רצ"ב

תכאאיתא ⁷⁵ בגמ' סוף ברכות ת"ח מרבים שלום בעולם שנא'⁷⁶ וכל בניך למודי הוי' ורב שלו' בניך א"ת בניך אלא בוניך ואי' בשל"ה ד' ת"ג ע"א שלומדים זה ממה שנאמר ורב שלום בניך דתיבת בניך הוא מיותר דמאחר שאמר ברישא וכל בניך תכבלמודי ד' הי' לו לסיים ורב שלומם, ומה בא לכפול ולאמר ורב שלום בניך אלא לכוונה אתי לדרוש א"ת בניך אלא בוניך, א"כ מובן מזה דמה שת"ח הם מרבים שלום נמשך זה דוקא ממה שהם בוניך, והיינו דע"י שהת"ח הם בונים הנה עי"ז הם מרבים שלום, דהנה זה מה שת"ח הם במעלת ומדריגת שלום זה אנו יודעים ממ"ש ורב שלום, והיינו דכאשר וכל בניך למודי ד' שהן ת"ח הרי הן במעלת ומדריגת ורב שלום דאז הי' מספיק גם אם הי' נא' ורב שלומם, ומאחר דכתיב ורב שלום בניך לדרשא קאתי דזה מה שת"ח הם מרבים שלום הוא נמשך דוקא ע"י שהם בוניך וכאמרז"ל (שבת דקי"ד ע"א) מאי בנאים א"ר יוחנן אלו ת"ח שעוסקים בבנינו של עולם כל ימיהן ופי' מהרש"א שם בבנינו של עולם היינו בתורה שהייתה כלי אומנתו של הקב"ה בברה"ע כדאי' במד"ר בראשי'⁷⁷ התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, וזהו בנאין שע"י עסק התורה הם בונים את העולם וכדאי' בזח"ב דקס"א ע"א קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא כו' ב"נ משתדל באורייתא ומקיים עלמא, ונמצא בוניך הו"ע עסק התורה ההתעסקות בתורה, וכמו הבנאי שאינו מחדש דבר בגוף ועצם החומר ואינו אלא מתעסק בהחומר לסדרו ולהרכיבו באופן כזה שיהי' ראוי לבנין, הנה כמו"כ הו"ע ההתעסקות בתורה, וע"ה דהבנאי אינו מחדש דבר ומ"מ הנה זהו העיקר כי הוא עושה הדירה ומביאו לידי פועל טוב כן הוא בהתעסקות בתורה, וזהו ההפרש בין בניך לבוניך דבניך הוא ההמשכה מבחי' מל' שנק' אימא תתאה ונק' כנס"י⁷⁸ מקור דנש"י⁷⁹, ובוניך הוא⁸⁰ ע"י התורה שממשיכים בחי' ח"ע בבחי' מל' שהיא ח"ת וזהו"ע השלום שהו"ע ההתחברות, וכמו בבנין בית וכלי שע"י ההתחברות של החומרים דעפר אבנים ועצים ושארי החומרים של צרכי בנין הנה יוצא מזה כלי שלמה או בית דירה הרי לבד ענין ההתחברות של החומרים הרי יש בזה ענין של תועלת כן הוא בענין ההתעסקות בתורה הנה לבד זאת שעצם ענין עסק התורה לעצמו היא מצוה ממצות ד' הנה בזה הוא קיום וחיזוק העולם שממשיכים גילוי אלקות בעולם וכדאי' במד"ר⁸¹ ע"פ⁸² שובי שובי השולמית, אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי שאלו לא קיבלה תורתי הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו, וזהו שת"ח מרבים שלום בעולם שע"י עסק התורה עושים שלום בין הקב"ה תכגובין עולמו, ופי' עולמי קאי על ספי' המל', לפי שספי' המל' הוא מקור העולמות⁸³ וכמ"ש⁸⁴ מלכותך מל' כל עולמים, דשרש ומקור דכל עולמי' הוא מספי' המל', וכן הוא גם בספי' המל' דאצי' שהיא שרש ומקור לעולמות בי"ע, דלכן בהד' אותיות דשם הוי' כמו שהוא בעולם האצי' הנה יו"ד חכ' ה"א ראשונה בינה וא"ו ז"א ה"א אחרונה בחי' מל'⁸⁵, ותמונת אות ה"א הוא שיש בו ג' קוין, דהג' קוין מורים על הג' עולמות בי"ע⁸⁶ דבחי' מל' היא מקורם המהוה אותם, והשלום שביני ובין עולמי הוא המשכת אוא"ס בבחי' מל' שזה ממשיכים ת"ח ע"י עסק התורה. והענין הוא דהנה אמרז"ל⁸⁷ בע"מ נבה"ע והלא במאמר א' יכול להבראות אלא כדי להפרע כו' וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בע"מ, והיינו שע"י עסק התורה דכללותה היא עשה"ד מקיימים את הע"מ, וכמ"ש⁸⁸ עשרה עשרה הכף בשקל הקדש דקיום וחיזוק הע"מ דברה"ע הוא ע"י ההתעסקות בתורה שהם עשה"ד שהם כללות התורה, וענין הקיום הוא ע"י שממשיכי' גילוי אור עליון יותר שעי"ז מתקיים, דהנה בפי' והלא במא' א' יכול להבראות פי' הרמ"ז בביאור מאמר המדרש הנעלם זח"א קל"ד ע"ב (הדודאים נתנו ריח⁸⁹ א"ר יצחק א"ת הדודאי' אלא הדודים זהו הגוף והנשמה שהם דודים ורעים זע"ז, רב נחמן אמר דודאי' ממש מה הדודאי' מולידים אהבה בעולם וכו' וסיומו⁹⁰ הנשמה מולידה השמחה והשחוק הזה בעולם), ע"פ הידוע⁹¹ דמקום הראשון דז"א הי' במקום שעתה הוא אריך, וידוע דענין המקום שהוא מעלה ומטה⁹² הו"ע הקירוב והריחוק, וזהו שהי' ז"א במקום אריך היינו שהי' בבחי' קירוב אל אוא"ס כמו עתה הקירוב דאריך אל האוא"ס וא"כ הי' ז"א במעלת ומדרי' אריך, ואח"כ ע"י חטא עה"ד הורד במקו' שהוא עתה, והנה בז"א יש כמה בחינות והוא סוד עי"מ⁹³, עיבור סוד נה"י, יניקה בחי' חג"ת וגדלות חב"ד הכל לפי זכות הדור, אבל אריך אין בו שינויים (דלית שמאלא בהאי עתיקא⁹⁴), וז"ש בע"מ שהם ע"ס נפרדות נבה"ע, היינו זעיר, והלא במא' א' שהוא מקום אריך שנק' אחד יכול להבראות, אלא כדי להפרע כו' על שפוגמי' בז"א, אבל באריך אינו שייך ענין הפגם כלל, ורק בז"א שייך פגם, ובשביל להפרע כו' נבה"ע בע"מ. דלכאו' א"מ מהו תכדהחסרון שלא שייך ענין הפגם אדרבא הלא זה מעלה גדולה שלא הי' ע"י מעשה התחתונים פגם במדרי' העליונות, אך הענין הוא דהגם דהעדר הפגם הוא מעלה מ"מ הרי יש בזה חסרון ג"כ והוא שהי' קיום להרע ולא הי' מתבטל מאחר שאינו תופס מקום. ובזה יובן מ"ש באדה"ר אחר החטא ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם⁹⁵, ולכאו' א"מ⁹⁶ מהו החסרון שיהי' חי לעולם והלא גם בתחלה הי' הכוונה שיהי' חי לעולם שהרי משו"ז נצטוה שלא לאכול מעה"ד, אך הענין הוא דבתחל' לא הי' מעורב ברע, אבל ע"י החטא שנתערב ברע⁹⁷, ואם הי' חי לעולם הי' גם להרע קיום לעולם, והכוונה הוא להיות ואת רוה"ט אעביר מן הארץ⁹⁸ ע"י עבודת הבירורי' לכן כתי' ועתה כו' וחי לעולם. וכן הוא בענין ז"א ואריך שאם החטא לא הי' גורם ענין ירידת העולמות והי' כמו קודם והיינו דבחי' ז"א הי' במקום אריך ולא הי' תופס מקום מציאת הרע אבל הי' ח"ו הרע בקיום, משא"כ כמו שז"א הוא עכשיו שתופס מקום עם היות שעי"ז ח"ו נמשך ענין העונש ר"ל, אמנם לזה הרי יש רפואה שהיא התשובה⁹⁹ ובכל אופן הנה הרע נדחה ומתברר הטוב, שבאמת הרי גם בתחלת הבריאה נברא מציאות הקלי' אלא שהמדור שלהם הי' תחת כל העולמות דקדושה¹⁰⁰, והכוונה העליונה לדחותם ולבטלם לגמרי ע"י העבודה דוקא בהבירור וזיכוך דדברי' הגשמי' וזהו דוקא כאשר ז"א הוא במקומו עתה שהפגם נוגע ובמילא נוגע גם התיקון, דזהו"ע מה שבנין התהו הי' בכוונה בונה ע"מ לסתור וסותר היינו סתירת התהו הי' בכוונה ע"מ לבנות¹⁰¹ שיהי' בירור ניצוצי הטוב ודחיית וביטל הרע שהוא העבודה דעולם התיקון, וזהו ליתן שכ"ט¹⁰² לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בע"מ היינו שמקיימים את הז"א ע"י שממשיכים שפע לז"א, עד שמעלים אותו למקומו, היינו כמו שהי' בתחלה, ובפרט בתורתם שעולה עד עת"י¹⁰³, דכללות הענין הוא דז"א הגם שהוא במדרי' התיקון שהו"ע ההתכללות דכל ספירה כלולה מע"ס (כנ"ל¹⁰⁴ במעלת אדם) ומ"מ הם ע"ס נפרדות ושייך בהם השינוי דקטנות וגדלות וכדאי' בלקו"ת מהאריז"ל ע"פ¹⁰⁵ ביום ההוא יהי' ד' אחד דבזה"ג הע"ס דז"א אינם בגוף א' אלא ג"ר שלו הם באימא ולעתיד יהיו בבחי' השלימות ויהיו הי"ס תכהדז"א מקושרים תמיד באחדות א', וזהו ע"ס נפרדות שאין הע"ס שלו בבחי' אחדות, ומאמר א' הוא למעלה יותר מע"מ דמאמר א' הוא בחי' אריך והצדיקים ע"י עסק התורה שלהם ממשיכי' בחי' אריך ועתיק בז"א עד שהע"ס דז"א הם ג"כ בבחי' אחדות ממש כמו בחי' אריך ועתיק.

והנה הפרד"ס שער ב' פ"ו האריך לבאר ולהסביר סוד הע"ס בכללות מספרם וענין אצילותם, והמורם מהאמור כי כוונת המאציל העליון ב"ה להביא בגבול הדברים שאינם בגבול, רצה לומר כי המאציל הוא בלתי בעל תכלי' וכוונת המאציל בבריאת העולם השפל הזה לשיהי'¹⁰⁶ בעל תכלית כלה ואבד, ולסיבה זו הוכרח האצי', כדי שע"י שיתאצלו הנאצלים וישתלשלו המדרי' ממדרגה אחר מדרגה נאצל ממאציל, ונברא מנאצל, ונוצר מנברא, ונעשה מנוצר עד אשר הגיעו המדרגות אל ההפסד והכליון אשר הם בו כו' והוא ית' ראה בחכמתו ית' כי א"א להגיע אל תכלית הויות והפסד הנבראי' אם לא שיהיו מספר הנאצלים י' כי אם יפחתו מהעשר לא ירדו הנבראים אל מדריגת הירידה ההיא מפני קרבתם אל המקור כו', ובזה יבאר המשנה בע"מ נבה"ע ומה ת"ל והלא במאמר א' יכול להבראות ר"ל פי' כי לא הי' בנמנע ח"ו להיות בריאת העוה"ז במאמר א' שיהי' כולל כל הדברים והמדרגות והבריאות וההויות אשר נתהוו עתה, כוונתו לומר דכל הבריאה ואופנם שנתהוו עתה ע"י הע"ס היינו ע"י פרטי מדרי' הע"ס בכלל וגם הפרטי פרטיות מה שכל ספירה כלולה מעשר הנה כ"ז הי' יכול להיות גם ע"י ספירה א' היינו מאמר א', והטעם שהוצרך כבי' אל הע"מ הוא כדי שירדו הנבראי' אל התכלית והגבול, ואז שייך שכר ועונש שזהו להפרע וליתן שכ"ט, ואם הי' התהוותם ממאמר וספי' א' לבד והיינו מספי' הכתר כמו שמבאר שם אז לא היו העולמות בבחי' תכלית וגבול, והגם דבאמת לא הי' נמנע ח"ו מאתו ית' שיהיו בבחי' גבול גם אם היו מתהוים מספי' א', אמנם אז הי' כל ענין הבריאה למעלה מן הדעת לגמרי, כי השכל אינו מחייב זה כלל שאם היות התהוותם הוא רק מספי' א', ובפרט ספי' הכתר, דמאחר שהי' רק ספי' אחת הרי הי' הספירה הזאת בבחי' הכתר שבה מצד קירובה אל אוא"ס המאציל ב"ה, ומ"מ יהיו בע"ג, ולהיות דהכוונה העליונה בענין הבריאה הי' לתת מקום לשכל אנושי פי' שכל מוגבל ומסודר בהבנת יושבי בתי חומר¹⁰⁷, ומהאי טעמא הוצרך אל הע"מ ליתן מקום אל שכל הנברא שיהי' ע"פ טו"ד, ועם היות דכללות ענין הבריאה הוא למעלה מטו"ד דאין לנו שום השגה כלל איך נברא מאין ליש, מ"מ הנה בזה גופא הי' רצון הבורא ית' דמה שאפשר להיות ע"פ הטו"ד יהי' ע"פ טו"ד¹⁰⁸, דזהו כל ענין העבודה בהתבוננות ענין אלקי לייגע את כלי המוח להשיג הענין בשכלו בטוב טעם דוקא וכמ"ש¹⁰⁹ דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם, דהעבודה שבלב שהיא תכוהעבודה בפועל בקיום מצות מעשיות ובמדות טובות יהיו באי' ע"י הדעת והרגשה באלקות והיינו דעם היות דהעיקר הוא העבודה בפו"מ וכמו במצות מעשיות שעיקרן הקיום וכן במדות טובות שהעיקר הוא הפועל, ומ"מ הנה הכוונה העליונה היא אשר פועל זה יהי' ע"י עבודה דוקא, ולכן הנה גם מי שבטבעו בעל מדות טובות צריך עבודה להיות העיקר שיהי' הכל נעשה עפ"י העבודה. וזהו דכתיב באברהם¹¹⁰ עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, דאאע"ה הי' נדיב בטבעו וא"כ הרי מדרי' האהבה הוא לפי טבעו, אבל הנסיון דעקידה הראה כי גם עבודתו באהבה הוא אינו מצד טבעו כ"א מפני שזה רצון וציווי הבורא ית'¹¹¹ והיינו שהוא עפ"י העבודה דוקא להיות דכן הוא הכוונה העליונה שיהי' עבודת הנבראים בכח עצמן, ולכן הנה כל מה שאפשר להיות ענין הידיעה וההשגה באלקות ניתן מלמעלה האפשרית בזה. ולפ"ז מפרש הפרד"ס בע"מ נבה"ע, כל הע"ס פעלו בבריאת העולם, אם שהי' באפשר בכח א' ליבראות היינו ספי' הכתר הנק' אחד, וכפי המבואר שם¹¹² בפ"ה מובן מה שהע"מ הם ע"ס הכוונה בחי' ספי' המל' שבהע"ס, ומאמר א' הכוונה בחי' כתר שהוא בחי' הכלל הכולל כולם, ואם הי' ההתהוות מבחי' הכתר לא היו העולמות בבחי' גבול ולא הי' בהם ענין הבחירה ומצד התקרבותם לגבי הא"ס היו בבחי' הביטול בתכלית, וע"י שנבראו בע"מ נתרחקו ממקורם שנעשו בבחי' גבול ושייך בהם ענין הבחירה ושכר ועונש. א"כ הרמ"ז והרמ"ק שניהם מפרשים המשנה דבע"מ נבה"ע באופן א' אלא שהרמ"ז מפרשו על הכוונה בסיבת הירידה שנעשה ע"י החטא, כנ"ל, והרמ"ק מפרשו על תחלת הכוונה באופן הבריאה והתהוו' העולמות.

אמנם עדיין צ"ל והלא התהוות העולמות הם בדרך בריאה יש מאין, וכל בריאה יש מאין הוא בדרך ריחוק הערך דזהו ההפרש בין השתל' עו"ע ליש מאין, דהשתל' עו"ע הוא בבחי' קירוב, ולכן העלול בערך העילה, משא"כ בריאה יש מאין הוא בבחי' ריחוק עד שהנברא אינו בערך הבורא, וכל ענין הבריאה הוא באופן העלם והסתר הבורא מהנברא¹¹³, וא"כ מהו ההפרש אם נתהווה ע"י ע"מ שהן ע"ס או הי' ההתהוו' ע"י מאמר א' שהוא ספי' הכתר הכוללת כולם מאחר שגוף ההתהוות הוא בבחי' ריחוק והעלם והסתר הבורא מהנברא, ומאחר דריחוק זה הוא כוונה העליונה הרי אם הי' ההתהוות מבחי' מאמר א' הרי הי' הריחוק יותר, שהרי הע"מ שהן ע"ס הם בבחי' קירוב יותר אל מהות מציאות הנבראים מכמו מאמר א'. אך הענין הוא דהנה גם עתה שנתהוו העולמות ע"י ע"מ הנה מ"מ אין העולמות שוין במעלתן, דעולם הבריאה אינן בבחי' יש ממש עדיין כמו יצי' ועשי' וכמ"ש הרמב"ן תכזבפירושו עה"ת בפסוק בראשי' ברא¹¹⁴ דראשית ההתהוות שנתהווה מאין ואפס המוחלט הוא שנתהווה חומר היולי פשוט שאין בו שום צורה עדיין עד שאין אנו יכולין לכנותו בשם דלכן נק' תהו דבר שמתהה בנ"א שאינם יודעים מה הוא, ומזה מובן דהבריאה הראשונה שנברא אינו יש מוגבל ממש דמשום זה אין אנו יכולים לכנותו בשם, דכל שם הוא שמתאר את הדבר, והיינו כשאנו תופסים את הדבר אז אנו יכולים לתאר אותו, וכל תפיסת דבר מה הוא שתופסים אותו בהו"ק שלו, והיינו כשהדבר מוגבל בו"ק אזי יכולי' לתפוס את הדבר ולתארו ולציירו שהוא באופן כך וכך שזהו"ע השם שאנו מכנים אותו, וא"כ הבריאה ראשונה שאין אנו יכולי' ויודעים לכנותו בשם הוא לפי שאינו בבחינה מוגבלת ממש בו"ק לכן אין ביכלתינו לתאר ולצייר אותו, כ"א בעולם היצי' בא בבחי' ציור ועיקר היש הוא בעולם העשי', ונמצא דגם כמו שנתהווה ע"י ע"מ מ"מ הרי עולם הבריאה אינו בבחי' יש ממש עדיין, והיינו מפני שקרוב עדיין אל האין שהוא הבריאה הראשונה שנברא מהאין אינו בבחי' יש ממש עדיין, וא"כ כ"ש אם הי' ההתהוות מבחי' מאמר א' והוא המאמר הכללי דכתר שהיו העולמות בבחי' ביטול בתכלית ולא הי' בהם ענין הבחירה ושכר ועונש. וביאור דבר זה יובן ממח' ודיבור שהם כלל ופרט, דהרי במח' א' יכול אדם לחשוב מה שצריך ע"ז בדיבור ריבוי צירופי' וריבוי זמן¹¹⁵, ומח' ודיבור הנה שניהם הם לבושי הנפש, וההפרש ביניהם הוא דמח' הוא לבוש המיוחד ודבוק בנפש עד שאין בה שום הפסק כלל שמשוטט תמיד, והיינו דלהיות¹¹⁶ לבוש מיוחד אל השכל והשכל נובע תמיד לזאת הנה גם המח' משוטטת תמיד, משא"כ דיבור הוא לבוש הנפרד ושייך בו הפסק כמו עת לדבר ועת לחשות מלדבר¹¹⁷, ולכן יש הפרש גם בהאותיות שאינם דומין האותיות דמח' לאותיות הדיבור, דאותיות המח' הם דקים ורוחנים שאינם נרגשים אל הזולת כלל כ"א הם כלולי' בעצמו, ואותיות הדיבור הן אותיות ממש שמורגשים אל הזולת, וטעם הדבר לפי שהמח' מיוחדת עם הנפש ולכן האותיות דשם הם ג"כ בבחי' ביטול ודביקות בהנפש, משא"כ דיבור שהוא נפרד לכן האותיות הן בבחי' ישות דפירוד הוא סיבת הישות, והדוגמא מזה יובן למעלה שיש ג"כ מח' ודיבור כמ"ש¹¹⁸ כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו', וכתי'¹¹⁹ בדבר הוי' שמים נעשו, שהמח' מיוחדת באוא"ס ולכן הנבראי' שנתהוו מבחי' מח' הם בבחי' ביטול ודביקות באוא"ס ב"ה, אבל דיבור העליון אינו בבחי' יחוד כ"כ ולכן הנה הנבראי' שנתהוו מזה הן בבחי' יש, והוא ההפרש בין הנבראי' דעדאת"כ להנבראי' דעדאת"ג, דהנבראי' דעדאת"כ הן בבחי' ביטל משא"כ הנבראי' דעדאת"כ הן בבחי' יש, והמשל בזה הוא¹²⁰ תכחמברואי' שבים וברואי' שביבשה, דכל מה שיש ביבשה יש בים¹²¹ אלא