ומעתה וכו' כל הנשמה

שלטומעתה וכו' כל הנשמה

פ' שלח

ד) ומעתה צ"ל מפני מה כל הנשמה⁹⁵ תהלל י"ה דוקא, הלא בנפש האדם יש ג' בחי' נר"ן⁹⁶ ומפני מה בחי' נשמה דוקא, אך הענין הוא דהנה נשמה הוא מל' נשימה⁹⁷, ל' אשום ואשוף יחד⁹⁸, ומל' פי פערתי ואשאפה (בתלים סי' קי"ט פסוק קל"א), פי' אשום ואשוף הוא ענין רצוא ושוב, כי כדי לשאוף את ההבל שהוא חיות האדם צ"ל ברו"ש דוקא. ולהבין ענין ההבל, הנה כתי' הבל הבלים אמר קהלת⁹⁹ הבל הבלים הכל הבל, שאמר ז' הבלים, וששה הבלים הם כנגד ששה ימי בראשית והבל הז' הוא כנגד יום השבת שנק' ג"כ הבל, אך הבל זה דיום השבת הוא מדרגה גבוה ועל הבל זה נאמר וישע ה' אל הבל¹⁰⁰, וכמו"כ מ"ש ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל¹⁰¹ הוא כמו הבל הז', שהבל זה שהוא מותר האדם מן הבהמה הוא מבחי' אין מבחי' והחכ' מאין תמצא¹⁰², אך לגבי אוא"ס ב"ה נק' בשם הבלים, וכדי לקבל הבל זה צ"ל ברו"ש שזהו בחי' הנשימה.

ולהבין ענין הרו"ש הנה הרצוא הוא בק"ש שהוא למס"נ באחד¹⁰³, ופי' מס"נ הוא מסירת הרצון¹⁰⁴, כי נפש נק' בשם רצון כמ"ש אין נפשי אל העם הזה¹⁰⁵, ופרש"י אין רצוני, נמצא כי נק' הנפש בשם רצון, וא"כ מסירת הרצון הוא מס"נ והיינו שיבטל כל הרצונות שלו ולא יהי' לו כ"א רק רצון א' לאביו שבשמים שזהו מ"ש מי לי בשמים¹⁰⁶ ועמך לא חפצתי בארץ, שכל מה שעמך לא חפצתי כלל כ"א אותך לבד, ואף שצ"ל גם רצון לדברי העולם אך הרצון שיהי' לדברי העולם יהי' רק בבחי' עראי וטפל ועיקר הרצון יהי' רק לו ית', והוא ע"י ההתבוננות בתיבות ה' אלקינו ה' אחד שכולו שלו כמ"ש לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות¹⁰⁷, פי' כסף שמוזהב הנה ארז"ל כסף טבעא ודהבא פרי¹⁰⁸, ולכאו' הלא הזהב יותר חשוב מן הכסף וכמשארז"ל במד"ר בראשית פ' ט"ז ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב¹¹⁰, לא הי' העולם¹⁰⁹ כדאי להשתמש בזהב ולא נברא אלא לבנין בהמ"ק כו', ואעפ"כ הזהב הוא רק פרי והכסף טבעא ולכן הזהב קונה את הכסף¹¹¹, והכסף אינה קונה את הזהב, ופי' כסף הוא טבעא שהטבע הוא בחי' הנהגת העולם והעולם אינו יכול להתנהג כ"א ע"פ החסד דוקא שזהו מדרגת הכסף כי כסף וזהב בשרשן הם חו"ג¹¹², והתנהגות העולם הוא ע"פ החסד דוקא כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה¹¹³, אבל מבחי' הגבורות אינו יכול העולם לקבל רק לע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו¹¹⁴, אבל עכשיו אינו יכול העולם לקבל כו', ולכן כסף טבעא וזהב פרי. והנה כאשר יתבונן שלי הכסף ולי הזהב, שהכסף והזהב שלמעלה שהם חו"ג הם בטלים לעצמותו ית', וגם למטה הנה גלגל הוא החוזר בעולם¹¹⁵ שנוטל הכסף והזהב מזה ונותן לזה, וזהו לי הכסף והזהב שלי הם ואני נוטלם מזה ונותנם לזה כו', עי"ז יבוא למס"נ באחד למסור הרצון לו ית' שכל הרצונות בהבלי העולם אינם תופסים מקום כלל. והנה ע"י רצוא זה בק"ש עי"ז הוא ממשיך ביו"ד נברא העוה"ב, כי ע"י שמוסר הרצון עי"ז ממשיך למעלה ג"כ צמצום היו"ד להיות בחי' העוה"ב. והנה איתא בס"י אם רץ לבך שוב לאחד¹¹⁶, לכן צ"ל אחר הרצוא בק"ש באחד בחי' השוב, וזהו ודברת בם¹¹⁷ בחי' התומ"צ ועי"ז ממשיך בחי' ה"א להיות בה"א נברא העוה"ז, כי הה"א הוא בחי' ג' קוין וע"י התומ"צ ממשיך בחי' הג' קוין להיות בה"א נברא העוה"ז בהבראם בה"א בראם כו', וזהו נר ה' נשמת אדם שנשמת האדם הוא הממשיך נר הוי' להיות בחי' יו"ד ה"א שע"י המס"נ בק"ש ממשיך בחי' יו"ד להיות ביו"ד נברא העוה"ב, וע"י תומ"צ ממשיך בחי' ה' להיות בה' נברא העוה"ז בהבראם בה' בראם כו', וזהו מ"ש בית יעקב לכו ונלכה באור ה'¹¹⁸ באור המאיר בש' הוי' כו'¹¹⁹, כי ישראל עושים בחי' ש' הוי' וכמ"ש ה' צלך ופי' הבעש"ט ז"ל¹²⁰ שמאונמצא פי' זה במדרש שמואל¹²² ג"כ¹²¹, שם הוי' הוא כמו הצל, שכמו שהצל עושה הכל מה שיעשה האדם ככה הוא שם הוי' ג"כ שכאשר האדם מוסר הרצון שלו שהוא בחי' מס"נ בק"ש נעשה למעלה יו"ד של שם הוי' כו' כנ"ל, וזהו נר הוי' נשמת אדם כו'.

קיצור אך עדיין צ"ל מהו כל הנשמה דוקא הלא יש נר"נ ומהו נשמה דוקא, אך הנה נשמה ל' נשימה ל' אשום ואשוף, פי פערתי ואשאפה, ופי' אשום ואשוף הו"ע רצו"ש, כי שאיפת ההבל הוא ברצו"ש דוקא, ויובן ענין ההבל ממ"ש הבל הבלים, ששה הבלים נגד וי"ב, והבל הז' היינו הכל הבל נגד יום השבת, וכמו"כ מותר האדם אין כי הכל הבל שמותר האדם וכן הבל דשבת הגם שהוא מבחי' אין היינו והחכ' מאין תמצא מ"מ לגבי אוא"ס נק' בשם הבל, וכדי לקבל הבל זה הוא ע"י רצו"ש, וענין הרצוא הוא המס"נ בק"ש שהוא מסירת הרצון, שנפש פי' רצון כמו אין נפשי פרש"י ז"ל אין רצוני, והיינו שיבטל כל הרצונות ולא יהי' לו כ"א רצון פשוט לאלקות מי לי בשמים כו' וכל מה שעמך לא חפצתי כ"א אותך, והוא ע"י ההתבוננות איך שהכל שלו, וכמ"ש לי הכסף ולי הזהב, שהכסף טבעא ודהבא פרי, והגם כי הזהב הוא ביוקר יותר ולא נברא זהב אלא לבנין בהמ"ק, מ"מ כסף וזהב הם חו"ג והנהגת העולמות הוא ע"י כסף דוקא, בחי' חסד כי אמרתי עולם חסד כו' מכלכל חיים בחסד¹²³, ולע"ל יאמרו ליצחק גבורה¹²⁵¹²⁴ כי אתה אבינו, משא"כ עכשיו, ולכן כסף טבעא, והנה שורש כסף וזהב שהם חו"ג הם בטלים בתכלית כמ"ש לך ה' הגדולה¹²⁶ כו', וגם למטה נוטל מזה ונותן לזה לפי שהכל שלו, אשר עי"ז יבוא למסור הרצון לו ית' שלא יהי' לו כ"א רצון פשוט לאלקות כו', וע"י מס"נ זה ממשיך למעלה צמצום היו"ד להיות ביו"ד נברא העוה"ב, ואיתא בס"י אם רץ לבך שוב לאחד, היינו ודברת בם בד"ת, ועי"ז ממשיך להיות בה"א נברא העוה"ז, כי הה"א הוא ג' קוין וע"י תומ"צ ממשיך הקוין כו', וזהו שע"י הנשמה בחי' הנשימה ברצו"ש תהלל ל' בהלו י"ה היינו בחי' היו"ד שבו נברא העוה"ב והה"א שבו נברא העוה"ז כו', וזהו ה' צלך שכמו הצל עושה כל מה שהאדם עושה כו', כמו"כ ע"י רצו"ש האדם¹²⁷ נמשך בחי' יו"ד ה"א דש' הוי' כו'.

