ויסעו ממרה

א'שעחויסעו ממרה

ויסעו ממרה ויבאו אילימה וגו' עיין באו"ת מהמגיד נ"ע על פסוק זה בענין ההעלאות מדברים תחתונים בענין ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, מים המרים נק' השכל שבמדריגות התחתונות מים התחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא, וזהו כמו במי סוטה שלקח מקרקע המשכן שנתמשכן בשבירה, ואם לא טמא הוא נהפך המחשבה זרה אצלו לזרע (ע' סד"ה ויאבק איש בת"א פ' וישלח) שמכחה נתחזק לעבודתו ית', כידוע שבכל דברים רעים יש דבר טוב (ע' ת"א פ' תשא בד"ה שמאלו תחת לראשי וע' זח"ג קע"ח ב' אלמלא דינא כו' וע' רבות ר"פ חקת ע"פ מי יתן טהור מטמא) אבל אם הוא טמא ח"ו אזי רע לו (ועזח"ג אמור צז"א רזא דסתרא דא תרתין אחתין כו' דהא בדיקו דאשת חיל כו') וזהו ויבאו מרתה שנפלו לדבר רע (י"ל היינו ק"נ עה"ד טו"ר, א"נ כוונתו לדבר רע ממש ח"ו ה' ישמרנו, והכל א' כי ממי נמשך הרע משלוחי הדין שמגבורות קשות דנוגה) ולא יכלו לשתות שהאהבה שבגבורה לא נתגלה להם (ר"ל דהרע הוא ע"ד כי מנסה ה' אתכם לדעת כו' וכמו כי ה' אמר לו קלל כמ"ש בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו ובאגרת הקודש א'שעטסס"י^*, וכשעומד בנסיון ומקבל באהבה אזי שובר הקליפה והדין הקשה ונמשך ומתגלה הניצוץ אלקות שבו, וזהו ענין האהבה שבגבורה כי חושך שבטו שונא בנו כו' ברבות ר"פ שמות והקב"ה רמז לאברהם שיבחור שעבוד מל' כו', אכן כשבועט ולא יכול לקבל ח"ו נק' ולא יכלו לשתות, והטעם) כי מרים הם פי' העם לא היו טובים שאם היו טובים הי' אדרבה משם בא להם טובה יתירה שבכל דין יש בתוכו חסד ואם היו שוברין הדין היו באין להטוב (ועמ"ש סד"ה ויעש משה נחש נחשת ובאגה"ק סי' י"א וסי' כ"ב, וכן פי' ברבות ויקהל פ"ן כי מרים הם א"ר לוי הדור הי' מר במעשיו), וזהו ויסעו ממרה ויבאו אלימה הוא אותיות אלקים רק הצירוף הוא כך אלי מה (ור"ל שנתהפך מהמרירות והדין הנמשך משם אלקים לבחי' חסד הנק' אלי) מה נק' דבר שאינו מושג, והחסד שבדין אינו מושג וזהו אלי הוא חסד ומה לשון אינו מושג, ואלי אל יוד החסד הנמשך מהחכמה (ר"ל שעי"ז באו לבחי' החסד הנמשך מהחכ' שהוא מה שלמעלה מההשגה היינו למעלה מהחסד הנמשך מהבינה כו' ע' באג"ה סי' ד' שהוא ענין האהבה שלמעלה מהשכל המושג, ובאו לבחי' זו ע"י ויסעו ממרה כו' כנ"ל שהוא בירור האהבה שבגבורה כו', ע' בהרמ"ז פ' שמיני דל"ח סע"ב בענין אלישבע ובמא"א אות א' סע"ח אלישבע נק' המל' בהיותה מתוקנת ומקבלת הש"ע נהורין שהם סוד אלי ויש לה מוחין דאימא ס"ג הנק א"ל וזהו אלי שבע, א"כ עד"ז י"ל בפי' אלימה שע"י שמבררת בחי' מרה דאתהפך מרירו למיתקו כו' נמשך גילוי ש"ע נהורין ושם ס"ג כו', וזהו ושם י"ב עינות מים וע' תמרים, להעיר מענין יריחו עיר התמרים בחי' צדיק כתמר יפרח כו' צדיק עליון וצדיק תחתון ונמשך ג"כ ע"י בירור מרירו כי תמר לשון מרירות אלא שהוא ג"כ גימ' שמש שעי"ז נעשה מיתקו דבש תמרים). וע' מכ"ז ג"כ בת"א פ' בשלח סד"ה וירא ישראל, ומענין מרירו למיתקו בפ' מקץ בד"ה נר חנוכה מצוה, ובזח"א בראשית ד"ד סע"א ובהרמ"ז שם המתקת ק"נ להחזירה אל הקדושה כו' וטעמין מרירו למיתקא שמרירות היסורין טועמין בהם טעם מתוק והמק"מ כ' הדין שהוא מר ממתיקין אותו, ויש לומר שני הפירושים שע"י שטועמין בהם טעם מתוק ע"י התבוננות שאין רע יורד מלמעלה ומלובש בזה טוב הגנוז כמ"ש באגה"ק סי' י"א עי"ז באמת נמתק הדין.

ברבות סדר כי תשא פמ"ג קנ"ז ד', ורבנן אמרי מהו ויחל משה עשה את המר מתוק, ויחל משה לשון חלוי (מתיקות כד"א חורפיה מחליא ליה מ"כ, וע' בערוך ערך חל הרביעי שהביא תרגום החדלתי את מתקי ית חליי, מה מתוק מדבש תרגום מה חלי מדובשא, ותהי בפי כדבש למתוק תרגום כדבש חלי, וכן הביא מפי"ד דשבת דק"ט אתרוגא חליתא, ופ"ק דמגילה ד"ז אנא שדרי ליה חוליא איהו שדר לי חורפא, ובפ' אין מעמידין דל"ח חוליי לא תבעי לך דודאי שרו מרירי לא תבעי לך דודאי אסירי, ובפ' שני דערוכין ד"י ע"ב היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי לי' חליל דחלי קלי' פרש"י מתוק קולו א'שפלשמוע, ואפשר ענין החליל של בית השואבה שהוא ע"י ויחל משה כו' היינו ע"י עשי"ת שנמתקו הגבורות כנודע אזי נעשה ממרירו למיתקא ולכן מזמרין בחליל שמתוק קולו כו'. ואפשר ג"כ ויחל מלשון יהללו שמו במחול, ראש חולה עיגול, שע"י מה ממתיק הגבורות ע"י שממשיך מבחי' סוכ"ע העיגול הגדול כענין ועתה יגדל נא כח, וע' בהרמ"ז ר"פ חקת מתיקין מצד הדעת כי בו מתחברים החו"ג ונמתקים הגבורות עכ"ל, ובזה יובן המדרש ויחל משה אבל בימי דניאל כתיב לא חלינו כו' ע"ש בכי תשא פמ"ג והיינו כי משה הוא בחי' דעת וזהו משה מלגאו ויעקב מלבר כי יעקב תפארת ומשה דעת פנימיות התפארת וע"כ משה דוקא יוכל להמתיק הגבורות כו' כי הדעת ממשיך מהכתר ע' בת"א ע"פ ויקהל משה ועמ"ש ע"פ ואלה המשפטים, ועו"ש בהרמ"ז לפי שע"י הדעת נעשה חיבור ויחוד פנימי דחו"ב כו') כיצד כו' כיון שבאו ישראל למרה כו' המים הללו למה נבראו כו'. י"ל מרה הוא ק"נ המעורב טו"ר, ובמא"א אות מ"ם סצ"ב מר מצד הדינים כו' גם המל' נק' מרה כשהדינים גוברים בה כו' ב"פ ש"ך דינים גי' תמר מר"ת נפש במרירותה עומדת עכ"ל, והי"נ שם הביא מהלק"ת פ' בשלח ע"פ ויבאו מרתה ב"פ ק"ך צירופי אלקים גי' מר, ומהמא"א נראה היינו אחיזת ק"ך צירופים של החיצונים בק"ך דקדושה, עו"ש במא"א סצ"ד מרה נק' לילית אחריתה מרה כלענה עכ"ל, והי"נ הביא מהזח"ג פנחס דרל"א. וז"ש רז"ל פ"ט דב"מ דק"ז מחלה זו מרה כו' וכולן פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן, כי ק"נ הנק' מרה היא מקור כל מחלה שלכן שכינתא היא מרעא בגלותא וכמו החולה מתאוה לדברים רעים כך הוא חולי הנפש כו' וכולן פת שחרית היא התורה הנק' לכו לחמו בלחמי, ושחרית ע"ד השכם והערב עליהן בביהמ"ד, במלח היא הקבלה שנותן טעם בפת וקיתון של מים הוא תושבע"פ מבטל ק"נ וכמו במרה נמתקו המים ע"י ויורהו עץ היינו התורה שנק' עץ חיים היא כו'.

