילה הוא, וזהו מקול מחצצים שעוסקים בתורה, והראי' שהם עוסקים בתורה באמת שהם אומרים על טמא טמא ועל טהור טהור, לפי שיש אצלם מחיצה בין קדש לחול, וזהו בין משאבים, בין לשון בינה שלומדים ומבינים שהתורה היא חכמתו ורצונו ית', ואח"כ שואבין לאחרים דברי תורה, ובזה 118הם מאירים ומברכים את העולם באור התורה, כי כל ענין התורה הוא להורות להבדיל בין טמא לטהור וקדש וחול, וכל דרכי האדם והבירורים הם על פי התורה, אמנם לפי זה צריך להבין מהו הצדקה במה שפזרן לבין האומות, ועוד דלפ"ז הי' צריך לכתוב פזרונו והי' מובן יותר הענין מה שפזרן לכל המדינות ושהכוונה הפנימית שבזה הוא דישראל דוקא יבררו את גשמית העולם ע"י לימוד התורה וקיום המצות.

קיצור. מקול מחצצים מבין משאבים הם קול העוסקים בתורה ועושים מחיצה בין טמא לטהור דד' רשויות שבשבת רה"י אצי' ורה"ר עשי' טורא דפרודא וצריכים להוסיף מחול אל הקודש והוא עפ"י התורה דוקא, ולא כאלו שחפצים לעשות את החול קדש לטהרו בכמה טעמים, או להכניס קדש בחול מפני כמה סבות כ"א צריכים לידע דטמא הוא טמא וטהור קדש.

ד) אך הענין הוא, דהנה כתיב לך הוי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כו', וארז"ל (ברכות דנ"ח ע"א) לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית, וכן הוא אומר עושה גדולות עד אין חקר, והגבורה זו יציאת מצרים שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה כו' כן דרש ר' שילא, ובמתניתא תני משמי' דר' עקיבא כו' והתפארת זו מתן תורה, והנצח זו ירושלים, וההוד זו בנין בית המקדש, וצ"ל מה שייך בנין ירושלים לספירת הנצח דוקא, והנה פירוש לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית, דהנה מע"ב הוא בחי' גדולה שנתהוו ריבוי רבבות עולמות עד אין קץ ושיעור וריבוי מלאכים כמ"ש אלף אלפים ישמשוני' וריבוי רבבן קדמוהי יקומון, וכל זה הוא גדוד אחד ולגדודיו אין מספר, וכן הוא בהנבראים שנתהוו ריבוי רבבות נבראים עד אין קץ וכמ"ש מה רבו מעשיך הוי' כו' שיש ריבוי נבראים עד אין שיעור למטה בעוה"ז הגשמי, שיש ד' מינים דצח"מ ובכל מין ומין בפרט יש כמה וכמה מינים ממינים שונים, דיש כמה מינים בדומם אבנים פשוטים ואבנים טובות המאירות ויש אבנים כאלו שיש בהם סגולות שונות אבני חן ואבני הצלחה, וכן בצומח כמה מיני אילנות, וריבוי מיני עשבים וריבוי מיני תבואות ופרי הארץ מתוקים ומרים, ובהם כמה רפואות וסגולות שונות וכן כמה מינים בעלי חיים דחיות בהמות עופות ורמשים שונים, ובכל מין יש ריבוי פרטים משונים אלו מאלו בתוארם בטבעם ובענינם, וגם במין המדבר יש כמה מינים שהם חלוקים זה מזה בתכונתם ומזגם שאין דעותיהם שוות, וזהו מה רבו מעשיך הוי' שהם בריבוי גדול עד אין שיעור, ובאמת הנה מ"ש 119מה רבו מעשיך הוי' כו', אין הכוונה על הריבוי בלבד, אלא שבזה נכללו גם הנבראים הגדולים ונבראים העליונים, כי רבה הוא מלשון גדולה וכמו נבקעו מעינות תהום רבה, וזהו מה רבו מעשיך ה' דקאי גם על גדולי הנבראים שנבראו וכמו השמים השמש הירח והכוכבים שהם מהנבראים הגדולים, דכל כדור הארץ הוא כגרגר חרדל לגבי השמים, ויש כוכבים שהם גדולים מן הארץ, וזהו והגדולה זו מע"ב דכל ההתהוות הוא מבחינת הגדולה כמ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו הר קדשו, וארז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו, דעיר אלקינו הוא בחינת מלכות שהם צירופי אותיות הדבור וכשם שהבית הוא נעשה מהרבה אבנים ובהקבץ הרבה בתים יחד נעשה עיר, הנה כן שתי אותיות בונות ב' בתים, אב בא, ומריבוי אותיות נעשה הריבוי צירופים דכללות עולם הדבור שהוא בחי' עיר אלקינו וזהו לך ה' הגדולה והגבורה, דמעשה בראשית שהיא בחי' גדולה וכן יציאת מצרים שהוא בחי' גבורה הוא לך שהכל טפל ובטל לך, דבאמת הנה בריאת העולמות הוא רק מהארה בעלמא שאינו תופס מקום לגבי' ית' כלל, וכן יצי"מ דהגם שהיו נסים שיוצאים מדרכי הטבע והי' גילוי אלקותו יתברך בעולם, מכל מקום הנה הכל טפל ובטל לך, דכולא קמי' כל"ח, והוא רק מה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים על ידי העבודה דנשמות ישראל בלימוד התורה וקיום המצות, דהנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, שהם ג' קוים, דגמ"ח הוא קו הימיני קיום המצות, ועבודה קו השמאל שהם קרבנות ותפלה כנגד תמידין תקנו, ותורה הוא קו האמצעי תפארת, דקו האמצעי יורד עד למטה מטה, ועולה עד למעלה מעלה דזהו ענין התורה שהיא חכמתו ורצונו ית' ויורדת למטה מטה לברר בירורים גם להבדיל בין הטמא והטהור ולחצוץ בין קדש לחול, ולכן הנה הג' דברים דתורה עבודה וגמ"ח צריכים להיות בעבודה, דענין העבודה הוא ביגיעה דוקא וכמו בגשמי' הרי העושה איזה מלאכה הוא בעמל רב וביגיעת נפש ויגיעת בשר ולפעמים גם מסכן נפשו בחפירות עמוקות בעמקי האדמה, או שעולה במקומות גבוהים ביותר דכל זה בא לו בקושי גדול וביגיעה עצומה, וכן הוא בעבודת ה' בתורה ותפלה וקיום המצות שהם יגיעה דוקא.

120קיצור. לך ה' הגדולה מע"ב הגבורה יצי"מ התפארת מ"ת הנצח בנין ירושלים, דמעשה בראשית נק' גדולה שנתהוו ריבוי עולמות עד אין שיעור, כללות הדצח"ם בריבוי מאד, וגם גדולי הנבראים כמו השמש וירח וכתי' גדול כו' בעיר אלקינו, והכל בטל וטפל לך דכולא קמי' כל"ח, ותפארת מתן תורה שהוא קו האמצעי', והג' קוין הוא ע"י עבודה דוקא שהוא ענין היגיעה.

