ואלה תולדות יצחק - תקפ"ה

קמב, א(א) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. שמאלו תחת לראשי זהו בחי' ומדריגת יצחק שהי' מרכבה לבחי' הגבורות העליונות שנק' שמאלו (שהוא בחי' קו השמאל בג"ה) ואברהם הי' מרכבה לחסדים העליונים (בחי' קו הימין בחי' חח"ן) וז"ש וימינו תחבקני כו'. ויעקב הי' כלול משניהם מחו"ג וז"ש אלהי אברהם ופחד יצחק הי' לי כו'. והנה לע"ל נאמר כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כי אתה אבינו ואמרז"ל שזה יצחק דווקא כי לע"ל יתגלה פחד יצחק דווקא כמ"ש ובאו במערות צורים מפני פחד ה' והדר גאונו וכן אנו אומרים ובכן תן פחדך כו' וייראוך כל המעשים כו'. ובאמת י"ל הטעם לזה למה לע"ל דווקא יאמרו כי אברהם לא ידענו במדרגה דחסד ואהבה וישראל ג"כ אע"פ שכלול משניהם לא יכירנו רק יצחק כו' והלא גם עכשיו ועתה ישראל מה ה' אלהיך כו' כ"א ליראה כו' וכתיב סוף דבר כו' כ"א ליראה האלקים ירא כו'. והנה הדקדוק בפרשה זו ידוע מ"ש ואלה תולדות יצחק ב"א הרי ידענו מזה שאברהם הוליד את יצחק א"כ למה חזר וכפל לומר אברהם הוליד את יצחק וגם מה שהזכיר כאן ב"פ אברהם וב"פ יצחק דלכאורה אין לזה טעם כו'. אך הנה להבין כ"ז יש להקדים תחילה בשרש המדריגות דאברהם ויצחק שהאבות הן המרכבה והאבות סימן לבנים כמ"ש מה יפה ירושתנו כו' דהנה מדת אברהם שהי' בבחי' החסד העליון שהי' בעבודתו ממשיך בחי' המשכות וירידת האור האלקי שיבוא בבחי' גילוי מלמעלה למטה כטבע המים שיורדים ממקום גבוה לנמוך והוא לפי שעבודה שבלבו הי' באה"ר שנמשך כמים כו' וכמ"ש כי אברהם אוהבי שנקר' רחימא דמלכא כו' (כמשי"ת) וע"כ הי' עיקר עבודתו כל היום במצות הצדקה וחסד עם כל הבריות והכנסת אורחים (וכמשי"ת). ובחי' ומדת יצחק שהוא בבחי' הגבורה עליונה שהיא בבחי' ההעלאו' והסתלקות האור מלמטה למעלה כטבע האש שעולה למעלה לפי שהי' עבודה שבלבו ברשפי האש התלהבות התשוקה מלמטה למעלה ליכלל ולעלות ולידבק באור ה' בשלהבת י"ה כנצוץ הנכלל באבוקה והוא מדת הפחד והיראה כמשי"ת:

(ב) והנה להבין כ"ז בתוס' ביאור יש להקדים ענין מארז"ל ע"פ ואהבת כו' שיהא ש"ש מתאהב ע"י כו' וע"ד הפשוט היינו שיומשך גילוי אור האלקי מלמעלה למטה עד שיהי' ש"ש מתאהב בלב אחרים ע"י כו' והוא שיפעול התפעלות אה' אלקית בלב כל אדם וזה הי' ע"י אברהם אוהבי הנ"ל שהמשיך אור האהבה אלקי' מלמעלה למטה והיה ש"ש מתאהב לרבים ע"י עבודתו באה"ר להיות עי"ז המשכת אה"ר העליונה מלמעל' למטה. וזהו פי' אברהם אוהבי רחימא דמלכא שהוא פי' וענין פועל יוצא שבעבודתו למטה באהבה הי' פועל להמשיך לבחי' אה"ר העליונה מלמעלה למטה שמזה יהי' ש"ש מתאהב על הבריות כו'. וזהו ג"כ פי' ואהבת לשון פועל יוצא שיפעול המשכת אה' העליונה על האה' שלמטה כו' וד"ל. ולהבין ביאור הענין הנה יש להקדים בענין התבוננות בפ' ראשון בק"ש באמרו שמע ישראל ה' אלהינו כו' שקודם ואהבת כו' דהנה ידוע בעיקר הכוונה בק"ש במס"נ בה' אחד דווקא היינו בבחינת אחדות הפשוטה בתכלית הפשיטות שהוא בחי' עצמות אא"ס ב"ה ממש קמב, בשלפני הצמצום הראשון דקו"ח כו' דהיינו כמו שהוא בעצמו' ממש שהי' ממלא כל החלל ומקו"פ כו' וכמ"ש בע"ח. לפי שאם לא הי' הצמצום הראשון שצמצם א"ע היה הכל בבחי' א"ס ממש כי אין ערוך לנאצלים לגבי עצמות המאציל גם לא בערך טיפה בים כו'. וע"כ הוצרך לצמצם א"ע ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כו' והוא ענין ובחי' הקו"ח שאחר הצמצום הראשון כדי שיוכל להיות מקור למקור לע"ס דאצי' כידוע ואף אחר הצמצום מיוחדים וכלולים ע"ס דאצי' במאצילן בתכלית כמאמ' דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד ממש כמ"ש בס"י כדמיון שלהבת הקשורה בגחלת כו' וביאור הענין מבואר במ"א במ"ש אליהו אנת הוא חד ולא בחושבן י"ס כלל וכמו שמסיים המאמ' ולאו מכל אינון מדות כלל. וגם הרי אמר אנת הוא עילאה על כל עילאין כו' למתב"כ (דמשמע אפי' מחה"ק דבחי' א"ק כו') ובאמצע המאמר אמר חכים ולא בחכ' ידיעה מבין כו' שעכ"פ נק' חכים ומבין וחסדן כו'. אך הענין הוא דשניהם אמת דמצד עצמות המאציל א' אנת הוא חד ממש בבחי' אחדות הפשוטה בתכלית בלי חשבון והתחלקות די"ס כלל (ואפי' בהעלם) וכמ"ש דמלת"ב כלל כנ"ל וד"ל. אבל מצד בחי' הצמצום הראשון הנ"ל שנתצמצם עצמות אא"ס ב"ה ונמשך דרך ירידה בבחי' קו וחוט לבד אז בא להאציל האורות דע"ס ונק' חכים אך לא בחכ' ידיעה כו' וכך הוא בכל הספירות והמדות דגם שלאחר שנאצל נק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות כי מיוחדים הם בתכלית בעצמו' המאציל כנ"ל. וזהו תכלית הכוונה בק"ש באמרו ה' אלקינו ה' אח"פ ממש וד"ל (ופי' הוי' אלקינו היינו כמש"א בשמ"ע הוי' אלקינו כו' אלקי אבותינו אלקי אברהם כו' פי' אלקינו הוא עצמות המאציל שע"י צמצום דבחי' אלקות הוא שנק' אלהינו ואח"כ ואלקי אבותינו פי' וי"ו זה ואלקי אבותינו הוא בחי' צמצום והמשכה שנית להיות אלקי אבותינו דפי' אבותינו זה היינו כמו ענין אבות העולם דידוע דבחי' עולם הם בחי' ו"ק שהן המדות דאצי' ואבות העולם היינו האבות ותולדות שלהן שהן בחי' חו"ב דאצי' שנק' אבות המולידים לבחי' המדות כידוע דאו"א דאצי' תרדל"מ כו' שז"ש חכים ומבין וזהו ואלקי אבותינו שהוצרך להתצמצם עוד להיות אלקי אבותינו שהן או"א להיות חכים ומבין ואח"כ אלהי אברהם כו' שהוא בחי' המדות דחג"ת כו' שהוא ענין הגדול הגבור והנורא כו' וד"ל. וכך הוא ענין הוי' אלקינו הוי' א' שבק"ש רק שהוא בבחי' היחוד והתכללות מלמטה למעלה דהיינו הוי' אלקינו שהוא אלקי אבותינו דאבות הנ"ל ה' א' עולה ונכלל באח"פ ממש כנ"ל וד"ל) והנה אחר ההתבוננות בק"ש בפ' ראשון שכולל כל היחו"ע דע"ס במאציל עצמו וכנ"ל וכמבואר בפע"ח בשער הק"ש בפרטות. אזי מהתבוננות זאת יהיה ש"ש מתאהב ע"י שהוא באמרו ואהבת את כו' שהוא בענין פועל יוצא כנ"ל. והענין הוא לפי שע"י היחוד האמיתי דע"ס בעצמ' א"ס ב"ה ביחו"ע דפסוק ראשון אזי נמשך ויורד אור עצמות המאציל מלמעלה למטה ומתגלה למטה מן ההעלם וצמצום הראשון להיות מקור לע"ס דאצי' להיות נק' חכים ומבין וכנ"ל וענין גילוי אור הזה הוא בתוס' אור ביותר מכפי המדה וצמצום הראשון דקו המדה והוא ענין תוס' גילוי אור האלקי בעולמות להיות מזה התעוררות יתירה בנשמות קמב, גומלאכים דבי"ע לומר שירה ולהתפעל באה' אלקי' עד גם למטה בעוה"ז מתעוררים הנשמות בגופים לאה' האלקי' לפי שאור האלקי העליון מאיר עליהם באה' העליונה לעורר בלבבם באה' רבה והוא מה שבא עצמות המאציל בגילוי תוס' אור באבי"ע ביתר מכפי המדה הראשונה והוא מצד החסד והטוב שבא מצד האה' שיאהוב להיות לו דירה בתחתונים ע"כ הוא יורד ונמשך למטה מן בחי' ההעלם בעצמות לידי גילוי וכמו עד"מ המלך שמתגלה אל עבדיו הנאמנים לו ביותר מכל אדם מראה להם עוז אהבתו אליהם מה שמתגלה אליהם מבחי' פנימי' ממש. ובזה הגילוי שבסיבת אה"ר אליהם הרי מתאהב אצלם ביותר. ובהיפוך מלך שיושב סגור בהיכלו לא יתאהב כ"כ בעיני שריו ועבדיו רק יראים ממנו ביותר וכל שמתקרב אליהם בגילוי פנימי' יותר מתאהב אליהם יותר. וכך יובן למע' דמ"ש דנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דהיינו שעצמות המאציל שנק' הקב"ה נתאוה מצד האה' וחסד העליון שמעורר בעצמותו להיות לו דירה בגילוי אור למטה בעולמות. ובזה ש"ש מתאהב בכל העולמות שפועל וממשיך האה"ר בכל הנבראים עד עוה"ז השפל שיערה עלינו רוח האה"ר העליונה ממרום שרבים יתעוררו בלבם בתשובה שלימה מפני שש"ש מתאהב מאוד בלבם כמו וימינך פשוטה לקבל שבים ימין מקרבת דאה"ר העליונה מושכת לב השבים כענין משכני אחריך נרוצה משכני באה"ר העליונה כו' ואז ממילא אחריך נרוצה באה' ותשוקה. וזהו פי' ואהבת שבאה' שלמטה מעוררים להמשיך ולעורר בעצמות המאציל אהבה עליונה להתמשך למטה ובזה יהי' ש"ש מתאהב למטה כנ"ל והוא ענין פועל יוצא לפעול אה"ר העליונה מלמעל' למטה כו' וד"ל שזהו מ"ש נתאוה כו'. וזהו הי' מדריגות אברהם אוהבי הנ"ל שבעבודתו באה' ודביקות באלקים חיים המשיך לבחי' אה' העליונה שבעצמות המאציל שירד ויומשך מן ההעלם לגילוי באצי' ומשם לבי"ע שיתאוה להיות לו דירה בתחתונים ממש והיינו שהי' ש"ש מתאהב מאוד בעיני כל הבריו' ע"י אהבת אברהם. והיינו לפי שנאמר ויקרא אברהם בשם ה' אל עולם שהמשיך גילוי אלקות מלמע' למטה עד שהי' ש"ש מתאהב לכל והי' מתגיירים רבים מעמי הארץ כו'. והיינו הכל מצד מדתו של אברהם וזהו שהי' תשוקתו מאוד רק שיהי' גילוי אלקות בעולם אף בתחתונים ביותר. כידוע שהי' מדתו בחסד וטוב עם כל הבריות להאכיל גם לערביים שהי' עיקר עבודתו בהכנסת אורחים וכמ"ש בזוהר דהוה עביד טיבא יתירא עם ברייתא. וזהו מצד ששרשו במדת החסד שבעצמות ממש שהוא להיות בחי' גילוי אא"ס גם למטה מטה ביותר כטבע המים שיורדים מגבוה לנמוך ביותר. וע"כ הי' עיקר תשוקתו ומגמתו שיהי' גילוי אלקות גם במקום הנמוך ביותר כמו שהי' אומר לערביים אחר שאכלו דעו למי מברכים כו'. כי הי' חפץ מאוד שגם הערביים יכירו גדולתו ית' ויודו ויברכו לו כו' שזהו רק מבחי' החסד שיהי' גילוי אלקות גם במקום הנמוך ביותר וזהו שהי' ש"ש מתאהב ע"י גם למטה ביותר וכך פי' ואהבת בכל אחד מישראל שיהי' ש"ש מתאהב ע"י כנ"ל כמו באברהם דאיש החסד משום דאבות סימן לבנים וכמש"א מה יפה ירושתנו כו' וד"ל:

קמב, ד(ג) וכ"ז הוא בחי' ומדריגות מדת אברהם שהי' מרכבה לבחי' חסד עליון (דקו הימין חח"ן דאצי') ע"כ הי' עיקר עבודתו למטה בהכנסת אורחים בחסד גשמי והי' כל חפצו שיהי' ש"ש מתאהב בלב הבריות לקרבם לעבודתו כנ"ל. והוא ענין וימינו תחבקני דקאי על חסד דאברהם בשרשו שהוא בחי' ימין מקרבת העליון כאדם שחובק לבנו שמוריד את ידיו למטה וחובקו מאחוריו מצד אהבתו אליו כו' לבלי יוכל להפרד מאתו כו' שהוא ע"י אה"ר שממשיך לו בחיבוק הזה כידוע וכך הוא בבחי' אה"ר העליונה שנמשך ע"י אברהם אוהבי הנ"ל נאמר וימינו תחבקני שמחבק לכל נשמה האלקי' באה"ר בימין מקרבת גם מאחוריו בהיותו טרוד בעסקי עוה"ז לבלי יפרד ויפול לעולם וד"ל (וזהו אה"ע אהבתיך ע"כ משכתיך חסד. פי' משכתיך באה"ר העליונה מצד חסד עליון שיתעורר תמיד באה"ר מלמטה למעלה. וזהו שאומרים אה"ע קודם ק"ש שיוכל לומר ואהבת בבחי' פועל יוצא להמשיך אה"ר שבעצמי' וזהו ואהבת ב"פ אור או"י ואו"ח (כמשי"ת). ולזה אומרים בברכה ראשונה דש"ע שהיא כנגד אברהם כמו שמסיים מגן אברהם וזוכר חסדי אבות שהוא בחי' חסד אברהם הנ"ל. ועי"ז מביא גואל לניצוצות הקדושה כו' שנפלו למטה בכל דור למען שמו באה' פי' באה"ר העליונה הנ"ל וד"ל):

(ד) אך הנה בחי' ומדריגתו של יצחק הוא להיפך ממש מבחי' מדת אברהם אוהבי הנ"ל דבחי' החסד דאברהם הוא בבחי' או"י שהולך ומתגלה מן ההעלם מלמעלה למטה עד למטה מטה דווקא כטבע המים כו'. אבל בחי' יצחק שרשו למעלה בחי' הגבורות דקו השמאל (בג"ה דאצי') שהוא בבחי' או"ח מלמטה למעלה כטבע האש שעולה כנ"ל. וזהו שהי' עיקר עבודתו בבחי' פחד וירא' אלקים שהוא לצאת מכלי נרתק הגוף לעלות למעלה ברשפי אש התשוקה ביותר. הולך ועולה בעא"ע עד רום המעלות להיות שטבע דבחי' או"ח לחזור לקדמותו ממש שעי"ז הי' מעורר למע' ג"כ בבחי' התכללות דאורות דע"ס בעצמות המאציל באח"פ שזהו היפך ממש מבחי' הירידה והמשכה דעצמו' באצי' שע"י חסד דאברהם הנ"ל וד"ל. ויובן ענין העלאה זה דבחי' או"ח בשרשו דיצחק ממה שהי' עובדא שלו למטה לפי אופן שרשו למעלה באצי' שהוא בבחי' הגבורות דאו"ח כנ"ל. והוא בענין חפירות בארות דיצחק שהי' חופר בארות תמיד וזה הי' כל חפצו תמיד לחפור בארות למצוא מים חיים דווקא. מזה יובן בחי' שרשו למע' שהיא בבחי' הגבורות כנ"ל. דהנה אנו רואים בחפירות הבארות כאשר חופרים בעומק בארץ ביותר שימצא שם מ"ח הרי המים הללו עולים מלמט' למע' בתגבורת גדולה וחזקה ביותר שזהו היפך גמור מטבע המים העליונים שטבען לירד מגבוה לנמוך דווקא וזהו ההפרש בין טבע המים העליונים שעל הארץ שהן יורדים מלמעלה למטה דווקא ובין טבע מים תחתונים שטבען לעלות מלמטה למעלה בהתגברות גדולה עד שיש בכחן לנקוב עפר קשה ואבנים בתוקף עלייתן למע' (שהן הנק' אבנים מפולמות כמ"ש במ"א במ"ש ויצחק בא מבאר לחי רואי כו'). וזהו שהי' יצחק חופר בארות למצוא מ"ח שעולים בתגבורת מלמטה למעל' שזהו כטבע הגבורות שעולים בבחי' או"ח דווקא. והיינו לפי אופן קמג, אשרשו ברוחניות דאור נשמתו למעלה שטבעו להתגבר ולעלות בתשוקה גדולה ויראה ופחד גדול (עד שארכובותיו דא לדא נקשן שזהו תכלית העלי' והפשטה והזזה מכל עצמותו לגמרי מקרב ולב עמוק ביותר שנק' עומק תחת לצאת לגמרי ולידבק למעלה דווקא כידוע). והנה מה שטבע המ"ת בחפירה בעומק הארץ לבוא לידי עלי' מלמטה למעלה דוקא זהו הנקר' גילוי ההעלם ג"כ רק שהוא מלמטה למעלה דווקא כי קודם החפירה בעומק הארץ הי' מים תחתונים בהעלם גדול למטה וע"י החפירה הן מתגלין ויוצאין ועולין מלמטה למעל' בהתגברות גדולה וא"כ הרי זה בחי' גילוי ההעלם. אך בחי' גילוי זה בא מהעלם שלמטה בארץ שזהו מלמטה למעלה היפך בחי' גילוי ההעלם העליון שנמשך מלמע' למטה כמו בחי' חסד דאברהם שהיא בבחי' או"י דבחי' או"ח דיצחק הוא היפך ממש מבחי' או"י דאברהם דע"י עובדא דיצחק בחפירות בארות מובן שעי"ז נעשה למעלה מעלה ג"כ בחי' או"ח דבחי' הגבורות שיחזור ויוכלל האור בעצמות המאציל כנ"ל דהיינו ג"כ בחי' גילוי ההעלם אך שהוא מלמטה למעלה כנ"ל במ"ת שע"י החפירה דהענין הוא שיצא אור הראשון מבחי' הצמצום והעלם הראשון ויחזור ויוכלל בעצמות א"ס ממש כטבע או"ח שחוזר לקדמותו ממש. וא"כ הרי יובן דבחי' גילוי ההעלם זה שמלמטה למעלה ע"י יצחק הוא גדול יותר מגילוי ההעלם הראשון שע"י חסד דאברהם דאו"י שהוא יורד ונמשך מלמעלה למטה ע"י הצמצום הראשון כנ"ל וד"ל. מאחר שע"י בחי' העלאה דאו"ח דיצחק שהוא גילוי ההעלם מלמטה למעלה שיצא מן הצמצום הראשון כנ"ל ה"ז עלי' האור לבחי' עצמות המאציל ממש ששם האור בבחי' א"ס ממש משא"כ כשיורד האור דעצמי' א"ס מלמעלה למטה באצילות ע"י צמצום הראשון אע"פ שנקר' גם הוא בחי' גילוי ההעלם מלמעלה למטה בבחי' או"י אבל הרי בא רק לבחי' גילוי אור מצומצם מאד שהן ע"ס דאצילות שנמשך מהקו"ח שאין להם ערך כלל לעצמות א"ס ממש וד"ל:

(ה) והנה עדיין י"ל לכאורה בכל הנ"ל בענין עובדא דיצחק בחפירות בארות למצוא מ"ח דווקא שזהו ההוראה שהי' שרשו מבחי' הגבורות דאו"ח דוקא כנ"ל דזהו היפוך גמור מבחי' החסד דאו"י דאברהם כנ"ל. דא"כ למה אנו מוצאים בתורה דגם אברהם איש החסד הי' עוסק ג"כ בחפירת בארות כמ"ש בפ' וירא והוכיח אברהם לאבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך ואמר בעבור תהי' לי לעדה כי חפרתי הבאר הזאת כו'. וכתיב ביצחק כל הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אברהם עד ויחפרו עבדי יצחק כו' דמשמע מכ"ז שאברהם הי' עוסק בחפירות בארות ופלשתים סתמום ויצחק שב לחפור אותם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אברהם אביו ושמות הראשון מלא בוא"ו וכשמת חסר וא"ו כו'. ולהבין כ"ז הנה יש להקדים תחילה להבין בכללות ענין ההפרש בין חפירות בארות דאברהם לחפירות בארות דיצחק. דהנה הגם שענין החפירה בארץ למצוא מים חיים ענין אחד הוא שזהו בחי' קמג, בגילוי ההעלם דמים שהי' מכוסים ונעלמים בעפר הארץ באו לידי גילוי לבד מן ההעלם כו' הרי מ"מ מבואר למעלה שיש ב' הפכיים ממש בבחי' הגילוי מן ההעלם למעל'. הא' בחי' גילוי ההעלם מלמעלה למטה דווקא שנעשה ע"י בחי' החסדים דאו"י דוקא. והב' בחי' הגילוי מן ההעלם מלמטה למעלה שנעשה ע"י בחי' הגבורות דאו"ח דווקא. וההפרש שבין זל"ז היא בבחי' ב' הפכיי' ממש שע"י בחי' החסדים נמשך ונתגלה האור העליון מהעלם העליון למטה בגילוי אור שזהו בחי' או"י שהולך ויורד מלמעלה למטה דווקא כנ"ל וד"ל. וע"י בחי' הגבורות דאו"ח נתגלה מן ההעלם שלמטה לעלות מלמטה למעלה שיוכלל האור בעצמו' כו' ואע"פ שענין החפירה בארץ הוא כמו ענין גילוי ההעלם שלמטה דווקא שהוא בבחי' גבורות דאו"ח וא"כ איך הי' עובדא דאברהם בחי' החסד בחפירות בארות שלו שהוא ההיפוך מזה בבחי' גילוי ההעלם שלמעלה כו' וכנ"ל. אלא צ"ל שיש ב' מדריגות בחפירות בארות בכלל א' בבחי' החסדים שהן הנק' מים עליונים שהן בחי' מי חסדים העליונים שבאצי' והוא ענין הנ"ל בבחי' המשכת אה' העליונה למטה מטה עד שיתעוררו גם בעולמות הנפרדים באה' וכמו ב"ק מכרזת בכ"י ויום שובו בנים שובבים ומעורר את האהב' בלב כל אחד שזהו מה שש"ש מתאהב גם למטה מטה ביותר כנ"ל. שזהו בחי' גילוי ההעלם מלמע' למטה כנ"ל וזהו בחי' חפירות בארות דאברהם איש החסד כנ"ל העליון (והוא כמו שידוע ומבואר במ"א בהבדלת הרקיע בין מ"ע למ"ת כמ"ש יהי רקיע בתוך המים כו' וע"י הבדלה זו נעלה מ"ע למעל' ומ"ת ירדו למטה בתהום רבה וע"כ בחי' מ"ע הללו הוא שיורדים למטה בנהר שיוצא מעדן ומשם יפרד לד' נהרות כו' וזהו הנק' מ"ע שבארץ כשחופרים מוצאים מים מיד שאין זה מימי התהום כלל אלא מ"ע דווקא וזה הי' ענין החפירות בארות דאברהם שהוא בבחי' החסדים דווקא שיתגלה אור חסד העליון דבחי' מ"ע הנ"ל שהיא האה"ר הבאה מלמעל' למטה ונק' גילוי ההעלם מלמעלה למטה כנ"ל) אבל ענין חפירת בארות דיצחק הי' בבחי' הגבורות דווקא כנ"ל שזהו ענין העלאה דמ"ת שבתהום שבוקעים ועולים מלמטה למעלה בבחי' הגבורות דאו"ח הן שנק' מ"ח דווקא להיותן בוקעים בעפר הארץ מלמט' מבחי' מ"ת דמי התהום שמתחת לארץ שהן היפוך הטבע דמים היורדים בבחי' או"י מגבוה לנמוך אלא אדרבה עולים בבחי' או"ח כטבע האש לעלות מלמטה למעלה בתגבורות גדולה כנ"ל וזהו כמו ענין התפעלות התשובה מלב נשבר מקרב ולב עמוק או כמו הצעקה בתפלה בהעלאות נקודת הרצון שעולה מלמט' למעל' דווקא כנ"ל במדרגה דיצחק. וזה כמ"ש לע"ל והי' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים חציים אל הים הקדמוני. היינו ע"י התשובה שעולים בחי' מ"ת שנק' מ"ח דווקא וכמ"ש בזוהר דמ"ת בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא (לפי שגער בהם בנזיפה לירד למטה כמ"ש יקוו המים כנ"ל). והי' למעלה כמו קודם שהבדיל הרקיע שהי' מ"ע ומ"ת דווקא יחד בתערובות כמ"ש במ"א ע"כ הן בוכין שיעלו למעלה קדם מלכא ממש ובכי' זו בא בהעלאה בתגבורת גדולה לעלות למעל'. וז"ש ויצאו מ"ח מירושלים להשפיע לים הקדמוני שהן בחי' מ"ע שמעל קמג, גלרקיע שזהו התגברות דאו"ח על או"י מצד דאו"ח חוזר לקדמותו ממש שהוא לעצמות המאציל ממש שלמע' גם מים הקדמו' דבחי' מ"ע הנ"ל (וכמבואר במ"א בענין מ"ח דאפר פרה. וגם בענין אז ישיר ישראל עלי באר כו' באר חפרוה שרים כו') וע"כ בחי' גילוי ההעלם שע"י חפירת בארות דיצחק שהוא הנק' מ"ח הוא בא מההעלם שלמטה מעפר הארץ בעומק דווקא משא"כ גילוי ההעלם דחפירת בארות דאברהם זהו רק בבחי' מ"ע דחסדים עליונים דאצי' שבאים מההעלם העליון לגילוי למטה כמו בחי' החסד דימין העליון שבא מן ההעלם העליון למטה לעורר את האה' או התשובה כמו עד יערה עלינו רוח ממרום ע"י הב"ק המכריז כו' כנ"ל. משא"כ גוף התשובה שבאה מהעלאת מ"ת שהן בוכין מצד עצמן בתגבורת גדולה לעלות הן עולים עד רום המעלות ליכלל בעצמו' ממש כמו אליך ה' נפשי אשא אליך ממש שזהו למע' הרבה מגילוי אור הבא מהעלם העצמו' ע"י החסדים דאו"י אעפ"י שבא ביתר מכפי המדה וצמצום הראשון שנק' קו המדה אין לזה ערך כלל לגבי בחי' אור העצמו' דא"ס ממש כנ"ל וד"ל. וראי' לזה ממ"ש דכל הבארות דאברהם סתמום פלשתים וימלאום עפר ולא יכלו לסתום לבארות דיצחק כלל כנ"ל וד"ל) וכמשי"ת בעז"ה:

(ו) ומעתה יש להבין הטעם שכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וכו'. ולמה לא סתמום פלשתים לבארות דיצחק ולא עוד אלא שחזר יצחק וחפר הבארות דאברהם וכו'. והענין הוא להיות מבואר למע' בשרש מדריגת אברהם איש החסד העליון שהי' ממשיך אור האה"ר העליונה למטה מטה ביותר גם למקומות השפלים ביותר. כי זהו טבע דחסדים דאו"י כנ"ל. ולהיות כן הי' מקום אחיזה למטה לקליפות דפלשתים לקבל מזה למטה. והוא בחי' המנגד והסותר וסותם לאור האה' האלקי' לבלתי תאיר למטה. אדרבה תסתלק לגמרי ולא ישאר ממנה רושם אור כלל וזהו כללות ענין מ"ש ויסתמום פלשתים וימלאום עפר. שהוא שסתמו לבחי' מ"ע דחסד ואה"ר העליונה שהוא נמשך בחפירות בארות דאברהם וימלאום עפר כו'. וביאור הענין למה פלשתים דווקא. הנה תחילה יש להבין בשורש ענין קליפה דפלשתים. שהוא קלי' דהוללות וליצנות לבד כמארז"ל דפלשתים ליצנים היו. דהנה לשון פלשתים פלשת כמו ענין מבוי המפולש שזהו ענין פתיחה ומפולש מכל צד מעבר לעבר דווקא כמו נקב המפולש כו'. (וכן מבוי המפולש מצד זה לצד זה) וכך הוא ענין ההוללות וליצנות שאינו בא רק מצד פתיחות הלב ביותר שהוא פתוח ומפולש מכל צד. וזהו בא מפתיחות הרוח שבעצמו' הנפש כשתשמח בלא טעם וסיבה מורכבת כלל. והוא ענין השחוק וליצנות שאין בשחוק שמחה ועונג מורכב מאיזה דבר מה. לא בבשורה טובה מן ההון ועושר וכבוד וכה"ג העונג ושמחת הנפש מחכ' נפלאה. אלא רק מצד שנפשו ורוחו מפולש ופתוח ביותר. ע"כ יתענג וישמח רק מן השחוק וליצנות שהוא תענוג מפולש בלתי מורכב בדבר מה כלל וזהו סיבת ענין פתיחת הלב ביותר שבא כ"ז רק מצד ריקניות שהלב ריקן מכל (בל"א (וסקייט אונ צו לאזן קייט). (ואמנם הנה אנו רואים בהגדלת שמחת הלב והנפש ביותר מכפי המדה בבשורת הטוב בדבר שנוגע לעצם נקודת נפשו ממש קמג, דשתשמח הנפש ביותר מכפי המדה אז יבוא לכלל שחוק ובדיחותא שהוא פלישת ופתיחת הלב ביותר לעשות שחוק גדול. וכמו השחוק שעושים לפני המלך ושרים בהגיע לו בשורה טובה מאוד או בעת שמחת לבו ביותר מכפי המדה דוקא). שהרי בענין התענוג בשמחה ושחוק הוא רק מדברים של הבל ושטות רק מיני ליצנות והוללות לבד ויקבל עונג מזה יותר מכל התענוגים שבעולם לפי ששורש עצם נפשו הוא מצד הריקניות מכל. ע"כ עיקר התענוג בנפשו רק מן ההוללות (וליצנות כטבע האנשים שהן במרה הלבנה ביותר שהוא עוצם הקלות ופיזור הנפש הן ליצני' ביותר ועוסקים תמיד בהוללות. וזה כל חיותם יותר מכל תאות החומרי') כידוע שקליפ' זו קשה יותר מקליפ' דתאוה רעה בהיותה שרש עצמי לכל תאות רעות וקשות וכמ"ש אשרי האיש כו' ובמושב לצים לא ישב כו'. דישיבת לצים מביאה לפר"ע לגמרי שהוא מקור לכל חטא ועון וע"כ אמר לא יתייצבו הוללים לנגד עיניך כו' (וכמ"ש בס' ד"ח באריכות) ונמצא שמן ההוללות דנפש יבוא לשמחת השחוק וליצנות מדברי הבל ושטות. שזהו רק ענין פתיחת ופלישת הנפש ורוח הלב כנ"ל. וזה הי' קליפת פלשתים שהי' ליצנים בטבעם. וע"כ אמר ויסתמום פלשתים דווקא. דהנה שרש מדת השחוק הנ"ל נופל מבחי' פסולת השמחה ועונג האה' האלקי' שאזלעו"ז כו' דאנו רואים שגם באה"ר בתענוגים בהתענג על ה' בהתפעלו' עונג ושמחה יתירה באלקות למע' מן הטעם והתבוננו' שהי' לו בתחילה יבא ג"כ לבחי' שחוק כמו בצדיקים הגדולים כאשר תשמח נפשם באלקי' ביתר מכפי המדה באיזו דבר שמחה של מצוה או בתענוג האלקי' בנפשם בעבודה שבלב ומוח בהתגברות גדולה ביתר מכפי המדה יבאו לבחי' השחוק. כמו בדוד המלך שהי' מפזז ומכרכר בכל עוז ואמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ושחקתי לפני ה'. וכמו לע"ל דכתיב אז ימלא שחוק פינו כו'. וכמו שמצינו בגמרא בר"ב שסמיך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומא כולא יומא (שענין השחוק הזה בא מענין ריבוי התענוג בנפשו במה שסמך גאולה לתפלה עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו שהוא סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שלמע' מכל תענוג מורכב ברצון ודבר מה רק פתיחות הנפש בעצמותה ממש וכנ"ל בשחוק שעושין לפני המלך בעת שמחת לבו מבשורה נפלאה כשישמח ביתר מכפי המדה דווקא כו'). (ולפי ששורש השחוק בא מפתיחת הלב ביותר. ע"כ כדי לפתוח הלב בחכ' וכה"ג מגדיל השחוק והחדוה במלתא דבדיחותא דווקא קודם. כמו שמצינו בגמ' דרבא הוי א' מלתא דבדיחותא וקא בדחי רבנן ואח"כ פתח בשמעתא כו' כדי לפתוח לבם בבדיחותא זו באה' וחדוה חכ' התורה האלקי' כו'). אך כאשר נופל בחי' השחוק הזה שבאה"ר ושמחה ותענוג אלקי הנ"ל בסטרא דקליפה הוא נופל בבחי' השחוק והוללות הגשמי' שהוא בחי' המנגד ממש לאהבה ושמחה ועונג האלקי ביותר הנ"ל (כמו שאנו רואים רבים נופלים בזה שכאשר יגבר שמחה ועונג האלקי בתפלה ותורה עד ששמח בשמחת הנפש בתענוג מפולש כנ"ל אח"כ יוכל לבוא לכלל שחוק וקלות ראש ממש אם אינו צ"ג כר"ב דלא פסק חוכא מפומא שלא הי' חוכא ושחוק זה רק בתענוג האלקי אע"פ שהי' עוסק בדברי בדיחותא ושחוק וכמו אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה מרב חדות ה' דווקא. וכמו בדוד שאמר ושחקתי לפני ה' ממש.

קמד, אונמצא יוכל להיות מאה"ר בתענוגים ושמחה הנ"ל במי שאינו צ"ג נפילה גמורה בהוללות וליצנות שהוא ההיפך ממש מאה"ר ודביקו' הנ"ל שהרי בא לשחוק וקלו' ראש ממש עד שבא לכלל פר"ע ממש. וזהו ענין קליפה דפלשתים שהוא ענין הליצנו' שהוא מנגד ממש לאה' והתקשרות ודביקות האמיתי הנ"ל כי הליצנות והוללות דוחה מנפשו כל דבר יראה ואה' אלקי' להיות ריקן מכל. וכמשאז"ל קשה ליצנות א' שדוחה ק' תוכחות וכמ"ש אל תוכח לץ כו'. ואמנם מה שיש לקליפה דפלשתים אחיזה ויניקה להתגבר בבחי' ההוללות והליצנות הוא מצד שיש לקליפה זו דהוללות וליצנות שייכות לענין האה' ושמחה המפולש באה"ר הנ"ל שבסט' דקדושה האלקי' שמשם דווקא יפול הנופל בתענוג מפולש שהוא בסט' דקליפה שהוא ההוללות וליצנות (וכמ"ש במ"א באריכות בענין ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא דהיינו להיות שבחי' פנימי' ומקור התענוג דקדושה בחי' פנימי הכתר דקדושה קרוב לבוא לנפילה בקליפה דפלשתים כנ"ל ע"כ לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וד"ל). וז"ש וכל הבארות אשר חפרו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים להיות מבואר למעלה בשרש אברהם שהי' מדתו בדביקות ואה"ר בשמחה ועונג עצמי להתענג על הוי' באה"ר בתענוגים בתענוג בלתי מוגבל ומורכב בדבר מה גם לא בחכ' ורצון. וע"כ הי' ממשיך האה"ר העליונה למטה ג"כ ביותר כנ"ל. ולזאת הי' אחיזה ג"כ לקליפ' דפלשתים לקבל מבחי' הפסולת והמותרות שנופל מאה' ושמחה וחסד דאברהם דקדושה האלקי' בחפירת בארות שלו שהן בחי' מ"ע דאה"ר הנ"ל שהוא מצד עוצם ירידת גילוי האור למטה מטה מאוד שבא מן האה' בתענוגים ושמחה יתירה (הנ"ל בבחי' תענוג מפולש בקדושה כר"ב וכה"ג וכנ"ל) שאז יסתעף מזה יניקה בנפילת המדריגות לקליפה דפלשתים שהוא בחי' ההוללות וליצנות (וכמו טבע מרה הלבנה שטבעה בבחי' החסד להתחסד עם הכל לפזר הכל וטבע דמרה הלבנה הוללות וכו') ומפני שקליפה דהוללות וליצנות הוא לנגד האה' והדביקות האמיתי כמ"ש לא יתיצבו הוללי' לנגד עיניך כי הוללות וליצנות הוא עיקר פר"ע ממש. להיות שאין פחד לקרבת אלקים חשובה בעיניו כי ריקן הוא מכל כנ"ל לזאת סתמום פלשתים האה' דאברהם אחרי מות אברהם דווקא שנסתלק אור המשכת אה"ר דמ"ע הנ"ל אזי יש מקום למנגד לקליפת פלשתי' בהוללות (כמו אחר שנסתלק אה"ר ותענוג לא נשאר רק מה שלבו פתוח ומפולש לדבר דברי ליצנות והוללות לבד כידוע ליודעים שזה עיקר הנפילה באדם גם שימצא טוב בנפשו בעת הכושר להתפעל באה"ר עד שישמח ביותר מכפי ההתבוננות רק מצד פתיחת הלב יותר מגופה של שמחה האלקי'. לזאת מיד שיתרוקן אה"ר אלקי' אה"ר העליונה יתגבר הקליפה דהוללות דקליפה דפלשתים לשחת נפשו להפרידו ממש מאלקים חיים בפר"ע גמור שהוא בחי' הפירוד גמור היפך האה' והדביקות כי אזלעו"ז כו') וז"ש שסתמום פלשתים למ"ע דבארות דאברהם שהן מי חסדים עליונים שהחשיכו אורם וסתמום לגמרי בבחי' הפירוד שלהם כנ"ל וד"ל. ומ"ש וימלאום עפר דמשמע שאם לא הי' ממלאים עפר הי' חוזר וניעור אור האה"ר העליונה בשמחה ותענוג (כמו שרואים גם בנפול האדם בהוללות יוכל לחזור למדריגתו באה"ר אם לא שנמשך בעפר יסודו שלבו מלא מהוללות וליצנות עד שלא קמד, ביקבל שום אור האלקי כעפר דומם) מפני שעפר הוא עוצם הקרירות והמשכת אחר עצמו ביותר שלא ליזוז ממקומו כלל וזה בא מצד ההוללות וליצנות שדוחה מלבו ונפשו כל דבר קירוב ויראת אלקים. שע"כ אמרו כת ליצים אינם מקבלים פני שכינה מפני שלא יוכלו כלל לבוא בקרבם אלקו' באוי"ר וגם תוכחה לא יקבל כי יסוד העפר שבלצים קשה ביותר עד שיעמוד לנגד כל אור החסד הזרוע מצדיק עליון לעורר הנשמות שלא יקבל ולא יתעורר לעולם וכמ"ש אל תוכח לץ כו'. וזהו וימלאום עפר דווקא שע"י עפר הזה הוא המונע התפעלות האה' והדביקות לעול' (וזהו הי' אחרי מות אברהם דווקא אבל בימות אברהם שהי' אור החסד ואה"ר עליונה מאיר למטה מאוד שהן בחי' מ"ע שבחפירות הבארות כנ"ל לא הי' ביכולת קליפה דפלשתים הנ"ל לסותמם וד"ל):

(ז) אך הנה כ"ז שהי' ביכולת קליפה דפלשתים לסתום בעפר. זהו לבארות דאברהם שהי' בבחי' המשכת החסדים דמ"ע כנ"ל. אבל הנה בחי' יצחק שהיה בבחי' הגבור' דאו"ח בהעלאת דבחי' מ"ת שמתחת לארץ שעולין מלמט' למע' בתגבורת גדולה וחזקה לעלות למע' עד שיש בכוחם לנקוב הסלעים ועפר הקשה ביותר בעלותם ממטה למע' דרך עובי הארץ הנה למים הללו שנק' מ"ח דווקא לא יוכלו פלשתים לסתום כלל וכלל. כי הנה מבואר למע' מדתו של יצחק שהי' בבחי' יראה ופחד אלקות דווקא שהוא ההעלאה והפשטה מן העצמו' בתכלית. וכמו התשובה בלב נשבר מאוד שנק' מי בוכים כו' וכצעקה בתפלה במרירות נפש מאוד שזהו הנק' מ"ח דווקא כמ"ש ביום ההוא יצאו מ"ח כו' שהוא המנגד ממש לקליפה דפלשתים שהוא ההוללות וליצנות בפר"ע (כמו המרה השחורה שהוא היפך המרה הלבנה ממש) וע"כ לא זו שלא יוכלו פלשתים לסתום לבארות דיצחק כשמצאו מ"ח כמ"ש ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם מ"ח אלא גם כל הבארות דאברהם אביו שסתמום פלשתים כבר אמר וישב יצחק ויחפור את הבארות אשר סתמום פלשתים אחרי מות אברהם דווקא כנ"ל ויקרא להן שמות כו'. דכאשר יצחק שב לחפור את הבארות דאברהם הגם שהי' רק בבחי' המשכות החסדים דמ"ע לבד. אבל ע"י חפירה דיצחק חפר אותם מחדש שהוא בחי' היראה ופחד אלקות ובלב נשבר ונדכה מעומק הלב אז גם המשכת באה"ר בשמחה יתירה העליונה מלמע' למטה דבחי' חסד דאברהם הנ"ל לא יפול הנופל לעולם בקליפה דליצנות והוללות הנ"ל מצד היראה והפחד אלקות דבחי' יצחק שהוא עיקר המנגד לבחי' הוללות וליצנות דפלשתים (כמ"ש טבעית שהוא המנגד למרה לבנה כך הוא המ"ש טבעית למאוס בחייו הגשמיי' מפני פחד אלקות שירא ליפרד מיחודו ית' ע"כ הוא מרגיז מאוד על יצה"ר שבחלל השמאלי ומדחה אותו בשמאל דוחה דבחי' הגבורות דווקא לבער הרע מקרבו כו' והוא עיקר המנגד שלא יוכל לישב במושב ליצים וישנא מאוד ההוללות). וזהו וישב יצחק ויחפור כו' משום דע"י בחי' החסד דאברהם שהוא ימין מקרבת הנ"ל הר"ז ימין מקרבת יוכל לירד למטה מאוד עד שגם פלשתים יקבלו שם כנ"ל. אבל בחי' הגבורות דפחד יצחק הוא להיפך שהוא בבחי' שמאל דוחה לדחות לחיצונים לבער הרע ע"י היראה אלקות.

קמד, ג(כנראה בחוש שגם שיתפעל אדם באה"ר וישמח יותר מכפי המדה ויבוא מזה בשחוק וחדוה יתירה יתאפק מזה ע"י היראה ופחד אלקות בגבורות דשמאל דוחה הנ"ל שהוא כמו מ"ש הטבעי' למאוס בחיי הבלו כו' כנ"ל וד"ל). וכידוע דטבע הגבורות לדחות ולרחק למי שאינו ראוי וכשר בתכלית. ויראה לדקדק בעצמו להיות בר לבב ונקי מכל סיג ופסולת דק וכ"ש שלא יוכל לקרב שם קליפה דפלשתים שאין להם כח כלל וכלל לקבל שרש יניקה כל שהוא מבחי' פחד יצחק. כי אדרבה מדריגתו הוא המנגד להם להיותו בבחי' הגבורות דיראה ופחד וביטול במציאות ממש ששם לא יקרבו שום הוללות כמו העומד לפני המלך הנורא ביותר באימה ופחד גדול עד שארכובותיו דא לדא נקשן מעוצם הפחד והביטול ששם לא יוכל לקרב שום ענין שחוק והוללות מפני שהוא ענין פר"ע כו' היפך הביטול וז"ש לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך דווקא וד"ל (וכן לע"ל דכתיב ובאו במערות צורים מפני פחד ה' כו'). וע"כ הגם שהי' ענין בארות דאברהם מבחי' החסד אך ע"י בחי' חפירות יצחק מחדש בבחי' הגבורות לא יוכלו פלשתים עוד לסתום (ועז"נ באר חפרוה שרים אברהם ויצחק כי בארות דיצחק שהי' בבחי' הגבורות לבדו למצוא מ"ח כנ"ל אינו רק מבחי' יצחק לבדו ששם ודאי לא יכול לקבל יניקה דפלשתים וכמו שיהי' לע"ל שיאמרו ליצחק כי אתה אבינו לפי שלע"ל יהי' רק פחד אלקי' על כל הברואי' (כמשי"ת) אך על בארות דאברהם שסתמום פלשתים כנ"ל וחזר יצחק וחפרם מחדש כמ"ש וישב יצחק ויחפור כו' עז"א באר חפרוה שרים אברהם ויצחק כו' וכמ"ש במ"א באריכות). וזהו ויקרא להן שמות כשמת שקרא להן אברהם אביו. דהנה בארות דאברהם איש החסד הי' מבחי' אורות החסדים העליונים דאצי' שהוא בא ונמשך בגילוי מהעלם העליון כנ"ל מלמע' למטה מטה יותר כנ"ל. ולהיות שאחר הסתימה שסתמום פלשתים וימלאום עפר כנ"ל חזר יצחק וגילה את מי החסדים הללו עצמם מן ההעלם שלמטה להיות מתגלין כמו שהי' קודם ע"כ לא קרא להן שמות כשמות הבארות שלו שחפר למצוא מ"ח מתחת לארץ שהן מ"ת שעולין בבחי' הגבורות דאו"ח דווקא אלא קרא לבארות דאברהם כשמות שקרא להן אברהם אביו שהוא שמות דחסדים דווקא כי הרי הן מ"ע דבחי' דחסדים ממש רק שסתמום פלשתים לבד ויצחק גילה אותן מהעלמן לבד מחדש ע"י מדריגתו ביראה ופחד דווקא. כדי שלא יקבלו החיצונים יניקה ממותרי החסדים הנופלים בבחי' פסולת מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו הטעם ג"כ שבקריאת שמות דיצחק כתיב שמות בוי"ו דווקא לפי שגם שהן שמות דחסדים שיורדים בגילוי אור למטה ביותר כטבע המ"ע כו'. אבל מצד שיצחק קרא להן שמות דחסדים הללו שהוא במדריגות היראה ופחד אלקות לא נפסק אורם לעולם שלא יוכלו החיצונים להחשיך אורם כלל כנ"ל. וע"כ הן נובעים ונמשכים גם בבחי' המדות למטה במורגש שהוא בחי' הוי"ו כידוע. ואין לחיצונים יניקה מזה כלל מטעם הנ"ל. וזהו ויקרא להן שמות בוי"ו מלא. אבל מ"ש כשמת חסר לפי שהוא מזכיר השמות שקרא להן אברהם שהוא בבחי' החסד שירד למטה ביותר שכבר סתמום פלשתים וימלאום עפר ונפסק אורם ע"כ אמר כשמת חסר וי"ו וד"ל. (ופי' הפשוט משמע דגם בשמות קמד, דשקרא בוי"ו הי' כשמת חסר בלא וי"ו שהוא שם ע"ב דחסד דחכ' ולא במדות דכתיב ימותו ולא בחכ' וע"י יצחק גם בוי"ו במדות במורגש הי' כן וד"ל):

(ח) אך הנה עדיין יש להבין בכל הנ"ל דאם עיקר הטעם למה שסתמום פלשתים עפר לבארות דאברהם לפי שהן קליפה המנגד לבחי' אור החסד עליון האלקי דאברהם כנ"ל. א"כ יש להפלא ביותר על מה שאברהם הוליד את ישמעאל שבא מבחי' מותרי החסדים העליונים כידוע. וביקש עבורו ויאמר לו ישמעאל יחי' לפניך ממש והלא ודאי שגם בחי' חסד דישמעאל מנגד לבחי' אור החסד העליון דאברהם כו'. אלא צריך לומר שיש הפרש גדול בין קליפה דפלשתים במותרות הנופל מבחי' חסד העליון לבחי' חסד דישמעאל (ואע"פ שגם ישמעאל בא רק מבחי' המותרות כמאמ' לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל כו') והענין הוא דגם ששניהם מקבלים ממותרות חסד העליון האלקי דאברהם איש החסד. אבל הנה בחי' פסולת דחסד דישמעאל נמשך דווקא מבחי' פנימי' המוחין דאברהם. שהרי ישמעאל הי' בנו יוצא חלציו ממש שטיפת זרע המוחין דאברהם המוליד לישמעאל נמשך מבחי' פנימי' ועצמי' האב להוליד בדומה לו כידוע. א"כ הרי ודאי ששרש ישמעאל משרש אור פנימי' דחסד דאברהם נמשך. שגם שיצא למטה בבחי' מותרות החסד דקדושה ודאי שגם בחי' פסולת ומותרות החסד דישמעאל יש לה שרש יניקה עצמי' ממש באור החסד האלקי דאברהם איש החסד דקדושה האלקי'. אבל בחי' פסולת דקליפה דפלשתים הנ"ל לא הי' להם שום שייכות וקורבה כלל עם אברהם ולא הי' להם שום אחיזה ויניקה בבחי' פנימי' שלו כלל וכלל רק בבחי' החיצוני' והנובלות שהוא הנק' אחוריים דאחוריי' דקדושה של בחי' החסד האלקי כאה"ר דאברהם הנופלת למטה. הוא שהי' לפלשתים אחיזה ויניקה שהוא ענין השחוק והליצנות שהוא רק בדוגמא בעלמא ובהיפוך גמור מן השחוק של הצדיקים שישמחו במילתא דבדיחותא כאשר יגבר עליהם התפעלות התענוג והחדוה אלקי' ביותר מכפי המדה כנ"ל כר"ב דסמיך גאולה לתפלה ולא פ' חוכא מפומי' דחוכא זה הי' אצלו רק מחמת התענוג אלקי (כמו ר"ז דהוה חזי לר"י הוה בדיחא דעתי' וכמו ראבר"ש שהי' דעתו זחה מפני שלמד תורה הרבה וכה"ג) כי עיקר חדותו הי' חדוה אלקי' כו' מפני שסמך גאולה לתפלה והשחוק הזה הי' אצלו רק בחיצוני' דחיצוני' מאוד וגם זה לא הי' בבחי' פירוד כלל וכלל אדרבה רק בתענוג וחדוה האלקי' כדוד כנ"ל. וכאשר נופל מזה לקליפה דפלשתים הוללות וליצנות הרי הוא ההיפוך מזה בפר"ע ממש א"כ אין אחיזה שלהם בחסד ואה' ושמחה אלקי' רק בבחי' אחוריים וחיצוני' הנופל למטה להיות בהיפוך כו'. אבל בחי' פסולת דחסד דישמעאל אחוז וקשור בפנימי' החסד האלקי דאברהם אעפ"י שנק' מותרות. וראי' ממה שביקש לו ישמעאל יחי' לפניך ממש הרי שחפץ בחסד דישמעאל שיעלה למע' לפני ה' ממש וד"ל. ולהבין ביאור הדברים הללו הנה תחלה יש להבין בשרש בחי' חסד האלקי דאברהם דלכאורה י"ל בזה דהנה אברהם א' על עצמו הנה אנכי עפר ואפר דמשמע שאמר זה על שרשו למע' שהוא בבחי' קמה, אעפר ואפר לבד דחסד העליון דאצי'. והלא אם הי' שרש אברהם בבחי' חסד העליון דאצי' כנ"ל א"כ למה קרא א"ע אפר דהלא שרש החסד הוא כמים ממש ונק' מי החסדים כו'. והעפר הוא היפך מים להיותו רק בחי' דומם. והמים הן בחי' ההתפשטות והמשכה מגבוה לנמוך כנ"ל. אלא צ"ל דמש"א על עצמו ואנכי עו"א הוא ענין בחי' השפלות וביטול של העצמו' שלו עד שהוא כעפר ממש בעיניו וכמו ונפשי כעפר לכל תהי' ששפלות וביטול זה הוא בחי' הכלי לאור החסד האלקי דאצי' ועכ"א ע"ע אנכי עפר ואפר בשרשו שהי' מרכבה לאור חסד דאצי' שאינו רק עפר ואפר דחס"ע. והענין הוא כמו שאנו רואים בסיבת ההשפעה של החסד דאברהם לכל יהי' מי שיהי' אפי' לערביים כו' ה"ז רק מחמת השפלות וענוה יתירה שהי' בעיניו עפר ואפר ממש דהיינו בבחי' הביטול בעצמותו שלא הי' מרגיש א"ע כלל לשום דבר ויש. אדרבה הי' בעיניו כמותר ושיריים בעולם ע"ד מי שמשים א"ע כשיריים ע"כ אין צריך לעצמו שום שפע טוב מאחר שאינו אלא מותר ושיריים בעולם. לכך הי' משפיע מכל אשר לו ממש לאחרים ולא הניח לעצמו כלום. כי כל מה שיש לו אינו נחשב אצלו כלל כשלו מאחר שנחשב בעצמו כמותר ושיריים לגמרי אינו מקבל רק מה שישאר אחרי השפעתו מכל אשר לו לאחרים מפני שנפשו כעו"א בעיניו. ע"כ כולם חשובים בעיניו וראויים יותר ממנו לשפע טוב (וכמ"ש בזוהר דהוה עביד טיבא יתירה עם ברייתא פי' טיבא יתירה שלא הניח לעצמו כלום כי היה יכול להניח כל עצמותו בשביל אחרים) (בל"א ער גיט זיך גאר אוועק כו') (שלא ימצא שפע כזאת גם באיש הטוב חסדן ורחמן ביותר שעכ"פ לא יוכל להניח עצמו לגמרי) רק מצד השפלות העצומה נמצא סיבת ריבוי השפע כזאת שיבטל כל עצמותו ועיקר ע"י הביטול בעצמותו ביותר. וכל אשר הוא שפל בעיניו יותר. יותר יתן כל אשר לו לזולתו יהי' מי שיהי' לרעים ולטובים ממש כו'. וכדוגמא זאת דבחי' חסד דאברהם למטה כך הוא המדה דבחי' חסד העליון דאלקי שהי' אברהם בחי' מרכבה לשם לאור החסד העליון דאלקי' נשפע מצד בחי' האין האלקי שהוא מדת טובו ית' לצמצם א"ע ביותר להשפיע הכל לנבראים להחיות רוח שפלים. וזן את כל העולם בחסד ביתר מכפי המדה כו' גם לרעים כמו לטובים כמו דורו של אנוש גם הן היו ניזונין בחסד העליון כו' כמ"ש נותן לחם לכ"ב כל"ח כו'. ולהיות שמדת חסדו ית' אין לה שיעור למע' א"ס ממש כמ"ש לגדולתו אין חקר כלל ע"כ ירידת אור חס"ע נמשך מגבוה לנמוך עד אין שיעור למטה ג"כ כלל כנ"ל וד"ל (וזהו שקרא אברהם שהי' רק מרכבה לחס"ע דאצי' עו"א הנשאר מאור חס"ע וגם מצד בחי' עפר ואפר זה זה הוא בחי' הכלי להביא סיבת כל השפע מחוץ לעצמותו כנ"ל וד"ל):

(ט) אך הנה בחי' חסד דישמעאל הוא ההיפך מזה לגמרי מן הקצה לקצה כי הנה עיקר סיבת השפע וטוב דחסד דישמעאל אינו בא מצד טובו ורחמנותו כלל כי אכזרי הוא בטבעו רק מצד ההתנשאות וההתפשטות יתירה שמפני רוממות גדולתו וכבודו הרמה יושפע מאתו רב חסד וטוב לרבים יהי' מי שיהי' למסתופפים בצלו וחוסים בכנפיו וכך קמה, בהוא המדה של הגדולה כמו לפי גדולת יד המלך מצד עוצם רוממותו וגדולתו והתפשטותו כך יהי' כבודו להתנדב צדקה לעניים. וגם לעשירים יש מדה זאת כל איש עשיר לפ"ע רוממותו והתפשטותו כך יהי' נדבתו כידוע ועוד זאת הסיבה להיות שמפני עשרו יפול ממנו מותרות הנופל ממנו בדרך פסולת ושיריים לבד ע"כ מטיב רב חסד לרבים שהוא הנק' פיזור שבא ג"כ מטבע הרוממו' והגדולה והתפשטות יתירה בגסות והתנשאות גדולה וכל שהוא איש נכבד וגדול ועשיר יותר יותר יפול ממנו המותרות. כדרך השרים הגדולים שטבע רוממות והתפשטות שלהם לפזר נדבות גדולות ממון רב לכל אשר יבקש הן קטן וגדול להראות בזה עושרם וגדולתם שגם בבחי' המותרות שלהם שנק' פיזור בעלמא הנופל מהם גדולתם רבה מאוד. והוא מצד שלפ"ע הרוממות כך ערך הנופל מותרות. ובמלך גדול המותרות פיזור שלו גדול יותר מגוף עצם העושר של שרים וכה"ג. וכמ"ש ז"ל אהוריירי דרבי עתיר משבור מלכא. דגם בפיזור הוצאות ביתו ומשרתיו ועבדיו וסוסיו ומרכבותיו יש בזה הבדל בין גדולי השרים לקטנים. שהגדולים ירבו בזה הוצאות הון רב יותר מקטנים מהם. שהוא רק להראות גדולתם לבד במותרות שמזה ניכר עצם עושר והגדולה כידוע. והנה החסד הזה הוא שנמצא מב' סיבות הנ"ל מן הרוממות והתפשטות. ומצד ריבוי המותרות הנופל ממנו. דהא בהא תליא דלפ"ע הרוממות כך ערך המותרות כנ"ל. ודאי אין זה חסד אמיתי מצ"ע כלל וכלל. כי עיקר חסד האמיתי ליתן מכל אשר לו מצד שמניח א"ע להיותו שפל בעולם ומותר כחסד דאברהם. שחסד זה הוא הניתן בדרך שפע משלו למקבל. אבל חסד הנ"ל הוא בא רק מחמת גבהות והתפשטות שלו ביותר ולא מצד עצם החסד וטוב שלו. ואין זה נק' חסד הניתן בדרך שפע טוב להטיב לאחרים ולהניח כל עצמותו א"כ הרי זה היפוך לבחי' החסד האלקי דאברהם שבא רק מחמת הביטול ושפלות עצמו לגמרי לפי שנחשב בעצמו כמותר ושיריים בעולם ע"כ נותן כל אשר לו ממש. ולזאת מובן עכ"פ דבחי' חסד דישמעאל שבא מבחי' המותרות שלפ"ע הרוממות וגסות ויש. הוא היפוך גמור מבחי' חסד האלקי דאברהם שבא רק מבחי' הביטול ושפלו' עצמו לגמרי שמשים עצמו כשיריים ע"כ נותן כל אשר לו כנ"ל וד"ל. והנה עכ"ז אע"פ שחסד דישמעאל הנ"ל הוא בהיפוך ממש מחסד דאברהם. הרי מאברהם יצא ישמעאל. א"כ הרי יש לו צד אחיזה ממש בפנימי' המוחין שבו כנ"ל וכאשר אמר לו ישמעאל יחי' לפניך ממש בפנימי' דחסד העליון האלקי ולא יהי' לבחי' מנגד כלל כשאר הז' אומו' עכו"ם דאזלעו"ז כו'. והענין הוא דאע"פ דחסד דישמעאל בא רק מצד בחי' הרוממות והמותרות כנ"ל מ"מ הר"ז חסד וטוב בפו"מ להטיב לזולתו וגם חסד זה נמשך מחוץ לעצמותו עכ"פ רק שבא מבחי' המותרות והרוממות. ויהי' איך שיהי' חסד וצדקה הוא. ובזה הרי הוא דומה לחסד האלקי דאברהם אביו שמשפיע חסד חוץ מעצמותו לאחרים. רק שהוא רק מבחי' התפשטות שמשפיע מותרות כנ"ל (וכחסד הנמשך מגדולת התפשטות המלך ושרים הגדולים שחסד ממש יקרא ואע"פ שאין זה בא בסיבת הביטול ושפלות כחסד דאברהם) קמה, געכ"ז ביקש לו ישמעאל יחי' לפניך ממש שיוכלל בחס"ע דקדושה האלקי' הנ"ל. ושרש הענין הוא. לפי ששרש חסד דישמעאל יש לו שרש ומקום ג"כ למעלה. והוא בבחי' המותרות ונובלות בחסד עליון שבא ג"כ מצד בחי' הרוממות וגדולה דלגדולתו אין חקר שיפול עי"ז רב מותרי השפע מצד דכלא חשיב לפ"ע הגדולה והתפשטות כמ"ש לך ה' הגדולה. וכמו שאנו רואים שנמשך רב חסד וטוב גם לעוברי רצונו וכדורו של אנוש ומשפיע רב חסד וטוב לעכו"ם בעוה"ז בכל דור. וכמו ר"ע שראה כרך גדול של רומי. ואמנם אין זה בא מבחי' פנימי' האור דחסד עליון שבא מצד עצם אור חסדו וטובו להטיב כמו כי אמרתי עולם חסד יבנה וכמו שנאמר והוכן בחסד כסאו וזן ומפרנס לכל העולם כולו כו' בענווה וצמצום עצמותו כנ"ל שזהו בחי' חסד דאברהם דווקא כנ"ל ולפי שגם בחי' המותרות דחסד עליון הנופל למטה בבחי' פסולת יוכל לעלות למע' ג"כ (כחסד רב שנמשך מגדולת המלך שעכ"פ זהו כבודו וגדולתו ומקבל תענוג בשפע זו ולא שנמשך החסד בע"כ ונגד רצונו רק כשמוכרח לעשות חסד לשונאיו כמאן דשדי בתר כתפי' שזהו ענין גלות השכינה בע' שרים דנוגה כידוע) וזהו שביקש לו ישמעאל יחי' לפניך ממש שיתעלה ויוכלל בחסד האלקי שבבחי' אין וביטול הנ"ל ולא יהי' בבחי' מנגד כלל וד"ל (משא"כ חסד של שאר אומו' העולם אמר וחסד לאומי' חטאת גמור כמ"ש בזוהר משו' דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ולא להטיב בשפע זו רק לגרמייהו לבד כמ"ש גשרים תיקנו לעצמן לפי ששרשן בבחי' גבורות קשה דנוגה שהוא רק לעצמו ולגרמי' ולא יחפוץ בשפע חוץ מעצמותו כלל אפי' בבחי' מותרות כמו לעלוקה ב' בנות הב הב כו'). אבל בחי' חסד ישמעאל הנ"ל עכ"פ נק' חסד להשפיע לחוץ מעצמותו דווקא להיטיב לזולתו ממש בדומה לחסד דאביו אברהם רק שבא בבחי' מותרות שמצד הרוממות כפי שרשו למע' בבחי' נובלות חס"ע דקדושה כו' וד"ל:

(י) ועפי"כ הנ"ל יתורץ הקושי' הנ"ל בענין פלשתים וישמעאל שגם ששניהם מקבלים מבחי' המותרות ופסולת דחסד אה' האלקית דאברהם מ"מ יש הפרש גדול ביניהם דבחי' קליפה דפלשתים שהוא ההוללות והליצנות לא נמשך רק מן החיצוני' ואחוריים של האה' דאברהם להיו' בבחי' פירוד גמור מאלקות שהוא ענין פר"ע ממש (והן הלצנים שהן אפיקורסים שאין להם תקוה ועלי' לע"ל כלל רק איבודם זהו תיקונם כידוע) אמנם בחי' חסד ישמעאל הוא בחי' חסד דאברהם אביו בדומה רק שבא בבחי' מותרות כנ"ל ע"כ ביקש עליו לו ישמעאל יחי' לפניך (שאין זה בשאר אומות העולם זולתו שהפרידן מיחודו כו' וכמ"ש בזוהר עפמ"ש ע"פ כל אחיו נפל כו' וד"ל) (ועכ"ז צריך להיות ההבדלה דוקא בין פנימי' דחסד עליון דאברהם לחיצונו' ונובלות ומותרות דישמעאל שיובדלו בפ"ע כמ"ש בפ' חיי שרה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע ואין ב"ד בא עד שיהי' הבדלה זו כנ"ל ודבר זה נעלם מאברהם ע"כ ביקש לו ישמעאל כו' שמפני זה אמרו דשרה גדולה בנביאות מאברהם כמ"ש באורך וד"ל (וזהו שעיקר הגאולה תהי' בצדקה כמ"ש בצדקה תכונני וכ"א בצדקה קמה, דתרומם גוי כו' שהצדקה הוא צדק ה"א בחי' חסד ח"ס דלי"ת לבד ולא בבחי' מותרות ולמי שאינו צריך והוא מצד הבדלה פנימי' הנ"ל להבדיל לבחי' מותר החסדים דאברהם דיצא ממנו ישמעאל. מיצחק. כמ"ש כי ביצחק כו' וע"כ יאמרו ליצחק כו' כי אתה אבינו כמשי"ת להיותו בבחי' הביטול והעלאה דאו"ח ועכ"ז גם בחי' המותרות דחסדים דבחי' חסד דישמעאל שבכל אחד מישראל כמו העושה צדקה להתייהר או לקנות לו שם או מצד הרוממות שיפול ממנו מותרות גם זה צדקה וחסד יחשב ועולה למעל' כנ"ל (ובמ"א מבואר בענין בנוהי דאברהם בגלותא דאדום ובנוהי דיצחק בגלותא דישמעאל שצ"ל הבירור בהיפוכו ויובן ג"כ בענין המותרות דחסדים הנ"ל דאה' דאברהם הנ"ל שיובררו בגלותא דאדום שהוא לברר לבחי' חסד דלגרמי' דווקא להפכו להפוכו ובנוהי דיצחק ביראה בגלותא דישמעאל להפכו לעלות גם המותרות חסד דקדושה ע"י בחי' הביטול ויראה והוא שנראה הפרש בין בני א"י ובין בני חו"ל וד"ל):

(יא) והנה בכל הנ"ל יובן מ"ש כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כי אתה אבינו שארז"ל שזה יצחק דווקא שיהי' לע"ל למעל' ממדריגת אברהם עכ"א כי אברהם לא ידענו כו' כי הנה מבואר למעל' בבחי' מדתו של יצחק שהוא בבחי' פחד היראה וביטול כל העצמות לעלות ולידבק למעלה דווקא כמו בבחי' או"ח דתשובה שנקרא מ"ת מי בוכין שנק' מ"ח שעולין בגבורה דווקא כנ"ל מלמטה למעל' דווקא וכל בחי' או"ח חוזר לקדמותו ממש שהוא לעצמי' א"ס ב"ה ממש לפי שבבחי' העלאה אין לה שיעור וקץ לעלות למעל' מעל' כי העולה במעלות יוכל לעלות עד אין שיעור כלל וכך הוא בעליות הנשמות בבחי' או"ח כשיעלו עד רום המעלות בעא"ע עד אין שיעור למעל' כי אא"ס למעל' עד אין קץ וכמו ילכו מחיל אל חיל כו' וכמ"ש ירוממוך סלה וכמש"א סלה עד אין קץ נצח ועד אין לו הפסק כלל להיותו כי בבחי' הרוממות דעצמו' אא"ס בעצמותו אין לו שיעור כלל וכ"ז דווקא בבחי' אוח"ז שחוזר לקדמותו ממש כנ"ל אבל בבחי' החסדים דאו"י הוא בהיפך ממש שהיא טבע האור העליון שיורד ונמשך מלמעל' למטה מגבוה לנמוך דוקא הרי יש שיעור וגבול למטה בשפע המשכה זאת אע"פ שידוע בבחי' החסד עליון דא"ס ג"כ מתפשט למטה מטה עד אין תכלית וכמ"ש הטוב כו' כי לא תמו חסדיך כו' והרי חסד העליון יורד גם למטה מטה גם בחושך ואפילה להמתיק כל הדינים דק"נ (לפי שאור החסד אינו מתעבה לעולם כמ"ש במ"א ע"פ יומם יצוה ה' חסדו כו') עכ"ז מאחר שעיקר השפע אינו בא למקבלים החסד והמקבלים הן בבחי' מדה וגבול בכל עולם ועולם לפ"ע עד סוף העולם העשי' שחסד שלהם הוא בחי' שפע גשמי' פרוטה גשמי' כמו נותן לחם לכל בשר כל"ח וא"כ הרי בחי' חסד העליון בא בבחי' צמצום ומיעוט האור מכמו שהוא במקור ממש ובכל עולם ועולם מתצמצם לפ"ע עד סוף עולם העשי' שהוא בצמצום וגבול היותר אחרון (ולפ"ז הרי בחי' חסדים דאו"י היפוך הגבורות דאו"ח וכמ"ש בע"ח דהחסד דאו"י הולך ומתמעט בהילוכו מלמעלה למטה מטה בכל עולם ועולם קמו, אבמיעוט אחר מיעוט עד בחי' העשי' ובחי' גבורות או"ח הוא בהיפוך כל שעולה למעלה מעלה יותר יותר הוא מתרחב בעלות למעל' מעל' שבא מן הצמצום אל ההתפשטות עד שעולה ונכלל בעאא"ס ממש שלפני הצמצום הראשון שהרי אין בעלי' שיעור למע' כנ"ל וד"ל). וזהו שלע"ל יאמרו כי אברהם לא ידענו להיות שלע"ל לא יגאלו אלא בתשובה דווקא שהוא בחי' מ"ת שנק' מי בוכין כו' כמ"ש בבכי יבאו כו' ונק' מ"ח שיצאו מירושלים כנ"ל שזהו בחי' או"ח העולה למעל' ממש כנ"ל וד"ל. ע"כ בחי' חסד דאברהם שהוא בחי' או"י היורד למטה דוקא לא ידענו מפני שזהו היפוכו בתכלית כטבע האש עם המים כו' וגם ישראל שכלול משניהם מחו"ג לא יכירנו לפי שאו"ח חוזר לקדמותו ממש כמ"ש חציים אל הים הקדמוני דתורה שהוא קו האמצעי דיעקב גם הוא לא יכירנו לפי שיתעלו נש"י בא"ס ממש שהוא למעל' מהחכמ' דתורה וחסד דאברהם וכמ"ש תתן אמת ליעקב שהוא התורה שנק' אמת קו האמצעי וחסד לאברהם כו' וד"ל. אלא כי אתה אבינו שהיא בחי' עאא"ס ממש ולפי שאין מגיע לשם רק בבחי' יצחק דווקא כי הוא בבחי' העלאה דאו"ח ליכלל בעצמו' דוקא ע"כ על יצחק יאמרו כי אתה אבינו וד"ל. וזהו ג"כ הטעם שנק' יצחק כי צחוק עשה לנו אלקים כו' (ולכאור' לפי הנ"ל בענין חפירות בארות דיצחק שהוא בבחי' הגבורות דאו"ח בבחי' היראה ופחד אלקות דוקא שמחמת זה דווקא לא יוכלו ליקרב שם יניקה קליפה דפלשתים שהוא שחוק וליצנות ומה גם בארות דאברהם שהי' בבחי' חסדים דמ"ע כתיב וישב יצחק ויחפור להיות עיקר המנגד לפלשתים כנ"ל א"כ למה נקר' שמו יצחק ל' שחוק דווקא ובמ"א ישחק בשי"ן כידוע) אך הענין הוא דגם בבחי' ההשתלשלות יש ב' מדרגות הנ"ל דאברהם ויצחק והוא בחי' או"י ואו"ח (והיינו הפלוגתא בגמרא אם שמים קדמה לארץ שהוא בבחי' או"י ואם ארץ קדמה לשמים שהוא בבחי' או"ח דנתב"ס) דלפי בחי' החסדים דאו"י דבחי' חסד דאברהם הנ"ל זה היה עיקר התענוג העליון בעצמו' המאציל שיהי' לו דירה בתחתונים וע"כ הי' חפץ חסד מצ"ע להיו' מקור להשתלשלות דאבי"ע ולכך צמצום א"ע להיו' לו רצון ומרצון לחכמ' כו' שזהו הכל בחי' ירידת האור מלמעלה למטה דווקא שנקר' מאין ליש דווקא כמו מאין האמיתי להיות לו רצון להאציל ומרצון לחכמה ומחכמה לבינה כו' ועכ"ז הולך ויורד בבחי' ההשתלשלות עד שנתהוו הבריאה מאין ליש ממש וא"כ כאשר נעשה בחי' ביטול היש לאין למטה בבי"ע שעי"ז נתעורר ג"כ למעלה במקור הראשון דאצי' להיות ביטול היש לאין שהוא בחי' ההעלאה בבחי' אין האמיתי שיחזור לקדמותו כמ"ש טרם שצמצם א"ע הנה זה נגד רצון ותענוג הפשוט שהי' לו בתחילת ההשתלשלות שהרי זה היפוך גמור מרצונו הקדום כו' וכל היפך רצון העצמי הוא נגד התענוג שבעצמות ממש ויש לזה רמז בדרז"ל גבי רחב"ד שנתנו לו טס של זהב מלמעל' לפרנסתו על שביקש על גודל דחקו ורצה להחזיר הטס ואמרו לו גמירי דמיהב יהיבי ומשקל לא שקלי ועכ"ז קבלו ממנו ואמרו גדול נס אחרון יותר מן הראשון. וביאור הדבר ע"פ הקבלה מ"ש גמירי היינו ע"פ הקבלה אלקי' בסדר ההשתלשלות דע"ס דאבי"ע קמו, בבכללות דמיהב יהבי פי' שההשפעה וההמשכה נמשכת תמיד מאין ליש מתחילת הרצון להשתלשלות הי' בזה האור התענוג הנעלם להיות שבבחי' חפץ חסד הראשון הי' בזה החסד הפשוט תענוג גדול שיהי' אור ושפע אלקי' נמשך בתמידי' דהיינו בכלל מעצמו' המאציל לנאצלים ומן הנאצלים לנבראים עד סוף העשי' כו' ובפרט ראשית הגילוי ושפע אור דעצמות המאציל הוא בא בחו"ב דאצי' ששפע בחי' האין דחכ' נמשך תמיד ליש בבינה וכן מבינה למדות כו' וכידוע וזהו מבחי' טבע הטוב להטיב שיש בכל עילה להשפיע להעלול שמקור הראשון לתענוג זה הוא בבחי' חפץ חסד הראשון שבעצמו' המאציל כשעלה ברצה"פ להאציל ולברוא וע"ז רמזו בד"כ גמירא ע"פ יסוד הקבל' האמיתי' דמיהב יהבי מאין ליש ממקורא דכולא בכל השתלשלות דאבי"ע אבל משקל לא שקלי פי' אבל להיפוך מן הנתינה מן שפע העליון מאין ליש שהוא להיות בחי' ביטול היש לאין עד שכל עלול יוכלל בעילתו דהיינו שכל בחי' יש יהי' נכלל בבחי' אין עד רום המעלו' גם במקור האצי' יוכלל בביטול היש לאין האמיתי שהוא העצמות דאא"ס שזהו בחי' ההעלאה דאו"ח מלמטה למעלה בחי' יצחק הנ"ל ודאי שזהו היפוך סדר ההשתלשלו' הראשון דהיינו שהוא היפך רצון עצמי' המאציל כי רצון עצמות המאציל הי' דוקא שיהי' ירידת אור השפע מגבוה לנמוך דהיינו מאין ליש דווקא אבל לא שיבוטל מיש לאין שהאור חוזר לקדמותו לעצמו' המאציל שאין זה רצון ותענוג המאציל כלל לפי שעיקר התענוג שלו הוא בבחי' החסד דווקא כנ"ל (וכמ"ש אמרתי עולם חסד יבנה כי חפץ חסד הוא כנ"ל וד"ל) וז"ש מישקל לא שקלי ממטה למעלה בבחי' או"ח אל העצמו' לפי שזהו היפוך הרצון של עצמו' המאציל ע"כ א"א להיו' דבר זה שיהי' להיפוך התענוג ורצון העצמי' (וכמ"ש במ"א ע"פ הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני פי' הרהיבוני מפני שבהעלאת מ"ן דשלהובי דרחימותא בעיניך כמ"ש עיניך יונים כו' עולה ונכלל בעצמותו ממש שזהו לנגד רצון המאציל כו' כנ"ל עכ"א הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני כו') ועכ"א דגדול נס האחרון מן הראשון דמה שנתנו לו טס של זהב זה הי' בשפע אלקי' מאין ליש אין זה רבותא כ"כ לפי שזהו סדר ההשתלשלות ממקור הראשון דמיהב יהבי מאין ליש כו' כנ"ל. אבל מה שקיבלו ממנו בחזרה שהוא היפוך הרצון בהשתלשלות דמשקל לא שקלי בביטול מיש לאין כנ"ל זהו רבותא גדולה יותר וע"כ נס זה האחרון יותר גדול מן הראשון וד"ל. ועד"ז אמרו גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שו"א דמעשה שמים וארץ מאין ליש ומעשה צדיקים בהעלאת מ"ן ותורה ותפלה ומע"ט עושים בחי' ביטול היש לאין עד רום המעלות שזהו בחי' או"ח דיצחק בהעלאה למעלה ממש שלמעלה ממדריגה דאברהם בבחי' החסדים דאו"י כנ"ל:

(יב) אך א"כ י"ל למה לע"ל יאמרו על בחי' יצחק כי אתה אבינו שהוא למע' ממדריגת אברהם כנ"ל דבחי' יצחק הוא בחי' או"ח שעולה בעצמו' ממש א"כ זהו היפך הרצון עצמו' המאציל ממש שחפץ חסד הוא דווקא בירידת האור מגבוה לנמוך מאין ליש ולא מיש לאין כנ"ל. אך הענין הוא שיש טעם אחר שיהי' למע' בעצמו' תענוג גדול מבחי' הביטול מיש קמו, גלאין בבחי' ההעלאה דאו"ח הנ"ל עד רום המעלות כנ"ל הרבה יותר מן התענוג הראשון שיש בהשתלשלות בירידת השפע מאין ליש והוא לפי שבזה הביטול וההעלאה מיש לאין הוא ענין דבר מחודש ונפלא ופלא גדול מאוד להיותו היפך סדר המוטבע בהשתלשלו' מעצמו' המאציל וכל דבר מחודש ונפלא ביותר יקבל מזה תענוג נפלא יותר גדול מן התענוג שברצון הקדום בבחי' חפץ חסד הראשון הנ"ל. ויובן זה עד"מ מן השחוק שעושין לפני המלך מדברים מחודשים ונפלאים ביותר שלא לפי הטבע וסדר העולם כלל שמזה דווקא יקבל המלך עונג ושעשועים גדולים יותר מכל התענוגים שבגדולת המלך ובכל תענוגים ורצונו' שלו בכל עניני המלוכה ויפנה מכולם להתענג מדבר זה מחודש והוא השחוק שעושין לפניו. וכך הוא ענין ההעלאה דאו"ח בביטול היש לאין עד רום המעלות שהוא דבר נפלא ומחודש בהיפך מסדר ההשתלשלות יקבל עצמו' המאציל תענוג יותר מכל התענוגים שבפנימיותו כמו גם התענוג הפנימי שבחפץ חסד הראשון הנ"ל להיותו ממכ"ע כו' וד"ל. לפי שענין זה הוא כמו ענין השחוק שעושין בדברים נפלאים ומחודשים מאוד כו' שהוא בחי' תענוג נפלא ביותר הרבה מבחי' חסדים דאו"י הנ"ל וד"ל (ואע"פ שזה הביטול שמיש לאין הוא נגד הרצון ותענוג שבהשתלשלות מאין ליש ולכ"א הסבי עיניך מנגדי כו' והוא מ"ש משקל לא שקלי כנ"ל מ"מ לפרקים יהי' מזה דווקא עונג הנפלא ביותר כנ"ל שהוא מחודש לנגד סדר טבע ההשתלשלות ובעליות העולמות כ"כ בבחי' או"ח דווקא שעולה עד רום המעלו' שנעשה למע' תענוג נפלא ביותר מן התענוג שבמע"ב מאין ליש ומחמת זה חוזר ונמשך רצון הקדום להיות חפץ חסד לחדש כל ההשתלשלות מחדש מאין ליש כידוע וד"ל. ושרש הענין הוא לפי שיש ב' מיני תענוג א' תענוג מורכב בדבר מה כמו ברצון של חסד להשפיע וכתענוג שבחכ' ובמדות ובמלוכה וכה"ג. והב' תענוג הפשוט שבלתי מורכב כלל ברצון וזהו שמלובש בתענוג הבא בשחוק שעושים דבר פלא שאינו מורכב באיזו רצון כלל רק אדרבה מביטול היש לאין כמו שעושין שחוק בחיות הנלחמים שמעמידי' אותם שינצח זל"ז כו' כמ"ש במ"א בענין מה שיעשה לע"ל לצדיקים בלויתן עם שור הבר כו' וככל השחוק ששרשו בחי' תענוג מפולש שהוא למע' מכל תענוג פנימי ג"כ כו'. וז"ש רז"ל ג"ש ראשונות יושב ועוסק בתורה שהוא התענוג שבחכ' וג"ש יושב ודן שהוא תענוג שבמדות וג"ש יושב וזן בחסד ושרש הראשון הוא התענוג שברצה"ק שנק' ח"ח כנ"ל. וכ"ז ביום דחסד אל כל היום אבל בלילה שהוא ההעלאה דכל העולמות בבחי' או"ח אל העצמי' דוקא יושב ומשחק עם לויתן כמ"ש לויתן זה יצרת לשחק בו שהוא בחי' התענוג הנפלא הנ"ל שמקבל מבחי' ביטול היש לאין עד רום המעלו' שלמע' מתענוג דחסד שביום כו' וזהו ענין הקניגי' שיעשה כו' כמ"ש במ"א וז"ש אז ימלא שחוק פינו כו') וז"ש כי אתה אבינו שהוא יצחק להיות שבחי' יצחק הוא בבחי' או"ח לקדמותו ממש שהוא ביטול היש לאין עד רום המעלו' שמזה יתהווה התענוג בצחוק שהוא בחי' תענוג נפלא הרבה יותר מתענוג דחסד דאו"י דאברהם וזהו הטעם שנק' יצחק כמ"ש כי צחוק עשה לנו האלהים פי' האלקים קמו, דהוא בחי' הצמצום שהוא בחי' שם ב"ן שהוא יהי' בבחי' הביטול מיש לאין לע"ל שיתגלה פחד אלקים דווקא על כל הברואים (כמשי"ת) כשיבורר ויהופך חשוכא לנהורא דווקא שמזה יעלה למע' מע' תענוג נפלא ביותר לפי שזהו בחי' שחוק שהוא תענוג גדול ביותר כנ"ל וע"כ יאמרו על יצחק כי אתה אבינו דוקא ואברהם לא ידענו כו' להיותו למע' מבחי' התענוג דחסד דאברהם שיורד בבחי' השתלשלות מאין ליש והוא כמו יתרון מע' הזהב על הכסף כו'. וז"ש יצחק בא מבא באר לחי רואי שהוא עם העלאת מ"ן דמ"ת שנק' מ"ח שיצאו מירושלים שילכו חציים אל הים הקדמוני להשפיע למ"ע דחסד לאברהם מטעם הנ"ל וד"ל (ובזה יתורץ הקושי' הנ"ל ג"כ למה נקרא שמו יצחק מאחר שהוא בבחי' או"ח דיראה ופחד כו' שעי"ז דוחה לקליפה דפלשתים כו'. דאדרבה היא הנותנת משום דע"י בחי' הביטול דפחד אלקים שהוא הביטול מיש לאין יהי' מזה בחי' הצחוק העליון שבקדושה שנק' תענוג מפולש שהוא לנגד השחוק דפלשתים כנ"ל ע"כ נקרא שמו ישח"ק בשי"ן וכמו ענין משחק עם לויתן וכמו אז ימלא שחוק פינו וזהו שאז יאמרו בגוים דוקא בבירור החושך לאור הגדיל ה' לעשות עם אלה וד"ל):

(יג) ובכ"ז יובן עוד ענין א' והוא מה שמצינו באברהם שקרא ה' אותו אברהם אברהם ב"פ כמ"ש בפ' העקדה ויקרא מלאך ה' אברהם אברהם כו' וביצחק לא נא' בשום מקום שיקראנו יצחק ב"פ. אך הענין הוא מובן ע"פ כל הנ"ל בשורש בחי' חסד דאברהם שהוא בבחי' או"י שהולך מלמלע' למטה דוקא ע"כ הוא הולך ומתצמצם במיעוט אחר מיעוט בכל עולם לפי ערכו עד סוף העשי' וזהו עיקר בחי' החסד לצמצם א"ע להשפיע לשלמטה הימנו (וזהו שחסד גימט' ע"ב דחכ' בחי' מ"ה וביטול העצמי כו') והנה מבואר למע' (בפי' אלקינו ואלקי אבותינו כו') שגם בירידת אור השפע מעצמו' המאציל להאציל ע"ס דאצי' בכלל הוא בא ג"כ ע"י בחי' החסד דאברהם שזהו בחי' חפץ חסד הראשון שמצמצם א"ע להמשיך רק ע"י בחי' קו"ח להיות מקור לע"ס דאצי' כו' וזהו פי' אלקינו שהוא בחי' צמצום הראשון להיות לו רצון להאציל שנק' כתשב"כ בכלל ואח"כ מתצמצם שנית להיות אלקי אבותינו שהן חו"ב דאצי' שנק' אבות העולם דאצי' כו' (והן חו"ב שבכתר שהן שרשים לחו"ב דאצי' בבחי' ב' מזלות דנוצר ונקה כו') כי מצד עצמות המאציל לאו דאית לי' מכל אינון מדות כלל ונק' חכים ולא בחכ' ידיעא מבין כו' וזהו ואלקי אבותינו וי"ו זה צמצום השני להיות מקור לחו"ב דאצי' כו' ונמצא שבחי' אור החסד הראשון של המאציל להאציל ע"ס דאצי' כמו חכים ומבין כו' וכל האורות העליונים היינו ע"י בחי' אברהם בחי' אבר מ"ה דח"ס דא"א שהוא בחי' ראשית הגילוי מן עצמות אור המאציל וממנו נמשך לקו הימין חח"ן וכן לב' הקוין דשמאל ואמצע כו' וזהו אברהם הא' ואח"כ צריך להיות צמצום הב' מאצי' לבריאה שזהו בחי' חסד דז"א שנמשך ויורד למטה לבנות בנין המ"ל בבי"ע שז"ש והוכן בחסד כסאו כידוע זהו בחי' אברהם הב' בחי' חסד דחכ' דז"א כמו מה שמו מה שם בנו כו' שהוא בשביל השפע מאצי' לבריאה להיות התהוות הבריאה מאין ליש ממש ולפי שאין ערך קמז, אכלל בין בריאה לאצי' ע"כ פסיק טעמא בין אברהם הא' לאברהם הב' דאברהם הא' הוא בשביל השפע מן המאציל לאצי' דאעפ"י שאין ערוך לנאצלים לגבי עצמות המאציל מ"מ הארת אא"ס ממש באצי' ע"י הקו"ח משום דאיהו וחיוהי חד כמו שלהבת הקשורה בגחלת כמ"ש בס"י משא"כ מאצי' לבריאה כבר נפסק שם הארת הקו כו' לפי שצ"ל התהוות בע"ג מאין ליש ממש ולכך פסיק טעמא בגויהו וד"ל. וכ"ז בחי' אור החסד דאברהם שיורד מגבו' לנמוך שהולך ומתמע' ומתצמ' כנ"ל אבל בבחי' יצחק שהו' בבחי' הגבורו' דאו"ח בהעלאה למע' מע' דווקא כנ"ל היפך בחי' ההמשכה והירידה לזאת לא נאמר בו ב"פ יצחק דדווקא בבחי' הירידה של האור מגבוה לנמוך שייך לומר ב' ירידות א' מעצמו' המאציל לאצי' והב' מאצי' לבריאה שלזה אמר ב"פ אברהם שכדי שירד עוד ירידה ב' מאצי' לבריאה צריך לקרותו עוד פ"ב אברהם אבל בבחי' העלי' דיצחק אחר שאינו רק בחי' ההעלאה למעלה לבד כשהוא עולה עולה כולו למע' מע' בעצמו' המאציל בלי חילוק מדריגות כלל בעליו' שלו (ואע"פ שבעלי' הנשמות בג"ע ילכו מחיל אל חיל בסדר והדרגה מגעה"ת לגעה"ע כמו העולה במעלו' כו' וכן בעליו' העולמו' מעשי' ליציר' ומיציר' לבריאה ומבריאה לאצי' ומאצי' בעצמו' המאציל והי' לו לקרותו ג"כ ב"פ יצחק עכ"פ בדרך כלל בב' עליות א' מבריא' לאצי' והב' מאצי' למאציל עצמו. הענין הוא שיש ב' אופנים בעליו' א' כשעולה בסדר והדרגה כנ"ל והב' כשעולה שלא בסדר והדרגה כלל דהיינו כאשר העליון עולה שכולל כל שלמטה הימנו כמו כאשר הרצון עול' שממילא עול' ונכלל בו השכל ובשכל נכללו המדות כו' ולא יש בזה סדר מתחתון לעליון הימנו לומר שקודם יעלו המדות בשכל ואח"כ יעלה השכל בלמע' מן השכל שהוא הרצון מאחר שהרצון עולה תחלה נתעלה בו הכל כו' עד"מ בשינה שהוא בחי' הסתלקות המוחין והרצון שממילא נתעלו ונכללו המדות ומדו"מ כו') וא"כ אין כאן חילוק מדריגות כלל ולכך בהעלאה עולה מיד למעלה בעצמו' דווקא מבלי חילוק בין בריאה ואצי' כלל וכמו העלי' דאו"ח בתשובה מקירות לבו שהוא נקודת הרצון שמתעלה נפשו בעאא"ס ממש כמ"ש כי אליך ה' כו' מבלי יש בזה עליות חלוקות כלל משא"כ בירידה דאו"י שמאיר ומצמצם א"ע תחלה ברצון ומן הרצון אל השכל נתמעט עד שבא לבחי' המעשה ששם נתמעט האור ביותר כו' (וגם מטעם הנ"ל דבהעלאה אין לו שיעור למע' מע' כו' שאין שייך בזה חילוק מדריגות כלל כו') (וגם מטעם שיתבאר בסמוך שבבחי' פחד יצחק הוא ענין הקירוב לגבי העצמו' ביותר שתמיד הוא למע' ולא למטה כלל שלא שייך בזה עליות חלוקות וזהו שלא נזכר ב"פ יצחק וד"ל):

(יד) והנה יש להבין לפי כל הנ"ל בשורש ב' המדריגות דאברהם ויצחק שהוא בבחי' חו"ג דאו"י ואו"ח שהן ב' הפכים ממש מן הקצה לקצה זה בעלי' וזה בירידה א"כ למה אמר בפ' העקדה לאברהם קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק כו' איך אמר אשר אהבת את יצחק הרי בחי' יצחק הוא היפך ומנגד ממש למדריגת אברהם מן הקצה לקצה כאש ומים ממש ואיך אפשר שיוכל אדם לאהוב קמז, בדבר שהוא היפך טבעו לגמרי (וגם בענין התולדה יש להבין איך הוליד אברהם ליצחק היפוכו ממש דכח המוליד אינו מוליד אלא בדומה לו דוקא כידוע). אך הנה הענין הוא דאדרבה היא הנותנת דמשום שיצחק הי' היפך טבע אברהם לגמרי ע"כ אהב אותו מאוד כי עיקר התענוג והאה' הוא בהיפוכו דווקא כמו מים קרים על נפש עייפה שעיקר התענוג בנפש עייפה מהיפוכו שהן המים קרים לפי שהקרירות היפוך החמימות ע"כ כאשר יחם בשרו ביותר יתאווה להיפוכו דוקא שהוא הקרירות שבזאת תשיב נפשו ומקבל עונג נפלא מן המים הקרים וכן להיפך כאשר יתקרר האדם ביותר אז החמימות תענוג גדול יחשב לו לפי שכל ב' הפכים עיקר העונג מקבל כ"א מהיפוכו לפי שחדש הוא אצלו כי תענוג תמידי אינו תענוג כלל כידוע ועיקר הראי' מתענוג דזיווג דו"נ אע"פ שהן ב' הפכיי' שהזכר מבחי' החסדים כטבע המים והנקבה מבחי' גבורות כרשפי אש ועכ"ז אדרבה היא הנותנת משום שהמה ב' הפכי' ע"כ התענוג דדכר מן הנוק' היפוכו ועיקר התענוג דנוק' מדכורא כמו ואל אישך תשוקתך (והמתקת הגבורות שבה בחסדים דדכורא שזהו ממש כמים קרים על נפש עייפה כו') כמו שאמר דאתבסמת נוק' ועביד נייחא לה כו' ובהיפוך תענוג ותיאובתא דדכורא לגבי נוק' הוא כמו התענוג דחמימות אל הקרירות ע"כ כאשר מתייחדים מתענגים זמ"ז דווקא וד"ל). וכמו"כ מטעם זה יובן ג"כ באברהם ויצחק אעפ"י שהיו ב' הפכי' ממש כנ"ל אדרבה היא הנותנת שאהב את יצחק לפי שהוא הי' מבחי' החסד היפך בחי' הגבורות ע"כ אהב את יצחק שהוא היפוכו מבחי' הגבורות וקיבל ממנו עונג ושעשועים גדולים מטעם הנ"ל וזהו אשר אהבת (ע"ד דוגמא כאהבת איש שהוא בבחי' החסדים לאשתו שהיא בבחי' גבורות כנ"ל) (ובזה יתורץ ג"כ הקושי' הנ"ל בענין התולדה איך הוליד אברהם ליצחק היפוכו שזהו כמו ענין תיאובתא דדכורא לגבי נוק' להיות' בבחי' הגבורות היפוכו כך בענין התולדה שיוליד לבחי' הגבורה דוקא היפוכו וראי' ממה שאמר איש מזריע תחלה יולדת נקבה היפוכו ואשה מזרעת תחלה יולדת זכר היפוכה אע"פ שכח המוליד יוליד בדומה לו לפי שמתחלפים מטעם הנ"ל וד"ל). אך א"כ למה אמר ויאהב יצחק את עשו לפי שהי' מבחי' הגבורו' בשרשו רק שהי' פסולת הגבורו' וכן אברהם יצא ממנו ישמעאל פסולת החסד וביקש לו ישמעאל יחי' לפניך כו'. אמנם באמת עיקר התענוג ביחוד דדו"נ מטעם בחי' ההתכללות שמתכללים זע"ז והן ב' הפכיי' שגבורו' דנוק' נעשים בבחי' חסדים וחסדים דדכורא נעשים בחי' גבורות כידוע בהתכללות דמ"ד ומ"ן וזהו מפני שיש בכ"א מהיפוכו דווקא כמו גבו' שבחסד וחסד שבגבו' כי גם האש ומים יש באש מים ומים באש כו' וגם כאן באה' דחסד דאברהם יש בחי' גבור' דפחד יצחק ע"ד שאמרו במקום גילה שם תהא רעדה כידוע וכן בפחד ויראה דיצחק יש מבחי' האה' וחסד דאברהם כי א"א לומר שלא הי' אברהם ירא את ה' רק אוהב שהרי א"ל ידעתי כי יר"א אתה (שזה הי' מפני עקידת יצחק שנכלל באברהם לכן נתגלה באברהם מבחי' היראה דיצחק כו'). וכן ביצחק א"א לומר שלא הי' בו רק יראה ולא אה' כו' ולכ"א קמז, גאשר אהבת את יצחק שהוא בחי' התכללות של בחי' גבור' שבחסד שזהו בחי' פנימי' החסד דאברהם יותר מבחי' חסד שבגבורה דיצחק כו'. כמו התכללות דגבור' שבחסדים דדכורא עם חסדים שבגבורה דנוק' לאחר שמתייחדים שמתחלפים זה לזה מטעם זה כנ"ל וד"ל:

(טו) אך הנה יש להבין מ"ש ויעקוד את יצחק בנו ע"ג המזבח ממעל לעצים מהו ענין העקדה זו ממעל לעצים. והענין הוא כמבואר למעלה בשרש בחי' יצחק שהוא בבחינת הגבורות שהוא בבחי' היראה ופחד אלקים בבחי' ביטול המציאות ממש כמו שיהי' לע"ל פחד ה' על כל הברואים כמ"ש ובאו במערות צורים מפני פחד ה' כו'. הנה ידוע דאין מדת הפחד אלקי' בא רק מצד התגלות הרוממות שבא בקירוב גמור בגילוי ממש ד"מ מלך ב"ו כאשר יושב בהיכלו סגור אין אימתו ופחדו נופלת ומתפשטת כ"כ כ"א כאשר יוצא ומתגלה מקרוב אל שריו ועבדיו אז פחדו נופל עליהם מאוד (כמו במ"ת שעמדו מקרוב כתיב וירא העם וינועו כו'). נמצא מובן למע' דכל הקרוב קרוב יותר לאור האלקי יותר ימצא שם בחי' פחד ה' כמו שאומרי' ואימתך עליהם כו' וזעות מחיל כסא וכה"ג לפי שבא אור האלקי בבחי' גילוי מקרוב (ונק' נורא וכמו ועזוז נוראותיך יאמרו כמ"ש במ"א וכ"א ושמך נורא על כל מה שבראת כמו שיהי' לע"ל שייראוך כל המעשים כו') וראי' לזה ממה שמצינו במלאכים עליונים כשהושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפן דהיינו שנתגלה אור האלקי מאצבעו קטנה שהוא יו"ד ביותר מכפי המדה וצמצום נשרפו שנכללו ונתבטלו במציאותם ממש באור האלקי לפי שלא יוכלו להכיל כלל. וא"כ מובן מזה שא"א לנבראים לקבל פחד ה' רק כפי המדה וצמצום ובמעט ביתר ממדתם יתבטלו לגמרי לפ"ז כל הקרוב יותר לעצמו' יותר יקבל בחי' פחד ה' והרחוק יותר לא יוכל לקבל כ"כ הפחד והביטול רק במדה מצומצמת שלא יתבטל במציאות כנ"ל וד"ל. אך הנה לע"ל יהי' פחד אלקים על כל הברואים שלמטה מטה בזה העולם השפל כמו ובאו כו' מפני פחד הוי' וכ"א וייראוך כו' וישתחוו לפניך כל הברואים כו' ולפי שיבוא גילוי אלקות למטה מטה ביותר כמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כו' (וע"כ גם המזיקים וטורפים יתבטלו כמ"ש לא ירעו ולא ישחיתו כו' וכתיב וארי' כבקר יאכל תבן כו') וע"כ מה שעכשיו פחד ה' היותר עליון אינו אלא למע' בקרוב לפני ה' ממש דוקא יבוא לע"ל פחד עליון זה גם למטה מטה בכל בשר כו' מצד שיהי' גילוי אלקות למטה כמו למע' ממש וזהו פלא גדול דעכשיו גם המלאכים לא יוכלו לקבל פחד אלקים רק במדה וצמצום לבד וגם בעליונים יותר לא יוכלו לקבל רק כפי הצמצום לבד ואיך יהי' התחתונים הרחוקים ביותר מקבלים פחד אלקות העליון ביותר ויתקיימו במציאותם כמו הקרוב קרוב למע' ביותר. אך הענין הוא דכמו שבענין הגילוי שהו' עצמו ית' יבוא למטה כמו למע' ממש שזהו למע' מסדר ההשתלשלות דעו"ע לפי שבעצמות ממש אין בחי' מעלה ומטה כלל וקמי' ממש כחשיכא כאורה רוחני' וגשמיי' שוין עד שבחי' אצי' ועשי' שוין ממש ויכול להיות שיהי' גילוי אור העצמי' דא"ס בעולם העשי' כמו שהוא באצי' ממש. ע"כ יכול לבוא פחד ה' מקרוב קמז, דבעוה"ז השפל ויוכלו לקבל ולהכיל ממש כמו שפחד ה' הוא מקרוב בעולם היותר עליון בעולם הבריאה בגעה"ע כמו באצי' ולמע' מע' דכל נהורין מתחשכאן קמי' עה"ע עצמו כו' ממש בשוה וד"ל (וראי' לזה מיום דר"ה שהוא בחי' העליי' ברוממות ועצמי' עד אין שיעור למע' שכל הקרוב קמי' כו' כנ"ל כמ"ש שמים לא זכו בעיניו כו' ונמשך פחד זה גם למטה במלאכים ועולמות התחתוני' עד ע"ש דנוג' דעשי' כמ"ש מי לא ייראך מלך הגוי' כו') והנה מזה יובן ג"כ בבחי' פחד יצחק הנ"ל ששרשו למע' בפחד ה' שהוא מקרוב יותר דווקא שא"א שיהי' פחד זה נמשך בעולמות הנבראים יש מאין שלא יוכלו לשאת ויתבטלו (וקצת מעין זה הי' במחנה סנחריב שהשמיע ה' את הוד קולו ונתבטלו וכן במחנה מצרים נאמר וישקף ה' כו') רק למעל' בלבד כמו באצי' ולמע' וזה הי' ענין העקידה בכלל שנכלל בחי' גבורה דפחד יצחק בבחינת חסד דאברהם דהיינו בהיפוכו בבחי' החסד דאו"י הנ"ל שהולך ויורד ע"י צמצומים עד שיוכל להיות גילוי אלקות במדריגת התחתונים ביותר ולא יתבטלו ממציאות' כלל מצד ירידת האור האלקי בצמצומים והעלמות עד שהכל יכולים לקבל ולהתקרב כו' וד"ל (עד"מ מלך ב"ו שמראה פנים שוחקות ושפלו' וירידה לקרב בימין לכל שיכולים הכל לקרב אליו אף השפל ונבזה כשר הגדול מצד בחי' החסד וטוב שיורד למטה מטה ביותר כנ"ל) וזהו ויעקד אותו ע"ג המזבח ממעל לעצים פי' ממעל לעצים ב' מיני עצים עה"ח ועה"ד כו' דכתיב ויטע ה' אלקי' גן בעדן מקדם כו' ועץ החיים בתוך הגן ועה"ד כו' וידוע דהגן הוא בחי' המל' ועה"ח בתוך הגן הוא בחי' המדות דחכ' דאצי' שנטוע בגן זה שנק' עה"ח שאין שם צד אחיזה למות כלל דכתיב ימותו ולא בחכ' כו' וז"ש פן ישלח ידו ולקח גם מעה"ח וחי לעולם ועה"ד הן המדות שמסתעפים ונמשכים בעולמות הנפרדים שיש בהן טו"ר ויש שם צד אחיזה לחיצונים כידוע. והנה עקידת יצחק הי' ממעל לעצים גם מן העה"ח אעפ"י שבחי' עה"ח לא נמשך בעולמות כלל להיותו בבחי' מ"ה ואין דחכ' שהוא בקירוב יותר לעצמות המאציל עכ"ז לא יוכל בחי' פחד יצחק לבוא שם בגילוי גמור גם בעה"ח להיות שבחי' פחד יצחק הוא מעצם הרוממות דעא"ס שאין לו שיעור למע' כו' שגם בחי' עה"ח אינו רק צמצום הארה בעלמא ולא יוכלו גם המדות דחכ' לקבל פחד זה כו' ולכך עקד אותו ממעל לעץ החיים ועקידה זאת ממעל לעצים הוא בעלותו לשרשו למע' ממש שמשם יוכל לבוא גילוי בחי' פחד דיצחק ואף גם זאת בדרך בחי' התכללות דווקא שיוכלל בחי' פחד זה דיצחק בחסד דאברהם ויתעלם בו דווקא (ע"ד ענין הרעדה שבמקום גילה כמו היושב בקירוב להמלך ושמח עמו באהבה ותוכו יראה ורעדה בהעלם כו'). וזהו ענין עקידת יד ורגל כא' שעקד אברהם ליצחק ע"ג מזבח העליון ממעל לעצים שהוא שנעקד בחי' פחד יצחק ונכלל בחסד דאברהם (וכמו בר"ה שנמתק גבורות דיצחק בחסד דאברהם כו' וכידוע) ונמצא שבחי' פחד ויראה דיצחק נתעלם בחסד דאברהם ולא בא למטה בגילוי כלל (וכך הוא העבודה עכשיו מאהבה ושמחה ודביקות. והיראה והפחד ה' נכללת בהעלם באה' כו') אבל הנה מדתו של יעקב שהיא הת"ת קו קמח, אהאמצעי שכולל ב' הקוין דאברהם ויצחק כידוע עכ"א אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי פי' שהי' כלול מחסד ואה' דאברהם ומבחי' פחד יצחק ששניהם היו בבחי' גילוי גמור אצלו כמ"ש אלקי אבי כו' ופחד יצחק הכל הי' לי ממש כו'. וביאור הענין הנה ידוע בשורש בחי' יעקב שהוא הי' שלימו דאבהן להיות שאין שלימות לקו הימין חח"ן דאברהם מצד המנגדו דקו השמאל בג"ה דיצחק. וכן ליצחק בקו השמאל אין שלימות מצד המנגד דקו ימין כו' אבל קו האמצעי דיעקב להיותו כולל בעצמו ב' הקוין לפי שמתחברים בו שניהם יחד ע"כ נקרא שלימו דאבהן כו' שע"י נשלמו שניהם והוא נקרא בריח התכון שמבריח מן הקצה שעולה עד הכתר והוא מדה"ר שגובר על כח הדין שאע"פ שכח הדין יחייב יפטר מצד הרחמים וכן במדות דאוי"ר דאברהם ויצחק כלולים במדה"ר שעי"ז יעלה ויתקרב יותר מע"י האה' ויראה ובמדה זו דרחמים מתגלה גם בחינת פחד יצחק שמקרוב דווקא וכמ"ש פחד יצחק הי' לי ממש כמו שהי' בו בגילוי מבחי' חסד דאברהם כמ"ש אלקי אבי אברהם פי' אבי הוא בחי' החכ' דהיינו כנ"ל בפי' ואלקי אבותינו שהוא שרש דחכ' דקו הימין שנמשך מעצמות המאציל להיות נקרא חכים ומבין כו' והוא בחינת אברהם העליון אב"ר מ"ה דחכ' כו' הכל נמשך בקו האמצעי ע"י הכתר להיותו כולל ב' הקוין כנ"ל וכן גם פחד יצחק שבקו השמאל הי' בו בגילוי ממש אעפ"י שא"א לפחד יצחק לבוא כלל בגילוי אפילו בעה"ח דאצי' כנ"ל בעקידת יצחק ממעל לעצים כו' מ"מ בבחי' יעקב מתגלה גם פחד יצחק שהוא מקרוב יותר כנ"ל לפי שבריח התיכון מבריח מן הקצה לקצה דהיינו מקצה העליון דפנימי' הכתר עד בחי' המ"ל שהיא קצה התחתון לבוא בגילוי גמור למטה (כמ"ש במ"א בענין כנשר יעיר קנו כו' דמדת הרחמים מתפשט למטה מטה ביותר ושרשו למעלה יותר ונקרא נחלה בלי מצרים כו') ומלבד זה הנה בבחינת יעקב בא גילוי פחד יצחק בחיבור והתכללות היפוכו דבחינת החסד דאברהם כמ"ש אלקי אברהם שטבע החסדים לירד מטה מטה ג"כ ואמנם אעפ"י שחסד דאברהם היפוך גמור מפחד יצחק הי' התכללות שניהם כא' ממש ביעקב כמ"ש הי' לי דקאי על שניהם על אבי אברהם ופחד יצחק כו' ונמצא דמה שבעקדה דיצחק נתעלם פחד יצחק באהבה דאברהם אבל ברחמים דיעקב נתגלה למטה (וז"ש כ"א ליעקב אשר פדה את אברהם כמ"ש במ"א) (ומ"ש אבי אברהם אעפ"י שאביו יצחק הי' לפי ששרש הרחמים שהוא בבחי' ת"ת הוא בבחי' הדעת וכל מי שיש בו דעת יותר יותר ירחם על נפשו וירגיש יותר כו' כמ"ש במ"א והדעת שרשו בחכ' יותר שנקרא ברא בוכרא כו' וזש"א אלקי אבי אברהם תחלה ואח"כ בחי' יצחק שהוא קו השמאל דבג"ה כמ"ש אני בינה לי גבורה כידוע כו') (וז"ש ביעקב ויירא יעקב ויאמר מה נורא המקום הזה כו' דיראה זו באה בבחינת גילוי מקרוב דוקא כמ"ש מה נורא המקום הזה מפני ששרשו בכתר שנקרא נורא כידוע):

(טז) והנה אעפ"י שאמר ופחד יצחק הי' לי שנתגלה בו פחד יצחק עכ"ז לע"ל נא' כי אברהם לא ידענו קמח, בוישראל לא יכירנו אלא כי אתה אבינו זה יצחק דוקא להיות מבואר למע' שלע"ל יתגלה בחי' פחד יצחק גם למטה מטה כמ"ש למעלה בקרוב לפני ה' ממש אע"פ שעכשיו א"א לפחד יצחק כמ"ש למע' לבוא אפי' במלאכי' כו' כנ"ל לע"ל יוכל לבא למטה ממש לפי שרוה"ט יעביר מן הארץ ויזדככו כל הברואים כמ"ש קודם חטא עה"ד ממש ע"כ יוכל לקבל למטה בחי' פחד ה' העליון כמ"ש מפני פחד ה' והדר גאונו כמ"ש קמי' עצמותו ית' ממש שלמע' גם מעה"ח כנ"ל (ומטעם הנ"ל שיהי' התגלות עצמות האלקות למטה כמו למע' ממש שלא כפי סדר ההשתלשלות שיכול התחתון לקבל כמו העליון ביותר ממש בשוה כנ"ל וזהו ושמך נורא על כל מה שבראת ואנו אומרים על כן נקוה לך לראות בתפארת עוזך שזהו הדר גאונו כו' להעביר גילולים מן הארץ לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו כו'). אך זהו בכללות העולם. ואמנם לישראל בפרט יתגלה בבחי' הפנימי' ועצמות ממש כמ"ש הנה אלקינו זה כו' וזהו שאו' כי אתה אבינו ממש להיות ע"י התשוב' דמ"ת בוכי' כו' שהוא בבחי' או"ח דיצחק יעלה לעצמו' ממש כמ"ש יצאו מ"ח כו' שהוא למע' משרש מחצב נש"י שבחכ' וחסד דאברהם אבינו רק מצמצום ההמשכה להיות נק' חכים שהוא בחי' אור אבא בחי' ח"ס וז"ש כי אברהם לא ידענו שלא ידע אותנו כלל וכמ"ש כי הוא ממש עשנו ע"י העלאה דתשובה דוקא מטעם הנ"ל ע"כ יאמרו כי אתה אבינו ממש ובחי' חסד וחכ' דאברהם לא ידענו וגם ישראל שהוא בחי' תפארת דיעקב שכלול מחו"ג שנק' אדם אדמה לעליון לא יכירנו ג"כ מפני שבחי' או"ח דתשובה דבחי' מ"ת חוזר לקדמותו ממש שלמע' מבחי' אדם כמ"ש כי לא אדם הוא כו' וד"ל. (וע"כ יקבלו פחד ה' שהוא פחד יצחק העליון כמ"ש למע' בעצמו' ממש לפי שנתב"ס יראה עלאה ביר"ת דווקא שא"א להיות גילוי זה גם ברחמים דיעקב הנ"ל) וזהו שנק' יצחק בחי' צחוק העליון כענין יושב ומשחק עם לויתן כמ"ש במ"א במ"ש ואביוני אדם שהן בע"ת בקדוש ישראל עצמו יגילו כו' וצדיקים שנק' ענוים בה' שמחה בלבד וד"ל:

(יז) וזהו ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. הדקדוק מבואר למע' למה אמר בכפל הענין שלא לצורך כלל מאחר שאמר יצחק בן אברהם למה חזר לומר אברהם הוליד כו'. ועוד דבאמת הל"ל ואלה תולדות אברהם אברהם הוליד את יצחק ואיך שייך לומר תולדות יצחק קודם. ואח"כ תולדות אברהם שאמר אברהם הוליד כו'. ועוד מה שהזכיר ב"פ יצחק בתחלה ובסוף וב"פ אברהם באמצע שאין להם חיבור זע"ז כלל אם לא שנאמר כמו שהוא נותן טעם לענין סיבת תולדות יצחק בן אברה' משום דאברהם הוליד את יצחק ואין לדבר זה לכאורה טעם ושורש כלל. אך הנה יש להקדי' שרש ענין אחד בענין העלאת מ"ן והמשכת מ"ד שזהו ענין ב' מדריגות הנ"ל דאברהם ויצחק שהוא בחי' חסדים דאו"י בגבורות דאו"ח ב' הפכיי' כנ"ל והוא מארז"ל אשה כי תזריע וילדה זכר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו'. דהנה ידוע בטבע ענין התולדה מיחוד דו"נ גשמיי' שעיקר כח המוליד תולדה הוא מן זרע הזכר דווקא שהזכר הוא המשפיע טיפת זרע ויולד מזרעו נפש שלימה קמח, גבדומה לו אבל הנוק' אע"פ שמזרעת ג"כ זרע שנק' מ"ן לא תלד בלא זכר אע"פ שגם הזכר לא ילד מזרעו בלא נוק' אבל יש בכח זרעו הנשפע מאתו גם בלא נוק' להוליד ולד ולא יבצר כח המוליד אשר בזרעו היוצא מאתו בלא נוק' כמו בזרעו היוצא ברחם הנוק' ממש בלי שינוי כלל רק שבלא נוק' אין כלי בית קיבול לקבל זרעו להוציא לכח המוליד שבתוכו לידי פועל אז ממילא תלך הזרע לאיבוד כו'. משא"כ בזרע הנוק' אין בה כח המוליד כלל ע"כ לא תלד בלא זכר כלל וגם בקבלת טיפת הזכר עיקר כח המוליד הולד הוא זרע הזכר כנ"ל. וע"כ יש להבין דלכאורה אנו מוצאים שגם האשה תזריע ותלד היא כמ"ש אשה כי תזריע וילדה כו'. דמשמע מזה דבזרע שתזרע האשה יש בה כח המוליד ולד כמ"ש וילדה כו'. וכמארז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר דמשמע שתלה רק בזרע הקודמת אם של האשה או של האיש ולכאורה אנו רואים שאין בזרע האשה כח המוליד כלל כנ"ל. אך הענין הוא כידוע שגם שהאשה תזריע זרעה בעת הזיווג אם לא זרע הזכר שנמשך ויתערב בזרעה ודאי מצד זרעה בעצם מהותה לא יוליד כלום שהרי האשה אינה מזרעת בלא זכר ולא תלד כלום כי אין בזרעה כח המוליד כלל כנ"ל. אמנם מה שמזרעת בעת הזאת יש בה כח התאוה הגדולה להזריע זרעה מחמת חימום כח התאוה שבא לה מכח התאוה שמעורר בה הזכר בשעת תשמיש במירוק האבר שמחמם ביותר כמ"ש בע"ח דמה שבעלה מחממה עי"ז מזרעת בכח גדול וברשפי אש בחום התאוה ביותר והוא מ"ש בזוהר דאשד' מיין לקבלי' פי' לקבלי' לנגד טיפת הזכר תעלה מ"ן שבה בכח גדול לעלות מלמטה למעלה (כמים הנובעים מלמטה למע' כו') וידוע בענין קולטת ופולטת שמ"ן עולים וסובבים לטפת הזכר וקולטת המובחר שבטפה שנק' לובן שממנו נולד הולד שאין הולד נולד אלא מן הברור שבטיפה כו' ופסולת שבה יוצא לחוץ (וגם מעט מהפסולת נמשך להיות צפרנים ולובן שבעין). וגם המ"ן יתברר ע"י המ"ד שקלטה המובחר ממנו שנק' אודם שממנו בשר וגידין כו' והפסולת דמ"ן נעשה ממנו שלי' דולד. (וכידוע ומבואר במ"א שז"ש עור ובשר תלבישני וכגבינה תקפיאני כמו דמיון המחבץ שעור הקיבה הניתן בחלב מבררו כו') וגם כל העיבור ט' חדשים נתברר הולד מהמ"ן שהמובחר מן המ"ן מגדל הולד והפסולת נברר גם הוא ונעשה מזה גידול השלי' לשימור הולד כו'. וכ"ז הבירור דמ"ן הוא רק מבחי' המ"ד הנק' לובן שהוא המברר למ"ן וממילא מתברר הולד ונבדל בו הפנימי' מן החיצוני'. (ודוגמא לד"ז במ"א כמו אכילה ושתי' כמ"ש דאכל ולא שתה אכילתו דם לפי שעצם השפע מזון הוא המאכל עצמו אך הוא רק דם לבד וכדי שיתפשט ויומשך להיות לחיות בכל האברים הוא ע"י השתי' שממשיך את הדם שנעשה מן המאכל לכל האברים והוא חלקי המים שבדם שמהם דוקא סיבת ההתפשטות הילוך חיות בריבוי התחלקות בכל אבר לפי מזגו כו'. וכך הוא הענין ממש במ"ד ומ"ן דהמ"ד הוא עיקר השפע להוליד כנ"ל. אך המ"ן הוא הממשיך אותו לבוא בהתפשטות וגידול הולד ברמ"ח אברים בכל משך תשעה חדשים לבררו וללבנו כו' וד"ל): והנה כ"ז הוא רק דמיון בעלמא להבין ולהשכיל למע' בבחי' קמח, דמ"ד ומ"ן העליונים שהוא בחי' יחוד דזו"נ דאצי' שמזה נולדות הנשמות מאין ליש כידוע בענין אור זרוע לצ"ע כו' שהוא בחי' מ"ד דז"א ונמשך במל' שנק' אוצר שכל הנשמות מתעכבים שם בבחי' עיבור ט"ח (וכמו בנשמת אליהו שנתעכב בעיבור דמל' י"ב חדשים ועכ"א חי ה' אשר עמדתי לפניו שנתעכב שם דאשתהי אשתהי כו' ע"כ הי' בו גם בגופו בחי' הביטול מיש לאין כמו מלאך ממש וכמו חנוך וכה"ג). והרי מובן מכל הנ"ל דעיקר כח המוליד הוא מבחי' המ"ד מן הברור שבו כו' ומ"ן מתברר מן המ"ד כו' ואין בכח המ"ן לזרוע זרעה להוליד כ"א ע"י המשכת המ"ד דווקא כנ"ל. וכך יובן ג"כ בענין ב' מדריגות דאו"י ואו"ח שהן אברהם ויצחק הנ"ל דבחי' או"י דחסדים דאברהם שנק' אבר מ"ה דחכ' הוא בבחי' המשכות מ"ד דדכורא שהוא עיקר המוליד כנ"ל ובחי' הגבורה דאו"ח דיצחק הוא בבחי' העלאת מ"ן דנוק' שעולה מלמטה למע' לקבל המ"ד כמו אשה כי תזריע כו'. דהיינו כנ"ל בענין מ"ח שיצאו מירושלים ממטה למע' כו'. (וכנ"ל בענין חפירות בארות דאברהם שהן בחי' מ"ע דחסדים ובארות דיצחק הוא בחי' העלאת דמ"ת כמ"ש ויצחק בא מבא באר כו'. וזהו באר חפרוה שרים כו') וכענין כל הנ"ל ביחוד דמ"ד ומ"ן יובן ג"כ יחוד העליון יותר שהוא או"א דאצי' וכך הוא עד רום המעלו' בבחי' מ"ה וב"ן (שהוא או"י ואו"ח דחו"ג בכללות הכל כידוע). והנה עד"מ הנ"ל שאין בכח האשה להזריע זרע שראוי לתולד' כ"א ע"י מ"ד דדכור' שנמשך במ"ן כו' יובן בענין העלאת מ"ן דיצחק בבחי' או"ח אינו מוליד כ"א ע"י בחי' המשכת דבחי' חסדים דמ"ד שהוא בחי' חסד דאברהם ששרשו בבחי' מ"ה דחכ' שנק' אור אבא שמשם מקור המשכת מ"ד כמשל הטפה רוחני' שבמוח האב כידוע (עד"מ הנ"ל שזרע האשה בלא זכר אינו כלום כ"א ע"י התעוררות כח התשוקה שבה מכח חימום הזכר דווקא כו'). וזהו הנק' כח המעלה מ"ן כו' והוא כמו ענין הנ"ל בב"ק שמכריז בכל יום שובו בנים שובבים לעורר את האה' והתשוקה להעלות מ"ן בתשובה ואה' דרשפי אש דבחי' גבורות דאו"ח (דאשדא מיין כנ"ל). וז"ש שמאלו תחת לראשי כו'. וזש"א ואלה תולדות יצחק בן אברהם כו'. פי' אלה התולד' של יצחק שהוא בא בבחי' העלאת מ"ן (כמו בתשובה ומע"ט ביראה ופחד בביטול היש לאין דאו"ח הנ"ל) אין לו כח תולדה מצ"ע כנ"ל בענין אשה כי תזריע כו' לפי שאין ערוך כלל בין הנברא עם הבורא כידוע ולזאת אין בכח הנבראים בעולמו' בע"ג להעלות מ"ן בבחי' או"ח בביטול היש לאין כמלאכ' ונשמות שבבי"ע אלא רק מצד בחי' המשכה דחסדים דאו"י דאברהם הבא מלמע' למטה ליתן כח להעלות מ"ן כנ"ל וזש"א אלה תולדות דיצחק היינו לפי שהוא בן אברהם דווקא לפי שהוא ע"י המשכה דמ"ה דאברהם ולא מצ"ע כנ"ל וד"ל. וזהו שמפרש דבריו אח"כ באמרו אברהם הוליד את יצחק ולא שכפל הענין שלא לצורך כי מתחלה אמר בבחי' כח דחסד דאברהם המע' מ"ן כנ"ל ואח"כ מדבר בהמשכה דמ"ד ממש במ"ן להוליד נשמות ממש כנ"ל. ועז"א אברהם הוליד פי' הוליד לשון פועל יוצא שממשיך כח התולדה בבחי' מ"ן דיצחק כנ"ל בענין אשה כי תזריע וילדה זכר דמה שתזריע ותלד בא מכח קמט, אמ"ד דווקא והיינו החסדים דאברהם שהוא עושה כח התולדה בגבורות דמ"ן דיצחק. וזהו הוליד את יצחק שעשה כח המוליד ביצחק שיולדו נשמות ממ"ן ומ"ד וכנ"ל דמ"ד מברר למ"ן שזהו ענין קליטת אור הזרוע לצ"ע במ"ן דמל' שהוא עיקר המוליד לנשמות ומברר למ"ן שבחכ' דמ"ה דאברהם נתברר בחי' המ"ן דיצחק וגם מן המ"ד אין הולד נולד רק מן הברור שבו כנ"ל. וזה שתחלה אמר ואלה תולדות יצחק כו' שהתולדה נק' ע"ש כענין אשה כי תזריע וילדה ואח"כ מפרש שאין התולדה דנשמות מכח עצמה של המ"ן דיצחק אלא אברהם שהוא בחי' דכר ממנו נמשך כח תולדה זו במ"ן זה דיצחק וז"ש הוליד את יצחק לשון פועל יוצא כנ"ל שהוא בחי' לובן העליון דמ"ד הנותן כח התולדה ביצחק וד"ל. אך הנה כ"ז עכשיו דאברהם הוליד את יצחק שבחי' המ"ד דדכורא מברר למ"ן כנ"ל. אבל לע"ל שיהי' עליי' המל' בבחי' או"ח לקדמותו ממש שהוא לעצמות המאציל ממש שלמע' מבחי' משפיע ומקבל כו' וכמ"ש יצאו מ"ח חציים אל הים כו' כנ"ל דעליי' זאת אין לה שיעור למע' בעצמו' ממש ע"כ לא תקבל הנוק' מבחי' דכר כלל וכלל. וזהו שאמר כי אברהם שהי' בבחי' משפיע (לא ידענו מלשון והאדם ידע כו') ונקרא עכשיו אב המוליד לע"ל לא ידענו וגם ישראל לא יכירנו כו'. אלא כי אתה אבינו ממש שזהו בחי' יצחק שהוא או"ח עד העצמות ממש שמפני זה יהי' הוא אז בבחי' אב המוליד כמו עכשיו שאברהם הוליד את יצחק (וכמא' עתידה אשה שתלד בכ"י ולא מצד שתקבל כח המוליד דמ"ד רק מכח עצמה לבד כו' למע' מיחוד דו"נ משפיע ומקבל כו'). וזהו מ"ש והי' שארית יעקב כו' אשר לא יקוה לאיש כו' וכן מ"ש אהי' כטל לישראל כו'. וכמ"ש במ"א בענין עתידה הארץ שתוציא גלוסקאות וכלי מילת מכח עצמה בלתי צריך בירור ותיקון בעבודת אדם כלל וכלל. וד"ל: