55
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ההסתכלות בתורה כנ"ל – ומשום כך74 נהוג שהחתן עולה לתורה לפני נישואיו –
ולכן, העומד להקים בית בישראל, ב"עולם". עליו להקדים בנין בית בתורה. והיינו – ההוראה, ועל־ידי הקמתו בית בתורה, הוא בונה ומקים את ביתו ב"עולם" – בנין עדי עד, בדור ישרים יבורך.
(משיחת ב' דר"ח כסלו, תשי"ג)
כב. באחד המאמרים75 מוסבר משום מה היה צורך להזקק למרמה דוקא לשם קבלת ברכות יצחק ליעקב, אמנם, "בחכמת תורתו"76 אבל בחלק הקרוי מרמה: לפי שהענינים באו לידי כך על־ידי מרמה, ניצוצות הקדושה נפלו למטה על־ידי "והנחש היה ערום גו'"77, ולכן סדר לקיחתם בחזרה צריך להיות גם־כן במרמה, ככתוב78: "עם עקש תתפתל".
כג. בכך תובן צורת הרגעת רבקה את יעקב, בצוותה אותו לקחת את הברכות, מחשש של קללה ח"ו – על־ידי קבלתה על עצמה: "עלי קללתך בני". לכאורה, אין כאן כל הקלת החשש: כל בן, וביחוד בן כיעקב חרד לשלום אמו – מה, אם כן, מדת ההרגעה שבדברי רבקה? והרי נראה שאמנם שכנעו הדברים את יעקב?!
והענין שבדבר: יעקב הוא מעין אדם הראשון79 ועליו היה לתקן את חטאו, כמבואר בקבלה, שאותו "השיג" הנחש במרמה, לכן לשם תיקון הדבר היה על יעקב להחזיר לעצמו את הברכות ולהבטיח שהן לא תפולנה לידי עשו – במרמה אף הוא – "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך".
כד. הסבר הדבר בקצרה: מקורו של הדבר שנלקח כאן הוא בדרגה הנעלית משכל (או למטה מהשכל, כפי שהדבר היה בחטא עץ הדעת) נעלית מרצון ושכל הנותן, ולכן גם קבלתו צריכה להיות ב"כלי" המתאים: לא שכל, טעם, דעת, כי אם צעד של מסירות־נפש, הסתכנות. וזה מובנו של "עלי קללתך, בני" – לאמור: היא, רבקה, מוכנה גם לכך, ואדרבה, הדבר דורש התמסרות וניתן להשגה רק באמצעותה, ולא על־ידי חישובים על־פי טעם ודעת. תשובה זו השפיעה גם על יעקב, בכיוון זה.
דומה לכך ההשתדלות להגיע לתורה בכלל80, על־פי רז"ל במדרש, בברכות יצחק ליעקב: מטל81 השמים – זו מקרא, ומשמני הארץ – זו משנה, דגן – זה תלמוד ותירוש – זו אגדה. באופן של "מרמה דקדושה" בחכמת התורה,
הערות
- 74. ראה מג"א בשו"ע או"ח סו"ס רפ"ב. ד"ה וכל בניך (דרושי חתונה תרפ"ט – בסה"מ קונטרסים ח"א).
- 75. ד"ה ויאמר גו' ישראל יהי' שמך תרצ"ד, ועיי' ג"כ תו"ח ס"פ תולדות. ד"ה ויקח לו יעקב תרע"ח.
- 76. ב"ר פס"ז, ד.
- 77. בראשית ג, א.
- 78. תהלים יח, כז.
- 79. ב"ב נח, א.
- 80. דומה לכך – סיפור המעשה בהצ"צ ששמע תורה מאדמוה"ז בהחבא, כמסופר בסה"מ תש"ח עמ' 234 (לקו"ד ח"ב ע' 550), עיי"ש דברי אדה"ז בזה.
- 81. ב"ר פס"ו ג.
בראשית רבה ס״ז:ד׳ - הטקסט מספריא
כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו (בראשית כז, לד), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְּרָן הוּא יִתְוַתְּרוּן בְּנֵי מְעוֹהִי, אֶלָּא מַאֲרִיךְ אַפֵּיהּ וְגָבֵי דִּילֵיהּ, זְעָקָה אַחַת הִזְעִיק יַעֲקֹב לְעֵשָׂו, דִּכְתִיב: כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּזְעַק זְעָקָה, וְהֵיכָן נִפְרַע לוֹ בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ד, א): וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד. (בראשית כז, לה): בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בָּא בְּחָכְמַת תּוֹרָתוֹ. (בראשית כז, לו): וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר הִתְחִיל מְחַכֵּךְ בִּגְרוֹנוֹ כְּמַאן דִּמְחַיֵּיךְ וְזוֹרֵק רֹק מִפִּיו. וַיֹּאמֶר הֲכִי, וַיַּעְקְבֵנִי, אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְשָׁתַקְתִּי לוֹ, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וְשָׁתַקְתִּי לוֹ, הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה, מִן הַנִּצֹּלֶת.