ה) והנה והנצח זו בנין ירושלים, דבנין ירושלים הוא על ידי מדת הנצח דוקא דענין הנצחון הוא דוקא במקום שיש מונע ומעכב, והיינו דכאשר יש מונע ומעכב שמונע אותו ומעכבו מלעשות מה שהוא חפץ, הנה אז דוקא מתעורר כחו יותר ביתר שאת ויתר עז בתוקף גדול בגבורה עצומה ובכחות פנימי' ועצמי' לנצח את המונע ומעכב ולהביא את דבר חפצו ותשוקתו מהכח אל הפועל, וכל מה שהמניעות ועכובים הם בתוקף יותר הנה זה גופא מעורר כח פנימי יותר, והמשל בזה כמו נהר שיש בו מעינות הרבה שהמים הנה לבד זאת שהם בהתגברות גדולה ובריבוי גדול דזהו מה שהמים מתפשטים בכל רוחב הנהר ומתמלא על כל גדותיו במילוי רב, הנה לבד זאת הרי עצם המים הם מים חיים, עס לעבט (דזהו ההפרש בין מעין לנהר, דנהר הגם שהוא בהתפשטות גדולה וריבוי מים מ"מ יכול להיות כוזב היינו שיש לו הפסק וכמא' המשנה נהרות המכזבין, היינו שיש להם הפסק והגם דמי הנהר הם מי המעינות והמעין הוא מוצא מים חיים, א"כ איך אפשר שהנהר יכזב, אך האמת הוא לפי שהנהר הוא התפשטות וכל התפשטות הוא ישות וגסות, וגסות וישות יכולים להמית גם דבר החי והראי' מיודעי תורה וגסי הרוח, הגם דתורה היא חיים וכמ"ש חיים היא למוצאיהם, ומכל מקום הנה הגסות הרוח וההתפשטות ממית ר"ל החיות פנימי כו' אבל מי מעין שאינו בהתפשטות הרי עצם המים הם חיים) ונמשכים בחיות רב במשך כמה וכמה פרסאות, וכמו שאנו רואין במוחש בנהרות הגדולות, והנה כאשר סותמים את מוצא הנהר מתקבצים המים ביותר עד שפותחין את הסתימה ומתפרצים המים בתוקף גדול ביותר מאשר בתחלה, דכל זה הוא מפני החיות פנימי שבהמים שאינו סובל שום מונע ומעכב, וכן הוא במדת הנצחון דלא זו בלבד שאינו סובל מניעה ועכוב אלא אדרבא המניעה והעכוב מעורר בו כח פנימי ועצמי בלימוד התורה וקיום המצות דכאשר יש מונעים ומעכבים ח"ו אז הנה זה גופא מעורר כח פנימי ועצמי לעמוד בתוקף גדול נגד כל מונע ומעכב, דזהו יתרון המעלה דזמן הגלות (יחיש הוי' את גאולתנו ופדות נפשנו ע"י גואל צדק, בב"א) על זמן שהי' בית המקדש קיים, דבזמן הבית הי' אלקות מאיר בגילוי והיו עוסקים בתורה ומצות בלי 121שום מונע ומעכב, ואדרבא איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו בהשפעה מרובה בלי שום טרדא כלל והיו צדיקים גדולים ועובדי הוי' בתורה ועבודה, ולעומתם הי' ר"ל שנתרחקו מן האמת והיו מושחתים במדות רעות וכו', אבל בזמן הגלות דהחשך יכסה ארץ וכתי' אותתנו לא ראינו דמרוב ההעלמות וההסתרים הנה גם בעל הנס אינו מכיר בנסו דאינו דומה לכמו שהי' בזמן הבית שהיו נסים גלוים, וכמו העשרה נסים שראו כל ישראל בבית המקדש, וכן במדינה שהיו נסים גלוים לכל, מה שאין כן בזמן הגלות דישראל הם בשפלות ומוטרדים בשעבוד קשה של פרנסה וטלטול כבד ממדינה למדינה ברוב דחק ולחץ, ירחם השם, ודרך רשעים צלחה, דכל אלו הדוחקים ולוחצים את בנ"י בכלל ובני תורה בפרט, הם מתענגים על רוב טוב ואוכלים את ישראל בכל פה ר"ל, וכמ"ש אמר נבל בלבו אין אלקים, שכופרים באלקי עולם, וכתיב באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שהם מחללים את הקדש, ובכל זה אינם נדונים, ועוסקי תורה ומקיימי מצות הם בשעבוד קשה של טרדת הפרנסה, הנה אז דוקא הוא התעוררות והתגברות הנקודה פנימית שהיא נקודת הלב אשר בה מאיר יחידה שבנשמה לעמוד בתוקף גדול נגד כל מונע ומעכב על לימוד התורה וקיום המצות, ואז דוקא כל ישראל היושבים במקום הגזירה ר"ל וירחמם השי"ת מקיימים את התומ"צ מתוך עוני ודוחק לחץ ויסורי הנפש והגוף באהבה וחבה יתירה.

קיצור. והנצח זו בנין ירושלים, דנצחון הוא במקום שיש מנגד דאז הוא ביתר שאת ויתר עז, וכמו הנהר כשסותמים אותו מתגבר עוד יותר ופותח הסתימה והמים נגררים למרחוק יותר ובתוקף גדול מאשר בתחלה, וכן הוא בעבודה דזהו היתרון בהעבודה דזמן הגלות על זמן הבית, דהגם דעוסקי תורה הם בשעבוד קשה ירחמם השם, הנה אז דוקא מתגבר הנקודה פנימי' לקיים תומ"צ מתוך דוחק ועוני.

ו) וזהו דכתיב צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים, דדוקא בארץ ציה זו אדום (כדאי' בשו"ט) ועיף מרוב צער ויסורים, ירחמנו השי"ת, הנה שם דוקא הוא גודל הצמאון ללמוד התורה וכמאמר נפשנו עיפה לדברי תורה ואין מניחים אותנו, וזהו כן בקדש חזיתיך, ופירש רבינו בעל השמחה 122נ"ע בשם מורו הקדוש הבעש"ט נ"ע הלואי בקדש שהוא זמן הבית חזיתיך בתשוקה גדולה כזו, והיינו דבזמן הגלות אז התשוקה לתורה וקיום המצות הוא יותר מכמו בזמן הבית, וטעם הדבר הוא לפי שע"י ריבוי המניעות ועכובים של המנגדים מתעורר כח הנצחון עד מסירת נפש בפועל ממש, דהכח דמס"נ הרי ישנו בכאו"א מישראל ובאנשים פשוטים הוא מתגלה בנקל יותר וכמ"ש אני ישנה ולבי ער, דהגם דאני ישנה בגלותא אבל ולבי ער דכל אחד מישראל לבו ער ללמוד תורה ולהחזיק לומדי תורה ולעמוד בתוקף גדול נגד המעבירו על דת ר"ל, רק שלפעמים אינם יודעים בני ישראל שזהו העברה ר"ל על דת לזאת הנה היודעי תורה ועוסקים בעבודה האלקית הנק' עיני העדה, דכשם שע"י העינים האדם ניצל מליפול ח"ו בבור שחת הנה כמו"כ בעלי תורה הן מגינים לישראל ומראים להם הדרך האמיתי בקיום התומ"צ, ובזה יובן מה שבנין ירושלים הוא ע"י מדת הנצח דוקא, דהנה ארז"ל (תענית דט"ז ע"א) מאי הר המורי', חד אמר הר שיצאה ממנו הוראה לישראל, תורה לישראל, רש"י, וחד אמר הר שיצא ממנו מורא לאומות העולם, ששומעין גדולת ישראל וירושלים ומתפחדין עליהם, רש"י, ואיתא בתוספות בשם המדרש (בראשית פנ"ו) דשם ירושלם הוא על שם שלם שקראה מלכי צדק מלך שלם, ואברהם קראה יראה והיינו ירושלים ולכן אין נותנים יו"ד אחר הלמ"ד, ואם כן פירוש ירושלים הוא יראה שלם שהוא שלמות היראה. וביאור הענין הוא, דהנה ארז"ל (שבת דל"א ע"ב) אין להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה כו', וכתיב ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, שכן בלשון יוני קורין לאחת הן, ופרש"י הן יראת ה' כו', יחידה היא היראה בעולם, וזהו דכתיב בזאת יבא אהרן ואיתא בזהר דא תרעא לאעלאה, כי העיקר 123הוא בחי' יראה וירושלים הוא שלימות היראה, וזה בא ע"י מדת הנצח דוקא, דהנה כתי' וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, וצריך להבין מהו הנתינת טעם על זה שלא ינחם הוא מפני כי לא אדם הוא להנחם, אך הענין הוא דהנה אנו רואים דמי שהוא גדול מחברו יש לו מדת הנצוח ביותר, דאדם קטן הגם שרוצה כך אעפ"כ אם יעשה לו חבירו היפך רצונו לא יהי' בניצוח על זה כלל, אבל אדם גדול אם יעשה חברו