והנערה טובת מראה מאד

קכז, ד(א) והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. הנה יש לדקדק במה ששיבח לרבקה בשם טובת מראה דוקא שלא שיבח כן בשרה ורחל שבשרה אמר ידעתי כי אשה יפת מראה את כו' וכן ויראו המצרים כו' כי יפה היא מאד הרי שבחה ביופי שהיא יפת מראה וכן מ"ש כי יפה היא מאד סתם הכל ביופי המראה ויופי התאר וכן ברחל אמר שהיתה יפת תואר ויפת מראה אבל שבח זה דטובת מראה לא נז' רק ברבקה דוקא וזהו כמו (ש"ה ב, יד) הראיני את מראיך כו' ומראיך נאוה כו' (וגם מ"ש מאד בלי שעור וגבול כו' ומ"ש בתולה מהו הרבותא בזה כו'). אך הנה תחלה יש להבין מ"ש ותרד העינה ותמלא כדה ותעל כו' דזה היה עיקר הסימן והאות לאליעז' שהיא בת זוגו דיצחק דוקא כאשר תמלא כדה ותשקה אותו ולגמליו מעין המים שתשאב בכדה כו' כמ"ש קכח, אהנה אנכי נצב על עין המים כו' והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה כו'. והנה ידוע דבחי' עין המים הוא בחי' מעיין החכמ' שנק' (שם ד, טו) באר מים חיים כו' שנובע ממקו' הח"ע שנק' חכ' הקדומה שנק' הים הקדמוני וז"ש ותרד העינה שירדה לשאוב מי החכמה דתורה בכדה שעל שכמה כו' ותמלא כדה הן כ"ד ספרים דאורייתא שבא אור הח"ע באותיות שהן כלים המגבילים האור כו' ותעל הרי היה כאן ירידה ועלייה ועלייה זו להעלות הכ"ד ספרים דאורייתא על שכמה כמו ששואבים בכד קטן מים הגדול וזה היה האות וסימן לאליעזר כאשר תוריד הכד הזה ותשקה אותו ולגמליו שזהו בחי' ירידת החסדים דאור החכ' שבתורה למטה מטה לברר גם לעה"ד טו"ר שהוא בטוב שבנגה דעשיה שהן בחי' הגמלים דאברהם איש החסד דאצי' וכמ"ש ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וכל טוב אדניו כו' שהן ע"ס דמל' כאשר מתלבשת ויורדת בנגה כו' ז"ש גם לגמליך אשאב כמ"ש במ"א (בבאורי הזהר):

(ב) והנה להבין זה יש להקדים תחלה בשרש בחי' רבקה שהיתה בת זוגו דיצחק דוקא שעלתה מבחי' נגה דעשיה כמ"ש והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה בחי' מל' דנגה כו' דהנה ידוע בשרש בחי' יצחק למעלה שהוא בחי' התענוג ושעשועים גדולים שיהיה למעלה בבחי' צחוק ושחוק שהצחוק ושחוק בדבר מה שעושין לפני המלך שעושה תענוג גדול ונפלא יותר מן התענוג שמתענג בכל הון ועושר וגדולת המלך (וראייה לזה שכאשר המלך בצער ויגון לא תנוח דעתו מכל ענג ושעשועי' שבאוצרות הון וסגלת מלכים ומכל יקר תפארת גדולת מלכותו כמו מן התענוג שיהיה לו מן הצחוק ושחוק שיעשו לפניו באיזה דבר מה שיפלא בעיניו שבזה יפנה מכל עצמותו ותנוח דעתו לגמרי מיגונו ויוסיף אומץ בשמחה וטוב לבבו למעלה מכל התענוגים כו' להיותו בחי' תענוג מפולש בלתי מורכב בדבר מה בעצם בדבר הטוב ברצונו וחכמתו בהון וגדולה וחכמ' וכה"ג שזהו שנק' השחוק בדיחותא בל' תרגום שבא מעצם הנפש בשמחתה כו' (כר"ב דלא פסיק חוכא מפומיה (ברכות ט, ב) וכר"י דהוה בדיחא דעתיה כו' (שבת עז, ב) שמחמתה יפתח כל העלם דחכמה כמו דרבא הוה אמר מלתא דבדיחותא ובדחו רבנן והדר כו' (שם ל, ב) וכן השחוק שעושין במשתה היין לאחר שטוב לבו בתענוג מלא בנפש עצמה ע"כ יש בכח הצחוק להמתיק כל דין ורגז ועוצב שבלב יותר מכל התענוגים כנ"ל ושחוק זה מלובש בדבר שעושים בתחבולות שונות כמו בנצוח המלחמה בב' חיות כמ"ש במ"א) וכך יובן למעלה בבחי' צחוק העליון שזהו בחי' יצחק ביו"ד דלהבא דוקא שזהו לע"ל דוקא כאשר יושלמו כל הברורים דרפ"ח ניצוצין דתהו ע"י מעשה הצדיקים בתו"מ ותשובה ותפלה והיינו לאחר ו' אלפי שנה דהוי עלמא (סנהדרין צז, א) שנק' ו' יומין עלאין באצי' כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צ, ד) כידוע (וזהו כמו בכלות ו' ימי בראשי' בסוף יום הו' דכתי' וירא א' את כל אשר עשה והנה טוב מאד) אז יהיה גילוי הצחוק העליון למעל' בבחי' תענוג ושעשועים קכח, בגדולים מכל אשר עשה וברא והאציל בד' אותיות דשם הוי"ה יו"ד באצי' ה"א בבריאה כו' (וזהו כמו המשל דצחוק ושחוק שיעשה המלך לאחר גמר טוב פעלו בדבר מה שהוא פלא גדול שלמעלה מכל התענוגים שהי' לו ברצון וחכמה וכל הון וגדולת עצמותו שנק' תענוג מפולש בעצם הנפש שביכולתו להפיג כל צער כנ"ל) אבל קודם שנשלם כל הבירורי' דרפ"ח כו' כמו עכשיו שלא נבררו עדיין בשלמות אין בחי' צחוק זה בשלמות עדיין (רק בבחי' ההעלם בעלמא דאתכסיא יש גם עתה בחי' צחוק העליון הזה בכל יום כמארז"ל (ע"ז ג, ב) י"ב שעות הוי היום (שהם י"ב צירופים דשם הוי"ה כידוע) ג"ש ראשונות יושב ועוסק בתורה שזהו בחי' התענוג שבחכ' שבתורה דאורייתא ברא עלמא כמ"ש בראשית ברא בשביל התורה שנק' ראשית כמ"ש (משלי ח, כב) ה' קנני ראשית דרכו וחסד אל כל היום (תהלי' נב, ג) ומחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב ע"כ בהכרח שגם בחי' החכמה שבתור' העליונה מתחדש בכל יום וז"ש דג"ש ראשונו' יושב ועוסק בתורה ושניות יושב ודן במדות דחג"ת כו' שבתורה כמ"ש (משלי כט, ד) מלך במשפט יעמיד ארץ במשפט דאורייתא שנק' שופט כל הארץ וזהו בחי' ענג שבמדות וג"ש יושב וזן כו' לפנים משוה"ד וזהו ענג שבשפע החסד בפ"מ כמו החסד בפ"מ שהיה בתחלת הבריאה מאין ליש שזהו עיקר גמר הענג ואז יושב ומשחק עם לויתן בג"ש רביעיות שזהו בחי' השחוק וצחוק העליון מכל אשר עשה ברצונו וחכמתו ומדותיו כו' (ויש בחי' שחוק למעלה טרם התגלות אור הרצון וחכ' ומדות ומעשה בעולמו' כמ"ש (דהי"א טז, כז) עוז וחדוה במקומו דוקא כמו השעשועים ושחוק שבתורה הקדומה שקדמה לעול' אלפים שנה כמ"ש (משלי ח, ל. לא) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וכתיב משחקת לפניו בכל עת משחקת בתבל ארצו כענין יצחק מצחק את רבקה אשתו כמשי"ת שז"ש צחוק עשה לי אלקי' בחי' שם ב"ן דמל' כו' וזהו כמשל שחוק ובדיחותא שעושים כדי שיפנה מעצמותו ויצמצם דעתו ולבו ברצון וחכמה בדבר מה מן ההעלם לגלוי כנ"ל כך ע"י בחי' שחוק העליון יצמצם עצמו אח"כ בחכ' ורצון וחסד דמע"ב לחדש בכל יום כו' (וזהו יצחק ביו"ד להבא כמ"ש בטעם קריאת יצחק צחוק עשה לי אלקים כל השמע יצחק לי והנה הטעם לזה שבחי' הבירורים דרפ"ח כו' בכל ו' אלפין שנה נק' בשם צחוק דוקא הנה ז"ש צחק עשה לי אלקים דוקא כידוע דשם אלקי' עלאה הוא בחי' הצמצום הראשון שהוא בחי' המל' למטה אלקים תתאה בחי' שם ב"ן המצמצם לאור החסד דשם הוי"ה כו' ובחי' אלקים זה הוא העושה לבחי' צחוק העליון הזה דוקא ובאור הענין הנה ידוע בפי' שם אלקים זה המצמצם שז"ש (תהלים פד, יב) כי שמש ומגן הוי"ה אלקים כמו המגן לשמש שהוא הנרתק של השמש המעלימו ומכסה לגופו של מאור השמש עכ"ז אנו רואים שעיקר האור והזיו המאיר ומתפשט בעולם מן השמש אינו אלא מבחי' הנרתק הזה דוקא ואיך יוכל להיו' בנרתק זה דבר והפוכו כאחד שהוא מסתיר ומעלים לאור השמש וגם ממנו מקור מוצא האור המאיר לארץ ולדרים עליה וצ"ל ששניהם אמת קכח, גדהלא ידוע בענין אור ומאור בכלל שהאור שהוא בחי' הזיו והארה בלבד בטל וטפל לגבי עצם המאור שלמעלה מבחי' אור וזיו המאיר למטה וא"כ ודאי שגם בחי' אור וזיו שבעצם מאור השמש בטל ונכלל בגוף מאור השמש ונחשב כמוהו ממש וא"א שיאיר ויתפשט בעולם רק ע"י בחי' המסך הזה שנק' נרתק ומגן השמש שמסתירו ומעלימו ומן הנרתק יאיר אור זה בבחי' אור של תולדה כאור המאיר ע"י מסך כידוע והוא המאיר לארץ ולדרים בבחי' הארה (שנק' בל"א ליכטיקייט) וכידוע שזהו כמו בחי' אור וחיות הנפש בגוף להחיותו או כצמיחות דבר הצומח הרוחני בגשם הצומח שיש בו ב' מדרגות א' אור וחיות רוחני זה כמו שהוא בטל ונכלל בעצם הנפש ממש (כתנועת החי בעצם החי שכלול בו טרם שמגיע בגלוי כו') שהוא למעלה עדיין ונבדל הוא בערך מבחי' התפשטות החיות בדם הוא הנפש להחיות גשם הגוף והב' מה שנמשך מאור החיות הזה להיות במהות חיות גשמי באברי הגוף ממש שנק' מאין ליש ממש כצמיחת הגשם מן הרוחני כו' שבודאי א"א להיות דלוג הערך כזה רק ע"י צמצום בשנוי המהות כאור של תולדה שנראה מתוך המסך והוא שנק' צלמי הנפש כמו (תהלים לט, ז) אך בצלם כו' (כמ"ש במ"א):

(ג) וכך יובן למעלה בבחי' אור וחיות האלקי המאיר ומתפשט בעולמות להחיותם מאין ליש ממש כמ"ש ואתה מחיה את כולם כידוע שזה הכל ע"י בחי' שם אלקי' שהוא כמו הנרתק לשם הוי"ה כו' שמכסה ומעלים לעצם אור החסדים דשם הוי"ה (רק בשבת מתגלה האור העצמי דהוי"ה באלקים בכ"ו כל"ח מעין דלע"ל דכתיב (ישעיה מ, ה) ונגלה כבוד הוי"ה כו' (כמשי"ת) ועכ"ז עיקר ומקור כל בריאות העולמות ה"ז בא ונמשך דוקא מבחי' האור וזיו דשם אלקים שהוא בחי' המל' שבא ונמשך בבחי' אותיות הדבור העליון די"מ כמ"ש בראשית ברא אלקים דוקא ויאמר אלקי' יהי אור ויהי אור וכה"ג כידוע) וה"ז דבר והפוכו צמצום והתפשטות כאחד וצ"ל דשניהם אמת והיינו כמשל נרתק השמש שמכסה לאור עצם השמש כן שם אלקים הוא בחי' הצמצום להעלים ולהסתיר לאור הוי"ה גם לבחי' אור וזיו הכלול בו שנחשב כמוהו ממש (וכמארז"ל (בפר"א פ"ג) קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד שהוא אור דשם הוי"ה הכלול בעצם המאור דעצמות א"ס כו') ומבחי' אלקים זה אחר הצמצום הזה הוא שמאיר אור וחיות להחיות כל העולמות מאין ליש ממש שנק' אור של תולדה שבא בשנוי המהות כנ"ל (כמו אור וחיות הנפש בגוף וצמיחת הגשם מן הרוחני דכח הצומח כנ"ל) וז"ש (תהלים לו, י) כי עמך מקור חיים שזהו בחי' האור אשר הוא כלול ובטל בעצם המאור דשם הוי"ה ועכ"ז באורך נראה אור בחי' הארה דהארה לבד שנתצמצ' על שם אלקי' המסתיר על שם הוי"ה וכמארז"ל (שבת עז, ב) כברייתו ש"ע ברישא חשוכא (דוקא) והדר נהורא שהוא צמצום דשם אלקים שנק' חשך סתרו (גם למעלה קודם שעלה ברצונו להאציל כו' דגליף גליפו בטה"ע כו' שקדם לאור דקו"ח כו') והיינו בחי' קכח, דהאותיות וצרופים די"מ שכללותם בק"ך צירופי' דשם אלקים דוקא כידוע דאתוון אתגליפו כו' דהיינו כמו חקיקת האותיות בדבר נבדל כאותיות החותם בשעוה נק' גליפו כו' שזהו בשנוי המהות כך אותיות הדבור העליון שנמשך מבחי' רוח פיו ית' שזהו בחי' הבל החיצון דמניה אתעביד קול החיצון המורכב מאמ"ר חיצונים שנק' חומר הדבור שבא בשנוי המהות מאותיות הבל הלב בדבור הרוחני הפנימי וזהו שנק' גליפו והיינו כערך חיות גשמי לגבי חיות הרוחני שבנפש עצמה כנ"ל ויש בזה דבר והפוכו שבחי' אותיות הרוחניים שבדבור מסתירים ומעלימים לעצמות השכל הרוחני או המדות ומבחי' אותיות החיצונים שיוצא לחוץ הן בבחי' גלוי אור להיות מזה חיות העולמות מאין ליש ממש שנק' כח הפועל האלקי בנפעליו והן אותיות אלקיים שנבראו בהם כל הברואים וז"ש ברישא חשוכא העלם עצמות האור ואח"כ נהורא שנק' אור של תולדה וכמ"ש באורך נראה אור כנ"ל וד"ל אך זהו דוקא במלאכים וחיות ושרפים וכל העולמות שנבראו מאין ליש מחיצוניות הדבור העליון כמ"ש וברוח פיו כל צבאם וכאשר אומרים שירה ומתבטלים ממציאות' מיש לאין האלקי ממש או כאשר מאיר האור האלקי גם באותיות החיצונים ביותר מכפי המדה וצמצום הנמשך לחיות מציאותם מתבטלים לגמרי כענין הושיט אצבעו קטנה (סנהדרין לח, ב) שהוא יו"ד דאדנ"י אדון כל הנבראים כמ"ש (תהלים סח, יח) אדני בם כו' ושרפן שנתבטלו לגמרי כמו (שמות טו, טז) תפל עליהם אימתה כו' אבל נשמות הצדיקים שרשם בשם הוי"ה ונק' נר הוי"ה כו' שלמעלה משם אלקי' המצמצם הנ"ל והוא מבחי' אור העצמות שלפני החשך וההעל' דשם אלקי' (דזהו במח' דחו"ב שבמדו' דז"א שנמשך בפנימיות ועצמות דאור הזרוע לצ"ע במל' כבן שנמשך ממוח האב כו' כמא' ישראל עלו במחשבה כידוע) ע"כ כאשר מתבטלים ממציאותם מיש לאין באוי"ר שכליי' וכן ע"י קיום התו"מ בעמ"ש ובאוי"ר מגיעי' לשרשם באור העצמות דשם הוי"ה ביחוד פנימי דהוי"ה ואלקים כמ"ש כי הוי"ה הוא האלקים (דברים ד, לה. לט) כולא חד משום דאין שינוי כלל בעצם האור מצד בחי' החשך והעלם דשם אלקי' שהרי צמצום זה ממנו נעשה כדי שיוכל להאיר בבחי' הארה דהארה לנבראי' כנ"ל וזהו דקמי' גם חשך לא יחשיך (תהלים קלט, יב) כחשיכה כאורה (שם) דשוין לפניו בחי' ההעלם והגלוי שאחריו כו' וכמ"ש (מלאכי ג, ו) אני הוי' לא שניתי (וע"כ אין הפרש כלל לפניו בין קודם שנברא העולם לאחר שנברא כו' שאין שנוי זה רק בצמצום דשם אלקים לבדו לגבי המקבלים בלבד כמ"ש במ"א) וא"כ יובן מזה עכ"פ שבעבודת הצדיקים באוי"ר בתפלה ובעסקם בתו"מ הם מהפכין מחשוכא לנהורא הפך סדר ההשתלשלות שנמשך ע"י צמצום דשם אלקים דוקא כי בבטול שלהם במקורם יאירו באור העצמות דא"ס שלפני הצמצום עד שגם החשך העליון יאיר בלי העלם כלל וזהו כמו שיהי' בעוה"ב ממש שיוציא חמה מנרתקה שהוא שם אלקים כו' וכתיב (ישעי' מ, ה) ונגלה כבוד הוי"ה (דוקא) וראו כל בשר כי קכט, אפי הוי"ה עצמו דבר בי"מ דשם אלקים וכלא חד כנ"ל וד"ל. (וע"כ נקראו הנשמו' נרות כמו שמרבוי הנרות יאיר גם במקום חשך ואפלה וזהו רק מצד שרשם באור העצמות שלפני החשך העליון דאם היה שרשן רק מבחי' האור שאחר הצמצום דחשך סתרו הרי לא היה ביכולתם להפוך חשך לאור במעשיהם) ועוד ראייה ממה שביכולת' להפוך הצירופי' די"מ דשם אלקים כו' כמו ר"ח בן דוסא (תעני' פ"ג) שאמר מי שאמ' לשמן וידליק כו' וכמו כל תפלות הצדיקים שמושלים בכל הצירופים העליונים להפוך מדין לחסד גם במדות וחו"ב דאצי' עד מקור הראשון בעצמו' אא"ס ממש כמו שאמרו (מ"ק טז, ב) הקב"ה גוזר וצדיק מבטל כו' (וגם בטרם שעלה ברצונו להאציל ולברוא במי נמלך בנשמתן של צדיקי' כו' מטעם הנ"ל ונמצא דבטול המלאכים מיש לאין הוא רק באור שאחר הצמצום בחי' שם ב"ן ובטול הנשמות באור העצמות כמו בטול הנר בפני האבוקה כו' וכ"ה שרש אור דתו"מ ממקור באור העצמות דשם הוי"ה ונק' תורת הוי"ה מצות הוי"ה דוקא כידוע וע"כ בבירורים דתו"מ הגם שבאו בלבוש והעלם דנגה דעשיה ששרשו בשם אלקים יש ביכולתם להפוך חשוכא לנהורא למעלה מעלה עד צמצום הראשון שלפני הקו"ח כו' וז"ש כי עמך מקור חיים שזהו בחי' האור העצמי הכלול במאור עצמו עמך טפל ובטל שנראה אור אחר הצמצום לעולמות בשנוי המהות זהו דוקא בחי' חצוניות העולמות שנבראו מאותיות הי"מ כו' אבל אנחנו נשמות ישראל ששרשם בעצמות דשם הוי"ה ע"י תו"מ שמהפכים גם חשך העליון לאור כנ"ל עי"ז דוקא באורך נראה אור העצמי דוקא והוא כמו בעוה"ב שיתגלה אור העצמות ממש בלי העלם וצמצום כלל וזהו באורך ממש נראה אור שלך כמשל הזכוכית הבהירה בתכלית שנראה בה עצמות האור בהבהקה יתירה כו' וכמ"ש במ"א ע"פ (ישעי' נד, יב) ושמתי כדכד שהוא שהם וישפה צ"ע וצ"ת וכן אור דתור' דכתיב בה (תהלים קד, ב) עטה אור כשלמה כו' והכל מטעם הנ"ל דשרש נש"י יסודם בעצמות ממש כמ"ש תלת קשרין אנון ישראל מתקשרן באורייתא ואורייתא בקוב"ה ממש וז"ש (במדבר כג, כא) הוי"ה אלקיו עמו בלי הפרש כלל בין הוי"ה לאלקי' דכולא חד מטעם הנ"ל וד"ל:

(ד) ובכ"ז יובן מ"ש צחק עשה לי אלקים דוקא שזהו בחי' שם אלקים המצמצם ומסתיר לשם הוי"ה כמגן לשמש כדי שעי"ז יהיה אור השמש מאיר לארץ ויהיה נראה במציאות אור עכ"פ כאור הנראה מתוך המסך הזה ובלעדי המגן ונרתק הרי אור השמש בטל ונכלל בגופו של מאור כך ע"י שם אלקים שמבדיל מפני שם הוי"ה שנק' שמש עי"ז נרא' אור האלקי בנבראי' להחיותם מאין ליש כנ"ל וא"ל הרי אור העצמי שבשם הוי"ה כלול ובטל בו רק לע"ל יתגלה כמ"ש (ישעי' מ, ה) ונגלה כבוד הוי"ה כנ"ל (והגם שעכשיו אמר ג"כ (שם ו, ג) מלא כה"כ ותרגומו זיו יקריה זהו רק בחי' הארה דהארה לבד כנ"ל וא"כ בשם אלקים זה יש דבר והפוכו שבאמצעות הצמצום נעשה בחי' יש נפרד ובהפוך חשוכא לנהורא ע"י הצדיקים במס"נ בתפלה ותו"מ בבטול היש לאין כנ"ל וגם ע"י בטול המלאכים מאיר עליהם יותר מן ההעלם לגלוי) קכט, ביאיר בחי' החשך והעלם זה עצמו מאור העצמות דשם הוי"ה כמ"ש כי הוי"ה הוא האלקים (דברים ד, לה. לט) כו' שזהו ענין הבירורים דרפ"ח כו' שעי"ז נהפך חשך דנגה שלמטה לאור הקדושה שנהפך בחי' חשך העליון דבחי' התוהו לאור כידוע וד"ל:

(ה) וזהו ענין הצחוק שנעשה עי"ז למעלה בהיפוך חשוכא לנהורא ומרירו למתיקו בבירורים דעבודת הצדיקים ובטול המלאכים מיש לאין כו' הרי זהו היפך ההשתלשלות שצמצם א"ע כדי שיהיה התהוות נבראים בע"ג מאין ליש (כמו שא' גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ שבמעשה צדיקים נעשה ביטול היש לאין כמו שהיה קודם הצמצום ובמעשה שמים וארץ הוא בא מאין ליש ע"י הצמצום כו') כי בתחלה היה עיקר הכוונה בצמצום זה דשם אלקים כדי שיוכל להיות התהוות הנבראים מאין ליש רק בשביל שיהיה אח"כ בחי' בטול היש לאין בהיפוך חשוכא לנהורא כו' בנשמות כו' א"כ הרי זה ממש כמו משל הצחוק שעושים לפני המלך ושרים לעשות דברים שיהיה בדבר פלא ביותר הגם שנעשים ע"י תחבולות (כמו שיעזרו לזה לנצח לזה בתחבולות מ"מ נק' צחוק כמו שהוא דבר פלא מעיקרו ממש) וכן ג"כ בבחי' צחוק ותענוג גדול שנעשה למעלה במה שעשה שם האלקים המצמצם כדי שאח"כ יהיה בטול היש לאין בהיפוך חושך לאור שזהו כדבר פלא ביותר ואע"פ שממך הכל כתיב שמאת ה' עצמו היה הצמצום הזה ומה שיהיה אח"כ בטול היש לאין בהיפוך חשוכא כו' שהכל מעזר ה' בא לצדיקים בכל עבודתם וכן במלאכים שיגלה עליהם אור האלוקי ביתר ממדתם כו' (וכמ"ש בפ' תולדות בענין הקניגי שיעשה לצדיקים לע"ל כו') וז"ש שהאלקים דוקא עשה לצחוק ותענוג העליון הזה מבחי' הבירורים דרפ"ח בהפוך חשך לאור שצמצום זה הסתיר לשם הוי"ה כדי שיהיה מאין ליש נפרד ואח"כ בגלוי האור האלקי מבחי' מל' שהוא שם אלקים בעולמות דבי"ע ביתר מכפי המדה והצמצום מתבטלים ונכללים באור האלקי כבטול הנר בפני האבוקה מיש לאין שזהו שנק' בחי' ברורים דשם ב"ן כידוע ומבואר במ"א בפ' מצמיח חציר לבהמה (תהלים קד, יד) (כמ"ש בזהר דבהמה רבה רביעא על אלף טורין ושתת לון בגמיע' חדא כו') וע"כ אמרה שרה שהוא בחי' ב"ן דחכ' שבכתר שנק' אברהם צחוק עשה לי אלקים בחי' ב"ן דמל' המעלים כו' ועושה הפוך היש לאין משום דנתב"ס וע"כ כל השמע יצחק לי יצחק ביו"ד להבא דהיינו לע"ל שיושלמו כל הבירורים דרפ"ח כו' שאז יהיה עיקר הצחוק העליון כנ"ל וד"ל:

(ו) או פי' אלקים זה היינו בחי' אלקים עלאה שהוא צמצום הראשון דמל' דא"ס שלפני הקו"ח כו' כמ"ש (ישעי' מד, ו) אני ראשון ואני אחרון (במל' דאצי') ומבלעדי אין אלקים דקמיה גם חשך לא כו' והיינו בחי' שם הוי"ה שבעצמות א"ס שנבקע מפניו כל העלם וחשך כמ"ש (איוב יב, כב) מגלה עמקות מני חשך והוא ע"י תו"מ שבצדיקים ששרשם בשם הוי"ה זה העצמי כנ"ל ואמנם בחי' הצחוק ותענוג זה מהפוך חשך לאור זהו נעשה ע"י אלקים דוקא שהוא בחי' גבו' עלאה שמלובש בח"ס דא"א שיפתח ההעלם דמקיף קכט, גויוכל להיות תולדה מאברהם ושרה מקור הראשון דנש"י כמ"ש (ישעי' נא, ב) הביטו אל אברהם כו' בחי' מ"ה וב"ן (אע"פ שהן זקנים כו') וזהו כל השמע יצחק לי שמיעה זו בבינה שהוא בחי' אלקים עלאה הנ"ל וכתיב (משלי ח, יד) אני בינה לי גבורה כו' שזהו בחי' יצחק שהוא בחי' צחוק העליון שיהי' מן שלמות הבירורים דרפ"ח כו' לע"ל וז"ש (ישעי' סג, טז) כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כי אתה אבינו זה יצחק שמדבר לע"ל כשיהיה בחי' צחוק העליון ע"י הגלוי מן ההעלם דצמצום הראשון בחי' אלקים העליון כו' כנ"ל וזהו כי אתה אבינו אתה ממש שהוא בחי' מהו"ע אא"ס ב"ה שלפני הצמצום הראשון דקמיה גם חשך כו' והיינו לפי שישראל עלו במחשב' בבחי' פנימיות ועצמיות ממש כמ"ש (דברים לב, ט) כי חלק ה' עמו כו' (כמ"ש בפ' תולדות):

(ז) והנה מעתה יש להבין בשרש בחי' רבקה שהיא בת זוגו דיצחק מה היא בשרשה למעלה דהנה ביצחק כתיב והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו שמרמז בזה על ענין בחי' צחוק העליון הנ"ל שיהיה לע"ל אחר תשלום כל הבירורים דרפ"ח כו' ע"י הפוך חשוכא לנהורא כו' כ"ז הוא ע"י שמצחק את רבקה אשתו שהו' בחי' שם ב"ן לפי שע"י בחי' שם ב"ן שמברר כל הבירורי' דרפ"ח בחשך שלמט' בנגה דעשי' שנק' רבק' עי"ז נעשה כל עיקר הצחוק ותענוג העליון הנ"ל בבחי' יצחק דלע"ל. וביאור הענין הנה תחלה יש להבין בקריא' שם רבקה שפי' רבקה היינו כמו רבקה של בקר כמו שאמרו (פסחים כו, א) הכניסה לרבקה והוא כמו שאמרו במשנה דעושין פסין (ערובין יז, ב) שתי רבקות של ג' ג' בקר דר"מ ר"י אומר של ד' קשורות ולא מותרו' הרי יש רבקה של ג' ג' בקר או של ד' דהיינו חבור וקשר שקושרים ומחברי' ג' או ד' בקר יחד נק' רבקה של בקר ולמעלה יובן בדוגמא מזה שהוא בחי' יחוד והתחברות דמרכבה עליונה דפני אריה ופני שור כו' שמתכללים ומתחברים יחד מג' או ד' יחד נק' בחי' רבקה של בקר למעלה וכמו בים של שלמה שעמד על י"ב בקר ג' בקר לצפון וג' בקר לדרום וכן למזרח ולמערב הרי היה חבור של ג' בקר יחד בכל צד ויש חבור של ד' יחד וכ"ז יש למעלה במרכבה עליונה שנק' (תהלים סח, יח) רכב אלקים כו' שהן ד' חיות אריה ושור ונשר ואדם שכולל כולם וכאו"א כלול מזולתו וכאשר כל א' מג' אלה ארי' ושור ונשר כלולי' כא' זהו קשר ויחוד והתכללו' של ג' ג' דאריה כלול משור ונשר וכן שור ונשר כו' וכאשר מתכללים בבחי' פני אדם יש חבור ויחוד של ד' יחד אריה ושור ונשר ואדם שזהו אותיות דשם הוי"ה בי"ב צירופים או ד' אותיות דאדני כמ"ש (שם) אדני בם כו' ויו"ד דאדני הוא בחי' פני אדם שבכל א' כו' (וכמ"ש בזהר פקודי בענין הד' דגלים שהן ד' מחנות שכינה מחנה מיכאל כו' בחי' פני אריה אל הימין בדרום זהו דגל מחנה ראובן תימנה כו' וכל הי"ב שבטים נק' צבאות הוי"ה שיש בהן י"ב צירופים דשם הוי"ה שכוללם יחד כמו בבחי' אדם העליון שעל הכסא כו' שהוא ענין י"ב ג"א כידוע וכ"ה ג"כ במרכבה עליונה דמלאכים דבריאה ויצי' בפני אריה אל הימין כו' שע"ז אמר אדני בם קכט, דממש שהוא בחי' המל' שנק' אדם שעל הכסא המהווה אותם מאין ליש בתמידות וע"כ יש בהם בחי' היחוד וחבור והתכללות זע"ז תמיד אע"פ שהן ב' הפכים ממש כאש ומים כו' (כמ"ש בזהר דכלילן דא בדא ושליבן דא בדא כו' וכמ"ש (ישעי' ו, ג) וקרא זה אל זה ות"י ומקבלין דין מן דין כו') עד שאין לאחד שלמות בלא זולתו כלל כמו דוגמת בחי' היחוד והתכללות דחו"ג דאצי' שהוא בבחי' התקון דשם מ"ה דאדם כו' והגם שהמלאכים הן בחי' בהמות וחיות ששרשם בבחי' התהו שלפני התקון דאדם שהן זת"ז דוקא עכ"ז מצד בחי' פני אדם שבמרכבה גם הן בבחי' היחוד והתכללות דתקון כאדם העליון וד"ל:

(ח) ובאור הענין הוא ידוע שבסבת היחוד וההתכללות דב' הפכים כחו"ג הוא בא מב' טעמים א' לפי שכאו"א כלול מזולתו ההפכי דוקא ע"כ ימצא שלמותו בהתחברות עם זולתו ההפכי ממנו דוקא כמו מזיגות התכללות דאש ומים כאשר מתכללים יחד זהו לפי שיש מיסוד האש במים ומיסוד המים באש כמ"ש בס"י הוציא אש ממים ומים מאש כו' ע"כ יתמזגו יחד כמ"ש שם טרף אש ומים ובללן יחד כו' (כמו השמים שכלול מאש ומים יחד (חגיגה יב, א) וכן במלאכי' יש מבחי' החסד דמים ויש מבחי' הגבו' דאש כמיכאל וגבריאל של מטה שנק' שר של אש ושר של מים ואין מכבין זה את זה כלל כמ"ש (איוב כה, ב) עושה שלום במרומיו כידוע וכן יש מבחי' הממוצע שכלול מאש ומים שהוא הרוח כמ"ש (תהלי' קד, ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט כו' ויש בכל א' התכללות מג' אלה אמ"ר הרי ג' מדרגות בכ"א וזהו חבור וקשר של ג' ג' יחד ואמנם בחי' הממוצע שהוא הרוח יש בו ב' מיני התכללות א' כמו שהמים כלול באש והב' כמו שהאש כלול במים וב' אלה כלולים במדרגת הרוח עצמו שכלול מב' האופנים אלה כמו שהוא במדרגת עצמו שנק' ממוצע כו' הרי כלול ד' מדרגות וכ"ה בענין המדות דחג"ת שהחסד כלול מן הדין ונק' גבו' שבחסד והדין כלול מן החסד ונק' חסד שבגבו' והת"ת בחי' ממוצע שכלול בו ב' אופנים דחו"ג הללו בדעת המכריע שבהכרח כולל ב' דעות דחו"ג עם התכללותם זע"ז והדעת הוא שמתפשט במדת הת"ת שיהיה במהות בפ"ע בדעה שלישית הגם שכולל בעצמו ב' אופנים דחו"ג כנ"ל ברוח וא"כ הרי שתים שהן ד' ויובן זה ג"כ במדת הרחמים שהוא בבחי' הת"ת שכלול מחסד ודין שמדת הרחמנות כולל ב' אופנים דחו"ג וחסד שבדין ודין שבחסד ומאמצעות שניהם יחד דוקא יבא למדה"ר לעשות אף לפנים משוה"ד לגבור על הדין מצד הרחמי' שנק' דין שבחסד לבד בב' אופנים אלה דחסד שבגבורה וגבורה שבחסד כמו ביסורים של אהבה לצדיקים ג"כ יעשה ברחמים לזכור עליו בחסד שבדין שהוא להיות הדין מלובש בחסד דוקא כמו לפרוע ממנו מעט מעט או לפוטרו בדין ועונש קל יותר כטרדת יסורים ופרנסה במקום גיהנם (כמ"ש בפ' נח):

(ט) וכך יובן במרכבה עליונה דפני אריה אל הימין שהוא בבחי' החסד דקו ימין באהבה ודבקות וכלול מבחי' גבו' שבחסד כשאגת אריה כו' והיא היראה שכלולה באהבה כמו פחד ויראה דיצחק שכלול באהבה דאברהם קל, אאוהבי כו' כמ"ש לו עתה ידעתי כי ירא אלקי' אתה כו' והוא כמו (תהלים ב, יא) וגילו ברעדה במקום גילה וחסד דאהבה שם תהא רעדה ופחד (ברכות ל, ב) מבפנים וכמו שאו' כל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך יראה בלב מבפנים וזמרה וחדוה בכליות בגלוי בחוץ או להפך חדוה ושמח' בלב בהעלם בדביקות האהבה ויראה ופחד בגלוי בלב ואברים כמו וכל הלבבות ייראוך בגלוי עד שארכבותיו דא לדא נקשן וקרב וכליות יזמרו בהעלם בלב ויש ממוצע שכלול מב' אופני' אלה והוא בחי' פני נשר שהוא בחי' רחמים דיעקב שכלול מאוי"ר דאברהם ויצחק כמ"ש אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כידוע וזהו ג"כ כנ"ל בבחי' ת"ת המכריע שהרחמים כולל לבחי' רו"ש דאוי"ר יחד (במרירות אהבה בקרוב כמו (תהלים מב, ג) מתי אבא וארא' פני אלקי' וכמו (שם סג, ב) צמאה לך נפשי כו' בארץ ציה כו' ולהפך חדוה שביראה ופחד מקרוב כאשר יושב בסעודה עם המלך שמגביהו משפלותו מצד הרחמים עליו או מקרבו בימין שתוכו רצוף אהבה וחדוה ויראה ופחד מבחוץ והכל מבחי' הרחמים (כמו בכיא כו' מסטרא דא וחדוה מסטרא דא באדם שמעורר רחמים על נפשו שנתרחק מאור פני מלך בעונות שלו או טרדת פרנסה וכה"ג זהו בכיא מסטרא דא וחדוה מהתבוננות בגדולת ה' וחסדיו עמו כו' שיש בזה ב' מיני רחמים א' בריחוק שמאל דוחה יש ימין מקרבת בחסד ה' עמו שלא לפי מעשיו כמלך שמקרב השפל והרחוק כנ"ל והב' בימין מקרבת לקרוב שנעשה רחוק בשמאל דוחה כיסורים לצדיק וכאשר ייסר איש את בנו לטובתו שאשר יאהב יוכיח שיגביר ברחמיו עליו בחסד שבגבורה כנ"ל וז"ש (ישעיה נז, יט) שלום שלום לרחוק ולקרוב לרחוק שנעשה קרוב ברחמים וקרוב שנעשה רחוק בדין שבחסד לחזור לקרבו (שם) אמר ה' ורפאתיו רפואה אחת להם (ברכות לד, ב) לרחוק שנעשה קרוב בתשו' לסלוח העון וכתי' (תהלים קג, ג) הסולח כו' הרופא כו' שזהו ענין רפואה שאע"פ שהחולי הקשה נמשך מכח הדין הגם שהיא למרק העון או להעלותו יותר נק' דין שבחסד שהרי נמתק דין זה ברפואה ע"י הרחמים כמ"ש (הושע ו, א) כי הוא טרף וירפאנו כו' וזהו שהרפואה בבחי' הת"ת שהוא להמתיק הדין בחסד ואע"פ שאמרו אין מרחמין בדין זהו בדין קשה דרע גמור שאין לו מתוק גם ברחמים ועכ"ז א' ברגז רחמים תזכור בעת הרוגז עצמו יזכור בו רחמים להמתיקו ג"כ שנא' (תהלים ל, ו) כי רגע באפו (ברכות ז, א) וכמה זעמו רגע אז דוקא חיים ברצונו ברצון הפשוט שנק' רעוא דכ"ר להפוך ממות לחיים (כמו ע"י יג"מ דה"ח ביו"כ וכמו הקללות דבלעם שנהפכו לברכה כו') וזהו שבחי' רחמים דיעקב נק' נחלה בלי מצרים (שבת קיח, א) לחו"ג ומעל' ומטה כמו (תהלי' קלח, ו) כי רם ה' ושפל יראה להגביה גם היותר שפל למטה גם לרחוק ביותר יוכל להמתיק כל הדינים הקשים ביותר וזהו (יחזקאל א, י) ופני נשר לארבעתן שזהו בחי' הרחמנות שכלול מחו"ג דארי' ושור שימצא בו ד' מדרגות דחו"ג והתכללות זע"ז שמג' נעשה ד' דאע"פ שהן רק ג' מדות חג"ת ימצאו ד' מדרגות במדת הת"ת מטעם הנ"ל וד"ל:

קל, ב(י) אך א"כ אין ד' מדרגות רק במדת הת"ת שכלול מחו"ג אבל חו"ג עצמן אין בהן רק ג' חג"ת שבחסד וחג"ת שבדין לפי שפני נשר לארבעתן אמנם הנה פני נשר זה שהוא בחי' הרחמים דמדת הת"ת יש בו מבחי' הדעת דפני אדם שממנו מקור מוצא לד' מדרגות הללו שבת"ת כידוע שהדעת כולל חו"ג בב' אופני' דגבור' שבחסד וחסד שבגבו' וא"כ ימצא ד' מדרגות הללו דחו"ג מצד בחי' פני אדם שבכ"א כמ"ש ודמות פניהם פני אדם כו' ועכ"ז הן ג' מדות רק שכל אחד כלול מד' שהן י"ב כו' והיינו י"ב שבטים שהן ד' מחנות שכינה שיצאו מיעקב בחי' הת"ת כו' אמנם י"ב שבטים הרי הן ד' שכ"א כלול מג' לבד שהן י"ב צירופים דד' אותיות הוי"ה כו' והאבות הן הן המרכבה עליונה הן רק ג' מדות שכל א' כלול מד' כאריה שור ונשר כנ"ל (כמ"ש במ"א וזהו (תהלים קכב, ד) ששם עלו שבטים שבטי יה בדעת דפני אדם עצמו שכולל כולם שאינו נמנה עמהם כו' וזהו (ישעיה סג, יז) שוב למען עבדיך שבטי כו' וד"ל):

(יא) והנה כל הנ"ל בבחי' ההתכללות דמרכבה עליונה זה מזה היינו מצד בחי' פני אדם שבכ"א שנמשך בבחי' הארה בעלמא לבד מבחי' אדם העליון שעל הכסא כו' (ונק' מ"ה דב"ן וזהו בהמה בה מה העליון כו') וכמו נפש השכלית שבאדם שנק' נפש החיונית ששרשה מפני אדם שבפני שור כו' וע"כ הגם שהן בחי' בהמות וחיות ששרשן מבחי' התהו בבחי' ב"ן יש להם ג"כ בחי' התכללות זע"ז כמו שאנו רואים שיש בחי' רבוי ההתכללות גם בד"י הטבעיי' דארמ"ע ודצח"מ כו' אבל אין להם ערך כלל לגבי אדם שעל הכסא שהוא בחי' המל' שמשם מקור חוצבם מאין ליש וכאשר מאיר עליהם מבחי' המל' מתבטלים ממציאותם לגמרי בבטול היש לאין ממש ואז נעשה בהן בחי' ההתכללות וחבור זע"ז בתכלית האחדות וההתכללות מצד בחי' הבטול שלהם בתכלית בבטול הרצון שלמעלה מן השכל וטעם ע"כ הגם שהן ב' הפכים כאש ומים יתכללו יחד כענין (איוב כה, ב) עשה שלום במרומיו בין מיכאל וגבריאל כו' דשלום זה בא מלמעלה למטה מצד אימת מלכות כמו שא' ואימתך עליהם כמו משל ב' שרים גדולים שהן מנגדיים כאשר באים לפני המלך מתבטל כ"א ממציאותו ומתכללים יחד כאלו הן אחד ממש ואינם ב' הפכים כלל וכן ב' תלמידים זה אוסר וזה מתיר לפי שזה שכלו נוטה לחסד וזה לדין כאשר באים לפני רבן שלמעלה הרבה מהשגת שניהם יתבטלו ממציאותם ויתכללו יחד כו' וכן בבטול העבדים לפני המלך מצד שרצון אחד להם לעבודת המלך אע"פ שזה אהבתו מצד האהבה וזה מצד היראה מתכללים יחד בעבודה זאת כאיש אחד ממש בבטול רצון אחד וכך או' והחיות נושאות את הכסא שנושאים יחד בהתכללות כאחד ממש בלי התחלקו' ב' הפכים דחו"ג כלל מצד בטול הרצון שהוא א' בכולם והיינו מצד בחי' אימת מלכות שמים שנק' כסא הכבוד והוא בחי' שם אלקים כס א' ל' הסתר כמו (משלי כה, ב) כבוד אלקים הסתר דבר והוא בחי' לבוש המעלים לאור שם הוי"ה שנק' אדם העליון שעל הכסא כנ"ל וע"כ נק' כסא הכבוד או כסא קל, גהוי"ה כמו וישב שלמה על כסא הוי"ה וכתיב (תהלים כט, י) וישב ה' מלך לעולם כו' כידוע ובחי' מרכבה עליונה שמתאחדים יחד לשאת את הכסא הכבוד מצד בחי' הבטול הגדול שנמשך עליהם מבחי' האדם העליון שעל הכסא כו' שהוא בטול עצם המציאות שלהם בבחי' פנימית הרצון עד שאין בהם התחלקות ופרוד באופנים שונים דחו"ג זה באופן כך וזה כך אלא יחדיו כאיש א' יודבקו לשאת את הכסא כו' ובחי' התכללות אמיתית זאת היא למעלה הרבה מבחי' ההתכללות דמרכבה שיש בהם מצד שכלולים זה מזה לבד כנ"ל (וזהו רק מצד שבטלים ונכללים כולם בבחי' שם מ"ה דאדם העליון כמו שלמטה כל חלקי דצ"ח כלולים באדם וע"כ מושל ורודה בכל כו') וכדוגמא שהיה בפרות שנשאו את ארון האלקים דכתיב (ש"א ו, יב) הלוך וגעו כמרכבה עליונה ממש כו' וזהו בחי' התכללות הב' שבמרכבה שנמשך בהם מלמעלה וזהו נושאות ומנושאות דמה שנושאות את הכסא הרי הן מנושאות בבטול זה מלמעלה מאחר שאין בטול זה מצד עצמם רק מכח האלקי המהווה אותם מאין ליש וכמו שאמרו ארון נושאיו נשא כו' וכמ"ש במ"א וד"ל:

(יב) אך כ"ז בבחי' מרכבה עליונה בפני אריה ושור כו' שהן חיות ובהמו' שאינם בבחי' אדם בעצם מהותם רק שנמשך עליהם זה הבטול במציאות מלמעל' כמו בטול הסוס לגבי הרוכב עליו (ונק' רבקה של בקר בקשר וחבור ג' בקר או ד' יחד שנק' רבקה כנ"ל וכי"ב בקר דים של שלמה כנ"ל) אבל בחי' הנשמות דאדם כמו האבות שהיו בבחי' מרכבה למעלה וכן בד' דגלים די"ב שבטים שהיו בתכלית הבטול לשם הוי"ה ונק' צבאות הוי"ה כו' זהו למעלה הרבה יותר ממרכבה דחיות הנושאות לכסא הנ"ל שאין זה רק לכסא דהוי"ה שהוא שם אלקים כנ"ל ונק' (תהלים סח, יח) רכב אלקים כו' אבל האבות והשבטים הן בחי' מרכבה לשם הוי"ה דאצי' עצמו שזהו בבחי' ביטול פנימי ועצמי דבחי' מ"ה דאד' דוק' כידו' (וע"כ גם במע"ב שנבראו המלאכי' וחיות הקדש למעלה במאמר תוצא הארץ נפש חיה ועוף לא היה שלימות בבחי' המל' למעלה עד שנברא אדה"ר ביום וי"ו וקבל עליו עמ"ש באומרו ה' מלך כו' וזהו להודיע לבני אדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו בחי' הדר מלכותו אינו רק על הנשמות דוקא שנק' אדם ולא על המלאכים שנק' בהמות וחיות אע"פ שכלולים ג"כ מבחי' פני אדם כנ"ל וד"ל:

(יג) אך זהו דוקא בנשמות ישראל מצד שרשם בשם הוי"ה דאדם העליון כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כו' בצלם אלקים (ממש) עשה את האדם אבל נשמות שבגופים הרי הן בחומר בשר הגוף שהוא נה"ט ושרש נה"ט מבחי' פני שור שבמרכבה שמשם שרש נפש הבהמו' ע"כ בשתים לפני ק"ש אנו אומרים קדושה שהמלאכים אומרים בקבלת עמ"ש שלהם כדי להמשיך על נה"ט ג"כ בחי' עמ"ש במרכבה שלמעלה וזהו בחי' רבקה של ג' או ד' בקר גם בגופים דנש"י כמו במרכבה למעלה וזה היה ענין הד' דגלים בדוגמא דמרכבה עליונה בחבור והתכללות יחד גם בגופים שלהם בבטול הרצון כאיש א' ממש כמ"ש (שמות יט, ב) ויחן שם ישראל כאיש אחד קל, דממש בביטול רצון א' כשא' נעשה וזה פלא יותר מבטול הרצון דמרכבה הנושאות את הכסא וגם מבטול הנשמות ששרשם בשם הוי"ה בעצם והיינו כשאמרו נעשה בקבלת עמ"ש במצות בדברים גשמיים בסו"מ וע"ט דסוף מעשה עבמ"ת שזהו תענוג גדול למעלה יותר מכל העלאת מ"ן דנשמות ומלאכים הרוחניים העליונים וכידוע במה שהשיב למלאכים שבקשו הוד התורה (תהלים ח, ב) תנה הודך על השמים ואמר להם מה כתוב בה (שמות כ, יג) לא תרצח כו' כלום גזל ורציחה יש בכם כו' דבבטול הרצון מרע גמור דאתכפיא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למתיקו בזה יש תענוג העליון שלמעלה מכל התענוגי' העליונים גם ברצון וחכמה הקדומה וכן בגלוי אלקות במ"ע בדברים גשמיים כתפלין וציצית וצדקה גשמית וכה"ג וד"ל. וזהו בחי' רבקה למעלה שהוא בחי' שם ב"ן גי' בהמה שהוא בטול הרצון בבטול גסות היש לאין במעשה המצות בפ"מ בגופים בדברים גשמיים כרבקה של בקר מג' וד' יחד שהוא שם הוי"ה בי"ב צירופים שנעשה בדברים גשמיים בק"נ כשם הוי"ה בתפלין שבראש שנק' מצות הוי"ה כו' וכה"ג בכל התו"מ שנתלבשו למטה דוקא ומזה דוקא נעשה בחי' צחוק ותענוג העצמות דא"ס שנק' יצחק כמ"ש צחוק עשה לי אלקים כנ"ל ואמנם עיקר בחי' צחוק העליון הזה הוא מה שמצחק את רבקה אשתו דוקא שהן כנ"י למטה בבטול רצון א' במעשה המצות שהן ברורים דשם ב"ן בנגה משום דסוף מעשה דוקא עבמ"ת כנ"ל וד"ל. (וכנ"ל דעיקר שלמות הצחוק הזה יהיה לע"ל בתשלום כל הבירורים דרפ"ח כו' שזהו כצחוק שעושים לפני המלך בגמר הטוב כו' אבל מה שהיתה התורה אצלו שעשועים ושחוק קודם ההשתלשלות זה היה רק כהכנה בתחלה קודם כדי שיהי' לו רצון במע"ב כו' בחיצוניות מרצון ותענוג פנימית דתו"מ כו' וזהו מצחק את רבקה אשתו וכן (משלי ח, ל) משחקת לפניו כו' כצחוק שלפני היחוד משא"כ אחר שלמות הבירורים דכתיב (שם לא) משחקת בתבל ארצו וכן ותשחק כו') וזהו והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה שזהו בחי' שם ב"ן דקדושה שיוצא מהיכלות דמל' דנגה שנק' מלכה בחירק תחת המ"ם כמ"ש במ"א שהיא אם יעקב שרש התו"מ בבחי' התקון והתכללות דשם הוי"ה וכמ"ש (תהלים עח, ה) ויקם עדות ביעקב כו' וכמ"ש ורבקה אהבת את יעקב דוקא עד שגם בגדי עשו החמודות דכתנות עור דאדה"ר הלבישה ליעקב בנה הקטן שיקבל הברכות דעשו בנה הגדול בפטר רחם שיצא ראשון אע"פ שהיה אחרון בזרע האב כו' וע"כ נק' בנה הגדול ויעקב בנה הקטן ועכ"ז אוהבת ליעקב שהיה מטפה ראשונה ראשית אונו דהיינו שיהיה בחי' בירורים דז"מ דתהו ג"כ ע"י יעקב איש תם יושב אהלים בתשב"כ ושבע"פ דבחכ' דוקא אתברירו והוא מצד שרש רבקה למעלה במקור החכ' עלאה הקדומה (כמשי"ת) וזהו והנערה טובת מראה מאד כו' ותרד העינה ותמלא כדה ותעל פי' כדה הן כ"ד ספרים דאורייתא שנתלבשה בחי' ח"ע דתורה הקדומה באותיות ודברי' גשמיים דנגה דעשיה:

(יד) וזהו והנה רבקה יוצאת כו' וכדה על שכמה בכתף שלה לשאוב בכדה ממעיין החכמה שהוא להמשיך קלא, אאור דח"ע בכ"ד ספרים כו' כמו ששואבים בכד קטן מים מים הגדול כנ"ל ובאור הענין ידוע ששרש החכמ' דתורה היה כלול בעצמות א"ס ב"ה בבחי' א"ס ממש כמ"ש ולתבונתו אין מספר שנק' חכים ולא בחכמה ידיעא כו' עד"מ כח החכמה באדם שכלול בעצם הנפש שנק' נפש השכלי' דהוא המדע כו' וזהו שנק' ים הקדמוני דקדמונו של עולם שקדמה לעולם אלפים שנה כו' וירד האור והשפע מים החכמה הקדומה לבא למטה בהתלבשות אור בכלים מכלים שונים כדי לברר לעה"ד טו"ר בתו"מ הנגלים לנו שנתנו לישראל במ"ת בי' הדברות כו' בתשב"כ ושבע"פ שנק' ספר וספור וכמא' בג' דברים ברא העולם בספר וסופר וספור כו' וכמ"ש (איוב כח, כז) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה כו' והיינו בחי' אותיות התורה שבאו בהתלבשות למטה בכ"ד ספרים כו' שנק' כד כמו כד קטן שמחזיק מים מועטים שישתה ממנו אדם ובהמה כו' וכך נמשך אור דח"ע באותיות התורה בשביל תיקון העולמות ע"י ז' הבירורים שבחכמה דתורה למטה במצות גשמיים דנגה ובגופים גשמיים דנה"ט שמקיים המצות בבטול הרצון שנק' סוף מעשה שעבמ"ת שבשביל זה היה ירידת ההמשכה מח"ע הקדומה בכד זה דנתב"ס דוקא שהרי אנו רואים שכל התורה נתלבשה רק בדברים גשמיים בדומם וצומח וחי גשמיים כמצות תרומות ומעשרות בצומח התבואה ומצות הקרבנות בחלק החי דבהמה ומצות הצדקה בכסף בדומם גשמי כו' וכה"ג בכל המצות מעשיות שנעשו בדברים גשמיים דעשייה ששרשם מפסולת השפע דמרכבה דעשיה שמשם שרש נפש הטבעית הבהמית כנ"ל וע"י הבירור דחכמה זו דתורה בנגה דעשיה ע"י נה"ט דוקא בבטול הרצון בקבלת עמ"ש באהבה ויראה בשלימות כמו שהו' ע"פ רצה"ע הקדום בח"ע הקדומה ע"י זה נשל' עיקר שלמו' דח"ע הקדומה דתו' הקדומה שירד משם בכ"ד ספרים דאורייתא לפי שבחי' העלאה זו דבירורים דחכ' דתורה בענינים גשמיים לתקן לעה"ד טו"ר זהו שעולה למעלה להוסיף כח ומעלה בעצמות דח"ע כמו מי שחכמתו עמדה לו לתקן דבר מה המקולקל באומנות שעי"ז נעשה שלם בשלמות בכח עצם חכמתו שזהו שם מי שתורתו אומנתו (שבת יא, א) לפרנס עצמו כמ"ש (קהלת ז, יב) והחכמה תחיה בעליה בחכ' כו' (וכמו חכם שלמד חכמת הרפואה שעיקר שלימותו כשירפא החולה ויפרנס א"ע בזה כו' וכן בשאר חכמות כשיכול לתקן דבר ע"פ החכמה שלמד וכמו לתרץ קושיא וטעות ולחדש איזה חדוש בפ"מ שאין חכם כבעל הנסיון כו' כמ"ש במ"א וז"ש לעשות לתקן דוקא שהוא לתקן לעה"ד טו"ר שנפל בשבה"כ מרפ"ח ניצוצות דתהו שיעלה ויתקן אותם בחכ' דתורה שבאה למטה דוקא שזהו שיעלה למעלה להוסיף שלמות ומעלה בח"ע הקדומה וזהו (ברכות יז, א) תכלית חכמה (עלאה) תשובה ומע"ט תכלית שלימות דח"ע תשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא וד"ל. וזהו ותרד העינה שירדה רבקה שהוא בחי' שם ב"ן בחי' ח"ת שירדה מבחי' ח"ע הקדומה למטה לשאוב מים דתורה מעין המים דמ"ע שהן למטה שנק' עינה בה"א שהוא מה שיש בכח החכמה העליונה לברר בירורים דעה"ד שזהו שנק' (ב"ר פי"ז, ה) נובלות קלא, בחש"מ תורה דלשבח קאמר כו' (ונובלות בינה ש"מ שכינה זהו בחי' רבקה כו') ותמלא כדה כ"ד ספרים דאורייתא שנמשך מח"ע לח"ת עד נגה דעשיה מלמע' למטה וזהו ע"י ביטול דנה"ט בעמ"ש במל"ת ובמ"ע מלמטה למעלה דזהו סוף מעשה שעבמ"ת דוקא שעי"ז דוקא נמשך מח"ע לח"ת בכ"ד ספרים כו' לברר ולתקן לעה"ד משום דזהו תכלית שלמו' דח"ע כנ"ל וזהו ותמל' כדה ותעל עלתה למעלה מח"ע וכמ"ש (זכריה יד, ח) ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים חצים אל הים הקדמוני כו' וד"ל. (ושרש הדברים בבחי' יצחק ורבקה למע' שהוא בחי' מ"ה וב"ן שלפני האצי' בפנימי' ע"י שכלול מדכר ונוק' ובחי' רבק' הוא בחי' נוק' דע"י שהוא בבחי' הגבו' דע"י שמתלבש בח"ס דא"א שהוא שרש החכ' שבאצי' שנמשך למטה בבי"ע לברר בירורים דנוגה וכידוע שבחי' גבו' דע"י שבח"ס הוא מקור כל הבירורים שבח"ע כו' וכתיב אני בינה לי גבו' דע"י שזהו בחי' רבקה (שנק' נובלות בינה של מעלה ממש כנ"ל) וז"ש ותרד העינה מקור החכמה שבתורה שזהו בחי' ח"ס ותמלא כדה כ"ד ספרים לברר ע"י כל הבירורים דנגה שבו' אלפין שנין דהוי עלמא כמ"ש לעשות לתקן לעה"ד כו' כנ"ל בפי' תכלית חכמה עלאה כו' ובחי' יצחק הוא בחי' מ"ה דע"י בחי' מקור התענוג שבחו"ב והוא בחי' חסד דע"י שמלובש בגלגלתא דא"א בבחי' הרצון ותענוג העליון שבמצות שלמעלה מן החכ' וטעם ורצון כלל אפי' טעם כמוס כידוע וזהו יצחק מצחק את רבקה אשתו שזהו בחי' צחוק ותענוג העליון שלמעלה מן החכמה שיתגלה בעוה"ב בשכר המצות עצמן שבסוף מעשה בנגה דעשיה בגשמיות בבטול רצון דנה"ט דוקא כנ"ל שזה עבמ"ת ואמנם זה הצחוק הוא ע"י שהוא מצחק את רבקה אשתו שהוא בחי' שם ב"ן דמל' בכנס"י שהם נשמות בגופים שמבררים לנגה דעשיה כנ"ל וכמ"ש שתה אדוני כו' גם לגמליך אשאב שהן ע"ש דנגה דבריאה שנק' גמלי אדניו דבחי' חסד דאברהם שיורד למטה מטה ע"י אליעזר עבדו שנק' זקן ביתו המשל בכל אשר לו כמ"ש בזהר ולמעלה יותר זהו מ"ש בתו' הקדומה הנ"ל ואהיה אצלו אמון אמון מוצנע אמון מופלא כו' ואהיה שעשועים יום יום הרי ב"פ אהיה הללו זהו כמ"ש (שמות ג, יד) אהיה אשר אהיה אהיה הא' אנא זמין לאתגלאה בימות המשיח ואהיה הב' אנא זמין לאתגלאה עוד בעוה"ב בבחי' עצמות התענוג הפשוט שבעצמות א"ס ממש שנק' שעשועי המלך בעצמו כידוע וז"ש ואהיה שעשועים כו' שהוא בחי' צחוק דיצחק העליון שמצחק את רבקה אשתו בחי' שם ב"ן דתורה הקדומה שנק' אמון שתהיה שעשועים עצמיים אחר שנשלם הבירורי' על ידה כמ"ש (משלי לא, כה) ותשחק ליום אחרון כו' והוא לפי שצחוק זה עשה האלקי' דוקא בחי' שם ב"ן דרבקה כנ"ל וד"ל) וזהו (שמות טו, טז) עד יעבר עמך הוי"ה בחי' ח"ס דתו' אור עד יעבר עם זו קנית בעוה"ב שיאמרו כי אתה אבינו כו' וד"ל):

(טו) וזהו והנערה טובת מראה מאד כו' כי הנה מ"ש ותמלא כדה ותעל עלייה זו למעלה מעלה גם מבחי' יצחק שהוא שחוק ושעשועי' העצמיים הנ"ל והיינו לפי ששרש המל' קלא, גבחי' ב"ן דרבקה עט"ב למעלה משם מ"ה כמ"ש נקבה תסובב גבר (ירמי' לא, כא) וזהו שנק' טובת מראה מאד וכ"מ שנא' מאד הוא בלא שעור וגבול כלל כידוע. והנה תחלה יש להבין במה ששבח ברבקה דוקא שהיא טובת מראה ולא אמר יפ"ת או יפ"מ דהנה ידוע ההפרש שיש בין תואר למראה שהוא ההפרש בין או"פ בכלי לאו"מ הבלתי מוגבל בכלי שהתאר הוא הציור והתמונה כמו בכלי שציורו ותמונתו נאה ביותר כ"ה בתאר עינים כמו יפה עינים והלחיים והמצח וזהו היופי שהוא בא באופן מזיגה והתכללות מכמה אופנים בטוב הציור והתמונה והאור המאיר בהם מתכלל מאמצעות כולם באופן נאה במזיגה טובה מלובן ואודם יחד כו' זהו שנק' יפ"ת ויפ"מ שהוא היופי באו"כ שמאיר בפנים בבחי' גלוי אור ממש לפי אופן היופי בתאר ומראה הנגלה לעין ממש אבל המראה הוא בחי' המקיף שבלתי מוגבל בתאר ואור הנראה בכלי בציור ותמונה אך שממנו מקור כל מיני אור הנגלה בפנים ע"כ נק' מראה שמראה כל אור טוב ויפה בפנים כי מראה ל' מפעיל שמראה כל אור כמו המראה שמביטים בה שנק' מראה לפי שמראה כל אור פנים הרואים בה והיא עצמה אינה בבחי' אור גלוי כלל וכ"ה בחי' מראה דפנים שמראה כל אור טוב בפנים תמיד עד שנחמד לעין כל רואה להביט ולהסתכל בה בלא טעם נק' טובת מראה שהמראה שלה באה מבחי' ההעלם לגלוי מאיר בטוב תמיד בכלל שאין בזה שעור מוגבל כלל (בל"א דער בליק אין דער אויס ווייז כו') להיות שזהו למעלה מיופי המוגבל בתאר ואור הנראה בכלי הפנים וזהו (ש"ה ב, יד) ומראיך נאוה והיינו בחי' מקיף דיחידה שבכנ"י שהוא התענוג והרצון בעצם שלמעלה מיופי התאר ומראה שהן בחי' מוחין דחו"ב בדו"ר שכליים הנגלים בפנים שיבואו בגבול ומדה באו"כ כו' וזהו שנק' טובת מראה שזהו כמו שיש תענוג גדול להביט ולהסתכל בדבר מה שנראה לעין במראה טובה מאד שמרא' כל אור טוב בלי שעור וגבול שיחשוק להסתכל ולראות בה תמיד עד שלא תשבע העין ולא יסוב עינו מלראות זהו שנק' טובת מראה מאד שטובה במראה לראות כמו במראה שמסתכלי' בה לראות בטובת המראה כל אור כו' וז"ש הראיני את מראיך לפי שנק' טובת מראה מאד והוא מ"ש כי מראיך נאוה כמו דבר הנחמד למראית העין שטוב להביט ולהסתכל בו תמיד ונמצא יש בפי' מראה ב' ענינים שהן א' ל' אור וזה שמראהו אור וזיוו טוב בגוון נחמד שמראה זה ענין גוון והב' מראה מענין ראיה והבטה כמו כלי ההבטה שנק' מראה לפי שרואין בה כל צורה להיותה מראה כל ציור פני הרואי' בה והכל א' לפי שהזיו והאור נחמד למרא' ביותר הכל רואין ומסתכלין בו בהסתכלות החזקה בלי יסור העין ממנה אפי' רגע לכך נק' מראה כמו המראה שבה מביטים ורואים להיותה מראה כל אור וזהו פי' טובת מראה או מראיך נאוה בב' ענינים שהן א' שטובה למראית העין לראות ולהסתכל בה בעונג הראיה שכל לבו נמשך בה מצד טוב הגוון והמראה הטובה הנחמדת לעין כל לפי שמראה אור טוב שזהו בחי' המקיף דיופי המראה שהוא יופי הגוון בתואר שנק' אור הנ"ל וד"ל:

קלא, ד(טז) והנה יש ב' מיני מראה א' בבחי' אור ישר והב' בבחי' אור חוזר ויובן זה ע"פ המבואר במ"א בענין המאמר (ב"ב עה, א) ושמתי כדכד כו' (ישעי' נד, יב) ח"א שהם וח"א ישפה כו' שזהו בחי' או"י ואו"ח דצ"ע וצ"ת כו' דשהם הוא אבן טוב המאיר בעצם שמבהיק האור ביותר כך יש מראה עליונה שנק' אספקלריא המאירה שמאירה האור בעצם כמו שהוא ממש בבחי' הבהקת האור דבחי' המקיף דעצמות אא"ס שלמעלה מאור המוגבל בכלי שנק' מאור כמאור השמש עצמו כמו לע"ל דכתיב (תהלי' לו, י) באורך נראה אור באורך דתורה אור נראה אור עצמותך ממש והיינו אור דתו"מ כמו שהוא למע' במהו"ע ית' שנק' מראה שמראה אור העצמות ממש כמו (ש"ה ה, טו) מראהו כלבנון כו' והוא בחינת התענוג הפשוט שברצון העצמי שבמצותיו ממש כמו (תהלים קיט, צו) רחבה מצותך מאד וכמו שמניח תפלין (ברכות ו, א) ומתעטף בציצית כו' כידוע שהן בחי' מקיפין דאו"כ דאדם דאצי' דע"ס דאצי' והוא שיתגלה בעוה"ב כמ"ש (ישעי' כה, ט) הנה אלקינו זה לנוכח כו' וכן במ"ת היו רואים פב"פ כו' וכן שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' כו' שזהו כמו במשה דכתיב ביה (במדבר יב, ח) ותמונת ה' יביט כו' דפא"פ אדבר בו במראה כו' להיות שרשו מאור דתורה הקדומה שמראה אור העצמות ממש כו' (וכך יש ל"ו צדיקי' בכל דור דחזו אפי שכינה (סוכה מה, ב) בכל יום) והב' מראה דאו"ח שהאור אינו נראה שם בעצם כמו שהוא אלא דרך דמות ודמיון הנראה לעין לבד כמו (הושע יב, יא) וביד הנביאים אדמה כו' כמו המראה שבקשת שנראים בה גוונים דשמש כמ"ש (יחזקאל א, כח) כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה' כו' שגוונין אלה בקשת זהו אור החוזר שמראה הגוונין שבשמש כאשר עומדים לנגד הענן וכמו מראה שמביטים בה (שנק' שפיגל) שהוא מראה הצורה הרואה בה בדרך דמיון לפי שאחוריו דבוק בדבק שמפני זה הוא אור החוזר אל מול פני הרואים להראות כצורתו ממש כידוע וכך יש למעלה מראה שנק' אספקלריא שאינה מאירה מצד העצם אלא שהיא דבר בהיר וזך שנראה בה שנק' אור החוזר או אור הנכפל כו' ונק' ג"כ הארה דהארה כו' והוא כמו גלוי אור השכינה לנביאים ע"י מראה שמראה דמות כבוד ה' כמ"ש במראה אליו אתודע וכן (שמות כד, יא. י) ויחזו את האלקי' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר שנראה בה האור האלקי בבחי' דמיון כמו כה אמר ה' כו' ומשה נבא בזה הדבר לנכח כו' כאבן ספיר כמו האבן דישפה שמזדכך ביותר ומתנוצץ בעין כו' וכ"ה בתו"מ שבאו למטה בהתלבשות בעה"ד טו"ר בנגה דעשייה בדברי' גשמיים שמתבררי' ועולים בבחי' או"ח וכמו בטול רצון דנה"ט שבנגה שעולה למעלה באה"ר בלי גבול למע' מן השכל כנ"ל זהו בחי' מראה דאו"ח מלמטה למעלה שע"ז אמר (ש"ה ב, יד) הראיני את מראיך כו' ומראיך נאוה להיותה בבחי' מקיף דרצון ותענוג שבעצם הנפש שלמעלה מאור השכל ומדות שבלב כו' כנ"ל וד"ל וע"כ נק' מראה כמו האות וסימן שעושין לדוגמא שמראה על דבר מה הנסתר ונעלם שנק' ציון שמפ"ז נק' כנ"י בתו"מ שלמטה שעושים בדברים גשמיים דנגה קלב, אדעשייה בתפלין וציצית וכה"ג בשם ציון המצוינת כמו (ירמי' לא, כ) הציבי לך ציוני' כו' שכל המצות שלנו הם כמו אות וציון המורה על אורות המקיפים העליונים דע"ס שבאדם העליון דאצי' שהמה מצות הוי"ה שנק' מצות ממש כמו שאו' קדשנו במצותיו וכתיב (בראשית כו, ה) מצותי כו' (וע"כ נק' התו"מ בשם עדות כמ"ש (דברים ו, כ) העדות כו' שנק' עדים שמעידים ע"ד הנסתר וכן ישראל נק' עדים כמ"ש (ישעי' מג, י) אתם עדי כו' (כמ"ש במ"א) וכמו תפלין שלנו נק' תפלין לדוגמא לתפלין דמארי עלמא שמניח תפלין בראשו כו' (ברכות ו, א) שהם בחי' מקיף דשם הוי"ה שבד' מוחין כמ"ש (דברים כח, א) כי שם הוי"ה נקרא עליך כו' וכה"ג) וזהו שכנ"י נק' טובת מראה מאד כו' וכמ"ש ומראיך נאוה שהן מראה המצות שנעשים בנגה דעשייה בבטול הרצון דנה"ט ששרשה מנגה דעשייה שעולה בבחי' או"ח מלמטה למעלה שעולה בבחי' הבירורים דרפ"ח דנגה דעשיה כו' שזהו יתרון האור הבא מן החשך כמשל אבן המזדכך ביותר שמתנוצץ בעין כו' וכגווני הקשת שנראים בה ג' גווני השמש ואע"פ שאינו רק הארה דהארה לבד אבל מראה את האור כמו שהוא במאור דשמש עצמו בבליטה והבהקה יותר שאינו ניכר ונראה בשמש עצמו כידוע שזהו פי' דנוגה ל' יגיה כמו (סנהדרין צ, א) הוגה את השם בבליטה יותר (וכמו (ש"ב כב, כט) וה' יגיה חשכי שהאור המאיר את החשך הוא מבהיק יותר) וכמו אור השכל שמאיר ע"י משל שניכר אור אמתתו יותר לפי שמתלבש רוחנית שלו בגשם המשל או כמו שאין חכם כבעל הנסיון במעשה שבמעשה הגשמי נברר וניכר אמתת אור החכ' ביותר כך אור הח"ע דתורה הקדומה ניכר שלימות אמתותה יותר בהתלבשות בדברים גשמיים בנגה דעשיה וכן באה"ר דנה"ט דנגה דעשיה נתברר יותר אור הנשמה האלקית בשרשה הראשון (משום דנתב"ס דוקא וכאור החוזר שעולה מלמטה למעלה מן הארץ שהוא יותר גדול מן האור הראשון שנמשך ממקורו מלמעלה למטה בבחי' או"י וזהו שנק' טובת מראה מאד בלי גבול כי בחי' או"ח חוזר אל עצמות המאציל ממש שלמעלה מאו"י וזהו כמשל המראה שמסתכלים בה שמפני המסך המדובק בה באחורי המראה עי"ז חוזר האור אל מול פני הרואים בה כך ע"י בטול רצון זה דנה"ט שהוא מצד בחי' המסך המבדיל דרע דנגה שאינו חפץ להפרד לגמרי ח"ו עי"ז חוזר האור לעלות למעלה באה"ר שלמעלה מן השכל כו' בבחי' בטול רצון מכל וכל רק לה' לבדו באה"ר דכל מאדך שהיא לעצמות א"ס ב"ה דוקא כמ"ש (תהלים עג, כה) מי לי בשמים כו' (שם כו) כלה שארי ולבבי כו' וכן (שם סג, ב) צמאה לך נפשי (שם פד, ג) כלתה נפשי כו' וכה"ג וזהו בחי' רבקה שיוצא' מנגה דעשייה בבחי' או"ח למעלה שעולה למעלה מבחי' יצחק שהוא התענוג ואה"ר דמשפיע אל המקבל מהקדב"ה לכנס"י כמ"ש א"ח עט"ב נקבה תסובב גבר כו' וזהו ותרד העינה כו' ותעל למעלה מבחי' יצחק כנ"ל וד"ל:

(יז) ויובן זה בתוס' באור ע"פ המבוא' במ"א במ"ש עיניך יונים וכן עיניו כיונים כו' שזהו כמשל יונה ובת זוגו שמסתכלי' זה בזה שבהסתכלות זו עיקר תענוגם קלב, ביותר מגוף היחוד שלהם לפי שיש תענוג נפלא וגדול בהסתכלות זו עד שכל עצמות שלו נמשך בזה ע"כ הסתכלות זו חזקה ביותר עד שלא תשבע העין כלל כו' כנ"ל בהסתכלות בדבר הנחמד למרא' ביותר שתכלה כל הנפש בהסתכלות זו כך יובן למעלה בהסתכלות דכנ"י למעלה כמ"ש עיניך יונים לאסתכלא ביקרא דמלכא עלאה כמ"ש (ישעי' לג, יז) מלך ביפיו תחזינה עיניך שהוא ההסתכלות בגודל התשוקה ברשפי אש התלהבות בענג נפלא מאד עד שכל העצמיות נמשך וכלה בהסתכלות זו וכמו במ"ת שאמרו רצונינו לראות את מלכנו וכתיב (שמות כ, טו) וכל העם ראים כו' ופרחה נשמתם מרוב התענוג כי באור פניך ממש נתת לנו כו' וכן לע"ל דכתיב באורך נראה אור עצמותך ממש כנ"ל (כנ"ל שנק' מראה דאו"י שמראה אור העצם כמו שהוא ממש כו') וז"ש (ש"ה ו, ה) הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני דמוקדין לי' בשלהובין דרחימותא (כמ"ש בזהר) והיינו השירות ותשבחות שבפסד"ז במזמורי' דהללויה שמהללים ומפארים ביקרא דמלכא בלי שעור כלל וכמו וקדושים בכל יום יהללוך סלה בלי הפסק כלל בעלוי אחר עלוי כו' וכמו בשבחים דכנ"י להקדב"ה בשה"ש דודי צח ואדום כו' ראשו כתם פז קווצותיו כו' שוקיו עמודי שש כו' עד חכו ממתקים וכולו מחמדים כו' וכמו"כ (משלי כז, יט) כמים הפנים לפנים כן לב האדם העליון שהוא הקדב"ה לכנ"י דכתיב ביה עיניו כיונים בבחי' הסתכלות דמשפיע למקבל ברוב התענוג והתשוקה מלמעלה למטה כמו בשבחים דהקדב"ה לכנ"י מה יפו פעמיך כו' עד מה יפית כו' אהבה בתענוגים כמו בראיה דעולי רגל דכתיב (שמות כג, יז) יראה כל כו' (חגיגה ב, א) כשם שבא לראות כו' ונמצא דבחי' הסתכלות דכנ"י למעלה כמו (תהלים קמה, טו) עיני כל אליך כו' זהו בבחי' או"ח בהתפעלות התענוג ותשוקה דמקבל למשפיע והסתכלות דהקדב"ה בכנ"י מלמעלה למטה זהו בבחי' או"י כמו (דברים יא, יב) עיני ה' אלקיך בה (מ"א ט, ג) והיו עיני ולבי שם כו' ואמנם בחי' הסתכלות דכנ"י מלמטה למעלה בבחי' או"ח עולה למעלה בעצמות ממש כי או"ח חוזר לקדמותו ממש כמו כלתה נפשי כו' וזהו ותעל למעלה ממש וד"ל:

(יח) וזהו והנערה טובת מראה מאד בלי גבול שהוא בחי' הסתכלות דכנ"י מלמטה למעלה בתענוג ותשוקה נפלאה ביותר לאסתכלא ביקרא דמלכא כמ"ש (תהלים כז, ד) אחת שאלתי מאת ה' כו' לחזות בנועם ה' כו' ומה גם בזמן הגלות שנתרחקה ביותר תגדל הצמאון והתשוקה ביותר כמ"ש במ"א במ"ש (שם סג, ג) כן בקדש חזיתיך הלואי כן בקודש חזיתיך כו' וכמו מה תשתוחחי נפשי כו' מתי אבא ואראה פני אלקים כו' וכה"ג וזהו בחי' רבקה שהוא בחי' הבטול והתכללות מיש לאין מלמטה למעלה בבחי' או"ח דוקא ע"כ נק' טובת מראה שזהו כמו מראה שמביטים בה שנראה האור בה בבחי' או"ח כנ"ל שנק' מראה דאו"ח שזהו ומראיך נאוה כו':

(יט) אך הנה עדיין אין זה מתיישב דבאמת פי' דטובת מראה הוא להיפוך שטובת מראה להסתכל בה מלמעלה למטה מן המשפיע אל המקבל כנ"ל בפי' טובת מראה קלב, גשכולל ב' ענינים ענין זיו במראה וגוון נאה וענין מראה ל' מפעיל שמראה כל אור טוב וע"כ ההסתכלות בה בלי שעור עד שלא תשבע העין כלל כדבר הנחמד למראה ביותר שהכל מסתכלין בו בתענוג גדול ונפלא כו' וזהו הראיני את מראיך כו' ומראיך נאוה כו' שזהו בהסתכלות מהקדב"ה לכנ"י ולא בהסתכלות דכנ"י שעולה בבחי' או"ח מלמטה למעלה שע"ז לא שייך לומר בה שהיא טובת מראה בעצם כו' וא"כ למה אמר בזה מאד בלי גבול ועוד מה שאמר ותרד העינה כו' ותעל הרי עלייה זאת היא אחר הירידה דוקא ואם עלייה זו בבחי' האה"ר בתענוג ההסתכלות מלמטה למעלה באו"ח כנ"ל מה שייך זה לענין הירידה בתחילה שירדה תחלה למטה ותמלא כדה ואח"כ ותעל כו' ועוד מהו שאמר תחלה והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה מהו הרבותא בזה ואח"כ ותרד העינה כו' ותעל וצ"ל דמ"ש טובת מראה היינו שהיא טובת מראה בעצם שמאיר' כל אור טוב וגוון יפה רק מה שמאיר וכל אור הוא עולה למעלה בבחי' או"ח דוקא שהוא בלי גבול כלל כנ"ל ולפי שאין זה בא מצד אור הנמשך מלמע' כאור השמש בלבנה כמו בכח המשפיע במקבל רק מכח עצמה דוקא ע"כ נק' בתולה ואיש לא ידעה כו' (כמשי"ת) ואח"כ אמר ותרד העינה כו' מעצמה ותעל למעלה מבחי' המשפיע שהוא בחי' התענוג דאו"י מלמעלה למטה כמ"ש נקבה תסובב גבר וכמ"ש יצאו מים חיים כו' אל הים הקדמוני כנ"ל וד"ל:

(כ) ולהבין באור הענין הנה באמת מה שזכר כאן ירידה ועלייה בתחלה ירדה העינה למלאות בכדה שעל שכמה ואח"כ עלתה לאחר שתמלא כדה הנה ירידה זו לצורך עלייה זאת היתה כידוע הכלל בכל מקום דכל ירידה אינה רק בשביל עלייה דוקא ותחלה יש להבין מהו ענין ירידה זו להיות מבואר למעלה שבחי' רבקה בכלל הוא בחי' הבטול והתכללות בעצם הרצון והתענוג מיש לאין בבחי' או"ח באה"ר בלי גבול שלמעלה מן השכל והטעם שהוא בחי' שם ב"ן כמו במרכבה דפני אריה ושור וכו' וכענין התפעלות התענוג הנפלא בהסתכלות ביקרא דמלכא שכל העצמות נמשך וכלה כו' עד שאמר הסבי עיניך מנגדי כו' דמוקדין לי' בשלהובין דרחימותא כו' שזהו בחי' עלייה דאו"ח לקדמותו ממש כנ"ל. והנה כ"ז יש בכל נשמה האלקית בתפלה בעבודה שבלב ומוח ובפרט בק"ש באמרו בכל מאדך כו' כידוע. אמנם הנה אנו רואים בחוש שיש דבר והפוכו בזה דמיד שתתגב' בתשוקה נפלאה כזאת לעלות ולהכלל למעלה באלקים חיים בכלות הנפש באה"ר בתענוגים הנה מיד תוכל להיות בבחי' שוב שהוא הירידה למטה כמאמר אם רץ לבך שוב לאחור דאחר הרצוא בהסתלקות למעלה נסוג אחור למטה דהיינו מה שיש בטבע בנפש האדם שיחפוץ יותר בהמשכת גילוי אור אלקות בנפשו מלמעלה למטה כמו בעסק התו"מ ולא יעלה למעלה בכלות הנפש אלא אדרבה ישוב ויעמוד במקומו למטה כמו שהוא מצד השפלות באמרו מי אנכי שאוכל לגשת אל הקודש כו' ויותר יחפוץ שיבא ויומשך גילוי אור ה' לדבקה בו בגילוי רצונו וחכמתו המלובש בתו"מ ויתענג בנפשו בזה יותר משיעלה למעלה כו' וזהו הפוך בחי' קלב, דההסתלקות דאה"ר בחי' רץ לבך ממש כמו שאו' והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך ואח"כ ויחד לבבנו לאהבה כו' והוא מ"ש והיו הדברים האלה כו' ודברת בם בבחי' שוב מיד אחר הרצוא באה"ר דכל מאדך וכמ"ש (ישעי' נה, א) הוי כל צמא לכו למים דמיד אחר הצמאון והתשוקה לעלות באה"ר למעלה ירוה צמאון זה במים דאורייתא וא"כ מאין יהיה בנשמה כח זה להפוך טבעה שעולה למעלה כנר בפני האבוקה כו' וצ"ל שיש כח עליון בבחי' שוב זה יותר מבחי' הרצוא עד שיגבור עליו ויהפוך לבו להיות בבחי' שוב למטה הפך הרצוא שזהו החשק והתשוקה בהמשכת אלקות להמשיך האור האלקי בכלי דוקא כמ"ש במ"א כי טוב לגנוז האור בכלי כו' (לפי שאין האור נק' טוב רק כשהוא גנוז ומלובש בכלי דוקא והוא לפי שיש שרש ומקור לכלי יותר גבוה מן האור והיינו מבחי' המקיפין (מבחי' מול"מ כידוע בע"ח) לכך מתגבר כח הכלי על האור כמו להיות בבחי' שוב בהמשכה לכלי הפך הרצוא וההתכללות למעלה כמ"ש במ"א שזהו שאו' ואתה משמרה בקרבי לבלתי תצא בכלו' הנפש בתענוג דאו"ח הנ"ל והשימור הזה בא מכח העליון יותר שזהו כח התענוג להמשכת אור בכלי דוקא כי הכלי שרשו בבחי' המקיף והוא ע"י בחי' לבוש החשמל המלביש לנשמה ששרשו בבחי' המקיף העליון ע"כ יש בכחו להגביר על בחי' הרצוא להיות הפכו ממש כענין בע"כ אתה חי כו' וזהו (מלאכי ג, ו) אני ה' לא שניתי ע"כ גם אתם בני יעקב לא כליתם במס"נ אלא דבקים בתו"מ בבחי' שוב דוקא כי נר הוי"ה נשמת אדם וכל עיקר בחי' שם הוי"ה דאדם הוא רבוי המשכות האורות בכלים דוקא וע"כ אמר אחת שאלתי כו' שבתי בבית ה' שהן בחי' הכלים שבתו"מ ואז ממילא יומשכו כל המקיפים עליונים כמו לחזות בנועם ה' בפנימית התענוג דעצמות המאציל שנק' נועם הוי"ה כו' וכה"ג:

(כא) וזהו שאין נותנין לו לאדם פרנסה אלא בשביל אשתו שנאמר להניח ברכה אל ביתך דאשתו כגופו בביתו בבחי' כלי לאור ושרש הכלי למעלה מן האור מטעם הנ"ל וזהו בחי' רבקה בחי' שם ב"ן שנא' בה ותעל (כמשי"ת) וזהו ותרד העינ' ותמלא כדה כ"ד ספרי' כנ"ל דהנה כמו שבנשמו' פרטיי' מיד אחר הצמאון ותשוק' בתפל' לעלו' למע' תשוב להשפיל א"ע מדביקותה למע' ותחפוץ יותר ביריד' והמשכ' אלקות למטה בתו"מ כנ"ל כך למע' בכללות דשרש נש"י בחי' רבקה הוא שאחר שעולה בבחי' או"ח למעלה מעלה כנ"ל מיד תחזור ותרד בירידה למטה דוקא שנק' בחי' שוב שאחר הרצוא והוא מ"ש ותרד העינה כו' שירדה למטה לשאוב בכדה שעל שכמה ממעיין החכ' דתורה הקדומה שהוא ענין ירידת האור ושפע ח"ע הקדומה שיומשך למטה באותיות וכלים מצומצמים שהן כ"ד ספרים דאורייתא שמתלבשי' למטה בדברי' גשמיים דנגה לברר לעה"ד טו"ר כנ"ל:

(כב) ובאור הענין יובן ע"ד הנ"ל בבחי' רצוא ושוב באה"ר בתפלה בחי' או"ח ואו"י שיש כח עליון יותר בבחי' שוב להמשיך האור בכלי כו' (מצד שרש הכלי בבחינת מקיף דוקא כנ"ל) וכך יובן ג"כ בבחי' ח"ע דתורה הקדומה שנק' אור או מים כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור ופעמים קלג, אנק' מים כים הקדמוני וכמעינות תהום כו' (וכידוע בענין אמ"ר כו') וכאשר התורה נק' אור ה"ז בבחי' או"ח למעלה כאור וזיו השמש שנכלל במאור וכאור הנר שעולה לשרשו באש היסודי כו' כך אור ח"ע בחי' עצמות כח חכמתו ית' דודאי עולה אור דח"ע בעצמות א"ס דהוא המדע כו' (כמו כח השכל באדם שכלול בעצם הנפש השכלית) וזהו ותורה אור וכתיב (תהלים קד, ב) עטה אור כשלמה בבחי' מקיף כו' אך כאשר התורה נק' מים זהו בבחי' התפשטות וירידה דאור ח"ע הקדומה שנמשכת ומתפשטת ויורדת למטה מטה דוקא כמים שיורדים ונמשכים מגבוה לנמוך ובאורך ורוחב כו' וזהו (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה בחי' פתיחה וגילוי דאור ח"ע הסתומה ותורת חסד על לשונה שנק' תורה של חסד דוקא כמים שיורדים מלמעלה למטה כך יורד החכ' דתורה מן ההעלם לגילוי למטה מטה כו' והיינו בחי' ירידה והתפשטות דאור התורה הקדומה למטה באותיות דכ"ד ספרים בענינים גשמיים ברבוי הכלים דוקא כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור שטוב לגנוז בחי' האור דתורה הקדומה בכלי דנר מצוה למטה דוקא וממילא מובן מזה שיש כח העליון ביותר בבחי' ירידה והמשכה דח"ע למטה בכלים יותר מכח האור דח"ע עצמה שהיא בבחי' או"ח לעצמות דוקא כנ"ל מאחר שיש בכחו לעשות הפך טבע האור (וזה בא מבחי' מקיף דאור דתורה כו') שע"ז אמר עטה אור כשלמה והוא מה שנק' התורה הקדומה בשם משל הקדמוני כמ"ש כאשר יאמר משל הקדמוני כמו המשל לאור השכל ששרשו במקיף דאור השכל ע"כ משמרו (וכנ"ל בענין חשמל דנשמ' כו' וד"ל):

(כג) ויובן זה בנפש השכלית באדם שיש בבחי' החכ' שבנפש ב' מדרגות שהן ב' הפכים זה עולה וזה יורד כו' (והוא מה שהחכ' נק' כח מה בלי מהות כמו מה פשפשת וגם נק' כח מה ל' מהות דוקא שזהו ב' מדרגות דאו"י ואו"ח בחי' מ"ה וב"ן אור וכלי ובכלל זהו ב' מדרגות דחכ' פנימית וחצונית ונק' תורה של דין ותורה של חסד כמשי"ת) והוא מה שאנו רואים בכח השכל שנק' משכיל שישכיל כל שכל וסברא בכל חכ' שלומד שיש בו כח העולה בעלוי אחר עלוי עד אין שעור והוא שיעלה ההשגה בעומק אחר עומק בהעלם אחר העלם שכאשר יבא להשגה עליונה יותר יותר יפלא בדבר בהשגת אמתתו (כענין יהללוך סלה בלי הפסק וכן משובח ומפואר עדי עד כו' כמ"ש במ"א) כענין מה פשפשת כו' והוא עליית הנשמות גם בעוה"ב עד אין שיעור למעלה כמ"ש (תהלים פד, ח) ילכו מחיל כו' וד"ל וזהו תורה של דין שבבחי' זו לא יצדק גם הצדיק כענין (איוב טו, טו) ושמים לא זכו בעיניו וכן (תהלים נ, ג) וסביביו נשערה כו' ומדרגה הב' הוא בחי' ירידת כח השכל למטה מן ההעלם לגלוי אור עד שיכול לטהר גם הטמא ולהצדיק גם לרשע כי ימצא זכות בשכל וטעם גם לחייב כו' ולמעלה היינו בחי' כח ירידת החכ' למטה לתקן גם לעה"ד טו"ר שיוכל לעלות גם מן הרע דק"נ לקדושה בבירור ותקון כו' וכמ"ש (בראשי' ב, ג) לעשות לתקן כמו חכם גדול שלפ"ע גדלות חכמתו בעצם יכול להשפיל כח שכלו לתקן גם דבר המקולקל ביותר כמו קלג, בלמצוא תקון וזכות גם לחייב וזהו בחי' החסד שבחכ' שנק' תורה של חסד שהוא מה שבחכ' אתברירו רפ"ח ניצוצין שנפלו בשבה"כ כו' שיהי' גלוי אור האלקי גם למטה בחשך ולא ידח ממנו נדח כו' וזהו כל ענין ירידת אור דח"ע דתורה למטה בהתלבשו' שלה בעה"ד טו"ר כנ"ל וד"ל. וממילא מובן שיש כח עליון יותר בירידה זו דחכ' דתורה לתקן לעה"ד יותר מעצם האור דח"ע הקדומה כנ"ל כמו מי שחכמתו עמדה לו לתקן דבר מה בחכמתו או לפרנס א"ע שזהו שלימות עצם חכמתו כנ"ל והוא מטעם הנ"ל שזהו מעלת בחי' הכלי המגביל האור ששרשה מבחי' מקיף דח"ע ע"כ יש בו כח להוריד ולהמשיך אור דח"ע בכלים שהן כ"ד ספרי' דאורייתא שנמשך למטה לברר לעה"ד וד"ל:

(כד) וז"ש בתורה הקדומה (משלי ח, ל) ואהיה אצלו אמון אומנא שנק' (ריש ב"ר) אמון מוצנע אמון מופלא כו' ואח"כ ואהיה שעשועים כו' דהיינו משום דבחי' כח ירידת החכ' למטה לתקן דבר מה כאומן בכלי אומנותו כנ"ל (זהו למעלה מאור החכ' עצמה מטעם הנ"ל) ע"כ אמר ואהיה אצלו אמון כו' (כמו מי שתורתו אומנתו כו' (שבת יא, א) ואח"כ ואהיה שעשועים שירד להשתעשע בחכ' דתורה בתענוג נפלא יותר מענג שבחכ' שבראש והוא בחי' העדן דעוה"ב שע"ז א' (ישעי' סד, ג) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו ואמ' בזהר למאן דדייק מילי דחכ' שהן החדושים דהלכו' שמתחדשים ע"י הפלפול שמתרץ כל קושיא וטעות שהוא מה שבחכ' תתאה אתברירו כנ"ל והיינו תשבע"פ מל' פה תשבע"פ קרינן לה דבינה יתירה נתנה באשה יותר מבאיש למעלה מח"ע דתשב"כ כו' כמ"ש במ"א בענין (משלי ד, ח) סלסלה ותרוממך כו' אך עכ"ז הרי אמר (שם א, כ) חכמות בחוץ תרונה וא' בזהר דח"ע אתמשך בח"ת שיהי' כח בח"ת לברר לעה"ד נמשך לח"ע דוקא כמ"ש (תהלים סח, לה) תנו עוז לאלקים שהוא שם מ"ה שנמשך לב"ן שהוא שם אלקים וכמו שתשבע"פ מקבל הכל מאותיות דתשב"כ שהן כ"ד ספרי' דאורייתא כידוע וכמו שאנו רואים שלפ"ע גדלות עצם כח החכ' בעצמות החכם הגדול במושכלו' העמוקות כן יהיה ערך כח ירידתו בשכלו למטה לתקן דבר מה או לעשות פירות וריוח בחכמתו או לתרץ כל קושיא וטעות כו' הרי אע"פ שכ"ז שמתקן דבר המקולקל או להתפרנס בזה וכה"ג קטן הוא מאד לגבי ערך השכליי' העמוקי' שלמד לעצמו מ"מ תלוי כח ערך התקון והמלאכה שלו לפ"ע עצם כח רב שבעצמות שכלו (כדוגמא שאמרו (סכה כא, ב) שיחת חולין של ת"ח צריכה למוד שנאמר (תהלים א, ג) ועלהו לא יבול דלפ"ע חכמתו העצמי' כן ערך שכל הקטן שנמצא בשיחתו יותר משאר אדם עד שצריכה למוד כו' כך למעלה מה שבח"ת אתברירו בתקון דבר המקולקל כמ"ש לעשות לתקן רפ"ח כו' אע"פ שזהו שכל קטן בערך לגבי בחי' ח"ע העצמית כי אין חכמה זו רק בי"מ שנק' שיחה בעלמא כמאמר לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא ונק' עמל שיחה אבל בזה דוקא ניכר כח עצמות החכ' שבח"ע לפי שמכח העצמות שבחכ' שבראש הוא שנמשך קלג, גכח שכל קטן זה לתקן דבר הקטן בעצתו וכמו משלי שלמה שדיבר לפ"ע כח עצמות חכמתו ג' אלפים משל גם על העצים מן הארז כו' עד האזוב כו' (מ"א ה, יב. יג) כי גם ירידה גדולה זו במשלים לדבר דברי חכמה גם בדברים תחתונים שרומזים כל סודות הח"ע זהו מחמת כח הגדול שבעצמות החכ' שיוכל להוריד לאור הח"ע להלבישה במשלים גשמיים כ"כ וד"ל:

(כה) וזהו שנק' התורה משל הקדמוני שהוא מה שיש בכח הח"ע הקדומה לירד למטה מטה כ"כ כמשלים שהם לבושים גשמיים שנתלבשה התורה למטה בעה"ד טו"ר והן כ"ד ספרים שבהן מלובשים וגנוזים כל עומק הח"ע (וז"ש דח"ע אתמשך בח"ת ליתן בה כח לתקן ולברר לעה"ד כו') אך א"כ יש להבין דלפ"ז אין כח בח"ת שמתקן ומברר יותר מח"ע עצמה שממשיך בה כח זה לפ"ע גדלות כח השכל שבעצמות כנ"ל ולמה א' דבינה יתירה ניתנה באשה יותר כו' מפני שיש כח עליון יותר בירידת החכ' לברר ולתקן יותר מגופה של ח"ע עד שבזה נעשה שלימות דח"ע וז"ש ואהיה אצלו אמון תחלה כנ"ל והוא בחי' העדן למאן דדייק מילי דחכ' כנ"ל מאחר דח"ע הוא שנמשך בח"ת איך יהיה המקבל גבוה מן המשפיע כו'. ועוד יש להבין דלפי הנ"ל הרי ירידה זו דח"ע למטה לברר זהו בכ"ד ספרים דאורייתא שמתלבש בעה"ד א"כ מהו שאמר דבינה יתירה ניתנה באשה שהוא תשבע"פ יותר מבאיש שהוא תשב"כ אחר שתשב"כ שהן כ"ד ספרים הוא בחי' ירידת החכ' למטה לברר שהוא בחי' ח"ת שנמשך מח"ע כנ"ל מה יש יתרון מעלה עוד לתשבע"פ שמקבל מתשב"כ כו'. אך הנה לתרץ ב' ענינים הללו יש להקדים ענין אחד הידוע והוא מה שחכ' שבתור' נק' חכמה ברורה בכלל דהיינו שהיא חכ' עליונה שכבר הובררה למעלה בכח עצמות דח"ע הקדומה דלתבונתו אין מספר שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא כו' כמשל חכם הגדול ביותר שאין חקר לתבונתו בעצם כאשר יתחכם בכח החכ' שבו להשכיל איזה שכל וחכ' עמוקה ביותר שבודאי יעיין הרבה בכח שכלו הרב ועצום איך ומה בכל פרטי אופנים טובים ומבוררים עד שיהיה אור השכל והחכ' הזאת בתכלית הבירור והזכות דהיינו מה שעולה אחר העיון הרב שכל מבורר בבחי' הזדככות ותמצית הנבחר לטוב בעיניו בתכלית המובחר הטוב ונקי מכל אשר חשב בגודל עצם חכמתו שאין בו נטיה עוד לימין ושמאל כלל אפי' כמלא נימא (כמו המתיישב בדבר מה בחכמתו איך יעשה או איך יפסוק בדעתו הלכה למעשה אם כך או כך שיש פנים רבים לכאן ולכאן שחוזר בכח שכלו על כל צד בעיון רב מאד עד שמוצא לו שכל ברור שהוא דרך הנבחר ונברר ע"פ כל עצמות שכלו שיהיה כך וכך שלא יטה ימין ושמאל מזה שזהו הנק' עצה שנמשך מכליות יועצות איך ומה עד שנתברר המובחר שבהם כמו השוקל במאזנים שעומד על ההכרע' כך מאזני החכ' שוקלים בחכ' עצמה עד שיוצא אח"כ ועולה דבר המובחר שנבחר מכל האופנים כו' וזהו שנק' התור' עצה כמו (משלי יט, כא) ועצת ה' היא תקום כו' (וכך יובן בחכ' דתו' למעלה שנק' חכמה ברורה שכבר הובררה להיות בבחי' מובחר ותמצית העולה מכל העיון שבכח קלג, דהח"ע הקדומה שבעצמות א"ס שנק' חכים כו' שבירור זה הוא בתכלית ההזדככות הנבחר מהכל ולכך אמר (משלי ל, ה. ו) כל אמרת אלוה צרופה שנצרפה במצרף לחכ' ונבררה מכבר מכח הח"ע העצמית דא"ס ב"ה וע"כ אמר אל תוסף כו' שאין בה נטית ימין ושמאל חוץ לאמתת האור דעצמות א"ס ולכך נק' תורת אמת שהוא מורה על אמתת עצמותו ממש כמו שהוא וע"כ נק' ספר הישר בלי נטיה כלל וכמ"ש (תהלי' יט, ח) תורת ה' תמימה כו' שכל דרכי התורה ישרים ומשפט צדק כי ישרים דרכי ה' לפי שישר ה' כו' והצור תמים פעלו כו' וזהו פועל אמת זו תורה שהוא קו האמצעי כמ"ש (מיכה ז, ה) תתן אמת ליעקב ויקם עדות ביעקב כו' (תהלים עח, ה) ועליו אמר (ישעיה מ, יב) מי מדד בשעלו מים במדידה ושעור הנברר ונבחר ע"פ עצמות דח"ע וזהו שהענג שבח"ע דתורה עולה על כל התענוגים וכל הון יקר כמ"ש (תהלים יט, יא) הנחמדים מזהב כו' ומתוקים מדבש וכן (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים וכה"ג והכל מטעם הנ"ל שנק' חכ' ברורה בבחי' מובחר ותמצית כנ"ל וד"ל):

(כו) ומעתה יש להקדים עוד ענין אחד והוא דגם לאחר שכבר הובררה איזה חכ' ברורה בכח עצם השכל המשכיל כל שכל כו' כנ"ל עכ"ז רוצה לנסות דבר חכ' זאת אם היא ברורה בתכלית האמת לאמתו כמו שהיא בעצמותו ממש יצוה להביא הדבר במעשה בפ"מ דהיינו שיהיה פועל בחכ' זו איזה דבר מה בדברים גשמיים דוקא כמו לעשות כלי או בנין נאה ומהודר ושאר מלאכה או שילכו בדרכי' והנהגות ישרים וטובים שיהיו מכוונים ע"פ אותו השכל והחכ' דוקא בלי נטית ימין ושמאל כלל לא יוסיף ולא יגרע בכל פרטי האופנים להתרחק מכל דבר המנגד לפי עיקר נקודת המכוון שיש בדבר מעשה ודרך זה הטוב והישר כ"ה אופן המנגד לזה בדקדוק גדול מאד וכמו שיצוה האב החכם מאד לבנו היקר שילך בדרכים והנהגות ישרים וטובים בפ"מ ולהתרחק מדרכי' זרים המנגדים לזה שעול' כ"ז ע"פ החכ' העמוקה הכנה טובה הישרה שכבר הובררה חכ' זו אצלו ע"פ כח עצמות חכמתו שהוא דבר ברור בלי נטיה כלל כנ"ל (או כמו החכם הגדול שלמד בעיון גדול איזה דבר חכ' בחכמת הרפואה ורוצה לנסות אם חכמה ברורה היא לאמתתה בתכלית כמו שהובררה אצלו לא יודע לו כ"א בנסיון במעשה הרפואה שעשה ע"פ שכל זה בפ"מ שהיה לתועלת ולרחק הנזק שהוא בריאות החולה בפ"מ לפי שאין חכם כבעל הנסיון מפני שבנסיון במעשה הוברר יותר אמתת אור השכל לעיקר אמתתו הרבה יותר ממה שהובררה בכח השכל) וכמו במע"ב שאחר שהביא הכל במעשה בפ"מ אמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שהוברר אז הדבר חכ' זו שהיה לו בתחלה בטרם שעשה בי"מ שהוא מ"ש בראשית ות"י בחוכמתא כו' ואע"פ שחכ' זו שבה ברא ועשה נמשכה מח"ע בבחי' הבירור שכבר הובררה בח"ע הקדומה כנ"ל מ"מ עיקר שלימות הבירור דחכ' זו אינה אלא כשבאה למעשה מאין ליש ממש שכן משמעות פשט הכתוב וירא א' ראה אחר הגמר בכל קלד, אאשר עשה דוקא והנה טוב מאד ומאד זה משמעו שטוב יותר משעל' הדבר ברצונו וחכמתו הקדומ' בבחי' חכ' ברורה בתכלית כנ"ל וד"ל. ואע"פ שאמר אשר ברא אלקים לעשות לתקן דמשמע שלא היה שלימות בכל הבריאה אלא חסרון דבר מה שצריך תקון וא"כ למה אמר שראה שכל אשר עשה הוא טוב מאד בשלימות הבירור והתקון הענין הוא כך דמה שעלה ברצונו וח"ע לברוא שזהו אשר ברא בלא שלימו' האמיתי עדיין היינו כדי שיהיה מה לתקן בח"ת אחר הבירור דח"ע הקדומ' והוא מה שיושלם עיקר הבירור במעשה דוקא בירור שני וזהו לעשות לתקן וד"ל וזהו שאמרו (שבת פח, א) התנה הקדב"ה עם מע"ב אם יקבלו ישראל כו' וא"ל אחזיר אתכם לתהו ובהו שנאמר (ירמי' לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וזהו בראשית בשביל התורה שנק' ראשית שנאמר (משלי ח, כב) ה' קנני ראשית דרכו ובשביל ישראל שנק' ראשית שנא' (ירמיה ב, ג) קדש ישראל כו' כשיקיימו התו"מ בפ"מ ומרמז בכ"ז לב' מיני בירורים הנ"ל הא' בירור הראשון שהיה בח"ע הקדומה שזהו התורה הקדומה שהוברר בחי' התמצית כנ"ל והוא מ"ש ואהיה אצלו אמון אומנא כאומן הבונה ע"פ השכל וחכ' שכבר הוברר בחכ' העצמי' (והן כ"ד ספרים דאורייתא כמשי"ת) והוא מ"ש דאסתכל באורייתא וברא עלמא די' הדברות מקור הפנימי' לי"מ כידוע (והוא מ"ש ה' קנני ראשית דרכו וגם זהו מ"ש בשביל התורה שנק' ראשית דפי' בשביל עיקר המכוון דהיינו בסוף מעשה דוקא שהוא בחי' הבירור השני דבח"ת אתברירו בקיום התו"מ בפ"מ שזהו כחכם המנסה החכ' הברורה במעשה ובהנהגה שזהו מ"ש (משלי ג, יט) ה' בחכ' יסד ארץ (שם כד, ג) בחכ' יבנה בית שע"ז אמר וירא א' את כל אשר עשה והנה טוב מאוד יותר משעשה בבירור הראשון דמח' ורצון הקדום וזהו בשביל ישראל כו' אם יקיימו התו"מ בפ"מ דסוף מעשה דוקא עבמ"ת וכמא' במי נמלך בנשמתן של צדיקים שעלו במח' כו' דהיינו מה שיהיה מהם בירור השני בסוף מעשה וז"ש אם לא בריתי כו' (אך בשבת שיש בו מעין עוה"ב שכולו שבת ומנוחה לחה"ע שעולה החכ' בבחי' האין האמיתי בבחי' או"ח למעלה מבחי' הירידה דבירורים שבח"ע וח"ת אמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא א' לעשות לתקן כו'):

(כז) והנה אחר ב' הקדמות הנ"ל בבחי' ב' ברורים הנ"ל ענין בירור הראשון בח"ע שבראש שמברר לחכ' דתור' עד שנק' חכ' ברורה בתכלי' כנ"ל ובירור השני לאחר שהובררה שיביא הדבר במעשה כו' שזהו כחכם שמנסה בנסיון כו' שעי"ז נשלם שלימו' הבירו' הראשון כו' שזהו ענין ב' מדרגות דתשב"כ ותשבע"פ ומ"ש דבינה יתירה נתנה באשה יותר מבאיש כו' אע"פ דתשבע"פ מקבל מתשב"כ וכמ"ש דח"ע שהוא תשב"כ אתמשך בח"ת בתשבע"פ כו' כנ"ל דהנה ידוע שתשב"כ נק' פנים מאירות ותשבע"פ נק' פנים מסבירות והענין הוא דאותיות דתשב"כ נמשכו ממקור החכ' הקדומה בבחי' הארת אור פנימיות ועצמיות דהיינו בחי' המובחר והתמצית שהוברר מכל עומק החכ' הקדומה העצמית ואע"פ קלד, בשבאו באותיות מצומצמות במספר כמו כ"ד ספרים כו' שזהו המשכת האורות בכלים בבחי' ירידה דאו"י כנ"ל אבל אותיות הללו הן בחי' כלים ואותיות עצמיים ופנימיים שמכילים ומגבילים לכל בחי' האור דח"ע הנבחר ונברר בבחי' פנימיות ותמצית דוקא כנ"ל כמ"ש (משלי ל, ה) כל אמרת אלוה צרופה כו' (ולא באותיות דטה"ע שהן לצורך שפע העולמות) וע"כ כל הקורא בתורה שבכתב כקורא בשמותיו העצמיי' ממש שמכילים לבחי' אור אמתת עצמותו ית' כמו שהוא בבחי' הפנימיו' ועצמיות שבו שנק' ואמת הוי"ה (תהלים קיז, ב) והוא בחי' היושר (שם צב, טז) כי ישר ה' כו' וע"כ נק' התורה (יהושע י, יג) ספר הישר כנ"ל) כמ"ש אשר יקראהו באמת באמת דאותיות דהתורה קוראים לאמתת אור העצמות וע"כ לע"ל א' באורך אור דתורה הפנימית ועצמי' כשיבא אור זה בשלימו' הבירור דאו"ח נראה אור עצמותך ממש (כמשי"ת) וזהו שנק' פנים מאירות באור העצמות דא"ס ממש כאור המאיר בהבהק' יתירה כמו שהוא בעצם הגם שהוא מלובש בכלי כאור המאיר בזכוכית בהירה מאד או אבן טוב הזך ובהיר בתכלית כמו אבן השהם (שהוא אותיות משה צ"ע שנא' בו (שמות ב, ב) כי טוב הוא בעצם כי מן המ"ע נמשך בבחי' הבירור דחכ' דתורה אור הנבחר כמו שאו' הבוחר בתורה ובמשה עבדו וישראל כו') וכמו במ"ת שבאור פניך ממש נתת לנו אע"פ שהיה קול אלקים מלובש באותיות עכ"ז נק' פנים מאירות בלי צמצום והעלם כלל וכלל להיותו בחי' כלל עצמיי ממש (וכמ"ש אז ראה ויספרה כו' (איוב כח, כז) ל' אבן ספיר מתחלת הווייתו) והן אותיות דכ"ד ספרים דאוריי' שהן במספר מכוון בקרי וכתיב כו' לא יוסיף ולא יגרע לעולם כמ"ש אל תוסף כו' כי גם נו"כ דבר ה' דבר בם כאותיות התורה שנאמרו למשה בסיני וקדמו במח' ח"ע הקדומ' וזהו (ישעי' מ, יב) מי מדד בשעלו מים מים דאורייתא שנמדדו בקצבה ומדה דוקא להיות שנשאבו מים החכ' הקדומה בבחי' בירור המובחר והתמצית דוקא וזהו ותמלא כדה כו' כמו ששואבין בכד קטן מים הגדול ששואב מים הצלולים ונקיים המתוקי' וטובים הנבחרים דוקא וכך מי החכ' דתשב"כ נק' מיין צלילין מיין מתוקין (תהלים יט, יא) מתוקים מדבש כו' (כמו מבחי' עה"ח כמו (שמות טו, י) ויורהו ה' עץ כו' וימתקו המים המרים שבכחם להמתיק גם לגבו' קשות לגמרי להפוך מרירו למתיקו כו' שזהו שנק' תורה של חסד לטהר גם את הטמא כנ"ל וכמ"ש (איוב יד, ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד בחי' יח"ע דתורה וזהו אור ירידת ההמשכה דח"ע דתורה שנק' פנים מאירות הנבחר ונמשך ומתלבש באותיות להאיר בח"ת שהיא תשבע"פ שנק' פנים מסבירות שז"ש ח"ע דאתמשך בח"ת כמ"ש חכמות בחוץ כו' וענין פנים מסבירות דתשבע"פ הוא ענין בירור השני הנ"ל שבא בנסיון לאחר שכבר הוברר בשכל שהוא שלימות הבירור כנ"ל והוא הנק' בירורים דאו"ח בכלל ובאור הענין ידוע שזהו כמו הברקת האור נקודת השכל מכח המשכיל הגם שבא בבחי' בירור בנקודה די' הרי הוא בבחי' אין והעלם עדיין עד שבא לבחי' יש בהשגה דבינה שהוא כח ההסבר קלד, גלהסביר הדבר בכח עיון השכל בהשגה ממש שבא בבחי' התפשטות והרחבה גדולה ולימין שמאל ואורך ורוחב בטעמים וסברות לכאן ולכאן שנק' פנים מסבירות שמטעים את אור נקודת השכל ומבררו לתכלית האמת וכידוע שאע"פ שהשגה דבינה נק' יש מורגש כי בא לכלל הגשמה בהשגה ותפיסה שמושג ומובן בטעם וסברא ממש כמו מ"ט דר"פ כו' שזהו בחי' גילוי ההעלם דנקודה דחכ' שנק' אין אבל בזה דוקא מתברר אמתת נקודת החכ' לתכליתו כמו שהיא בלי נטיה לחוץ דהיינו בהבדלה בין פנימיות לחיצוניות שבה ונק' מקום המתברר כמצרף לכסף כך ע"י העיון דפנימית בינה שמעיין בטעמו של דבר איך הוא ומה הוא בהסבר וטעמים בכמה אופנים שונים אז דוקא יגלה האמת דנקודה זו בפנימית שבה כו' שכח זה גדול יותר מגוף אור הברקת השכל שבא מאין כענין הבן בחכ' כך יש נבון שמבין דבר מתוך דבר שמלבד ענין כח הבירור הזה שבעיון דבינה הנה אנו רואים שיתרחב ויתפשט נקודה זו להיות ממנה רבוי חדושים אופנים שונים שנולדים ומתהווים ברבוי הסברות בחדוש גמור שלא היה כלל בנקודה זו כענין רבוי חדושי הדינים והלכות רבות דתשבע"פ שנולדים ומתהווים מן הפלפול בעיון בטעמים וסברות רבות בחדוש גמור שלא היה זה בכח המשפיע שהן אותיות דתשב"כ ר"ע שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי כו' ואע"פ שמקבל מחכ' דתשב"כ כמו מ"ט דר"פ א"ק וכן ר"ע היה דורש על כל קוץ דוק' אבל מתהוה רבוי חדושי הלכות שאין להם רמז במקרא כלל כידוע בכמה הלכות ודינין שהן מחודשים לגמרי מפי חכמי ישראל ואסמכוהו אלאו דלא תסור כו' כעירובין ונט"י ונר חנוכה ושאר מצות דרבנן וכן בדקדוקי סופרי' כגזיר' י"ח דבר וכה"ג ויש בכחם לגרוע כמו (מכות כב, א-ב) מלקות דגרעו חדא (ר"ה כה, א) ובמועדים אמר אשר תקראו אתם אפי' מוטעים וכה"ג וכ"ז לפי שיש כח במקבל יותר ממשפיע בחדוש יש מאין ממש הרבה יותר מחדוש מאין ליש דמשפיע מחכ' לבינה שנק' רבוי ותוס' וגידול בתולדה וצמיחה דאו"ח יותר הרבה מן אור הזרוע דמשפיע כמו אשה כי תזריע וילדה ולד שלם ברמ"ח איברים דהגם שמן המשפיע בחי' מ"ד לא היה רק טפה אחת כלולה בהעלם מכל האברים פנימיים וחיצוניים אבל במ"ן דנוק' נתרבה ונתגדל ולד שלם במוחין ומדות פנימיים ואברים חיצונים ונק' חדוש גמור ולא מן ההעלם לגלוי בלבד שהרי אמר וילדה זכר התולדה שהוא החידוש מאין ליש על שמה דוקא לפי שגידול וריבוי זה יותר מגוף אור השפע דמ"ד וגם מתחדש מעיקרו כזורע חטה בארץ שתרקב והיה לאין בארץ ואח"כ והולידה והצמיחה ברבוי גדול מאד שזהו חדוש התולדה מכח הצומח שבארץ עצמה דוקא רק שא"א בלא זריעה בארץ כו' כ"ה אור דתושב"כ בכל המצות שהן בבחי' ההעלם דח"ע שירדו באותיות בבחי' זריעה בארץ שהוא תושבע"פ שזהו מאין דחכ' ליש דבינה שנק' ספר וספור כידוע והוא העיון שבתלמוד דדייק במילי דחכ' דתשב"כ בפנים מסבירות נעשה התרחבות גדולה בגילוי רמ"ח אברים דרמ"ח מ"ע כו' והוא עיקר הבירור האמיתי בפנימיות קלד, דוחצוניות כוולד באברים פנימיים וחיצוניים עד צפרניים ושערות כו' והוא שנק' גידול וצמיחה שמצמיח ברבוי גדול מאד שהן חדושי ההלכות לאין שעור כמ"ש (ש"ה ו, ח) ועלמות אין מספר כענין זורע צדקות מצמיח ישועות כזורע קב להוציא כמה כורין שנק' חדוש גמור ברבוי גדול בכפלי כפלים על האור הזרוע וז"ש דבינ' יתירה ניתנה באשה תשבע"פ מל' פה תשבע"פ קרינן לה מאיש דח"ע שבאותיות דתשב"כ פי' בינה יתירה בחי' עיון דבינ' שבה יתירה על נקודה דאור הזרוע דחכ' כנ"ל להגדיל ולהוסיף בחדוש רב ולעשות בירור שני שהוא שלימות הבירור דנקודה דחכ' הגם שכבר הוברר בח"ע הקדומה כמו הנסיון דחכ' במעשה כך אור זרוע לצ"ע בתשב"כ שנק' כ"ד ספרים שנמשך למעשה במצות בפ"מ בדברים גשמיים שנברר בירור שני במ"ן דנוק' שהוא עיון דתשבע"פ בגלוי גמור לאופן הרצה"ע במעשה בכלים דרמ"ח מ"ע שנק' אברין דמלכא וכ"ה באור הזרוע לצ"ע במספר שרש נש"י שהן ס"ר ששרשן בס"ר אותיות התורה בחי' אותיות עצמיים דג' קשרים הן כאבן דשהם כמ"ש במ"א ונזרעו בגופי' דנגה דעשייה בחומר גשמי בבטול רצון הנה"ט דוקא בעומ"ש ולקיים המצות בדברים גשמיים שזהו שנק' צמיחה ותולדה בארץ בתוס' ורבוי הגדול כמ"ש (יחזקאל טז, ז) רבבה כצמח כו' ותרבי ותגדלי כו' וכמ"ש (תהלים קכו, ב) אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה וכן (ש"א ך, מא) עד דוד הגדיל וכן (הושע ב, א) והיה מספר כו' כידוע שנק' בינה יתירה באשה יותר כו' כמ"ש אשת חיל עטרת בעלה כו' וזהו לפי דסוף מעשה עבמ"ת שזהו בחי' בירור השני דאו"ח דמל' ממטה למעלה שנק' צמיחה יותר מעלייה דח"ע הקדומה בבירור הראשון דאו"י וזהו בשביל התור' וישראל שנק' ראשי' שישראל עלו ג"כ במח' בבחי' פנימיות ותמצית כמ"ש הבוחר כו' וירדו למטה בבירור עה"ד טו"ר שנק' בירור דאו"ח דיריד' זו ודאי לצורך עליי' היא לעלות למעלה מן המשפיע דהיינו בעצמו' דאא"ס ממש שלמעלה מאור דח"ע שבתורה הקדומה שירדה למטה להאיר בח"ת אע"פ שנק' אמת משום דנתב"ס דוקא מטעם הנ"ל וזהו והנערה טובת מראה מאד כו' ותרד העינה ותמלא כדה ותעל פי' ותרד העינה זהו ירידה דח"ע מבחי' בירור הראשון דאותיות כ"ד ספרים שנשאב מים הח"ע בבחי' תמצית ומובחר כנ"ל והוא מ"ש ואהיה אצלו אמון אומנא כנ"ל וירידה זו בח"ת (תשבע"פ שנק' פנים מאירות אור בכלי בחי' שוב שלמעלה מאור דח"ע כנ"ל) לצורך עלייה למעלה מאו"י דמשפיע והוא בירור הב' בעיון דתשבע"פ בחדוש גמור ורבוי גדול דצמיחה ותולדה לאין שעור שבבחי' או"ח בבטול היש לאין מלמטה למעלה מחמת בינה יתירה שבאשה כו' ככח הצומח שבארץ שהולידה והצמיחה כו' כאשה כי תזריע כו' כנ"ל וזהו בחי' רבקה בחי' שם ב"ן דמל' א"ח עט"ב ונקבה תסובב גבר אחר הבירור וכמ"ש יצאו מים חיים כו' אל הים הקדמוני לאמת האמת בעצמות ח"ע הקדומה והוא העדן דעין לא ראתה רק למחכה לו כו' שנק' עמל תורה שמזה יהיה עליית הנשמות שילכו מחיל אל חיל בהעלם אחר העלם קלה, אלאין שעור למעלה כו' שלמעלה מאו"י דתענוג העוה"ב בשכר המצות כמ"ש במ"א וזהו ותעל למעלה מאו"י דח"ע הקדומה ואמנם בפי' ותעל משמע שכבר עלתה ונכללה במקורה שהוא בחי' התכללות דאור במאור עצמו ולא שעולה עדיין בהילוך בעלייה ובטול האור כעליית הנשמות שיהללוך סלה כנ"ל שלא הגיעו עדיין לעצמו' המאור שנק' שעשועי המלך בעצמו ממש ואמנם ותעל עלייה זאת היא ההתכללות דאור במאור עצמו הנה זהו שיהיה בסוף אלף הז' שיהיה מנוחה לח"ע שלא יהיו עליית העולמות כלל כמ"ש ונחיה לפניו ממש בנצחיות דעצמות א"ס שנק' יש האמיתי וזהו (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש האמיתי (והעוה"ב נק' פרס חצי התחתון דכתר תר"ך כו') שיעשה למחכה לו ע"י בחי' עמל תורה דדייק כו' דוקא שזהו כח החדוש יש מאין שבארץ בכח הצומח שמצד עצמה לבד שלא ע"י זריעה כלל כמ"ש (שמות לד, כא) בחריש ובקציר תשבת וכמו (שבת ל, ב) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות כו' וכה"ג והיינו מ"ש (מיכה ה, ו) והיה שארית יעקב כו' אשר לא יקוה לאיש כו' ונק' ארץ חפץ וזהו לעול' יירשו ארץ ארץ החיים חיי עול' דא"ס וכמ"ש (ויקרא כו, מב) והארץ אזכור לפי שנתב"ס תחלת כל התחלות בסוף כל כו' וד"ל:

(כח) וזהו והנערה טובת מראה דקאי במל' דא"ס קודם שירדה אור דח"ע בח"ת שזהו כמו שיהיה לע"ל בהתכללות האור דתורה במאור עצמו כנ"ל וזהו ועינינו מאירות בבחי' מאור שמאיר אור כענין המאור שבה כו' ונק' נער חסר ה"א עד לא קבילת דכר וזהו כמ"ש בתולה ואיש לא ידעה כמ"ש (ירמי' לא, יב) אז תשמח בתולה במחול שעדיין לא ירדה להיות בבחי' מקבל מאור משפיע דאו"י דאותיות דכ"ד כו' נק' איש וכמו שתצמח לע"ל מן הארץ בלא זריעה כלל לע"ל כנ"ל וזהו שנק' טובת מראה בעצם בבחי' מקיף שמאיר כל אור דתורה כמו שהוא במאור עצמו רק שהוא בבחי' או"ח כחדוש יש מאין בארץ בלא זריעה בבחי' בטול היש לאין וזהו מאד בלי גבול כמו המאור עצמו ואח"כ ותרד העינה ותעל כנ"ל שעלתה במאור עצמו וד"ל:

(כט) ובכ"ז יובן מארז"ל (בב"ר פ"ס, ח) דיפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה כו' ובאמת זהו לכאורה פלא גדול מאד דאיך אפשר לומר שיהי' שיחת עבדי אבות יפה יותר מתורת הבנים אחר שתורת הבנים נק' תורת הוי"ה ממש שקבלו פב"פ ובכל פ' נאמר ויאמר ה' אל משה והלא באבות עצמו אמר (שמות ו, ג) ושמי הוי"ה ממש לא נודעתי להם כי לא קבלו התו"מ בגשמיות רק ברוחניות כידוע וא"כ איך יהיה שיחת עבדי האבות יפה יותר מתורתן של בנים ואם מפני שהוכפלו דברי אליעזר בפ' זו וכמה גופי תורה במצות תפלין וסוכה נאמ' בקצרה היא גופא קשיא כו'. אך הנה יובן ע"פ הידוע ומבואר במ"א (בפ' לך לך) בטעם שספר בראשית נק' ספר הישר דוקא כי הספר הזה מספר הכל בסדר הדורות מאדה"ר עד נח ומן נח עד אברהם ויצחק ויעקב ויוסף והשבטים שבאו למצרים קלה, בואע"פ שרוב עניני הספר הזה הן רק ספורי דברים פשוטים ואין בו מעיקר התורה שהיא הצווי במ"ע ול"ת שמתחיל בס' שמות מהחדש הזה לכם וכמ"ש ר"י שלא היה צריך להתחיל רק במצות ולמה הודיע בתחלה כח מעשיו במע"ב וחטא אדם בעה"ד וכל פרטי הספורים פשוטים והדורות שעד אברהם ויצחק כו' וכל הקורות אותם אך כל הספר הזה דבראשית בספורים הללו הוא מקור ושרש הראשון לכל המצות הכתובים בספרים האחרים וע"כ נכתב ספר זה באריכות גדול בכל ענין וספור שבו גם במה שקדם לאבות והמצות שבספרים האחרים נכתבו בקצרה לפי שכל מה שנכתב בענין המצות שנק' תורת הוי"ה ומצות הוי"ה הכל נמשך מס' זה דבראשית דוקא וע"כ נק' ספר הזה ספר הישר דוקא מפני שהוא שם הכולל והמקור לכל המצות הכתובים בספרים שאחריו שנק' דרכי היושר והאמת כמ"ש (הושע יד, י) כי ישרים דרכי ה' כו' ולפי שמס' זה נמשך לכל אופני פרטי דרכי ה' שבמצות הישרים נק' ספר הישר סתם ועיקר שם זה הוא על האבות ותולדותם שהן נק' ישרים כידוע לפי שהן בבחי' היושר והאמת באמתת אור העצמות דא"ס ב"ה שהרי האבות הן הן המרכבה ממש לאמתת עצמות אא"ס ב"ה כמו שהוא בבחי' פנימיות דוקא והן מדותיו העצמיים ממש שנמשכו מפנימיות חו"ב ורצון ותענוג שבעצמותו ממש שמשם מקור החכ' ומדות דתו"מ כידוע וכמ"ש (מיכה ז, כ) אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם מקדמונו ש"ע קדמון לכל כו' טה"ע סדכ"ס כו' וע"כ כל המכוון בספור מע"ב וכל הדורות עד האבות רק בשביל ספור האבות לבד וע"כ כאשר בא לספור דאברהם מאריך בו בכל עניניו להיותו בחי' מרכבה לבחינת פנימית החסד דעצמות א"ס ב"ה וכן בספור דיצחק בנו שהוא בבחי' הגבו' ומאריך יותר בספור דיעקב ויוסף והשבטים מפ' ויצא עד פ' שמות לפי שהוא הקו האמצעי בחי' ת"ת שנקרא בריח התיכון שכלול מהכל והוא עיקר שם יושר שהוא האמת ונק' ישורן כמ"ש תתן אמת ליעקב שמבריח מקצה העליון כו' ואין בו נטיה לימין ושמאל וכלול מהכל במדה ישרה ונכונה שהן הדרכים דתו"מ שנק' דרכי ישרים כמ"ש (תהלים עח, ה) ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל ע"כ מאריך בו יותר מכולם לפי שמשם שרש התו"מ שנק' ישרים וע"כ נק' כללות הספר דבראשית ספר הישר להיותו מדבר בבחי' היושר הנבחר בפנימיות ועצמות דא"ס ממש וכל מע"ב ותולדות הדורות הכל בשביל האבות והתו"מ שנמשך מהם ולכך מתחיל במע"ב ואדה"ר ותולדותיו עד שבא לאברהם שהוא בחי' הפנימיות ביותר מכל מע"ב וג"ע ואדה"ר ונח כו' וכמו שהחיצונית נגרר אחר הפנימית שבשביל הפנימית נמשך החיצוניות ואדה"ר היה פנימית דמע"ב וכן הג"ע ונשמות הגבוהות שאחריו כחנוך ומתושלח ונח וכה"ג עד אברהם שהיה מרכבה לפנימיות ועצמות החסד דא"ס ממש שהוא הפנימית מכולם וע"כ הקדים משה לכתוב ס' בראשית לפני ספרים האחרים להיותו מקור ושרש לבנין התו"מ שנתן לישראל והיינו מן האבות שהן המרכבה לחכ' ומדות שבפנימית ועצמות דא"ס ב"ה כנ"ל וכידוע שזהו כמשל האב שהכין לבנו כל הדברים הנצרכים לבנין עצים קלה, גואבנים וכל אופני הבנין בציורו ובכל הנצרך בכסף וזהב ונחשת וכדוד שהכין לשלמה כל בנין בהמ"ק ואין הבן צריך רק לבנות הבנין בפ"מ בלבד כי הכל יש מן המוכן אצלו מאביו ולא ישנה תפקידו באופן ציור הבנין כי לא ידע ולא יוכל לשנות מהכנת אביו גם באופן ציורו כמו שאמר דוד לשלמה (דה"א כח, יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כו' ועד"מ זה יובן ג"כ בהכנה דאבות שהן המרכבה בפנימית לפנימית ועצמות דא"ס ב"ה שהכינו שרש בנין התו"מ לבניהם שהרי אמר באברהם (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' ושמרו דרך הוי"ה לעשות צדקה ומשפט הרי אברהם היה מצוה לבניו שיהיה בם כח ההילוך ושימור לשמור דרך הוי"ה שבתו"מ לעשותם בפ"מ והיינו צדקה ומשפט שכולל כל המצות בפ"מ כי אברהם היה מרכבה לבחי' פנימית החסד דא"ס שהוא שרש ומקור הראשון לפנימית האור דקו"ח בקו הימין דחח"נ דאצי' שנק' דרך הוי"ה ממש הכולל כל המצות שהן בבחי' החסדים בהמשכ' האורות בכלים וכללות' הוא הצדקה ומשפט וכידוע דעל ג' דברים העולם עומד על התורה ועבודה וגמ"ח שכוללים הכל וגמ"ח הוא חסד דאברהם שבקו הימין וכל ספורים הבאים באותיות בס' זה דבראשית באברהם הוא המקור למצות אלה שבבחי' החסדים שיבוארו בספרים האחרים וכן מצות שתלוים בבחי' הגבו' כמצות קרבנות ותרומות ומעשרות בבחי' העלאה וכן כל הל"ת מקבלים מאותיות וצרופי' שבספור דיצחק וכל עניניו וכללות הכל ממ"ע ול"ת נכללים בקו האמצעי דתורה כמ"ש (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו שזהו מבחי' יעקב בריח התיכון כמ"ש תתן אמת ליעקב אמת דתורה שם בישראל והן כל הספורים דיעקב ויוסף כו' (גוף וברית כו') וכפי שכבר הוכן השרש דתו"מ באבות שהן המרכבה ככתוב בס' בראשית שהן בבחי' הפנימית ועצמות דתו"מ כמו שהוא במהותו ועצמותו ית' כך ניתן לישראל במ"ת שיבואו לקיים בפ"מ כי הכל היה כבר מן המוכן וא"צ רק לבנות בנין התו"מ לעשותם בפ"מ כשא' (שמות כד, ז) נעשה ונשמע כו' כמו שיצוה האב לבן לבנות מכל אשר הכין וכפי הציור שמוסר לו דוקא כנ"ל בדוד ושלמה. וראייה לזה ממה שאמר (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי הרי כפי הפשט קיים אברהם כל התו"מ מצותי חקותי ותורותי ממש שנקרא תורת הוי"ה ומצות הוי"ה שנתן לישראל בפ"מ ואיך קיים מצות התלוים בא"י וביצ"מ כמצה וכה"ג אלא צ"ל דמ"ש מצותי חקותי ותורתי היינו בחי' התו"מ בפנימיות ממש כמו שהן בשרשן בפנימיות מהו"ע ית' שהוא בפנימיות הרצון ותענוג וחכ' ומדות שהוא באמתת אור העצמות ממש שלזה נק' מצותי חקותי ותורותי דוקא וכמו (תהלים קיט, צו) רחבה מצותך מאד שהענג העצמי שבמצותך ממש רחבה בבחי' א"ס ממש ולכל תכלה ראיתי קץ שיש קץ וגבול לכל התענוגים העליונים שברצון וחכ' כענג שברצון וחכ' דמע"ב וכה"ג כמ"ש כי עמך מקור חיים כו' רק מצותך רחבה מאד וכן אמר על התורה הקדומה העצמית (איוב יא, ט) ארוכה מארץ מדה ורחב' מני ים כו' וכתיב בה (משלי ח, ל) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועי' כו' שעשועי' קלה, דהעצמיים ממש והוא שיתגלה בעוה"ב שאמר באורך דתו"מ שבעצמותו נראה אור עצמותך ממש (ע"י קיום התו"מ בפ"מ דוקא שנק' סוף מעשה שעבמ"ת שנק' בירור שני שמאמת לאמת דתו"מ הראשון והוא שנק' טובת מראה בעצם שעולה בבחי' או"ח במאור עצמו כנ"ל בפי' ותעל ע"כ באורך נראה אור העצמות (כמשי"ת). אך א"כ יש להבין במה שאמר ושמי הוי"ה לא נודעתי להם שהוא פנימית שמי העצמי שהוא שם הוי"ה דתו"מ כנ"ל אחר שהאבות הן המרכבה לפנימיות הוי"ה שבתו"מ שבעצמות דוקא כנ"ל וע"כ אמר שמע אברהם בקלי כו' וידעתיו שיצוה את בניו ושמרו דרך הוי"ה לעשות שהוא מצד שרשו בשם הוי"ה דתו"מ שבעצמות כאב שמכין לבן כנ"ל וע"כ גם בבנ"י אמר (דברים ז, יב) והיה עקב תשמעון את המשפטי' האלה ושמרתם ועשיתם אז ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ואין ברית אלא תורה כמ"ש (ירמי' לג, כה) אם לא בריתי יומם כו' והוא מ"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם בחי' חסדים חסד ואמת דתו"מ כידוע אשר נשבעת כו' דמשמע דקאי על בחי' חסד ואמת זה דתו"מ הוא שנשבעת לאבותינו מימי קדם כנ"ל וכ"ז לפי ששרש התו"מ ושרש האבות בעצמות ופנימית דא"ס ממש שנבחרו שם בבחי' הפנימית ועצמיות ממש כמאמר ישראל עלו במחשבה כידוע כנ"ל וד"ל:

(ל) אך התירוץ לזה יובן ע"פ כל הנ"ל בענין ב' מיני בירורים דאו"י ואו"ח בח"ע וח"ת בשרש תשב"כ ותשבע"פ שנק' ספר וספור דבירור הראשון היה בח"ע העצמית וחכ' דתורה של מעלה שהן כ"ד ספרים כו' כנ"ל שזהו כמו החכם הגדול שמברר בכח עצמות שכלו איזה חכ' עד שיהיה עולה תכלית הבירור (כעצה בדבר מה כנ"ל) כך הוברר כבר כל התו"מ בעצמות דא"ס בבחי' פנימית הנבחר מכל עומק כח חכמתו העצמית כנ"ל וזהו אז ראה ויספרה בתכלית הבירור כמ"ש כל אמרת אלוה צרופה כו' הכינה וגם חקרה במחשבה העצמית טרם שעלה ברצונו וחכמתו להשתלשלות העולמות ונק' תורה הקדומה וזהו שא' הבוחר בתורה כו' וכמ"ש ואהיה אצלו אמון כו' וכמו"כ האבות נבחרו בעצמות א"ס בבחינת פנימית ותמצית כנ"ל בענין האבות הן המרכבה לעצמות ופנימית חכ' ומדות שנק' ימי קדם ממש כנ"ל ולזאת גם שרש ומקור דתו"מ כמו שהובררו במהו"ע ית' ממש ניתן לאבות דוקא כמ"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת כו' שהוא חסד ואמת דתו"מ שלמעלה ממש ולז"א ששמע אברהם וישמור מצותי חקותי ותורתי העצמית (כענין (ברכות ו, א) שא' הקדב"ה מניח תפילין (ר"ה יז, ב) ומתעטף בציצית כמ"ש (דניאל ז, ט) לבושיה כתלג כו' שהוא באדם דאצי' באו"כ שנק' הקדב"ה כידוע) וגם אמר כי ידעתיו אשר יצוה את בניו ושמרו דרך הוי"ה לעשות כו' שזהו כח ההמשכה מתורה הקדומה להיות באה בבחי' אותיות וכלים דתשב"כ שהוא שם הוי"ה דאצי' באו"כ שבכל מצוה שנק' דרך הוי"ה וכמו כי ישרים דרכי הוי"ה כו' בג' קוין דאצי' שע"ז אמר הכינה וגם חקרה בגילוי מן ההעלם דמח' כמו ס' בראשית שנק' ס' הישר שהוא מקור קלו, אושרש למצות הכתובים בספרים האחרים כנ"ל דהיינו מבחי' המדות העצמיים דא"ס שנק' ימי קדם נמשך באצי' בפרטי היחודים דג' קוין שכוללים כל המצות שנק' דרכי ישרים בפרט ולא עוד אלא שנמשך מתו"מ דאצי' הנקרא דרך הוי"ה לבי"ע בסוף מעשה דוקא כמ"ש ושמרו דרך הוי"ה לעשות צדקה ומשפט שזהו ההמשכה מח"ע לח"ת להביא הדבר חכ' הברורה מכבר בנסיון במעשה והוא לתקן לעה"ד טו"ר דנגה דעשייה שבח"ת דתשבע"פ דוקא אתברירו והוא בירור השני שהוא מאמת לאמת דתו"מ הראשון שזהו שנק' פנים מסבירו' דבינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש שהוא הצמיחה ותולדה בכח הצומח שבארץ בבטול היש לאין הרבה יותר מגוף הזריעה כנ"ל וכ"ה גם באבות אע"פ שכבר הובררו ונבחרו בבחינת פנימית ותמצית דתש"מ ונמשך מהם כח ועוז לח"ת שבמל' שהן כנ"י לקיים התו"מ בפ"מ משום דח"ע אתמשך בח"ת כתשב"כ בתשבע"פ כנ"ל וע"כ אמר יצוה את בניו כו' ושמרו לעשות בפ"מ שאברהם אבר מה דח"ע הקדומה הוא המצוה לתולדות המסתעפים מאתו בשרש נש"י באצי' בו"ק דז"א שהן ס"ר אותיות דתשב"כ ומשם נמשך ליב"ש דבריאה שנק' צבאות הוי"ה עד שקבלו התו"מ פב"פ לשמור ולעשות לדורות לתקן לעה"ד בסומ"ר וע"ט בגשמיות (כמ"ש ויאמר לאדם שהן פני אדם תתאה דמל' במ"ת הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה כו') וכמו משל הנ"ל במי שחכמתו תעמוד לו לתקן דבר המקולקל או להרויח בכלי אומנות שתלוי לפ"ע גדלות עצם כח חכמתו דוקא עכ"ז אין עיקר שלימות הבירור דאמת דתו"מ העליונים כ"א בסוף מעשה דכנ"י בנשמות בגופים גשמיים בבטול הרצון דנה"ט דוקא ובהתלבשות בדברים גשמיים שזהו כתקון דבר המקולקל שבא בנסיון או כזריעה שנרקב בארץ והיה לאין וצומח בתוס' גדול מאד שאז נשלם שלימות הבירור הראשון דאור הזרוע לצ"ע שהן האבות אע"פ שנק' אבות לתולדות דנש"י בתו"מ כמ"ש (ישעי' נא, א-ב) הביטו אל צור חוצבתם כו' אברהם אביכם וכמ"ש בלעם כי מראש צורים אראנו ומגבעות שהן האבות ואמהות כמו שהן בשרשם כנ"ל וכענין שאמר (יחזקאל לג, כד) אחד היה אברהם מטעם הנ"ל הרי אמר (תהלים פ, ט. יא) גפן ממצרים תסיע כו' כסו הרים צלה שעלו למעלה מבחי' שרש האבות שנק' הרים העליונים שהן בחי' ימי קדם הנ"ל וכן אמר (דברים ל, ה) והטיבך והרבך מאבותיך כו' וכמו (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים למע' ממספר ס"ר דאותיות התורה לפי שזהו כח הגידול שיש בבירור השני דסוף מעשה בחדוש גמור מאין ליש ע"י בטול היש לאין בגוף שנק' עפר הארץ בבחי' או"ח הרבה יותר מכח דאור הזרוע דאו"י ממקו' הראשון הנ"ל (אע"פ שגם כח זה לברר לעה"ד לתקן דבר המקולקל דשבה"כ בא מכח העליון דחכ' הברורה בבירור הראשון כנ"ל זהו כמשל הזורע בארץ שאם אין זריעה אין קצירה כמ"ש (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד חסד ואמת דאברהם ויעקב בשרשם וכן (ישעי' לב, כ) אשריכם זורעי על כל מים כו' אבל מה שניתקן דבר המקולקל או הריוח הרב שבא בתוס' גדול מאד זהו חדוש גמור שבא קלו, במצד המקבל השפע דאור הזרוע כאשה שתזריע וילדה ולד שלם ובתוס' רבוי המוחין ומדות ואברים כו' וכחדושי הפלפול שנתהוו מן הפלפול במאן דדייק מילי דחכ' כנ"ל זהו כח החדוש יש מאין שיש בארץ מצד עצמה גם בלא זריעה כלל כמו שיהיה לע"ל דכתיב בחריש ובקציר תשבות כו' רק עכשיו הוא בא ע"י סבת אור הזרוע דמשפיע דהיינו מח"ע לח"ת דמ"ה מברר לב"ן כמ"ש ואל אישך תשוקתך אבל לע"ל נא' (מיכה ה, ו) אשר לא יקוה לאיש כו' וזהו עלייה דמל' דא"ס במאור עצמו כו' כנ"ל בפי' ותעל וכמו ועינינו מאירות בבחי' מאור כמו שהכל יצמח מכח הארץ עצמה (ולא כג' גווני קשת דנגה שנק' או"ח שנמשך מג' גוונין הכלולים בהעלם במאור דשמש שאין זה אור העצמי רק הארה דהארה הנכפל וחוזר לשרשו שזהו עכשיו דתורה אור מאיר מח"ע לח"ת שנק' מראה דמות כבוד הוי"ה דאצי' כנ"ל באבות אלא יהיה מדרגת המל' בתו"מ שלמטה בכח החידוש מאין מלמטה למעלה כמו המאור דא"ס עצמו שזהו שנק' טובת מראה וכן ומראיך נאוה בעצם כמראה דתו"מ שלמעלה ממש שכלול במאור דעצמות א"ס ב"ה וז"ש באורך נראה אור באורך העצמי שנקרא מאור (שלמעלה גם מאור העצמי הנמשך בתור' הקדומה שכבר הוברר לפי שיש כח בסוף באו"ח יותר מתחלה דאו"י כידוע וד"ל):

(לא) וזהו לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם כו' (ישעי' ס, יט) שהוא בחי' ג' קוין דאצי' שמאיר מאור הכתר בח"ע דאצי' שנק' שמש כמ"ש (תהלים פד, יב) כי שמש ומגן כו' וכמ"ש בזהר אך העצמות יהיה לך לאור עולם בנצחיות דאא"ס עצמו ממש וד"ל וזהו בחי' העדן דעין לא ראתה אפי' האבות ומשה ואהרן עד סוף מעשה דכנ"י בשלימות הבירור השני בתו"מ הגשמיים שיעשה למחכה לו שהוא ע"י עמל תורה דוקא שהוא הדיוק בתשבע"פ כמו לחדש ההלכה בתירוץ הקושיא וטעות שהוא לתקן המקולקל עד שנעשה כחדוש גמור שלא היה זה בכח דמשפיע בתשב"כ כו' כ"ה בקיום המצות בפ"מ ובתשובה שלימה דכנ"י מרע דק"נ לאהפכא חשוכא לנהורא כו' נעוץ תחלת הכל בסוף הכל שהוא בחי' העדן שנק' שעשועי המלך בעצמו ממש שלמעלה משעשועים הראשונים שהיו בתורה הקדומה בבירור הראשון הנ"ל וד"ל (וזהו שאמר ואהיה אצלו אמון דמשמע בפ' ואהיה ל' עבר שכבר היתה אמון ואהיה שעשועים וגם משמע ל' להבא ואהיה להבא כמו אהיה אשר אהיה אנא זמין לאתגלאה בעוה"ב כו' והיינו מה שכבר היתה אמון בירידה דכלי אומנות מח"ע לח"ת לתקן לעה"ד כמו מי שבחכמתו יתקן המקולקל כו' עי"ז ואהיה שעשועים להבא בבחי' עדן דמאור עצמו כנ"ל שהוא עליית המל' למעלה גם מבחי' העלייה דנשמות שילכו מחיל כו' שזהו כשהתורה נק' אור ולא מאור עצמו וד"ל):

(לב) ואחר כ"ז יתורץ הקושיא הנ"ל ממ"ש ושמי הוי"ה לא נודעתי להם אע"פ שאברהם קיים כל התו"מ כמו שהן בשרשם הראשון בפנימיות ועצמות דא"ס ב"ה שנק' מצותי חקתי ותורותי כנ"ל וגם יצוה לבניו לשמור דרך הוי"ה לעשות כו' משום דח"ע אתמשך בח"ת כנ"ל דהנה כ"ז הכח קלו, גדאבות הן המרכבה הוא רק לבחי' החכ' ומדות הפנימיות דא"ס ב"ה שיאיר מאמתת עצמותו ונק' אמת הוי"ה כנ"ל כמ"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם כנ"ל אבל זהו עדיין בבחי' בירור הראשון דח"ע העצמית שבא מלמעלה למטה בבחי' או"י כנ"ל וזהו וארא אל אברהם כו' באל שדי שהוא אל דחסד שמתכלל עם בחי' הגבו' שנק' שדי שאמר לעולמו די כו' בחי' הצמצום אע"פ שזהו מקור דבחי' התקון דבחי' קו המדה בבחי' ההתכללו' דחו"ג במדה ושעור נכון בבירור בתכלית שהן שרש התו"מ באבי"ע כנ"ל עכ"ז אין זה שמי הוי"ה ממש שלא נתגלה להם עדיין בשלימותו כמו שהוא כ"א דוקא בסוף מעשה כאשר בא גילוי רצה"ע שבתו"מ למטה בדברים גשמיים שהוא בחי' בירור השני דאו"ח בנגה דעשייה כנ"ל ששם דוקא עיקר גילוי שם הוי"ה שנק' שמי ממש שנעוץ תב"ס בסוף הכל דוקא וזה היה במ"ת בא' אנכי הוי"ה אלקיך אשר כו' שכולל כל רמ"ח מ"ע ולא יהיה לך שכולל שס"ה ל"ת כו' שהגם שהמצות שבאו למטה אינן רק בחי' גילוי רצה"ע שבעצמותו כמו גם בענין מעשה מצות צדקה וחסד גשמי למטה שמלובש בזה מבחי' החפץ חסד שבעצמות א"ס ב"ה שהוא פנימית החסד דא"ס שהי' מקור ושרש דאברהם איש החסד כנ"ל להיות נמשך מזה קו הימין דחח"נ דאצי' עכ"ז בהתלבשות רצה"ע הזה במצות הצדקה גשמית למטה נעשה בזה שם הוי"ה שבעצמותו ממש שלא נודע לאברהם הגם שהי' עושה חסד וצדקה עם הבריות בפ"מ מאחר שלא ניתן לאברה' התו"מ בגשמיו' בפרט והלכותי' כדין הלכות צדקה עכשיו רק ברוחניות דמצוה זו כמו שהיא למעלה עדיין באו"י דחסד העליון שאין בזה בירור השני דאו"ח לברר ולתקן לעה"ד טו"ר כו' משא"כ עכשיו שניתן מצו' זו לישראל לקיים מצות צדקה בבטול הרצון דנה"ט אע"פ שאינו איש חסד בטבעו ואינו עושה החסד וצדקה רק מצד בטול הרצון לקיים רצה"ע זהו שעולה למעלה בבחי' או"ח בבירור ותקון דנגה דעשייה שהוא סוף מעשה שעבמ"ת שבזה נשלם שלימות הבירור הראשון דאו"י מטעם הנ"ל וכה"ג בכל המצות שנעשו בדברים גשמיים דוקא (ואע"פ שיצוה אברהם איש החסד העליון לבניו לעשות צדקה ומשפט וממנו עיקר הכח ועוז לבניו לשמור דרך הוי"ה בכל המצות שהן בקו הימין דחסד כנ"ל מ"מ לא נגלה שם הוי"ה העצמי שבמצוה זו כ"א כאשר בא בסוף מעשה כמו הבירור השני בנסיון בפ"מ כנ"ל באריכות וד"ל. וראיי' לזה ממ"ש (משלי יד, לד) צדקה תרומם גוי שתרומם לישראל למע' מעלה גם משרש האבות שהן המרכבה וכללות המצות בגשמיות נק' צדקה כמ"ש וצדקה תהיה לנו כו' וכמ"ש בצדקה תכונני כו' (ישעיה נד, יד) ואפי' האומר הרי סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני כו' ה"ז צדיק גמור (פסחים ח, א) וכה"ג בכל המצות כאשר עושה בבטול וכפיה דנה"ט שזהו כצמיחה שבארץ שיצמח יותר מגוף הזריעה כמ"ש זרעו לכם לצדקה קצרו כו' וכן זורע צדקות מצמיח כו' כנ"ל) וזהו ושמי הוי"ה לא נודעתי להם שלא נודע להם עדיין שלימותו האמיתי אע"פ שכמה פעמים אמר לאברהם בשם הוי"ה כמבואר בכמה כתובים כו' ועכ"ז אמר והיה עקב תשמעון כו' ושמר ה' אלקיך לך את קלו, דהברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך שזה יהיה שכר המעשה במצות גשמיות שישמור הברית והחסד כו' שהוא העוה"ב שיתגלה מאור העצמות דא"ס מפנימיות הענג ורצה"ע שבמצות העליונות כמו שהוא במהו"ע כו' וד"ל. וזהו שלע"ל יאמרו כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כי אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך (ישעיה סג, טז) וסמיך ליה למה תתענו ה' מדרכך כו' שוב למען עבדיך שבטי נחלתך דוקא כי הנה יש מחלוקת בגמ' (שבת נה, א) (ע"ש בתוס' ד"ה ושמואל) אם תמה זכות אבות או לא תמה ושרש הענין הנה יובן ע"פ הנ"ל בשרש האבות שהן המרכבה לפנימיות מדות דעצמות א"ס ב"ה (וכמו במשיח שאמר ישכיל כו' ונשא מסטרא דאברהם כו') שז"ש תתן אמת ליעקב כו' דחסד ואמת זהו חסד ואמת דתו"מ שהן בעצמות א"ס שניתן לאבות מצד שרשם בפנימיות ועצמות כנ"ל וזהו אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם קדמונו ש"ע כו' ומהם עיקר המשכת הכח ועוז לישראל בקיום התו"מ באוי"ר בפ"ע וכמ"ש אשר יצוה את בניו כו' ושמרו דרך הוי"ה כו' פי' ושמרו שבודאי ישמרו לדורות הבאים עד ימות המשיח בלי הפסק ובטול אע"פ שכמה דורות חטאו בנ"י וסרו מדרך הוי"ה כו' עכ"ז נשארו בעצם התקשרות' בתו"מ ובאו לידי נסיון בפ"מ על התו"מ כמו בימי מרדכי ואסתר ובימי חשמונאי ובניו כו' וכמו צרות ונסיונות רבים שעברו עליהם ועמדו בנסיונות רובם ככולם עד היום וכ"ז לפי ששרש הענפים בשרש האילן יונקים שהן האבות שיצוה את בניו ושמרו דרך הוי"ה כו' כי בחי' אה"ר דאברהם אוהבי נטוע בכאו"א מישראל לקיום רמ"ח מ"ע ויראה ופחד יצחק להיות סור מרע בשס"ה ל"ת כו' וזהו טעם מ"ד דזכות אבות לא תמה כו' כמו שאו' וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לב"ב למען שמו באהבה באה"ר דאברהם וכן ביראה דיצחק כו' וכמ"ש (ויקרא כו, מד) ואף גם זאת בהיותם כו' לא מאסתים כו' להפר בריתי אתם וכתיב (שם מה) וזכרתי להם ברית ראשונים כו' כידוע אך מ"ד דזכות אבות תמה זהו לפי שגוברים יניקות החיצונים דרע דק"נ ע"י עונות בנ"י עד שנעשה מחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים עד שיכול להיות הפסק האור הראשון דאבות העולם בנש"י בגופים שלא יהיה בהם כח ועוז דאוי"ר ורחמים דאבות לעוררם בתשובה ומע"ט כלל ולא עוד אלא שיהיו נדחים בבחי' שמאל דוחה מלמעלה להגבי' עליהם כח הרע דיצה"ר שיסורו מדרך הישר והטוב כמ"ש למה תתעינו ה' מדרכיך שהוא דרך הוי"ה שצוה אברהם לשמור כו' ותקשיח לבנו מיראתך מבחי' פחד יצחק כו' ועכ"ז אמר שוב לקרבנו בימין מקרבת למען עבדיך שבטי נחלתך דוקא והוא למען הטוב והישר שנעשה בגשמיות במצות בפ"מ ע"י עבדיך שבטי נחלתך בקיום המצות בהיותם בא"י שבזה דוקא נשלם שלימות הבירור הראשון דחסד ואמת דאבות לפי שסוף מעשה עבמ"ת כנ"ל וד"ל:

(לג) וזהו שסמך פסוק זה למה שאמר קודם כי אתה אבינו אתה ממש בפנימיות מהו"ע ית' כמו שהוא למעלה מזכות אבות שהוא בחסד ואמת דימי קדם קלז, אדאע"פ שתמה זכות אבות מ"מ אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו כי בחי' בירור האחרון דתשובה ומע"ט בגשמיות זהו עולה למעלה במהו"ע ית' ממש וזהו גואלנו מעולם הא"ס בלי הפסק כלל כמו (רות ג, יג) אם יגאלך טוב דאור תו"מ דחסד דאברהם כמו ומביא גואל כו' יגאל וא"ל וגאלתיך אנכי ממש כו' וד"ל:

(לד) והנה עם כל הנ"ל יובן המאמר הנ"ל דיפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים כו' דהנה מבואר למעלה בענין טעם מה שס' בראשית נק' ס' הישר להיותו מקור ושרש למצות שבספרים האחרים מצד שהאבות הן המרכבה העליונה לעצמות ופנימית דחכ' ומדות דא"ס ב"ה שמשם מקור התו"מ שנמשך למטה באו"כ שנק' דרכי הוי"ה כו' דרכי היושר והאמת המורים על אמתת אור עצמותו ית' שנק' ישר כמ"ש (תהלים צב, טז) כי ישר ה' צורי כו' וזהו תתן אמת ליעקב חסד לאברהם כו' כנ"ל וע"כ מאריך בספר זה בספור האבות בכל ענייניהם הרבה יותר מגופה של תורה שמדבר בספרים האחרים בכל המצות שנכתבו בקצרה מאד כי כל גופי התו"מ שנאמרו למשה בשם הוי"ה שנק' דרכי ה' שילכו בם להיות עי"ז כל יח"ע שבג' קוין דאצי' באו"כ פנימי ומקיף הכל נמשך משרש ומקור הראשון שהוכן מכבר ע"י האבות שהן המרכבה שזהו שנק' ס' הישר בשם הכולל כנ"ל ולכן כל אורך הספור באברהם ושרה וכל המעשים שלהם הוא מקור ושרש לכל המצות ששרשם במקור דקו הימין הכתובים בספרים שאחריו וכן באורך הספור ביצחק ורבקה וכל ענינים שמזכיר בהם מזה נסתעף כל הארו' שם הוי"ה בצירופי אותיות שבאו בכתב במצות המפורשים ששרשם בקו השמאל וכן בספור דיעקב ויוסף שמאריך יותר כו' להיות שמהם נמשך שרש ומקור כללי הכולל לכל המצות שבאו בהתכללות בקו האמצעי (וגם כל הספורים מה שהיו לאבות ותולדותיהם עם יושבי הארץ ואגב מספר בתולדות אנשי הארץ ומלכיהם כו' כמו אלה בני שעיר החרי ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכה"ג בספור שאר מלכים כמו ד' מלכים עם החמשה שי"ד שנה עבדו את כו' וכה"ג כ"ז וכיוצא בו בתחלת ס' בראשית הכל הוא בחי' בירור הפסולת מן הפנימיות דאבות ותולדותיהם עד שנפרד גם לוט אחוריים דשם מ"ה דחכ' מאברהם וגם בירור הפסולת שהוא חסד דישמעאל עד שבא לספר בתכלית המובחר דחסד דאברהם העליון שזהו תולדות יצחק כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע כו' וכל הנברר מטוב הגנוז בישמעאל במה שנראה להגר מלאך ה' בזכות אברהם ואשר נתברך גם הוא עד אשר גם אשר ילדה מלכה גם היא בנים כו' עד ובתואל ילד את רבקה שהוא עיקר הטוב שהיה גנוז במל' דנגה ויצאה משם להיות בת זוגו דיצחק בן אברהם שהוא בחי' שם ב"ן בחי' נוק' דע"י שתתייחד בשם מ"ה דהיינו יצחק בחי' גבו' דע"י שבח"ס דא"א כו' כנ"ל וכידוע בספרי הקבלה בשרש ד' אמהות שרה רבקה רחל ולאה שהן ד' שמות דבחי' ב"ן ושרה הוא בחי' ב"ן דחכ' דכתר מל' שבכתר ונק' כתר מלכות ונק' אימא עלאה וזהו ויהיו חיי שרה ק' שנה כו' ואברהם קלז, בהוא שם מ"ה דחכ' שבכתר שזהו שנק' אב רם וכמ"ש במ"א (בפ' לך לך) ורבקה הוא בחי' שם ב"ן דמל' דאצי' שנקרא אימא תתאה בחי' בינה שבמל' שהיתה אם יעקב ועשו דהיינו מקור התחלקו' דעה"ד טו"ר כמ"ש שני גוים בבטנך ולאום כו' ורבקה אהבת את יעקב איש תם ישב אהלים בתשב"כ ושבע"פ כו' וממנה שרש הבירור השני בסוף מעשה בתשבע"פ בכללות נש"י בעה"ד טו"ר לאהפכא חשוכא לנהורא כו' וזהו שנקרא טובת מראה מאד בלי גבול בעצם בבחי' מקיף דאו"ח מבירורים דרפ"ח שעולי' למעלה מאו"י דחסד דאברהם שהוא בירור הראשון דחכ' הקדומה כנ"ל (וע"כ בשרה אמר יפת מראה ביופי דהתכללות הג' גוונין דאו"י דתורה אור שנמשך מלמעלה למטה ונק' תורת חסד שגם בחשך לא יחשיך אורה וכמו שא' ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו כו' דנחתת וסלקת כו' אע"פ שהיתה בבית פרעה כמ"ש ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה כו' וז"ש אחותי בת אבי היא כשנק' שרי ביו"ד כו' אבל רבקה היא בחי' אימא תתאה דתשבע"פ שמברר לעה"ד מלמטה למעלה שבזה מתייחד מבחי' הצחוק ושעשועים העליוני' שנק' שעשועי המלך בעצמו שנק' מאור שלמעלה מאור דתורה הקדומ' כנ"ל לפי שנתב"ס דוקא ע"כ נקרא טובת מראה שמראה אור העצמות ממש כמו שהוא כמ"ש באורך נראה אור כנ"ל וכמ"ש ומראיך נאוה כו' וזהו שיצחק מצחק את רבקה אשתו שעיקר בחי' צחוק העליון הוא ברבקה אשתו בחי' ב"ן דמל' שנקרא רבקה של ג' ג' בקר בי"ב צירופים דהוי"ה באדני כו' ביב"ש שהוא בטול רצון נה"ט באו"ח דתשובה ומע"ט בגשמיות דוקא כנ"ל וזהו שהיתה אמון אומנא לתקן דבר המקולקל דרפ"ח ניצוצי' שנפלו כו' כמו ורוח אלקים מרחפת מת רפח והוא מ"ש (בראשית כא, ו) צחק עשה לי אלקים דוקא בחי' ב"ן כנ"ל ואח"כ ואהיה שעשועים יום יום בתענוג העצמות שנק' עדן דעין לא ראתה רק למחכה לו דדייק מילי כו' כנ"ל. וזהו יחוד דח"ת וח"ע למעלה דמה שהיתה אצלו אומן זהו מה שיש בכח החכ' תתאה למטה לברר לעה"ד שהוא שנק' גבו' תתאה ששרשה בגבו' עלאה כמ"ש (משלי ח, יד) אני בינה לי גבורה בינה שבמל' דבינה יתירה דתשבע"פ אימא תתאה לי גבורה עלאה דע"י ששרשו בגבו' שבענג ושעשועים העצמיים בחי' יצחק היותר עליון וזהו משחקת לפניו בכל עת כשהיתה אצלו אמון ושעשועים יום יום ומשחקת בתבל ארצו ב' ארצות דתבל גי' ב"פ רי"ו דהיינו גי' דגבורה שכולל ב' גבורות ג"ע וג"ת געהע"י וגעה"ת ארץ עלאה וארץ תתאה שנק' ארצות החיים כידוע שזהו הענג שעשועים בתורה בבינה ומל' לאה ורחל מח' ודבור העלם וגלוי כו' פנימיות התורה וחצוניות הנגלה כו' דאורייתא סתים וגליא ועיקר השחוק דשם ב"ן דרבקה בתשבע"פ דוקא ליום אחרון שהוא העדן דעוה"ב וז"ש (משלי לא, כה) עוז והדר לבושה בקישוטין דכלה כו' בחדושי דתשבע"פ ותשחק ליום אחרון דוקא לפי שנתב"ס כנ"ל (וזהו שברבקה אמר טובת מראה מאד שכולל בחי' היופי העליון דשרה ויופי התחתון דרחל שנק' יפת תאר ויפת מראה כו') וז"ש לע"ל כי אברהם לא ידענו כו' ולא הזכיר יצחק כלל כי מ"ש כי אתה אבינו זהו יצחק כידוע קלז, גבדרז"ל (בשבת פט, ב) וכן מ"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם לא הזכיר יצחק כלל לפי שזהו מה שאמר אשר נשבעת לאבותינו כי יש מ"ד דזכות אבות תמה כנ"ל אבל בחי' יצחק עולה למעלה מחסד ואמת דהיינו לפי שהוא שרש התו"מ העליונים בשעשועי המלך בעצמו ממש וכמ"ש ואהיה שעשועים כו' והוא שמצחק את רבקה אשתו בבירורים דאו"ח שהוא שלימות הבירור הראשון דאו"י דחסד ואמת דתו"מ העליונים וז"ש כי אברהם לא ידענו חסד דאברהם במצות עליונות וישראל לא יכירנו בבחי' אמת דתורה דיעקב רק כי אתה אבינו אתה ממש בבחי' המאור דעצמות א"ס ממש שלמעלה מאור דתורה העליונה מטעם הנ"ל וד"ל:

(לה) והנה כל עיקר עובדא דאליעזר עבד אברהם איש החסד העליון (שהוא בחי' מט"ט דבריאה) שנק' זקן ביתו המושל כו' כמ"ש נער הייתי גם זקנתי כו' (תהלי' לז, כה) להעלות לבחי' ב"ן דח"ע דתורה הקדומה מהשפלתה במל' דנגה לייחדה ביצחק בבחי' שעשועים העליונים שמשם כללות התו"מ דח"ע וח"ת שנמשך למטה כנ"ל שזהו כי אתה אבינו (ובפרט לאחר העקדה שנתעלה גבו' דיצחק למעלה מאברהם כמעלת הזהב על הכסף כמו לע"ל שיהיו הלוים כהנים כו' שנק' טובת מראה כו') ע"כ הוכפלו דבריו בפ' זו א' בבחינת או"י שהתפלל בהשתחואה ואמר אלקי אדני אברהם עשה חסד עם אדני כו' שיומשך חסד העצמות דאו"י שיעלה לרבו בחי' ב"ן כו' והיה הסימן כשבנות העיר יוצאות לשאוב מים הקדמוני שירד למטה במ"ת שנק' עין המים לעת צאת השואבות שהוא לעת ערב דוקא שהוא עת צאת השואבות דנשמות דח"ע שואבות מים הקדמוני בעין המים להעלות מ"ח בחי' מ"ח כמו במשה שהיה ממ"ע א' (שמות ב, יט) וגם דלה דלה לנו שזהו תורה צוה לנו משה (דברים לג, ד) בתשבע"פ כנ"ל בפי' ותרד העינה ותמלא כדה כ"ד ספרים וזהו והיה הנערה כו' שתה אדני וגם לגמליך אשאב שהוא נהר דבינה שיוצא מעדן העליון להשקות את הגן ג"ע העליון דבריאה גם לנגה וגם לגמליך בנשמות דעשיה בנגה דעשיה לברר הטוב מן הרע כו' שכל זה מכ"ד ספרים דח"ע אתמשך בח"ת כנ"ל בבחי' או"י אותה הוכחת ליצחק להיות בחי' מקבל לענג ושעשועים דעצמות הנ"ל בבירור דאו"ח וטרם כלה לדבר הנה רבקה יוצאת ממל' דנגה וכדה על שכמה והנערה טובת כו' וירץ העבד לקראתה לקבל כד המים דח"ע ותורד כדה על ידה ותשקהו ותמהר כו' ותרץ עוד לשאוב לגמליו (וזהו כדכד שמשותיך ב"פ כ"ד אותיות דשמע שחרית וערבית או"י ואו"ח למהוי אחד באחד) ויקד וישתחו כו' והוכפלו דבריו עוד בדברו עם לבן להוציא מבחי' רפ"ח בבחי' או"ח וישתחו ארצה לה' כו' וזה היה כל עיקר המקור לתו"מ שבכתב ושבע"פ ע"כ הוכפלו דבריו שיתקיים כל יח"ע דאו"י ואו"ח דח"ע וח"ת דתשב"כ ושבע"פ להיות נעוץ תב"ס וסב"ת כנ"ל וד"ל וזהו שארז"ל דיפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום יותר מתורתן של בנים שהרי כמה גופי תורה שבאו באותיות דתשב"כ באו"כ ניתנו ברמיזה בהעלם אע"פ שיש בזה יחוד מ"ה וב"ן בכלל ובפרט בכל מצוה ותור' קלז, דאור שמאיר ממקורם הראשון כנ"ל אבל שיחה זו דעבד אברהם היה בשרש ומקור דתו"מ העליונים כנ"ל ע"כ הוכפלו דבריו באריכות יותר מכל גופי תורה (וע"כ גם בס' בראשית שנק' ס' הישר נכתב עובדא זו דאליעזר באריכות יותר ובכפל הדברי' לפי שגם בבחי' הבירור הראשון דיח"ע באבות שהן המרכבה שנק' ישר בכללות כנ"ל הרי יח"ע דיצחק ורבקה שרש ומקור להם כנ"ל שהיא למעלה מחסד ואמת דאברהם ויעקב אשר נשבעת כו' ולכך על יצחק דוקא יאמרו כי אתה אבינו כו' וזהו שיפה יותר שיחת עבדי אבות בפ' זאת יותר מכל תורתן של בנים גם מתש"מ שהוא מקור ושרש לתורה של כו' וד"ל):