וז"ל הפרדס בעה"כ ערך מרה היא מסט' בישא חרבא דמלאך המות כו' תלויה בכבד זרזיר אצל עורב מפני שהוא מינו עכ"ל ובערך יותרת הכבד האריך בזה וסיים וכמו שיש בקדושה זכר ונקבה כן בצד הטומאה כבד זכר ויותרת נקבה והוא ענין המרה כו', ועמ"ש במ"א ע"פ כבד לב פרעה, וא"כ מים המרים הם מ"ן דקליפה שלעומת באר מים חיים דקדושה כו' ע"ד המבואר בזח"ג דרס"ו ע"א בענין אותי עזבו כו' לחצוב להם בורות נשברים, וכמו"כ יש ענבי ראש אשכלות מרורות ופי' בזח"א מקץ דף קצ"ב ע"א שהם דינים הקשים, וע' בפ' תרומה דקמ"ד סע"א ובמא"א בערך ענבים באות ע' סכ"ה ובערך יין אות יוד ס"י שיש יין דקדושה ויין דקליפה. ועכ"פ עיקר מרה היא ק"נ ואף שהמל' נק' ג"כ מרה היינו ע"י התלבשותה בק"נ כמ"ש רגליה יורדות כו', וזהו שהי' משה מהרהר כו' מוטב הי' אלו לא נבראו, היינו כי למה נבראו הקליפות והיצה"ר עד שיש מלחמה עצומה להכניעם, א"ל הקב"ה לא תאמר כן כו' עשה את המר מתוק כו', והיינו כמשנ"ת בד"ה אלה מסעי קושי' זו ותירוצה שהוא כמ"ש רז"ל ע"פ והנה טוב מאד טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר כי דוקא ע"י שהיצה"ר נהפך לטוב יבא לבחי' מאדך בלי גבול, שבחי' א'שפאבלי גבול זה נמשך דוקא מצד המנגד המסתיר, כי הנפש מצד עצמה היא מוגבלת ושיבא לבחי' בלי גבול זהו ע"י בירור נה"ב, ועמ"ש בד"ה מי מנה בענין אף עשיתיו, ועמ"ש ג"כ בד"ה ואתה תצוה בענין שמן זית, כי ענין הזית הוא שיש בו מרירות כו' והיינו ענין הגוף ונה"ב שמנוגה ומשכא דחויא וכותשים אותו עד שמוציאין ממנו שמן היינו בחי' חכ' כו' וענין כתישה זו היינו להיות בבחי' אתכפיא סט"א ע"י לשארית נחלתו שמשים עצמו כשיריים כו' ע"ש, הרי בחי' השמן שהוא בחי' עליונה נמשך דוקא ע"י בירור הזית שהוא מר היינו מק"נ כו' וזהו ענין שיש יתרון לחכמה מן הסכלות דוקא כנזכר פ' תזריע דמ"ז ע"ב.

ולהבין עוד בזה י"ל ע"ד שנתבאר לעיל שהמלכות נק' מרה והיינו כמ"ש וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים, בעבודה קשה דא קושיא בחומר דא ק"ו ובלבנים ליבון הלכתא ובכל עבודה בשדה ברייתא כנז' ברע"מ פ' בהעלותך דקנ"ג ע"א, הרי נק' בחי' תושבע"פ וימררו את חייהם, והטעם ע"ד שנק' תושבע"פ אילנא דטו"ר והרי היא מל' דאצי' ומבואר התירוץ באגה"ק סי' כ"ו וז"ל כשהמל' דאצי' מתלבשת בק"נ כדי לברר הניצוצות שנפלו^* בשבה"כ אזי גם המל' דאצי' נקראת בשם עה"ד טו"ר לגבי ז"א דאצי' שאינו יורד שם ונק' עץ החיים והנה התלבשות בק"נ^* ה"ס גלות השכינה שמשפעת לחיצוני' כו' עכ"ל, ובמא"א אות ג' סי"ח פי' גלות השכינה הוא רדת מל' של כל עולם לעולם התחתון ממנה עד רדת מל' דעשי' לעולם הקליפות שתחתיה וזהו עיקר גלות השכינה עכ"ל וזהו ענין רגליה יורדות כו' ואזי נק' מר"ה, וז"ש ברות סי' א' כ' שאמרה נעמי אל תקראן לי נעמי קראן לי מרה כי המר וגו', וע' ברבות ברות על פסוק זה מ"ד ד' ובזח"א לך לך פ"א א', ועכ"ז התלבשות זה הוא בשביל הבירור וע"י שמבררת ק"נ נעשית אחעט"ב, וזהו ענין בדיקו דאשת חיל במים המרים ועי"ז ונקתה ונזרעה זרע כו'. והענין מבואר ברע"מ פ' אמור דצ"ז ע"א גבי וההוא קרבנא איהו מן שעורים כו' אשת חיל קריבת גרמה לגבי כהנא רבא כו' והיינו כי שעורים הוא מאכל בהמה שם ב"ן שמברר רפ"ח ניצוצים שנפלו בק"נ, שעורה שעור ה' ה"ג שהשתלשלות הגבורות נמשך מזה גבורות קשות דק"נ וכמ"ש ג"כ בענין פרה אדומה פר ה' ולכן שעורה בשין שמאלית, ומזה נמשך סערת ה' חמה כו' על ראש רשעים יחול, בירמי' ססי' למ"ד כ"ג, וכן מ"ש רוח סערה באה מן הצפון כו' שהוא בג"ק שלמטה מנוגה שהשתלשלותם מנוגה ושם בחי' שעורה כו' והמל' מתלבשת בק"נ לברר ק"נ וזהו ענין בדיקו דאשת חיל שאף שנסתרה ונתלבשה במקום טומאה בחי' אסתר ע"ש הסתר אסתיר פני, ועד"ז נאמר בדוד ויסתר דוד בשדה בש"א סי' כ' כ"ד, עכ"ז טהורה היא ולא נטמאה ח"ו כמ"ש ברע"מ ר"פ תצא דרע"ו א' ובהרמ"ז שם ועז"נ וכבודי לאחר לא אתן כו' ואדרבה על ידי התלבשותה בק"נ מבררת הניצוצים ולכן ע"י מים המרים דק"נ ונקתה א'שפבונזרעה זרע שהמר נהפך למתוק כו' וכמו בקרבן עומר שהוא ג"כ מן השעורים דוקא שהן מאכל בהמה לברר נה"ב שבאדם ע"י בירור זה במ"ט ימי הספירה נמשך אח"כ בשבועות מ"ת גילוי רצונו וחכמתו למטה, משא"כ אם טמאה היא היינו שנטמאה ונתקשרה לג"ק הטמאות ע"י שנבעלה ומעלה מעל באישה כו' ונק' אשת זנונים היא מל' דנוגה שנעשית מקור לג"ק הטמאות, אזי ובאו בה מים המרים שהם הגבורות קשות דק"נ וצבתה בטנה כו' כי אצלה מים המרים הם מתקשרים לג"ק שהם רע גמור ואין להם בירור והם פועלים בה הדין כי עולה ומסטין יורד כו', ורק האשת חיל תוכל לברר המים המרים דק"נ להפכם ממרירו למיתקו כו' דוגמת שהמתיק משה מי מרה כו' וכמ"ש ענין זה ברע"מ פ' נשא דף קכ"ד ע"ב הה"ד ויבאו מרתה כו' כגוונא דנסיונא דסוטה אי סטת כו' ואי לא סטת כו' ע"ש וזש"ש דצ"ז א' רזא דסתרא דא תרתין אחתין כו' שכיון שהמל' מתלבשת בק"נ נעשו כמו תרתין אחתין דוגמת התלבשות נה"א בנה"ב, ולכן בדיקו דאשת חיל סמא דמותא לאשת זנונים ע"ד צדיק אוכל לשובע נפשו ועי"ז ובטן רשעים תחסר להיות חיל בלע ויקיאנו כו', וזהו ג"כ ענין עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כו', וזהו ענין שתושבע"פ נק' ג"כ וימררו כו' שהמל' בהתלבשות בק"נ נק' ג"כ מרה שהרי הם כמו תרתין אחתין, אך אדרבה עי"ז היא מתעלית כו' וזהו ג"כ ענין מעשה דתמר עם יהודה כי תמר נק' ע"ש המרירות בהתלבשותה בק"נ, אכן עי"ז ונקתה ונזרעה זרע שממנה יצאה מלכות דוד ומשיח כו' וזהו ענין דבש תמרים שהמרירו נהפך למיתקא, ועמ"ש במ"א בענין מררי ב"פ מרירות כו', וכן תושבע"פ נקראת ארץ זבת חלב ודבש מתיקות התורה וכמו דבש תמרים כנ"ל.

ברבות כי תשא פמ"ג הנ"ל א"ל משה לא כך אמרת לי במרה כו' הוי מתפלל ואמור עשה את המר מתוק ואף עכשיו חלי מרירתן של ישראל ורפא אותן הוי ויחל משה עכ"ל. דהנה ענין התשובה עי"ז הזדונות נעשו כזכיות, ומבואר ענין זה בת"א סוף דרושי פורים דקס"ה ע"ג שזהו ענין מור שהוא מדם חיה ידוע שנקרש בחטוטרת שבצוארה ונעשה בושם הנק' מר, דהיינו שהמר נהפך לבושם על ידי בחי' כי עם קשה עורף הוא דלשבח קאמר כמ"ש ברבות שם ס"פ מ"ב סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבח כו' היינו אתכפייא אף למס"נ כו' הרי כח קשה עורף הנ"ל להפך המרירות למיתקא ולבושם ממש שהזדונות נעשו כזכיות ממש דוגמת דם חיה שנהפך בעורף שלה למר ולבושם הנ"ל ועז"נ ויחל משה להפך מרירו למיתקא, ונק' בחי' זו רפואה כמו שכתוב ארפא משובתם, כי התורה נק' לחמו בלחמי, אך הלחם מהני לבריא אבל למי שחלה חולי הנפש צ"ל תשובה שהיא מהפכת הזדונות לזכיות ונק' רפואה וזהו חלי מרירתן כו' ורפא אותן כו' וכמאמר סלח לנו אבינו כי חטאנו כו' דלפי שחטאנו ע"כ ההכרח שתרפא אותנו ולא די בהמשכת רצה"ע שע"י תומ"צ הנק' לחמו בלחמי אלא צ"ל המשכת רעוא דכל רעוין והוא ענין הסליחה סלח לנו כו', ועל המשכה זו נאמר ויחל משה.

א'שפגועתה נבא בס"ד על סדר הפסוקים ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וגו'. פי' מים סוף הוא עלמא דאתכסי' ומדבר שור הוא עלמא דאתגליא, כי פי' שור הוא מלשון בחי' ראי' והבטה כמו בנות צעדה עלי שור בפ' ויחי ופירש"י עלי שור על ראייתו כמו אשורנו ולא קרוב. והנה כאשר הלכו בים שהוא עלמא דאתכסייא אשר שם השיגו שם הוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות כמ"ש בת"א פ' בשלח ע"פ וירא ישראל את היד הגדולה כו', על כן לא רצו כלל ליסע ולינתק א"ע מבחי' זו שהיא ההתדבקות בבחי' עצמות אור א"ס שהוא הסוכ"ע כנ"ל, ובאמת צריך שיהי' גלוי אור א"ס בעלמא דאתגלי' ע"י תורה ומע"ט כידוע להיות דירה בתחתונים דוקא, וזהו ויסע משה את ישראל מים סוף שהסיען משם בעל כרחן אע"פ שלא רצו, ועמ"ש בד"ה כי תבאו אל ארץ מושבותיכם גבי ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך ומ"ש בד"ה בחודש השלישי בענין אנשי יריחו שהיו כורכים את שמע ולא היו מפסיקים בבשכמל"ו שהוא ג"כ שלא רצו בבחי' עלמא דאתגלי' שרגליה יורדות כו' כדלקמן בענין מדבר שור שממנו נמשך ויבאו מרתה כו' ואעפ"כ אין הלכה כאנשי יריחו, וזהו ויצאו אל מדבר שור והוא כענין הירידה מהעלם דטורי חשוכא לגילוי דטורי נהורא. וברבות בשה"ש ס"פ משכני אחריך נרוצה פי' שענין ויסע משה היינו ענין משכני אחריך נרוצה, היינו כיון שמשה המשיך להם קי"ס גילוי שם הוי' דלעילא שזהו ענין משכני לכך אחריך נרוצה גם בבחי' אחריך היינו מדבר שור עלמא דאתגליא הנק' אחרי הוי' כו' עיין בפ' ויקרא ד"כ. וברבות בשה"ש בפסוק כתפוח בעצי היער י"ד ג' איתא א"ר נחמן ויצאו אל מדבר שור מלמד שנתנבאו על עצמן שעתידין להעשות מחנות מחנות דגלים דגלים שורות שורות כו', היינו פירוש שור לשון שורות והיינו ענין ד' מחנות שכינה שהם הד' דגלים שכ"ז נמשך להם ע"י ירידתם בעלמא דאתגליא להיות דירה בתחתונים להמשיך הגילוי למטה כמו למעלה. ובע"ח פי' ישורון לשון שורה ועמ"ש רש"י באיוב סי' ל"ג כ"ז בפי' ישור על אנשים יעשה שורה של אנשים, וע' במא"א אות יוד סמ"ו בענין ישורון, והי"נ הביא מהזח"א וישלח קע"ז ב' ישורון כד"א ישור על אנשים בגין דנטיל שורה להאי סטרא ולהאי סטרא ובגין אינון תרין שורין אקרי ישורון כו', ופי' בזהרי חמה תרין שורין הן חו"ג והתפארת מיישר ביניהם ומחבר חו"ג והיינו ענין ג' קווין חח"ן קו ימין זהו שורה א' בג"ה משמאל זהו שורה משמאל וקו האמצעי מיישר ביניהם ומחברם ע"י שממשיך מבחי' אין מבחי' כתר כענין עושה שלום במרומיו כו', והנה זהו ענין שורות שורות ג' קוין הנ"ל או חב"ד חג"ת נה"י כו', וכ"ז נמשך לו ע"י הירידה במדבר שור כנודע מענין מי זאת עולה מן המדבר עילוייה מן המדבר כי יתרון אור נמשך מן החושך וכמ"ש בזח"ב ס"פ תצוה קפ"ז א'. וברבות בשלח פכ"ד בענין מדבר שור בזכות מ"ש באברהם וישב בין קדש ובין שור, י"ל הפי' ג"כ אברהם המשיך מבחי' קדש שהוא חכ' עילאה שבו מלובש א"ס ב"ה הסוכ"ע לבחי' שור הוא עלמא דאתגליא, וגם אברהם שהוא חסד הוא בין קדש ח"ע לשור ח"ת. עו"ש ברבות שור לשון חומה שכן לעתיד נאמר ואני אהי' לה נאום ה' חומת אש כו' היינו לע"ל יהי' א'שפדגילוי סוכ"ע ממש למטה וזהו ענין מדבר שור, ובזח"ב בשלח ד"ס ע"א מאי מדבר שור, מדברא דהוו בעאן לאסתכלא בי' זיוא יקרא דמלכא קדישא, ולע"ל זהו ענין כי עין בעין יראו והיינו שבחי' סוכ"ע שנק' שור לשון חומה יומשך להיות בבחי' גילוי בעלמא דאתגליא.

ויבאו מרתה. ברע"מ פ' נשא קכ"ד ב' בגין דהוו ישראל עם ערב רב כולהו הוו אילנא דטו"ר ועל דא חציו מתוק מסטרא דימינא וחציו מר מסטרא דשמאלא ובזמנא דערב רב הוו מחטיאין לון לישראל הוי כאילו הוו כולהו מסטרא דרע ומיא אתהדרא כולהו מרירן כההוא עץ מר במיא הה"ד ויבאו מרתה כו' עכ"ל מלשון זה משמע דק"נ הנק' אילנא דטו"ר עדיין רק חציו מר ושיהיו מים המרים זהו כשק"נ מתחברת לג"ק הטמאות, ואפשר לדחות דאילנא דטו"ר היא המל' ולא ק"נ כו', וע' בזח"ב שמות ט"ו ב' בענין שקדים ת"ח שקדים מנהון מרירן ומנהון מתיקן ורמיזא אית לון אית מארי דדינא קשיא כו' וישקוד ה' על הרעה כו', להעיר מענין מרים.

ולא יכלו לשתות מים ממרה מבואר לעיל בשם המגיד נ"ע והיינו כדאיתא בזח"א דף ד' ע"א מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירו למיתקא עד לא ייתון הכא עכ"ל, וכ' הרמ"ז שם וז"ל זה כלל גדול בעבודת ה' ורמוז בפ' סו"מ וע"ט ירצה הרע תעשה אותו טוב והוא המתקת קליפת נוגה להחזירה אל הקדושה וזה בעשיית המצות ולימוד התורה וקבלת היסורין שהוא אחת ממ"ח מעלות שהתו' נקנית בהם שבזה מזדכך החומר וחוזר רוחני ואמר וטעמין מרירו למיתקא שמרירות היסורין טועמים בהם טעם מתוק עכ"ל. ועמ"ש ע"פ כי נר מצוה כו' ודרך חיים תוכחות מוסר הרי שדרך חיים שהוא העוה"ב או פנימיות התורה שלמע' מנר מצוה ותו"א שהוא חיצוניות התורה הנה הוא נמשך ע"י תוכחת מוסר דוקא כי ע"י היסורין נזדכך הכלי עד שיוכל לקבל גילוי הפנימיות, וע' בהרמ"ז ר"פ פנחס ע"פ מוסר אביך וע' בת"א פ' יתרו בד"ה וכל העם רואים שלכן נק' גלות מצרים כור הברזל כו', וזהו ענין לשתות מים ממרה דוקא שמבחי' מרירות היסורין ה"י יומשיך לו לשתות מים עליונים כו', ואפשר ג"כ מהפכין חשוכא לנהורא ע"י קיום מ"ע ולימוד התורה וטעמין מרירו למיתקא ע"י קיום מצות ל"ת וד"ס שזהו בחי' עליונה יותר ועז"נ שחורות כעורב כו', וז"ש ושם נסהו היינו אם יוכלו לשתות מים ממרה ע"ד הנ"ל שזהו ענין הנסיונות, וזהו ונפש רעבה כל מר מתוק פי' ונפש רעבה היינו ע"ד למען ספות הרוה את הצמאה שכנ"י נק' צמאה ליוצרה וזהו רעבים גם צמאים ולכן כל מר מתוק דטעמין מרירו למיתקא כנ"ל.

והנה המגיד נ"ע פי' בענין ולא יכלו לשתות מים ממרה שהאהבה שבגבורה לא נתגלה להם, ויובן זה עפמ"ש במ"א ע"פ אז תשמח בתולה במחול כו' והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם בירמי' סי' ל"א י"ג ונזכר בגמרא פ"ט דברכות דנ"ה ע"ב לאומרו בהטבת חלום כי גם הגלות בבל נק' היינו כחולמים, וזהו ענין שלש הפוכות להפוך המר למתוק והאבל א'שפהלששון. ויש להבין גם אם יבנה בהמ"ק בב"א ולא יהי' אבל בט"ב מדוע יהי' יו"ט ושמחה בט"ב הלא אין כאן אלא היציאה מן היגון ויהי' א"כ כאילו לא נחרב שלא הי' ט"ב יום מר ואיך יהי' יו"ט. אך הענין יובן ע"פ הקדמה הידוע דכל עיקר ההשתלשלות הוא במדת החסד כמ"ש חסד אל כל היום שהרי כל השפעה גם של הגבורות הוא חסד כשיורד ומתצמצם בשביל המקבל שיוכלו לקבל, ומכש"כ ההתלבשות שמתלבשים זב"ז מעילה לעלול בירידות המדריגות בודאי חסד גדול הוא כגון מתלבש השכל במדה שזהו חסדים מגולים מצד שחפץ ורצון הטוב להטיב הוא שמתלבש בכמה לבושים כדי שיוכל המקבל לקבל השפע וכל שהחסד יותר אזי יותר נמשך ומתלבש בכמה לבושין כו' (ע"ד וידבר שלשת אלפים משל, וכן התורה נק' תורת חסד לפי שהיא בחי' ירידה שירדה ח"ע ונתלבשה למטה ונק' משל הקדמוני) ונמצא כל עיקר התלבשות הפרצופים הוא מחמת חסד עליון וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה (וזהו ג"כ ענין יומם דאזיל עם כולהו יומין שהוא החסד שנותן כח בכל הספירות שיהיו נמשכים ומתפשטים כמ"ש הרמ"ז פ' אמור דק"ג ע"ב גבי ודא עננא חדא דכולהו קשירין בי', והיינו כנ"ל שלהיות המשכה והתפשטות מכל בחי' זהו מחמת החסד), והנה עכ"ז חסד זה אינו פנימיות החסד לבד אלא בחי' חיצוניות לבד (כי בכל השפעה א"א להתגלות הפנימיות ממש כמ"ש במ"א בביאור ע"פ ששים המה כו' אחת היא יונתי) אבל הפנימיות אינו מתגלה אלא בההיפוך דהיינו כשמתלבש בדין וצמצום גמור זהו נמשך דוקא מפנימיות החסד, ויובן זה עד"מ אב האוהב את בנו מצד הטבע הנה אהבה זו ישנה בלבבו אליו בתמידות אך הוא בהעלם בטבע אב לבן, והנה כשהבן נופל לארץ או מתטנף בצואה וכדומה אזי ירגז ויכעס עליו האב מאד על אשר הושפל ונמאס כ"כ והרי כעס זה הוא בא לידי דין גמור שמכהו ומייסרו ע"ז אבל עכ"ז אע"פ שהכהו ועשה בו הדין הנה האהבה הוא שהכריחו לכך כ"א לא הי' אוהבו לא הי' אכפת לו כלל אם הושפל או נמאס כמו שלא יכעוס בנפול לארץ בן חברו כו', ואדרבה בכעס זה באה האהבה הטבעית בהתגלות גדולה ובהתלהבות רשפי אש תשוקת עוז האהבה ביתר שאת הרבה מכמו שהי' האהבה תחלה בהעלם בלבבו שהרי מחמת עוז אהבתו אליו נגע ללבבו מה שנטנף בצואה, וכל שהבן יקר בעיניו יותר אזי יותר יגע ללבו כו', נמצא האהבה נתגברה יותר בשעה שכעס ורגז עליו והיא בחי' פנימיות עוז האהבה (שנגע ללבו מאד עד שנתלבש גם בהדין שהוא היפך מחיצוניות האהבה וחסד, ואי"ז אלא מחמת פנימיות האהבה שגובר על חיצוניות האהבה והחסד ומבטלה ומתלבש בהיפוכה) ומתחלה הי' בלבו רק חיצוניות האהבה כו' (ועמ"ש במ"א ע"פ כרע שכב כארי וכלביא שבחי' החסד שבגבורה זהו ענין ארי ולביא כי ארי' גימט' גבורה ואעפ"כ פני ארי' אל הימין והוא הענין כנ"ל, ואפ"ל שכב כארי זהו ענין הגלות כמ"ש האלשיך והוא מענין על משכבי בלילות וזה נמשך מבחי' החסד שבגבורה כדלקמן). אך התלבשות גבורות ודין שהפנימיות אהבה מתלבשת בכעס של רוגז להכותו דהיינו בהפכה ממש, נמצא בכעס זה יש שני הפכם דהיינו הפנימיות של כעס זה הוא רק בחי' חמימות רשפי אש תשוקת האהבה וחיצוניות הכעס בא לידי דין גמור להכותו א'שפוולייסרו היפך האהבה והיא הלבשה בדבר המנגד ממש, אבל אין ההלבשה אמת, שהרי אנו רואים אחר שיוסר ההלבשה של ההכאה נשאר פנימיות הכעס לבד דהיינו עוז אהבתו שהביאתו לידי כעס זה ואז יבכה האב עליו בעין חמלה יתירה למה הכהו כי היתה ההכאה דין ממש, והרי אנו רואים מזה שלאחר ההכאה נשאר פנימיות האהבה שבאה ברשפי אש הכעס בהתלהבות יתירה בשביל הדין להכותו אבל אחר ההכאה נשארה במעלתה מצד עוז האהבה שהיא כעת בהתלהבות רשפי אש ביתר שאת הרבה מכמו שהיתה תחלה בהעלם כו'.

ומכ"ז יובן הנמשל בת"ב שנחרב בהמ"ק מפני עוונות בנ"י שהי' בבחי' כעס ורוגז גדול ששפך כאש חמתו כו' כמבואר במגילת איכה הרי כעס זה יש בו פנימיות וחיצוניות כנ"ל במשל ופנימיותו היא האהבה ברשפי אש שבאה בגילוי גדול מן ההעלם מפני שבני בכורי ישראל, הבן יקיר לי אפרים, יצר לה' מאד על לכלוכם בעוונם ועון ביטול תורה, והצער הזה הוא מחמת פנימיות האהבה דוקא כנ"ל והוא בא ברשפי אש הכעס עד להחריב ולהשחית בלע ה' ולא חמל כו' וזהו כענין הנז' בפרדס שער חמישי פ"ג בשם ספר הבהיר המים הרו וילדו אפילה, כן^* הוא במד"ר פ' בא פט"ו, מורה כי עלת וסבת הגבורה שהיא האפלה היתה החסד שהן המים וכן נדרש בזהר מיא אעדו חשוכא וראיה אברהם הוליד את יצחק, והוא ז"ל כתב וכמה קשה ענין זה להולמו כו' ע"ש ולפמש"כ אתי שפיר, וזהו הנדרש ברבות ר"פ שמות ע"פ חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר ומבואר שם דהמוסר זהו ענין הגלות שגלו למצרים הרי זה בא ונמשך מפני האהבה דוקא כדברי ספר הבהיר, אך בחי' כעס זה שבא לידי דין גמור לאחר שעשה הדין וכלה הרוגז דהיינו לע"ל שיובררו הגבורות קשות ששפך כאש חמתו תשאר פנימיות האהבה שהיתה מסותרת בהכעס, ואזי יש ריבוי תוס' אור באור חסד עליון מכמו שהי' תחלה גילוי החסד ואהבה שהוא רק בחי' חיצוניות, וזהו שלעתיד לבא יתגלה פנימיות האהבה ויהי' תשעה באב מועד ושמחה דוקא, מה שעכשיו חג הפסח הוא יום טוב וגילוי החסד והאהבה והיינו חיצוניות חסד עליון לבד שהוא ירידת השפע מעילה לעלול בהתלבשות רבות שכ"ז בחינת פנימיות האהבה הוא בהעלם כמו מה שמטבע הטוב להטיב הוא רק חיצוניות הגילוי אבל לא בריבוי ותוס' אור בהתלהבות פנימיות האהבה שהוא הנמשך על ידי הכעס כו', אך כ"ז שהכעס מלובש בחיצוניות הלבוש שהוא הדין הגמור בזמן הגלות ה"ז היפך האהבה ממש אבל אחר שינחם ה' על עמו וישוב ללבו עוז האהבה כו' הרי מחמת הכעס הקדום בא לידי גילוי פנימית האהבה (וזהו ענין שבת נחמו שלאחר ט"ב כו' וכן כל שבע דנחמתא) והיינו הטעם שלע"ל יהפכו הקללות לברכות כי הקללות הוא מצד הכעס ולאחר שקבלו השעבוד גליות יהיו הקללות עצמן ברכות יתירות מפני פנימיות האהבה שיש בהן היינו בחי' החסד שבגבו' שהוא פנימי יותר מעצם החסד כו', וזהו שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו כי אברהם הוליד את יצחק היינו חסד שבגבורה א'שפזזהו גבוה מבחי' חסד לאברהם עצמו, ובזה יובן היטב הפסוק והפכתי אבלם לששון דוקא אבלם ויגונם יהופך לששון ויו"ט, אך איך יהופך מן הקצה אל הקצה הענין הוא שגם בתחלה הי' התלבשות בכעס בבחי' שני הפכיים וכשיסירו הלבוש יתראה בגילוי בחי' הפנימיות, וזהו והפכתי שנהפך המר ממש למתוק, ואזי הוא מתיקות גבוה יותר מדבר המתוק בעצם כי הוא פנימיות האהבה, וז"ש ומתוקים מדבש ונופת צופים. וזהו ענין המדרש באיכה ע"פ השביעני במרורים הרוני לענה באיכה סי' ג' ט"ו השביעני במרורים זה יו"ט הראשון של פסח דכתיב בו על מצות ומרורים יאכלוהו, הרוני לענה מה שהשביעני בליל יו"ט הראשון ש"פ הרוני בליל ט"ב לענה הוי לילי יו"ט הראשון ש"פ הוא ליל ט"ב עכ"ל המדרש, שט"ב ופסח ענין א' הוא כנודע מהסימן א"ת ב"ש כו' שט"ב יחול ביום שחל א' דפסח וזהו א"ת כו' והיינו לפי שט"ב הוא הכעס והדין נמשך דוקא מצד פנימיות האהבה אשר חיצוניותה הוא בחי' ההתגלות חסד עליון שביו"ט של פסח שהוא גילוי אור חסד עליון בכל הפרצופים ועכ"ז הפנימיות הוא בהעלם כי אית חסד ואית חסד היינו חסד דלגאו שהוא הפנימיות וחסד דלבר שהוא החיצוניות, שהחיצוניות הוא חסד דאצי' והפנימיות הוא חסד דעתיק, וביו"ט של פסח הגילוי מבחי' אצי' אך ע"י הדין שבט"ב נמשך ונתגלה חסד דלגאו ופנימיות האהבה וכמ"ש ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה כי אהבך כו'.

ועתה מתורץ הקושי' הנ"ל בענין והפכתי אבלם לששון ונחמתי מיגונם, דלא הנחה מן היגון בלבד הוא אלא גילוי פנימיות אור האהבה וחסד שמתגלה לאחר כלות היגון שהיא אהבה עליונה יותר מגילוי האהבה שמקודם כו' ע"כ תוכן הדרוש ע"פ והפכתי אבלם לששון. נמצא עולה מזה שהחסד שבגבורה מה שהמים הרו וילדו אפילה זהו גבוה יותר מעצם החסד, ועמ"ש כה"ג ע"פ שחורה אני ונאוה שע"י בחי' שחורות כעורב נמשך גילוי עליון יותר מע"י בחי' ושער רישי' כעמר נקי, והיינו שע"י החשך של הלילה והגלות יהי' גילוי בחי' שבעתים כאור שבעת הימים שלמעלה ממדת יום כו'. וזה שאמר המגיד נ"ע בפי' ולא יכלו לשתות מים ממרה שהאהבה שבגבורה לא נתגלה להם ור"ל כי מרה זהו הדין הגמור וגבורות הקשות וכמו ת"ב שנק' יום מר, אך באמת יש בחי' מים במרה שהרי המים הרו וילדו אפילה, דהיינו שסיבת הגבורה נמשך מחמת פנימיות האהבה שמחמתה נמשך ונתלבש בדבר ההפך מהאהבה היא בחי' מרה כו', ומי שמבין דבר זה לאמתו ומקבל באהבה כמ"ש באגה"ק סי' כ"ב וז"ל וכמו אב רחמן חכם וצדיק המכה בנו שאין לבן חכם להפוך עורף לנוס למצוא לו עזרה או אפילו מליץ יושר לפני אביו הרחמן והצדיק וחסיד רק להיות ישר יחזו פנימו עם אביו פב"פ לקבל^* הכאותיו באהבה לטוב לו כל הימים כו' ויראה לעין גודל אהבתו של אביו^* אליו המקלקלת השורה כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו כמ"ש אם רחץ ה' א'שפחצואת בנות ציון כו' ברוח משפט כו' וכמים הפנים אל פנים תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומבין יקר מהות אהבת ה' אל התחתונים אשר היא יקרה וטובה מכל חיי העולמים כולם כמ"ש מה יקר חסדך אלקים (פי' החסד שבגבורה שנק' חסדך אלקים) כי טוב חסדך מחיים וכו' כי החסד שהוא בחי' אהבה הוא חיי החיים שבכל העולמות כמ"ש מכלכל חיים בחסד, ואז גם ה' יתן הטוב ויאר פניו אליו בבחי' אהבה מגולה אשר היתה תחלה מלובשת ומסותרת בתוכחת מגולה ויתמתקו הגבורות בשרשן ויתבטלו הדינין נס"ו עכ"ל, ועל מעלה זו שקבל הדין באהבה נשתבח שאול המלך ע"ה כמ"ש ברבות סדר אמור פכ"ו באו וראו בריה שבראתי בעולמי כו' ושמח על מדה"ד שפוגעת בו עכ"ל ונק' לכך שאול בחיר ה' בשמואל ב' סי' כ"א ו' ופי' רש"י בת קול יצאה ואמרה בחיר ה', וע"ז נשתבחו ישראל בפסוק גפן ממצרים תסיע כמ"ש ברבות סדר בחקתי פל"ו מה גפן זו יש בה יין ויש בה חומץ זה טעון ברכה וזה טעון ברכה כך ישראל חייבין לברך על הטובה ועל הרעה כו' ע"ש ובמשנה פ"ט דברכות, וזהו ענין לשתות מים ממרה שמבינים החסד שבגבורה בחי' מה יקר חסדך אלקים כנ"ל ועי"ז ממתיקים הדינין ממש ומתבטל הלבוש המר ונתגלה פנימיות האהבה. ובזה מתורץ הקושי' שהקשו המפרשים האלשיך ומהרי"א למה החסיר הוא ית' מהן מים כו' בהיות המים דבר הכרחי מאד והביאם מרתה ושם מצאו מים אבל מרים הם, ולפי הנ"ל א"ש שכדי להיות גילוי מ"ת צ"ל תחלה זיכוך החומר שזהו א' מן מ"ח דברים שהתורה נקנית בהן כו' והיינו בחי' החסד שבגבורה, וארז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום, ולכן רצה ית' שיוכלו לשתות מים ממרה דוקא, וגם זהו עיקר ענין בירור ק"נ להפכה מחשוכא לנהורא וממרירו למיתקא כנ"ל, וברבות סדר בראשית ס"פ י"א כל מה שנברא בשי"ב צריכין עשי' החרדל צריך למתוק התורמסין צריכין למתוק כו' ע"ש וזהו אשר ברא אלקים לעשות מה שכבר נברא צריך לעשות ולהתתקן, וכ' במא"א תורמס נק' קליפת נוגה שצריכה מיתוק, ומיתוק זה היינו ע"י שהאדם ממתיק הגבורות שלו, היינו היצה"ר שהוא גבורות קשות וכשמהפך האהבה להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר זהו ענין המתקת המר ואזי נק' טוב מאד, והנה הם לא יוכלו לשתות מים ממרה והיינו כי מרים הם ופי' ברבות סדר ויקהל פ' נון דקאי על הדור ההוא שהי' מר במעשיו ור"ל ע"י הערב רב שהיו ביניהם שהם שקועים בעצמם בקליפת נוגה וא"כ איך יוכלו להפוך המר למתוק.

