יפה[/cup] שעה א' הג' (נכתב תרמ"ב כפי ששמעתי מהר"ן מוויליז)

תשנטיפה שעה א' הג' (נכתב תרמ"ב כפי ששמעתי מהר"ן מוויליז)

ש"פ נצבים תר"ם לפ"ק (נכתב תרמ"ב כפי ששמעתי מהר"ן מוויליז)

ש"פ נצבים

יפה שעה א'¹ בתשו' ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב². ולכאו' צ"ל בסדר העבודה, איך יצדקו שניהם כיחד תשו' וגם מע"ט דהלא תשו' הוא על חטא ועון וא"כ אינו מע"ט. והענין דהנה כתי' אני לדודי ועלי תשוקתו³, וצ"ל אומרו עלי, והל"ל אלי כמ"ש בתחילת הפסוק אני לדודי, והנה אי' במדר' ד' תשוקות הן⁴ אין תשוקת אישה⁵ אלא לאיש כמ"ש ואל אישך תשוקתך⁶ אין תשוקת גשמים אלא להארץ כמ"ש פקדת הארץ ותשוקקי'⁷ אין תשוקת היצה"ר אלא לקין וחביריו כמ"ש ואליך תשוקתו⁸, אין תשוקת הקב"ה אלא על ישראל דכתי' אני לדודי ועלי תשוקתו, וצ"ל מה שייך תשוקה למעלה. דמ"ש אין תשוקת אישה אלא לאיש הוא תשוקת המקבל אל המשפיע דלזאת יקרא⁹ אישה כי מאיש לוקחה זאת דאש ה' מקבל מאש יו"ד¹⁰, ואין תשוקת הגשמים אלא לארץ הוא תשוקת המשפיע אל המקבל דמטרא בעלי תשסדארעא¹¹, אבל תשוקת הקב"ה על ישראל מה שייך למעלה תשוקה, דלמטה שייך תשוקה שחסר לו הדבר לכן הוא חשק¹² בה, אבל למעלה כלום חסר דאנת הוא שלימותא דכולה¹³, ובאמת מצינו תשוקה למעלה וכמ"ש רק באבותיך חשק ה'¹⁴, וחשק ותשוקה הם ענין א' ואמרז"ל נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים¹⁵ וא"י מפני מה נתאווה¹⁶ אבל זה אנו יודעין שנתאווה, וצ"ל מה שייך זה למעלה, וגם צ"ל מ"ש אין תשוקת הקב"ה אלא ע"ל ישראל והול"ל לישראל ומזה ראי' דמ"ש ועלי תשוקתו הוא בדקדוק.

ולהבין זה הנה כתי' אני לדודי ודודי לי ונת"ל שקאי על תשובה דר"ת אלול וס"ת ד' יודי"ן¹⁷ והם מ"ם יום שמר"ח אלול עד יוהכ"פ שהם יומי רצון ונותנין כח על תשובה. ועוי"ל שקאי על כלליות המצות דאי' בילקוט אני לדודי בעוה"ז ודודי לי בעוה"ב¹⁸, ובעוה"ז יש כל המצות ולא תשובה לבד, ובכלליות המצות יש מצות תשובה ג"כ שהיא ג"כ מצוה¹⁹ רק שהיא מצוה כלליות, ואפי' צדיק גמור צריך לקיים מצות תשובה, ולפ"ז א"א לומר שהתשובה הוא על חטא ועון דוקא א"כ נמצא בתורה פתח לחטוא²⁰, ולכאו' הוא קושי' הנ"ל על מ"ש יפה שעה א' בתשו' ומע"ט, אך שם אפשר לתרץ דשעה א' פי' א יין קער²¹ בתשובה שתחילה הוא עושה תשובה ואח"כ המעשים הם מעשים טובים²¹, אבל כאן א"א לומר כן דארז"ל נמצא כל ימיו בתשובה²², ואמרז"ל האומר יחטא ואשוב²³ אין מספיקין בידו לעשות תשובה לבד מה שאינו מקבלים תשובתו אין מספיקין בידו לעשות תשובה, אלא צ"ל שהוא באופן שהתשובה מועיל וא"כ צ"ל איך כל ימיו כו' דאם עשה תשו' היום מה שייך תשו' למחר. אך הענין דתשו' אינו על חטא ועון²⁴ דוקא אלא החזרת הנפש לשרשה ומקורה וכמ"ש והרוח תשוב אל אלקים אשר נתנו²⁵.

