סעודת פורים צב"ר בישיבת תו"ת דריגא

רסגאיש יהודי הי' בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני¹²⁰, וארז"ל (מגילה די"ב ע"ב) בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, בן שמעי בן ששמע אל תפלתו, בן קיש שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו, קרי לי' יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי לי' ימיני אלא מבנימין קאתי כו' לעולם מבנימין קאתי, ואמאי קרי לי' יהודי ע"ש שכפר בע"א, שכל הכופר בע"א נקרא יהודי, וצ"ל מהו"ע שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו ותפלתו מתקבלת והוא מקיש על שערי רחמים ונפתחים לו, שכ"ז הם מעניני התפלה, והלא מרדכי הי' ראש הסנהדרין (מנחות דס"ד ע"ב דס"ה ע"א¹²¹) והי' לי' לחשוב המעלה בהפלאת לימוד וידיעת התורה, ולמה חושב כאן המעלות שבתפלה, והנה קריאת שם יהודי הוא גם ע"ש שכופר בע"א אבל העיקר הוא ההודאה שמודה בשם הוי', ולכן הנה התחלת הגאולה הוא מאיש יהודי הי' בשושן הבירה.

ולהבין זה ילהק"ת משנת"ל דהצמצום קדום אל הגילוי, דמהאי טעמא עזי מסגי ברישא והיצה"ר קדם אל היצ"ט, ובכל אחד היצה"ר שלו הוא לפי ערך היצ"ט, ומעלת קדימת היצה"ר הוא שע"י העבודה נעשה יתרון האור מבירור החשך, ונת' ב' אופני בירורים כמו בהוצאת הכסף מן הסיגים, והפרדת הפסולת מן הטוב, ובמקורים הגלוים הנה החשך קדום לאור, דזהו ג"כ ענין קדימת התהו לתיקון, והעבודה הוא לאהפכא חשוכא לנהורא, דחשך הוא לילה זמן הגלות וכתיב ואמונתך בלילות, דבעוה"ז ובזמה"ג העיקר הוא האמונה, והגם דאמונה היא עצמי וישנה בכאו"א מישראל אבל היא בבחי' מקיף, ויכול להיות דבר והיפוכו, וכמו הגוזל סאה של חטים וטוחנה ואופה ומפריש חלה שמנאץ את ה', וכן הוא בכמה ענינים שיכול להיות שיבקש עזר מהשי"ת בדבר שהוא נגד רצונו של הקב"ה, והעבודה הוא להכניס את האמונה בפנימי' להיות כל עניני הנהגותיו עפ"י דיני התורה בחיות פנימי.

והנה זהו היתרון שיש בהודאה על ברכה¹²², והגם דברכה היא גבוה יותר מהודאה דברכה הוא גילוי אור וכידוע דברכה הוא ל' המשכה וכמו בריכת מים¹²³ שהוא המשכת המים, ובנפש הנה ברכה הו"ע ההשגה דכאשר משיג ענין אלקי הרי הענין מאיר בגילוי בשכלו, והיינו דלבד זאת שהידיעה היא מציאת דבר מה שיודעו מה שתחלה לא ידע, הנה הענין ההוא מאיר בגילוי בשכלו ומתרבה ומתגדל אצלו, רסדוכמו בהשגת ענין מ"ש¹²⁴ אני הוי' לא שניתי, וכמאמר¹²⁵ אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע שהוא הכל בהשואה גמורה¹²⁶, וכתיב¹²⁷ בי"ה הוי' צור עולמים, וארז"ל¹²⁸ ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז, דעוה"ז ועוה"ב כולל כללות ההשתלשלות מרכ"ד עד סוכ"ד ובראם הקב"ה בב' אותיות, ויתבונן בהעדר תפיסת מקום דב' אותיות, ובהתבוננו היטב בזה נתחדש לו בהבנתו כי ב' אותיות אינם תופסים מקום גם בהאדם לגבי הדיבור שלו ובפרט לגבי המחשבה ומכש"כ לגבי הנפש שמלאה אותיות¹²⁹, שכ"ז הוא בנפש שהוא נברא הנה ב' אותיות אינם תופסים מקום, וא"כ הרי מובן העדר תפיסת מקום דב' אותיות למעלה ב"ה¹³⁰, ומאיר אצלו הענין במוחו וגם בלבו, ועי"ז מתעורר באהבה אל האלקות המושג במוחו ונגלה אליו, אבל ענין ההודאה הוא שמודה דהדבר הוא כן, והיינו דהגם שאינו משיג הענין בשכלו, שז"ע חשך שהדבר נעלם ממנו ומ"מ הוא מודה על האמת, דאם הי' מבין הדבר ברוח בינתו הרי אינו צריך להודאה, כי הי' מחזיק הדבר כן מצד השגתו והבנת כלי שכלו, וכל ענין ההודאה הוא רק בדבר שאינו משיג, והיינו דכשאינו משיגו ה"ה מודה, אבל בענין הביטול הרי הביטול דהודאה הוא למעלה יותר מהביטול דהשגה, דהנה בהשגה הרי מאיר לו אור וגילוי וה"ה נמשך אל האור, והביטול שלו הוא מצד חיוב השכל, דהשכל עצמו מחייב את הביטול, ולזאת הנה עצם הביטול הרי אינו בהנחת עצמותו, מאחר שזהו ע"י השגה וגילוי ומצד חיוב השכל, אבל בהודאה שאינו משיג ואין בו גילוי אור ומ"מ הוא בטל ה"ז פלא יותר, והיינו להיות שיש בו מבחי' האמת בעצם, ע"כ הוא מודה ובטל למה שהוא אמת, ועצם הביטול הוא בבחי' הנחת עצמותו שהוא הביטול בעצם המהות, ומ"מ הרי יש יתרון בבחי' ברכה שהוא בחי' גילוי אור, משא"כ בהודאה שאין בזה גילוי אור, ועיקר העבודה הוא שאחר ההודאה יהי' בחי' ברכה והיינו ההמשכה והגילוי שע"י הודאה, וזהו ואמונתך בלילות אשר בעוה"ז שנמשל ללילה שבה חשך כפול ומכופל ואינו מאיר גילוי אלקותו ית' בגילוי לעין כל, והיינו מצד כי מלכותך מלכות כל עולמים|75 דהתהוות העולמות הוא מבחי' מל' שהוא בחי' שם והארה לבד, וכנודע¹³¹ בענין מלך¹³² שמו נקרא עליהם, דכל עיקר ענין הנהגת המדינה בכל סדרי' ועניני' מה שהוא טובת המדינה, הוא ע"י מנהיג המלוכה, ולכן הרי כל הפקודות והגזירות בעניני הנהגת המלוכה נאמרים בשמו, שהוא הגוזר והפוקד, ואינו אלא שם בלבד, שהרי אין זה מה שמנהיג המדינה בעצמו הוא בכל מקום, אלא התפשטות שמו בלבד רסהשזהו הארה, וכל קיום המלוכה הוא ע"י פקודות וגזירות דוקא. והדוגמא מזה יובן למעלה דבחי' המל' הוא שם והארה, ובנין ספי' המל' הוא מהגבורות, והיינו דבכדי להיות בחי' מל' הוא ע"י גבורות וצמצומים שזהו דספי' המל' בנינה מהגבורות כנ"ל, וגבורתך ידברו שנמשך ומתצמצם בבחי' גבור' וצמצומים רבים עד שיתהווה בחי' דבור עליון דע"מ שזהו בחי' מל', וכמו מלך שגוזר אומר שיהי' כך וכך דבאופן כזה דוקא הוא הנהגת המלוכה, והדוגמא מזה יובן למעלה הוא דכתיב¹³³ ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, וכתיב¹³⁴ ויאמר אלקים יהי רקיע וגו' וכן כל המאמרות הם בדרך פקודה וגזירה, ובריבוי השתל' נעשה ונתהווה בחי' העלם גמור, וכ"כ גברו הצמצומים¹³⁵ שהוא מיעוט האור והגילוי ממדרי' למדרי', דזהו"ע הצמצומים דסדר השתל' מה שממדרי' למדרי' מתמעט האור והגילוי ביותר עד שנעשה עוה"ז השפל והגשמי שאנחנו בו שהוא בחי' חשך כפול ומכופל עד שאינו משיג כלל בחי' האין¹³⁶ המהווה את היש בכל עת ובכל רגע, והוא רק בבחי' אמונה בלבד, והיינו דכל כך נתמעטו המוחות והלבבות, דבדבר הברור כזה דאין דבר עושה את עצמו¹³⁷, והכל חי וקיים רק מהכח האלקי המהווה ומחי' את הנבראים הי' צ"ל מושג בהשגה גמורה, מ"מ מפני מיעוט המוחין הנה גם זה הוא רק בבחי' אמונה בלבד.

אמנם כל זה הוא הסדר דעולם, דהתהוות העולם הוא ע"י שם אלקים, כמ"ש¹³⁸ בראשית ברא אלקים כו' דההתהוות בפועל הוא ע"י שם אלקים, שהו"ע מלכותך מלכות כל עולמים, דשם אלקים הוא מעלים ומסתיר על האור והגילוי, ויש בזה כמה אופני העלמות והסתרים שז"ע ק"ך צירופים דשם אלקים¹³⁹, אבל הסדר דנשמות הוא באופן אחר דכתי'¹⁴⁰ נר ה' נשמת אדם¹⁴¹, דנשמת האדם הוא נר המאיר דכמו הנר מאיר את החשך הגשמי, כן נש"י נמשלו לנר שהם ע"י עבודתם מאירים את זמן החשך שהוא הלילה דעוה"ז, דהנשמות הגם שהם ג"כ נבראים, ומ"מ אין התהוותם כמו כל הנבראים, והיינו שלא נתעלם עליהם האור לגמרי, כמו בכל הנבראים שהתהוותם הוא בחי' העלם האור, עד שנתהוו בבחי' נברא ממש, משא"כ הנשמות גם כמו נשמות דבי"ע אינם בבחינת נברא ממש כ"א בחי' אלקות בעצם מהותם, וכאו"א אומר¹⁴² אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא, דהיינו דגם כמו שהנשמה רסוהיא למטה יש בה מדרי' האצי' שזהו שרשה ומקורה הגלוי, וזהו טהורה היא שהיא מדרי' אצי'¹⁴³, וע"כ הנה הנשמות גם כשהם למטה משיגים אלקות ובהם נשלם הכוונה דבגין דישתמודעון בי'¹⁴⁴ דידיעה זו היא מצד האצי', היינו לפי שנאצל כללות עולם האצי' שהוא ממוצע בין המאציל העליון ב"ה והנבראים¹⁴⁵, ולפי שנאצל הענין דבידיעת עצמו יודע את הנבראים¹⁴⁶, דלכאורה אינו מובן לאיזה צורך הוא אצילת הענין דבידיעת עצמו יודע דהלא הכל הוא עצמותו ובמילא הכל גלוי וידוע, ולמה הוצרך אצילות זו, אך הענין הוא דאצילות ענין מה שבידיעת עצמו יודע כל הנבראים הוא בכדי שבנבראים יהי' ענין הדעת וההשגה באלקות¹⁴⁷, וכדאי' בע"ח בתחלתו¹⁴⁸ כשעלה ברצונו ית' שמו לברא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית', דהכוונה העליונה היא שהנבראים שלמטה בעוה"ז הגשמי יהיו יודעים ומשיגים אלקות, דהמוח הגשמי תופס המושכלות בעניני אלקות בהענינים היותר נפלאים בפרצופים הנאצלים דהפלאת סוד עתיק ומחשבה הקדומה דפרצוף א"ק ושרש נשמות דגופות שהם כלים¹⁴⁹ והדומה בהשגה טובה, ואפשר להתבונן בהם בעמקות גדולה, דאז הנה מוחו הגשמי ממש הוא כלי לאלקות וכאשר מתבוננים בהתבוננות אלקי מאיר בהם האור בגילוי בנפשם, וכמ"ש¹⁵⁰ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה בבחי' ראיית עין השכל בהאין האלקי המהווה את היש (וכנ"ל דראיית עין השכל היא ראי' חושית בעיני בשר) דזהו פי' ברוך שאמר והי' העולם¹⁵¹ דזה מה שאמר והי' העולם דהתהוות העולמות הם במאמר ורוח פיו ית' הוא בבחי' ברכה והמשכה בגילוי, וכאשר משיג בהאין האלקי המהווה את היש אז הרי אין היש נראה מציאות כ"כ ואינו נמשך אחרי היש ממש, כ"א שנמשך אחר הכוונה האלקית שישנו בהיש ההוא, וע"י ההתבוננות מתעורר באהבה ורצוא אל הכוונה האלקית ואל האלקות שבו, ולא ירצה בהישות של היש כ"א כל חפצו ורצונו יהי' להשלים הכוונה האלקית, דעי"ז מאיר חשך העולם שממשיך גילוי שם הוי' בשם אלקים, דזהו דכתיב¹⁵² ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, דבתחלה נאמר בראשית ברא אלקים וגו' שהוא בסדר דהתהוות העולם והיש שהוא ע"י שם