היפך רצונו אז מתעורר אצלו מדת הנצחון לנצח את חברו, ולהראות לו כי הצדק עמו דוקא, וכל מי שהוא גדול יותר הנה יותר יהי' אצלו מדת הנצחון, וכמו שאינו דומה מדת הנצחון דשר קטן למדת הנצחון של שר גדול, ובפרט המלך שהוא גדול על כל השרים הנה מדת הנצחון שלו הוא בחוזק גדול, וכמו שאנו רואין במוחש דכאשר המלך חפץ להוציא הנצחון שלו מהכח אל הפועל הוא מבזבז גם את אוצרותיו והיינו דכל סגולות אוצרי המלך אשר קבץ ואסף במשך שנים רבות נוסף על העושר רב ומופלג שקיבצו המלכים אשר לפניו הוא יכול לבזבז בשביל לנצח את המלחמה ולהשלים רצונו, דכל זה הוא רק בשביל לנצח, אבל לצורך הנהגת המלוכה אינו נוטל מזה מאומה, ורק בשביל לנצח את אויביו ומנגדיו הוא מבזבז כל אוצרותיו, שהדוגמא מזה יובן למעלה, דהרי מלכותא דארעא הוא מעין מלכותא דרקיע, והיינו שלמעלה יש ג"כ בחי' אוצר כמ"ש יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, וכמו שאנו מבקשים מאוצר מתנת חנם חננו, וענין האוצר הוא, דהנה יש בחינת השתלשלות שהוא בחי' עלה ועלול כמו שכל ומדות מחשבה ודבור ונקראים השתל' כמו שלשלת שהטבעות אחוזים ודבוקים זה בזה שהם בערך זה לזה, וראשית ההשתלשלות הוא בחינת חכמה, ועל זה אמר אנת הוא דאפיקת עשר תקונים וקרינן להון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין, אבל הנה יש בחי' שלמעלה מהשתל' ועל זה כתיב ישת חשך סתרו כו', דאור הוא גילוי ומה שלמעלה מגילוי נק' חשך וסתר, וזהו בחי' אוצרו הטוב, וזהו כי לא אדם הוא להנחם, שבאדם היינו סדר השתל' בזה שייך ניחומים אבל למע' מהשתל' הוא בחי' גבוה מאד שם אינו שייך ניחום כלל, וכדי לנצח את המלחמה נמשך מבחי' אוצרו הטוב שהוא למעלה מהשתלשלות.

124קיצור. צמאה לך נפשי כמה לך בשרי דוקא בארץ ציה ועיף, ואמר מורנו הבעש"ט נ"ע דהלואי בזמן הבית הי' תשוקה כזו לתורה ומצות כמו בזמה"ג, וזהו דבנין ירושלים שהוא יראה שלם הוא על ידי מדת הנצח דוקא, דמי שהוא גדול יותר הנצחון שלו הוא בתוקף יותר שבשביל ניצוח זה נותנים לו כחות מאוצר העליון.

ז) והנה בעבודה בנפש האדם הנה ענין כבוש המלחמה בדרך ניצוח הוא בהיות ידוע דשרש ענין ירידת הנשמה בגוף חומרי הוא רק בשביל לברר את הנפש הבהמית והגוף החומרי ולנצחו ולא בשביל עצמה, וכדאיתא בעץ חיים דהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון ולא בירור וזיכוך, דהלא הנשמה גם קודם ירידתה למטה ה"ה עומדת בגן עדן והיא דבוקה באוא"ס ב"ה בתכלית הדביקות וכמ"ש אלי' על נשמתו חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, שקאי על הנשמה קודם ירידתה למטה להתלבש בגוף ונפש הבהמית, שהיתה עומדת באהבה ויראה, שאהבה הוא ענין אבה לשון רצון, דהנשמה כמו שהיא למעלה בגן עדן הרי לא הי' לה רק רצון אחד פשוט לה' לבדו, אך כאשר הנשמה יורדת למטה ומתלבשת בחומר גופני ונפש הבהמית אז הרי יש להנה"ב רצון אחר מלבד הרצון של הנפש האלקית, והעבודה הוא לנצח את