ויהיו חיי שרה

קכא, א(א) ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. והנה הדקדוקים מבוארים בזהר פ' זו דלמה א' שנה במאה ועשרים [שנה] ובשבע אמר שנים. וגם יש להבין למה כפל עוד לומר שני חיי שרה כו'. והענין ידוע דיחידות במל' ועשיריות בז"א ואו"א ומאות בכתר וע"כ א' מאה שנה שהוא בבחי' ע"ס דכתר שכאו"א כלול מי"ס שהן מאה והן ענין ק' ברכות כמ"ש (רש"י מנחות מג, ב) א"ת מה אלא מאה כו' לפי שהמאות בבחי' הכתר והעשיריות במדות דז"א שמקבלים מאו"א שהן עשרים ויחידות במל' ע"כ א' שבע שנים כו'. והנה להבין כל זה יש להקדים תחלה ביאור ענין מ"ש לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שזה דבר פלא ביותר איך יצוה ה' שישמע המשפיע אל המקבל שהוא אברהם שישמע בקול שרה הלא נא' והוא ימשול בך כו' ומה שפרש"י משום דשרה גדולה בנביאות היתה היא גופא קשיא מאין יהי' מדרגת המקבל למעלה ממדרגת המשפיע וכידוע בשרש בחי' אברהם ושרה למעלה שזהו בחי' מ"ה וב"ן דאצי' כו' ואיך יהי' מדרגת ב"ן בחי' מקבל למעלה מבחי' מ"ה שהוא בחי' משפיע כו'. אך הנה התירוץ לזה בדרך קצרה ידוע מארז"ל (ב"ב טז, ב) ששלשה אבות הטעימן הקב"ה מעין העוה"ב ממש כמ"ש וה' ברך את אברהם בכל ומכל כל כידוע ורמזו בזה שהיו האבות וגם האמהות מעין העוה"ב שהוא לאחר הבירור דעה"ד טו"ר שאז יהיה בחי' שם ב"ן אחר עלייתו בבחי' ס"ג למעלה משם מ"ה המברר כו' וכמ"ש לע"ל אשת חיל עט"ב ונקבה תסובב גבר כידוע וע"כ מתורץ הקושיא הנ"ל דאע"פ שעכשיו נא' ואל אישך תשוקתך שהוא בחי' נוק' בחי' ב"ן שמקבלת משם מ"ה דדכורא שהוא מפני שעתה בחי' הדכר עיקר וע"כ א' והוא ימשול בך משום דמ"ה מברר לב"ן אבל קכא, בלע"ל שתהי' א"ח עט"ב יהי' בחי' ב"ן למעלה משם מ"ה ולכך א' לאברהם שהיה בבחי' דלע"ל בעוה"ב אחר הבירור דבחי' ב"ן דהיינו שרה למעלה מן המשפיע דבחי' מ"ה דאברהם כל אשר תאמר אליך שרה דוקא שמע בקולה וד"ל ובפרט במה שא' שרה גרש האמה הזאת ואת בנה (כמשי"ת). ולהבין זה יש להקדים ב' וג' הקדמות כדי להבין מאמר א' (במס' ב"ב נח, א) בעובדא דר' בנאה דהוה מציין מערתא כי מטא למערתא דאברהם אשכחי' לאליעזר דקאי אבבא (דט' צדיקים קיימי' שלא מתו בעטיו של נחה"ק ואליעזר מינייהו) א"ל מאי קא עביד אברהם א"ל גאני בכנפה דשרה ומעיינא ליה ברישא א"ל זיל אימא ליה דאנא קיימ' אבבא א"ל ליעול וליתי מידע ידע דיצה"ר בהאי עלמא ליכא כו' ע"ש עד סוף המאמר. והנה זה המאמר כולו פלא ולהבין אפס קצהו ע"ד הקבלה הנה יש להקדים הקדמה אחת בתחלה והוא בשרש ענין מ"ש לאברהם כי אב המון גוים נתתיך שזה הי' אחר המילה שא"ל ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב כו' בה"א נוספת על שמו העצם ומפרש הטעם להוספת הה"א הזה כי אב המון גוים נתתיך ופי' נתתיך לדורות הבאים והוא ענין ריבוי הגרים שעשה אברהם בחייו וניתן לו כח הזה לדורות בכל דור ובכל זמן שעל ידו וכחו יצאו נשמות הגרים מאוה"ע שהן ניצוצות רבות דקדושה שנשתקעו בהיכלות (דע"ס) [דעש] דנוגה שיצאו משם ויוכללו בקדושה האלקית כנשמות הגבוהות דשמעיה ואבטליון ור"ע ור"מ וכעובדי' גר אדומי וכה"ג וז"ש כי אב המון גוים נתתיך לדורות כו':

(ב) אך באמת אין זה מובן דהלא אנו רואים שאין גרים הנוספים על ישראל רק מעט מזעיר מאד בכל דור כערך רק חלק א' מן אלף מאלפי אלפים כו' וא"כ יפלא יותר קכא, געל מארז"ל (פסחים פז, ב) שא' לא גלו ישראל לבין אוה"ע רק שיתוסף עליהם גרים כו' הרי הוספה זו כלא ממש נחשבת ועוד דמאי מעליותא יש בהוספת הגרים על ישראל הלא גזרו אומר (יבמות מז, ב) דקשים גרים לישראל כספחת שנא' (ישעי' יד, א) ונספחו על בית יעקב כו'. אך הענין הוא דאין הכוונה דוקא על גרים ממש אלא על כל אחד מישראל שגופו ונפשו הטבעית נמשך מהיכלות דק"נ דעשיה שמעורב טו"ר כו' מתאות אב ואם החומריות כמ"ש (תהלים נא, ז) ובחטא יחמתני אמי ויצה"ר שולט בו מנעוריו כמ"ש וכל יצר מחשבות לבו רק רע כו' ולא טוב כלל וכידוע ואמנם מצד נשמתו הרי חלק ה' ממש הוא בצלם אלקים ונק' אדם כו' ולזאת כאשר האדם מהפך לבו ונפשו החומרית בכל מדותיו באוי"ר לה' לבדו באמת וגם כל מחשבותיו ומעשיו ומקבל עמ"ש שלימה בתו"מ זהו הנק' גר באמת כגוי שנתגייר וקיבל עליו מ"ש שלימ' בתו"מ וכך כל המשכות גילוי אלקות בתו"מ ובאוי"ר ותשובה בגופי' של כאו"א ע"י הנשמות הזרועות מבחי' אור זרוע לצ"ע שנמשכו למטה בכל גלות וגלות כמ"ש במ"א בענין ס"ר נש"י דגלות מצרים שיצאו מנהר נילוס וז"ש ליעקב ואעשך שם לגוי גדול שם דוקא וכך בכל גלות שישראל שם תחת ממשלת אותו השר ובאותו המקום ויולידו בנים ובנות דור אחר דור שהן נשמות בגופים שנלקחו מבחי' נוגה הן הנק' גרים באמת שהן ניצוצות דקדושה שיוצאים מע"ש דנוגה וזהו שישראל גלו לבין אוה"ע כדי להוסיף עליהן גרים בכפלי כפליים מעצם שרשן למעלה והן ריבוי הניצוצות דקדושה שנולדו בגופים חומריים וקיבלו תו"מ כל ימי חייהם בעוה"ז השפל שנק' גרים ממש אך שרש נש"י בעצם הוא ממקורם הראשון שהוא אברהם כמ"ש בזוהר ע"פ (ישעיה נא, א) הביטו אל צור חוצבתם כו' וזהו שא' כי אב המון גוים נתתיך לדורות שכל דורות בנ"י בכל ימי מגוריהם תחת ממשלת ע"ש דנוגה שהן אוה"ע שנולדים בגופים שנלקחו מע"ש ונכללו בקדושה האלקי' דתו"מ שנק' גרים באמת הכל בא מכחו של אברהם כשנק' אב המון גוים שניתוסף לו הה"א הזה לאחר המילה ופריעה כו' (וזהו שלא נק' אב המון גוים בהיותו בחרן הגם שנא' ואת הנפש אשר עשו בחרן כו'):

(ג) ומעתה יש להבין מה שייכות יש לאות הה"א לענין ריבוי הגרים דוקא כו' אך הנה ידוע בענין אות הה"א שהוא מובדל משאר כל האותיות ונק' אתא קלילא דלית בי' מששא פי' באות הה"א כשמוציאו במבטא בפה אינו נרגש כלל כמו שאר האותיות אף האותיות שהן ממוצא הגרון ג"כ כאחה"ע מהגרון שאות החי"ת מורגש יותר בהוציאו מן הגרון וכן אות הא' וע' שמורגשים בקול הגרון יותר מאות הה"א כשמוציאו מן הגרון באומרו הא או הא שאינו מורגש כלל משא"כ באמרו ח(א או א( כו' וזהו שנק' אתא קלילא דלית בי' מששא כלל כי לבד שאינו נרגש כלל אין בו רק הבל דק מצומצם מעט מזעיר מאד ולא הבל וחיות רב כשאר האותיות וע"כ נק' אתא קלילא שהוא קל בהבל קל ודק ביותר וכמו שנראה בחוש במבטא כל האותיות שיש בהן הבל פנימי שיוצא מפנימיות הבל הלב יותר כאותיות בומ"ף אות בי"ת יוצא מהבל קכא, דהלב במורגש ובחיו' רב יותר וכן אות הפ' והמ"ם כו' וכן בשא' המוצאו' כאותיו' דטלנ"ת מהלשון וזשסר"ץ מהשיני' וגיכ"ק מהחיך וגם במוצא הגרון עצמו נבדל אות הה"א משארי אותיות כאות דא' וח' שיציאתו בקלות יותר מאות אח"ע כנ"ל לפי שחיות הבל הה"א מצומצם וקל ביותר ולכך נק' אתא קלילא כו' (וגם הצירוף ומילוי שבו הן בא' הן בה' או בי' כמו ה"י ה"א ה"ה גם המילוי אינו נרגש כמוהו משא"כ בשאר האותיות שמילוי שלהם מורגש כמו מילוי האלף בלמ"ד פ"א וכן בי"ת וגימ"ל ומ"ם וכה"ג כל האותיות מא' עד תי"ו רק הפ"א מילוי דא' שבו ג"כ אינו נרגש אבל הפ' עצמו מורגש כו' כי יציאתו מהבל הלב בחיות רב יותר ובמורגש יותר כשאר האותיות כגיכ"ק מהחיך כו' וענין המילוי דכל אות הוא כינוי שם העצם של כל אות ואות שא"א שיקראו לאות זה באופן אחר רק אל"ף בי"ת וגימ"ל כו' כמו שיקראו לאדם בשמו על שמו העצם וכקריאת החיות ובהמות שור ואריה כמ"ש במ"א וא"כ מה שהמילוי דה' בא' או בה' או בי' מורה על עצם האות דה' שהוא אתא קלילא בעצם מהותו דלית ביה מששא כלל כו') והנה הדוגמא מכל זה יובן בבחי' ה"א עליונה שהוא ה"א אחרונה דשם הוי"ה דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואמרו ז"ל בה"א בראם שהוא אות הה"א שהוא הנק' אתא קלילא דלית בי' מששא כלל כנ"ל והוא רק בחי' הבל דק ומצומצם מרוח פיו ית' שמחי' את כל העולמות מאין ליש כמ"ש ואתה מחי' את כולם כו' א"ת הן האותיות שיוצאי' בגלוי מכללות דאות הה"א שאינו רק הבל דק שכולל הוא לכללות דה' מוצאות הפה וכמ"ש בס"י וקבען בפה כו' (דאע"פ שהאותיות מא' עד ת' יוצאים בהרגש כנ"ל זהו האותיות שיוצאי' מן הבל החיצון מן הגרון בפה במורגש אבל שרש כולם אינו רק בחי' הבל דק ומצומצם דה"א שמתחלק בה' מוצאות הפה כו' ולכך נק' ה' שכולל ה' מוצאות וגמרן בפה וע"כ ה"י וה"א וה"ה זהו מילוי דחכ' ובינה ומדו' והמילוי דה"ה כולל הוא לבחי' המל' (כמ"ש בדרוש דמצה כו') שהן כללות האותיות וז"ש ואתה מחי' א"ת שכלולים בה' כו' וכמ"ש וקבען בפה (ולכך נק' גם הפ' בא' וה' וי' ונק' פ"ה ופ"י כמו פי המדבר כו' דכר ונוק' כמו רוח ממללא ופ"א בא' זהו בבחי' הכתר כידוע בסדר של האותיות דא' בכתר כו'):

(ד) והנה ארז"ל על בהבראם באברהם שהוא אותיות בהבראם כו' והוא ע"י בחי' הה"א דאברהם הנ"ל שהוא ה"א אחרונה דשם הוי"ה שנוסף לו על שם אברם כנ"ל כי הנה מבואר בפ' לך לך באריכות בענין שם אברם ומ"ש לו לך לך מארצך כו' אל הארץ אשר אראך דאברם אב רם בחי' החכמה כמו שהיא במקורה בהעלם דאור הכתר שנק' אין ממש וכמ"ש והחכ' מאין תמצא והוא בחי' ח"ס דא"א שנק' בשם שכל הנעלם מכל רעיון כו' וזהו פי' אב רם אב דבחי' החכ' נק' אב שהוא בחי' מקור הראשון לתולדות המדות שנק' בנים שהן שרש נש"י כמו כי אתה אבינו כידוע ופי' רם הוא בחי' רוממות החכ' כשהיא בבחי' העל' דכתר ונק' חכ' שבכתר ח"ס תעלומו' חכ' שהוא בבחי' ההתנשאות קכב, אורוממות בעצמות כו' וצוה לו ה' שילך לו מארצו הנעלם מכ"ר לבא לידי גלוי והוא מ"ש אל הארץ אשר אראך שהוא בחי' המל' ארץ עילאה שנק' בחי' עלמא דאתגליא ופי' אראך קאי על אברם ששם אראה אותך בגלוי (כמ"ש שם באורך) וזה הי' דוקא אחר שנצטווה על המילה שנק' שמו אברהם בה"א נוספת שהן בחי' ה"ח הנגלים בפי יסוד כו' ואז נק' אב המון גוים לגייר גרים הרבה כנ"ל (ושרש ה"א זה הוא למעלה מבחי' ח"ס דאברם והוא בעצמות אור הכתר דוקא וז"ש והי' שמך אברהם ולא אברם ולפי שכח זה לבא מן ההעלם דח"ס לגלוי הוא למעלה מכח הח"ס עצמה מטעם הכלל דכל הגבוה גבוה יותר יותר יוכל לבא למטה בהתלבשות בחיצוניות יותר כו' וזהו ענין נובלות חש"מ תורה הנגלית לנו שבאה בלבושים גשמיים וזהו ענין קוץ התחתון די' ששרשו בקוץ העליון דכתר עצמו וכנ"ל באריכות בפי' הזהר בועבד הלוי הוא דא הוא ע"י כו') וכך יובן גם בענין המא' דבהבראם באברהם בה"א שבו שע"י ה"ח הנ"ל הוא שבא למטה מטה ביותר דהיינו בה' דהבל הפה באות הה"א שנק' אתא קלילא דלית בי' מששא כנ"ל להתלבש בה' מוצאות הפה העליון להחיות כל העולמות מאין ליש בי' מאמרות כמו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וכה"ג וכמ"ש (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם וכנ"ל בענין ואתה מחי' את כולם כו' וז"ש באברהם דוקא וד"ל:

(ה) והנה מבואר למעלה דבחי' הבל זה דאות הה"א הוא שיוצא מהבל הלב בקלות ובצמצום מאד שזהו שנק' אתא קלילא כו' להיותו יוצא רק בבחי' חיצוניות הבל הלב שהוא רק כדי לבא לידי גלוי מן ההעלם שאין זה בא רק מבחי' החיצוניות ביותר (מטעם כלל הנ"ל שבא ממקום הגבוה ביותר שלמעלה מגופו של ח"ס ע"כ בהגלות אורו הרי בא בחיצונית דחיצוניות יותר והוא בהבל הה"א שבחומר שבדבור בה' מוצאות שזהו בא מגלוי דח"ס מן ההעלם דכתר שהוא עצמו שבא בח"ת שבהבל חומר הדבור כמ"ש חכמות בחוץ כו' בחי' ח"ע דאתמשך בח"ת (מן ההעלם שבו לח"ת דנעוץ תב"ס כו') ושרשו עליון יותר מגוף החכ' שבדבור מטעם הנ"ל וכמשי"ת בסוף) לפי שזהו הכלל בכל מקום שכל בחי' ההשפעה האלקית מעליון לתחתון אינו בא רק מבחי' המדרגה היותר חיצוניות שבעליון והוא בחי' הבל האותיות שבעליון שהוא הבל הה"א הנ"ל שנק' אתא קלילא להיותו הבל קל כו' ואמנם מבחי' החיצוניות ביותר שבעליון המשפיע נעשה ונתהווה מקור אל פנימיות האור והחיות שבתחתון דהיינו בחי' המוחין שבו שהרי מדבר ה' ורוח פיו ית' שאינו רק בחי' הבל קל וחיצוני ביותר הוא שנתהוו כל צבא השמים העליונים הרוחניים כמ"ש וברוח פיו כל צבאם וגם מיכאל וגבריאל וכמו פני אריה ושור כו' שגם הן במא' האלקי לארץ עילאה נבראו מאין ליש כידוע במ"ש תוצא הארץ נפש חיה שהן המלאכים שנק' חיות ובהמות ועופות כפני נשר וכמ"ש ז"ל עוף זה מיכאל כו' (וכמ"ש בפ' בראשית ע"פ וייצר כו' באורך) ואין זה פלא כלל שהרי מצינו כן באדה"ר שהתהוות קכב, בנשמת אדה"ר שכולל כל הנשמות (ובכלל נק' אדם דבריאה שהוא בחי' א"ק כו') הי' רק מבחי' הבל ורוח בעלמא כמ"ש ויפח באפיו נ"ח ואין לשון נפיחה שייך רק בהבל ורוח בעלמא והרי הי' נשמתו בבחי' גדלות החכ' ומוחין ומדות כו' (רק שהבל נ"ח דאדה"ר גבוה הרבה מהבל החיצוני שבאותיות הדבור כמבואר שם באורך) וכך הוא הכלל בכל ההשפעות והמשכות העליונות שנמשכי' מעליון לתחתון מעילה לעלול ה"ז בא רק מבחי' החיצוניות שבעליון שהוא בחי' אותיות שבעליון לבד וכנ"ל בענין התהוות כל הנבראים מי' מא' רק מהבל אותיות הדבור לבד נעשה הבריאה מאין ליש בבחי' מוחין ומדות כפני ארי' ושור וכמיכאל כו' (לפי שהאותיות הן בחי' כחות אלקיים ממש וכמו שידוע בס"י שהאותיות וצירופי' הן מתפשטין עד אין שיעור כו' כמו שצירופי אותיות הדבור מקבל התלמיד מקור השכל שמבין מתוך השכל שבאותיות הדבור הרי מן השכל המלובש בהבל אותיו' הדבור ממנו מקור מוצא לשכל שמשיג ומקבל התלמיד (ובאמת אין המשל הזה דומה עם הנמשל דלמעלה הרי החכמ' שבדבור העליון נבדל בערך הרבה מהיות גם מקור למקור למציאת החכ' ומוחי' שבנבראים ואע"פ שנא' כולם בחכ' עשית שזהו בחי' חכ' שבדבור שנק' ח"ת היינו שהחכ' שבי' מאמרות הוא כולל כל מה שיסתעף התהוות העולמות מאותיות הדבור העליון אבל התהוות הנבראי' אינו רק מגופי האותיות לבד והוא מהבל דה"א הנ"ל וכמ"ש וברוח פיו כל צבאם כו' שהוא כח האלקי ממש כידוע ממא' יהי אור מתהווה מציאות האור ממש מאין ליש (ורק הארה דהארה מן האותיות נתהווה מקור לברואים כידוע בענין אתוון אתגליפו כו' משא"כ במשל קבלת התלמיד מן הדבור של הרב שהוא מקבל גוף אור השכל שבדבור וקאים אדעתיה דרביה ממש באותו השכל ואין האותיות רק כלי להכיל השכל שעובר בהם בדרך מעבר לבד וד"ל (ועכ"ז אפס קצהו בדוגמא דדוגמא הוא שנמשך מאור החכ' שבדבור העליון בנבראים שהוא מאיר עליהם בבחי' מקיף כמ"ש במ"א בענין (דברי' לב, יג) ושמן מחלמיש צור וזהו אל נהירו דחכ' כו' אדון על כל המעשים כו':

(ו) והנה מעתה יש להבין בבחי' ה"א דאברהם הניתוסף באברם הנ"ל ששרשו הוא בחי' ה"ח דח"ס שיוצא מן ההעלם לגילוי בהבל חיצוני שבדבור הנ"ל להיות ממנו מקור פנימי להתהוות נשמות (שהן כל הנצוצות דקדושה שנולדו בכל דור בגופי' גשמיים שנמשכי' מבחי' ע"ש דהיכלו' דנוגה כנ"ל באריכות) והוא שנק' אב המון גוים כנ"ל דהיינו דוקא מבחי' הבל קל דה"א שנק' אתא קלילא כנ"ל ובאמת יש להפליא בדבר זה דהלא מבואר למעלה שכל השתלשלות העולמות והברואים עד ע"ש דעשיה הכל הוא מבחי' הבל שבדיבור העליון לפי שזהו הכלל שמבחי' הבל האותיות שבעליון נעשה מקור לתחתון כנ"ל רק שבכל ההשתלשלות אין זה מהבל דה"א אתא קלילא שהוא הבל קל וחיצוני ביותר אע"פ שהוא מקור ה' מוצאות הפה כנ"ל אלא מהבל אותיות הדבור עצמו שבי' מאמרות דוקא כנ"ל ובשביל מקור להתהוות נשמות הנ"ל נמשך קכב, גדוקא מבחי' הבל דאות הה"א הנ"ל שהוא הבל מועט ומצומצם ביותר (ואע"פ שמבואר למעלה בפי' בהבראם בה' בראם שהוא בה"א דאברהם שנק' בשם אתא קלילא כו' היינו להיותו למעלה מן אותיות הדבור שיוצאים מן הפה והבל ה"א זה נמשך מהבל הלב בגרון כנ"ל אבל מצומצם הוא ביותר ואינו נרגש כלל משא"כ הבל זה של אותיות הדבור העליון שבא לתחתון בא במורגש וחיות רב כנ"ל וזהו מקור כל ההשתלשלות מעליון לתחתון הנ"ל שמהבל אותיו' דיבור שבעליון נעשה פנימיו' בתחתון וכמו וקרא זא"ז ות"י ומקבלין דין מן דין כו') וזהו דבר פלא לכאורה למה יגרע מעלת התהוות נשמות שנשקעו בע"ש דנוגה מע"ש דנוגה עצמן שאין מקור שפעם רק מהבל דה"א הנ"ל ולא מחכ' שבדבור העליון ששרשו בח"ע דבחי' ח"ס הנ"ל כמו ע"ש דנוגה עצמן שמקבלים גם הם מחיצוניות דחיצוניות האותיות שבי' מאמרות היורד למטה בריבוי הצירופים משם אלקי' ממ"ח צירופי' האחרונים עכ"פ כידוע (ובאמת פי' כי אב המון גוים נתתיך קאי על נש"י שיתוספו אלף פעמים כו' בריבוי עצום בהיותם בין אוה"ע שיבררו הניצוצות מהם דוקא כנ"ל) (וכמ"ש אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' לעשות עם אלה כו') אך הנה יש להקדי' הקדמה אחת בכללות השפע האלקית שיורד ונמשך מלמעלה למטה שיש ב' מיני השפעות א' שפע הפנימית והב' שפע חיצוניות וב' מדרגות הללו שתים שהן ארבע כי בשפע הפנימית יש ב' מדרגות פנימית וחיצוניות ובחיצוניות יש פנימי' וחיצוניות וד' מדרגות הן פנימית שבפנימיות ופנימית וחיצונית וחיצונית שבחיצוני' (ובאמת בכללותן הן ג' מדרגות לבד פנימי ואמצעי וחיצון שהן ג' מיני אדם כמשי"ת) וחיצוניות שבעליון נעשה פנימית לתחתון וכן ע"ד הנ"ל שהן ד' מדרגות הרי חיצוניות שבפנימיות הוא פנימית שבחיצוניות כו') והכל בבחי' ציור אדם דוקא כמו ע"ד דוגמא באדם התחתון למטה שכלול מנר"נ נפש בכבד ורוח בלב ונשמה במוח (שהן ג' מיני אדם דבי"ע פנימי ואמצעי וחיצון בכללות כו') וכל א' כלול מנר"נ ובחי' החיצוניות שבעליון נעשה פנימית לתחתון הימנו כו' כידוע וד"ל:

(ז) והנה תחלה יש להבין בבחי' ומדרגה החיצוניות דאדם (שנק' אדם דעשיה שכלול מנר"נ ג"כ) שהוא ציור החיצוני דרמ"ח אברים שמורכבים בגשמיות ד"י דארמ"ע והיותר חיצוניות שבאברים הוא סיבוב הילוך הדם שבגידים בכל האברי' שמורכב בו חיות גשמי בגידים ובשר ועצמות (והוא בחי' חיצוניות דנפש בכבד) והפנימית יותר הוא הלב בחיצוניות רוח החיים שמתלבש בדם הוא הנפש דפליג לכל שייפין חיות רוחני (שהוא הדפק שבלב ודפק שביד שהיא פנימיות לחיצוניו' הנ"ל) והפנימית יותר שהוא הכולל לכל האברים הוא כלי המוחין שבראש שנמשכים מגידי המוח שבראש גידים דקים מאד (שנק' נערוין) שמתפשטים בכל אבר ואבר בפנימיות וחיצוניות עד צפורן הרגל שמכח הגידים הדקים הללו הוא עיקר ומקור לכל חיות האברים והן כח התנועה וכח ההרגשה שבכל האברים כו' וכמו שאנו רואים שכל האברים נשמעי' מיד לרצון שבמוח שהוא המחשבה המלובש בגידי המוח קכב, דהדקים ביותר שמיד שיעלה במח' במוח להניע רגלו או ידו ינועו בלי שהוי כלל וכן לקמץ ידו ורגלו וגם כל תנועות רוחניות שבפנימית כחות האברים ככלי העין לראות והאזן לשמוע וגם בכלי המוח להשכיל והלב להתפעל באוי"ר בלב בשר הגשמי וכן צער וחדוה גשמיות כו' וכה"ג הכל בא מאמצעות הגידים הדקים הנ"ל (וגם בריאה שמרחפת על הלב ולא כמ"ש בס' הרפואה) וכ"ש בכחות החיצונים שבקרביים כמו כח המעכל והזן והדוחה כו' (ואפי' בפנימית דאדם בשכל ומדות יש מרוחניות הגידים הדקים הנ"ל כמשי"ת) וראייה שאם יקולקל א' מן הגידים הדקי' הנ"ל באיזה אבר פנימי וחיצוני אע"פ שחיותו קיים לא יהיה בו ההרגש והתנועה כלל וכמת יחשב (כמו שניסו באיש א' שנלקה בגידים הללו בידו ולא הרגיש בה מכת חרב ולא אש ומים רותחים כלל וכלל כו') (ואם יקולקל בגופי גידים הללו שבמוח עצמו זהו חולי הנופל וכל הגידים דקים המתפשטים בכל האברים קשורים כולם ונכללים בגידים שבמוח וע"כ כולן נשמעים לרצון שבמוח בלי שהוי כלל כנ"ל וד"ל ואע"פ שגידי המוח הנ"ל הן בערך גשמי לגבי אור השכל הרוחני שבמוח מ"מ נחשב בבחי' פנימית ומקור לגבי חיות האברים שהרי יש בו בחי' פנימיות החיות שממנו מרגיש החיות של כל אבר ע"י גידים הללו דוקא כידוע בענין (קהלת א, יח) ויוסף דעת יוסיף מכאוב שהאדם מרגיש כאב יותר מן הבהמה ובפנים יותר מבעורף לפי שגידים הללו באים בפנים וכל האברי' יותר בדקות מבעורף ומזה עכ"פ הוראה גמורה על עוצם קשר וחבור החיות של כללות האברים בגידי המוח שבראש בבחי' פנימיותם דוקא כו' וד"ל ונמצא שיש ב' מדרגות בשפע זו דאדם חיצוני גם בחיצוניות הציור של האברים שגידי המוח הוא בחי' שפע הפנימית שכולל כל חיות האברים והחיות שבדם האברי' שנמשך מן הלב הוא החיצוניות של השפע (וגם זה בדרך כלל כי בפרט כאו"א מנר"נ וחיצוניות שבמוח נעשה פנימית בלב וחיצוניות שבלב נעשה פנימיות לחיות גשמי של האברים כו') ונק' חיצוניות שבחיצוניות בכלל כנ"ל בענין ד' מדרגות שהן שתים שהן ארבע והן רק ג' נר"נ כו' וד"ל:

(ח) ומעתה יש להבין במדרגה הב' שנק' השפעה הפנימי' בעצם שהוא פנימית הרבה יותר משפע דגידי המוחי' הנ"ל והוא בעצם הנפש דאדם כמו שהוא בציור רוחני ברצון ושכל ומדות ומדו"מ כו' (וגם בזה יש פנימיות וחיצוניות (כמשי"ת) שנק' אדם דבריאה ואדם דיצירה (וגם הוא כלול מנר"נ וחיצוניות שבעליון כו') דהנה אנו רואים שפע הרוחניות דמוחין במדות שבלב שהוא פנימיות ורוחניות הרבה משפע דגידי המוח שהרי הוא עצם אור השכל הרוחני שבמוח שנק' בחי' צורה לחומר המוחין וגידי המוח הנ"ל הן מכלל חומר המוחין שבראש ואמנם גם בבחי' שפע רוחניות זו יש קטנות וגדלות עכ"פ שהוא לפ"ע קטנות חומר המוח או גדלות כלי המוחי' כן הוא השכל שבמוח אם בקטנות לדברים קטנים כתינוק שדעתו קטן שיבחר בשכלו המצומצם לשחק ולרקד ולרדות בבהמות שמצוייר בדעתו הקטן שהוא דבר טוב ומופלג קכג, אביותר כמו שיוטב בשכל הגדול דבר גדול כמו"מ וכבוד והון ועושר גדול כו' או לדבר חכ' ומוסר השכל וממילא לפ"ע גידול השכל בגידול כלי המוח הגשמי כן הוא גידול המדות בלב בקטנות וגדלות שמדותיו לדברי' קטנים כתינוק הקטן לפ"ע שכלו כמ"ש (משלי יב, ח) לפי שכלו יהולל איש פי' איש הן המדו' שבלב ויהוללו בערך מעלתם בקטנות או גדלות רק לפ"ע שכלו כנ"ל שהרי מה שהתינוק התפעלות מדותיו לדברים קטנים ביותר זהו רק מצד קוטן דעתו שיבחור בשכל הקטן כנ"ל והגדול לפי שכלו יהוללו מדותיו שמתפעל לאהוב לדברים גדולים כו' (ואע"פ שיש מדות טבעיים כמו לאהוב את הטוב ולמאוס ברע בכלל כמדת הבהמה לברוח מדבר המזיק ולרדוף אחר המאכל כו' ולרגוז ולשחוק עם בהמות ויותר מזה כשיגדל מעט יבחין יותר בין טו"ר רק שהוא בדברי' קטני' וכשיגדל יותר הבחנתו זו בין טו"ר בענינים גדולים יותר וא"כ לא יובן לכאור' מ"ש לפי שכלו יהולל איש דדוקא בהתפעלו' המדות שנולדי' מן השכל כאוי"ר וכה"ג זה ודאי תלוי לפ"ע גידול השכל שיאהוב דבר גדול או קטן כו' אבל מדות הטבעיי' וגם אוי"ר טבעיים זהו בא מטבע תולדתו מבטן ולא שייך כלל אל השכל שאין ענין התפעלו' המדו' מחמת השכל רק בגדול שמתבונן בשכלו ונולדי' מדות מזה אבל בקטן המדות טבעיים המה אצלו ואינם נולדים מן השכל כלל כמו בגדול אלא הם בלא טעם ודעת כלל כאהבת התינוק לרדות בבהמות ולחשוק בענינים זרים אך מ"מ זה גופא שמדותיו קטנים בטבען הוא בא מקטנות המוח שהוא ג"כ בטבעו דטבע שכלו הקטן גורם שיאהוב בלבו הדברי' זרים וקטנים שיצוייר בדעתו דוקא שהוא טוב מאד וכשיגדל השכל ימאס בו בלבו ג"כ וראי' מן ההבחנה בטו"ר כנ"ל שתלוי בגידול כלי המוח שיבחין יותר במוח ולפ"ע זה ממש ישתנו מדותיו שבלב להבחין בין טו"ר בענינים גדולים יותר כו' ומובן מזה שגם בגדול שגם מדותיו הטבעיים שבלא טעם ודעת הן בבחי' הגדלות יותר לפ"ע גידול שכלו שכלי דעתו ושכלו גדול יותר כו' וכמו אילן שקליפתו צומח עם גוף האילן יחד כך מדות הטבעיים גדילים עם גידול הנפש השכלי' בשכל ומדות שבה יחד וכמ"ש כי האדם עץ השדה כו' וע"ז אמר ג"כ לפי שכלו כו' וד"ל:

(ט) ונמצא מובן מכל זה עכ"פ שיש קשר וחבור לחומר המוחי' והמדות עם הצורה שבהן שטבע המוחי' וטבע המדות שהן בקטנות כנ"ל בקטן כו' זהו מחמת קטנות אור הצורה הרוחנית של השכל והמדות וכשיגדל טבע כלי המוחי' וטבע המדות יותר זהו מצד גידול הצורה של השכל בגדול שממילא גם טבע מדותיו בגדלות יותר ע"כ הגדול ששכלו גדול גם תאות מדותיו הטבעיים לדברים גדולים וחשובים יותר כנ"ל (ובאמת הוא להיפך דגידול הצורה הרוחנית דשכל ומדות שבנפש תלוי בגידול המוחין בגשמיות בכלי טבעיות שלהם כו' שהרי אנו רואים שימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמ' שכל שהתינוק יגדל יום א' יותר יגדל במוחו אור השכל ולפ"ע זה יגדלו מדותיו שנולדים מן השכל וגידול זה הרוחני ביום זה אינו בא רק מצד שביום זה יגדלו כלי מוחו הטבעי קכג, בשניתוסף כח כלי מוחו מעט יותר וכן בגידול המדות הרוחניים מצד כלי לבו שנגדלו בטבע' יותר לפי שבנין הכלי קודם לאור כידוע ואמנם מובן דגם שזהו הגידול דכלי המוח וכלי הלב הטבעיים גשמיים הם לגבי אור הצורה דשכל ומדות מ"מ נק' רוחניים ממש לגבי חומר כלי המוח שבגידי המוח (שנק' נערוין) הנ"ל שמשלח פארותיו בלב וכל האברי' ג"כ בגידול והתפשטות בחיצוניות החיות של כל האברים כנ"ל (ונתוסף מדי יום שיוסיף דעת יוסיף מכאוב להרגיש יותר כו' אבל נק' חיצוניות לגבי פנימיות חומר המוחי' שהן כלים לצורת השכל הרוחני וגדילים יחד כנ"ל בפי' לפי שכלו כו' שגם גדלות המדות הטבעיים וגידול המוחי' הטבעיים (כמו להבחין במוח יותר בין טו"ר ולבחור בשכלו בענינים גדולים יותר כו') הן לפ"ע גידול הצורה הרוחנית דשכל ומדות שכליים והכל א' שכל יום שנוסף כח כלי המוח נוסף בו השכל הרוחני כו' ומ"מ מתאחדי' זע"ז דכמו שגידי המוח הדקים הנ"ל מהן נמשך כח ההרגשה והתנועה בגשמיות באדם יותר מבהמה כן גידולם בשנים ג"כ אם מעט או רב לפ"ע גידול פנימי' חומר המוחי' שהן פנימית הכלי לאור השכל ממש (וראיי' מכח המוליד שבכלי המוח שאינו מוליד ולד בטפה שבמוח הגשמי עד שיהי' בן ט' דוקא שתלוי בגידים שבמוח הנ"ל שמשלחים כחם בכלי התולדה הגשמיים להיות יורה כחץ כו') ואמנם מובן בזה שיש כאן ג' מדרגות בכלל פנימיות וחיצוניות וחיצוניות דחיצוניות א' מה שגידי המוח שהוא חומר גשמי של המוחי' מתפשטי' באברי' כנ"ל נק' חיצוניות דחיצוניות בבחי' אדם פנימי והב' מה שמדות ומוחי' הטבעיים גדילים ומתפשטים מן המוח אל הלב כמו שגידים הנ"ל מתפשטים באברים וזהו חיצוניות לגבי הפנימית ממש וממש כמ"כ מדרגה הג' הפנימי' שהוא גידול אור הצורה דנפש השכלית שמאיר ומתפשט במדות הנולדים ממנו בלב שהתפשטות זו באה מרוחנית דאור השכל עצמו במדות הרוחניות שבלב וממילא יגדלו כלי המדות הטבעיים וכמו ע"ד שילוח גידי המוח הנ"ל בכל האברים כך הוא התפשטות אור הצורה דשכל בכל פרטי המדות ומדו"מ דגם בציור ודמיון גשמי ופועל ממש שעושה בידיו כמו שנתפשט מגידי המוח גם בצפורן הרגל שגם בזה נבדל הגדול מן הקטן כנ"ל וד"ל:

(י) והנה דרך פרט נמצא בחיבור הנפש בטבעיות שבגוף ד' מדרגות הנ"ל שהן פנימית שבפנימית וחיצוניות שבפנימית ופנימיות שבחיצוניות וחיצוניות דחיצוניות כנ"ל כי הנה ידוע בענין מ"ש אך בצלם יתהלך איש דבבחי' הצורה הרוחנית דשכל ומדות הנ"ל יש ג"כ ב' מדרגות א' פנימית שבפנימית והוא בחי' כח ההעלם דעצמות הנפש ממש כמו כח העלם השכל שבנפש עצמה שנק' ח"ס שמאיר בגלוי אור השכל בכלי המוח ומתגדל מעט מעט ברבוי הימים ושנים וכן מן ההעלם שבמדות דנפש מאיר דרך העלם השכל במדות בלב כו' כנ"ל ובחי' החיצוניות דחכמ' שבנפש הוא הבא בגלוי אור השכל במוח וכן הוא מן המוח אל הלב ומן הלב למדו"מ ומבחי' חיצוניות זו נעשה בחי' פנימיות בכלי המוח ומדות קכג, גהטבעיים כנ"ל ונק' פנימיות שבחיצוניות עד חיצוניות שבחיצוניות שהוא חומר חיצוניות המוחי' שהן גידי המוח הנ"ל שבהן מלובש המח' ורצון להניע כל תנועה ולהרגיש כל הרגשה גשמי' הנ"ל וגם זה נעשה בחי' פנימית לגבי החיצוניות ביותר שזהו חיות הגשמי דכל האברים ע"י סיבוב הילוך הדם מן הלב וכבד כו' כנ"ל ועכ"ז ג' מדרגות הן בכלל פנימי ואמצעי וחיצון והן ג' מיני אדם הנפש הרוחניות עצמה נק' אדם דבריאה ומה שמאירה מן ההעלם לגילוי במוח ולב וכבד שנק' נר"נ אורות בכלים נק' אדם דיצירה וגוף חומר המוח ולב וכבד אע"פ שגם בהם יש פנימית וחיצוניות (והן ג' מוח ולב וכבד פנימי אמצעי וחיצון שנק' בי"ע כו') מ"מ נחשב הכל בבחי' אדם דעשי' בכלל וכל אלה מפנימי' שבפנימית עד החיצוניות שבחיצוניות כמו מהעלם כח השכל שבמוח עד עקב הרגל הכל קשורים זע"ז והיו לאחדים ממש שהרי מיד שתשמח הנפש בהעלם כח הרצון ותענוג ושכל ובא לידי גילוי במוח ולב כו' יבא לידי תנועה ביד וריקוד ברגל כו' (לפי שגידי' דקים הנ"ל שבמוח ממוצעי' הן לקבל גם אור פנימי' כח השכל שבמוח ומדות הרוחניים שבלב אם לטוב אם לרע ועונג וצער וחסד או דין הכל בא בגידי' הנ"ל כמו שיש שכל שמטה כלפי חסד בעצם מהותו בנפש השכלי' עצמה וע"כ מאיר מן ההעלם לגילוי אור התחכמות לחסד דוקא בכלי המוח הגשמיי' ומתלבש בגידי' דקים הנ"ל שבמוח לחשוב גם בכח הדמיון גשמי כן ולהתפשט בכל האברים עד שיעשה בפועל ידו ורגלו כן וכן להיפוך מי ששכלו ורצונו מטה כלפי דין כו' וכן בגידי' דקים הללו תלוי שנוי העתים לשמחת הנפש או לצער ולהשכיל לחסד או לדין כו' ולאוי"ר כו') הרי שיוכל להתמשך בפחד ויראה גדולה ע"י הרגשת גידי המוח הנ"ל ביותר מכפי המדה עד שידמה לו שהדבר עומד מקרוב וכן בהתגברות האהבה והחמד' ביותר כו' עד שיחלה כו' וכן ההתחכמות בדבר חכ' ביותר להמשיך מכח העלם החכמ' (כמו שנראה בכל קשה ההבנה שגידי' הנ"ל פועלים פתיחת השכל ממקורו בתכלית כו' וכן לענין ההרגשה להרגיש א"ע מראשו לרגלו כא' הוא בכלי המח' שבמוח שמלובש בגידי' הנ"ל דוקא) ונמצא שיש בגידי המוח הנ"ל מראש הכל שהוא מעצם כח השכל ורצון ותענוג שבנפש עצמה עד סוף הכל בהרגש שבעקב הרגל וד"ל:

(יא) והנה יש עוד השפעה שהיא החיצוניות ביותר מכל המשכות הנ"ל שנק' בשם מותרות והוא בחי' מותרי מוחי' שנבדל לגמרי ממהות ועצמות השפע הנ"ל שגם שפע החצוניות דחצוניות הנ"ל מקושרת ומתאחדת עם הפנימי' והיו לאחדים ממש כנ"ל אבל שפע זו שנק' מותרות הוא נבדל ממהות בפ"ע בלתי מתחבר כלל ומתאחד בעצם הכחות של כל האברים בפנימית וחצונית דחצונית הנ"ל והוא כמו ענין צמיחת השערות שבא מצד מותרי המוחי' בראש ומותרי הדמי' וחיות חיצוני ביותר שבא דרך נקבי חללי העור כו' וביאור הענין ידוע שאין אור וחיות כלל וכלל בחלל השערה שנמשך וצומח מן הראש כי אינו רק בבחי' צומח לבד שנבדל בערך לגמרי מן החיות שבאברים וכ"ש במוחי' שבראש שהן קכג, דהכוללים כל חיות האברים כנ"ל שא"א לומר שיקבל השערה חיות עצמית מעצמות ומהות המוחי' אף לא מחצוניות החומר של המוחי' שהן גידי' הדקים הנ"ל שאם הי' גם בחלל השערות מבחי' הגידי' דקים שבמוחי' הנ"ל הי' גם בהן הרגשה ותנועה כמו בבחי' החיות של כל האברי' והרי כשיחתך השער' לא ירגיש כאב כלל כי הן מהות נבדל מן הגוף כלבוש החצוני ממש רק בהמשכ' שער' יכאב לפי שהגומא שמשם יונק השערה בחללה יש בה קצת יניקה בהבל החיצוני ביותר שיוצא ובוקע מבחי' המותרות של המוחי' כאשר הן בוקעי' ויוצאים לחוץ (והוא כמו הבלים זרים שבמותרי המוחי' שימצא מחמתם בלבול בכלי המוח מצד שעולים בריבוי ודוחקים את המוח ובוקעים ויוצאים לחוץ והן סיבת צמיחת השערות בראש והיינו מותרי הלחלוחית שבמוחי' כו' וראיה לזה מערבוביא דמשערות הראש בא מצד ריבוי המותרות מוחי' כידוע וגם מסיבת עומק העיון שלא יכיל כלי מוחו ידחוק המוח ויבא לכלל בלבול המוח שכל זה מצד בחי' המותרות שיש בזה שרש עליון יותר מגוף המוחין עצמן כמשי"ת בסמוך והנה בגומא שבראש יש בה שרש יניקה מן המותרות הנ"ל שנק' שרשי יניקות השערות והוא ענין הבל החיצוני שנמשך מן המוח וצמיחת גוף השערה אינו רק בחי' התפשטות היניקה הזאת שמתצמצם ביותר ולא עצם וזהו שביניקת השערה הוא כמו ענין הוי"ו שבראשו יו"ד שהגומא שבה עיקר עצם היניקה דהבל המוח נק' יו"ד והנמשך ומתקצר ממנה בגוף השערה הוא הוי"ו כו' אבל הגומא בעצמה היא העצם שממנו בא בחי' התפשטות הצמיחה של השערות וכמו אילן ששרשיו יונקים בארץ וגוף האילן צומח משם וכן העשבים ותבואות הארץ יש להם יניקה בארץ (ובגמרא דנזיר איכא פלוגתא אי שרשא רביא כו' דהשורש שבגומא היא עצם כח היניקה שבוקע לשם הוא בלתי מתפשט כלל ומה שמתפשט ממנו אינו רק חיצוניות שלו כו' וד"ל) (וכן שערות שבגוף באים מן הנקבים שבעור שמשם הזיעה יוצא שהוא ג"כ מבחי' מותרי הדמים ומותרי הבל הגידים ועורקים שדוחקים ויוצאים לחוץ ע"י הגומות שלהם כמו בשערות שבראש וד"ל):

(יב) והנה אחר כל הנ"ל יובן הנמשל מכל זה למע' שיש ב' מיני השפעות שהן ד' מדרגות בפרט בפנימיו' וחיצוניות בציור אדם העליון (שהן ג' מיני אדם כנ"ל) והכל נמשך מבחי' מקור החכ' עילאה שזהו בחי' ח"ס שנק' אברם כנ"ל ה"א בחי' השפעה הפנימית שבפנימית הנ"ל שהוא כמו הרצון ושכל הנעלם בעצמות הנפש ממש כו' זהו בחי' ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל ממש כשלהבת הקשורה בגחלת כו' שנק' ע"ס בלי מה בלי מהות מציאות חכ' ומדות כו' (שנק' אדם דבריאה בכלל שזהו בחי' א"ק בכלל) ומדרגה הב' כאשר מאיר מבחי' ההעלם שבעצמות להיות גילוי אור בכלי שזהו כמו העלם החכ' שמאיר בכלי מוחא כו' ומן החכ' נמשך למדות בגידול והתפשטות כמ"ש למע' בענין לפי שכלו יהולל איש שהן מדות שנולדים מן השכל כו' ומן המדות למדו"מ והכל בבחי' הצורה הרוחניות דנפש האדם בהתלבשות בגוף כך למע' הוא ענין התלבשות האורות דע"ס בכלים דאצילות כמו חכ' קכד, אמוחא כו' (וזהו בחי' אדם דיצירה בכלל והוא בחי' חיצוניות שבפנימיות כנ"ל) ומדרגה הג' הוא בבחי' הכלים דאצילות בג' מיני אברים כלליים מוחא לבא וכבדא שהן ג' כלים ואברים כלליים לנר"נ דאצילות כידוע שהכולל היותר ראשון הוא בחי' כלי המוח דחכ' עילאה דאצילות כמשל ודמיון כלי חומר המוחי' דאדם התחתון למטה כנ"ל שיש בזה ב' מדרגות פנימיות וחיצוניות בחי' הפנימית הוא כמו טבע כלי המוחי' להשכיל ולהבחין בין טו"ר שיש בזה קטנות וגדלות כהפרש שבין קטן לגדול וכן בטבעיות של המדות שהן בבחי' קטנות וגדלות בקטן וגדול כנ"ל שע"ז ג"כ א' לפי שכלו כו' לפי שגדילים יחד עם הצורה הרוחניות כו' והוא בחי' פנימית חומר המוחין כו' ולמעלה היינו בחי' חיצוניות המוחי' דח"ס דא"א שמלובש בחיצוניות במוחי' דאו"א שבז"א (וכמו כן מדות טבעיים שנמשך סיבת גידולם בגדול מגדלות המוחי' הטבעיים ברוב ימים ושנים עם גידול אור השכל יחד כנ"ל) (וכמו שכל המטה כלפי חסד או דין שמלובש בהרכבה דמוח הגשמי כו' וכן עונג וצער כו' כנ"ל) ועכ"ז נק' פנימית חומר המוחין לקבל צורת האור הרוחני כו'. והמדרגה הד' למע' הוא בחי' המחשבה שמלובש בחומר המוחי' העליונים מן ההעלם דחכ' הנ"ל בגילוי בכלי המוחי' כמו ענין גידי המוחי' הנ"ל שמתפשטים בכל האברים ונעשו פנימית לחיצוניות החיות שלהם עד עקב הרגל ממש שממנו ענין כח ההרגשה והתנועה כו' וכך הוא למע' שהוא בחי' מח' הכללית שנמשך מן מוחא עילאה שנק' מו"ס שבא לגילוי בכלי מוחא דז"א דאצילות שהוא הכולל כל הסתעפות אורות דז"א ברמ"ח אברים שהן רמ"ח כלים (שכלול ג"כ מנר"נ מוח ולב וכבד כו' כנ"ל שהוא נקרא בחי' אדם דעשיה בכלל כנ"ל) והוא מה שא' דבמח' צופה ומביט כו' מראש לסוף בסקירה אחת כמו עד"מ מה שיש בכח ההרגשה כללית בגידי המוח באדם להרגיש מראשו לרגלו בבת א' וכך הוא למעלה באדם העליון דאצילות (שנק' אדם דעשיה בציור חיצוניות אברי' כו') שא' שזהו שם מ"ה מלגיו דאיהו ארח כל האצילות שר"ל ששרשו בשם מ"ה דח"ס עצמו הנ"ל ממש וכמובן מכל הנ"ל בגידי המוח הנ"ל שקשורים ואחוזים בעצם כח השכל שבהעלם בעצמות וע"כ בגידי המוח הוא שמרגיש כל עצמותו בבת אחת דהיינו מראש הכל שבעצמות הרצון ושכל הנעלם עד הרגשה החיצוניות שבעקב הרגל כו' והן נשמות ומלאכים דסוף עולם העשיה שזהו היותר חיצוניות שהן כמו חיות האברים בגשמיות שמקבלים מן הדם שבלב ומתפשט בהגשמת החיות עד עקב הרגל כו' וכידוע דהמלאכים דבי"ע נק' אברים החיצונים כמו עיני ה' ואזני ה' ורגלי השכינה והוא בבחי' המל' שנק' דמות כבוד ה' דז"א כו' ובבחי' הפנימיות יותר הן הנשמות שבציור פנימית חיות אברים דאדם דעשי' עד נשמות שבבחי' עקביים ממש כו' וחיצוניות שלו הוא כמו שא' והארץ הדום רגלי וכה"ג וד"ל. (וזהו כמבואר במ"א בענין ידיעה כללית וידיעה פרטית שנק' ד"ע וד"ת שהוא בחי' מח' כללית שבמוחא עילאה שצופה ומביט עד סוף כל הדורו' בסקירה א' וידיעה פרטית בענין ההרגשה בפרט גם בעקב קכד, בהרגל כו' וב' ידיעות אלו נכללים כא' ממש משום דהפרט מקושר אל הכלל וכמו משל הגידי' שבמוח שמשלח פארותיו עד עקב הרגל ונשמעים הכל לרצון ומח' שבמוח כו' ומ"ש דלית מח' תפיסא בך כלל אפי' מח' כללית הנ"ל היינו משום דלגבי עצמות אא"ס ממש שהוא אח"פ בתכלית גם הכלל עם הפרט אין בו תפיסה כלל להיותו למע' מבחי' אדם בראש וסוף שהוא למע' עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית כו' כידוע וד"ל). וע"ד דוגמא הנה מובן מכל זה שיש קשר וחבור מראש הכל שהוא בחי' החסד הנעלם שבשכל הנעלם מכ"ר שנק' ח"ס דבחי' אב רם לבחי' חסד דחכ' מוחא דז"א דאצילות מהעלם לגילוי ומשם נמשך עד למטה בעולם הבריאה כמו בנשמת אברהם בפנימיות ובחיצוניות כמלאך מיכאל שר החסד שמקבל מחיצוניות הכלים דמל' דבריאה עד חסד דמל' דמל' דעשי' בבחי' עקביים כדמיון מח' שבמוח שמתפשט עד הרגל כך מיכאל חסד דעשי' שרשו מחסד דז"א דאצילות ושרשו הראשון הוא חסד פנימית שבפנימית דח"ס הנ"ל לפי שהשפעה זאת שיורד מח"ס דבחי' אברם הוא בחי' השפעה עצמית ומקורית גם בירידתה עד למטה מטה בכלים מכלים שונים גם בחיצוניות דחיצוניות בחי' העצמות מלובש בהן כמובן ממשל התפשטות גידי המוח גם בצפורן הרגל כנ"ל ומכ"ש בבחי' הפנימית שמאיר במוחי' דז"א דאצי' עצמן ששם מלובש שם מ"ה דלגיו דבחי' ח"ס דאיהו אורח כל האצילות כו' (כמו שהאדם בידיעת עצמו יודע את כל האברים כו' כמבואר בפ' וירא בדרוש דארדה נא כו'):

(יג) אך הנה בחי' השפעה החיצונית ביותר הנ"ל שהוא בבחי' מותרות השפע שבבחי' שערות וכה"ג הוא למטה מטה מכל מיני שפע הנ"ל שאינו נחשב בכלל בחי' שפע עצמית ומקוריי' כלל רק נבדל לגמרי מן העצמות כנ"ל ולמע' היינו ג"כ בחי' מותרי השפע שנמשך בבחי' הבל דק וחיצוני ביותר שיונק ממנו הגומות של השערות הוא שנמשך מבחי' מותרי מוחי' דבחי' ח"ס הנ"ל כמו מן ההעלם דכח השכל הבא בגלוי אור השכל אך מה שלא יוכל להתיישב בכלי המוח ממש כצורה לחומר יוצא ובוקע לחוץ בהבל זר זה שיונק שם הגומא שבראש כו' וזהו כמשל חבית המלאה מאד דמחמת המילוי ביותר יצא לחוץ א"כ שרש המותרות בא מלמע' מכח העלם השכל הבא בגלוי ע"כ יצא לחוץ בבחי' מותרות (וכמ"ש במ"א בענין י"ג מדה"ר שנק' י"ג ת"ד דא"א שבוקעים ויוצאים מבחי' המותרות דח"ס דוקא ע"כ הן מקוריים לסליחת העונות שלמעלה ממשפט התורה ששרשה בח"ס כו' וגם זהו שרש וטעם ליתרון מעלת התו"מ בחיצונית יותר על בחי' פנימיות התו"מ כמו שהן למעלה בבחי' פנימית ח"ס הנ"ל שנק' טעם כמוס לרצון העליון ונק' טעמי מצות ולפי שנובלות חש"מ תורה הנגלית לנו שבאה בהתלבשות בעה"ד טו"ר כו') וכל נובלות שרשו עליון יותר מגופו של חש"מ שנק' ח"ס ולשבח קא' כמבואר בפ' לך לך שזהו ענין קיום התו"מ בגשמיות שלמעלה מקיום התו"מ ברוחניות באו"כ דאצילות שע"ז א' לך לך מארצך דקאי על אברם שהוא בבחי' ח"ס שיצא מן ההעל' לגלוי למט' ממש קכד, גכו' (וזהו ג"כ ענין ה"א דאברהם כמ"ש שם שבה"א זה דוקא הוא שיכול לבא למטה מטה יותר כו' והוא במילה ופריעה שא' לו כי אב המון גוים נתתיך כו' ע"ש וא"כ הרי יובן מזה עכ"פ שזהו ענין דכאן ג"כ שהוא כדי דמקור התהוות נשמות בא רק מבחי' המותרות שפע דח"ס והוא ענין קיום התו"מ בגשמיו' להבדיל בין טו"ר ממש בגופי' גשמיים דנוג' דעשי' ובתשובה שלימה שכל ניצוצות דקדושה הנזרעים בהיותם בגלות בע"ש דנוגה ועולים ע"י תשובה ומע"ט בגשמיות נק' גרים כנ"ל) (ועוד ראיי' שיש שרש למותרות השפע דבחי' שערות יותר מגוף המוחי' ממה שאין כח המוליד בשלימותו במוחי' שבראש להוליד ולד עד שיהי' בן ט' שנים דוקא לפי שיש בו אז מבחי' מותרי המוחי' דוקא שיוצאי' מכח העליון יותר מגוף המוחי' ע"כ בוקעי' לחוץ ומהם הוא הכח שבטפה שיוצא' בבחי' מותרות מן המוחי' להוליד ולד ולהיות יורה כחץ משא"כ קודם זמן זה דבן ט' שאין לו מותרי המוחי' רק המוחי' כמו שהן אין בטפה שבמוח כח להוליד כלל וע"כ הסריס אינו מוליד כמ"ש בע"ח וכך יובן גם כאן בבחי' מותרי המוחי' דח"ס שהוא בשביל מקור להתהוות נשמות בשרשו למעלה יותר מח"ס עצמו וד"ל):

(יד) והנה בחי' מותרות הללו שמהן בוקעי' ויוצאי' צמיחת השערות בראש זהו שרש ומקור הראשון להיות למטה מטה התהוות העולמות והיכלות דע"ש דנוגה דבי"ע שהן החיצוניות ביותר שהן מקבלים רק מבחי' היניקות החצוניות שבחללי השערות דנוק' דז"א דאצילות שז"ש (ברכות כד, א) שער באש' ערוה וז"ש וגלחה את ראש' כו' כמ"ש בזהר בשערהא אחידן כו' בטופרהא אחידן כו' להיות ששרשם בחי' נפרד ממש מן העצמות כמארז"ל שהפרידן מיחודו כו' ונק' עלמין דפרודא כו' כמ"ש ומשם יפרד כו' וכמו יניקות השערות שאינם נחשבי' מבחי' שפע העצמיות הנ"ל ואף לא כחצוניות דחצוניות שבחצוניות האברים עד עקב הרגל שכולם יש להם קשר וחבור עצמי במוחי' העליונים עצמם כמשל גידי המוח שמתפשטים עד הרגל כנ"ל משא"כ צמיחת שערות כו' אך עכ"ז הרי יש גם ביניקו' השערות שבראש שבאדם ממותרי מוחי' דח"ס נצוצו' דקדושה העליונים ביותר והן שנפלו בע' אוה"ע שהן ע"ש דנוגה דבי"ע והן נשמות הגבוהות מאד שהיו מאדם עד נח ומנח עד אברהם כו' שנשתקעו בע"ש דנוגה דעשי' ויצאו משם והן נשמות הגרים שעשה אברהם כענר אשכול וממרא ואליעזר כו' ויש מהן שנפלו למטה בבחי' פסולת גמור כהנפילים שהיו בארץ שנק' בני האלקים ממש אשר יבואו אל בנות האדם וילדו להם כו' המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם מפני ששרשם מבחי' מותרות דח"ס ששרש המותרות יותר עליון כנ"ל (וכך יובן גם בענין שבכל דור ודור בבנ"י עצמן שנולדו נשמות בגופיי' גשמיי' מע"ש דנוגה דעשיי' כנ"ל בענין שלא גלו ישראל לבין אוה"ע אלא להוסיף עליהם גרים ע"י קיום התו"מ ותשובה בגשמיות דנוגה שזהו ג"כ בא מבחי' מותרות דח"ס מבחי' הבל מצומצם ביותר אבל הוא עליון יותר בשרשו מגוף המוחי' דח"ס שנק' אברם אע"פ שהוא מקור ושרש העצמי קכד, דדנש"י כמו שהן בעצם ולמעלה יותר משרש התורה כמו שהיא בח"ס כנ"ל בענין נובלות חש"מ וד"ל):

(טו) וז"ש לאברם והיה שמך אברהם בה"א נוספת כי אב המון גוים נתתיך כו'. כי הנה מבואר למעלה שיש שרש למותרות למעלה מגוף המוחי' דח"ס עצמ' שהרי מה שלא היה יכול להתישב בכלי המוח מן ההעלם לגלוי אור הוא שיצא בבחי' מותרי מוחי' כו' וא"כ הגם שיצ' משרש דיניקת השערות דח"ס למטה מטה ביותר עד בחי' שערות דנוק' דז"א שמתהווים יניקות החצונים דנוגה דבי"ע מ"מ יש בהן מניצוצות הקדושות שעולים משם ואמנם הרי נתרחקו מאד מאד בתכלית הריחוק והפירוד מן העצמות ושיוכלו הניצוצות לעלות משם שהן נשמות שהן ניצוצי קדושה האלקי' ממש ויעלו למעלה ליכלל בה' אחד ממש צריך שיבא גלוי עצמות אא"ס שלמעלה מן החכ' הבאה בגלוי מן ההעלם בכלי המוחי' והוא למעלה גם מבחי' ח"ס הנ"ל למטה מטה כ"כ כדי לעורר את הניצוצות הללו ולהעלות' מהיכלות דע"ש דנוגה ולעשותם בבחי' הקדוש' ממש (כמו הנפש אשר עשו בחרן עשו ממש) וזה היה דוקא ע"י בחי' ה"א דאברהם אחר המילה ופריעה דכתיב ביה כי אב המון גוים נתתיך פי' אב הוא מקור העליון יותר מגוף המוחי' דח"ס הנ"ל שיוצא בבחי' תוס' גלוי בהבל חיצוני' דה"א דוקא שנק' אתא קלילא כו' דלפי ששרשו עליון יותר מעצמות המוחי' ע"כ בא בבחי' הבל חיצוני מאד כמו הבל החיצוני שביניקות השערות הנ"ל שבאי' ממותרי המוחי' (וכנ"ל בהבל אותיות הדבור שמן האותיות עצמן הוא שנעשו התהוות הברואים ומהבל אותיות שבעליון נעשה מקור לתחתון אבל בשביל התהוות נשמות בא מבחי' הבל חיצוני דה"א דאברהם שנמשך מהבל חומר הדבור שאינו נעשה מזה צירופי אותיות כלל והוא מבחי' החלל הריקן שבין אות לאות ובין צירוף לצירוף שמשם מקבלים הע"ש דנוגה כמו עד"מ הזיעה שיוצא מבחי' מותרות השפע שבדמי' בחללים ונקבים קטנים שבעור כו' וז"ש בשערהא אחידן שהשערות ג"כ באים מגומות שבחללים שבעור כו' כידוע. ואמנם שרש הראשון דהבל חיצוני זה שבין צירופי אותיות הדבור הוא למעלה גם ממקור השכל וחכ' שבאותיות הדבור והוא למעלה מבחי' ח"ס עצמ' כנ"ל וד"ל). וכידוע שזהו הכלל בכל מקום שצריך לבא למטה מטה ביותר צריך שיבא שם האור ממקו' העליון ביותר כו' ולזאת בשביל בירור נשמות מע"ש דנוגה צ"ל ממקום עליון יותר מבחי' ח"ס עצמ' והוא אשר צוה לו לך לך מארצך כו' והוא הה"א דאברהם שיהי' נק' אב המון גוים להוציא מע"ש כל הניצוצות העליונו' כנ"ל ואמנם ודאי שהע"ש דנוגה אינן נחשבי' כלל מבחי' העצמות דאדם העליון דאצילות כנשמות ומלאכים גם היותר תחתונים דסוף העשי' דשרשם הראשון הוא במוחי' דח"ס וע"כ כולן הן אומרים שירה באימה וקבלת עומ"ש וכמ"ש כולם גבורים כולם קדושים כו' וא"כ גם נשמות שבהן אינם בבחי' עצמיות דבחי' אדם העליון (שהן ג' מיני אדם הנ"ל) להיותם מברורים דנוג' וע"כ אין נכנסים רק תחת כנפי השכינ' לבד ולא בשכינה עצמה כו') אך עכ"ז יש להם שרש לנשמות למע' קכה, אמח"ס עצמ' והוא ענין הה"א דאברהם שלמעלה מאברם עצמו כו' דאע"פ שהוא רק הבל חיצוני דמותרי מו"ס הנבדל מן העצם ואינו נחשב מפנימית המוחין כלל (אף לא בגידי המוחי' הנ"ל) אבל שרשו למעלה מגוף המוחי' דח"ס ולזה יצא רק בבחי' הבל חיצוני לבד וכך הוא ענין אות ה"א קלילא הנ"ל דלית בה מששא כלל שיוצא רק בבחי' הבל חיצוני ומצומצם ביותר ואינו נרגש כלל ביציאתו מהבל הלב בגרון כנ"ל אבל הוא למעלה מהבל אותיות הדבור הבא במורגש וחיות רב שמהם בא ההשתלשלות מעליון לתחתון כנ"ל מטעם הנ"ל בהבל דמותרי מו"ס כו' שהוא ה"א דאברהם וכנ"ל בענין נובלות חש"מ תורה כו' וענין קוץ התחתון די' כו' כמ"ש בפ' לך לך באריכות וד"ל. ובכל זה יתורץ הקושיא דלעיל למה יגרע מעלת נשמות שנשקעו בע"ש יותר מע"ש עצמן שאין מקורם הראשון רק מחיצוניות הבל דה"א הנ"ל ולא מחכ' שבדבור ששרשו בח"ס עצמ' כו' דלפי כלל הנ"ל אין זה גרעון אלא מעלה יתירה ששרשו הוא יותר נעלה מגוף המוחי' דח"ס כו' וע"ש דנוגה גם הן באים למטה מבחי' שערות דנוק' שזהו כמו בין צירוף לצירוף וכנקבי הזיעה הנ"ל (ומה שמקבלים ממ"ח צירופים האחרונים דשם אלקי' זהו ג"כ ענין ובחי' המותרות שנק' לבוש שק כמ"ש (ישעי' נ, ג) ושק אשים כסותם משום שנאמר וכבודי לאחר לא אתן שהוא בחי' כבוד דח"ע כו' כמ"ש במ"א בענין ד' מאות איש דעשו כו' וד"ל):

(טז) וזהו שא' כי אב המון גוים נתתיך לדורות ג"כ כי הנה מבואר למע' דכל שפע חיצונית זו דה"א דאברהם בח"ס הוא בשביל להיו' מקור להתהוות נשמות שהן נצוצות דקדושה שנפלו למטה בהיכלות דק"נ בע"ש (ולפי הנ"ל הן נשמות שנזרעו בגופי' בכל ימי הגלות שגלו ישראל לבין אוה"ע ומולידים בנים כו' ומקיימי' תו"מ בגשמיות) והוא רק בחי' הבל חיצוני ומצומצם ביותר שנמצא ביניקת חלל השערה ממותרי המוחי' כדי להיות אב המון גוים שיוכל חסד דאברהם להעלות העלאת הניצוצות מהם לדורות עד ימות המשיח (שז"ש אז יאמרו בגוים דוקא הגדיל ה' לעשות עם אלה הניצוצות הגבוהים שנק' גרים מפני שמן הגוים באו ונכללו בקדושה האלקי' בתו"מ גשמיים ובתשובה שלימה להפוך הרע לטוב שזהו סבת יתרון האור מן החושך העליון כידוע ששרש זה הוא למעלה מפנימית המוחין דח"ס וראיי' מן י"ג מדה"ר שבי"ג ת"ד שנמשכים ממותרי המוחי' שבהן כח סליחת העוונות דוקא כנ"ל למעלה ממשפט התורה כו' כנ"ל (ואע"פ שבחי' שערות די"ג ת"ד הן בבחי' המשכות דאור הקדושה עליונה ביותר שנק' זקן אהרן כו' וע"כ הוזהרו הכהנים ביחוד ג"כ ופאת זקנם לא יגלחו ובלוים שהן מבחי' הגבורה נאחזים בהן גבורות קשות דק"נ ע"כ נא' והעבירו תער כו' וכן בנוק' שהוא מל' שנמשכת ויורדת למטה בבחי' גבורות קשות נאמר וגלחה את ראשה כו' הענין הוא כידוע דמבחי' הבירורים דאו"ח שעולה מגבורות קשות דנוגה ע"י תשובה ומע"ט בבירור דרע מן הטוב הוא שנעשה למעלה בחי' המשכת הקדושה די"ג מדה"ר לסליחת העון מפני שהן בבחי' תוקף הגבורות שבחסדים מצד בחינת קכה, ביתרון האור מן החושך העליון כו' דישת חשך סתרו שקדם לבחי' האור עצמו דח"ס כו' וזהו טעם יתרון מעלת ה"א זה דאברהם שהוא חסד דאברהם ששרשו במקור הי"ג ת"ד ממותרי המו"ס וד"ל. (יז) והנה אחר כל זה יש להקדים עוד ענין א' כדי להבין כללות המאמר דר' בנאה הנ"ל והוא אשר גם בשפע החיצוניות דה"א הנ"ל בבחי' מותרות דבחי' השערות כנ"ל נמצא בו ג"כ ענין הבירור בין פנימית לחיצוניות לפי שגם בבחי' מותרות מוחי' הללו שבוקעים ויוצאים בגומות לחללי השערות יש בו עוד מותרות דמותרות שנק' פסולת גמור המתהווה מבחי' המותרות והפסולת של האור והחיות המצומצם הזה שבגומות של השערו' וצריך בירור גדול לברר ולהוצי' הפסולת הגמור הזה והוא כמו שאנו רואים באדם התחתון כאשר ירבו ההבלים הזרים בכלי המוח בריבוי המותרי מוחין שנעשים מותרו' גסים ביותר (כמו בשינה שעולים אידי' גסים במוחין ונתהוו רבוי פסולת ההבלים עד שמחמת זה נרדם בשינה או בשאר הבלים זרים ביותר שדוחקי' בכלי המוחי' שימצא מחמת זה בלבול במח' שבמוח (כמו סיבת רבוי התהוות המ"ז במוח שהן דברי' של הבל ממש) והיינו פסולת הלחלוחית שבמוח שמהן נעשה ערבוביא בשער הראש שנדבקי' זע"ז (כמ"ש במ"א בענין סלסלה כו' (משלי ד, ח) (וכן המעמיק יותר בשכל שלא יכיל המוח שיבולבל מחשבתו כו') ומזה יתהווה הפסולת הגס ביותר בתוך שערות הראש והוא מה שנמצאו הכנים בראש בין הגומות של השערות שנדבקים שם וידוע שהתהוות הכנים שם הוא מן הפסולת הגס ביותר שיוצא ע"י הזיעה מן הגומות שבשערות ונדבקים שם כדרך כל פסולת הנדבק מצד המותרות הגבורות ביותר כמו במכת כנים בעפר הארץ מן הפסולת שבעפר) והנמשל מזה יובן למעלה ג"כ שדברה תורה כלשון בנ"א כו' מאחר שנמשל שרש התהוות נשמות בבחי' השפעה חצוניות דמותרות המוחי' בשערות כנ"ל הרי יובן ג"כ שבדרך דמיון ומשל זה שימצא בשפע זו דמותרי מוחי' דאברהם שנק' אב המון גוים כנ"ל להעלות ניצוצות הקדושה לדורות כנ"ל הנה ודאי יש ג"כ בזה בחי' פנימית ובחי' פסולת המתהווה ממותרות המוחי' החצוני' ביותר שצריך בירור להוציאם ולהבדילם מבחי' הפנימית כו' דהנה בחי' הפנימית דמותרי מוחי' הנ"ל הן שרש לנשמות הגבוהות מאד שיוצאי' מע"ש דנוגה דעשי' שהן אוה"ע כמו נשמת עובדי' גר אדומי משר של אדום וכמו נשמות דשמעי' ואבטליון ור"ע ור"מ כו' ואונקלוס הגר שנק' גירי צדק ממש (ולפי הנ"ל בענין נשמות הגרים דקאי על נש"י שבכל דור שבאו בגופי' לברר לעה"ד טו"ר שבבחי' נוגה דעשי' שהמה תחת ממשלת הע"ש כו' הרי ודאי יש גם בהן בכל דור ודור פנימי' וחצוניות ופסולת שיש הרבה נשמות שהן צדיקים בעצם ומקיימים תו"מ ועושים תשובה שלימה להפוך הרע לטוב כו' והן הנק' פנימית שבנשמות הגרים שיוצאים מכחו של חסד דה"א דאברהם שנק' אב המון גוים לדורות וכמ"ש אז יאמרו בגוים דוקא כו' (וגם הע"ש עצמן יבוררו לע"ל דכתיב הללו את ה' כל גוים כו') ויש בזה קכה, גבחי' פסולת ממש והן נשמות הרשעים שאינם עושים תשובה כל ימיהם ועושים רע גמור בתכלית ונשארי' ברעתם ומתים בלא תשובה שנק' (יחזקאל יח, ד. כ) נפש החוטאת בעצם (שיש גם בנשמות טו"ר בעצם כמו שאמר (ב"ב טז, א) בראת צדיקים בראת רשעים כו' (וכנשמת ירבעם ומנשה ואחז ושאר מלכי ישראל שחטאו והחטיאו ואין להם חלק לעוה"ב ובכל דור ודור יוצא הפסולת הזה שהן נשמות הרשעים וזהו ענין הבירור שנבדלים הפסולת מן הפנימית שהן נשמות צדיקים וכמ"ש (דניאל יב, י) יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעי' פי' עד גמר הבירור בעוה"ב ותחה"מ דכתיב (שם, ב) ורבי' מישני עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם (ויש שמגלגלי' נפש הרשע בצדיק וצדיק ברשע כמנשה בן חזקיהו וחזקיהו בן אחז כו' שיצא הטוב מן הרע דאחז והרע מן הטוב דחזקיהו וזה הכל ענין הבירור בין פנימיות לפסולת ועכ"ז יש שמורכבים צדיק ורשע בשרש א' וצדיק מציל לרשע וגם יש שבמצוה א' שיעשה הרשע יתקן כל הרע שנאחז בשרש הצדיק וכו') והוא סוד ענין הגלגולים של הנשמות שהן רק ענין הבירורים דנשמות בכל דור ודור כמ"ש יתבררו ויתלבנו כו' והרשיעו רשעי' במה שיצאו בבחי' פסולת דוקא ויוציאו מהם בחי' הטוב לגמרי עד שהנשאר מהם בחי' פסולת הגס ביותר יאבדו לגמרי בעוה"ב ותח"ה כמ"ש ואלה כו' וכתיב ומשלם לשונאיו כו' להאבידו בעוה"ב כידוע וד"ל):

(יח) וכה"ג נשמות שבכל דור ודור הטובים וישרים הן ניצוצות דקדושה שנמשכים ויוצאים או בכנ"י עצמן שיוצאים מלבושים והיכלות דנוגה ריבוי ניצוצות קדושות (כמו ס"ר שיצאו בגלות מצרי' וכן בכל הגליו' כנ"ל) כי כל שבכל דור ודור היוצאים מע"ש דנוגה הכל הוא בא מכחו של בחי' חסד דה"א דאברהם העליון שנק' אב המון גוים עד סוף כל הדורות כו' ולכך כל צדק נק' בשם אברהם וכל נשמות עומדים בהיכלו למעלה כמ"ש בזוהר ובדברי רז"ל (וכן נא' (נחמיה ט, ז-ח) אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם כו' ושמת שמו אברהם בה"א נוספת ומצאת את לבבו נאמן לפניך ע"י מילה ופריעה דוקא שעי"ז וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני כו' שהן כל הניצוצות דקדושה שבז' אומות הללו ששרשן מז"מ דתוהו שיבוררו הכל מהן וליתן לזרעו של אברהם שזהו ענין הנ"ל שלא גלו ישראל לבין אוה"ע רק להוסיף עליהם שהן נשמות דאור זרוע לצ"ע בגופי' כו' כנ"ל וד"ל) (וזהו ותקם את דבריך שהן הניצוצות שנפלו בע"ש כי צדיק אתה כו' וכמו שידוע בענין הלך ילך ובכה נושא משך הזרע הזרוע מצ"ע כי יש ניצוצות רבים שיוצאים בבחי' פסולת גמור כנ"ל ואח"כ בא יבא ברנה נושא אלומותיו כשיתבררו ויעלו לקדושה האלקית בתו"מ ותשובה כמו שא' כ"י יש להם חלק לעוה"ב שנא' ועמך כולם צדיקים בתו"מ ואפילו פ"י מלאים מצות כרימון ולא ידח ממנו נדח כו'). אך הנה בחי' החיצוניות שבשפע זו דבחינת המותרות דהבל הה"א דח"ס הנ"ל הן שאר נשמות שיש בהן מבחי' הרע והפסול' הגמור דבחי' רע שבנוגה גם לאחר והוא כמו מדת האכזריות (שהוא היפוך החסד והרחמים דמדת אברהם איש החסד שלכך נק' ישראל רחמנים בני רחמנים כידוע) כמו קכה, דהנתינים שדוד המלך גזר עליהם שלא יבאו בקהל מפני שביקשו לנקום מבני שאול שאין זה מדת בנ"י שהן רחמנים בני רחמנים כו' ולכך א' והנתינים לא מבני ישראל המה כו' ואע"פ שהנתינים גרי צדק היו בימי יהושע אך שהן יצאו בבחי' פסולת השפע הנ"ל לכך נעשו רעים ביותר בימי דוד וד"ל וכה"ג שבכל דור ודור שיש מהן רבים שהן בבחי' רע ופסולת קשה (וכן בנשמות הנולדים בגופים בימי הגלות כנ"ל שיש רבים שיוצאי' בבחי' פסולת כזרע הנרקב בארץ ויאבד לגמרי כו' כנ"ל בענין והרשיעו רשעים כו') ולזה הטעם ארז"ל דקשים גרים לישראל כספחת שנא' ונספחו על בית יעקב כו' כי כמו הספחת שהוא נגע צרעת בבשר הבא מצד רבוי הפסולת הקשה ביותר כך נמשלו הגרים הרעים לבחי' פסולת ממש הנדבק בישראל כו' (וכמו הערב רב שעלו עם ישראל ממצרים שהיו לרעה גדולה לישראל כמ"ש והאספסוף אשר בקרבו כו' ועכ"ז א' ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים כו' מטעם הנ"ל וד"ל):

(יט) ואחר כל זה יובן כללות ענין המאמר הנ"ל דר' בנאה הוה מציין מערתא דרבנן כי מטא למערתא דאברהם אשכחי' לאליעזר א"ל מאי קא עביד אברהם א"ל גאני בכנפיה דשרה ומעיינא לי' ברישי' כו' דהנה ודאי לא הי' ענין זה גשמי כלל דאיך ר' בנאה זה יראה לאברהם ושרה כמו שהן בחיים ממש ושרה מעיינא לי' ברישי' שכבר נפטרו ביותר מב' אלפים שנה שר' בנאה זה הי' אחר החורבן בית שני כו'. אך הענין הוא דרך כלל שמטעם כל הנ"ל בענין ה"א דאברהם הרי שרש ומקור להתהוות נשמות בכל דור ודור הוא נמשך מבחי' מותרי המוחי' דאברהם העליון שבא ביניקות שערות הראש כנ"ל שזהו שנק' אב המון גוים לדורות הבאים דוקא כנ"ל ומבו' למע' שיש בזה ג"כ בירור והבדלה בין פנימיות לחיצוניות עכ"פ שהוא לברר ולהוציא הנשמות הרעי' והקשים כספחת כנ"ל בנתינים וכה"ג (וכמו כן בכל ניצוצים שיוצאי' בבחי' רע ופסולת שהן נפשות הרשעים החוטאי' ומתים בלא תשובה בכל ימי הגליות כנ"ל) ולברר לנשמו' הקדושי' וצדיקים כנשמות שמעי' ואבטליון ואונקלוס כו' כנ"ל שבירור כזה הוא בכל דור ממש כנ"ל וזהו שרש כללות ענין המאמר הזה שראה ר' בנאה זה דשרה מעיינא לי' לאברהם ברישי' שהוא להוציא הפסולת שנדבקו בשערות הראש כמו באדם למטה שמוציאים הכנים הנדבקים מן הפסולת שבגומות של השערות כנ"ל משום דגם עכשיו מעיינא לי' שרה ברישי' דאברהם להוציא לבחי' הפסולת לחוץ ולברר שם כל הפסולת שלא יהי' מזה שרש לנשמות הרעים ולברור להיות בבחי' הפנימית דמותרי המוחי' דאברהם להיות שרש להתהוו' נשמות טובות דוקא שלא יהיו כספחת לבית יעקב וד"ל ואע"פ שר' בנאה זה הי' אחר החורבן ואברהם ושרה כבר נפטרו באמת יכול להיות שהי' רואה אותן כמו שהן בחיים ממש לפי ששרש אברהם ושרה הוא למעלה במקור האצילות בבחי' מ"ה וב"ן שבכתר (כמשי"ת בפי' ויהיו חיי שרה מאה שנה וכמ"ש בזהר) ולא מתו בעטיו של נחה"ק שהן ט' צדיקים שהן קיימים וחיים וגם אליעזר מהן ור' בנאה זה הי' גלגול בניהו בן יהוידע שנק' קכו, א(ש"ב כג, כ) בן איש חי ממש מטעם הנ"ל וד"ל. וע"כ הי' רואה דשרה מעיינא לי' ברישי' דאברהם כמו שהן בחיים ממש לברר השפעה החיצונית דה"א דחסד דאברהם להעלות נשמות מע"ש דנוגה ולהוציא הפסולת שבנשמות שנמשלו לכנים שזה הבירור הוא בכל דור ודור וכמ"ש כי אב המון גוים נתתיך לדורות דוקא כנ"ל באריכות וד"ל:

(כ) ומעתה יש להבין פרטי דברי המאמר דר' בנאה הנ"ל במה שא' דאברהם קא גאני בכנפה דשרה ושרה מעיינא ליה ברישיה כו' עד סוף דברי המאמר הזה והנה תחלה יש להבין במ"ש דשרה מעיינא ליה ברישיה למה שרה דוקא מעיינא ליה ברישיה לברר בירור הנ"ל להוציא לבחי' הפסול' דנשמו' כנ"ל מאחר שעיקר ומקור כל ההמשכו' להתהוות נשמות הוא בא מבחי' מותרי מוחי' דח"ס בה"א הנוסף על שם אברם כנ"ל למה צריך לשרה דוקא שתברר בירור זה ולא יוכל לברר בעצמו כו' (מאחר שע"י המילה ופריעה נבדל ממנו יניקות החיצונים ונק' אב המון גוים לדורות דבחכ' אתברירו דוקא כו'). אך הנה יש להקדים תחלה להבין ענין הנ"ל במ"ש כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כו' לתרץ הקושיא הנ"ל איך המשפיע ישמע לקול המקבל וכידוע בשרש אברהם ושרה למעלה שהוא בחי' מ"ה וב"ן כו' ומ"ה משפיע לב"ן וכתיב והוא ימשול בך כו' וגם מה שפרש"י שהי' אברהם טפל לשרה בנביאות היא גופא קשיא איך יתכן זה כו' כנ"ל. אמנם הענין הוא דודאי צריך לומר שיש בחי' מעלה ומדרגה יתירה בשרה יותר מבאברהם אע"פ ששרה בחי' מקבל מאברהם וע"כ א' לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וזה הי' הענין מה שבקשה שרה מן אברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כו' דלכאורה באמת לא הי' מהראוי לאברהם לשמוע בקול שרה בזה מאחר שהי' ישמעאל בנו יוצא חלציו וביקש מה' עבורו באמרו לו ישמעאל יחיה לפניך ממש וגם השיבו ה' ולישמעאל שמעתיך כו' ואע"פ שהי' שרש ישמעאל רק מבחי' מותרי החסדים דאברהם לבד כידוע אבל הרי הי' בנו ונמשך מפנימי' המוחי' שבו רק שיצא למטה בבחי' מותרות (כענין שא' לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ולא כיצחק שיצא ממנו עשו כו' כידוע) וזהו שא' וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו כו'. אך מ"ש לו ה' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה הוא לפי שצריך להיות הבדלה בין יצחק לישמעאל וכמ"ש הטעם כי ביצחק יקרא לך זרע וצריך להבדיל לישמעאל מיצחק וכמו שא' לו בתחלה ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה כו' ודבר זה נעלם מאברהם ע"כ א' וירע הדבר מאד בעיני אברהם כו' אבל שרה גדולה בנביאות היתה יותר מאברהם וידעה רצון ה' להבדיל לישמעאל מיצחק ע"כ בקשה גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש כו' עם בני כו'. ואמנם באמת זהו דבר פלא גדול איך נעלם דבר זה מאברהם ולא הי' דעתו מסכמת בשילוח ישמעאל בנו עד שצוה לו ה' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה הלא אברהם הי' נביא וגדול במעלה משרה כנ"ל וגם שמע בעצמו ואת בריתי אקים את יצחק כו'. ויותר יפלא איך לא ידע אברהם ונעלם ממנו קכו, בשישמעאל יצא לתרבות רעה (ולא יהיו כלל מישמעאל) ושרה ידעה זה שמטעם הזה אמרו דשרה גדולה בנביאות היתה כו' וד"ל. אך התירוץ לכל זה הוא מה שמבואר למעלה במה שא' דשלשה אבות הטעימן הקב"ה מעין העוה"ב כו' דלאחר הבירור לע"ל יהי' מעלת ומדרגת שרה למעלה ממדרגת אברהם משום דא"ח עט"ב כו' וע"כ א' כל אשר תאמר כו':

(כא) ולהבין זה יש להקדים תחלה בשרש ענין שרה למעלה שהוא בחי' שם ב"ן שבכתר כו' ויש להבין תחלה מה שא' בזהר ע"פ ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה כו' וז"ל אתת חוה אתדבק בהאי חווי' כו' וגרמא מותא כו' אתת שרה ונחתת וסלק' כו' כמ"ש ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו כו' עד ובג"כ זכתה שרה לאינון חיין עילאין וזהו ויהיו חיי שרה דילה הוו חיין ע"כ ועוד שם ויהיו חיי שרה אינון חיין כולהו לעילא כו' ועוד שם מ"ש בכולא דאמר שנה ובאינון שבע דא' שנים אלא כולא חד מאה שנה כללא דכולא קודב"ה דאתכלל מאתר עילאה סדכ"ס במאה ברזא דק' ברכאן דכל יומא וכן עשרים שנה ובג"כ כתיב שנה רזא דיחודא דלא אתפרש מחשבה ויובלא לעלמין ז' שנים אלין אתפרשן ונפקן מכללא סתימאה דלעילא ואע"ג דכולא יחודא חדא אבל מתפרשי' בדינא ורחמי כו' מה דלאו הכי לעילא בג"כ כתיב שנה כו' ז' שני' אלין דאתפרשן כו' ובג"כ שנים ולא שנה וכולהו אקרי חיי ויהיו חיי שרה דהוו ממש דאתבריאו ואתקיימו לעילא ע"כ. פי' שרה הוא שם ב"ן שיורד למטה לברר ברורים דרפ"ח כו' וכל שנפל בשבה"כ ע"י חוה בחטא עה"ד דאתדבקת בחויא כו' נתקן ונתברר ע"י שרה שר ה"א שנק' מטרוניתא כמ"ש ויעל אברם הוא ואשתו דוקא גם מנש"ט דקליפ' מצרים עלתה שרה עם כל הבירורים דרפ"ח כו' ובג"כ זכתה לחיין עילאין פי' בזכות עבודת הבירורים הנ"ל זכתה שתקבל אור השפע מכל הי"ס דאצילות שבפרט הכלולים בי"ס דכתר שיומשך הכל אל שרה שהוא שם ב"ן וז"ש דילה הוו חיין שמחמת זה נעוץ תחלתן בסופן דוקא ונק' אינון חיין לעילא על שמה דוקא חיי שרה כו' וד"ל ומ"ש אינון חיין כולהו לעילא מאה שנה לעילא כו' ר"ל בבחי' ע"ס הגנוזות בעצמות המאציל שנאצלו לבא לידי גלוי מן ההעלם וזהו סדרן בתחלה מאה שנה שהוא אור הכתר שנאצל תחלה וכלול מי"ס וכאו"א כלול מי' שהן מאה שנה ואח"כ נאצלו חו"ב דאצילות שכאו"א כלול מי' לבד שהן עשרים שנה ולפי שנק' תרדל"מ כחדא שריין כו' לא בא לחלק לכל א' בפ"ע וכללם יחד וא' עשרים שנה ואח"כ א' ז' שנים שהן המדות בחי' זו"נ ובחינת המל' שהיא מדה הז' נכללת בז"א שהן ו"ק ע"כ א' ז' שנים וכל אלה כולהו לעילא הכל כלולים היו תחלה בעצמות המאציל ויצאו לידי גלוי למטה בבי"ע לאחזאה לאנהגא בהון עלמין כידוע במא' דאליהו והכל ע"י שרה שהוא בחי' המל' משום דדילה הוו חיין מטעם הנ"ל וד"ל:

(כב) ואח"כ מתרץ הדקדוק שא' ז' שנים ולא שנה ולפרש דבריו א' מאה שנה כללא דכולא קודב"ה דאתכליל כו' פי' אור הכתר הגם שכלול מי"ס וכאו"א כלול קכו, גמי' כנ"ל עכ"ז הם בבחי' ההתכללות זע"ז ובבחי' אחדות הפשוט' בתכלית לפי שהארת אור א"ס עצמו מאיר בכתר כמ"ש בתיקונים דאא"ס מלגיו כתרא עילאה מלבר ואף על פי שכלול גם ממדת הדין והגבורות מ"מ ידוע דבחי' הכתר כולו רחמים וחסדים לפי שכל הספי' כלולים בו בצירוף התכללות כולם כא' דוקא ואין לא' התגלות והתפשטות בלא צירוף כולם יחד לפי שמתכללים כולם יחד מאור א"ס שמאיר בכתר שהוא למעלה מן ההשתלשלות דע"ס לגמרי וכמ"ש ולאו מכל אינון מדות כלל וע"כ ע"ס שבכתר בלתי ניכרים במציאות ומהות ליש ודבר עדיין להיותם בבחי' ההתכללות במקורם עדיין (וכמו שברצון העצמי אין התחלקות המדות שבו ניכר כלל אלא כולם כא' כלולים בו גם השכל עם האוי"ר ומדו"מ כא' ודוגמא לזה במלאכים שנק' חיות ובהמות או כעגולים דאופנים שסיבובם כא' בלי התחלקות ניכרת בשכל ומדות רק רצון א' פשוט שכולל הכל כא' כמ"ש במ"א בענין ע"ס דעגולים כו') וז"ש מאה שנה כללא דכולא שהוא ע"ס שבכתר וא' קודב"ה שהוא בחי' ז"א להיותו בבחי' פרצוף אדם אתכלל גם הוא מע"ס דכתר שהוא בחי' א"א דאצילות שנק' סדכ"ס בכלל שחו"ב דאצילות נק' סתימין לגבי המדות דז"א ואור הכתר דבחי' א"א נק' סתים גם מסתימין דחו"ב ואמנם ברזא דק' ברכאן בא' בא"י כו' הרי נמשך מן ההעלם דע"ס דכתר לגלוי אור במדות דז"א שנק' שם הוי"ה וזהו ברוך אתה הוי"ה כו' וזהו שאמר דאתכלל מסדכ"ס בק' ברכאן דכל יומא לפי שמתגלה כל פרטי מספר מאה אורות שבי"ס דכתר דז"א שנק' אדם העליון וזהו חייב אדם העליון לברך ק' ברכות שהוא המשכות הכתר לז"א ומשם לבחי' המל' שהוא אלקינו מלך העולם כמ"ש במ"א וד"ל. ומ"ש וכן עשרים שנה כו' זהו בבחי' חו"ב דאצילות שנק' תרדל"מ כחדא שריין כו' שזהו מ"ש מח' ויובלא חו"ב דלא מתפרשין שהחכ' מאין תמצא ונמשך מיד להשגה דבינה שזהו מאין ליש בתמידות וזיווגייהו תדיר ובבחינת היחוד וההתכללות בלתי התחלקות כלל ולכך א' עשרים שנה כנ"ל אבל ז' שנים שהוא זו"נ אע"פ שגם הן באי' ביחוד וזיוג אין יחודם תמידי רק לפרקים ועוד שהמדות מצד עצמן הן באי' בבחי' ההתחלקות מן השכל כלפי חסד או כלפי דין וז"ש דמתפרשי' בדינא ורחמי לפי שיוצא כח השפע מכל מדה מיוחדת בפ"ע ואין בה התכללות מזולתה עד שיש בכח הדין לשלוט בפ"ע כנראה לעין בבוא ההמשכה למטה שאין בדין מבחי' החסד כלל כו' לפי שהמדות שנמשכו מחו"ב יצאו מכללות היחוד וההתכללות דע"ס שבכתר הנ"ל ע"כ א' ז' שנים ולא שנה וז"ש ז' שנים דאתפרשן ונפקן מכללא סתימאה דלעילא כו' וד"ל:

(כג) ובאמת לכאורה דברי המאמר הזה סותרים זא"ז דברישא קא' קודב"ה דאתכליל כו' שהוא בחי' ז"א שיש בו מבחי' ההתכללות דע"ס דכתר שנק' סדכ"ס כו' ובסוף דבריו א' להיפך ממש דז' שנים שהן בחי' זו"נ שהן הז' מדות גדולה וגבורה ות"ת באי' בבחי' ההתחלקות בדינא ורחמי ונפקן מכללא דסדכ"ס הנ"ל. אך הענין הוא דיש הפרש בזה בזו"נ עצמן בין בחי' האורות לבחי' הכלים דבאורות דז"א שהוא שם הוי"ה ממש שם הוא בחי' היחוד קכו, דוההתכללות דוקא כמו בע"ס דא"א שנק' סדכ"ס והוא רזא דק' ברכאן שהוא תוס' ברכ' בשם הוי"ה דז"א בפנימי' המוחין ומדות שבו שזהו שנק' קודב"ה (קדוש מאור החכמה ובינה וברוך מע"ס דא"א כו') אבל מ"ש ז' שנים שהן המדות דזו"נ דמתפרשי' כו' הוא מדבר בבחינת הכלים דאורות שהן באים בהתחלקות זה מזה דוקא לפי שבחי' הכלים הוא בחי' כח המביא לידי שפע מלמעלה למטה שהוא בא בהגבלה במדרגה מיוחדת בפ"ע דוקא ועכ"ז יש התכללות גם בכלים כמו ברוגז רחמים תזכור וכמו שמבקשים יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך כו' והוא בא מבחי' היחוד דשם מ"ה מלגיו דאיהו ארח כל האצילות דמייחד לון כו' שמאיר מעצמות אור א"ס ממש שלמעלה מכל ההשתלשלות דע"ס אפילו בהעלם כנ"ל שע"ז אמר דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש וד"ל (ובזה יתורץ גם הקושיא הידוע בשני הכללים שנמצאו בס' הקבלה שסותרי' זא"ז דלפעמים א' דיחידות בזו"נ שהן ז' שנים והעשיריות בחו"ב שהן עשרים שנה הנ"ל ומאות בכתר ואלפים ורבבות בפנימית הכתר ולפעמים א' להיפוך דמספר המרובה יותר הוא בנמוך יותר שהוא במדות באלפים ואו"א במאות וכתר בעשיריות ופנימיות הכתר ביחידות משום דכל הגבוה יותר יותר הוא בבחי' היחוד ומיעוט המספר כמו אחת ושתים כו'. אך התירוץ הוא ג"כ כנ"ל שההפרש בזה הוא בין אורות לכלים דבאורות הריבוי יותר בגבוה והמיעוט בנמוך כמו כאן ובכלים הריבוי בנמוך יותר והמיעוט במספר בגבוה דוקא וד"ל. וז"ש כאן ויהיו חיי שרה מאה שנה לפי שמדבר בבחי' האורות דע"ס דאצילות שנק' חיי שרה כנ"ל וד"ל):

(כד) והנה אחר שנתבא' הפסוק הזה דויהיו חיי שרה מאה שנה כו' ע"פ פי' המאמר הזוהר בפ' זו כנ"ל עדיין יש להבין מ"ש בסוף פסוק זה שכפל הדבר וא' שני חיי שרה שע"ז לא פי' כלום בזוהר ואינו מובן לאיזה טעם הכפיל הדבר עוד הפעם אחר שכבר א' ויהיו חיי שרה כו' שהן ע"ס דכתר ועשרים דחו"ב וז' שנים דזו"נ שכולן נק' חיי שרה משום דדילה הוו חיין כו' כנ"ל הטעם אך הענין הוא דמ"ש עוד שני חיי שרה קאי לע"ל בעוה"ב לאחר תשלום כל הבירורים דרפ"ח ניצוצות מעה"ד טו"ר בתכלית כו' דהנה הגם שמבואר למעלה בפי' הזוהר בטעם שנק' כל הע"ס הגנוזות והנגלות באצילות הכל ע"ש חיי שרה לפי שזכתה לחיין עילאין אלין ע"י זכות עבודתה בבחי' הבירורים דרפ"ח כו' שעלתה ממצרים כו' ותיקנה לחטא עה"ד דחוה דאתדבקת בחויא כו' כנ"ל הנה כל זה הוא עכשיו ששם ב"ן הוא בא למטה ומברר ברורים דק"נ כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה שהוא רפ"ח כו' ע"ה ועי"ז בהעלאת מ"ן זה מעורר המשכת מ"ד ממקור הראשון שהן ע"ס הגנוזות במאציל שיבאו לידי גילוי מן ההעלם בכתר תחלה שהן י"ס כלולים כ"א מי' שהן מאה שנה ואח"כ בחו"ב ומדות שהן עשרים שנה וז' שנים כנ"ל שכל זה הוא בחי' ע"ס דאצילות בבחי' או"י כידוע וזהו ויהיו חיי שרה דהיינו כל אורות העליונים דא"א ואו"א וזו"נ כולן נק' חיי שרה דדילה הוו חיין לפי שנעוץ תחלתן בסופן דוקא קכז, אמשום דסוף מעשה בבירורים דרפ"ח כו' עלה במח' תחלה כידוע וד"ל אך הנה אחר תשלום הבירורים דרפ"ח ניצוצות ע"י שם ב"ן בחי' שרה לע"ל כמ"ש (זכרי' יג, ב) ואת רוח הטומא' אעביר לגמרי כו' יהיה עליי' המל' למעלה בבחי' או"ח שחוזר לקדמותו ממש והוא בבחי' פנימית אור הכתר בבחי' כתר שבכתר שלמעל' מבחי' המוחין דחו"ב ומדות שבכתר שנק' מאה שנה ועשרים שנה כו' והוא מ"ש בע"ח דבחי' ב"ן לאחר הבירור עולה בבחי' ס"ג שלמעלה משם מ"ה כו' והוא מצד הברורים דרפ"ח כו' שהן מבחי' ז"מ דתוהו שקדם לבחי' התיקון כמ"ש ואלה המלכים כו' לפני מלך מלך לבנ"י שהוא בבחי' ס"ג דבינה שהוא למעלה מבחי' מ"ה דמדות דתיקון וכידוע דאורות דתוהו הן אורות תקיפי' וחזקים ביותר שמפני זה לא יכלו להתיישב בכלי כו' ויש בזה ב' מדרגות הא' העלייה לבחי' הכתר דא"א וע"י שע"ז א' א"ח עט"ב למעלה ממוחי' ומדות דא"א כנ"ל והעלייה הב' למעל' גם מזה והוא בבחי' כתר הכללי שהוא מל' דא"ס בכתר דא"ק שע"ז א' אהי' אשר אהי' אהי' הא' דאנא זמין לאתגלאה בבחי' כתר דא"א וע"י כמו בימות המשיח דכתיב כוסי רויה גי' ארך מפני עליית המל' בא"א בכתר שבכתר שבו כו' ואהי' הב' אנא זמין לאתגלאה עוד פעם ב' בעליי' הב' במל' דא"ס בכתר דא"ק ולמעלה יותר הוא בכתר מל' דא"ס עצמו כו' וזהו ענין שני חיי שרה שהזכיר פעם ב' שלא נזכר בזה מספר כלל לא מאה ולא עשרים כו' כי הוא עליי' הב' דמל' שלמעלה מן מספר הי"ס שבאים מן ההעלם לגלוי בבחי' או"י אלא א' סתם שני חיי שרה בכללות דלפני א' מה אתה סופר כו' וכמ"ש ולאו מכל אינון מדות כלל וד"ל (וז"ש עד יעבור עמך הוי"ה בעלי' הא' דשם אהיה עם זו קנית בעליי' הב' דשם אהיה הב' שהוא העוה"ב ממש שנק' עדן עין לא ראתה כו' שבא מצד בחי' תשלום הבירורים דרפ"ח שעולה בבחי' או"ח לקדמותו ממש ע"י תו"מ בסור מרע כו' שזהו ע"י בירור דבחי' ב"ן דבחי' שרה הנ"ל):

(כה) ומעתה יובן מ"ש בזוהר דדילה הוו חיין שמרמז בזה על לע"ל שתהי' א"ח עט"ב ממש מטעם הנ"ל בעליי' הב' דבחי' ב"ן שהוא שם אהי' הב' שז"ש שני חיי שרה סתם כנ"ל ובכל זה יתורץ הקושיא הנ"ל במ"ש לאברהם לשמוע בקול שרה דקאי לע"ל דוקא כמו בעוה"ב דבחי' שרה שהוא בחי' ב"ן לאחר תשלום כל הבירורים דעה"ד שהיתה ממש כמו לע"ל בעוה"ב לאחר הבירור מאחר שהאבות והאמהות הטעימן מעין העוה"ב ממש שנא' א"ח עט"ב למעלה משם מ"ה והוא בבחי' כתר שבכתר בכלל כנ"ל (שהוא למעלה מבחי' משפיע ומקבל כי כנ"י שהוא בחי' שרה למעלה יהיו בחי' כלי קיבול לעצמו' א"ס ב"ה ממש שנק' ארץ חפץ סתם כמ"ש במ"א) ע"כ צוה לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שזהו לאחר הבירור דבחי' המקבל דשם ב"ן בבחי' או"ח גבוה מן המשפיע דבחי' מ"ה כנ"ל בפי' דדילה הוו חיין כו' משא"כ עכשיו דאע"פ שבחי' ב"ן הוא המברר בירורים דרפ"ח כו' כנ"ל אין לה כח לברר כ"א ע"י המשפיע שהוא קכז, בבחי' מ"ה וכמ"ש תנו עוז לאלקים שהוא שם ב"ן צריך לעוז דשם מ"ה דדכורא דוקא וכמו חכמות בחוץ ח"ע דאתמשך בח"ת כידוע וד"ל:

(כו) והנה ע"פ כל הנ"ל יובן יותר בפרטות דברי המאמר דר' בנאה הנ"ל במה שא' דאברהם קא גאני בכנפה דשרה כו' ותחלה יש לתרץ הקושיא הנ"ל למה הי' צריך ששרה דוקא מעיינא ליה ברישיה שהוא לברר בירור זה דנשמות בין פנימיות לחיצוניות ופסולת כו' ולא יוכל לברר בעצמו כו' דהנה לפי הנ"ל בבחי' עליית המל' שהוא שם ב"ן בחי' שרה לע"ל שתהי' עט"ב למעלה משם מ"ה דאברהם ולזה א"ל כל אשר תאמר כו' הרי בזה יובן ג"כ הטעם מה שאמר דשרה מעיינא ליה ברישיה משום דבחי' הבירור הזה דנשמות שנמשך ממותרי מוחי' דח"ס בה"א דאברהם ג"כ הוא ע"י שרה דוקא מפני שהאבות והאמהות מעין העוה"ב דוקא כנ"ל שאז בחי' המקבל למעלה מן המשפיע כנ"ל בפי' שני חיי שרה כו' וד"ל. ומעתה יש להבין בפרטות המאמר במ"ש דגאני בכנפה דשרה כו' ופיר"ש תחת זרועותי' שהן בחי' חו"ג דשרה לאחר הבירור דבחי' ב"ן בפנימית הכתר שנק' כתר שבכתר בכלל כנ"ל דעכשיו קודם הבירור דב"ן נהפוך הוא דבחי' ב"ן הוא בחי' מקבל משם מ"ה דדכורא וכמ"ש ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך כידוע ובעליי' המל' היא עומדת רק בין חו"ג דז"א שזהו ענין ימינא ושמאלא ובינייהו כלה כמו וימינו תחבקני כו' אך לאחר הבירור השלם דבחי' ב"ן שיעלה לבחי' ס"ג דבינה בבחי' כתר דבחי' ב"ן למעלה מבחי' שם מ"ה כמ"ש א"ח עט"ב כנ"ל הרי יהי' בחי' המוחי' חב"ד בחי' מ"ה דדכורא בחי' מקבל רק מבחי' חו"ג דב"ן דנוק' (והוא רק בחי' חו"ג שבכתר דכתר שלמעלה הרבה גם מחו"ב דכתר כו') וז"ש דגאני אברהם שהוא בחי' מ"ה דח"ס חכ' שבכתר הנ"ל בכנפה דשרה שהן רק בחי' חו"ג דכתר הכללי הנ"ל לברר בו בבחי' השפע' החיצוניות דמותרי מוחי' בשביל נשמות כנ"ל וד"ל ומ"ש דגאני אברהם ענין שינה זו הוא בחי' דורמיטא שהוא בחי' הסתלקות המוחי' מן הגילוי אל ההעלם אחר העלם בעצמות והוא בזמן הגלות דוקא שבחי' פנימית המוחי' דח"ס בהסתלקות והעלם וכמ"ש הסתר אסתיר פני ביום ההוא כו' שז"ש ויהי השמש לבוא ותרדמ' נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת שהוא גודל הדינין קשי' שיהיו כל משך זמן אורך הגלות בצרות קשות עד ימות המשיח ועוה"ב כו' וד"ל וע"כ מעיינא לי' שרה ברישי' בשעת שינה דקא גאני בכנפה בבחי' ההסתלקות והעלם בחו"ג שבכתר הכללי (שהוא שם אהי' הב' הנ"ל) שאז זמן הבירור החיצוני הזה במותרי המוחי' דח"ס הנ"ל ע"י בחי' חו"ג שבשרה להבדיל שפע פסולת כנ"ל שנמצא בגומות דשער רישי' וזהו שמעיינ' ליה ברישי' בידי' דחו"ג שבה משום דרק בחי' חו"ג דשרה הוא המברר בבחי' המוחי' דח"ס שהוא אברהם דקא גאני בכנפה כנ"ל מטעם הנ"ל דעליי' המל' יהי' למעלה הרבה מבחי' שם מ"ה דח"ס דאברהם (ואע"פ שמבואר למעלה שזה מדבר בעוה"ב ולא בזמן הגלות גם זה אמת דהגם שבחי' קכז, גמוחי' דאברהם בשינה בזמן הגלות בבחי' הסתלקות מ"מ שרה מעיינא ליה ברישיה כמו שלע"ל שתהי' עט"ב ממש וכמ"ש אני ישנה ולבי ער דקאי בבחי' המל' דגם בהיותה בבחי' שינה בגלות לבי ער שהוא בעליית המל' בנקודת עצמות הרצון שבבחי' יחידה שנק' כתר שבכתר בכלל ואז קול דודי דופק כו' שמתעור' מן השינה כמ"ש במ"א בענין דומה דודי לצבי מה צבי ישן ועינו אחת פתוחה א' דבר והיפוכו כא' משום דבבחי' עינא פקיחא דבגלגלתא דא"א נא' לא ינום ולא יישן כו' וכך גם כאן דשרה שהוא בחי' גם בזמן הגלות מברר לבחי' מוחי' דח"ס וגם מה דגאני אין זה שינה ממש כנ"ל דעינו אחת פתוחה וראייה לזה ממה שא' אברהם לאליעזר ליעול מידע ידיע דיצה"ר בהאי עלמא ליכא שהוא כמו לאחר הבירור דעה"ד לגמרי שהוא העוה"ב כנ"ל עכ"פ לא היה ישן ממש וד"ל):

(כז) והנה מובן מזה דמאחר שרק בחי' חו"ג דשרה מברר למוחי' דח"ס דאברהם בחיצוניות השפע הנ"ל הרי בחי' המוחי' דחב"ד דשרה כמו שתהי' לע"ל למעלה גם מהיות נק' מברר לעיין ברישי' כו' והטעם הוא משום דכל עיון זה ברישי' אינו רק השפעה חיצוניות מאד לברר בין טו"ר שבנשמות כנ"ל אבל בבחי' השפעה הפנימי' שבפנימי' דפנימי' מו"ס דאברהם להיות מוחי' פנימיי' לישראל שהוא בחי' אדם העליון דאצילות וכנ"ל ששם הוא הבירור הפנימי ביותר אין זה אלא ע"י בחי' המוחי' דחב"ד דשרה דוקא שלמעלה מחו"ג שבה וכמ"ש בזהר בפ' זו דחיי שרה ממ"ש (ישעיה נא, א) הביטו אל צור חוצבת' כו' שז"ש (במדבר כג, ט) מראש צורים אראנו דא אברהם ומגבעות אשורנו דא שרה שמהם שרש בנין ז"א שהוא ישראל דלעילא כו' וכמו שתהי' שרה לע"ל למעלה משם מ"ה דאברהם כנ"ל ע"כ ע"י בחי' המוחי' שלה דוקא יהי' בירור הפנימי' הזה (והוא ענין שם אהי' הב' דאנא זמין לאתגלאה בעוה"ב שא' ע"ז עם זו קנית סתם כנ"ל וד"ל) ומעתה הרי יתורץ קושיא הנ"ל במה שא' דשרה גדולה בנביאות היתה וידעה יותר מאברהם ברצון ה' להבדיל לישמעאל מיצחק ואשר ישמעאל יצא לתרבות רעה כו' ולא יהיה מבניו כלל וכל זה נעלם מאברהם כו' שהרי ביקש לו ישמעאל יחיה לפניך ממש כנ"ל ולפי הנ"ל יובן זה מטעם הנ"ל משום דבאמת בירור והבדלה זו לישמעאל מיצחק כמ"ש שרה גרש האמ' הזאת כו' כי לא יירש כו' עם בני כו' הוא בחי' בירור פנימי ביותר שהרי ישמעאל הוא בנו ויצא ממעיו וממוחי' הפנימי' דאברהם רק שלא נולד משרה אלא מהגר א"כ זה הבירור לידע שהוא בא מבחי' מותרות השפע דחסד דאברהם נעלם מאברהם ג"כ ולא ידעה רק שרה והוא מטעם הנ"ל שתהיה עט"ב למעלה הרבה ממוחי' דח"ס כנ"ל ע"כ ידעה לברר בבירור הזה הפנימית בפנימית המוחי' דח"ס דאברהם איך שצריך להבדיל במוחי' שלו עצמן בין הפנימיות לחיצוניות והוא שבקשה גרש האמה כו' כי לא יירש כו' וכיונה לדבר ה' שא"ל כי ביצחק יקרא לך זרע ולא בזולתו אע"פ שיהי' בנך היוצא מחלציך ומעיך כו' וז"ש כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה דלע"ל בחי' מ"ה מקבל מב"ן ובפרט בדבר זה לברר בבחי' קכז, דהפנימי' בין יצחק לישמעאל שזה תלוי במברר שהוא מוחי' דחב"ד דשרה שהוא בבחי' פנימי' הכתר שבכתר לע"ל (ולפי הנ"ל דיש בחצוניות היותר תחתון מעצמות ופנימיות מקור המוחין דוקא כמו ענין נובלות חש"מ תורה וכמצות מעשיו' עכשיו ששרשם למעלה מגוף ח"ס עצמו שמפני זה יצא בבחי' מותרות כנ"ל א"כ בירור זה הפנימי ביותר שהוא למעלה מח"ס בבירור דישמעאל מיצחק הכל א' עם בירור החצוני דמותרי מוחי' בשביל דהא בהא תליא ויובן זה בתו"מ דעכשיו בגופי' דק"נ שנק' כנ"ל הוא עצמו ענין הבירור הפנימי דביצחק יקרא לך זרע וז"ש ביצחק דוקא ולא כל יצחק שיבורר ממנו עשו שזהו בירור דעה"ד טו"ר כו' וד"ל ולזאת לא יוכל ב"ד לבא עד הבדלה הפנימית הנ"ל כמ"ש בזהר דא"י יהי' ביד עד משיח כו') ובכל זה יובן יותר פרטי דברי המאמר הנ"ל דא"ל לאליעזר זיל אימא לי' בנאה קאי אבבא דר"ב זה הי' כט' צדיקים שהן חיים ובמערת המכפלה בחברון לא שלט שם נחש הקדמוני כמ"ש בזהר בפ' זו וע"כ ביקש אברהם מעפרון כו' שידע שאדה"ר הי' קבור שם ע"ש ולכך א' ליעול וליתי מידע ידיע כו' וד"ל וכי מטא למערתא דאדה"ר יצא ב"ק וא' נסתכלת בדמות דיוקני שהוא אברהם ושרה בחי' מ"ה וב"ן דא"א שנק' אדם דיצירה בכלל שנק' דמות לצורה העצמית כידוע בדיוקני עצמה אל תסתכל שהוא אדה"ר קודם החטא שהיה בצלם אלקי' ממש (והוא בחי' א"ק שנק' אדם דבריאה בכלל וז"ש שופרי' דיעקב מעין שופריה דאדה"ר) וזהו שהשיבו לו כמדת החיצונה כו' דאדם וחוה לע"ל יהיו גם למעלה מאברהם ושרה וכמו שהיה קודם החטא שהיה רגליו בעשיה וראשו באצילות שבבריאה כו' וז"ש ר"ב זה נסתכלתי בב' עקביו דאדה"ר ודומים לב' גלגלי חמה דעוה"ז שרגליו בעשיה כו' וד"ל ומה שא' הכל בפני שרה כקוף בפני אדם זהו לאחר הבירור דב"ן כנ"ל ושרה בפני חוה כקוף בפני אדם אע"ג דעכשיו א' בזוהר דחוה אתדבק כו' זהו מדבר לאחר הבירור כו' אך א"כ למה א' חוה בפני אדם כי מאחר דלאחר הבירור יהיה ב"ן למעלה ממ"ה כו':