תשסאוהנה להבין ענין התשו' צ"ל תחילה מהו"ע חטא ועון, לא כמו שהעולם סוברי' שחטא הוא שחוטא בפ"מ, אלא חטא הוא כמ"ש קולע אל השערה ולא יחטיא²⁶ שאינו עושה חסרון אפי' כשערה, א"כ כשעושה חסרון כשערה זה נק' חטא, וא"כ אפי' כשעבר דקדוק קל של ד"ס נק' חטא, וכן כמ"ש גבי שלמה והיתי אני ובני שלמה חטאים²⁷, ופירש"י חסרים, פי' שחסרים מהבטחת הטובה שהבטיחם דוד זה נק' ג"כ חטא, וא"כ כשאומרים דתשו' שייך אפי' כשלא יש חטא ועון היינו אפי' שלא יש שום חסרון אפי' חסרון קצת שייך ג"כ תשו' והוא כמ"ש והרוח תשוב אל אלקים אשר נתנו החזרת הנפש אל שרשה ומקורה, ובד"כ יש בתשובה כמה מדרי' דכשיש איזה חטא ועון א"כ ה"ה אב"א וצ"ל תשו' שיחזיר להיות בבחי' פב"פ, ואפי' כשלא יש שום חטא ועון שייך ג"כ תשו' והוא ל' השבה כמו אדם שהולך בדרך שצריך לילך וחזר אח"כ ה"ז השבה, כמו"כ כאן שהלך בדרך הישר וקיים תומ"צ מ"מ שייך תשובה ל' השבה²⁸ שמחזיר את הנפש לשרשו.

וביאור ענין התשו' הנה שבת אותיות תשב²⁹ וצ"ל מה שייך שבת לתשו' שהרי שבת היא מצוה בפ"ע³⁰ ותשו' מצוה בפ"ע. והענין דהנה כתי' כי בו שבת³¹, שהוא ל' שביתה, והענין דהנה כתי' ששת ימים ולא כתי' בששת ימים עשה³² שהי' משמע שבששת ימים פעל פעולה בנבראים, וכתי' ששת ימים שששת ימים נשפלו בעשי' וכמאמר כל יומא ויומא עביד עבידתא³³ ביום ראשון נמשך מדת החסד למטה דמדת החסד למע' אינו כמו חסד למטה³⁴, דלמטה החסד גורם ההשפעה ולא שהחסד עצמו נשפע ולמע' החסד עצמו נמשך למטה וכמ"ש מכלכל חיים בחסד³⁵ שחיים נמשך מחסד עצמו שנמשך למטה, ומכלכל הוא שנמשך כלי בתוך כלי, וביום ב' נמשך גבו' וביום ג' ת"ת, ובאמת גם הכחות שלמע' ממדות נשפלו בהעשי' וכמו עד"מ למטה אומן שעושה מלאכה הגם שעשי' המלאכה הוא בידים או ברגלי' ומ"מ מושפלי' בהעשי' כל הכחות כמו כלי העין צריך להסתכל בהציור שעושה ול"ד כלי הראי' הגשמיות אפי' כלי הראי' הרוחניות כמו ראיות השכל, ובכלל מושפל חב"ד בעשי' דחכ' הוא שנופל על ההמצאה, ובינה הוא ההתבוננות בהמדידה בכמות תשסבואיכת³⁶, ודעת הוא לקשר דעתו איך לעשות כך או באופן אחר (ול"נ שא' ודעת מקשר חו"ב³⁷ ), ובאמת אנו רואין שכל הכחות מושפלי' בהעשי' ואפי' כח השמיעה מושפל בעשי' כמו כשעושים האופן בתוך האופן שהעיגול הגדול מסבב את הקטן והוא מסבב את העיגול הגדול ממנו שצריך לשמוע בכח השמיעה אולי יש איזה כבדות וימנע ההילוך וצריך לחשוב החשבון שיסבב א' את חבירו.

וכמו"כ יובן למע' שגם המד' שלמעלה ממדות נשפלו בעשי' וכמארז"ל בעשרה דברים ברא הקב"ה³⁸ את עולמו בחכ' ובחכ'³⁹ ובתבונה ובדעת, ה' בחכ' יסד ארץ⁴⁰ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו⁴¹, רק ההפרש הוא שכאן כתי' ה' בחכ' וגבי מדות כתי' ששת ימים דהששת ימים עצמן נשפלו בעשי', וכאן החכ' נתלבש במדות, וזהו ה' בחכ' יסד ארץ, ועיקר ההתהוות הוא מחכ', הגם שהמדות שרשן למעלה מחכ' דז"א בעתיקא אחיד ותליא⁴² שהוא המתנשא מימות עולם⁴³ מרומם ומנושא מגדר עולם המעתיק הרים⁴⁴, זה למע' מסדר השתל' אבל בסדר השתל' חכ' למע' ממדות לכן עיקר הבריאה מחכ', ואף שהוא רק חכ' שבמדות שאינו בערך לגבי חכ' בעצם, מ"מ ה"ז בכלל מוחין שיש כמה מדרי' במוחין כמו לאו כל מוחא סביל דא⁴⁵ וכמו זה יכול ללמוד כך והשני יכול ללמוד בטוב יותר והג' עוד טוב יותר ומ"מ הכל נק' מוחין, כמו"כ כאן הגם שהוא מדות מ"מ ה"ז מוחין, ובאמת מושפל בעשי' ג"כ כחות שלמע' מחכ' דכתי' שוקיו עמודיו שש⁴⁶ ואמרז"ל שוקיו זה עולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו⁴⁷ נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים מפני מה א"י אבל זה אנו יודעי' שנתאווה א"כ יש בזה רצון ג"כ, ובאמת עיקר ההתהוות הוא מעצמיות אוא"ס וכמ"ש בסש"ב איהו וגרמוהי חד פי' איהו הוא בעצמו בל"א ער „ליין והוא א"ס הנעלם ומשם שרש התהוות העולם דאיהו מתייחד עם גרמוהי⁴⁸ תשסגלברוא מאין ליש, ואח"כ בשבת כי בו שבת כמו האדם בעת עשי' המלאכה מושפלי' הכחות בעשי' ואח"כ השביתה היינו שהכחות חוזרים לשרשם ומקורן.

כמו"כ יובן למע' דהגם דלא בעמל וביגיעה ברא הקב"ה את עולמו⁴⁹ כ"א במח' וברוח פיו מ"מ דיבורו של הקב"ה חשיב מעשה⁵⁰, וצ"ל שבדיבור נמצא הכל וכן אנו רואים דכשדובר צריך לחשוב מה לדבר, ומדות יש ג"כ בדבור דבאיזה מדה שהוא ה"ה דובר, ובאמת יש חכ' בדיבור ג"כ, כמו שאנו רואין שיש אדם שמבין את השכל ויכול להסבירו לחבירו, ויש שהוא מבין את השכל בטוב וא"י להסבירו לחבירו⁵¹. ולכאורה צ"ל מפני מה א"י להסבירו שה"ה מבין את השכל וגם אותיות ההברה נמצאים אצלו ולמה א"י להסבירו, אלא מפני שחסר לו כח ההלבשה באותיות, דכח ההלבשה שרשו מאותיות הרשימה שלפני הצמצום פי' שלא נגע בו הצמצום⁵², ולכן משם נמשך אורות בכלים ע"י המשכת הקו, וכח זה חסר לו, הרי שיש חכ' בדיבור, ועוד מאחר שהשכל מגלה דיבור איך שייך שבדיבור עצמו לא יהי' חכ', והנה כתי' בדבר ה' שמים נעשו⁵³ ומאחר שנתהוו מדיבור מוכרח לומר שגם בנבראים יש חכ' וכמו אשר יצר את האדם בחכ'⁵⁴ ול"ד אדם אלא אפי' כל הנבראים יש בהם חכ' כמו בעשבים ואילנות יש בהם חכ' שא"א להשיגו וכמה נלאו המחקרים עד שמצאו שכמו שבאדם יש גידי הדם וגידי הרוח כמו"כ בעלים יש גידי הדם וגידי הרוח⁵⁵ ובאמת לא השיגו בשלימות שיש בזה חכ' נפלאה מאד. ומזה יתבונן האדם דמה רבו מעשיך ה'⁵⁶ שיש ריבוי הנבראים שנתהווה ובכולם יש חכ' מכ"ש שבהמקור המהווה שיש חכ' ומזה יבין גדלות הבורא. וכמו אומן שעשה כלי בציורי' יפי', ואף שכעת לא יש כאן האומן ומ"מ יודעין מהכלי שהאומן הוא חכם גדול, כמו"כ מהעולם יובן גדלות הבורא. וזהו בראשית בחוכמתא⁵⁷, וזהו בששת ימי החול היו הכחות מושפלי' בעשי' ואח"כ בשבת כי בו שבת ענין השביתה הוא החזרת המוחין למקורן ושרשן.

וזהו"ע קידוש היום דאי' במדר' אותה האורה שמשה ל"ו שעות⁵⁸ י"ב שעות היום וי"ב שעות הלילה וי"ב שעות דשבת לכן ר"ה נק' ג"כ סתם תשסדהיום⁵⁹, והקב"ה יודע עתיו ורגעיו⁶⁰ א"צ להוסיף מחול על הקדש ואפשר לצמצם, ואחר השבת כתי' ויברך אלקי' את יום השביעי ויקדש אותו⁶¹ ברכו וקדשו, כמו עד"מ אומן שעשה כלי ה"ה מקבל תענוג ממנו אימתי הוא מקבל התענוג לאחר שכל הכחות נחו מיגיעם, דבעת עשי' המלאכה אינו שייך תענוג שהרי חסר עדיין ולאחר שנגמר המלאכה ג"כ אינו שייך תענוג מפני שכל הכחות הם יגעים כמו שמקבל תענוג בכלי העין כשרואה שהציור הוא ציור יפה, ותיכף אחר עשיית המלאכה הרי כלי העין עיף ויגע מהעשי' ואינו שייך שיקבל בה תענוג כ"א לאחר שנחה מיגיעתה, וכן כשלומד איזה שכל ומטרד⁶² המוח הרבה והוא מקבל תענוג מהלימוד אימתי הוא מקבל התענוג דוקא לאחר שנח המוח מהיגיעה, דבעת שהוא עיף ויגע עדיין לא יקבל תענוג כלל. וכמו"כ יובן למעלה הגם דלא בעמל וביגיעה ברא הקב"ה את עולמו כ"א במא' וברוח פיו וא"כ אינו שייך שביתה ג"כ, אבל מ"מ דיבור של הקב"ה חשיב מעשה והשביתה הוא החזרת המוחין למקורן ושרשן ואח"כ נמשך תענוג. אך תענוג למעלה אינו כמו תענוג למטה שמתחילה הי' חסר מהתענוג ואח"כ נמשך עונג, אבל למעלה כלום חסר דאנת הוא שלימותא דכולה⁶³, אלא הפי' הוא שנמשך עונג למטה, וזהו ברכו וקדשו, ברכו הו"ע הברכה דתוספתא של הקב"ה מרובה על העיקר⁶⁴, וקדשו הוא שאפי' מה שקדוש ומובדל מגדר העולמות יומשך בעולם. והנה כמו עד"מ אדם כשדיבר איזה שכל אפי' כשפסק לדבר מ"מ השכל עולה במח' בעצמו בל"א עס טר„כט זעך „ליין, וכשלא יבלבלנו אדם יחשוב הפרטים ג"כ, וכשיבלבלנו אדם יחשוב רק כלל הדברים אבל לא יופסק לגמרי, כמו"כ יובן למעלה אפי' דבשבת נסתלקו הכחות לא נסתלקו רק מדיבור אבל לא ממח' לכן בשבת העולם מקבל ממח'⁶⁵ ובאמת בשבת עליות העולמות⁶⁶.

והנה כמשנת"ל בשבת כן יובן בעבודה בנפש האדם, דהנה הנשמה היא חלק אלוקה ממעל⁶⁷ ולכאו' צ"ל הלא חלק הוא א' ממאה או מאלף או מריבוי ומה שייך זה בשם הוי' שהוא הי' הוה ויהי'⁶⁸, והענין דהנה עצם הניצוץ קטן ניצוץ אלקי תשסהשמחי' את הנה"א יש תמיד כליון ותשוקה בל"א „ ציא לאלקות ועצם הניצוץ אינו בערך הגשמה אפי' בעשר כחות, ומה שמתלבש בגוף הוא רק הארה ומקצת מהנשמה⁶⁹ וראי' שהמלאך בשליש עולם עומד⁷⁰ כ"ש הנשמה שלמעלה מהמלאך שהגוף קטן מהכיל את כל הנשמה, אלא מה שנתלבש בגוף הוא רק הארה, וזהו"ע התשובה ל' השבה לשרשה ומקורה, והנה התחלת העלי' הוא כשאדם עומד משנתו ומתפלל ולומד מתחיל הנפש להתרומם וכמ"ש סלסלה ותרוממך⁷¹ כמו סלסול השערות שמפריד השערות זה מזה כמו"כ ע"י לימוד הלכות ומקשה ורימנהו כאן כתוב כך ובמק"א להיפך ומתרץ זה סלסול הלכות עי"ז ותרוממך הנפש מתרומם, וכן צדקה תרומם גוי⁷² שע"י נתינת הצדקה נעשה היד מרכבה למדות החסד שבלי גבול הגם שהוא חסד ולא גבו', מ"מ מדת החסד עצמה הוא בלי גבול, וזהו רוממות הנפש ול"ד ע"י כ"א⁷³ ע"י כל המצות שנק' בשם צדקה וכמ"ש וצדקה⁷⁴ כו' כל המצוה, אך זה אינו עדיין השבות הנפש לגמרי והעיקר בעת השינה שאז הנפש עולה למעלה וכמ"ש ב"ידך א"פקיד ר"וחי ר"ת בא"ר⁷⁵ דכמו הבאר שנובע מתתא לעילא כמו"כ הנשמה עולה מלמטלמ"ע, ואם הרויחה ביום שקיימה תומ"צ אז היא עולה למעלה, וזהו תשובה ל' השבה שהנפש עולה לשרשו ומקורו אבל אם פגם והנפש עצמו ה"ה שליח מהמשלח וחזקה שליח עושה שליחותו⁷⁶, אבל יש יצה"ר ונה"ב המונעים ומעכבים וזה אין תשוקת היצה"ר אלא לקין וחביריו שמעורר מדנים שזהו"ע הפגם והלכלוך שעי"ז נדחה ממחיצתו של הקב"ה, וצריך תשובה חרטה על להבא⁷⁷ ופי' חרטה שיעקור הרצון לגמרי, ולכן בק"ש שעהמ"ט צריך לעשות חשבון צדק בנפשו במה שעשה בכה"י ואם פגם באיזו דבר צריך לעשות תשובה חרטה, ואח"כ בעת השינה יתעלה הנשמה למעלה ושואבת לה חיים⁷⁸ מלמעלה, ואח"כ ביום המעהמ"צ באו"א שכל יום מסייע לחבירו שע"י התשובה שהוא החזרת הנפש נמשך אור העליון יותר ביום שלאחריו.

ולהבין יותר ע' התשובה ל' השבה יובן משמיטה דכתי' שש שנים תזרע שדך⁷⁹ ובשנה השביעית שבת שבתון⁸⁰ כמו גבי שבת כתי' ששת ימים תעשה תשסומעשיך⁸¹ כמו"כ כאן שש שנים תזרע שדך וביום השביעי שבת לה'⁸² כמו"כ כאן ובשנה השביעית שבת שבתון. והנה ממ"ש ששת ימים תעשה מעשיך יש היתר על עשיי' המלאכה דלכאו' מאן דמחוי במחוג⁸³ קדם מלכא קטלא חייב ובפרט מלאכות גרועות כמו זריעה וקצירה, וכתיב את השמים ואת הארץ אני מלא⁸⁴ לית אתר פנוי מני'⁸⁵, אך הענין דקאמר קדם מלכא שהמלך הוא נראה ונגלה והמלאכה תופס מקום, אבל כאן מה שאני מלא הוא בהעלם דפי' אני הוא א"ס עצומ"ה בחי' הרשימה שלפני הצמצום, פי' שלא נגע בו הצמצום והוא מקור להעלם (והמלאכה אינו תופס מקום) לכן מותר בעשיי' מלאכה, ומטעם זה לא הי' מתירים עשיי' המלאכה רק מפני שיש היתר בתורה אפ"ל שהוא מטעם זה, אבל בשביעית אז שביתה ממלאכה דע"י הזריעה הוא מעורר את כח הצומח שבארץ ובשביעית הוא שובת מזריעה שאינו מעלה מ"ן לכח הצומח. ויותר יובן מיובל שבת [ושמיטה], רק שבת או' תשב וגבי יובל כתי' תשבו איש אל אחוזתו⁸⁶ דכתי' בפי' תשובה דביובל שדות חוזרת לבעליהם וכמו עד"מ ראובן שקנה בית משמעון שבתחילה הי' ע"ש ראובן ועכשיו הוא ע"ש שמעון ואח"כ ביובל הבית חוזרת לראובן כמו שהי' מקודם וזהו תשובה וגם יובל הוא ח'⁸⁷ שהוא לאחר ז' שמיטות. וזהו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט, דיש ב' מדרי' בתשובה אם פגם אז צ"ל תשובה חרטה עקירת הרצון, ואם לא פגם אז התשובה הוא החזרת הנפש לשרשה ומקורה וכמ"ש והרוח תשוב אל אלקים אשר נתנו, ותשובה זו היא דוקא כשהמעשים הם מעשים טובים ומאירים⁸⁸, וזהו יפה שעה בתשובה כשהוא עושה תשובה היינו החזרת לשרשה ומקורה כמ"ש והרוח תשוב כו' אשר נתנו אז ניכר שהמעשים הם מעשים טובים ומאירים כו'.