בראשית רבה ס״ו - הטקסט מספריא
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם (בראשית כז, כח), כְּתִיב (איוב כט, יט): שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי, אָמַר אִיוֹב עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ דְּלָתַי פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה הָיוּ הַכֹּל קוֹצְרִין יְבֵשׁוֹת וַאֲנִי קוֹצֵר מְלִילוֹת, מַה טַּעַם שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם, אָמַר יַעֲקֹב עַל יְדֵי שֶׁהָיִיתִי עוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כַּמַּיִם, זָכִיתִי לְהִתְבָּרֵךְ בְּטַל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (שיר השירים ז, א): שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ, אַרְבָּעָה פְּעָמִים כְּתִיב שׁוּבִי, כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְתוֹכָן לְשָׁלוֹם וְיוֹצְאִין בְּשָׁלוֹם. הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁשְּׁלוֹם חַי הָעוֹלָמִים מִתְנַהֵג בָּהּ מֵאֹהֶל לְאֹהֶל. הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁהַכֹּהֲנִים מְשִׂימִין לָהּ שָׁלוֹם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, כז): וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי, וּכְתִיב (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. הַשּׁוּלַמִּית אֻמָּה שֶׁשְּׁלוֹם הָעוֹלָמִים דָּר בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁאֲנִי עָתִיד לִיתֵּן בָּהּ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ו): וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ. הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁאֲנִי עָתִיד לִנְטוֹת אֵלֶיהָ שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סו, יב): כֹּה אָמַר ה' הִנְּנִי נוֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר תַּנְחוּם וְרַבִּי חָנָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידִי אֻמָּה שֶׁעָשָׂת שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵין עוֹלָמִי, שֶׁאִלּוּלֵי הִיא הָיִיתִי מַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא פָּתַח (תהלים עה, ד): נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל ישְׁבֶיהָ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות טו, טו): נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן. (תהלים עה, ד): אָנֹכִי תִּכַּנְתִּי, אָנֹכִי כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, (תהלים עה, ד): תִּכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶלָה, וְנִתְבַּשֵּׂם הָעוֹלָם. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מָרוֹן אוֹמֵר אֻמָּה שֶׁהִיא מְשַׁלְּמָה אִישְׂטַטְיוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֵן הֵן בָּעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי לֵוִי אָמַר אֻמָּה שֶׁכָּל טוֹבָה שֶׁהִיא בָּאָה לָעוֹלָם אֵינָה בָּאָה אֶלָּא בִּזְכוּתָהּ, הַגְּשָׁמִים אֵינָם יוֹרְדִין אֶלָּא בִּזְכוּתָהּ, הַטְּלָלִים אֵינָם יוֹרְדִין אֶלָּא בִּזְכוּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם, לְךָ בִּזְכוּתְךָ וּבְךָ הַדָּבָר תָּלוּי.
וְיִתֶּן לְךָ, יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֶּן לְךָ. יִתֶּן לְךָ בְּרָכוֹת, וְיִתֶּן לְךָ כְּבִישָׁן. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָבִיךָ. יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָחִיךָ. רַבִּי אַחָא אָמַר יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא, אֵימָתַי לִכְשֶׁתִּצְטָרֵךְ לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים טז, כח): וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהִים זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֱוֵי זוֹכֵר לִי אוֹתָהּ הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכַנִי אַבָּא יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא. מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זֶה הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זֶה הַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה מַעֲלָה לָהֶם מִינֵי דָגִים שְׁמֵנִים יוֹתֵר מִדַּאי. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, כְּדִכְתִיב (תהלים סו, טו): עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָךְ. וְרֹב דָּגָן, אֵלּוּ הַבַּחוּרִים, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים. וְתִירשׁ, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. דָּגָן, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים. תִּירשׁ, אֵלּוּ הַנְּסָכִים. דָּבָר אַחֵר, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ מִקְרָא. וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זוֹ מִשְׁנָה. דָּגָן, זוֹ תַּלְמוּד. תִּירשׁ, זֶה אַגָּדָה.
יַעַבְדוּךָ עַמִּים (בראשית כז, כט), אֵלּוּ שִׁבְעִים אֻמּוֹת. (בראשית כז, כט): וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים, אֵלּוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, דִּכְתִיב בְּהוֹן (בראשית כה, ג): אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים. (בראשית, כז, כט): הֱוֵי גְבִיר לְאַחֶיךָ, זֶה עֵשָׂו וַאֲלוּפָיו. (בראשית כז, כט): וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, הָכָא אַתְּ אָמַר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (בראשית מט, ח): וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ, אֶלָּא יַעֲקֹב עַל יְדֵי שֶׁנָּטַל אַרְבַּע נָשִׁים, לֵאָה וְרָחֵל זִלְפָּה וּבִלְהָה, הוּא אוֹמֵר בְּנֵי אָבִיךָ. יִצְחָק נָטַל רִבְקָה, אָמַר בְּנֵי אִמֶּךָ. (בראשית כז, כט): אֹרְרֶיךָ אָרוּר וגו', וּלְהַלָּן אוֹמֵר (במדבר כד, ט): מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר, אֶלָּא בִּלְעָם עַל יְדֵי שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא פָּתַח בִּבְרָכָה וְסִיֵּם בִּקְלָלָה, וְיִצְחָק שֶׁהָיָה אוֹהֵב פָּתַח בִּקְלָלָה וְסִיֵּם בִּבְרָכָה. רַבִּי יִצְחָק בַּר רַבִּי חִיָּא אָמַר הָרְשָׁעִים עַל יְדֵי שֶׁתְּחִלָּתָן שַׁלְוָה וְסוֹפָן יִסּוּרִין, פּוֹתְחִין בִּבְרָכָה וְחוֹתְמִין בִּקְלָלָה, מְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר. הַצַּדִּיקִים עַל יְדֵי שֶׁתְּחִלָּתָן יִסּוּרִין וְסוֹפָן שַׁלְוָה הֵם פּוֹתְחִין בִּקְלָלָה וְחוֹתְמִין בִּבְרָכָה, אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב (בראשית כז, ל), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ פּוּלְיוֹנוֹ שֶׁל אָבִינוּ יִצְחָק מְפֻלָּשׁ הָיָה, זֶה בָּא מִכָּאן וְזֶה בָּא מִכָּאן. רַבָּנָן אָמְרֵי כְּמִין אִיסְטְרִיפוֹמִיטָא, הַדְּלָתוֹת הָיוּ נִכְפָּלִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, עָמַד לוֹ יַעֲקֹב אַחַר הַדֶּלֶת עַד שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו וְיָצָא לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כז, ל): אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב, נִרְאָה כְּיוֹצֵא וְאֵינוֹ יוֹצֵא. (בראשית כז, ל): וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ, מְזֻיָּן לָצוּד נַפְשׁוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כא, יג): וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה.
דָּבָר אַחֵר, מְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ, תָּנֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים הַמְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם עוֹנִים אַחֲרָיו אָמֵן, בַּשֵּׁם אֵין עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אִם בֵּרַכְךָ עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד, עֲנֵה אַחֲרָיו אָמֵן, דִּכְתִיב (דברים ז, יד): בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים. עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד פָּגַע בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּרְכוֹ, אָמַר לוֹ כְּבָר מִלָּתְךָ אֲמוּרָה. פָּגַע בּוֹ אֶחָד וְקִלְלוֹ, אָמַר לוֹ כְּבָר מִלָּתְךָ אֲמוּרָה. אֲמָרוּ לֵיהּ כְּמָה דַּאֲמַרְתְּ לְדֵין אֲמַרְתְּ לְדֵין, אֲמַר לְהוֹן כֵּן כְּתִיב (במדבר כד, ט): מְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ אֹרְרֶיךָ אָרוּר.
וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי (בראשית כז, לא), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ל, כח): שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא בְּאֵיזוֹ זְכוּת הַשְּׂמָמִית מְתַפֶּשֶׂת, בִּזְכוּת אוֹתָן הַיָּדַיִם. וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וגו' יָקֻם אָבִי, עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לוֹ יָקֻם, אֲנִי נִפְרַע לוֹ בּוֹ בַּלָּשׁוֹן (תהלים סח, ב): יָקוּם אֱלֹהִים וגו' יָפוּצוּ אוֹיְבָיו.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- נד - שנת תשכ"ט - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ וישלח, ט"ז כסלו, ה'תשכ"ט לקו"ש ח"א ע' 55
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.