הרצון הזר של הנה"ב, ונצוח זה הוא במלחמה דוקא והוא להתגבר על נפשו הבהמית בכל תוקף ועוז דגם היצר הרע יהי' נכלל בקדושה דיצר טוב, דהנה כתיב ואהבת את ה"א בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך ביצ"ט ויצה"ר, ולכאורה אינו מובן איך יבא היצה"ר לאה' את ה' שהרי כל ענינו של היצה"ר הוא להסית ולהדיח את האדם מדרך הטוב והישר והגם דכוונתו גם כן לשם שמים והיינו דפנימי' כוונתו הוא שלא ישמעו לו, וכמבואר בזהר משל על זה, אמנם זהו רק פנימי' כוונתו אבל בחיצוני' ה"ה מסית ומדיח את האדם בקיום המצות שלא לעשותם או עכ"פ שתהי' העשי' בהרגשה או בפני', דהנה היצה"ר והנה"ב אינם באים להאדם בפתע פתאום להסיתו לעשות דבר האסור כי אם בא להזדווג עמו ולהתרועע עם האדם, ער ווערט מיט אים א גוטער פריינד, וכמאמר היום אומר לו כך ולמחר אומר לו כך, דתחלת הזדווגות היצה"ר אל האדם שמסכים לו על כל אשר יעשה, שאומר לו מה שעשית כך וכך הוא ראוי ונכון, מי דארף היטין דעם גיזונד, מי דארף זיין א איש בין אנשים, מיא דארף ועלין גיפעלין דעם אנדערין, מי דארף טאקע מקיים זיין מצות אבער יעדער זאך האט דאך א שיעור וממציא לו ראיות ודוגמאות אשר מלבד 125זה שעי"ז הוא לוכד האדם ברשותו, הנה הוא מקררו מאד שיהי' הקיום של המצות בקרירות בדרך מצות אנשים מלומדה, עד שמסיתו גם בדברים אשר לא תעשינה להאשים נפשו, ואם כן איך אפשר אשר יבא לאהבה את ה', אך הענין הוא, דהנה היצה"ר הרי יצר הוא ענין המדות שזהו ציור הרע, וכל מדה הרי בהכרח שיש לה שכל המחייב את המדה, דהיינו שמבין בשכלו טוב הדבר ומשום זה רוצה בה, דכמו"כ הוא גם בהמדות רעות דנפש הבהמית יש בהם שכל, והגם שעיקרו מדות מ"מ הרי יש בזה ג"כ שכל שהרי לא ירצה דבר שלא נודע לו, ואינו יודע טיב הדבר, ומאחר שיש שכל גם בנה"ב הרי יכול להבין גם כן ענין אלקי, וזהו העבודה דנה"א להתבונן בהתבוננות אלקי בענינים כאלו שיכולים להיות מושג גם להנה"ב ושתהי' ההתבוננות באופן כזה שיהי' מושג בשכל הטבעי דנה"ב וירגיש הנה"ב ג"כ הטוב דאלקות, ועי"ז יבא גם הנה"ב לרצות באלקו', וזהו בכל לבבך בשני יצריך דגם הנה"ב יבא לאהבה את ה', אך אם ההתבוננות אינו פועל בהנה"ב ובדברים לא יוסר עבד, אזי צריכים לרדותו במקל והוא ענין לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר והוא ההרגזה בדברים קשים שזה נק' הכאה, ובשביל ניצוח זה צריך האדם להוציא כל כחו במלחמה זו כדרך הטבע של הנלחם בעד דבר הנוגע בנפשו שמעורר כח הגבורה שבנפשו, אשר אז הנה גם החלש גבור הוא בכחות הנעלמים שלו, וכל אשר יש לו יבוז לנגד הניצוח הלזה, וזהו ענין אוצר של יראת שמים, כי יראת שמים הוא בחי' ההתגלות ביראה מפני ההתבוננות, וענין אוצר של יראת שמים היינו נקודה של יראת שמים הצפון וגנוז בלב האדם שזהו למעלה מן השכל, דהתבוננות הוא רק בידיעה והשגה שהו"ע השכל, ואוצר של יראת שמים הו"ע נקודת היר"ש שלמעלה מן השכל והוא הנקר' תעלומות לב.

