מקול מחצצים בין משאבים

רלט, דליל שבת נחמו וויטעפסק שנת תקפ"א

מקול מחצצים¹ בין משאבים שם יתנו צדקות ה' צדקת

פרזונו בישראל² כו'. הנה דבורה אמרה על עצמה עד שקמתי [דבורה שקמתי] אם בישראל³ כו', כי קודם שבא[ה] דבורה חדלו פרזון בישראל⁴ וע"י דבורה נמשך צדקת פרזונו בישראל וזה שקמתי אם בישראל כו'. ולהבין זה [הנה] יש להקדים להבין תירוץ קושיא א' חזקה מאד בענין השבת ובענין כל זמני המועדים⁵, ונזכר זאת הקושי' במ"א בענין תיקון חצות רמ, אלילה⁶ שהוא עת רצון⁷ למעלה כמבואר בזהר ובספרי המקובלים. ויש להקשות בזה קושי' גדולה לכאורה, דהלא ידוע דחצות לילה אינו משתווה בכל המקומות, כי כדור הארץ עגולי⁸ ולפי ערך⁹ מהלך השמש עלי' בקיץ ובחורף, יש מקומות דבקיץ היום קצר ובחורף היום ארוך כמו מתחת לרגלינו באקלי"ם שלנגד מושבינו ואצלינו להיפך, וכן ישתנה מדרום לצפון¹⁰, שבצפון הרחוק הרבה מקו השוה בקיץ אין הלילה יותר משעה א' או שתים ובדרום הקרוב אל קו השוה שם היום ולילה כמעט שוים, ולהלאה מרחוק בקו השוה בדרום יהי' להיפך שהיום קצר והלילה ארוכה בקיץ, וכן בחורף ישתנה מצפון לדרום. וא"כ הרי יש מקומות בארץ שחצות לילה אצלם הוא חצי היום אצלינו, וא"כ איך יגזור אומר שבכל חצות לילה אז זמן עת רצון למעלה אחר שאינו שוה בכל המקומות, ואיך יוכל להיות שעת רצון יהי' אצלינו בי"ב שעות קודם לזמן חצות לילה שבאקלי"ם שתחתינו, וכן אותם האנשים שבצפון יבא להם עת רצון בזמן חצות לילה שלהם ובשעה זו אין עת רצון לאנשים שבדרום הרי עת רצון משמע לכל העולם כולו¹⁰ ביחד. והנה קושי' זאת י"ל גם בכל קביעת זמן כמו בשבת ויו"ט שהרי יוכל להיות שאותן שבדרום חושבת לשבת¹¹ ואותן שבצפון יהי' אז יום חול ועובד בכל מלאכה ועבודה, מאחר שהיום והלילה ישתנו [הרבה] מאקלי"ם שבצפון לאקלי"ם שבדרום כנ"ל, א"כ בשעה זו שכלה זמן יום הששי בדרום ומתחיל זמן ליל שבת, בצפון אז התחלת יום הו' או יום ה' וכיוצא. וכן ישתנה הרבה זמן קביעת המועדים מפני שינוי זמן התקופות והמועדות¹², שמשתנה הרבה מאקלי"ם שבדרום לאקלי"ם שבצפון או מאקלי"ם שלנו לאקלי"ם שתחתינו עד שיוכל להיות שבאותו יום שחג פסח אצלינו אז הוא [זמן] חג [ה]סוכות¹² באקלי"ם שתחתינו וכיוצא בזה מצפון לדרום מטעם הנ"ל. ואם נאמר מה איכפת לן בזה השינוי של הזמן הרי כאו"א על מקומו הוא שומר שבת ויו"ט בזמנו וכן יו"ט¹³ וכל [דיני] המצות התלוים בזמן זה, זהו דבר שא"א להיות¹⁴ כלל ע"פ הטעם וסוד ה' אשר במצות שבת ויו"ט שהוא זמן גילוי אורות עליונים כמו בחי' מוחין דאו"א שמתגלים בז"א בשבת ויו"ט¹⁵ כמ"ש בספה"ק, ואיך יכול¹⁶ לומר שבאקלים שבדרום ששבתן יהי' אז¹⁷ בחי' שבת למעלה באצי' [ב]גילוי אורות עליונים כו' ובאותו יום רמ, בבצפון אין בא¹⁸ שבת למעלה אלא בחי' חול, ונמצא יהי' למעלה באצי' בחי' שבת ובחי' חול כא' וזהו [oldpage_שנ] דבר שאינו מובן כלל. ועוד דהא באצי' הוא בחי' גילוי מוחין דאו"א בז"א לכללות נש"י הכלולים במל' דאצי', ולפ"ז אין כל ישראל מקבלים כא' הארת המוחין אלא אותן שבדרום מקבלים תחילה או להיפך. ואם נאמר מפני שבבחי' האצי' הוא למעלה מהתחלקות הזמן לגמרי א"כ איך אמר הכתוב וישבות ביום השביעי¹⁹, אלא צ"ל שו"ק דאצי' הוא מקור התחלקות הזמן²⁰ כידוע, ומאחר שהשבת אי[ן] זמנו שוה למטה בארץ כנ"ל איך ישתנה במקור זמן השבת למעלה באצי' כו'.

אך הנה לתרץ קושיא זו יש להקדים הקדמה א' בענין המאמר אנת חכים ולא בחכ' ידיעא²¹ כו', שהן [בחי'] ע"ס דאצי' שהם רק לאחזאה כו' לאתנהגא בהון עלמין²² כו', אבל מצד עצמות אוא"ס לאו דאית לי' מכא"מ כלל²³ וכמ"ש בס"י ע"ס בלי מ"ה כלומר בלי מהות²⁴ כלל. וביאור הדברים ידוע שע"ס דאצי' הם רק בחי' מקור להיות התהוות הבריאה²⁵ יש מאין, והיינו שא' לאחזאה ולאתנהגא בהון עלמין כמו מציאת בחי' חו"ב דאצי' אינם רק בשביל המשכת בחי' חו"ב דבי"ע עד שנתהוה בחי' שכל אנושי בעולם השפל, ולא שכל אנושי בלבד אלא [גם] שכל וחכ' דקדושה האלקי' כמו נשמות דעשי' שהם שכל[יים] המשיגים אלקות, הרי הם ג"כ נמשכים ונולדים מבחי' יחוד דזו"נ דעשי' כנודע, שבהם מלובש בחי' חו"ב דעשי' ובחי' חו"ב דאצי' מלובש בחו"ב דעשי' ע"י אמצעות זו"נ דבריאה ויצי' כו', ונמצא גם בחי' נשמה דעשי' יש להם שרש בחו"ב דאצי' כו'. אך הנה בחי' התפשטות חו"ב דאצי' בבי"ע אינו [רק] מבחי' הכלים דחו"ב ולא מבחי' האורות עצמן דהיינו רק מבחי' האחרונה שנק' בחי' עשי' בלבד, וכידוע דכל ספי' כלולה מי"ס²⁶ ובחי' האחרונה הוא בחי' מל' שבה שנחשב דרך כלל בחי' עשי', כי בחי' חב"ד חג"ת נה"י שבכל מקום הוא בחי' בריאה ויצי' ועשי' כידוע ובחי' עשי' שבחכ' נק' ג"כ חכ' שבעשי' והכל א', דהיינו עד"מ כמו השכל היורד ומתלבש בעשי' גשמיי' לצייר ציורים או לעשות כל מלאכת מחשבת אומן שקוראם הכתוב חכמים ג"כ כמ"ש [ו]בלב כל חכם לב נתתי חכ' לעשות²⁷ כו', וזה נמשך מבחי' כלי [ה]חכ' רמ, גהיותר אחרון דהיינו רק בחי' עשי' שבחכ' והוא מה שיש בכח החכ' לירד ולהתפשט גם בעשי' גשמי' שהוא בחי' גשמי' אור וכח השכל ביותר מבחי' הארת השכל שבדבור ומח' ומדות וכה"ג וד"ל. [ו]אמנם הנה גם בחי' עשי' שבחו"ב דאצי' אין בערך עדיין שיומשך משם התהוות בחי' חכ' מוגבלת בעולם הבריאה ויצי' כו' בהשגת הנשמות דבי"ע ומכ"ש התהוות שכל אנושי דעשי', כי הרי אין ערוך כלל וכלל לבריאת חכ' מוגבלת יש מאין גם לבחי' עשי' שבחכ' דאצי'²⁸ כידוע, אך עכ"ז הוא בחי' מקור ושרש לשרש התהוות חכ' בבי"ע כו', כמו עד"מ כח המצמיח שבארץ שמצמיח עשב גשמי' שבודאי אין ערך לגשמי' העשב לגבי כח המצמיח ומגדלו שהוא רוחני', ומ"מ הוא מגדל ומצמיח כל עשבים ותבואות למיניהם אם טובים ואם רעים הכל הוא ע"פ כח הרוחני' [מ]שרשם אשר בכח המצמיח[ו], וא"א לומר שבגשמי' העשבים ותבואה המורגשי' בטעם גשמי' ישנם ברוחני' המצמיחם ג"כ במהות וטעם גשמי', ואעפ"כ בהכרח לומר שיש ברוחני' המצמיחי' כל שינוי' אלה שמחולקים העשבים והתבואה למיניהם רק ששם הוא בהתחלקות בבחי' הרוחני', וא"כ הגם שאין ערך לגשם העשבים והתבואה לגבי מקורם, מ"מ משם נמשך כל פרטי התחלקות מציאותם למיניהם. וכך יובן למעלה בהתהוות חכ' מוגבלת דבי"ע מבחי' עשי' שבחכ' דאצי' שהוא כדמיון כח המצמיח שבארץ שמצמיח גשמי[ו' התבואה] וכה"ג, וכמ"ש אור זרוע לצדיק²⁹ פי' הנשמה שנק' אור נזרעת היא בבחי' יחוד זו"נ דאצי' ע"י בחי' מוחין דאו"א המלובשים בהם ונולדים מאין ליש בבחי' האצי' מבחי' יסוד³⁰ ז"א שנק' צ"ע³¹ כידוע. וכך הוא ענין תולדות הנשמות בבריאה מיחוד זו"נ דבריאה ע"י הארת מוחין דאו"א בבריאה שמקבלים מבחי' האצי', עד שמיחוד זו"נ דעשי' נולדו נשמות גשמי'³² דעשי', ומבחי' חיצוני' הכלי' דמל' שבחכ' דעשי' נמשך ג"כ התהוות שכל אנושי ע"י כמה ממוצעים כמו שמות³³ שכליים נבדלים³³ כו'.