הברואי' שבים הם מובלעים במי הים, ודגי' הפורשים מן הים מיד מתים¹²², והמים הם מקור חיותם והיינו דמקום חיותם הוא בתוך המים דוקא, אבל ברואי' שביבשה הגם שמקבלים חיותם מן הארץ מ"מ הם נפרדי' מן הארץ ששט באויר או במים ואינם דבוקים ומיוחדים במקום חיותם דוקא, והנמשל מזה יובן בנבראי' דעדאת"כ שהן מובלעין בתוך מקורן בבחי' ביטול ודביקות לגמרי ואין בהם שום צד פירוד כלל, ועם היות שהם ג"כ נבראים, וכל נברא הוא מציאות דבר מה ונבדל ממקורו, האמת הוא שהן נבראי' שנבראו ונתהוו מאלקות וחיים מהכח האלקי שמחי' אותם, אבל כל מציאותם הוא רק הרגש החיות שלהם שמרגישים את האור והחיות האלקי שהוא מקורם המחי' ומהווה אותם, והרגש חיותן זהו הרגש מציאותם, והיינו דבזה הם מציאות במה שמרגישים את חיותם, דאם לא היו שום מציאות כלל אינו שייך הרגש החיות שה"ה דבר א', אבל כל מציאותם הוא רק הרגש חיותן לבד ואינו¹²³ במציאות דבר בפ"ע, וזהו ההפרש בין נבראי' דעדאת"כ לנבראי' דעדאת"ג, דהנבראים דעדאת"ג מציאותם הוא הרגש הישות שלהם ואינם מרגישי' את מקורם דאם הי' מרגיש את מקורו לא הי' מרגיש את הישות, ולכן הנה נבראי' שבארץ הרי אופן חיותם הוא דוקא כשהן נפרדים ממקורם שאז מרגישי' את הישות שלהם שזהו מציאותם, משא"כ נבראי' דעדאתכ"ס כל מציאותם הוא הרגש חיותן לבד, ולפ"ז הרי גדלה מעלת הנבראי' דעדאת"כ על הנבראי' דעדאת"ג, אבל באמת הרי יש מעלה בנבראי' דעדאת"ג על הנבראי' דעדאת"כ והוא בענין הבחירה דזה שייך רק בנבראי' דעדאת"ג משא"כ בנבראי' דעדאת"כ אינו שייך ענין הבחירה, דענין הבחירה הוא מה שיכול לבחור בההיפך ח"ו, והנה הבחירה בההיפך הוא דוקא כשיש איזה צד פירוד, דכשיש איזה צד פירוד נופל לומר לבחור בדבר מה, והנבראי' דעדאת"כ ה"ה בטלים ודבקים לגמרי ואין בהם שום צד פירוד כלל, מאחר דכל מציאותו הוא רק הרגש החיות האלקי, ואם הי' נפרד קצת ממקורו אז הרי מתבטל כל מציאותו לגמרי דאז אינו נברא מברואי עדאת"כ דזהו המשל מדגים שבים שמיד שפורשים מן הים מתים שא"א להיות בהם שום פירוד מן המים כלל דכמו"כ הוא גם בנבראי' דעדאת"כ שא"א להיות בהם שום צד פירוד כלל וכלל ובמילא הרי אין בהם ענין הבחירה כלל, והיינו שאין בהם החסרון דישות ואין בהם המעלה דבחירה, משא"כ נבראי' דעדאת"ג דמציאותם הוא הרגש הישות שלהם והיינו לפי שהם נפרדים ממקורם, ולכן שייך בהם ענין הבחירה, שמצד הבחירה יכולי' הם לבחור בההיפך ח"ו ובוחר בטוב הנה יש בהם מעלת הבחירה, ועם היות דגלוי וידוע למעלה בהדיעה העליונה ית' שיהי' כך וכך, מ"מ הרי ידיעה זו מה שידוע למעלה אינו מכריח את הנברא¹²⁴, לפי שהנברא אינו מרגיש את מקורו ולכן הנה אצלו הרי הבחירה היא תכטחפשית, דהנבראי' דעדאת"כ מאחר שמרגישים את מקורם ממילא ה"ה כפי אופן מקורן וא"א להם להיו' באופן אחר כלל, משא"כ נבראי' דעדאת"ג שאינם מרגישים את מקורם וממילא הבחיר' היא חפשית, והיינו דהגם שחסרונם הוא שהם בעלי יש ומציאות אבל מעלתם הוא שהם בעלי בחירה לבחור בטוב ובוחרים בכח עצמם. וזהו והלא במאמר א' יכול להבראות היינו בהמאמר כללי דספי' הכתר שכולל הכל, אלא שאז הרי לא היו העולמות בבחי' יש כ"א היו כמו הנבראי' דעדאת"כ ולא הי' ענין העבודה כלל שלא הי' שייך ענין הבחירה, ולזאת נבה"ע בע"מ שהם ע"ס פרטיות וכמבואר לעיל בפרדס שאז נבראו העולמות בבחי' יש וגבול ושייך בהם ענין העבודה בכח עצמו ובבחירה חפשית. ונמצא דלפי' הפרד"ס ג"כ הנה המאמר א' הוא למעלה מהע"מ, ובשרשו הוא בחי' העקודים שכל הע"ס כלולי' בנקודה א' שזהו בחי' הכלל, ושרש שרשו הוא בחי' מחה"ק דא"ק שהוא בחי' אור כללי שכולל כללות ההשתל' מרוכ"ד עד סוכ"ד¹²⁵.

אמנם במד"ש¹²⁶ פי' להיפך דע"מ הם מעלה יתירה ממא' א', כי מאמר א' היינו ספירה א' הכלולה מיו"ד והוא ספי' המל', וע"מ הם ע"ס ממש וע"ז אמר והלא במאמר א' יכול להבראות היינו ע"י ספי' המל', והמעלה הוא שנברא בע"מ ולא במא' א'. והענין הוא כי הנה כל השפעה צ"ל ע"י עשר בחי' דוקא שהם חב"ד חג"ת נה"י ומבשרי אחזה¹²⁷ כמו בהשפעת השכל לזולתו צריך ג"כ שיומשך ע"י עשר בחי' אלו, דאופן ההשפעה הוא שצריך תחלה להשכיל ולהתבונן בעצמו בכח חכמתו ובינתו בההשכלה ההיא, ולהעמיק בדעתו היטיב באיכות ומהות ההשכלה ועניני ההסבר שבה, שההעמקה הזאת מחבר החכ' והבינה, והיינו שמביא נקודת החכ' לידי השגה דבינה, וגם עי"ז נקלט ונתפס אצלו ההשכלה בטוב, וגם צריך שיהי' לו אהבה ורצון בההשפעה כי לולי זאת א"א להשפיע שום דבר השפעת שכל כלל, ואז הם דברים היוצאי' מן הלב ונכנסים אל לב השומע¹²⁸, וכן צ"ל מדת הגבו' לצמצם א"ע והיינו ההגבלה שיוגבלו דברי ההשכלה בהשפעה זאת שלא יתבלבלו הענינים ויהיו מוגבלים, כי לולי צמצום זה הרי מצד האהבה והרצון הי' מאיר אור ההשכלה בתוקף גדול וכהא דאמר ר' עקיבא לרשב"י (פסחי' קי"ב ע"א) יותר משהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק ולהשפיע, ומה גם מצד תוקף התגלות הלב הי' ההשפעה בריבוי ובלי סדר והדרגה כ"כ, ולא הי' המקבל יכול לקבל, ולזאת צ"ל מדת הגבו' והצמצום לצמצם מדת האהבה והתגלות התפעלות הלב בכדי שתהי' ההשפעה בהגבלה ובסדר והדרגה, אמנם בכדי שלא יצמצם ביותר צ"ל מדת הת"ת לזווג ולייחד חו"ג ושיהי' תלהרצון והצמצום ע"ד המיצוע, ונו"ה הם כליות יועצות איך להשפיע וצריך להיות התקשרות המשפיע בהמקבל, והיינו דלבד זאת שצ"ל האהבה והרצון להשפיע הרי צ"ל התקשרות המשפיע אל מקבל זה וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו בענין לימוד האב עם בנו ואז דוקא הרי באה ההשפעה בסדר מסודר ומתקבלת בכי טוב, וכמו"כ הוא בכל השפעה שצ"ל ע"י עשר בחי' אלו דוקא, וכן הוא בבריאת והתהוות העולם הי' צ"ל ג"כ עשר מדרי' אלו שהם ע"ס, אך בענין העשר בחי' אלו גופא יש חילוקי מדרי', כי הרי כל מדה כלולה מעשר, ועז"א והלא במאמר א' יכול להבראות היינו בחי' מל' שהוא בחי' דבר מלך שלטון שהיא כלולה ג"כ מע"ס ובפרט לפמ"ש הפרד"ס בשער כ"ג פי"ז בערך פרט דכתר כלל ת"ת פרט ומל' כלל, וז"ע כלל ופרט וכלל, א"כ הרי הכלל דספי' המל' הוא הכלל שכולל כל הע"ס ע"ד כל הנחלים הולכים אל הים¹²⁹, א"כ הי' יכול להבראות במאמר א' שהוא ספי' המל' שהרי כוללת כל שפע הע"ס, ומ"מ נבה"ע בע"מ דהיינו בע"ס עצמן וכמ"ש¹³⁰ ד' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה ובדעתו תהומות נבקעו שהם בחי' חב"ד, וכתי'¹³¹ כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתי'¹³² זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, ואמרז"ל (חגיג' די"ב ע"א) בעשרה דברים נבה"ע בחכ' ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה כו' והיינו ע"ס העליונות¹³³, דמ"ש ד' בחכ' יסד ארץ הרי אין הכוונה על בחי' חכ' שבמל' כ"א ספי' החכ' שהיא בחי' ח"ע דאצי', כי חכ' שבמל' היא בחי' חכ' תתאה, ולכן אמר ד' בחכ' להורות שבחי' חכ' זו היא בחי' ח"ע, והכוונה הי' בכדי שיהי' גילוי אלקות בעולם, כי אם הי' ההתהוות מבחי' מל' לבד לא הי' מאיר גילוי אלקות בעולם, דמה שהמל' כוללת כל המדרי' בתוכה ה"ה בבחי' העלם היינו שמעלמת ומסתרת על האורות וגילוי' המאירי' בה, וטעם הדבר הוא לפי שספי' המל' חלוקה מכל הספירות בזה, דכל הספירות כולם הם בבחי' השפעה בקירוב, משא"כ ספי' המל' היא בחי' השפעה בריחוק שהוא בחי' ההבדלה והרוממות שבבחי' מל' שבזה היא מעלמת על בחי' האורות שבה¹³⁴, וגם אותיות הדיבור דבחי' מל' ה"ה אותיות בבחי' יש שמעלימים ומסתירים על האור¹³⁵, משא"כ כשהי' ההתהוות ע"י הע"ס עצמן הרי נמשך בחי' גילוי אלקות בעולמות, שהרי בהע"ס מאיר בחי' גילוי אור יותר מכמו שהוא מאיר בספי' המל', וגם הם בבחי' השפעה בקירוב, ולכן ע"י נמשך בחי' גילוי אלקות.

תלאוזהו דכתיב¹³⁶ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, נא' תולדות מלא¹³⁷ דהעולם על מילואו נברא¹³⁸ והיינו שהי' מאיר גילוי אלקות בעולם וכדאי' במד"ר¹³⁹ עיקר שכינה בתחתוני' היתה וכתיב ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, דזהו פעם הראשון שנזכר שם הוי' מפורש בגלוי, והיינו דלאחר שהוזכר ענין מנוחת השבת וכמא'¹⁴⁰ בא שבת בא מנוחה, דהמנוחה הוא רק מילוי החסרון וכמא'|66 מה הי' העולם חסר שבת וע"ז הוא שאומר בא שבת בא מנוחה שנתמלא מה שהי' חסר ועיקר הגילוי הוא מה שכאן מתפרש כוונת הבריאה באמרו ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, דעשיית הארץ ושמים הוא בשביל היחוד דהוי' ואלקים ושיהי' גילוי שם הוי', וזהו תולדות מלא שהי' מאיר גילוי אלקות בעולם והיינו מפני שנבה"ע בע"ס עצמן הי' מאיר גילוי אלקות בעולם, רק שע"י חסרון הלבנה וחטא עה"ד נעשה תולדת חסר וכמ"ש¹⁴¹ זה ספר תולדת אדם, וכן ע"י חטא הדורות שסלקו את השכינה למעלה מז"ר עד שבא אברהם והורידה לרקיע הא', ודור אחר דור יצחק ויעקב עד מרע"ה שהוא שביעי לאברהם הורידה למטה וכמ"ש וירד הוי' על ה"ס¹⁴², וע"י העבודה דעכשיו בקיום התומ"צ וע"י הבירורים שמבררים ומזככים בזה את העולם הנה יהי' לע"ל תולדו' מלא כמ"ש (רות ד יח) ואלה תולדות פרץ שקאי על לע"ל דכתי' תולדות מלא שיהי' גילוי אלקו' בעולם, וזהו דכתיב (ישעי' נא יא) ופדויי הוי' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה, ושמחת עולם על ראשם שיהי' השמחה בעולם מחמת הגילוי הרב שיהי' אז בעולם שיומשך המשכת גילוי אלקות בעולם עד שיהי' גילוי שכינה למטה כמו קודם החטא. ויתרון המעלה בגילוי ההוא על הגילוי שהי' קודם החטא, דקודם החטא הרי הי' זה בדרך מלמעלה למטה כי חפץ חסד הוא¹⁴³ מצד טבע הטוב להיטיב¹⁴⁴, אבל הגילוי דלע"ל הוא האור והגילוי שבא ע"י העבודה דעכשיו. וזהו עבודת הצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בע"מ, והיינו דמתחלה נבה"ע בע"מ בחי' ע"ס שיהי' גילוי אלקות בעולם, והיינו מה שהעולם על מילואו נברא, ואח"כ ע"י חטא הדורו' נעשה תולדת חסר שנסתלק האור, וצדיקים ע"י עבודתם בתומ"צ הם מקיימים את העול' שממלאים את החסרון, והוא ע"י שמקשרים חב"ד תלבשבנפשם בחב"ד שבתורה. דהנה¹⁴⁵ הג' בחינות חב"ד עם היותם כולם במדריגת המוחין, מ"מ ה"ה ג' מדריגות חלוקות זה מזה¹⁴⁶, הן בגופם שהם הכלי', דמוח החכ' הוא קר ולח, ומוח הבינה הוא חם ויבש¹⁴⁷, והן בנפשם שהם האורות, דאור החכ' הוא נקודה דוקא, ואור הבינה הוא בהתפשטות או"ר¹⁴⁸, וכן הדעת ענינו כפול מה שהוא מוח לעצמו, ומה שהוא מחבר חו"ב, וכתיב¹⁴⁹ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, שהאדם שלמטה הוא בצלם ודמות אדם העליון כבי', וכתיב¹⁵⁰ זאת התורה אדם, דהתו' היא ג"כ בהתחלקו' ציור אדם, מוחין ומדות. וחב"ד שבתורה הוא חכמתו ורצונו ית' ממש, ועם היות שזהו נפלא מהשגתינו¹⁵¹ להבין בעצם מעלת מדריגתן בענין החב"ד וההבדל במדריגתן, ומ"מ הרי יש לנו מבוא בהשערה בענינם עכ"פ, וכמו בהאדם למטה¹⁵² הרי יש כלי המוח וכלי השכל, והיינו דזה מה שחומר מוח החכ' משתנה מחומר מוח הבינה וחומר מוח הבינה משתנה מחומר מוח הדעת הוא לפי שחומר המוח הוא כלי לאור השכל, ולזאת לפי ערך אור השכל כן יהי' הכלי שלו, דהכלי הוא כמו גוף לנשמה שהוא אור השכל, וכן הוא בכלי השכל שהם ג"כ כלים למה שמעולה מהם בדוגמת כלי המוח שהם כלים לאור השכל, והיינו דהשכל עצמו נעשה כלי לשכל, דהשכל ההוא הוא נעלה יותר מכמו השכל שחומר המוח הוא כלי אליו, ובדוגמא כזאת יובן גם בחב"ד שבתורה דעם היותו¹⁵³ דגוף ועצם הסברות שכלים המושגי' בתורה הם חכמות עמוקות ביותר הנה אחר כ"ז אינו אלא בדוגמת חומר המוח שהוא כלי אל אור השכל הנה כמו"כ בחכמות העמוקות האלו הם כלים לחכמתו ורצונו ית', וענין ההתקשרות הוא שבלימוד התורה כדבעי למהוי ה"ה תופס ממש בבחי' חכמתו ית' ומקיף אותה מכל צד ופנה דאי' בסש"ב¹⁵⁴ שהוא יחוד נפלא שאין כמוה¹⁵⁵ ובדוגמתו, וכן המדו' שבנפשם במדות שבתורה כשר ופסול כו' וכן במצות שהם בבחי' המדות בכלל דרמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא¹⁵⁶.

והנה עיקר ההתקשרות הוא בתפלה שהוא בחי' התקשרות המדות לאלקות, והיינו דלבד זאת דכללות ענין התפלה הו"ע ההתקשרות¹⁵⁷, דהתקשרות הנשמה תלגבאלקות הוא ע"י התפלה, הנה לבד זאת הרי התקשרות המדות לאלקות הוא בתפלה, דכל האומר אין לי אלא תורה¹⁵⁸, והיינו דכל עבודתו הוא רק בידיעת ולימוד התורה בלבד הרי גם תורה אין לו|84, וצ"ל תחלה העבודה דתפלה, כי בכדי שיהי' לימוד התורה כדבעי למהוי שיתקשר נפשו בחב"ד שבתו' שהיא בחי' חכמתו ורצונו ית' זהו דוקא ע"י הקדמת התפלה, כי יוכל להיות גם שעסק בתורה הרבה ומקשר דעתו ומח' בזה, מ"מ הוא רחוק לגמרי מאור התורה, דענין הדביקות בתורה הוא שירגיש שזהו חכמתו ורצונו ית', ער זאָל דער פילין און דער הערין אַז דאָס איז חכמתו ורצונו ית' ויניח א"ע לגמרי מכל וכל לבחי' חכמתו ורצונו ית' שבתו', והיינו דלבד זאת מה שכללות ענין הידיעה וההשגה אמיתית אפשר להיות רק ע"י הקדמת הנחת עצמו, דבכדי לידע ולהבין איזה ענין שכלי הרי בהכרח שיניח א"ע ער זאָל זיך אַוועק לייגן היינו שיפנה א"ע מכל עניני ענג ורצון אחר וישעבד עצמו לידע דבר זה, כי בלי הקדמה והכנה זו א"א להגיע לשום ידיעה והשגה כלל, והו"ע המסירה והנתינה מה שמוסר ונותן עצמו על הדבר ההוא להבינה, אשר כן הוא בכל דבר שכל וחכמה שבכדי שיוכל להבינה ולהשיגה צריך להיות תחלה השעבוד שהו"ע המסירה והנתינה לכללות הדבר ההוא, ואח"כ כאשר נכנס מעט בידיעת ההשכלה ההיא הרי השכל'¹⁵⁹ עצמה משעבדו, שנעשה נוגע לו הדבר ההוא, דיא השכלה אַליין ציט עם צוא, עס וערט אים דיא זאַך נוגע, עס ציט אים אייף ויסין דעם דבר שכל ההוא און עס פאַר נעמט אים אז ער קאָן קין אַנדער זאַך ניט טראַכטין, ואז הנה במילא מניח א"ע להדבר ההוא, וכל התקשרות בהשכלה הוא לפי ערך אופן מעלת ההשכלה, דבשכלים יש עליון ותחתון גדול וקטן שכל פשוט בינוני מעולה ונפלא ואינו דומה ההתקשרות וההמשכה שמקשר וממשיך השכלה בינונית לכמו ההתקשרות וההמשכה שמקשר וממשיך שכל נפלא, וכמו שאנו רואין במוחש בטבעי בנ"א דגם איש בינוני שאיננו עוסק תמיד במושכלות ורק יש לו ידיעה טובה בהבנת ענין שכלי, דלפעמים כאשר שומעין שכל נפלא בהסברה טובה ה"ה נמשך אחרי ההשכלה ההיא וזה מנתקו עס רייסט אים אָפּ מעניניו, וכאשר שומעים שכל בינוני הגם שמקבל את הדבר ומובינו¹⁶⁰ בטוב טעם ודעת ומ"מ אינו כלל כמו ההמשכה שפועל בו שמיעת שכל נפלא, לפי שבכל השכלה הרי מדת ההתקשרות וההמשכה שבה היא לפי רום מעלתה העצמית, ולפי אופן הבנתו בהענין דאינו דומה תלדהבנה והשגה מה שמבין ומשיג את הענין להרגשה מה שמרגיש את הענין, עס איז דאָך בשו"א ניט גלייך דאָס ואָס מיא פאַרשטייט צוא דעם וואָס מיא פילט, ולזאת וכאשר מרגיש אַז ער פילט און דער הערט אַז חכמת התורה איז חכמתו ורצונו ית' הנה אז הרי ההנחה, דער אַוועק לייג הוא לפי אופן רום מעלת ההשכלה ואופן ההרגש שלו, והיינו שזה פועל בו ההנחה לגמרי מכל וכל לבחי' חכמתו ורצונו ית' שבתורה, וזהו דכתיב (שה"ש ד ג) כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה וגו' וקאי על הדיבור בתורה ונק' הדיבור בשם מדבר¹⁶¹, כשם שהמדבר הוא ארץ לא זרוע¹⁶², כמו"כ צ"ל הדיבור דתורה שלא יהי' זרוע בו שכלו ורצונו¹⁶³, והיינו דכל ענינו בלימוד התורה צ"ל שיהי' תלמיד המקשיב ומקבל¹⁶⁴ מה שנאמר בו, ולא יזרע בו שכלו ורצונו, דהיינו שלא כמו שהוא רוצה וכמו ששכלו מחייב כן רוצה למצוא בתורה, וכמו שיש כאלו שטבעם לבאר ולהסביר דבר כמו שהם רוצים, ולפעמים מראים בזה המצאות גדולות בהוכחות שונות שבהשקפה ראשונה מתקבלי' בשכל ואח"כ כשעומדים על בורי' של דבר רואים שאין בזה ממש, ובשכל נקרא זה עקמומית אַ קרומקייט אין שכל, וסיבתו העדר היגיעה בהנחה אמיתית למושכלות, וכנ"ל שזהו עיקר בהשכלה לשעבד עצמו בהבנת עומק הענין, וכאשר ח"ו לימודו בתורה הוא באופן כזה אז הוא חוטא ופושע וגורם ר"ל רעה לנפשו ומגלה פנים בתורה שלא כרצון ד' והיפך רצונו ית', דזהו"ע לא זכה נעשה לו סם המות¹⁶⁵ שמתיר את האסור וקשור בידי החיצוני' ומוסיף ר"ל חיות בקלי' וסט"א, כ"א כל ענין לימוד התורה צ"ל בהנחת עצמו שמניח עצמו לרצון ושכל דתורה, היינו לאמיתית הדבר כמו שהוא, גם אם הוא היפך שכלו ורצונו, ואז הוא כלי לאמיתת אור החכ' דתורה.

והנה כ"ז¹⁶⁶ הוא כשהוא בטל ומניח א"ע, אַז ער גיט זעך איבער אל האמת, אבל אם אינו בטל אז אינו כלי לאמיתת התורה, ואז הלימוד דתורה גורם בו הישות ביותר שמרגיש א"ע ביותר עי"ז, והיינו מה שמחזיק טובה לעצמו שלומד תו' הרבה ונעשה אצלו מציאות יש וחשוב בעיני עצמו, ואז גם אם לומד הרבה ה"ה מרוחק לגמרי מן התו' שאינו מאיר בו אמיתית אור התורה כלל, וכמ"ש¹⁶⁷ לא בשמים היא וגו' ולא מעבר לים היא וגו', ואמרז"ל¹⁶⁸ ולא תמצא בגסי הרוח ולא במי שמרחיב תלהעלי' לבו כים¹⁶⁹, ואין התו' מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי'¹⁷⁰, דדוקא מי שהוא בטל ה"ה כלי לאור¹⁷¹ אבל כשהוא בבחי' ישות וגסות אינו כלי כלל לאור התורה, עד¹⁷² שגם הלימוד שלו הוא אח"כ ג"כ רק להתייהר¹⁷³, ולהיות נחשב בעיני הרואים¹⁷⁴ או לקנטר¹⁷⁵ וכדומה, וגם יוכל לירד אח"כ עוד יותר ח"ו עד שנעשה לו סם המות שהוא היפך סם החיים, וכאמרז"ל (יומא דע"ב ע"ב) זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה¹⁷⁶. והנה יש אכילה ורפואה¹⁷⁷ והחיות הנמשך ע"י רפואה הוא המשכת חיות חדש מהנפש, ואינו דומה לחיזוק הכחות שנעש' ע"י האכילה שאינו חיות חדש, ואינו אלא חיזוק הישינות¹⁷⁸, ובכללותו הוא רק באותו האופן שהי' קודם, כי גם קודם האכילה לא הי' הסתלקות החיות, רק שאבריו וחושיו נחלשו, שמפני העדר האכילה אין הקישור והחיבור של הגוף עם הנפש בחוזק, ולזאת הוא מרגיש חלישו' קודם האכילה, אבל אין זה ענין סילוק הכחות. משא"כ ע"י כאב או חולי ר"ל, עם היות שהוא רק קלקול האבר, והתיקון הוא ג"כ מה שצריכי' לתקן האבר, אבל ה"ז גורם סילוק החיות מהאבר ההוא, ולא זו בלבד מה שהכח פרטי ההוא אינו פועל פעולתו, אלא עוד זאת שגורם חלישות בכללות החיות והכח פרטי מסתלק, וגם באופן שהכח פרטי אינו מסתלק לגמרי, מ"מ הרי ענינו הוא ענין הסילוק ולא ענין החלישות בלבד. וכמו בכאב היד ר"ל לא יוכל לנענע בידו לכתוב לצייר או לעשות איזה מלאכה שתהי', הרי קלקול אבר היד פועל סילק¹⁷⁹ כח התנועה מהיד, ואינו ח"ו סילוק לגמרי, אלא שהוא מתעלם, ובזה גופא הרי יש חילוקי דרגות באופן העלמו. משא"כ בהעדר האכילה הרי יכול לנענע בידו אלא שהוא בחלישות לבד, וטעם הדבר שבהעדר אכילה הרי אין האבר מקולקל בעצם והוא מוכשר וראוי לחיות אלא שנחלש, וכ"ז¹⁸⁰ שהאבר מוכשר וראוי להחיות¹⁸¹ הרי אין החיות מתעלם ממנו בהתעלמות כזו כמו שהיא¹⁸² במקום שר"ל האבר מקולקל, שאז הנה לבד זה תלושהאבר בלתי מוכשר וראוי לקבלת החיות ונחלש, הנה עוד זאת גורם סילוק החיות. ולכן הנה המשכת החיות שבא ע"י אכילה אינו המשכת חיות חדש, אבל המשכת החיות שע"י הרפואה מאחר שהחיות מסתלק ממנו וממשיכו מחדש ע"י הרפואה ה"ז חיות חדש שנמשך ממקום גבוה ועליון יותר בנפש. וזהו זכה נעשי' לו סם חיים וכו', דכאשר עבודתו בתו' הוא¹⁸³ כדבעי למהוי בביטול והנחת עצמותו כנ"ל, הנה לבד זאת שנתחזק בכל המיני חיזוק בהמזון דתורה, אלא עוד זאת שנעשית לו סם חיים שהו"ע הרפואה, והיינו שלבד זאת שממשיך ההמשכות שע"י התורה¹⁸⁴ שהם בבחי' מזון, אלא שעוד זאת ממשיך גם ההמשכה דתוס' אור וגילוי¹⁸⁵ שהוא בדרך רפואה שהוא אור עליון ביותר. אבל כאשר לא זכה, שאינו זך וישר והוא בגסותו וישותו אז נעשית לו סם מיתה, שמקלקל¹⁸⁶ את אברי הגוף ומסלק ר"ל את החיות, כן הוא ברוחניות, לימוד התורה שיורד¹⁸⁷ מדרגא לדרגא עד שמוצא את ההיפך ח"ו, כי ניתן מקום לטעות, וכמא'¹⁸⁸ א"ל הקב"ה כתוב והרוצה לטעות יטעה, דמי שהוא כלי לאור התורה ה"ה מרגיש את האמת כמו שהוא, אבל מי שאינו כלי לאור התורה ה"ה מוצא את ההיפך ח"ו. ובזה יובן מ"ש בס"י¹⁸⁹ הבן בחכמה וחכם בבינה, ולכאו' הול"ל הבן בבינה וחכם בחכמה ומהו אומרו הבן בחכמה וחכם בבינה. אך הענין דהנה חו"ב הן תושב"כ ותושבע"פ, דכתיב¹⁹⁰ שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ואמרז"ל¹⁹¹ מוסר¹⁹² אביך תושב"כ תורת אמך תושבע"פ. והנה כל המצות הרי נאמרים הם בתושב"כ, רק שהן שם בקיצור נמרץ, וכמו מצות תפילין הרי מתושב"כ איני¹⁹³ יודעי' עדיין איך שיהיו התפילין רק בתושבע"פ מבואר בפרטיות, וכן בכל המצות, דתושב"כ היא בחי' חכ', שבקיצור וברמז, ותושבע"פ בינה בהתרחבות והתגלות. וזהו הבן בחכ', דתושב"כ שהיא בחי' חכ' שלמעלה מהשגה מ"מ צ"ל בזה קצת השגה עכ"פ, שבלימוד המדרשי' וס' הזהר¹⁹⁴ דעי"ז יכול להיות קצת השגה בתושב"כ. וחכם בבינה, דתושבע"פ נתלבשה בשכל אנושי וניתן מקום לחדש הרי תלזיכול להיות שלומד תורה וישכח על ה' נותן התורה¹⁹⁵, ולכן צ"ל וחכם בבינה, דחכמה הוא כח מה¹⁹⁶ ביטול שיזכור שזהו חכמתו ורצונו ית'.

והנה בכדי להיות כלי לאור התורה הוא ע"י הקדמת העבודה דתפלה, דעיקר עבודתה הוא ההתבוננות בעניני אלקות, דע"י ההתבוננות מתעורר באהוי"ר שעי"ז מזדכך חומרו ומתעלה נפשו ומתקרב לאלקות ונעשה בבחי' הביטל, ולזאת בלימוד התו' שלומד אח"כ ה"ה ג"כ בבחי' ביטול שמניח א"ע (ער גיט זיך אַוועק) אל התורה בלי הרגש ישות עצמו אדרבא מרגיש את אור התו' בחי' פנימי' חכמתו ורצונו ית' שבתורה שזהו"ע התקשרות חב"ד שלו בחב"ד שבתו', ועוד זאת דבעבודתו בתפלה הרי ההתעוררות דאהוי"ר שבתפלה מביאו לידי תשוקה שהוא חפץ שיהי' גילוי אלקות, ומאיר לו האור אח"כ בעסק התורה שמרגיש בנפשו את האור האלקי שבתורה, וע"י התקשרות מוחין ומדות שלו במוחין ומדות דתו"מ ותפלה שהן בחי' ע"ס דאצי', ה"ה ממשיך בחי' ע"ס בספי' המל' שיהי' גילוי אלקות בעולם, ותחלת ההמשכה הוא בע"ס דאצי', כי זה מה דע"י חטא ועון ח"ו גורמי' סילוק האור אין זה בחי' סילוק האור מלמטה לבד כ"א שגורמים הסילוק למעלה ג"כ וכמ"ש בזהר¹⁹⁷ ע"פ¹⁹⁸ הצדיק אבד, דאבד מלקבל ברכאין מלעילא וכדאי' בזהר¹⁹⁹ דקוב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא, ופי' לעילא הוא בחי' הסתלקות האור מז"א לבינה, ולעילא הוא בחי' הסתלקות האור מהמוחין העליונים לבחי' הכתר, וזהו וכד אנת תסתלק מני' אשתארן כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא²⁰⁰ שהו"ע סילוק האורות מהכלים, וע"י שהאדם מקשר המוחין והמדות שלו בבחי' מוחין ומדות העליונים דאצי' ע"י תו"מ ותפלה עי"ז הוא ממשיך בחי' אוא"ס שיתלבש בהמוחין ומדות העליונים, דכל הקורא בתורה הקב"ה קורא ושונה כנגדו²⁰¹, ולזאת ע"י שהאדם למטה לומד תו' ומקשר חב"ד שבנפשו בחב"ד שבתו' שהוא בחי' חב"ד דאצי' ה"ה ממשיך מלמעלה ג"כ התקשרות והתלבשות אוא"ס בבחי' חב"ד דאצי', וכן ע"י התקשרות המדות בהמדות העליונות ממשיך למעלה ג"כ התלבשות אוא"ס בהמדות, וכשנמשך גילוי והתלבשו' אוא"ס בהע"ס נמשך גילוי הע"ס בבחי' מל', ולהיות דהמשכת האור הוא ע"י עבודת האדם לכן נמשך הגילוי בבחי' מל' שהוא בחי' כנס"י מקור דנש"י, וע"י ספי' המל' נמשך הגילוי למטה בעולם ג"כ, ועיקר הגילוי למטה יהי' לע"ל לאחר גמר הבירורים שאז יהי' הגילוי למטה כמו קודם החטא שעיקר תלחשכינה בתחתוני' היתה וכמ"ש²⁰² ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דיבר שיהי' גילוי אלקות ממש למטה, דכ"ז נעשה ע"י עבודה עכשיו בקיום התומ"צ, ומעין זה מאיר לו גם עכשיו בנפשו ובחלקו בעולם שזהו עולמך תראה בחייך²⁰³, וכמו הצדיקים הגדולים שהי' מאיר להם גילוי אלקות ממש למטה בעולם, שזכו לזה ע"י תורתם ועבודתם. וזהו שמקיימים את העולם שנברא בע"מ, היינו שממלאים החסרון, שממשיכים הגילוי דע"ס במל' ושיהי' הגילוי למטה כמו שהי' בתחלת הבריאה. דהנה גם בתחלת הבריאה מה שעיקר שכינה בתחתונים הייתה|65 זהו ע"י התורה, וזהו התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה ואי' בעבוה"ק ח"א פ"ח בפי' המאמר דפרקי דר"א פ"ג אמרה תו' בי נתיעץ הקב"ה לברוא את העולם וז"ל כי בתורה הקדומה שהיא חכמת אלקים שהיא כוללת כל האצי'²⁰⁴, והיינו דעצם בריאת העולם מצ"ע הוא מבחי' מל' וכמ"ש|45 בדבר ה' שמים נעשו, דהתהוות העולמות הוא מבחי' דיבור העליון, ולעולם ד' דברך נצב בשמים²⁰⁵ להוותו ולהחיותו תמיד²⁰⁶, והיינו דבכדי שיהי' מציאת יש זהו ע"י בחי' מל' דוקא, משא"כ מהע"ס העליונות לא הי' אפ"ל התהוות היש להיות שמהם ההשפעה הוא בבחי' קירוב²⁰⁷, אמנם זה מה שהתו' היא כלי אומנתו וכן מ"ש בזהר קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא זהו בחי' תוס' אור שנמשך בהבריאה ע"י התורה שנמשכו הע"ס דאצי' במל', כי תכלי' כוונת הבריאה הוא שיהי' לו ית' דירה בתחתונים והיינו ע"י תומ"צ וכמ"ש²⁰⁸ ויקחו לי תרומה אותי אתם לוקחים²⁰⁹ שע"י תו"מ נמשך בחי' אוא"ס בעולם, ולזאת בתחלת הבריאה נמשך האור ע"י התורה כפי הכוונה העליונה, אשר כן הוא גם בהאדם שנק' עולם קטן²¹⁰ דאמרז"ל (נדה ד"ל ע"ב) ומלמדין אותו כל התורה כולה שנא' (משלי ד' ד') ויֹרֵני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמר מצותי וחי' וכו' וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התו' כולה, ולכאו' מהו"ע ותועלת הלימוד²¹¹, אלא שזהו הנתינת כח מלמעלה שיוכל ללמוד אח"כ, שהלימוד שאח"כ הוא ע"י עבודה ונותנים לו כח ע"ז מלמעלה ע"י שמלמדין אותו, ובעומק הענין הנה זהו הנתינת כח שיוכל האדם בעבודתו בתומ"צ להמשיך המשכת אוא"ס ע"י התו', ומה שהעולם על מילואו נברא הוא בכדי שיוכל להיות הגילוי בעולם. והנה בתחלת הבריאה עם היות שהי' הגילוי בדרך מלמעלמ"ט אבל לא הי' עדיין קיום התו' בפועל תלטלכן ע"י חטא נסתלק האור, אבל לאחר מ"ת שהמשכת האור הוא ע"י העבודה הוא אור עליון יותר וזהו שאמרז"ל (סוטה דכ"א ע"א) ואין עבירה מכבה תורה ופרש"י, שכר מי שעסק בתו' קודם לכן, והיינו שהתורה היא סם החיים שמביאה רפואה לעולם, וזהו לפי' המד"ש דמאמר א' הוא למטה מע"מ, דמאמר א' הוא בחי' מל' וע"מ הם ע"ס, וע"י התורה מקיימים את העולם היינו המשכת בחי' ע"ס במל'.