קיצור. תכלית הכוונה של ירידת הנשמה למטה הוא לברר הגוף ונפש הטבעית, דכתי' ואהבת כו' לבבך בשני יצריך ולכאורה הרי היצה"ר מסית את האדם ומדיחו מדרך הישר, היום אומר לו כך שמקרר את האדם בכלל ובפרט בקיום המצות, ומ"מ הנה הנה"א יכול לפעול על הנה"ב על ידי העבודה בהתבוננות, ואם בדברים לא יוסר אז צריכים לרדותו במקל של דברים קשים הבאים מאוצר של יראת שמים תעלומות לב.

ח) והנה בענין כיבוש המלחמה הנה הגם שיש טכסיסי מלחמה והם חכמות עמוקות באופני הנהגת המלחמה בחכמה ומועצות בהשכלות והמצאות, וישנם חכמים גדולים השוקדים בהחכמות כו' וישנם אנשי חיל שאינם יודעים כלל עמקי החכמות של טכסיסי המלחמה כי אם הם עובדים באמונה ובמסירת נפש, הנה באמת העיקר הוא המסירת נפש וכמו שאנו רואים במוחש דכל עיקר ענין כבוש המלחמה 126אינו תלוי אלא באלו הלוחמים במסירת נפשם ממש, שהן המה המנצחים. וכן הוא במלחמת הנה"א עם הנה"ב שאומר רבינו בעל השמחה נ"ע דהמנצחים הן המה החיל אשר יראת ה' נגה בלבם אט די ואס יראת שמים לייכט בא זיי אין הארצין, היינו דעם היות דיש הרבה דרכים בעניני ההתבוננות באופן שהמוח יהי' שליט על הלב בכדי לכבוש העיר קטנה, ומ"מ הנה בעבודה בפועל במס"נ דוקא, הנה בזה דוקא מנצחים את המלחמה וכמאמר איזהו גבור הכובש את יצרו, דכאשר הוא עומד חזק בתוקף גדול שלא לזוז זיז כל שהוא מדיני התורה ומוחלט אצלו האמת כמו שהוא דתורה מצות וישראל הם נצחיים בכל עת וזמן ובכל מקום, וכאשר לומד תורה הנה לימודו בתורה הוא על מנת לשמור ולעשות בפועל ממש את המצות, ובכל מצוה ומצוה ה"ה יודע פרטי' ועניני', והיינו דלבד זאת מה שיודע את ההלכה הרי הענין נוגע לו בפועל ממש עס רירט אים אן דער ענין לקיימו בפועל ממש להתרחק מדבר האסור, ומה שצריכים לעשות, לעשותו כדינו הנה כאשר עושה כן ואינו שם לבו כלל לשום מונע ומעכב הנה אז הוא כובש את המלחמה ומנצחו, וזהו והנצח זו בנין ירושלים, דירושלים הוא ענין שלמות היראה דזהו אוצר העליון הנה זה דוקא בא ע"י מדת הנצח שהוא התוקף והחוזק שלא להתפעל משום מונע ומעכב כלל, וכשם שבמלחמה גשמי' הנה עי"ז שהאיש חיל משליך חייו מנגד ונכנס בקשרי המלחמה בגבורה עצומה ומחרף את נפשו הנה בזה גופא ה"ה מטיל אימה על אויבו ומחליש אותו, כמו כן הוא במלחמה הרוחני' דכאשר עומד חזק נגד הנה"ב והיצה"ר שהם המסיתים ומדיחים אותו מלקיים מצות ה' ולפעמים גם מונעים אותו בתחבולות שונות, הנה בזה גופא שעומד חזק במקומו ומקיים מצות ה' במס"נ ובגבורה עצומה הנה בזה גופא ה"ה מחליש את הנה"ב וכמו שראינו במוחש בדורות הקדמונים דעל ידי תוקף העבודה בתורה ומצות נתבטלו כמה גזרות ר"ל, וכדאיתא במדרש דבימי המן ימ"ש קיבץ מרדכי כ"ב אלף תינוקות של בית רבן ולימדם תורה וזה נתן תוקף ועוז בכל ישראל לעמוד כל