ונמצא מובן מכ"ז דגם בחי' החכ' דעשי' יש להם שרש [ומקור] באצי' מבחי' כלים דחכ' דאצי' ע"ד הנ"ל אבל אין זה רק באמצעות בחי' [כלי] החכ' שנק' עשי' שבחכ' ולא מבחי' האור דחכ' כו', וכך הוא בכל הע"ס דאצי'. דהנה מש"א אנת הוא³⁴ חכים כו' פי' מה שהוא ית' נק' חכים [א]ו מבין הכל הוא בבחי' הכלים דע"ס, אבל בבחי' האור ולא בחכמה ידיעא מפני שבבחי' האור אין החכ' נמצאת במציאות דבר מה כלל, כי אין הכוונה בכל ספרי המקובלים בהזכירן ע"ס בהתחלקות רק מצד מציאת³⁵ הכלים שלהם אבל מצד בחי' האור נק' ע"ס בלי מ"ה כנ"ל. והענין הוא כי אין פי' אור החכ'³⁵ קאי על התהוות מציאות החכ' כי האור אינו מכונה כלל על התהוות מציאות רמ, דפרטי', אלא הפי' הוא אור התגלות המאציל בשביל התהוות מציאות חכ' ועדיין לא נמשך ונתהווה מציאת החכ', ומה שמתלבש אח"כ בחי' גילוי אור המאציל בהתהוות מציאות החכ' הוא הנק' בחי' כלי החכ', כי פי' כלי הוא בחי' לבוש שמתלבש האור במציאת דבר מיוחד. וא"כ מזה מובן שמה שנק' חכים ומבין הוא בבחי' הכלי', ומה שמתגלה אור המאציל בשביל התהוות חו"ב נק' בחי' אורות דחו"ב, ועד"ז כל הע"ס שנק' אורות הכל הוא רק בבחי' גילוי אור המאציל עצמו עדיין. ומה שיש בחי' התחלקות י"ס באורות היינו לפי שנתגלה המאציל ביו"ד מיני גילוים, אך אין בחי' התחלקות מציאות ניכרת כלל בבחי' גילוי אור המאציל וכמ"ש ולא בחכ' ידיעא כו' וד"ל.

ויובן זה עד"מ כח [ה]היולי שנק' כח המשכיל להשכיל כל מיני שכליים והרי יש שכל דק כמו שכל וסברא עמוקה בשכל ר[ם] ו[יש] שכל גס כמו בהמצאות עשי' וציור גשמי', וב' השכליי' כלולים בכח המשכיל יחד בלי התחלקות כלל רק שמתגלה כאו"א במדריגה בפ"ע, כי כשממציא שכל הדק ודאי שמאיר אור מכח המשכיל בהארה פנימי' יותר משמאיר להמצאת שכל הגס, ומ"מ אין הפרש ניכר בשתי הארות הללו רק כשבאים בהתלבשות שכל ממש. [oldpage_שנא] וכמו"כ בהמשכת החסד מכח ההיולי שבטבע הטוב שמתחלק לכמה מיני חסדים, לפעמים מתחסד בממון ולא בשכל ויש מתחסד להיפך ויש מתחסד בשתיהן ושתיהן כלולי' בכח החסד ויוצאי' מחולקי' כאו"א בפ"ע, אך אין חילוק מדריגתם ניכרת רק בהתלבשותם בכלי שהוא פועל החסד. וכיוצא בזה יובן למשכיל [למעלה] שהפרש חילוק המדרגות בע"ס אינו ניכר כלל רק כשהוא בבחי' הכלים אבל לא בבחי' האורות הגם שיוצאי' מחולקים ונק' ע"ס, אבל כאו"א לא נודע במציאות ניכרת עדיין וז"ש ולא בחכ' ידיעא כו'. ונמצא מובן מכ"ז דבחי' החכ' עצמה נק' כלי וגילוי אור המאציל שהאצ[י]לה נק' אור החכ' ועד"ז בכל הע"ס כו' וד"ל.

והנה אחר שמבואר למעלה בבחי' התהוות השכל של הנשמה [ד]בי"ע מבחי' חכ' דאצי' הוא מבחי' כלי החכ' בלבד ונתבאר למעלה ההפרש בין בחי' האור ובין בחי' הכלי' כו', ומעתה יובן³⁶ מה שמבואר בע"ח בכמה דוכתי שיש הפרש בין בחי' פנימי' הכלי' לחיצוני' הכלי' והוא ההפרש שבין שרש נש"י לשרש המלאכים שהנשמות נמשכי' מבחי' פנימי' הכלים והמלאכים מבחי' חיצוני'³⁷ הכלים. וביאור הדברים הנה ידוע שבכל ספי' יש ג' מדרגות חב"ד חג"ת נה"י³⁸ כמו בחי' אור החכ' שהיא כלולה מע"ס, הנה בחי' הפנימי' נק' חכ' שבחכ' ובחי' המדות שבחכ' נק' חג"ת שבחכ' ובחי' השפעת שבחכ' לזולתו או רמא, אלשלמטה הימנו נק' נה"י שבחכמה. וכך הוא בבחי' אור החסד שכלולה מע"ס הנה בחי' פנימי' אור החסד נק' חב"ד שבחסד שהוא [ה]שכל ו[ה]טעם להתהוות החסד בלבו ובחי' גופו של חסד נק' חסד שבחסד ובחי' השפעת גילוי אור החסד למטה נק' נה"י שבחסד כו'. וכמו שיש הפרש ג' אלה בבחי' האורות כך יש הפרש בין זל"ז בבחי' הכלים והוא ג' מיני [כלים] פנימי' לבחי' חב"ד ואמצעות לבחי' חג"ת וחיצוני' לבחי' נה"י, ונק' כלים החיצונים דחסד בחי' השפעת הכלים דנה"י שבחסד כי בחי' האור לא ניכר במציאות עדיין כנ"ל בהפרש שבין בחי' האורות לבחי' הכלים כו' וד"ל. וזהו ההפרש בין ישראל למלאכים שהמלאכי' שרשם מבחי' חיצוני' הכלים דנה"י שבז"א, והנשמות שרשם מבחי' פנימי' הכלים דהיינו מבחי' הכלי' דחב"ד שבחסד דז"א וע"כ נק' ישראל לי ראש³⁹ שהוא בחי' חב"ד שבמדות דז"א כידוע וד"ל.

וביאור הדבר יובן עד"מ שאנו רואים בהפרש שיש בין גדול לקטן, שהקטן מדותיו קטנים מאד שאינו אוהב רק דברים קטנים מאד מפני ששכלו המאיר במדותיו קטן הוא עדיין וכתי' לפי שכלו יהולל איש⁴⁰ שהמדות שנק' איש [הם מת]גדלים לפ"ע [גידול] השכל כו', וע"כ כל מה שיתגדל התינוק בשכלו ממילא יתגדלו מדותיו לאהוב דברים חשובים ביותר וכיוצא, לפי שהתלבשות השכל במדות כל מה שיגדל השכל יותר יותר יתלבש ויתפשט השכל הארתו במדותיו (ונמצא קטנות המדות ב' דברים הם, א' מצד קוטן השכל והב' מצד מיעוט הארתו במדות משא"כ כשיגדל השכל מתרבה הארתו במדות כנ"ל כי הא בהא תליא. ואז נק' גדלות המדות מב' טעמים, הא' מצד התלבשות השכל בהארה מרובה והב' מצד גודל השכל כו' וד"ל). וזהו משל למעלה להבין שרש ההפרש בין ישראל למלאכים, שהנשמו' הן מבחי' פנימי' הכלים דחב"ד שבחסד, דהיינו מבחי' מוחין דגדלות שהוא ענין התלבשות השכל במדות בהארה מרובה וע"כ נק' ישראל לי ראש שהוא מבחי' החכ' שבחסד בכללות. ושרש המלאכים מבחי' כלים דנצח שבחסד, ששם אינו מאיר בחי' החכ' שבחסד רק בבחי' עשי' שבחכ' ושכל⁴¹ שהוא בחי' קטנות המוחי'. ונמצא שכל שאור החכ' מתגלה יותר בחסד שרשו גם בחכ' בבחי' פנימי' יותר והיינו שרש נש"י שהוא מבחי' פנימי' אור אבא כמ"ש כי אתה אבינו⁴² וכמ"ש במ"א וד"ל.

ומעתה הנה י"ל בשרש ענין חג הפסח שהוא למעלה בחי' זמן התגלות דאור חסד עליון, כידוע בשרש ענין ג' זמני⁴³ מועדי ה' פסח שבועות [ו]סוכות שהן מבחי' חג"ת⁴⁴ דז"א כו'.

רמא, בולכאורה אין זה מובן דהא בלא"ה יש גילוי אור חסד עליון למעלה באצי' תמיד כמ"ש כי חסד אל כל היום⁴⁵ וכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה⁴⁶ כו'. אך הענין הוא דשרש חג הפסח הוא ענין דילוג המוחי' מאור החכ' דאבא בז"א דאצי', והוא בחי' התלבשות והארת [ה]חכ' בחסד דז"א יותר מכפי המדה בסדר השתלשלו' והתלבשות הפרצופי'. והטעם לבחי' גילוי אור החכ' בחסד דז"א בתוס' גילוי יותר מכפי [ה]מדה [ה]ראשונה הוא כדי לבטל ולהשפיל שרש יניקת פרעה, כי הנה פרעה א' מי הוי' אשר אשמע בקולו⁴⁷, לפי שאין הע"ש⁴⁸ העליונים מקבלים יניקה מבחי' פנימי' [דקדושה] שהוא שם הוי' וכמ"ש וכבודי לאחר לא אתן⁴⁹ כו', אלא מקבלים מבחי' שם אלקי' המסתיר על שם הוי' כמו שמסתיר המגן על השמש כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקי'⁵⁰, וכידוע דכל יניקת החיצוני' הוא רק מבחי' אחוריים דשם אלקי' דוקא כמ"ש [מלך] אלקי' על גוים⁵¹ כו', אבל בחי' שם הוי' א"א להם לקבל יניקה וע"כ כתי' רם על כל גוים הוי'⁵² כו' ולהיות כן לא ידע פרעה [כלל] בשם הוי', וז"ש מי הוי' אשר אשמע בקולו כו'. ו[ל]טעם זה הי' כל עיקר היו"ד מכות כדי להכניע את מצרים בשרשם באחוריי' דשם אלקי' [דקדושה] כמ"ש ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים⁵³ כו' וידעו מצרים כי אני הוי'⁵⁴ דוקא ומבחי' שם הוי' לא יוכלו לקבל וכמ"ש במ"א. אך איך יתגלה שם הוי' מאחר דשם אלקי' מסתיר עלי[ו], הנה לזה הוא שרש חג הפסח שפסח הוי' על הפתח⁵⁵ כו' ונמשך בחי' תוס' גילוי אור רב מבחי' החכ' בחסד דז"א עד שמחמת ריבוי האור האיר גם להעלם והסתר דשם אלקי' שלא יסתיר כלל, והיינו שלא יסתיר הכלי לבחי' האור כלל, כידוע דשם הוי' הוא בחי' האורות ושם אלקי' הוא בבחי' הכלים⁵⁶. וכאשר האיר האור דשם הוי' דחכ' בחסד דז"א יותר מכפי המדה עד שגם בחי' הכלים דשם אלקי' האיר מחמתו, א"כ הרי הוא⁵⁷ מאיר אור חסד עליון למטה בבי"ע למעלה מסדר ההשתל' והתלבשות דאור וכלי, וע"כ אז ממילא בטלה שרש יניקת פרעה שמקבל מבחי' אחוריי' וחיצוני' דשם אלקי' כו', ובשביל זה הי' עיקר הדילוג של אור החכ' להאיר בתוס' גילוי בחסד עליון והוא שרש ענין הפסח וד"ל. ועד"ז יובן ג"כ ענין חג השבועות וסוכות שהם ג"כ בחי' תוס' אורות בכלים, וע"ד מ"ש כי הוי' הוא האלקי'⁵⁸ שיתגלה שם הוי' בתוס' אור בבחי' אלקי' כו' שהוא ענין א' עם תוס' גילוי אורות בכלים הנ"ל, וז"ש במ"ת וירד הוי'⁵⁹ כו' וד"ל. אך יש הפרש בין ג' רגלים דפסח שבועות סוכות לשבת, שבג' המועדי' [oldpage_שנב] הוא בחי' תוס' גילוי אורות בכלים מלמעלה למטה דוקא וכמ"ש במ"ת וירד הוי' כו' ובפסח כתי' ופסח הוי' כו' היינו באתעדל"ע⁶⁰ שלא מצד אתעדל"ת כלל רמא, גכמ"ש במ"א. אבל בשבת הגם שבו נמשך תוס' גילוי אורות בכלים יותר מבמועדים (וכמ"ש במ"א בענין קדש מלה בגרמי'⁶¹ ששרש השבת בקדש דאור אבא עצמ[ו] ויו"ט נק' מקראי קדש⁶² ), אבל סיבת תוס' גילוי אור הוי' דחכ' בשבת הוא בא ע"י אתעדל"ת שהוא בחי' העלאה והבירור מלמטה למעלה כל ששת ימי המעשה כו' וד"ל.

וביאור הדברים הנה יובן בהקדים להבין תחלה שרש [ענין] ההפרש בין בחי' אדם לדצ"ח למטה ו[מ]זה יובן למעלה בבחי' אדה"ע דאצי', [ד]הנה אנו רואים שהאדם מקבל חיות מדצ"ח שלמטה הימנו, [ו]הרי כל יגיעת האדם ביגיעת כפו באיזה מלאכה או עמלו בעסק סחורה כדי להרויח ממון הוא רק להשיג מזונותיו ומלבושיו ושאר צרכי גופו, וכולם הם למטה הימנו שהרי כל הדברים הצריכי' לגופו הם רק מחלקי דצ"ח כמ"ש כל העמל האדם לפיהו⁶³ כו', והרי [הוא] נותן נפשו וכל כחו ושכלו עד שישיג טרף מזונו ובגד ללבוש כו', וא"כ יש הוראה מזה שהוא למטה מהם. אך הנה אנו רואים להיפך ג"כ שהאדם גבוה מהם, שהרי האדם הוא המעלה את חלקי הדצ"ח להיות כי לאחר שהשיג המאכל ואכל המזון הרי נכלל חיות המזון בנפש המדברת ונעשה גם המזון הצומח בחי' אדם מדבר, מאחר שנתחזק כח השכל ע"י כח של⁶⁴ המאכלים הרי נתהפך ונכלל גם חיות המזון בבחי' השכל. וכמו"כ המלבושים נכללו בבחי' אדם כשלובשם עליו, וכן שאר צרכי הגוף נתעלי' ונכללי' בבחי' אדם. אמנם זהו דוקא לאחר שיגע ומצא את מזונו ומלבושיו שנכללי' ועולין בו, כי בהיותו עולה בו כחו שטרח ויגע וכח שכלו בעמלו⁶⁵ בכח שכלו ומדותיו הפנימי' אזי גם הלחם שאוכל נכלל בו כו' וכן גם הלבוש כו'. משא"כ קודם שיגע ומצא המזונות והמלבושי' אדרבה הרי נהפך הוא שהאדם הוא למטה הרבה מהן כי נעשה בחי' מקבל מהן באכילה כנ"ל ומכ"ש ביגיעת כחו להשיג[ם] כנ"ל וד"ל.

וכמו"כ יובן למטה ההפרש בין ו' ימי חול לשבת באדם התחתון, שכל ו' ימי החול הוא נותן נפשו וטורח להשיג מזונות ושאר צרכי גופו ע"י עסק מלאכות הרבה כמו חורש וזורע כו', ובבוא יום השבת הוא בחי' העלאה מכל אשר יגע כל ימי החול ונכללי' כולם בבחי' אדם, כי בשבת הוא נח ושובת דהיינו שעולה אל עצמו' נפשו השכלי' שנק' אדם ומי רמא, דשטרח בע"ש⁶⁶ דוקא הוא יאכל בשבת להעלותם לבחי' אדם. והענין בעבודת ה' ידוע שכל ימי החול האדם שהוא בחי' חכ' שבנפש ה[אלקי'] מברר ל[א]הפכא חשוכא לנהורא⁶⁷ כו' כמ"ש ששת ימים תעבוד⁶⁸ כו' ו[ב]שבת כל מה שטרח בחול עולה ונכלל בבחי' אדם, כי כשהוא שובת ומתעל[ה] להיות בבחי' אדם אז גם כל מה שיגע בחכמתו לברר עולי' ונכללי' בו כו'. וא"כ הרי מובן מכ"ז דאם לאו [כל] מה שעבד בחול לא הי' עולה בשבת להיות בבחי' אדם, ועד"ז אכילת המזון שמחזק השכל [ו]כן עבודת הבירורי' לאהפכא חשוכא [לנהורא] כו' מוסיף אור החכ' בנה"א כו'. ובזה ו' ימי החול גבוהים מבחי' השבת, אבל מ"מ הרי המעלה לכל ו' ימי החול הוא השבת שבו נק' האדם להעלות כל מה שעבד [ב]ו' ימי החול כו' וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן למשכיל למעלה דבו' ימי המעשה⁶⁹ דלמעלה הנה בחי' ז"א דאצי' שנק' אדם⁷⁰ יורד בבי"ע לברר בירורי נוגה שהוא למשל אדם שמייגע בל"ט מלאכות כנ"ל (וכמ"ש⁷¹ במ"א בענין ז'⁷² אלפי' צבא הצובאי' על מדין⁷³ כו' דבכל יום מאיר אור מז"א בבי"ע לברר בירורי נוג"ה כו'), [ו]מפני ששרש הנוגה הוא מרפ"ח ניצוצו'⁷⁴ דתהו ובהו⁷⁵, ע"כ יש ביכולתן לאחר שיבורר ויהופך חושך לאור ע"י שם מ"ה דאדם⁷⁶ [לה]וסיף אור באדם זה וכמשל המזון שמחי' לנפש האדם כו', וע"ז נאמר למעלה ג"כ באדם העליון ששת ימים תעבוד כו' בעבודת הבירורים דנוגה (וכמ"ש ותקם בעוד לילה⁷⁷ ותתן טרף לביתה שהוא ע"י כח החכ' דוקא כמ"ש במ"א). ואחר העלא' והבירור מכל ו' יומין בהגיע יום השבת שאז מאיר אורות ומוחי' דאו"א בשלימות בז"א ונק' אדם בבחי' מוחי' דגדלות אזי ג"כ עולים ונכללי' כל הבירורי' דרפ"ח כו' שעשה בל"ט מלאכות כו'⁷⁸ ונעשים גם הם בבחי' אדם כמובן ממשלים הנ"ל. וז"ש בסוף יום הששי וירא אלקי' [את כל] אשר עשה⁷⁹ בוי"מ⁸⁰ שהוא טוב מאד, להיות כי מי שטרח בע"ש דוקא יאכל כו' שבבחי' א' הרי עבודת וי"מ גורמים לו להיות בבחי' אדם מטעם שהתהו גבוה מהתיקון⁸¹ כו'. וז"ש ויכולו השמים⁸² דהיינו העל[י]' לבחי' עתיק כו' שהוא בחי' עונג העליון, וז"ש⁸³ טוב מאד בלי גבול⁸⁴ כי מל' דא"ס מאיר בפנימי' עתיק כידוע וד"ל. אך עלי' גדולה כזו א"א להיות בב"א⁸⁵ לכך הוסדו התפלות שהוא בחי' העלאת האדה"ע כל יום מעין בחי' השבת⁸⁶ בכללות, ומעט מעט ע"י התפלה דוי"מ נעשה כללות העלאת באדם בשבת, כי עלי' התפלה הוא בחי' ממוצעת בין חול לשבת כמ"ש במ"א בענין סולם מוצב⁸⁷ רמב, אארצה⁸⁶ כו' שהתפלה הוא עלי' הגוף ובשבת הוא בחי' עלי' הנשמה כו'.

