124

קיצור. צמאה לך נפשי כמה לך בשרי דוקא בארץ ציה ועיף, ואמר מורנו הבעש"ט נ"ע דהלואי בזמן הבית הי' תשוקה כזו לתורה ומצות כמו בזמה"ג, וזהו דבנין ירושלים שהוא יראה שלם הוא על ידי מדת הנצח דוקא, דמי שהוא גדול יותר הנצחון שלו הוא בתוקף יותר שבשביל ניצוח זה נותנים לו כחות מאוצר העליון.

ז) והנה בעבודה בנפש האדם הנה ענין כבוש המלחמה בדרך ניצוח הוא בהיות ידוע דשרש ענין ירידת הנשמה בגוף חומרי הוא רק בשביל לברר את הנפש הבהמית והגוף החומרי ולנצחו ולא בשביל עצמה, וכדאיתא בעץ חיים דהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון ולא בירור וזיכוך, דהלא הנשמה גם קודם ירידתה למטה ה"ה עומדת בגן עדן והיא דבוקה באוא"ס ב"ה בתכלית הדביקות וכמ"ש אלי' על נשמתו חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, שקאי על הנשמה קודם ירידתה למטה להתלבש בגוף ונפש הבהמית, שהיתה עומדת באהבה ויראה, שאהבה הוא ענין אבה לשון רצון, דהנשמה כמו שהיא למעלה בגן עדן הרי לא הי' לה רק רצון אחד פשוט לה' לבדו, אך כאשר הנשמה יורדת למטה ומתלבשת בחומר גופני ונפש הבהמית אז הרי יש להנה"ב רצון אחר מלבד הרצון של הנפש האלקית, והעבודה הוא לנצח את הרצון הזר של הנה"ב, ונצוח זה הוא במלחמה דוקא והוא להתגבר על נפשו הבהמית בכל תוקף ועוז דגם היצר הרע יהי' נכלל בקדושה דיצר טוב, דהנה כתיב ואהבת את ה"א בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך ביצ"ט ויצה"ר, ולכאורה אינו מובן איך יבא היצה"ר לאה' את ה' שהרי כל ענינו של היצה"ר הוא להסית ולהדיח את האדם מדרך הטוב והישר והגם דכוונתו גם כן לשם שמים והיינו דפנימי' כוונתו הוא שלא ישמעו לו, וכמבואר בזהר משל על זה, אמנם זהו רק פנימי' כוונתו אבל בחיצוני' ה"ה מסית ומדיח את האדם בקיום המצות שלא לעשותם או עכ"פ שתהי' העשי' בהרגשה או בפני', דהנה היצה"ר והנה"ב אינם באים להאדם בפתע פתאום להסיתו לעשות דבר האסור כי אם בא להזדווג עמו ולהתרועע עם האדם, ער ווערט מיט אים א גוטער פריינד, וכמאמר היום אומר לו כך ולמחר אומר לו כך, דתחלת הזדווגות היצה"ר אל האדם שמסכים לו על כל אשר יעשה, שאומר לו מה שעשית כך וכך הוא ראוי ונכון, מי דארף היטין דעם גיזונד, מי דארף זיין א איש בין אנשים, מיא דארף ועלין גיפעלין דעם אנדערין, מי דארף טאקע מקיים זיין מצות אבער יעדער זאך האט דאך א שיעור וממציא לו ראיות ודוגמאות אשר מלבד