השנה חזק בקיום התו"מ, ועי"ז נתבטל הגזרה ונהפך מאבל ליו"ט, דתוקף זה ישנו בנשמות ישראל דוקא והיינו שבהם יש הכח והעוז לעמוד נגד כל מונע ומעכב מללמוד תורה ולקיים מצות ה'. וזהו צדקת פרזונו בישראל דצדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות, דעבודת הבירורים הרי א"א להיות באופן אחר, וצדקה עשה הקב"ה בישראל מה שבהם בחר להיות עבודת הבירורים בארץ הלזו הגשמי ע"י דוקא, וכתיב כי יעקב בחר לו י"ה מה שהי' הבחירה בנשמות ישראל דוקא שבהם ועל ידם יושלם הכוונה העליונה דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה ומכון לשבתו ית' וכח זה ניתן בכאו"א מישראל, אשר כל אחד ואחד מישראל כחו רב 127מצד עצם נקודת נשמתו גם לעמוד בנסיון בתוקף גדול, וזהו דבנין ירושלים שהוא ההמשכה מהאוצר העליון דיר"ש הוא ע"י מדת הנצח דוקא, ונש"י להיותם קשורים ומיוחדים באלקו' בתכלית היחוד דכל ישראל נקראים בנים למקום וכמ"ש בנים אתם לה"א הנה לזאת מדת הנצח הוא בתוקף אצלם, וכמאמר חבוקה ודבוקה בך טוענת עולך יחידה ליחדך, והיינו דנשמת כל איש ישראל היא חלק אלוק' ממעל שהיא חבוקה ודבוקה בך ממש בעצמו' א"ס ב"ה, ולזאת היא טוענת עול התומ"צ עד כי יחידה ליחדך במס"נ ממש על לימוד התורה וקיום המצות, דמסירת נפש זה ישנו באנשים פשוטים יותר מכמו ביודעי תורה, וטעם הדבר הוא לפי שידוע דשכל ומדות הם לבושי הנפש וכל לבוש מעלים על העצם, אבל באנשים פשוטים מאיר בהם העצם שלא ע"י לבושים ולכן יש להם תוקף גדול לעמוד במס"נ להגן על התורה ולומדי' והם המה הנקראים בדי הארון, וכשם שהבדים בהם היו נושאים הארון אשר שם הלוחות כן גם הפשוטים שבישראל בהם ועל ידם התורה מתקיימת בישראל אלא שהתוקף הוא בהעלם ומתגלה על ידי המנגד. וזהו צדקת פרזונו בישראל דע"י העבודה דנש"י בלימוד התורה וקיום המצות במס"נ שלא להתפעל משום מונע ומעכב דבשביל ניצוח זה נותנים כחות מלמע' מאוצר העליון דיר"ש, וזהו פרזונו שהוא על דרך פרזות תשב ירושלים מרב אדם כו', ופרש"י שלא יהי' לה קצב ושיעור כו' ותגדל מיום ליום והיינו דעל ידי המסירת נפש על תורה הנה על ידי זה יומשך ורב טוב לבית ישראל.

קיצור. והנה במלחמה גשמית הגם שיש טכסיסי מלחמה ומכל מקום המנצחים הם אלו שמוסרים נפשם בפועל וכן הוא במלחמה הרוחנית אומר רבינו הגדול, דהמנצחים המה החיל אשר יראת ד' נגה בלבם, דלבד זה שיודע דיני התורה הנה הוא מקיימן בפועל בהתוקף דמס"נ, וכשם שע"י שמרדכי קיבץ כ"ב אלף תלמידים ולמדם תורה וזה נתן כח לכל ישראל לעמוד במס"נ כל השנה, וזכו שנשבר המן הרשע ימ"ש, הנה כן ע"י החיזוק בלימוד התורה בכל המדינות זה יתן כח גם לישראל היושבים בתוך הגזירה אשר יעמדו על נפשם ללמוד תורה ולקיים המצות שעי"ז יומשך רב טוב לבית ישראל.

בס"ד, ש"פ משפטים, תרפ"ט