ויתן לך האלקים - תקפ"ה
קמט, א(א) ויתן לך האלקי' מטל השמים כו'. הנה יש להבין למה נזכר בברכות האלה דיצחק שם אלקי' שהוא בחי' הצמצום שהוא מדה"ד כידוע במ"ש בראשית ברא אלקי' שתחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד כו'. וכל ברכה ושפע הוא בשם הוי' דווקא כמו יברכך הוי' כו'. להיותו מדת החסד והרחמים כידוע. גם יש להבין הטעם שלא נתברך יעקב מיצחק כ"א כאשר הי' ידיו שעירות כידי עשו דווקא. וכמ"ש ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות ויברכהו כו'. וגם אחר שראה שהי' לבוש בגדי עשו אחיו. וכמ"ש וירח ריח בגדיו ויברכהו כו'. אך הנה יש להקדים ענין מ"ש מ"ה יפי"ת ומ"ה נעמ"ת אהבה בתענוגים כו'. יש לדקדק מהו לשון בתענוגים ל' רבים כי התענוג במדת האהבה אינו אלא תענוג אחד שמתענג באהבה זאת כו'. א"כ מהו ל' בתענוגים רבים מיני אופני התענוג באור האהבה זאת כו'. אמנם הנה אנו רואים תענוגי' הגשמי' שהמה מתחלקי' לכמה ריבוי אופנים שונים ובדבר והיפוכו. וכללותם הן בבחי' חו"ג לפי ששרשם הראשון נפל קמט, במפסולת התענוג העליון האלקי שבמדות עליוני' דע"ס דעשי' ויצי' עד ע"ס דאצי' כו'. כמו שאנו רואים תענוגי בנ"א בטעמי המאכלים שהטעם הוא העונג שבמאכל בחי' צומח. יש מתענג מטעם המתיקות דווקא ששרשו בבחי' החסד כמתיקות התפוח וכל מאכל מתוק וכמתיקות הדבש. ויש מתענג מטעם החמיצות והחריפות כחריפת טעם הצנון ופלפלין וכה"ג וכל דבר קיוהא שמשיב הנפש. ובזה יש כמה מיני אופנים שונים בהתחלקותם ובהתכללותם זע"ז. לפי שאין דומה מתיקות פרי ומאכל זה למתיקות פרי ומאכל זולתו וכן בטעם מרירות וחריפות כו'. וכ"א לפי טבע שרש נפשו מבחי' פרטי' המדות דחו"ג כך הוא בטבעו להתענג אם ממתיקות או היפוכו ובטעם כזה מפרי זו דווקא כאופן טבע מדתו אם מחסד או מדין. שמי ששרשו במדת החסד כל תענוגיו בשפע החסד והטוב וכך מתענג מטעמי המאכלים במתיקות שמורה על בחי' החסד. ומי שטבע מדתו במדת הדין כל תענוגיו במעשה הדין וחריפות ומתענג מדבר מר וחריף וחזק כידוע. וכמו"כ במיני עונג שמתפעל אדם מקול ערב שיש בו התחלקות אופנים שונים וכללותם הוא בב' מדות דחו"ג כמו קול שמחה וחדוה שמרומם הלב. או קול מרירות ועוצב המשפיל הלב. או כלול משניהם יחד באופנים שונים שנק' קול ערב (כטעמים שבמאכלים כלולים ממתיקות ומרירות שנק' טעם ערב) והכל לפי טבע בנ"א במדותיהם שכלולי' מחו"ג כך אופן טבע התפעלותם משיר וניגון. בקול שמחה. וקול עצב. ויש שמתענג ומתפעל מהיפוכו דווקא. (כמו בני ישמעאל מסטרא דחסד שמתפעלים ומתענגים מניגון דמרירות ועוצב. ובני אדום שהם מסט' דגבורה שהתפעלותם ותענוגם מקול שמחה שהעונג מלובש בהיפוכו כו'). וכמו"כ למע' יש במלאכים דעשי' ויצי' התחלקות מכמה אופנים שונים דחו"ג כמיכאל וגבריאל שר של אש ומים. שזה מתפעל באהבה וחדוה ושיר שלו בשמחה. וזה מתפעל ביראה ופחד ושיר שלו במרירות ושפלות כמו פני ארי' להימין דחסד באהבה ושמחה. ופני שור ביראה כו' וכמו שרואים בטבע הנשמות בגופים יש שעיקר עבודתו בהתפעלות התענוג באהבה ושמחה. ויש שעיקר עבודתו בענג אלקי ביראה ופחד בשיר של מרירות כו'. (וכך יש גם במיני הדומם בחי' התחלקות דחו"ג בריבוי אופנים שונים כמתכת ואבנים. וכן בצומח וחי. זה מבחי' הגבורות וזה מבחי' החסדי' ע"כ מדותיהם וטבעם שונים מרחמים לדין. כנשר רחמני ועורב אכזרי כו'. ובטבע מזונם ומאכלם כ"א למינהו בשרשו למעלה כו') וכן יש בתענוגי בנ"א בציור נאה באופן שמעורב בגונין במראה אדום או מראה לבן יש מתענג יותר ממראה לבן. ויש מתענג יותר ממראה אדום בד"כ. (וכן במדות עצמם כמו בשפלות והגבהה. וקמצנות או פזרנות. חמימות וקרירות. זריזות ועצלות כו'. ובממוצע מב' הפכים באופני התכללותם לאין שיעור). וא"כ יובן הגם שמדת האהבה הוא בבחי' החסד דווקא. ועיקר התענוג שבה בבחי' החסד שהוא כטבע המים בהמשכה ודיבוק בקרירות עכ"ז יש בו מהיפוכו ג"כ. והיינו בבחי' רשפי אש התלהבות או התפעלות ממרירות (שנק' גבורה שבחסד) שבאה מחמת האהבה עצמה. כמו טעם המאכל שכלול קמט, גמחו"ג. או קול מעורב מחדוה ומרירות כמים וכאש וכה"ג כנ"ל. ולזאת יתכן מ"ש אהבה בתענוגים ל' רבים להיות שיש באהבה מיני תענוגים רבים שונים בחדוה ומרירות כמים וכאש הנ"ל בכמה ריבוי אופנים שונים כנ"ל וד"ל. וכמו"כ בעבודה בלב באהבה דבכל לבבך כו' הוא אהבה שכלולה מחו"ג חדוה ומרירות יחד כמ"ש בזוה"ק כל אהבה דלא אתכלילת מתרין סטרין דחו"ג אינה אהבה בשלימות. וזהו ואהבת ב"פ אור בחי' או"י ובחי' או"ח דחו"ג יחד דווקא. וכמו"כ התענוג שבאהבה זו בהתכללות מחו"ג שבתענוג יחד נק' אהבה בתענוגים. והוא רשפי אש והתלהבות התענוג. וזהו הנק' בשלהובא דרחימותא כמ"ש הסבי עיניך כו' דמוקדין לי' בשלהובא דרחימותא. וזהו שא' הקב"ה לכנ"י כמים הפא"פ כן לב האדם העליון ז"א דאצי' לבחי' אדם דמל' דאצי' שרש כנס"י. מה יפית כו' אהבה בתענוגים. דקאי על אהבה דכנס"י שעולה למעלה בבחי' או"ח דכלולה מחו"ג יחד. שזהו שלימת האהבה. וכמו"כ מלמעלה למטה באהבה דדכורא לנוק' ג"כ האהבה כלולה מחו"ג. והוא שאמר מה יפית ומה נעמת. שהיופי הוא בחי' ת"ת שכלול מחו"ג שמעורר האהבה והעונג שכלול מחו"ג. וזהו מה נעמת שהנועם הוא פנימי' התענוג הבאה במזיגה והתכללות המשיב הנפש כתענוג הערב לנפש להיותו כלול מחו"ג. והעיקר מבחי' גבורות שבתענוג כמו לחזות בנועם ה' כו' שהנעימות והעריבות הוא הפלגת התענוג בעוצם ותוקף גדול ביותר. וכאן א' מה יפית ומה נעמת כו' שזהו ענין הפלגה שלמעלה מן המדה ושיעור להיותו בבחי' מקיף דגבורות דאו"ח (כמשי"ת). וזהו מה יפית כו' כי בחי' היופי הוא בחי' ההתכללות מכמה גוונין שונים יחד באופן נאה ומתקבל שבין כולם יחד יעלה חן ויופי. כציור המצוייר בבגד מכמה גוונין המעורבים יחד באופן שזה נאות לזה. ויש בזה ב' דברים יופי בתואר שהוא אופן הציור והתמונה. ויופי במראה שהוא עצם הגוונין. ובאדם זהו ב' מיני יופי. בתואר שהוא ציור ותמונת האברים. ויופי במראה באודם ולובן. שזהו התכללות והמזיגה הטובה ונכונה בתואר ובמראה שהוא בחי' אור וכלי כמ"ש במ"א בענין ורחל היתה יפ"ת ויפת מראה שהיא בחי' המל' למעלה שנק' כלה שכלולה מכל הגוונין דע"ס העליונות במזיגה נכונה באו"כ שנק' תואר ומראה. וכך הוא בכנס"י למטה שנאמר הנך יפה ב"פ באו"כ. כמ"ש כולך יפה רעייתי מום אין בך. והן ע"י בחי' התכללות דכל מיני גוונין באו"כ במצות מעשיות שהן בחי' הכלים ואברים. שיש מהם כלים לבחי' גבור' כמו בביעור הרע באמצעות היראה ופחד אלקים וכמצות קרבנות ותרומות ומעשרות שהן בבחי' העלאות דגבור' כו'. ויש מצות שהן בבחי' החסדים דאו"י שהן כלים לבחי' גילוי אורות העליונים בהמשכת גילוי אלקות כו'. וכללותם עבודה וגמ"ח ותורה קו האמצעי וזהו בחי' התואר היפה. וכן בבחי' מראה והמשכות האורות בכלים כו' ביחודי' עליוני' שנעשין ע"י המצות בכלל ובפרט בכמה ריבוי אופנים שונים והן כלולי' יחד כמו בציור קומת אדם שכל האיברים משתתפים ומתכללים זע"ז עד שבין כולם יחד נק' איש יפה בתואר ומראה. ולהיות בו גם בחי' התענוג המורכב ביופי כזה כלול מכל המדריגות יחד קמט, דגם שבכל אחד יש אופן תענוג מיוחד כנ"ל אבל מתכלל מכולם יחד כמו מלך שמקבל תענוג כללי שכלול מריבוי אופני המדריגו' שבחיילות שלו וכו'. וע"כ א' מה יפית ומה נעמת. שהתענוג העולה מהיופי כזה נק' נוע"ם שהוא בחי' עריבות התענוג בהפלאה יתירה באהבה בתענוגים רבים שכלולים יחד. משא"כ התענוג מדבר א' לבד בלי הרכבה מהיפוכו אינו נק' תענוג ערב בתוקף כ"כ כידוע וד"ל:
(ב) אך עדיין אין מתיישב בפשט הפסוק הזה שא' מ"ה יפי"ת כו'. ל' הפלגת היופי ומ"ה נעמ"ת ל' הפלגת הנועם. מהו ההפלגה והפלאה זו. ועוד מה ענין אהבה לכאן. גם לא יתכן לפרש ענין ריבוי התחלקות התענוגים למעלה בבחי' האצי' שאין בחי' ריבוי והתחלקות באה כ"א ע"י ריבוי והתחלקות האורות בכלים מכלים שונים מאצי' לבריאה שזהו בחי' פירוד. וכמו בהתהווה מציאת העונג ואהבה בנבראי' שייך ענין הריבוי והתחלקות שכ"א מקבל ממדריגה מיוחדת כמלאכים וצבא השמים עד חלקי דצח"ם דעשי'. אבל למעלה בבחי' אלקות המהווה את הכל מאין ליש כמו בחי' המל' וודאי הכל בתכלית היחוד הפשוט כו'. וכמ"ש כי עמך מקור חיים מקור כל התענוגים. וכדוגמא שנמשך מאצי' לברי' מבחי' זיו השכינה שהוא בחי' העונג שבמל' דאצי' לנשמות בריבוי התחלקות המדריגות בג"ע. שא"א לומר בחי' התחלקות וריבוי כזה בעצמות אלקות דבחי' המל' עצמה כו'. אך הנה צריך לפרש מ"ש אהבה בתענוגים דקאי על אהבה שכלולה מב' מיני תענוג. א' תענוג שבבחי' או"פ המתיישב בכלי. והב' תענוג שבבחי' או"מ שלמעלה מהגבלת הכלי. וגם בבחי' המקיפי' יש ב' מיני תענוג. תענוג דמקיף דאו"י. והב' תענוג דמקיף דאו"ח. וכללותם הם ב' מדריגות שבתענוג בחי' חו"ג שבתענוג. דבאו"י הוא בבחי' החסדים שיורד ונמשך כמים מלמעלה למטה. ואו"ח הוא בבחי' הגבורות שעולה מלמטה למעלה כידוע. וביאור הענין הנה יובן עם מה שאנו רואים במיני אופני התענוג הגשמי שבאדם כנ"ל. שיש מהם בבחי' או"פ המתיישב בכלי כמו התענוג שבטעמים כטעם המתיקות שמתוק לחיך. וכן טעם המאכל שאוכל ובולע. וכן במדת האהבה בין איש לרעהו שיומשך לבבו אחריו בדביקות והמשכה שבלב. כך כל התענוגים שיומשך לב האדם אחריהם כהשגת הון ועושר וכל דבר טוב שיכיל כלי לבו שזהו מבחי' החסדים שנמשך כמים ומוגבל בכלי כו'. ויש תענוגים שהן בבחי' מקיף כתענוג שבטיול וציור נאה ובגדים ובתים נאים וכה"ג. וכן תענוג שבכבוד וגדולה שהנפש מתענג בעצם ולא נכנס בכלי לבו במורגש והגבלה. וכן תענוג שבריח כריח הבושם הטוב שהנפש נהנה מזה ולא הגוף. וכן התענוג בניצוח והתפארות וכה"ג. אבל התענוג שבשכל ואהבה וחסד או דין. בא בבחי' או"פ בכלי במורגש והגבלה. כתענוג שבטבע הטוב להשפיע חסד וחכ'. וכתענוג באהבת איש לאשתו שהוא בבחי' החסדים דאו"י. ויש תענוגים שהן בבחי' גבורות דאו"ח כתשוקת האשה לאיש בכלות הנפש כמו ותכל נפש כו' שהוא עונג ברשפי אש התלהבות התענוג עד כלותו (בל"א אויס גיין) וכן כל תאווה ותשוקה לדבר נחמד שנק' חמדה ותאוות הנפש כתאוות המאכל והמשגל. רק שיש בזה חילוק בין חסדים קנ, אוגבו'. כתענוג שבשפע חסד לתענוג שבשפע דין או בין איש לאשה. משפיע ומקבל כו'. ובכל אלה יש פרטים רבים וחילוקים באופניהם. וכללותם הן ב' מדריגות דחו"ג מקיף ופנימי. דהיינו תענוג דחסדים דאו"י בחי' המקיף שבו הוא מחמת ריבוי התענוג לא יכילנו מוחו ולבו בתחלה. כמו התענוג מבשורה טובה שבאה ביתר מכפי מדתו. או השפעת חסד של הון ועושר וגדולה שאינו לפי המדה שלו. וכן בשפע התענוג שבשכל עמוק יותר ואהבה רבה כר"ע שלא יכול להכיל העונג שבסודות עמוקות מפני ריבוי אור השפע שלמעלה מהכלי שלו וכן בתענוג דטעם המתיקות ובטיול וציור נאה ביותר כלבושי הוד ובתים טובים שע"ז א' ובתים טובים וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך כו' כמו שמנת עבית כו' וישמן כו' ויבעט. כעשרת השבטים וכה"ג וד"ל. ובחי' תענוג דמקיף דאו"ח בבחי' הגבורות היינו כאשר לא יכול לקבל העונג הנפלא במוחו ולבו ועולה בבחי' או"ח בביטול מן הכלי לגמרי כמו שיבשרו לו בשורה טובה ונפלאה בפתע פתאום שידחק מוחו ולבו ויפג רוחו עד שתצא נפשו כבשורת שרה מיצחק וכבשורת הצלת יוסף ליעקב. וכן בכלות הנפש בתענוג השכל עמוק ביותר שערב לנפשו עד שתצא נפשו כר"ע שזלגו עיניו דמעות כו' וכהסתלקות הג' סבות באד"ר כו'. וכן בכל תענוגים דאו"ח בבחי' תוקף ועוצם ההעלאה והביטול שבמקבל למשפיע עד שיכול לבוא לבחי' חולת אהבה (וכן גם בתיאובתא דדכורא לנוק' וכמו ותדבק נפשו בדינה כו' וכאהבת יונתן לדוד דאהבת נפשו אהבו דכתיב ויתפשט כו' וכמעשה בא' שהעלה טינא בלבו כו' רק שזהו בחי' המשכה והתפשטות כו') וכן גם בתענוג שבד' חושי' בראי' ושמיעה וריח ודיבור דבראי' יש תענוג בכלות הנפש בדבר הנחמד וערב לו ביותר כעיניך יונים דמוקדין בשלהובא דרחימותא וכן ממשפיע למקבל כמו עיניו כיונים כו' כמ"ש במ"א. כמו"כ בתענוג בשמיעת קול זמר קול ערב מאד שתכלה נפשו בהתפעלות דאו"ח. וכן בתענוג שבריח שהוא עולה בבחי' גבורות דאו"ח לפיקוח הנפש. וכן תענוג שבטעם חריפות ודבר קיוהא (בל"א עס קוויקט) רק שזהו בחי' רצוא ושוב שגם משיב את הנפש. (וכן בתענוג שבדיבור בדברי אהבה וחשק עם אוהבו או דבר שפע שכל שגם זה כלול מרצוא ושוב). (כמשי"ת) וכמו"כ בתענוג שבשכל אחר שייגע עצמו בדחיקת המוח שלא יכיל כלי מוחו. ואח"כ הגיע לאמיתו כמ"ש במ"א בענין העיון ודיוק במילי דחכ' שנק' מקיף דאו"ח. וכשמחה של אוהב נאמן והצלת רעהו או כשלא ראהו זמן רב שיבכה מרוב שמחה שכלול מחו"ג או"י ואו"ח וכה"ג. וכללותם הוא תענוג הנק' שעשועים שכלול מחו"ג שהוא ענין התפשטות התענוג ברשפי אש התלהבות. ובהמשכות והתפשטות ברו"ש עולה ויורד יחד שנק' שעשועים ב"פ ש"ע שניזוז ממקומו בעליה וירידה כשעשוע האב לבנו היקר או כאו"נ שראהו פתאום. וכה"ג במוצא אוצר נחמד שמתפעל בתענוג נפלא מצד הפלאת הדבר בעיניו ובפתע פתאום שישיב נפשו ויפג רוחו מעוצם ההתפעלות עד שהתענוג חופף על נפשו בבחי' מקיף דאו"ח ואו"י יחד כו'. וזהו בחי' רו"ש שבתענוג שיש בו בחי' הסתלקות והתפשטות. מאו"י ואו"ח. הסתלקות קנ, במצד קוצר הכלי מהכיל. ומצד תגבורת העונג שמופלא ביותר. וע"כ עולה ויורד במוח ולב כשלהבת העולה ויורד כו' (כמו במ"ת שעכ"ד פרחה נשמתן כו' וחזר רוחם בטל תורה. וכן בעונג האלקי במוח ולב בתפלה. כמו צמאה נפשי כמה לך כו' כלתה כו'). אבל תענוג שבאו"י בבחי' או"פ מתיישב הוא בכלי המוח ולב כמים שנחים בכלי כו'. עד שישבע מעונג זה. כמו ישבעו ויתענגו כו'. וכעונג דעוה"ב. וכעונג דסעודת שבת. וכן בתענוג הנשמות בג"ע שנהנין מזיו כו'. וכמ"ש דוד כמו חלב ודשן תשבע נפשי. וזהו מבחי' מקיף דתענוג שבהעלם באו"י שמתיישב ומתפשט. וכקבלת הגדולה והעושר בלא מדה כו'. ומכ"ז יובן כללות ענין דאהבה בתענוגים שזה האהבה דמשפיע למקבל והתכללות דב' מקיפים דחו"ג דתענוג דאו"י ואו"ח יחד. וכמו בחי' השעשועים כו'. וכמו כמשוש חתן כו'. (וכן השחוק הוא תענוג שכלול מחו"ג דמקיף דתענוג דאו"י ואו"ח במשפיע ומקבל. כמו בתענוג הנפלא ביותר ימלא שחוק ובדיחות שיכילו מכל צד כר"ב דלא פסיק חוכא כו' וכמו משחק עם לויתן. ויצחק מצחק עם רבקה כו'. ובמקבל כדוד שאמר ושחקתי לפני ה' כו'. וכן בתורה שהיתה שעשועים כתיב משחקת לפניו ותשחק ליום אחרון וכה"ג וד"ל):
(ג) וזהו מ"ה יפית ומ"ה נעמת כו'. מ"ה זה. ענין הפלגה והפלאה שלמעלה מהמדה ושיעור שבלתי מוגבל ומתיישב בכלי כלל וע"כ גם באהבה בתענוגים היא מבחי' המקיפים דאו"י ואו"ח יחד שבלתי מוגבל ומתיישב בכלי כלל. והענין הוא שגם ביופי יש עונג המוגבל לפי אופן היופי הבא בתואר ומראה בציור האברים. כמו ביופי העינים ולחיים והחוטם ופה וציור כל האברים שהם בתמונת אדם כאשר המה בהתכללות ומזיגה נכונה כנ"ל. שזהו בחי' התלבשות האורות בכלים דוקא שנקרא תואר ומראה. ולמעלה בכנס"י הן מעשה המצות באוי"ר ומוחין כפי המדה של ציור אדם יפה בתואר ומראה. אך יש יופי שלמעלה מהכלי והוא בבחי' מקיף דרצון ותענוג שלמעלה מהשכל וטעם שבלתי מוגבל במוח ולב ואברים. והוא כמו החן שביופי שלמעלה מהטעם. ע"ז אמר מה יפית ענין הפלגת היופי והחן שלמעלה מהגבלת היופי בתואר ומראה הנראה לעין כו'. וע"כ התענוג באהבה דמשפיע למקבל ג"כ בבחי' מקיף דאו"י ואו"ח כנ"ל וד"ל. וזה היה במ"ת כשאמרו ישראל נעשה ונשמע. שהיה בהם בחי' ביטול הרצון מכל וכל לקבל כל אשר יגזור אומר ברצון וחכמה שבתו"מ שזהו בחי' כתר שבכתר שלמעלה מבחי' המוחין ומדות דאדם. וכאהבת המקבל למשפיע בביטול כל העצמות בבחי' העלאה דאו"ח כנ"ל שנקרא מקיף דאו"ח. שזהו שרש ומקור ליופי שבמוחין ומדות ואברים שבאין בהגבלת הכלים בתואר ומראה. וע"כ כמה"פ כו' נמשך להם ג"כ מבחי' מקיף דתענוג ורצון העליון באמרו אנכי כו'. שז"ש ביום חתונתו שנקר' חתן משפיע בבחי' או"י דתו"מ שהוא בחי' הת"ת כמ"ש כחתן יכהן פאר. שזהו ממקור אור פני מלך באו"מ דתענוג דאו"י הנעלם שלמעלה מהכלי דחכ' ומדות כו'. שהאיר כמו שהוא בלי גבול וצמצום כלל. וזהו כתרים דנעשה ונשמע דכתר דאו"י הוא קנ, גבנשמע בקבלת הרצון בגילוי המקיף דתענוג הנעלם שבמשפיע למקבל כנ"ל וד"ל. וזהו מה יפית כו' וד"ל. ומה נעמת זהו ביום שמחת לבו בבנין בהמ"ק דשלמה. ובנין בהמ"ק דלעתיד שיהי' שלימות הבירורים דרפ"ח כו'. ע"י תו"מ שבבחי' אדם כמו במצות שבארץ ישראל. וכקרבנות בבהמ"ק שהן בירורים דאו"ח שנעשו מלבושים דק"נ בחי' העלאה דאו"ח בחי' מקיפים שנקר' קישוטי כלה. כמו כל שבחים דשה"ש שהן הכל בציור דקומת אדם דכנ"י כמו ישקני מנשיקות פיהו כו' שהנשיקה הוא הבא מהבל הלב. מחמת שלא יכיל כלי הלב האהבה בבחי' או"פ והוא מקיף דאו"ח. וכן לריח שמניך בחי' הריח הוא העולה באו"ח להשיב הנפש. וכריח שמן הטוב. וכריח הבושם כו'. וכך הוא הריח מבירורים דרפ"ח. כמו בריח קטורת וריח הקרבנות שנקרא ריח ניחוח לה' כו'. וכן מה נאוו לחייך בתורים כו' שהן קישוטי כלה בפניה להאיר אור המקיף דיופי הפנים שזהו מברורים דתורה שבע"פ. וכמ"כ שנייך כו'. כחוט השני שפתותיך כו'. וריח שלמותיך כו'. וריח אפך כו'. שערך כו'. עד מה יפו פעמיך בנעלים כו'. כשעולין לרגל. ועד"ז כל עניני השבחים בציור קומה בעיניך יונים כו' הכל בבחי' מקיף דאו"ח. וכך מלמעלה למטה ממשפיע למקבל במקיף דאו"ח דנשיקת הפה. ועיניו כיונים כו'. וכה"ג. וכן בשבחים דקומת המשפיע. ראשו כתם פז קווצותיו כו' שוקיו כו' (ופ' זה דמה יפית כו' אמר אחר שמדבר בשבחים דקומה דכנס"י מלמטה למעלה מה יפו פעמייך כו' עד ראשך כו') וזהו וביום שמחת לבו משלימות הבירורים דמצות שהתענוג מזה עולה בבחי' או"ח שבלתי מתיישב בכלי הלב. וע"ז אמר מה נעמת בנועם ועריבות התענוג שלא יכיל הכלי כנ"ל. ומכללות שניהם במקיף דאו"י ואו"ח הוא שנקרא אהבה בתענוגים שזהו בחי' התכללות דתענוג דמקיפים דאו"י דמשפיע ואו"ח דמקבל (כמו בחי' שעשועי' כנ"ל וכמו הנשיקין דמשפיע ומקבל שמתכללים התענוגים דאו"י ואו"ח יחד כנ"ל):
(ד) ומעתה י"ל מ"ש לשון אהבה בתענוגים דהלא האהבה במדות שבלב דוקא. וידוע דמדות שבלב נולדים מהשכל והשכל הוא למטה מתענוג העצמי שהוא למעלה מהשכל וטעם. וא"כ איך אמר אהבה בתענוגים דמשמע דגם באהבה שבלב יש מבחי' מקיף דתענוג הפשוט דאו"י ואו"ח שאינם מוגבלים ומתיישבים בכלים כלל כנ"ל. אך הענין הוא דבאמת גם במדות שבלב יש ג"כ בדוגמא זו דב' אופנים הנ"ל במקיפים דתענוג דאו"י ואו"ח כנ"ל. הגם שמדות שבלב נולדים מן השכל שבמוח כו'. שהרי אנו רואים שיש בהתפעלות המדות שבלב ב' מדריגות דחו"ג דאו"י ואו"ח ע"ד הנ"ל בבחי' התענוג העצמי שלמעלה מהשכל. דהנה אנו רואים שיש ב' מדריגות במדות האהבה. שהן חו"ג. בחי' החסדים שבאהבה היינו ההמשכה וההתפשטות חוץ ממנו בבחי' קרירות. והוא כטבע המים ממש שיורדים ונמשכים בתמידות ומתיישבים ונחים בכלי'. לפי שטבע המים לדבק כו'. כך האהבה שנמשכת כמים כאשר יומשך הלב באהבה ודביקות לדבר הנאהב לו (שנקרא דער קלע(ף ער קלע(ט זיך זייער אריין אין דער זאך כו'). כמו קנ, דע"כ יעזב איש כו' ודבק באשתו. וכן ותדבק נפשו כו'. וכמו באהבת איש לרעהו שיומשך ויודבק אחריו תמיד כנ"ל. ואע"פ שיש בזה כליון והמשכת הנפש אין זה כליון ממש. אלא אדרבה חפץ ורצון נפשו לדבק בו לשכון עמו תמיד. או להטיב לו מכל אשר לו כמו ויתפשט יהונתן כו' כנ"ל והוא בחי' המשכות והתפשטות האור דחסדים דאהבה בכלי דוקא. וכך באהבה דכנ"י אמר לאהבה את ה' ולדבקה בו. ובו תדבק ע"י המשכת האור אלקי בכלי דתו"מ כו'. שהיא אהבה שבבחי' או"פ המתיישב בכלי הלב שהוא בבחי' או"י כנ"ל. ויש באהבה זו עצמה מבחי' או"מ דאו"י לא יוגבל בכלי כלל ונקרא אה"ר כידוע. והוא בחי' תוקף וריבוי התגברות אור האהבה ביותר עד שלא יכול לבא בכלי הלב וישאר על הלב בבחי' מקיף. כמו באו"מ דתענוג עצמו כשהוא למעלה מכפי המדה בעושר וגדולה יתירה. או שיבשרוהו בשורה נפלאה ביותר שלא יכילנו במוחו כנ"ל. ובאה"ר זו אמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. וכן עזה כמות אהבה כו'. שהסימן לזה הוא שכאשר גם נתבטל הטעם שבעבורו היה לו האהבה. כמו מצד טובה רבה שקיבל ממנו או מצד טוב מעלותיו ודרכיו ומעשיו מ"מ נשאר באהבה אליו בהעלם דמקיף. ולא אמר דבטל דבר שבו תלוי האהב' בטלה נמי אהבה. אלא כשהאהב' מצומצמת במד' רק לפי הטעם בדבר שנק' מוחין שבמדות בבחי' או"פ כשכל שמוליד המדות (כמשי"ת). וכמו כן באמרנו אהבה רבה אהבתנו או אהבת עולם אהבתנו היינו גם כשבטל הטעם לא בטלה האהב'. וכן באהבה דכנ"י מלמטה למעלה נקרא אה"ר דכל נפשך. כמו באו"נ בנפשותם שכל דברי נרגן לא יפרידו. וגם אם יחטאו איש לרעהו. על כל פשעים תכסה אה"ר דבחי' מקיף. וכן בטבע איש הטוב והחסד. להטיב ולהשפיע גם שבטל הטעם לחסד זה מ"מ לא יבוטל החסד כלל. (כי שרש המדות בעצם רצון ותענוג שלמעלה מן הטעם ושכל לגמרי כמשי"ת). ומדריגה הב' באהבה שבלב היא אהבה שבבחי' רשפי אש התלהבות הלב שלא יכילנו כלי הלב ועולה בבחי' או"ח ונק' מקיף דאו"ח כמו בתענוג העצמי כנ"ל. שיש תענוג שהוא בכלות הנפש כמו נכספה וגם כלתה נפשי לפי שלא יכול לקבל העונג הנפלא ביותר. כמו מבשורת הצלת בנו פתאום וכה"ג. וכן בתוקף רשפי אש התענוג בתשוקה וחום התאוה היתירה לדבר האהוב. עד שיחלה חולת אהבה. בין ממשפיע למקבל או ממקבל למשפיע כנ"ל. שזהו מצד בחי' הגבורות דאש שבתענוג שעולה למעלה ואינו נח כלל. ונק' גבורות דאו"ח כשהוא בלתי מתיישב בכלי כנ"ל. וכך הוא במדת האהב' שבלב כאשר היא מתגברת ברשפי אש הצמאון והתשוקה שלא יכיל הלב כלל ונק' שלהובא דרחימותא. והסי' לזה הוא הצעקה הגדול' שיצעק מקירו' הלב למע' מן הדעת פתאום כשאגת אריה באה"ר. שהוא מפני בחי' העלאה וביטול הכלי או להיפוך שלא יכול להיות בגילוי בלב כלל ונק' תעלומות הלב וכמ"ש בזוהר ע"פ שחורה אני ונאוה כו' דבגלותא מגו דחיקו דרחימו אתעבידת נקודא חדא כו'. וזהו אה"ר דבכל מאודך דכנ"י שעולה בבחי' מקיף דאו"ח עד כלות הנפש ממש. ומלמעלה למטה הוא קנא, אשאמר ששואג כאריה כו'. ולהיפוך כמו אחית תרין דמעין לימא רבא כו' וד"ל. וכמו שמבואר למעלה שיש בתענוג עצמו התכללות חו"ג דמקיף דאו"ח ואו"י יחד כמו בשמחה ותענוג נפלא כשרואה את בנו או רעהו כנפשו שלא ראהו זמן רב בשמחה של בכיה כו' כנ"ל. וכבשורות טובות מהצלת בנו כו' שיתיישב רוחו אליו כמו ותחי רוח יעקב. וכתענוג שבריח וטעם ערב שמשיב לנפש. (וכמוצא מציאת אוצר כו' וכן שעמד על דבר חכמה העמוקה אחר העיון והעמקה והיגיעה בביטול הכלי שהוא תענוג שבהתרת הספיקות וכה"ג) וכללותם הוא בחי' התענוג שנק' שעשועי' שניזוז ממקומו בעליה וירידה הסתלקות והתפשטות כא' כו' כנ"ל וכך היא ממש באהבה שבלב שכלול מרו"ש דחו"ג דמקיף דאו"י ואו"ח כא'. וכמו הנשיקין שמפני שלא יכיל הלב האה"ר יצא הנשיקין מהבל הלב שיש בזה הסתלקות והתפשטות כו' וכשיר פשוט שיוצא מנקודת הלב שכלול מרו"ש מחו"ג שבתענוג הפשוט. ולזה נקרא אהבה בתענוגים שכלולה מחו"ג דמקיף דתענוג דאו"י ואו"ח כאחד וד"ל:
(ה) אך עדיין יש להבין מאין יכול להיות במדות האהבה שבלב שעיקר תולדותם רק מן השכל שבמוח שלמטה מן התענוג מבחינ' המקיפים דתענוג הפשוט דאו"י ואו"ח כנ"ל. אך הענין יובן בהקדם תחלה ב' אופנים. א' בענין התחלקות דחו"ג כאשר הן ב' הפכים ממש. כאש ומים. שהמים נחים בכלי ומתיישבים והאש עולה למעלה ומסתלק ואע"פ שחוזר ויורד זהו הכל בבחינת גבורות דאש וזהו מה שאנו רואים בבחי' התפעלות רשפי אש התלהבות התשוקה רק שהוא עולה ויורד רו"ש כמראה הבזק כו'. והב' מה שאנו רואים ג"כ באהבה שנמשך כמים בקרירות שהוא בחי' המשכה ודיבוק כנ"ל. שיש בה צמאון ותשוקה ברשפי אש התלהבות העולה. כמו צמאה לך נפשי כו' עד שמים רבים לא יוכלו לכבות אותה. וא"כ מה ההפרש בין רשפי אש התשוקה שבאהבה זו לרשפי אש התלהבות שבאהבה שמסתלק ועולה כו'. וצ"ל שבחינת הצמאון שבאהבה כמים זהו מבחינת גבורה שבחסד עצמו. וזהו בחינת התכללות גבורה דאו"ח בחסדים דאו"י הנ"ל בתענוג עצמו. משא"כ רשפי אש התלהבות שבאהבה שהיא רק בחינת גבורה שבאו"ח ונקרא אור השורף וכמו רשפיה רשפי אש שלהבת יה. ואמר ע"ז הסבי עיניך כו' דמוקדין לי' בשלהובא כו'. וכביטול של נר לפני האבוקה. וכענין הושיט אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן כו'. והענין יובן כמו שמבואר למע' במהות התענוג עצמו. שבחינת גבורות אש התלהבות התענוג יש בו בחינת כליון הנפש ממש. כמו כלתה נפשי כו'. (משא"כ צמאה לך נפשי בארץ ציה כו') שזהו מצד הפלאת העונג שלא יכילנו עד שתכלה נפשו ממש מרוב התענוג. כמו במ"ת שעל כל דבור פרחה כו'. וכהסתלקות הסבו' וכמיתת נשיקה ע"פ ה' וכה"ג. וכך יש ברשפי אש האהבה בכלות הנפש ממש. כי אור האהבה שבלב הוא ממש אותו האור דתענוג שבנפש. שתכלה לדבר מה שמתלהב אליו. וע"כ נקרא אהבה בתענוגים כנ"ל וד"ל. ואע"פ שאהבה שבלב נולדה מן השכל שבמוח הנה יש בזה קנא, בג"כ ב' אופנים א' שגם השכל נולד מן התענוג והוא עונג שבשכל שממנו מקור מוצא מאין ליש (שנק' קוועלט). והרי יש בעונג שבשכל ג"כ בחינת חו"ג. בחינת גבורה שבתענוג בחכמה הוא מה שלא יכול להתיישב בכלי המוח מרוב האור כר"ע שלא יכול להכיל כו'. שעמוק העונג בהפלאת המושג עד שיכלה כב"ע שהציץ ומת כו' וכהסתלקות הסבות כו' כנ"ל כחיך יטעום אוכל שתכלה נפשו מרוב המתיקות. כך יש במתיקות השגת הסודות כו' שזהו התפעלות העונג בשכל ברשפי אש הסתלקות ממש. וכך יוליד התפעלות האהבה בלב ג"כ בבחי' גבורה דאש. שמתלהב הלב ומסתלק כנ"ל. וההסתלקות הוא ממש אותו האור הסתלקות העונג שברשפי אש שהוליד השכל. שהאה' שבלב הוא אותו התפעלות התענוג שמתענג בדבר ההוא שהוא הוליד השכל וטעם שממנו נולדה התפעלו' אהבה בהתלהבו' הלב כו' שהוא מבחי' גבורה דתענוג שעולה למעלה. והסתלקות שבהתפעלות התלהבות הלב הוא אל בחי' הסתלקות התענוג שלמעלה מן השכל שרש שרשו וד"ל. אבל האהבה שבצמאון הנ"ל שיש בה ג"כ מהמשכות והתפשטות בכלי הלב בבחינת רו"ש ממש אע"פ שנולדה מהשכל הרי גם בשכל יש מבחינת החסדים דעונג דאו"י שהולידו שמתיישב בכלי מוחו כחכמת אדם תאיר פניו באור גלוי ומתקבל במוח עד שיכול לקבל כל המקיף דעונג דחכ' כעונג הנשמות בעוה"ב וג"ע גם בהשגת שבשכל וכמו וה' נתן חכמה לשלמה כו' בלי מדה כלל. אך בחינת הגבורות דאו"ח ברשפי אש העונג שבשכל זהו מבחינת גבורה שכלול בחסד דתענוג כענין השעשועים שבחכמה דתורה הקדומה כנ"ל שכלול מחו"ג דאו"י ואו"ח. וזהו ענין עריבות ופיקוח נפש שבמתיקות שכל (ודלא כדלעיל בפי' שעשועים) ע"כ העונג הזה שהוליד שכל וחכ' שיש בו רו"ש הסתלקות והתפשטות יחד גם במדות שבלב כאהבה שנמשך כמים בהמשכה והתפשטות שיש בה גם הצמאון מיסוד אש בהסתלקות. וזהו בחינת רו"ש שבתענוג שבחכ' עצמו כעונג שלמעלה מן השכל שרש שרשו וד"ל. ואמנם באמת האופן הב' הוא ששרש המדות שבלב הוא בעצם התענוג והרצון שלמעלה מן השכל לגמרי. גם למעל' מן השכל עצמו. (וראי' ממה שגם אם בטלה דבר לא בטלה עצם האהבה) (דהחכמה מאין תמצא בדילוג הערך כמו ממזל ונוצר כו' וז"א שהן עצם המדות בע"י עצמו אחיד כו' שלמעלה ממזל ונוצר כו' כמ"ש במ"א וד"ל) וע"כ התגברות התפעלות המדו' בלב למע' מהשכל והטעם שהולידו כידוע. ולזאת בחי' חו"ג דאהבה שבלב בב' אופנים הנ"ל הכל הוא בחי' חו"ג דתענוג העצמי ממש בבחינת המקיפין דאו"י ואו"ח הנ"ל באין הפרש ביניהם כלל. וע"כ נקרא אה"ר שבלב בשם אהבה בתענוגים ממש שזהו כב' תענוגים דב' מקיפים דחו"ג דעצמות התענוג הפשוט הנ"ל וד"ל:
(ו) והנה ע"פ כל הנ"ל יובן מה שהברכות דיצחק ליעקב היה בשם אלקים דוקא. שהוא בחינת הצמצום בבחינת גבורות כנ"ל כמ"ש ויתן לך האלקים כו'. אע"פ שעיקר הברכה שהוא אור השפע דחסד הוא בשם הוי' דוקא כידוע. להיות ידוע ששרש האבות אברהם יצחק ויעקב הוא בבחינת המדות דחג"ת דאצי'. כמאמר האבות הן המרכבה. שהן קנא, גבחינת מרכבה ממש לבחינת המדות דאצי'. אברהם איש החסד שרשו בחי' מרכבה לחסד דז"א דאצי'. ויצחק בחינת מרכבה לגבורה דז"א. ויעקב לבחינת ת"ת כו'. ע"כ אמר אלהי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי שכלול מחו"ג כו'. וז"ש אלהי אברהם כו' הגדול הגבור והנורא שהן בחינת חג"ת דאצי' שמתפשטי' בבי"ע כידוע. והנה ידוע דאיכא פלוגתא בגמ' אם זכות אבות תמו או לא תמו כו'. והענין הוא דשניהם אמת. דלפי שרש האבות רק במדות דז"א דאצי' שנמשכים מבחינת חו"ב דאצי' באו"כ שבא האור במדה ושיעור בעולמות. לפי שבאין בבחינת הכלים המגבילים האור ושפע ע"פ הארת אור המוחין דמדות שמקבלים מן החכ' שנמשך מאין דכתר דרך צמצום דמזל ונוצר כו'. ע"כ אמר דזכות אבות תמו. כמו כאשר לא אכשר דרי בתו"מ שע"פ בחי' התיקון שבחכ' אתברירו כו'. אבל מ"ד זכות אבות לא תמו לעולם אפי' לא אכשר דרי כו'. היינו מצד שרש האבות בבחי' חג"ת דע"י וא"א עצמו שלמעלה גם מח"ס דא"א שמשם נמשך מזל ונוצר כו'. והיינו בחי' המדות דפנימי' אור התענוג ורצה"ע שבלתי מוגבל בכלי כלל. להיותם בבחינת עצמיות דתענוג הפשוט שלא יתלבשו בחכ' שנקרא טעם לרצון עכ"פ. כי אין טעם לרצון כלל כנ"ל בענין אה"ר בתענוגים ששרשה בעצמות התענוג הפשוט בבחי' מקיף דתענוג דאו"י כו'. שע"ז אמר אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם בחי' המדות דקוב"ה דהיינו קדמונו ש"ע שלפני האצי' והוא בפנימיות דע"י שנחשב מסוף עולם הא"ס ממש. ולזה אמר זכות אבות לא תמו לעולם. וכמו כי לא תמו חסדיך. לפי שבחי' חסד דעצמות המאציל אינו בא בהגבלה דראש וסוף בח"ע וח"ת וע"כ לא יכלה לעולם שא"ס להתפשטותו כו' וד"ל. והנה כתיב כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כי אתה אבינו. ואמרו שזהו לע"ל שיאמרו על יצחק כי אתה אבינו ואברהם לא ידענו וגם ישראל לא יכירנו כו'. וזהו פלא לכאורה דהלא אברהם הוליד את יצחק כו'. ואיך אמר כי אברהם לא ידענו. רק ליצחק דוקא. ועוד דעיקר בחי' החסד הוא במדת אברהם. ויצחק הוא מבחינת גבורות שהוא הדין והצמצום ולמה יאמרו על יצחק כי אתה אבינו שהוא בחי' מקור החסד והרחמים. אך הענין הוא דאדרבה לפי שיצחק הוא מבחי' הגבורות. ע"כ ממנו דוקא מקור מוצא השפע דחסד בלי שיעור ומדה כלל. להיות מבואר למעלה בשרש ענין האהבה בתענוגים שהוא אהבה ברשפי אש התלהבות הלב ששרש שרשו בבחינת הגבורות דתענוג עצמו שלמעלה מן השכל. שהוא בבחי' התלהבות רשפי אש התענוג שלא יכילנו הכלי כלל אפי' כלי החכ' שהוא השכל וטעם לרצון ותענוג. ולמעלה זהו בחי' גבורה דע"י שבלתי מוגבל בח"ס אלא הוא בבחי' מקיף דאו"ח שזהו כמו כליון הנפש בתענוג. ע"כ בירידתו בחכמה יש בו ענין הכליון מצד קוצר הכלי להשיגו. כר"ע שזלגו עיניו כו'. וב"ע הציץ ומת וכה"ג. וכביטול נר בפני אבוקה. וזהו בחי' פחד יצחק שהיה בתכלית הביטול והעדר הכלי. ואמנם שרש בחי' אברהם איש החסד היה מבחי' אור החסד דע"י בפנימית האה"ר שנמשך כמים בבחי' או"י אך שהיה מבחי' מקיף דאו"י קנא, דשלא יכול לבא בכלי כמו בריבוי אור השפע דחסד שלא יוגבל בכלי אפי' בחכ' וטעם לרצון כנ"ל. אך עכ"ז יש הארת דמקיף דאו"י שיומשך גם בכלי דחכ' ומדות. והיינו ע"פ מאמר קו המדה דחכ' דתו"מ שנמשכי' מבחי' פנימית ועצמות דרצון ותענוג הפשוט בכלים מכלים שונים דוקא. כמו במ"ת שנמשך מסדכ"ס דלמתב"כ באותיות הדבור דיו"ד הדברות ובמעשה המצות. רק שהיה האור שלא ע"י מסך דפרסא המפסיק בין כתר לחכ' כמו בשאר השתלשלות עו"ע מבחינת חכ' דא"א באצי' דהחכ' מאין תמצא בדרך דילוג כמו מזל ונוצר כו' אלא באור פנימית ועצמות דכתר האיר בחכ' באמרו אנכי כמ"ש במ"א שז"ש עוטה אור כשלמה כו' אור דתורה. גם שבא במדה ושיעור באו"כ בציור אדם פנימי וחצוני ברמ"ח אברים כמ"ש וזאת תורת האדם וזהו רמ"ח פקודין רמ"ח אברין כו'. והיינו בחי' יעקב שנקרא ישראל לי ראש וכמ"ש ותורה שם בישראל שהוא בחי' הת"ת דחכ' שכלול מחו"ג כמ"ש מימינו אש דת כו' במאמר דקו המדה כמ"ש מי מדד בשעלו מים דאורייתא כו' כמ"ש במ"א בענין איה סופר ושוקל במדה ושיעור דכל יחו"ע דמצות. וכהעלאת והמשכות בבירורים דרפ"ח כפי הצריך לבד כו' כמ"ש לעשות לתקן. (וזהו ענין הגלעד שעשה יעקב כו' כמ"ש במ"א). וז"ש תתן אמת ליעקב אמת דתורה שהוא קו האמצעי דת"ת שנתן ליעקב במ"ת כמ"ש כחתן יכהן פאר דתו"מ כו' וכתיב ישראל אשר בך אתפאר בפאר ות"ת דתו' כשא' נעשה שהוא בביטול עצם הרצון וז"ש מה יפית כו' כנ"ל. שזהו יופי דתו"מ בתואר ומראה באו"כ. כמו פאר דחכ' אדם העליון המשפיע וז"ש תתן אמת ליעקב. כמו ויקם עדות ביעקב כו'. לפי שבחכ' אתברירו שהחכ' נקרא אמת וחסד לאברהם ששרש האמת הזה דתורה שבא במדה דקו המדה נמשך ע"י חסד לאברהם שהוא בחינת מקיף דחסד ותענוג דאו"י שהוא בחינת חסד דע"י שיאיר מן ההעלם לגילוי בחכ' ומדות דתורה שלא ע"י צמצום דח"ס כו'. וז"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם שהתורה קדמה לעולם. וכמ"ש אם לא בריתי כו' דהיינו מעצמות א"ס שהיה התורה אצלו אמון ושעשועים ונק' משל הקדמוני כו'. (ומ"ש חסד לאברהם אחר אמת ליעקב לפי שאברהם איש החסד יורד יותר מגבוה לנמוך. והן מעשה המצות דאברהם גימ' רמ"ח. שנמשך מחסד דאברהם אחר אמת דתורה דיעקב כמ"ש עקב אשר כו' מצותי כו'. דאבא יסד ברתא כו') אך כ"ז דחסד ואמת דתו"מ נתן ליעקב ואברהם ולא הזכיר מה שנתן ליצחק. והלא כל ברכת אברהם ניתן ליצחק כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע. אך הנה זהו שיאמרו לע"ל כי אברהם לא ידענו בחינת חסד דאברהם וישראל לא יכירנו בחי' אמת דיעקב רק ליצחק יאמרו כי אתה אבינו כנ"ל. והענין הוא לפי ששרש יצחק הוא למעלה מבחינת חסד ואמת דתו"מ שנתן ליעקב ואברהם. שהן בחי' מקיף דתענוג דאו"י שבא במדה ושיעור בחכ' ומדות דתו"מ עכ"פ כנ"ל. אבל שרש יצחק הוא בחינת מקיף דאו"ח דגבורה דע"י כנ"ל. שלמעלה גם מהתלבשות בכלים דתו"מ שבקו המדה הנ"ל. והיינו כמבואר למעלה בענין קנב, אהתענוג העצמי' שנק' שעשועים שהוא עולה ויורד הכל בבחי' העילוי והסתלקות דאו"ח בעצמות דוקא. כמ"ש ואהיה אצלו שעשועים אצלו ממש שע"ז אמר ביום שמחת לבו לע"ל. שלמעלה מיום חתונתו במ"ת. שהיה האור במקיף דאו"י בתענוג שבא בחכ' בציור יופי דאדם דתו"מ. שחכ' אדם תאיר פניו. שזהו רק קצת אור מבחי' שעשועים העצמי' בתורה הקדומה. שע"ז אמר יאר ה' פניו אליך בעוה"ב שהוא התענוג ורצה"ע שבמצות שנמשך לנשמות בהשגה ושכל בעונג מורגש כנ"ל. אע"פ שזהו ג"כ בבחי' א"ס כמ"ש לכל תכלה שהוא העונג ראיתי קץ אבל רחבה מצותך מאד. עכ"ז גם העוה"ב הרי נברא ביו"ד דחכ' דתורה הקדומה. ונקרא פרס. חצי מן העונג ושעשועים העצמי' שלמעלה גם מן העונג שברצון המצות. כמאמר חנם בלא מצות. שזהו בחי' עדן דעצמות שעין לא ראתה גם עין דח"ע הקדומה. רק יעשה למחכה לו בבחי' העלאה דאו"ח וביטול הכלי דוקא. (כמו בדיוק דחכ' שזהו עונג שבהתרת הספיקות שבא מן החושך לאור כנ"ל) וזהו בחי' הריח בבירורים דק"נ שעולה בבחי' או"ח (כמשי"ת). (והוא מדריגה הב' דעוה"ב שלמעלה גם משכר המצות. שעולים הנשמות בעילוי התענוג שבעצמות א"ס עד אין שיעור למעלה כמ"ש ת"ח אין להם מנוחה אפי' בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל כו'. וזהו דוקא מבירורים דאו"ח דתורה שבעל פה כמ"ש במ"א) וזהו שנק' יצחק לשון צחוק שהוא כמו השחוק שהוא בחינת תענוג מפולש מכל צד שבלתי מורכב בדבר מה כלל. גם לא בעונג דתו"מ וכמו משחקת לפניו בכל עת כו'. וכמו שישחק עם לויתן כו'. וכמ"ש צחוק עשה לנו אלקים. שהוא בחינת שם ב"ן לאחר הבירור דרע דנוגה עצמו ששרשו בבחינת עצמו' השעשועים כמ"ש משחקת בתבל ארצו תבל גימ' ב"פ גבורה. גבו' עילאה דע"י שלמעלה מן הרצון וחכ' כנ"ל. וגבו' תתאה שבבירורים דאו"ח ביתרון האור מן החושך דוקא. כמו השחוק שעושים לפני השרי' בדבר פלא ביותר. כמו צפור המדברת ובהמות וחיות נלחמים יחד בתחבולות שונות עושים שהחלש יגבר על הגבור. כשור יגח לארי. ובנ"א ינצחו לאריות ונמרים או שמעמידים אריה ונמר באופני תחבולות שינוצח זה מזה. שכל אלה הכל נעשה בתחבולות כדי שיהיה לשחוק ותענוג. וכך יעשה לע"ל קניגא לצדיקים במלחמת לויתן עם שור הבר כו'. הכל לרמז להם שלא בכחם נצחו להיצה"ר כמו שיתמהו הצדיקים שידמה להם היצה"ר כהר איך יכלו לכבוש להר גדול כזה כו'. ושרש בחי' שחוק זה למעלה היינו בחי' התענוג העצמי שבלתי מורכב בדבר מה בעצם ברצון ועונג בדבר מה מצד עצמו. רק בחי' השחוק הזה שהוא התענוג המפולש שנעשה בדבר פלא או במלחמת דבר מה כנ"ל. כמ"ש במ"א בענין לויתן ושור הבר שהן ה"ח דתענוג דאו"י שבמ"ע. וה"ג דל"ת שנעשה ע"י הצדיקים שלא מכח עצמם כלל כו':
(ז) וז"ש ז"ל שבכל יום ג"ש עוסק בתורה. וג"ש יושב ודן ע"פ התורה. ובג"ש אחרונים יושב ומשחק עם לויתן. שזהו בחי' עונג הנפלא שלמעלה מעונג שבחכ' ומדות דתו"מ כנ"ל. וז"ש עוז והדר לבוש' בשלימות הבירורים דרפ"ח לע"ל. ותשחק ליום אחרון שזהו משחק בתבל ארצו לאחר קנב, בשלימות הבירורים דתו"מ בסו"מ וע"ט שיגיע למעלה מעונג שברצון וחכ' דתו"מ שהיתה אצלו שעשועים בתחלה. וכמ"ש אז ימלא שחוק פינו. אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' לעשות עם אלה כו'. לפי שיהיה בירור דאו"ח שהוא עולה בבחי' מקיף דתענוג דגבורה דע"י. שעולה למעלה מעלה עד אין שיעור. וע"כ בחי' הגדלה וריבוי שלו למטה שבא מן החושך דק"נ שזהו כמו שחוק כמ"ש צחוק עשה לנו אלקים בחינת שם ב"ן כנ"ל הוא בלי שיעור ומדה כלל למעלה מריבוי האורות בכלים דבחי' התיקון דחכ' ומדות דתו"מ שנמשך משעשועים דח"ע הקדומה להיותה למעלה מהגבלת האו"כ דאדם כנ"ל. ודוגמא לדבר סליחת העונות ביוה"כ לבע"ת (שזהו מדריגה הב' דעוה"ב) גם שהיה עובר רצונו בתו"מ שנמשך ע"י י"ג מדה"ר מבחי' רדכ"ר שהוא בפנימי' דע"י בבחי' הגבורה דאו"ח שלמעלה ממשפט התורה. וזהו לבע"ת דוקא שמהפכים הרע עצמו לטוב. ובביטול העצמות בחילא יתיר דוקא. ובתו"מ אינו רק להבדיל בין טו"ר לבד. ובתשובה הרי גם הזדונות נעשו כזכיות שזהו ענין יתרון האור מן החושך עצמו דק"נ שלמעלה הרבה מעצם האור דתענוג דאו"י דחכ' שנקרא שחוק שהוא מדריגה הב' דעוה"ב. וזהו שצדיקים גמורים א"י לעמוד במקום בע"ת. להיותם למעלה מבחי' אדם דתיקון דתו"מ. כמ"ש ויספו ענוים שהן צדיקים בהוי' שמחה ע"י תו"מ. אבל אביוני אדם שהן בע"ת שנפגם בהם צלם אדם הנק' אביוני אדם כאביון שאין לו כלום רק חיות נפשו כו' ונמתקי' בר"ר דרעוא דכ"ר שלמעלה מתו"מ כמ"ש רבי יש קונה עולמו בשעה א'. והן בקדוש ישראל יגילו. שזהו למעלה מקדושת התו"מ. כמ"ש במ"א במ"ש קדושים תהיו ע"י תו"מ. יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. וזהו בקדוש ישראל שקדוש ומובדל מישראל בתו"מ. והוא מקיף דתענוג דאו"ח שבעצמות השעשועים ממש כנ"ל. (וע"כ אמרו ב"ה כלה נאה וחסודה גם שהיתה חיגרת וסומא כבע"ת כמשל מי שלקח מקח מן השוק שהוא רע גמור דק"נ כו' וכמ"ש במ"א). וז"ש הגדיל ה' לעשות כו' בהגדלה וריבוי לאין שיעור. וכמ"ש והיה מספר בני ישראל שלא ימד ויספר כלל כו'. כי המספר הוא באורות וכלים דתו"מ ששרשם מחו"ב שבמדות דאצי' שבא בקו המדה כנ"ל והן ס"ר נש"י ששרשם בח"ע דתו' בס"ר אותיות התורה וכידוע דמספרם ת"ר אלף בו"ק דז"א ששרשם בו"ק דחכ' שנקרא אור אבא או ח"ס. אבל למעלה מחכ' בעצמות התענוג שהוא בלתי מוגבל כלל באו"כ דחכ' ומדות כלל שם הוא למעלה מן המספר לגמרי. כי הריבוי והתחלקות שם לאין שיעור כלל. כמו שהעילוי והתענוג בעצמות אין לו שיעור למעלה כלל. וכמו שיהיו לע"ל נשמות חדשות שלא היו במ"ת בלי שיעור ומספר כלל כמו ועלמות אין מספר כו' (שהן ההלכות המחודשים מחושך והסתר דנוגה בדיוק מילין דחכ' שז"ש למחכה לו כנ"ל). וזהו שרש בחי' יצחק ביו"ד דלהבא שהן בחי' הצחוק שעשה אלקים בבירורים דהעלאה דאו"ח בבע"ת וכה"ג. וז"ש כל השומע יצחק לי. בחי' שמיעה בבינה דוקא. וראי' בחכ'. ויש יתרון מעלה בשמיעה דבינה מראי' דחכ' שמתברר שם אמיתת דאור החכ' שנק' אמת. כמצרף לכסף כמו"כ מצרף קנב, גלחכ' דתו' גם שנקרא אמת כנ"ל דתתן אמת ליעקב ע"פ מאמר קו המדה. אבל אמר דתכלית חכמה תשובה. שהתשובה הוא בירור האור מתוך החושך. שזהו מקום המתברר כל אור לאמיתתו (כמ"ש במ"א בענין בינה יתירה ניתנה באשה כו' וכידוע דבינה נקרא מקום המתברר שמברר לאמת דחכמה) כמו דוגמא שאין חכם כבעל הנסיון. כמו חכמתו עמדה לו לתקן המקולקל. שנק' תו"א כו'. ונק' עמל תורה כעמל העבודה בשדה דעובד אדמתו ביגיעה רבה ישבע לחם כהון ועושר בריבוי מופלג לאין שיעור כו'. וזהו בחי' יצחק שנאמר בו ויגדל האיש הלך וגדל עד כי גדל מאוד שברכהו ק' שערים בזריעתו ויקנאו בו פלשתים. וזהו וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק. ארבה גי' יצחק. שכל ריבוי בלי שיעור מוגבל. בבחי' יצחק שהוא העונג העצמי שבלתי מוגבל באו"כ שבא למטה בבירור הרע דק"נ דבע"ת וכבירור הלכות כו' והוא מקיף דאו"ח דתענוג הפשוט שבא בהתכללות עם בחי' מקיף דאו"י דחסד דאברהם דוקא שאברהם הוליד את יצחק כו'. וע"כ א' כל השומע בבחי' בינה דוקא. דאני בינה לי גבורה דע"י דמקיף דאו"ח. יצחק לי לע"ל כמ"ש ותשחק ליום אחרון כו'. (שזהו בצחוק בדבר פלא שילדה שרה בחי' ב"ן דמ"ה דחסד דאברהם בן לזקוניו כו') וזהו כי אברהם לא ידענו כו' וישראל לא יכירנו שזהו בחי' חסד ואמת דתו"מ כנ"ל. אע"פ ששורש נש"י הוא בבחינת פנימיות דאור אבא שזהו בחינת חסד שרש אברהם אב"ר מ"ה דח"ע. ונמשך למדות שזהו בחי' יעקב בחי' ת"ת שהן התו"מ דס"ר נש"י מתקשרים בס"ר אותיות התורה. וע"כ מספר הקצוב ת"ר אלף שרשים. ושארי הנשמות הן הענפים בכל דור הזרועים מצ"ע כו'. אך בחי' החסד ואמת הזה יש בו מדה ושיעור באופן המשכות או"כ דציור אדם דתיקון. ואם לא אכשר דרי כמו הפוגמים בעונות וחטאים נכרת שרשם מבחינת היחו"ע דחו"ב שנק' או"א. כמו כי אבי ואמי עזבוני. גוזל אביו ואמו כו'. ונקרא יתום. וכתיב בך דוקא ירוחם יתום. ואע"פ שיתומים היינו ואין אב לפי שנכרת משרש הראשון דאור אבא דבחי' אברהם ומדות דישראל ויעקב. עכ"ז בך ירוחם יתום בהמשכת י"ג מדה"ר דפנימית ג"ר דע"י שלמעלה מחו"ב דא"א. שזהו מבחינת התענוג הפשוט דרדכ"ר שמרבה לסלוח למעלה מח"ע דתו"מ ע"י תשובה אמיתית ביו"כ כנ"ל. וזהו בך דוקא ירוחם יתום. וכמ"ש כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני כו'. והוא למעלה בחי' שעשועים העצמי' דבחי' או"ח דגבורה דע"י כנ"ל. וזהו שאמר כי אברהם לא ידענו משום דזכות אבות דחסד ואמת דאברהם ויעקב יוכל לכלות עד שלא ידענו ולא יכירנו כלל. כי שרשם יהיה למעלה מהם הרבה ע"י תשובה דאו"ח שלמעלה גם ממקיף דאו"י. (שצדיקים גמורים א"י לעמוד שם כנ"ל) רק כי אתה אבינו. אתה ממש שהוא עצמות א"ס ממש שבבחי' עצמות התענוג הפשוט ברדכ"ר כו'. שנק' סדכ"ס דלמתב"כ אפי' ח"ע הקדומה כנ"ל. וזהו בחי' יצחק דוקא שהוא תענוג העצמי שנק' שחוק שהוא בבחי' גבורה דרשפי אש התלהבות התענוג שעולה בבחי' או"ח לקדמותו כנ"ל. (וזהו יתרון מעלת הזהב דגבורה על הכסף קנב, דדחסדים לע"ל כמו שיהיו הלוים כו' כמ"ש במ"א) גואלנו מעולם שמך פי' אתה אבינו מקור העצמי לנש"י. דישראל עלו במח' הקדומה כנ"ל. שלפני ח"ע דתורה. שהוא בחינת מ"ל דא"ס עצמו כמו שהוא קודם הצמצום דקו"ח כו'. ונק' שמך ממש. בחי' התגלות אור העצמות דשעשועים שנק' שעשועי המלך בעצמו ממש. שלמעלה מהתפשטות השעשועי' בתורה הקדומה כנ"ל. וז"ש גואלנו מעולם שמך דתשובה קדמה לעולם. מעולם הא"ס עצמו שלמעלה משם הוי' דחכ' דתו"מ. וכמ"ש במ"א בענין אם יגאלך טוב זה האור דתו"מ. תו"מ יגאל. ואם לא שאין ביכולת אור דתו"מ ליגאל. וגאלתיך אנכי ממש. כמו ובר"ר ברדכ"ר שנמשך מתענוג שבא"ס עצמו שאין לו שיעור למעלה כנ"ל וד"ל. (אך מ"ד זכות אבות לא תמו לעולם גם חסד ואמת דאברהם ויעקב. גם דלא אכשר דרי בתו"מ כנ"ל. היינו לפי שגם זה דתשובה ויו"כ מכפר הוא ע"פ התורה דוקא. וראי' ממ"ש בחסד ואמת דוקא יכופר עון ע"י י"ג מדה"ר כו' (כמשי"ת) וזהו תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם ע"י תו"מ. שבחסד ואמת יכופר עון. כמ"ש במ"א שי"ג מדה"ר ביוה"כ נמשך ע"י משה ברצון כו'. וזהו אשר נשבעת לאבותינו שלא יתמו זכות אבות מימי קדם. והוא ע"י בחי' יצחק ששרשו בבחי' פנימי' ע"י בבחי' גבו' דאו"ח דתשובה. שיגאלם גאולה שלימה כמאמר אם ישראל עושים תשובה נגאלין. אע"פ שיש בידם תו"מ וא"ל אין נגאלין. ואמנם בלא תו"מ לא יועיל תשובה דאו"ח לבד משום דבחסד ואמת דתו"מ דוקא. יכופר עון ע"י תשובה כמשי"ת):
(ח) ואחר כל הנ"ל יובן מ"ש ויתן לך האלקים מטל השמים כו' בשם אלקים דוקא. אע"פ שהוא בחי' הדין והצמצום בחי' גבורה. אך ממנו דוקא מקור מוצא כל שפע דחסד למעלה מהמדה ושיעור דקו המדה באו"כ דבחי' התיקון כנ"ל. דהנה הגם שמבואר למעלה בשרש בחי' יצחק שהוא רק מבחי' או"ח דגבורה שעולה למעלה. ואינו נמשך ומתלבש באו"כ דחכ' ומדות כלל. ונק' מקיף דאו"ח דתענוג שעולה בעצמות ממש. עכ"ז כלול הוא דוקא מבחי' חסד דאו"י. להיותו בבחי' רו"ש. כמו בחי' שעשועים שמתיישב העונג. ועולה ויורד כנ"ל. שזהו דוקא מצד המשכת החסדים דתענוג דאו"י. והוא בחי' גבורה שבחסד. כי יצחק נולד מאברהם שנק' איש החסד. ובפרט בעקדת יצחק שנכלל בחסד דאברהם כידוע. וע"כ כל ריבוי אור ושפע דחסד שבא בתגבורת גדולה. זהו בחי' גבורה דיצחק דוקא. שנק' גבורה שבחסד. כמו כי גבר עלינו חסדו. כלהב רשפי אש התענוג בשפע החסדים שיורד בריבוי גדול בלי הפסק. לפי שנמשך בתגבורת אור וחיות גדול שאין זה בחסד עצמו רק בגבורות. וע"כ מתחלק שפע זו בריבוי גדול. כידוע שכל מזונות נמשך מבחי' הגבורה דוקא. דשולחן בצפון דוקא. כמ"ש בזוהר. וכן ברכת פרי הבטן בבנים. וז"ש כי ביצחק דוקא יקרא לך זרע. וראי' מברכת אתה גבור כו' שהוא לנגד מדת יצחק. שם יצוה ה' הברכה לכלכל חיים בחסד עליון. ולהחיות המתים בטלא דנטיף מע"י שזהו מבחי' גבו' דע"י דוקא כידוע. וכן לרפאות החולים להמתיק הדינין הקשים. לפי שהוא בא קנג, אבגבו' דוקא. ע"כ יש ביכולתו להחיות המתים. ולרפאות החולים. ולכלכל חיים בחסד שיבא האור בריבוי התחלקות הכלים מכלים שונים לכאו"א כפי טבעו ומדריגתו כו' שז"ש וארבה את זרעו כו' כנ"ל. (וז"ש יצחק לעשו הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי כו'. לפי שהי' שרשו למעלה מן החכ' שנק' ראשית. ולכל ראשית יש סוף וקץ. שבחכ' ברא הכל מאין ליש. שזהו ואתה מחיה את כולם. ובהכרח שיהיה מסתעף גם המות שהוא הכליון וקץ כל בשר כמ"ש בזוהר בענין קץ הימי' כו'. שזהו לפי שאור בא בכלי מוגבל. והוא מספר הימים שנמשך בזמן קצוב כו'. אבל למעלה מבחי' החכ' שנק' ראשית. זהו למעלה מבחי' תחלה וסוף דחכ' ומל' ששם אין האור בהגבלה כלל. ולא יש שם קץ וסוף כלל. והוא בחי' עה"ח. וזהו כמו בעוה"ב שיחיו חיי עולם. ולא יתכן לומר שם בחי' גבול וזמן. וז"ש זקנתי אבל לא ידעתי יום מותי כו'. כמו ביום שכולו ארוך וכולו טוב וחיים כו'. ועכ"ז אמר ויהי כי זקן יצחק כו'. כמו וע"י יתיב כו'. אבל קמי' עצמות המאציל ממש. מי איכא זקנה קמיה כו'. וזהו שתחה"מ הוא בברכות דיצחק באתה גבור דוקא מטעם הנ"ל). וזהו יתרון מעלת הזהב דגבורות דיצחק על חסד דאברהם כנראה בענין חפירות הבארות. שהבארות דאברהם סתמום פלשתים אחר מותו ומלאום עפר. ויצחק שב ויחפור הבארות ולא יכלו פלשתים לסתום אותם. כי היו חפירות יצחק בעומק הארץ למצוא מים חיים דוקא. כמ"ש ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם מים חיים כו'. משא"כ חסדים דאברהם בחפירות הבארות היו רק מבחי' מ"ע שקליפת פלשתים שהן ג"כ מבחי' גבורות שבתענוג דאו"ח. שהוא הלצנות בתענוג מפולש דשחוק כמ"ש במ"א. יוכלו לבטל בחי' החסדים דאו"י. אבל בחי' גבורות דיצחק בתענוג העצמי דעצמות המאציל כנ"ל היה גובר על קליפות דפלשתים למטה וע"כ הי' מוצא מים חיים דוקא. והוא מבחי' גבורה שבחסד שאין לו שיעור שלמעלה ממ"ע דח"ע. דאו"ח חוזר לקדמותו ממש למעלה ממקור מוצא המ"ע כמ"ש במ"א בענין ויצחק בא מבאר לחי רואי כו'. והוא מ"ש ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים חצים כו'. שהוא בירור דמ"ת מעומק הארץ. כמו ע"י תשובה שנהפך גם הרע עצמו לטוב ע"י בכיה כמאמר מים תחתונים בוכין כו'. ויעלה למעלה מעלה מים הקדמוני דח"ע הקדומה כו' וכנ"ל. כמ"ש הגדיל ה' לעשות עם אלה. הגדלה וריבוי זה למעלה מריבוי דאורות בכלים ע"י בחי' התיקון דחכמה דתורה (שאינו בא רק במדה במזיגה והתכללות שזהו מצד מיעוט האור בריבוי הכלים. אע"פ שאמר ביעקב ויפרוץ האיש במאד מאד כו'. לפי שהיה עושה במקלות אשר פצל כו' בחי' התכללות מכל ההפכים. בריבוי גדול מאד כריבוי הכלים דתו"מ. כמ"ש תתן אמת ליעקב. עכ"ז יש בזה מדה וגבול ע"פ מאמר קו המדה גם זה רק בצאן לבד (שהן נשמות דלובן העליון ותענוג דחסד הפשוט דאו"י) וראי' ממ"ש לע"ל אז תעבורנה הצאן ע"י מונה דוקא כו'. אבל ביצחק אמר ויגדל האיש וילך הלוך וגדל. הליכה זאת היינו גידול העולה מלמטה למעלה בבחי' או"ח שהוא בגידול וריבוי בלתי קנג, במדה כלל. שזהו בחי' או"ח לקדמותו עד כי גדל מאד וזהו ויהי לו מקנה צאן ועבודה רבה שזהו ע"י זריעה בארץ דוקא כמ"ש ויזרע יצחק בארץ כו' וימצא ק' שערים שהן ק' ברכות דכתר שלמעלה מן החכ' כו'). וכל זה רמז למדריגה דתשובה בבחי' או"ח שיגיעו למעלה מחיי עוה"ב בתו"מ. שלזה יכול הבחי' דגבורות דיצחק להחיות מתים. משום דמות ורע עצמו נהפך לחיים. ונקר' סם חיים שגדולה הרבה יותר מחיים וטוב דחכ'. וכמ"ש במ"א במ"ש כי טוב מאד זה מ"ה כי קטיגור עצמו נעשה סנגור. שמזה נהפכו הזדונות עצמן לזכיות. ונהפך הקללה לברכה וגדול יותר מן הברכה כו':
(ט) וזהו הטעם שאהב יצחק לעשו יותר מיעקב ורצה לברכו באמת. ובאופן שיביא לו ציד מן השדה דוקא. וכמ"ש שא נא כליך תליך וצא השדה כו'. ולכאורה זהו פלא גדול דהלא יצחק היה יודע באמת שיעקב צ"ג איש תם יושב אוהלים. ב' אוהלים דתורה שבכתב ותורה שבע"פ. וליעקב דוקא ניתן ברכת אברהם שהיא ארץ ישראל כמ"ש לו הוי' גור בארץ הזאת כו' כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל. והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך והרביתי את זרעך כו'. דקאי הכל ביעקב דוקא כמ"ש הטעם עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור כו'. וא"כ איך מלאו לבו ליתן ברכת אברהם לעשו איש השדה כו'. שלא יש לו חלק בארץ ישראל כלל. כי אין לו תו"מ כלל כו'. וגם כשבא יעקב במרמה ולבש בגדי עשו ולא הכירו כי היו ידיו שעירות. ואמר הקול קול יעקב כו'. שאלו עוד האתה זה בני עשו כו'. ולפי שהריח ריח בגדיו שהיו בגדי עשו אז ויברכהו. ולמה לא רצה לברך את יעקב איש תם כדבר ה' עליו. אך הנה מבואר במ"א שברכת אברהם שהן ז' אומות הכנענים. היה יודע יצחק שניתן ליעקב דוקא. וכמ"ש לו ואל שדי יברך אותך כו'. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך לרשתך את ארץ כו' אשר נתן לאברהם כו'. אך מה שרצה יצחק לברך לעשו לא ליתן לו ברכת אברהם שאין לו חלק שם כלל. אלא ליתן לו כל הארץ ומלואה חוץ מארץ ישראל. כמו שיבוררו הע' אומות לע"ל שנא' אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לעבדו כו'. ובכלל הן ז' מלכים קדמאין דתוהו שמלכו בארץ אדום הוא עשו איש שעיר כו'. שהן שורש הע' אומות למטה. שלא יבוררו ע"י תו"מ דישראל בארץ ישראל בבחי' התיקון דשם מ"ה דחכ'. דשם מ"ה אינו מברר רק לבחי' ב"ן. דהיינו ארץ כנען שהיא ארץ ישראל שניתן לירושה לישראל דוקא. דבחכמה אתברירו ע"י מצות שבארץ ישראל. וכבנין בהמ"ק וקרבנות שכ"ז נעשה ע"י תו"מ דישראל לתקן לעה"ד טו"ר להבדיל בין טוב לרע כו'. ולא שנהפך הרע הגמור דקליפות הטמאות לגמרי שהן שיורי הז"מ שלא נתבררו ע"י תו"מ רק ע"י תשובה דוקא. לפי שהתשובה הוא כח גדול וחזק יותר מן החכ'. המהפך הרע עצמו לטוב. שזהו הפוך החושך עצמו לאור. שגבוה יותר מן האור דחכ' כידוע בענין יתרון האור שמן החושך דוקא. שזהו למעלה בחי' ההעלם בעצמות המאציל שנק' חושך סתרו בחי' סדכ"ס דלמתב"כ. שלמעלה גם מעונג הנעלם שבא בגילוי בעוה"ב לצ"ג כו'. וזהו קנג, גרק ע"י התשובה שמהפך החשך גשמי דרע דקליפות הטמאות לטוב. שזהו כמו הפוך המות עצמו לחיים וקללה לברכה כנ"ל. שהן שיורי הז"מ דתוהו שנפלו למטה ברע גמור שלא יוכלו להתברר ע"י החכ' דתורה אור רק ע"י התשובה לבד שמהפך הזדונות לזכיות. כי קמי' גם חושך לא יחשיך. והחושך עצמו יהופך לאור. מה שאין זה בכח האור דח"ע להפוך רק להבדיל בין טו"ר וכנ"ל וד"ל. וזהו הטעם שאהב יצחק לעשו בנו הגדול כי שרש עשו מבחי' הגבורה דז"מ דתוהו שנפלו למטה ברע גמור. ושרשו למעלה בבחי' גבורה עילאה דחושך סתרו. שהוא בחי' ס"ג דתוהו שלמעלה מבחי' מ"ה דתיקון כמ"ש לפני מלוך מלך לבנ"י כו' וזהו שרש יצחק בבחי' גבורה דע"י ברשפי אש התענוג הנעלם שעולה למעלה שכחו חזק מאד להיות מהפך גם החושך לאור כמו להחיות המתים כנ"ל ולעשות הגדלה וריבוי גדול בבירורי' דק"נ גם ברע גמור להעלותם לקדש העליון כמו ויזרע יצחק כו' ויגדל כו' כמו לע"ל שיאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' כו' כנ"ל. וכמו חפירות דבאר מ"ח שנקרא מים תחתונים שעולין באו"ח דתשובה כנ"ל. ע"כ רצה להעלות לעשו שלמטה גבורות קשות הרע גמור לשרשו בגבורות עליונות דקדושה ע"י תשובה שיכול הנופל למטה לעלות כמו שהוא בלא תיקון דתו"מ. כמו ראב"ד שקנה עולמו בשעה א' וכנ"ל בענין אביוני אדם בקדוש ישראל יגילו כו'. וזהו שאהב לעשו כי ציד בפיו שהן ניצוצי' דקדושה שנפלו בשבה"כ דק"נ. כנשמות הגרים כעובדי' גר אדומי. ושמעי' ואבטליון. ור"ע ור"מ. וכה"ג כל האורות תקיפים דתוהו שנפלו בגבו' קשות דק"נ שעולין למעלה נק' ציד"ה כצד חיות ועופות במדבר כו'. ואם היה יצחק מעל' לעשו כמו שהוא למעלה. היה גבוה מיעקב איש תם יושב אוהלים בתיקון דאור דחכ' דתורה. כי במקום בע"ת צ"ג אין יכולים לעמוד. שעולים בהעלם דחשך סתרו שלמעלה מאור דח"ע הקדומה כו'. ולא היה קיום ליעקב בתו"מ בא"י. (וראי' מתשובה דאנשי נינוה שהיה מזה קיטרוג על ישראל ע"כ היה יונה מונע משליחות וצר לו מאד כי אוה"ע קרובי תשובה הן כו') ולזה נתחכמה רבקה שאוהבת ליעקב שהיא בחי' התיקון דאמ"ת דתו"מ שבשרשו האמיתי הוא למעלה גם מבחי' ההעלם מבחי' דחשך סתרו והוא בעצמות א"ס ממש שהוא למעלה גם מהעלם דתענוג האו"ח (וז"ש אנכי איש חלק כמו כי חלק הוי' עמו בלי צמצום והעלם דבחי' שערות דאו"ח כמשי"ת) ולקחה בגדי עשו החמודות (שזהו כתנות עור דאדה"ר שלאחר הבירור נקרא אור בא' כאשר בחי' ההעלם דחשך העליון יאיר כו') ולבשה ליעקב. ועורות גדיי העזים על צואריו. וידיו שעירות. שזהו ענין התשובה דאו"ח בבירור הרע לטוב. כמ"ש וירח ריח בגדיו דוקא. ויברכהו ויאמר ריח בני כריח שדה כו' (כמשי"ת). ויקבל יעקב ברכות עשו בגבו' עליונות דתוהו. והענין הוא לפי שבאמת גם בירור דז"מ דתוהו ע"י התשובה צריך להיות ע"פ החכמה דתורה דוקא כנ"ל במ"ש בחסד ואמת דתו"מ יכופר עון בי"ג מדה"ר ביוה"כ. לפי ששרש החכ' דתורה למע' בעצמו' א"ס ממש. שלמעלה מחשך ואור דהעלם וגילוי (כמשי"ת) וע"כ רצתה רבקה שיהיה עליה דעשו איש שעיר בתשו' ע"י יעקב דוקא. שהוא צ"ג בתו"מ. באופן שיעשה במרמה שילבש בגדי קנג, דעשו ויאמר אני עשו בכורך שזהו כצ"ג שנעשה בע"ת ממש כמאמר דמשיח אתא לאתאבא צדיקייא בתיובתא שהן כללות נש"י שנק' צ"ג. שיהיו בע"ת להפוך חושך לאור כו'. שזהו יותר מגבוה מאור דתו"מ. ואמנם דוקא ע"י שהם צ"ג ועושין תשובה. אבל תשובה לבדה בלי תו"מ לא יועיל. לפי שאין בירור דעשו רק ע"י יעקב דוקא. כשלבש בגדי עשו ולקח במרמה הברכות דעשו באופן שהי' יצחק סבור שמברך לעשו ממש. וכמ"ש ולא הכירו כי היו ידיו שעירות ויברכהו כו'. שאם הי' יודע יצחק שהוא יעקב לא היה מברך אותו בברכות האלה כי ברכת יעקב הוא ברכת אברהם. שהיא המשכות אורות דבחי' התיקון דשם מ"ה דתו"מ בא"י דוקא כנ"ל. ולא מבחי' אורות דתוהו שלפני התקון. וזה היה נעלם מיצחק שצ"ל בירור והעלאה דתוהו כמו התשובה דבחי' או"ח ע"י יעקב דוקא. ומה גם ששלימות העליה דיעקב בתו"מ לע"ל אינו אלא ע"י התשובה דוקא. דתו"מ בלא תשובה לא יאיר האור דעצמות א"ס ממש רק ע"י העלם דחשמ"ל העליון. ולע"ל כתיב ולא יכנף עוד כו'. וזהו שיאמרו כי אתה אבינו דקאי על יצחק. שהעלה ליעקב בגבו' דאו"ח דתשובה שיאיר עי"ז כל העלם דעצמות א"ס לגילוי יותר מאור דתיקון שבא בקו המדה אחר הצמצום כו'. (וראי' ממשה שלא זכה לתשובה רק קודם מותו כו'). ועכ"ז אין העלאה דתשובה רק ע"י תו"מ דיעקב מטעם הנ"ל. וזהו דתכלית חכ' תשובה ומע"ט. שניהם יחד. וכן אמר דיפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב. דעוה"ב אינו רק לצ"ג בתו"מ כנ"ל וד"ל:
(י) ולהבין כל הנ"ל בתוס' ביאור בענין הצחוק דבחי' יצחק. שעליו יאמרו לע"ל כי אתה אבינו כו'. כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כו'. (באופן אחר). ויש להקדים תחלה תוס' ביאור בענין הקניגא שיעשה ה' לצדיקים לע"ל עם לויתן ושור הבר. שילחמו זה עם זה. ושור הבר ינגח ללויתן בקרניו כו'. ולויתן ישחטנו בסנפיריו כו'. והקשה הלא כמגל קציר הוא. ופסול לשחוט בו כו'. כדתנן בכל שוחטין כו'. ותירץ ותורה מאתי תצא. מאתי תתחדש הלכה ויהיה מגל קציר כשר לשחוט בו. וזה פלא. אך הנה תחלה יש להקדים ביאור ענין קניגא זו מה היא רומזת ולמה זה דוקא בלויתן עם שור הבר כו'. (ובמדרש רבה לא הזכיר שור הבר אלא בהמות סתם. שנותץ ללויתן בקרניו וקורעו. ולויתן שוחטו בסנפיריו כו'). והנה עיקר קניגא זו היינו ענין שחוק וצחוק שיעשה ברמז על מעשה הצדיקים בעוה"ז. על מה שמקיימין כל התו"מ בסו"מ וע"ט שזהו בכלל ענין לויתן ושור הבר כמשי"ת. שמלחמה שנצחו ליצה"ר בסו"מ וגברו כח הטוב במעשה הטוב במ"ע לא היה מכח עצמם כנ"ל. שהרי אמרו שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. ואלמלא הוי' עוזרו לא יכול לו כו' הרי היה בכח היצה"ר להחטיא גם הצדיקים. רק בעזר ה' לצדיק יכבוש אותו (וכמו שאמרו בכמה עובדות שניצלו הצדיקים מן הרע. רק ע"י כרוז שמכריזים ברקיע על הקליפות הזהרו בפ' ותורתו. כמו באביי שאמר שוינא לדמך כו' וכה"ג). ואע"פ שניתנה הבחירה לאדם למאוס ברע ולבחור בטוב.
קנד, אכמ"ש ראה נתתי לפניך החיים והטוב המות והרע ובחרת בחיים כו'. הרי עיקר הכח הוא ניתן לאדם מצד עצמו דוקא לבחור בטוב כו' וכמ"ש איזהו גבור הכובש את יצרו כו'. והרי אמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כו'. שע"ז הוסד יסוד השכר והעונש. שכר לצדיקים שלבם ברשותם בהתגברם על הרע לבערו. ועונש לרשעים שהולכים אחרי שרירות לבם הרע. וכמו וירא כי רבה רעת האדם כו'. אך עכ"ז גם זה הכח ועוז שיש בצדיקים להגביר הטוב על הרע. מאת ה' בא לעזור לו בזה. וכן להיפוך לרשעים ימנע העזר. וינתן רשות להקליפות להביאו לידי חטא להגביר הרע שבו יותר על הטוב כענין שאמר הבא לטהר הרבה מסייעין אותו מלמעלה. וכן אמר מקדש אדם א"ע מלמטה מעט מקדשין אותו מלמעלה הרבה. ולהיפוך הבא לטמא פותחין לו שערי טומאה כו' שנא' אם ללצים הוא יליץ כו'. וכן אמר אדם מטמא א"ע מעט מטמאין אותו הרבה. וכן מ"ש מה' מצעדי גבר כוננו. בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו כו'. אך באמת ממאמרים אלו אין ראי'. דמ"ש הבא לטהר או לטמא. או מ"ש בדרך שאדם רוצה לילך כו'. הרי כבר בא לטהר. ובוחר בטוב. שזהו עיקר נקודת הבחירה ברצון שבלב בתחלה. לבחור בטוב או ברע. ולפי שבוחן לבות ה' יעזור לבחור בטוב כמו לא ימנע ה' טוב להולכים בתמים כו'. ולהיפוך לבחור בנקודת לבו לטמא ברע פותחין לו שערי טומאה. שעי"ז עוזרין לו לימשך ברע יותר כו'. וכענין מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה כו'. כמ"ש מקדש א"ע מעט בפו"מ או מטמא א"ע מעט כו'. וא"כ גם מ"ש אלמלא ה' עוזרו לא יכול לו זהו ג"כ כשנקודת לבו נוטה לבחור בטוב ולמאוס ברע ומתגבר על הרע. רק שאינו יכול לו בלתי עזר ה'. ועכ"ז נקרא גבור הכובש את יצרו כו'. אבל בלי בחירה כלל בתחלה. רק שיעזרו בכח העליון האלקי שיבחור בטוב או להיפוך. א"כ בטלה עיקר ענין הבחירה שאמר ובחרת בחיים כו' דמשמע שזהו כמו ברשות האדם בכחו מצד עצמו לבד. ואם הכל מעזר העליון יבא לאדם טו"ר. לפי"ז לכאורה יבוטל ענין השכר והעונש לצדיק ורשע שזהו יסוד כל התורה כו'. והנה במדרש אמר ע"פ נורא עלילה על בני אדם שעושה עלילות על בני אדם שבעלילה בא. לפעמים גובר הרע דיצה"ר על האדם ויחטא אף שלא היה בחירה בלבו לזה בתחלה כלל. כמו שהיה בדוד המלך ע"ה שהיה בו רוה"ק בתמידות. ולא היה ראוי כלל לאותו מעשה דבת שבע. רק מלמעלה הסיתו עליו היצה"ר להביאו לחטא זה. כמ"ש ראויה היתה בת שבע לדוד כו'. ואמר למען תצדק כו'. ואלמדה פושעים דרכיך כו'. וכן להיפוך לפעמים יגבור כח הטוב דיצה"ט על הרשע ויתעורר בתשובה שלימה ויהי' צדיק. כתשובה דמנשה כו' והיינו ע"י תחבולות שונות. כמו להביא יסורין ממרקין לשבור לבב הרשע ולהכניעו. ולהיפוך להגביה לבב הצדיק בתענוגי העוה"ז ובגדולה יתירה להפילו ברע כמו וישמן ויבעט כו'. וכמו והוא מסיבת מתהפך בתחבולותיו כו' שהן תחבולות שונות ונסיונות וצירופים שלא יכול לעמוד בהן ויחטא כו'. וכן יש כה"ג גם בלא תחבולות ועלילות. רק מלמעלה מדיחין אותו ומתעים קנד, באותו מדרך הטוב לדרך הרע. כמ"ש למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך. (ואמר במדרש רבה פ' וישב כשרציתי כו' עיין לעיל). וכן אמר אליהו ואתה הסיבות את לבם אחורנית וכה"ג. שנק' שמאל דוחה. וכמ"ש ואשר הרעות שבראת ליצה"ר. וכמ"ש בגמ' (דברכות דף לב). ולהיפוך ימין מקרבת. שמעוררים לב האדם מלמעלה שילך בדרך הטוב אע"פ שלא הכין לבו בכח הבחירה מצד עצמו כלל כו'. וזהו פלא גדול לכאורה. דהלא יסוד כל התו"מ ניתן רק על כח הבחירה שביד האדם שמצד עצמו דוקא. כמו אם בחוקותי תלכו. והיה אם שמוע כו'. השמרו לכם פן יפתה לבבכם כו'. וכן והתברך בלבבו לאמר בשרירות לבי אלך כו'. שע"ז יסוד השכר בג"ע. ועונש בגיהנם. כמ"ש ר' יוחנן בן זכאי איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי כו'. ואע"פ שיצה"ר מתגבר על האדם. זהו עיקר העבודה ללחום נגד היצה"ר בגבורה גדולה להתגבר עליו כמאמר איזהו גבור כו'. וכמשל הזונה עם בן המלך שמפתה אותו. וכאשר לא ישמע אליה גם היא תעזור אותו למנוע מן הרע כו'. (ויש שמונעים אותו מלמעלה שלא יפול בחטא. אם בתום לבו עשה. ולא ידע כי רע הוא כו'. כמו שאמר באבימלך גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשוך גם אנכי מחטא לי כו' ע"כ לא נתתיך לנגוע אליה וכה"ג) אך הענין הוא דשניהם אמת דהבחירה ניתן לאדם דוקא. וכמאמר הכל בידי שמים חוץ מי"ש. והרי אמר דצדיק ורשע לא קאמר דגם שגוזר ואומר יהא חכם או טפש עשיר או עני גבור או חלש אבל שיהיה צדיק או רשע לא קאמר. לפי שאין זה בידי שמים רק ביד האדם דוקא כנ"ל. וע"כ יש שכר ועונש לצדיק ורשע כפי מעשיהם דוקא. וגם זה אמת דנורא עלילה כו' שעוזרים מלמעלה לטו"ר כנ"ל:
(יא) ויובן זה בהקדם תחלה ענין התירוץ האמיתי לפי הקבלה על קושיית הפלסופים בענין הידיעה ובחירה. שמאחר שלפניו ית' נגלה במה שיעשה האדם טוב או רע בידיעה שיודע את הכל. כמ"ש היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. וכן כי עיניך פקוחות על כל דרכי בנ"א כו'. א"כ ודאי שהבחירה דאדם בא אח"כ בהכרח שלא בכח עצמו. כי כבר הוכן דרכיו לטו"ר מלמעלה. והרי הוא כמוכרח בדבר שא"א שילך בדרך אחר. ולמה יענש על הרע או יקבל שכר בעבור הטוב. כידוע תוכן קושייתם זו למעיין בדבריהם כו'. אך הנה התירוץ אמיתי לקושייתם הוא לפי שבאמת הפילסופים שגו ברואה כי הם לשיטתם הולכים ע"פ שכל וסברא האנושי'. לדמות ידיעה העליונה האלקית כמו ידיעת האדם שיודע במחשבתו. שזהו ידיעה הבאה במורגש. שיודע ומרגיש הדבר כמו שיודע א"ע ממש (שנק' או"פ שבא במורגש בכלי כידוע) וכמ"ש ברמב"ם שבידיעת עצמו יודע את הכל כו'. שהן מדמין השתלשלות הבריאה בע"ג. להבורא ית' שהוא בלתי בע"ג. שבא בדרך שפע דעו"ע. שהעלול קרוב בערך ויחוס אל העילה. וממנו נמשך ממש כו'. והוא מטעם שאין לך דבר חוץ ממנו עד שיהיה ידיעה זו בידיעה שחוץ ממנו כו'. אבל באמת הרי ידוע שאין ערך כלל לנברא מחודש מאין ליש בבחי' גבול. לגבי קנד, גכח ואור האלקי שהוא בלתי בע"ג. ומה שנמשך התהוות הנברא מאין אלקי. בא בדרך דילוג הערך מאוד. והוא ע"י בחי' צמצום האור דעצמות אלקו' עד שבא בבחי' אותיות הדבור העליון ביו"ד מאמרות. וגם בחי' דבור זה אינו כאותיות הדבור שלנו. אלא שנמשך בדרך גליפה וחקיקה. וכמאמר אתוון גליפין כו'. שנקרא הארה דהארה לבד כמ"ש במ"א. וא"כ יובן ממילא בבחי' ידיעה העליונה שיודע כל הנבראים מאין ליש ע"י אותיות הדיבור. שידיעה זאת היא בבחי' מחשבה עליונה. הוא בבחי' ידיעה נבדלת מן העצמות שנק' ידיעה שחוץ ממנו (ולא כמו ידיעת עצמו הבא באו"פ בכלי). אלא בבחי' מקיף ברחוק בהעלם שאינו נתפס ובא במורגש כלל בתוך העולמות ונבראים. כמו שיחשוב האדם על דבר נבדל ונפרד. היינו כמו כדור הארץ וכה"ג שמקפת מחשבתו לאותו הדבר ולא נכנס בתוך תוכו כלל. עד שלא יפול שינוי בגוף הדבר ההוא כלל מידיעת מחשבה זו. וכך הוא למעלה בבחי' ידיעה שעולה במחשבה עליונה כל ההשתל' מראש לסוף בבת אחת כצופה ומביט עד סוף כו'. או שמבין ומשגיח בדרך פרט בכל נברא כמ"ש היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם בפרט וכן כי עיניך פקוחות על כל דרכי בנ"א כו'. כ"ז אינו בא בגילוי גמור במורגש בתוך כל הנבראים. אלא מרחוק מבין בבינה שבמח' עליונה אל כל מעשיהם ויודע את כולם בכלל ובפרט (וזהו שנק' בחי' מקיף שאינו נכנס ובא בגילוי באו"פ בכלי עד שיהיה התהוות גוף הנברא ממנו באותיות הדבור כו'. כמ"ש במ"א בפ' בראשית ע"פ והנחש היה ערום מכל כו' כמ"ש ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טו"ר. שידיעה זו בבחינת מקיף ולא באו"פ בכלי כידיעת אדם. וע"כ הרע מובדל מן הטוב ולא יהי' בהן תערובות ושינוי כלל מכמו שהן בהתחלת הויתן. וכענין יודע מה בחשוכא כו' ונק' ד"ע. וכמו וירא און ולא יתבונן כו'. שאם היה ידיעה זו בא במורגש בבחי' או"פ כאותיות הדבור היה פועל שינוי ותערובות כו'. וז"ש אין רע יורד מלמעלה שאין עצם התהוותם מלמעלה מן הדבור. רק יודע טו"ר. אך באותיות הדבור בצירופים האחרונים נמשך בעה"ד טו"ר ממש. שז"ש ובורא רע. וגם זה מרחוק בהעלם. כענין הלבונה שבקטורת כו'. וכמאמר בראת צדיקים בראת רשעים כו'. אע"פ שצדיק ורשע לא קאמר כמשי"ת) והנה ידוע שב' מדריגות הנ"ל למעלה בחי' מחשבה ודבור עליון. הוא הנק' עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא. שבחי' המח' עליונה הוא בבחי' ההעלם וההסתר שלא בא לגילוי בדבור עדיין. ובחי' הדבור העליון הוא הבא בגילוי בהתהוות העולמות מאין ליש כנ"ל. ונקרא כח הפועל בנפעל בכלל ובפרט כנ"ל. ובוודאי כל מה שהיה בהעלם המח' באה לידי גילוי באותיות הדבור. כמו שאדם חושב מחשבה ואח"כ מביאה לגילוי בדבור לזולתו. וכמ"כ בדבור ומחשבה העליונה כמו ביו"ד מאמרות במאמר יהי אור קדמה בתחלה המח' לדבור זה דיהי אור וכה"ג. ומה שהיה בהעלם המחשבה שיהיה אור או רקיע נקרא עלמא דאתכסיא. ומה שבא לגילוי אח"כ מן ההעלם לדבור נקרא עלמא דאתגליא. וכמ"ש דכל מה שיש ביבשה יש בים כו' כמ"ש קנד, דבמ"א. ולפי"ז לכאורה אין כל חדש בדבור רק במה שמהווה הבריאה מאין ליש ממש בגילוי. אבל הכל היה במח' קודם הדבור. שאי אפשר לדבור בלא מחשבה בתחלה כנ"ל. וא"כ למה נקרא המח' בבחי' ההעלם באתכסיא ונקרא מאמר סתום. אחר שבאה לגילוי בדבור שנק' מאמר פתוח. וצ"ל שיש ב' מדריגות במחשבה א' מה שבאה מן המחשבה לדבור מן ההעלם לגילוי שנק' הארת המקיף בפנימי. והב' בחי' עצם המח' שלא באה לגילוי כלל בדבור ונשאר בהעלם במח' ע"כ נקרא מאמר סתום. והוא בחי' מקיף על אותיות הדבור. וידוע שכל מה שבאה בבחי' הדבור העליון אי אפשר שישונה ויוחלף מדבר להפוכו. כמו החסד ודין שנעשה ע"פ דבר המלך שלטון בדבורו למעשה אין להשיב. ואמנ' כשעדיין הדבר במח' קודם שהביא לדבור יכול להחליף מדבר להפוכו. או שלא יובא לענין מעשה כלל אחר שלא הביאו לגילוי בדבור עדיין. כמו וינחם ה' על הרעה אשר חשב כו'. שכאשר חזר במחשבה לא הביאו בדבור לענין מעשה כלל כו'. וכמו בקץ משיח דליבא לפומא לא גליא כו' ויכול להיות שגם שנגמר הדבר במחשבה לא בא זה לגילוי בדבור כו' אבל בגוף התהוות הדבר מאין ליש שבדבור העליון כבר בא הדבר בדרך בריאה ממש מאין ליש. הרי כל א' מובדל מחבירו ולא יוכל להחליף מדבר להפוכו כלל. כמו בחי' החסד דפני אריה להימין לא יוחלף להיות בבחי' הגבורה דפני שור מהשמאל. כמו שלמטה לא יוחלף מטבע אריה לטבע השור. ומנשר לעורב. וכה"ג בכל טבעי הברואים בכל חלקי דצח"ם. גם בבחי' הטו"ר שבהם. אחר שכן נבראו מאין ליש לא ישנו תפקידם ולא יוחלפו מטוב לרע ומרע לטוב. כמו שלא יוכל להיות העורב רחמני והנשר אכזרי. ולהיפך שלא יוכל להיות שהנשר והאריה לא יהיו טורפים כו'. וכן בהיפך מיסוד האש למים. וממים לאש בעצם מהותם לשנות טבעם. רק בהרכבה ומזיגה שלהם מטו"ר חו"ג יוכלו לעשות שינוי אופנים רבים. ולא היפוך גמור בטבע מהותם. שכך נבראו מאין ליש מבחי' כח אלקי בנפעלים ונבראים הרוחני' וגשמי' שלהם בחומר וצורה. בין למעלה בעולמות הרוחנים כמלאכים וצבא השמים. ובין למטה בדצח"מ גשמי' כידוע. ולפי"ז גם בכללות ענין טו"ר שבאדם שנמשך מעה"ד טו"ר שבא בדרך בריאה מאין ליש לא יוכל להחליף מטוב לרע ומרע לטוב כמו בטבע הבריאה דשאר חלקי דצח"מ. וכמ"ש בראת צדיקים בראת רשעים כו'. שנפש הצדיק נולד בתולדתו בבטן כך בבחי' הטוב. ונפש הרשע נולד בבטן כך בבחי' הרע. כמו זורו רשעים מרחם כו'. ובצדיקים בטרם אצרך ידעתיך. כטבע הבריאה בחי וצומח בטו"ר. וגם באופן התכללות שלהם מטו"ר כנשר רחמני על בניו וטורף וכה"ג גם בחלקי צומח ודומם. כך באדם יש טוב ברע שברשע ורע בטוב שבצדיק בטבע תולדתו כך יהיה לעולם בלא שינוי בעצם מהותו כלל כו'. וכל זה דוקא בעולם הדבור העליון שנק' עלמא דאתגליא שכבר בא הדבר בהשתל' מאין ליש בגילוי גמור באו"כ כו'. אבל בבחי' ההעלם דמחשבה עליונה שנקרא מאמר סתום קודם שבא לדבור העליון הגם שיודע את כל מה שבא בדבור בגילוי. יוכל להחליף מדבר להפוכו מחסד לדין. ומדין קנה, אלחסד כנ"ל. וגם בענין התהוות הברואים בטו"ר יוכל להיות משם הפוך הטבע מטוב לרע ומרע לטוב. שאע"פ שמח' זו שבהעלם הוא בבחי' מקיף. למעלה מהתהוות העולמות כנ"ל. אדרבה היא הנותנת לומר כשבא הארה משם לעולם הדבור בגילוי יוכל להחליף מדבר להפוכו. כמו בתפלת צדיקים כר' חנינא בן דוסא שאמר מי שאמר לשמן וידליק כו'. וכך הוא למעלה תמיד שכל אשר חפץ ה' עשה בשמים כו'. להפוך מחסדים לגבורות כו' וכמו הנסים ונפלאות דקי"ס. וכה"ג להשפיל ולרומם בצבא מרום ועל כל פרטי דצח"מ הגשמיים בהשגחה פרטיות דוקא כידוע וד"ל:
(יב) ומעתה יש להבין א"כ איך יתכן ענין כח הבחיר' באדם שיוכל לבחור בטוב או ברע באופן שיהיה להיפוך מטבע בריאתו בתולדתו בבטן לטוב או לרע. דגם אם בחירה זו היא רק לבחור בשכל שבמוח לבד בלא רצון אמיתי בלבו שאין זה רק לאכפיא שיהיה המוח שליט על הלב להיות לבו ברשותו לעשות היפך טבעו לבד. הגם שאין זה שינוי כלל בטבע בריאתו רק לפי שעה אחת. שע"ז אמר ובחרת בחיים וע"ז הוסד כל התומ"צ שיהיה בטול רצון בע"כ. כמו בטל רצונך כו'. וכמו אל יאמר אדם אי אפשי כו' אלא אבי שבשמים גזר עלי כו' לקיים גזירות מלך עכ"פ. גם זה האיך יש ביכולת בריאה לשנות תפקידו מכח עצמו. לעשות היפוך טבעו. כמו נפש הרשע שטבעו הרע מתולדתו כמו יצר לב האדם שהוא רע בתחלת הויתו ונקרא יצה"ר שכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. איך יכפנו להפוכו לעזוב הרע לגמרי ולעשות רק טוב שאין זה בשאר בעלי חי כו' שלא ישנו מכפי טבע בריאותם אף במעשה כו'. וכן להיפך מטוב לרע שיעזוב טבעו הטוב בתחלת הויתו ולעשות הפוכו. שזהו כמו שהיצ"ט לא יוכל לעשות כמו היצה"ר ויצה"ר לא יעשה כיצ"ט. מאחר שהן ב' הפכים בטבע בריאותם. וכך אמר בראת צדיקים כו'. וכן ובורא רע. (ואע"פ שאין רע יורד מלמעלה זהו מלמעלה מן הדבור כנ"ל. וכמ"ש מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. מפי עליון דוקא. שהוא בחי' ד"ע דמח' כנ"ל). וכ"ש שלא יוכל להיות הבחירה הזאת בענין היפך גמור מטוב לרע ומרע לטוב בעצם מהותם. כמו למאוס ברע בתכלית הקצה כצדיקים גמורים שלבם חלל בקרבם כו'. כאלו טבעו כך נולדה בעצם הטוב עד שלא יסבול הפוכו הרע כלל אחר שהרשע נולד ברע בעצם. וכן להיפך איך יוכל צדיק בתולדתו להיות בוחר ברע בעצם הרצון להיו' כמו טבע בנפשו כו' כמו שלא יוכל להיו' מיצ"ט יצה"ר. ומיצה"ר יצ"ט. ומענין הבחירה רע וטוב משמע שיוכל להיות גם היפוך הטבע. אך הענין הוא כידוע שבזה יש יתרון מעלה באדם יותר מכל הברואים שבעולם. והוא מה שיש בו כח הבחירה בשכלו ורצונו. בין במעשה בין בהיפוך עצם טבעו. להיות נגד טבעו בתולדתו מטוב לרע ומרע לטוב כו' וכנ"ל עד שיהיה מצדיק רשע. ומרשע צדיק. גם בוחר לפעמים בטוב ולפעמים ברע. ואינו עומד במעמד אחד כל ימיו. כי יתחלף מעת לעת מרע לטוב ומטוב לרע. וכמאמר בינונים זה וזה שופטן כו'. שלפעמים יגבר בו כח היצ"ט על קנה, בהיצה"ר. ולפעמים בהפוך. וזה תלוי בבחירתו דוקא. אע"פ שכבר כלול בעצם בריאתו מטו"ר יוכל למשול ברוחו ולעמוד נגד יצה"ר שבלבו לבטלו מכל וכל. וכן להיפוך. שאין זה בשאר ברואים. אך הענין הוא מפני שהאדם הוא בר שכל ודעת שיש בכח דעתו להחליף מדתו מטוב לרע כו'. לפי שהמוח שליט על הלב להפוך מדותיו מן הקצה לקצה. לפעמים כך ולפעמים כך. להיות שבחי' דעת זה דאדם הוא למעלה מבחינת המדות הטבעים דטו"ר. וגם כלול הוא מכולם דהיינו מכל ההפכיים שבהן. ואינו בבחי' ומדריגה אחד לבד כשאר בריאה. אע"פ שנברא גם הוא בנפשו בטו"ר. יוכל למשול ברוחו ונפשו הטבעים גם בעצם הרצון שבנפש להיות היפוך טבעו כנ"ל. ואין זה רק מצד בחי' החכ' ודעת שבו שנק' אדם. בחי' מ"ה דחכ' ששולט במדות דחי. כמו ששולט אדם גשמי על כל בהמה וחיה להיות למעלה מהם וכולל הכל. ע"כ עם בחי' טו"ר שבנפשו יהפוך כפי דעתו דעת נוטה. לפעמים כך ולפעמים כך להפוכו כו'. ונקרא דעת המתפשט במדות לשלוט בהם כו'. שמטעם זה עצמו יש בו כח ההבדלה בין טו"ר. שהרי אמרו אם אין דעת אין הבדלה כלל בין טו"ר. שזהו עיקר סיבת הבחירה שבוחר בטוב. לפי שמכיר יותר בטוב להבדיל בין טו"ר. וכנראה בחוש שבגידול התינוק יותר בשכל ודעת. יותר יבחין בין טו"ר. וכ"ז מטעם אחד שהדעת כולל המדות. ולמעלה מהם גם הרצון שלמעלה מן השכל וטעם. יש דעת נוטה לדבר והפוכו והוא בחי' ד"ע הנ"ל. (כמ"ש במ"א בפ' נצבים) וכ"ז לפי שהאדם הוא בצלם אלקים דבחי' אדם העליון כידוע שהוא בחי' הדעת. שזהו בהתכללות מכולם. ע"כ מושל במדות בכח הבחירה שבו. שאין זה הכח בשאר ברואים שלא נבראו רק מאותיות הצרופים דיו"ד מאמרות שבדבור עליון ע"כ לא יש בכחם לשנות טבעם כנ"ל. ולפי שאדה"ר חטא בעה"ד טו"ר ונעשה בחי' תערובות רע בטוב וטוב ברע. וצריך הבדלה בין טו"ר. עד שיהיה הרע מובדל מן הטוב לגמרי. כדי שלא יהיה תוס' יניקה לרע גמור דק"נ לזאת הוסד יסוד הבחירה ע"פ תורה להבדיל בין טו"ר ע"י האדם דוקא. שהוא בבחי' הדעת. כמ"ש ובחרת בחיים. לפי שאם אין דעת אין הבדלה מטעם הנ"ל דבחכ' דוקא אתברירו. ומטעם שהדעת מושל במדות גם להפכן מקצה לקצה. כמו להגביר היצ"ט על יצה"ר כו' כנ"ל (ושרש הענין הוא לפי שאדם אדמה לעליון ממש שהוא בבחי' יש האמיתי כו'. ע"כ גם אדם למטה יוכל להיות כמו בחי' יש ודבר נפרד לבחור בטוב או ברע הפוך רצון קונו. ואין בו בחי' הביטול כשאר בריאה דחי. והוא מצד בחי' הדעת שבו דוקא הנמשך מבעל הרצון למדות דחו"ג בהבדלה בין טו"ר כו'. שזהו יסוד התורה דבחכ' אתברירו בשם מ"ה דאדם שמברר לב"ן. ובבחי' מ"ה זה דחכ' דאדם דוקא עיקר גילוי האורות האמיתיות דעצמות א"ס ממש שלמעלה מע"ס דכח"ב ומדות דאדם. כמו כי לא אדם הוא להנחם מרצון לרצון כו'. ונמצא שיש באדם דבר והפוכו בחי' יש נפרד דבחירה בטו"ר ממש. ובחי' הביטול דאין בתכלית שהוא בצלם אלקים ממש בבחי' ד"ע כנ"ל בענין קנה, גיודעי טו"ר כו'). וזהו ההפרש כשהיה אדה"ר קודם החטא שהיה בצלם אדם העליון ממש. וכשאמר ה' מלך כו' המשיך עליו בחי' מל' דא"ס שלא היה זה ע"י מלאכים שנק' בהמות וחיות להיותו בבחירה דאדם. שהביטול שלו בבחי' אין ממש בבחי' הדעת דוקא בבחי' ד"ע כו'. וזהו גם עתה כשמאיר באדם מבחי' שם מ"ה דצלם אדם העליון שיוכל להפוך מרע לטוב ושולט על הכל. וכמ"ש איכה ירדוף אחד אלף כו'. ולא יוכל לחטוא כלל. וכמ"ש ונפש כי תחטא תווהא הוא. וע"כ אמר אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות. כבהמה ממש שסר צלם אלקים דאדם העליון ממנו לגמרי כו'. ויותר גרוע מבהמה כי יש כח בבחירה שלו להגביר הרע על הטוב יותר מן הבהמה. מצד בחי' יש נפרד שבו. שיש בבחי' הדעת דוקא כנ"ל. כמו האפיקורסים שיודעים את רבונם ומכוונים למרוד בו כו'. וגם שהיה צדיק בתולדתו. יהפך לרשע בבחירתו. כמו כמה נשמות גבוהות שנפלו מטוב לרע כו'. כד' מלכים כו' וכאחר. וזה נעשה אחר חטא אדה"ר כשאכל עה"ד טו"ר דוקא ולא קודם לכן וד"ל:
(יג) ומעתה יתורץ ענין הסתירה ממאמר דבראת צדיקים כו'. וכמו ובורא רע כו'. כיצה"ר ויצ"ט שלא יוכל להחליף טבעו כשאר בע"ח. עם מאמר דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. שהרי צדיק ורשע לא קאמר. לפי שהבחירה ניתנה לאדם דווקא לבחור בטו"ר להפוך מזה לזה כנ"ל. לפי שהאדם מובדל מכל הברואים להיות שרשו מבחי' אדם העליון שלמעלה מבחי' הדבור די"מ כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כו'. ועיקר שרש התהוות טו"ר בכל הברואים הוא נמשך מאין ליש בבחי' אותיות הדבור בגלגולי הצירופים. במדות שבמל' בבי"ע עד סוף עשי' בדצח"מ. גם בנפש האדם דעשי' שנמשך מעה"ד טו"ר אחר חטא אדה"ר בגילוי. כידוע דעה"ד טו"ר הוא בחיצוני' הכלי' דמדות דמל' למטה מהחזה כו'. שע"כ אמר בראת צדיק ורשע כו'. אך עכ"ז צדיק ורשע לא קאמר בדבור. דגם שכבר נברא האדם בטו"ר הרי יש בכח הבחירה שבדעת שבו להתהפך מרע לטוב ולהיפוך. וא"כ הוא מב' טעמים. הא' בבחי' עולם הדבור שנק' עלמא דאתגליא. ששם טו"ר מפורדים ומחולקים כל אחד יש לו יניקה בפ"ע מחו"ג דעה"ד טו"ר. אם יגזור אומר שיהיה צדיק בהכרח שלא יהיה רשע. כי א"א להחליף באותיות הדבור מצירוף לצירוף הפוכו. כמו שלא יוחלף ממים לאש וכה"ג. (וכמו בעוה"ב שנאמר אלה לחיי עולם ואלה כו'. לפי שהרע מובדל מן הטוב לגמרי כו'). וזהו נגד כח הבחירה שניתן באדם שיוכל להתהפך מרע לטוב ומטוב לרע כנ"ל. וזהו עצמו הטעם הב' שצדיק ורשע לא קאמר בדבור דוקא. אע"פ שבמח' יודע אם יהיה צדיק או רשע. רק בדבור לא קאמר. לפי שאין זה תלוי בבחי' הדבור כלל. וגם אם יגזור אומר בדבור כך יהיה. הרי יש ביכולתם להיות להיפוך כמו שיוכל להפוך כח הטבע שהוטבע בו בדרך בריאה מאותיות הדבור כנ"ל יותר משאר ברואים. לפי ששרש האדם למעלה מבחי' הדבור די"מ. וכמ"ש אחור וקדם צרתני קודם למע"ב שנבראו בדבור. והאדם שרשו במח' דאדה"ע בבחי' החכ' קנה, דבראש קודם שנמשך בח"ת שבי"מ כו'. וע"כ צדיק ורשע לא קאמר אע"פ שידוע בבחי' מח' העליונה אם יהיה צדיק בבחירתו או להפוך. לא ניתן זה לבחי' גילוי הדבור עדיין אם יהיה צדיק או רשע. כי בבחי' הדבור שנק' עלמא דאתגליא שם עדיין לא ידוע הדבר בגילוי. אם יבחר בזה או בזה (כמו שבדבור לא ידוע בגילוי ממש מה שיש במח' שמקיף לדבור. שהמח' יודעת בהעלם כל מה שיבא בדבור בגילוי ואין הדבור יכול לגלות מה שבהעלם המח' בבחי' מקיף שנק' מאמר סתום כנ"ל) ואע"פ דקמי' שמיא גליא הכל גם מה שעתיד להיות בזמן. אבל לא קאמר בגילוי כו'. משום דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. שאין זה בידי שמים שניתן הבחירה לאדם מצד שרשו במח' דוקא כנ"ל. ושרש הענין הוא כידוע בפ' כי אל דעות הוי' ולו נתכנו עלילות ולו ולא קרי וכתיב כו'. ושניהם אמת דלו נתכנו עלילות דוקא בבחי' השגחה וידיעה פרטית. וגם לא נתכנו עלילות בנ"א שמובדל ומרומם מכל עלילות מעשה בנ"א כו'. והיינו לפי שיש ב' מיני דיעות בחי' ד"ע וד"ת. כמ"ש כי אל דעות הוי' לשון רבים. וביאור הענין הנה בחי' ד"ע זהו בחי' ידיעה כללית שהוא בבחי' מקיף דמח' עליונה שמובדל ומרומם למעלה בלתי יורדת ונמשכת למטה כלל. (שנק' עלמא דאתכסיא בכלל וכנ"ל) כמו משמים הביט ה' ראה את כל בנה"א כו'. דהבטה זאת משמים זהו בבחי' מקיף בהעלם דמח' העליונה שנק' ידיעה כללית שכוללת כל ההשתלשלות וכל מעשה בנ"א בכל הדורות בסקירה אחת. שאין מידיעה זאת בחי' המשכה כלל למטה להיות בבחי' או"פ בכלי שהוא נק' ידיעה מורגשת כידיעת אדם א"ע כו'. וכמו וירא און ולא התבונן כו'. וכמ"ש שם בפ' ונפקחו כו' והייתם כאלקים יודעי טו"ר כו'. לפי שכל מה שנברא בי"מ מאין ליש בבחי' גלגולי' בצירופי אותיות הדבור בחילופי' ותמורות בבחי' הארה דהארה לבד כנ"ל. וכלא ממש חשיב לגבי עצמות החו"ב שבאדם העליון. שזהו בחי' מח' העליונה שנק' ד"ע. ואין ידיעה זו נק' כמו ידיעת עצמו כלל מאחר שאינו בערך דערך כלל לגבי' כו' וכנ"ל. אלא בידיעה נבדלת מרחוק מאד כידיעת אדם במח' על דבר קטן הנפרד ממנו כו' שאין עושה בו שינוי שלא נתפעל כלל בידיעה זו במורגש כו'. וזהו ולא נתכנו עלילות מעשה בנ"א שאין מעשה בנ"א פועלים בו שינוי בטו"ר שבהם. כמו אם צדקת מה תתן לו ואם רבה פשעיך מה תעשה לו כו'. וכמו וירא און ולא התבונן כלל כו'. וז"ש מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. גם באותיות הדבור שנק' פי עליון כנ"ל הטעם. וכן מ"ש ואילו צדיק ורשע לא קאמר בדבור. שאינו בא למטה בידיעה מורגשת באו"כ דאותיות הדבור כלל. להיותו בבחי' מקיף והיינו משום דצו"ר ניתן לאדם בבחירה שלו דוקא ע"פ כח דחכ' ודעת שבו שזהו בא מבחי' עולם הדבור דוקא בעה"ד טו"ר כנ"ל וד"ל. ומדריגה הב' היא בחי' ד"ת שזהו בחי' ההמשכה מהעלם דמקיף דמח' דבחי' ד"ע הנ"ל למטה בעולם הדבור ג"כ להפוך מצירוף לצירוף כנ"ל. שזהו הנק' ידיעה פרטית. שהוא ענין ההשגחה פרטיות הנמשך ממח' וידיעה העליונה האלקי. על כל פרט ופרט בעולמות על כל הנבראים על כל פרטי מעשיהם. כמו היוצר יחד לבם קנו, אהמבין אל כל מעשיהם. שמבין ויודע בידיעה מורגשת אל כל מעשיהם בפרט בהשגחה פרטית דוקא. כמ"ש כי עיניך פקוחות על כל דרכי בנ"א פי' פקוחות בהשגחה פרטיות על כל דרכיהם עד שעושה ידיעה זו שינוי והיפוך מכפי אופן טבע בריאותם מאין ליש בבחי' אותיות הדבור. לפי שזהו כמו שמתפעל בידיעה זו במורגש כמ"ש ולו נתכנו עלילות בוי"ו כו'. וכל מעשה בנ"א שעושים שינוי והתפעלות מחסד לדין ומדין לחסד. וכמ"ש וירא ה' כי רבה רעת האדם ראי' זו באה בידיעה מורגשת וכמו זעקת כו' כי רבה. הכצעקתה הבאה אלי ממש כו'. (כמ"ש בפ' וירא בדרוש ארדה נא כו') עד שאמר אין אדם נוקף אצבעו למטה אא"כ מכריזין עליו כו'. וכמו מה' מצעדי גבר כוננו. למעלה במח' עליונה בהשגחה פרטית שיפול ברע או בטוב. כמו שיפול מח' רעה באדם שילך בדרך שיוזק שם. כאחאב שהלך למלחמה ברמות גלעד. וכן גם לצדיק כמו יאשיהו שהלך ללחום עם פרעה כו' וכה"ג. וכן יש תחבולות שונות וכה"ג על כל דרכי בנ"א לטו"ר בכל עניניו או בלא תחבולות רק התעוררות מלמעלה בלבד שמעוררים אותו במח' לטו"ר בלי הכנה בלבו כלל בתחלה. כמו גם בפרנסה שיצליח במעשיו יעוררו אותו מלמעלה בבחי' חסד עליון ביתר מכפי המדה הקצובה לו בב"ד שלמעלה בכח הפועל בנפעל כו'. וכיוסף שהיה ה' מצליח בידו ולהפוך יגבירו למעלה כח הדין ביתר מכפי המדה כו' לגרוע השפע שנמדד לו בב"ד שלמעלה. שזהו עיקר המשפט שיושב ודן ויושב וזן כו' לכל איש כמעשהו דוקא. עד שאדם נידון בכל יום ועת ורגע כמ"ש לרגעים תבחננו. והיינו בעולם המח' עליונה בהשגחה פרטי' הנ"ל דבחי' ד"ת שנמשך מהעלם דמח' בגילוי. לפעמים מתלבש בדרך הטבע. ולפעמים הוא למעלה מן הטבע לשנות הצרופים די"מ. כמו מזל מחכים ומזל מעשיר שמהפך הצירוף דמזל זה להיות עני וטפש. וכה"ג גם בטו"ר שנמשך בדרך בריאה יהופך בו. שלפעמים יגבור באדם התעוררות הטוב ביותר מכפי מדתו בדרך הבריאה. שהרי אין התעוררות זו באה מהכנת לבו כפי כחו ושרשו בכח הפועל בנפעל בי"מ שברא טו"ר. והגם שצדיק ורשע לא קאמר דהכל בידי שמים חוץ מי"ש כנ"ל. עכ"ז באה לו התעוררות הטוב בהתגברות יתירה למעלה ממדתו בבריאותו. וגם בבחירתו שיתעורר לבחור בטוב דוקא אע"פ שהוא רשע בתולדתו ויהפוך אותו לצדיק. וזהו רק מבחי' עלמא דאתכסיא מהעלם המח' שהוא למע' מי"מ כנ"ל שיכול להפוך הצירופים דטו"ר שבבריאה ולעשות מרע טוב (רק שיש בו א' מאלף טוב ברע שבו כרשע וטוב לו שיגבור המעט טוב שבו על כל הרע שבו וינצחנו כמשי"ת וכן להיפוך יגבירו התעוררות הרע בצדיק במעט רע שבו יותר מכפי מדתו בהשתלשלות דטו"ר להחטיאו כו'). והטעם הוא לפי שכל בחי' הטו"ר דצדיק ורשע דלמטה בעולם הבריאה מי"מ כלא חשיב ממש לגבי בחי' מחשבה עליונה כנ"ל. וע"כ גם שבא מן ההעלם לגילוי בהפוך נתפס ואינו נתפס ממש בתוך הנברא כאותיות הדבור שבורא מאין ליש. שהרי אמר אין רע יורד מלמעלה ומפי עליון כו'. וכן לא הטוב רק שיודע טו"ר כענין ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה כו'. ע"כ דיבר ה' עם בלעם קנו, בועם הנחש. וכן ביצ"מ כתיב ועברתי כו'. משום דגם חושך לא יחשיך קמי' כחשיכא כאורה. וע"כ גם בבחי' ד"ת הנ"ל אינו בבחי' מורגש כלל רק בהשגחה לבד וכמאמר איהו תפיס בכל עלמין ולמדת"ב הוא מקומו של עולם כו' כידוע. וזהו ולא נתכנו ולו נתכנו שניהם אמת והכל אחד כנ"ל וד"ל:
(יד) ואחכ"ז יתורץ הקושיא דידיעה ובחירה הנ"ל. דהנה מה שנקרא בלשון הפילסופים ידיעה ובחירה. זהו שנק' בלשון המקובלים עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא. שהידיעה הוא בבחי' העלם דמחשבה בב' מדריגות דד"ע וד"ת הנ"ל. והבחירה בטו"ר שבאה בגילוי זהו באותיות הדבור שנק' עלמא דאתגליא בעה"ד טו"ר. אך מצד שרש האדם בד"ע וד"ת דאדם העליון יש בכח הבחירה שבדעת שבו להפוך טבע בריאותו בטו"ר מן הקצה כנ"ל. ולזאת עכ"פ אי אפשר לומר שהידיעה עליונה תהיה מכרחת לבחירה עד שיהיה מוכרח להיות צדיק או רשע. שהרי בחי' ד"ע הוא בבחי' מקיף ולא נתפס בגילוי או"כ שיכריח להיות בפועל בטוב ורע שבנבראים כנ"ל וז"ש מפי עליון כו'. וכן מ"ש דצדיק ורשע לא קאמר כנ"ל. גם בחי' ד"ת שמהפך הצירופי' דטו"ר שבי"מ כנ"ל לא יוכל להכריח הבחירה דאדם. שגם שהוא בעה"ד טו"ר שנברא בדבור בבחי' חו"ג דמל' למטה מהחזה כו'. כי האדם שרשו למעלה מי"מ דדבור. ועוד שגם בחי' ד"ת אינו נתפס גם הוא למטה בגילוי גמור באו"כ שיכריח כו'. והוא בחי' ד"ע וד"ת שמתפשט במדות להפכם כנ"ל. שהרי אנו רואים שאע"פ שמעוררים עליו מלמעלה בתשובה ע"י ב"ק המכריז שזהו מהעלם דמח' ובחי' ד"ת שנמשך למטה כמ"ש עד יערה עלינו רוח ממרום דוקא. עכ"ז יוכל להיות קשה כארז ויקשה לבו להגביר הרע על הטוב ולא יעשה תשובה. וכן גם ביסורים ותחבולות שונות לא בכל עת יהפוך לבו כנראה בכתובים בכמה תוכחות קשים ונסיונות רבים ביסורי הגלות לא הכניעו לבם. וכמ"כ להפוך גם בהתעוררות רע מלמעלה להפיל לאדם בנסיונות גדולות. יוכל לעמוד בהן ולהגביר הטוב על הרע כצדיקים שסובלים כל הרע ויסורים ונסיונות רבות. וכמ"ש דוד בחנת לבי צרפתני כו'. וכיסורי איוב שעמד בתומתו ולא חטא בשפתיו עכ"פ (גם כי הרהר במח' ועל ההרהור שהיה בהעלם נידון ביסורים שזהו שמצא בו השטן ואמר אם לא על פניך יברכך וכשעמד בנסיון א' ותסיתני בו לבלעו חנם). ועכ"ז אמר למה תתענו מדרכיך כו'. וכן אתה הסיבות את לבם כו'. שיש כח למעלה באתעדל"ע להתעות את לב האדם מטוב לרע. והוא לעזור לבחי' הרע שבו לגבור על הטוב עד שיבחר ברע וימאס בטוב. נמצא עוזר לכח הבחירה שבו לרע. וכן להפוך יעוררו לטוב שבו לגבור על הרע גם לרשע שיעשה תשובה שלימה כמו השיבנו ה' אליך ונשובה ע"י בחירה בטוב ולמאוס ברע. ונמצא שאין הידיעה בד"ע וד"ת הנ"ל מכרחת הבחירה כלל. רק עוזר לבחירה לפעמים כך כו'. וג"כ בענין ההבדלה בין טו"ר שתלוי בד"ת המתפשט במדות כנ"ל שאם אין דעת אין הבדלה. שזהו סיבת הבחירה כנ"ל ג"כ בא בעזר העליון לאדם בבחירתו. שזהו עיקר התורה לברר לעה"ד טו"ר שנעשה תערובות טו"ר ע"י חטא אדה"ר וכנ"ל בהפרש קנו, גשבין קודם החטא שהרע מובדל מן הטוב לגמרי. וכן בעוה"ב (וגם בצירופים דטו"ר נתערב טו"ר בכל בריאה אחר החטא כו' עד שיש באדם דבר והפוכו בחי' יש נפרד ובחי' הביטול דאין אמיתי כנ"ל וד"ל). והנה אחר כל הנ"ל יובן ענין הקניגא שיעשה לע"ל לצדיקים במלחמת לויתן ושור הבר כו'. דהנה כללות ענין הקניגא זאת. זהו כמו השחוק שעושין לפני שרים ומלכים. שמעמידים ב' חיות גדולות כארי ונמר שילחמו זע"ז וינצח זה לזה במלחמתן. ובתחלה מגרין זה על זה שיתעוררו בכל עוז כוחם בחום כעסו על חבירו וכל כח גבורתו להרוג לחיה שכנגדו בכל אשר יוכל. וכאשר ינצח זה לזה יהיה מזה שחוק ותענוג גדול. והנה באמת לא היו החיות נלחמים מצד עצמם אם לא ההתגרות שמגרים זה על זה. וגם לא יש בכח האחד לנצח לזולתו מצד כח גבורתו יותר על גבורות חבירו. כמו למשל הארי ונמר שאם יש בכח גבורות הלב בארי יותר מבנמר לנצחו. הרי יש כח וגבורות האברים חיצונים בנמר יותר מן הארי שיוכל לנצחו (כמו שאמר הוי עז כנמר בגבורות הגוף וגבור כארי בגבורות הלב כו'). ולעולם לא היה א' מנצח לחבירו שלפעמים יגבור הארי על הנמר. ולפעמים להפוך יגבור הנמר על הארי עד שכל אחד על מקומו יעמוד ולא ינוצח מחבירו ולא ינצחנו כו'. אלא שהשרים החפצים בשחוק יעשו בהם תחבולות שונות לעזור לארי שינצח לנמר באופן שיחלישו כח הנמר בתחבולות שונות. ויגבירו כח הארי לעמוד על הנמר להפילו. ופעם עוזרים לנמר בתחבולות שיתגבר על הארי ויפילנו ויעשו כזה בהתחלפות פעמים רבות. פעם עוזרים לזה. ופעם עוזרים לזולתו עד שפעמים רבות ינצח זה ויפיל לחבירו ופעמים ינצח זולתו. ונמצא כפי רצון השרים כן יהיה גמר הנצחון שינצח זה לזה ע"פ עזר שיעזרוהו. ואם ירצו שינצח השני יעזרו אותו וינצח כו'. וא"כ אין מלחמה זו אמיתית מצד עצמה רק מצד רצון העוזרים. ועכ"ז נראים כלוחמים בגבורתם מצד עצמם ובכח העצמי שיש בכל אחד להפיל ולנצח לחבירו כנ"ל. ואע"פ שכל עיקר הנצחון במלחמה זו מן העוזרים עכ"ז שחוק גדול הוא. ואדרבה זה עיקר השחוק ותענוג גדול להתגרותם זה בזה וינצח הא' לזולתו ע"פ העזר בתחבולות דוקא. ואם היתה המלחמה זאת מצד כח עצמם לבד לא היה השחוק מזה הניצוח כ"כ כידוע וד"ל. והנמשל מכל זה יובן למשכיל למעלה בענין המלחמה דטו"ר דיצה"ר ויצ"ט. שלפעמים יגבור כח הטוב על הרע וינצחנו. ולפעמים בהיפוך שיגבור כח הרע על הטוב וינצחנו שכל זה אע"פ שנראים כלוחמים מצד עצמם וכוחם כצדיק ורשע. שצדיק יש בכח היצ"ט שבו להתגבר על הרע ולכובשו כמאמר איזהו גבור הכובש את יצרו כו'. וברשע כח הרע שבו גובר על הטוב כו' אין זה מלחמה אמיתית מצד עצמה שהוא בכח וגבורה של הבחירה למשול בכחו להגביר הטוב שהכל בא מעזר העליון האלקי שעוזר לצדיק בטוב שבו שיתגבר על הרע וינצחנו כו'. כמ"ש יצרו של אדם כו'. ואלמלא ה' עוזרו לא יכול לו כו'. וכן להיפוך לפעמים יעזור לחלק הרע דיצה"ר שברשע להגבירו על הטוב ביותר מכפי מדתו להחטיאו ולהפילו בשאול תחתית. וכ"ז ע"י נסיונות רבים ותחבולות שונות שיבא ויתלבש בהם העזר קנו, דהעליון מהעלם המחשבה העליונה לצדיק ורשע לענין מלחמה זו לפעמים כך ולפעמים להיפוך. כמו ב' הפכים שבב' פ' האלה למה תתענו ה' מדרכיך כו' והשיבנו ה' אליך כו' כנ"ל בבחי' ד"ת וד"ל:
(טו) אך א"כ הדרא קושיא לדוכתי'. דלפ"ז שהכל תלוי בעזר העליון לטו"ר בצדיק ורשע יבוטל דין השכר ועונש בג"ע וגיהנם אחר שצדקת הצדיק אינו בא מכח עצמו ורשעת הרשע ג"כ אינו מכח עצמו. כי יעזרו למעלה לכח הרע שבו שיגבור על הטוב ביותר ממדתו כנ"ל. וא"כ זהו כעלילה על בני אדם כמ"ש נורא עלילה כו'. ועוד שהרי באמת יסוד התורה הוא לאהפכא חשוכא לנהורא כו' להפוך הרע לטוב. או להבדיל בין טו"ר. וזהו עיקר התענוג ורצה"ע למעלה בסו"מ וע"ט למטה דוקא כדי שיהיה יתרון האור הבא מן החושך דוקא בתיקון ובירור בעה"ד טו"ר. וכמאמר בזוהר כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה כו'. וזהו השכר לצדיקים שיחיו בחיי עולם בעונג דעדן העליון בעוה"ב לעושי רצונו בתו"מ ותשובה. ולהיפך עונש לרשעים עוברי רצונו שילכו לחרפות ודראון כו' ואם כל מעשה הצדיקים אינם מכח עצמם וכן להפוך אין כאן שכר ועונש. וזהו נגד אמיתת רצה"ע בתו"מ כו'. ועוד דא"א לדמות הנמשל עם המשל מן השחוק במלחמות החיות שיש שחוק בעזר לזה להפיל לזולתו כמו שיש שחוק ותענוג בהיפוך בעזר לזולתו כו'. ואין כאן משקל הכרעה כלל. ששני האופני' כניצחון הא' לחבירו או להפוך שינצח השני שחוק א' להם. ואי אפשר לומר כך בנמשל במלחמות הטו"ר בצו"ר שבודאי בנצחון הטוב להרע בצדיקים יש מזה שחוק ותענוג גדול למעלה אע"פ שבא מעזר העליון. ולא נוכל לומר בהפוך שיהיה שחוק ותענוג למעלה מנצחון הרע לטוב שברשעים שיעזרו להרע שבו. דהלא אמר כי לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכיו וחיה כי חפץ חסד הוא. וכתיב וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ואיך ידחו את הרשע בשתי ידים בהתעוררות לרע שבו יותר כנ"ל. אך הענין הוא דהאמת הוא כמבואר למעלה. דאין הידיעה עליונה מכרחת הבחירה דאדם כלל שע"כ אמר הכל בידי שמים חוץ מי"ש. וצדיק ורשע לא קאמר. וא"כ גם בעזר העליון שיעוררו לבחי' הרע לגבור על הטוב יוכל האדם לעמוד לנגדו ולגבור הטוב על הרע וכן להפוך. וא"כ הרי יש שכר ועונש לטו"ר לצדיק ורשע. שהיה בכחם מעצמם ללחום מלחמה זו מצד כח הבחירה דוקא. רק מה שיעזרו מלמעלה לטו"ר כנ"ל זהו בא בב' אופנים. א' לעזור לטוב שבצדיק לגבור על מעט רע שבו כענין בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ואדם מקדש את עצמו מעט מקדשין מלמעלה הרבה. וכן הבא לטהר מסייעין אותו. וכן להפוך הבא לטמא כו' כמ"ש אם ללצים כו'. אדם מטמא את עצמו מעט כו'. ואופן הב' להפוך. שיעוררו לבחי' מעט רע שבצדיק לגבור על הטוב שבו לדחותו. ולהפוך לעורר מעט הטוב שברשע שיעשה תשובה שלימה כנ"ל שזה מפלאות תמים דיעות לרחק הקרוב ולקרב הרחוק לפי הצריך באופן הבירורים דרפ"ח ניצוצים. וגם בזה יש כח הבחירה באדם כמו שיתעורר הרשע בתשובה שלימה שזהו מכח בחירתו במעט קנז, אהטוב הגנוז בו בהעלם. רק שיעוררו אותו מלמעלה לזה לחזק כחו. ולהפוך מעט הרע הגנוז בנפש הצדיק יביאנו לבחירת הרע (כענין גסות הרוח שבירבעם שנטרד וחטא והחטיא כו'. ובאחר שטינא היה בלבו בהעלם ודחו אותו בשתי ידים כו' וכה"ג). וזהו צדיק ורע לו רשע וטוב לו ברוחניות וגשמיות בב' אופנים הנ"ל שרע המעט שבצדיק תייסרנו בעוה"ז להביאו לעוה"ב והוא האופן הא' שיעזרו לטוב שבצדיק לכבוש הרע בנסיונות ויסורים כמו לנסותכם הישכם אוהבים את ה'. וכן ויענך וירעיבך לנסותך כו'. וע"י התעוררות יתירה מלמעלה כנ"ל וזהו צדיק ורע לו. ולהפוך רשע וטוב לו שמעט הטוב שבו שבהעלם יקבל שכרו בעוה"ז (כאחאב שנמצא בו דבר בטחון. שקיבל עולמו בגדולה והצלחה ואין לו חלק לעוה"ב וזהו שלוות הרשעים בעוה"ז להאבידם בעוה"ב כו'). אבל צדיק וטוב לו רשע ורע לו זהו תכלית ההבדלה בין טו"ר כמו בעוה"ב שאלה לחיי עולם ואלה כו' ולא יוכל הרשע לחזור בתשובה ולא יוכל הצדיק לחטוא כו' לפי שזהו קיבול שכר על הבירור דטו"ר בתכלית כו'. וענין הב' בצדיק ורע לו ורשע וטוב לו כו' להפוך והוא כפי אופן הב' הנ"ל דמעט הרע שבצדיק יהפכנו כולו לרע ע"י שמאל דוחה מלמעלה כנ"ל. ונק' צדיק ורע לו כו' ורשע וטוב לו שמעט הטוב שבו יהפכנו כולו לטוב כנ"ל. ולפי"ז צדיק וטוב לו בעוה"ז שיקבל שכרו כו'. ורשע ורע לו בעוה"ז למרק עונו ויחיה בחיי עוה"ב. ואין האמת כן דצדיק היינו למעלה ולמטה ברוחניות וגשמיות בעוה"ז ועוה"ב לפי שכולו טוב ולהפוך ברשע ורע לו הנ"ל. ונמצא דעיקר שכר ועונש לצדיק ורשע הוא על תכלית הבירור דטו"ר מצד הבחירה דוקא. רק שיעזרו מלמעלה בב' אופנים הפכיים כנ"ל ואין זו עלילה כלל. מאחר שנמצא טוב ברע ורע בטוב שבצדיק כו'. וזהו דוקא לאחר שחטא אדה"ר בעה"ד טו"ר ונתערב רע בטוב וטוב ברע וצריך בירור ותיקון להבדיל בין טו"ר ולהפוך רע לטוב לאהפכא חשוכא לנהורא. וזהו סוד כל התורה ומצות לברר לעה"ד טו"ר דבחכמה אתברירו כנ"ל. וזהו עיקר התענוג ורצה"ע למעלה שיהיה יתרון האור מן החושך דק"נ דוקא ע"י התשובה ומעשים טובים בעוה"ז דוקא שמזה יהיה השכר בעוה"ב אחר תשלום הבירורים דעה"ד שיהפך גם אל עמים שפה ברורה כו' ורוח כו' יעבור מן הארץ לגמרי וד"ל. אך לא יתורץ עדיין הקושיא הנ"ל מהו ענין השחוק העליון מניצחון הרע לטוב גם בצדיק במעט הרע שבו לרחק הקרוב כו'. הענין הוא דבאמת הרי חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח ח"ו כי הכל יבורר לע"ל. גם ברע שבע"ש דנוגה דעשי' יהיה תיקון ובירור כמ"ש אז אהפוך אל עמים שפה ברורה ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו'. ואפי' בהמות וחיות כמו קודם חטא אדה"ר וכמ"ש וייראוך כל המעשים כו'. רק פסולת הגס שברע גמור שלא יוכל להתברר יעבור מן הארץ. כמאמר שישחוט ליצה"ר כו'. וכ"ש צדיק ורע לו במיעוט שנדחה בשמאל יקורב בימין. כמ"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב. לרחוק שנעשה קרוב ע"י התשובה. ולקרוב שיעשה רחוק בדיחוי מלמעלה לפי שעה הנצרך לענין הכוונה העמוקה בבחי' הבירורים דרפ"ח כו' מק"נ. שיותן ויומשך תוס' כח ועוז לרע קנז, בדנוגה שיתגבר על הטוב כדי לרע לו. וכמ"ש אשר שלט האדם באדם לרע לו שבתוס' יניקה זו יאבד כמ"ש חיל בלע ויקיאנו והוצאת בלעו מפיו כך בבליעת הרע לטוב יהיה בזה איבודו. כמ"ש בפרוח רשעים כמו עשב כו' כדי להשמידם עדי עד כו'. וזהו בחי' השחוק העליון גם מנצחון הרע על הטוב. שיושב בשמים ישחק על העתיד שיבורר ממנו כל הטוב הזה שנצח ובלע כו' שאין יניקה לרע רק מן הטוב. וכאשר יבורר ממנו כל הטוב ממילא יאבד כידוע וד"ל. ואמנם שרש הענין הוא לפי שכ"ז שצריך בירור ותיקון בעה"ד טו"ר הוא לאחר החטא שנתערב טוב ורע יחד. אבל קודם החטא היה הרע מובדל מן הטוב לגמרי. ולא היה שום קירוב הערך זה עם זה כלל כי אין לרע רק כפי מדתו לבד בצמצום היותר אחרון דקץ שם לחושך כו'. וגם זה היה בו בבחי' הביטול בתכלית לאלקות כנחש הקדמוני שא' ויאמר ה' אל הנחש. משום דקמיה גם חושך לא יחשיך כלל כחשיכא כאורה כו'. וכמו גם בלעם אמר מחזה שדי יחזה כו' שיודע ד"ע ב"ה. ואמר לבלק לא אוכל לעבור פי ה' כו'. ולא יכול לשנות מברכה לקללה דגם שכיוון לשעה ורגע דאל זועם בכל יום בגבורות הקשות כמ"ש כי רגע באפו כו'. אמר מה אקוב לא קבה אל כו' וכה"ג. ולזה ביקש משה שלא תשרה שכינה באוה"ע כמ"ש ונפלינו אני ועמך כו'. ושרש הענין הוא כידוע בשרש עה"ד טו"ר שנתערב ע"י שאכל מעה"ד זה. היינו ענין שבה"כ דבחי' התוהו דז"מ קדמאין שהן בבחי' גבורות עליונות בבחי' המקיפים דכתר בבחי' ע"ס דעיגולים שלמעלה מבחי' התיקון דאדם באו"כ בחכ' כו' וכמ"ש בזוהר דאתגלגלו אתוון דטי"ת ורי"ש כי טו"ר כו' שנק' חשך סתרו שרשו בבחי' חשמ"ל העליון כו' קודם שנמשך האור דחכ' דשם מ"ה דתיקון. אך בפיזור ופירוד הכלים דתוהו למטה מטה נתהווה בחי' מקור למציאות רע דנוגה דבי"ע שנק' חושך גמור. וכמ"ש בזוהר דאתגלגלו כו'. וכמ"ש אתה פוררת בעזך ים כו'. ובחי' נוגה דבריאה רובו טוב כו'. וכמ"ש שטן לשם שמים נתכוין כו'. וכמו משל הזונה עם בן המלך כנ"ל. רק בירידת ההשתלשלות למטה נעשה רע גמור כענין נתן עיניו במקדש כו'. ונק' עולה ומסטין כו' עד רע גמור דנוגה דעשי' שנק' יצה"ר שממנו נמשך המות ונק' מ"ה וכה"ג. ואמנם גם למעלה אמר דגם חשך העליון לא יחשיך כחשיכא כאורה כו'. והיינו למעלה מבחי' התוהו והתיקון דחושך ואור העלם וגילוי שוין ממש. ולזאת גם חושך שלמטה בק"נ אינו מחשיך כנ"ל שבקש משה כו'. ולזה הטעם כל ענין הבירור בעה"ד טו"ר ולהפוך חושך לאור כנ"ל. זהו רק בהתלבשות האורות בכלים דבחי' תיקון דאדם שהוא בחיצוני' הכלים דע"ס דמל' עד שמחו"ג דמל' בבי"ע יש יניקה לגבורות קשות דנוגה והוא שנק' טו"ר ממש כיצ"ט ויצה"ר כו'. ולזאת נמשך בחי' האור דחכ' דתיקון לתקן ולברר לעה"ד טו"ר בתו' ומצות לאהפכא חשוכא כו'. ושיהיה יתרון האור מן החושך דק"נ עד שגם למעלה יהיה יתרון האור מחושך דחשמ"ל העליון להאיר בתוס' אור בשם מ"ה דתיקון כמ"ש במ"א באריכות וד"ל. ונמצא מובן עכ"פ דקמי' עצמות המאציל ממש שהאציל ע"ס דעיגולי' ויושר שהוא בחי' התוהו והתיקון שגם חושך ואור העלם קנז, גוגילוי כנ"ל שוין ממש לפניו כחשיכא כאורה כו' (שהרי הי' האור וחושך משתמשין בערבוביא עד שהבדיל בין האור והחושך כו' כמ"ש במ"א) לפי שאין תופסים מקום כלל לגבי עצמותו ממש. וא"כ מה שהיה שבירת הכלים דתוהו ונפלו למטה בק"נ שנק' חושך גמור. שיהיה התיקון ובירור דחושך על האור דתיקון דחכ' כו'. כדי שיהיה יתרון האור מן החושך העליון כו'. הכל באה מאתו ית' שעשה השבירה להמית ז"מ קדמאין בבחי' ירידה ונפילה למטה ולתקנם ע"י שם מ"ה דתיקון כו'. שכ"ז אינו תופס מקום כלל לגבי אור העצמות ממש שנק' סדכ"ס כו' וד"ל:
(טז) ובזה יובן שרש ענין בבחי' הצחוק העליון שיעשה לצדיקים לע"ל במלחמת לויתן ושור הבר כו'. שיראה להם שכל ענין הבירורים בעה"ד טו"ר שעשו הצדיקים לאהפכא חשוכא לנהורא ע"י שם מ"ה דחכ' עד שנעשה מזה יתרון האור בחושך העליון בשרש הז"מ דתוהו שנתקנו ונכללו באח"פ הכל הוא בחי' צחוק העליון. להיות שבירה ותיקון שיבורר החושך ע"י האור ע"י עבודת הצדיקים לברר ג"כ לע"ש דנוגה דעשי'. שיהפך אל עמים כו'. כמ"ש אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' לעשות עם אלה כו'. והצדיקים סוברים שמלחמה זו מצד עצמם היה להפוך חושך לאור. ומפני שתופס מקום אצלם מצד שרש הרע בבחינת ס"ג דתוהו כו'. כמו שיאמרו שנדמה להם כהר גדול כו'. ובאמת גם בבחירה שלהם ניתן הכח והעזר הזה מלמעלה. ואין זה כחם וגבורתם מצד עצמם כי חזק מהם כידוע כמ"ש המרגלים כי חזק הוא ממנו כו'. דאורות דתוהו מקיפים וחזקים הרבה מבחי' אורות דתיקון. ע"כ בנפילתם למטה בק"נ הן קליפות תקיפים וקשים מאוד כו' שהוא היצה"ר שחזק מן היצ"ט כו' ואלמלא ה' עוזרו לא יכול לו כו' כנ"ל. ואמנם קמי' עצמות המאציל זהו כתענוג שבשחוק שעושים השרים במלחמות החיות וכו' שעוזרים פעמים לזה ופעמים לזה כו'. כך במלחמות דטו"ר דחיצונות הכלים דמל' דעשי' גם בשרשם בחושך ואור העליון כלא חשיבא. וע"כ פעמים עוזר לטוב ופעמים לרע. משום דגם חושך לא יחשיך כו' ואינו תופס מקום כלל כנ"ל במ"ש ולא נתכנו כו' בבחי' ד"ע כמו אם צדקת כו' שצדקת הצדיקים עם רשעת הרשע אינן תופסים מקום כלל מטעם הנ"ל. רק שעכ"ז עיקר הרצון והתענוג בצחוק זה. שיבורר החושך דק"נ ע"י האור דחכ' במעשה הצדיקים שיהיה לע"ל. משום דסוף מעשה עלה במח' תחלה שנתאוה להיות לו דירה כו'. שזהו עיקר ענין קבלת השכר לעוה"ב. ולפי הטעם הנ"ל שאין זה אלא בחי' צחוק אין כאן שכר ועונש. אך הענין הוא דגם שבירור בעה"ד טוב ורע. הוא רק בבחי' המל' בחיצוניות הכלים דחו"ג. הרי גם בחי' המל' אחת מע"ס דאצי' דאיהו וחיוהי חד. והפוגם בע"ס דמל' באו"כ כנפש הרשע שמהפך הטוב לרע. יענש בכרת שנכרת נפשו משרשה הראשון. וכמו בעה"ב שאלה לחרפות ודראון כו'. וכמ"ש ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. בגופא דמלכא. שהוא באו"כ דזו"נ שבבחי' אדם דתיקון. וניתן שכר טוב לצדיקים בגילוי זיו השכינה בג"ע ועוה"ב ע"י שיהפך הרע לטוב ונעשה יתרון האור במל' קנז, דכו'. וזהו יסוד כל התו"מ כנ"ל. ושרש הענין לפי שנעוץ תחלתן בסופן דווקא. דגם שבירור עה"ד טו"ר הוא במל' סופא דכל דרגין. שרשה במל' דא"ס לפני הצמצום הראשון הנק' מק"פ כו'. דהיינו לפני החושך דתוהו. כי ישראל עלה במחשבה תחלה בפנימיות ועצמיות דאור א"ס כמו שהוא גם בעצם הרוממות דקמי' שוין חושך ואור דתוהו ותיקון כנ"ל. כמ"ש במ"א בענין הגורלות דיוה"כ. ובענין הפיל פור כו'. וכמ"ש יבחר לנו את נחלתנו. וכמ"ש אך טוב לישראל שנבחרו בבחי' עצמיות טרם שהאציל ע"ס דתוהו ותיקון כו'. וכן אור דתורה הקדומה בעצמיות ממש. רק שירדו למטה לברר לבחי' חשך דתוהו. וכנ"ל בענין בירור דעשו בתשובה הוא ע"י יעקב איש חלק דוקא (כמשי"ת בסמוך). וע"כ הוא הטעם שעיקר הצחוק העליון הזה הוא להיות בירור החושך ע"י עבודת הצדיקים. שהן מבחינת האור העצמות וירדו למטה לתקן לבחינת התוהו בתו"מ דוקא. רק שמראה להם שאין זה מצד יכולתם וכוחם כמו שהן למטה בהשתל' דע"ס דתיקון שבא אח"כ בהתלבשות בכלים דמל'. שיש יניקה לרע כמו לטוב. ויוכל לגבור הרע על הטוב כו' רק מעזר העליון. שלזה עוזר לפעמים גם לרע על הטוב כמו שהוא בשרשו שחושך קודם לאור. ואח"כ הוא עוזר שיגבור האור על החושך מחמת העזר העליון שהוא בשרשו באמת מבחי' אור העצמות דוקא. וזהו כללות ענין הקניגא שיעשה לצדיקים דוקא לע"ל במלחמה דלויתן ושור הבר כמ"ש צחוק עשה לנו האלקים אלקים עילאה שזהו בחי' גבורות דפנימית ע"י שעולה למעלה בתענוג דאו"ח שלמעלה מהגבלת האור בכלים כנ"ל. והוא שם אלקים בחי' ב"ן שיבורר במעשה הצדיקים לע"ל בשלימות. משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא כנ"ל וד"ל וזהו משחקת לפניו כו'. משחקת בתבל ארצו. וכן ותשחק ליום אחרון כנ"ל. ובכ"ז יובן בתוס' ביאור ענין הפסוק דכי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו כו'. דקאי על יצחק דוקא כנ"ל. דהנה ע"פ כל הנ"ל יובן לפי שבעוה"ב שהוא יום שכולו טוב שכולו ארוך בחיים נצחיים דאור א"ס ממש כמ"ש יקימנו ונחיה לפניו ממש. אז יתגלה מבחי' עצמות התענוג הפשוט שבעצמות א"ס ממש שלמעלה גם מעונג שבחכ' דתו"מ כנ"ל (בפ' כי אתה אבינו כו') ע"כ יתגלה אז בחי' צחוק העליון שיעשה לצדיקים לע"ל בקניגא הנ"ל. שכל הבירורים דרפ"ח כו' שעשו הצדיקים ע"י תו"מ. הכל מבחינת שחוק ותענוג העצמי שירד ונתלבש בזה להיות יתרון האור מן החושך דתוהו ע"י עבודת הצדיקים בבירור דעה"ד בסוף מעשה דוקא כנ"ל. שכל זה היה מעזר כח אור העצמות דוקא ששרש הראשון דנש"י שם הוא בחי' פנימי' ועצמי' כנ"ל. וזהו שיאמרו לע"ל בתשלום הבירורים דרפ"ח כו' ע"י המצות בסו"מ וע"ט בתכלית כנ"ל כי אתה אבינו כו'. פי' אתה ממש במהו"ע כמו שהוא למעלה מבחינת העלם וגילוי דחושך ואור הנ"ל הוא המקור הראשון ושרש האמיתי לנש"י שעלו במח' העצמי' כנ"ל. וע"כ מפני שאתה אבינו ממך היה הכל בכל מה שעשינו בעבודתנו. להפוך חשוכא לנהורא כו' בבירורים דמצות בסו"מ וע"ט שהוא היה העוזר בכל זה. ולא פועל ידינו מכח עצמנו קנח, אהיה כל זאת. והוא בחי' יצחק בחי' צחוק העליון שעשה האלקי' כנ"ל וד"ל. ומפרש הטעם כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כו'. כי מצד שרש נש"י מבחי' א"א שהוא פנימית החכ' דאצי' שהוא בחינת אברהם אבר מ"ה דח"ע ח"ס דא"א כו'. הגם ששרש החכמה מאין תמצא ע"י מזל ונוצר בפנימית דחסד דע"י שנקרא רב חסד דבי' אחיד אבא כו'. שמשם מקור מוצא לבחינת שם מ"ה דחכ' דבחינת התיקון במדות דז"א שנק' ישראל שהוא התו' ששם בישראל. גם הם לא ידענו ולא יכירנו. כי זה הכח ועוז דאור החכ' לברר לחושך דתוהו יפסוק לפעמים. כאשר אין בכח הטוב להתגבר על הרע ביותר עד שחזק ממנו מצד עצם שרשו בבחי' החושך שקדם לאור כנ"ל. וכמו כאשר לא אכשר דרי בתו"מ ונתגבר עליהם הרע ביותר. כמו בזמן בית ראשון כו' וכה"ג. (כנ"ל בענין זכות אבות תמו להיותם בבחי' כלים מגבילים לאור התענוג דאו"י שבחכמה ומדות דאצי' וגם בתענוג שברצון דבחי' הכתר שנק' חסד דע"י הרי יוכל לבוא בהגבלת האור בכלים שיכיל הכלי לסובלו כנ"ל באריכות) וע"כ יאמרו כי אברהם לא ידענו גם בשרש החכמה דתו"מ. בפנימי' התענוג ורצון דמצות. וגם ישראל שהוא בחי' ת"ת קו האמצעי שעולה בפנימי' הכתר לא יכירנו. להיותו בא בקו המדה דתו"מ באו"כ דאצי' כנ"ל. רק אתה אבינו שזהו בחי' יצחק בחי' צחוק העליון שהוא בא מבחי' התענוג הפשוט שבעצמות ממש שיורד ונתלבש בזה הצחוק ליתן כח ועוז לצדיקים לברר בחכ' ומדות דתיקון דתו"מ שיוכלו להפוך חושך לאור כנ"ל. להיותו למעלה מבחי' הכלים לגמרי כנ"ל וד"ל. וזהו גואלנו מעולם שמך דוקא. שאין זה בכח האור דתיקון דחכמה שנקרא טוב. כמ"ש אם יגאלך טוב יגאל ואם לא וגאלתיך אנכי דוקא (כמ"ש למעלה משום דנעוץ תב"ס דוקא כנ"ל). וזהו שסמך לזה פסוק דלמה תתענו ה' מדרכיך כו' שוב למען עבדיך שבטי נחלתך. פי' אחר שאתה אבינו דוקא. שהוא המקור ושרש האמיתי לעזור לבחי' התיקון דחכמה דתו"מ בעבודת הצדיקים. א"כ למה ה' תתענו מדרכיך כו' לעזור לכשנגדנו להגביר עלינו הרע על הטוב להתעות אותנו מדרכיך כו'. לפי שאין ביכולת האור דטוב ותיקון להפכו. מצד שרשו בתוהו שקדם לתיקון. משום דקמי' כחשיכא כו'. זהו ג"כ כמו בחינת צחוק להראות לצדיקים שלא יכלו מכח עצמם כו'. אחר שגואלנו מעולם שמך דוקא ממל' דא"ס עצמו. לפי שנתב"ס דוקא. והן נש"י כמו שהן למטה שקיבלו התו"מ בעומ"ש שנקרא עבדיך ושבטי נחלתך ממש. (ששרשו במל' דא"ס למעלה משם הוי' דחכ' שנקרא פני אדם דאבות שנא' בהן שמי הוי' ממש לא נודעתי להם לפי שלא קיימו המצות רק ברוחניות באו"כ דאצי' ולא בסוף מעשה בסו"מ וע"ט בגשמי' דנוגה דעשי'). וזהו שוב למען עבדיך דווקא שהן י"ב שבטים דבריאה שבטי נחלתך שיש בהן מבחי' שם הוי' (דד' דגלים שהן י"ב צירופים דהוי' הן רק ג' בחי' חג"ת כו' ע"ס כו' כמ"ש במ"א כו') כמו שהוא בפנימית ועצמות דא"ס ממש. שנא' יבחר לנו את נחלתנו. ופי' נחלתנו הוא ארץ ישראל בקיום המצות בפו"מ שהוא ארץ החיים קנח, בדעוה"ב שנאמר בה והארץ אזכור כו'. משום דנתב"ס (וע"כ אמר והיה מספר בנ"י כחול כו' למעלה ממספר ס"ר). שאין זה רק בשרשם מאו"א שהוא אברהם כמ"ש למעלה. ששם הוא למעלה מבחי' חושך ואור דתוהו ותיקון. שלא שייך שם ענין המלחמה לעזור לאחד על חבירו גם בדרך צחוק כו' וא"כ למה תתענו ה'. אדרבה שוב למען עבדיך כו' שלמעלה מן האבות כו' כמ"ש ישוב מאן אתר מהאי כו' וד"ל:
(יז) והנה אחר כל הנ"ל י"ל בדרך פרט מהו ענין המלחמה דקניגא הנ"ל בלויתן ושור הבר דוקא. ושינגח השור בקרניו. ולויתן ישחטנו בסנפיריו. ומה שאמר שמחודש הלכה שמגל קציר כשר לשחוט בו כנ"ל. דהנה ידוע שהצדיקי' נקראים בשם לויתן כי פי' לויתן לשון חיבור והתקשרות. כמו לוית חן. הפעם ילוה אישי כו'. והיינו בחי' התקשרות והדביקו' האמיתי דנשמות הצדיקים באלקים חיים במחשבתם ודעתם בתמידות בחו"ב שבמוחם בלי פירוד כלל וכלל. כמו הברואים שבים. ובפרט דגי הים שמובלעים במים בתמידות והמים בתוכם בחינת עצמית בתמידות עד כשפורשים מן המים ליבשה אפי' רגע ימותו. כמארז"ל דתלמידי חכמים נדמים כדגים שבים שמיד שפורשים מן התורה שני ימים ימותו. כמו שאמר רבי עקיבא משל לשועל שאמר לדגים שבים לכו ליבשה ונדור ביחד כו'. ולא כברואים שביבשה דגם שהן חיים מן האויר יוכלו לחיות כמה שעות בלא אויר. כי הן במציאות חיותם בנפרד מן הארץ רק שמקבלים חיות חדש מן האויר בבחינת רו"ש בהבל הלב כו'. משא"כ ברואים שבים שחיותם עצמי' במים כאילו אינם במהות בפ"ע כלל רק מובלעים במים והמים מכסים עליהם בתמידות כו'. וכמ"ש במ"א שזהו ההפרש בין הנבראים שבעלמא דאתגליא שמקבלים מבחינת הבל הדבור העליון כמ"ש וברוח פיו כל צבאם שהן בבחינת יש נפרד בפ"ע. רק שהן צריכין לקבל תמיד מרוח הדבור העליון כמ"ש והחיות רו"ש כו'. וכך הוא גם בנשמות שבגופים שעובדים באהוי"ר טבעית כחיות וכבהמות דמרכבה דפני אריה ופני שור כו'. וכברואים שביבשה. שזהו שנק' עלמא דאתגליא כידוע. ובין הנבראים העליונים שבעלמא דאתכסיא שנקרא עולם המחשבה העליונה (כנ"ל בבחי' ד"ע וד"ת הנ"ל כו') שנק' מ"ע או ים העליון שבחינת התקשרותם ודביקותם תמידי' ועצמית בלי פירוד במהות בפ"ע כלל כדגי הים שמובלעים שם בבחי' העלם דבינה ומחשבה עילאה ונק' נוני ימא רבא. כנשמות הגבוהות ששרשם בחו"ב דמל' שנק' ים. כמשה ששרשו בח"ע דאצי' שנק' מ"ע. כמ"ש בו כי מן המים משיתיהו. וכן נשמות הסבות ורשב"י וכל התנאים שהן בחכ' דמל' כסנהדרין שנק' דגים שבים דח"ע וח"ת כו'. וכללותם הוא שנקרא לויתן שהוא הדג הגדול שבים הגדול הסובב כל הארץ שנק' ימא רבא ששט בשיטה אחת כל הים בסנפיריו כו'. והיינו בחי' השגות הסודות דח"ע דים הקדמוני שמשיגים בשיטה א' כו' וכמ"ש במ"א וכמ"ש בזוהר ע"פ וידגו לרוב בקרב הארץ. דנשמות שנק' נוני ימא רבא אזלין ביבשתא לשמוע חידושי תורה מנשמות שביבשה בעלמא דאתגליא כו' קנח, גוגם כאן הכוונה בכלל בענין לויתן דלע"ל שהן נשמות הצדיקים ששרשם היה דבוק תמיד בחו"ב דתורה הקדומה והיה התקשרות' ודביקותם במחשבה בתמידות ביחו"ע הפנימית ועצמי' באוי"ר שכליים בהתבוננות באח"פ ביחודו בע"ס דאצי' בלי פירוד כלל במהות בפ"ע כדגים שבים שמובלעים שם תמיד כנ"ל. וכת"ח שבתורת ה' יהגו יום ולילה כמובלעים בים החכמה דתורה בחד עצמית. (וכמו שיהיה לע"ל שתמלא הארץ דעה כמים לים מכסים בים העליון שנק' עדאתכ"ס כו' וכמו רשב"י שאמר בחד קטירא אתקטרנא כו' ובי' אחידא כו' וכמו בהילו נרו כו') וזהו שנק' לויתן מחמת גילוי התענוג הפשוט דח"ע בתו"מ כמ"ש לויתן זה יצרת לשחק בו כו'. וע"כ יש בכח הצדיקים להתקשר בתכלית בתו"מ בפו"מ. ולבם כמו חלל בקרבם לבער הרע לגמרי להפוך חשוכא לנהורא כו' בסו"מ בתכלית. ולגבור תמיד על היצה"ר כו'. ולמאוס ברע לבלתי יוכל לחטוא לעולם כנ"ל באורך וד"ל. אבל שור הבר הוא בהיפוכו ממש שהוא בבחי' הגבורות הקשות ביותר תכלית הדין הקשה ורע גמור שנמשך ונפל בבחינת פסולת הגבורות מבחי' פני שור מהשמאל שבמרכבה שהוא בחי' גבורות דקדושה. ומרמז על הנפש הטבעית שבאדם ששרשה מבחי' נוגה דעשי' ששרש שרשה בחיצוני' ושמרי' דאופנים שמקבלים מחיות הקודש. והוא בחי' פני שור מהשמאל כידוע. שמשם שרש נפשות הבהמות. ונפש הטבעית דאדם ג"כ משם. רק שהוא מפני אדם שבפני שור. כמ"ש ופני אדם לארבעתן כו' כמ"ש במ"א. ואע"פ שבחי' פני שור העליון הוא בגבורות דקדושה ביראה ופחד אלקים בעומ"ש ואומר שירה. (כפרות שנשאו הארון שאמר הלוך וגעו כו'). אך בירידת ההשתלשלות בנוגה דעשי' נמשך פסולת הגבורות שהוא הדין הקשה. וכמו השור שנוגח בקרניו וממית כו'. וכן בנה"ט אשר באדם יש בה גבורות ודין קשה כרציחה וכעס ומזיקים וטורפים ויותר גרוע מהם כידוע בענין יצר לב האדם שהוא רע מנעוריו ביותר משור המועד שכל חיותו רק להזיק בכל בריאה. כמו פרא למוד מדבר כך פרא אדם אם לא היו אביו ואמו מדריכים אותו היה מזיק יותר משאר חיות ובהמות. כי גם חום התאוה הרעה שבו מנעוריו קשה ביותר בבחינת רע גמור באש זרה יותר מן הבהמה כו'. וכמו הלעיטני נא מן האדום כו'. ועשו איש אדום נאמר בו ועל חרבך תחי' (ולכך היה מצות שריפת הפרה אדומה שמקבל מגבורות דשור מהשמאל להמתיק הגבורות קשות דמל' דנוגה שנקרא פרה סוררת כו') וזהו מבחי' הרע גמור שנמשך מעה"ד טו"ר בק"נ דעשי'. ואמנם יש בחי' טוב ברע בתערובות גם בבהמות וחיות כשור שבישוב הארץ שיש בו בחינת הביטול והכנעה ולקבל עול לחרישה ולמשא. ונמשך ממנו רב טוב בארץ כמ"ש ורב תבואות בכח שור (וכן יש רב תבואות בכח השור בנה"ט. שיש טוב גם בנה"ט בגבורות החום הטבעי' להתלהב ברשפי אש התשוקה בתפלה ותורה מעט בקבלת עומ"ש בביטול והכנעה כשור לעול. וכשור דקדושה שבמרכבה כמו יוסף שנקרא שור בכור שורו כו'. ויששכר חמור גרם לישא בעול תורה כמ"ש ויט קנח, דשכמו לסבול כמ"ש במ"א. וכמ"ש בזוהר ע"פ ויהי לי שור וחמור שהיפך הגבורות דשור וחמור דק"נ לקדושה כיוסף ויששכר שיצאו ממנו כו'). וכל זה בשור שבישוב. שאע"פ שנגחן הוא לפרקים אבל שור הבר במדבר מזיק מופלג הוא וכולו רע ואין בו טוב כלל. להיותו בתכלית הגבורות קשות שאין בו מיתוק כלל. וזהו רמז על בחי' הרע גמור דיצה"ר שמתגבר ביותר על הטוב שבאדם ורוצה להזיקו ולהפילו למטה בקרניו שבהם ינגח כל אדם מפני שבקרניו שבמצחו שם עיקר תוקף הגבורות קשות שבו להזיק (כמ"ש במ"א בענין כתבו על קרן השור כו') וזהו רמז המלחמה שילחם הלויתן עם שור הבר. שהוא בחי' הטוב שבנשמות הצדיקים שמעלמא דאתכסיא שאין בהם צד אחיזה לרע כלל כי מובלעים ומקושרים למעלה בתכלית כנ"ל. (שהוא בבחינת החסדים המכוסים שביסוד אימא שלמעלה מהחזה כו' שזהו למעלה מעה"ד טו"ר שבא במורגש בלב בשר בבחי' החסדים המגולים בשליש התחתון ששם מתחיל בחי' עלמא דאתגליא במדות דחו"ג שבמל' שנמשך משם עה"ד טו"ר ממש וכמו בהתפעלות אוי"ר טבעי' המגולים בחזה הלב במורגש. משם מסתעף גם החום התאוה והכעס וקנאה וכה"ג) וזהו ההפרש בכלל בין לויתן שהוא בבינה עלמא דאתכסיא לשור הבר שהוא בעלמא דאתגליא כי שור לשון הבטה והסתכלות כמו אשורנו ולא עתה בנות צעדה עלי שור כו' כמ"ש במ"א ע"פ ויסע ישראל מים סוף אל מדבר שור שיש שרש יניקה משם לרע גמור. והיינו ענין הרמז שיעשה מלחמה זו בין לויתן ושור הבר שהן ב' הפכים דטו"ר יצ"ט ויצה"ר בכלל. ויעזור ללויתן דוקא וינצח לגבורות הקשות דרע גמור דשור הבר לאהפכא חשוכא כו' (במה שישחטנו בסנפיריו דוקא כמשי"ת) ואם לא היה עוזר ללויתן לא היה יכול לנצחו. כי היה ממיתו בקרניו. וזהו הרמז שמראים לצדיקים לע"ל איך שלא מכח עצמם נצחו ליצה"ר שבלבם בנה"ט כי היה מתגבר עליהם להפילם אם היה עוזר לו והיו נכשלו ברע ונופלים ממדריגתם העליונה למטה בשאול תחתית (כמו שהיה בכמה נשמות גבוהות כנ"ל שנפלו וכמו הנפילים היו בארץ כו') לפי שגם מה שיעזור לרע להתגבר על הטוב הוא בדרך שחוק כמו השרים שמגרים לחיה זו על זו ועוזרים פעמים לזה כו' כנ"ל. וכך מראה להם העזר גם לשור הבר שיתגבר לנגח ללויתן. ונותץ אותו. רק שמיד יעזור ללויתן להתגבר על הרע דשור הבר ושוחטו בסנפיריו. וכמו עכשיו שאלמלא ה' עוזרו לא היה יכול לו כו'. וזהו עיקר התענוג כנ"ל וד"ל:
(יח) וזהו לויתן זה יצרת לשחק בו. וארז"ל דג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה. שניות יושב ודן את כו'. פי' י"ב שעות הוי היום. זהו י"ב צירופים דהוי' דחסד אל כל היום. וג' שעות הראשונות ביו"ד דחכמה דתור' להתלבש במשפט דחו"ג דבינה לברר לעה"ד טו"ר לדון העולמות במשפט המדות דח"ע דתורה. כמו כי לא שלם עון האמורי וזהו שניות יושב ודן כו'. וזהו ה"א ראשונה דשם הוי'. וג' יושב וזן למעלה מכפי הדין והמשפט להגביר כח החסד על הדין כי יעזור לכח החסד לעמוד לנגד מה"ד. כמו ה' איש קנט, אמלחמה כו'. כי נמצא זכות להצדיק גם את הרשעים וע"כ זן את כולם בחן ובחסד וברחמים לפנים משוה"ד. והיינו וי"ו דשם הוי' (וכמו שמצינו בדור המבול שאמר נחמתי כי עשיתי את האדם אמחה כו' ואח"כ בקרבן נח אמר לא אוסיף לקלל עוד כו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו כו' הרי ימצא זכות להצדיק האדם כי לא יכול לעמוד לנגד הרע שבקרבו כו'). ורביעית יושב ומשחק עם לויתן כו' שזה בחי' צחוק העליון. שיש בהתגברות זו דחסד וטוב על הדין שמסתעף מגבורות קשות דרע במעשה בני אדם. כמו בזעקת סדום כו' כי הכל מעזר ה' לעמוד לימין צדקה לכח הטוב והחסד לגבור הדין דמקטריגים הרעים כנ"ל. ולפעמים עוזר לכח הדין להתגבר על החסד וטוב. כמו שעוזר לשור הבר לנגח ללויתן בקרניו. ואח"כ יעזור ללויתן כנ"ל. להיות שכל זה שבא בעה"ד טו"ר בצמצום הכלי' דחו"ג דמל' כלא חשיב ממש לגבי בחי' ד"ע. דאין שם שרש להשתלשלות דטו"ר גם בשרשם בחושך ואור דתוהו ותיקון כנ"ל שניהם שוין לפניו וכרצונו יעשה לגבור לזה על זה בבחי' שחוק כו'. וזהו שבקל ימצא חזרה בדבר לעמוד לימין צדקו ולעזור לאדם בחסד וזכות. ולפעמים להיפוך לקצוף עליו לעזור לכח הדין כו'. וזהו שבג"ש האחרונות שהן בה' אחרונה דמל' שהוא זמן המנחה במדה"ד דיצחק. אז משחק עם לויתן לעורר עליו כוחות הדין ולעזור להם. ואח"כ מגביר כח החסד והטוב ועוזר ללויתן כי זהו עיקר התענוג וזה השחוק עם לויתן בג"ש האחרונות הוא שהיה בגילוי גמור בכל מה שעושה חסד וזן את העולם לפנים משוה"ד דמדות דתורה כנ"ל וד"ל. וכמו שעכשיו השחוק עם לויתן בכל יום לערב להמתיק כח הדין בחסד ורחמים שלמעלה משפע המדות דחכמה דתורה כנ"ל. שכ"ז הוא בבחי' ההעלם בעלמא דאתכסיא בחסדים עליונים דתענוג השפע שמאיר בחכמה ומדות דתורה עליונה. שהקב"ה שהוא בחי' ז"א יושב ועוסק בתורה שלמעלה להיות התפשטות האור הזה בהעלם לעולמות דבי"ע. כך יהיה כ"ז בגילוי גמור בכלות הו' אלפי שנין דהוי עלמא שהן ו' ימים דאצי'. ואז יתגלה בחי' הצחוק ושחוק העליון הזה בכללות לנשמות הצדיקים כמלחמה זו שיעשה בלויתן ושור הבר. שיעזור ללויתן לשחוט לשור הבר שכל זה יראה לצדיקים שאלמלא ה' עוזר להם בצדקתם לא היו יכולים לעמוד נגד כח הדין הקשה דשור הבר. רק שעכשיו העזר הזה הוא בהעלם למעלה בלבד ולאחר שלימות הבירורים דרפ"ח כו' שנשלם הכוונה הרצויה במעשה הצדיקים. יתגלה להם השחוק הזה שיראו גם הם תוכן הכוונה העמוקה שהי' לו בעזר הזה בכל מעשיהם. ומה שלפעמים היה עוזר לשכנגדם. ועכ"ז גמר הנצחון היה בעזר הטוב וחסד על כח הדין לאגברא ימינא על שמאלא כו'. שזהו שיושב ודן בחסד בכל יום לפנים משוה"ד דתורה. לפי שזהו עיקר התענוג מטעם הנ"ל וד"ל. אך לפי"ז היה צריך שיהיה השחוק הזה עם לויתן בבוקר אור שמאיר מבחי' החסד הזה העליון. ואז היה מועיל לענין הגברת כח החסד על הדין כשיושב ודן כו'. (כשעומד מכסא הדין לכסא הרחמים ויושב ודן כו' כמ"ש בגמ'). הענין הוא דזה שיושב ועוסק בתורה בדבור זהו בחי' המשכות החסדים דאו"י דתענוג העליון שבח"ע דתורה מלמעלה למטה קנט, בבבחי' היושר דאדם. וכמ"ש זאת תורת האדם. וכתיב כי על כל מוצא פי הוי' בדבור בד"ת יחיה האדם כו'. וע"כ גובר החסד על הדין ג"כ בשעה שיושב ודן את העולם במדות דחכ' דתורה להיות יושב ודן לפנים משוה"ד כנ"ל. ועיקר התענוג בחסד זה הוא בהמתקת הדיני' שבמל' בג"ש האחרונות שזהו יושב ומשחק עם לויתן דשחוק זה הוא בבחי' המתקת הדינים דאו"ח מלמטה למעלה דנתב"ס דוקא כנ"ל וד"ל. וזהו שאמר בגמ' דע"ז דבחורבן בהמ"ק דאין שחוק לפניו מאי עביד יושב ומלמד תינוקות שב"ר תורה כו' שהן בחי' אנפי זוטרתא דקטנות המוחין היפך בחי' לויתן הנ"ל (וכמו שיש בחי' שחוק מן המשפיע למקבל להמתיק הדינים. דאו"ח דנוק'. כך יש שחוק דמקבל לפני המשפיע להמתיק הדינים דאו"י דמשפיע. כמו משחקת לפניו בכל עת שזהו מדבר בתורה הקדומה שמשחקת לפניו ממש בכל עת). והוא מ"ש בתבל ארצו בתב"ל גי' ב"פ גבורה. גבורה עילאה וגבורה תתאה. לאגברא ימינא על שמאלא כו'. גם במקום הדין הקשה ביותר והוא שחוק שיעשה לצדיקים לע"ל כמ"ש אז ימלא שחוק פינו כו' וכתיב עוז והדר לבושה דבירור האחרון יותר בגבורה תתאה ותשחק ליום אחרון שהוא העוה"ב כמ"ש תנו לה מפרי ידיה כו' שזהו בשלימות הבירורים דשם ב"ן דוקא כמ"ש למעלה בענין צחוק עשה לנו האלקים דוקא שהוא אלקים עילאה דגבורה עילאה ואלקים תתאה דמל' שנק' א"ח שתהיה עט"ב למעלה משם מ"ה דוקא. וכמ"ש אבן מאסו כו' כידוע. ומעתה יש להבין מה שהלויתן ישחוט בסנפיריו לשור הבר כמ"ש במדרש דלעיל. הנה הרמז בזה על ביעור הרע דבחי' גבורות הקשות דיצה"ר שנק' רע גמור שאין לו בירור ותיקון לעולם גם בחכמה דתורה ולא בתשובה כי הוא פסולת הגבורות שנק' קליפות הטמאות לגמרי שאין להם עליה ותיקון כלל כי אם איבודם זהו תיקונם כמ"ש באבוד רשעים רינה כו'. וכתיב תמותת רשע רעה שהרעה שבו תמותתהו. וזהו תיקונו ולא באופן אחר. וע"כ אמר שלעתיד לבא הקב"ה ישחוט ליצה"ר כו' דכל מה שהיה יכול לבא בבירור ותיקון להוציא הטוב הגנוז בו נעשה ע"י עבודת הצדיקים בתורה ומצות ותשובה דבע"ת כו'. אבל הפסולת הרע הגס ביותר שלא יכול להתברר כלל אין לו תיקון כלל. כ"א בביעור והעברה לגמרי כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו'. ורמז לביעור זה הוא מה שאמר שישחוט ליצה"ר כמו השחיטה שמוצאת הדם הוא הנפש הרעה שמלובשת בגבורות קשות שהוא חום התאוה הרעה לבערו מן העולם לגמרי. וזהו ענין הנצחון דלויתן לשור הבר שישחטנו בסנפיריו דוקא כי יגבר כח הטוב שבלויתן על הרע דשור הבר ויבערנו בשחיטה זו כו'. כמו שהצדיקים לבם חלל בקרבם לבער הרע שבחלל השמאלי מכל וכל עד שאין בו חיות כלל וכלל. כי אין לרע יניקה רק מן הטוב שמעורב בו במקצת. וכשיבערנו ממנו לגמרי ויתגבר הטוב בתקפו ממילא ימות כח הרע. ונק' מת מעיקרו כמ"ש בזוהר עמ"ש כי לא אחפוץ במות המת המת מעיקרו. כי המות והרע אחד הוא. שהרע הוא המות. והמות הוא הרע. ולהיפך החיים והטוב אחד הוא. שהטוב הוא החיים. והחיים הוא קנט, גהטוב כמ"ש ראה נתתי לפניך החיים והטוב המות והרע כו'. וע"כ בבירור דעה"ד טו"ר בתכלית כמו שיהיה לע"ל ממילא ימות ויבוער הרע לגמרי כמ"ש אלה לחיי עולם ואלה כו'. ובהיפך בתערובות טו"ר ע"י שאכל מעה"ד נמשך המות והרע גם בטוב כו'. (וז"ש ועתה פן ישלח ידו ולקח כו' אז יהיה גם לרע קיום וחי גם הוא לעולם כמ"ש בפסוק והנחש כו'). וכמו שאמר באברהם ויחלק עליהם לילה ויכם כו' שהפריד הרע מן הטוב שבו בתכלית. כמו באדם העליון. וממילא רדפם עד למות כו'. וכמו סר צלם מעליהם כי לחמנו הם כו' כמ"ש במ"א במ"ש איכה ירדוף אחד אלף כו'. ונמצא שתכלית הבירור דטוב מן הרע זהו סיבה לניצחון הטוב על הרע להעבירו ולהפילו. וגם כאן יובן בדרך כלל שניצחון דלויתן על שור הבר הוא בסנפיריו דוקא שבהם ישחטנו כו'. כי הנה הלויתן הוא תכלית בחי' הטוב שבנשמות הצדיקים שבים העליון שמקושרים ודבוקים בתמידות באלקים חיים. ובחי' הסנפירים ששט בהם בים הגדול זהו ענין האהבה ויראה שנק' גדפין בעוף שע"י הכנפים פורח באויר הגבה למעלה כמ"ש ובשתים יעופף כו'. כמו שיש כח בעוף להגביה ראשו עם גופו למעלה לפרוח בהן לאין שיעור למעלה וגם ברוחב הארץ. כך יש כח גדול בסנפירים בדג לשוט בהן במים לעבור בים העברה גדולה ברגע אחד כמה פרסאות עד שישוט בהן כל הים מראשו לסופו בשיטה אחת. כלויתן ששט כל הים הגדול בסנפיריו בשיטה אחת. שבודאי יש כח גדול בסנפיריו יותר מכח כל גופו וראשו. וגם לגבור על המים שבים לשוט ולעבור בהם. כמו שיש כח בכנפי הנשר לעבור ולעלות באויר השמים. והיינו ע"י שהוא מנדנד בכנפיו אנה ואנה. בא' יגביה לעלות. ובב' ירד למטה לדחות האויר למטה. ובנדנוד זה יעלה מעט מעט. וכן הדגים שבים ישיטון בסנפירים בשתים. בא' ישיט להלאה. ובב' ידח למטה כאדם השט בב' ידיו כידוע. והדוגמא מזה יובן למעל' בעוף השמים הרוחניים כמלאכי' שנק' עוף. וכמ"ש ועוף יעופף עוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל כו' (כמו שאמרו דמיכאל בא' בפריחה א' יפרח כל העוה"ז וגבריאל בב' פריחות וכו' עד אליהו בד' כו') וכתיב שש כנפים לאחת כו'. אך בשתים יעופף הן בחי' אהוי"ר שהוא בחי' רו"ש בחי' העליה והסתלקות למעלה ליכלל במקור חוצבו באלקים חיים זהו בחי' הרצוא באהבה ותשוקה גדולה. ובחי' הירידה למטה שהוא לצורך העליה עוד למעלה יותר זהו בחי' השוב שבבחי' היראה ופחד. וכך הוא תמיד בבחי' רו"ש. שזהו כענין האהוי"ר שבאדם בלבו בהסתלקות וצימאון באהבה וחוזר ויורד בבחי' שוב ביראה כאור הנר שעולה ויורד כא' כו'. ובדרך זה הן כל העליות דמלאכים העליונים. וכן נשמות דבריאה ויצירה כו' שהן בבחי' עלמא דאתגליא בברואים שביבשה כנ"ל באורך. וכמ"ש והחיות רצוא ושוב כו'. ויש כח גדול יותר בכנפי הנשר שנא' ופני נשר לארבעתן שעולה למעלה ביותר כמ"ש דרך הנשר בשמים כו' שבבחי' אהוי"ר שלהם עולים למעלה מכל העלאות דמלאכים ברו"ש שלהם כו'. וכמו וידינו פרושות כנשרי שמים כמ"ש במ"א. ודרך כלל בחי' עלי' זו ברו"ש דאהוי"ר שנק' גדפין הוא המעלה ומגביה לכל הגוף וראש שהן המוחין ומדות קנט, דשמקבלים מן השכל. להיות שבבחי' העלאה דגדפין הוא כח הרצון העצמי שלמעלה מן השכל עד שכל העצמו' נמשך שם כו' וכך יובן עד"ז למעלה יותר. והוא בבחי' הברואים עליונים שבעלמא דאתכסיא שהן כמו הדגים שבים כנ"ל. שהוא בבחי' המחשבה וחכמה שבראש שלמעלה מבחי' דבור העליון. וזהו שנק' ים הגדול או מים עליונים שלמעלה מהשתלשלות כו'. והן נשמות דאצי' ששטין בימא רבא דח"ע הקדומה שנקרא נוני ימא רבא כנ"ל. וענין העליות שלהם הוא ג"כ כמו בחי' גדפין דמלאכים ונשמות דבי"ע רק שהוא בבחי' ים החכמה עילאה ששטים שם בסנפירים שלהם כו' כדגים שבים שלמטה והיינו ג"כ בבחי' עליה וירידה ברו"ש שבאוי"ר דמלאכים. שהוא בבחי' הסתלקות למעלה מעלה וירידה למטה כא'. וכך הוא ענין העליות דנשמות בעלמא דאתכסיא כמו שנשמות דאצי' עולין בכל שבת וחודש לאשתאבא בגופא דמלכא בעילוי אחר עילוי בעומק השגות בחו"ב דאצי' כמ"ש באברהם הלוך ונסוע מדרגא לדרגא כו'. שבכל יום ויום היה עולה בעילוי יותר בעומק הדביקות והתקשרות באהבה רבה בתענוגים שבעצמות א"ס שלמעלה ג"כ מן החכמה הקדומה שנקרא ים הקדמוני כו'. כי האה"ר העצמי בתענוג העצמי ממש זהו למעל' גם מעונג שבח"ס כו'. עד שמחמת זה יגולה כל העלם האור דחכמה בהעלם אחר העלם מסדכ"ס כו'. וזהו שהיה הולך מדרגא לדרגא בעליות והשגות דחכ' עילאה עד אין שיעור ע"י האה"ר בדביקות התענוג העצמי בבחי' רו"ש שהוא בחי' חו"ג שבעצמות התענוג (שנקרא שעשועים כמ"ש למעלה בענין התורה הקדומה שהיתה אצלו שעשועים בעליה וירידה בעצמות התענוג הפשוט כו'). וזהו וקדושים בכל יום יהללוך סלה בלי הפסק כלל כמ"ש ילכו מחיל אל חיל כו'. שהן נשמות דאבות ומשה וכה"ג שבים החכמה הקדומה שעולים בלי שיעור באהוי"ר דתענוג שלמעלה מן החכמה במקור (שזהו מדריגה הב' דעוה"ב כו') וגם עכשיו יש בדוגמא זו בעוסקים בתורה לשמה באהוי"ר בדבור. בהבל רוח שיש בו רו"ש כלול מאש ומים. שאהוי"ר זו היא המעלה לחכמה שבתורה הקדומה בעצמות א"ס. כמו שדוד היה מחבר תורה שלמע' בהקב"ה כו' שזהו ע"י בחי' רשפי אש התענוג העצמי בעליה וירידה שהוא נקרא שעשועים דאורייתא כמ"ש ואני תורתך שעשעתי כו'. וכב"ע שהיה שונה ואש מלהטת סביבו ויונתן ב"ע כל עוף הפורח עליו נשרף. אפילו כמיכאל שנתבטל במציאו' אהוי"ר דמלאכים באהוי"ר זו דתורה להיותה בעצמות התענוג שנקרא שעשועי המלך בעצמותו ממש וע"כ לא היה יכול מ"ה לגשת לעוסקי בדברי תורה בדבור לשמה כנ"ל. כמו ברבה ב"נ כו' לפי שזהו בבחי' עה"ח שבעדן כמ"ש ועה"ח בתוך הגן כו'. ששם אין צד שרש אחיזה כלל וכלל לטו"ר שבעה"ד שהוא במדות שבלב. שמקבלים מוחין מצומצמים מחכמה שבראש (כענין אברהם יצא ממנו ישמעאל כו' כידוע) וזהו ענין הסנפירין שבלויתן שהן אהוי"ר שבעצמות התענוג שלמעלה גם ממ"ע דח"ע. ע"כ שט בהן כל הים בשיטה אחת כמו כנפי הנשר שמגביה ראשו וגופו כו'. כי יש בהן כח גדול יותר גם מן המוחין עליונים דח"ע כנ"ל באהוי"ר דמלאכים קס, אוד"ל. וזהו ענין הרמז שישחוט הלויתן לשור הבר בסנפיריו דוקא. כי גם גבורות קשות דרע גמור דשור הבר שלא יוכל להתברר בתורה ומצות הנגלית לנו בסו"מ כנ"ל. זהו בחכמה דתורה שבא בהתלבשות בעה"ד טו"ר ששם יש שורש אחיזה גם לרע גמור. כפסולת הגבורות שנסתעף מחיצוני' הכלים כענין עשו וישמעאל. וגם שיבוררו כל האוה"ע עכ"ז ישאר פסולת הגס ביותר שאי אפשר לתקנו. כי אין בו טוב כלל רק רע בעצם. שאיבודו תיקונו כנ"ל. אמנם אין סיבת איבודו רק באהוי"ר דתענוג העצמית שבחכמה עילאה הקדומה שלמעלה לגמרי מחו"ג דחו"ב שבמדות שבאים למטה בהשתלשלות כנ"ל (שהוא בבחי' עה"ח ממש) שהן ענין סנפירין של לויתן ששט לים הקדמוני בשיטה אחת כנ"ל. שבהם דוקא יש כח לשחוט לשור הבר להוציא חיותו הגס והרע להאבידו כמו שאמר שלע"ל ישחוט ליצה"ר. ורוח הטומאה אעביר מן הארץ כו'. וזה יראה לצדיקים לע"ל שלא היה זה בכחם בעבודתם בתו"מ כלל. גם בעזר שהיה עוזרם. כ"א בעצמו ישחוט והוא מה שיעזור ללויתן שישחטנו בסנפיריו דוקא כנ"ל וד"ל. (ועכ"ז אחר השחיטה הזאת יוכשר בשרו של שור הבר לסעודת הצדיקים לע"ל. ולא כבשר פרה אדומה שגם אחר השחיטה שרפוה ולא נשאר רק האפר כו' וד"ל. וגם הלויתן יהיה לטעם עונג הנפלא לנשמות הגבוהות שמים הקדמוני כו'. ובשר שור הבר אחר הבירור בשחיטה שהוציאו דמו גבורות הקשות ביותר. יהיה לעונג וטעם נפלא לנשמות שבעלמא דאתגליא שעבודתם הי' לבער הרע דנוגה ע"י אהוי"ר טבעי' ושכליי' במדות שבלב בשר בהתפעלות מורגשת. עד שלבם הגשמי' ג"כ יהי' חלל בקרבם כו' כדוד שהיה נשמתו מעולם הדבור בחי' מל' שע"כ היה אומר תמיד שירות ותשבחות. וכל עבודתו היה באוי"ר בלב דוקא כמ"ש צמאה לך נפשי כו' כמה לך בשרי כו' לך אמר לבי כו' כידוע) ע"כ יהיה בשר שור הבר לפניהם בתכלית הבירור כבשר הלויתן לנשמות דחו"ב דאצי' ולמעלה במ"ע כנשמת משה וכה"ג. וזהו יעשה סעודה לצדיקים לעתיד לבא מלויתן ושור הבר. ואבות ומשה ואהרן יאכלו בסעודה זו. ויברכו על כוס של יין המשומר מששת ימי בראשית. ואברהם לא יברך לפי שיצא ממנו ישמעאל כו'. רק דוד שהוא המל' יעלה למעלה מכולם כו' וכמ"ש במ"א באריכות וד"ל:
(יט) ומעתה יש להבין מ"ש במדרש הנ"ל דמקשים רבנן וכי שחיטה כשירה היא זו. דהא תנינן בכל שוחטין כו' חוץ ממגל קציר והמגירה ששחיטתו פסולה. ותירץ ותורה מאתי תצא תורה חדשה מאתי תצא ותתחדש הלכה כו'. דהנה מבואר למעלה ברמז זה דשחיטה בסנפירין דלויתן זהו בחי' אהוי"ר שהוא בבחי' רו"ש עליה וירידה כו'. וזהו כמו מגל קציר ומגורה שעשויה חריצין חריצין בפגימות שיש בהן עליה וירידה כידוע. וכך הוא בחי' אהוי"ר שהוא בבחי' רו"ש. דבחי' הרצוא הוא בעלי' והסתלקות באהבה ותשוקה למעלה בכלות הנפש. והיראה הוא בבחי' השוב למטה שזהו בחי' ירידת האור בכלי שמתיישב בו דוקא וחוזר ועולה כו'. וזהו ואהבת גי' ב"פ אור או"י ואו"ח דרו"ש באהוי"ר כידוע. וכך הוא עד"ז קס, בבאהוי"ר שבתענוג העצמי בבחי' רו"ש (שנק' שעשועים כנ"ל) שהאהבה בתענוגים הוא בבחי' רצוא בכלות הנפש וחוזר ויורד בבחי' שוב (כמ"ש למעלה בענין אהבה בתענוגים כו'). ואמנם אע"פ שעכשיו כל עיקר קיום המצות הוא באוי"ר בבחי' רו"ש עליה וירידה דוקא כידוע. עכ"ז אין השחיטה כשירה בסכין פגום שעשוי כמגל קציר ומגירה. אלא דוקא בסכין חלק שאין בו פגימה כלל. ואם שחט בסכין פגום שחיטתו נבילה כו'. כי עכשיו עיקר הכונה לברר ולהבדיל בין טו"ר שלא יהיה יניקה לרע מן הטוב בחיצוניות הכלים דחו"ג ששם היה תערובות כעה"ד טו"ר כידוע. וא"א להיות ביעור הרע לגמרי עד לע"ל שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר כו'. וע"כ אסור לשחוט בסכין פגום לפי שידוע דעיקר סיבת התהוות הכלים בא מבחי' הסתלקו' והתפשטות דבחי' רו"ש דוקא. שזהו בשרשו מלמעלה למטה בחי' מטי ולא מטי כו' כמ"ש בע"ח. שע"י שהאור מתיישב ונח למטה אחר ההסתלקות יוכל להיות מוגבל בכלי כמו דמיון דפיקא דליבא ברוח החיים שבלב. שמסיבת רו"ש שבו יהיה סיבת התיישבות האור בכלי הלב. וכן בנשימות שבאפו (כידוע בס' הרפואה) שגם בהיות שע"י בחי' שוב דהיינו התיישבות האור בכלי המוגבל ברושם בעלמא. בא סיבת התחלקות בכלים בג' מדריגות דראש תוך סוף עד בחי' חיצוניות הכלים שיורד מהן השפע בירידות המדריגות למטה מטה ביותר עד שגם החיצונים יכולים לקבל שפע ממותרות השפע הנופל משם (כענין אברהם שהוא בכלי החסד ואהבה דקדושה יצא ממנו מחיצונית דחיצונית הכלי ישמעאל בחי' חסד דק"נ דעשי'. וכן יצחק בכלי הגבורות דקדושה יצא מחיצוניות הכלי פסולת הגבורה דק"נ דעשי' (וכמו שאנו רואים גם בכל אדם בעבודה שבלב באוי"ר שמבחי' הטוב דאהבה או יראה יכול להיות הסתעפות לרע דנה"ט. כמו בהרגשת עצמו בבחי' יש ודבר ויגביה לבו ויפול בקנאה ותאוה וכבוד וכה"ג כידוע) וכמו בדוגמא שאמר שמזיעתן של חיות הקודש בבחי' השוב שלהם כמו בעמדם תרפינה כו' נתהווה אש בגיהנם לעונש לרשעים כו' וכה"ג) ע"כ בדוגמא זו הפגימות בסכין בעליה וירידה פוסלת השחיטה. שיש יניקה לגבורות קשות שבדם הוא הנפש הבהמית מזה ואין זה מיתוק ובירור כלל. כמו שלמעלה יש יניקה לחיצונים מחיצוניות הכלים ע"י העליה וירידה דרו"ש שבאורות כו' וד"ל. אבל כל זה עכשיו דוקא שאין ביעור לרע דק"נ עדיין רק להבדילם מן הטוב כנ"ל. וע"כ מקבלים מחיצוניות הכלים דקדושה. אבל לע"ל שיבוררו גם בחי' חיצוניות הכלים דמל' דעשי' גם בנשמות שבגופי' גשמיי' שיהיו טהורים ונקיים מכל סיג ופסולת דרע דיצה"ר לגמרי כמ"ש והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר בקדושה האלקי'. גם בנה"ב כמו בנשמת האלקי' ממש עד שיהיה החומר דגוף טהור וקדוש לאור האלקי שבנשמות. כמ"ש בצדיקים לע"ל היכל ה' המה בהיכל קדוש ממש. ואז גם מבחי' השוב שלהם לא יכול להיות יניקה לחיצוני' בבחי' פסולת כי גם חיצוניות הכלים יאיר כאור הפנימית (כמו האור דאור מקיף מזכך לחצי הכלי מבחוץ ואו"פ מזכך לחצי הכלי מבפנים כמ"ש בע"ח ומבואר במ"א) ע"כ לא יהי' צד יניקה כלל לחיצוני' קס, גמבחי' רו"ש שלהם. ואדרבה ברו"ש שלהם בכלי יהיה בזה עיקר השחיטה של שור הבר שהוא מבחי' פסולת גבורות הקשות ביותר שנפל מגבורות דקדושה דפני שור מהשמאל כנ"ל. לפי שרו"ש דעצמות התענוג שבנשמות הצדיקים. יהי' גם בבחי' חיצוני' הכלים כמו באור הפנימי'. ואין בזה שום פירוד כלל ואדרבה תכלית היחוד והתכללות בעצמות אור א"ס שזהו בעליות הנשמות הגבוהות ברו"ש דאה"ר בתענוגים בשעשועים העצמי' כנ"ל שיהללוך סלה בלי הפסק כלל. וזהו ענין הסנפירים דלויתן שישחוט בהם דוקא לשור הבר שהראה לצדיקים שאז יהיה עיקר ביעור הרע דיצה"ר לגמרי באהוי"ר שבעצמות התענוג העליון. שלא היה בזה ביכולתם באהוי"ר שלהם בעבודתם בתפלה ותורה ומצות שלהם בעוה"ז מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו שאמר במדרש ותורה מאתי תצא תורה חדשה מאתי תצא ותתחדש הלכה. פי' תורה חדשה זהו מבחי' תושל"מ שהיא בחי' עה"ח ממש שלמעלה מתורה שלנו שמלובש בעה"ד טו"ר לברר ולהבדיל כו' כנ"ל. והוא לע"ל בשלימות הבירורים דרפ"ח כו' לגמרי שלא יהיה יניקה לרע כלל כנ"ל. וזהו שמאתי ממש תצא תורה חדשה ותתחדש הלכה זו שיהיה מגל קציר כשר לשחיטה כו'. מטעם הנ"ל בענין השחיטה זו לשור הבר בסנפירין של לויתן דוקא. שכדי לבער הרע בעצם צ"ל ע"י רו"ש דעצמות התענוג שזהו העונג העצמי שבתורה חדשה שיתגלה לע"ל דוקא וד"ל. (וכמ"ש בפ' בראשית במ"ש יהי רקיע בתוך המים שהבדיל בין מים עליונים דחכמה עלאה הקדומה למ"ת שהוא חכמה תתאה דתורה שמתלבש למטה בעה"ד כו'. ויהיה עליה עוד לנשמות הצדיקים שיעלו אבר כנשרים ויהיו שטין ע"פ המים עליונים דתורה הקדומה כמו ורוח אלקים מרחפת על פני המים העליוני' שזהו למעלה גם מעליות הנשמות בים הקדמוני דחכמה הקדומה הנ"ל כמ"ש שם וד"ל). וכדוגמא זו שהיא שלימות הבירורים דרע דנוגה בשחיטה בשור הבר לע"ל. כבר היה מעין זה קודם חטא אדה"ר בעה"ד טו"ר. והוא מה שאמר דשור שהקריב אדה"ר קרן אחת היה במצחו כמ"ש ותיטב לה' משור פר כו' שהיה מבהמות בהררי אלף כו' שלא היה בהן שום תערובות רע כלל וכחמורו של רפב"י שנשאר מבהמות הללו כידוע (וזהו שהיה קרן אחת במצחו כקרן הצבי כו' לפי שגבורות הקשות דשור המנגח הוא מב' קרנות שבמותרי המוחין שיוצאים בבקיעה כו' (וע"כ אמר במשנה כל השופרות כשרים חוץ משל פרה דאקרי קרן כו'). משא"כ קרן הצבי שהוא קרן אחד במצחו ומתפצל לימין ושמאל. וכך היה השור שהקריב אדה"ר שיצא מן הארץ במאמר תוצא הארץ נפש חיה כו' וד"ל):
(כ) והנה מעתה יש להבין מ"ש ויתן לך האלקים מטל השמים כו' בשם אלקים דוקא. שהוא מבחי' הגבורות דע"י שהוא בחי' יצחק כנ"ל. אחר שאמר וירח ריח בגדיו כו' שאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו הוי' דוקא וידוע ששם הוי' הוא בבחי' החסד ורחמים שהוא שרש אברהם ויעקב. וגם שרש התו"מ כנ"ל במ"ש תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם כו'. ובריח זה שהריח בבגדיו לא היה בו מבחי' שם הוי' דאו"י דחסדים דתו"מ כלל. מאחר שהיה יצחק סבור שהוא קס, דעשו שאין לו חלק בתו"מ כלל כו'. ומה גם שהן היו בגדי עשו החמודות שהלבישם יעקב שהוא בחי' גבורות דחשמ"ל התחתון דנוגה שהוא בחי' כתנות עור דאדה"ר בעי"ן דהיינו עור שנק' לבוש שק (שהן ד' מאות איש דעשו מותרי הגבורות קשות דק"נ) וכמו ושק אשים כסותם קודם הבירור שלא נתבררו הז"מ דתוהו כידוע. ואיך אמר וירח ריח בגדיו דוקא שהוא כריח שדה אשר ברכו שם הוי' (שארז"ל שזהו כשדה דחקל תפוחין קדישין דבחי' המל' כידוע). וגם בתחלה אמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו ולא הכירו כי הי' ידיו שעירות כידי עשו אחיו ויברכהו. דמשמע שלא רצה יצחק לברך רק לעשו איש שעיר דוקא. ואע"פ שהיה קולו כקול יעקב ומפני שהי' ידיו שעירות כעשו לא נמנע מלברכו גם קודם שהריח ריח בגדיו כשנגש וישק לו. וזהו פלא מהו ענין ברכות כזו לעשו איש שעיר אחר שברכת אברהם ניתן ליעקב דוקא. ואם מצד בחי' התשובה דעשו שעולה בבחי' גבורות דאו"ח כנ"ל. עכ"ז הרי היה הקול קול יעקב. וגם בנשיקין שנשק יעקב ליצחק שהיה בפיו שהיה איש חלק בפניו למה לא הכירו שהוא יעקב ומה גם בריח הנשיקין מהבל הפה שהיה בו בודאי ריח תורה ויראת ה'. ולא עוד אלא שע"י ריח זה אמר ראה ריח בני כו'. לפי שהריח בנשיקין שלו מריח בגדיו כו'. מה ענין ריח הנשיקין לריח בגדיו כו'. והנה גם יעקב לא רצה לקבל הברכות הללו רק במרמה כשילבש בגדי עשו החמודות דוקא. ויתלבש בידיו וצואריו מעורות גדיי העזים שעירות דוקא. ואמר אנכי עשו בכורך עשיתי כו'. ואיך תצא דבר שקר מפי צדיק כזה וחזר וכפל לו עוד אתה זה בני עשו ואמר אני כו'. דמשמע מזה שאמת אמר ולא שקר כלל לפי שעשו מכר לו הבכורה ולו משפט הבכורה ע"כ אמר לי יאות הברכות הללו. עכ"ז לא היה זה אמת שאמר אנכי עשו בכורך דבאמת הוא יעקב רק שנמכר לו הבכורה. גם איך הודה בדברים אלה שעשו הוא בכורך כו'. ומה גם שאמר אני והלא באמת יעקב היה. שהוא איש תם יושב אוהלים בתושב"כ ותושבע"פ. ואיך החליף מטוב לרע לומר אני עשו. ומה גם לומר שקר דעשו על עצמו מאחר שהוא בבחי' אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב כו'. ואיך אמר על אמת שהוא שקר כו' וד"ל. אך הנה כ"ז יובן ע"פ כל הנ"ל בקניגיא שיעשה לע"ל לצדיקים במלחמת דלויתן ושור הבר כו' ויעזור ללויתן דווקא שישחוט לשור הבר בסנפיריו כו'. וזהו ג"כ ענין המלחמה דיעקב עם שרו של עשו כמ"ש בפ' וישלח ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר כו' כידוע דשרש יעקב הוא בבחי' הת"ת שהוא בחי' המדות דז"א דאצי' (ששם שרש הנשמות דצדיקים באו"א דאצי' שנק' לויתן כנ"ל) ושרו של עשו במדות דק"נ ששרשו בז"מ דתוהו דוקא שלפני התיקון כנ"ל. וגבר עליו יעקב איש תם יושב אוהלים בח"ע וח"ת דתושב"כ ותושבע"פ שעל ידו יובררו הז"מ דתוהו דוקא. לפי שבחכמה אתברירו וכמו שיהיה לע"ל דכתיב אז אהפוך אל עמים כו'. רק שנגע בכף ירך יעקב לבד. ואמנם סיבת הניצחון הזה שנצח יעקב לשרו של עשו (עד שכאשר ראהו עשו שלמטה רץ לקראתו ויחבקהו כו' כמבואר בפ' וישלח באריכות) זה היה מעזר ה' דוקא שעזר ליעקב איש תם הזה קסא, אשהן נשמות הצדיקים הכלולים בו שיקיימו התו"מ בכלל בסו"מ וע"ט כו' כנ"ל. שעוזר ללויתן לגבור גם על גבורות קשות דשור הבר דהיינו גם לעצם הרע שיהופך לטוב וכמ"ש גם במלחמות דיעקב כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל. דכל זה רמז לע"ל על בירור האחרון גם בצירופי' האחרוני' דשם אלקים שיומתקו ויוכללו בשם הוי' דתיקון דצדיקים בתורה ומצות כו' כנ"ל בענין צחוק עשה לנו האלקים דוקא שהוא בירור דבחי' ב"ן דנוגה דעשי' דוקא שסוף מעשה עלה במחשבה תחלה. וזהו עיקר שלימות התענוג מבחי' צחוק העליון במלחמה זו כו'. וזהו ויותר יעקב לבדו בלא זכות אבות דאברהם ויצחק אלא כמו שהוא בשרשו בפנימיות ועצמות דא"ס בשם הוי' העצמי דתו"מ דוקא (כמשי"ת) ואמנם אם לא שקיבל יעקב הברכות הללו במרמה דוקא ע"י שלבש בגדי עשו החמודות דכתנות עור דאדה"ר כו'. ואמר אנכי עשו בכורך כו' לא היה בו בחי' הכח הגדול הזה מלמעלה לנצח לשרו של עשו בהאבקו עמו כו'. ושרש הענין דבאמת יעקב הוא הבכור שנוצר מטיפה הראשונה שנק' ראשית אונו ולו משפט הבכורה באמת. כמ"ש במדרש במשל השפופרת (סתומה מצד א') הנכנס הראשון יוצא אחרון כך בחי' הכניסה שזהו בחי' הזריעה דאור הזרוע לצדיק עליון שהוא יצחק היה יעקב ראשון שנוצר מטיפה ראשונה. וביציאה שהוא התולדה יצא עשו ראשון ויעקב אחרון. כמ"ש ויצא הראשון אדמוני כו'. והיה עשו בכור בתולדה ולפי שעיקר הבכור בפטר רחם שנולד ראשון בזה היה עשו הבכור. אבל מצד בחי' הזריעה דאב היה יעקב הבכור באמת שנק' ראשית אונו ממש ולו משפט הבכורה כו'. וכך הענין למעלה בשרש נשמות ישראל הראשון שהוא בעצמות אור הא"ס בבחי' אור החסד הפשוט ועצמי שבעצמות התענוג והרצון בבחי' סדכ"ס דח"ע העצמי' כמאמר ישראל עלו במחשבה סתימאה הפנימית ועצמות ממש וע"כ כתיב בני בכורי ישראל בחי' בכור שנק' ראשית אונו כו' וכן קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כו'. ולכך אמר בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית כו'. ובשביל התורה שנק' ראשית כו' שהוא פנימית ועצמות חכמתו כו'. וכמו שיעקב נכנס ראשון כנ"ל מצד בחי' אור הזרוע לצדיק עליון וכמ"ש כי אתה אבינו כו'. וע"כ היה שרש יעקב למעלה גם מאברהם ויצחק להיותו למטה מרכבה לבחי' הת"ת דאצי' שנק' קו האמצעי שעולה למעלה בבחי' פנימי' ועצמות הכתר ששם עצמות דאור א"ס ממש שלמעלה מהתחלקות דחו"ג שבקוין דאצי'. שהתחלקות זו באה מבחי' חיצוני' הכתר שהוא בחיצוני' דח"ס שבוקע משם דרך שערות דמזל ונוצר ונק' ב' מזלות דחו"ב וחו"ג. אבל כשמבריח לקצה העליון היינו בכתר שבכתר שבפנימיות הח"ע שלמעלה גם מהתחלקות דחו"ג שבתענוג ורצון המאציל שלכך אמר במי נמלך ברצון של חסד להשתלשלות העולמות. בנשמתן של צדיקים שעלו במחשבה כו' וד"ל. וזהו שא' יעקב על עצמו ואנכי איש חלק בלי שערות כלל להיות שרש שרשו בעצם אור החסד הפשוט ועצמי דאור א"ס כמו שהוא בלי לבוש והעלם דצמצום השערות. לפי שאין שם בחי' מותרות השפע כלל רק בחי' אור פשוט ועצמי ממש. וע"כ מאברהם יצא ישמעאל קסא, במותרי החסדים בק"נ דבי"ע. ומיצחק יצא עשו מותרי הגבורות. אבל יעקב היה איש תם בשלימות העצמית דעצמות המאציל בי"ב שבטים ותורה ומצות כו'. וז"ש כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו יעקב דוקא נק' חבל נחלתו ממש כמ"ש יבחר לנו את נחלתנו כו' ונק' נחלה בלי מצרים להיותו למעלה מהתחלקות דקוין ימין ושמאל מעלה ומטה שבריח התיכון מבריח מקצה לקצה מעומק רום לעומק תחת ומעומק תחת לעומק רום בלי שינוי המהות בצמצום כלל כמ"ש כי גם חושך לא יחשיך ממך כחשיכא כאורה להיותה למעלה עדיין מבחי' צמצום הראשון דמק"פ שנק' חשך סתרו בחי' העלם העצמי כו'. אך זהו מצד בחי' הכניסה כמו שהוא במשפיע למעלה בעצמות המאציל שישראל עלו במחשבה כו' כנ"ל. אבל בבחי' היציאה למטה שנק' תולדה כאשר יורד האור בבחי' שפע למקבלים אז נהפוך שהנכנס ראשון יוצא אחרון והנכנס אחרון יוצא ראשון. והיינו שרש בחי' יעקב כמו שהוא במשפיע באור העצמות הוא שיוצא אחרון. שזהו בחי' אור דקו"ח שרש קו האמצעי דאצי' שיצא אחר בחי' הצמצום הראשון שנק' חשך סתרו שהוא בחי' ההעלם דמק"פ וחלל כו' שמתעלם בו האור דעצמות הוא ראשון. ואח"כ יוצא האור דקו"ח מן ההעלם לגילוי כענין שאמר כברייתו של עולם ברישא חשוכא דוקא והדר נהורא כו' (שזהו הרמז במ"ש יעקב לעשו יעבר נא אדוני לפני עבדו כו'. דקליפה קדמה לפרי בתולדה וצמיחה כמ"ש ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום שהוא בחי' גבורות דס"ג דתוהו לפני מלך מלך לבני ישראל שהוא בחי' התיקון כידוע). וזהו שרמז בגמ' בשאלה ששאל ר"ז לר"י מ"ט עיזי מסגי ברישא והדר אימרי שזהו עשו איש שעיר שיצא קודם לישראל שנק' צאן קדשים. והשיב כברייתו של עולם ברישא חשוכא כו'. וזהו שרש הגבורות דעשו איש שעיר בגבורות דצמצום הראשון שנק' מק"פ כו' שנק' חשמ"ל העליון בכלל. שקודם לאור דתיקון שהוא בקו וחוט המודד כל מדידה דאו"כ כו' (שזהו וי"ו דוהנורא בחי' יעקב כמ"ש במ"א) וזהו הטעם שאהב יצחק לעשו בנו הגדול שהוא הבכור בתולדה ויציאה שיצא ראשון. לפי ששרשו בגבורות דקו השמאל שעולה בשרש ומקור הגבורות שהוא בחי' העלם וצמצום הראשון שלפני האור דקו"ח כו'. וזה היה שרש יצחק בגבו' דע"י שבח"ס שעולה למעלה בגבורות דצמצום הראשון. שיש שם יתרון האור הרבה יותר מאור שאחר הצמצום הראשון כידוע בענין יתרון האור מן החושך דוקא. וע"כ בבירורים דאורייתא דתוהו מק"נ עולים לשרשם במקור כל הגבורות עליונים שיאיר מהעלם לגילוי. ביתרון אור רב באור דתיקון דקו המדה שהוא שם הוי' דתו"מ בבחי' הת"ת דקו האמצעי. דיעקב איש תם שלמטה באצילות הרי הוא רק מבחי' האור הנמשך מן המאציל לנאצלים בצמצום דקו המדה בגבורות דאו"פ בכלים רבים אחר הצמצום הראשון שנק' חושך סתרו וכמו ערך הגבלת האו"פ בכלי לגבי אור המקיף (כמ"ש בפ' וישלח באורך). אך עכ"ז מצד שרש יעקב איש תם בעצמות המאציל שלפני הצמצום הראשון. הרי הוא למעלה מכל עיקר ההשתלשלות דהעלם וגילוי חושך ואור כו' כנ"ל. ולזאת יש גם בכח יעקב דאצי' בקו האמצעי דת"ת לתקן ולברר לבחי' קסא, גהמקיפים דתוהו שיבוררו למטה בבי"ע עד ק"נ דעשי' בצומח חי הגשמי. שיתעלו ע"י האדם בתו"מ דיעקב דוקא דבחכמה דוקא אתברירו מטעם שישראל עלו במחשבה בעצמות ממש כי חלק הוי' עמו כו' כנ"ל. אך זהו דוקא כשישראל מבררים לבחי' החשך דק"נ בהיפוך עצם הרע לטוב בעצם שהוא ע"י התשובה דהיינו דוקא שצ"ג עושים תשובה כמבואר למעלה וד"ל. (ונמצא מובן מזה עכ"פ שיש ב' מדריגות ביעקב. א' כשהוא למטה באצי' בבחי' חכמה ומדות דתו"מ דבחי' התיקון דקו המדה שלמטה מבחי' התוהו. והוא כמו שבתולדה יצא אחרון כמ"ש לפני מלך כו'. והב' כשיעקב עולה למעלה באור העצמי' שלפני צמצום הראשון כנ"ל. שמזה יש בו כח להפוך גם חושך דתוהו לאור ע"י התשובה כו' כנ"ל. וזהו ההפרש בכלל בין ב' מדריגות דתו"מ ותשובה. שהתשובה בהיפוך חשך שלמטה לאור יהיה יתרון האור בהיפוך בחי' חשך העליון לאור להאיר בתוס' רב באור דתיקון. והתו"מ הוא באור דתיקון לבד. אך המדריגה הב' דיעקב בשרש האור דתו"מ בעצמות א"ס ממש כמ"ש כי חלק הוי' כו'. זהו למעלה גם מן התשו' בהיפוך חושך העליון לאור כנ"ל. וא"כ הרי יש ב' מיני תורה ותשובה. דהיינו שיש ב' מיני אור וב' מיני חושך. א' אור שאחר החושך העליון שהוא אור דשם מ"ה דתיקון דתו"מ באו"כ ממש. והב' אור העצמות שלפני החושך דתוהו והוא אור דתו"מ כמו שהוא בעצמות ממש כנ"ל. וב' מיני חושך א' חושך שלמטה שנק' חשמ"ל התחתון דנוגה שמתברר ע"י התיקון דמ"ה דחכ' דתו"מ שלמטה (שאינו רק להבדיל בין טו"ר ולא להפוך לרע גמור דקליפות הטמאות לגמרי דטמא טמא יקרא כו'). והב' חושך העליון שלפני האור דתיקון שאינו מתהפך לאור מההעלם דחושך סתרו לגילוי רק ע"י התשובה בהיפוך הרע עצמו לטוב. ואמנם זהו נעשה דוקא ע"י התשובה דצדיקים גמורים בתו"מ כנ"ל. וא"כ יש ב' מיני תשובה תשובה תתאה מלמטה למעלה בלא תו"מ כלל. שגם שיוכל להיות מזה היפוך החושך העליון לאור מצד שרש דחשמ"ל דנוגה בחשמ"ל העליון דחושך סתרו. אבל אין זה בא מצד כח אור העצמיות ממש שלפני הצמצום הראשון ולא יגיע לשם כלל כי אינו רק לבוש והעלם וקמי' ממש גם חושך העליון כו'. ותשובה הב' נקרא תשובה עילאה שהיא מלמעלה למטה כיו"כ דכתי' ישוב ירחמנו ישוב מאן אתר כו' מאור העצמו'. וכן השיבנו ה' אליך ממש וכה"ג. וזהו תשובה דצ"ג דוקא דצ"ג שרשם באור העצמיות ממש. שעי"ז דוקא יהופך חשך העליון לאור מלמעלה למטה משום דקמי' גם חשך לא יחשיך כו'. וזהו יתרון מעלת התשובה דצדיקים גמורים על תשובה תתאה בלא תורה ומצות כלל. וע"כ גזרו אומר אם ישראל עושים תשובה ישראל שהן צדיקים גמורים בתו"מ שנק' תשובה עילאה נגאלים בגאולה דאור העצמיות ממש. ואם לאו אין נגאלים בגאולה שלימה זו רק ע"י העלאה דבירורים דמצות לבד שזהו בחי' האור דתיקון. וכן ע"י תשובה תתאה בלא תו"מ שלא יגיעו בזה לאור העצמות כלל מטעם הנ"ל. וז"ש אם יגאלך טוב דאור התיקון דתו"מ יגאל. ואם לאו וגאלתיך אנכי ע"י תשו"ע כמו ביוה"כ וד"ל. (וזהו שאמר גולל אור מפני חושך שזהו קסא, דאור העצמות שמצמצם את עצמו מפני חושך סתרו שמסתתר עצמו בו. וחושך זה גולל מפני אור דתיקון הבא אחריו ששרשו הוא באור העצמות שלפני החושך. וזהו ויבדל אלקים בין האור ובין החושך ויקרא לאור יום כו' כמ"ש במ"א) וזהו שבכה רבי יש קונה עולמו בשעה א' דודאי לא נתקנא בבע"ת זה. (כמו רבי שהי' יחיד בדורו מניצוץ משה שקונה עולמו בשכר התורה ומצות בעוה"ב). לאחר שלא היה בו תורה ומצות כלל אלא היה מתקנא בתשובה זו בהיפוך הרע עצמו לטוב עד שיצא נשמתו בבכיה. שיהי' תשובה זו בצ"ג כר' בתורה ומצות שמגיע באור העצמות דא"ס ממש שלמעלה מחיי העוה"ב שאינו רק הארת אור א' מן העצמות ביו"ד כו'. וכידוע ומבואר במ"א שזהו ב' מדריגות בענין טהרה מביאה לידי קדושה. א' טהרה שהובדלה מן הטומאה בבירור והבדלה בין טו"ר בתכלית. ע"פ החכמה ומדות דתורה בסור מרע ועשה טוב. שזהו מגיע לאור הקדושה העליונה דשם הוי' דתיקון דתו"מ דאדם העליון ושרשו בקו"ח שמודד כל או"כ באו"פ כו'. והיינו בירור והזדככות החומר מן הצורה דשם מ"ה מברר לב"ן כמ"ש לעשות לתקן דבר המקולקל. שנפל בשבה"כ מרפ"ח כו' בעה"ד טו"ר דבחכמה דתו' ומצות אתברירו דוקא. כאו"מ שמברר ומזכך לחיצוני' הכלים מבחוץ. והב' טהרה עליונה יותר דבחי' תשו"ע שזהו בבירור וביעור הרע עצמו לטוב ומות נהפך לחיים שיהופך עי"ז בחושך העליון מהעלם העצמות לגילוי. שזהו דוקא מכח אור העצמות דקמי' כו'. שזהו תיקון החומר מצד עצמות האור דא"ס שבבחי' מקיף שנק' טה"ע. שזהו עיקר בחי' התיקון בריבוי האורות בכלים (כמו נשמת אדה"ר דפרחה מחי העולמים עצמו שזיכך לעפר החומר שלו. עד שעקבו של אדה"ר היה מכהה גלגל חמה קודם החטא וכה"ג) והוא ע"י תשובה דצ"ג דוקא כנ"ל וטהרה זו יהיה בתחה"מ מטלא דנטיף מע"י כידוע. וע"כ מביאה לידי קדושה העליונה יותר. והוא בחי' קדושת אור העצמות דא"ס ממש שלפניו שוים חושך ואור דתוהו ותיקון כו'. והוא שאמר קדושים תהיו ע"י תורה ומצות דבחי' התיקון יכול כמוני ממש ת"ל כי קדוש אני קדושתי כו'. והיינו בתו"מ שבעצמותו ממש שזהו שרש יעקב איש חלק כנ"ל וד"ל. והוא שרש בחי' יו"כ שהוא בעצמות דא"ס כעוה"ב ממש שנק' טה"ע כמ"ש לפני הוי' תטהרו שנמשך מרעוא דכל רעוין סליחות העונות שיהיה הזדונות כזכיות למעלה ממשפט התורה כו'. שזהו בחי' תש"ע ישוב ירחמנו כו' וד"ל. שזהו דוקא לישראל שנאמר ועמך כולם צדיקים בתו"מ ונעשים בע"ת אמיתי' בהיפוך הרע גמור שהן עונות גמורים שאין להם תיקון כלל ע"פ התורה. רק באמרם וידוי אשמנו כו' תעבנו כו' תעינו כו' שמעוררים ר"ר מצד שרשן בעצמות אור א"ס ב"ה שבחר ביעקב חבל נחלתו כמאמר ישראל עלו במח' בבחי' פנימית ועצמיות דהוי' דתו"מ דוקא כמו שהוא בעצמות ממש עי"ז יהופך גם החושך העליון לאור ויתגלה להם כמו שהוא ממש בעוה"ב. וכן ביו"כ דכתיב כי בענן אראה כו' כמ"ש במ"א. והוא בחי' תשו"ע דיו"כ בצ"ג דוקא שאין כח זה בתשובה בלא תו"מ כלל כאוה"ע כו'. (שהוא ענין החותם דנעילה ביו"כ) כמ"ש למעלה שגם ברוממות קסב, אהעצמיות דקמי' כחשיכא כאורה ממש (וע"כ ביקש משה כו') נבדלו שם ישראל בבחי' פנימית ועצמות דתו"מ כו'. וזהו שאמר מה אלו ברצון הפשוט דעצמות אור הא"ס בתורה ומצות העצמיות במ"ת כך מ' יום אלו להמשכות י"ג מדות הרחמים ע"י תשובה תתאה ותשובה עילאה כרצון זה עצמו ממש משום דממקור א' הם דהא בהא תליא והיו לאחדים ממש דטהרה וקדושה זו הכל א' באור העצמות ממש כתחה"מ ועוה"ב וד"ל:
(כא) ובכל זה יתורץ כל הנ"ל במ"ש וירח ריח בגדיו דוקא ויברכהו ויאמ' ראה ריח בני כרי' שדה אשר ברכו שם הוי' דוקא כו'. דהנה מבואר למעלה בשרש ענין הברכות הללו שרצה יצחק לברך לעשו דוקא ולא ליעקב דלא קאי בברכות אברהם שנאמר לו בדבר ה' שניתנה ליעקב דוקא והוא בברכות ארץ ישראל שהן ז' אומות הכנעני והחתי כו' שניתן לירושה לאברהם זהו לא שייך לעשו כלל רק ליעקב שיובררו ע"י תורה ומצות דוקא. וכמ"ש כאן כאשר שלח יצחק ליעקב לפדן ארם אמר לו ואל שדי יברך אותך כו' ויתן לך את ברכת אברהם כו'. והוא מה שא' ליצחק כבר גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את הארצות האל שהוא ארץ כנען והרביתי את זרעך כו' דכל זה מדבר בזרע יעקב דוקא ולא בזרע עשו כי מ"ש לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק כו' כמבואר בדרז"ל לפי שא"י הוא חלקו של יעקב וגורלו להיותה בבחי' פנימית המל' דקדושה באמצעית דכל עלמא ונק' ארץ חפץ כמ"ש ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה כו' עיני ה' כו' בה כו' (וגם בזמן הגלות כמבואר בזהר) כידוע שכל ההשתלשלות דקדושה האלקית באבי"ע מריש כל דרגין שלפני האצי' עד סוף העשי' הוא מתקשר ונמשך הכל בא"י דוקא שהוא למעלה ארץ עילאה ארץ החיים שכל אורות דחיים עליונים כלולים בה לפי שנתב"ס דוקא וע"כ כל ברכות אברהם העליון שהוא בחי' אבר מ"ה דחכמה עילאה דאצי' נמשך בה דוקא והיינו בחי' שם ב"ן דמל' דאצי' שלאחר הבירור נק' ארץ ישראל דלעילא כמ"ש בזוהר בכמה דוכתי' כו'. אך כל ארץ העמים לבד ארץ ישראל שהן תחת ממשלת ע"ש דנוגה דעשי' החונים סביב למל' דקדושה אין ליעקב חלק בהם כלל כי הם מקבלים מחיצוניו' הכלים דמל' בצירופים האחרונים דשם אלקים כו' כמ"ש אשר חלק ה' אותם לכל העמים וא' שהחליקן בדברי' והפרידן כו'. ולזאת רצה יצחק לברך לעשו בנו הגדול שיהיה גבור ומושל על כולם כמ"ש יעבדוך עמים כו' (כמ"ש במ"א ביאור זה באריכות). אך א"כ יש להבין למה רצה יעקב לקבל ברכות האלה שאינם מחלקו וגורלו כלל אחר שכבר יש לו חלקו בברכת אברהם בארץ ומה גם שעשה במרמה להתנכר להתלבש בבגדי עשו ולומר אנכי עשו כו' ולמה הוצרך לזה. ואמנם הענין הוא דאם היה עשו מקבל הברכות האלה מיצחק שלא ע"י יעקב לא היה תקומה כלל ליעקב בחלק ברכתו בא"י מפני עשו אחיו כי היה נכנע גם הוא תחת ממשלתו לפי שהיה תוס' אור וכח לעשו על בחי' הקדושה דתו"מ דבחי' התיקון מצד שרש עשו בבחי' התוהו שקדם לבחי' התיקון שהוא בחי' שם ס"ג שלמעלה משם מ"ה קסב, באחר העלי' ובירור דעשו ע"י גבורות דיצחק העליון שהיה מעלהו למקור הגבורות העליונים שהוא בחי' שם אלקים דב"ן דתוהו שלמעלה משם הוי' דחכמה דתיקון (והיינו בחי' צמצום הראשון דחושך סתרו שלמעלה מאור דקו"ח שנק' קו המדה כנ"ל). משא"כ עכשיו שקיבל יעקב שהוא בחי' התיקון דשם מ"ה ממקור גבורות עליונים דבחי' אלקים דתוהו נהפוך הוא שגם כל שפע וברכה דעשו בחיצוניות הכלים דמל' בחי' ב"ן אינו נמשך רק ע"י שם מ"ה דיעקב דוקא דבחכמה אתברירו דמ"ה מברר לב"ן דנוגה כו' לבד מה שנוסף אור גדול בשם מ"ה דתיקון ע"י הברכות הללו דשם אלקים דתוהו שהוא מבחי' המקיפים דחושך העליון שעי"ז נתעלה יעקב לשרשו בעצמות האור א"ס שלפני צמצום הראשון כנ"ל באריכות וד"ל. וביאור הענין יובן עפ"י הנ"ל שיש ב' מיני אור וב' מיני חושך שהוא ב' מיני תורה ותשובה כו' דשרש יעקב בשם מ"ה דחכ' דאצי' להמשיך ריבוי האורות בריבוי הכלים ע"י תו"מ ונק' איש תם יושב אוהלים כנ"ל שהוא בבחי' קו"ח שנק' קו המדה כמ"ש תתן אמת ליעקב כו' אין אמת אלא תורה כו' שזהו בחי' אור שלמטה מן החושך העליון ולא יכול לברר רק לבחי' חושך דנוגה שלמטה בהבדלה בין טו"ר ולהמשיך אורות עליונים בדברים גשמיי' דטוב שבק"נ בהיתר וכשר וטהור כו' אבל הטמא טמא יקרא וכן פסול ואסור דרע גמור דג' קליפות הטמאות לגמרי דשיורי הז"מ כו' שלא יובררו ע"י התו"מ לא יעלו לעולם למעלה כו' וזהו ענין ברכות אברהם בא"י בקיום התו"מ כמו תרומות ומעשרות וקרבנות וכל המצות התלויות בארץ שנמשך שם דוקא ריבוי האורות דע"ס מעצמות רצה"ע בכלים מכלים שונים שזהו בביעור הרע בעה"ד טו"ר שאינו אלא בא"י דוקא מטעם הנ"ל דנעוץ תחלתן בסופן במל' דאצי' שם ב"ן כו'. והנה זה היה כל ענין העבודה דיעקב איש תם עם לבן הארמי בי"ד שנה שעבדו בב' בנות לאה ורחל שזהו ב' עלמין דאתכסי' ואתגלי' בינה ומל' ב' ההין דשם הוי' שהוליד מהן י"ב שבטים שבטי יה שנק' צבאות הוי' ממש שקיבלו התו"מ פב"פ כו' שהוא בחי' התיקון דמ"ה דח"ע וזהו העושר שהציל בצאן לבן העליון ע"י המקלות אשר פיצל כו' בחי' עקודים ונקודים וברודים כו' (כמ"ש בפ' ויצא באריכות) וכל זה מבחי' לובן העליון שהוא מבחי' התענוג הפשוט שבעצמות המאציל שלפני הצמצום שנמשך משם ריבוי אורות בעולם האצי' בריבוי הכלים דתיקון כמ"ש ויפרוץ האיש מאד מאד כו' שהן ריבוי האורות בכלים שבתו"מ שניתן לישראל דוקא והיינו לפי ששרש יעקב דאצי' בקו האמצעי דבחי' ת"ת עלה בעצמות האור דרב חסד ותענוג הפשוט שלפני בחי' החושך העליון כנ"ל ע"כ היה ביכולתו מצד עצמו לנצח ללבן שלמטה בחכמה דנוגה כמ"ש אני חכמה שכנת"י ערמ"ה מבחי' אמת דחכמה דתורה יכול להתלבש בערמה דחכמה דנוגה ולברר ולהוציא משם כל בחי' טוב העליון שבעונג דחכמה עילאה הקדומה העצמות שנק' לובן העליון כמו שהוא בלי צמצום והעלם דבחי' פרסא כלל (כמ"ש שערך כו' שגלשו מהר גלעד דגלע"ד שעשה להפסיק אינו מעלים ומפסיק כלל כמ"ש שם) וע"כ ע"ז לא היה צריך יעקב לעזר קסב, גמיצחק אביו כלל כי היה זה בכח עצמו דוקא מצד שרשו באור העצמות שלפני הצמצום כנ"ל שזהו ברכות אברהם אבר מ"ה דחכמה עילאה דתורה ומצות כנ"ל וז"ש ואל שדי יתן לך כו' ששלך הוא. אך עכ"ז לא היה ניתן ליעקב כח זה להצליח בעבודתו עם לבן אם לא שתחלה יקבל הברכות דעשו בהתלבשו בבגדי עשו כו' שמזה היה העיקר הכח לניצחון שלו לשרו של עשו בהאבקו עמו אחר שנפטר מלבן בשלום (וכמ"ש בפ' וישלח) שאע"פ ששלח לעשו לאמר עם לבן גרתי קיימתי תרי"ג מצות כו' ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור כו' שכל זה רמז לו שכבר עשה כל שלימות דבחי' התיקון באו"כ ע"י החכ' דשם מ"ה שזהו מצד שרשו באור החסד העצמי. וז"ש עם לבן גרתי כו' ויהי לי גם שור וחמור דק"נ שנהפך לקדושה כנ"ל עכ"ז לא נפל עשו מדבר זה ויצא לקראתו עם ד' מאות איש שלו שהן בחי' גבורות קשות דנוגה ששרשם בגבורות דתוהו שלפני התיקון להיותם מבחי' הרע גמור דשיורי הז"מ שנק' שק כנ"ל שלא יובררו ע"י החכ' דשם מ"ה דתיקון כנ"ל וע"כ פחד יעקב מאד מהם וירא ויצר לו והתחיל לעורר זכות אבות שהן בחי' חו"ג דפנימי' ע"י שנשבע לאברהם ויצחק ע"ד הברכה לזרעם בארץ ישראל וכמ"ש אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם וז"ש אלקי אבי אברהם כו' קטונתי מכל החסדים ואמת דאברהם ויצחק שמקבל מהם כמו מזל התחתון כו'. ואמנם זה הזכות לא הועיל לגבי עשו וד' מאות איש שלו ששרשו בחושך העליון שלפני האור דתיקון שנמשך למטה בגבורות קשות לגמרי כנ"ל רק כשאמר ואתה אמרת היטב איטיב עמך כו' שז"ש ליעקב ופרצת ימה וקדמה כו' נחלה בלי מצרים כלל וזרעו לא יספר מרוב שזהו כשעולה יעקב בבחי' עצמות אור הכתר שהוא עצמות התענוג הפשוט כמו שהוא בלי לבוש וצמצום כלל כנ"ל דקמי' גם חושך לא יחשיך כו' שהוא בחי' תשו"ע ותשו"ת כנ"ל. וזהו שאמר ויותר יעקב לבדו אחר שהעביר כל אשר לו בבחי' התיקון דחכ' בכל עבודתו שעבדו בצאן לבן וב' נשיו ושפחותיו וילדיהן במעבר יב"ק יחוד ברכה וקדושה כו' ונשאר רק יעקב לבדו כמו שהוא בשרשו בעצמות האור דא"ס שמפני זה נק' איש חלק כמ"ש כי חלק הוי' כו' יעקב חבל נחלתו (והוא נקודה עליונה דסגול העליון כמ"ש כי יעקב בחר כו' ישראל לסגולתו כו') שאין זכות אבות שהן בב' קוין דחו"ג דאצי' מגיע לשם כו' ואז נצח לשרו של עשו בהאבקו עמו שהוא בחי' הצמצום דחושך העליון שנבקע ונחלש מפני האור דתו"מ דיעקב וכמ"ש כי שרית עם אלקים כו' אלקים דבחי' ב"ן וס"ג דתוהו כו' וד"ל. אך עכ"ז לא היה בכחו של יעקב לנצחו הגם שעלה למעלה בשרש התו"מ שבעצמות ואע"פ שכבר נשלם בשלימות דבחי' התיקון דתורה אור עם לבן העליון רק ע"י שקיבל הברכות דעשו במרמה דוקא כנ"ל שזהו ענין התשובה דצ"ג דוקא שנק' תשובה עילאה דוקא כנ"ל. והענין הוא כנ"ל דתשובה עילאה זו היא מלמעלה למטה כמו ישוב ירחמנו יכבוש כו' כמו ביום כיפורים שישוב ירחמנו בי"ג מדה"ר מרעווא דכ"ר כו' כמ"ש לפני הוי' תטהרו וכן וטהרתי אתכם ע"י מים טהורים דטה"ע שזהו בחי' הבהקת האור דטה"ע שמטהר גם קסב, דלטומאה גמורה דעונות גמורים שאין להם תיקון ע"פ החכ' דתורה וכמו תחה"מ לע"ל שהמות יהפך לחיים שזהו טהרה שמביאה לידי קדושה דעצמי' ממש כו'. וזהו ע"י תשובה דצ"ג דוקא אחר שנעשי' בשלימות הבירור דתיקון דאור החכ' דתורה שמבררים לחושך שלמטה יהיו עולים למעלה יותר שיהפכו בחי' חושך העליון לאור מצד שרשם בעצמו' האור דתורה שלפני החושך כמו שאמר דמשה לא זכה לתשובה רק קודם מותו דוקא לפי שכל התו"מ שקיבל לא היה רק לברר לעה"ד טו"ר למטה אבל למעלה להפוך החושך העליון לאור היה זה קודם מותו דוקא שנסתלק לשרשו בעצמות אור א"ס ממש דקמי' ממש גם חושך לא יחשיך כו' ונהפך החושך לאור ממש והוא מה שאמר דמלכא משיחא אתא לאתבא צדיקייא דוקא בתשובה שיעלו אותם למעלה בשרשם הראשון בעצמות האור דתורה ומצות כמו שהוא באור העצמות דא"ס שמשם יוכלו להפוך חושך העליון לאור שאין זה בכח הבע"ת שלמטה בלא תורה ומצות כלל כתשובה דראב"ד הנ"ל וכה"ג דאע"פ שמגיע שרשו בבחי' התוהו שהוא חושך העליון שלפני האור דתיקון אין זה רק בחי' העלם דמקיף שבא בגילוי לגבי שלמטה הימנו (שהוא עולם התיקון באו"פ בכלי) אבל ע"י תשובה דצדיקים גמורים נהפך כל עיקר ההעלם דחושך סתרו להיות רק בבחי' או"פ ובטל ונכלל בעצמות כביטול הנר בפני האבוקה (ומה שאמר במקום שבע"ת עומדים צ"ג אין יכולים לעמוד כלל זהו בצ"ג בתו"מ דבחי' התיקון לבד שלא הגיעו לשרשם בעצמותו ממש שהן באו"כ דאדם בנר"נ כו' וע"כ א"י לעמוד כלל בבחי' מקיפים דכתר דתוהו שנק' העלם האור שבלתי יוגבל בכלי החכמה שזהו מקום דבע"ת עומדים כנ"ל אבל צ"ג שנעשים בע"ת בלב נשבר ממש כמו דוד המלך שהיה צ"ג והיה בע"ת אמיתי כמ"ש אלמדה פושעים כו' וכה"ג זהו למעלה הרבה מתשובה בלא תו"מ מטעם הנ"ל לפי שבחסד ואמת דתו"מ דיעקב איש חלק דוקא יכופר עון דבע"ת בי"ג מדה"ר ביוה"כ כמ"ש מה אלו ברצון אף אלו ברצון הפשוט שבתו"מ שבעצמות דוקא כו'). ובזה יובן מה שהיה בכח יעקב איש תם דתורה ומצות לנצח לעשו וד' מאות איש ע"י שקיבל הברכות דעשו במרמה דוקא כנ"ל שזהו כצ"ג שנעשה בע"ת שבכחו מצד אור העצמות ממש להפוך חושך העליון לאור כנ"ל. ואע"פ שיצחק רצה לברך לעשו כמו שהוא למטה שהוא ע"י תשובה בלא תו"מ אבל הבין בריח לבושיו (שהן כתנות אור בא' אחר הבירור) שהוא כריח שדה אשר ברכו הוי' שבעצמות ממש שהן מ"ה וב"ן שבתו"מ שבעצמות ממש וע"כ אמר הקול קול יעקב כמו שהוא בשרשו בעצמות והידים כו' ולא הכירו ליעקב כי היו ידיו שעירות בתשובה דהיפוך הרע לטוב והיה סבור שנתעלה עשו בתשובה בלא תו"מ כמו בעלי' דתומ"צ בשרשם בעצמות כו' שזהו כאשר צדיקים גמורים נעשים בעלי תשובה כנ"ל. וזהו שהיה כפלא גדול בעיני יצחק. אך היה נצרך שיומשך הברכות הללו שמהפך ההעלם דמקיפים לאור בבחי' ההעלם דוקא שזהו ענין המרמה כמ"ש בא אחיך במרמה כמ"ש במ"א וד"ל. ובזה יתורצו כל הקושיות דלעיל דמ"ש כריח שדה אשר ברכו קסג, אהוי' דחסד זהו בשם ב"ן דנק' שדה חקל תפוחין קדישין דג"ע שמקבל משם מ"ה דהוי' עצמו שבעצמות שהוא חלק הוי' דיעקב איש חלק. אך גם ריח בגדיו שהן לבושין דנוגה בשרשם בחשמ"ל העליון היה בהם ג"כ מריח זה דריח שדה לפי שהמקיפים דתוהו נעשים בבחי' או"פ ונכללו בריח שדה כו' לפי שבאמת היה תשובה זו בצ"ג שהוא יעקב שעל ידו דוקא נעשו ריח בגדיו כריח כו' כנ"ל וגם מה שבקול הכיר שהוא קול יעקב דקול תורה וכן בנשיקין בהבל פיו שזהו בריח ובטעמים וסודות התורה וגם ממה שטעם מכל מיני עונג העצמות ממש במאכלים שעשה וביין ששתה כעונג העוה"ב אחר הבירור שע"י תו"מ דוקא עכ"ז מאחר שכ"ז בא ע"י בירור דוקא כמו בתשובה פשוטה שמהפך החושך דתוהו לאור לא הכיר בקולו ונשיקין שלו שהוא יעקב כי ממילא יוכלו לבא גם בעשו (כמ"ש ר' יש קונה עולמו כו') דמקיף דתוהו גדול מאו"פ דתיקון (וע"כ ברכו בטל השמים ומשמני הארץ שזהו מקרא משנה תושב"כ ושבע"פ לחם מן השמים ולחם מן הארץ ורוב דגן זה תלמוד שמברר מחושך לאור בחב"ד דבריאה וקבלה באצי' זהו תירוש יינה של תורה דכל זה הוא בבירורי' דאו"ח דנוגה מלמטה למעלה דאז מקרא בעשי' ומשנה ביצירה ותלמוד בבריאה כו' והוא שם הוי' כריח שדה דאו"י מלמעלה למטה כו' שזהו הכיר בקול תורה דיעקב ובנשיקין שלו שעולה מלמטה למעלה בבירורים דצדיקים גמורים בתורה ומצות ותשובה). וגם יתורץ מ"ש אנכי עשו בכורך שלא אמר שקר כלל כי היה יעקב הבכור באמת ראשית אונו בכניסה כנ"ל וכשעלה בעצמות להפוך חושך העליון לאור הרי היה בבחי' עשו ממש כמו שהוא למעלה שנק' בכור בתולדה כנ"ל ע"כ אמר אנכי עשו בכורך פי' אנכי יעקב איש חלק אני עשו בכורך ג"כ בתולדה וכמ"ש את בכורתי לקח לא החליף טוב ברע כי גם הפך הרע לטוב על ידי תשובה עילאה דצ"ג ונעשה משקר אמת ומחושך אור כנ"ל וד"ל. ובכל הנ"ל יובן בענין הברכות דעשו שקיבל יעקב במרמה קסג, בכאשר נתלבש בבגדי עשו החמודות ואז קיבל מפחד יצחק העליון ע"י היפוך חושך העליון לאור בתשו' עילאה דצ"ג יובן מה שהיה בכחו לנצחו שרו של עשו בהאבקו עמו מב' טעמים. א' מצד שהיה צ"ג בתו"מ דתיקון בשלימות עבודתו עם לבן בריבוי או"כ כו' כנ"ל ועי"ז עלה לשרשו באור העצמות שיהיה לו משם עזר לניצוח זה. והב' מה שהיה בלבושי דעשו ונעשה בע"ת גמור כמ"ש אנכי עשו וקיבל הברכות דמטל השמים כו' שהן בירורים דאו"ח שנהפך החושך לאור מלמטה למעלה ע"י תורה ומצות בבחי' התיקון ומלמעלה למטה ע"י תשובה עילאה דצ"ג שכלול מב' מדריגות דאו"י ואו"ח שזהו תו"מ ותשובה דצ"ג. וזהו כי שרית עם אלקים דחושך העליון ועם אנשים דחכמה ומדות דק"נ דבחי' לבן שלמטה כו' ואזי ממילא כאשר ראה עשו ליעקב איש חלק רץ לקראתו ויחבקהו מב' טעמים. א' שנהפך חושך דתוהו לאור להיות מקיף בגילוי לאו"פ דיעקב דתיקון כמ"ש למצוא חן בעיני אדוני וכן וישתחו ז' פעמים כו'. והב' מצד שרש יעקב כמו שהוא באור העצמות שנהפך שם החושך לאור כנ"ל וד"ל. וזהו שאע"פ שהיה מלחמה עם שרו של עשו אבל בעשו למטה נעשה שלום ממילא ורץ לקראתו מב' טעמים הנ"ל. וזהו שרמז דוד פדה בשלום נפשי דקאי ביעקב שפדהו אותו מעשו בשלום בלא מלחמה כלל רק בהכנעה דמנחה בהעלאת מ"ן לבחי' תוהו לפי שברבים היו עמדי שזהו מ"ש בסוף פ' ויצא ויעקב הלך לדרכו מאצי' לבי"ע לברר בירורים ויפגעו בו מלאכי אלקים דבחי' ב"ן דמל' דקדושה דארץ ישראל (שבאו לקראתו מארץ ישראל כפרש"י) שזהו בחי' או"י דתו"מ בחסד ואמת דיעקב שראוי לברכת א"י ואחר שלימות עבודתו בבחי' התיקון לברר לנוגה כו' דהיינו בבחי' או"ח בתשובה דצ"ג כנ"ל. וזהו שקראם מחניים ב' מחנות דאו"י ואו"ח יחד כנ"ל וז"ש כי ברבים היו עמדי ברבים בב' מחנות הללו וד"ל: