118
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מתבטא ההבדל ביניהם, ומדוע בחר אבי מורי לפרש את הענין באופן שונה (והפוך) מפירוש הרמ"ז (המובא פעמים רבות בחסידות9), במקום להסבירו.
בסוף פירושו מפנה אבי לעיין במקום אחר10, באומרו: ו"עיין מזה ב"תורה אור" ריש פרשת תולדות, עיין שם".
ג. אברהם – קו החסד, יצחק – קו הגבורה
עיון במקור זה ב"תורה אור"11 מגלה, כי מדובר שם על עבודותיהם השונות של אברהם ושל יצחק: עבודתו של אברהם היא עבודה בקו החסד12 – הורדת השפע ממעלה למטה, ואילו עבודתו של יצחק היא עבודה בקו הגבורה12 – העלאה ממטה למעלה.
לכן אנו מוצאים שלגבי אברהם נאמר13 "אברהם אוהבי", ולגבי יצחק נאמר14 "ופחד יצחק", שהרי אהבה נובעת ממידת החסד, ופחד (יראה), – מקורו במידת הגבורה.
בהתאם להבדל שבין עבודת אברהם לעבודת יצחק, מבאר אדמו"ר הזקן שם (ב"תורה אור"11) את הסיבה לכך שאת הבארות שחפר אברהם – סתמו הפלשתים, ודווקא ע"י יצחק, נפתחו הבארות, והיא: פלשתים יכולים לסתור את קו החסד של הקדושה אך לא את קו הגבורה.
ד. פלשתים – מבוי המפולש
ההסבר לכך הוא:
"פלשתים" הוא מלשון "מבוי המפולש"15 (מבוי הפתוח משני צדדיו), וזהו מה שנאמר* ע"י רז"ל16 "פלשתים ליצנים היו", כי ליצנות נובעת "מצד פתיחות הלב ביותר, שהוא פתוח ומפולש מכל צד".
ענין חפירת הבארות ע"י אברהם נובע גם הוא מהתרחבות. זוהי עבודה של התרחבות מצד החסד של הקדושה
בכיוון של אהבה, תענוג ושמחה באלקות "בהתגברות גדולה ביותר מכפי המידה", ולפיכך קיימת האפשרות של "ויסתמום פלשתים", כי
הערות
- 9. ובספרי אאמו"ר. וראה לקוטי לוי יצחק (לזח"א) ע' ב "ות"ל שיוונתי לדעתו הקדושה ז"ל זיע"א".
- 10. ובפרט (כמדובר כמה פעמים) שההערות נכתבו בקיצור (מפני חוסר נייר וכו') ובכ"מ סמך על המבואר במק"א.
- 11. ובארוכה – בתו"ח ר"פ תולדות.
- 12. ורק שמכיון ש"כל המדות כלולות זו מזו" ו"מיוחדות זו בזו" – גם באברהם הי' (בהעלם) העבודה דקו הגבורה, וכן ביצחק – העבודה דקו " החסד (אגה"ק סי"ג. ובכ"מ).
- 13. ישעי' מא, ח.
- 14. ויצא לא, מב.
- 15. בכל הבא לקמן – ראה לקו"ת ואתחנן ה, א. תו"ח שם פ"ו־ז. וראה גם תו"א סא, ג ואילך [הובא באוה"ת תולדות (תתח, א) – הגהות להמאמר שבתו"א ר"פ תולדות], ש"פלשתים שבקליפה הם הלצים... הרחבת פיו כו'", ושהתרחבות זו היא הלעו"ז של בחי' התגלות השמחה בדביקות ה' בפילוש ובגלוי כו'".
- *. משנה עירובין ספ"ט. ועוד.
- 16. ע"ז יט, א.
משנה עירובין ט׳ - הטקסט מספריא
כל גגות העיר רשות אחת. ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות בפני עצמו. רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות. רשות אחד לכלים ששבתו לתוכן. ולא לכלים ששבתו בתוך הבית:
גג גדול סמוך לקטן. הגדול מותר והקטן אסור חצר גדולה שנפרצה לקטנה. גדולה מותרת וקטנה אסורה. מפני שהיא כפתחה של גדולה. חצר שנפרצה לרשות הרבים. המכניס מתוכה לרשות היחיד. או מרשות היחיד לתוכה חייב דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור מפני שהיא ככרמלית:
חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה. וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו. וכן מבוי שנטלו קורותיו. או לחייו. מותרין באותו שבת ואסורין לעתיד לבא דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר אם מותרין לאותו שבת מותרין לעתיד לבא. ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותו שבת:
הבונה עליה על גבי שני בתים וכן גשרים המפולשים מטלטלין תחתיהן בשבת. דברי רבי יהודה. וחכמים אוסרין. ועוד אמר רבי יהודה מערבין למבוי המפולש. וחכמים אוסרין:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