וזהו ההפרש בין ג' מועדים לשבת שבחי' המועדים נמשך תמיד תוס' גילוי אורות בכלים מלמעלה למטה שלא ע"י אתעדל"ת כלל, אבל בשבת נמשך בחי' תוס' אור ע"י העלאה מלמטה למעלה כנ"ל. אך הנה זהו דוקא במועדים הראשוני' כמו פסח מצרים וחג שבועות שהי' אחריו קודם מ"ת הן המה⁸⁸ בחי' תוס' אורות⁸⁹ המשכה מלמעלה למטה שלא ע"י אתעדל"ת כמ"ש ופסח הוי' [כו'] וירד הוי' [כו'] הכל מעצמו, אבל כל המועדים שאנו עושים אחר מ"ת גם ה[ם] כמו בחי' השבת שבחי' תוס' אור [ה]מתגלה למעלה בחג"ת דז"א אבל⁹⁰ הוא ע"י בחי' אתעדל"ת, שהרי אנו עושים פסח ע"י מצות התורה [ב]לבד שציוה ה' לאכול בו⁹¹ מצה ומרור זכר ליצ"מ ועי"ז אנו מעוררים למעלה שמתגלה בחי' תוס' אור חסד עליון דאצי' כמו שהי' מאיר בזמן יצ"מ דכתי' ופסח ה' על הפתח⁹² כו'. ו[א"כ הרי] סיבת תוס' גילוי אור חסד זה לא נמשך בעצמו רק ע"י אתעדל"ת ע"י מעשה המצות דמצה ומרור [ו]ע"י קדוש היום ו[ב]תפלת היום כו' ועי"ז⁹³ שעושין לזה היום קדש בכלל כו', משא"כ פסח מצרים הרי הי' מעצמו בלי אתעדל"ת כלל כמ"ש ופסח הוי' כו'. ומה שציוה לאכול מצה כו' הרי הי' להיפך מטעם [שאנו אוכלים מצה, כי מה] שאנו אוכלים שהוא רק כדי לעורר למעלה, אבל מה שהיו הם אוכלים הוא מטעם שכבר נתעורר למעלה להיות מאיר [oldpage_שנג] בדילוג כו' ולכך ציוה אותם ג"כ לאכול קרבן פסח על מצות ומרורים כו' דהיינו המשכת חג הפסח שמלמעלה למטה, וזהו היפך הפסח שאנו עושי' לעורר מלמטה למעלה כו'. וכמ"כ חג השבועות שעשו ה[ם] הגם שהי' אחר שספרו ז' שבועות⁹⁴ כמ"ש וספרתם לכם⁹⁵ כו', מ"מ יש הפרש גדול בין ספירה שלהם לספי' שלנו, כי ע"כ⁹⁶ הספי' שלהם הוא⁹⁸ בחי' המשכה עליונה מלמעלה למטה כדי שיהיו ראוים לקבלת התורה⁹⁷ כמ"ש בזהר, ומצות ספה"ע שלנו דכתי' ז' שבועות תספר⁹⁹ לך שבא¹⁰⁰ לעורר למעלה בחי' המשכת מוחי' [ב]ז' מדות¹⁰¹ ע"י מצות הספי' שאנו מקיימין ע"פ התו', והרי הוא בחי' הכנה והעלאה מלמטה למעלה כידוע. וא"כ ממילא יש הפרש בין חג שבועות שלה[ם] דכתי' וירד הוי' שירד מעצמו, משא"כ עכשיו אע"פ שנמשך ויורד הארת הכתר בז"א ע"י מצות חג השבועות¹⁰² שאנו עושין כמ"ש בפע"ח, אבל זה גופא אינו נעשה ונמשך למעלה¹⁰³ רק ע"י מצות הספי' [שקדמה] תחלה בבחי' העלאה וע"י [מצות] קידוש היום רמב, בלעשות מקראי קדש עפ"י תורה כו'. וכמו"כ חג הסוכות ש[אנו] עושין הוא ע"י בחי' העלאה מלמטה [ל]עורר למעלה בחי' המשכת המקיפי', והוא ע"י הסכך שאנו עושין במצות סוכה כהלכת[ה] ע"פ התורה דוקא, וכן ע"י מצות לולב ואתרוג כו'. משא"כ חג הסוכות שעשו במדבר¹⁰⁴, הגם שנצטוו במצות ה' בסוכות תשבו¹⁰⁵ כו' כי בסוכות הושבתי¹⁰⁶ כו', הנה זה הי' מפני בחי' המשכ' עליונה שכבר נתעוררה עליהם בחי' המשכת המקיפי' ע"כ צונו¹⁰⁷ לעשות סוכה למטה ג"כ, אבל סוכות דלדורות הוא לעורר בחי' המשכת המקיפי' שהי' מאיר עליהם במדבר וכמ"ש הטעם כי בסוכות הושבתי כו' שהם ענני כבוד¹⁰⁸ כידוע. ועד"ז יובן כל פרטי המשכות אורות עליונים שבג' מועדים יש הפרש בין ג' מועדים שלהם למועדים שאנו עושין אחר מ"ת ע"פ דיני התורה שהן מלמטלמ"ע באתעדל"ת דוקא כנ"ל בשרש ענין השבת וד"ל.

אך מ"מ יש הפרש קצת בין שבת למועדים ורגלים דעכשיו ג"כ, כי תוס' האור דשבת לא בא רק ע"י שטרח כל ו' יומין דחול וכמבואר למעלה במשל המזון שמחי' לאדם כו', וגם כפי פשוטו דכתי' כי בו שבת וינפש¹⁰⁹ ואין מנוחה רק אחר מלאכה דוקא. משא"כ ג' המועדים שאנו עושים הגם שאנו מעוררים בהעלאה מלמטה ואם לאו אינו נמשך תוס' אורות בכלים כלל (וראי' מעובדא דריב"ח עם ר"ג¹¹⁰ דאמר לו ר"ע מפסוק אשר תקראו אותם אפי' שוגגים אפי' מוטעים¹¹¹ כו', ונמצא בחי' חג הפסח למעלה לא נעשה רק בזמן שסנהדרין למטה עושי' אותו ואפי' [הן מוטעים ו)עושים אותו ביום חול¹¹² נעשה ונמשך למעלה בחי' הפסח כמו שהי' בזמן יצ"מ כו' וכמ"ש במ"א וד"ל), הרי מ"מ אין זה האור הנמשך בתוס' הוא אור הנעשה ונמשך מחדש לגמרי, אלא הוא רק בחי' התעוררות המשכת אור שכבר האיר כמו בפסח לעורר [גילוי אור] חסד עליון שכבר האיר בזמן יצ"מ כמ"ש ופסח הוי' כו', וכן בשבועות לעורר ירידת האור דכתר עליון שכבר ירד במ"ת כמ"ש וירד הוי', משא"כ בחי' אור דשבת שהוא המשכת אור חדש לגמרי¹¹³ הנעשה ע"י הבירורי' כו' כנ"ל וד"ל.

