122

נ"ע בשם מורו הקדוש הבעש"ט נ"ע הלואי בקדש שהוא זמן הבית חזיתיך בתשוקה גדולה כזו, והיינו דבזמן הגלות אז התשוקה לתורה וקיום המצות הוא יותר מכמו בזמן הבית, וטעם הדבר הוא לפי שע"י ריבוי המניעות ועכובים של המנגדים מתעורר כח הנצחון עד מסירת נפש בפועל ממש, דהכח דמס"נ הרי ישנו בכאו"א מישראל ובאנשים פשוטים הוא מתגלה בנקל יותר וכמ"ש אני ישנה ולבי ער, דהגם דאני ישנה בגלותא אבל ולבי ער דכל אחד מישראל לבו ער ללמוד תורה ולהחזיק לומדי תורה ולעמוד בתוקף גדול נגד המעבירו על דת ר"ל, רק שלפעמים אינם יודעים בני ישראל שזהו העברה ר"ל על דת לזאת הנה היודעי תורה ועוסקים בעבודה האלקית הנק' עיני העדה, דכשם שע"י העינים האדם ניצל מליפול ח"ו בבור שחת הנה כמו"כ בעלי תורה הן מגינים לישראל ומראים להם הדרך האמיתי בקיום התומ"צ, ובזה יובן מה שבנין ירושלים הוא ע"י מדת הנצח דוקא, דהנה ארז"ל (תענית דט"ז ע"א) מאי הר המורי', חד אמר הר שיצאה ממנו הוראה לישראל, תורה לישראל, רש"י, וחד אמר הר שיצא ממנו מורא לאומות העולם, ששומעין גדולת ישראל וירושלים ומתפחדין עליהם, רש"י, ואיתא בתוספות בשם המדרש (בראשית פנ"ו) דשם ירושלם הוא על שם שלם שקראה מלכי צדק מלך שלם, ואברהם קראה יראה והיינו ירושלים ולכן אין נותנים יו"ד אחר הלמ"ד, ואם כן פירוש ירושלים הוא יראה שלם שהוא שלמות היראה. וביאור הענין הוא, דהנה ארז"ל (שבת דל"א ע"ב) אין להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה כו', וכתיב ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, שכן בלשון יוני קורין לאחת הן, ופרש"י הן יראת ה' כו', יחידה היא היראה בעולם, וזהו דכתיב בזאת יבא אהרן ואיתא בזהר דא תרעא לאעלאה, כי העיקר