ולהבין בתוס' ביאור

רמה, אביאור א' ע"פ צדקת פרזונו הנ"ל

ולהבין בתוס' ביאור¹ ענין צדקת פרזונו בישראל². וגם להבין מ"ש דבורה על עצמה עד שקמתי [דבורה שקמתי] אם רמה, בבישראל³ דמשמע דוקא ע"י דבורה נמשך צדקת פרזונו כו', ומתחלה חדלו פרזון בישראל⁴ עד שקמתי דבורה. וגם ב' פעמים שקמתי לכאורה מיותר הוא, הל"ל עד שקמתי אם בישראל⁵ למה כפל[ה] דבריה שקמתי דבורה שקמתי אם. אך הנה יש להקדים מ"ש בר"מ ע"פ עולת תמיד⁶ כו' עולת שבת⁷ כו' כד איהי סלקא כולהו סלקי[ן] בגינה כו'. דהנה מבואר בע"ח⁸ בבחי' אורות דתהו שמפני תוקף וגודל אור שלהם לא יכלו הכלים לסבול את האור ע"כ נשברו הכלים ונפלו למטה והאורות נסתלקו למעלה מעלה דהיינו שנכללו בעצמו' המאציל שהוא למעלה הרבה ממדריגתן, וא"כ בחי' האורות נתעלו בעילוי גדול למעלה הרבה מבחי' מדריגתן הראשונה ובחי' הכלים דתהו ירדו למטה מטה מאד כו'. וביאור דבר זה ידוע שהוא עד"מ העומק של המושכל כש[הוא] עמוק יותר מכלי השגת כלי המקבל⁹ עד שלא יכילנו אזי יתבלבלו אותיות כלי השגתם ונפלו [oldpage_שנח] ממדריגתם ואור השכל ההוא העומק יסתלק למעלה לשרשו בכח המשכיל, ונמצא עולה השכל [ב]מעלה יתירה וכלי השכל ירד למטה כו' וכמ"ש במ"א וד"ל. והנה ידוע דבחי' המל' דאצי' יורדת למטה בבי"ע לברר בירורי נוגה שהן רפ"ח ניצוצי'¹¹ שנפלו בשבה"כ דתהו, וז"ש ותקם בעוד לילה¹² ותתן טרף כו' שהוא [גי'] רפ"ח עם הכולל¹³ ובכל שחר המל' עולה¹⁰ מירידתה לברר בירורי נוגה ונק' עולת תמיד¹⁴ כו', ובכללות יותר הוא עליות המל' ב[כל] שבת אחר תשלום כל הבירורי' שביררה [ב]כל ו' ימי החול [ו]נק' עולת שבת¹⁵ כו' כידוע, וכאשר המל' עולה למעלה באצי' הנה היא עולה עד רום המעלות דהיינו עד¹⁶ עצמו' המאציל כי סוף מעשה [עלה] במח"ת¹⁷ לפי שזה הי' כוונת המאציל במח' תחלה כידוע ומבואר במ"א וד"ל.