וזהו שובי שובי השולמית שעשתה שלום ביני ובין עולמי שהוא המשכת האלקות למטה ע"י התורה, אמנם בכדי שתהי' ההמשכה שע"י התו' הוא ע"י הקדמת העבודה דתפלה, דתפלה נקראת חרב של שלום, וכמו בגשמיות הרי חרב של שלו' הוא מה שעובר דרך מדינה אחת ללחום במדינה אחרת²¹² וכמו"כ הוא בעבודה ברוחניות דענין התפלה הוא מה שע"י ההתבוננות שקודם ובעת התפלה והתעוררות האהוי"ר בא לידי הסכם והחלט גמור בתיקון המדה שעוסק בה, ובפועל הרי זה בא אח"כ בעבודת היום, ונק' התפלה חרב של שלום לפי שהעיקר מה שבא בפועל הוא לאחר התפלה, אמנם עי"ז נעשה כלי לאור התורה שנק' שלום. וביאור²¹³ הענין הוא²¹⁴ דהנה כתיב²¹⁵ רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ואמרז"ל (ברכות ד"ה ע"א) כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות ואי' בזח"ג (רע"מ) דרע"ב ע"א דשם הוי' נק' חרב י' רישא דחרבא ו' גופא דילי' ה"ה ב' פיות דילי', והענין הוא דהנה ידוע דיניקת החיצונים יכול להיות משני אופנים, א' מחמת ריבוי הצמצומים, והיינו דכאשר נתצמצם ההארה האלקית בריבוי הצמצומים ובתכלי' ההעלם וההסתר אז יכולים גם החיצונים לינק משם, וכמו באדם הרי מהזיעה היוצא' מבין נקבי העור הוא חיות לרמשים כן הוא יניקת החיצונים והסט"א מאחורי העור שבין נקב לנקב בנקבי השערות שהוא בין צירוף לצירוף, לפי שכשהאוא"ס ב"ה מאיר בגילוי הנה משם אינם יכולים לקבל, כי אין אוא"ס שורה אלא במי שבטל אבל במי שהוא יש ומציאות אינו יכול להיות גילוי אוא"ס וכמאמר²¹⁶ אין אני והוא יכולי' לדור ולכן הנה הקלי' וסט"א שהם יש ודבר נפרד לגמרי שמופרדים מאחדותו ית' הנה מגילוי אור אינם יכולי' לקבל משם, אבל כשמתצמצם האור בריבוי צמצומים אז יכולי' אף הם לקבל תוס' יניקה לפי שעכ"פ מעט ביטול יש בהם ג"כ דקרו לי' אלקהא דאלקיא²¹⁷, ועז"נ²¹⁸ כרחל לפני גוזזי' נאלמה, דגוזזי' הם בחי' שערות, והיינו תמדכאשר האור נמשך ע"י בחי' השערות שהוא בחי' ריבוי הצמצומים יכולים גם הם לקבל ג"כ, וזהו הטעם שאמר פרעה אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחי'²¹⁹, והיינו²²⁰ לפי שבן הוא בחי' ז"א שהוא בחי' גילוי אור וכידוע דז"א רובו חסדים²²¹ שהוא בחי' גילוי שאינם יכולי' לקבל משם, ולכן והמיתן אותו לסלק האור, ואם בת היא וחי' דבת הוא בחי' מל' דבנין המל' מהגבו' שהוא בחי' צמצומים ומריבוי צמצומים היינו מבחי' אחורי העור דנוק' יכולי' ג"כ לקבל, והאופן הב' הוא שמקבלים ממקום גבוה מאד והיינו מבחי' המקיף שלמעלה מסדר השתל' וכמ"ש²²² שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך, שממית הוא נוק' דקליפה, הלעו"ז דבחי' מל' דקדושה, דמל' דקדושה נק' שם ומל' דקליפה נק' שממית בתוס' מ"ם שהוא למעט הענין וכמאמר²²³ כל המוסיף גורע, והיא בהיכלי מלך שמבחי' המקיף דשם כחשיכה כאורה²²⁴ יכולים ג"כ לקבל, דב' אופני יניקת החיצונים תלוי הכל באופן מעמד ומצב נש"י בעבוד' שבלב בקיום התומ"צ והיינו באופן עבודתם בעבודת הבירורים, דהנה כתי'²²⁵ כי חלק ד' עמו יעקב חבל נחלתו, דנש"י הם חלק כבי' מהוי' וכמ"ש²²⁶ בנים אתם לד' אלקיכם ולכן הנה יעקב הוא חבל נחלתו, וכמו עד"מ²²⁷ החבל שראשו א' קשור למעלה וקצהו הב' קשור למטה הנה כשמנענעים הקצה התחתון מתנענע גם קצהו העליון, כך בנש"י הנה כפי אופן מעשיהם למטה כמו"כ נעשה למעלה, דהנשמה כמו שהיא למטה הרי שרש המשכה בגילוי גבוה מאד²²⁸, וכמא'²²⁹ נשמה שנתת בי טהורה היא דטהורה הוא מדרי' האצי'²³⁰ ועשר כחו' הנפש הם מע"ס דאצי' שנשתלשלו מהן²³¹, והאדם כולל כללות ההשתל' מרוכ"ד עד סוכ"ד וכדאי' במד"ר (בראשי' פ"ח²³²) שהאדם נברא מן העליונים ומן התחתונים דכולל כללית²³³ ההשתל', תמאוהוא עיקרי במע"ב ובכוונת הבריאה וכמ"ש²³⁴ אחור וקדם צרתני²³⁵, ולכן הנה כפי מעשה האדם למטה נעשה דוגמתו למעלה ולזאת כשהאדם ממשיך א"ע בפנימיות הרצון לאלקו' בתורה תפלה וקיום המצות נמשך מלמעלה ג"כ מבחי' פנימיות הרצון, ואז מאיר בחי' גילוי אוא"ס ובמקום הקדושה דוקא, והסט"א אינה יכולה לקבל כלל, אבל כשהאדם משפיל את עצמו בתאוו' ורוח הבהמה היורדת למטה²³⁶ שהוא הנה"ב ממשיכו לענינים החומרים, עי"ז גורם למעלה ג"כ בחי' ההשפלה ח"ו שבא האור האלקי בריבוי צמצומים עד שיכול להיות גם מקום ליניקת החיצונים, וזהו דכתיב²³⁷ וישח אדם וישפל איש, אדם תואר השכלי²³⁸ וכאשר וישח אדם שנכפף אל הבהמה שבו להיות נמשך אחרי תאוות גשמיים וענינים חומרים הנה עי"ז כבי' וישפל איש להיות מתצמצם בכמה מיני צמצומים עד שמבין צרוף לצרוף נמשך יניקה לסט"א.

אמנם צ"ל והלא קלי' וסט"א גם הם נבראו וא"כ הרי בהכרח שיומשך להם איזה חיות ויניקה לצורך קיומם וכל חיות הוא מהקדושה דוקא, ומאחר שבלא"ה נמשך להם חיות א"כ למה זה מתיחס אל עבודת האדם והנהגתו. אך הענין דאי' ברמ"ז פ' בא בביאור המאמר דרע"מ ד"מ ע"ב פקודא דא לבער חמץ דהא פקודא דא אתמסר להו לישראל וכו' ורזא אוקימנא בין חמץ ומצה בכמה דוכתי דא יצה"ר ודא יצר טוב והקשה הרמ"ז למה תקנו חז"ל לשון ביעור חמץ אחר שהתורה אמרה לשון תשביתו שאור²³⁹, ויבאר כי שאור הוא במוחין דאימא דינין תקיפין דמחמץ לאחרים מפני שדוקא ממנה יש הכח הגמור לקליפות בהתפשטות ק"ך צירופי אלקים²⁴⁰, וחמץ מדינים דאבא, ובליל פסח שאז האיר אור האצי' הקדוש מצד אבא דכתיב בי'²⁴¹ ועברתי אני בכבודי ובעצמי²⁴² אזי נתבטל גם החמץ בכח עליון ונא'²⁴³ וישא העם את בצקו טרם יחמץ, ומאז נשאר לנו כח לבטל החמץ וז"ש פקודא דא לבער חמץ כלומר זהו השרש למצות ביעור חמץ, ומעתה יקשה איך למד ד' לישראל סוד ביעור חמץ לבטל הקליפה ולבערה מן העולם, כיון שהוא ית' נתן להם קיומם למה יבוא בטרוניא עליהם, ולזה משיב דהא פקודא דא אתמסר להו לישראל, והענין שב' מיני חיו' יש לקליפה האחד מה שנקצב לה בגזירת עליון, והשני מה שמוסיפין החוטאים ח"ו בהפלת הניצוצות של קדושה, וקודם חטא אדה"ר כבר הי' מציאות לקלי'²⁴⁴ תמבאלא שהיתה בשפל המצבים מתקיימת בחיותה מצומצם וכו' אבל אחר שחטא האדם ונתחייב מיתה חזר וניער מיתת המלכים (ז"מ קדמאין דתהו) ונפלו רפ"ח ניצוצין בקלי' וכו' וזה סוד ברכת על ביעור חמץ ביעור גי' רפ"ח כו' ולא נזכר שאור כי בביעור חמץ שהוא השרש ממילא יפלו הענפים²⁴⁵. והמורם מכל האמור דתלוי בעבודת האדם בביעור החמץ שלו שהוא היצה"ר, ולזאת כאשר האדם משפיל א"ע בענינים החומרים ונמשך אחריהם להיות חפץ בהם מצד הגשמיות שבהם הנה עי"ז גורם תוס' יניקה לקלי' וגורם שגם מבחי' מדרי' העליונות נמשך ג"כ בריבוי הצמצומים ועי"ז נעשה בהם תוס' חיות, דהנה גם זה דכתי' כרחל לפני גוזזי' נאלמה שהוא מה שהקלי' וסט"א יונקים משערות דנוק' זהו תוס' יניקה דמה שנקצב להם לצורך קיומם הוא רק בין שערה לשערה אבל לא ההמשכה מגוף השערות, וא"כ הנה זה מה שיונקים מגוף השערות זהו תוס' יניקה, ולכן הנה מה שנמשך להקלי' יניקה לצורך קיומם הרי מ"מ הי' מדורם מובדל מכל המקומות והיו בשפל המצבים תחת כל העולמות דקדושה, וע"י חטא עה"ד שחזר וניער מיתת המלכים דתהו ונפלו רפ"ח ניצוצות עי"ז נעשה התערובות דטו"ר|23 דאין טוב שלא יהי' בו תערובת פסולת מחלקי הרע, ואין רע במוחלט שלא יהי' בו חלק ניצוץ קטן דטוב, ומבשרי אחזה|53 בטבעי בנ"א דאין צדיק בארץ אשר יעשה ולא יחטא²⁴⁶ דחטא פירושו חסרון²⁴⁷ והיינו שמחסיר בעבודה לפ"ע הכחות שניתן לו מלמעלה, וכידוע בענין עבודת הצדיקי' שצריכי' להיות כל ימיהם בתשו' לתקן בכל יום ויום בעבודת עניני השפעת יר"ש ועבודת השי"ת במה שעוד נחסר לפי ערך מעלתם ומדריגתם בנתינת כח מלמעלה וכמ"ש²⁴⁸ וצדיק יסוד עולם דעבודתם הוא להגביה ולהעלות נש"י למעלתם ומדריגתם האמיתי דכתיב²⁴⁹ ועמך כולם צדיקים והוא ע"י ההתעוררות מלמטלמ"ע וע"י המשכת גילוי אור תורה ועבודה בגילוי אלקות מלמעלמ"ט להאיר עיניהם של ישראל בתו"מ ולהעיר את לבבם בעבודה שבלב, וכן אין רע במוחלט כי גם אלו אשר ר"ל בסיבות מסיבת שונות נתרחקו מהתו"מ וח"ו נפלו בעמקי הרע הנה גם בהם הנה הנקודה פנימית שלימה היא ובהגלות נגלות אור פנימי ועצמי ישובו אל ד' בכל לבם נפשם ומאדם, ואם ח"ו וח"ו שנאבד בהם גם הנקודה מאין בא התשובה אלא זאת אומרת שהנקודה היא שלימה אלא שמכוסה ומוקף מרע וע"י תשובה אמיתית מתגלה הפנימית, דכל התערובות דטו"ר נעשה בסיבת חטא עה"ד שגרמה ירידת העולמות בכלל ועולם העשי' בפרט שהתלבשה תוך הקלי', וכן בכל חטא ועון גורמים התגברות הקלי' שמלבשת יותר להקדושה²⁵⁰, וכן כאשר האדם מגביה א"ע תמגבגסות שזה מורה על הישות שלו שהוא בגיאות גם לגבי אלקות, שאם הי' בטל לאלקות ממילא הי' בענוה ושפלות לגבי כל אדם, וכמו משה דכתי' בי'²⁵¹ והאיש משה ענו מאד מכל אדם שעל פני האדמה דלהיותו בטל באמת לאלקות ובמילא הי' בענוה ושפל בעיני עצמו מכל אדם, ולהיפך ההתנשאות נגד בנ"א מורה על ההתנשאות לגבי אלקות שזהו מצד חומר גופו כאשר יגבה לבבו מעניניו ומכל אשר לו בלי שום טעם ודעת ועי"ז גורם למעלה ג"כ החוצפה וההתנשאות של החיצונים שמגביהים א"ע לקבל ממקום גבוה מאד.

וזהו דכתיב (קהלת ג' י"א) ²⁵² גם את העולם נתן בלבו²⁵³, העלם כתיב²⁵⁴ דכל כוונת בריאת העולם הוא בשביל האדם כמ"ש²⁵⁵ אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, ובריאת האדם הוא בשביל בראתי תרי"ג²⁵⁶ שיקיים תומ"צ ואז הוא עולם אבל כשאינו שלם בעבודה בתומ"צ אז הוא העלם ניתן בלבו של אדם²⁵⁷, וזהו דב' אופני יניקת החיצונים תלוי הכל בהאדם. וזהו פרעה אותיות הערף²⁵⁸ שמקבל מבחי' עורף דא"א שהוא מדרי' גבוה מאד, והוא ע"י שבעבודה נש"י הם במדריג' כי פנו אלי עורף ולא פנים²⁵⁹ פי'²⁶⁰ דגם מה שפנו אלי היינו בעבודתם בתו' ותפלה ומעהמ"צ זהו רק בעורף בחי' חיצונית ואחורים בלבד והיינו מצות אנשים מלומדה²⁶¹, והעבודה הוא בקרירות ועל צד ההרגל לבד, אבל לא בפנימיות הרצון לקיים רצון בוראו ולעבוד בשמחה ועי"ז גורם דפרעה יכול לקבל יניקה מעורף דא"א, דשם כחשיכה כאורה|151, וכן ענין התיקון ג"כ תלוי בהאדם וזהו דכתי' רוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם, שע"י רוממות אל בגרונם עי"ז נעשה חרב של שתי פיות. והענין הוא דהנה בגרון יש ג' ענינים קנה ושט ורידין, כי הגרון הוא מקום מיצר בחי' מצרים מיצר הגרון ושם יש ג' שרי פרעה שר המשקים שר האופים ושר הטבחים²⁶², דכמו שיש מצרי' דקלי' כמו"כ יש מצרים דקדושה וכן יש ג' שרי תמדפרעה דקדושה. והנה שר המשקים זהו קנה כי בקנה יש גידי המוח שבהם ועל ידם נמשך לחלוחית המוח ללב ולריאה ואמרז"ל (חולין דמ"ה ע"ב) תלתא קני הוו (לאחר שהקנה נכנס לחזה מתפצל לשלשה, רש"י), חד פריש לליבא וחד פריש לריאה וחד פריש לכבדא, ולכן נק' שר המשקים לפי ששואב הלחלוחית שבמוח וממשיכה ללב ולריאה, והנה כמו שהמים מצמיחי' כל מיני תענוג²⁶³ כך ע"י הקנה נמשך בחי' התענוג באלקות מבחי' רוממות אל, והיינו כשמתבונן בהפלאת ורוממות אוא"ס איך שאוא"ס מופלא ומרומם מגדר עולמות דגם העולמות היותר עליוני' אינם בערך הא"ס כלל דלכן אני ד' לא שניתי²⁶⁴ שלא יש שום שינוי כלל מקודם שנבה"ע לאחר שנבה"ע משום שאינו בערך כלל, וכשמתבונן בזה באריכות ההתבוננות הרי מאיר האור במוחו ומתענג מאד על הפלאת ורוממות הא"ס, וע"י הקנה נמשך ההתבוננות הזאת בלב ג"כ כי העיקר הוא שיורגש בלבו דוקא וכמ"ש²⁶⁵ נודע בשערים בעלה ואי' בזהר²⁶⁶ כחו"ח לפום שיעורא דילי' לפום מאי דמשער בלבי' וכתי'²⁶⁷ וידעת היום והשבות אל לבבך דוקא, שצ"ל ההשבה אל הלב²⁶⁸, דהלב הוא עיקר הפנימית שהוא המחלק חיות לכל האברים ע"י הרוח חיים והדם הנמשך מן הלב וכמאמר²⁶⁹ ליבא פליג לכל שייפין, דכן הוא גם בעבודה הרוחנית שהלב ירגיש ג"כ ענין הפלאת רוממות גדולת הא"ס מה שעי"ז בא לאהבה בתענוגים והוא מה שמתענג מאד על אלקות ונמשך בבחי' דביקות עצומה לדבקה בו ית' וכמא'²⁷⁰ זכור אב נמשך אחריך כמים דכמו שטבע המים לדבק הנה כמו"כ ע"י בחי' התענוג שמתענג על אלקות ה"ה מתעורר באהבה עצומה לדבקה בו, ועי"ז מכרית את אפשרי' היניקה של החיצונים שלא יוכלו לינק ממקום גבוה, כי בכחות הנפש הרי התחלת הכחות פנימי' הוא מכח החכ' ולמטה, והכחות דרצון וענג הם למעלה מהכחות פנימי' ועניני'²⁷¹ למעלה הוא מה שלמעלה מסדר ההשתל' כי התחלת ההשתל' הוא מספי' החכ' אבל ענג הוא למעל' מהשתל', וכן ההתבוננות הוא בבחי' אוא"ס כמו שהוא מופלא ומרומם מעולמות, ועם היותו מופלא מ"מ הרי משיגו דנמשך במוח ולב שזהו"ע הקנה שהוא קנה חכ' קנה בינה²⁷² דתחלה מאיר גילוי התענוג בהתבוננות במוחו ואח"כ ע"י הקנה נמשך התענוג בלב שנרגש גם שם עד שהלב מתפעל באהבה בתענוגים, והיינו דהמוח שליט על הלב בפנימיותו²⁷³, והכוונה בזה דהלב מתחיל לצאת מהגדרתו שהו"ע תמההמדות ומתענג במאד על הגילוי אור שמאיר במוחו ונרגש בלבבו, ועי"ז גורם למעלה ג"כ שיומשך בחי' אוא"ס שלמעל' מהשתל' בבחי' חכ' ומדות העליונים ואז אין החיצונים יכולי' ח"ו לקבל איזה יניקה, דדוקא מהמקיף יכולים לקבל משום דשם כחשיכה כאורה|151 אבל כשאור המקיף נמשך בבחי' פנימית הרי צ"ל ביטל דוקא והקלי' שהם יש ומציאות נפרד אינם יכולים לקבל, ועוד זאת דאהב"ת זו הוא מקור הרמ"ח מ"ע וכמ"ש בסש"ב ח"א פ"ד כי המקיימן כו' בו²⁷⁴, וע"י קיום מ"ע הרי נמשך המקיף בפנימי, ובמילא אין החיצונים יכולים לקבל שום יניקה ח"ו.

והנה שר הטבחי' הם ורידין, דהורידין הוא שבהם נמשך הדם ובהם גם הדם הבא מבירור הלב ועולה אל המוח שבראש וכן נמשך לכל האברים, וענינו בעבוד' רתיחת הדמים דקדושה שהו"ע האהבה ברשפי אש²⁷⁵, כי העבודה דקנה הוא בחי' אהבה הנמשכת כמים²⁷⁶ בחי' אהבה בתענוגים, ושר הטבחים בעבודה הוא בחי' אהבה כרשפי אש, דע"י עבודה זו הנה אש אכלה אש²⁷⁷, דהאש דקדושה אוכלת את האש דלעו"ז המתפשט בתאוות גשמים ובענינים החומרים, וזהו שת"א על שר הטבחים²⁷⁸ רב קטלייא והיינו דבעבודה זו שורף ומכלה את התאוות ורצונות זרות דעי"ז הוא מכרית יניקת החיצונים מאופן הא' שהוא ע"י הריבוי צמצומים, דריבוי הצמצומי' נמשך ע"י רוח הבהמה היורדת למטה שמשפיל א"ע בתאוות גשמים ומסור ונתון לענינים החומרים, אבל ע"י העבודה דשר הטבחי' שהוא רשפי אש האהבה באלקות ה"ה שורף ומכלה את כל התאוות ורצונות זרות ממילא לא יוכלו לקבל מזה יניקה, ועוד זאת דע"י האהבה ברשפי אש הרי קיום המצות הוא בזהירות יתירה בכלל ובפרט שהוא סור מרע, וכמו שאנו רואים בטבעי בנ"א דהאוהב באמת מיקר במאד בציווי אהובו ומקיימו בהידור וזהיר בכמה זהירות מהפכו, וכן הוא בעבודה דע"י האהבה ברשפי אש הנה קיום המצות הוא באופן אחר לגמרי ובתוקף הזהירות דסו"מ שז"ע שס"ה ל"ת, והשס"ה ל"ת גורמים הפרדת והרחקת הרע מן הקדושה שלא יוכלו להגביה א"ע לינק מהמקיף עליון. ושר האופים בעבודה הוא כמ"ש²⁷⁹ ואפו עשר [כו'²⁸⁰] לחמכם בתנור אחד, לחם הוא תו' כמ"ש²⁸¹ לכו לחמו בלחמי, ולחם זה תמוצ"ל נאפה בתנור אחד היינו בהחמימות האהבה הבאה מההתבוננות דאחד²⁸², דזהו ע"י העבודה דתפלה, ובכללות שר האופים בעבודה הוא האמורי דקדושה, דשר האופים דקלי' הוא האמורי דלעו"ז דאמורי הו"ע הדיבור, והדיבור דלעו"ז בלה"ר רכילות שקר, והריבוי דב"ט שמלכלך את הנפש ובקדושה אמורי הדיבור בתורה תפלה וריבוי תחנונים ונק' שר האופים דע"י הדיבור מתרבה החום כו'.

-------------------- * --------------------