ואחר כל הנ"ל יתורץ הקושי' בענין תיקון חצות וקביעות המועדים שלמטה שמשתנים לפי האקלימי"ם אלו עושים שבת ויו"ט בזמן זה ואלו בזמן אחר, ולמעלה איך ישתנה זמנם הלא עת רצון למעלה לכולם בזמן א', וכן הארת שבת רמב, גויו"ט למעלה א' הוא. אך הענין יובן ע"פ הנ"ל בשרש הענין או"כ דאצי', דבחי' האור הוא בחי' גילוי המאציל להאציל הספי' ובחי' הכלים הוא בחי' התהוות מציא[ו]ת הספי' כו', ונמצא בבחי' זו נק' ע"ס בלי מה כנ"ל באריכות, ויובן מזה דבחי' האור נק' גילוי אור המאציל ובחי' הכלי הוא העלם [ה]גילוי [ה]זה כי עצם מציא[ו]ת הספי' נק' העלם האור. אך הנה גם בבחי' הכלים אמר דאיהו וגרמוהי חד¹¹⁴ כמו [שאמר] דאיהו וחיוהי חד¹¹⁵ משום דגם בחי' הכלים הן בחי' אלקו' ממש כמו האורות, וא"כ לכאו' זה יסתור ענין הנ"ל דבחי' הכלים נק' העלם האור להיות[ם] נחשבים בבחי' מציא[ו]ת דבר מה ואיך יאמר עליהם דאיהו וגרמוהי חד כמו בבחי' האורות שנק' ע"ס בלי מ"ה. אמנם זה הענין יובן בהקדים שיש ב' מיני כלים הא' נק' פנימי' הכלים שמתאחדים עם האורות וכנ"ל בהפרש שבין מלאכים לנש"י כו', והב' בחי' חיצוני' הכלים¹¹⁶ שנבדל[י'] מן בחי' האור. כי ענין חיצוני' הכלים הוא מה שיש בכח הכלי להשפיע שפע והמשכה למקבלים עד"מ כלי המוח שמשפיע התחכמות מושכלים, משא"כ עצם כלי המוח מתאחד עם אור השכל ההיולי, וכן כלי העין וכיוצא. [ו]נמצא דרך חיצוני' הכלים נמשך ונגלה שפע אור למטה נק' בחי' גילוי למקבלים, ובחי' פנימי' הכלים נק' בחי' העלם למקבלים וגם נק' העלם לגבי בחי' גילוי [אור מן המאציל (הרי יש ג' מדריגות גילוי והעלם וגילוי, ובוודאי אין ערוך לגילוי אחרון שמתגלה אחר צמצום ההעלם הכלי לגבי בחי' גילוי] הראשון מעצמות המאציל¹¹⁷. והנה מבואר לעיל ב[שורש] ענין שבתות ויו"ט דעכשיו שנעשה למעלה בחי' תוס' גילוי אורות בכלים ע"י אתעדל"ת כו', וענין בחי' תוס' גילוי אור הזה בהכרח לומר שהוא יותר מכפי המדה הקצובה בגילוי אור הראשון כנ"ל עד שגם בחי' הכלים לא יסתיר ולא יעלים כ"כ כו' וכנ"ל באורך. ונמצא יש כאן ב' דברים, הא' הוא בחי' תוס' גילוי אור הראשון, והב' תוס' גילוי אור השני שאחר העלם הכלי רק שהא בהא תליא כו', וזהו עיקר ענין שבת ויו"ט כנ"ל, אך במועדים הראשונים הי' תוס' גילוי זה רק מצד אתעדל"ע בלבד ועכשיו תלוי במעשה התחתונים כנ"ל.

ומעתה הנה יובן דכל עיקר ענין שבת ויו"ט שהוא ענין שינוי התגלות [ה]אור בתוכו אין שינוי זה נוגע ל[גבי] עצמו' המאציל שהאציל או"כ שהוא בחי' גילוי והעלם כנ"ל כמ"ש אני ה' לא שניתי¹¹⁸ כו', שהרי כל עיקר בחי' גילוי והעלם זה דאו"כ או [העלם ו]גילוי שאחר העלם הכלי אין שייך רק לענין בחי' השפעה והמשכה למטה ל[גבי ה]מקבלים בלבד, דהיינו שאם האור מאיר בתוס' בכלים אזי יאיר למקבלים בתוס' ואם מאיר בצמצום יאיר להם בצמצום. אבל אין צמצום וריבוי זה ענין רמב, דשינוי לגבי עצמו' המאציל שהרי¹¹⁹ עצמו' המאציל א"צ להארת הגילוי כו', ואפי' בבחי' האורות והכלים שנאצלו ממנו אין דבר זה שינוי כלל מצד עצמם רק מצד בחי' הארתם והשפעתם למטה שהוא בבחי' חיצוני' הכלים כנ"ל, אבל בבחי' פנימי' הכלים שמתאחד עם האורות ונק' [ה]כלי עצמו כמו עצם האור אין ריבוי ההארה או צמצום ההיא¹²⁰ נק' שינוי [oldpage_שנד] כלל מאחר שמיוחד בעצמו' המאציל ממש וכמ"ש דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד כנ"ל באריכות וד"ל. ואע"פ שהכלי נק' העלם האור אין זה רק בשביל המקבלים בלבד, ויובן זה עד"מ מזריחת האור [של] השמש בחלונות הפתוחים או בכלי הזכוכית הבהירה שאם יסתמו החלון קצת במסך וימעיטו הארת השמש או יעכרו את הזכוכית שלא יאיר בה הארת השמש בבהירות, הרי גם שזכוכית זאת העלימ[ה] את האור אין זה עושה שינוי כלל בעצם אור השמש כי עצם בהירו נשאר במעמדו ומדרגתו ממש כמו שהאיר בה בתחלה, רק שלא נגלה הארתו עתה לאדם בזכוכית או במסך החלון מפני עוביים ומיד שיס[י]רו אותם יאיר האור כבתחלה, ונמצא מובן מזה למעלה דמצד עצם האור והכלי המעלים אין העלם זה שינוי כלל רק למה שלא יאיר למקבלים בלבד כנ"ל וד"ל. ויובן דבר זה בתוס' ביאור עד"מ אור השכל הרוחני המתעלם בלבושי' והעלמות משלים וחידות הרבה שאין העלם זה רק למקבלים אבל לגבי [ה]משפיע אין שינוי כלל בהעלם המשלים וגם לגבי עצמו' האור השכל הנשפע אין זה ההעלם שינוי כלל כו' כמ"ש במ"א וד"ל.

ועפ [כ]"ז יובן למשכיל תירוץ הקושי' הנ"ל¹²¹ דהנה שרש הזמן דעבר הוה כו'¹²² הוא מבחי' [מל'¹²³ ] מ‘לך מ לך וימלוך¹²⁴ כו' וכמ"ש בע"ח בענין מ"ע שהזמן גרמא¹²⁵ נשים פטורות ששרש הזמן בנוק' דז"א כו', ומקור בנין המל' הוא מבחי' למ"ד כלים דז"א כידוע והוא מבחי' חיצוני' הכלים המתגלים למטה אחר ההעלם כנ"ל. אך בשבת ויו"ט מתגלה בחי' תוס' גילוי אור ע"י מעשה התחתונים כשעושים קדושת שבת ויו"ט למטה כנ"ל, אמנם הנה אין תוס' גילוי זה עושה שינוי כלל בעצמו' או"כ מפני שהם למעלה גם ממקור הזמן דמל' מאחר שהם למעלה גם מבחי' השפעה למקבלים. והגם שבשבת ויו"ט מאיר מבחי' פנימי' או"כ, אין שינוי זה רק לענין השפעה למקבלים בלבד כנ"ל ולא לגבי עצמותו כו'. וא"כ הגם שאין זמן שבת ויו"ט שוה בכל האקלי[מי]ם דהיינו שבאקלים זה מעוררים תוס' גילוי אורות בכלים למעלה ולגבי אקלי"ם אחר האור הזה הוא בהעלם כמו בחול, אין זה שינוי כלל לגבי עצמות שלהם, אלא בכל אקלי"ם שנשלם מעשה התחתוני'¹²⁶ לעורר למעלה תוס' גילוי אור זה אז מאיר להם למעלה, ובהגיע זמן שבת ויו"ט רמג, אבאקלי"ם האחר מאיר להם למעלה בחי' תוס' גילוי זה כו', אבל לגבי העצמות נק' יום שכולו שבת¹²⁷ וד"ל (ומ"ש ביום הז' שבת להוי'¹²⁸ דוקא וכן גם ביום שכולו שבת הרי נק' יום והוא אל"ף הז' והרי יש בחי' זמן קבוע למעלה בשוה, היינו רק בו"ק דאצי' שמאירים למטה בבחי' זמן עד ו"ק דעשי' ולכל אקלי"ם ששובת הרי נק' יום הז' שלהם כו' וד"ל).

ולהבין זה בתוס' ביאור, וגם לתרץ הקושי' היטב ע"ד הכתוב דביום הז' שבת למעלה הוא בזמן א' וכמ"ש ביום השביעי דוקא שבת להוי' כו', וע"פ תירוץ הנ"ל גם למעלה אין זמן השבת שוה כנ"ל, וגם איך יאיר האור בכלי¹³⁰ לגבי האקלי"ם זה ולגבי אקלי"ם אחר הוא בהעלם ואיך יהי' העלם וגילוי כא' (וזה¹²⁹ דוחק לומר שזמן זה (יום הז') דוקא דעשי' משתנה לפי מקומות האקלי"ם כנ"ל, אחר שבחי' זמן הגשמי דז' ימים שלנו סובב והולך ע"פ הזמן הרוחני דו"ק דעשי' כמ"ש ששת ימים עשה ה'¹³¹ כו' שהן מז' יומין עילאין דהיינו מו"ק דבי"ע כו', א"כ יום הז' בכל הארץ בשוה כו'). אך הנה יובן הטעם ע"פ הנ"ל שיש ב' מיני ג[י]לויים, הא' הוא בחי' גילוי הראשון בכלי, והב' גילוי השני לאחר הצמצום והעלם הכלי מבחי' תוס' גילוי אור, היינו שמחמת תוס' גילוי אור הראשון בוקע ועובר גם דרך הכלי ומאיר בתוס' גילוי למקבלים כו' [ומבואר למעלה ששינוי זה שנתוסף אור למקבלים אין זה שינוי כלל וכלל לגבי בחי' גילוי אור הנתוסף בכלי מצד עצמיות המאציל כו']. והנה עפ"ז יובן ג"כ בשרש התהוות הזמן, דהנה מקור הזמן במל' הוא בבחי' הכלים דז"א דוקא כנ"ל, אבל בחי' גילוי אור הראשון הוא למעלה ממקור הזמן כו', וא"כ בחי' אור השבת שבא באורות עליונים הרי הוא למעלה מבחי' הזמן. ומ"ש ביום הז' שבת להוי' היינו בבחי' גילוי אור שמאיר בכלים דוקא, דהיינו מה שהאור בוקע אורו ועובר גם דרך הכלי והכלי מתבטל לגבי האור ומאיר למקבלים ג"כ, וזה הדבר התלוי בזמן דהיינו ביום הז' שהוא בחי' מל', כי יום הא' שהוא בחי' כלי החסד דז"א עדיין אין האור בוקע ועובר דרך הצמצום של הכלי כו' וכן ביום הב' שהוא בבחי' הגבורה כו' עד יום הז' וע"כ נק' שבת מלכתא¹³² כו' וכמ"ש הטעם במ"א כו'. אבל בבחי' גילוי אור הראשון אין הדבר תלוי בזמן, כי מאיר בתמידות להיותו למעלה מבחי' התחלקו' הזמן לגמרי והוא למעלה גם מבחי' יום שכולו שבת, מאחר שיום שכולו שבת שהוא אלף הז' הוא בא ג"כ בגדר זמן בכללות שיתא אלפי שנין דהוי עלמא¹³³ כו'. אך עדיין יש להבין תירוץ קושי' הנ"ל דממ"נ בבחי' האור עצמו הוא למעלה מהזמן לגמרי כנ"ל, ובבחי' הארת האור דרך הכלי כו' הרי תלוי הז'¹³⁴ בזמן א' קבוע עכ"פ דהיינו ביום הז' דוקא ולא בזמנים רבים שונים ומתחלפים, והרי באקלים שבארץ שזמן השבת רמג, במשתנה אצלם כנ"ל בהכרח לומר שגם למעלה מאחר שאתעדל"ע תלוי באתעדל"ת משתנה זמן השבת לפי שינוי זמני שבת למטה. וגם איך יוכל להיות שמאיר אור דרך הכלי לגבי אתעדל"ת דאקלי"ם זה ובאותו הזמן הוא יום חול להיות האור בהעלם לגבי אקלי"ם אחר כו' כנ"ל.

אך הנה תחלה יש לתרץ הקושי' השני' ואח"כ יתורץ גם הקושי' הראשונה, והוא בהקדים לזה ענין א' הידוע בע"ח דבחי' הכלים דע"ס דז"א נחלקים כאו"א ליו"ד ויו"ד למאה ומאה לאלף כו' עד שיש ס' ריבוי מדרגות שהם ת"ר אלף שרשי נש"י שהם מסתעפים מבחי' ו"ק דז"א¹³⁵ מצד בחי' ריבוי התחלקות הכלים. והנה ע"ד דוגמא ס"ר נש"י מפוזרים בכל כדור הארץ ויש הרבה מהם במקום א' ששרשם הוא מבחי' כלי נצח שבחסד דז"א המתחלק ליו"ד ויו"ד למאה ומאה לאלף כו' עד שיש ס"ר כו' והן עושי' יום השבת או יום המועד והרגל באתעדל"ת, הנה ע"י אתעדל"ת שלהם ודאי מעוררים אתעדל"ע בשרש כללות מחצב נשמתם שהוא בבחי' כלי נצח שבחסד דז"א לפ"ע ריבוי מספרם, דהיינו שמאיר האור בהסתר הכלי נצח דז"א בתוס' גילוי אור להאיר למקבלים למטה. וגם אם הם מועטין מאד [oldpage_שנה] מעוררים למעלה, אף שאינם מעוררים כל ההסתעפות שיסתעף מריבוי התחלקות הכלים [נצח] שבז"א אלא רק בפרט א' מפרטי ההתחלקות מהכלים דנצח, אבל באורו הפרט יאיר האור דרך הכלי ונעשה למעלה בחי' שבת ויו"ט. והנה יש עוד הרבה מישראל במקום א' בכדור הארץ ששרשם בכלי הוד דז"א, וזמן השבת אצלם ביום אחר מאותו יום שהי' בחי' שבת למעלה בבחי' כלי דנצח לגבי אנשי המקום ואקלי"ם שהם מבחי' נצח, הי' אז בחי' חול ממש למעלה בבחי' כלי הוד דז"א לגבי אנשי המקום ואקלי"ם שהם מבחי' הוד שאצלם הי' יום חול, וכשמגיע יום וזמן¹³⁶ שבת שלהם מאיר האור בתוס' גילוי בכלי ההוד, ואז הוא יום חול למעלה בכלי הנצח דהיינו שהאור בכלי הנצח מוסתר בכלי כו'. ועד"ז יש הרבה שינוים למעלה מפני ההתחלקות הכלים דו"ק דז"א שלפעמים האור מאיר דרך כלי פרטי' והוא נק' יום שבת למעלה (וביום הז' דוקא כמשי"ת) ובכלי אחרת זולתה הוא יום חול שהאור מוסתר בכלי, ויכול להיות עכ"ז¹³⁷ כמה מיני מדרגות פרטיות שבכלים דז"א ששם האור מאיר בתוס' ולזולת[ה] לא יאיר בגילוי, וזה תלוי בשינוי הזמן [ד]שבתות ויו"ט באקלי[מי]ם שלמטה לפי אתעדל"ת שלהם, דהיינו שאנשי האקלי"ם זה [ש]שרש אחיזתם למעלה בכלי פרטי' מעוררי' הגילוי בהגיע זמנם ואנשי האקלים האחר מעוררים בזמן אחר בשרש אחיזתם למעלה בכלי אחר כו'. ומעתה יתורץ הקושיא הב' איך יוכל להיות העלם וגילוי כא' למעלה העלם לגבי אקלים זה וגילוי לגבי אקלים אחר כו', דאם הי' בחי' הגילוי רמג, גאו ההעלם במקום א' ומדרגה א' שבאצי' הי' דבר שא"א להיות העלם וגילוי כא', אבל מאחר שיש בחי' התחלקו' הכלים לס"ר מדרגות הרי יוכל להיות גילוי בבחי' כלי זה והעלם בבחי' כלי זה האחרת¹³⁸ כו' וד"ל.

ומעתה יתורץ גם [ה]קושי' האחרת¹³⁹, אך יש להקדים תחילה שאין שינוי זה שהאור בגילוי בכלי זה ובהעלם בכלי אחרת רק שהוא¹⁴⁰ בבחי' התגלות למקבלים בלבד שהוא בחי' גילוי הב' הנ"ל, אבל בבחי' גילוי הראשון להיותו למעלה מבחי' גילוי למקבלים וגם מצד בחי' הכלים מאחר שהם עצם א' עם האור[ות] כנ"ל, אין זה נק' שינוי כלל מה שבכלי זה האור בא בהעלם ובכלי האחרת הוא מאיר בגילוי, עד"מ אור השכל המאיר ובא בגילוי בכלים מכלים שונים דהיינו כמה מיני משלים וחידות [ב]משל זה מתלבש אור השכל באופן זה ובמשל אחר באופן אחר, והרי ידוע דהמשל מעלים את אור השכל העצמי מאחר שהמשל הוא מעניני' זרים כו' רק [ש]אחר ההסתר והעלם של המשל יוכל המקבל להבחין ולעמוד על דבר החכ' שהוא הנמשל מן המשל [הזה]. וה"ז דמיון [ל]ענין הארת אור השכל שבוקע ועובר דרך עובי הכלי כנ"ל, כך הארת השכל עובר דרך צמצום דברי המשל, כמו משלי שלמה וכיוצא שיכולים להשכיל ולעמוד על הנמשל מהן שהן חכ' נפלאות כו'. והנה לפעמים יאיר ויבקע אור השכל לצמצום ענין המשל עד שיובן כל המכוון הפנימי שבשכל [ה]הוא מתוך המשל, ולפעמים לא יאיר השכל כ"כ ויתעלם קצתו במשל ולא יובן ממנו רק אפס קצהו, ולפעמים מתעלם כל אור השכל לגמרי במשל זה. ואמנם יאיר אורו מתוך משל אחר, אעפ"י שהמשל האחר יגלה אור השכל באופן אחר מ"מ יתגלה הוא בתוכו עפ"י אותו האופן, ובאותו אופן של¹⁴¹ משל זולתו נתעלם לגמרי או קצת כנ"ל. וכאשר ימצא אדם ריבוי משלים לשכל אחד יוכל להיות כמה מיני מדריגות חלוקים בענין התגלות אור השכל הזה, דהיינו שבאופן משל זה נתגלה חלק א' ממנו א' וב'¹⁴² וג' חלקים ובמשל אחר לא נתגלה כלום ממנו ובמשל הג' נתגלה חיצוני' שבו ולא פנימיותו ובמשל הרביעי נתגלה גם פנימיותו כו' וכיוצא. והנה כל אלה מיני התגלות המחולקים אינם עושי' שינוי כלל בגוף אור השכל המאיר ומתלבש בכמה שינוי¹⁴³ משלים כו', כי הרי הוא מתלבש בכלים, רק הגילוי בזה הוא יותר מבזה, ואין זה שינוי רק ל[גבי ה]מקבלים הבנת השכל מתוך לבוש המשל שלזה יאיר ולזה לא יאיר כנ"ל, או למקבלים באופן משל זה יאיר ולמקבלים באופן משל אחר לא יאיר כלל או אפס קצהו וכיוצא. אך הנה יובן עוד כאשר אור השכל מתעלה ופושט מלבושי המשל[ים] שאז לא יסתירו המשלים כלל, כמו אור [השכל] כ[מו] שהוא אצל המשפיע עצמו שאינם צריך להלבישו כלל במשלים וחידות כי אינו רמג, דמלבישו רק למקבלים כידוע, [הרי] אז הארתו בוקע ועובר לכל העלמו' של רבוי המשלים בהשוואה א', רק כשמתפשט' פנימי' הארה זאת למקבלים דרך עובי הלבשו' המשלים אינו מאיר בהשוואה א', שלמקבלים הללו יאיר את עובי המסך של המשל תחלה ואח"כ יתפשט עוד [ויאיר למקבלי' דרך מסך אחר ואח"כ יתפשט עוד במשל] הג' והד' עד שעובר את כולם. והרי כל מה שנתעכב האור להאיר את כולם אין זה מצד עצם רק מפני חילוק המדריגות המקבלים בלבד, אבל מצד עצמו הרי הי' כ"ז בסקירה א' רק שנמשך ונתפשט אח"כ בכלים רבים כו' וד"ל.

והנמשל מכ"ז יובן למשכיל למעלה בשרש כללות ענין השבת למעלה דכתי' כי בו שבת וינפש דהיינו בחי' הארת פנימי' אור אבא עד"מ כשאדם ש[ו]בת ונח בשכלו [מל]התלבש במשלים למקבלים כנ"ל עד¹⁴⁴ שבא אור השכל ההוא [א]ל עצמו' המשפיע כו'. וכך בראשית ברא וביום הז' חוזר אור החכ' דאצי' אל בחי' עצמו' המאציל ונק' נייחא דרוחא¹⁴⁵ כידוע. והנה כל וי"מ¹⁴⁶ בחי' חכ' זו מתלבש[ת] בכלים רבים שהם בחי' ו"ק דז"א יום א' בחסד ויום ב' בגבורה כו', ו[ב]יום הז' מתגלה האור תוך העלם הכלי הנ"ל ויוכל להיות גילוי העלם כלי זה בפרט בכלי¹⁴⁷ זה ולא באחרת כנ"ל, ואין זה שינוי לגבי בחי' גילוי האור כו' מצד עצמו שהוא בחי' השבת בכללות וכמ"ש כי בו שבת, רק שאח"כ מתפשט ומאיר דרך עובי כל כלי וצמצום בזא"ז לפי אופני אתעדל"ת שלמטה באקלי[מי]"ם שלמטה, אלה מעוררים גילוי העלם כלי נצח דז"א ואח"כ באקלי[מי]"ם שלמטה¹⁴⁸ האחר[ים] מעורר[ים] גילוי העלם הכלי דהוד כו' כנ"ל. וה"ז כדמיון הארת השכל דרך הלבשת המשלים שלפעמים מאיר תחלה בזה ואח"כ באחר שאין שינוי זה רק מצד [oldpage_שנו] המקבלים בלבד כו' וד"ל.

ומעתה יתורץ היטב גם הקושי' הא'¹⁴⁹ הנ"ל איך [יהי'] זמן השבת למעלה א' ביום הז' דוקא ולמטה משתנה הזמן לפי האקלימי"ם, דממ"נ מצד האור עצמו הוא למעלה מהזמן [לגמרי] ומצד בחי' התגלותו בכלים הרי תלוי בזמן זה כנ"ל. דהנה הארת כללות [ה]שבת המאיר [מ]עצמו' המאציל ה"ז כמשל התפשטו' אור השכל מן הלבושים [של ה]משל[ים] ואז מאיר לכל בחי' התחלקו' הזמן דשיתא אלפי שני כא' ממש, ואח"כ מתפשט[ת] הארה זו ומתפשטת¹⁵⁰ ומתחלקת להאיר לכלים רבים כו' ונעשה כמה מיני מדריגות שבת כמו לכל הז' ימים שבפרט כ"א בבחי' הכלים דז"א כמו בנצח דז"א שובת ביום הז' שלו שהוא בחי' המל' וכן בשארי פרטים. אמנם כללות הארה זו¹⁵¹ מ"ש ביום הז' שבת להוי' כו' כי בו שבת כו' שנק' יום שכולו שבת, דהיינו לאחר העלמ[ו] בששת מיני העלמות [ב]כלים כללים מקור¹⁵² רמד, אכללות הזמן דשיתא אלפי שנין כו' שבת וינפש, והוא יום הז' למעלה בכלל הנק' אלף הז' למטה כידוע שיש בכל שבת מהארת יום זה שכולו שבת¹⁵³ כו'. ונמצא שאע"פ שגילוי אור הראשון הזה הוא למעלה מבחי' הזמן הבא בכלים ומאיר בכללותם יחד, אבל מ"מ מתפשט ונמשך אח"כ בסדר זמן שלכל¹⁵⁴ הכלים כו'¹⁵⁵. וא"כ לק"מ גם משינוי הזמן¹⁵⁶ זמני השבת שלמטה מפני שמקבלים מבחי' הזמן השבת שבכל כלי וכלי [ד]אצי' בפרט, ואין יום הז' של הכלי זה שוה בזמן א' עם יום הז' של כלי זולתה, להיות כי כל הכלים הם בבחי' התחלקות הזמן ובחי' יום הז' הכללי מאיר בכאו"א. ומה שמתאחדי' זע"ז אין זה שינוי כלל לגבי בחי' גילוי האור הכלי עד"מ מהתחלקות הזמן של שס"ה יום בר"ה ול' יום בר"ח שא"א לומר בר"ה יום האחרון בשס"ה בא [ב]אחרונה אלא כולם נסקרים כאח' ממש וד"ל.

ואחר הקדמה הנ"ל יובן שרש ענין מ"ש צדקת פרזונו בישראל כו', דהנה פי' ישראל היינו לי ראש שהוא בחי' התכללות האורות בחי' [ה]תיקון שנק' אדם ונק' ישראל וכמ"ש ואלה המלכים כו' לפני מלוך מלך לבנ"י¹⁵⁷ כו'. והטעם הוא שישראל הוא בחי' התיקון, היינו מפני שנעשה בחי' חיבור והתכללו' האורות ע"י שמתחברי' האורות בריבוי קודם¹⁵⁸ מכלים שונים כו' כמ"ש במ"א בפי' הפסוק מי שם פה לאדם¹⁵⁹ כו'. וזהו פי' דתיבת ישראל¹⁶⁰, כי הנה פי' שר לשון שררה לשון אדנות¹⁶⁰ הוא בחי' גבורות ודינים כמלך ושר שמושל ושליט לענוש את עבדיו ותפול אימתו עליהם שהוא בחי' גבורות ודינים, והיינו שרש בחי' שם אדנ"י א' דין¹⁶¹ דינא דמלכותא¹⁶² כו', וכן פי' אלקי', וע"כ נק' המל' מטרוניתא¹⁶³ לשון שררה כו' ששרש בנין המל' מבחי¹⁶⁴' הגבורות¹⁶⁵ דז"א שנק' שר ושופט כמ"ש השופט כל הארץ¹⁶⁶ אדון כל הארץ¹⁶⁷ כו'. ופי' אל הוא [בחי'] ה"ח¹⁶⁸ דז"א כמ"ש כי חסד אל כל היום וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה שעיקר בנין העולם שנקרא ז"א¹⁶⁹ מהחסדים הוא מצד רמד, בהארת אור אבא בז"א שמשם מקור כל החסדי' וכמ"ש כי אתה אבינו וכמ"ש במ"א בפי' מאמר הזהר בתלת דוכתי נק' אתה¹⁷⁰ כו', וז"ש אתה כהן לעולם¹⁷¹ כו', ולפי שבחי' ז"א רובו חסדים ומיעוט[ו] גבו' כמ"ש בע"ח¹⁷², ע"כ נק' ישראל שהוא חיבור חו"ג שנק' ש"ר א"ל¹⁷³ והוא ע"י אות [ה]יו"ד דישראל שהוא המחבר חו"ג יחד, וכן פי' שי"ר א"ל¹⁷⁴ היו"ד ממתיק הגבורות¹⁷⁵ מחסדים דא"ל והיינו ע"י תוקף החסדים והתגברותם על ה"ג¹⁷⁶, כמ"ש כי גבר עלינו חסדו¹⁷⁷ כו' וכמ"ש כי שרית עם אלקי'¹⁷⁸ כו' שנשתרר ונתגבר על בחי' גבורות דשם אלקי'.

והענין הוא כי בחי' הגבורות כאשר הם מתהפכי' לחסדי' הרי נעשי' בחי' גבו' שבחסד שהוא תוקף החסדי' והתגברותם עד שיש בכחם להמתיק לבחי' הגבורו' לחסדים, כי יש חסדים שאינם באים בגבו' ותוקף ואין בכחם להמתיק כו'. אבל בפי' ישראל א[מר] כי שרית עם אלקי', שנתגבר ונשתרר להמתיק לגבורו' דשם אלקי'¹⁷⁹ שממנו מקבל שרו של עשו שהוא בחי' ז"א דקליפה¹⁸⁰ שנאחז [ב]בחי' אחוריי' [דשם אלקי'] שבז"א דקדושה ולכך נא' עליו ויאבק איש עמו¹⁸¹ כו' וכמ"ש במ"א. וכמו גבורות גשמים¹⁸² שהן מ[י] חסדי' היורדי' בגבו' בתוקף גדול ולכך נא' בהם גשם נדבות תניף אלקי'¹⁸³ שממתיקי' לבחי' גבורות דשם אלקי' כמ"ש במ"א. והנה סיבת תוקף החסדים¹⁸⁴ בא מהארת אור אבא שבה¹⁸⁵ מקור ההחסדים, והוא ענין היו"ד דישראל שיגבור החסד על הדין עד שיוכל להתחבר יחד, כי כאשר הם שקולים כא'¹⁸⁶ לא יתחברו כי כאו"א יאיר בתוקפו ומנגד להיפוכו, אך כאשר יגבר א' ויכנע הב' תחתיו אזי יתחברו יחד. וכמ"כ מ"ש בס"י טרף אש ומים ובללן יחד¹⁸⁷ אין זה בא כ"א בהתגברות החסד על הגבורות ומקור התגברות [זאת] הוא בא ממקור החסדי' שהוא בחי' אור אבא. וז"ש באברהם איש החסד¹⁸⁸ והוא יושב פתח האהל¹⁸⁹ כחום היום דמל'¹⁹⁰ או בינה¹⁹¹ בתגבורת אור החסד דז"א שנמשכי' מהחסדים דאבא. אמנם מה רמד, גשיש בכח ה"ח דאבא להגביר החסד על הדין או להפכו ג"כ אינו אלא מצד בחי' גבורות שבחסדי' דאבא, והוא ענין היו"ד דישראל שהוא ענין בחכ' אתברירו¹⁹² לאכללא שמאלא בימינא¹⁹³ בחי' הבירורים לאהפכא חשוכא לנהורא כו', והוא מה שיש בכח¹⁹⁴ חכ' שבתורה [דכתיב בה מימינו אש דת למו¹⁹⁵ כו' אש שחורה ע"ג אש לבנה¹⁹⁶ אבל החסדים גוברין לאכללא שמאלא] בימינה כו' ונק' תורה של חסד¹⁹⁷ כמ"ש במ"א בענין ותורת חסד על לשונה¹⁹⁸ כו' וד"ל (ומעתה לא יקשה פי' הפסוק כי שרית עם אלקים כו', דלכאו' טעם זה לקריאת שם ישראל הוא להיפך ממש כי ה[ל]א פי' שר שהוא לשון שררה הוא בחי' גבורות כנ"ל, ומ"ש הטעם כי שרית כוונתו התגברות החסדי' על הגבורות. אך לפי הנ"ל יתורץ משום דהא בהא תליא שמצד היפך הגבורות להיות חסדים ע"י הבירורים שביו"ד דחכ' נעשה שר אל להיות משתרר באל דחסד על גבו' דאלקי' וזה כי שרית כו' וד"ל). וזהו פי' בישראל¹⁹⁹ דלעילא שהוא בחי' התיקון דהיינו בחי' התכללות חו"ג שהוא חיבור האורות בכלים כנ"ל (כי בחי' חיבור אורות בכלים הוא בא ג"כ מבחי' חיבור והתכללות חו"ג כי הכלי מגביל את האור שהוא בחי' צמצום ה"ג והאור שרשו מבחי' חסד היורד מגבוה לנמוך כו' והתחברותם יחד בא ע"י התכללו' חו"ג בהתגברות החסדי' על הגבורו').

ומ"ש צדקת פרזונו בישראל בישראל²⁰⁰ דלעילא הנ"ל, הנה פי' פרזונו לשון ערי הפרזי²⁰¹ וכן פרזות תשב ירושלים²⁰² כו', שהוא עיר הבלתי מוק[פת חומה] שהיא פתוחה ומפולשת מכל צד לפי שאין דבר שיגביל אותה וא"כ הרי יכולה העיר להתיישב בבתים לאורך [oldpage_שנז] ורוחב ימין ושמאל בלי שיעור כלל, אבל עיר המוקפת חומה מכל צד הרי יש בה גבול מד' צדדי' והחומה מקפת אותה שיגביל אותה מכל צד כמ"ש על ירושלים פרזות תשב כו', דפי' הפשוט הוא מפני שישיבה של ירושלים יהי' בבתים בלתי מוגבלים כלל מרוב אדם כו' ע"כ לא תהא מוקפת חומה להגביל יושבי' אלא פרזות תשב. והדוגמא בפי' פרזות למטה שהוא דבר בלתי מוגבל בקצוות, וכך יובן למשכיל למעלה²⁰³ שהוא אור הבלתי מוגבל בכלי, כי הכלי הוא המגביל את האור כידוע. אבל האור שאינו מתיישב בכלי ואין לו דבר המגביל אותו²⁰⁴ נק' פרזות שמתפשט בלי שיעור לאורך ורוחב ימין ושמאל ע"ד מ"ש ופרצת ימה וקדמה²⁰⁶ כו', ובלשון הגמ' רמד, דנחלה בלי מצרים²⁰⁷ כו' כמ"ש במ"א²⁰⁵. והיינו כמו בחי' אורות דתהו שהם בחי' אורות הבלתי מוגבלים בכלי', וזהו עיקר ההפרש בין בחי' התהו לבחי' התיקון שבחי' אורות דתהו הם למעלה מהתלבשות בכלים ובחי' התיקון האורות מתלבשים בכלים דוקא. והיינו מטעם שהאורות דתהו²⁰⁸ מיוחדים יותר בעצמות המאציל והם אורות תקיפים וחזקים ביותר²⁰⁹ ע"כ לא יכלו הכלים לסבול את האור ולהגבילו בתוכו, ע"ד דוגמא הנ"ל שמרוב אדם לא יכילם בתי העיר אותם בהגבלת חומה כנ"ל (וכמ"ש בס"י שהבתים נק' אותיות וכלים²¹⁰ וכמ"ש ה' אבנים²¹¹ בונות ק"ך בתים כו'). וביאור הדברים ידוע עד"מ מהארת אור שכל עמוק שבלתי מוגבל ומתיישב בכלי המוח אותיות המח', ועד"ז²¹² רמזו באמרם לעתיד פרזות תשב ירושלים שלמעלה שהוא בחי' בנין המל' באו"כ שנק' בתים ואותיות שמהם האור דמל' בלתי מוגבל בכלי כלל (כי הגבלת החומה הגם שנק' אור מקיף כמ"ש ואני אהי' לה חומת אש²¹³ כו' מ"מ הוא המגביל לאור, כידוע שחומת אותיות חותם אותיות תחום²¹⁴ כו', לפי שהמקיף מגביל לפנימי כמו הכלי שמגביל לאור כי שרש הכלי בבחי' מקיפי'²¹⁵ כו' כידוע במ"א וד"ל). וזהו צדקת פרזונו בישראל פי' בחי' פרזון שהוא [בחי'] אור בלתי מוגבל בכלי יומשך ויתיישב בכלי²¹⁶ שהוא בחי' התיקון שהוא חיבור האור בכלי דוקא, והיינו שיאיר בחי' אורות דתהו בתיקון שנק' ישראל כנ"ל, כי מתחלה קודם שבאה דבורה חדלו פרזון בישראל עד שקמתי דבורה כו' דהיינו שלא האיר אור בלתי מוגבל רק בחי' אור המוגבל בלבד, אבל ע"י דבורה נמשך צדקת פרזונו דתהו בישראל בבחי' כלים וע"ד שיהי' לע"ל דכתיב פרזות תשב ירושלים כו' וד"ל.

ומ"ש צדקת פרזונו כו' ע"י הצדקה דוקא, הנה כתי' צדקה תרומם גוי²¹⁷ ופי' גוי הוא בחי' נה"ב²¹⁸ שבאדם ששרשה בבחי' נוגה דעשי' שנפלו בשבירה כו' כידוע בענין ז' מלכין קדמאין שמתו²¹⁹ ונפלו בבחי' ב"ן דבי"ע כו'. והנה כשהאדם עוסק במו"מ בכל יגיעת נפשו הבהמית הנק' יגיע כפו ומרויח ונותן מזה צדקה הנה בזה הוא מעלה נפשו הבהמית לשרשה בבחי' התהו שהי' קודם השבירה (ולזה רמזו רז"ל יגיע כפיך²²⁰ כי תאכל אשריך בעוה"ז בבחי' התיקון וטוב לך לעוה"ב דוקא מפני טעם הבירורי' דרפ"ח כו'). וז"ש צדקה תרומם גוי שהוא נה"ב רמה, אלמעלה מעלה גם מבחי' התיקון כמ"ש לפני מלוך מלך לבנ"י. וזהו הטעם שאמרו דר"א יהיב פרוטה²²¹ לעני והדר מצלי שנא' אני בצדק אחזה פניך²²², פי' בצדק לשרשו עולה בבחי' אורות דתהו שלמעלה מבחי' התיקון שהוא הנק' פניך בחי' יחוד פב"פ דזו"נ ואו"א כו', וע"כ א' דר"א יהיב פרוטה לעני קודם התפלה כדי שעי"ז יוכל להיות היחוד העליון דאו"א וזו"נ ע"י התפלה (וכן מ"ש והלך לפניך צדקיך²²³ כי הנשמה בעצמה היא מבחי' התיקון וע"כ הצדקה שמיגיע כפו תלך לפניך כו', וכן ע"י כל המצות שנק' צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו²²⁴ כו' ג"כ מטעם בחי' הבירורים דתהו כו'). וז"ש צדקת פרזונו בישראל ע"י הצדקה ומעשה המצות נמשך פרזון דתהו בישראל (וגם מטעם כמו שהצדקה הוא להחיות רוח שפלים²²⁵ כך צדקת ה' להיות פרזון דתהו יורד ויתנו שם צדקת ה'²²⁶ כו'). ומזה הטעם יובן מארז"ל דיפה²²⁷ שעה א'²²⁸ בתשובה ומע"ט בעוה"ז כו' דוקא תשו' ומע"ט ודוקא בעוה"ז, כי בעוה"ז²²⁹ נשמות נהנין²³⁰ מזיו²³¹ בבחי' אור המוגבל בכלי לבד, אבל ע"י המצות שנק' צדקה נמשך אור הבלתי מוגבל. וגם ע"י תשו' מעומקא דלבא כמ"ש ממעמקי' קראתיך²³² כו' נמשך אור הבלתי מוגבל כנ"ל²³³, כי בחי' אה"ר שבעומק הלב הוא למעלה מן הדעת והוא בחי' הביטול שלמעלה מן החכ' שנק' למעלה בחי' בהמה רבה דתהו שלמעלה מבחי' אדם דתיקון, שהוא בחי' הדעת הנק' ישראל שכולל חו"ג²³⁴ כו' דהיינו כמו בחי' הביטול שע"י התבוננו' כו', ובעוה"ז הוא זמן הבירור דתהו ע"י תשו' ומע"ט דאה"ר שלמעלה מן הדעת עולה לבחי' התהו ומוריד אור דתהו בתיקון וכן ע"י מע"ט כנ"ל. וע"כ יפה שעה א' בתשו' ומע"ט דוקא ובעוה"ז דוקא מכל חיי העוה"ב שהוא רק בחי' אור מוגבל בכלי. וזהו ג"כ מ"ש מקול מחצצים בין משאבים שם דוקא יתנו צדקות ה' צדקת פרזונו בישראל פי' דוקא מבחי' הבירורי' דתהו שנק' מחצצים בין משאבים כו' וד"ל.