וילונו העם על משה וגו' בפ"ג דערוכין דט"ו ע"א חשיב לי' אחד מן עשר נסיונות שנסו אבותינו את המקום שנים במים במרה וברפידים, וכ"ה ברבות בשה"ש ע"פ שחורה אני ונאוה שחורה אני במרה שנא' וילונו העם על משה וגו' ונאוה אני במרה שנא' ויצעק משה אל ה' ויורהו ה' עץ כו', וברבות נשא פי"ב דרמ"ח ע"ב למלך שהי' לו מטרונה רטננית (מרננת ומתלוננת כדאי' בסוטה פרק הי' נוטל דכ"ב ע"א רטין מגושא ולא ידע מאי אמר פי' מדבר ומלחש מ"כ, והוא כענין ויוציאו דבת הארץ, דבתם רעה, א'שפטשהוא ג"כ הדבור שבלחישה כמו דובב שפתי ישנים, כי סתם לה"ר אומר בלחישה) שהיו ישראל מרננים בכל שעה כמ"ש וילונו העם על משה כו', וכ"ז דלא כמ"ש מהרי"א וז"ל ואמר וילונו העם על משה לאמר מה נשתה להגיד שלא הכעיסוהו בדברים רעים כו' ולכן לא דברו בזה דבור שלא כהוגן כו' ולכך לא נענשו על התלונה הזאת כו' לפי שבמרה כהוגן שאלו כיון שסבלו צמאון שלשת ימים בימי הקיץ ואח"כ מצאו מים מרים עכ"ל דאם כדבריו איך חשיב לי' מן העשר נסיונות שנסו אבותינו את המקום ואמאי נק' מטרונה רטננית, ושחורה אני כו', א"ו צריך לומר ע"פ המדרש הנ"ל דפי' כי מרים הם שהדור הי' מר במעשיו. וליישב זה היינו כמ"ש בספר פנים יפות פ' בשלח בפסוק ויבאו מרתה שהוא הכנה למ"ת ע"ד מאמר רבינו הקדוש לבנו ר"ג זרוק מרה בתלמידים פי"ב דכתובות דק"ג סע"ב, ופסקה הרמב"ם פ"ד מה' ת"ת דין ה' וז"ל אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלין בד"ת חייב לרגוז עליהן כו' וכענין זה אמרו זרוק מרה בתלמידים כו' עכ"ל ומהרש"א בח"א שם כ' זרוק מרה בהם כמשמעה מטבע המרה שלא תראה להם פנים שוחקות עכ"ל וכן ארז"ל כל תלמיד שאין שפתותיו נוטפות מור, וארז"ל ג"כ ע"פ אדם כי ימות באוהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, ואמרו ג"כ פ"ק דברכות ד"ה סע"א תניא רשב"י שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישרא' וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין אלו הן תורה וא"י והעוה"ב תורה מנין שנא' אשרי הגבר אשר תייסרנו י"ה ומתורתך תלמדנו והיינו מפני שעי"ז נזדכך גופו שיוכל לקבל גילוי אור התורה, וע"כ הוצרכו לבא מרתה קודם מ"ת ע"ד זרוק מרה כו' והוא ענין חסד שבגבורה, אלא הם מחמת תערובות הערב רב ביניהם וילמדו מעשיהם לא היו יכולים לקבל בחי' זו ולשתות המים ממרה ועז"נ שחורה אני במרה, ובספר ע"ג^* פ' בשלח פי' שלשת ימים בלא מים הם ג' גליות בבל מדי ומקדונים ואח"כ ויבואו מרתה גלות אדום, והיינו שזהו הכנה לגילוי פנימיות התו' שלע"ל כנודע, ואפ"ל ג' ימים בלא מים לגמרי הם ג' קליפות הטמאות לגמרי שא"א להיות מהם שום העלאה ע"כ לא מצאו שם מים כלל שהיא התו', ואח"כ ויבאו מרתה היא ק"נ הכלולה מטו"ר ולכן יש שם מים אבל הם מרים ולא יכלו לשתות כו' ושם שם לו חוק ומשפט שנתבררו המים ממרירו למיתקא וי"ל שאעפ"כ הם ג"כ ד' גליות הנ"ל כי ג' הראשונים ג"ק הנ"ל ובחי' אדום הוא לברר ק"נ, ע' בד"ה וכל העם רואים ובמא"א אות ח' ססעי' ו'.

ויצעק משה אל ה' ויורהו ה' עץ כו', ברבות בשלח פכ"ג ק"מ ע"א על פסוק כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך בירמי' סימן ל' ממכות שאני מכה אותך מהם אני מרפא אותך, מנין תדע כן מן הקב"ה צא ולמד ממרה שהורה למשה דבר מר והשליך למים ונמתק המים כו' ר' אליעזר המודעי אומר של זית הי' מ"מ עץ מר הי' והמתיק המים המרים עכ"ל, וכן מבואר יותר בפ' ויקהל פ"ן, יש לפרש ע"ד מ"ש בתניא פרק ל"א בענין א'שצמרירות שיתמרמר בנפשו על ריחוקו מה' כו' ואף שהיא מק"נ הרי כך היא המדה מיני' ובי' לישדי בי' נרגא כו' ור"ל שהעצבות אף שהוא מק"נ שהוא בחי' יש אעפ"כ כיון שהעצבות היא על ריחוקו מה' הרי היא בחי' הטוב שבק"נ ועי"ז שדה בי' נרגא בבחי' הרע דק"נ ובגקה"ט שהם כל איסורי' שבעולם שיהי' נפרד מהם וממדות הרעות כו' וזהו שהמתיק משה מי מרה שהם הרע דק"נ והדיני' הקשים ע"י עץ מר שמבחי' הטוב דק"נ וזהו ענין עץ זית הי' ע' בת"א בד"ה ואתה תצוה, א"נ י"ל עץ מר הי' היינו גבורות עליונים דקדושה שנק' ג"כ מר וכענין מרים אחות משה ומררי וכענין מר עובר כו' דפי' במא"א אות מם סצ"ב שהוא יסוד אבא וידוע דאין הגבורות נמתקין אלא בשרשן. והנה ברבות ויקהל פ"ן וכן אתה מוצא במימי אלישע כו' ושימו שם מלח וכתיב וירפאו המים כו' והענין כי המלח הוא בחי' גבורות שלכן המלח עצמה אין בה טעם ואעפ"כ היא ממתקת הבשר ונותן בה טעם והיינו כי הוא מגבורות דאבא ובחכ' אתברירו, וזשארז"ל ברכות ד"ה סע"א נאמר ברית במלח ונא' ברית ביסורין מלח ממתקת כו' יסורין ממרקין כו', ועד"ז פי' האלשיך פ' בשלח שהמתיק מי המרים שהם העונות בדבר מר הוא היסורין כו' ושרשן ממוסר אביך כמ"ש הרמ"ז ר"פ פנחס. וברבות בויקהל פ"ן שם עוד חטאו בשטים וישב ישראל בשטים ונרפאו בשטים שנאמר ויעש בצלאל את הארון עצי שטים, כי הנה כתי' ומעין מבית ה' יצא והשקה את א'שצאנחל השטים, בחי' נחל השטים מפורש ברבות פ' בלק ע"פ וישב העם בשטים יש מעיינות כו' ומעין של שטים של זנות הי' כו' וא"כ הוא כענין מים המרים הנ"ל, וכן פי' בזוהר ס"פ ואתחנן דף ע"ר ע"ב דההוא נחל אסגי חביבותא דזנותא, והיינו כי שטים לשון נטי' והסרה כמו איש כי תשטה אשתו, ואם לא שטית טומאה כו' והיינו כי נחל הוא יסוד כמ"ש במא"א אות נו"ן סכ"ו, ונחל השטים היינו יסוד דקליפה דו"נ, גם שטים ע"ד אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות והוא הסתלקות הדעת כי בקליפה אין מוח הדעת כו', וענין התיקון בעצי שטים ענין הבירור מחו"ב דקליפה ע"ד שיש יתרון לחכ' מן הסכלות כו', א"נ בחי' שטים כשמתברר זהו ענין ואני בהמות הייתי עמך וע"ד אהני לי' שטותי' לסבא בפרק שני דכתובות די"ז ע"א ופירש"י שהי' מתנהג כשוטה ובפ' מומין אלו בבכורות דמ"ד ע"ב אימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמה כו', ועמ"ש בד"ה ויאכילך את המן בענין בהמה רבה שלמעלה מבחי' אדם כו', וע"ש בגמ' דכתובות הנ"ל שוטיתי' שטותי' שיטתי' וכל הענינים הנ"ל י"ל בפי' ויעש כו' עצי שטים, ובמא"א אות ע' סי' י"ז עצי שטים נו"ה מעמידים המל' הנק' שטה ובאות שין סכ"ח שטה נק' המל' עכ"ל, והנה מבואר במ"א ענין פי' ומעין יצא כו' שהוא ענין גילוי שלמעלה מסדר ההשתלשלות שעי"ז דוקא והשקה את נחל השטים, כי ע"י סדר ההשתלשלות מ"ש ונהר יוצא מעדן כו' אזי ומשם יפרד כו' עד שנמשך ד' ראשים שהם מצרים בבל כו' והיינו לפי שהנהר הוא בחי' יש בריאה שבאצי' משא"כ המעין בחי' והחכ' מאין תמצא וזהו ענין ביוד נברא העוה"ב, וכן ע"י ויורהו ה' עץ אשר פי' בפ' בשלח ד"ס ריש ע"ב ואין עץ אלא תורה דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה, ובחי' עץ חיים היינו כמ"ש והחכ' תחי', ועי"ז וימתקו המים ע"ד והשקה את נחל השטים כנ"ל, ועמ"ש בת"א פ' בראשית ע"פ הן האדם הי' כאחד ממנו מענין ולקח מעץ החיים וחי לעולם כו', ועמ"ש ע"פ פקח עיניך וראה כמשל הראי' גורמת לקרב הדבר לעצמיות כי אין דומה שמיעה לראי' וכשהמלך רואה בעיניו גודל יסורי בנו יקירו כו' מתחרט על היסורין אף שהם כדי לתקן הבן כי יכול לתקן שלא ע"י יסורים, וזהו שאנו מבקשים מחוק ברחמיך הרבים אבל לא ע"י יסורים כו' כי הוא כל יכול ע"ד ויהפוך את הקללה לברכה כי אהבך כו', וזהו ענין עץ חיים שהמתיק מים המרים אף שלא יוכלו לשתות מים ממרה ע"ד מ"ש המדרש כי תשא פמ"ג שבימי דניאל לא הי' לנו מי שיחלה המרירות שנא' ולא חלינו את פני כו' ר"ל אנחנו מרים אנו ע"כ ביקש דניאל פקח עיניך וראה כו' וממילא יומתקו הדינין הקשים, אך מ"ש המדרש שהוא דבר מר לכאורה פליג עמ"ש הזהר שהוא עץ החיים כו', א"נ לפי שגילוי מו"ס בא ע"י גבורה דע"י ומזה נמשך שערות דת"ד שהם שערין קשישין כו' והם ג"כ בחי' דינין כו', ואפשר שזהו מחלוקת התנאים ברבות פ' ויקהל פ"ן ומה הי' י"א זית וי"א ערבה וי"א הרדופני הי' וי"א עיקרי תאנים ועיקרי רימונים כו' עכ"ל דמ"ד זית הי' י"ל שרומז להמשכות י"ג ת"ד כנודע מענין ושנים זיתים עליה שהם ב' המזלות ונוצר ונקה כו' משא"כ מ"ד עיקרי תאנים ועיקרי רימונים הנה רמון הוא בחי' מט"ט כו'.

בלק"ת פ' בשלח בד"ה ויבאו מרתה ובד"ה ויבא עמלק בחי' מ"ר וכנגדו בקדושה רם כו' הובא בי"נ אות מם סצ"ב, והענין שבחי' מר זהו ק"נ כנ"ל, והנה שרש יניקת הק"נ הוא דוקא מבחי' רם ע"ד אם תגביהי כנשר כו' וכמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה כי עמך מקו"ח בפי' רם על כל כו' וסד"ה וידבר אלקים כו' וארא כו' ובד"ה בשלח פרעה בענין כמה ארך אפים כו' ולכן ע"י שמבררים ומהפכים מרירו למיתקו נתגלה בחי' רם וזהו ארוממך אלקי המלך כו' ובמדרש כשהעלה דוד את הארון אמר כירי רם כירי רם כו'.

שם שם לו חוק ומשפט. רבות ר"פ ואלה המשפטים קמ"ה ד', בשלח פכ"ה קמ"ב א'. זח"ב בשלח ד"ס ע"ב משמע חוק ומשפט הם מל' וז"א, ובפ' שמות די"ח ע"ב פי' חוק ומשפט ע"ד מ"ש כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, וס"פ משפטים קכ"ה ב', ורש"י בפי' החומש פי' במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין, א"כ חוק הוא פרה והנה ענין פרה אדומה הוא לטהר טומאת מת שלמטה מטה מק"נ כמ"ש באגה"ק והיינו דאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקן כי מרירות זהו בחי' מיתה כמ"ש אכן סר מר המות והאבילות נק' יום מר, ע"כ לטהר מטומאת מת זהו ענין מרירו למיתקא לכן שייך למרה שהוא ג"כ ענין להמתיק מים המרים, ומשפט ודינין היינו ג"כ כמשפט הראשון כהלכתא קדמייתא כמו שהי' קודם חטא עה"ד טו"ר והיינו להפריד כל הנזיקין כו'. א"נ י"ל חוק ומשפט הוא גלגלתא ומו"ס כתר וחכ' שבכתר החוק הוא מה שאינו מושג והמשפט מה שנמשך ממנו בבחי' השגה, וע' בספר פנים יפות פי' שהחוק עצמו יומשך בבחי' השגה, וזהו כנ"ל שהחכ' שבכתר הוא גילוי הכתר שבכתר כו'.

א'שצבויאמר אם שמוע תשמע כו' כי אני ה' רופאך. פי' ברבות נשא פ"י דרל"ה ג' (שהוא כ"ח ג') שהוא ע"ד מ"ש ואם לא שטית הנקי ממי המרים כו', ור"ל כמו אף שמים המרים הם יש בהם בכח לצבות בטן ולנפיל ירך עכ"ז כיון שלא שטית אדרבה נהפכו לטוב להיות ונקתה ונזרעה זרע כמו"כ אם שמוע תשמע כו' כל המחלה כו' לא אשים כו' והיינו כי אני ה' רופאך שגם המים המרים נהפכו למתוקים. והמפרשים הקשו כיון שנא' כל המחלה כו' לא אשים א"כ מה צריך עוד לרפואה, והנה רבינו ז"ל פי' ע"פ והסירותי כל מחלה מקרבך ששרש בחי' המחלה הזאת הוא בחי' נוגה כמאמר בהאי נוגה מפתה לאתתא לנטלא נהוראה כו' בפ' ויקהל דר"ג ע"ב, וכמו המחלה הוא קלקול הדמים שמתהוה אש זרה עד שתכלה הגוף ויוכל לגרום מיתה וזהו הנק' קץ כל בשר בזהר ר"פ נח, כמו"כ הוא ענין הרע דנוגה שהם דינין קשים שאין להם בירור והעלאה עפ"י החכ' שבתורה וכמו טמא פסול כו' וכענין מים המרים דמרה, מרה בגימ' מחלה כנ"ל, ולכן אף שנא' וברך את לחמך ומימך שהיא התורה עדיין צריך המשכה אחרת להיות והסירותי כל מחלה כו' היינו ע"י גילוי עצמות אור א"ס שאז ואת רוח הטומאה אעביר, וכתיב בלע המות לנצח, כי המות הוא קץ כל בשר וכליון, והיינו שרש עה"ד טו"ר שמתחיל מהחזה ולמטה ששם שרש הזמן, ולהיות בלע המות כו' זהו ע"י גילוי מאור א"ס שלמעלה מהזמן כו' ועי"ז יהי' קיום נצחי לצדיקים ואינן חוזרין לעפרן, וזהו והסירותי כל מחלה כו' שהיא מרה ק"נ כנ"ל, וכ"כ בתניא פל"ז שלעתיד תצא ק"נ מחלאתה וטומאתה, ובמא"א אות מם ססעי' ע"ד מחלה עם האותיות גי' אלקים עם הכולל כי משם נמשך דין להיות חולה עכ"ל וי"ל כמו החולי גורם המיתה ה"י כמו"כ ענין שבה"כ שנק' וימלוך וימת כו' הגורם לזה הוא בחי' הפירוד ובחי' יש ולכן חולה כמנין מ"ט וחסר שער החמישים אשר שער החמישים מחבר חו"ב וממשיך בחי' אין וביטול כו' ועכ"פ המחלה גורם הסתלקות האור מהכלי וזהו ענין שבה"כ, והוא נמשך מצד עכירות שיש בהכלי והוא מהכבד ומרה כו' היינו מהרע דק"נ כו', ולע"ל יתברר ויתבטל בחי' זו ואזי יהיו הכלים במעלה עליונה מאד שלמעלה מהכלים דתהו שהי' בהם שבירה כו' וכמו כלים דעקודים כו' וע' במא"א אות ח' ססעי' ו' בענין עתיד חזיר ליטהר דקאי ג"כ על ק"נ, וזהו שנא' אם שמוע תשמע כו' כל המחלה כו' כי אני ה' רופאיך שצ"ל רפואה להיות כל המחלה כו' לא אשים, כי הרי מחלה זו היא ק"נ אשר בחי' זו יש באדם בהכרח מחמת גופו ונפשו הבהמית שממשכא דחויא וא"כ כדי להיות לא אשים צ"ל ע"י כי אני ה' רופאיך, וכמארז"ל ע"פ חרות על הלוחות חירות ממלאך המות כו' ועמ"ש מענין רפואה בד"ה כתפוח בעצי היער, וע' בגמ' פ"ק דברכות ד"ה ע"א ובסנהדרין פ' חלק דק"א סע"א וכן תרגם יונתן ע"פ זה, וע' זח"ב ד"ס ע"ב ודס"א ע"א ובפ' תרומה דקע"ח ע"ב בספד"צ ספ"ד וע' זח"ג נשא קל"ח ב' ע"פ ה' פעלך בקרב שנים חייהו.

ויבוא אלימה. כבר נת' לעיל אות א' הפי' בשם הה"מ כי אלימה פי' אלי מה היינו החסד הנעלם וזכו לזה ע"י ויסעו ממרה שהוא ג"כ חסד א'שצגשבגבורה שהוא מה שהחסד נעלם תוך הדין, לכן עי"ז זכו לגילוי חסד דמ"ה היינו מה הוא בחי' חכ' כח מ"ה וכמ"ש ונחנו מ"ה שהוא מה שלמעלה מבחי' בינה והשגה כו', ובת"ז דף קמ"ד ע"ב בתיקון ששי שאחר השבעים תיקונים וז"ל צדיק כתמר יפרח ועלה אתמר דמתה לתמר דאתמר בה ויבאו אלימה כו', מבואר דמפרש אלימה היא המל', וא"ש דשם שתים עשרה עינות מים שהם י"ב שבטים ששרשם מהמל' ושבעים תמרים היינו מה שמשתלשל מהם ע' נפש דיעקב, וא"כ פי' ויסעו ממרה היא ק"נ שדוקא ע"י בירור דמרה נמשך להיות ויבאו אלימה היא מל' דאצי' והוא ודאי עליי' עצומה מההפך אל ההפך, ומה שנק' המל' אלימה י"ל מפני שהיא מקבלת מבחי' מי כמוכה באלים הוי', ובזח"ג בתחלת האדרא דקכ"ח ע"א משמע דמפרשו על ע"ק וכ"נ ממ"ש ע"ז בגמ' פ"ה דגיטין דנ"ו ע"ב מי כמוכה באלמים כו' ושותק, אשר השתיקה היא מבחי' מו"ס דע"ק כנודע מענין שתוק כך עבמ"ח שהוא למעלה מהשכל המושג, ובכלי יקר ע"פ מי כמוך כ' שאין כוונתם ז"ל להוסיף מם אלא באלים הוא בחזקים כמו שפירש"י וכך פירושו כי כל השומע עלבונו ומתאפק להיות כמחריש וכובש את יצרו הרי הוא חזק ותקיף כי איזהו גבור הכובש את יצרו כך כביכול בזמן שהקב"ה שותק כו' ע"ש וע"ז ארז"ל רפ"ד דאבות פסוק טוב ארך אפים מגבור כו' וא"כ הכל הוא באריך אנפין ומו"ס, והמל' כנס"י כשמקבלת מבחי' זו שיהי' בה ג"כ בחי' חיזוק הנ"ל ע"י שמקבלת מבחי' משכיל לאיתן נק' אלימה, והוא ג"כ מלשון ובריא אולם שהוא הפך ענין מחלה ומרה המחלשת גילוי כח הנשמה בגוף ע"ד כשל בעווני כחי, כ"א תכלית בריאות הנפש מבלי שום חולה כו', גם אולם ענינו אמת כמ"ש ואולם חי אני והמל' נק' אלימה שהיא מקבלת מבחי' אמת, והיא בחי' אמונה וכמ"ש תתן אמת ליעקב, גם כענין ואני אפתח לך כפתחו של אולם וזהו ענין ויבאו אלימה, גם ענין מי כמוכה באלים הוי' י"ל ע"ד והי' הוי' לי לאלקים שבחי' שם הוי' יהי' בבחי' שם אלקים לגבי עצמות אור א"ס וכמו שעכשיו שם אלקים לגבי שם הוי', ועז"נ מי כמוך באלים הוי' שאין ערוך בחי' שמות דאל ואלקים לגבי בחי' שם אלקים דשם הוי' כשהוא בבחי' אלקים, ולכן נא' פסוק זה בקי"ס לפי ששם נא' עד יעבור עמך הוי' היינו למעלה משם הוי' היינו התגלות עצמיות אור א"ס בחי' כי גאה גאה כו' אדון הנפלאות כו' כמ"ש בת"א ע"פ אשירה להוי' ואזי שם הוי' הי' בבחי' אלקים לגבי עצמות אור א"ס ועז"נ מי כמוכה באלים הוי' כו' נאדר בקדש עצמות אור א"ס וכמ"ש שאו ידיכם קדש וברכו את הוי', והנה כאשר שם הוי' יהי' בבחי' אלקים אזי והאבן הזאת שהיא כנס"י תהי' בית אלקים כמ"ש בת"א פ' ויצא. וזהו ענין ויבאו אלימה אותיות אלקים בחי' מל' כשמקבלת מבחי' מי כמוך באלים הוי', מי אל כמוך כו', ושם שתים עשרה עינות מים ע"ד ששם עלו שבטים שבטי י"ה שי"ב שבטים דנוק' מקבלים מאו"א ומכתר וזהו עדות לישראל כו'.