שמבה) ומעתה צ"ל מ"ש כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי שמשמע שהקב"ה הוא המאיר את נש"י כו', אך הענין דאף שנש"י הם נר הוי' שעושין יו"ד ה"א כנ"ל, אך כדי שיוכלו נש"י לעשות יו"ד ה"א כו' צריך שיותן להם כח מלמעלה שיוכלו לעשות כו', והענין הוא דהנה כתיב מום בו את לחם אלקיו לא יגש להקריב¹²⁸, פי' דהנה רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא¹²⁹ כמו שהאבר הוא כלי להשראת הנפש ככה למעלה רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא, והנה כאשר האדם פוגם בהעדר עשיית מצות עשה או בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה¹³⁰ אז נעשה פגם באבר ההוא שזהו כמו באברי האדם כאשר יש מום באבר אזי החיות שבמקום ההוא מקולקל, ככה יובן למעלה בנמשל. והנה מום בגימ' אלקים¹³¹ והיינו שעיקר העבודה בתומ"צ להמשיך בחי' יחוד ה' באלקי', אך כאשר יש איזה מום באיזה אבר שפוגם באיזה מ"ע או במל"ת עי"ז פוגם וא"א להיות בחי' היחוד כו', ואעפ"כ הנה עיקר הפגם הוא בנש"י כמ"ש שיחת לו לא בניו מומם¹³², פי' השיחת שעושין נש"י ע"י שפגמו באיזה מצוה לו להקב"ה לא אינו שום פגם מזה, כ"א בניו מומם שהפגם הוא בנש"י אעפ"כ א"א להיות יחוד הוי' באלקים ואף שלמעלה אינו מגיע הפגם כ"כ¹³³ מ"מ א"א להיות היחוד כו'. והתיקון לזה הוא מ"ש כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי, שע"ז ניתן כח מלמעלה כמו שמצינו בתורה שנק' עוז לנה"א ותושי'¹³⁴ לנה"ב ככה הוא בחי' אתה תאיר נרי הוא כח לנה"א, והוי' יגיה חשכי הוא כח לנה"ב שלא לבוא לבחי' חטא כלל שהוא הפגם במ"ע או במל"ת, ואם פגם לזה הו"ע התשובה, וזהו כי אתה נרי הוי' שזה הכח שניתן מלמעלה לנש"י שיהיו יכולים להאיר בחי' נר הוי' כו'.

וזהו שנק' נש"י בשם בת כי בחי' בת הוא מקבל והיינו שמקבלים הכח מלמעלה להיות יכולים לבוא אח"כ לבחי' נר הוי' נשמת אדם. וע"פ הקבלה בחי' בת הוא יחוד המל' עם בחי' חג"ת, שזהו מ"ש ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת¹³⁵, וארז"ל א"ת לבת אלא לבית¹³⁶, ופי' בית הוא בחי' חג"ת כי יש שדה ובית, שדה נה"י ובית בחי' חג"ת, והיינו כאשר המל' מקבלת היחוד מבחי' חג"ת אבל לא מבחי' חב"ד (ע' במאו"א אות ב' סי' י"ד ובאות שי"ן סי' יו"ד), וזהו מארז"ל אשתך שמגגוצה גחין ולחיש לה¹³⁷, פי' אשתך גוצה היינו שעדיין היא בבחי' בת שאינה יכולה לקבל מבחי' חב"ד, גחין ולחיש לה השפל עצמך והשפיע¹³⁸ לה כו'.

קיצור ומעתה צ"ל מ"ש כי אתה נרי שמשמע שהוא ית' הוא המאיר לנש"י, והענין דהגם שנשמת האדם היא נר הוי' שעושין וממשיכי' בחי' י"ה כנ"ל, מ"מ כדי שיוכלו להמשיך צ"ל כח ע"ז מלמעלה, דהנה כתיב מום בו כו', פי' כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא שכמו האבר הוא כלי להשראת הנפש, כמו"כ המצות הם כלים להשראת אלקותו ית', וכשהאדם פוגם במ"ע או במצות ל"ת עי"ז נעשה פגם בהאבר שז"ע מום שמחוסר אבר שאינו נמשך הכח מהנפש החיות¹³⁸ של האבר ההוא, והנה מום בגימ' אלקים, והיינו כי ע"י המצות ממשיכי' יחוד הוי' באלקי', וע"י הפגם הגם כי עיקר הפגם הוא בנש"י כמ"ש שחת לו לא כ"א בניו מומם, מ"מ לא נמשך היחוד מבחי' ש' הוי' באלקי' מה שהי' נמשך ע"י קיום המצוה כו', והתיקון לזה הוא כי אתה נרי שכמו התורה נק' עוז ותושי'¹³⁹ שנותנת עוז וכח לנה"א ותושי' לנה"ב כמו"כ מ"ש כי אתה נרי הוי' הוא כח ועוז לנה"א, והוי' יגיה חשכי היינו חשך הנה"ב שלא לבוא לבחי' חטא ופגם ח"ו, ואם פגם הו"ע התשובה, ובזה יובן מה שקראן בת, כי בת היא בחי' מקבל, וכמו"כ מה שנש"י ממשיכים בחי' יו"ד ה"א זהו ע"י שמקבלים הכח מלמעלה שזהו מ"ש כי אתה נרי הוי' כו' ולכן קראן בת כנ"ל. וע"פ הקבלה היינו כשהמל' מתייחד עם חג"ת אז היא בחי' בת, משא"כ מה שלפעמים נק' המל' שדה זהו בחי' יחוד המל' עם נה"י, וזהו כמ"ש במרדכי לקחה לו לבת וארז"ל לבית היינו יחוד המל' עם חג"ת, אבל לא עם חב"ד, וזהו מארז"ל אשתך גוצה שאינה יכולה לקבל מחב"ד גחין ולחיש לה השפל עצמך להשפיע לה כו'.

וא"ו) ולהבין ביאור ענין אחותי שזה משארז"ל לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, הנה אחותי קאי על מארי תורה¹⁴⁰ שתורתן אומנתן¹⁴¹ שהם הממשיכים דירה בתחתונים גילוי אלקות למטה, וכדי שיהי' גילוי אלקות צ"ל מתחלה העברת רוח הטומאה וזהו ע"י דיבור התורה כו', וכמו כאשר מכינים דירה לפני המלך¹⁴² צריכין לנקותה מכל צואה ופסולת, ככה בתורה הוא בחי' כשר פסול טמא טהור, וזהו מ"ש אמור לחכמה אחותי את¹⁴³, שקאי על בחי' התורה שאחותי הוא כאשר המל' מקבלת מבחי' חכמה, שזהו מ"ש וגם אמנה אחותי בת אבי היא שכאשר היא בחי' אחותי היא מקבלת מבחי' אבי בחי' חכ', והיינו שענין אחותי היא כאשר ז"א ומל' הם שוין בקומתן וכמו שארז"ל לא¹⁴⁴ היא גדולה ממני¹⁴⁵ כו' וזהו תמתי תאומתי¹⁴⁶.

ועוד יש פי' בתיבת אחותי שהוא שדמל' איחוי¹⁴⁷ וחיבור, והיינו שזהו כמ"ש ותתצב אחותו מרחוק¹⁴⁸ וארז"ל בסוטה די"א ע"א כל הפסוק הזה ע"ש שכינה נאמרה, אחותי¹⁴⁹ דכתי' אמור לחכ' אחותי את (משלי ז' ד'), מרחוק דכתי' מרחוק הוי' נראה לי (ירמי' ל"א)¹⁵⁰, והיינו כי הגם דכתי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני¹⁵¹, אבל מ"מ ע"י התורה היא בחי' מרחוק ה' נראה לי שע"י התורה מושג כו', לדעה¹⁵² דכתיב כי אל דעות הוי'¹⁵³, והיינו שהוא חיבור ב' הדיעות, ד"ת וד"ע, וזהו בחי' אחותי.

אבל בחי' אמי הוא יותר נעלה שהיא כאשר המל' נעשה בחי' משפיע, וזהו שארז"ל ביבמות דק"ט ע"ב כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, והיינו שצ"ל תורה וגמ"ח¹⁵⁴ דוקא, כי גמ"ח הוא בחי' מעשה, וגם אמרו אין התורה מתקיימת¹⁵⁵ אלא במי שממית עצמו עליה, פי' ממית עצמו הוא בחי' המס"נ בק"ש, וזהו מי יתנך כאח לי¹⁵⁶ שהמי הוא בחי' המס"נ הוא הוא הנותן להיות כאח לי בחי' דירה בתחתונים, ולכן אפי' מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש¹⁵⁷, ונמצא כי יש ג' בחי' בתי אחותי אמי, בת הוא כאשר המל' היא עדיין בחי' מקבל מבחי' ז"א, ואחותי היא כאשר המל' נעשה שוה בקומתן, ואמי היא כאשר המל' עולה במדריגת הבינה להיות ממנה נעשה כתר ועטרה לז"א שזהו בעטרה שעטרה לו אמו.

והנה לע"ל כתי' רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך דוקא בבחי' בת דוקא, והענין דהנה לע"ל תתעלה בחי' מל' שלע"ל יהי' מעשה גדול¹⁵⁸ וכמו שבירושלמי פ"ק דשבת סוף הלכה ב' מפרשי' שרשב"י לא הי' מפסיק¹⁵⁹ גם לק"ש, שמהלפי שזה חידוד וזה חידוד¹⁶⁰ ע"ש, ואעפ"כ למצות מעשיות כמצות סוכה ולולב הי' מפסיק, והיינו שהוא ע"ד כמו שלע"ל יתעלה בחי' המעשה, והוא ע"ד מ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה¹⁶¹, שקודם החטא הי' דירת אדה"ר בג"ע שעכשיו הוא תשלום שכר, וכמו"כ לע"ל שיתעלה בחי' המעשה יהי' ג"כ ע"ד כמו קודם החטא¹⁶² ויותר מזה¹⁶³ כו', וזהו משארז"ל בת הי' לאברהם ובכל שמה¹⁶⁴, ופי' רש"י בכל שלא חסר לו כל טוב¹⁶⁵, פי' כי האבות הם השלשה שהטעימן הקב"ה מעין עוה"ב¹⁶⁶, והיינו שלא חסר אצלו כל טוב, פי' כי לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב¹⁶⁷, כי עכשיו לא כמו שמברך על הרעה מברך על הטובה שעל הטובה מברך הטוב והמטיב ועל הרעה מברך דיין האמת, אבל לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב, וזהו שלע"ל יהי' נק' כמו שנכתב¹⁶⁸, וכמו"כ פי' בת הי' לאברהם ובכל שמה שהטעימו מעין עוה"ב שלא חסר לו כל טוב שהי' הכל הטוב והמטיב, וכמו"כ לע"ל שיתעלה בחי' בת להיות בחי' כתר ועטרה לז"א, וזהו יותר מבחי' אמי כי פי' אמי הוא בעטרה שעטרה לו אמו שע"י בחי' אמו נמשך עטרה לז"א, אבל לע"ל כשיתעלה בחי' בת תהי' א"ח עט"ב¹⁶⁹, שבחי' המל' עצמה תהי' בחי' עטרה כו', וזהו משארז"ל כסא דמלכא משיחא מחזיק רכ"א לוגין גימ' ארך¹⁷⁰, שעכשיו המל' הוא בחי' כוס¹⁷¹ אבל לע"ל תהי' בחי' א"א כו'. וזהו רני ושמחי בת, פי' רני הוא שמחה שמתוך עצבות כמ"ש קומי רוני בלילה¹⁷², שזהו מחמת עצבות והיינו שעכשיו מדת המל' היא פעם כך ופעם כך שיש ך"ח עתים¹⁷³ י"ד לטובה וי"ד בהיפוך, אבל לע"ל שיהי' כולו הטוב והמטיב יהי' בחי' רינה ושמחה כו'.

ועוי"ל ענין עליית המל' בא"א, כי הנה יש עבד ובן ועבד, פי' עבד הוא בחי' מל'¹⁷⁴ דוד עבדי¹⁷⁵, ובן הוא בחי' אהבה¹⁷⁶ בחי' ז"א ויש בחי' אה"ר בחי' שמובינה, ועבד הוא בחי' יראה עילאה בחי' חכ'¹⁷⁷ משה עבדי¹⁷⁸ כו', ולע"ל יהי' עליות המל' מבחי' דוד עבדי לבחי' משה עבדי כו', וזהו הנה ישכיל עבדי כאשר ישכיל בחי' דוד עבדי שיהי' במדרגת משה עבדי אז יהי' ירום ונשא וגבה מאד¹⁷⁹ ה' עליות, משא"כ עכשיו הוא רק ג' עליות בתי אחותי אמי אבל לע"ל ה' עליות כמ"ש במ"א¹⁸⁰.

קיצור וביאור ענין אחותי, הנה אחותי קאי על בעלי תורה שתורתן אומנתן שממשיכי' דירה בתחתונים, אך כדי שיהי' דירה בתחתונים צריכי' לנקות הדירה מכל לכלוך, וזהו מ"ש ואת רוח הטומאה¹⁸¹ כו', והיינו ע"י דיבור התורה כשר פסול טמא טהור שעי"ז מנקים הדירה שתהא ראוי' לדירת המלך כו', וזהו מ"ש (משלי י'¹⁸²) אמור לחכ' אחותי את שקאי על התורה שאחותי היא כאשר מקבלת מבחי' חכ', וזהו כמ"ש אחותי בת אבי שכאשר נק' אחותי אז מקבלת מבחי' אבי בחי' חכ' כו', והיינו כאשר ז"א ומל' שוין בקומתן, כמארז"ל לא היא גדולה ממני כו', וזהו תמתי תאומתי.

ועוי"ל אחותי ל' איחוי וחיבור, והיינו כמ"ש ותתצב אחותו כו', וארז"ל סוטה די"א א' כל הפסוק ע"ש שכינה, אחותו דכתי' אמור לחכ' אחותי, מרחוק דכתי' מרחוק ה' נראה לי, והגם דכתי' אמרתי אחכמה כו' מ"מ ע"י התורה מרחוק נראה לי, לדיעה¹⁸³ חיבור ב' הדיעות וזהו אחותי, ובחי' אמי זהו¹⁸⁴ כשהמל' נעשה משפיע לז"א כו', וזהו שארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו כ"א צ"ל תורה ומעשה דהיינו גמ"ח וגם ארז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית, פי' היינו המס"נ בק"ש, וזהו מי יתנך כאח, שבחי' מי נותן להיות כאח בחי' דירה בתחתונים כו', ולכן גם¹⁸⁵ מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש.

והנה לע"ל רני ושמחי בת דוקא, דהנה לע"ל תתעלה בחי' מל' כי יהי' בחי' מעשה גדול, וכמו שבירושלמי דשבת פ"ק מפרשים שרשב"י לא הפסיק גם לק"ש, אבל למצות מעשיות כמו סוכה ולולב הפסיק, והיינו ע"ד כמו שלע"ל יתעלה בחי' מעשה כו', וע"ד ג"ע שעכשיו הוא קיבול שכר, ולאדה"ר הי' קיום המעשה שלו בג"ע, ולע"ל תתעלה המעשה כמו קודם חטא אדה"ר ויותר כו', וזהו בת היתה לאברהם ובכל שמה, פי' רש"י בכל שלא הי' חסר כל טוב, והיינו שהטעימן מעין עוה"ב שיהי' כולו הטוב והמטיב, כי עכשיו לא כמו שמברך על הטובה כו', אבל שמזלע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב, וגם יהי' נק' כמו שנכתב כו', ולכן גם באברהם שהטעימו מעין עוה"ב ז"ע שהי' לו בת ובכל שמה היינו בחי' עליית מדריגת בת כמו שהיא בכל שלא חסר כל טוב כו'.

וזהו רני ושמחי בת דוקא שבחי' בת תתעלה גם למעלה מבחי' אמי כי א"ח עט"ב, שזהו יותר מבחי' אמי כי פי' בעטרה שעטרה לו אמו שע"י אמו נמשך העטרה, אבל פי' א"ח עט"ב שבחי' בת בחי' מל' תהי' בעצמה העטרה, וזהו כסא דמלכא משיחא מחזיק רך"א לוגין בחי' א"א בחי' כתר, ופי' רני ושמחי שענין הרינה היא שמחה שמתוך עצבות, והיינו שעכשיו המל' היא פעם כך ופעם כך כי יש ך"ח עתים י"ד לטובה כו', אבל לע"ל שיהי' כולו הטוב והמטיב יהי' רני ושמחי כו'.