וידר יעקב נדר
קסג, א(א) וידר יעקב נדר לאמור אם יהיה אלקים עמדי ושמרני כו'. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה הוי' לי לאלקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. הנה הדקדוקים בפרשה זו רבים הנה הא' מה שאמר אם יהיה אלקים עמדי ולא שם הוי' שלזאת נדר שיהיה קסג, בהוי' לו לאלקים כו'. ועוד מה שנדר שיהיה לו הוי' לאלקים מהו ענין חדש הזה וכי לא היה עד כה הוי' לו לאלקים וכמ"ש כי הוי' הוא האלהים כו' דכולא חד ממש. ולמה לא יהיה לו הוי' לאלקים כי אם בתנאים אלה שפירש דוקא אז יהיה שם הוי' לו בבחי' אלקים דוקא. ועוד מה שכפל בתנאו כשישמרנו אלקים בדרך הזה ויתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש וגם ישוב בשלום אל בית אביו דוקא אז יקיים נדרו אשר נדר שיהיה הוי' לו לאלקים והאבן הזאת יהיה בית אלקים אבל אם יחסר מתנאים הללו התנאי הב' שישוב בשלום אל בית אביו אע"פ שיתקיים התנאי הראשון שיתן לו לחם כו' לא יקיים נדרו אשר נדר כו' שאין בזה טעם למה העיקר בשובו בשלום אל בית אביו דוקא. וגם יש להבין במה שנדר עוד שהאבן הזאת כו' יהיה בית אלקים מאי רבותא יש בזה. ועוד יש לדקדק מ"ש והאבן הזאת לשון נוק' ואח"כ יהיה בית כו' הול"ל תהיה בית כו' דיהיה לשון זכר הוא ואם בית לשון זכר הול"ל האבן הזה כו' וד"ל. ועוד בעיקר הענין יפלא מה שייכות יש לזה שיהיה מן האבן בית אלקים לזה שאמר תחלה והיה הוי' לי לאלקים כו'. ועוד איך יעשה מאבן גשמי בית אלקים ממש כו'. אך הנה כ"ז יובן בהקדם תחלה מ"ש צוה ישועות יעקב. ויש קסג, גלהבין מה שייך הציווי בזה ומהו ענין ישועות יעקב כו' להיות ידוע בפי' ישועות שהוא בחי' החסדים העליונים שמאירים מבחי' הארת פנים העליונים שהן בחי' שע"ה נהורין דא"א שמאיר בז"א שנק' יעקב וז"ש צוה ישועות יעקב כו' וד"ל. וביאור הענין הנה פי' ישועות הוא ג"כ מלשון הפנה שפונה את פנימיות עצמותו כמו וישע ה' אל הבל כו' וכן אנו אומרים ולתפילתם שעה כו' שזהו החזרת פנים ברצון הפנימי' שמאיר בהארת פנים דוקא כמו יאר הוי' פניו אליך כו' והוא הנק' שע"ה נהורין כמ"ש בזוהר וזהו שאמר צוה ישועות יעקב שיתגלה אור הפנימי' דבחי' שע"ה נהורין בכנ"י שנק' יעקב למטה דוקא כמו שהן בעוה"ז וכמ"ש יאר הוי' פניו אליך דוקא. והענין הוא להיות ידוע בשרש ענין ההשתלשלות של כל העולמות דבי"ע מאין ליש הוא רק מבחי' מלכותו ית' כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים והיינו רק בחי' זיו ואור בעלמא שנק' הארה דהארה שהוא אור של תולדה כמ"ש הודו על ארץ כו' פי' הוד שמו דבחי' המל' הוא בבחי' מקיף על ארץ כו' וכמ"ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור שאור זה האלקי בעולמות אינו רק הארה דהארה מעצם שם אד' או שם אלקים המחיה כל העולמות כו' וכידוע שיש מסך מפסיק בין אצי' לבי"ע שע"י המסך הזה נעשה רק בחי' אור של תולדה שנק' הארה דהארה כידוע וגם בהארה דהארה זו שמהוה כל העולמות אין שינוי כלל וכלל וכמו שאנו אומרים אתה הוא עד שלא כו' ואתה הוא משנברא כו' בלי שינוי כלל משום דהארה זו היא ג"כ בבחי' אלקות ממש ואינו נבדל מעצמות אור האלקי שאין בו שינוי כלל ומה שמתחלקים ריבוי רבבות מדרגות לאין שיעור מאותו האור האלקי בהתהוות רבוא רבבות עולמות מאין ליש כמ"ש היש מספר לגדודיו אלף אלפים ישמשוני' ורבוא ריבבן כו' וכמ"ש בזוהר בהיכלות דפ' פקודי הכל כלא חשיב באמת לגבי עצמות אור האלקי שהוא בבחי' א"ס ממש כידוע דאין ערוך כלל לנבראים עם הבורא כו' אף לא כערך טפה בים ולא כערך הדומם לגבי המדבר כו' וכמו שאומר אין ערוך לך כו' בעוה"ז שהוא בחי' עלמא דאתגליא בכלל שנברא בה"א וגם לחיי העוה"ב שנברא ביו"ד אין זולתך כו' לפי שיו"ד וה"א שבי"ה צור עולמים העוה"ז ועוה"ב אינו רק ב' אותיות משם הוי' כו' ואפי' עולם האצי' שנאצל מעצמות המאציל שהן ע"ס בבחי' אלקו' ממש אין לזה ערך לגבי בחי' עצמות המאציל ממש שהוא אח"פ בתכלית כמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כו' כמ"ש בס"י לפני אחד מה אתה סופר כו' וע"כ נק' ע"ס בלי מה בלי מהות כו' כידוע לפי שאור הא"ס כשמו כן הוא שאין לו תחלה ולא תכלה להיותו למעלה מבחי' מעלה ומטה תחלה וסוף כו' וע"כ כל ההשתלשלות דאבי"ע כלא ממש חשיבא לגבי מהו"ע ית' ממש עד שבחי' האצי' והעשי' שוין שגם אור האצי' נחשב רק כבחי' עשי' (וכידוע דז"א נק' אדם דעשי' לבד) ומה שנתצמצם הארה בעלמא מעצמות א"ס ב"ה בבחי' קו"ח הוא המקור הראשון לכל ההשתלשלות וידוע דגם הקו"ח הזה אינו רק כצורת הוי"ו שראשו יו"ד שהוא צמצום כו' כידוע וד"ל.
קסג, ד(וזהו יחיד חי העולמים מלך דמבחי' יחיד ממש דהיינו אחדות הפשוט דעצמות א"ס ב"ה הוא שנתצמצם בצמצום הראשון להיות חי כל העולמים בבחי' מלך שהוא מל' דא"ס שבקו"ח הנ"ל). אך הנה כדי שיהי' בחי' התגלות למטה בעולמות מבחי' עצמות ופנימות דאא"ס כמו שהוא ממש טרם שהאציל וברא כו' ע"י צמצום הראשון דקו"ח כו' הנה לזה צריך בחי' העלאת מ"ן מלמטה ע"י ישראל דוקא בתומ"צ (דאע"פ שאמר בע"ח דאחר הצמצום הראשון תלוי בהעלאת מ"ן דמעשה התחתונים זהו רק לעורר מחדש לבחי' חפץ חסד הראשון שבא בצמצום דקו"ח לבד כו') לפי שתורה ומצות שישראל עושים למטה בעוה"ז דוקא הן פנימית רצונו הפשוט בתכלית שבמהו"ע ממש שלמעלה הרבה מן הרצון הקדום להאציל ולברוא כו' (וכמארז"ל במי נמלך בנשמתן של צדיקים שעלה במחשבה תחלה שיהיו למטה בגופים ויקיימו תומ"צ בפו"מ ע"כ בהם נמלך אם יהיה לו רצון להאציל ולברוא כו') (וכמ"ש אם לא בריתי כו' חוקות שמים וארץ לא שמתי כו' ואמר בראשית ברא בשביל התורה שנק' ראשית כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו ובשביל ישראל שנק' ראשית כו' כידוע) וע"כ בהעלאת מ"ן דתו"מ דישראל שעלו במח' הוא שממשיכים למטה ממש מבחי' התגלות פנימיות ועצמות דאור א"ס ב"ה שהוא הנק' שע"ה נהורין שבאים ומאירים באור פני מלך חיים כמו באור פניך כי רציתם וכמ"ש יאר ה' פניו אליך דוקא מטעם דפנימי' אור פניו ית' הוא בתומ"צ שלמטה דוקא כי באור פניך נתת לנו תורת חיים כו' וזהו צוה ישועות יעקב דכל התגלות דבחי' שע"ה נהורין הוא ביעקב דוקא שהוא בחי' יו"ד עקב יו"ד דחכמה דתורה שבאה בעקב לברר לעה"ד טו"ר דוקא דבחכמה אתברירו כידוע וכמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל כו' וכתיב תתן אמת שהוא התורה ליעקב דוקא ובחי' אמת זה הוא ענין תיקון ואמת שבי"ג מדה"ר שהוא בחי' הארת תרין תפוחין דהארת פנים דא"א כידוע שהוא מקור כללית לי"ג מדה"ר כמ"ש יאר ה' פניו אליך וז"ש צוה ישועות דשע"ה נהורין הנ"ל ליעקב דוקא וד"ל. (וזהו שאמ' שופרי' דיעקב שע"פ בחי' ת"ת דתורה שנק' אמת מעין שופרי' דא"ק שהוא התורה הקדומה בעצמות ממש ולזה אמר צוה ישועות שיצוה ה' להמשיך שע"ה נהורין הנ"ל ליעקב מטעם הנ"ל וד"ל):
(ב) וזהו ויצא יעקב מבאר שבע כו' ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו כו'. פי' מאבני המקום הנה פי' אבנים הוא בחי' האותיות כידוע בס"י במ"ש ה' אבנים הן בחי' האותיות של שם אלקי' שהן בחי' ק"כ צירופים דשם אלקים שבונות ק"ך בתים כו'. והנה ביאור ענין זה שהאותיות נק' בשם אבנים דוקא יש בזה ב' טעמים. הטעם הא' הוא עד"מ האבנים שמקבצין לבנין הנה תחלה היו האבנים מפוזרים או קבוצים בגל א' וכאשר מביאים אותם בשביל בנין בית מסדרין אותן בסדר נכון זה אצל זה באופן הנצרך לציור החדרים באורך ורוחב כו' כדי שיעשה מהם הבנין לפי רצון הבונה אבל אם לא יצרפם כמו שרוצה בבנין לא יהיה קסד, אהבנין מכוון כרצונו כו'. וכך יובן הנמשל באותיות הדבור שצריך להיות צירופי אותיות הדבור מכוונים בכל תיבה ותיבה בסדר נכון בקיבוץ האותיות וחיבורן בכל התיבות זא"ז כמו צירוף האבנים לבנין ריבוי החדרים ממש שאז נבנה בהם ועל ידם כל השכל וחכ' בענין שלם שיושג ויובן מתוך כל צירופי אותיות שבכל דבור שכל וסברא שלימה כפי שהוא בלי תוס' וגרעון ואם יחסר אף אות א' שיהיה שלא כסדר הצריך לפי אופן השכל לא יושג ויובן תוכן נקודת השכל כפי שהוא וכל תיבה ותיבה יש בה התלבשות חלק שכל א' מחלקי השכל בכללותו כמו בנין חדרים בבית א' כו'. ונמצא שהשכל והחכ' המלובש באותיות ותיבות הללו זהו כמו שאדם דר בהיכל ובית בחדרים רבים שבו כנ"ל לפי שהאותיות והתיבות נעשים כמו בית דירה וחדר להשראת אור השכל המושג מהם וכל תיבה יש בה השראת אור שכל מיוחד בפרט והרי זה כמו צירופי האבנים לכל חדר בפני עצמו ולכך נק' האותיות אבנים דוקא (וכמ"ש בזוהר דאורייתא היכלא עילאה דקוב"ה וכמו הביאני אל בית אמי חדר הורתי כו'. וזהו בצירופי אותיות דתושב"כ שבכל צירוף תיבה יש אור ח"ע בפרט כנ"ל בענין האבנים לבית וחדרים שבו כו') אך כאשר מן השכל נמשך צירופי אותיות הדבור הרי השכל קודם לאותיות שכפי אופן הוראת השכל שבמוח כך ידבר באופן סדר הצירופים שסדר הצירופים נעשים אחר הארת אור השכל וכמ"כ היה במע"ב דאבא אמר לאימ' כו' שע"פ אור החכ' ובינה נבנה בנין אותיות הדבור דיו"ד מאמרות וזהו כמשל הבונה בנין שמסדר האבנים לפי אופן השכל ולא שהשכל יתלבש אח"כ בדבור שזהו אחר התהוות הדבור אז מאיר בו השכל שנק' חכ' שבדבור (וא"כ אין משל בנין הנ"ל דומה לענין הנמשל במע"ב שהרי במע"ב נאמר בחכמה יבנה בית שהוא בי"ת דבראשית כו' בצירופי אותיות הדבור שנעשים ע"פ החכ' דאבא יסד ברתא כו' כידוע עכ"ז הכל ענין א' דהגם שע"פ השכל יהיה אופן הצירופים שבדבור הרי אח"ז מלובש בדבור כל השכל ונק' חכ' שבדבור כנ"ל וד"ל) והנמשל מזה יובן למעלה בבחי' אותיות העליונים דיו"ד מאמרות שכל בחי' אות האלקי נמשל לאבן עד"מ לפי שאור החכ' מלובש בכל צירוף אותיות שבדבור העליון וכמ"ש כולם בחכ' עשית ובראשית בחוכמתא שנק' חכמה שבדבור וכמשל השכל שבא בהתלבשות בסדר הצירופים שבדבור באדם למטה שבכל תיבה יש חלק מיוחד מן השכל כנ"ל וז"ש בס' יצירה וקבען בפה כו' והמליך אות ה"א כו' שכללותם הוא שם אלקים שהן ה' אבנים בונות ק"ך בתים ק"ך צירופים כו' כנ"ל וד"ל (שכל התהוות הבריאה מאין ליש הוא מן האותיות שהן כמו כלי ובית להשראת אור החכ' שבהן כחכ' שבדבור האדם למטה כנ"ל) והטעם השני לקריאת שם האותיות בשם אבנים דוקא לפי שהאבן הוא בחי' דומם לבד שחיותו מצומצם ומועט יותר מן הצומח שיש בו ריבוי והתפשטות והדומם אין בו התפשטות וריבוי כלל אלא רק כהוויתו לבד וכך יובן בבחי' אותיות העליונים שגם שהן בחי' אותיות אלקי' שנבראו בהן כל העולמות מאין קסד, בליש אבל לגבי בחי' אור האצי' עצמו שבמדות וחכ' ורצון כו' נק' רק בחי' דומם לבד כמו דמיון האבנים למטה (וזהו אבן מאסו הבונים שהן חו"ב דאצי' שבנו בנין המל' שנק' אבן א' ב"ן בחי' דומם שבאצי' כו' וגם בבנין חוה דאו"א תקינו לה כו' כמ"ש ויבן ה' אלקים את הצלע הרי הצלע הוא עצם שהוא בחי' דומם ממש) לפי שהעולמות שנמשכו מאין ליש הרי הן בבחי' גבול ומדה הווים ונפסדים כו' ואין להם ערך כלל וכלל לגבי עצמות אור א"ס שבאצי' בע"ס דאיהו וחיוהי חד כו' ע"כ הוצרך להיות השפע מאצי' לבי"ע רק ע"י בחי' האותיות לבד שהן בחי' דומם לבד דא"א שיומשך מבלתי בעל גבול להיות התהוות בעל גבול כ"א ע"י בחי' האחרונה שבאצי' שנק' דומם (כידוע דכל עולם כלול מדצח"מ וגם עולם האצי' כלול מדצח"מ וא"כ א"א לבא השפע כ"א מבחי' דומם שבאצי' ולא כמו הדומם כאבן גשמי אלא כדומם שבאותיות הדבור) שאם היה נמשך האור והשפע ממדות דאצי' עצמו היה הכל בבחי' א"ס שבאצי' כו' וע"כ כל התהוות העולמות לא נמשך רק מבחי' אותיות הדבור העליון לפי שנתצמצם האור וחיות האלקי בהן עד שאינו אלא בבחי' דומם לבד לגבי עצמות אור הא"ס (אע"פ שנתהוו מהם מלאכים בשכל ומדות כמו שנשמת אדה"ר נתהווה מהבל לבד כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים כו' כך אמר וברוח פיו כל צבאם שנתהוו מהבל אותיות הדבור העליון כמ"ש באריכות (בפ' חיי שרה) בענין ה"א דאתא קלילא כו') וזהו כמשל אותיות הדבור של אדם שהן רק כמו בחי' דומם לגבי אור השכל המלובש בהן (אע"פ שיובן מהם שכל וסברא למקבל לזולתו וכן התפעלות המדות יעשה רושם בדבור כדברים שיוצאים מן הלב זהו רק דרך מעבר בלבד כו' אבל גוף האותיות אין להם שייכות ויחוס עם השכל והמדות כמ"ש באריכות בפ' בראשית בפ' וייצר כו') וכמ"כ יובן למעלה בדבור העליון שנק' בחי' דומם לגבי החכמה שמלובש בו וטפלים ובטלים לגבי הארת החכמה שבהן (כסוס לגבי רוכבו כמ"ש במ"א שהאותיות נק' סוסים כו') כמו אותיות דבור האדם שבטלים לגבי השכל כו' (כנ"ל שזהו כאדם שיושב בבית של אבנים ולפי הנ"ל אין המשל דומה עם הנמשל רק משל זה הוא באותיות דתושב"כ שנק' היכלא כאדם שמעמיק שכלו באותיות שכבר כתובים בספר שנעשו האותיות כלים לשכלו כו') ומכ"ש שהאותיות הללו גם עם החכ' שבהן נק' דומם לגבי עצמות החכ' שבראש שלמעלה הרבה מחכ' זו שבדבור כמו עד"מ באדם שהשכל שבמוח נמשך ממנו רק הארה בעלמא לאותיות דבורו שנק' חכ' בסוף וא"א שיבא עצם אור השכל שבמוח בדבור כו' וכך רק הארה בעלמא נמשך מחכ"ע דאצי' לחכ' שבדבור וכמ"ש בזוהר חכמו' ח"ע דאתמשך בח"ת כו'. וזהו שאמר דבראשית נמי מאמר הוא דהיינו בחי' ח"ת שביו"ד מאמרות שנמשך מח"ע שבראש שנק' גם הוא בשם מאמר אלא שכולל כל היו"ד מאמרות וכמ"ש והחכ' מאין תמצא פי' ח"ת דמע"ב מאין דח"ע שנק' חכ' בראש תמצא וגם בחי' ח"ע דאצי' נמשך מלמעלה מן החכ' שהוא עצמות המאציל שנק' חכים ולא קסד, גבחכ' ידיעא כלל וע"ז אמר והחכ' מאין כו'. פי' ח"ס דא"א שנמצא מאין דעצמות א"ס ממש ולזה כינו ג"כ בשם מאמר דבראשית נמי מאמר הוא (והוא בחי' אות היו"ד דח"ע עצמו כמשי"ת) וזהו שארז"ל עמ"ש ה' צבאות אות הוא בצבאות שלו פי' בצבאות שלו היינו רבוא רבבות העולמות דבי"ע שנתהוו מאותיות וצירופים דדבור העליון בי"מ בכלל ובפרט ולהיות שכללות כל האותיות וצירופים העליונים באור שכל וחכ' אחת הכוללם יחד כמו בחכ' שבדבור האדם וגם החכ' הזאת נק' גם הוא בבחי' אות א' לבד כמו אור השכל המושג ומובן מכל רבוי הצרופים שבדבור שאינו רק כמו אות א' שנמשך מן עצם אור השכל הרוחני שבמוח שנק' חכמה בראש כנ"ל וגם עצם אור החכ' שבראש נמשך מאין דבחי' העצמו' רק בבחי' אות א' שהוא היו"ד כי עצמותו ית' למעלה גם מן החכ' הנ"ל ולכך אמר לית מח' תב"כ אפי' מח' הקדומה כו' וע"כ אמר גם על חכ' זו הקדומה בראשית נמי מאמר הוא כנ"ל. וזהו שאמר אות הוא בצבאות שלו אות א' לבד שכולל כל הצבאות העליונים שנמשכו מאותיות הדבור והוא מאמר א' דבראשית דהיינו ח"ע וח"ת שמאין דעצמות נמשכו רק בבחי' נקודה דאות היו"ד לבד ויתפרש אות זה בב' אופנים א' לשון אות ממש להיותו רק אות א' דיו"ד דחכ' שכולל כל הצירופים דמע"ב שהוא מאמר דבראשית כמארז"ל והלא במאמר א' יכול כו'. ופי' הב' לשון אות וסימן שהוא דבר המצויין לאות שהוא נבדל בערך מהכל וזהו מה שיו"ד זה דח"ע וח"ת שבי' מאמרות מאין דעצמות א"ס ב"ה שהוא ית' נבדל בערך למעלה גם מבחי' המקור דח"ע ולכך אמר אות הוא בציון נבדל בערך בצבאות שלו שמתהווים הכל רק מחכ' ושכל א' שבח"ע וח"ת והוא ית' קדוש ומובדל מהם בערך לגמרי כנ"ל וד"ל:
(ג) וזהו ויקח מאבני המקום. פי' אבני המקום הן בחי' האותיות שנק' אבנים מטעם שהן רק בחי' דומם לבד לגבי אור השכל והחכ' ששורה בהן כנ"ל. ופי' אבני המקום הוא בחי' אותיות העליונים שהן בחי' כלים לאורות דעולם האצי' בכללות שנק' מקום העליון שהוא בחי' ו"ק העליונים דאצי' בכלל וכמו שאמר ברוך המקום כו' וכמארז"ל הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו כמ"ש הנה מקום אתי כו' וכמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה כו'. וזהו ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש שהוא לאחר סיום הארת האצי' בבי"ע כמ"ש בזוהר ויקח מאבני המקום כו' (ובסוף אמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים כו') ואמרז"ל דיעקב עשה מכל האבנים אבן אחת וזהו וישם מראשותיו שהוא רק אבן א' שעשה מכל אבני המקום ההוא וישם אותה מראשותיו כו' והענין הוא דכל האותיות שנק' אבני המקום העליון דאצי' נכללו כולם באור החכמה שבדבור שהוא רק אות א' דיו"ד שכוללם יחד כנ"ל שהרי גם היו"ד אות היא אלא שמובדלת מכל האותיות במה שאין בה אורך ורוחב כלל רק נקודה א' לבד שזהו בחי' הביטול דבחי' מ"ה דחכ' כמ"ש והחכ' מאין תמצא כנ"ל וע"כ אינה רק בחי' נקודה א' לבד (שהוא בחי' ח"ע שהוא חכ' שבכתר כנ"ל).
קסד, דוזהו וישם מראשותיו למעלה מבחי' ראש ומוחין דח"ע וח"ת הנ"ל. כי הנה ידוע שהחכ' נק' ראשית כמ"ש ראשית חכ' כו'. ומבואר למעלה שיש ב' מדריגות בחכ' חכ' בראש וחכמה בסוף ומ"ש וישם מראשותיו משמעו למעלה מראשו דוקא שזהו למעלה גם מח"ע דחכמה בראש הנ"ל. והענין הוא דיעקב העלה והגביה גם לאבן אחת שעשה מכל אבני המקום הנ"ל שזהו אות היו"ד דח"ע למעלה מעלה דהיינו בבחי' פנימי' הכתר שזהו מראשותיו למעלה גם מחכמה שבראש והיינו בבחי' מקיף דכתר שע"ג הראש ומוחין והוא כנ"ל בענין והחכמה מאין תמצא מאין ממש שהוא בחי' עצמות א"ס ב"ה ממש בפנימי' הכתר כמ"ש בתיקונים דאא"ס מלגיו וכתרא עילאה מלבר שהוא הנק' מקיף הכללי שמקיף וסובב לכל ההשתלשלות דאבי"ע מראש לסוף כא' כמשל העיגול שאין בו מעלה ומטה כלל ולמטה הוא כמו למעלה כמו ומתחת זרועות עולם כידוע וז"ש וישם מראשותיו בבחי' מקיף דכתר הכללי (והוא בחי' מח' א' הכללי' שצופה ומביט עד סוף הכל שזהו נק' מקיף הכללי שכולל כל ההשתלשלות דקו"ח בבת אחת כאדם שיודע א"ע מראשו לרגלו כאחת וז"ש מראשותיו לשון רבים כמו אני ראשון ואני אחרון הכל כא' כו'). אך הנה הטעם שהיה יכול להעלות ולהגביה לאבן הזאת שעשה מכל אבני המקום שהוא אות היו"ד למקום ומדריגה גבוה כ"כ שהוא בחי' מקיף דכתר הכללי. הענין הוא לפי שהאותיות הן בבחי' דומם למטה מכל המדריגות ומה גם כשעשה יעקב מכל האבנים אבן אחת שהוא יו"ד דחכ' הרי הוריד לח"ע להיות רק בבחי' דומם שהוא נקודה דאות היו"ד לבד שאין בה התפשטות כלל לאורך ורוחב והוא כאשר החכ' בבחי' אין ממש לזה הטעם יכול לעלות לאבן זה להיות בבחי' מקיף דכתר העליון מהכל משום דנעוץ תב"ס דוקא וסב"ת לפי שזהו הכלל דכל הגבוה גבוה יותר יותר ירידתו למטה לשכון בדבר הנמוך ביותר כמו משל העיגול שבעליונו הוא בגובה ביותר ולמטה תחתיתו בנמוך ביותר ובסיבובו נעשה מעליון תחתון ומתחתון עליון כו'. וכך הוא למעלה בבחי' סוכ"ע הכללי הנ"ל ואין זה אלא כאשר החכ' באה רק בבחי' דומם לבד בבחי' אב"ן כאבן א' שעשה מכל האבנים אז דוקא יוכל להעלותה למראשותיו שהוא בבחי' מקיף דכתר משא"כ כשהחכ' באה מאין ליש שנק' ראשית הרי יש חילוק מדריגות מח"ע שבראש עד סוף כו' וד"ל (וכמ"ש בענין והאיש משתאה כו' שזהו בחי' השתיקה שבחכ' שהוא למעלה מגוף אור החכ' כו') ושרש הענין הוא לפי שכל האותיות נכללו באור החכ' כנ"ל לפי שכוללת כולם כאחת ממש והיינו כשמתבטלים כולם ונעשים רק אות א' דיו"ד שהוא האבן האחת שעשה מכל אבני המקום ואז נעשה החכמה בבחי' אין להיות בה גילוי עצמות אור א"ס שלמעלה מן החכ' ממש כנ"ל וזהו וישם אותה מראשותיו כנ"ל לפי שאין גילוי העצמות דאוא"ס אלא בבחי' האין ומ"ה דחכמה כשהיא בבחי' אבן בחי' דומם לבד (וכמ"ש ראשית חכ' יראת ה' שהיא יראה תתאה ביטול כדומם לבד ששרשו ביראה עילאה קסה, אבחי' מ"ה ממש וז"ש אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה שזהו מ"ש וישם מראשותיו וד"ל):
(ד) וזהו ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו ואח"כ וישכב במקום ההוא. פי' וישכב י"ש כ"ב אתוון דאורייתא כו'. כי הנה לאחר שהעלה יעקב לכל בחי' האותיות שנק' אבנים ונכללו באבן א' דיו"ד דח"ע וישם מראשותיו למעלה בבחי' מקיף דכתר הכללי הנה אחר העלאה וביטול זה למקורא דכולא חזר והמשיך אח"כ להיות בחי' גילוי אור עצמות א"ס ממש כמו שהוא בעצמותו שנק' יש האמיתי כמו להנחיל אוהבי יש בעוה"ב שיתגלה אור עצמותו ית' בכ"ב אתוון דאורייתא כידוע דאורייתא מח"ע נפקת היינו מבחי' החכ' הקדומה שבעצמותו ית' ממש כמ"ש ואהיה אצלו אמון כו' אלפים שנה קודם שהאציל וברא כו' וכמ"ש ה' קנני ראשית דרכו כו' וע"כ לאחר שבחי' ח"ע דנקודה דיו"ד נתעלה למעלה בבחי' מקיף דכתר כנ"ל אזי עי"ז היה יכול לחזור ולהמשיך מעצמות א"ס בחכמה שבתורה הקדומה הנ"ל לבא בגילוי למטה בכ"ב אותיות וזהו וישכב יש כ"ב שבאותיות התורה ומזה היה שרש חדש לחדש מעשה בראשית באותיות הדבור העליון שנק' אבני המקום בכלל כנ"ל וכמ"ש בראשית בשביל התורה שנק' ראשית כו' וד"ל. אך הנה כ"ז היה עדיין למעלה בשרש ומקור התורה כמו שהוא לפני האצי' שנק' תורה שלמעלה (כענין מ"ש בספר הבהיר דוד המלך היה מחבר תוש"מ בהקב"ה) וזהו וישכב יש כ"ב כנ"ל אך לאחר שקם משנתו ונגלה אליו הוי' במקום הזה אמר אכן יש הוי' במקום הזה פי' שיכול שם הוי' דאצי' לבא בגילוי גמור במקום הזה כו' וירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים שהוא אותיות התורה שנק' היכלא עילאה דקוב"ה כו' כמ"ש דוד אחת שאלתי שבתי בבית ה' כו' וזה שער השמים העליונים דבחי' מקיף דכתר הכללי הנ"ל שיכול לבא בגילוי בשער זה והוא מה שיכול להיות המשכות רצה"ע בתורה הנגלית לנו מחכמה הקדומה והיינו באותיות התורה (שנק' ספר וסיפור דהיינו תושב"כ ותושבע"פ כמשי"ת) וזהו וישכם יעקב בבקר (שהוא בחי' חסד אל כל היום) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו בבחי' הביטול והעלה למעלה (ששכב בלילה שהוא בחי' או"ח לקדמותו (כידוע במדת לילה ומדת יום) כמא' ביום יושב ועוסק בתורה ובלילה רוכב על כרוב קל ושט בבחי' אלף כו') וישם אותה מצבה. פי' מצבה כמו שמשימין מצבת אבן שיזקפו את האבן המונח בארץ ומעמידים אותו בבנין קומה זקופה כזקיפת לבינה כמו קמה אלומתי וגם נצבה כו'. והענין הוא שזהו ענין בחי' המשכת וירידת אור החכ' שבתורה הקדומה הנ"ל כאשר נמשכת ויורדת מלמעלה למטה דוקא בבחי' או"י והוא כמו אות הוי"ו שראשו יו"ד ואח"כ נמשך מן היו"ד קו קצר כך הוא ענין המשכה דח"ע דתורה שהיא יו"ד ונמשך למטה מטה באבי"ע ונק' תורה דאצי' ותורה דבריאה שלומדים בגעה"ע עד התורה דעשי' הנגלית לנו כו' (כידוע בבחי' הקו שהוא בחי' ההמשכה וירידה מגבוה קסה, בלנמוך וגם הוא כלול מימין ושמאל ואמצע שהוא התורה שהיא בבחי' ת"ת וזהו שנק' אמת כמ"ש בזוהר ע"פ ונתתם לי אות אמת דא וי"ו כו'. וז"ש תתן אמת דתורה ליעקב דוקא שהוא בבחי' ת"ת קו האמצעי כידוע) אך לא היה יכול להיות מן האבן מצבה בבחי' וי"ו יו"ד מאחר שעשה ההעלאה של האבן עד ששם אותה מראשותיו להיותו בבחי' נקודה דיו"ד בביטול לגבי אור הכתר שנק' מראשותיו כנ"ל (כמו שאמר דאפי' אור צח כו' אתחשך קמי' עילת העילות דהיינו מקיף דכתר הנ"ל) וכמו שאמר איידי דטריד למבלע לא פליט דבחי' החכ' כמו שהיא בבחי' אין וביטול כנ"ל טריד למיבלע לקבל מפנימי' הכתר ולא יכול להיות המשכה מחכ' דתורה הקדומה למטה כלל. אך שהשיג במעלת המקום הזה שהוא נורא בבחי' גילוי אור פנימי' הכתר בת"ת כו' ויש שם הוי' במקום הזה ממש אז השיג שיכול לבא ג"כ מבחי' העלם דחכ' הקדומה שהוא יו"ד דאבן ששם מראשותיו למטה בגילוי גמור ולזה השכים יעקב בבוקר ויקח את האבן כו' וישם אותה מצבה שעשה אותה כצורת וי"ו שנמשך מן היו"ד דח"ע למטה ממש כמו האבן שמעמידים אותה למצבה בזקיפה כו' דהיינו שהמשיך מיו"ד דח"ע דתוש"מ להיות המשכה בגילוי באותיות דתושב"כ ותושבע"פ וזהו ויקם עדות ביעקב דוקא ותורה שם בישראל לפי שיעקב דוקא המשיך שרש התורה שנק' עדות ממקורה הראשון וזהו ותורה העליונה שם בישראל למטה בגילוי כו' והיינו ע"י שהעלה את האבן דנקודה די' דחכ' בתחלה למראשותיו בבחי' מקיף דכתר הכללי (שהוא שם אהיה אנא זמין לאתגלאה בעוה"ב כו') וע"י העלאה זאת בבחי' ביטול גרמה בחי' ההמשכה שעשה אותה אח"כ מצבה להיות בצורת וי"ו דכל המשכה א"א בלא העלאה בתחלה דרוח אייתי רוח כו' (ומשום דיעקב בריח התיכון שעולה עד פנימי' הכתר לקצה העליון שנק' מראשותיו כנ"ל ומבריח לקצה התחתון לבא בגילוי גמור למטה בבחי' המל' שנק' מצבה בה"א וכמ"ש אבן מאסו כו' וד"ל):
(ה) ומעתה יש להבין מ"ש עוד ויצוק שמן על ראשה דוקא. ולכאורה מה הוצרך ליציקת השמן אחר שכבר עשה לאבן זה מצבה בציור וי"ו וגם למה יצק השמן על ראשה דוקא כו'. אך הענין הוא דהגם שעשה לאבן מצבה כנ"ל ה"ז רק בחי' ציור קו קצר מצומצם לבד שזהו רק עצם המשכה הכללי' דתוש"מ הנ"ל שתבא לידי גילוי מן ההעלם דעצמות המאציל כנ"ל באצי' ומאצי' לבי"ע ולזאת לא היה יכול להיות עדיין ח"ע דתורה לבא בגילוי אור בכלים מכלים שונים שהן רמ"ח מ"ע שבאו בהתלבשות בחיצוניות בדברים גשמיים דנוגה כמו מצות ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכה"ג כל התורה כולה שנתלבשה בענינים גשמיי' ונק' כלים לאורות עליונים וכמ"ש כי נר מצוה ותורה אור כו' וגם מה שהתורה באה באותיות גשמיי' בתושב"כ עד שנק' ספר כו' באותיות כתובים על קלף גשמי כו' והעיקר הוא מה שהתורה באה בהתלבשות בעה"ד טו"ר להבדיל בין טמא לטהור שהן שיתא סדרי משנה כשר פסול טהור טמא חייב קסה, גזכאי כו' הנה לכל זה הוצרך להיות בחי' המשכה חדשה מעצמות החכ' שבא"ס ממש והוא בחי' השמן שיצק על ראש האבן דיו"ד דחכמה הנ"ל שהשמן הוא בחי' תעלומות ח"ע שבעצמות ממש וביכולתה להמשיך בחי' האור דתורה העליונה שיבא בהתלבשות בכלים מכלים שונים בהלבשה גשמיי' עד"מ השמן שבנר שביכולתה להמשיך האור שיאיר בתוקף הבהירות שזהו להביאו מן ההעלם לגילוי ואמנם בחי' השמן הזה שיצק על ראשה היינו שהמשיך בבחי' יו"ד שהוא ראש הוי"ו דמצבת אבן זה. שביו"ד זה דבחי' ח"ע כמו שהיא בבחי' ביטול בהעלם דאין כנ"ל הרי כלולי' בה כל התפשטות החכ' שבתורה שמתפשט בתושב"כ ובהלכות דתושבע"פ וצריך להוציא כל זה מן ההעלם לגילוי אור ע"י השמן הזה וזהו ויצוק שמן על ראשה דוקא ומיו"ד זה יומשך למטה לבא בהתלבשות גשמיי' דתו"מ וז"ש בזוהר ע"פ ושמן על ראשך לא יחסר דא עובדן טבאן כו' שאבות סימן לבנים שבכאו"א יכול להיות גילוי אור דתורה לבא במצוה בפ"מ ע"י בחי' שמן הנ"ל וד"ל. ועוד זאת תועלת הצקת השמן על ראש האבן הזאת אשר שם אותה מצבה שגם בירידת אור דתורה הנגלית לנו בלבושי' גשמי' כטו"ת וכה"ג לא יהיה לבוש הגשמי מסתיר כלל לבחי' גילוי אא"ס שברצון העליון שבמצוה זו כי כל הלבשה גשמי' דנוגה דעשי' יכול להסתיר ולהעלים אור העליון אך מצד בחי' השמן נמשך עד למטה ביותר להיות גם למטה כמו למעלה ממש דהיינו כמו שהמצוה היא בשרשה העליון שהוא פנימי' רצה"ע שבו פנימי' ח"ע דתוה"ק (שע"ז אמר רחבה מצותך מאד בבחי' א"ס ממש) כך היא למטה במצות הגשמיות שיש בה גילוי אור א"ס כמו למעלה ממש (וראי' לזה מן העוה"ב שהוא גילוי אור א"ס עצמו רק ע"י המצות שנעשו בעוה"ז בלבושים גשמיי' דוקא דשכר מצוה מצוה עצמה וז"ש ולא יכנף עוד כו' דמצוה בא"ת ב"ש הוא שם הוי' ממש ואין לבוש המצוה בפ"מ נק' הסתר כלל רק כדבר המונח בקופסא כו' וכמו מתן בסתר כמ"ש במ"א) כי בבחי' החכ' כמו שהוא למעלה שנק' שמן (שלמעלה מבחי' אור) אין בה הסתר כלל לגילוי אא"ס גם בבחי' ירידות המדריגות למטה מטה ביותר (כמ"ש במ"א בענין שמן משחת קדש כו') כי אור א"ס שורה בחכ' שבהעלם השמן העליון למטה כמו למעלה (משא"כ בחכ' שנק' אור כחכ' דמע"ב יש בה חילוק מדריגות וכן בתורה אור שירדה בכלים דמצות משא"כ בבחי' השמן כו') וכל לבושים שונים לא יסתירו כלל וכלל וזהו ויצוק שמן על ראשה דיו"ד דחכ' שבאות הוי"ו שיוכל להיות גילוי אא"ס ממש בתשב"כ ושבע"פ למטה כמו למעלה ממש גם שמלובשת החכ' שבתשב"כ ושבע"פ בכמה לבושים שונים (וכמ"ש בפ' לך לך בענין ג' קוצין דיו"ד כו' ובענין ה"א דאברהם באריכות וד"ל):
(ו) ובזה יובן מאמרז"ל מה להלן באימה ויראה ורתת כו' אף כאן כו' וזה פלא גדול. לכאורה דאיך יכול להיות גם עכשיו אותה האימה ויראה הגדולה שהיה במ"ת שהיה קולות וברקים וכל העם רואים כו' וינועו ויעמדו מרחוק וגם עכ"ד פרחה נשמתן מצד עוצם הגילוי דאוא"ס ביו"ד קסה, דהדברות אבל עכשיו הרי הוא בהסתר פנים גם בתורה הניתנה לנו בהסתר לבושים הגשמיים רק לשמור ולעשות. אך הענין הוא מטעם הנ"ל בבחי' השמן שיוכל להיות בחי' גילוי עצמות אא"ס ממש גם עכשיו בחכ' שבתורה שלמטה ג"כ גם בהיותה מלובשת בלבושים רבים ושונים כמו שהיא למעלה באצי' ממש לפי ששרש חכ' זו שבתורה היא בחי' אין וביטול דבחי' מ"ה ממש שאין בזה חילוק מעלה ומטה כלל וע"כ אין הלבושים מסתירים כלל כנ"ל וע"כ יכול להיות גם בלומד את התורה עכשיו שיהיה בבחי' אימה ויראה גדולה כמו שהיה במ"ת ממש. וזהו שאמר מה להלן באימה ויראה כי כל הקורא בתורה אומר דבר ה' שהיה במ"ת כי דבריו חיים וקיימים לעד כו' ואור א"ס ב"ה שורה באותיות התורה דעכשיו בבחי' החכ' שבה הגנוזה ומלובשת בה בכמה לבושים שונים ממש כמו שהוא שורה למעלה בעצמות החכ' דתוה"ק הנ"ל בלי ההפרש כלל (ועכ"ז גזרו אומר דבע"ק מותר בד"ת לפי שאין ד"ת מקבלים טומאה כלל כו' וכן אמרו דת"ח אין אור של גיהנם שולט בהן כו' וגם כל קטרוג דינים קשים לא ישלוט בעוסקים בתורה כידוע בעובדא דרבה ב"נ דלא פסיק מגירסא כו' וגם אמרו בעוסקי של"ש יבא לידי לשמה שמכל זה ראי' שאין הלבושים דעה"ד מסתיר כלל בחכ' שבתורה ע"כ כל דינים לא ישלטו ובע"ק מותר כו'). וזהו ויצוק שמן על ראשה שבבחי' שמן זה הוא מה שיש בחי' הביטול דמ"ה האמיתי באימה ויראה שבמ"ת גם בהיותה בלבושים שונים ולאהפכא חשוכא לנהורא בירידתה בכלים החיצונים דק"נ ביותר (עד שאמרו מאור שבה מחזירו למוטב שנק' סם חיים כו' ומביאה רפואה לעולם הרי בחשך גס תאיר כמו באור ממש מטעם הנ"ל שהשמן הוא למעלה מבחי' האור שלא יוכל להאיר בחשך גס ביותר כו') וד"ל:
(ז) וזהו וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי כו' עד ושבתי בשלום אל בית אבי זה יצחק דוקא אז והיה הוי' לי לאלקים כו'. דהנה לע"ל נא' כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כי אתה אבינו ואמרו שזה יצחק. לכאורה זה פלא למה אברהם לא ידענו הלא הוא אבי יצחק דאברהם הוליד את יצחק ולמה יאמרו על יצחק כי אתה אבינו ולא על אברהם. אך הנה ידוע בפי' יצחק לשון צחוק וחדוה כמו שאמרה שרה צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי ע"כ נק' שמו יצחק. ולפי זה עדיין אינו מובן מה שנק' שמו יצחק לשון להבא שעתיד לצחק כו'. והענין הוא דבאמת עיקר קריאת שם יצחק הוא על להבא דוקא שהוא לע"ל שיושלם כל הבירורים דרפ"ח ניצוצין כו' ע"י תו"מ ותשובה דוקא אז יהיה התענוג העליון בחי' צחוק כמו אז ימלא שחוק פינו כו'. וכמארז"ל שעתיד הקדב"ה לעשות קניגי לצדיקים כו'. והנה תחלה י"ל בגוף ענין התענוג שבצחוק שאינו ענין תענוג עצמי כשאר התענוגים אלא הוא תענוג נקנה ונעשה מדבר החידוש לבד שבמעשה הצחוק להיות מבואר למעלה (בפ' תולדות) בשרש הצחוק שאינו אלא מדבר מחודש ונפלא ביותר עד"מ שעושין צחוק לפני המלך ושרים גדולים שמעמידים קסו, אחיות כארי ונמר שילחמו זע"ז וינצחו זא"ז שלא ע"פ סדר הטבעי אלא עושים תחבולות נפלאות שינצח הארי לנמר או להיפך ויהיה זה לשחוק גדול כאשר יושלם הכוונה שבשחוק זה. וכן יש שחוק וחדוה מדבר נפלא בעצם כמו ציפור המלומדת לדבר כאדם ודוב מרקד וכה"ג שזהו חידוש גדול שיתפלא האדם מכל זה וכיוצא בו ויבא לידי שחוק וצחוק שהוא תענוג גדול יותר מכל התענוגים העצמיים אבל אם אין בזה חידוש גדול היפך הטבע או תחבולות נפלאים שלא ע"פ הטבע אין בזה עונג כלל וכלל כי אין בו התענוג מצד העצם כלל כי הן דברים של הבל רק חידושו לבד הוא שעושה צחוק לקבל עונג גדול מזה א"כ זהו עונג הנקנה לבד (ועכ"ז יש בו יתרון מעלה מכל התענוגים העצמיי' מצד שיגיע בנפש בבלתי הרכבה בדבר מה ונק' תענוג מפולש שגבוה יותר מתענוג העצמי כמ"ש למעלה בענין ר"ב דסמיך כו' דלא פסיק חוכא מפומי' כו'). וכך יובן למעלה בבחי' צחוק העליון שזהו מענין דבר מחודש ופלא בהיפוך סדר ההשתלשלות דוקא והוא ענין הבירורים דרפ"ח ניצוצי' כו' כאשר יהיה התהפכות הרע לטוב וחשוכא לנהורא כו' בגמר הבירורים דעה"ד טו"ר כמו ע"י התשו' שלימה או כמו לע"ל דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר כו' עד שגם הע"ש דנוגה יהפכו כולם בבחי' ביטול גמור לאלקות כמ"ש אז אהפוך אל עמים כו' לעבדו שכם אחד שזהו כמו דבר חידוש נפלא גדול ע"כ יהיה מזה למעלה בעצמות אא"ס ב"ה בחי' שחוק ותענוג ושעשועים גדולים ביותר מכל בחי' התענוגים העליונים שבמקור האצי' כו' כי הרי זהו דבר חידוש שלא ע"פ סדר ההשתלשלות כי הרי את זלע"ז עשה האלקים כו' וכד אתכפיא ואתהפכא סט"א כו' ונתעלה מהם כל בחי' הטוב דרפ"ח כו' וגם הרע עצמו נהפך לטוב שזהו פלא וחידוש גדול יותר מדמיון ציפור המדברת כאדם ה"ז דבר חדש ונפלא למעלה בעצמות המאציל ויקבל עונג נפלא מזה כמלך שפונה א"ע מכל תענוגים הגדולים שברוממות ממשלתו ורואה הדבר הנפלא ומקבל עונג מזה יותר מכל התענוגים שלו כו'. וזהו ענין ובחי' הצחוק העליון שיהיה לע"ל בגמר בחי' הבירורים דעה"ד כו'. ואמנם עכ"ז נק' עונג נקנה מדבר החידוש שבבירורים ואינו בחי' עונג עצמי כתענוג שבחכ' וחסד וגדולה כו'. וזהו שאמרה שרה בטעם קריאת שם יצחק לשון להבא שעתיד לצחק בגמר תשלום הבירורים דעה"ד כנ"ל. צחוק עשה לי כו'. פי' עשה שצחוק העליון הזה עשה לי האלקים שנעשה ונקנה דהיינו שהשפיל את עצמו לקבל עונג גדול מבחי' הבירורים דרפ"ח כו' והוא שם אלקים בחי' שם ב"ן המברר בירורים כידוע וד"ל. וזהו פי' יצחק לשון להבא משום דעיקר הצחוק העליון הזה אינו אלא לעתיד דוקא בתשלום כל הבירורים דעה"ד דוקא. וז"ש אז ימלא שחוק פינו כו' (וגם בכל יום ויום יש מעין דלע"ל בבחי' הצחוק העליון הזה כמארז"ל יב"ש הוי היום ג"ש יושב ועוסק בתורה כו' עד ג"ש האחרונות יושב ומשחק עם לויתן שהוא ממה שנשלם הבירור דרפ"ח כו' בכל יום ויום כמ"ש בפ' תולדות). וזהו כי אברהם לא ידענו כו' כי אתה אבינו זה יצחק דוקא וד"ל. לפי שלע"ל יבורר כל הבירורים דעה"ד קסו, בלגמרי וע"כ עיקר בחי' הצחוק הזה יהיה לע"ל דוקא וע"כ יאמרו בנ"י ליצחק כי אתה אבינו. כי הנה תכלית ירידת הנשמה בעוה"ז בגוף גשמי ותכלית השפלות וירידת בנ"י בגלות הוא להיות למעלה בחי' הצחוק והחדוה בימוהמ"ש משלימות הבירורים כד אתכפיא ואתהפכא סט"א כו'. (וזהו ענין הקניגי שיעשה לצדיקים בלויתן עם שור הבר כו' שיראה להם שכל מעשה הצדיקים בעוה"ז לכוף את יצרם בסור מרע וגם בעסק הטוב שזהו ענין לויתן עם שור הבר כו' הכל מלמעלה היה זה כמו שעושים שחוק בב' חיות שילחמו יחד שיעזרו לא' לנצח לזולתו ולפעמים יעזרו לזה כו' וכמאמר יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא ה' עוזרו לא יכול לו כו' וד"ל):
ובכ"ז יובן הטעם שארז"ל שאם ישראל עושין תשובה נגאלים ואם לאו אין נגאלים לפי שע"י התשובה נעשה היפך הרע עצמו לטוב אם בדרך אתכפיא או אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא ממש שזהו חידוש גדול שהחושך יאיר כו' שיקבל מזה עונג גדול שהוא כעונג שבצחוק וחדוה שזהו עונג גדול יותר מתענוג שבעבודת הצדיקים כמשל המלך שמקבל עונג גדול מענין הצחוק שעושים לפניו יותר מתענוג שיקבל מעבודת עבדיו הנאמנים כו'. וזהו הטעם שבע"ת גדולים מצ"ג שצ"ג אין יכולים לעמוד במקום בע"ת והוא ג"כ הטעם שעיקר הגאולה שזהו ענין גילוי אור עצמות אלקות תלוי בתשובה דוקא ולא במע"ט שגם אם יש מע"ט הרבה אין ישראל נגאלים אלא בתשובה דוקא לפי שיוכל להיות עי"ז גילוי אור העונג העליון לבא למטה כו' שלא יהיה עונג כזה ע"י מע"ט של הצדיקים (וע"כ אמר בר"מ דמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא כדי שיעלה אותם למדריגת בע"ת שיאיר עי"ז עונג דצחוק העליון כנ"ל וד"ל):
(ח) ומעתה יש להבין מ"ש אם יהיה אלקים עמדי כו' ושבתי בשלום אל בית אבי שזהו יצחק דוקא כנ"ל. דהנה יש להבין בסדר דברי הפ' הזאת במ"ש תחלה ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום כו' עד שא' אין זה כי אם בית אלקים וסמיך לי' וידר יעקב נדר כו'. מה שייכות יש לנדר זה עם מה שקדם לו בסיפור יציאתו מבאר שבע וילך חרנה כו'. אך הנה מבואר בס' הקבלה במ"ש ויצא יעקב מבאר שבע היינו שיצא מבחי' המל' שנק' באר שבע להיותה כלולה מז' מדות העליונות שנק' שבע כו' (ויש ג' מדרגות בזה. א' באר שבע שנזכר באברהם שהוא בז' מדות דחכמה ובאר שבע דיצחק שהוא בבחי' בינה ובאר שבע דיעקב שהוא בבחי' המל') וענין יציאתו מבאר שבע היינו ענין ירידת האור ושפע דמדות חג"ת שכלול ביעקב דוקא שנמשך ויורד מלמעלה למטה מטה ביותר והוא בחי' צמצום האור דבחי' המל' בעולמות בבי"ע עד בחי' היכלות החיצוני' דנוג"ה דבי"ע שנק' חרנ"ה חרון אף כו' בחי' הדינין וגבורות קשות ביותר לעוצם ירידה והסתר אלקות בתכלית הצמצום כו'. וביאור ענין זה הנה ידוע דחר"ן גי' גרו"ן עם הכולל והוא מ"ש נחר גרוני נחר אותיות חרן (והוא ענין נחור אחי אברם בגבורות דחרן אותיות נחר היפך קו הימין דחסד דאברהם לפי שנחור קסו, גזה היה מבחי' הקו השמאל שמסתעף ממנו גבורות קשות ביותר ואשתו מלכה בחיר"ק מל' דק"נ כו') ולהבין מה ענין חרן לגרון. הנה ידוע דעיקר הגרון הוא ענין הקול שיוצא מן הגרון שהוא יוצא מהבל הלב בגרון ומתחלק מן הגרון לה' מוצאות הפה והוא בחי' קול פשוט כידוע אך ידוע דקול זה הוא מורכב מאש ומים ורוח במזיגה יפה דהיינו שלא יש התגברות ליסוד האש על יסוד המים ולא ליסוד המים על יסוד האש אלא הן במזג נכון והוא יסוד הרוח שהוא ההבל שכוללם יחד שהוא הנק' קול שעיקרו רוח ומורכב מאש ומים כו' וזהו הרכבה גשמית ואופן מזיגתה תלוי במזיג' דאמ"ר הרוחני שבהבל הלב בחזה שלו ששם ג' היסודות דאמ"ר רוחניי' ודקים יותר ונק' קול הפנימי דלא משתמע ומשם נמשך בגרון ונעשה הרכבה זו עצמה באמ"ר גשמיי' והוא קול החיצון שיוצא מן הגרון שנק' קלא דמשתמע כידוע והנה כל זה כאשר ההרכבה דאמ"ר הנ"ל במזיגה יפה אז יוצא הקול יפה אבל כאשר אין ההרכבה במזיגה יפה אין הקול יוצא לנכון והוא כאשר יש התגברות דיסוד האש בחזה הלב יותר מיסוד הלחלוחי' והוא מצד קלקול הבל רוח הלב מן החום הקשה שמכווצו ומקלקלו אז הקול ניחר (שנק' הייזיריק) כמו נחר גרוני פי' נחר שהקול יוצא בנמיכות ביותר לפי שנשרף מיסוד האש שבלב הבא בגרון (כמו בני אמי נחרו בי ענין שריפה וכליון כידוע) ע"כ יוצא הקול בצמצום ודוחק גדול מאד מתוך הגרון כידוע לפי שיסוד האש קלקלו כו' אבל אם המזיגה יפה בלחלוחית דיסוד המים ויסוד הרוח אז יוצא הקול בקלות ובמהירות בלי עיכוב כלל מצד בחי' התפשטות שבחזה הלב כו'. והנמשל מכל זה יובן למעלה בבחי' קול העליון שיוצא בדבור העליון כו' כמ"ש הקול קול יעקב (בחי' קלא פנימאה שבהבל לב האדם העליון וקול הב' הוא קול החיצון דמשתמע בדבור) שזהו בחי' ההשפעה וההמשכה האלקי' בבחי' קול מורכב מאמ"ר (כמו קול ה' על המים וקול ה' בכח ובהדר שהן חג"ת כו') כמ"ש בזוהר בענין קול ודבור העליון שהוא כלל ופרט כו' דמבחי' קול זה שכלול מג' מדריגות דאמ"ר נמשך לדבור (וז"ש יום ליום יביע אמ"ר כמ"ש בזוהר) שהן הי"מ כמו ויאמר אלקים כו' כידוע ואמנם בירידת השפע מאד למטה מטה עד בחי' החיצונית דחיצונית דאחוריי' דשם אלקים שהן ע"ש דנוגה דעשי' שם יסתלק עצם פנימי' ההארה אלקית שבקול זה שיוצא מגרון העליון כו' (משום שכבודי לאחר לא אתן וז"ש גבי מחנה סנחרב והשמיע ה' הוד קולו ונתבטלו ממציאותם לגמרי כו' וד"ל). לפי שמתגברי' גבורות קשות דקו השמאל ביותר ע"כ יוצא ההמשכה האלקי' בבחי' הסתלקות וצמצום גדול והוא מ"ש נחר גרוני (משום דבני אמי נחרו בי בבחי' גבורות קשות דיסוד האש כו') וכמ"כ נאמר שם נאלמתי דומי' בבחי' אלם שא"י לדבר והוא אותיות אל"ם דשם אלקי' כידוע בפי' פלג אלקי' כו' שנפלג ונחלק מ"י מאל"ה הוא בבחי' הגדלות וכשנסתלק י"ה מאלקי' נשאר אותיות אל"ם וכמו כרחל לפני גוזזי' נאלמה כו' כמ"ש בע"ח דקאי על עוצם יריד' המל' להחיות החיצוני' דק"נ שמקבלים ממ"ח צירופים האחרונים כו' וד"ל. אך הנה כל זה קסו, דבירידת האור ושפע האלקית למטה מטה ביותר גם להיכלות החיצוני' דק"נ שהוא שם בעוצם הצמצומים ונק' חר"ן גי' גרון ע"ה (שהוא רנ"ט) שזהו קול היוצא בצמצום ודוחק בנמיכות מאד כמו נחר גרוני מצד ריבוי התגברות הגבורות קשות דקו השמאל שנק' אש זרה שמקלקל ומונע המשכת הקול של חסד כו' כענין נח"ר גרוני ונאלמתי כנ"ל. (ובזה הקול עצמו יש מבחי' הגבו' דקדושה האלקי' שירעם עליהם קול רעם ורעש כמו ועליון יתן קולו ישלח חיציו כו' להשפיל יניקת החיצוני' בבחי' הגבורות העליונות דקדושה כמו קול ה' חוצב להבות אש וקול ה' יחיל מדבר כו'. וכך היה במ"ת בקול אלקי' מתוך האש כו' היפך זה הקול דנחר גרוני שבא מצד גבורות קשות דק"נ כו') וזהו ויצא יעקב כו' וילך חרנה בעוצם ריבוי הצמצומים דגבורות קשות דבחי' המל' בירידתה למטה מאד. אך הנה אח"כ הנה יעקב שב מחרן ממטה למעלה כמ"ש ושבתי בשלום אל בית אבי פי' ושבתי שישוב ויצא מחר"ן אותיות נח"ר כו' בשלום אל בית אבי זה יצחק דוקא שזהו ענין התהפכות הרע לטוב בשלימות הבירורים דעה"ד לאהפכא חשוכא לנהורא כו' כנ"ל. וזהו אל בית אבי זה יצחק שהוא בחי' הצחוק ותענוג העליון שבא מן הבירורי' דרפ"ח כנ"ל כי הנה בתחלה יצא יעקב מבאר שבע שהוא בחי' מל' דקדושה והשפיל את עצמו לירד למטה לברר בירורים דק"נ שנק' חר"ן ואח"כ הולך ושב משם לאחר תשלום כל הבירורים כשיבוער הרע בתכלית כמו שיהיה לע"ל דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר כו' אז נהפך מבחי' חר"ן לרנ"ה כמ"ש באבוד רשעים רינ"ה דהיינו החי"ת שבחר"ן נפסק הרגל השמאלית שבו ונעשה ה"א ואז הוא גי' רנה כידוע בענין חמץ ומצה שהחמץ הוא בחי' דין קשה וע"כ הוא בחי"ת שצורת אות החי"ת סתום מכל צד ופתוח למטה שיכנסו שם החיצוני' ג"כ לקבל כמו לפתח חטאת רובץ אבל המצה בה"א שיש בו פתיחה לצד השמאל ברגל הקצר שנפסק שם אז נמתקו כל הדינין ומחי"ת דחמץ נעשה מצה בה"א שהוא מקור החסדים כו' וכך גם כאן מחי"ת דחר"ן נעשה רנ"ה בה"א וכמ"ש באבוד רשעים רינה שזהו עלייתם ותיקונם וזהו שלימות הבירורים דעה"ד בתכלית ואז הוא היפך דנח"ר גרוני כו' אלא בקול רנה דוקא כמו בא יבא ברנה כו' וכן אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה כו' מצד עוצם גילוי אלקות היפך ההסתר והצמצום דחר"ן אותיות נח"ר כו' וד"ל:
(ט) ומעתה יובן סדר כל דברי הפ' הזאת באמרו תחלה ויצא יעקב מבאר שבע שהוא בחי' המל' וילך חרנה כדי לברר שם הניצוצו' שנפלו בשבה"כ כו' ואח"כ מספר בענין ושרש הבירורים איך שלקח מאבני המקום וישם מראשותיו אבן א' שהוא העלא' כל האותיות שירדו למטה והעלם בבחי' התכללו' בחכ' דיו"ד ואח"כ וישם אותה מצבה בבחי' וי"ו ויצוק שמן על ראשה שיוכל לבא למטה ג"כ גילוי אלקות כמו למעלה ממש כנ"ל ואח"כ אמר וידר יעקב נדר כו' לפי שכל זה עשה רק הכנה למעלה באבן הזאת כו' שהוא עליי' שם ב"ן בפנימי' הכת"ר וכח ירידת האור מלמעלה למטה אבל שיהיה כן למטה בפ"מ בשלימות הבירורים דשם ב"ן קסז, אכמו שיהיה לע"ל ממש כנ"ל זהו שנדר נדר אם יהיה אלקים עמדי פי' אלקים דוקא שהוא בחי' שם ב"ן המברר בירורים בהיכלות דק"נ כידוע וז"ש אם יהיה אלקים זה עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אני הולך חרנה לברר כל הבירורים דעה"ד בשלימות וכל שמירה הוא מן החיצוני' דק"נ שלא יקבלו יניקה מן הקדושה ושמירה זו היא בבחי' מקיף כידוע וד"ל. ונתן לי לחם לאכול פי' לבד שיבוער כל הרע דק"נ בשלימות עוד זאת שיבורר מהם בחי' הטוב שהוא לחם לאכול ובגד ללבוש שזהו הכללות של כל הבירורים כידוע דלחם לאכול הוא לחמה של תורה שהוא בחי' מזון לנשמה האלקית בבחי' או"פ ובגד ללבוש הוא ענין המצות שנק' לבושי' לנשמה בבחי' או"מ שכל זה נעשה בבחי' הבירורים דל"ט מלאכות בפת לחרוש ולזרוע ולטחון ולאפות ובבגד בטוי' ואריגה כו' שהן התו"מ כמו שבאו בהתלבשות בעה"ד טו"ר שצריך להיות ע"י בירור דל"ט מלאכות כידוע (אבל לע"ל לאחר תשלום הבירורים לא יצטרכו לעבודה זו דבירורים ולכן לא יצטרכו לעבודה זו ותיקון דל"ט מלאכות כלל וכמ"ש בחריש ובקציר תשבות כו' דלחם לאכול ובגד ללבוש יהיה הכל מן המוכן בלי עבודה ותיקון האדמה כלל. וכמאמרז"ל עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות לחם לאכול מוכן בכל צרכו כו' אפי' באפיה וכן כלי מילת בלבוש וכן בטווי' ואריגה כו' וכמו שברוחני' נתקנו הלבוש והמזון שא"צ תיקון בעבודה כך בגשמיות לא יצטרכו לעבודת האדמה כלל כמ"ש במ"א). ואמנם הנה כל הבירורים הללו תלוי' בתנאי הב' והוא מ"ש ושבתי בשלום אל בית אבי דוקא דהיינו שכל הבירורים דלחם לאכול כו' יתעלה למעלה אל בית אבי זה יצחק שיהיה מזה בחי' צחוק ותענוג העליון כנ"ל ואין זה כ"א בתנאי זה שישוב משם בשלום דוקא ואז והיה הוי' לי לאלקים כו' וענין בשלום זה כולל ב' שלומות שלום העליון ושלום התחתון כמארז"ל ע"פ או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי שלום בפמשמ"ע ושלום בפמשמ"ט. והענין הוא כידוע בפי' שלום שהוא בחי' ההתחברות בין ב' הפכים כמיכאל וגבריאל שר של אש ושר של מים ואין מכבין זה את זה כמ"ש עושה השלום במרומיו כו' לפי שבא האור האלקי העליון משניהם ויכול לחברם ולקשרם יחד גם שהן ב' הפכים בתכלית כו' וכך הוא למעלה ג"כ במדות עליונות דאצי' בחו"ג שהן ב' הפכים כמו אש ומים ונכללים יחד כמ"ש בס"י טרף אש ומים ובללן יחד כו' ולא עוד אלא שיחליפו מדריגתם דאור החסד מאיר בכלי הגבורה ואור הגבורה בכלי החסד (כידוע ומבואר במ"א בענין ב"פ דק"ש) לפי שהקו וחוט דאצי' אשר מאיר בו אא"ס שלמעלה מע"ס לגמרי יעשה שלום וחיבור ביניהם לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא כו' כמ"ש במ"א וד"ל. והנה כמו שיש התכללות בין ב' הפכים דחו"ג שנק' שלום כנ"ל כך יש התכללות וחיבור בין ב' הפכים דעליון ותחתון שיתחברו יחד (אע"פ שהעליון בבחי' חסדים והתחתון בבחי' גבורות) ויש בזה ב' מיני שלומות. א' מעילא לתתא והוא בחי' צ"ע. והב' מתתא לעילא והוא בחי' צ"ת. וז"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב כו' וכן מ"ש שלום יעשה לי כו' שלום בפמשמ"ע ושלום קסז, בבפמשמ"ט כו' והענין הוא כידוע שבאופן התחברות של עליון עם התחתון יש ב' אופנים. הא' שירד העליון אל התחתון מלמעלה למטה (כמו שהי' במ"ת דכתיב וירד ה' על הר סיני כו'). הב' שיעלה התחתון אל העליון מלמטה למעלה כמו מי יעלה בהר ה' כו' (וכידוע בענין סמיכת גאולה לתפלה שהוא עליית המל' בהיכל קד"ק דבריאה להתיחד בז"א שהעליון יורד להיכל קד"ק והתחתון עולה לשם ומתחברים שזהו בחי' הממוצע כו' והוא שילוב הוי' באד' ואד' בהוי' כו'). והנה שני האופנים נק' בחי' חיבור דעליון ותחתון אלא שזה החיבור למעלה כשהתחתון עולה אל העליון וזה החיבור למטה כשהעליון יורד אל התחתון כו'. ואמנם כל חיבור ב' הפכים או עליון בתחתון הוא ע"י בחי' השלום שמחברם ומייחדם כנ"ל בענין עושה שלום כו' שהוא בא מלמעלה משניהם דוקא כנ"ל. אך יש כאן ב' מיני שלום א' מתתא לעילא שהוא לעורר העלאה והתקשרות התחתון שיתחבר בעליון והוא התקשרות המקבל אל המשפיע שנק' צ"ת (כמ"ש ועמך כולם צדיקים צ"ע וצ"ת כו') שהוא ע"י השלום שמעלהו ומחברו במשפיע וז"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב שלום הא' קאי על הרחוק שנעשה קרוב כדברי רז"ל והוא ע"ד ענין הנ"ל בהעלאת הבירורים דרפ"ח כו' מעה"ד טו"ר באתכפיא ואתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' ע"י התשובה האמיתית שעולין בהעלאת מ"ן מלמטה למעלה מצד בחי' ההתקשרות המקבל שהן כנ"י דעי"ז יתעוררו בתשובה שלימה ועולים למעלה ליכלל באחד עליון יותר מצ"ג דבמקום שבע"ת עומדים כו' כי מזה נעשה למעלה בחי' צחוק ותענוג העליון שגדול מכל התענוגים שבעבודת הצדיקים כנ"ל הרי זהו השלום לרחוק שנעש' קרוב ממש וכנ"ל וזהו פי' הא' במ"ש ושבתי בשלום אל בית אבי זה יצחק שהוא בחי' השלום מתתא לעילא שהרחוק נעשה קרוב כנ"ל. ופי' הב' במ"ש ושבתי בשלום הוא שלום הב' שהוא מעילא לתתא שהשבה זו הוא מלמעלה למטה שירד העליון למטה אל התחתון וז"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב שלום הב' לקרוב שהוא העליון שיבא למטה להתחבר בתחתון והוא בחי' התקשרות של העליון המשפיע אל המקבל שנק' צ"ע (כמו במ"ת שירד ה' על הר סיני) והוא שיוכל להיות בחי' ירידה וגילוי אא"ס שבאצי' למטה בבי"ע ע"י תו"מ וכגילוי שכינה בהיכל קד"ק שבבהמ"ק וגילוי רוה"ק בנביאים וכה"ג וזהו ושבתי בשלום העליון מלמע' למטה. (אך לפי' זה לא יובן מ"ש אל בית אבי שזה יצחק ואפשר דזהו בחי' צ"ע שהוא יצחק שיורד למטה כענין יושב ומשחק עם לויתן שהוא למטה כמו לע"ל וז"ש אל בית אבי יצחק שהוא למטה כו'). והנה ידוע דאין הפרש בגוף ענין התחברות זאת דעליון בתחתון אם הוא למטה או למעלה רק לגבי המקבל שכאשר צריך לעלות נא' מי יעלה בהר ה' נקי כפים כו' אבל לגבי העליון אין הפרש כלל דנמצא למטה כמו למעלה ממש ועכ"ז ב' שלומות הללו כא' הן שצ"ל העלאת התחתון וירידת העליון (כנ"ל בסמיכת גאולה לתפלה) וע"י ב' שלומות הנ"ל מתתא לעילא ומעילא לתתא אמר ושבתי בשלום אל בית אבי זה יצחק להיות מזה צחוק ותענוג העליון קסז, גלמעלה כמו לע"ל שלזה נק' יצחק להבא כנ"ל כדי שיהיה חיבור תמידי לעליון ותחתון מלמטה למעלה ומלמעלה למטה ע"כ צריך לב' שלומות הללו דוקא ולא די בשלום א' וד"ל. וזהו ענין שלום בפמשמ"ע מאצי' לבריאה ושלום בפמשמ"ט מבריאה לאצי' כו' שהן ב' יסודות דצ"ע וצ"ת ז"א ומל' (או פי' שלום בפמשמ"ע ממאציל לאצי' ושלום בפמשמ"ט מאצי' לבריאה וכל א' כלול מב' שלומות) וזהו שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו לפי שיש חיבור עמו ע"י ב' שלומות הנ"ל וזהו שכפל בתנאי הא' אם יהיה אלקים עמדי ושמרני כו' לברר כל הבירורים כו' ושבתי בשלום אל בית אבי זה יצחק משום דכל בחי' הבירורים תלוי בתנאי זה הב' דושבתי כו' כדי שיתעלו כל הבירורים למעלה ע"י בחי' ב' שלומות הנ"ל אל בית אבי זה יצחק וד"ל:
(י) והיה הוי' לי לאלקי' כו'. הנה אחר שכפל בתנאו שישמרנו אלקים דוקא בדרך שהוא הולך שהוא בחי' שם ב"ן המברר בירורים כנ"ל ונתן לי לחם כו' שהוא הכולל כל הבירורים כנ"ל והעיקר תלה בתנאי הב' ושבתי בשלום אל בית אבי שזה יצחק דוקא מטעם הנ"ל אז יקיים נדרו אשר נדר שהוא מ"ש והיה הוי' לי לאלקים דמשמע מדבריו אלה דהא בהא תליא דאם שם אלקים יברר כל הבירורים דעה"ד בשלימות כמו שיהיה לע"ל כנ"ל וגם יתעלו כל הבירורים הללו ע"י בחי' ב' השלומות הנ"ל אל בית אבי זה יצחק דוקא אז ממילא יהיה לו שם הוי' בבחי' אלקים ממש כו' וד"ל. ולהבין זה הנה תחלה יש להבין מהו ענין ב' שמות הללו דהוי' ואלקים כו' להיות ידוע בפי' כי שמש ומגן הוי' אלקים שזהו משל ונמשל בדומה למשל ממש דכמו השמש עם המגן שלו כך הוא שם הוי' עם שם אלקים ששם אלקים הוא בחי' מגן ונרתק לשם הוי' כו' והענין ידוע כמו עד"מ השמש הוא גוף המאור עצמו וענין הזיו ואור המתפשט בעולם אינו מן העצם וגוף מאור השמש (לפי שאור וזיו שבמאור עצמו הוא בבחי' עצמות המאור עצמו שלא יפול בו ענין ההארה שהוא ההתפשטות להאיר למרחוק כמו ענין החי עצמו דמה שיש בו כח להחיות עדיין אינו בבחי' התפשטות להחיות ממש) אלא זיו ואור השמש המאיר בהתפשטות בעולם הוא בא מן הנרתק שלו דוקא שהנרתק הוא כעין כיסוי ולבוש דק להעלים ולהסתיר לעצם מאור השמש רק שלבושי' מיני' ובי' כהדין קמצא כו' כך נרתק זה נעשה מגוף השמש עצמו להיות לו למגן ומסתיר כדי שיוכל להיות בחי' ההארה המתפשטת להאיר למרחוק כו' כמ"ש במ"א (בענין האי חירגא דשמשא כו') וכמ"כ יובן בנמשל ממש שהוא שם הוי' ושם אלקים כי שם הוי' עצמו הוא עצם המאור שלמעלה מבחי' האור האלקי המתפשט להאיר ולהחיות כל העולמות מאין ליש אלא הוא עצם המקור להיות ממנו בחי' התפשטות האור וזיו להחיות כל העולמות וכמ"ש כי עמך מקור חיים עמך טפל ובטל כל בחי' מקור חיים המתפשט בעולמות (באורך העצמי נראה אור זה מן המגן ונרתק שהוא רק הארה דהארה כו') והוא שם הוי' יו"ד ה"א כו' שכולל כל הע"ס דאצי' יו"ד בחכמה וה"א בבינה כו' שבחי' עצמות אא"ס מאיר בשם הוי' זה וזהו שנק' מאור כשמש קסז, דעצמו אבל בחי' שם אלקים הוא בחי' המגן ונרתק להסתיר לעצמות אא"ס שבשם הוי' דאצי' כמו המגן לשמש כנ"ל וע"י בחי' הסתר והעלם זה (שנעשה מגוף ועצם המאור דשם הוי' דלבוש זה מיני' ובי' וכו') הוא שיוכל להיות בחי' התפשטות ההארה האלקי' להיות מזה התהוות יש מאין בע"ג כו' (וזהו שנק' אלקים חיים ומלך עולם כו' אבל בשם הוי' עצמו נאמר כי עמך כו' וז"ש חיים ולא בחיים וזהו שאומרים מלך יחיד חי העולמים כו'). והנה לע"ל נאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' כי פי ה' דבר פי' שיתגלה כבוד שם הוי' דאצי' עצמו שלא יהיה בבחי' הסתר והעלם דשם אלקים (וכמו בכל שבת יש מעין זה בבקיעת החסדים דשם הוי' בשם אלקים כידוע בענין כ"ו כל"ח כו') וכמו שרמזו רז"ל ע"ז באמרם לע"ל עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתיקה כו' דהיינו שיסיר לבחי' המסך המסתיר שהוא שם אלקים משם הוי' שנק' חמה ויתגלה שם הוי' עצמו וכמ"ש ונגלה כו' וראו כל בשר כי פי ה' ממש דבר ביו"ד מאמרות דשם אלקים דעכשיו בלי העלם ולבוש כלל כו' וד"ל. והיינו לפי שלע"ל יבורר הטוב דעה"ד טו"ר ויבוער הרע לגמרי שזהו ענין היפך חשוכא לנהורא למטה כנ"ל ועי"ז יהיה היפך ההעלם המסתיר למעלה שזהו ענין גילוי דשם הוי' כו' וד"ל. וזהו הטעם שאמרו דלע"ל יאמרו לפני הצדיקי' קדוש כי הרי יתגלה שם הוי' בנשמות הצדיקים כמו שהוא למעלה באצי' (ואע"פ שנאמר וראו כל בשר עיקר הגילוי יהיה בצדיקים דוקא) (וזהו שאמרו צדיקים מתרפאין בה ורשעים נדונין בה כו' כמ"ש במ"א). והנה מובן מזה עכ"פ דלע"ל שיתגלה שם הוי' עצמו כנ"ל הרי יהיה אז בחי' שם הוי' בבחי' דשם אלקים דעכשיו כמו שם אלקים עכשיו שהוא המתפשט בעולמות להחיות הברואים מאין ליש שנק' כח הפועל בנפעל ממש כידוע אבל הוא בא רק מבחי' הסתר וצמצום דאור המאור דשם הוי' עצמו ולע"ל יהיה התפשטות דשם הוי' למטה בבי"ע במקום בחי' שם אלקים דעכשיו להחיות העולמות מאין ליש שיקבלו חיותם ושפעם משם הוי' עצמו כמו שעכשיו מקבלי' משם אלקים ממש וד"ל. וז"ש גם כאן והיה הוי' לי לאלקים ממש פי' אחר שישמרנו שם אלקים דוקא שהוא המברר בירורים ויתעלו הבירורים לבית אבי יצחק כמו לע"ל ממש אחר תשלום הבירורים דרפ"ח כו' שיתגלה שם הוי' כנ"ל אז ממילא והיה לי הוי' במקום בחי' אלקים ממש כמו לע"ל וד"ל. (ונמצא דמ"ש והיה הוי' כו' כוונתו על שם הוי' דעכשיו שיהיה לו לאלקים ממש כמו לעתיד אחר תשלום כל הבירורים דוקא וע"כ תלה עיקר התנאי במ"ש ושבתי בשלום שאז ממילא יהיה זה כו'):
(יא) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים כו'. דהנה לאחר ששם הוי' לע"ל יהיה רק בבחי' אלקים לבד כנ"ל להיות מלובש בעולמות ונבראים א"כ יהיה מדריגת דשם הוי' לע"ל במדריגה נעלה יותר (כי מאחר שיהיה לע"ל עליות העולמות ומקיף דשם הוי' נעשה או"פ לבד א"כ יהיה המקיף ממדריגה עליונה יותר שזהו כמו בחי' סובב שנעשה בחי' ממלא לבד שבהכרח שיהיה בחי' קסח, אסובב ממדריגה עליונה יותר) הרבה משם הוי' דעכשיו דהיינו שיהיה מבחי' עצמות אא"ס ממש כמ"ש ולא יהיה לך עוד השמש כו' אלא ה' יהיה לך לאור עולם וע"כ יהיה למטה כמו למעלה ממש דקמיה כחשכה כאורה כו' (ולא כמו בחי' סובב דעכשיו שהוא רק בהעלם ולא בגילוי כמ"ש השמים והארץ אני מלא כו' מאחר דשם הוי' דעכשיו יהיה בבחי' גילוי כמו אלקים דעכשיו ולא יבא בסתר המדרגות אלא ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' (וגם מבחי' סובב דלע"ל יבא ג"כ בגילוי כמ"ש לאור עולם כו' (וזהו והיה אור הלבנה כאור החמה פי' בחי' המל' יהיה לע"ל כמו אור החמה שהוא שם הוי' דעכשיו ואור החמה יהיה לע"ל שבעתיים שהוא שם הוי' דלע"ל יהיה ז"פ גדול משם הוי' דעכשיו שנק' אור ז' הימים כו' וכמ"ש במ"א) והנה בנעילה דיוה"כ שהוא עליית המל' הרי אמר להיפך דהוי' הוא האלקים שבעליון דמבחי' אלקים שבכתר נעשה הוי' למטה וכמ"ש בע"ח דמבחי' פנימי' שבעליון נעשה מקיף לתחתון ואמנם ע"י מעשה המצות נמשך בחי' מקיף העליון להיות בבחי' פנימי' למטה כמ"ש והיה הוי' לי רק בבחי' אלקים לבד כענין מאה ברכות דשם הוי' שיבא להיות בבחי' גילוי אור ממש בכלים מכלים שונים. וזהו שדקדק לומר לי לאלקים שהוא ליעקב איש תם יושב אוהלים בתשב"כ ושבע"פ וכו'. וכנ"ל במ"ש ויקם עדות ביעקב כו'. אבל זהו דוקא בבחי' או"י דתו"מ מלמעלה למטה. וכמ"ש ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. אז והיה הוי' לי לאלקים כנ"ל אך בענין התשובה שהוא בבחי' או"ח מלמטה למעלה כנ"ל בפי' ושבתי בשלום אל בית אבי זה יצחק דוקא שזהו בחי' הצחוק העליון שנעשה מן התשובה דוקא. שזהו הטעם שאם ישראל עושין תשובה נגאלין כו' כנ"ל. הנה ע"ז אמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים דקאי על תנאי הב' דושבתי בשלום דוקא. ומ"ש והי' הוי' כו' קאי על תנאי הא' דאם נתן לי לחם לאכול כו' שהן התו"מ דצדיקים ע"ז אמר והיה הוי' לי לאלקים בבחי' גילוי דשם הוי' דתו"מ בבחי' ירידת העליון לתחתון כו'. אבל העיקר הוא התנאי הב' דושבתי בשלום אל בית אבי שזהו עליית כל הבירורים בבחי' או"ח דתשובה דוקא שהיא למעלה מתו"מ דצ"ג כנ"ל. שבמקום שבע"ת כו'. ע"ז אמר והאבן הזאת כו' שהוא בחי' עליית המל' בחי' שם ב"ן אב"ן כידוע לע"ל למעלה משם הוי' דמ"ה דחכמה דז"א כו' וכמ"ש א"ח עט"ב נקבה תסובב גבר וכנ"ל בענין התשובה שע"ז אמר ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני דתו"מ כו' לפי שבבחי' ע"ס דאו"ח המל' הוא בבחי' כתר ממש כו' (וכמ"ש בפ' חיי שרה בענין מ"ש לכל אשר תאמר אליך שרה שהוא ב"ן שמע בקולה דב"ן יהיה למעלה מבחי' מ"ה לע"ל) וזהו שאמר והאבן הזאת שהוא עכשיו בחי' שם ב"ן שיורד למטה בבי"ע להחיות רוח שפלים ולברר בירורי נוגה ע"י התשובה כנ"ל לע"ל יעלה למעלה מעלה משם הוי' ויהיה בית אלקים ממש שהוא בחי' אלקים העליון שבכתר עצמו שהוא בחי' גבורה דפחד יצחק שיתגלה לע"ל (כנ"ל בפ' תולדות שהפחד מקרוב קסח, בביותר כו') וכמ"ש ושבתי בשלום אל בית אבי יצחק דוקא שבתנאי זה תלוי זה שאמר והאבן הזאת דוקא שהוא בחי' המל' בחי' יראה תתאה דתשובה בבחי' או"ח שחוזר לקדמותו ממש להיות בית אלקים ממש לגילוי אור העצמות ממש כמו שהוא למעלה בעצמותו ממש שלמעלה הרבה מגילוי ירידת אור העצמות בשם הוי' בתו"מ שאמר תחלה והיה הוי' לי לאלקים משום דבעליית המל' בעצמות אא"ס אין לו שיעור למעלה דמצד זה בחי' יצחק למעלה מאברהם לע"ל כמ"ש כי אברהם לא ידענו כו' כי אתה אבינו כנ"ל. וזהו שאמר תחלה ויקח מאבני המקום שיורד למטה עכשיו והעלם וכללם באבן אחת דחכמה. וישם מראשותיו למעלה מעלה. ואח"כ וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה שיוכל לבא למטה ע"י תו"מ כנ"ל. אך לאחר שישוב בשלום אל בית אביו יצחק הוא שאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה לבא על ידה גילוי אלקות למטה יהיה בית אלקים ממש למעלה כמ"ש אבן מאסו הבונים היתה לראש כו'. ובנעילה דיוה"כ שאומרים ז"פ הוי' הוא האלקים שהן ז' עליות דשם הוי' לעלות באלקים העליון כו'. ויוה"כ מעין העוה"ב שיאמרו ליצחק כי אתה אבינו (שיהיה כנ"י כלי קיבול לעצמות א"ס ממש למעלה מתו"מ) ונק' כנ"י אז ארץ חפץ. חפצי בה. ע"י התשובה דוקא כנ"ל. כמ"ש ואביוני אדם שהן בע"ת בקדוש ישראל עצמו יגילו וד"ל:
(יב) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. דהנה מבואר מב' תנאים הנ"ל שיקיים נדרו ג"כ בב' דברים א' והיה הוי' לי לאלקים והב' והאבן הזאת כו' שהוא בב' הפכים דע"ס דאו"י וע"ס דאו"ח שהן צדיקים ובע"ת בכלל כנ"ל. ועתה אומר דבר הכולל שניהם לאו"י ואו"ח והוא מ"ש וכל אשר תתן לי דקאי לע"ל שיהיה עליית העולמות בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות בבחי' או"ח לעצמות ממש כמ"ש והאבן הזאת כו' וגם יהיה בבחי' ירידת והמשכות עצמות א"ס למטה ממש כמו למעלה ממש בבחי' או"י והוא מ"ש והיה הוי' לי כו' ולנגד ב' אלה אמר כל אשר תתן לי לע"ל בין בעליות האורות עליונים למעלה בין בירידות האורות למטה הכל עשר אעשרנו לך פי' עשר אעשרנו ב' מיני מעשר. הא' מעשר שמלמטה למעלה דהעשירי יהיה קדש בבחי' העלאת מ"ן דאו"ח שהמל' הוא בחי' הכתר והכתר הוא בחי' מל' ומעשר הב' מלמעלה למטה בבחי' ע"ס דאו"י מן המשפיע אל המקבל בבחי' מ"ד שזהו בכלל תשובה ומע"ט בעוה"ז שיפה מכל חיי העוה"ב כו' וד"ל. וזהו עשר אעשרנו ב' מיני מעשרות הללו דתשובה ומע"ט לך ממש לבחי' מהו"ע א"ס ב"ה ממש לפי שהכל שלך כמ"ש וכל אשר תתן לי כו' דקאי אדסמיך לי' אחר קיום ב' התנאים דלחם לאכול ושבתי כו' דכל אשר תתן לי בתוס' העילוי וברכה עי"ז למעלה ולמטה הכל מידך נתת לי. לפי שעצמות א"ס למעלה מע"ס דאו"י ואו"ח כו'. וע"כ בחי' המעשרות שלהם ג"כ עשר אעשרנו לך דוקא וד"ל: