המזבח עץ כו' וביאור ענין ערבים
רטהמזבח עץ כו' וביאור ענין ערבים
פ' בהעלותך
המזבח עץ שלש אמות גבוה1236 כו' וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה' (ביחזקאל סי' מ"א ך"ב), וארז"ל פתח במזבח וסיים בשולחן1237 ר"י ור"א דאמרי תרווייהו כ"ז שבהמ"ק קיים מזבח מכפר כו' שולחנו של אדם מכפר עליו, וצ"ל מה"ע שולחנו של אדם להתדמות למזבח כפרה, ואם כפי' המפרשים שכשמאריך בשולחנו באים עניים1238 כו', א"ז שולחנו כ"א אריכות השולחן הוא גרם לבד, וכפי שמשמע נושא דרש רז"ל משמע שהשולחן עצמו הוא מכפר כמו שהמזבח הוא עצמו מכפר ע"י הקרבת הקרבנות שמקריבין עליו, ויובן ע"פ משנת"ל ענין בינה יתירה ניתנה כו' שז"ע עריבים עלי דברי דודיך כו' (בפ"ב דע"ז).
(מ"ם) וביאור ענין עריבים עלי דברי דודיך שהם דברי סופרים יובן בהקדם ענין מ"ע ומל"ת, ע"פ מה שנודע ששס"ה ל"ת הם בי"ה דש' הוי', ורמ"ח מ"ע הם בו"ה1239 דש' הוי', והענין הוא דהנה כל השס"ה ל"ת הן להרחיק ולהבדיל הרע בלבד כמו לא תאכל חלב1240 או לא תלבש שעטנז1241, וכן כל איסורי שס"ה ל"ת הוא רק מניעת השפע הוא עשיית המעשה, וענין מניעת המעשה זהו ע"ד בארץ לא זרועה1242, היינו שבחי' הלא בכלל הוא זרוע והוא מה שמסיר הכיסוי המסתיר על ריבחי' י"ה, כמ"ש בת"א סוף ד"ה לבסומי בפוריא1243 שז"ע ארור המן כו', ולא המשכת1245 הטוב על1246 מעש"ט שבעשיית מ"ע לעורר המשכת אלקות כידוע שז"ע ברוך מרדכי1244 כו'.
וביאור 1247 הענין דהנה כתי' הנסתרות לה' אלקינו, שנודע פי' ב' שמות אלו ה' אלקינו הם בחי' חו"ב י"ה כו', שהם למעלה מבחי' ו"ה דש' הוי', ונק' בשם נסתרות ולפי דכתי' והחכמה מאין תמצא, פי' שהחכמה היא ראשית הגילוי בהשתלשלות1248 והוא היו"ד דש' הוי'1249, וע"ז ארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב1250 פי' שמהחכ' נמשך בבחי' בינה שהוא הבנת והשגת אלקות שממנה שרש בחי' העוה"ב שיושבין ונהנין מזיו השכינה1251, ועז"נ להנחיל אוהבי יש, וזהו בחי' יש מאין כי החכ' היא עדיין בחי' אין כנ"ל בחי' כח <59>
מ"ה לפי שמאין תמצא בדרך מציאה כנ"ל1252, ואמנם בחי' האין שממנו תמצא החכ' הוא בחי' שלפני כל ההשתל' דש' הוי' וע"ז אמרו בס"י לפני אחד מה אתה סופר1253, וכמאמר אנת הוא חד ולא בחושבן1254, ושם הוא למעלה מבחי' השגה וגילוי דלית מחשבה תפיסא בי' כלל1255 רק החכ' שמאין תמצא הוא ראשית הגילוי, וזשרז"ל כברייתו ש"ע ברישא חשוכא1256 והדר נהורא, פי' נהורא היינו בחי' חכ' ראשית הגילוי, וכדי להיות התהוות החכ' מאין הוא ע"י ברישא חשוכא שמוכרח להיות העלם והסתר תחלה שלא יתגלה מהבחי' אין שלמעלה מהחכ', ועז"נ ישת חשך סתרו1257, וע"י חשך והעלם זה נמשך אח"כ להיות בחי' נהורא בחי' חכמה ראשית הגילוי, ומרומז באות יו"ד שהיא נקודה אחת כי עיקר ומקור הוא מה שבבחי' ההעלם בחי' ישת חשך סתרו, והגילוי משם הוא רק בחי' הארה קטנה בחי' יו"ד נקודה בעלמא, ומיו"ד נמשך בבחי' ה', וזהו שנק' בחי' י"ה ריאבחי'1258 נסתרות שהם בחי' עלמא דאתכסי', ונק' ג"כ בשם ממעמקים כמ"ש במאו"א אות מ' ספ"ז, ועז"נ מאד1259 עמקו מחשבותיך1260, וכמ"ש בד"ה באתי לגני1261, ועמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי1262 בענין שהחכ' נק' אמת וז"ע חותמו של הקב"ה אמת1263 ומשם מובן מעלת החכ' הנק' י"ה, וגם נקראו בשם מעייני הישועה כמ"ש המאו"א שם ספ"ד, וע' בלק"ת בד"ה ושאבתם מים בששון1264, בענין1265 ממעייני הישועה.
והנה שרש השס"ה ל"ת הוא משם, והוא להיות כי1266 עכשיו גילוי מבחי' הנסתרות ובחי' ישת חשך סתרו א"א כלל להיות הגילוי אפי' בעולמות עליונים בבחי' השגת המהות ממש, מאחר דלית מח' תפיסא בי' כלל, רק ענין הגילוי הוא ההשגה איך שאינו מושג ושא"א שיהי' בו השגה, והו"ע שלילת ההשגה כמו חכים ולא בחכ' ידיעא א"א להיות השגת מהות בחי' חכים איך ומה היא החכ' זו מאחר שלא ידיעא היא, רק שידיעתינו בחכ' זו שנשלול איך שהיא לא ידיעא, שאינה מערך וסוג ומהות בחי' החכ' שבנבראי' שהחכ' שבנבראי' היא דבר נוסף על עצמותו, משא"כ הוא ית' וחכמתו אחד1267 ודבר זה א"א להשיג מאחר שכל בחי' החכ' שבנבראי' הוא דבר נוסף כנ"ל ואיך נשיג בחי' שיש בחכ' שאינה דבר נוסף, אלא שנדע בחי' שלילותה דלא בחכ' ידיעא, וכן הרי מן השכל שבאדם לא יתהוה1268 שום דבר, וחכמתו ית' הוא המהוה יש מאין כו' כמ"ש כולם בחכ' עשית הרי דבר זה א"א להשיג איך מבחי' החכ' יתהווה הויות הבריאה מאין ליש, נמצא שא"א להשיג המהות רק שלילותה איך שחכים ולא בחכ' ידיעא, ובענין בחי' שלילת דבר זה1269 יש ג"כ מדרגות רבות עד אין שיעור שהרי אנו לא נוכל להשיג רק איך שלא בחכ' ידיעא מערך השכל אנושי שלנו, והרי גם בחכ' ידיעא יש מדרגות רבות מאד כמו חכ' דעשי' וחכ' דיצי' וחכ' דבריאה וג"ע <60>
העליון כו', וידוע שיש ריבוי בחי' ג"ע שכולם הם השגות בחכ' ידיעא, ובכאו"א לפי ערך בחי' חכ' ההיא מושג איך שבחי' חכ' עילאה היא בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא כו', ולפ"ע החכ' יושג יותר ענין השלילה כו', ולהיות כלי לגילוי בחי' זו א"א כ"א ע"י בחי' מצות ל"ת שהם ג"כ שרשם מבחי' זו לכן ענינם הוא ג"כ בחי' השלילה במעשה כמו לא תאכל חלב או1270 לא תלבש שעטנז1271 וכדומה שהם שלילת לבישת השעטנז ואכילת החלב, לפי כי ריבשרש השס"ה ל"ת שרש שרשם הראשון הוא מבחי' ישת חשך סתרו שאינו בא עכשיו בהשגה נגלית כ"א בבחי' השלילה כו', ולכן הכלי למטה להמשיך גילוי שלילה זו א"א ע"י מ"ע שהם בקום ועשה כמו האתרוג עד"מ הוא כלי ואבר להאור הנמשך בו שבחי' גילוי עד"ז א"א להיות כ"א מבחי' ו"ה שזהו בחי' והנגלות, ו"ה נגלות בכלי המלביש בחי' גילוי האור שהכלי לגילוי אור זה הם מ"ע שהם בקום ועשה משא"כ לבחי' ישת חשך סתרו לא שייך בחי' כלי דהא לית מח' תפיסא בי' כלל רק ע"י בחי' ל"ת1272 שענינם הוא שלא לעשות המנגד כמו החלב ודם1273 שהם מנגדים ומסתירים לבחי' השראת הקדושה האלקי' שאינו שורה רק במקום הביטול בחי' חכ' כח מ"ה, אשר לכן נק' החכ' אמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, שא"כ נמשך בחכ' אפס קצהו מבחי' ישת חשך סתרו, לכן אכילת החלב ודם שהם מגשמים להיות שמנת עבית כשית1274 הוא מנגד בחי' ביטול הזה ומונע הגילוי, וע"י שיושב ואינו עובר עבירה הנה ע"י בחי' אתכפי' שכופה א"ע ושולל עשיית דבר זה עי"ז ממשיך מבחי' י"ה1275 שהוא הנסתרות כו', מטעם הנ"ל שא"א להיות בחי' גילוי זה כ"א ע"י בחי' השלילה דוקא, וזהו דכתי' ולא תחללו שם קדשי1276 שלא תגרמו במעשיכם הוא בחי' עשיית הרע בחי' חלל והפסק וחסרון אשר עי"ז לא יהי' שם קדשי שורה בכם, וזהו בארץ לא זרועה שבחי' לא דל"ת זרועה שם שזהו למעלה מבחי' הן דעשיית מ"ע שלאו קודם להן1277 כענין ברישא חשוכא.
קיצור. ביאור ענין עריבים דברי דודיך, יובן בהקדם מ"ע ומל"ת ע"ד לא זרועה הנסתרות י"ה, ברישא חשוכא יו"ד, ממעמקים, מעייני הישועה, וענין ל"ת הם שלילה לכן הם כלים לבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא כ"א בחי' שלילה לבד ולא תחללו כו'.
(מא) ויובן היטב איך ע"י ל"ת מעלימים ומסתירים שלא יהי' גילוי בחי' שלילת אוא"ס מענין איסור אכילת חמץ בפסח1278, והיינו כי מצה הוא בחי' מ"ה בחי' ביטול, ולכן נמצא תיבת מ"ה בתיבת מצה, להיותה בחי' מ"ה, ולכן אין בה הגבהה והתנשאות כלל כ"א בחי' ביטול ושפלות, אבל בחי' חמץ הוא הגבהה והתנשאות וחמוצו מורה על חריפותו מחמת הגבהתו וגסותו כו' ולכן הוא איסור חמץ בפסח בהיות ידוע כי במצרים נגלה להם ממה"מ הקב"ה, ריגלכן נצטוו קודם בערב תאכלו מצות <61>
בכדי שהחמץ לא יסתיר וימנע גילוי בחי' ממה"מ הקב"ה, ומצה היא הלחם שהיא הכלי לבחי' ביטול זה וכמאמר מצה זו שאנו אוכלים ע"ש מ"ה.
אך עדיין צ"ל הלא נת"ל שלבחי' גילוי אוא"ס זה שבבחי' שלילה א"א להיות הכלי ג"כ כ"א שלילת הל"ת לבד, ואיך המצה שהיא מ"ע קום ועשה הוא כלי לגילוי אוא"ס דבחי' זו, אך אפ"ל בשני דרכים הא' שמה שנגלה עליהם ממה"מ, דעם היות שממה"מ הוא בחי' הכתר1279 שעליו נא' ישת חשך סתרו1280 עכ"ז הי' הגילוי לפי שעה בבחי' גילוי לכן הי' יכול להיות הכלי דמ"ע דמצה כלי לבחי' גילוי זה, ועוי"ל דמ"ע דמצה היא רק אכילתה אמנם עצם ענין המצה היא בבחי' השלילה שהרי צריכים לשומרה שלא תחמיץ1281 היינו לשלול ממנה טעם וחריפות החימוץ או שלילת ההגבהה, א"כ ה"ז ע"ד לא תעשה שהרי ענינה שלא תחמיץ כו', אך בכלליות התומ"צ הנה הל"ת הם כלים שבהם יאיר אוא"ס שהוא חכים ולא בחכ' ידיעא בחי' סדכ"ס1282 כו'.
והנה 1283 ז' מצות דרבנן כללות ענינם הוא כענין שס"ה ל"ת1284 שהם רק להרחיק הרע ביותר שהרי הם גדרים וסייגים כו', כמו מצות נט"י1285 שמבואר במ"א פרטיות ענינה כו', וכללותה הוא בהיות ידוע הטעם שנק' הסעודה בשם לחם כמו לאכל לחם לפני האלקי'1286, וכן לחם לבב אנוש יסעד1287, מפני שהלחם הוא אותיות ל חם1288 מלשון מלחמה1289 כמו אז לחם שערים1290 כו', והיינו מפני שהאכילה היא כמו בחי' המלחמה ממש, והיינו שכמו במלחמה לפעמים מנצח רידצד אחד כו', ולפעמים מנצח צד השני כו', כמ"כ המאכל הוא אשר נפל בשבירה והוא מעורב טו"ר, ומצד בחי' הטוב שבו יכול להגביר כח הנפש האלקי כו', רק כשאוכלו בכוונה מפני ששרשו גבוה יותר מנפש האדם כמ"ש לפני מלוך מלך לבנ"י1291 כו' וכמ"ש מזה במ"א באריכות ע' בדרושים שע"פ וידבר משה אל ראשי המטות1292, אבל כשאוכל לתאוותו הגופנית אזי מעורר כח הרע שיש בהמאכל אשר יאכל ומגביר את כח נפשו הבהמית ביותר עד שיפול הנופל כו', וה"ז בחי' מלחמה ממש, שבשעה שאוכל המאכל לפעמים ינצח להגביר הנה"א ע"ד ותתן טרף לביתה1293 שהוא מה שהמל' מבררת רפ"ח ניצוצין שעש"ז נק' טרף1294, וכענין בנימין זאב יטרף1295, בבקר יאכל עד שקאי על הקרבנות1296 שנקראים ג"כ בשם לחם כמ"ש לחמי לאשי1297 כו', וע' זח"א ויחי דרמ"ז סע"ב ובמאו"א אות ז' סעי' ב' זאב נק' יסוד דנוק' בנימין זאב יטרף טורף1298 רפ"ח ניצוצין ומבררת1299 בו, ובגמ' שהמזבח נק' זאב1300, וכ"ה ברבות ויחי פצ"ט מה הזאב חוטף כך המזבח חוטף1301 הקרבנות כו', וארז"ל פתח במזבח וסיים בשולחן כ"ז שהמזבח1302 קיים מזבח מכפר1303, ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו פב"ת דברכות דנ"ה ע"א, והיינו לפי שעי"ז מברר ומעלה ג"כ הרפ"ח ניצוצי' כמו ע"י המזבח כו'.
<62>
קיצור. שהמל"ת הם להסיר המונע יובן מחמץ בפסח לפי שהוא יש וגס המסתיר, ומתורץ מה שהמצה היא מ"ע ועכ"ז היא כלי לגילוי מב' טעמים אם מצד הגילוי או שעצם מצה ג"כ כענין שלילה, ומצות דרבנן הם ג"כ כמו ל"ת שהרי הם גדרים וסייגים כמו נט"י, ויקדים שהאכילה יש בה טו"ר וה"ז כמו מלחמה שלפעמים מגביר הנה"א כו' ופעם בהיפך, וה"ז כמו מזבח שלכן פתח במזבח וסיים בשולחן.
(מב) וביאור 1304 ענין השתוות שולחנו של אדם למזבח כפרה, כי הנה ענין הקרבנות הוא העלאת נפש הבהמה ע"י הכהן שהוא בחי' רטוחסד1305 דז"א מעולם התיקון וימין מקרבת1306, ולכן כשמברך על שחיטתה1307 ומעלה אותה ע"ג המזבח, שעי"ז הוא מברר רוח הבהמה שנפלה בשבה"כ ומעלה אותה לשרשה בחי' פני שור1308 שבמרכבה עד שנכללת במל' דאצי'1309 וזה נק' אכילת מזבח, כי מזבח היינו מל' דאצי'1310, ועי"ז מתגלים האורות דתהו, ולכן נהנים המלאכים מהקרבנות בהתגלות האורות דתהו אשר משם שרשן, וז"ש בזהר פנחס דרמ"א א' ואתהניין מיסודא ועיקרא דילהון וכמובא באגה"ק סד"ה איהו וחיוהי, וזהו ריח ניחוח לה'1311 שע"י הריח שהוא העלאת מ"ן מבירור נה"ב נמשך נחוח לשון נחות דרגא1312 והוא המשכה להוי' דהיינו שנעשה הוי' חדשה, כי גם בע"ס דתהו יש ש' הוי' ונתגלה ונמשך לע"ס דתיקון היינו לבחי' ש' הוי' דתיקון, ולכן המזבח מכפר על האדם שהוא מבחי' התיקון1313 ע"י שממשיך ריח ניחוח להוי' כו', וכמו"כ עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו ע"י אכילתו בברכה וכוונה שעי"ז ג"כ מברר הדצ"ח ומעלה מ"ן משבה"כ וממשיך גילוי האורות דתהו, אך זהו ע"י שמתפלל תחלה להבטל אליו ית' שזהו בחי' אדם דתיקון שמעלתו הוא בחי' הביטול, אדם בגימ' מ"ה1314, ואז נק' השולחן שולחנו של אדם דוגמא שלמעלה בחי' המל'1315 דאצי' המבררת הניצוצין נק' בשם שולחן לאדם העליון בחי' ז"א1316 דאצי', ולכן עי"ז הנה הוא מכפר עליו כמו המזבח כו'1317, וע' בהרמ"ז בלק דקפ"ו ב' שהאריך שכאשר האדם יושב על השולחן עת מלחמה היא, לפעמים מנצח בהתגברות נה"א, ולפעמים ח"ו ינצח כו' וזהו לחם לבב אנוש יסעד ב' רטזלבבות1318 דנה"א ודנה"ב הוא סועד להיות כי מעורב בו טו"ר כו', וכדי להרחיק ולהבדיל חלק הרע המעורב במאכל שלא יפול הנופל כו', כשראו חכמי ישראל סוכת דוד הנופלת1319, ע' באגה"ק ססי' ט' שנפלה בחי' רגלי' יעקב1320 בעקבות משיחא1321 עד שיש הרבה יניקת החיצוני'1322, ולכן בסעודת השולחן שלפני ה' דוגמת השולחן שלמעלה תקנו נט"י שהוא הכנה ועצה טובה וגדר שלא יוכלו החיצוני' לגשת אל המזון כו', והיינו כי מים חכ'1324 וכתי' ימותו ולא בחכ', לכן כשנוטלי' הידים במים אינו נמשך גם מהצפרנים1323 כו', והנה הגם שזהו להרחיק הרע עכ"ז ה"ה בבחי' קום ועשה ה"ז יתרון על מל"ת כו' א"כ בינה יתירה ניתנה באשה דברי סופרים כו', ולכן עריבים עלי ד"ס יותר מיינה של תורה כו'.
<63>
קיצור. מזבח מכפר ע"י העלאת הבהמה לשרשה בתהו, ועי"ז מכפר על האדם דתיקון, כן שולחנו מכפר שהדצ"ח שרשם ג"כ מתהו כו' וכשאוכל לש"ש מעלהו לשרשו1325, וכשראו סוכת דוד הנופלת תקנו נט"י מים חכ' כו', וזהו ג"כ להרחיק הרע ועכ"ז היא בקום ועשה, וא"כ בינה יתירה כו' ולכן ערבים יותר כו'.
הערות
עמוד רט
- 1236. המזבח עץ שלש אמות גבוה : כאן מתחיל מאמר הי"ג מהמשך מצה זו (הכולל פרקים מ-מב). להתחלת המאמר — ראה גם אוה"ת קדושים כרך ב ע' תקסט ואילך. מאמר ד"ה זה באוה"ת יחזקאל כרך א ע' תכ ואילך. סה"מ תרל"ב ח"א ע' קנח. תרע"ח ע' רצה. אידיש ע' 156-7. פ"מ — בתחלתו לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ס"ע נ ואילך — ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נו. לשון אוה"ת שה"ש ח"ב כאן ע' תלז בהוספות ושינויים. פיסקא וביאור — לשון לקו"ת פקודי ג, ג בהוספות ושינויים (צויין אליו באוה"ת שם). פמ"א פיסקא והנה — לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נא — ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נו. לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תלז ואילך (בהוספות ושינויים). פמ"ב — לשון לקו"ת אמור לח, ד בהוספות ושינויים — צויין אליו באוה"ת שה"ש כאן ע' תלח. לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נא — ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נו. הובא באוה"ת שה"ש כאן (ע' תלח) בשינויים והוספות. מאמר זה נזכר בסה"מ פר"ת ע' קנו בהערה. כפי הנראה בכת"י זה, הנה הפתיחה למאמר זה, ניתוספה אח"כ.
- 1237. פתח במזבח וסיים בשולחן : לקמן ספמ"א מציין: פב"ת דברכות דנ"ה, ע"א. וראה שם הערה 1302.
- 1238. כפי' המפרשים. . באים עניים : ראה רש"י שם נד, סע"ב ד"ה והמאריך חגיגה כז, רע"א. ראה גם רש"י ורד"ק ביחזקאל שם. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שצג (ובהנסמן שם).
- 1239. ששס"ה ל"ת הם בי"ה. . ורמ"ח מ"ע הם בו"ה : ראה לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם ובהערה 124.
- 1240. לא תאכל חלב : ראה ויקרא ג, יז. תו"א שמות נב, ד. סה"מ תרל"ח ע' תקא. וש"נ.
- 1241. לא תלבש שעטנז : תצא כב, יא. במאמרי אדה"ז תקס"ד ואוה"ת כאן: לא תלבש כלאים — ראה גם תו"ח משפטים ח"ב רצד, ג. אוה"ת משפטים ע' א'קלח.
- 1242. בארץ לא זרועה : ירמי' ב, ב. ראה לקו"ת פקודי ג, ב. שה"ש ז, א. תו"ח פקודי ח"ב תמג, סע"ג. תנד, ד. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) הנחה ד"ה ר' אבהו פתח והמה כאדם על יד הערה 117 ואילך.
עמוד רי
- 1243. בת"א. . בפוריא : מג"א צו, רע"א.
- 1245. המשכת : בהמשך הנדפס: ליתא.
- 1246. על : שם: ע"י.
- 1244. ארור המן. . ברוך מרדכי : מגילה ז, ב.
- 1247. וביאור : לשון לקו"ת פקודי ג, ג בהוספות ושינויים (צויין אליו באוה"ת שם).
- 1248. שהחכמה היא ראשית הגילוי בהשתלשלות : ראה לקו"ת שה"ש כו, ד שמציין: כ"ה בע"ח שער מוחין דצלם פ"ה בשם ספר יצירה וכ"כ עוד בשער כ"ה דרוש ה' וכ"כ הרמ"ז פ' ואתחנן בדף רס"ו ועיין בזהר ויקרא ד"י סע"ב קדמאה י"ה ועיין מק"מ שם. סה"מ תש"ח ע' 112 בהערה שמציין: ראה ע"ח שער דרושי אבי"ע פ"א. שער היחוד והאמונה פ"ח-ט. תו"א וש"א רד"ה יביאו לבוש מלכות.
- 1249. שהחכמה. . היו"ד דש' הוי' : ראה זהר ויקרא יז, א. תו"ח ויצא קסז, ג הערה 38.
- 1250. ביו"ד נברא העוה"ב : ראה מנחות כט, ב. וראה גם לעיל רפ"ג.
- 1251. העוה"ב שיושבין ונהנין מזיו השכינה : ראה ברכות יז, א.
- 1252. מציאה כנ"ל : ספ"ל.
- 1253. לפני אחד מה אתה סופר : ראה ס"י פ"א, מ"ז.
- 1254. אנת הוא חד ולא בחושבן : ת"ז בהקדמה יז, א. ראה שעה"י קטז, ב. סה"מ תרכ"ז ע' קמז. וש"נ.
- 1255. דלית מחשבה תפיסא בי' כלל : ת"ז בהקדמה יז, א.
- 1256. כברייתו. . ברישא חשוכא : שבת עז, ב (כגי') רש"י. ראה גם לקמן (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה תכון תפלתי הערה 101.
- 1257. ישת חשך סתרו : תהלים יח, יב.
- א. במהדורת שקלאב, ולפנינו : פ"א.
- ב. באוה"ת יתרו ע' תתמ : דרס"ה ע"ב בד"ה אבל צריך (בדפי הספר קצד, סע"ב).
עמוד ריא
- 1258. בחי' : בהמשך הנדפס: בשם.
- 1259. מאד : שם ליתא. בלקו"ת כבפנים.
- 1260. מאד עמקו מחשבותיך : תהלים צב, ו.
- 1261. בד"ה באתי לגני : לקו"ת שה"ש לא, סע"ד ואילך. ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וביאור כו' בן ס' לזקנה רפ"ג.
- 1262. בביאור ע"פ אלה מסעי : ראה לקו"ת מסעי צג, א ואילך.
- 1263. חותמו של הקב"ה אמת : שבת נה, א.
- 1264. בלק"ת בד"ה ושאבתם מים בששון : סוכות עט, ג ואילך. פ, ג.
- 1265. בענין : בהמשך הנדפס ליתא.
- 1266. להיות כי : שם: כי להיות.
- 1267. הוא ית' וחכמתו אחד : ראה תניא פ"ב.
- 1268. מן השכל שבאדם לא יתהוה : ראה (בנוסף ללקו"ת פקודי כאן) לעיל פי"ב על יד הערה 358 ואילך. וש"נ.
- 1269. זה : בהמשך הנדפס: מה.
- 1270. או : שם: ליתא.
- 1271. לא תלבש שעטנז : בלקו"ת כאן: לא תאכל דם.
עמוד ריב
- 1272. הכלי. . א"א ע"י מ"ע. . ל"ת : ראה לקו"ש כרך ה' ע' 224. וש"נ.
- 1273. ודם : בלקו"ת כאן ליתא. וראה בהערה 1271 שבלקו"ת הובא הכתוב דדם.
- 1274. שמנת עבית כשית : האזינו לב, טו.
- 1275. י"ה : בהמשך הנדפס ליתא.
- 1276. ולא תחללו שם קדשי : אמור כב, לב [בדילוג]. ראה לעיל המשך זאת חנוכת המזבח ספט"ז הערה 410.
- 1277. שלאו קודם להן : ראה לקו"ת פקודי ו, ד. מאמרי אדה"א נ"ך ע' רלו. וש"נ. תו"ח פקודי ח"ב תמג, ג. וש"נ. פלח הרמון ויקרא ע' ריד בשם הבעש"ט. שה"ש ע' מה בשם הה"מ ז"ל.
- 1278. איסור אכילת חמץ בפסח : בא יב, טו. יג, ג.
עמוד ריג
- 1279. שממה"מ. . הכתר : ראה לעיל רפ"ה. וש"נ.
- 1280. הכתר. . ישת חשך סתרו : זהר רע"מ פינחס רכה, א. לקו"ת ויקרא א, א.
- 1281. המצה. . לשומרה שלא תחמיץ : ראה פסחים מח, ב. רש"י ומכילתט בא יב, יז.
- 1282. סדכ"ס : ראה זהר בהקדמה ב, א. ועוד.
- 1283. והנה : לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נא — ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נו. לשון אוה"ת שה"ש כאן ע' תלז ואילך (בהוספות ושינויים).
- 1284. מצות דרבנן. . כענין שס"ה ל"ת : ראה לקו"ש חנוכה כרך ה ע' 224 ובהנסמן שם.
- 1285. מצות נט"י : ראה סידור שער נט"י ק, ג ואילך. מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תקלח. וש"נ. תו"ח וארא ח"א נט, א ואילך. עד, ב. ד. ס' הליקוטים דא"ח הצ"צ בערכו. סה"מ תרכ"ו ע' פ. תר"ל ע' קכז ואילך. (וראה גם לעיל מאמר ד"ה סמוכים לעד על יד הערות 63-64).
- 1286. לאכל לחם לפני האלקי' : יתרו יח, יב [בדילוג — במאמרי אדה"ז תקס"ד ואוה"ת: אלקים].
- 1287. לחם לבב אנוש יסעד : תהלים קד, טו [ושם: ולחם].
- 1288. שהלחם. . לחם : ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' רכט. מאמרי אדה"א במדבר ח"א ע' רכה.
- 1289. לחם. . מלשון מלחמה : ראה מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נג ובהנסמן לשם. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' א'עד. וש"נ. שמות ח"א ע' קפ. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' קכט. תו"ח ויקהל ח"ב תיח, ד.
- 1290. אז לחם שערים : ס' שופטים ה, ח. בהמשך הנדפס במאמרי אדה"ז ואוה"ת כאן ובע' תנב: אז ירדו לחם שערים — חיבור שני כתובים בס' שופטים ה, ח-יא. ובכת"י זה כתב תיבת ירדו ומחקו.
- ג. נדפס גם במאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קד ואילך.
עמוד ריד
- 1291. לפני מלוך מלך לבנ"י : וישלח לו, לא.
- 1292. בדרושים שע"פ וידבר משה אל ראשי המטות : לקו"ת מטות פא, ב.
- 1293. ותתן טרף לביתה : משלי לא, טו. ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח ספ"י. סה"מ תרל"ח ע' רלח. וש"נ.
- 1294. שעש"ז נק' טרף : ראה לעיל המשך זאת חנוכת המזבח שם הערה 192.
- 1295. בנימין זאב יטרף : ויחי מט, כז.
- 1296. בבקר יאכל עד. . הקרבנות : ת"א. תיוב"ע. ת"י. ב"ר פצ"ט, ג (הובא בסמוך בפנים). שיטה חדשה לברכת יעקב. תנחומא ויחי יד. וראה גם לקו"ש ויחי כרך טו ע' 457. לקו"ש יתרו כרך טז ע' 240 ואילך. ויחי כרך כה ע' 276 ובהערות בהנ"ל.
- 1297. הקרבנות. . לחמי לאשי : פינחס כח, ב. ראה גם לקו"ת פינחס עז, ד. ש"א ז, א ובהערה 28.
- 1298. יטרף טורף : באוה"ת כאן: טורף. במאו"א: טר"ף.
- 1299. ומבררת : בהמשך הנדפס: ומברכת. בהנ"ל כבפנים.
- 1300. ובגמ' שהמזבח נק' זאב : ראה סוכה נו, ב.
- 1301. הזאב. . המזבח חוטף : בב"ר: הזאב הזה. . הי' המזבח חוטף את. באוה"ת כאן ריש ע' תלח הובא תיבת את.
- 1302. שהמזבח : בגמרא באוה"ת ובריש המאמר כאן על יד הערה 1237: שבהמ"ק.
- 1303. מכפר : בגמרא ובאוה"ת ניתוסף: על ישראל.
- 1304. וביאור. . כו' : לשון לקו"ת אמור לח, ג בהוספות ושינויים — צויין אליו באוה"ת שה"ש כאן ע' תלח.
עמוד רטו
- 1305. הכהן. . חסד : ראה זהר נשא קמה, ב. צו כז, א. מאמרי אדה"א דברים ח"ג ע' תתעג. וש"נ. וראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת פ"א.
- 1306. וימין מקרבת : סוטה מז, א.
- 1307. כשמברך על שחיטתה : ראה רמב"ם הל' שחיטה פ"א, ה"ב.
- 1308. הבהמה. . פני שור : ראה ע"ח שער קיצור אבי"ע ש"נ, פ"ח. מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' כח. וש"נ. סה"מ תרל"ח ע' יח. וש"נ.
- 1309. שנכללת במל' דאצי' : ראה גם לעיל המשך זאת חנוכת המזבח רפ"ו ובהערה 89.
- 1310. מזבח היינו מל' דאצי' : ראה זהר אמור קה, א ובאוה"ח שם. פרדס שעה"כ שכ"ג, פי"ג מערכת מזבח. מאו"א מערכת מזבח סנ"ד.
- 1311. ריח ניחוח להוי' : ויקרא א, ט. ראה גם לקו"ש ויקרא כרך לב ע' 1 ואילך.
- 1312. נחוח לשון נחות דרגא : ראה יבמות סג, א. ראה גם לקו"ת כאן פינחס עח, ד מסעי פט, ב תצא, לה, ג שמע"צ צב, ד שה"ש כט, ד ל, סע"ד. סידור שחרית לג, ג. לו, ג. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ביום השמיני עצרת על יד הערה 70. ו(בחלק ההנחות) בהנחה שם על יד הערה 83. וראה תו"א וישלח כה, ד.
- 1313. האדם. . התיקון : ראה תו"א בשלח סה, ד. לקו"ת כאן לז, ג.
- 1314. אדם בגימ' מ"ה : ראה ע"ח שער התיקון ש"י, פ"ג. לקו"ת ושער הפסוקים להאריז"ל בראשית ג, כ. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"ב ע' תקסז ובהנסמן במ"מ לשם. תו"ח בראשית ט, א הערה 14.
- 1315. השולחן. . המל' : ראה טור ברקת סתרע"א, ס"ה (קכו, ד) בשם זהר תרומה . פרדס שעה"כ שכ"ג, פכ"א מערכת שולחן.
- 1316. לאדם. . ז"א : ראה ע"ח שער רפ"ח ניצוצין שי"ח, פ"ה. ראה גם ש"א לא, ב.
- 1317. וע'. . כו' : לשון מאמרי אדה"ז תקס"ד ע' נא — ונו"א במאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' נו. הובא באוה"ת שה"ש כאן (ע' תלח) בשינויים והוספות.
- ד. ראה שם קנג, ב — קנה, א ובמפרשים. *) ויש להוסיף הנחה זו לרשימת מאמרי דא"ח של כ"ק אדמו"ר מהר"ש ש. ז.
עמוד רטז
- 1318. לחם לבב. . ב' לבבות : ראה גם בהערה שלפנ"ז.
- 1319. סוכת דוד הנופלת : נסמן לקמן פמ"ה הערה 1396.
- 1320. רגלי' יעקב : בהמשך הנדפס: רגלי יעקב. באוה"ת שה"ש כאן: רגלים ועקב.
- 1321. בעקבות משיחא : ראה גם לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה וזהו שרש יונתי הערה 16.
- 1322. הרבה יניקת החיצוני' : ראה גם אוה"ת שה"ש ע' תנב.
- 1324. מים חכ' : ראה תניא פ"ג ובמ"מ הגהות והע"ק שם. תו"ח בשלח ח"א קמג, ב ובהערה 91. לקמן פמ"ז (סוף פיסקא וביאור). לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) מאמר ד"ה ושאבתם מים רפ"ג.
- 1323. והיינו. . מהצפרנים : ראה גם אוה"ת שה"ש שם.
- 1325. לשרשו : בהמשך הנדפס ליתא.
תניא, שער היחוד והאמונה ח׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ וְדַעְתּוֹ הַכֹּל אֶחָד מַמָּשׁ, אַחְדּוּת פְּשׁוּטָה וְלֹא מוּרְכֶּבֶת כְּלָל – כֵּן הָעִנְיָן מַמָּשׁ בְּכָל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וּבְכָל שְׁמוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַכִּינּוּיִים שֶׁכִּינּוּ לוֹ הַנְּבִיאִים וַחֲכָמֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כְּגוֹן ״חַנּוּן״ וְ״רַחוּם״ וְ״חָסִיד״ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, וְכֵן מַה שֶּׁנִּקְרָא ״חָכָם״, דִּכְתִיב: ״וְגַם הוּא חָכָם וְגוֹ׳״, וְכֵן רְצוֹנוֹ ״כִּי רוֹצֶה ה׳ אֶת יְרֵאָיו״ וְ״חָפֵץ חֶסֶד הוּא״ וְ״רוֹצֶה בִּתְשׁוּבָתָם שֶׁל רְשָׁעִים וְאֵינוֹ חָפֵץ בְּמִיתָתָם וּבְרִשְׁעָתָם״ וּ״טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת בְּרָע״, אֵין רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ וּמִדַּת חַסְדּוֹ וְרַחֲמָנוּתוֹ וּשְׁאָר מִדּוֹתָיו מוֹסִיפִים בּוֹ רִיבּוּי וְהַרְכָּבָה חַס וְשָׁלוֹם בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ, אֶלָּא עַצְמוּתוֹ וּמַהוּתוֹ וּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ וְדַעְתּוֹ, וּמִדַּת חַסְדּוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְרַחֲמָנוּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ הַכְּלוּלָה מֵחַסְדּוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְכֵן שְׁאָר מִדּוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת – הַכֹּל אַחְדּוּת פְּשׁוּטָה מַמָּשׁ, שֶׁהִיא הִיא עַצְמוּתוֹ וּמַהוּתוֹ.
וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁדָּבָר זֶה אֵין כֹּחַ בַּפֶּה לְאָמְרוֹ, וְלֹא בָּאֹזֶן לְשָׁמְעוֹ, וְלֹא בְּלֵב הָאָדָם לְהַכִּירוֹ עַל בּוּרְיוֹ. כִּי הָאָדָם מְצַיֵּיר בְּשִׂכְלוֹ כָּל הַמּוּשְׂכָּלוֹת שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׂכִּיל וּלְהָבִין – הַכֹּל כְּמוֹת שֶׁהֵם בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה לְצַיֵּיר בְּשִׂכְלוֹ מַהוּת הָרָצוֹן, אוֹ מַהוּת חָכְמָה, אוֹ בִּינָה, אוֹ דַּעַת, אוֹ מַהוּת מִדַּת חֶסֶד וְרַחֲמִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, הוּא מְצַיֵּיר כּוּלָּן כְּמוֹת שֶׁהֵן בּוֹ. אֲבָל בֶּאֱמֶת, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הוּא רָם וְנִשָּׂא וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, כְּלוֹמַר, שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וּמוּבְדָּל רִיבּוֹא רְבָבוֹת עַד אֵין קֵץ וְתַכְלִית מַדְרֵגוֹת הַבְדָּלוֹת, לְמַעְלָה מַּעְלָה מֵעֵרֶךְ וְסוּג וּמִין כָּל הַתִּשְׁבָּחוֹת וְהַמַּעֲלוֹת שֶׁיּוּכְלוּ הַנִּבְרָאִים לְהַשִּׂיג וּלְצַיֵּיר בְּשִׂכְלָם.
כִּי הַמַּעֲלָה וּמַדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה אֵצֶל הַנִּבְרָאִים הִיא הַחָכְמָה, שֶׁלָּכֵן נִקְרֵאת ״רֵאשִׁית״, כִּי בֶּאֱמֶת הִיא רֵאשִׁית וּמְקוֹר כָּל הַחַיּוּת בַּנִּבְרָאִים, כִּי מֵהַחָכְמָה נִמְשָׁכוֹת בִּינָה וָדַעַת, וּמֵהֶן נִמְשָׁכוֹת כָּל הַמִּדּוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּמוֹ אַהֲבָה וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁהַקָּטָן שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת, הוּא בְּכַעַס תָּמִיד וְאַכְזָרִי, וְגַם אַהֲבָתוֹ, הִיא לִדְבָרִים קְטַנִּים שֶׁאֵין רָאוּי לְאַָהֳבָם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לֶאֱהוֹב דְּבָרִים הָרְאוּיִים לְאָהֳבָם, שֶׁהָאַהֲבָה כְּפִי הַדַּעַת.
וּמֵהַמִּדּוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ נִמְשָׁכוֹת בָּהּ תֵּיבוֹת וְאוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהַנֶּפֶשׁ מְחַשֶּׁבֶת בְּדָבָר שֶׁאוֹהֶבֶת, אוֹ אֵיךְ לִפְעוֹל הַחֶסֶד וְרַחֲמִים, וְכֵן בִּשְׁאָר מִדּוֹת. וּבְכָל מַחֲשָׁבָה שֶׁבָּעוֹלָם – מְלוּבֶּשֶׁת בָּהּ אֵיזוֹ מִדָּה הַמְּבִיאָה לַחֲשׁוֹב מַחֲשָׁבָה זוֹ, וּמִדָּה זוֹ – הִיא חַיּוּתָהּ שֶׁל מַחֲשָׁבָה זוֹ. וּמֵאוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה נִמְשָׁכוֹת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר, וְהֵן חַיּוּתָן מַמָּשׁ. וְהַדִּבּוּר מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה וָחֶסֶד, כְּגוֹן הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּצַוֶּה לַעֲבָדָיו לִיתֵּן.
וְגַם כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה דָבָר, הֲרֵי כֹּחַ הַנֶּפֶשׁ וְחַיּוּתָהּ הַמִּתְלַבֵּשׁ בַּעֲשִׂיָּה זוֹ, הוּא כְּאַיִן מַמָּשׁ לְגַבֵּי כֹּחַ הַנֶּפֶשׁ וְחַיּוּתָהּ הַמִּתְלַבֵּשׁ בְּדִבּוּר הָאָדָם, וּכְעֵרֶךְ וּמְשַׁל הַגּוּף לַנְּשָׁמָה, וְכֵן עֵרֶךְ אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר לְאוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה, וְכֵן עֵרֶךְ אוֹתִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה לְמַהוּת הַמִּדָּה הַמְלוּבֶּשֶׁת בָּהּ וּמְחַיָּה אוֹתָהּ, וְכֵן עֵרֶךְ מַהוּת וְחַיּוּת הַמִּדָּה לְגַבֵּי הַחָכְמָה וּבִינָה וָדַעַת, שֶׁכְּלָלוּתָן הוּא הַשֵּׂכֶל שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשְׁכָה מִדָּה זוֹ.
וְכָל זֶה בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְנֶפֶשׁ כָּל הַבְּרוּאִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, שֶׁבְּכוּלָּם הַחָכְמָה הִיא רֵאשִׁית וּמְקוֹר הַחַיּוּת:
תניא, ליקוטי אמרים ב׳ - הטקסט מספריא
וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל, הִיא חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים״, וְ״אַתָּה נָפַחְתָּ בִּי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, מַאן דְּנָפַח מִתּוֹכֵיהּ נָפַח, פֵּירוּשׁ, מִתּוֹכִיּוּתוֹ וּמִפְּנִימִיּוּתוֹ, שֶׁתּוֹכִיּוּת וּפְנִימִיּוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּאָדָם מוֹצִיא בִּנְפִיחָתוֹ בְּכֹחַ:
כָּךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, כְּדִכְתִיב: ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״, ״בָּנִים אַתֶּם לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ פֵּירוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַבֵּן נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, כָּךְ כִּבְיָכוֹל נִשְׁמַת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁכָה מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּאִיהוּ חַכִּים וְלָא בְחָכְמָה יְדִיעָא, אֶלָּא הוּא וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם,
הגהה
וְהוֹדוּ לוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק. וְגַם לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יַצִּיבָא מִילְּתָא, בְּסוֹד הִתְלַבְּשׁוּת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, ﬠַל־יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, בְּכֵלִים דְּחָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת דַּאֲצִילוּת, אַךְ לֹא לְמַﬠְלָה מֵהָאֲצִילוּת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין־סוֹף־בָּרוּךְ־הוּא מְרוֹמָם וּמִתְנַשֵּׂא רוֹמְמוּת אֵין קֵץ, לְמַﬠְלָה מַּﬠְלָה מִמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת, ﬠַד שֶׁמַּהוּת וּבְחִינַת חָכְמָה־בִּינָה־דַּﬠַת נֶחְשֶׁבֶת כַּﬠֲשִׂיָּיה גוּפָנִיִּית אֶצְלוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה ﬠָשִׂיתָ״:
שֶׁהוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ כוּ׳, וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לַהֲבִינוֹ עַל בּוּרְיוֹ כוּ׳, כְּדִכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְגוֹ׳״.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ רִבְבוֹת מִינֵי חִלּוּקֵי מַדְרֵגוֹת בַּנְּשָׁמוֹת, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, כְּמוֹ גּוֹדֶל מַעֲלַת נִשְׁמוֹת הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֲלֵיהֶם־הַשָּׁלוֹם, עַל נִשְׁמוֹת דּוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה דְּעִקְבֵי מְשִׁיחָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת עֲקֵבַיִים מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַמּוֹחַ וְהָרֹאשׁ; וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁמוֹתֵיהֶם הֵם בְּחִינַת רֹאשׁ וּמוֹחַ לְגַבֵּי נִשְׁמוֹת הֶהָמוֹן וְעַמֵּי הָאָרֶץ; וְכֵן נְפָשׁוֹת לְגַבֵּי נְפָשׁוֹת, כִּי כָּל נֶפֶשׁ כְּלוּלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה.
מִכָּל מָקוֹם, שֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה כּוּלָּם, מֵרֹאשׁ כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת עַד סוֹף כָּל דַּרְגִין, הַמְלוּבָּשׁ בְּגוּף עַמֵּי הָאָרֶץ וְקַל שֶׁבְּקַלִים, נִמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִיא חָכְמָה עִילָּאָה כִּבְיָכוֹל.
כִּמְשַׁל הַבֵּן הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחַ הָאָב, שֶׁאֲפִילוּ צִפָּרְנֵי רַגְלָיו נִתְהַוּוּ מִטִּפָּה זוֹ מַמָּשׁ, עַל יְדֵי שְׁהִיָּיתָהּ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן הָאֵם, וְיָרְדָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְהִתְהַוּוֹת מִמֶּנָּה צִפָּרְנַיִם.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה וּמְיוּחֶדֶת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיְתָה טִפַּת מוֹחַ הָאָב; וְגַם עַכְשָׁיו בַּבֵּן, יְנִיקַת הַצִּפָּרְנַיִם וְחַיּוּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁבָּרֹאשׁ; כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא [נִדָּה שָׁם]: ״לוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְצִפָּרְנַיִם״ [וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר הַחַשְׁמַל, בְּסוֹד לְבוּשִׁים שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן, שֶׁהָיוּ צִפָּרְנַיִם מִבְּחִינַת מוֹחַ תְּבוּנָה].
וְכָכָה מַמָּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בְּשֹׁרֶשׁ כָּל הַנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, בִּירִידָתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַל יְדֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת־בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כּוּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ״, נִתְהַוּוּ מִמֶּנּוּ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּפְחוּתֵי הָעֵרֶךְ.
וְעִם כָּל זֶה, עוֹדֶינָה קְשׁוּרוֹת וּמְיוּחָדוֹת בְּיִחוּד נִפְלָא וְעָצוּם בְּמַהוּתָן וְעַצְמוּתָן הָרִאשׁוֹן, שֶׁהִיא הַמְשָׁכַת חָכְמָה עִילָּאָה, כִּי יְנִיקַת וְחַיּוּת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ, הוּא מִנֶּפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּדוֹרָם:
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה עַל פָּסוּק: ״וּלְדָבְקָה בוֹ״ – שֶׁכָּל הַדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נִדְבַּק בַּשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, כִּי עַל יְדֵי דְּבִיקָה בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, קְשׁוּרוֹת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל עַמֵּי הָאָרֶץ וּמְיוּחָדוֹת בְּמַהוּתָן הָרִאשׁוֹן וְשָׁרְשָׁם שֶׁבְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁהוּא יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ אֶחָד, וְהוּא הַמַּדָּע כוּ׳.
[וְהַפּוֹשְׁעִים וּמוֹרְדִים בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים – יְנִיקַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁלָּהֶם מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנִשְׁמַת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים].
וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וּבְזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁהָעִיקָּר תָּלוּי שֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ דַּוְוקָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ כוּ׳, הַיְינוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין לְךָ נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁאֵין לָהּ לְבוּשׁ מִנֶּפֶשׁ דְּעַצְמוּת אָבִיו וְאִמּוֹ, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה – הַכֹּל עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ כוּ׳, וַאֲפִילוּ הַשֶּׁפַע שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם – הַכֹּל עַל יְדֵי לְבוּשׁ זֶה, וְאִם יְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ – יַמְשִׁיךְ לְבוּשׁ קָדוֹשׁ לְנִשְׁמַת בְּנוֹ, וַאֲפִילוּ הִיא נְשָׁמָה גְדוֹלָה, צְרִיכָה לְקִידּוּשׁ אָבִיו כוּ׳.
אֲבָל הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ, הִנֵּה לִפְעָמִים נִשְׁמַת אָדָם גָּבוֹהַּ לְאֵין קֵץ, בָּא לִהְיוֹת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם נִבְזֶה וְשָׁפָל כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּל זֶה בְּ״לִיקּוּטֵי תּוֹרָה״ פָּרָשַׁת וַיֵּרָא וּבְטַעֲמֵי מִצְוֹת פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית:
בראשית רבה צ״ט:ג׳ - הטקסט מספריא
בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף (בראשית מט, כז), מְדַבֵּר בְּשׁוֹפְטָיו, מַה הַזְּאֵב הַזֶּה חוֹטֵף כָּךְ חָטַף אֵהוּד לִבּוֹ שֶׁל עֶגְלוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים ג, כ): וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו וְהוּא ישֵׁב בְּעִלִּיתָא קְרִירָתָא (שופטים ג, יט): וַיֹּאמֶר דְּבַר סֵתֶר וגו', אֲמַר לֵיהּ כֵּן אֲמַר לִי מָרֵיהּ דְּעָלְמָא, נְסִיב חַד חַרְבָּא וְנִתְּנֶנָּה בְּגוֹ מֵעֶיךָ, (שופטים ג, כב): וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה, פָּרְתֵּיהּ (שופטים ג, כג): וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר עַרְפְּלָא טוּרָא. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שֶׁשָּׁם יָשְׁבוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְסֻדָּרִין. דָּבָר אַחֵר מְדַבֵּר בְּמַלְכוּתוֹ, מַה הַזְּאֵב הַזֶּה חוֹטֵף כָּךְ חָטַף שָׁאוּל אֶת הַמְּלוּכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יד, מז): וְשָׁאוּל לָכַד אֶת הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, (שמואל א יד, מז): וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, (דברי הימים א י, יג): וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל, מְדַבֵּר בְּמַלְכוּתוֹ, מַה זְּאֵב חוֹטֵף כָּךְ אֶסְתֵּר חוֹטֶפֶת הַמְּלוּכָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ב, ח): וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר וגו'. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, (אסתר ח, א): בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, (אסתר ח, ב): וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן, מְדַבֵּר בְּאַרְצוֹ, מַה הַזְּאֵב הַזֶּה חוֹטֵף, כָּךְ הָיְתָה אַרְצוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין חוֹטֶפֶת אֶת פֵּרוֹתֶיהָ. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, זוֹ יְרִיחוֹ שֶׁהָיְתָה מַבְכֶּרֶת. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, זוֹ בֵּית אֵל שֶׁהִיא מַאֲפֶלֶת. רַבִּי פִּינְחָס פָּתַר קְרָיָא בַּמִּזְבֵּחַ, מַה הַזְּאֵב הַזֶּה חוֹטֵף, כָּךְ הָיָה הַמִּזְבֵּחַ חוֹטֵף אֶת הַקָּרְבָּנוֹת. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, (במדבר כח, ד): אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, (במדבר כח, ד): וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.
מדרש תנחומא, ויחי י״ד - הטקסט מספריא
בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים (עמוס ג, ז). בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַסּוֹד לִירֵאָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: סוֹד ה' לִירֵאָיו (תהלים כה, ד). חָזַר וּנְתָנוֹ לַיְשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ (משלי ג, לב). חָזַר וּנְתָנוֹ לַנְּבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.
כָּל מַה שֶּׁהָיוּ הַצַּדִּיקִים עוֹשִׂין, בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עוֹשִׂין. יַעֲקֹב שֶׁבֵּרַךְ יְהוּדָה הִמְשִׁילוֹ כְּאַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. וּמְזַוְּגוֹ כְּנֶגֶד מַלְכוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה (דניאל ז, ד), וְדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִזְדַּוְּגִין לָהּ. וּלְיוֹסֵף מִזְדַּוֵּג כְּנֶגֶד מַלְכוּת אֱדוֹם.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מָסֹרֶת אַגָּדָה הִיא, שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן (ירמיה מט, כ). מֹשֶׁה
זִוֵּג שֵׁבֶט לֵוִי כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן הַמַּקְדּוֹנִי. בְּנֵי חַשְׁמוֹנָאִי שֶׁהֵן מִלֵּוִי, לֵוִי שֵׁבֶט שְׁלִישִׁי, וְזוֹ מַלְכוּת שְׁלִישִׁית. לֵוִי שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת, יָוָן שָׁלֹש אוֹתִיּוֹת. זֶה מַקְרִיב פָּרִים, וְזוֹ כוֹתֶבֶת בְּקֶרֶן הַשּׁוֹר, אֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֵלּוּ מְרֻבִּין, וְאֵלּוּ מְעוּטִין. מֹשֶׁה רָאָה אוֹתָן וּבֵרֲכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ (דברים לג, יא).
מֵקִישׁ לְבִנְיָמִין כְּנֶגֶד מַלְכוּת מָדַי, שֶׁמָּרְדְּכַי פוֹרֵעַ מִמֶּנָּה, שֶׁהוּא מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין. וּכְתִיב בְּמַלְכוּת מָדַי, וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב (דניאל ז, ה). שֶׁהֵקִישָׁהּ כְּנֶגֶד שֵׁבֶט בִּנְיָמִין שֶׁנִּמְשָׁל בִּזְאֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף. מָה זְאֵב חוֹטֵף, כֵּן שִׁבְטוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין חוֹטֵף. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם (שופטים כא, כא). הֲרֵי כְּשֵׁם שֶׁהַזְּאֵב חוֹטֵף, כָּךְ בִּנְיָמִין.
וְכֵן בְּשׁוֹפְטִים בְּאֵהוּד, וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָךָ שְׁנֵי פֵיוֹת (שופטים ג, טז), שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים, שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ, וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם (תהלים קמט, ו), שֶׁזּוֹכֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא.
נִכְנַס אֵצֶל עֶגְלוֹן, אָמַר לוֹ: דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָלַקְתָּ לִי כָּבוֹד וְעָמַדְתָּ מֵעַל הַכִּסֵּא, חַיֶּיךָ, אֲנִי מַעֲמִיד מִבִּתְּךָ בֵּן שֵׁיֵּשֵׁב עַל כִּסְאִי. וְאֵיזוֹ, זוֹ רוּת הַמּוֹאֲבִיָה. כֵּיוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה, וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ (דה״א כט, כג). מַה כְּתִיב בְּאֵהוּד, וַיִּקַּח אֶת הַחֶרֶב מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, מְדַבֵּר בְּאַרְצוֹ.
בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, מְדַבֵּר בְּאַרְצוֹ שֶׁהִיא מְבַכֶּרֶת פֵּרוֹתֶיהָ. לְפִיכָךְ בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד. וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, זוֹ בֵּית אֵל הַמְּלַקֶּשֶׁת פֵּרוֹתֶיהָ.
בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, מְדַבֵּר בְּשָׁאוּל. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וְגוֹ' (ש״א יד, מז). וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶת בָּנָיו וְנֹשׂא כֵלָיו (ש״א לא, ו). הֱוֵי, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל.
דָּבָר אַחֵר, בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, מְדַבֵּר בְּאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת (אסתר ז, א). וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן.
דָּבָר אַחֵר, בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, מְדַבֵּר בַּקָּרְבָּנוֹת. בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר (שמות כט, לט). וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי וְגוֹ'.
וּמְדַבֵּר בַּמִּזְבֵּחַ שֶׁהָיָה אָמָּה אַחַת מִן הַמִּזְבֵּחַ בְּתוֹךְ חֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיְתָה הָאֵשׁ זָזָה מִתּוֹךְ חֶלְקוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם (דברים לג, יב).
משנה תורה, הלכות שחיטה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
והלכות שחיטה בכולן אחת הן, לפיכך השוחט בהמה או חיה או עוף מברך תחלה אקב"ו על השחיטה ואם לא בירך בין בשוגג בין במזיד הבשר מותר, ואסור לאכול מן השחוטה כל זמן שהיא מפרכסת, והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם ואינו לוקה ומותר לחתוך ממנה אחר שחיטה קודם שתצא נפשה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ומניחו עד שתמות ואח"כ יאכלנו.
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
מצוטט ב־9 עמודים
תורת מנחם 1
- נו - שנת תשכ"ט - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן, ה'תשכ"ט סה"מ תר"ם ח"א ע' ריג
תורת שמואל ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 8
- תרל"א ח"א ‹ מאמרים ‹ וכל העם רואים ‹ קסו סה"מ תר"ם ח"א ע' רט
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ במשנה וכו' ר' נהוראי ‹ צו סה"מ תר"ם ח"א ע' רי
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ שלש רגלים תחוג לי ‹ רטז סה"מ תר"ם ח"א ע' רי
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ומעתה כו' הוקבעו המועדים ‹ רכב סה"מ תר"ם ח"א ע' ריב
- תרמ"א ‹ מאמרים ‹ ושאבתם מים בששון ‹ שסד סה"מ תר"ם ח"א ע' ריד
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ שלש רגלים תחוג לי ‹ תפה סה"מ תר"ם ח"א ע' רי
- תרמ"א ‹ הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ‹ את חג המצות תשמור ‹ תפח סה"מ תר"ם ח"א ע' ריב
- תרמ"א ‹ הנחות ‹ שלש רגלים תחג לי ‹ תקלח סה"מ תר"ם ח"א ע' ריב

