ש"פ פקודי צב"ר פּאַסטאָוו|1

רנדדעו כי הוי' הוא אלקים הוא עשנו ולו (הכתיב ולא, הקרי⁷¹ ולו) אנחנו עמו וצאן מרעיתו⁷², ואי' במד"ר (בראשית פ"ק⁷³) ר' יהודא בר סימון ור' אחא, ריב"ס אמר דעו כי הוי' הוא האלקים הוא עשנו ולא אנחנו בראנו את נפשנו, ור' אחא אמר דעו כי הוי' הוא האלקים הוא עשנו ולו אנו משלימים את נפשותינו, והיינו דריב"ס ור"א לא פליגי רק זה מפרש הכתוב ע"פ הכתיב דתיבת ולא באל"ף וזה מפרש הכתוב ע"פ הקרי דתיבת ולו בוי"ו, דהכתיב הוא ולא באל"ף ומפרש ריב"ס דולא אנחנו בראנו נפשנו, והקרי הוא ולו בוי"ו ומפרש ר"א דלו אנו משלימים את נפשותינו, וצ"ל מהו ענינם דב' פירושים אלו שולא אנחנו בראנו את נפשותינו ולו אנו משלימים את נפשותינו, דאז באים להידיעה וההשגה כי הוי' הוא אלקים, והיינו דבכללות יש כאן ג' ידיעות דהוי' הוא אלקים, והוא עשנו, ואשר אנחנו עמו וצאן מרעיתו.

ולהבין כ"ז ילהק"ת משנת"ל דהוי' הוא מקור הרחמים והאור, ואלקים מקור ההעלם והכלים ואיך הוא כולא חד, ומשה הוא רעיא מהימנא שלימד את ישראל לדעת ולהסתכל לכנוס בסוד האמונה, והיינו דהידיעה כי הוי' הוא אלקים הוא הפתח ושער הכניסה ברזא דמהימנותא, וידיעה זו הוא ההבנה בענין יום שכלול מיום ולילה דאז הוא שלימות, וכן הוא באיחוד ב' הלבבות, דהנה"ב יוכלל בהנה"א ואז הוא שלימות. והקשה מדוע היצה"ר בא קודם היצ"ט, ואם מצד מעלת העבודה הי' מספיק שיבואו שניהם כאחד והאדם ע"י עבודתו הי' פועל שהיצה"ר יכנע להיצ"ט וגם בזה יש עבודה גדולה, ובפרט להפוך המדות קשות דנה"ב ורגילותיו, וא"כ למה היצה"ר קדם לבא, ונת' כי ברישא חשוכא והדר נהורא.

אמנם צ"ל כללות המאמר הזה דר"ז חזייא לר"י דהוה בדיחא דעתי' ואי בעי מיני' כל חללי דעלמא הוה אמר לי', ופרש"י דברים הנעשים בכל חלל העולם, דמובן מזה שהם ב' ענינים חלל העולם והדברים הנעשים בחלל העולם, וכאשר ר"ז ראה את ר"י בבדיחות הדעת גדולה כזו שאל אותו מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אמרי ופרש"י סתם עזים שחורות סתם רחלים לבנות, א"ל כברייתו של עולם וכו' והדרא קושיא לדוכתי' מפני מה לא ברא הקב"ה נהורא תחלה. אך הענין הוא|66 דהנה ידוע דבכדי שיהי' גילוי אור בעולמות הוא ע"י הצמצום דוקא, וזהו דספי' המל' בנינה מהגבורות וכמ"ש⁷⁴ כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, דלהיות שבחי' רנהמל' היא מקור לעולמות, וכמ"ש⁷⁵ מלכותך מלכות כל עולמים דכל עולמים הנה התהוותם היא מבחי' וספי' המל', דבחי' מל' דאצי' מקור לעולמות בי"ע, ובכדי שיהי' נמשך אור שיהי' מקור לעולמות זהו ע"י צמצום דוקא, דהגילוי אוא"ס ב"ה כמו שהוא באצי' אינו בערך כלל להיות בבחי' מקור לבי"ע, כ"א ע"י גבורות וצמצומים דבחי' מל' הוא שיכול להיות בבחי' מקור. וכן כללות הגילוי בעולמות הוא ע"י הצמצום דוקא, שז"ע הצמצום הראשון שהי' באוא"ס, להיות דהאור שלפני הצמצום הוא בחי' א"ס ממש, ואינו בערך העולמות כלל, וכמ"ש בע"ח⁷⁶ דע כי טרם שנאצלו הנאצלים כו' הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות כו', ולא הי' מקום לעמידת העולמות, דמאור זה א"א להיות התהות העולמות, וא"א שהעולמות יקבלו אור כזה, ובכדי שיהי' אור מה שלפ"ע העולמות הי' הצמצום באוא"ס, שנתעלם האור שבבחי' א"ס, ונמשך אור הקו שהוא אור שבבחי' מדה וגבול, וזהו דברישא חשוכא והדר נהורא דע"י הצמצום הקודם דוקא הוא שנמשך אור שהוא בבחי' אור אל העולמות, ומבחי' הצמצום הקדום לאור הנה עי"ז עיזי מסגי ברישא שהו"ע ברישא חשוכא וכפרש"י סתם עיזים שחורות, וטעם הדבר הוא לפי שטבע הגבורות להוליד פסולת וכמו זיעה הבאה מהחום דוקא, ולהיות שהצמצום קדום אל האור לכן גם עיזי מסגי ברישא. וכמו"כ הוא גם בנה"א ונה"ב, דהנה הנה"א והנה"ב יש להם שייכות זל"ז וכמ"ש בע"ח שער קיצור אבי"ע⁷⁷ שהן בחי' חו"ג, והיינו דבכל אדם הנה הנה"ב שלו יש לו שייכות להנה"א שלו, ולכן אמרז"ל (סוכה דנ"ב ע"א) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, הרי שהיצה"ר לפ"ע היצ"ט, וטעם הדבר הוא לפי שהיצה"ר יש לו שייכות אל היצ"ט. והענין בזה הוא דהנה ידוע שהנשמה בבואה להתלבש בגוף ה"ה מצמצמת עצמה שתוכל להתלבש בגוף, שהנשמה היא הגבה למעלה מגוף, והגם דזה מה שמתלבש ממש בהגוף הוא רק הארה ומקצת הנשמה בלבד⁷⁸, אמנם הנה זה גופא בכדי שיומשך רק הארה לבד, ושתהי' ההארה באופן כזה אשר תתלבש בגוף בבחי' פנימי' זהו ע"י הצמצום דוקא, ומצמצום זה להיותו גבו', מזה הוא מציאות הפרטי של הנה"ב היינו במדריגתו וטבעו הפרטי, והיינו דודאי הדבר דהנה"ב יש לו שרש מיוחד והוא בהרבה מדרי' זו למעלה מזו, דהאופנים הם ברעש וכל התפעלות יש בה מקום ואחיזה לפסולת, והגם שזהו התפעלות דקדושה ומ"מ הרי התפעלות מוליד חום שיש בו שמרים, והוא שרש הפרטי של הנה"ב, ולמעלה יותר הוא הזיעה היוצא מזיעתן של החיות, והגם דיראתן הוא יראת שמים ומ"מ מהזיעה יש מקום אחיזה לנה"ב, ולמעלה יותר הוא האנפין⁷⁹ מתפרדין דתהו, דכ"ז הוא בכללות שרש הנה"ב, אבל התהוותו הפרטי של הנה"ב⁸⁰ והיצה"ר הנה זהו מבחי' רנוהגבו' דצמצום זה מה שהנשמה מתלבש בגוף, וידוע⁸¹ דבנה"ב יש כמה חלוקי מדרי' שור כשב ועז, הנה המדריגה של הנה"ב והיצה"ר הוא לפי אופן מעלתה של הנשמה והנה"א, וזהו דכל הגדול מחבירו הנה גם יצרו גדול, וסיבת הדבר מה שיצרו גדול הוא ממנו היינו ממעלת מדרי' נשמתו, כי נשמה גבוה הרי הצמצום בה גדול יותר ולכן יצרו גדול, א"כ במילא מובן דמצד מעלת הנשמה הנה יש לו כח ועוז אשר ביכולתו לתקנו, וא"כ ה"ז בדוגמא שלמעלה דמציאות הנה"ב הוא מהגבו' והצמצום, ומפני שהצמצום קדום אל הגילוי לכן היצה"ר בא קודם היצ"ט דוגמת עיזי דמסגי ברישא. והנה ידוע דבכדי שיהי' התהוות הכלים זהו ג"כ ע"י הצמצום דוקא, והיינו דלולי הצמצום גם אם הי' נמשך אור שבבחי' מדה וגבול לא הי' התהוות הכלים ורק מבחי' הצמצום וסילוק האור והעדרו הוא שנתהווה מציאות הכלים, והקשה בע"ח⁸² מאחר שהקו הוא מהאוא"ס שלפני הצמצום א"כ למה הי' הצמצום באופן כזה שנתעלם האור לגמרי ולא נשאר אור הקו, ותירץ שאם הי' נשאר אף אור הקו לא היו מתהווים הכלים, ורק ע"י הצמצום והעלם האור לגמרי נתהווה שרש מציאות הכלים, ואחר שכבר נתהוו הכלים יכולים לקבל אח"כ האוא"ס ולא יתבטלו, וידוע הוא שהאור מזכך ומצחצח את הכלי וכדאי' בע"ח⁸³ שהאו"פ מצחצח חצי הכלי מבפנים, רק שזהו בהדרגה באופן שהכלי יכולה לקבל ומזדכך מעט מעט, וכן בעקודים הנה התהוות הכלי הוא ע"י סילוק האור וכמ"ש בע"ח⁸⁴ שבתחלה נמשך האור ונסתלק והניח רושם, וע"י סילוק האור נתעבה הרושם ונעשה בבחי' מציאות ואח"כ נמשך האור להתלבש בהכלי, וזהו ג"כ דברישא חשוכא בחי' הצמצום בכדי שיתהוו הכלים שהן ג"כ בבחי' חשך והעלם, והדר נהורא היינו בחי' גילוי אור, אור המאיר את הכלי, ואם הי' גילוי האור קודם לא הי' התהוות מציאת הכלים.

והנה מטעם זה הוא קדימת היצה"ר שבא קודם להיצ"ט, דתכלית ירידת הנשמה הוא בשביל השלימות כנ"ל, והוא ע"י בירור ותיקון הנה"ב וכל הדברים התחתונים הגשמיים שיש להם שייכות אל האדם, והבירור צ"ל בסדר והדרגה דוקא לאט לאט שבאופן כזה הוא מה שמתבררים כל חלקי הטוב, דאם הבירור הוא בדרך ביטול היינו שמתבטל ונאבד לגמרי ע"י הגילוי אור⁸⁵, אזי הנה כמה ניצוצות נאבדים ונדחים עמהם⁸⁶, וכידוע⁸⁷ דאפילו הבירור שהוא בדרך מלמעלה למטה שהוא הבירור רנזדאו"י אינם מתבררים כל חלקי הטוב⁸⁸, וטעם הדבר הוא לפי שהבירור דאו"י הוא מה שמבררים את הטוב, והיינו שההתעסקות הוא בהטוב לבררו ליקחו⁸⁹ מן הרע, ומתברר בזה רק הטוב ביותר, והשאר נשאר בפסולת, ויש בזה הרבה חלקי הטוב שנדחה עם הפסולת, כ"א עיקר ענין הבירור הוא שמתברר בדרך מלמטה למעלה לאט לאט בסדר והדרגה וכמו עד"מ בגשמיות|87, הנה הכסף נמצא במעבה האדמה, וכאשר מוציאין אותה צריכים לנקותה מן הפסולת, ובכדי להפריד הסיגים מן הכסף, ולהוציא את הכסף הטוב מהפסולת, צריכים לרככו, דכל זמן שהוא קשה א"א לרככו⁹⁰, והריכוך הוא ע"י האש, ואז הנה יש ב' אופנים, הא' שלוקחים את הטוב מן הפסולת ויש בזה מעלה מה שבתחלה לוקחים הטוב ביותר, ומה שלוקחים בפעם ב' וג' שאינו כ"כ טוב כמו בפעם א' הנה כל א' מהם הוא בפ"ע ובלתי מעורבים יחד, והחסרון שבאופן זה הוא מה שאחר כל זה הנה עוד נשאר הרבה חלקי הטוב בהפסולת, והאופן הב' מה שמפרידים את הפסולת מן הטוב, דתחלה מפרידים את הפסולת הגס ביותר, ואח"כ הדק ממנו עד שמוציאים גם הפסולת היותר דקה, דאז נשאר כל חלקי הטוב אבל הם מעורבים יחד היינו הכסף היותר טוב והמעולה מעורב עם הפשוט, וככל המשל הזה יובן בעבודה, דהנה אהבה נק' כסף⁹¹ וכמ"ש⁹² כי נכסוף נכספתי, והאהבה היא במעבה האדמה, שהנה"ב בטבעו יש בו ענין וחוש האהבה, היינו ווי צו האָלט האָבן השי"ת ותומ"צ אפשר ללמוד מאהבת הנה"ב כמו שהוא אוהב עניני' הגשמי', וכמ"ש|38 בכל לבבך אַ אהבה אלקית דאַרף זיך דערהערין און פילען אין לב ובשר הגשמי⁹³, לכה"פ כמו שמרגישים אהבה בשרית, וזהו שהאהבה היא במעבה האדמה כדוגמת הכסף כשהיא במעבה האדמה צריכים להפרידו ולנקותו⁹⁴ מהפסולת, כן האהבה צריכים לנקותה, ובכדי שתהי' אפשרות הנקיון והבירור הוא ע"י הריכוך תחלה, וריכוך זה הוא ע"י האש דוקא, דכ"ז שלא נתרכך והוא קשה, וכנ"ל בענין קשה כארז שהם מדות דנה"ב, אי אפשר לא להפריד הפסולת מן הטוב, ולא להוציא הטוב מן הפסולת, ורק ע"י ריכוך המדות קשות תחלה אז אפשר לבררם, וענין הבירור הוא באחד משני האופנים, הא' בהבירור הטוב מהפסולת דבבירור זה הרי הטוב והמעולה מתברר והשאר נדחה עם הפסולת, וכנ"ל דבבירור דאו"י אינם מתבררים כל חלקי הטוב, והב' הוא הבירור דמלמטה למעלה שהוא הבירור דאו"ח דאופן הבירור הוא בהפסולת להפרידו מהטוב, שבזה מתברר תחלה הפסולת היותר גס שאין בו חלקי הטוב כלל, ואח"כ מתברר הפסולת הדק רנחממנו, וכן הוא הולך ועולה בבירורו עד שמפריד גם הפסולת הדקה ביותר, דבאופן כזה הרי מתבררים כל חלקי הטוב ובבירור בתכלית שנעשה זך וברור לגמרי מכל חלקי פסולת, וכמו בגשמיות בהסרת הסיגים מן הכסף, הרי מעלת הבירור באופן הא' לגבי אופן הב' הוא בזה שהמובחר ביותר היוצא בבירור ראשון, הוא לבדו ובלתי מתערב עם הטוב היוצא בבירור שני ושלישי כנ"ל, משא"כ בהבירור דאופן הב' הוא שהכל מעורב יחד, ואין זה שנשאר בו סיג ופסולת כ"א זה מה שהוא מעורב כולו יחד הרי בלתי ניכר המעולה ביותר מפני ריבוי הכסף הפשוט, והיינו שהוא כולו כסף בלי פסולת אבל הוא כסף פשוט, וכן הוא בעבודה בהבירור דמלמטה למעלה שמתבררים כל חלקי הטוב והוא זך מהפסולת לגמרי, רק שהוא בעביות וישות עדיין וכמו שאנו רואים במוחש בענין בירור המדות, דיש הפרש אם התעסקותו הוא בשבירת המדות, או כאשר התעסקותו בהעלאתן, היינו דכל צירופי המדות ותיקונן הוא ע"י השכל דוקא, וכנ"ל ביתרון מדות בנ"א על מדות הבע"ח, דכללות הענין מה שהמדות מקבלים השפעת השכל הנה בזה גופא הם תבנית רך, ומ"מ הרי יש הפרש אם כל התעסקותו הוא רק בשבירת המדות, הנה הגם שהוא בעל מעלה ומדריגה, ומ"מ אין זה דומה כלל כמו כאשר ההתעסקות שהמדות הם פעולת השכל, והיינו דכל ענין מדותיו הם מה שהם מביאים בפועל טוב בהשפעתם⁹⁵ במחדו"מ ענין ההחלטות שבשכל בסור מרע ובמעשה טוב, דאז הנה לבד זאת שאין זה שבירת המדות בלבד כ"א הם מדות מזוככות וחיים בחיי השכל, ונמצא דעיקר הבירור שיתבררו כל חלקי הטוב ושיהי' בבירור טוב הוא בהבירור בסדר והדרגה בבחי' או"ח היינו מלמטה למעלה.

והנה עוד יתרון בהבירור בדרך מלמטה למעלה, והיינו דלבד זאת מה שבהבירור באופן כזה הרי מתבררים כל חלקי הטוב שאינו דומה להבירור באופן הא', דכל כמה שהוא מוציא הטוב מן הרע הנה מ"מ כמה חלקי הטוב נשאר בהרע ונדחה עמהם, משא"כ בהבירור באופן הב' שמתברר כל חלקי הטוב, הנה לבד זאת הרי יש בעבודה עוד יתרון, והוא שע"י העבודה והבירור באופן כזה דוקא הוא היתרון הבא מן החשך, לפי שבהבירור באופן הזה הוא מה שמברר את הפסולת כנ"ל, וענינם בעבודה בבירורי המדות הוא, דהנה כל עבודה באיזה אופן שתהי', הרי ענין העבודה הוא מה שהמברר מתלבש בהמתברר, והיינו בין אם העבודה היא באופן הא', ובין אם העבודה הוא באופן הב', הרי כללות ענין העבודה בכלל ועבודת הבירורים והזיכוכים בפרט הוא מה שהמברר מתלבש בהמתברר, דאל"כ אם המברר אינו מתלבש בהמתברר אז אינו עבודה כלל, דעבודה הוא מלשון עורות עבודים⁹⁶, שלוקחים עור בהמה ומעבדים אותה, להסיר קשיותה ולהכשירה להיותה ראוי' לאותה תועלת שראוי להיות, והכשרתה ועיבודה הוא ע"י שרי' ומליחה, ואז נעשית מוכשרה להביא תועלת הנרצה בה. הרי שע"י העבודה נשתנית מבלתי ראוי' לראוי', רנטכן הוא בענין העבודה שצריך לפעול שינוי גמור, וזה בא ע"י התלבשות המברר בהמתברר, רק ההפרש בב' האופנים הוא, דבאופן הא' שהוא מלמעלה למטה בדרך או"י הרי ההתלבשות היינו ההתעסקות הוא רק בהטוב והמעולה המתברר כנ"ל, ובאופן הב' בהבירור דמלמטה למעלה הרי ההתעסקות שלו בהפרדת הפסולת, ואשר ע"כ הנה בזה דוקא הוא יתרון האור מבירור החשך, וכנ"ל שע"י הקרבנות שהוא בירור החשך, הנה עי"ז דוקא הרי בקדשים הלילה טפילה ליום, וכן הוא בעבודה דע"י בירור הפסולת הוא יתרון האור. אמנם כ"ז הוא דוקא כאשר היצה"ר נתהוה ובא קודם, דהנה אם היצ"ט הי' בא בהתגלות קודם היצה"ר, או גם אם היו באים שניהם כאחד, הנה אז הי' אחד משני הפנים, אם הי' התגלות היצ"ט קודם הנה אז לא הי' מציאות היצה"ר כלל, ואם היו באים שניהם כאחד הנה ע"פ רוב הי' היצה"ר מתבטל ע"י גילוי האור, אבל כאשר הוא כמו שהוא עתה שהיצה"ר בא בהתגלות קודם להיצ"ט, ובהגיע עת היותו לאיש בא היצ"ט הנה אזי מתלבש בו היצ"ט, אשר בו נתן הקב"ה את הכח והעוז לברר את הנה"ב ולזככו ועי"ז נשלם הכוונה העליונה. וזהו ברישא חשוכא והדר נהורא, דבמקורים הגלוים הנה שרש החשך למעלה מהאור, ויובן זה בכחות הנפש בכח הגילוי וכח ההעכבה והצמצום, דכח ההעכבה הוא למעלה מכח הגילוי, וכמו שנראה במוחש בכח השכל, שיש בו כח הגילוי וכח ההעכבה, היינו שבמקור השכל הנק' משכיל הרי יש בו שני כחות הפכים זמ"ז, כח הגילוי לגלות כל מיני שכל והתחכמות, וכח ההעכבה שהוא ההעצרה והצמצום והעדר ההתגלות, כי כל דבר שכל הנה כשם שעיקרו גילוי שהוא ידיעת מהות דבר מה ממש, מה שקודם שנתגלה הרי לא הי' נודע כלל, הנה כן עיקרו גם בהגבלה, כי כל שכל הרי בהכרח שיהי' בו הגבלה עד כמה שיתפשט ותו לא, והיינו שלפי אופן הענין בעצם, ולפי העומק שבו ככה יהי' ההתפשטות שלו, וההשכלה שהיא בעצם נעלה יותר יתפשט יותר, וכן כל מה שיגיע לעומקו ביותר יהי' התפשטותו ביותר, אבל כ"ז הוא בהגבלה דוקא, דאם יתפשט ביותר בלי הגבלה, ילך בו בדרך עקלתון, ולא יהי' אמיתי כלל, וכן כל סברא שכלית צ"ל מוגבלה, ואז ידע מעלת וערך הגברת סברא אחת על הסברא האחרת ויוכל להכריע, וכן בכללות השכל הרי לפעמים צ"ל העכבה, וכידוע דאור שכל הבא מן המשפיע אל המקבל, הרי בהכרח שהמשפיע יעלים תחלה אור שכלו העצמי, ואז נמצא האור שכל השייך אל המקבל, וכן הוא בכל שכל בפרט שצ"ל העלם הנ"ל, ואז דוקא בא השכל בסדר והדרגה, והיינו שיש במקור השכל כח העכבה להעלים ולעצור את אור השכל, והכח הזה הוא במקור השכל למעלה מכח הגילוי, וכמו שאנו רואים בחוש דכבד וקשה יותר לעכב את הגילוי מלגלות את אור השכל, לפי שזהו כח נעלה יותר. והדוגמא מזה יובן למעלה דכח הצמצום וההסתר הוא למעלה יותר מכח הגילוי, וזהו גולל⁹⁷ אור מפני חשך⁹⁸, שגולל ומעלים את האור מפני החשך שקדם אליו, ואח"כ גולל חשך מפני אור היינו רסשהחשך יהי' בבחי' אור, וזהו פעולת האור שמאיר את החשך עד שהחשך יהי' בבחי' אור, שיש בזה יתרון גדול מפני קדימת החשך בשרשו הגלוי, וזהו הטעם שברישא חשוכא בכדי שמזה עצמו יומשך האור אח"כ, וזהו ג"כ מה שהתהו קדם לתיקון שהי' בונה ע"מ לסתור וסותר ע"מ לבנות⁹⁹, והיינו מפני שתהו קדם לתיקון כקדימת החשך לאור, הנה הוא בא תחלה לבחי' התקון בכדי שהחשך דתהו יהי' בבחי' אור, דזהו כל העבודה דעולם התקון בריבוי הכלים לבחי' האורות הנעלים דתהו, וכמו שהוא בעולם הנה כמו"כ הוא בנפש בעבודת האדם שע"י עבודתו בתומ"צ ובעבודה שבלב ועם הלב ישים החשך לאור, ויוציא גילוי האור מהעלם החשך.

וביאור הענין הוא, דהנה אי' בזח"א ד"ד ע"א תתאין דמיכין סתימין בחוריכון אתערו, מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירו למתקא, עד דלא ייתון הכא, תתאין כו' אותן שהשינה סתום בנחיריכם הקיצו משינתכם¹⁰⁰, והיינו אלו המתענגין בחיי עולם ועוסקים בעניני גופם התעוררו לעבודת השי"ת, ומה היא העבודה די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירו למתקא. ולהבין ענין העבודה דמהפכן חשוכא לנהורא וטעמין מרירו למתקא¹⁰¹, הנה כתיב|34 ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה שצ"ל ד' לשונות אלו אור ויום ולילה וחשך, דלכאורה הנה אור ויום הוא דבר אחד, וכן חשך ולילה הוא דבר אחד, אך הענין הוא, דהנה אור וחשך הן בחי' חסד וגבורה¹⁰², אור הוא בחי' חסד וכמ"ש¹⁰³ וירא אלקים את האור כי טוב וכתיב¹⁰⁴ כי טוב חסדך, וחשך הוא בחי' דין דגבורה ולכן הנה ביום השני דשימ"ב לא נאמר בו כי טוב, ובספירות העליונות הנה יום ולילה הוא בחי' ז"א ומלכות¹⁰⁵, דז"א נק' יום וז"א עיקרו בחי' חסד וכמ"ש¹⁰⁶ זכר חסדו, ומל' נק' לילה דספי' המל' עיקרה בחי' גבורות, ועלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה¹⁰⁷ לכן הנה כמו"כ למטה בעולם קרא הקב"ה לאור דחסד שיאיר ביום כמ"ש¹⁰⁸ חסד אל כל היום, וזשארז"ל (ב"ב דט"ז ע"ב) אידלי יומא אידלי קצירא (הוגבה שמש כשהחמה זורחת מיקל החולי, רש"י) שהוא בחי' האור שמאיר ביום שהוא מצד החסד שמרפא וכמאמרז"ל (נדרים ד"ח ע"ב) חירגא דיומא מסי, ופרש"י זיהרא דשמשא, אמנם בלילה רסאהוא זמן החשך שקרא לילה, ולכן נמשל הגלות ללילה¹⁰⁹ שהוא זמן החשך¹¹⁰, והכל שוים ואדרבה דחסרון האור נוגע יותר להמעולה ביותר שאינו ניכר מעלתו, ומסתיר על הבלתי נאה וגם משוקץ, וכמו שהוא במוחש שבעת החשך אינו נראה יפיו של דבר הנאה ביותר, ומסתיר על מיאוסה של המתועב, והחשך נותן מקום לפושעים, וכן הוא בזמן הגלות שמריבוי החשך ר"ל אינו ניכר מעלתן של ישראל בכחות הגלוים ומחשיך ח"ו יותר, והגאולה נמשלה ליום שהוא אור וגילוי, ובד"כ הנה עוה"ז ועוה"ב נמשלו ליום ולילה¹¹¹, שהעוה"ז נמשל ללילה מפני שהוא חשך ולא אור, וגילוי דלעתיד לבוא ע"י היום לעשותם¹¹² נמשל לאור היום, וזהו דכתיב (תהלים צ"ב ג') להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות¹¹³, פי' כי בבקר שהוא בחי' יום שמתחיל בהאור בקר נק' בשם חסד ע"ש כי חסד אל כל היום שמאיר ביום כנ"ל, אבל בלילה הוא בחי' אמונה לבד¹¹⁴ שהוא בחי' מקיף, דזהו ב' ענינים הפכים שיש בהכח העצמי דאמונה, דכל אחד ואחד מישראל יהי' מי שיהי' ומה שיהי' הוא מאמין באמונה שלמה בהוי' אחד שהוא ית' מהוה את כל הנבראים ומחי' אותן וזן ומפרנס ונותן לחם לכל בשר, ובפנימית ועומק תוכיות נפשו בוטח בה' ומקוה אליו, ומ"מ יכול לעשות דברים שהם היפך רצון ה', ועוד יותר דיכול להיות שיבקש עזר מהשי"ת בדבר שהוא נגד רצון השי"ת ועל דרך המאמר¹¹⁵ גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי, שהוא מאמין בה' ובה בשעה הוא עושה דבר עבירה, וכהא דתנינן (סנהדרין ד"ו ע"ב) ר' אליעזר אומר הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך, אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר¹¹⁶ ובוצע ברך נאץ ה', וענין גזל סאה של חטים אין הכוונה גזילה ממש בגלוי בדבר הנראה וניכר לעין כל, אלא הפי' גזל הוא מי שהוא גזלן ע"פ דיני התורה, היינו מי שנוגע בפרנסתו של חבירו באיזה אופן שיהי', דזהו דכתיב (ישעי' א' ט"ו) ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, דע"פ פשוט הוא מה שנוגע לחבירו בעניני ממון הנוגעין לו בנפשו, דלבד זאת שהוא עצמו מחסיר פרנסת עצמו, כי רובא דרובא ר"ל הם גורמים רעה לעצמם גם בגופם, והשכר הנדמה לשעה נאבד והולך למקום שאינו ראוי, הנה עוד זאת שגורם רעה לנפשו ר"ל, ובעומק יותר ידיכם דמים מלאו הו"ע השפיכות דמים הבאים מהמריבות וקטטות בשנאת חנם הבאה בסבת הישות וכבוד המדומה, שהוא חשוב בעיני עצמו ומפני הישות שלו אינו נותן מקום לזולתו, דהזולת בהכרח ממעט מציאותו, ולכן אינו יכול לסבול רסבאותו, ולפעמים מלבישים זאת בעניני יר"ש שהענינים מצד עצמם הם אמת, אבל הוא אינו אמת ושופך דמי חבירו. ומתגאה בזה כעושה מצוה, כגוזל חטים ומפריש חלה שהוא מנאץ הוי', ור' מאיר מפרש (שם) ובוצע ברך נאץ הוי', דמי שהוא מברך את הבוצע הרי הוא מנאץ את הוי'. וזהו דאמונה היא בחי' מקיף לבד, דהוא מאמין בהוי' ויכול לעשות בזה גופא דברים שהם נגד רצון ה' ועל זה גופא הוא מבקש עזר מן השי"ת, וזאת אומרת דאמונה היא יסוד ושרש הכל והיא קבועה בלב כאו"א יהי' מי שיהי' ויהי' מה שיהי', וגם אפילו מי שחטא ופגם ר"ל הנה מצד נקודת יהדותו עלול הוא למסור נפשו בפועל על קדוש השם, ועם זה הנה בכללות התגלותה היא רק בבחי' מקיף, ולזאת העבודה היא להכניסה בפנימי' בפועל ממש בלימוד התורה וקיום המצות בהידור, דזהו דכתיב¹¹⁷ וצדיק באמונתו יחי', צדיק פירושו זכאי שהוא שומר תורה ומצות הנה באמונתו יחי' בחיות פנימי ולא בבחי' מקיף בלבד וכתיב¹¹⁸ ועמך כולם צדיקים וגו' שתהי' האמונה אצלם בבחי' חיות פנימי דוקא בקיום המצות מעשיות בתמימות האמונה שהוא יקר וחביב למעלה במאד.

וזהו דעו כי הוי' הוא האלקים, דהענין דהוי' הוא האלקים שייך בזה ידיעה והשגה, וכמ"ש וידעת היום דידיעה זו הוא ע"י הבנת ענין השלימות דיום, דאין יום שאין לילו עמו, וכן ההסתר דשם אלקים הוא בכדי שיהי' הגילוי דשם הוי' ואמונת נש"י הוא בשם הוי' שלמעלה מן הטבע, אך עניני עולם שהם מהטבע מעלימים, והכוונה הוא שיהי' ענין העבודה דמהאי טעמא הוא קדימת היצה"ר להיצ"ט, ואופן העבודה הוא הנה התחלתה הוא העבודה שע"פ טעם ודעת, וזהו ולא אנחנו בראנו את נפשנו, וע"י ההתבוננות מכניסים את האמונה בפנימי' להיות ברור לו כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני¹¹⁹ ואשר ע"כ צריכים לשמור זמני התפלה בצבור ולקבוע עת בכל יום ללמוד תורה, ולא זו בלבד שלא ישמע להיצה"ר המפתה אותו ומסיתו כי א"א לשמור זמני התפלה בצבור ולימוד השיעורים, אלא עוד זאת יכיר בהאמת כי קביעות עתים לתורה הוא כלי לפרנסה טובה, כי לו אנו משלימים את נפשותינו דתכלית ירידת הנשמה למטה הוא להגיע לשלימות הנפש ע"י העבודה בתפלה ותורה, ועי"ז נעשה היחוד דהוי' הוא האלקים דגם בטבע מאיר האמת שהוא הגילוי שלמעלה מן הטבע בבני חייא ומזונא.

-------------------- * --------------------