אלקים המעלים ומכסה על האור, ולכן בכל מע"ב נזכר רק שם אלקים, ואח"כ נאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים שהוא הסדר דנשמות, והיינו דנש"י ע"י עבודתם ממשיכים שם רסזהוי' בשם אלקים, להאיר בחי' ההעלם דשם אלקים שלא יעלים ויסתיר, ויהי' גילוי שם הוי' בעולם, וכאשר ממשיכים גילוי שם הוי' בשם אלקים, אז הרי לא יש בחי' ההעלם דשם אלקים כ"א כמו שהוא באמיתתו שמגלה את האור דשם הוי', וההמשכה היא ע"י שהאדם מאיר את החשך שלו וחלקו בעולם, והיינו דכאשר מאיר את החשך דנה"ב, דשרש הנה"ב הוא ג"כ ממדרי' הקדושה רק שהוא מבחי' ההעלם, היינו מבחי' ההעלם דשם אלקים, וכנ"ל שהנה"ב הוא מגבורת הצמצום ולכן הוא כפי אופן הצמצום בריבוי ובמיעוט בקטן וגדול, וכנ"ל בענין דכל הגדול מחבירו כו', ושרשו למעלה יותר מגבורות דתהו, ויש בו ג"כ כוונה פנימי', והוא שבו וע"י יהי' יתרון האור בכמה ענינים, דלבד זאת שמברר הנה"ב ומזככו ומברר חלקו בעולם דעצם הגשמי נעשה כלי לגילוי אור, והאור מאיר בגילוי, הנה גם הנה"א מתעלה בזה שהשגתו באלקות הוא במוחש שזהו התחדשות גמורה להנה"א.

וזהו ¹⁵³ דכתיב (איכה ג' כ"ה) טוב הוי' לקוו לנפש תדרשנו, דהטוב והגילוי דשם הוי' הוא לקוו שממשיכים אותו ית' בבחי' קוין, שהו"ע המשכת המוחין במדות, וכמארז"ל¹⁵⁴ על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, דעולם הוא בחי' ז"א, ועמידת וקיום העולם שהם המדות הוא ע"י המשכת המוחין בהם, דזהו דכתיב (שה"ש ה' ט"ו) שוקיו עמודי שש¹⁵⁵ מיוסדים על אדני פז, ואי' במד"ר (במקומו) שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו (מד"ר במדבר פ"י¹⁵⁶) עמודי שש שהי' מיוסד בששה ימים, מיוסדים על אדני פז אלו פרשיותי' של תורה, דששה ימים הם ששה מדות העליונות¹⁵⁷, וכמ"ש¹⁵⁸ כי ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ, ואומר ששה ימים ולא בששת ימים¹⁵⁹, כי הששת ימים עצמם שהו"ע הששה מדות הם העולם, מיוסדים על אדני פז שהם פרשיותי' של תורה, דתורה היא מוחין שהם החיות פנימי של המדות, דלמעלה אינו דומה לכמו למטה, דלמטה הנה היסוד הוא למטה מהבנין, ולמעלה הנה היסוד הוא למעלה מהבנין¹⁶⁰. וזהו העבודה בהמשכת המוחין במדות, וכדאי' בפע"ח¹⁶¹, והעיקר הוא להמשיך בחי' רסחמוחין פנימי' ועצמי', דע"י המשכת המוחין בהמדות לא יש יניקת החיצונים מהמדות, שהרי מהמדות יכול להיות יניקת החיצונים וכמו שאנו רואים במוחש במדות בנ"א הנה גם אפי' בדברים וענינים שהם דרכי התורה והמצוה, כמו בהוכחה בחיזוק שמירת קיום המצות וקביעות עתים לתורה וסדור הענינים שבזה, הנה מאחר שהדברים נעשים ע"פ המדות בלבד, בהכרח שמביא לידי דברים לא טובים, והגם שהם ע"פ התורה אבל בעיקרם הם מדות, וראי' לדבר מעבודה דכתיב (משלי י"ח ב') לא יחפוץ¹⁶² כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו, דהתגלות הלב לבד היינו התרגשות והתפעלות המדות גם כשהם לעצמם הרי יש בהם קצת טוב, מ"מ הוא כסלות, כי מזה מסתעף יניקה לחיצונים, והיינו לבד זאת שצריכים להיות המדות שע"פ השכל, הנה עוד זאת שצריך להיות המשכת המוחין להמדות דאז לא יש יניקה לחיצונים, דזהו"ע נט"י¹⁶³ מה ששופכין מים על הידים¹⁶⁴, ונט"י הוא בג' פרקים שהם ג' ענינים כללים, הא' בקומו משינתו, הב' לתפלה ולכל דבר שבקדושה, והג' לאכילה, וטעם הדבר הוא שבסופי האצבעות יש צפרנים, וצריכים לדקדק שלא יהי' בהם דבר החוצץ אל הנטילה, והיינו דכפי הרגיל הנה שם הוא המקום שמתקבץ לכלוך מה שמונע בעד המים וצריכים לנקותם היטב שלא יהי' בהם דבר חוצץ, כי הצפרנים הם בסוף הידים שהם המדות ומשם יכול להיות יניקה לחיצונים, וכדאי' בזהר¹⁶⁵ דבטופרהא אחידן, וצריכים לנקות כל לכלוך שיש שם שהוא החיות של החיצונים, ולשפוך מים בחי' החכמה שהם המוחין, דע"י המשכת המוחין במדות אז לא יש יניקה לחיצונים, ונטילה זו הוא בקומו משינתו להעביר הרוח רעה השורה על הצפרנים, והיינו דהתחלת העבודה צ"ל בהמשכת המוחין שהו"ע ההתבוננות שקודם התפלה, שהיא ההתבוננות כללי דבשעה שהאדם קם משינתו הנה תומ"י נופלים לו דאגות היום, כי בשעה שהאדם ישן הנה"ב מתענג והנה"ט מסכים על זה ובקום האדם משנתו הנה הנפש הטבעי מתחיל להטריד את האדם בעניניו הגשמי', והיצה"ר מצייר לו כמה ציורים ומבלבלו במחשבות זרות בכדי למנעו מתורה ותפלה בצבור, וזהו"ע הנט"י להבריח הרוח רעה של היצה"ר ויתבונן כי הוא ית' המחזיר נשמות לפגרים מתים|142 יזמין לו פרנסתו ולא ישים לב לפיתויי הנה"ט, ונט"י שקודם התפלה הו"ע ההתבוננות הכללי כמאמר¹⁶⁶ ודע לפני מי אתה עומד, ונט"י שקודם האכילה הו"ע ההתבוננות שיתבונן האדם בכללות הכוונה דחייו בעוה"ז האם ירדה נשמתו בשביל לאכול ולשתות ושאר עניני החומר, ואז הנה לבד זאת אשר מאכלו יהי' רק כפי ההכרח לו רסטרק במאכלי הכרח וימנע עצמו מן המותרות ומאכלי עדון הנה עוד זאת שירבה לעשות צדקה ויתחזק בקיום המצות ויקבע עתים לתורה. דכללות ענין נט"י הוא המשכת המוחין עצמיי', היינו החכמה דתורה שיהיו כל עשיותיו רק ע"פ התורה.

וזהו טוב הוי' לקוו, דהוי' הוא למעלה מהטבע, הנה הטוב והגילוי שלמעלה מן הטבע הוא לקוו לאלו שממשיכים המוחין במדות, דהמשכה זו הוא ע"י הג' דברים דתורה ועבודה וגמ"ח, דעבודה הוא העלאה מלמטה למעלה, ותורה היא קו האמצעי¹⁶⁷. והענין הוא דהנה העבודה היא עבודת הקרבנות¹⁶⁸, דעקרי הקרבנות¹⁶⁹ הי' שחיטתן בצפון וכמ"ש¹⁷⁰ ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני הוי', דקדשי קדשים הי' שחיטתן בצפון דוקא¹⁷¹, וצ"ל והלא צפון הוא בחי' גבורה¹⁷² ולמה קדשי קדשים שחיטתן בצפון דוקא. אך הענין הוא¹⁷³, דצפון הגם שזהו בחי' הגבורה, הנה גבורה דקדושה הוא תגבורת החיות, וכמו הגשמים שנקראים גבורה, וכמו מזכירין גבורות גשמים (ברכות פ"ה מ"ב) דעיקר השפעת החיות הוא מהגשמים, וכמ"ש (ישעי' נ"ה¹⁷⁴) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזרע ולחם לאכל, ומ"מ נקראים בשם גבורה לפי שהם מחולקים בטיפין טיפין ויורדים בגבורה וזה עצמו הוא החסד¹⁷⁵. וכן הנה בגוף האדם הרי הנה¹⁷⁶ הדם הוא גבורה וכתיב (ויקרא י"ז י"א) כי נפש הבשר בדם היא וגו' הרי¹⁷⁷ הוא הנפש, להיות דגבורה דקדושה היא תגבורת החיות, וזהו דכתיב (תהלים צ', י') ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה וגו', הרי דאריכת ימים הוא מבחי' הגבורה דוקא, וארז"ל (גיטין כ"ח ע"א) כיון דאיפליג איפליג, הרי שזהו חיות שבבחי' הפלגה, לא כמו בחי' החיות תמידי, ומהאי טעמא הנה כל העלאה הוא מבחי' הגבורה להיות דהעלי' צ"ל בתגבורת החיות דוקא, והיינו בבחי' רשפי אש שזהו דוקא מבחי' הגבורה, דחסד בכלל הוא בבחי' המשכה שהוא בקרירות, ורשפי אש הוא מבחי' הגבורה דוקא, ועי"ז דוקא הוא העלי'. וכן הוא בעבודה בנפש האדם דיש ב' אופנים בעבודה, הא' הוא העבודה בהמשכת גילוי אלקות למטה, והב' לזכך ולצחצח א"ע וכל עבודתו הוא לעלות ולהכלל באלקות, ערואנו רואים במוחש בעניני עבודה דנקל יותר לחפוץ שיהי' גילוי אלקות למטה מכמו לפעול הכליון והתשוקה להיות בבחי' עלי' והתכללות למעלה, ובאמת הנה העבודה דעלי' היא עבודה גדולה יותר מכמו העבודה בבחי' המשכה וכמאמר העולם ארוף איז שווערער ווי אַראָפּ, וזהו דשחיטת קדשי קדשים הוא בצפון דוקא, והיינו דע"י קרבנות אלו הנה העלי' היא בבחי' קדש הקדשים ואמרז"ל¹⁷⁸ תפלה כנגד הקרבנות תקנו, והיינו דכשם שבקרבנות העיקר הוא העלי' ע"י העלאת הקרבן ושרפתו, הנה כמו"כ צ"ל העבודה דרשפי אש התשוקה והצמאון לעלות למעלה, והוא החיות שבתפלה, דאַוונען מיט אַ געשמאַק און מיט אַ ברען שזה מגביה נפשו רוחו ונשמתו ממעמדו ומצבו ומרוממו בעילוי אחר עילוי בהשליבות דתפלה, והיינו דלבד זאת שהתפלה בחיות מעורר בו האמונה פשוטה הקבועה בתוך נקודת לבבו, שלפני הוי' ישפוך שיחו¹⁷⁹ ולפניו ית' יגיד צרת לבבו, הנה עוד זאת הרי החיות דער געשמאַק באמירת תיבת¹⁸⁰ התפלה מוציאו מן החולין שלו, עס נעמט אים אַרויס פון זיין חומריות, ומעמידו במקום אורה, אַז עס ווערט באַ אים נתחזק דער בטחון בהוי', וכבן העומד לפני אביו בוכה ומתחנן על נפשו הרי מתעוררים רחמי האב עליו, והבן הנה בזה גופא הרי מתחזק כחותיו, פון דעם אַליין וואָס ער האָט אַ טאַטען וואָס פאַר אים איז ער שופך את לבבו, הנה מזה גופא נעשה לו מרווח. כן אנחנו כל ישראל בעמדינו בתפלה לפני אבינו שבשמים, הנה מזה עצמו מתחזקים הכחות בתקוה טובה ובבטחון גמור, והרשפי אש שבתפלה שורף האש זר של הנה"ב ונשרפים המחשבות זרות והרהורים רעים, ורתיחת הדמים של הנה"ב נהפך לטוב להיות בבחי' תוקף הרשפי אש דקדושה בקיום המצות ובהנהגות של מדות טובות, דהאותיות דמחשבות רעות והרהורים רעים צריכים לבטלם ולהעבירם לגמרי מכל וכל דזהו"ע העונש דכף הקלע¹⁸¹, ר"ל, מה שמנערין את האותיות דמח' ודבורים הלא טובים שנקלטו בהנשמה מהדברים בטלים שמדברים בעוה"ז, כי אותיות המחשבות והרהורים רעים אינו שייך בהם עלי', והיינו דרתיחת הדמים דנה"ב שייך בהם עלי', אבל האותיות דמחשבות והרהורים אין שייך בהם שום עלי' כ"א צריכים להעבירם, ואפשר על ב' אופנים, הא' ע"י שריפה ברשפי אש החיות דתפלה, והב' ע"י הבכי', דדמעות מכבסים¹⁸² ומוחקים האותיות וכמ"ש (איכה ב' י"ח) חומת בת רעאציון הורידי כנחל דמעה וגו'¹⁸³, דמים אלו ג"כ באים מאש הגבורה, דדמעות באים מכיווץ המוחין¹⁸⁴.

וזהו דתפלה במקום הקרבנות דכשם שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס¹⁸⁵ כך התפלה עיקרה בבחינת העלאה, וכשם שבעבודת הקרבנות הי' תרומת הדשן הנה כמו"כ ישנו בעבודה בנפש האדם, דהנה¹⁸⁶ הדשן הוא האפר והפסולת הנשאר מהקרבן, דהקרבת הקרבן הוא שהטוב עולה ונכלל למעלה ונעשה ריח ניחוח לה'|68, והאפר הוא הפסולת הנשאר שבזה הי' תרומת הדשן, ובתרומת הדשן הי' ב' ענינים, הא' מ"ש¹⁸⁷ והרים את הדשן, ושמו אצל המזבח שהי' נבלע במקומו¹⁸⁸, והב' מ"ש¹⁸⁹ והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, והיינו שבפסולת גופא יש ב' מדרי', יש פסולת כזו שצריכים להרחיקה ולהוציאה אל מחוץ למחנה, והגם שזהו פסולת הנשאר מן הקרבן והטוב שלו נתעלה, ומ"מ הנה יש פסולת כזו שאין לה שום תקנה כ"א להרחיקה בתכלית הריחוק ולהוציאה אל מחוץ למחנה דוקא, וישנו פסולת דושמו אצל המזבח, והי' נבלע במקומו, והיינו דגם הוא פסולת רק שיש בו גם חלקי הטוב, שמתבררים ועולים, וכמו ביעקב דכתיב¹⁹⁰ ויאבק איש עמו שהעלה אבק תחת כסא הכבוד¹⁹¹, דאבק הוא מה דאשתאר מנורא¹⁹², ויעקב ברר גם זה והעלה. וכמו"כ הוא בעבודה שבפסולת יש ב' מדרי', הא' מה שצריכים להרחיקו לגמרי, ואין בו שום בירור כלל וצריכים להוציאו מחוץ למחנה, והב' הוא ג"כ פסולת אבל יש בו איזה טוב שאפשר לבררו ולזככו, ובמדרי' פרטי' בעבודה הו"ע המרירות והעצבות, דמרירות הוא בחי' שמאל דוחה¹⁹³, היינו שמשפיל עצמו ומדחה עצמו¹⁹⁴. וכמו בגשמיות אנו רואים דכאשר האדם ח"ו יורד ממצבו ואבד הון רב ה"ה מתמרמר מאד על עצמו, ותובע מעצמו ער מאָנט באַ זיך ומאשים א"ע און ער עסט זיך, שהצער נכנס עמוק בלבו וממלא כל מוחו, וכן הוא בעבודה שתובע מעצמו ומתמרמר במאד, ער איז זייער פאַר ביטערט על מעמדו ומצבו הלא טוב, ומוצא בכל ענין מעניניו הלא טוב, והצער ערבשלו הוא ממלא מוחו ולבו, הנה הגם שזהו פסולת דעבדו את הוי' בשמחה כתיב¹⁹⁵, וכן הנה המרירות עושה כיווץ בהמוח, ועבודה בהשגה והתבוננות צ"ל בדעת רחבה דוקא, ומ"מ הנה בפסולת זו יש גם טוב שמתברר, והוא מה שע"י המרירות בא לצעקה פנימי' כמ"ש¹⁹⁶ ויצעקו אל הוי' וכתיב¹⁹⁷ צעק לבם אל הוי'. ואח"כ הנה ע"י המרירות הנה יבא לשמחת הנפש כמ"ש בסש"ב פכ"ו, והיינו שהשמחה שאחר המרירות היא הוראה על אמיתת המרירות, וכמבואר בארוכה בסש"ב פל"א באופן ההתבוננות שמביאה את השמחה מהמרירות, וכאמרו ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשבי', משא"כ העצבות היא אסקופה הנדרסת¹⁹⁸ לכל מיני רע ר"ל להיות שהוא כמיואש, דגם אפילו במילי דעלמא בבני חייא ומזונא הנה אל ימנע עצמו מן הרחמים¹⁹⁹, ובפרט במילי דשמיא שאין הדבר תלוי אלא בו, ובשעתא חדא וברגעא חדא²⁰⁰ יכול להפטר מכל הרע ע"י תשובה אמיתית מעומקא דלבא. וזהו ב' הענינים דתרומת הדשן שזהו התחלת העבודה וראשיתה שהעצבות צ"ל בדחי' לגמרי' ורק ענין המרירות, וגם זה לברר הטוב שבו שהו"ע הויצעקו אל הוי' מקירות הלב בעת התפלה, וזהו העבודה דתפלה שהיא העלאה מלמטה למעלה, אויף הייבען זיך העכער און איידעלער, והקרבת הקרבן הוא ע"י הכהן שהוא בחי' חסד, והיינו שצ"ל לאכללא שמאלא בימינא²⁰¹, דעיקר הכוונה הוא ההמשכה דוקא, וכמ"ש²⁰² לא לתהו בראה ולשבת יצרה, והיינו שהכוונה בהעלאה הוא שיהי' ההמשכה, וזהו"ע גמ"ח שהוא המשכה מלמעלה למטה דגמ"ח הו"ע המצות שהוא המשכות וגילוי אלקות, ולכן הנה המצות נקראים שלוחים וכדאי' במד"ת²⁰³ כבדו את המצות שהן שלוחי²⁰⁴, ושלוחו של אדם כמותו²⁰⁵, דשליח הוא גילוי, כמא'²⁰⁶ רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא, וכמו האברים שבאדם הנה בהם ועל ידם הוא המשכת החיות, הנה כמו"כ המצות הן אברים דמלכא שהן המשכות גילוי אלקות בעולם, דאז הנה טוב הוי' לקוו דגם עניני הטבע הנהגתם הוא בדרך למעלה מן הטבע בגילוי רב ובהשפעה מרובה.

וזהו וידעת היום והשבות אל לבבך בחיבור והתאחדות ב' הלבבות שהנה"א יתלבש בהנה"ב להבינו ולהסבירו בעניני השגה אלקית אשר גם הנה"ב יבין אותם, רעגדע"י הבנה זו מזדכך גם הנה"ב ויוצא מחומריותו לגמרי ופועל גם בגשמיותו שהוא עלול להתפעלות ומתפעל על השגה אלקית ומתקרב לעניני אלקות עד שגם הוא בא לאהבה לאלקות, וזהו תתאין דמיכין שהתחתונים שהם שקועים בשינה שהנה"א ישן אצלם, וכמו בעת השינה שהוא כאדם חי אלא שכחות נפשו הם במיעוט ובהתעלמות, כן הוא במי שהוא שקוע בעניני עולם מאן מנכון דמהפכן חשוכא דנה"ב עד שבא להיות נהורא ביתרון אור והוא ע"י דטעמין מרירו דכל עניני ההעלמות של היצה"ר והעולם למיתקא, דזהו תכלית הטוב שהאדם מתגבר עליהם, והוא ע"י העבודה דקבלת עול מלכות שמים, שהוא התעוררות המס"נ שבנפש, הנה עי"ז נעשה היחוד דהוי' ואלקים כולא חד.

וזהו איש יהודי הי' בשושן הבירה, דהתחלת הגאולה היא מאיש יהודי, דהגם דברכה הנה גדלה מעלתה על ענין ההודאה, ומ"מ הרי יש מעלה בהודאה על ברכה, שהביטול הוא נעלה יותר, וכל יסוד העבודה ועיקרה הוא בקבעומ"ש דוקא²⁰⁷, וזהו יתרון העבודה דתפלה על העבודה דתורה, דתורה היא בחי' המשכה מלמעלה למטה ותפלה היא העלאה מלמטה למעלה²⁰⁸, לעשות את המטה כלי לאלקות וכן בהעבודה דתפלה ברשפי אש ותרומת הדשן, וזהו בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו וכו' ביתרון העבודה דתפלה על תורה, שעיקרה הביטול והנחת עצמותו דזה ביכולת כל אדם, ואינו דומה כמו בתורה שיש בזה חלוקי מדריגות בעצם גילוי החושים והכשרונות, משא"כ בתפלה שהיא עבודה שעם הלב מיטן האַרצין, אשר זה ביכולת כל אדם לעורר את לבבו, ולכן הנה בהודאה גופא יש ב' מדריגות, הא' מי שבעצמו אינו יודע אבל כשמסבירים לו הוא יודע ומודה, והב' הוא שגם כאשר מסבירים לו ג"כ אינו יודע ומבין אלא שהוא מודה על האמת, דזהו ההפרש בין מודה אני לפניך שבתחלת קומו משנתו להודו להוי' קראו בשמו שבא אחר ההתבוננות שקודם התפלה, וזהו דכל הכופר בע"א נק' יהודי דכל מי שהוא רק מודה על האמת נק' יהודי, ואיש יהודי דאיש הוא לשון תוקף|51 כמ"ש|52 כאיש גבורתו דאיש יהודי, היינו דכשישנו התוקף בתורה ועבודה הוא התחלת הגאולה והישועה.

-------------------- * --------------------