והנה להיות שבעליות המל' מעלה היא עמה גם הבירורי' דרפ"ח כו' עד שרשם בבחי' הכלים דתהו, ע"כ מפני זה מעוררים וממשיכים בחי' אורות דתהו שיצאו מבחי' ההעלם ש[כבר] נתעלמו ונכללו בעצמו' המאציל שירדו למטה ויאירו בכלים שלהם כשבאים למעלה עם בחי' המל' לאחר הבירור. והנה לכאורה אין זה מובן דהלא ק"ו הוא אם לא יכלו הכלים לסבול את האורות בהיותן רק במדריגותן העצמי' איך יוכלו רמה, גהכלים לסבול אותם אחר שנתעלמו¹⁸ בעילוי גדול בעצמו' המאציל כנ"ל. אך הענין הוא כידוע בע"ח [ב]בחי' הכלים דתהו שקודם השבירה [והתיקון] שהי' במיעוט מאד ולפי שהאור הי' בריבוי גדול מהכיל בכלי מסיבה זו נשברו הכלים כי לא הי' ביכולתם לסבול¹⁹ את האור מצד קוטנם ומיעוטם, אבל בבחי' התיקון הרי האור בא במיעוט והכלי בריבוי כידוע שזהו עיקר סיבת התיקון וקיום האור בכלי²⁰. אמנם בחי' האור דתיקון הוא המברר לבחי' הכלים דתהו שירדו למטה בבי"ע כידוע דבחכ' אתברירו²¹ והיינו בחי' שם מ"ה דאצי' שמברר לבחי' ב"ן²² דבריאה כו', אך לאחר הבירור עולה שם ב"ן המתברר למעלה מבחי' שם מ"ה²³ המברר כמ"ש א"ח עט"ב²⁴, דהיינו בחי' ב"ן לאחר הבירור שנק' א"ח דוקא אז נעשה בחי' עטרת וכתר לז"א בעלה שהוא שם מ"ה דתיקון כידוע, והטעם הוא לפי שבחי' הכלים דתהו המתבררים ע"י שם מ"ה דתיקון ששרשם בבחי' ס"ג דבינה דתהו שלמעלה מבחי' מ"ה²⁵ כו' וכמ"ש בע"ח. אמנם זאת יתרון המעלה של בחי' הכלים ע"י הבירור דשם מ"ה דוקא מה שיש ביכולתם להכיל גם בחי' אורות דתהו שכבר עלו בעצמו' המאציל ונתרחבו יותר ממדריגתם כנ"ל שלא הי' ביכולתם להכיל קודם שירדו למטה מצד קוטנם בערך לגבי האורות כנ"ל. והטעם הוא לפי שע"י בחי' התיקון נתרחבו הכלים בבחי' ריבוי גדול שזהו עיקר ענין התיקון לעשות התרחבות כלים כידוע, וזהו ענין ארץ טובה ורחבה²⁶ כו' (שהוא בחי' המל' לאחר הבירור דהיינו בחי' א"י שנק' ארץ הצבי²⁷ מה צבי²⁸ כו' וכמ"ש רבב"ח לדידי חזי לי²⁹ כו'). וע"כ בעלות המל' עם בירורי כלים דתהו למעלה מעלה [כנ"ל], שאז מעוררים וממשיכי' בחי' גילוי אורות דתהו שיצאו מן ההעלם שיאירו ויתיישבו בהתרחבות הכלים דתהו לאחר הבירור דתיקון שיוכלו לסבול [את] האור מפני ריבוי התרחבות שלהם, וא"כ הרי נתחבר ריבוי האור דתהו עם ריבוי [ה]כלים שנעשה ע"י התיקון, וזהו רק מחמת על[יי]ת המל' עם בירורי דרפ"ח כנ"ל וד"ל.

וזהו ענין המאמר כד איהי סלקא כולהו סליק[ין] בגינה כו', פי' איהי בחי' המל' בעלותה מבחי' הבירורי' דבי"ע עד תחלת המח' שבעצמו' המאציל, כולהו סליק[ין] בגינה דהיינו כל בחי' הבירורי' דרפ"ח כו' כולהו³⁰ סליק[ין] ועולין לשרשם הקדום ודוקא בגינה משום דסוף מעשה עלה במח"ת. וזהו ענין³¹ עולת תמיד כו' שתמיד היא עולה כדי להיות ריח ניחוח להוי'³² דתיקון, כי אחר בחי' העלאה שלה היא מעוררת בחי' המשכת אורות דתהו שכבר נתעלמו בעצמו' המאציל שירדו למטה להתלבש בכלי' שלהם שעלו אחר הבירור דשם מ"ה דתיקון ש[מ]ברר לשם ב"ן דתהו כנ"ל, ולהיות כן בחי' אורות דתהו גבוהים הרבה מבחי' אור הוי' דתיקון ובפרט לאחר שנתעלו בבחי' העצמו' כנ"ל ע"כ נעשה מהם בחי' ריח ניחוח להוי' רמה, דדתיקון כנ"ל וכמ"ש במ"א באריכות³³. ונמצא מסיבת עלי' המל' יש כאן ב' דברים, הא' בחי' גילוי ההעלם אורות דתהו למטה והב' בחי' התרחבו' הכלים דתהו שנעשה אחר הבירור דוקא לקבל בחי' ריבוי האורות דתהו (וזהו ג"כ מ"ש ביעקב שהוא בחי' התיקון³⁴ וישתחו ז' פעמים³⁵ עד גשתו כו' וירץ עשו לקראתו ויחבקהו³⁶ כו' כי שרש ענין עשו מבחי' התהו³⁷ ע"כ רץ לקראתו מלמעלה למטה והוא ע"י העלאת מ"ן דמנחת יעקב³⁸ לגבי בחי' התהו כמ"ש במ"א [וד"ל]).

וזהו חדלו פרזון בישראל [חדלו] עד שקמתי דבורה כו', פי' קודם [מ]פלת סיסרא חדלו פרזון בישראל כו', כי ישראל הוא בחי' ז"א³⁹ דאצי' ששם האור במיעוט כו' ובחי' אורות דתהו שנק' פרזון⁴⁰ כו' מלשון ערי הפרזי⁴² כו' כנ"ל⁴¹ לא יכלו לירד ולהתגלות למטה כי לא יכולים⁴³ הכלים דז"א שנק' ישראל, וע"כ חדלו פרזון בישראל פי' חדלו מלשון מניעה שנמנעו אור [ו]שפע דתהו מלבוא בישראל דתיקון מב' טעמים, הא' מפני שכבר נתעלו ונתעלמו בעצמו' המאציל כנ"ל, והב' מפני קוטן וצמצום הכלי' שלא יוכלו להתלבש בהם כנ"ל, וזהו שהזכיר ב' פעמים חדלו מתחלה חדלו מצד עליותם בעצמו', וחדלו הב' מסיבת מיעוט הכלים כו' וד"ל. עד שקמתי דבורה [כו'] פי' דבורה [היינו] דבור ה'['א], והוא בחי' מל'⁴⁴ דאצי' שנק' דבר ה'⁴⁵ כמ"ש בדבר ה' שמים⁴⁶ נעשו והוא חלק⁴⁷ עולם הדבור, והה'['א] היינו בחי' ה' מוצאות הפה שאין⁴⁸ ה"ג מנצפ"ך⁴⁹ שמחלקי' ומפרידי' את הבל הדבור שהוא מקור התחלקו' האותיות הדבור, וזהו הטעם שנק' דבורה. ופי' שקמתי דבורה הוא בחי' עליי' המל' שנק' דבורה, והוא ענין [בחי'] עליית הדבור לגבי תחילת המח' שבעצמו' המאציל כי סוף מעשה עלה במח"ת כנ"ל בפי' עולת תמיד ועולת שבת כו', וזהו שקמתי דבורה. ונכלל בקומה זה תחלת הקמתה מירידתה [ל]מטה מטה בסתר המדריגה בבי"ע לברר רפ"ח ניצוצי נוגה שנפל לשם כנ"ל וכמ"ש ותקם בעוד לילה כו', ודוקא בכח הקמה הזאת להיות עולה עם בחי' הבירורי' דרפ"ח כנ"ל עולה רמו, אהיא בתכלית העילוי עד תחלת המח', כי לזה הי' כל עיקר כוונת תחלת המח' לברר ולהפך חשוכא לנהורא (ויש [oldpage_שנט] בפי' שקמתי דבורה להקים ולרומם גם לבחי' בינה דאצי' שנק' ג"כ דבורה, כי ה"ג מנצפ"ך דמל' נמשכים מה"ג מנצפ"ך דאימא⁵⁰ עילאה כמ"ש כאמה כבתה⁵¹ וכמאמר דאימא אוזיפת מנהא לברתא⁵² כמ"ש בזהר תרין נוקבין פריש שלמה⁵³ מלכא בשיר השירים אתי מלבנון כלה⁵⁴ כו', והן ב' ההי"ן דשם הוי'⁵⁵ שנק' אימא עילאה ואימא תתאה או אלקים עילאה ואלקים תתאה כידוע. והיינו מטעם כי א"ח דמלכא נעשה ע[ט]"ב בבחי' ס"ג דבינה לאחר הבירור כנ"ל וכמ"ש בזהר ע"פ ביום ההוא יצאו מ"ח⁵⁶ מירושלים חצים כו' דמסגי אית⁵⁷ חלבא כמ"ש במ"א, וא"כ ממילא בהקמת המל' נעשה בחי' הקמת המח' אימא עילאה⁵⁸ והקמתה ועליתה בבחי' אהי' [דכת"ר]⁵⁹ כמ"ש אהי' אשר אהי'⁶⁰ וד"ל).

שקמתי אם בישראל פי' שקמתי הב' לכאורה קאי על הקמת עצמה וא"כ קשה למה לה לכפול דברי', אך באמת דשקמתי [זה] הב' קאי על הקמת אם בישראל ומילתא באפי נפשה היא, וה"ק שקמתי דבורה, בעל[י]ות המל' לתחלת המח' שבעצמו' כנ"ל ואז נמשך מדריגת העלאה זו מצד הבירורי' דרפ"ח להיות הקמה שני' והיא הקמת אם בישראל. וענין הקמת אם כמ"ש כי אם לבינה תקרא⁶¹ וכידוע שבחי' בינה נק' אם הבנים⁶² והיינו עד"מ השכל וההתבוננו' שממנה [נולדו] המדות אהוי"ר כידוע, אך ענין הקמת אם הבנים היא בחי' בינה שבכתר. כי הנה אנו רואי' בחוש שא"א שיבא בהתפעלו' אהוי"ר כמו שהוא בשכל עצמו רק [ב]בחי' מקיף חופפת על ההתפעלו' וז"ש על גוזליו ירחף⁶³ דאימא פריסת גדפהא⁶⁴, וזהו ופרוס עלינו את סוכת שלומך⁶⁵, ועד"מ⁶⁶ [בחי'] מקיפים דסכך כו'. ומה שבא ממנה בגילוי בהתפעלו' נק' [ש]די אמי⁶⁷ כמ"ש במ"א⁶⁸ בענין אלד"ד ומיד"ד⁶⁹ והיינו בינה ליבא⁷⁰ שע[ש]ה דדים במקום בינה⁷¹ כו', אך בחי' מקיף זה כשבא לידי גילוי זה⁷² זהו מ"ש שקמתי אם בישראל, דהיינו כאשר בחי' בינה אם הבנים עולה בבחי' בינה שבכתר אזי גם ההתפעלו' של המדות מקבלים כל מרחב ההשגה בלי העלם כלל כו'. ויובן דבר זה [למטה] בעבודת ה' בהתפעלו' רמו, בשבהתבוננו' באלק[ו]' שיש ב' מיני התפעלו', הא' התפעלות אהבה הנולדה מן [ה]השגה שההשגה נשארה בהעלם בבחי' מקיף כנ"ל. והב' התפעלו' מ[ה]השגה עצמה, דהיינו שאין ההתפעלו' דבר נבדל [כלל אלא ההשגה עצמה היא התפעלות, כמו שאנו רואים שמתפעל אדם מהשגת שכל נפלא כידוע ואז לא נשאר כלל] מן ההשגה⁷³ בהעלם המקיף, אלא אדרבה כולה כמו שהיא בא[ה] לידי גילוי [דהיינו] בבחי' התפעלו'. וזהו משל ודמיון להבין למעלה שבבחי' בינה דאצי' יש ג"כ ב' מדריגות, [ה]א' הנק' אם המולידות אם⁷⁴ הבנים כו'. והב' בחי' בינה שבכתר, והוא אהי' דכתר שפי' אנא זמין לאתגלאה לאולדא⁷⁵, ועדיין לא בא לכלל תולדה עד בחי' בינה שנק' השגה ושם מתרחב[ים] המדות לקבל כל הארת [ה]בינה בלי העלם כלל. וזהו שקמתי אם בישראל שהוקם אם ומשפיע לז"א דאצי' שנק' ישראל להיות הארת המקיפי' בלתי העלם כלל, וכנ"ל בענין פרזות תשב ירושלים⁷⁶ שתשב בגילוי כל המקיף כו' ולא יהי' עוד המקיף לבחי' גבול⁷⁷ כחומה לעיר שנק' חותם כו' וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך⁷⁸ כו'. ולא כמו עכשיו דמקיפי' דבינה בהעלם וכמ"ש ואני אהי' לה חומת אש⁷⁹ כו', אלא פרזות תשב כו', והיינו שקמתי אם להיות [ב]תוך ישראל דוקא שהוא בחי' המשכת גילוי המקיפי' דאימא כנ"ל וד"ל.