והאיש משתאה לה

קלז, ד(א) והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא כו' הנה פי' משתאה הוא ענין שואה ושממון כפרש"י וכמו אשתומם כשעה חדא שהוא ענין שממון שהוא בחי' בטול העצמות מכל וכל כאשר מתפלא ביותר מאיזה דבר נפלא (וזהו שרש ענין נפילת אפים שאחר תפלת י"ח כמשי"ת בסוף) וא"כ יש להבין מהו ענין מחריש אחר שכבר נשתא' בבטול גדול בעצמותו והשתיקה הוא ג"כ ענין ובחי' הביטול מכל העצמות כידוע וגם להבין למה תיבת מחריש טעמו בזקף גדול דוקא. והנה להבין זה יש להבין תחלה כללות ענין פ' זו דאליעזר שהוכפלה בתורה ולמה הוצרך להכפיל בתורה סיפור דברי אליעזר ללבן ובתואל והלא כמה דברי' בתורה שנאמרו בדרך קצרה וכאן סיפר באריכות ענין א' ב"פ והנה ע"ז א' רז"ל דיפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שפ' זו כפולה בתורה והרבה גופי תורה ניתנו ברמיזה כו' ולהבין ביאור מאמר זה ואיך יתכן ששיחתן של עבדי אבות יהי' יפה וגדול מתורתן של בנים כו' אך הנה יש להקדים תחלה שרש כללי לענין פ' זו שסיפור זה דעובדא דאליעזר הוא שרש וענין כללי לכל המצות שבתורה ע"כ היא כפולה בתורה יותר מהרבה גופי תורה כו' דהנה ידוע בדרך כלל שהאבות הן המרכבה הרי שרש נשמתם למעלה בבחי' ומדרגה העליונה דע"ס דאצילות ממש והוא בבחי' או"א וזו"נ דאצילות שהוא בחי' מ"ה וב"ן שבכל פרצוף וכידוע דאברהם ושרה הן בבחי' מ"ה וב"ן דאו"א דאצילות ויצחק ורבקה בבחי' מ"ה וב"ן דזו"נ (וכמ"ש בלק"ת) והנה נשמת רבקה הית' בבחי' נוגה דבריאה (כמשי"ת) והיה עיקר ענין עובדא דאליעזר להעלות לנשמת רבקה שלמעלה הוא בחי' ב"ן בחי' מל' אימא תתאה לייחדה ביצחק בעלה שהוא שם מ"ה דז"א כו' והעלאה זו לרבקה הי' מבחי' נוגה דבי"ע שהיא היתה אם יעקב שהוא כללות נש"י הרי הוא כללות תושבע"פ שמתייחד בתושב"כ כו' שזהו דבר גדול מאוד וענין כללי דוקא שכולל להרבה גופי תורה כו' להיות שכללות נש"י שיצאו מבחי' שם ב"ן בחי' רבקה העליונ' הוא שנכללו בהעלאה זו ויחוד זה הוא בחי' יחוד כללי דשם מ"ה וב"ן כמו כשהוא למעלה באצילות שזהו גודל גילוי עצמות אלקות שבכללו' האצילו' כו' וע"כ הי' בכל עובדא זו דאליעזר גילוי אור האלקי הרבה מאוד וממקום ומדרגה גבוה מאוד נעלה להיות כח ועוז לאליעזר להעלות קלח, אאת רבקה וזהו שא' ויקוד האיש וישתחו לה' כו' ויאמר ברוך ה' כו' עד אנכי בדרך נחני ה' ששם הוי"ה ממש הי' בגילוי בכל אשר עשה בזה וכאשר הצליח ה' דרכו השתחוה כמה פעמים לה' מצד עוצם בחי' גילוי אלקות שהי' בזה הרבה יותר מבחי' גילוי אלקות שבמצוה פרטית וע"כ היו השתחוואות שלו בבחי' הביטול במציאות ביותר (וז"ש והאיש משתאה לה כו' שהוא בטול העצמות יותר מהשתחוואה די"ח כמשי"ת) ואמנם יש להבין בזה ביאור וטעם לבחי' העלאת שם ב"ן בכללות נש"י בשרשם למעלה שהוא בחי' רבקה שהיתה לאשה ליצחק והתורה נצחית היא וע"כ א' דיפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים להיותו בחי' יחוד הכללי דבחי' מ"ה וב"ן כנ"ל והלא בכל המצות יש יחוד עליון דזו"נ שהוא יחוד קודב"ה ושכינתי' כידוע שזהו ג"כ חבור ויחוד דמ"ה וב"ן כו' אך הענין הוא דהגם שיש יח"ע זה בכל מצוה ומצוה זה בא דרך פרט לבד וגם זה בהעלם גדול מאוד ובדרך קיצור ודוגמא לבד מכללות היח"ע דמ"ה וב"ן דאצילות אבל בעובדא זו הרי הי' עיקר כללות ההעלאה דבחי' שם ב"ן דבחי' רבקה עצמה להתייחד בשם מ"ה דיצחק כו':

(ב) ולהבין זה יש להקדי' תחלה משל א' באברי' של האדם שלמטה שיש בהן ג"כ בחי' כלל ופרט והוא מה שאנו רואים שכל אבר ואבר אעפ"י שכל או"א יש לו מזיגה מיוחדת ופעולה מיוחדת בפ"ע דוקא כמו שהיד פועל המלאכה והרגל ההילוך והעין לראות והאזן לשמוע וכה"ג מ"מ אנו רואים להיפוך שכל אבר בפרט יש בו מבחי' התכללות מכל האברי' דהיינו שבהכרח לומר שיש בכל אבר מעין ודוגמ' בהעלם גם במזיגה והרכבה טבעי' מכל האברי' שהרי משתתפי' כל כחות האברי' יחד לפעולת אבר א' כמו בהילוך ברגל יש בו גם מכח היד וגם מכח העין והאזן אעפ"י שנבדלים ממהות פעולה זו דהילוך וכן יש בעין ואזן מזיגה בהעלם גם מכח הרגל בפעולת' לבד שיש בעצם כל אבר מחיות רוחני שבדם הסובב בכל הגוף מכללות חיות כל האברים גם מחיות רוחני במוח שבראש יש ברגל ומחיות הרגל יש בראש וכן יש חיות רוחני בדם הוא הנפש שבא בכח הראיה שבעין ואזן גם ברגל ומחיות הרגל בכח הראי' ושמיעה שבעין ואזן וכה"ג בשאר האברי' חיצונים ופנימי' וראי' מן ההרגשה שמרגיש האדם כל כחות האברים יחד לפי שכולם כלולי' זה עם זה ומתאחדי' כא' ממש ועיקר הראיו' לזה הוא מן הרפואה שאם ירפאו לאבר א' יתרפא זולתו ובקלקול אבר א' יהי' קלקול בכל האברים והוא מפני סיבוב הילוך הדם הוא הנפש בכל האברי' במזיגה והרכבה בהתכללות זה מזה וגם מן הגידים ועורקי' הסובבים מראש לרגל ומרגל לראש לקשרם יחד כו' וראייה לזה מהקזת דם ברגל שיתרפא כאב חולי הראש הרי מוכרח להיות באבר הרגל ממזיגה וטבעי' המוחי' שבראש ויש ממזיגת וטבעית הראש ברגל שאל"כ מה שייכות וחבור יש לראש עם הרגל שיתרפא בהקזת דם מן הרגל או מן היד ואם מפני הדם שבאברי' שכולל כולם זה עצמו ראי' שמזיגה כללית הזאת יש בכל אבר בפרט עד קלח, בשגם כח הראי' הרוחנית יש ברגל וכח הרגל יש בעין כו' וכה"ג שהרי גם רפואת העין ימצא ע"י רפואת הרגל וכן רפואת מכת הרגל ימצא ע"י רפואת העין כמו שע"י הקלקול וחולי אבר א' יתקלקלו כולם וכן בתיקונם ורפואתם מתכללי' זע"ז עד שמרפואת הא' ירפאו כולם (ומזיגה והתכללות זאת באה מצד כלי האברי' דוקא כשכחות הרוחניים באים בהתלבשות בגשמיות בבשר וגידי' שהן העורקי' (שנק' נערוין) שמתפשטי' מן המוח שבראש כמשי"ת וכמ"ש במ"א משא"כ קודם ביאת הנפש בהתלבשות הכחות בכלי האברים הי' כל כח נבדל מזולתו כו') ונמצא מובן מזה עכ"פ שיש בכל אבר פרטי מזיגה כללית מכל מיני כחות האברים אך כל זה היינו שיש בכל אבר התכללות מכל הכחות שבאברי' בהעלם לבד אבל לא בגילוי אור וחיות גמור שאם הי' גילוי אור וחיות הראי' שבעין ביד הי' היד רואה והיד אין בה ממזיגה דאור הראי' כלל וכלל וכמו"כ אין מחיות הרגל ממש בראש ולא ברגל מן הראש מאחר שהמה מובדלים במהותם וכח פעולתם בתכלית שאין בזה ממה שיש בזה כלל אפי' בדוגמא בעלמא כו' רק בבחי' ההעלם בלבד כלול בכל אבר פרטי מכל מיני כחות שבכל האברי' כנ"ל וגם ההכרח לומר דגם זה שיש בהעלם ובכח בכל אבר פרטי מכל האברי' אינו ממהות ועצמות של הכחות כמו שהן במקומן בכלי האברי' אלא הן רק בחי' הקיצור ותמצית ההיולי שבכל כח וכח שבכל האברי' שזהו רק בבחי' ההעל' גדול מאד והוא רק מעין ודוגמא בעלמ' שמתעלם מכל כחות האברים בכל אבר פרטי ולא ממהותן ממש אפי' ברוחניות האור וחיות דאו"כ הגם שהמה כלולים בהעלם הי' כל אבר מתפעל ומרגיש בפעולת זולתו כמו אבר הרגל הי' מתפעל בפעולת הראי' שבעין והראיה שבעין מתפעל ומרגי' ההילוך שברגל וכה"ג ואינו כן שאין כל אבר מרגיש בזולתו וכאו"א נבדל בפ"ע (ומה שכחות כולם משתתפי' בחיבור א' גם בפעולה אחת מן האברי' כמו במלאכ' היד והילוך הרגל וראי' העין עד שיתפעלו כולם מהתפעלות אבר אחד כו' זהו בא מכח הכללי שכוללם ומחברם יחד והוא המוחי' שבראש כמשי"ת ולא מצד האברי' עצמן):

(ג) והנה ידוע שיש באדם ג' אברים כלליים שהן המוח והלב והכבד זה כולל לזה והכולל הראשון הוא כלי המוח וממנו מקבל הלב והלב משפיע לכבד (והיינו ג' מיני כלים דנר"נ נפש בכבד ורוח בלב ונשמה במוח כידוע במ"ש בזוהר בענין ג' שליטים הללו דמוחא ולבא וכבדא כו' והיינו אדם חיצוני ואדם אמצעי ואדם פנימי כו') וידוע דבחי' החיות הפנימי של כל האברים נמשך מן הרוח החיים שבלב דפליג לכל שייפין ונמשך בדם בכבד לחלק לכל האברים וזהו בחי' נפש בכבד שנחשב פרט לגבי הכלל דרוח החיים שבלב וכמו שיש התכללו' המזיגה בחיצוניות החיות בכל האברים כך יש בחי' התכללות פנימי באור וחיות הפנימי דרוח החיים שבלב המתפשט בכל האברי' וכן רוח שבלב לגבי נשמה שבמוח שהוא הכולל הראשון יותר הרי עיקר ההתכללות הפנימי יותר הוא הנשמה בכלי המוח שמתפשט בכללות האברים ובו קשורים קלח, גומתאחדים כולם והוא ע"י גידי המוח שמתפשטים בכל כחות האברים (וזהו אדם פנימי) ורוח בלב נק' אדם אמצעי ונפש בדם בכבד נק' אדם חיצוני ונמצא מובן בג' אברים הללו דמוח ולב וכבד הגם שהן אברים פרטים יצאו מגדר כל אבר הפרטי במה שנק' כוללים לכל האברים והיינו שיש בכלי המוח ממהות כחות כל האברים בגילוי אור וחיות ולא בהעלם לבד שהרי מתפשט מן המוח בכל האברים וזהו עיקר קיומם וכן מן הלב נמשך רוח החיים ע"י העורקים עד שנמשך בדם שבאברים שזהו עיקר חיותם וא"כ ודאי שיש מעיקר מציאת חיות כל אבר במוח ולב וכבד וראי' לזה מן התנועה וההרגשה שהמוח הוא המרגיש כל אברים גם בכאב הציפורן שברגל להיותו כולל הכל וא"כ ודאי יש מכח החיות בצפורן שברגל וכן מאחר שהתנועה באברים בא מחיות הדם שבנפש ורוח שבלב ודאי יש מכחות כל האברי' בלב שהוא מקורם והלב מקבל מן המוח כו' ונמצא שבב' דברים הנ"ל נבדל ערך ג' אברים הנ"ל מוח ולב כבד שיש בהם מכל כחות האברים בגלוי ולא הקיצור ותמצית לבד מכל אבר אלא אדרבה מעיקר מציאת חיותן ממש וד"ל. והנמשל מכל זה יובן למעלה ג"כ בבחי' ציור האדם העליון שעל הכסא כו' שכללותו הוא בחי' ע"ס או"כ כמ"ש חכמה מוחא חסד דרועא ימינא ובפרט הן בחי' רמ"ח אברים ושס"ה גידים כו' שהן רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שנק' רמ"ח אברין דמלכא כמ"ש בזוהר בכמה מקומו' ובדברי רז"ל במ"ש ועשיתם אתם כאילו עשאוני ברמ"ח אברים כו' ואע"פ שאין לו גוף ולא דמות הגוף דברה תורה כו' וכמו ע"ד דוגמא כאשר עושין מצות צדקה וחסד למטה נמשך תוס' אור המאציל בכלי החסד דאצילות בבחי' דרועא ימינא כו' וזהו מצות צדקה וחסד העליון דאצילות שנעשה עי"ז יחוד עליון דאצילות ביחוד דזו"נ שנק' קודב"ה ושכינתיה כידוע וד"ל והנה עד"ז הוא בכל מצוה ומצוה בפרט שנק' אבר בפרט ואמנם הנה כמו שמבואר למעלה באברים שבאדם התחתון שבכל אבר פרטי יש התכללות מכל כחות האברים בהעלם עכ"פ כך הוא למעלה שבכל אור וכלי דאצילות כחסד דרועא ימינא כו' יש בו התכללות מכל בחי' רמ"ח אברין דמלכא דהיינו שיש בזה יח"ע הכללי דבחי' מ"ה וב"ן שהוא זו"נ שנק' קודב"ה ושכינתיה כו' לפי שבאברי' יש התכללות מראש לסוף ומסוף לראש כנ"ל בענין הרפואה לראש מן הרגל כו' (וכמו שאנו מוצאים למטה במצות גשמיות שמצות הצדקה שהיא בבחי' הרגל שהוא המעשה כמו והיה מעשה הצדקה הרי נא' בצדקה תכונני כו' שיש חיזוק ועזר מזה גם לבחי' המוחי' שבראש וכך הוא בכל המצות פרטיות שיש בכל א' התכללות מכל המצות מאחר שנק' רמ"ח אברי' והן בציור אדם אע"פ שכאו"א מן המצות הוא פועל למעלה כח ואור מיוחד לפי אופן מדרגתה לבד מ"מ יש בהעלם ובקיצור ותמצית בכל מצוה מכל המצות אך יש מצות כלליות שכוללים כל המצות בגלוי ולא בהעלם לפי שהן מקורם הכללי כמו ענין הנ"ל בג' אברים כלליים המוח ולב וכבד כו' והיינו כמו מצות ת"ת שהוא בבחי' החכ' שבראש שכוללת כל המצות שברמ"ח אברים ושס"ה ל"ת שבשס"ה גידים קלח, דכו' ולכך גזרו אומר דמצות ת"ת כנגד כולן ונמנו וגמרו דתלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה מטעם זה כמו שהמוח מתפשט בכל האברים וממנו עיקר קיומם וכה"ג במצות תפלין שבראש ומצות ק"ש ומצות שבת שהוא בחכ' דבחי' קדש העליון כידוע וכן מצות אוי"ר שבלב שהן כוללים ג"כ כל המצות דאהבה שרש לרמ"ח מ"ע ויראה שרש לשס"ה ל"ת כו' וכן לענין הקלקול שאם פגם במצוה א' כמו במצות צדקה שברגל או ביד נעשה פגם בכל הרמ"ח אברי' וכמ"ש והפושעים בי בגופא דמלכא כו' והתיקון שהוא הרפואה ג"כ בא בבחי' התכללות וכמו חש בראשו יעסוק בתורה שנק' סם חיים שמרפא לכל האברים וכן מצות התשובה מביאה רפואה לעולם וכן גם ע"י מצות הצדקה שברגל או ביד כמובן ממשל הנ"ל) וכמו שיש בחי' התכללות בחיצוניות האברים בבחי' נפש שבכבד כנ"ל כך יש התכללות במצות החיצוניות שנק' אדם חיצוני וכמו"כ יש התכללות בפנימית המצוה שהוא בבחי' הכוונה הרוחנית (שבכל מצוה) שברוח שבלב כמו באוי"ר שנק' אדם אמצעי וכמו"כ בהתכללות כל המצות במוחי' שהוא היותר כללי שכולל הכל שנק' אדם פנימי והן ג' מדרגות דחב"ד חג"ת נה"י שהוא ברכה וכוונה ומעשה כו' כמ"ש הנסתרות לה' אלקינו דא מוחא ולבא והנגלות לנו כו' לעשות כו' כמ"ש במ"א:

(ד) והנה עכ"פ הרי מובן לפי הנ"ל במשל התכללות האברי' בכל אבר פרטי דודאי יש יח"ע דמ"ה וב"ן גם בכל מעשה מצוה א' בפרט וכמו שאו' בכל מעשה המצות לשם יחוד קודב"ה ושכינתי' אך הנה עכ"ז הרי היחוד הזה הוא בא בדרך פרט מן הפרטיות ששייך רק למצוה זו לבד ואע"פ שיש בה בהתכללות מכולם שהן כללות רמ"ח אברים דמלכא וה"ז בא בבחי' העלם גדול מאד וגם בדרך קצרה ודוגמא בעלמא לבד כנ"ל במשל וד"ל וזהו שארז"ל הרבה גופי תורה נתנו ברמיזה פי' כמה מצות מעשיות שנק' גופי תורה נכתבו בתורה בקיצור גדול במעט צירופים באותיות קצרים כמו במצות תפילין וקשרתם כו' ובמצות ציצית ועשו להם ציצית כו' וכה"ג והגם שהן מבחי' גופי תורה שנק' גופא דמלכא שהן כללות רמ"ח אברים שהן רמ"ח פיקודין כידוע עכ"ז ניתנו רק ברמיזה ובהעלם גדול דהיינו שבחי' היח"ע דמ"ה וב"ן שורה בהן בהעלם וקיצור ותמצי' מעין ודוגמא בעלמא לבד מכללות היח"ע הזה דמ"ה וב"ן ולא בגילוי כלל כמו שהוא בעצם ממש וד"ל:

(ה) אבל הנה עובדא דאליעזר הי' להעלות ולייחד לרבקה עם יצחק שהוא בחי' העלאה ויחוד דשם ב"ן כו' עם שם מ"ה דאצילות כמו שהן בעצמן ומהותן שהוא כמו המוח והלב שהן הכוללים כל האברים בגילוי אור להיותם מקורם ממש ולא בהעלם וקיצור כו' כנ"ל א"כ ודאי שהיחוד העליון הזה דבחי' מ"ה וב"ן הוא בגילוי גדול כמו שהוא בעצם וכוללים כל פרטי היחודים שנעשים על כל מצוה פרטית ביחוד והתכללות כל האברים בלב ומוח כנ"ל וד"ל. וזהו שהיה אליעזר בבחי' בטול והשתחואה תמיד בעובדא זו יותר מכל בחי' בטול והשתחואה שבכל היח"ע שבמצות מטעם הנ"ל ולזה קלט, אאמרו דיפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים ולא משום דעבדי אבות גדולים מן הבנים אלא מפני ששיחה זו דאליעזר בעובדא שלו הי' ענין ושרש כללי להיות יחוד העליון הכללי דבחי' מ"ה וב"ן שכולל כל תורתן של בנים במצות הפרטיות מטעם הנ"ל ולכך הוכפלה פ' זו בתורה ונאמרו ונשנו כל דברי אליעזר בדקדוק גדול להיות כי פ' זו תורה כוללת היא לכל תורתן של בנים שהרי קוראים פ' זו בכל שנה ואם חסר אות א' אינה תורה שלימה כמו שחסר אות א' בגופי תורה במצות מעשיות הכתובות כי התורה נצחית היא בכל דור ובכל זמן בכל שנה ושנה והרי יש יח"ע בכל שנה ממעשה המצות דכלל נש"י ביחוד דמ"ה וב"ן למעלה ע"י כל מצוה ומצוה פרטית שעושין ישראל באותו הדור ובאותו הזמן ואז ג"כ ע"י פ' זו שקוראים עובדא דאליעזר ככל אשר עשה ודיבר בצירופי אותיות הללו שבתורה הרי מעוררים בזה לבחי' כללות היח"ע הזה דבחי' מ"ה וב"ן שיהיה בא בגלוי אור כמו שהוא בעצם שהוא גדול הרבה מכמה גופי תורה ויומשך מיח"ע הזה לכל פרטי היח"ע שנעשים בדור הזה בכל מצוה מעשית פרטית להיותו עיקר ושרש כללי שכולל כולם בגילוי ולא בהעלם לבד כנ"ל במשל אברים הכלליים דמוח ולב כו' וד"ל:

(ו) והנה אחר שנתבאר למעלה כללות ענין פ' זו דאליעזר יש להבין בגוף ענין עובדא זו דאליעזר שהי' מעלה את נשמת רבקה מבחי' נוגה דבי"ע והטעם אשר צוה אברהם לאליעזר שלא יקח אשה ליצחק מבנות הכנעני כ"א ממשפחתו דוקא כו' דהנה ידוע בס' הקבלה בכללות שרש נשמות האמהות שרה רבקה רחל ולאה שהן בחי' ד' שמות דשם ב"ן בבחי' האצילות דוקא רחל היא בבחי' שם ב"ן דה"א אחרונה דשם הוי"ה וז"ש ושם הקטנה רחל והוא בחי' עולם הדבור העליון שנק' עלמא דאתגליא בכלל כידוע ובחי' לאה הוא בחי' מח' עילאה שנק' עלמא דאתכסיא בכלל (והוא ה"א עילאה בכללות וזהו יחוד יעקב ורחל ויחוד יעקב ולאה כידוע) ובדרך פרט נק' רבקה ג"כ בחי' אימא תתאה (ושרה נק' אימא עילאה בחי' ב"ן לבחי' מ"ה דחכ' דבחי' אברהם אבר מ"ה או בחי' כתר מל' שבכתר עליון שנק' מטרוניתא והוא שם שרה שר ה' כו' כידוע בס' הקבלה) והיינו בחי' בינה שבמל' או מל' שבבינה כי רבקה היתה אם יעקב ועשו שהן ב' קוין דימין ושמאל שבעה"ד טו"ר יעקב היה איש תם יושב אוהלים דתושב"כ ותושבע"פ ועשו איש ציד כו' שהוא בחי' המדות דנוגה דבי"ע כידוע בענין המלחמה דשרו של עשו עם יעקב שהוא מדות דנוגה עם בחי' מדות דקדושה וזהו ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך כו' ולאום מלאום יאמץ כו' והנה נשמת רבקה ירדה למטה בבחי' נוגה בקו הימין שבבחי' החסדים שזהו במשפחת שם בן נח דוקא דהנה ידוע בשרש ג' בני נח שם חם ויפת שהוא ג' מדרגות חג"ת שיוצאים ונולדים מנח שהוא בבחי' יסוד אבא כו' והן ג' גווני קשת דנגה שיצאו בני נח לתולדותם שנתפזרו בבחי' נגה דעשיה שמאלה נפצה כל הארץ שכוללים כל ע' אוה"ע וכללותם ג' קוין דחג"ת שם הוא מבחי' קו הימין דחסד שהיה מאיר קלט, בומשפיע ומוליד בק"נ (שג' גווני קשת הן כנגד ג' קליפות דערלה כידוע) ולפי שהי' מבחי' קו הימין דחסד שאין אור החסד מתעבה כ"כ גם בירידתו למטה בהיכלות דנגה דבחי' הקשת כו' ע"כ יצאו ממנו נשמות גבוהות מאד כמו עבר ופלג כו' עד שיצא ממנו אברהם איש החסד בבחי' שם מ"ה דחכמה דקדושה האלקי' כידוע עד שגם האמהות שהוא בחי' ב"ן דקדושה יצאו בשרשו כמו שרי אשת אברם שהיתה בת הרן בן תרח למ"ד אבי יסכה זו שרה והוא היה אבי מלכה ג"כ כמ"ש ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה כו' ובתואל בן מלכה ילד את רבקה הרי גם נשמת רבקה נמצא' בחלקו של שם ממשפחת אברהם מהרן אחיו שהי' אבי שרה ורבקה כו' וגם אבי לאה ורחל בנות לבן בן בתואל ונמצא שגם כל הד' אמהות שהן ד' שמות דבחי' ב"ן דקדושה נמצאו בתולדות שם דוקא לפי שהיה מבחי' קו הימין דחסד כנ"ל וע"כ גם בירידת הנשמו' הגבוהות כאמהות יצאו כולם מבחי' נוגה שהוא ענין שם מלכה בחיר"ק ולא מלכה בפתח לפי שבחי' מל' דנוגה נק' מלכה בחירק להיותה מעורבת טו"ר בבחי' הסתר אלקות וכל חירק הוא להקטין הענין שלא לדמותו לבחי' מל' דקדושה שהוא בבחי' גילוי אור הקדושה האלקי' שנק' מלכה בפתח כו' וד"ל. ובכל זה יובן הטעם שצוה אברהם לאליעזר שלא יקח אשה ליצחק מבנו' הכנעני לפי שחם אבי כנען הוא מבחי' קו השמאל דבחי' הגבורות דק"נ שהוא בא בהשתלשלות בגסות הרע גמור ובתוקף הדין הקשה (בחום התאוה רעה ורציחה כו' ולכך נתקלל ארור כנען כו') שקשה מאד לבא בבירור ותיקון וע"כ לא ירדו להם נשמות גבוהות כאלה שיצאו מהן מקור היח"ע שבנש"י היוצאים מהם ע"י תו"מ כו' משא"כ בקו הימין דשם שאינו יורד ומשתלשל ברע גמור כ"כ להיותו מבחי' החסד וע"כ נמצאו בשרשו נשמו' וניצוצות דקדושה גבוהות מאד ומה גם שנמצא בשרשו נשמת רבקה וזהו שעשה ה' חסד לעבד אברהם והצליח דרכו למצוא נשמת רבקה בבית בתואל להיות אשה ליצחק כי רצון יראיו יעשה ה' למלאות רצון אברהם שלא רצה לקחת אשה לבנו כ"א ממשפחתו משפחת שם דוקא ולא מבנות הכנעני מטעם הנ"ל וד"ל:

(ז) והנה כל עיקר ענין עובדא דאליעזר היה להעלות לבחי' שם ב"ן דאצילות שהוא בחי' רבקה למע' מהשפלתה בהיכלו' דנוגה שהו' מבית בתואל בן מלכה בחירק שהוא בחי' מל' דנוגה כנ"ל ולהביאה ליצחק בעלה שהגם שהיה יצחק מבחי' קו השמאל דבחי' גבורו' דקדושה וכמ"ש ופחד יצחק היה לי אבל היה אז יצחק במעלה ומדרגה גבוה מאד נעלה גם מבחי' חסד דאברהם אביו והוא מפני שאחר העקידה שעקד אותו ממעל לעצים כו' הוא שעלה במעלה גדולה ויתירה יותר מאברהם כמו שיהיה לע"ל שיתעלה מדרגת קו השמאל דבחי' הגבורות למעלה מבחי' החסדים כמעלת הזהב על הכסף וראיה ממ"ש לע"ל כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כי אתה אבינו שזהו יצחק דוקא (וז"ש לו כי ביצחק יקרא לך זרע דקאי לע"ל דוקא לאחר הבירור דעה"ד טו"ר שהן גבורות קשות דנוגה קלט, גשיתבררו ויעלו לשרשם בבחי' ס"ג שלמעלה משם מ"ה כו' והוא ענין היראה ופחד אלקים שיעלה למעלה גם מבחי' האהבה דאברהם אוהבי כו' וראייה ממה שיהיה לע"ל פחד אלקים על כל הברואים שזה יהיה מבחי' התגלות אור א"ס ב"ה בפנימית הכתר שנק' נורא כמ"ש במ"א והוא מדרגת יצחק וז"ש ליצחק כי אתה אבינו כו' וכידוע שהאבות היו מעין העוה"ב שלאחר הבירור דעה"ד כו' ולכך א' לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שהוא בחי' שם ב"ן דחכ' שתהי' א"ח עט"ב לע"ל וגם כאן בבחי' העלאה דרבקה מבחי' נוגה העלאה זאת הוא כמו שיהיה לע"ל והיה בעובדא זו יחוד עליון דבחי' מ"ה וב"ן דיצחק ורבקה כמו שיהיה לע"ל דוקא שיהיה מעלת יצחק למעלה מאברהם כנ"ל) וידוע שהאבות הן המרכבה ממש שהוא בבחי' הבטול בתכלית בהפשטת הגשמיות בכל המעשים שעשו רק לייחד יח"ע לקשר ולחבר עצמות אא"ס באבי"ע (וכמ"ש יעקב האלקי' אשר התהלכו אבותי לפניו פי' התהלכו בבחי' רו"ש מלמטה למעלה ומלמעלה למטה כמו התהלך לפני כו' וכמו ויתהלך חנוך את האלקים כו' וכמ"ש במ"א בפי' מתהלך אנה ואנה כמו מתהלך בגן כו' וכמ"ש דוד אתהלך לפני ה' כו' שזהו דוקא כשחוזר ממקום שהלך ועלה לשם שהוא בחי' המשכת גילוי אלקות מלמעלה למטה אחר ההעלאה במס"נ בעליית הנשמה מלמטה למעלה בדביקות והתקשרות נפלאה כו' ובאופן זה היה חילוק מדרגות האבות אברהם במס"נ באהבה ויצחק ביראה ופחד כו' שהיה מרכבה לבחי' גבורות עליונות (כמו שיהי' לע"ל) וא"כ כאשר העלה אליעזר לבחי' שם ב"ן שהוא בחי' רבקה לייחדה בבעלה יצחק שהיה מרכבה לבחי' גבורות (שבכתר כמו שיהיה לע"ל כנ"ל) ודאי לא היה בעובדא זאת ענין גשמי כלל כי התורה נצחית היא ומספרת בזה במה שיהיה לע"ל אחר הבירור דעה"ד כו' כנ"ל שאז גם בחי' רבקה יהיה למעלה במדרגה דהיינו בבחי' ב"ן שבכתר והיה בעובדא זו שלימות היח"ע דמ"ה וב"ן שבכתר כמו שיהיה לע"ל ע"כ היה אליעזר משתחוה בבחי' הביטול דיראה עילאה שיהיה לע"ל ממש (וז"ש והאיש משתאה לה כו') ולכך הוכפלה פ' זו בתורה כנ"ל וד"ל:

(ח) ולהיות שהיה אליעזר נשלח מאברהם להעלות לרבקה מבחי' מל' דנוגה והיינו בבחי' חסד דק"נ (שזהו בחי' קו הימין דקשת שהוא חלקו של שם כנ"ל) ע"כ לקח אליעזר י' גמלים מגמלי אדוניו (שהן ע"ס דנוגה דאצילות) וכל טוב אדניו בידו כו' להיות שהוצרך להעלותה מבחי' הרע שבנוגה ע"כ לקח כל טוב אדוניו שזהו כל בחי' הטוב העליון הגנוז בבחי' חסד עליון דאברהם אדוניו למעלה בשרש ומקור האצילות והורידם למטה להלבישם בע"ס דחסד דנוגה שנק' גמלי אדניו ולכך היה מספר יו"ד דוקא לפי שהן מקבלים מחיצוניות הכלים דע"ס שבחסד דאצילות דקדושה וזהו שלקח יו"ד גמלים מגמלי אדוניו וכל טוב אדוניו בידו בהלבשה בהעלם כגמלי אדניו הללו לפי שכדי להעלות לנשמה גבוה כ"כ כרבקה מבית מלכה מל' דנוגה היה צריך להיות ע"י בחי' ההארה והמשכה ממדרגות העליונות ביותר שעי"ז יכול להעלות גם קלט, דמק"נ שהוא ע"י כל טוב אדוניו דוקא (וכמ"ש בזוהר) והנה עיקר הסימן הטוב שעשה אליעזר להבחין ברבקה שהיא בבחי' שם ב"ן דאצילות כמו שהוא למעלה דוקא (שהוא ב"ן שבכתר כנ"ל שאין שם צד ליניקת החיצונים כלל וכלל) הוא אשר יאמר אליה הטי נא כדך ואשתה ותאמר שתה וגם לגמליך אשקה אותה הוכחת לעבדך ליצחק כו' ויש להבין הטעם שניסה בדבר זה דוקא ואם מצד בחי' החסד וטוב למה תלוי זה גם במה שלגמליו תשק' מצד עצמה דוקא מבלי שישאל ממנה על השקאת הגמלים כו'. הענין הוא כידוע ומבואר במ"א בעיקר ענין ההפרש בין סט"א לסט' דקדושה בכלל הוא בבחי' ההשפעה דוקא והוא בבחי' החסד להשפיע מכל אשר לו מצד עצם הטוב ומצד עצם השלימות שא"צ לשלימות מזולתו כלל כידוע בבחי' עצמות אור א"ס שנק' שלימותא דכולא ואין דבר משלים אותו לפי שאוא"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית ואין לך דבר חוץ ממנו שיצטרך לקבל שלימותו כו' אלא הוא משלים את הכל והוא מצד בחי' עצם הטוב שטבע הטוב להטיב ולכך צמצם א"ע בצמצום הראשון כו' לפי שחפץ חסד הוא כי הוא ית' מקורא דכולא ולזאת גם במדותיו שהן ע"ס דאצי' הכל הוא בשביל התגלות אור ושפע האלקית לנבראים לאנהגא בהון עלמין וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה וגם אור החכ' שהוא ראשי' הגלוי מאור העצמו' הוא בא בבחי' אמצעות אור החסד דוקא כידוע בשם ע"ב דחכ' שהוא גי' חסד כו' עד גם בבחי' המל' סופא דכל דרגין נאמר והוכן בחסד כסא שעיקר בחי' מדת המל' הוא להשפיע חסד עליון והוא להחיות מאין ליש כל הנבראים כמ"ש ואתה מחיה את כולם כו' וע"כ נק' בשם צדקה צדק ה' בה' חסדים כמ"ש בהבראם בה' בראם כו' וגם לחיצוניות העולמות הנמוכים ביותר כו' וכידוע בענין מ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' שמבחי' המל' נמשך שפע גם להיכלות דנוגה לע"ש מבירורים דרפ"ח כו' שמברר שם ב"ן כו' וכל זה מצד בחי' עצם הטוב שבעצמות אלקות (וכמו שדור אנוש היו ג"כ ניזונין בחסדו כו' לרעים כמו לטובים כו' ואעפ"י שהשפעה זאת הוא בא בבחי' מותרות השפע דחסד עליון בחיצוניות דחיצוניות הכל הוא בבחי' האין האלקי שלא בבחי' יש או לגרמי' כלל כמו דוגמא דבחי' חסד דאברהם למטה דעביד טיבו יתירא עם ברייתא יהי' מי שיהי' גם לערביים כו' שלא הי' זה החסד רק מצד בחי' הביטול ושפלות עצמי ביותר עד שהי' בעיניו כמותר בעולם וא"צ לעצמו כלום ע"כ נתן כל אשר לו חוץ מעצמותו וזהו עיקר מדת חסד דקדושה שהוא מצד עצם הטוב והשלימות וזהו הסימן שהוא בבחי' האין האלקי והנה ההיפוך מזה ממש הוא החסד שנמשך מצד בחי' הישות וגסות ובבחי' לגרמי' דוקא כחסד דישמעאל כו' וכמ"ש וחסד לאומים חטאת משום דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין כמו שא' כל מה שתיקנו ל"ת אלא לצורך עצמן כו' לפי ששרשם בבחי' מל' דק"נ שהוא ההיפוך ממש ממל' דקדושה שכל עיקר מהות הסט"א אינו רק בחי' גסות ויש דוקא ולגרמי' דוקא וכמו לעלוקה ב' בנות הב הב לגרמי' לבד שכל עיקר התשוקה דק"נ הוא רק לקבל כל שפע קמ, אלעצמה דוקא ולא להמציא שפע לזולתה וגם השפע חסד שנמשך ממנה אינו רק או מצד בחי' הגסות והתנשאות או לגרמי' לבד לפי ששרש מהותה הוא רק בבחי' יש לעצמו לבד ואין בה בחי' הביטול והזזה מעצמותה להיות מטיב ומשפיע לזולתה כלל ע"כ גם החסד דמל' דק"נ הוא רק לגרמי' שז"ש וחסד לאומי' חטאת ממש כנ"ל (וראי' ממ"ש דישראל שאו' סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צ"ג משא"כ באוה"ע כו' דישראל הגם שאומר בשביל שיחי' בני עיקר מהותו מצד בחי' הביטול בעצמו לאלקות כחסד דאברהם כו' וכמ"ש במ"א) ונמצא שעיקר ההפרש בין מל' דקדושה למל' דק"נ הוא בבחי' ההשפעה לחוץ מעצמות' דמל' דקדושה משפעת לעולמות גם להיותר חיצוני' לחוץ מעצמות מצד בחי' עצם השלימות כנ"ל ולהיפך זה הוא במל' דק"נ להיותה בבחי' חלל ריקן מכל טוב ע"כ כל עיקר חפצה רק לקבל תמיד לעצמה כמ"ש הב הב כנ"ל וד"ל:

(ט) ובזה יובן גם כאן בטעם שניסה אליעזר באות וסימן להוכיח על רבקה כו' רק במדה זו דוקא בבחי' החסד האלקי דבחי' מל' דקדושה כמו שהוא למעלה בלי שום בחי' תערובת רע דנוגה כלל אעפ"י שהיתה בת בתואל בן מלכה שהוא מל' דנוגה באמרה שתה וגם גמליך אשקה שתבקש ותחשוק להשפיע חסד מצד עצמה ומה גם בהשקאת הגמלים דבר חסד יתירה שלא ביקש ושאל מאתה כלל והיא מעצמה נתעוררה גם לזה זהו הוראה על שלימות מעלת נשמת' למעלה שהוא בבחי' שם ב"ן דקדושה שמשפעת לכל העולמות מצד עצם החסד והטוב שהוא מקורא דכולא ושלימותא דכולא כנ"ל (ועיקר הסימן הי' במה שגם לגמלים השקתה מעצמה דוקא) כי הנה בחי' הגמלים למעלה הן ע"ס דנוגה דאצילות שמקבלים בבחי' דחיצוניות דחיצוניות השפע מחיצוניות דאו"כ דאצילות וזהו ענין ובחי' מותרי השפע דחסד דקדושה דאצילות שנראה בבחי' ישות והרגשה גדולה כמו למטה במי שהוא מתפאר שהוא העושה חסד (וכמו שידוע בענין ופילגשו ושמה ראומה ראו מה שגם בחי' הביטול דמ"ה הוא מרגיש בבחי' יש ודבר לומר ראו שאני בטל כו') וגם בבחי' החסד דנוגה דחסד דאצילות שנק' גמלי אדוניו לשון גומל דלים גומל חסד לא הי' בזה שום תערובות גסות רע ופסולת כלל וכלל אלא הכל בבחי' הקדושה וביטול דבחי' אין האלקי זה הי' האות שיצאה רבקה מבירור דנוגה דמל' דק"נ באמרה שתה וגם גמליך אשקה שהוא בחי' מל' דאצילות שמשקה גם לבחי' היכלות דע"ס דנוגה דאצילות שהן העשרה גמלים מגמלי אדוניו כנ"ל וד"ל:

(י) ומעתה יש להבין מ"ש והאיש משתאה לה מחריש כו' דהנה מיד שראה אליעזר כל מיני הטוב דבחי' מל' דקדושה האלקי' ברבקה שאמרה שתה וגם לגמלים השקתה שאז נודע לו שהיא ודאי נשמת רבקה בחי' שם ב"ן דקדושה שיצאה לגמרי מן היכלות דנוגה בלי שום תערובת רע ופסולת כלל וראויה ליחוד עליון להתחבר ביצחק שהוא בחי' גבורות עליונות דקדושה (דבחי' מ"ה שבכתר עליון כנ"ל) קמ, באך עדיין לא ידע אם היא ממשפחת אברהם דוקא שהוא מבחי' קו הימין דחסד עליון דאצילות אשר צוה לו שלא יקח אשה לבנו כ"א ממשפחתו דוקא ולזאת היה בהשתוממו' כאדם שמשתומם ע"ד פלא גדול שרואה בפתע פתאום שיצא ממקומו ודעתו הראשון ועדיין לא בא להשגת אמתות הדבר הנפלא הזה (כפרש"י במשתאה לה לשון שאיה ושממון כו') וזהו שהיה משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא שהיה עדיין בספק פן לא הצליח ה' דרכו להביאה ליצחק אעפ"י שראה ברבקה כל סימני הטוב דבחי' מל' דקדושה ממש כמו שהוא למעלה עד ששאלה בת מי את ואמרה בת בתואל בן מלכה אשר ילדה לנחור אז ויקוד האיש וישתחו לה' ממש ובירך את ה' וא' ברוך ה' אלקי אדני כו' ובאמת יש להבין מאיזה צד הי' לו ספיקות בהצלחה זו דודאי נשמה גבוה היא ממשפחת אברהם איש החסד עליון דקדושה מאחר שהשקתה גם לגמלי אדוניו כנ"ל אך הענין הוא כידוע שיש בכל בחי' בירור והעלאה (מתחתון לעליון) ב' מיני בירורים א' הבירור והעלאה שעולה מן המדרגה הראשונה לבד שהי' למטה בהגשמה ובתערובות טו"ר נתעלה משם לבא לידי בחי' ביטול הישות וגסות ובהפשטת כל סיג ופסולת לגמרי אך עדיין לא עלה ובא למדרגה העליונה ממש שלזה צ"ל בירור שני והוא בחי' הביטול בעצם לגמרי מכל וכל שהוא בבחי' אין ומה בעצם כמו אבן דומם ממש שלמעלה הרבה מבחי' ביטול הישות שהי' לו בתחלה וכמו עד"מ הידוע כאשר צריך לעלות ולבא אל המלך פנימה שמתבטל מישותו וגסותו בתכלית בטרם שנכנס בהיכל המלך ואמנם מרגיש הוא עדיין א"ע ואיך שנתבטל מגסותו והתפשטותו לגמרי מצד אימת מלך אבל אין זה ערך כלל וכלל לבחי' הביטול העצמי שנתבטל לגמרי בבואו להיכל המלך פנימה שבא לידי ביטול כל עצמותו בלי הרגשה כלל א"ע והי' כאבן דומם ממש מבלי שידע א"ע כלל גם מזה שהוא בטל ומאיזה טעם הוא בטל כידוע:

(יא) ונמצא שיש בעליות ממהות השפל למקום הנעלה ב' מיני ביטול הא' הפשטת עצמו בתחלת העלי' והב' ביטול כל עצמותו בהגיעו למקום הגבוה וזהו ענין יראה תתאה בחי' ביטול היש לבד ואח"כ יראה עילאה ביטול דמ"ה בעצם וכמו שיר המלאכי' בבחי' ביטול היש שלהם בהשתחואה שזהו תחלת העלי' לבד שנתבטל מישות שלו ואח"כ נא' בעמדם (לפני ה' ממש) תרפינה כנפיהם כו' שנתבטלו ממציאותם לגמרי וכן בעליות הנשמות ומלאכי' מג"ע התחתון לג"ע העליון דכתיב והי' מדי חדש כו' יבא כ"ב להשתחוות לפני בביטול המציאות לגמרי וא' בס' הבהיר שיש עמוד א' בין געה"ת לגעה"ע שבו עולין הנשמות מתחתון לעליון וענין העמוד הזה הוא בהיות ידוע שאין ערך כלל וכלל בין השגת אלקות והתפעלות התענוג האלקי שבג"ע דעשי' לגבי השגת אלקות והתענוג העליון דג"ע דיצירה או דבריאה (דאימא מקננא בכורסייא שהוא בעולם הבריאה וז"א מקנן ביצירה ומל' בעשיה כו') (כמו שאין ערך לשכל ומדות דעשיה לשכל ומדות דחו"ב עצמ' כו') וזהו הכלל בכל עליי' למהות מתחתון לעליון צ"ל העולה ממהות ע"י בחי' קמ, גממוצע ביניהן וענין הממוצע היינו ב' מיני ביטול הנ"ל והוא ענין הליכת הנשמות מג"ע לג"ע כמ"ש ילכו מחיל אל חיל כו' דהיינו שבתחלת העלי' מג"ע דעשי' הן מתבטלי' ממציאות השגה שלהם שהי' להם בתחלה בג"ע דעשיה וזהו ע"י העמוד שבין געה"ת לגעה"ע שנכללים ומתבטלים בו עד שנשכח ונתבטל מהם כל השגתם הראשונה לגמרי אך עדיין עולים בעמוד זה ולא באו עדיין למדרג' הגבוה הנעלה מהם ביתר מכפי ערכם הראשון שהוא בהשג' דג"ע העליון ממש רק שהן עסוקי' עדיין בהילוך לשם (כמו שהאדם רוצה ליכנס בהיכל המלך שעולה במעלות ומדריגות עד שבא סמוך לפתח היכל המלך ממש שנתבטל מכל ישות שלו לגמרי כנ"ל) אך בהגיעם בגעה"ע ממש שם מתבטלים ביטול שני שהוא ביטול המציאות ממש מכל וכל כו' שנק' ביטול העצמי שאין ערך כלל לביטול היש לגבי ביטול פנימי ועצמי הזה מפני שצריך לקבל זיו השכינה שבגעה"ע בבחי' ראיה והשגה ממש שאין ערך כלל להשגה שבגעה"ת לזה האור הגדול (וכמו בהגיע האדם בהיכל המלך פנימה שמתבטל שם ביטול עצמי ממש מפני שרואה את המלך ממש) וכמו במשה שראה פא"פ א' ונחנו מה ממש (כמ"ש במ"א) ונמצא שאין חיבור ועלי' לתחתון בעליון כ"א באמצעות ב' מיני ביטול הנ"ל (וכמו החטה בארץ שתרקב תחל' ותופשט מגסותה ואח"כ נכללת בביטול לגמרי בכח הצומח כו' אז יוכל להתלבש בה להצמיחה מחדש מאין ליש) וכן בהעלאת דמלאכים ונשמות בביטול היש צריך שיהיה ביטול שני העצמי הנ"ל בהגיעם לקבל מזיו השכינה עצמה כנ"ל או כמו תלמיד שיושב לפני רבו שתחלה מתבטל מהתפשטות שלו לבד ואח"כ בקבלתו השפע מרבו מתבטל מכל עצמותו לגמרי עד שמתצמצם והיה כלא ממש עד דאיידי דטריד למבלע לא פליט כו' והא בהא תליא דלפ"ע ביטול היש לאין כן ערך האין בעצם וכמ"ש במ"א בענין ונפשי כעפר לכל תהיה אז פתח לבי כו' כל מי שיש בו ח"ת ביטול היש ביותר ה' נותן בו ח"ע ביטול העצמי וראייה ממשה שהיה עניו מכל אדם ע"כ היה בו ח"ע בחי' מה בעצם כמ"ש ונחנו מה כו' כידוע וד"ל:

(יב) ובזה יובן ג"כ ענין והאיש משתאה לה מחריש בדרך כלל דהנה כל ענין הנ"ל בעליות התחתון לעליון שא"א שיעלה כ"א ע"י הממוצעים הנ"ל שהן ב' מיני ביטול הנ"ל הנה יובן זה בתוס' ביאור כדוגמא זו ממש בענין השתיקה והשממון שא' משתאה מחריש כו' דהנה אנו רואים באדם שנשתומ' על המראה שרואה איזה דבר נפלא ביותר או כאשר יעמיק בעומק איזה שכל המופלא מערך כלי השגתו ועמוק ממנו הרבה שאז תתבטל כל מחשבתו הראשונה עד שיבא לבחי' השתוממות בכלי המוח והוא ענין הביטול ובלבול המח' הקדומה מפני תגבורת עומק הדבר שצריך להשיגו ולא יכול להשיגו כי מופל' הוא ועמוק מכלי מוחו להכיל כו' ואמנם מה שנתבטל מן קמ, דההשגה הראשונה בבחי' השתוממות זהו בחי' ממוצע לעלות עי"ז להשגה הנפלאה ועמוקה הימנו שהיא למע' הרבה מערך השגה הראשונה המצומצמת מאד שאינה בערך כלל להשגה זו הנפלאה ועמוקה והרי גם אחר שנתבטל מן השגה הראשונה המצומצמת ונעשה בבחי' השתוממות עדיין לא הגיע להשגה הנפלאה ביותר ועמוקה ממנו כלל רק שנתבטל מהשגה הראשונה לבד (וכן במשתומם מדבר פלא עדיין לא הגיע להשגת הדבר הנפלא במהותו רק שניזוז ויצא מדעתו ומחשבתו לבד כו') (וזהו כענין הנ"ל בביטול היש לבד שהוא הממוצע הראשון כמו שהנשמות מתבטלים בעמוד בעלותם לגעה"ע שיצאו מצמצום השגה הראשונה שבגעה"ת לבד כנ"ל וכן כמו בהילוכו לעלות להיכל המלך כו' כנ"ל) אבל בהגיעו להשיג במהות ההשגה הנפלאה ועמוקה שלמעלה מכלי מוחו יבא בו ביטול עצמי דהיינו מפני שהוא נעשה בשינוי מהות אחר לגמרי לקבל ההשגה הנפלאה כו' (וכמו ר"ע שזלגו עיניו דמעו' כאשר שמע רזי וסודות התורה מר"א שנתבטלו כלי מוחו ממש ע"כ זלגו עיניו דמעות שהוא דחיקת כלי המוח כידוע וכמו ר' זירא שהתענה מאה תעניות שישכח תלמודו תלמוד בבלי כדי שיוכל להיות כלי קיבול אח"כ לקבל ת"י כו') (וזהו כמו כאשר בא בהיכל המלך כו' כנ"ל וכמו קשה ההבנה שיתבטלו כלי השגתו לגמרי מקוצר המשיג ועומק המושג ואחר הביטול שהוא ההשתוממות ממש מהשגה הקדומה אח"כ כאשר יבא לכלל עומק ההשגה בהשכלת עומק המושכל יהיה אז בתכלית הביטול מעצמו והעדר הרגשת עצמו לגמרי מכל וכל והוא הנק' שתיקה שהוא סייג לחכ' כידוע מפני שהשתיקה מביא וממשיך אור עומק השכל החדש שמתחדש ממקורו מאין ממש שהוא בהפלאת הערך הרבה יותר מכמו שהיה המשכת השכל הראשון מאין ליש מכח המשכיל ההיולי כו'. וזהו שא' מלה בסלע משתוקא בתרין שהשתיקה שהוא ביטול עצמי הנ"ל ממשיך בכפליים מאור השכל הראשון שכבר בא מאין ליש בדבור כו' וזהו ההפרש בכלל בין ההשתוממות לשתיקה שההשתוממות אינו רק בבחי' ביטול השגה הראשונ' לבד והשתיק' היא בבחי' ביטול העצמי הנ"ל שעי"ז יוכל להיות כלי קיבול להמשכת אור חדש דחכ' מאין ממש כמו שהוא שלמעלה הרבה מחכ' הקדומה שבא' לגילוי בהשגה דהשתוממות אינו רק בחי' האין של היש לבד בתמצית ועומק המושג שמתבטל רק מיש דהשגה כמו מה פשפשת דמה שהשיג תחלה הוא שבא לכלל אין ומה ואין לזה ערך כלל לבחי' אין בעצם שהוא מגיע במקור החכ' כמו שהיא למעלה מן השגה הראשונה לגמרי שלא יתכן לומר בו גם לשון מה פשפשת כו' שהוא בחי' מה בעצם הנ"ל והוא ענין השתיקה שהוא סייג לחכ' להביאה מאין ליש ממש וד"ל) ויובן דבר זה במה שמצינו בענין השתיקה כאשר ישאל התלמיד מרבו איזה שאלה חמורה וקשה בדבר שכל וסברא הקשה מאד להבינו ויקשה התלמיד קושי' חזקה לרבו על השכל וסברא שהשפיע לו עד שסותרה לגמרי שאז יבא הרב לכלל שתיקה ממש שישתוק ולא ידע כלל מה להשיבו כמו שהקשו רב אמי ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה ושתיק רב ששתיקה זאת היתה בחי' ביטול השגה הראשונה לגמרי אך מיד ע"י שתיקה שנתבטל כח השכל בעצם שבבחי' אין ממש הוא שבא להשגת עומק קמא, אהשכל וסברא חדשה לגמרי יותר מן הראשונה וידע לתרץ קושי' זו ואם לא השתיקה לא היה הרב מגיע להמשכת השכל וסברא עמוקה יותר כו' וכן א' בכמה דוכתי אשתומם כשעה חדא שהשתוממות זו היא ביטול השגה הראשונה אך בהגיעו להשיג השכל העמוק יותר לאמתתו כמו שהוא זהו ענין השתיקה שאחר ההשתוממות כנ"ל לפי שכלל גדול הוא בכל עלי' ממהות למהות גבוה מאוד נעלה הימנו צריך להיות תחלה בחי' הממוצע ביניהם והן ב' מיני ביטול הנ"ל דהיינו שעת התבטלות הנק' שממון מן השגה הראשונה כמו אשתומם כשעה חדא כו' (וכענין מה פשפשת כו' שנק' אין של היש דהשגה שהוא עומק המושג על קוצר כלי המשיג כנ"ל) והב' ביטול העצמי דבחי' השתיקה בהגיע למהות ההשגה הנפלאה מערך הראשונה כענין שתק רב כנ"ל דטעם שתיקה זו הי' בו ביטול השגה הראשונה ולהמציא שכל חדש ועמוק יותר ובאמצעות שניהם דוקא הוא שהגיע לעומק ההשגה הבאה מאין ממש כנ"ל בענין עליות הנשמות מג"ע לג"ע דרך העמוד שיש בהם ב' מיני ביטול הנ"ל שהוא ההשתוממות כשנכללים בעמוד ובחי' השתיקה בהגיעם לגעה"ע כמו במלאכים שא' בעמדם תרפינה כו' וכמו להשתחוות לפני ה' ממש כנ"ל וד"ל:

(יג) וזהו והאיש משתאה לה מחריש כו' ותיבת מחריש טעמו בזקף גדול כו' להיות מבואר למעלה שבכל עליה מתחתון לעליון יש ב' מדרגות א' ההעלאה בביטול מקומו ומדרגתו הראשון לבד שנתבטל ממקום שיצא משם והב' ביטול השני העצמי בעלותו למעלה ממש כנ"ל והן ב' מיני ביטול הנ"ל בכל עליה ממהות למהות הנעלה ביותר כו' (כמ"ש בזוהר ע"פ שחורה אני ונאוה כו' דאזעירת גרמה ואתעבידת כנקודה חדא כו' שבעליית המל' מבריאה לאצילות ממש תחלה נסתר כל פרצופה שבבריאה (וזהו ביטול היש לבד כו') ואח"כ בעלותה בבחי' האצילות ממש נעשית נקודה כמו ותפול לפני רגליו בחי' מה ממש ונבנית שם בפרצוף חדש ושלם בבחי' האצילות כו' והוא ענין ה"א כמלקדמין כמ"ש בזוהר ע"פ גבורי כח עושי דברו כו') וכך הוא גם בענין העלאה דנשמת רבקה העליונה שהוא בחי' שם ב"ן דאצילות כנ"ל מבית בתואל בן מלכה שהוא מבחי' מל' דנוגה דעשיה שמעורב טו"ר כנ"ל דהגם שראה אליעזר ברבקה כל סימני הטוב באות וסימן הטוב דשפע האלקית להשפיע לחוץ מעצמותה גם לגמלי אדוניו שהן בחי' ע"ס דנוגה בבחי' הביטול דבחי' מה ואין האלקי הנה זהו רק ענין עלי' הא' בבחי' ביטול היש לבד כנ"ל בעליות הנשמות מגעה"ת לגעה"ע כו' שנתבטל כל בחי' היש דהשגה הראשונה בלבד כו' וגם כאן הרי ראה בה בחי' ביטול עצמה להשפיע גם לגמליו כו' שזהו כמו ענין בחי' עליית המל' דקדושה לעלות מלמטה למעלה דהיינו לעלות מהיכלות דבי"ע ולהתפשט מכל בחי' יש (כמו עליית המל' מלבושים והיכלות דבי"ע לעלות באצילות בכל עש"ק כמאמר אפשיטת מלבושהא כו' וכמ"ש בענין לדוד בשנותו כו' דפושטת לבושים דחול כו') וזהו שאליעזר נשתומם בדבר הצלחה זו אע"פ שראה ברבקה כל סימני הטוב שהיא האשה אשר הוכיח קמא, בה' שתהיה ראויה לבחי' מקבל משם מ"ה דיצחק בבחי' האצילות אבל עדיין אינו יודע בברור אם תוכל לעלות בעלי' הב' שהוא ע"י בחי' ביטול הב' בעצם שנק' מה ממש כדי שתהיה בבחי' בנין שלם בבחי' האצילות ממש להיות כלי קיבול למדות וחכ' דשם מ"ה דאצילות ממש וז"ש לדעת ההצליח ה' דרכו דהיינו שם הוי"ה ממש שיוכל לייחד יח"ע זה דמ"ה וב"ן כמו שהוא בבחי' האצילות ממש שבזה עדיין נפל ספק אם לא ואמנם ע"י בחי' השתוממות מחשבתו שהוא ביטול היש שהוא התחלת העלי' ואח"כ מחריש בבחי' השתיקה שזהו בחי' ביטול העצמי מכל וכל בהעלותו למעלה ממש הן ב' ממוצעין הנ"ל להעלות התחתון אל העליון ממש כנ"ל וגם כאן במה שהאיש משתאה ומחריש משתא' בביטול מח' מדבר הפלא הזה שראה בה תכלית ביטול היש ומחריש לדעת כו' שהוא ביטול האמיתי כדי להעלותה למעלה ממש הוא שהיה אליעזר בחי' הממוצע להעלות לרבקה בבחי' האצילות ממש וזהו מיד שאמרה לו בת בתואל בן מלכה כו' העלה אותה להיות בבחי' האצילות דשם הוי"ה ממש כמ"ש ויקוד האיש וישתחוו לה' ממש וא' ברוך ה' אלקי אדוני אברהם כו' (כי הרי אליעזר היה עבד אברהם זקן ביתו המושל בכל אשר לו בבחי' רב חסד העליון מקור כל החסדים העליונים דאצילות ממש וע"כ היה ביכולתו לירד עם גמלים של אדוניו וכל טוב אדוניו בידו להעלות לרבקה גם מהיכלות דק"נ כו'):

(יד) וזהו שהוצרך לכפול דבריו בבואו לבית בתואל ולבן וסיפר לפניהם מכל הסימן הטוב שעשה ואיך שהצליח ה' לו וראה כל הסימנים הטובים ברבקה דהנה בהתחלת עובדא שלו המשיך חסד ה' בבקשתו ה' אלקי אדני אברהם הקרה נא כו' ועשה חסד עם אדני אברהם כו' עד והיה הנערה כו' ומיד והנה רבקה יצאת לשאב מים שיצאתה מבחי' היכלות דנגה והית' בדוגמא לבחי' המל' דקדושה ואח"כ כאשר השקתה גמליו והאיש משתאה לה מחריש כו' העלה אותה לבחי' האצילות ממש ונתן לה נזם זהב בקע משקלו וב' צמידים על ידיה כו' (שהן בחי' הגבו' דקדושה דמדרגת יצחק שבזה תעלה למעלה כידוע בענין שרביט הזהב כו') עשרה זהב כו' ואע"פ שלא ידע עדיין אם היא ממשפחת אברהם ולא יצא הספק מלבו עדיין ההצליח ה' כו' עד שאמרה לו בת בתואל אנכי כו' אז ידע שהצליח ה' דרכו ואמר ברוך ה' כו' אנכי בדרך נחני ה' בית אחי כו' ר"ל שחסד ה' דאברהם הוליך אותו בדרך אמת וישר למצוא בת זוגו דיצחק בקו הימין דחסד דנוגה להעלותה משם כנ"ל ואח"כ בבואו לבית בתואל היה כופל כל דבריו להיות עי"ז בחי' ירידה והמשכה מאצילות לבי"ע עד גם למטה בשרש בתואל ולבן במל' דנוגה שיהיה נתקבל הדבר יח"ע הזה גם למטה מטה ממש וכן היה שהשיבו לו מיד מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך כו' הנה רבקה לפניך קח ולך כו' שראויה ליח"ע דמה דאצי' ממש וזהו ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' ממש כו' שיתחבר ויתייחד בחי' מ"ה וב"ן בבואה אל יצחק בעלה כו' וכ"ז לא היה רק ע"י בחי' השממון שהאיש אליעזר היה משתאה לה וגם מחריש קמא, גכו' שזהו עיקר סבת ענין ההילוך והעלייה של התחתון אל העליון להיות בחי' הממוצע באמצעות ב' מיני בטול הנ"ל עד שנתחבר התחתון בעליון ונתייחדו ממש וזה היה בהגיעו עם רבקה אל יצחק דכתי' ויצחק בא כו' בהעלאה דרפ"ח כו' ויצא יצחק לשוח בשדה להעלות ניצוצות כו' עד ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל מבחי' פחד יצחק שהוא הגבו' דקדושה כמו לע"ל כנ"ל וד"ל. וזהו שתבת מחריש הוא בזקף גדול דוקא שענין הזקף גדול מורה על בחי' ההשתוממות והבטול בעצם דבחי' מ"ה העליון שהוא עיקר הממוצע להביא התחתון לעליון ממש וד"ל:

(טו) וזהו ענין נפ"א שאחר תפלת י"ח שהוא כדוגמת ב' מדרגות בטול הנ"ל שזהו ענין משתאה ומחריש הנ"ל דהנה דהגם שבי"ח הוא בחי' הבטול בהשתחואה כו' וגם העמידה בי"ח הוא כמו בחי' הבטול במציאות ממש שהרי אומר אדני שפתי תפתח כו' לפי שאין מלה בלשוני כו' ולזה נק' צלותא שבלחש דוקא כמו תפלת חנה שאמר וקולה לא ישמע כו' וע"כ כל המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כו' עכ"ז יש בתפלת י"ח מבחי' הדבור בצירופי אותיות עכ"פ רק שאינו בקול רם אלא בחשאי ובלחש כו' שזהו הכל בבחי' בטול היש לבד שהוא העלייה מבחי' נגה עד שער השמים ממש כמ"ש בזהר דהתפלה נק' סלם כו' שראשו מגיע השמימה וכמ"ש ואחרי הרעש אש כו' ואחרי האש קול דממה דקה דא צלותא שבלחש שנק' קול דממה דקה בלחש משום דתמן קאתי מלכא כו' כמו העומד בפתח ההיכל כמו ותקרב אסתר ותגע כו' אבל אין זה עדיין בבחי' השתיקה ממש שאפי' בלחש אינו מדבר רק שותק לגמרי והוא ענין בחי' ביטול הב' דבחי' מ"ה בעצם בבחי' אין ממש שלמעלה הרבה מבחי' בטול היש כנ"ל שהוא השתיקה כאבן דומם ממש כמו נאלמתי דומיה כו' והוא שרש ענין נפ"א שאחר תפלת י"ח דוקא שזהו כמשתחוה לפני ה' ממש (והוא ענין ויקד האיש וישתחו לה' ובפרט אחר ששמע דברי לבן ובתואל שהוא גמר הדבר בבחי' יח"ע דמ"ה וב"ן דרבקה ויצחק כמו שהוא למעלה ממש דכתיב וישתחו ארצה לה' ארצה דוקא בפישוט ידים ורגלים כהשתחוא' שבעזרה כו' כמ"ש להשתחות לפני ה' ממש בעליות הנשמות בגעה"ע ממש לחזות בנועם ה' בבחי' ראיה ממש כו') וכמו"כ היה במ"ת דתחלה היה רק בטול היש לבד ע"י קולות וברקים שנא' וכל העם רואים כו' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק כו' ובבואם לקבל י' הדברות פב"פ הרי על כל דבור פרחה נשמתם שהוא בחי' הבטול הב' העצמי הנ"ל לפי שאמרו רצונינו לראות את מלכנו בבחי' ראיה ממש (כרואה את פני המלך שמשתחוה ארצה בשתיקה כאבן דומם כו') וכענין קמא, דהקדושין שבשתיקה מתקדשת כו' כמ"ש במ"א בענין מהרה ישמע קול חתן וקול כלה כו'):

(טז) ויובן ד"ז בתוס' באור בהפר' שבין תפלת י"ח לנפ"א שהן ב' מיני בטול הנ"ל שהוא בטול חצוני ובטול הפנימי שבעצ' הנפש והוא ההפרש בין בחי' האין של היש לבחי' אין בעצם כנ"ל. הנה יש להבין במאמר הידוע דלית מח' תפיסא בך כלל ויש לדקדק במ"ש כלל לפי שיש ב' מדרגות בטול ההשגה האחד כאשר היה משיג אפס קצהו וכשבא להשיג לעומקו נתבטל לגמרי מהשגתו הראשונה וזהו ענין מה כלומר מה פשפשת והשגת בתחלת מה פשפשת מה ידעת כו' שבטול זה בא מסבת דבר מה שהשיג בתחלה שיתכן בו לומר מה השגת כו' והב' הוא שכל מופלא לגמרי שנק' שכל הנעלם מכל רעיון והשגה לגמרי והוא למעלה בחי' סדכ"ס כו' שאין גם בהתחלה בו שום השגה ותפיסה כלל וכלל ע"כ בבואו להשיג שם לא יתכן לומר גם לשון זה מה פשפשת מאחר שלא השיגה לעולם כו' וד"ל:

(יז) וזהו שדקדק לומר בבחי' סדכ"ס דלית מח' תפיסא ביה כלל וכלל שלא יתכן בו לומר מה פשפשת כו' וזהו ענין ההפרש בין ב' מיני בטול הנ"ל דבטול היש הנ"ל כמו בתפלת י"ח בלחש זהו כמו ענין מה פשפשת שיבא על ענין בטול ההשגה באפס קצהו שהשיג בתחלה לומר מה פשפשת שזהו כשבא לבחי' עומק המושג שהוא בחי' האין של היש דהשגה שז"ש מה פשפשת כו' וזהו כמו הבא לעומק המושג שלמעלה מן ההשגה שבבחי' יש אז ירחשון שפתיו בלחש מאד כאדם הטרוד בעיון עומק השכל שאינו מכוין לדבר רק הדבור ממילא נמשך בלחש מאד כידוע (וזהו שבי"ח מצד בחי' בטול היש בתכלית כו' לא יוכל לדבר בכוונה איך לדבר רק אדני שפתי כו' ועכ"ז יש בזה בחי' דבור אבל שרש נפ"א הוא בבחי' אין בעצם זהו כענין שאמר לית מח' כו' דלא יתכן לומר גם לשון מה פשפשת כו' ע"כ אין בו דבור כלל וכלל רק השתיקה לגמרי והוא הכלי לקבל בחי' ראיה פב"פ כמו השתחואה ארצה כו' לפי שאין כלי לקבלת העצמות דאא"ס ב"ה בשום כוונה ובטול היש רק בבחי' השתיקה לגמרי כאבן כו' וזהו ענין העליות דנשמות בג"ע ע"י העמוד דאע"פ שכבר נתבטלו בעלייתן בעמוד כשבאי' למעלה ממש בגעה"ע יתבטלו בטול שני אמיתי הרבה יותר מצד בחי' עצמות של אור העליון שבגעה"ע כו' (ובאמ' השממון והשתיקה הכל אחד דבשתיקה עצמה תחלתה היא רק בטול ההשגה הראשונה לבד כמו שתיק רב ובסופה בטול האמיתי כשמגיע אל העצמות כו' וז"ש משתאה לה מחריש ולא אמר ומחריש כו' וכ"ה משמעות פי' הת"א וגברא שהי כו' שנשאר עומד ומצפה וממתין בלא תנועה כמו עמידת הדומם כו' וד"ל):